אביתר נגד פקיד שומה חיפה

שדיים
בית המשפט המחוזי בחיפה
ע”מ
1409 – 06 – 18 אביתר נ’ פקיד שומה חיפה
תיק חיצוני:
לפני כבוד השופטת אורית וינשטיין
המערער:
יצחק אביתר ת.ז. 024185134 ע”י ב”כ עו”ד יואב ציוני
נגד
המשיב:
פקיד שומה חיפה ע”י ב”כ עו”ד רונית ליפשיץ מפרקליטות מחוז חיפה (אזרחי)
פסק דין
פתח דבר ורקע עובדתי נדרש:
.1

המערער, יצחק אביתר (להלן – המערער) הגיש ערעור על שומות בצווים שהוצאו לו על ידי המשיב, פקיד שומה חיפה (להלן – המשיב) לשנות המס 2010 – 2013 (להלן – שנות המס שבערעור).
.2
בכל המועדים הרלבנטיים לערעור דנא היה המערער בעל מלוא הון המניות והמנהל של החברות א.י. אינטר גולד סחר בעיימ, א.י. גולד פיין בעיימ ו- א.י. אביבים נכסים והשקעות בע”מ (להלן – החברות). על פי הנטען החברות עסקו במסחר בזהב.
9 10
11
.3

המערער והחברות הורשעו על פי הודאתם על ידי בית המשפט המחוזי בתל-אביב – יפו, כבוד השופט ירון לוי, במסגרת הסדר טיעון בתייפ 21218 – 07 – 13 בעבירות לפי חוק מס ערך מוסף בשל ניכוי תשומות על פי חשבוניות פיקטיביות ובהתחמקות מתשלום מע”מ.
12 13
16
17

המערער הורשע ב- 69 עבירות לפי חוק מעיימ, בין היתר עבירות של שימוש במרמה או תחבולה במטרה להתחמק מתשלום מס בנסיבות מחמירות ועבירות של ניכוי מס תשומות שלא כדין ובכוונה להשתמט מתשלום מס בנסיבות מחמירות. החברות הורשעו אף הן בהיקף גדול של עבירות מס מהסוג האמור, כאשר סכומי המס אשר ביחס להם הורשעו המערער והחברות עמדו על עשרות מליוני ₪. היקף החשבוניות בהן הורשע המערער עמד על 887 חשבוניות פיקטיביות, בסכום כולל בסך 329 , 344 , 718 מיליון שייח, כאשר המעיימ הנובע מהן עמד על סכום של 450, 47 , 709 מיליון ₪.
18
20
1 מתוך 20
שדיים
בית המשפט המחוזי בחיפה

ע”מ 1409 – 06 – 18 אביתר נ’ פקיד שומה חיפה
תיק חיצוני:
48.
ברי כי החברות לא חילקו דיבידנד והצהירו על חלוקתו למשיב, אלא יש לראות בסיטואציה הנייל כחלוקת דיבידנד בפועל. המשיב פעל לקולא עת סיווג את ההכנסה המיוחסת למערער כהכנסה מדיבידנד ולא כהכנסה משכר עבודה לאור שיעורי המס הנמוכים יותר החלים על דיבידנד לעומת הכנסת עבודה.
1 2 3
49.
סכום החיוב במס למערער הינו פרי גילום מס. דהיינו: המשיב יצא מנקודת הנחה שהסכומים שולמו למערער כדיבידנד בפועל, כסכום נטו, ועל כן לא היה מקום להפחית את המס החל על החברה.
5 6
50.
המשיב פתח את הדלת בפני המערער להוכיח כי על אף הודאתו בכתב האישום הפלילי – הוא לא נהנה מכספי התרמית, אלא אחרים נהנו מהם. המערער לא הוכיח דבר וחצי דבר בעניין זה ומאחר ונטל הראיה מוטל על כתפיו והוא לא עמד בו – הרי שעליו לשאת בתוצאות מעשיו ומחדליו.
8 9 10
.51
אין בסיס לטענת המערער לפיה היה על המשיב להוציא לחברות שומת ניכויים. המשיב רשאי להוציא למערער שומה ולחייבו בהכנסת דיבידנד ואין הוא מחוייב להוציא לחברות שומת ניכויים, לא כל שכן שעה שמדובר בדיבידנד שהתקבל בפועל בידי המערער.
12 13
14
52.
15 16
17
18
אין בסיס לטענות המערער כי שומת המשיב משקפת מיסוי המחזור ולא מיסוי הרווח מהפעילות הפלילית. נטל הראיה להוכחתתן של הוצאות שהיו כרוכות בהשגת ההכנסות נשוא הפעילות הפלילית רובץ לפתחו של המערער והוא לא הרימו. המשיב אינו יודע ואינו יכול לדעת האם היו למערער הוצאות בקבלת ההכנסות נשוא הפעילות הפלילית וככל שהיו – מה שיעורן. המשיב אינו עורך תדריך כלכלי של עלויות פעילות פלילית של קיזוז מס תשומות שלא כדין. אילו המערער היה מוכיח למשיב כי חלק מרווחי הפעילות הפלילית אשר יוחסו לו – הגיע לצד שלישי, היתה השומה מתוקנת בהתאם. עניין זה הובהר על ידי המשיב עוד בנימוקי השומה, אך המערער לא הוכיח דבר.
19
20 21
.53

יש לדחות את טענת המערער לפיה ייחוס הכנסות הדיבידנד נעשה שלא כדין עקב הסתמכות המשיב על כתב האישום המתוקן. מדובר בטענה חדשה שלא נטענה וממילא לא הוכחה. על ידי המערער. המשיב מבהיר כי אינו מכיר כתב אישום מתוקן אחר מלבד זה אשר צורף לתצהיר העדות הראשית מטעמו. שומת המשיב נסמכת על גזר הדין הכולל את הכרעת הדין מיום 8 . 9 . 14 . המערער הורשע בשימוש בחשבוניות פיקטיביות בהיקף של מעל 329 מיליון ₪ אשר המעיימ הנובע מהן הינו בסך של כ- 47 . 7 מיליון ₪. מאחר ושנת המס 2009 שנכללה בכתב האישום היתה שנת מס סגורה, חייב המשיב את המערער בהכנסה מדיבידנד בגובה מס התשומות לשנות המס 2010 – 2013 ובסך הכל 39 , 897 , 000 ₪.
27
29
11 מתוך 20
בית המשפט המחוזי בחיפה

ע”מ 1409 – 06 – 18 אביתר נ’ פקיד שומה חיפה
תיק חיצוני:
58.
טרם שאדרש לטענות לגופו של עניין, יש להסיר מעל הפרק את טענות המערער לפיהן יש להשיב את הערעור לשלב הבאת הראיות. לא מצאתי כל ממש בטענות אלו של המערער, בשל מגוון טעמים שיפורטו להלן.
1 2
4 5
ראשית, צודק המשיב בעמדתו לפיה אין המדובר בטענה לסיכומים, אלא שהיה צורך בהגשת בקשה. אך המערער לא הגיש כל בקשה לחזור לשלב הראיות, אלא רק טען טענה שכזו בסיכומי טענותיו. עניין זה – אינו פרוצדורלי גרידא. כאשר מוגשת בקשה, בוודאי כזו הנשענת על טיעון עובדתי – כמו הטיעון עליו נשען המערער – יש להגיש תצהיר בתמיכה בעובדות המשמשות בסיס לבקשה. לצד שכנגד מוקנית זכות לחקור את המצהיר ולנסות להפריך את המסד העובדתי עליה נשענת הבקשה. זכות שכזו – אינה זכות דיונית, אלא מהותית. הזכות להעמיד גרסה נגדית או להפריך את גרסתו של הצד המגיש בקשה – הינה מיסודות ההליך האדברסרי. המערער שלל מן המשיב זכותו זו בהעלותו את הטענה בסיכומיו, ודי בכך כדי לדחותה.
7 8 9 10 11
13
שנית, כפי שפירטתי בפסק הדין אשר דחה את בקשות הארכה של החברות, השיקולים שהנחו את החברות שלא להגיש את הערעורים מטעמן – אינם שיקולים המצדיקים הארכת מועד וטענותיהן נדחו אפוא ושומותיהן נותרו חלוטות וסופיות.
14
16 17
19
20

שלישית, אירועים שארעו במסגרת השלב המקדמי ושלב הבאת הראיות בערעור זה – בוודאי שאינם מצדיקים חזרה לשלב הבאת הראיות. כאשר התייצבו הצדדים לערעור זה לישיבת קדם המשפט הראשונה ביום 17 . 9 . 18 – חלף זה מכבר המועד להגשת ערעורי החברות והן, כאמור, בחרו שלא להגישם. כתוצאה מכך – הפכו שומות החברות לסופיות. במצב דברים זה, כפי שפורט לעיל, התבקש המשיב על ידי בית המשפט להבהיר האם הוא עומד על שומתו העיקרית נגד המערער אם לאו. כפי שציינתי בפסק הדין בו נדחו בקשות החברות להארכת מועד להגשת הערעור, מצאתי כי הותרת השומה העיקרית על כנה מעוררת קושי שהרי משמעה כי אותה הכנסה מיוחסת הן לחברות והן למערער. ברי, איפוא, כי הבהרה כאמור היתה יותר מנדרשת ומתבקשת מצד בית המשפט, במסגרת הסמכות המוקנית לו על פי תקנה 143 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמייד – 1984 (להלן – תקנות סד”א) לברר את השאלות שבאמת שנויות במחלוקת בין הצדדים, למחוק כל דבר שאינו דרוש לעניין ולהורות כל הוראה שיש בה כדי לפשט ולהקל על ניהולו של ההליך. על כן, כל טרוניה שבפי המערער בעניין זה – אינה במקומה ויש לדחותה. יתר על כן, התממשות הסיכון שנטלו החברות באי הגשת הערעורים והשלכותיו של סיכון זה על שומת המערער – היו צפויים וממילא אינם יכולים לשמש עילה להחזרת התיק לשלב הראיות.
21 22 23 24 25
27
29
13 מתוך 20
בית המשפט המחוזי בחיפה
ע”מ
1409 – 06 – 18 אביתר נ’ פקיד שומה חיפה
תיק חיצוני:
המערער לא הביא שום ראיה ממשית בעניין זה, ומחדלו זה פועל לחובתו. חילופי מייצגים – אף הוא אינו מהווה עילה להחזרת הערעור לשלב הבאת הראיות, שכן החלפת עורך דין אינה מצדיקה יימקצה שיפורים”, וממילא הראיות שמבקשים לחזור ולהביא הן אותן חוות דעת של רואי החשבון, אשר כאמור אינן רלבנטיות ואינן יימשפרותיי דבר בעניין שומת המערער.
1 2 3 4
59.
כעת, אדרש לטענות לגופו של עניין.
7
טוען המערער כטענה מרכזית בערעורו כי הוא והחברות לא הורשעו בעבירות של קיזוז חשבוניות פיקטיביות אלא בקיזוז חשבוניות ייזרותיי. אין בידי לקבל טענה זו.
9
רשומות
10
11
ראשית, מן הטעם שטענה זו כלל אינה רלבנטית לערעור דנן – שכן, השומה העומדת למבחן במסגרת הערעור דנן מתבססת על השומות החלוטות של החברות. כאשר ישנן שומות סופיות שקובעות כי לחברות היו הכנסות בשנות המס שבערעור כתוצאה מקיזוז תשומות שלא כדין – אין כל רבותא לטענת המערער בעניין היות החשבוניות יירותיי או ייפיקטיביותיי. ההכנסות של החברות מקיזוז התשומות שלא כדין – קיימות ואין יותר כל חולק על כך. מאותן שומות חלוטות נגזרת שומתו של המערער על הכנסה מדיבינד. הא ותו
12
13 14
לא.
15
16
17 18
19

שנית, טענת המערער בעניין זה אינה נכונה. בגזר הדין שצורף לתצהיר המשיב, פירט כבוד השופט לוי בפרוטרוט את עובדות כתב האישום בהן הודו הנאשמים בתיק הפלילי, ביניהם המערער והחברות, ואשר בהן הורשעו – ראו סעיף 4 לגזר הדין, עמודים 3 – 10 לגזר הדין. מעובדות כתב האישום כפי שפורטו בגזר הדין ברור כי אין המדובר בחשבוניות יירותיי. מדובר בחשבוניות פיקטיביות באופן מובהק. שכן, בפועל לא היו עסקאות אמת של מכירת ורכישת זהב בין החברות לבין חברת חיים אביסרור. כל הוצאת החשבוניות, העברות כספים והדיווחים – נועדו, כפי שהודה המערער, ליצור ייכסות חשבונאיתיי להחדרת הזהב השחור לשוק המקומי הישראלי. כל מערך החברות הוקם ונוצר למטרה זו. אמנם היתה רכישה של זהב מאותו סמואל כוכב, אך זו למעשה היתה הרכישה היחידה – ובגינה לא שולם מס עסקאות כלל, אך הוצאו חשבוניות פיקטיביות כאילו אמנם שולם מס העסקאות על ידי החברות הרוכשות, כאשר בפועל – לא שולם המס.
20 21
23 24
27
על כן, ובכל הכבוד, הנסיון לטעון כאילו מדובר רק בחשבוניות ייזרותיי, אשר כביכול רק הוצאו לא בין הצדדים האמיתיים לעסקה – אינו יכול להתקבל, בוודאי לאור העובדות כפי שהודו בהן המערער והחברות.
15 מתוך 20
בית המשפט המחוזי בחיפה

ע”מ 1409 – 06 – 18 אביתר נ’ פקיד שומה חיפה
תיק חיצוני:
המשיב הבהיר כי הכנסת המערער מדיבידנד הינה בהתאם לשומות החברות בהפחתת שנת המס 2009 שהינה שנה סגורה. ככל שהמערער סבור כי סכומי ההכנסה אינם נכונים – עליו הנטל להוכיח זאת, לא כל שכן שעה שבידיו מירב המידע והאמצעים להביא ראיות לכך. וזאת לא עשה.
1 2 3
61.
5
גם טענת המערער לפיה החברות לא החליטו על חלוקת דיבידנד וממילא לא חילקו לו דיבידנד וכי מדובר בפיקציה – לאו טענה היא.
7 8 9 10
12
13

כאמור, קיימות שומות סופיות לפיהן לחברות היתה הכנסה בסכומי עתק- כ- 40 מיליון , מניכוי מס תשומות שלא כדין. מנגד, טוען המערער כי החברות אינן פעילות עוד ואין להן כל נכסים. המערער הוא בעל השליטה והמנהל הפעיל של החברות. הוא המוציא והמביא בחברות ועל פיו ישק דבר. על כן, מקובלת עלי לחלוטין הנחת המשיב שבבסיס השומה נשוא הערעור, לפיה הכנסות שהיו לחברות – הגיעו באופן טבעי לידי המערער, השולט בהן, ואם לא לידיו ממש, הרי לידי מי שבא מטעמו וממכוחו ואף במקרה אחרון זה מדובר בהכנסת דיבידנד בידו. – שורת ההגיון והשכל הישר מוליכים בבירור למסקנה כי הכנסותיהן של החברות – ועל כך שהיו הכנסות, לא ניתן עוד לחלוק -לא התפוגגו באוויר העולם. אם וככל שרצה המערער להוכיח כי גורמים אחרים במערך הפעילות העברייני המתואר בכתב האישום בו הודו המערער והחברות, ולא הוא עצמו או מי שבא מטעמו ומכוחו, הם אלה שנהנו מאותן הכנסות של החברות מניכוי מס התשומות או מחלקן – יכול היה להביא ראיות לכך, וזאת לא עשה. יודגש, כי טענה לאקונית בסעיף 5 לתצהיר העדות הראשית של המערער לפיה מעבר לשכר המדווח לא קיבל כל תשלום אחר מהחברות לרבות דיבידנד – אין בה כדי להרים את נטל הראיה המונח על כתפי המערער.
14
15 16 17 18
יש לציין כי בנסיבות הקיימות ניתן היה לייחס למערער אף הכנסה משכר עבודה או דמי ניהול ששולמו מהחברות, כך שהמשיב למעשה נהג לקולא במערער משחייבו בדיבידנד, לאור שיעור המס הנמוך יותר החל על הכנסה מדיבידנד לעומת הכנסה אחרת.
24
26
העובדה כי לא נעשתה הכרזה בפועל על ידי החברות על חלוקת דיבידנד למערער – אין משמעה כי לא חולק דיבידנד. התוצאה המתבקשת והמסתברת משומות החברות וההכנסות הנובעות מהן, שהינן סופיות, היא כי בידי המערער נצמחה הכנסה בשל הכנסות שהיו בחברות בשליטתו והתקבלו בידו או לפקודתו, ווהכנסות אלו מסווגות כדיבידנד. יש לתת את הדעת בהקשר זה להגדרתו הרחבה של דיבידנד בחוק החברות, לאמור: ייכל נכס הניתן על ידי החברה לבעל מניה מכוח זכותו כבעל מניה, בין במזומן ובין בכל דרך אחרת, לרבות העברה ללא תמורה שוות ערך ולמעט מניות הטבהיי.
27
28
17 מתוך 20
שדיים
בית המשפט המחוזי בחיפה

ע”מ 1409 – 06 – 18 אביתר נ’ פקיד שומה חיפה
תיק חיצוני:
1
3 4 5 6
7
בשולי הדברים, אך לא בשולי העניין אציין, כי התרשמותי מהמערער היא כי הטקטיקה הנקוטה בידו היא לטעון טענות מסויימות או לנקוט בדרך התנהלות מסויימת בהליכים המשפטיים אותם ניהל או שהתנהלו נגדו – לצורך השגת מטרה מסויימת בהליך משפטי ספציפי. אך אם וככל שהטענה או ההתנהלות המסויימת פועלת לחובתו של המערער בהליך משפטי אחר – הופך המערער את עורו וטוען כנגד אותה טענה, או כאשר מתממש סיכון מסויים בשל אותה טקטיקה משפטית – טוען המערער לייעוץ משפטי שגוי, וסבור הוא כי אין לחייבו לשלם את ייהמחיר”י, וכי יש להתחיל הכל מהתחלה. כך, טענות המערער בעניין הודאתו בעובדות כתב האישום על פי הסדר הטיעון. למערער טענות מן הגורן ומן היקב מדוע הודה בכתב האישום על פי הסדר הטיעון. אלא שבסופו של יום, המערער רצה ליהנות בגזר הדין מההקלה הצפויה למי אשר מודה וחוסך בזמנו של בית המשפט. אולם את ההשלכה הצפויה של הודאתו והרשעתו בפלילים במסגרת שומות המס האזרחיות שהוצאו לו – לא היה מוכן המערער לקבל על עצמו וניסה להשתחרר מאותה הודאה בטענות שאין כל מקום לקבלן. כך גם היתה התנהלות המערער בכל הקשור והמתייחס לאי הגשת הערעורים על ידי החברות – שנעשתה מתוך טקטיקה להשגת מטרות בערעורו האישי של המערער. אלא שכשהסיכון שהיה טמון באי הגשת הערעורים – התממש, רצה המערער לסוב על עקביו ולבקש בשם החברות את הארכת המועד להגשת הערעורים.
8 9 10 11 12
14 15
17 18
לגישתי, כפי שהובעה בפסק דין זה ובפסק הדין שדחה את הבקשות להארכת המועד להגשת ערעורי החברות – בעל דין נדרש לעמוד מאחורי התנהלותו הדיונית ומאחורי הצהרותיו. הוא בוודאי אינו רשאי לשנותן ולהתאימן לצרכיו ולנוחותו תוך נסיון לתעתע בכל המותבים שעסקו בענייניו. זו מהותו של פסק דין זה.
סוף דבר:
65.
הערעור נדחה.
שומות המשיב נשוא הערעור לשנות המס שבערעור – בדין יסודן. בנסיבות בהן החברות לא הגישו ערעור על השומות בצווים שהוצאו להן בין היתר על הכנסות מניכוי מס תשומות שלא כדין – הרי שהכנסות אלו בידי החברות הינן חלוטות וסופיות.
24
בהינתן עובדה זו ובהינתן שהחברות אינן פעילות והינן חסרות כל נכסים (על פי הצהרת המערער עצמו), חזקה היא כי אותן הכנסות הגיעו לכיסו של המערער, ולא הובאה כל ראיה מטעם המערער להוכיח אחרת.
26 27
29
את ההכנסות הללו שהגיעו לידי המערער יש למסות כדיבידנד לפי סעיף 2(4) לפקודת מס הכנסה, וזאת בהתאם לסכומים שפורטו בסעיף 18 לתצהיר העדות הראשית מטעם המשיב.
30
19 מתוך 20
בית המשפט המחוזי בחיפה
ע”מ
1409 – 06 – 18 אביתר נ’ פקיד שומה חיפה
תיק חיצוני:
.8
ברי אפוא, כי המשמעות האופרטיבית החד משמעית של אי הגשת ערעורים על ידי החברות היא שהחברות לא חלקו כלל על קביעת המשיב בדבר שיעור הרווח הגולמי, אך מה שבעיקר רלבנטי לענייננו בערעור דנן הוא כי החברות לא חלקו על קביעת המשיב לפיה נצמחה בידן הכנסה בגובה מס התשומות שקוזז על ידן שלא כדין בגין חשבוניות פיקטיביות.
1 2 3
5 6 7 8 9 10

יש להבהיר כבר עתה: כתב האישום הפלילי בו הודו המערער והחברות על פי הסדר טיעון, ייחס למערער, לחברות ולנאשמים האחרים באותו כתב אישום הונאת מס מסועפת, מתוחכמת ורבת משתתתפים (ראו תיאור העובדות שבייכתב האישום המתוקן לאור הסדר טיעון” כפי שפורט בגזר הדין שניתן ביום 8 . 9 . 2014 בעניין המערער והחברות – צורף כנספח אי לתצהיר המשיב), אשר כתוצאה ממנה נגרע מקופת המדינה מס בסך כולל של למעלה מ- 90 מיליון ₪. חלקם של המערער והחברות בהונאת מס זו עמד על מעל 47 מיליון ₪. על פי כתב האישום שבהסדר הטיעון אדם בשם סמואל כוכב רכש ייזהב שחוריי (זהב ללא תיעוד) שמקורו ברשות הפלסטינאית ובמקומות נוספים, לשם מכירתו בישראל. המערער, החברות ויתר הנאשמים הודו בכך כי קנו את ייהזהב השחור”י מאותו סמואל כוכב ומכרו אותו ללקוחותיהם, ביניהם יצואני זהב מישראל למדינות שונות. על מנת לאפשר את החדרת הזהב השחור לשוק המקומי בישראל יצרו המערער והחברות עם יתר הנאשמים כסות חשבונאית פיקטיבית רציפה, אשר הציגה מצג כוזב של התנהלות חוקית לכאורה של הסחר בזהב השחור.
13
15 16
18
המערער והחברות פעלו יחד עם כוכב ועם אדם בשם חיים אביסרור לקבלת חשבוניות פיקטיביות מחברת חיים אביסרור בעיימ שמנהלה היה אותו חיים אביסרור.
כלל הנאשמים והמערער והחברות ביניהם הואשמו והודו בכך שיצרו מצג שווא של רכישת ומכירת זהב לגיטימית ובדרך זו הוציאו העוסקים על פי כתב האישום, לרבות אותו חיים אביסרור, חשבוניות פיקטיביות למערער ולחברות כאשר בפועל לא התקיימו עסקאות אמת בין המערער והחברות לבין אותה חברת חיים אביסרור, וכל הפעילות נועדה יילהכשיר את הזהב השחור שקנו מכוכב ואת הכנסתו לשוק המקומי.
21 22 23
5
26
בפועל, יצאה חשבונית בגין רכישת הזהב השחור, כאשר מס העסקאות בשלב הראשון של שרשרת רכישות הזהב – לא שולם מעולם, ובהמשך קיזזו החברות, כמו גם יתר הנאשמים, את מס התשומות, כך שבסופו של יום קופת הציבור יצאה נפסדת בגובה סכום מס העסקאות. סכום זה – בהתאם לכתב האישום וגזר הדין- הוא זה שיוחס כהכנסה בידי החברות.
27 28
3 מתוך 20
בית המשפט המחוזי בחיפה

ע”מ 1409 – 06 – 18 אביתר נ’ פקיד שומה חיפה
תיק חיצוני:
14.

המערער הגיש (באיחור) חוות דעת אחת של רויים מישל נמורה. לפנים משורת הדין, ניתנה ארכה למערער להשלמת הבאת ראיותיו עד ליום 21 . 2 . 19 , והוגשו על ידו תצהיר של המערער וכן חוות דעת של רויים שמואל פיטרמן. לא הוגש כל תצהיר של ספק כלשהו.
1 2 3
15.
המשיב הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו של מר דוד אברהם, מפקח ראשי במשרדי המשיב, אשר הוציא את השומות נשוא הערעור.
בד בבד עם הגשת תצהיר המשיב, הוגשה גם על ידי המשיב בקשה להוצאת חוות הדעת של רויים נמורה ורויים פיטרמן מתיק הערעור דנן. המשיב טען כי חוות הדעת של רויים נמורה ופיטרמן מתייחסות לשומות שהוצאו לחברות – הן לעניין שיעור הרווח הגולמי שקבע המשיב לחברות והן לעניין תוספת ההכנסה בשל מס התשומות שקוזז שלא כדין – וכי שומות אלו הן חלוטות וסופיות ולא ניתן עוד לדון בהן ייבדלת האחוריתיי, באמצעות ערעורו של המערער.
6 7 8 9 10
.16
12
למערער ניתנה זכות תגובה לבקשה להוצאת חוות הדעת מתיק הערעור, ובמסגרתה התנגד לבקשה וטען כי באמצעות חוות הדעת יוכיח כי סכומי המעיים שהוצאו בחברות של המערער הגיעו לידיהם של אחרים – היינו: כי חוות הדעת ניתנו נוכח האפשרות שניתנה לו להוכיח כי כספי מס התשומות לא הגיעו לידיו. המערער הוסיף אף טענות לגבי הסיבות אשר בגינן לא הוגש ערעור מטעם החברות.
13 14 15
.17
17

דיון בבקשת המשיב להוצאת חוות הדעת של רואי החשבון התקיים בפתח דיון ההוכחות מיום 29 . 4 . 19 .
18
באותו מעמד הבהיר בית המשפט למערער את הקשיים המשמעותיים המונחים לפתחו במצב הדברים שבו הודה והורשע בכתב האישום על פי הסדר הטיעון, וביתר שאת במצב דברים בו החברות לא הגישו ערעור על השומות בצווים שהוצאו להן והללו הפכו חלוטות וסופיות. בית המשפט אף הבהיר למערער כי הראיות שנדרש היה להביא בנסיבות הנייל הן ראיות לכך כי כספים אלו שהתקבלו בידי החברות, לא הגיעו לידיו של המערער עצמו, על אף היותו בעל המניות השולט בחברות והמנהל הפעיל שלהן, אלא הגיעו לידיו של צד שלישי כלשהו, אך ראיות כאלו לא הוצגו כלל וממילא לא הורם הנטל המונח על כתפי המערער.
19 20 21 22 23
25
26
לאחר הפסקה שנערכה בדיון הודיע המערער כי הוא מפטר את בא כוחו דיאז, עוייד סרור, מן הייצוג ועל כן דרש כי דיון ההוכחות יבוטל וידחה למשך 60 יום כדי שישכור שירותיו של עורך דין אחר. משהודיע בית המשפט למערער כי מועד ההוכחות שנקבע יתקיים כפי שנקבע – יצא המערער בסערה מאולם בית המשפט בלא נטילת רשות ורק לאחר שנתבקש לחזור לאולם, לאור העובדה כי פיטר את בא כוחו – חזר לאולם.
28 29
5 מתוך 20
בית המשפט המחוזי בחיפה

ע”מ 1409 – 06 – 18 אביתר נ’ פקיד שומה חיפה
תיק חיצוני:
23.
1 2
אי הגשת הערעור בזמנו על ידי החברות אינו צריך להוות מחסום למערער להוכיח את טענותיו לגוף העניין לרבות לעניין אי-התעשרותן של החברות. הדבר דומה למצב של ערב לחייב שהנושה דורש ממנו לשלם חוב חלוט של החייב לאחר שהחייב לא התנגד לקיומו של החוב. לעמדת המערער, לערב יש זכות במצב כזה לטעון כל טענה כנגד עצם קיומו של החוב לגופו. על כן, גם אם יש חוב חלוט כנגד החברות בשל אי הגשת הערעור על ידן, הרי שאין בכך כדי למנוע מהמערער לטעון בערעור גם כנגד תוספת ההכנסה לחברות.
4 5
24.
7
המערער והחברות הורשעו בקיזוז חשבוניות ייזרותיי ולא חשבוניות ייפיקטיביותיי. המערער מפנה לעניין זה לאמירה המצויה בסייפת סעיף 38 לגזר הדין בעמוד 19 לגזר הדין.
25.
לא הוכח ולא נטען כי הכספים נשארו בידי החברות או הועברו למערער. מכוח הגדרת החשבוניות כייזרותיי לא היתה מחלוקת כי הכספים שולמו למוציא החשבוניות – חיים אביסרור.
9 10
26.
המשיב מסתמך באופן שגוי על הרשעת המערער והחברות בעבירות מעיימ, אף כי אין קשר בין הרשעה בקיזוז חשבוניות פיקטיביות או חשבוניות זרות במעיימ לבין מישור מס הכנסה. החברות שילמו את מלוא המעיימ לספק אביסרור ועל כן לא התעשרו.
12 13
14
27.
15 16
17
מהחלטות בית המשפט שניתנו בקדמי המשפט בערעור זה עולה כי בית המשפט לא שלל מהמערער את האפשרות להביא ראיות כנגד עצם החוב של החברות. אלא שבפתח דיון ההוכחות החליט בית המשפט להורות על הוצאתן של חוות הדעת של רואי החשבון מתיק בית המשפט. מהחלטה זו על בית המשפט לחזור בו ולאפשר קיום דיון הוכחות מחדש, תוך שיתאפשר לבית המשפט להתרשם מחוות הדעת של רואי החשבון ולמערער יתאפשר לחקור את עד המשיב.
18
28.
כתב האישום בו הודה והורשע המערער לא צורף כראיה וגם הכרעת הדין לא צורפה. המשיב לא הגיש בקשה לפי סעיף 42אי לפקודת הראיות. כתב האישום שצורף לתצהיר המשיב אינו כתב האישום בו הורשע המערער. כתב האישום לפי הסדר הטיעון בו הורשע המערער לא צורף כלל כראיה ועל כן לא ניתן כלל להסתמך על כתב האישום שצורף. המשיב אף לא צירף את רשימת החשבוניות נשוא כתב האישום לצורך ביסוס הסכומים שבשומתו.
21 22 23
29.
26
השומות שהוצאו לכל אחת מן החברות הן לשנים שונות ואין התאמה בין השנים שאליהן מתייחס כתב האישום לשנים שבשומות בצווים שהוצאו לחברות.
30.
החברות לא חילקו מעולם דיבידנד ומדובר בפיקציה מוחלטת, כאשר לא היתה החלטה על חלוקת דיבידנד בחברות.
7 מתוך 20
בית המשפט המחוזי בחיפה
ע”מ
1409 – 06 – 18 אביתר נ’ פקיד שומה חיפה
תיק חיצוני:
הכרעת דין פלילית מהווה ראיה לכאורה, לא כל שכן כאשר מדובר בהכרעת דין שבאה בעקבות הודאה על פי הסדר טיעון.
1
.37
פסק דינו של כבוד השופט קירש בערעור החברות על שומת כפל המס מתייחס לחברות ולא למערער ובא כוח המערער דיאז, עוייד סרור, לא ביקש להביא ראיות לסתור. ושוב, מדובר בחשבוניות ייזרותיי ולא בחשבוניות פיקטיביות. ממילא פסק דין אזרחי אינו יכול לשמש ראיה במשפט אזרחי אחר.
3 4 5
.38
טענת המשיב בערעור דנן שקולה לטענה של עסקה מלאכותית לפי סעיף 86 לפקודת מס הכנסה ועל כן, על פי הדין, נטל השכנוע מוטל על כתפי המשיב לכל אורך ההליך, והמשיב לא עמד בו.
7 8
תמצית טענות המשיב:
39.
אין כל מקום להחזרת הערעור לשלב ההוכחות. המערער לא טרח להגיש בקשה נפרדת בעניין זה וטען טענה זו רק בסיכומיו. התנהלות דיונית זו הינה פסולה ואין לקבלה. ממילא לגופו של עניין אין כל בסיס בדין ואין כל טעם ענייני להחזרת הערעור לשלב הבאת הראיות. המערער והחברות הודו בעובדות כתב האישום ועל כן אין מקום להתיר למערער או לחברות להביא ראיות בסתירה להודאותיהם בהליך הפלילי.
11 12 13 14
החברות הגישו בקשה להארכת מועד להגשת ערעוריהן והמשיב התנגד לבקשה זו.
41.
17
אין רלבנטיות לדוגמה אותה מביא המערער בסיכומיו לעניין טענות של ערב בעניין חוב של חייב שלא חלק על החוב. במקרה דנן אין עסקינן בשני צדדים שונים כמו בדוגמה של החייב והערב. במקרה הנדון, למרות האישיות המשפטית הנפרדת של החברות – המערער הוא מנהלן הפעיל והרוח החיה בהן והוא אשר החליט שלא להגיש את הערעורים מטעם החברות.
18 19 20
42.
23
אין בסיס לטענות המערער לעניין קבילות מסמכים (כתב האישום וכדי) שהוגשו מטעם המשיב במסגרת תצהיר העדות הראשית. מכוח תקנה 10ב’ לתקנות בית משפט (ערעורים בענייני מס הכנסה) התשלייט – 1978 רשאי המשיב להציג בפני בית המשפט את כל המסמכים שעמדו לנגד עיניו בעת קבלת ההחלטה בהשגה, לרבות כתב האישום, הכרעת הדין, גזר הדין, פסק דינו של כבוד השופט קירש ועוד.
24
25
9 מתוך 20