רות אגם וSCI Rut SCIRA וDET International Ejendoms-OG וSCI Rut SCIRA DET International Ejendoms-OG Udviklingsslkab Aps ועו”ד רוזנשטיין-ניר, בר-נתן, ברוך ווקסמן נגד BNP PRIBS SA ועו”ד אשכנזי, עפר ושטיינר וצ’רלס רייזמן

לא מצאת פסק דין שחיפשת? ניתן לעשות חיפוש מתקדם ולמצא את כל רשימת פסקי הדין!

המחלקה הכלכלית בבית-המשפט המחוזי בתל אביב – יפו

ת”א

22726 – 07 – 17אגם ואח’ נ’ BNP PRIBS SA ואח’

לפני

כבוד השופטת רות רונן

התובעות:

1. רות אגם

SCI Rut SCIRA 2. DET International Ejendoms-OG 3.Udviklingsslkab Aps

עייי בייב עו”ד רוזנשטיין-ניר, בר-נתן, ברוך ווקסמן

נגד

הנתבעים:

BNP PRIBS SA 1.

ע”י ב”כ עו”ד אשכנזי, עפר ושטיינר 2. צ’רלס רייזמן

החלטה

1. התובעת 1 (להלן: יירותיי) היא אזרחית ותושבת ישראל. רות היא אחותו של מר יעקב אגם (להלן: יייעקביי; רות ויעקב יכונו להלן יחד: ייהאחים אגסי). בשנת 1992 הקים יעקב קרן משפחתית בשוויץ שנועדה לדבריו כדי לדאוג לרות ולהוריהם. לקרן מונה נאמן ובני המשפחה שימשו כנהנים שלה בחלקים שווים. לגישת התובעות, כל אחד מבני המשפחה החליט על דעת עצמו באיזה אופן הוא מעוניין להשקיע את חלקו בקרן.

1 מתוך 59

המחלקה הכלכלית בבית-המשפט המחוזי בתל אביב – יפו

ת”א

22726 – 07 – 17אגם ואח’ נ’ BNP PRIBS SA ואח’

2. בשנים 2003 ו-2006 רכשה רות שני נכסי נדליין בצרפת באמצעות חברות שהוקמו לצורך כך, שרות הייתה בעלת השליטה בהן. כך, בשנת 2003 נרכש בית בסן-טרופז באמצעות התובעת 2, ובשנת 2006 נרכש בית בסנט פייר בפריז, באזורMarne – la – Coquetee באמצעות התובעת 3 (התובעות 2 – 3 יכונו להלן יחד: “החברותיי). לטענתה של רות בתצהירה, הנכסים האמורים (שיכונו להלן: ייהנכס בסן טרופזיי וייהנכס בסנט פייריי) נרכשו על-ידיה באמצעות הכספים שהיו בקרן ובסיוע מימון בנקאי שניתן לה לצורך כך (ר’ ס’ 6 לתצהיר העדות הראשית של רות). המימון הבנקאי (הלוואת משכנתא) ניתן בתחילה על-ידי בנק JACOB SAFRA (להלן: ייבנק ספראיי) ולאחר מכן ניתן המימון מחדש על-ידי בנק ING (שהפך לאחר מכן להיות בנק Julius Bear).

3. בשנת 2010 חתמה רות על מסמכי עסקה עם הנתבע 1 (להלן: “הבנק”י), עסקה שתכונה להלן למען הנוחות “עסקת ההשקעהיי. כפי שיובהר להלן, לגישתה של רות היא הייתה סבורה כי היא חותמת על מסמכים הנוגעים לעסקה נוספת למימון מחדש ולמיחזור המשכנתא שכאמור הועמדה לה באותה עת על-ידי בנק ING. בפועל, כללה עסקת

ההשקעה מיחזור של ההלוואה שהחברות טרם השיבו לבנק ING (שעמדה באותה עת על סכום של 12.5 מיליון אירו). אולם לחברות גם הועמד על-ידי הבנק במסגרת עסקת ההשקעה אשראי נוסף בסכום של 35 .
5 מיליון אירו שהושקע עבור רות ויעקב בהשקעות ספקולטיביות.

4. בטרם החתימה על מסמכי עסקת ההשקעה (שיפורטו להלן) העביר הבנק מידע ומסמכים שונים ליעקב ולעו”ד ואן-הייגן (מי שלגישת התובעות ייצג את החברות בעסקת המשכנתא), והם העבירו את המידע והמסמכים גם אל רות.

כך, ביום 10.2.2010 שלח הבנק ליעקב דואייל שאליו צורפו מסמכים (להלן: ייהמסמכים מיום 10.2.2010 “, נספח 6 לתצהיר יעקב); ביום 23.2 2010. שלח הבנק דואייל נוסף ליעקב (להלן: יהדואייל מיום 23.2.2010 “, נספח 7 לתצהיר יעקב); ביום 30.3.2010 שלח הבנק ליעקב דואייל שאליו צירף מסמכים לפתיחת חשבון השקעות (להלן: “המסמכים מיום30.3.2010 יי, נספח 8 לתצהיר יעקב); ביום 19.4.2010 שלח הבנק ליעקב דואייל ובו מסמכים נוספים (להלן: “המסמכים מיום 19.4 2010. “, נספח 9 לתצהיר יעקב); וביום 18.5.2010 שלח הבנק ליעקב דואייל שאליו צורפה מצגת (להלן: “המסמכים מיום
18.5.2010 “, נספח 10 לתצהיר יעקב).

2 מתוך 59

המחלקה הכלכלית בבית-המשפט המחוזי בתל אביב – יפו

ת”א

22726 – 07 – 17אגם ואח’ נ’ BNP PRIBS SA ואח’

23. זאת ועוד – התובעות טענו כי הוכח שרות קיבלה בישראל את ההצעות למתן שירותי הבנק וכי היא חתמה בישראל על מסמכי ההתקשרות עם הבנק. רות קיבלה את כל הפניות של הבנק בישראל. הבנק לא התכחש לכך שהוא העביר אליה באמצעות אנשי הקשר שלו את כל החומר השיווקי ואת ההצעות הקונקרטיות. רות ויעקב העידו מה כלל החומר הזה. עדותם בהקשר זה לא נסתרה. ההצעה האחרונה נשלחה לרות לאחר שיעקב הודיע לבנק כי רות אינה מעוניינת להשקיע במניות בסינגפור אלא רק להתקשר בעסקה למיחזור משכנתא בתנאים טובים יותר. ההצעה נשלחה לרות על-ידי יעקב בדואר אוויר והוא צירף אליה פתק בכתב-ידו (שיכונה להלן: “הפתקיי). הבנק ניסה לטעון כי הפתק הוא יימפוברקיי אך טענתו נסתרה.

התובעות פירטו כי רות חתמה בישראל על מסמכי פתיחת חשבון בשני מועדים שונים: המועד הראשון הוא ביום 30.3.2010 . במועד זה חתמה רות על המסמכים לאחר שהבנק גרם לה להאמין כי היא חותמת על עסקת מחזור המשכנתאות. פקידת הבנק, גבי סנדרה נילסן (להלן: “גב’ נילסןיי) שלחה מייל ליעקב בו הוא התבקש להעביר את המסמכים לחתימתה האישית של רות בישראל. המסמכים הועברו לרות על-ידי מר ממד – עובד של יעקב. רות חתמה עליהם, מר ממד סרק את המסמכים החתומים והעבירם באמצעות הדואייל של יעקב בחזרה לגבי נילסן (ר’ נספח 5 לתצהיר של רות).

המועד השני היה בין 1 ל-4 ביוני 2010. עו”ד ואן-הייגן העביר לרות לבקשת הבנק את העמודים האחרונים של ההסכמים שנדרשו לצורך פתיחת חשבון ההשקעות בסינגפור. רות חתמה על המסמכים בישראל, תוך אמונה כי מדובר בעסקה למחזור המשכנתאות (רי נספחים 9 – 20 לתצהיר של רות).

24. לטענת התובעות יש לדחות את טענת הבנק לעניין מועד כניסתו לתוקף של סעיף 3א לחוק הייעוץ האוסר על פנייה בהצעה למתן שירותים. לגישתן, הסעיף נועד רק כדי להבהיר את המצב שהיה קיים גם קודם לכן, והוא לא הוסיף או שינה את המצב המשפטי. מבחינה עובדתית טענו התובעות כי הפעולות מצד הבנק היו ניסיון מתמשך לנסות ולגייס את רות כלקוחה – ניסיון שנמשך גם בתקופה לאחר כניסתו של הסעיף לתוקף. עוד הודגש כי האיסור בסעיף 3א על פנייה בהצעה הוא איסור מוחלט, המטיל חובה על נותן השירות ולא על הלקוח. כך, לטענתו של התובעות, השאלה האם רות נחשפה למסמכים או הבינה אותם איננה רלוונטית, ויש לדחות את טענות הבנק בעניינים אלה.

11 מתוך 59

המחלקה הכלכלית בבית-המשפט המחוזי בתל אביב – יפו

ת”א

22726 – 07 – 17אגם ואח’ נ’ BNP PRIBS SA ואח’

לטענת התובעות, רק בדיעבד כאשר הוגשה תביעת הבנק בסינגפור, התברר לרות כי במסמכים שנכתבו באנגלית היא אישרה לבנק כי היא משקיעה מקצועית. לגישתה היא חתמה על המסמכים למרות שהסיכונים לא הובהרו לה והיא לא ידעה אודותיהם. חוק הייעוץ נועד להחיל סטנדרטים מינימליים גם על עוסקים זרים הפועלים בישראל, סטנדרטים שהופרו על-ידי הבנק. לכן האיסור חל לא רק על גיוס לקוח בישראל אלא גם על פנייה אליו כדי לנסות לגייסו.

25. עוד נטען כי הבנק דרש שרות תחתום על מסמכי פתיחת חשבון ההשקעות בישראל בלא שמי מנציגיו בישראל נכח במעמד החתימה ובלא שהובהרה לה מהות המסמכים. כך נעשה כדי לעקוף את הוראות חוק הייעוץ. לגישת התובעות, זו המסקנה הנובעת מהודאתו של מר מרימה בהקלטה כמו גם מהעובדה שהבנק לא הבהיר מדוע אף נציג שלו לא פגש את רות ולא שוחח עמה. כך עולה גם מהעדר הסבר של הבנק לדרישה כי רות תחתום בדחיפות בישראל על המסמכים למרות שהיה ידוע לו כי היא אמורה להגיע לפריז 4 ימים לאחר מכן כדי לחתום בפני נוטריון צרפתי על מסמכי קבלת האשראי והמשכנתאות שנדרשו לצורך מיחזור ההלוואות (מיחזור שאין חולק שהיה חלק מעסקת ההשקעה).

פטריס הודה כי הבנק לא דרש שרות תזוהה לפני שהיא חתמה על המסמכים. הוא אף הודה שהוא ביקש להעביר מסמכים לרות הנוגעים למיחזור המשכנתאות שרק בנוגע להם הוא היה מעורב, ולא היה לו הסבר מדוע לא צורפו מסמכים רלוונטיים שונים לתצהירו.

26. לטענת התובעות, לא יכולה להיות מחלוקת כי הקשר העסקי בין הבנק לבין רות נוצר בישראל. הוכח כי רות חתמה על מסמכי ההתקשרות עם הבנק בישראל, ולכן המסקנה המתבקשת היא כי היא קיבלה בישראל את ההצעות של הבנק למתן שירותים, באופן המחייב את תחולת הוראות חוק הייעוץ.

התובעות התייחסו לטענת הבנק לפיה חל השתק שיפוטי, וכי הן מנועות מלהעלות במסגרת ההליך הנוכחי של בקשת הסילוק על הסף טענות שונות מאלה שהן העלו קודם לכן בהליך בסינגפור. לגישתן, העילות, השאלות, הטענות והסעדים הנדונים בהליך זה הם שונים מאלה שהועלו בסינגפור ולכן יש לדחות את טענת הבנק. הן הוסיפו כי טענות הבנק בהקשר זה ממילא נדחו במסגרת ההחלטה מיום 24.3.2019 בה דחה בית-המשפט את הבקשה לסילוק על הסף בשל מעשה בית-דין. על-כל-פנים, התובעות הדגישו כי סילוק על

12 מתוך 59

המחלקה הכלכלית בבית-המשפט המחוזי בתל אביב – יפו

ת”א

22726 – 07 – 17אגם ואח’ נ’ BNP PRIBS SA ואח’

הסף של תובענה – כפי שמתבקש במקרה דנן, הוא צעד דרמטי, ולאור כל האמור לעיל, הוא אינו מוצדק בנסיבות המקרה.

טענות הבנק בסיכומים 27. לגישת הבנק, טענות התובעות בהליך הנוכחי הן גרסה חדשה שיינתפרהיי על-ידיהן רק
לצורך הדיון בשאלה אודות תחולת חוק הייעוץ. זאת כאשר מסמכים מזמן אמת כמו גם תצהירים שהוגשו לבית-המשפט בהליך בסינגפור וחקירות הצדדים בבית-המשפט בהליך הנוכחי מעידים כולם על כך שלגרסת התובעות אין בסיס. כך, לגישת הבנק, אין לגרסתן של התובעות בהליך הנוכחי כל זכר בהליך בסינגפור, ואין לה גם זכר בכתב התביעה שהוגש על-ידיהן בהליך דנן בישראל.

28. הבנק טען כי הוכח שרות לא יגויסהיי על-ידיו, אלא על-ידי אחיה יעקב. הקשר העסקי בין יעקב לבין הבנק נועד כדי יילהנזיליי נכסים של 4 חברות שהן חלק מנכסי משפחת אגם. הנכסים מוחזקים על-ידי חברות – שתיים מהן רשומות על-שמו של יעקב ושתיים על שמה של רות. ההלוואות ניטלו כדי לאפשר ליעקב לבצע עסקאות בחשבון המשותף לו ולרות המתנהל בסינגפור, כאשר יעקב פעל בחשבון זה לאורך השנים וביצע השקעות במכשירים פיננסיים עבורו ועבור רות. הבנק הדגיש כי הוא פנה ליעקב ואליו בלבד והציע לו הצעות שונות. ככל שהצעות אלה הועברו גם לרות, הדבר נעשה רק ביוזמתו של יעקב.

הבנק טען כי לגישתה של רות עצמה, הפנייה האחרונה של הבנק אליה נעשתה בחודש מרץ 2010. פנייה זו נעשתה לפני שסעיף 3א לחוק הייעוץ נכנס לתוקפו (ביום 18.4.2010 ) ולכן הוראת סעיף זה אינה חלה עליה. משכך, קורסת טענתו של התובעות. הבנק הוסיף וטען כי אף לו היה התיקון תקף במועד הרלוונטי, הוא לא נועד לחול על מקרה בו היוזמה לקשר עם הבנק נעשתה על-ידי תושב חוץ (יעקב) שביקש לגייס את אחותו תושבת ישראל, כאשר הקשר העסקי נוצר בצרפת באמצעות יעקב.

29. עוד נטען כי ההשקעות בסינגפור הן חלק ממתווה עסקי שנרקם בפגישה הראשונה של הבנק עם יעקב בפברואר 2010. מכאן שהעסקה נרקמה בצרפת ולא בישראל. אין ממש בניסיונן של התובעות לבודד את ההשקעות במכשירים פיננסיים ולהציגן כאילו מדובר בעסקאות עצמאיות. הבנק פעל להוציא את העסקה שרקם עם יעקב אל הפועל, כאשר יעקב הציג את כלל הנכסים שהוא ביקש להנזיל כמקשה אחת, והוא זה שדאג שאחותו תחתום על המסמכים לצורך הוצאתו לפועל של המתווה.

13 מתוך 59

המחלקה הכלכלית בבית-המשפט המחוזי בתל אביב – יפו

ת”א

22726 – 07 – 17אגם ואח’ נ’ BNP PRIBS SA ואח’

30. הבנק הפנה להנחיות רנייע ביחס לתחולת חוק הייעוץ, וטען כי גם החלתן של הנחיות אלה על המקרה דנן מעלה כי החוק אינו חל. זאת משום שאין חולק כי החשבון נושא התביעה נוהל בחו”ל וכי לא התקיימו בין הצדדים פגישות בישראל. המחלוקת נוגעת לשאלה מהו הקשר העסקי והאם הוא נוסד בישראל. גישת הבנק היא כי הקשר נוצר בצרפת עם יעקב, וכי ההתקשרות בין התובעות לבין הבנק לא נעשתה ביוזמת הבנק.

הבנק הוסיף וטען כי יש לדחות את טענות התובעות מחמת השתק שיפוטי ולאור השינויים שחלו בגרסאותיהן, שינויים המעידים על חוסר מהימנות. הבנק הדגיש כי ניתן ליישם את הדוקטרינה של ההשתק השיפוטי גם כאשר בעל-דין נמנע מלהעלות טענה בהליך קודם. כך, בכתב התביעה המקורי ובמסגרת ההליך בסינגפור – אין זכר לגרסה לפיה יעקב שימש כשליח מטעם הבנק ופנה לרות מטעם הבנק בהצעה להשקיע במכשירים פיננסיים וכי רות סירבה לכך. נהפוך הוא – בכתב ההגנה ובתצהירים שהוגשו על-ידי י האחים אגם בהליך בסינגפור, מופיעות לגישת הבנק טענות הסותרות את גרסתו הנוכחית של התובעות. גם בתשובה לבקשת הבנק לסילוק על הסף לא טענו התובעות כי הבנק ביצע מעשים בארץ. להיפך, לטענתן בתגובה, חוק הייעוץ חל מאחר שהוא בעל תחולה אקס- טריטוריאלית. גם העלאת טענה זו מהווה הודאה של התובעות כי הבנק לא ביצע פעולות בישראל.

רק בהמשך העלו התובעות את הטענה לפיה חוק הייעוץ חל משום שנשלחו אל רות מסמכים לחתימה בישראל. ואולם – כך טען הבנק – עמדת בית-המשפט הייתה כי אין די בכך ולכן ייפיתחויי התובעות את גרסתן. בבקשתן להוספת מסמכים מיום 8.2.2018 , וטרם פיצול הדיון, לא טענו התובעות כי הבנק פנה אל רות בהצעה באמצעות יעקב, אלא רק כי הבנק העביר לרות באמצעות יעקב מסמכים לחתימתה. לגישת הבנק, מסמכים מזמן אמת ותצהירי האחים אגם בהליך בסינגפור מאשרים כי הקשר העסקי של הבנק עם רות נוצר בחוייל וכי הבנק לא פנה לרות מיוזמתו אלא יעקב היה זה שעשה זאת.

31. הבנק ציין כי נטל ההוכחה להוכיח כי חוק הייעוץ חל, מוטל על התובעות הטוענות לכך. לטענתו, אין גם מקום להחיל את דוקטרינת היהודאה והדחהיי, שכן הבנק לא הודה בכל העובדות המקימות את עילת התביעה אלא כפר בעובדות המקימות את העילה מכוח חוק הייעוץ וטען לתחולת הדין הזר.

הבנק הוסיף וציין כי בניגוד לטענת התובעות, העד מטעמו, פטריס, הוא עד רלוונטי: הוא ליווה את העסקה במועדים הרלוונטיים לבחינת פעולות היגיוסיי והפנייה בהצעה

14 מתוך 59

המחלקה הכלכלית בבית-המשפט המחוזי בתל אביב – יפו

ת”א

22726 – 07 – 17אגם ואח’ נ’ BNP PRIBS SA ואח’

להשקיע בסינגפור. פטריס היה זה שנכח בפגישות של הבנק עם יעקב מתחילתן, הוא היה עד למצגיו של יעקב ביחס לרות ולחברות שלה, והוא זה ששלח ליעקב את מתווה העסקה (נספח 7 לתצהיר יעקב, הדואייל מיום 23.2.2010 שלגביו טוענים האחים אגם כי הוא היה הייפנייה בהצעה”י לרות).

לעומת זאת המסמכים שנשלחו על-ידי מר מרימה וגבי נילסן שלגביהם טענו האחים אגם כי הם היוו ייפנייה בהצעהיי, אינם רלוונטיים לתחולת חוק הייעוץ. חלק מהמסמכים הללו הם מסמכי פתיחת חשבון בנק שאינם מסמכי פנייה בהצעה אלא מסמכי מימוש העסקה. מדובר לגישת הבנק בייקונקרטיזציהיי של הפנייה בהצעה למתן שירותים שנמסרה על-ידי פטריס. אחד המסמכים הוא מסמך הנוגע לחברות ולא לרות ולכן לגרסתו של יעקב הוא לא הוצג לרות (נספח 6 לתצהיר יעקב, המסמכים מיום 10.2.2010 ). באשר לדואייל מיום 23.2.2109 (נספח 7 לתצהיר יעקב), מסמך זה כלל לא הוצג לרות על-ידי אחיה לאחר שהוא הודיע לבנק כי הוא לא מתכוון לעשות כן.

לגרסתו של הבנק, תצהירו של מר מרימה נמשך מתיק בית-משפט לאחר שהוא התפטר מהבנק וסירב להגיע ולהעיד. לפי עדותו של פטריס, מר מרימה סירב להעיד שכן הוא לא חש עוד מחויב כלפי הבנק כשחדל לעבוד בו. להתפטרותו לא היה קשר לאחים אגם. הקלטתו של מר מרימה על-ידי יעקב היא פסולה והדברים שהוא אמר בה עוותו. עדות גבי נילסן לא הייתה רלוונטית אף היא ומשום כך הבנק לא הזמין אותה להעיד.

32. זאת ועוד – מעדותו של פטריס עולה כי גם בהמשך המשא-ומתן הציג יעקב את הקרן המשפחתית שאותה הוא מנהל ככזו המחזיקה בנכסים, וציין כי נכסיה של רות הם חלק מנכסי המשפחה והם חלק בלתי-נפרד מהעסקה. מסקנה זו עולה ממסמכים שנערכו בזמן אמת. יעקב – כך עולה מעדותו של פטריס, ניהל את המשא-ומתן בשם כל בני-המשפחה והוא היה אם כן זה שייגייסיי את רות לעסקה הכוללת מיוזמתו שלו. מימון מחדש של כל ארבעה הנכסים היה חלק בלתי-נפרד מעסקה זו. עוד צוין כי מעולם לא נדונה אפשרות כי הבנק יעביר לרות רק הצעה למיחזור המשכנתאות ומימון מחדש שלהן. לטענה זו אין כל ראיה התומכת בה ואין גם כל ראיה כי נכסיה של רות לא היו אמורים להיות חלק מהעסקה שיעקב טווה עם הבנק. המסמכים שנשלחו לכל אורך התקופה כללו את נכסיה של רות, כאשר לא יעקב ולא עו”ד ואן-הייגן הביעו מחאה על כך.

… אלה

יעקב הוא איש עסקים מנוסה והוא לא כפר בכך שידע כי הבנק אינו בנק משכנתאות אלא בנק לניהול עושר. הבנק אינו עוסק בהלוואות מובטחות אלא הוא עוסק בשעבוד נכסים

15 מתוך 59

המחלקה הכלכלית בבית-המשפט המחוזי בתל אביב – יפו

ת”א

22726 – 07 – 17אגם ואח’ נ’ BNP PRIBS SA ואח’

כחלק ממימון השקעות במכשירים פיננסיים. המסקנה שלעיל נתמכת – כך נטען – גם במסקנותיו של בית-המשפט בהליך בסינגפור. בפסק-דינו באותו הליך תיאר בית-המשפט את העסקאות, והוא לא ציין ולו ברמז כי רות או החברות שלה לא היו אמורות להיות חלק מהמתווה. טענה כאמור כלל לא עלתה בדיונים בהליך בסינגפור.

33. לגישתו של הבנק, הוא מעולם לא ניסה יילגייסיי את רות כלקוחה עצמאית שלו. כל המסמכים המופנים אל האחים אגם מוענו אל יעקב, ויעקב לא יכול היה להצביע על אף מסמך שהבנק ביקש שהוא יעביר לרות. הבנק כופר בכך שהוא ביקש מיעקב להעביר לרות חומר שיווקי, וטוען כי גם בהקשר זה אין כל תיעוד. בפועל המסמכים היחידים שאנשי הקשר, יעקב ועו”ד ואן-הייגן, התבקשו להעביר לרות, הם המסמכים המוציאים את מתווה העסקה אל הפועל. ממילא אין ליעקב הסבר מדוע שלח את מסמכי הייהצעותיי לאחותו כאשר לגישתו היא אינה קוראת את השפה האנגלית.

כפי שהובהר לעיל, הבנק טען כי המסמכים לגביהם נטען כי הם ייפנייה בהצעה למתן שירותים הם למעשה מסמכים ביחס למתווה העסקה הכולל. לגישתו גם רות ויעקב הודו בכך בחקירתם. הפנייה בהצעה נעשתה בפגישה הראשונה עם יעקב, ולאחר מכן נשלחו מסמכים שהם ייקונקרטיזציה” של פנייה זו, שאינם מהווים פניות חדשות.

34. אף אם נראה במסמכים הנוספים פניות חדשות, לא ניתן להחיל את הוראות חוק הייעוץ. כך, המסמכים מיום 10.2.2010 נשלחו לפני שס’ 3א לחוק נכנס לתוקפו, כאשר המייל אליו צורפו מוען ליעקב בלבד; המייל מיום 23.2.2010 נשלח לפני כניסת ס’ 3א לתוקפו, הוא ממוען רק ליעקב ואין בו בקשה להעבירו לרות; המסמכים מיום 30.3.2010 נשלחו לפני כניסתו לתוקף של התיקון לחוק, ואינם פנייה בהצעה למתן שירותים. יעקב לא החזיר את כל המסמכים הללו לבנק תוך ציון העובדה כי רות אינה מעוניינת להיות חלק ממתווה העסקה. יעקב חתום על המסמכים לפתיחת החשבון שנועד לעסקת ההשקעה לצד חתימתה של רות, ומכאן שהוא היה מודע לכך שהיא חתמה על מסמכים שנועדו לעסקת השקעה ולפתיחת חשבונות השקעה.

באשר למסמכים מיום 19.4.2010 נטען כי הם אינם פניה בהצעה לרות אלא לחברות הזרות, שחוק הייעוץ ממילא אינו חל עליהן. הבנק הפנה לתוכן העניינים של תצהירו של יעקב בסינגפור וטען כי עולה ממנו שיעקב ראה את המסמכים ככאלה שנשלחו אליו והוכנו עבורו בלבד. יעקב הודה כי הוא לא הסביר את תוכן המסמכים האמורים לרות,

16 מתוך 59

המחלקה הכלכלית בבית-המשפט המחוזי בתל אביב – יפו

ת”א

22726 – 07 – 17אגם ואח’ נ’ BNP PRIBS SA ואח’

וכי היא לא יכלה לקרוא אותם ולהבינם ללא הסבר. מכאן כי גם במסגרת מסמכים אלה לא ישווקיי לרות דבר.

המסמכים מיום 18.5.2010 מהווים – כך נטען – מצגת סופית המפרטת את מתווה העסקה, ולכן היא איננה בבחינת ייפנייה למתן שירותים”. גם מסמכים אלה הוכנו עבור יעקב, ולגרסת האחים אגם – אף האמור בהם לא הוסבר לרות לאחר שיעקב הודיע לבנק בחודש מאי 2010 כי enough is enough.

35. הבנק התייחס לפתק שצורף לראשונה לתצהירו של יעקב, שנכתב לפי הטענה ביום
20.5.2010 . מהפתק עולה לכאורה כי יעקב מוסר לרות שהוא הודיע לבנק כי היא אינה מעוניינת בהשקעות. לגישת הבנק, גרסתו של יעקב ביחס לפתק איננה סבירה. כן מעלה הבנק תהייה ביחס למועד בו נזכר יעקב לראשונה בקיומו של הפתק וביחס למועד בו הוא איתר את הפתק המקורי. בהקשר זה הוסיף הבנק וטען כי התובעות פעלו בשיהוי ניכר בלי לתת לכך טעם. התובעות עשו לפי הטענה שימוש לרעה בהליכי בית-משפט, תוך הגשת הראייה (הפתק) וחוות-דעת גרפולוגיות ופורנזיות לתמיכה בה ערב הגשת הסיכומים מטעמן, כדי שיוכלו להתייחס אליהן בסיכומים. מדובר – כך נטען – בהתנהלות תכסיסנית המעוררת סימני שאלה קשים.

ספק נוסף נובע מהעובדה שהפתק האמור לא נזכר בשום אופן שהוא בהליך בסינגפור למרות הגרסאות המפורטות שרות מסרה בהליך זה. כך או כך – מאחר שרות לא קראה את המסמכים מיום 18.5.2010 שאליהם צורף הפתק, היא אינה יכולה לטעון כי הבנק שידל אותה לבצע השקעות פיננסיות באמצעותם. מכאן שגם לגרסת התובעות, הועברו לרות רק שתי הצעות למתן שירותים (נספחים 3 ו-4 לתצהירה של רות – המסמכים מיום 10.2.2019 ומיום 23.2.2010 ) וזאת לפני שס’ 3א נכנס לתוקפו.

36. לגישת הבנק, יעקב ועו”ד ואן-הייגן פעלו בשם התובעות מול הבנק. לגישתו, גרסתן של התובעות לפיה יעקב פעל – בהתייחס לעסקה נושא התביעה דנן – דווקא מטעם הבנק, היא גרסה תמוהה. יתרה מזאת, בהליכים בסינגפור רות הודתה כי יעקב פעל בשמה שלה בעסקה זו. בחקירתה הנגדית, לא ידעה רות להסביר את הסתירה בין הגרסאות השונות שלה.

17 מתוך 59

המחלקה הכלכלית בבית-המשפט המחוזי בתל אביב – יפו

ת”א

22726 – 07 – 17אגם ואח’ נ’ BNP PRIBS SA ואח’

א –

ד ר

העסקה דנן לוותה כאמור גם על-ידי עו”ד ואן-הייגן. כל השיחות והתכתובות נוהלו לכן מול שני אנשי הקשר הללו. טענתו של עו”ד ואן-הייגן לפיה הוא היה מעורב רק בעסקת מיחזור המשכנתאות של החברות ולא בהשקעות, וכי הוא קבל מהבנק רק את העמודים האחרונים של המסמכים כדי להחתים עליהם את רות, מנוגדת למסמכים מזמן אמת (הבנק מפנה בהקשר זה למסמכים נ/4 – נ/12). כשעו”ד ואן-הייגן עומת עם מסמכים אלה, הוא השיב בתשובות מתחמקות ולבסוף – כך לגישת הבנק – הוא איבד את עשתונותיו באופן המעיד על כך שאין לתת אמון בעדותו. ממכלול הראיות עולה לכן כי עו”ד ואן-הייגן ידע אודות עסקת ההשקעה הכוללת, ויצר בפני הבנק מצג לפיו הוא פועל כבא-כוחה של רות, כפי שהיה בפועל. גם שכר-הטרחה הגבוה שקבל עו”ד ואן-הייגן מתיישב עם המסקנה האמורה יותר מאשר עם מסקנה לפיה שכר-הטרחה הזה נועד רק לטיפול מוגבל בשעבוד נכסי המקרקעין.

o o – ס מ

א – 9

עוד נטען כי מההתכתבויות בזמן אמת (נ/11) עולה כי הבנק שלח לעו”ד ואן-הייגן עותקים קשיחים של מסמכי החשבון המלאים שהוא התבקש להחזירם לבנק חתומים, ולא רק את העמודים האחרונים שלהם. אם עו”ד ואן-הייגן בחר להעביר לרות רק את העמודים האחרונים לחתימה, הרי שהדבר נעשה משיקוליו שלו. עו”ד ואן-הייגן לא כפר בכך, אלא שטען כי יילמיטב זכרונויי הוא קבל לחתימה רק את העמודים האחרונים.

פ פ פ

9 ט

37. הבנק טען כי אין היגיון בגרסת האחים אגם, וכי גם מטעם זה אין לתת בה אמון. הבנק מציין בהקשר זה עובדות שלגביהן אין מחלוקת: יעקב קבל את כל ההצעות של הבנק בהן מופיע מתווה עסקת ההשקעה – מימון מחדש של ארבעה הנכסים, הלוואות לכל ארבע החברות כנגד נכסים ופתיחת חשבון השקעות משותף של יעקב ורות אחותו; יעקב חתם על המסמכים לצד חתימתה של אחותו רות; עו”ד ואן-הייגן שימש כתובת לקבלת מסמכי חשבונות הבנק של התובעות כולל חשבון ההשקעות המשותף; יעקב ניהל את חשבון ההשקעות המשותף הנושא את שמו ושמה של רות אחותו במשך שנים וקבל דיווחים אודותיו; יעקב משך מחשבון זה 20 מיליון אירו כדי לכסות את חובן של החברות שלו ללא ידיעתה של רות אך בידיעה של עו”ד ואן-הייגן, כשהוא מותיר את החברות של רות חשופות עם חובות של עשרות מיליוני אירו.

.

לאור האמור – הרי אם יעקב אכן ידע שרות אינה מעוניינת בעסקה הכרוכה במכשירים פיננסים – אין זה ברור מדוע הוא העביר לידיה את הצעות הבנק שוב ושוב כפי שהוא טוען; ומדוע הוא לא ביקש להוציאה מהעסקה שהוא טווה!

18 מתוך 59

המחלקה הכלכלית בבית-המשפט המחוזי בתל אביב – יפו

ת”א

22726 – 07 – 17אגם ואח’ נ’ BNP PRIBS SA ואח’

38. הבנק מדגיש כי לא ניתן לקבל את טענת יעקב ביחס לחשבון ההשקעות המשותף שנפתח לו ולרות, טענה לפיה הוא הודיע לבנק כי רות אינה מעוניינת בעסקת השקעה וכי היא חתמה על המסמכים בהנחה שהם נועדו למימון מחדש של נכסי החברות. זאת כאשר מהעובדות עולה כי יעקב ידע לכל אורך הדרך על אילו מסמכים חתמה רות, הוא חתם לצדה והוא ידע כי קיים חשבון השקעות משותף בסינגפור על-שם שני האחים בו מתבצעות השקעות גם במכשירים פיננסיים. לגישתו של יעקב – לא הייתה לו בעיה עם העובדה שלרות היה חשבון השקעות יחד אתו. זאת חרף טענתו כי הבנק פתח את חשבון ההשקעות של רות ללא ידיעתה ותוך ניצול תמימותה וחוסר-הניסיון שלה. הבנק הבהיר בהקשר זה כי לרות לא היה חשבון השקעות פרטי משלה, והחשבון שנפתח הוא החשבון המשותף לה וליעקב.

הבנק הוסיף כי לא ניתן לקבל את עדותה של רות לפיה יעקב לא רימה אותה, גם כשהיא מעומתת עם העובדה שיעקב ידע על החשבון המשותף של שניהם והיה מעורב בניהולו, ולמרות שלגישתה היא הודיעה לו שהיא אינה מעוניינת להשקיע במכשירים פיננסיים. רות אינה משנה את גרסתה גם לאחר שהיא מעומתת עם העובדה שיעקב הוציא מהחשבון סכום של 20 מיליון אירו ללא ידיעתה.

הטענה לפיה רות סברה כי היא חותמת על מסמכים שנועדו לעסקה הנוגעת רק למיחזור המשכנתאות ומימון מחדש בתנאים טובים יותר, נסתרת מכך שרות הודתה שמעולם לא הוצעה לה הצעה לשיפור תנאי המשכנתא אלא רק הצעה משולבת של מימון מחדש והשקעות. על-כל-פנים, רות חתמה על המסמכים לא משום שסמכה על הבנק אלא משום שהיא סמכה על אנשי הקשר, יעקב ועו”ד ואן-הייגן, שפעלו בשמה וידעו היטב על מה היא

חותמת.

39. עוד הוסיף הבנק וטען כי התובעות העלו טענות ביחס למסמכים שאינם רלוונטיים לשאלת תחולתו של חוק הייעוץ- נספחים 9 ו- 11- 21 לתצהירה של רות והמסמכים אליהם היא מפנה בסיכומיה. זאת שכן מסמכים אלה נוגעים להוצאת מתווה העסקה אל הפועל (ואינם מהווים לכן פנייה בהצעה) ומשום שהם אינם נוגעים לחשבון ההשקעות המשותף של האחים אגם אלא לחברות הזרות – שלגביהן אין חולק כי חוק הייעוץ אינו חל. הבנק טען כי חתימתה של רות על מסמכים אלה נדונה בהליכים שהתנהלו בצרפת ובסינגפור. לגישתו, בית-המשפט בסינגפור לא קבע – כפי שטענו התובעות – כי הבנק זייף מסמכים.

19 מתוך 59

המחלקה הכלכלית בבית-המשפט המחוזי בתל אביב – יפו

ת”א

22726 – 07 – 17אגם ואח’ נ’ BNP PRIBS SA ואח’

הבנק התייחס להקלטותיו של מר מרימה שצורפו על-ידי התובעות וטען הן כי מדובר בהקלטות שאינן קבילות; והן כי האמירות המיוחסות למר מרימה על-ידי התובעות הן סילוף של הדברים שהוא אמר בפועל. לגישת הבנק, הציטוטים אליהם מפנות התובעות הם בעיקרם דברים של יעקב שמר מרימה אישר משום שרצה לרצות את יעקב ממניעים עסקיים. האינטרסים העסקיים של מר מרימה עולים בבירור מההקלטות הנוספות.

לגישתו של הבנק, יעקב הוא מי שמקבל החלטות עסקיות עבור רות, והוא גם זה שעומד מאחורי התביעה הנוכחית ואינו משמש רק עד מטעמה של רות. הוא עושה זאת כדי להתחמק מתשלום חובותיו לבנק ותוך ניצול ציני של רות אחותו.

דיון 40.

כפי שהובהר בראשית הדברים, ההחלטה דנן מתייחסת לשאלת תחולתו של חוק הייעוץ על יחסיו של הבנק עם רות ועל ניהול תיק ההשקעות בחשבון המשותף לה ולאחיה על-ידי הבנק בסינגפור. מאחר שכפי שהובהר לעיל התבססו עילות התביעה של התובעות בעיקרן על הוראות חוק הייעוץ והפרתן הנטענת על-ידי הבנק, יש לשאלת הדין החל משנה חשיבות, ולכן הופרד הדיון והיא נדונה בתחילתו כדי לבחון האם הוכח שהוראות החוק חלות – כטענת התובעות – על השירותים שהבנק העניק לרות.

41. תמצית טענות הצדדים לעניין תחולתו של חוק הייעוץ
לטענת התובעות, חוק הייעוץ הוא חלק ממגמה כלל-עולמית שמטרתה להגן על ציבור המשקיעים שאינו בקי בהשקעות עתירות סיכון. החוק חל גם על עוסק זר בישראל ומחייב גם אותו בסטנדרטים מינימליים החלים על בעלי רישיון בישראל. החוק – כך נטען – מחמיר ביותר עם מי שאין לו רישיון, והוא מטיל עליו איסור מוחלט לגייס לקוחות ישראליים או לפנות אליהם בכל דרך שהיא על-מנת לגייסם כלקוחות. מדובר באיסור רחב ביותר על פנייה לציבור משקיעים פוטנציאלי בישראל, בין במישרין ובין בעקיפין, בהצעה למתן שירותים. זאת, ללא קשר לתוצאות הנובעות מפנייה כזו (היינו האם הפנייה נשאה פרי או אם לאו) או לשאלת הבנת הלקוח את ההצעה.

.

התובעות טענו כי פרשנות תכליתית של חוק הייעוץ מחייבת להחילו גם במקרי ספק. הן הדגישו כי בהתאם למגמת המחוקק ולעמדת רנייע, יש לנקוט בפרשנות רחבה של החוק. כך, לגישתן, יש לפרש את החוק בהרחבה באופן שגם פנייה שנעשית מחוץ לישראל על-ידי גוף זר למי שנמצא בישראל, היא פנייה שנעשתה בישראל, וזאת כאשר מדובר בפנייה

20 מתוך 59

המחלקה הכלכלית בבית-המשפט המחוזי בתל אביב – יפו

ת”א

22726 – 07 – 17אגם ואח’ נ’ BNP PRIBS SA ואח’

שנועדה לגייס את הלקוח, לבצע עבורו פעולות עתידיות מחוץ לישראל ועל-מנת לנהל חשבונות מחוץ לישראל.

לטענת התובעות ס’ 3א לחוק, שנחקק במסגרת תיקון 13 בשנת 2010, לא שינה את המצב החוקי הקיים אלא נועד רק להבהירו. המחוקק ביקש בסעיף זה למנוע ספק או ניסיון לחמוק ולעקוף את הוראות החוק. האיסור על פנייה בהצעה מעיד על כוונת המחוקק להרחיב את תחולת החוק כנגד סיכונים פוטנציאליים למשקיע הישראלי.

התובעות לא חלקו על כך כי במקרה דנן נוהל החשבון מחוץ לישראל ולא התקיימו פגישות בישראל בין רות לבין הבנק. למרות זאת יש לגישתן תחולה להוראת החוק שכן הקשר העסקי נוסד בישראל, שכן רות חתמה על מסמכי הבנק בישראל; ומאחר שההתקשרות נעשתה ביוזמת הבנק שפעל בעקיפין לגייס את רות כלקוחה. עוד טענו התובעות כי קבלת גרסתו של הבנק משמעה כי די בגיוס תושב חוץ אחד כדי לאפשר לבנק יילצרףיי אליו בהמשך תושב ישראלי מבלי שהוראות חוק הייעוץ יחולו עליו. הן טענו אין לקבל טענה כזו וכי ניהול חשבון משותף אינו מעניק פטור מרישיון על פי החוק.

42. מנגד, טען הבנק כי אין להחיל את הוראות חוק הייעוץ על השירותים שהבנק סיפק לרות, שירותים שניתנו מחוץ לישראל. לטענתו, מכתבי רנייע מהשנים 2011- 2014 אליהן הפנו התובעות התייחסו לנסיבות הספציפיות של המקרים המתוארים בהם, נסיבות שהן שונות מאלה נושא המקרה דנן. לגישת הבנק, עמדת רנייע שהיא רלוונטית לנסיבות ולמועד הרלוונטיים, היא עמדתה מיום 10.10.2011 .

הבנק התייחס לסעיף 3א לחוק הייעוץ. לטענתו קבע המחוקק בסעיף זה איסור חדש על פנייה בהצעה למתן שירותים ללא רישיון, איסור שלא היה קיים קודם לכן. הסעיף נועד לשיטתו של הבנק כדי לאסור על גוף זר לשדל לקוחות בישראל לבצע השקעות. אולם במקרה דנן יעקב לא היה שליח של הבנק. לשיטתו של הבנק, לא יכולה להיות מחלוקת על כך שהמחוקק לא התכוון להחיל את החוק על בנק זר הפונה לתושב זר (יעקב) ומציע לו עסקת השקעה הכוללת נכסים זרים, כאשר התושב הזר הוא שמבקש לצרף את אחותו לעסקה ומגייס אותה כלקוחה נוספת וכחלק מהעסקה.

בהתייחס למקום החתימה על המסמכים, טען הבנק כי יש לדחות את טענת התובעות לפיה מקום החתימה על מסמכי ההתקשרות בעסקת ההשקעה עשוי להוביל לתחולה של הדין הישראלי. מעבר לכך, הוא הדגיש כי במקרה דנן שלח הבנק את המסמכים שרות

21 מתוך 59

המחלקה הכלכלית בבית-המשפט המחוזי בתל אביב – יפו

ת”א

22726 – 07 – 17אגם ואח’ נ’ BNP PRIBS SA ואח’

הייתה צריכה לחתום עליהם לבייכ התובעות עו”ד ואן-הייגן שנמצא בצרפת, ועורך-הדין – ולא הבנק – הוא שהעביר את המסמכים לרות בישראל.

הבנק הוסיף וציין כי העובדה שחוק הייעוץ איננו חל בנסיבות המקרה דנן, נובעת גם מהשכל הישר. החוק נועד למנוע ממוסדות זרים לגייס לקוחות בישראל. אולם במקרה דנן מדובר בקשר עסקי שנוצר לראשונה מחוץ לישראל עם איש עסקים זר, בנוגע לנכסים ייזרים” המצויים בצרפת, במטרה לפתוח חשבון בנק בסינגפור ולנהל שם השקעות. בנסיבות כאלה, אין מקום להחיל את הוראת החוק הישראלי.

עמדת רשות ניירות-ערך

43. הצדדים הפנו אל עמדות שונות של רנייע ביחס לתחולת הוראות חוק הייעוץ על מתן שירותים מחוץ לישראל. על-פי עמדת רנייע מיום 10.10.2011 , חובת הרישוי שבחוק הייעוץ חלה גם כאשר רק חלק מהשירות ניתן בישראל. יחד עם זאת נקבע בעמדה האמורה כי החוק לא יחול על מתן שירותים מחוץ לישראל ללקוח הנמצא בישראל בהתקיים שלושה תנאים מצטברים: ראשית הקשר העסקי נוסד מחוץ לישראל או שההתקשרות נעשתה ביוזמת הלקוח מבלי שנותן השירות פעל לגיוס לקוחות בישראל; שנית החשבון מנוהל מחוץ לישראל; ושלישית לא מתקיימות בישראל פגישות.

על-פי עמדתה של רנייע כפי שהיא עולה ממכתבה מיום 27.1.2011 , חוק הייעוץ הוא חוק שתחולתו היא טריטוריאלית. כך, כל פעילות בתחומי ישראל טעונה רישיון (למעט החריגים הקבועים החוק). יחד עם זאת, עולה ממכתבה הנייל של רנייע כי החוק לא יחול על ניהול תיקי השקעות בנסיבות שבהן החשבונות מתנהלים בחוייל בעת נוכחות פיזית של מנהל התיקים בחוייל, כאשר מנהל התיקים מתגורר מחוץ לישראל שלא באופן מזדמן, ובתנאי שגם ההתקשרות עצמה למתן השירות נעשתה מחוץ לישראל. רנייע הוסיפה והבהירה במכתב הנייל כי בהתאם להוראות סעיף 3א לחוק הייעוץ – גיוס או ניסיון לגייס בארץ לקוחות לשם מתן שירות ניהול תיקים מחוץ לישראל על-ידי מי שאינו בעל רישיון ישראלי הם אסורים.

הוראות חוק הייעוץ 44. חוק הייעוץ נועד להבטיח מתן שירותי ייעוץ השקעות וניהול תיקים על-ידי גורמים
כשירים ובעלי רמה מקצועית נאותה, לשם הגנה על ציבור המשקיעים והגברת

22 מתוך 59

המחלקה הכלכלית בבית-המשפט המחוזי בתל אביב – יפו

ת”א

22726 – 07 – 17אגם ואח’ נ’ BNP PRIBS SA ואח’

ההשתתפות בשוק ההון (ר’ גם בג”ץ 1715 / 97 לשכת מנהלי ההשקעות בישראל נ’ שר האוצר, נא(4) 367 (1997), להלן: “עניין לשכת מנהלי ההשקעותיי).

כך נאמר בהקשר זה בדברי ההסבר להצעת החוק:
יינוכח התפתחות שוק ההון בישראל נועד החוק המוצע להסדיר את העיסוק בניהול תיקים וביעוץ השקעות, הן מבחינת הכישורים של מי שיורשו לעסוק בייעוץ ובניהול תיקים והן לענין היחסים בין היועצים ומנהלי התיקים לבין לקוחותיהם, לרבות דרכי פעולה בתחום העיסוק, חובת נאמנות, חובת זהירות ומניעת ניגוד עניינים”.

הצורך בהסדרת התחום הוסבר על רקע ההתפתחויות הרבות שחלו בשנים עובר לחקיקת החוק בשוק ההון בישראל (ר’ גם עמי 92 לדברי ההסבר להצעת חוק). כתוצאה מהתפתחויות אלה, נזקק ציבור המשקיעים להדרכה ולייעוץ, והוא נשען יותר ויותר על מומחים לשם ניהול השקעותיו. המחוקק ביקש לוודא כי רק מומחים העומדים בתנאי סף מסוימים יוכלו לספק את השירותים הללו. הוא ביקש גם לקבוע כללים בדבר אופן מתן השירות שניתן על-ידי אותם מומחים.

45. ההגנה שביקש המחוקק לתת לציבור המשקיעים קודמה בראש ובראשונה על-ידי קביעת משטר רישוי, והתניית מתן שירותים מהסוג שהחוק חל עליהם בקיומו של רישיון. הצורך ברישוי לשם העיסוק בתחום ניהול תיקי ההשקעות הודגש עוד בטרם חקיקת החוק. מספר ועדות (וביניהן ייועדת ידידיי, ייועדת בייסקייי, וייועדת גבאייי) המליצו לאורך השנים להסדיר בחוק את תחום העיסוק בייעוץ ובניהול של תיקי השקעות באמצעות חיוב ברישיון כתנאי לעיסוק בתחום (ר’ גם ענין לשכת מנהלי ההשקעות).

:

)

משטר הרישוי שנקבע בחוק נועד להבטיח כי השירות של ניהול תיקי השקעות יינתן על ידי גורמים כשירים ובעלי רמה מקצועית נאותה. החוק ביקש באופן זה להגן על ציבור המשקיעים שההנחה לגביהם היא כי הם משקיעים ילא מתוחכמים’ השמים את מבטחם במנהלי תיקים חיצוניים (ור’ גם עניין לשכת מנהלי ההשקעות, פס’ 21). מסקנה זו עולה גם מההתייחסות בחוק לילקוח כשיר’ – לקוח, שלגביו (ורק לגביו) מניח המחוקק כי הוא איננו זקוק להגנת החוק.

46. החוק נועד להסדיר את הפעילות בתחומי הייעוץ, השיווק והניהול של תיקי השקעות. בסעיף ההגדרות בחוק הייעוץ הוגדרו המונחים הבאים כך:

23 מתוך 59

המחלקה הכלכלית בבית-המשפט המחוזי בתל אביב – יפו

ת”א

22726 – 07 – 17אגם ואח’ נ’ BNP PRIBS SA ואח’

ישיווק השקעות’ – מתן ייעוץ לאחרים בנוגע לכדאיות של השקעה, החזקה, קניה או מכירה של ניירות ערך או של נכסים פיננסיים, כשלנותן הייעוץ יש זיקה לנכס פיננסי;

ייעוץ השקעות’ – מתן ייעוץ לאחרים בנוגע לכדאיות של השקעה, החזקה, קניה או מכירה של ניירות ערך או של נכסים פיננסיים; לענין זה, ייעוץ’ – בין במישרין ובין בעקיפין, לרבות באמצעות פרסום, בחורים, בחוות דעת, באמצעות הדואר, הפקסימיליה או בכל אמצעי אחר, למעט פרסום בידי המדינה או בידי תאגיד הממלא תפקיד על פי דין במסגרת תפקידו;

ניהול תיקי השקעות’ – ביצוע עסקאות, לפי שיקול דעת, לחשבונם של אחרים.

בסעיף 2 בחוק נקבע איסור כללי על עיסוק בייעוץ השקעות, שיווק השקעות וניהול תיקים על-ידי מי שאין לו רישיון מתאים לכך. בהתאם לסעיף :
“2. (א) לא יעסוק אדם בייעוץ השקעות אלא אם כן הוא בעל רישיון יועץ; יחיד בעל רישיון יועץ רשאי לעסוק בייעוץ השקעות כיחיד או כעובד בחברה שהיא בעלת רישיון יועץ, או בעלת רישיון מנהל תיקים העוסקת גם בייעוץ, כעובד או שותף בשותפות שהיא בעלת רישיון יועץ או כעובד באגודת פיקדון ואשראי. (ב) לא יעסוק אדם בניהול תיקי השקעות אלא אם כן הוא בעל רישיון מנהל תיקים, ואם הוא יחיד – הוא בעל רישיון ועובד בחברה שהיא בעלת רישיון מנהל תיקי השקעות. (ב1) לא יעסוק אדם בשיווק השקעות אלא אם כן הוא בעל רישיון משווק; יחיד בעל רישיון משווק רשאי לעסוק בשיווק השקעות כיחיד או כעובד בחברה שהיא בעלת רישיון משווק, או בעלת רישיון מנהל תיקים העוסקת גם בשיווק, או כעובד או שותף בשותפות שהיא בעלת רישיון משווק”.

47. במשך השנים תוקן חוק הייעוץ מספר פעמים. לענייננו רלוונטי תיקון מספר 13 לחוק אשר נכנס לתוקפו ביום 18.4.2010 . במסגרת תיקון זה נחקק בין היתר גם סעיף 3א לחוק, סעיף האוסר על פנייה בהצעה למתן שירותים על-ידי מי שאין לו רישיון. “שירותים”

24 מתוך 59

המחלקה הכלכלית בבית-המשפט המחוזי בתל אביב – יפו

ת”א

22726 – 07 – 17אגם ואח’ נ’ BNP PRIBS SA ואח’

הוגדרו בסעיף זה כייייעוץ השקעות, שיווק השקעות או ניהול תיקי השקעות, כולם או חלקםיי.

הסעיף מורה כי:
“3א. לא יפנה אדם בהצעה למתן שירותים, אלא אם כן השירות ניתן בידי בעל רישיון מתאים לפי חוק זה, או בידי מי שרשאי לתת שירות כאמור גם בלא רישיון, לפי הוראות סעיפים 3 או 9 או פרק ב’1; בסעיף קטן זה, יפנייה בהצעה’ – בין במישרין ובין בעקיפין, לרבות באמצעות פרסום, בחורים, בחוות דעת, באמצעות הדואר, הפקסימיליה, בטלפון או בכל דרך אחרת”.

תכליתו המרכזית של תיקון מספר 13 לחוק הייתה להסדיר את העיסוק בייעוץ, שיווק וניהול תיקי השקעות של עוסק זר המוסמך במדינת מוצאו לעסוק בייעוץ, שיווק או ניהול תיקים. כך, במסגרת התיקון האמור הוסף לחוק פרק ב’1 הקובע כי זרים המוסמכים לתת שירותים בארץ מוצאם, יוכלו להציע את שירותיהם בישראל בלא רישיון ישראלי מתאים, וזאת אם הם עומדים באחת משתי חלופות: האחת היא שההתקשרות בהסכם הניהול היא עם לקוחות מתוחכמים אשר הוגדרו בחוק כיילקוח כשיריי בישראל, ובלבד שניהול התיק ייעשה מחוץ לישראל; והשנייה היא שמתן השירותים יהיה במסגרת תאגיד מורשה ישראלי אשר תוטל עליו חובת פיקוח ביחס לפעילות העוסק הזר (ר’ את דברי ההסבר לתיקון, עמי 674).

לקוח כשיר הוגדר בסעיף ההגדרות כיילקוח שבעת ההתקשרות עמו למתן שירותים, היה מנוי בתוספת הראשונה והתקיימו בו התנאים המנויים בה”. בדברי ההסבר נאמר בהקשר זה כי יבתוספת האמורה מנויים לקוחות המיומנים בשוק ההון או שבאפשרותם לרכוש מיומנות כאמור, ולפיכך אינם זקוקים להגנת החוק המגולמת בחובת הרישוי המוטלת על נותן השירות” (ר’ עמ’ 674 לדברי ההסבר לתיקון מספר 11 לחוק).

תחולת הוראות החוק

48. שאלת תחולתו של חוק הייעוץ מתעוררת במקרה דנן מאחר שמדובר במסכת עובדתית המערבת מספר מדינות: הבנק שהעניק את שירותי הייעוץ וניהול התיקים הוא בנק צרפתי; יעקב הוא תושב צרפת; נכסי החברות מצויים בצרפת; שירותי ניהול התיקים עצמם ניתנו בסינגפור; ואילו רות עצמה היא אזרחית ותושבת ישראל.

25 מתוך 59

המחלקה הכלכלית בבית-המשפט המחוזי בתל אביב – יפו

ת”א

22726 – 07 – 17אגם ואח’ נ’ BNP PRIBS SA ואח’

עסקאות בינלאומיות המערבות רכיבים ממספר מדינות, מעוררות לעיתים תכופות שאלות מסוגים שונים. כך בין היתר עשויות להתעורר שאלות של סמכות בינלאומית של בית-המשפט לדון בתביעה, שאלות של פורום לא נאות (טענה שהועלתה על-ידי הבנק בבקשתו לסילוק על הסף), שאלות של כיבוד ערכאות זרות הדנות בנושאים מקבילים ושל תוקפן של ההכרעות של הערכאות הזרות כמעשה בית-דין (גם בעניין זה הבנק העלה טענות).

מעבר לכל אלה, מתעוררות במקרים כאלה שאלות של ברירת הדין, היינו דינה של איזו מדינה מבין המדינות המעורבות יחול על נסיבות המקרה. שאלה זו היא שאלה נפרדת משאלת הסמכות הבינלאומית (בית-משפט עשוי לקנות סמכות בינלאומית גם בתביעה שהדין החל עליה הוא דין של מדינה זרה), אולם עשויה להיות לה השלכה במקרים מסוימים על שאלת נאותות הפורום (ר’ בהקשר זה החלטתי בתייצ 56722- 05 – 16 DOMUT ני דיגיטק אס אם טי אסמבלים בע”מ 15.5.2017 ).

49. השאלה מתי חל הדין המקומי ומהו היקף תחולתו, איננה תמיד שאלה פשוטה ולא תמיד ברור גם מהם הכלים באמצעותם יכריע בית-המשפט בשאלה זו. הדיון בה מערב שאלות בדבר מטרת החוק, היקף ההגנה שהדין הישראלי מבקש לספק לאזרחי ישראל כאשר הם נמצאים בחוייל, היכולת שלו לעשות כן והמחירים האפשריים של הגנה כזו. מדובר כאמור בדיון נפרד מהדיון אודות סמכותו הבינלאומית של בית-המשפט בישראל לדון בסכסוך כזה או אחר, אף כי שני סוגי השאלות (כמו גם שאלות הנוגעות לטענות של פורום לא נאות), מתייחסות ליימוטת הכנפיים” של הדין הישראלי, השפעתו ויישומו על-ידי בתי המשפט בישראל.

בחוק הייעוץ לא קיימת הוראה מפורשת לעניין תחולתו הטריטוריאלית. היעדר ההוראה בחוק לעניין היקף תחולתו היא עניין שאיננו ייחודי לחוק הייעוץ בלבד, כאשר ייתנאי תחולתם של מרבית כללי המשפט הישראלי מתייחסים לאופי האירוע המשפטי הנדון ולא לזהות הצדדים, למקום האירוע ולשאר מאפיינים המצביעים על תחולת ההסדר במרחביי (ר’ סיליה וסרשטיין פסברג משפט בין-לאומי פרטי כרך ב’, 440 (2013)(להלן : ייפסברגיי)).

26 מתוך 59

המחלקה הכלכלית בבית-המשפט המחוזי בתל אביב – יפו

ת”א

22726 – 07 – 17אגם ואח’ נ’ BNP PRIBS SA ואח’

50. היקף התחולה של החוק (בהיעדר הגדרה ברורה בחוק) נקבע בדרך של פרשנות שיפוטית. חוק הייעוץ הוא חוק בעל גוון ציבורי-רגולטורי המקנה גם זכויות בהקשר של המשפט הפרטי. ביחס לחוקים מסוג זה, שיש להם מאפיינים ציבוריים היוצרים יחסים במישור הפרטי, יש להביא בחשבון גם עניין זה במסגרת השאלה הפרשנית אודות תחולת החוק, וזאת בין היתר לאור העיקרון לפיו הריבון יכול להפעיל את כוחו רק בתוך המדינה (ור’ בנושא זה גם את פסברג, עמי 445- 450 ; בגייץ 279 / 51 אמסטרדם נ’ שר האוצר, פיידו 945; דנייא 4655 / 09 נטע לי סקאלר נ’ רוני יובינר, פייד סה(1) 735 (2011)).

ואכן, הפסיקה עמדה לא פעם על כך שנקודת המוצא העקרונית בבחינת תחולת דיני מדינת ישראל היא כי לחוקים הישראלים תחולה טריטוריאלית בלבד. החלת החוק על אנשים או פעולות מחוץ לישראל – צריכה להיקבע בחוק במפורש או במשתמע (ור’ בהקשר זה את בג”ץ 8276 / 05 עדאלה – המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערב נ’ שר הביטחון, פייד סב(1) 1 (2006)). מכאן כי החזקה היא שחוקיה של מדינת ישראל חלים על יחסים משפטיים בישראל, והם אינם מכוונים להסדיר יחסים משפטיים מחוץ לישראל (ראו אי ברק, פרשנות במשפט: פרשנות החקיקה עמי 578 (כרך שני, 1993)(להלן: ייפרשנות במשפט). חזקה זו ניתנת לסתירה במצבים בהם קיימת הצדקה להחלת המשפט הישראלי על יחסים משפטיים מחוץ לישראל (שם, עמי 579).

51. החזקה לפיה החוק חל על יחסים משפטיים בישראל חלה גם לגבי הוראות חוק הייעוץ, ולכן חזקה היא כי תחולתו של החוק היא טריטוריאלית (והתובעות אינן כופרות בכך). מכאן שחוק הייעוץ נועד להסדיר את תחום העיסוק בייעוץ, שיווק ובניהול של תיקי השקעות בישראל תוך הגנה על ציבור המשקיעים הישראלי. לכן ובהתאם לאמור, החוק חל ככלל על שירותים (שהוגדרו כאמור כשירותי ייעוץ השקעות, שיווק או ניהול תיקים) שניתנו בישראל. מנגד, נראה שאין גם ספק כי הוראות החוק אינן חלות כאשר כל רכיבי העסקה נעשו מחוץ לגבולות מדינת ישראל, קרי למשל כאשר השירותים נושא החוק ניתנים על-ידי נותן שירות זר שהתקשר עם לקוח מחוץ לישראל לניהול או ייעוץ או שיווק בהשקעות, כאשר העסקאות הללו נערכו והתנהלו כולן מחוץ לישראל. במקרה כזה לא ניתן לקבוע כי לחוק, שהוא בעל תחולה טריטוריאלית, יש תחולה.

השאלה היא איך ניתן לסווג את המקרה דנן, לאור מכלול נסיבותיו, והאם ניתן לקבוע לגבי נסיבות אלה כי השירות שנתן הבנק לרות, ניתן בישראל אף שחשבון ההשקעות נוהל בסופו של דבר מחוץ לישראל, בסינגפור, על-ידי הבנק שהוא בנק צרפתי.

27 מתוך 59

המחלקה הכלכלית בבית-המשפט המחוזי בתל אביב – יפו

ת”א

22726 – 07 – 17אגם ואח’ נ’ BNP PRIBS SA ואח’

האם השירות ניתן בישראל! הפנייה לייזום השירות היא חלק מהשירות 52. כעולה מהאמור לעיל, כדי לבחון האם הוראות החוק חלות, יש לבחון האם השירות
שניתן על-ידי הבנק – ניתן ולו גם בחלקו בתחומי מדינת ישראל. כך, כאשר ניתן בישראל אחד השירותים נושא החוק, הוראות החוק חלות על השירות הזה, היינו על נותן השירות להיות בעל רישיון ישראלי. ואולם, בטרם נבחן איפה ניתן השירות, יש לבחון מהו כולל. אני סבורה כי פנייה של גוף זר בהצעה למתן שירותים ללקוח במטרה לגייסו כלקוח, היא חלק אינטגרלי ממתן השירות (וודאי שאלה הם פני הדברים כאשר בסופו של דבר הצדדים התקשרו בעסקה והשירות ניתן). לכן, אם הפנייה לגיוס לקוח נעשתה למי שנמצא בישראל (וכאשר נותן השירות מודע לכך שהוא נמצא בישראל), הוראות החוק חלות, גם אם בסופו של דבר השירות עצמו של ניהול התיק או הייעוץ נעשים מחוץ לישראל.

לעומת זאת, כאשר מי שיוזם את הקשר הוא הלקוח, היינו כאשר הלקוח הוא זה הפונה אל נותן השירות הזר שאינו מצוי בישראל ומבקש ממנו לקבל ממנו שירות, וכאשר גם כלל השירותים של הייעוץ או ניהול התיק נעשים בסופו של דבר מחוץ לגבולות ישראל, אינני סבורה כי ניתן לקבוע שסופק ללקוח שירות כלשהו בישראל, ולכן לחוק הייעוץ אין תחולה. עמדה זו עולה גם מסיכומי התובעות, בהן הודגשה השאלה האם נעשתה פנייה ללקוח בישראל, תוך שהן טענו כי האיסור בחוק הייעוץ הוא איסור רחב ביותר על פנייה לציבור משקיעים פוטנציאלי בישראל (ור’ ס’ 31- 33 לסיכומי התובעות).

53. לקביעה לפיה פנייה של נותן השירות ללקוח בישראל היא חלק מהשירות וכי אם היא נעשית בישראל – חלות על השירות הוראות החוק, ישנם מספר טעמים.

ראשית, הקביעה עולה בקנה אחד עם תכליתו של החוק ומונעת את עקיפתו בין היתר על ידי נותני שירות זרים שהחוק עשוי לחול גם עליהם. כפי שהבהרתי לעיל, מטרתו המרכזית של החוק היא לספק הגנה ראויה לציבור המשקיעים הישראלי (אף שבפסק דין לשכת מנהלי ההשקעות נזכרה גם מטרה נוספת של הגברת ההשתתפות בשוק ההון הישראלי, מטרה שלכאורה אינה חלה מקום שבו מדובר בייעוץ השקעות הנוגע להשקעות בשוקי הון זרים).

כפי שהובהר לעיל, ההגנה הראשונית אותה מספק החוק למשקיעים היא באמצעות חיובו של מי שמספק שירותים שהחוק חל עליהם – בקבלת רישיון מתאים. חוק הייעוץ הוא

28 מתוך 59

המחלקה הכלכלית בבית-המשפט המחוזי בתל אביב – יפו

ת”א

22726 – 07 – 17אגם ואח’ נ’ BNP PRIBS SA ואח’

חוק ייפטרנליסטייי שהוראותיו הרגולטוריות הן קוגנטיות ולא ניתן להתנות עליהן ולו גם בהסכמה. החוק נועד להגן על כל המשקיעים בישראל שאינם משקיעים ייכשירים” ולחייב אותם לקבל שירותי ייעוץ לניהול בישראל רק ממי שיש לו רישיון לעשות כן, ובהתאם למכלול התנאים שנקבעו לצורך כך בחוק.

54. כדי להבטיח הגנה מלאה על ציבור המשקיעים הלא כשירים בישראל, התייחס המחוקק גם לאפשרות שציבור זה יתקשר עם נותן שירות זר המוסמך במדינת מוצאו לעסוק בתחום הייעוץ, השיווק או ניהול תיקי השקעות. כעולה מפרק ב’ 1 לחוק, המחוקק בחר לקבוע כי גם ביחס לשירות כזה, יחולו מגבלות החוק. המחוקק יכול היה לקבוע כי נותן שירות זר המוסמך במדינת מוצאו לעסוק בתחום ניהול ההשקעות, רשאי לתת שירותים בישראל ללא צורך בקבלת רישיון בהתאם לדין הישראלי. אולם המחוקק לא עשה כן, אלא הוא בחר לפטור את נותן השירות הזר מחובת הרישיון הקבועה בחוק הייעוץ רק בנסיבות ספציפיות ומוגבלות: כאשר מדובר בלקוח יכשיר”י ובלבד שניהול התיק ייעשה מחוץ לישראל; או לחלופין כאשר מתן השירותים ניתן במסגרת של תאגיד ישראלי מורשה החב בחובת פיקוח על העוסק הזר. רק בהתקיים תנאים מוגבלים אלה, רשאי עוסק זר שאין לו רישיון בהתאם לחוק הישראלי, לספק שירותים לציבור המשקיעים בישראל.

לאור כל האמור לעיל, אני סבורה כי פנייה של נותן שירות זר ללקוח ישראלי בהצעה לספק לו שירותי ייעוץ או ניהול תיקים גם מחוץ לישראל, היא פנייה שהוראות החוק חלות עליה. קביעה אחרת תפתח פתח לעקיפה אפשרית של הוראות החוק, על-ידי מתן אפשרות לנותני שירות זרים (שכזכור המחוקק ביקש לפקח גם על מתן שירות על-ידיהם לתושבי ישראל) לפנות למשקיעים בישראל ולהציע להם שירותי ייעוץ וניהול תיקים, וזאת בניגוד לכוונת המחוקק לאור מכלול הוראות החוק.

מטעם זה אין לקבל את הפרשנות לפיה נותן שירות זר רשאי לפנות ללקוחות בישראל ולהציע להם שירותים שיינתנו בחו”ל, וכי הוראות החוק לא יחולו על פנייה כזו. זאת מאחר שמדובר בפרשנות של החוק המאפשרת את עקיפתו. חזקת התכלית הפרשנית קובעת כי יש להימנע מפירוש החוק באופן אשר מאפשר את עקיפתו (ר’ אי ברק, פרשנות במשפט: פרשנות החקיקה עמי 547 (כרך שני, 1993)).

55. שנית, הפרשנות האמורה עולה בקנה אחד עם הפרשנות של רנייע להוראות החוק ולשאלת תחולתו הטריטוריאלית. כך, גם לשיטתה של רנייע כפי שזו עולה ממכתבה מיום

29 מתוך 59

המחלקה הכלכלית בבית-המשפט המחוזי בתל אביב – יפו

ת”א

22726 – 07 – 17אגם ואח’ נ’ BNP PRIBS SA ואח’

27.1.2011 חוק הייעוץ הוא חוק טריטוריאלי. לגישתה, הן במסמך האמור והן בעמדתה מיום 10.10.2011 , ניסיון לגיוס לקוחות ישראלים לביצוע השקעות מחוץ לישראל עשוי להוביל לתחולת הוראות חוק הייעוץ. פנייה בהצעה למתן שירותים ללקוח ישראלי הנעשית על-ידי מי שאינו בעל רישיון ישראלי לשם ניהול חשבונות מחוץ לישראל, מנוגדת לגישתה להוראות החוק והיא לכן אסורה.

אכן, עמדתה של רנייע ביחס לפרשנותם של חוקים – גם כאלה שהיא אמונה על יישומם, איננה מחייבת את בית-המשפט. יחד עם זאת, הפסיקה עמדה לא פעם על כך שעמדת הרגולטור הרלוונטי האמון על אכיפת החוק מהווה מקור שבית-המשפט יכול להיעזר בו ולשאוב ממנו השראה כאשר הוא מפרש את החוק. לכן, העובדה שהפרשנות האמורה עולה בקנה אחד עם האופן בו מפרשת רנייע את החוק, מחזקת את המסקנה הפרשנית שנקבעה לעיל (ר’ למשל רע”א 9778 / 16 שולמית זליגמן נ’ הפניקס החברה לביטוח בע”מ, והחלטתי בתנייג (כלכלית) 18994- 07 – 15 יהודית דה לנגה נ’ החברה לישראל בע”מ

.((3004.2017.)

56. לבסוף, הקביעה לפיה נאסר גם על נותן שירות זר שאין לו רישיון ישראלי ליזום גיוס של לקוחות בישראל לשם ניהול השקעות מחוץ לישראל היא קביעה התואמת הוראה נוספת בחוק הייעוץ – הוראת סעיף 3א. סעיף זה אוסר כאמור על פנייה בהצעה למתן שירותים במישרין או בעקיפין בהיעדר רישיון.

בדברי ההסבר לסעיף זה נקבע כי:
“מוצע להוסיף את סעיף 3א לחוק למען הסר ספק וכדי להבהיר כי פנייה בהצעה למתן שירות של ייעוץ השקעות, שיווק השקעות או ניהול תיקי השקעות, יכולה להיעשות רק בידי רק בידי מי שהוא בעל רישיון מתאים לפי החוק, או גם בידי מי שאין לו רישיון כאמור אך מתקיימות בו אחת מהוראות החוק האלה הפוטרות אותו מרישיון …. לעניין זה מוצע להגדיר את המונח “פנייה בהצעה’, בדומה להגדרת

המונח ‘ייעוץ’ שבהגדרה ייעוץ השקעות בסעיף 1 לחוק; ויובהר כי רשימת דרכי הפנייה או הייעוץ המפורטות בשתי ההגדרות אינה רשימה סגורה וממצה, כך למשל, פנייה או ייעוץ באמצעות האינטרנט נכללת גם היא בגדרן של הגדרות אלה” (עמ’ 676, ההדגשות שלי – ר.ר).

30 מתוך 59

המחלקה הכלכלית בבית-המשפט המחוזי בתל אביב – יפו

ת”א

22726 – 07 – 17אגם ואח’ נ’ BNP PRIBS SA ואח’

5. לטענת רות, היא חתמה בישראל על המסמכים נושא עסקת ההשקעה בשני מועדים שונים: ביום 30.3.2010 היא חתמה על המסמכים מיום 30.3.2010 (המסמכים החתומים צורפו כנספח 5 לתצהירה). מסמכים אלה הועברו לטענת התובעות לידי הבנק באמצעות יעקב. בין הימים 1 – 4 ביוני 2010 חתמה רות על מסמכים נוספים – מדובר בנספחים 9- 20 לתצהירה של רות, הכוללים הן את מסמכי פתיחתו של חשבון משותף של רות ויעקב בסינגפור (נספחים 9 – 10 לתצהיר רות. החשבון האמור יכונה להלן: “החשבון המשותף”) והן מסמכים נוספים שנדרשו לצורך הוצאתה לפועל של עסקת ההשקעה (נספחים 11- 20 ).

בהמשך חתמה רות בפריז על מסמכים נוספים – לגישתה היו אלה מסמכים שהיו קשורים בנטילת המשכנתאות ושדרשו אישור נוטריוני.

6. את התביעה הנוכחית הגישו התובעות ביום 11.07.2017 נגד הבנק ונגד נתבע נוסף, מר צ’ארלס רייזמן. הן טענו בה בין היתר כי הבנק הפר את הוראות חוק הסדרת העיסוק בייעוץ בהשקעות, בשיווק השקעות ובניהול תיקי השקעות התשנייה – 1995 (להלן: “חוק הייעוץ” או “החוקיי).

כפי שיובהר להלן, מאחר שהצדדים היו חלוקים ביניהם בשאלה האם חוק הייעוץ חל בנסיבות המקרה דנן, ולאור מרכזיותו של נושא זה במסגרת כתב התביעה, הגיעו הצדדים להסכמה לפיה הדיון יפוצל ובחלקו הראשון תידון השאלה האם הוראות חוק הייעוץ עליהן ביססו התובעות את עיקר תביעתן, חלות על הבנק. רק אם כן, יהיה על בית המשפט להוסיף ולברר את יתר טענות הצדדים מכוח חוק הייעוץ.

למען שלמות התמונה יצוין כי בין הצדדים התנהלו הליכים משפטיים נוספים: האחד הליך למימוש שעבודים בצרפת, והאחר – תביעה שהגיש הבנק כנגד האחים אגס בסינגפור (התביעה בסינגפור תכונה להלן: “ההליך בסינגפוריי). עניינו של ההליך בסינגפור הוא בדרישת הבנק לממש את ערבויותיהם של האחים אגם לחובות החברות. עוד יצוין כי במסגרת ההליך בסינגפור ניתן פסק-דין ביום 17.11.2017 (להלן : ייפסק-הדין בהליך בסינגפור”). האחים אגם מסרו בהליך בסינגפור את גרסאותיהם בכל הנוגע למחלוקת נושא אותו סכסוך בתצהירים מטעמם. יוער כי ביום 24.3.2019 נדחתה בקשה שהגיש הבנק לסילוק על הסף בה הועלו טענות מכוח פסק-הדין בהליך מסינגפור.

3 מתוך 59

המחלקה הכלכלית בבית-המשפט המחוזי בתל אביב – יפו

ת”א

22726 – 07 – 17אגם ואח’ נ’ BNP PRIBS SA ואח’

כתב התביעה 8. בכתב התביעה טענו התובעות כי הבנק החתים את רות בישראל ובצרפת על סדרת
מסמכים שהיא לא הבינה את טיבם (אלה המסמכים שפורטו לעיל, ושלרות נודע לגישתה רק בדיעבד כי הם מהווים את עסקת ההשקעה). לטענתה של רות, היא חתמה על המסמכים הללו תוך הנחה שהיא מתקשרת עם הבנק בעסקה למיחזור הלוואות המשכנתא שניתנו בעבר לחברות שבבעלותה לצורך רכישת הנכסים בסן טרופז וסנט פייר. לגישתה, אלה היו העסקאות היחידות בהן היא הסכימה להתקשר עם הבנק.

רות אינה כופרת בכך שבפועל היה תוכנם של המסמכים עליהם היא חתמה שונה, ובהתאם להם הוסמך הבנק להשקיע עבורה כספים. במסגרת עסקת ההשקעה העמיד הבנק לרות (לגישתה – ללא ידיעתה) הלוואה בסך 35.5 מיליון אירו. הבנק פרע את המשכנתאות שרבצו על נכסי החברות (בסכום שעמד על 12,500,000 אירו בלבד), ויתרת הסכום הועברה לחשבון המשותף לרות וליעקב לאחיה בסינגפור.

רות טענה כי רק בדיעבד, לאחר כ-4 – 5 שנים, הסתבר לה לתדהמתה כי היא הוחתמה על ערבות אישית ללא הגבלה בסכום ועל מסמכים שהפכו אותה לחייבת עיקרית, ותוך שהתאפשר לבנק לפעול באופן עצמאי בכספי ההלוואות לשם ביצוע כל השקעה לרבות השקעות ספקולטיביות ועתירות סיכון (ס’ 47 לכתב התביעה). עוד נטען כי הבנק זייף מסמכים שונים כדי להכשיר את מעשי התרמית שהוא נקט בהם.

9. רות טענה כי הבנק ניהל בפועל את תיק ההשקעות שלה. הבנק פעל במשך כארבע שנים בחשבון המשותף לה וליעקב בסינגפור ללא ידיעתה או הסכמתה, תוך ביצוע פעולות ספקולטיביות שעד למועד הגשת התביעה היא אינה יכולה לעמוד על טיבן ואין לה גם דרך לאמוד את ההפסדים שנגרמו לה כתוצאה מהן (ס’ 49 לכתב התביעה). עוד נטען כי הבנק מעולם לא הסביר לרות כי יבוצעו בחשבונה האישי פעולות ספקולטיביות מסוכנות, וכי היא תידרש לערוב באופן אישי וללא הגבלה בסכום לעסקאות אלה או לעסקה כלשהי. בהקשר זה פירטה רות בכתב התביעה מספר פעולות תרמית שבוצעו לגישתה על ידי הבנק (תוך זיוף מסמכים שלכאורה חתומים על ידיה).

10. בשולי כתב התביעה הבהירו התובעות את עילות התביעה מכוחן הן מבקשות לתבוע את הבנק. רוב העילות מבוססות כאמור על הוראות חוק הייעוץ ובכלל זה עילה של הפרת חובת האמון הקבועה בו (ס’ 11 לחוק); הפרת החובה להתאים את השירות לצרכי הלקוח

4 מתוך 59

המחלקה הכלכלית בבית-המשפט המחוזי בתל אביב – יפו

ת”א

22726 – 07 – 17אגם ואח’ נ’ BNP PRIBS SA ואח’

מהאמור עולה כי המחוקק ביקש, במסגרת תיקון 13 לחוק והוספת סעיף 3א, להבהיר את מצב הדברים לפיו נועד החוק להגן על הלקוח בישראל כבר בשלב הגיוס. הגנת הסעיף היא הגנה רחבה. כך, בין היתר התייחס המחוקק גם למצב של פנייה בעקיפין. רשימת דרכי הפנייה אינה סגורה וממצה כאשר הסעיף מתייחס לפנייה במספר דרכים אפשריות יאו בכל דרך אחרת’י. זאת ועוד, גם ההתייחסות בדברי ההסבר לכך שהפנייה יכולה להיות בין היתר באמצעות האינטרנט מעידה על רוחב היריעה של ההסדר בחוק, ועל כוונתו של המחוקק להגן על הלקוחות בישראל במגוון רב של מצבים אפשריים, תוך ניסיון למנוע אפשרות של עקיפת ההסדר בחוק.

57. הצדדים התייחסו בהרחבה בטיעוניהם להוראותיו של סעיף 3א לחוק. בכלל זה טען הבנק כי תיקון מס’ 13 במסגרתו נחקק הסעיף נכנס לתוקף רק ביום 18.4.2010 . לכן, לטענתו, גם אם ייקבע כי הבנק אכן פנה לרות בהצעה למתן שירותים, הוא עשה כן לפני שהסעיף נכנס לתוקפו, ולכן הוראתו לא חלה על הפנייה האמורה.

מנגד טענו התובעות כי ההסדר שבסעיף 3א לחוק שנוסף אליו במסגרת תיקון מס’ 13, לא שינה את המצב המשפטי הקיים. לטענתן נועד התיקון כדי למנוע ספק או ניסיון להתחמק מתחולת החוק (ור’ ס’ 21 לסיכומי התובעות). התובעות התייחסו גם לשאלה העובדתית: מתי הבנק פנה לרות בהצעה למתן שירותים! לגישתן, יש לדחות את טענת הבנק לפיה הפנייה בהצעה מצד הבנק התרחשה טרם כניסתו של הסעיף לתוקף.

58. אני סבורה כי ממכלול הדברים שצוינו לעיל עולה כי ספק אם תיקון מס’ 13 התיימר לשנות את המצב המשפטי שהיה קיים ערב כניסתו לתוקף. כפי שנאמר באופן מפורש בדברי ההסבר לתיקון החוק – הוספת הסעיף נועדה יילמען הסר ספק וכדי להבהיר” את מצב הדברים לפיו אין לבצע פנייה בהצעה למתן שירותים בהיעדר רישיון.

על כל פנים – גם אם נניח כי התיקון אכן קבע איסור ספציפי חדש על ייפנייה בהצעהיי אין בכך כדי לשנות את מסקנתי לעניין פרשנות החוק ביחס להיקף תחולתו. שאלת תחולתו הטריטוריאלית של החוק והשאלה כיצד יש לפרשו באופן שיקדם את מימוש תכליתו וימנע אפשרות של עקיפתו, הן שאלות העומדות בפני עצמן, והן אינן נגזרות בהכרח ממועד הכניסה לתוקף של תיקון 13. התיקון האמור עשוי רק לשמש אינדיקציה נוספת לאופן שבו יש לפרש את היקף התחולה של החוק. כפי שהבהרתי לעיל, אני סבורה כי הפנייה של נותן השירות אל הלקוח בהצעה למתן שירות, היא חלק ממתן השירות – ודאי

31 מתוך 59

המחלקה הכלכלית בבית-המשפט המחוזי בתל אביב – יפו

ת”א

22726 – 07 – 17אגם ואח’ נ’ BNP PRIBS SA ואח’

שאלה הם פני הדברים כאשר השירות ניתן בסופו של דבר. משום כך, כאשר יוזם נותן השירות פנייה ללקוח שנמצא בישראל, הוא נחשב כמי שמספק לו לפחות חלק מהשירות בישראל, ומשום כך הוראות החוק חלות על הפנייה האמורה.

כזכור, בשלב זה של הדיון השאלה היחידה שנבחנת היא השאלה האם הוראות חוק הייעוץ חלות על מערכת היחסים בין הבנק לבין רות. רק אם ייקבע כי הוראות החוק חלות על נסיבות המקרה דנן, יהיה מקום להוסיף ולבחון אילו הוראות אם בכלל מבין הוראת החוק הופרו על-ידי הבנק. בכלל זה יהיה מקום לבחון האם הפר הבנק את האיסור על פנייה בהצעה למתן שירותים.

59. הגם שחוק הייעוץ חל על פנייה של נותן שירות זר ללקוח בישראל, הוא אינו חל במקרה ההפוך. בניגוד למקרה בו נותן השירות פונה אל הלקוח הפוטנציאלי ומציע לו לקבל ממנו שירותים, שונה המצב לגבי לקוח ישראלי הפונה ביוזמתו לנותן שירות זר בקשר עם שירות מחוץ לישראל. פנייה כזו איננה פנייה שהחוק חל עליה.

הטעם לכך הוא שכאשר נותן השירות הזר פונה ללקוח בישראל – ניתן לראות פנייה זו כחלק מהשירות ולהחיל את הוראות החוק באופן זה. אולם אם נותן השירות הזר אינו פונה אל הלקוח הישראלי בהצעה להעניק לו שירותי ייעוץ או ניהול תיקים, ואם אין כל קשר אחר של העסקה למתן השירותים הללו למדינת ישראל, אין תחולה טריטוריאלית לחוק. פנייה של הלקוח עצמו אל נותן השירות מעידה על כך שהשירות לא כלל הליך של גיוס של הלקוח. משכך, וכאשר אף חלק אחר של השירות לא ניתן בישראל, אין להוראת החוק הישראלי תחולה. כפי שהבהרתי, מסקנה דומה עולה גם מסיכומי התובעות שהדגישו את העובדה שהבנק היה זה שפנה אל רות ולא להיפך.

60. טענת התובעות אודות המקום בו נחתמו מסמכי העסקה
בטרם תיבחן השאלה האם הבנק פנה אל רות בישראל, יש להתייחס לטענה נוספת שהועלתה על-ידי התובעות ביחס לתחולת החוק, טענה לפיה רות חתמה על מסמכי העסקה בישראל, וכי מטעם זה יש תחולה להוראות החוק על השירותים שהבנק נתן לה. בהתאם לעמדת רנייע, אחד הנושאים שיש לברר אותם במסגרת בירור השאלה האם הוראות החוק חלות, הוא השאלה האם הקשר העסקי בין הצדדים יינוסד בישראליי. לגישת התובעות, ניתן לקבוע כי כך היה במקרה דנן מאחר שמסמכי העסקה נחתמו על ידי רות בישראל. לכן, מאחר שהקשר העסקי יינוסד בישראליי, יש תחולה להוראת החוק.

32 מתוך 59

המחלקה הכלכלית בבית-המשפט המחוזי בתל אביב – יפו

ת”א

22726 – 07 – 17אגם ואח’ נ’ BNP PRIBS SA ואח’

61. אינני מקבלת את הטענה. לטעמי, אם הקשר היחיד בין נותן שירות לבין הלקוח שלו ה לישראל מתבטא בכך שהחתימה על המסמכים נעשתה בתוך גבולות מדינת ישראל, כאשר כל יתר שלבי מתן השירות (הפנייה בהצעה, המשא-ומתן והשירות עצמו) נעשו כולם מחוץ לישראל, לא ניתן לקבוע כי הוראות החוק חלות.

השאלה מהו המקום בו בוצע האקט הטכני של החתימה על מסמכים, איננה לטעמי בעלת משמעות. המיקום הזה עשוי להיות מקרי וחסר חשיבות. ודאי שאלה הם פני הדברים היום, בעידן המודרני, כאשר אדם עשוי לחתום על מסמכים שנשלחים אליו לכל יעד בעולם בו הוא מצוי באותה עת. לכן, מיקום החתימה על מסמכי ההתקשרות עשוי אולי בנסיבות המתאימות לשמש אינדיקציה לבחינת מידת הקשר של השירות לישראל, והאם הוא ניתן כולו או חלקו במדינת ישראל. אולם חתימה על המסמכים בישראל לא יכולה כשלעצמה להצדיק תחולה של הוראות החוק הישראלי באותם מקרים בהם אלמלא כן לא הייתה לחוק תחולה.

62. עוד יצוין בהקשר זה כי התובעות טענו שהעובדה שהבנק דרש כי רות תחתום בדחיפות בישראל על המסמכים של פתיחת החשבון למרות שהיה ידוע לו כי היא אמורה להגיע לפריז מספר ימים מאוחר יותר – מעידה על כך שהבנק ביקש לעקוף את הוראות חוק הייעוץ (ר’ ס’ 68 לסיכומים מטעם התובעות).

אני סבורה כי המסקנה מהתנהלותו של הבנק היא הפוכה. כך, לו היה הבנק אכן חושש כי הוראת חוק הייעוץ יחולו על העסקה בינו לבין רות, ואילו הוא אכן היה מעוניין לחמוק מתחולתן של הוראות אלה כפי שטוענות התובעות, סביר יותר כי הוא היה מבכר להמתין למועד בו רות תגיע לצרפת, והיה מחתים אותה שם על כלל המסמכים האמורים. העובדה שהבנק לא פעל באופן הזה מעידה דווקא על כך שהבנק לא היה סבור שיש תחולה להוראות חוק הייעוץ וזאת מכל הטעמים שיובהרו בפירוט להלן.

63. סיכומה של נקודה זו – אני סבורה כי לחוק הייעוץ יש תחולה רק כאשר לפחות חלק מהשירות של ייעוץ וניהול תיקים ניתן בישראל. באותם מקרים בהם השירות עצמו ניתן מחוץ לגבולות מדינת ישראל, תהיה תחולה לחוק רק כאשר נותן השירות פונה אל הלקוח בישראל במטרה לגייסו, היינו כאשר היוזמה ליצירת הקשר עם הלקוח בישראל הייתה יוזמתו של נותן השירות. פנייה כזו של נותן השירות הזו היא חלק מהשירות שנותן השירות מעניק ללקוח הישראלי. לכן, פנייה כזו משמעה החלתן של הוראות חוק הייעוץ

33 מתוך 59

המחלקה הכלכלית בבית-המשפט המחוזי בתל אביב – יפו

ת”א

22726 – 07 – 17אגם ואח’ נ’ BNP PRIBS SA ואח’

על השירות. אם לעומת זאת הלקוח הוא זה הפונה לנותן השירות מחוץ לישראל ואין כל שירות אחר שניתן בישראל – אין להוראות החוק תחולה.

האם הבנק יזם את הקשר עם רות ופנה אליה בהצעה למתן שירותים? 64. במקרה דנן שירותי ניהול התיק ניתנו לרות מחוץ לישראל ועל כך אין מחלוקת. לכן, כדי
לברר את שאלת תחולת החוק, יש לבחון את השאלה מי היה זה שיזם את הקשר בין רות לבין הבנק – קשר שכתוצאה ממנו קיבלה רות בהמשך מהבנק את שירותי הניהול מחוץ לישראל. מאחר שמדובר בשירותים שניתנו מחוץ לישראל, וכאשר אין חולק שהבנק לא נפגש עם רות בישראל, הרי רק אם ייקבע כי הבנק הוא זה שפנה לרות ויזם את הקשר אתה בעת שרות הייתה בישראל (והבנק היה מודע לכך), ניתן יהיה לקבוע כי השירות שניתן לרות ניתן לפחות בחלקו בישראל וכי לכן יש תחולה להוראות חוק הייעוץ.

כפי שהובהר לעיל, בין הצדדים יש מחלוקת בנקודה זו, כאשר רות טוענת כי הבנק היה זה שפעל לגיוסה כלקוחה ופנה אליה בעקיפין בישראל; בעוד שלגישתו של הבנק, יעקב הוא שיזם את צירופה של רות לעסקה ופעל כשליח מטעמה בצרפת, כך שהבנק לא היה זה שיזם את הקשר איתה. בהתאם להוראות ס’ 2 לחוק השליחות התשכייה – 1965 (להלן: “חוק השליחותיי) יישלוחו של אדם כמותו ופעולת השלוח, לרבות ידיעתו וכוונתו, מחייבת ומזכה, לפי העניין, את השולח”י. לכן, אם ייקבע כי יעקב היה שלום של רות, יהיה מקום לייחס את פעולותיו ובכלל זה ייזום הקשר עם הבנק ביחס לנכסי התובעות – לרות, באופן שהמסקנה תהיה כי רות היא שיזמה את הקשר עם הבנק ולא להיפך.

נטל ההוכחה בנושא זה חל על התובעות – כמי שהגישו את התביעה ומבקשות לתבוע את הבנק מכוח הוראותיו של חוק הייעוץ. ככאלה, חל עליהן הנטל להוכיח את כל רכיבי התביעה שלהן, ובכלל זה את הרכיב של תחולת הוראות החוק על נסיבות המקרה. להלן נבחן אם כן את המסכת העובדתית הרלוונטית ביחס לקשר בין הבנק לבין רות שנוצר כאשר יעקב משמש כאיש הקשר ביניהם, כדי לקבוע האם יעקב שימש כשליח של רות או של הבנק.

א

65. הקשר בין יעקב לבין הבנק
אין חולק כי מלכתחילה היה הבנק זה שיזם את הקשר עם יעקב. זאת כאשר נציג הבנק מר שמון (להלן: יימר שמון”), הגיע לביתו של יעקב בצרפת בשנת 2010 וניסה לגייסו כלקוח (ור’ למשל את ס’ 37 לסיכומי הבנק, ס’ 10 לתצהיר רות, ס’ 13 לתצהיר יעקב, ס’ 5 לתצהיר פטריס). הצדדים אינם חלוקים על כך שהוראות חוק הייעוץ אינן חלות על

34 מתוך 59

המחלקה הכלכלית בבית-המשפט המחוזי בתל אביב – יפו

ת”א

22726 – 07 – 17אגם ואח’ נ’ BNP PRIBS SA ואח’

היחסים בין יעקב לבנק, וגם התובעות אינן טוענות כי הוראות חוק הייעוץ חלות על פנייתו של הבנק ליעקב. ואכן – מדובר ביחסים בין תושב זר לבין בנק זר אודות השקעה זרה, שלגביהם – כפי שהובהר לעיל – אין תחולה טריטוריאלית להוראות החוק הישראלי.

אין גם מחלוקת בין הצדדים כי יעקב היה זה שיידע את הבנק אודות רות ואודות קיומם של נכסי התובעות – הנכס בסן טרופז והנכס בסנט פייר. כאשר הבנק פנה לראשונה אל יעקב, הוא לא מודע לקיומם של נכסים אלה, ואלמלא היה יעקב מציג לו אותם, לא היה לבנק כל מידע אודותיהם (ר’ בהקשר זה את דבריו של יעקב בחקירתו בעמי 54 לפרוטוקול, ואת דבריה של רות בס’ 11 לתצהיר מטעמה).

66. לאחר הפנייה הראשונית של הבנק ליעקב שיצרה את הקשר ביניהם, העביר הבנק במשך מספר חודשים מידע ומסמכים אל יעקב ואל עו”ד ואן-הייגן. המידע הנייל הועבר בחלקו על-ידיהם גם אל רות בישראל. נראה כי אין מחלוקת כי בכל אותה תקופה לא היה בין רות לבין הבנק כל קשר ישיר: גם התובעות טענו כי איש מטעמו של הבנק לא פגש את רות או שוחח אתה בעניין גיוסה כלקוחה (ר’ ס’ 12 לתצהיר מטעם רות, ופס’ 12,16 לסיכומים מטעם התובעות).

את המסמכים מיום 10.2.2010 ואת המייל מיום 23.2 2010. שלחו פקידי הבנק מרימה ופטריס אל יעקב (ר’ נספח 3 – 4 לתצהיר רות). לטענת התובעות, יעקב העביר לרות את המסמכים הללו בעת ביקור בישראל בסוף חודש פברואר – תחילת חודש מרץ 2010 (ור’ גם ס’ 16 לתצהיר רות).

את המסמכים מיום 30.3.2010 שלחה פקידת הבנק הגבי נילסן. היא שלחה הודעת דואייל ליעקב שאליה היא צירפה את מסמכים לחתימה על פתיחת חשבון ההשקעות. המסמכים הללו נשלחו ליעקב וצורפו אליהם גם מסמכים לחתימתה של רות (ר’ נספח 5 לתצהיר של רות). לטענת התובעות, המסמכים הללו הועברו בעזרת עובד של יעקב לידיה של רות, שחתמה על המסמכים. המסמכים נסרקו והושבו אל הבנק ביום 1.4.2010 (שם).

את המסמכים מיום 19.4.2010 שלח מרימה ליעקב (ר’ נספח 6 לתצהיר רות), ואת המסמכים מיום 18.5.2010 שלחה הגבי נילסן ליעקב – מדובר כזכור במצגת הסופית של ההשקעה בצירוף חומר פרסומי (ר’ נספח 7 לתצהיר רות). את המסמכים מיום 18.5.2015 העביר יעקב לרות בדואר אוויר, ואליהם הוא צירף את הפתק שאליו נתייחס בהמשך.

35 מתוך 59

המחלקה הכלכלית בבית-המשפט המחוזי בתל אביב – יפו

ת”א

22726 – 07 – 17אגם ואח’ נ’ BNP PRIBS SA ואח’

לבסוף, בימים 30.3.2010 ובין ה-1 – 4 ליוני 2010 חתמה רות על מסמכים שונים ביחס לעסקת ההשקעה, מסמכים אותם היא קיבלה מיעקב ומעו”ד ואן-הייגן, ואשר הצדדים חלוקים ביניהם ביחס לטיבם ואמתותם (ר’ נספחים 5,9 – 21 לתצהיר רות).

67. אף שכאמור לא היה בין הבנק לבין רות קשר ישיר אלא כל המסמכים הועברו אליה באמצעות יעקב או באמצעות עו”ד ואן-הייגן, הרי שאין מחלוקת כי בסופו של דבר כללה עסקת ההשקעה שיצאה לפועל גם את נכסי התובעות כאשר החשבון המשותף שנפתח בסינגפור היה חשבון של יעקב ושל רות. זאת, כאשר הבנק היה מודע לכך כי רות היא אזרחית ישראלית, והוא אף ידע כי היא אינה דוברת אנגלית (ר’ בהקשר זה למשל את דבריו של פטריס בחקירתו בבית-המשפט בעמ’ 160- 161 , וס’ 64 לסיכומים מטעם הבנק).

68. המחלוקת העיקרית בין הצדדים נוגעת כאמור לשאלה האם הבנק הוא שיזם את הקשר עם רות והאם הוא פעל לגיוסה של רות כלקוחה, או שמא מדובר ביוזמה של רות (באמצעות יעקב). לטענת התובעות, החל מהרגע בו נודע לבנק מיעקב על נכסיהן של רות ושל התובעות, החל הבנק לפעול לגיוסה של רות כלקוחה. הוא עשה זאת על-ידי פנייה אליה בעקיפין באמצעות יעקב ועו”ד ואן-הייגן, במטרה לעקוף את הוראותיו של חוק הייעוץ.

מנגד טען הבנק כי יעקב היה זה שיזם את הקשר עם רות. יעקב – כך נטען – הוא שבחר להעביר את המידע לאחותו, והוא פעל מטעמה מול הבנק, שכן הוא היה מעוניין לצרף את נכסי התובעות לעסקת ההשקעה. כאמור, אם אכן היה יעקב שליח של רות והוא מי שיזם את הפנייה אל הבנק ביחס לצירוף נכסיה לעסקת ההשקעה, יהיה מקום לייחס לרות את פעולותיו של יעקב ולקבוע כי היא זו שפנתה אל הבנק ויזמה את הקשר עמו ולא להיפך.

אני סבורה כי המסקנה העובדתית הנובעת ממכלול חומר הראיות היא כי יש להעדיף את גרסת הבנק בהקשר זה, ולקבוע כי יעקב פעל במסגרת היחסים עם הבנק כשליח מטעמה של רות, והוא היה זה שביקש לצרף את נכסי התובעות אל עסקת ההשקעה. לכן, לא ניתן לראות בבנק כמי שיזם את הקשר מול רות ופנה אליה בישראל באופן שיש בו כדי להוביל לתחולת הוראות חוק הייעוץ.

יעקב יידע את הבנק אודות כלל נכסי הקרן ובכלל זה נכסי התובעות 69. כזכור, יעקב היה זה שיידע את הבנק אודות הנכסים בבעלות אחותו ובבעלות חברות
בשליטתה. כך, מחומר הראיות עולה כי יעקב הציג תחילה בפני הבנק את כלל נכסי

36 מתוך 59

המחלקה הכלכלית בבית-המשפט המחוזי בתל אביב – יפו

ת”א

22726 – 07 – 17אגם ואח’ נ’ BNP PRIBS SA ואח’

המשפחה כיימקשה אחת”י. מסקנה זו נובעת בין היתר ממסמך שצורף לתצהירו של יעקב – התכתבות פנימית של הבנק מייזמן אמתיי מיום 8.2.2010 , שנערכה בין מר שמון ומר מרימה הכוללת את סיכומה של הפגישה הראשונה שנערכה בין מר שמון (נציג הבנק) לבין יעקב. כבר בתכתובת הזו שנשלחה על-ידי שמון למרימה, מצוין כי יעקב הוא לקוח פוטנציאלי וכי הוא מבקש לבצע עסקה לכלל נכסי הקרן, שהוערכו יחדיו בסך של 55 מיליון אירו (ור’ נספח 3 לתצהיר של יעקב).

כאשר עומת יעקב בחקירתו עם מסמך זה, הוא טען כי האמור בו אינו משקף את מצב הדברים:

ייעו”ד אשכנזי: אוקיי אז כש-Jean (הוא מר שמון – ר.ר.) מתאר פה את הפגישה הזו הוא לא מתאר אותה נכון? הוא כן מתאר אותה נכון ? מר אגם: לא, הוא לא מתאר אותה נכון’ (ר’ עמי 56, ש’ 11- 12 ).

ואולם, אני סבורה כי אין לקבל את עמדתו הזו של יעקב. ראשית, כפי שציינתי, יעקב היה זה שצירף את התכתובת האמורה כנספח לתצהירו. הוא עשה כן בלא שהסתייג מהאמור בה במסגרת התצהיר. לכן, בהעדר סיבה טובה לקבוע אחרת, יש לראותו כמי שהסכים לתוכנם של הדברים המצוינים בה. יתרה מזאת – מדובר בתכתובת מזמן אמת, זמן רב לפני שהתגלע הסכסוך בין הצדדים, ואין לכן כל סיבה להניח שמר שמון לא יתאר את הדברים שהיו בפגישה כהווייתם.

70. מעבר לכך, עדותו האמורה של יעקב בחקירתו בהקשר זה נסתרת גם מראיות אחרות: ישנן ראיות נוספות מהן עולה מסקנה דומה לזו שצוינה בתכתובת בין מרימה לבין מר שמון בנוגע לאופן שבו הציג יעקב את נכסי התובעות לבנק.

כך, המסקנה אודות האופן בו הציג יעקב לבנק את נכסי המשפחה, נובעת גם מהתכתבות בין נציג הבנק (מר שמון) לבין יעקב מיום 9.2.2010 שצורפה גם היא לתצהיר יעקב (רי נספח 4 לתצהיר יעקב). גם מהתכתבות זו שבאה בעקבות הפגישה בין השניים, עולה כי יעקב הציג מצג שבו נכסי הקרן (ובכלל זה נכסי התובעות) יהוו חלק מן העסקה המתגבשת. וכך כתב שמון ליעקב:

I have Understood that the borrower would be your ” family trust. Can I confirm it? With whom can we discuss

37 מתוך 59

המחלקה הכלכלית בבית-המשפט המחוזי בתל אביב – יפו

ת”א

22726 – 07 – 17אגם ואח’ נ’ BNP PRIBS SA ואח’

the legal issues: information on the trust, properties

?…ownership , valuationsיי.

המסקנה לפיה יעקב הציג לבנק את כלל נכסי המשפחה כדי שהעסקה המתגבשת תכלול את כולם, עולה גם מעדותה של רות. רות ציינה בחקירתה הנגדית כי יעקב יידע אותה כי הוא הזכיר לבנק גם את הנכסים שלה, והיא אף הבהירה שיעקב אמר לה ביחס לאפשרות שהיא תצטרף לעסקה יישהוא באופן אישי מעוניין בזהיי (ר’ פי עמי 133 ש’ 19- 23 ). ואכן – גרסה זו עולה בקנה אחד עם מכלול ההתנהלות של יעקב.

71. התובעות טענו כי העובדה שמר שמון ביקש לבצע בירורים נוספים לרבות מיהו הלווה, מעידה על כך שהבנק ידע שבקרן חברים אנשים שונים שהם בעלים של נכסים שונים (ר’ ס’ 34 לסיכומי התשובה). אינני מקבלת את הטענה. העובדה כי מר שמון ביקש לברר פרטים נוספים באשר לעסקת ההשקעה, איננה סותרת את העובדה כי יעקב הציג מלכתחילה את כלל נכסים הקרן (היינו גם את אלה של התובעות) כמי שייקחו חלק בעסקה. מכאן עולה גם כי הוא יצר בפני הבנק מצג לפיו הוא מורשה לנהל את ענייני ההשקעות המשפחתיים מטעמם של בני-המשפחה האחרים שהם בעלים של הנכסים השונים הכלולים בקרן.

מסקנה דומה עולה גם מהתכתבות שנערכה בין נציג הבנק פטריס לבין עו”ד ואן-הייגן מיום 23.2.2010 (ר’ נ/ 4) העוסקת במתווה עסקה המתגבש ביחס לכלל הנכסים (יי total value for the 4 properties”י); וכן מהצהרת ההון המשפחתית שיעקב שלח לבנק ביום 17.3.2010 הנוגעת לכלל הנכסים של יעקב והתובעות גם יחד (ר’ נ/ 14א). יודגש שוב כי העובדה שיעקב הציג לבנק את מכלול נכסי הקרן, אינה עומדת בסתירה לכך שמדובר בנכסים שהיו להם בעלים שונים – אלא שההצגה של מכלול הנכסים על-ידי יעקב עולה בקנה אחד עם המסקנה לפיה יעקב היה זה שביקש לכלול את כולם במסגרת העסקה שהתגבשה, כמו גם עם המסקנה שתפורט עתה – לפיה יעקב פעל כשליח מטעמה של רות.

72. יעקב פעל כשליח מטעמה של רות
מאחר שאין למעשה מחלוקת כי יעקב (ובהמשך גם עו”ד ואן-הייגן) היה איש הקשר בין הבנק לבין רות שלא היה ביניהם קשר ישיר, ומאחר שאין גם מחלוקת כי הבנק יצר את הקשר עם יעקב, יש חשיבות גדולה לבירור השאלה מה היה תפקידו של יעקב. התובעות

38 מתוך 59

המחלקה הכלכלית בבית-המשפט המחוזי בתל אביב – יפו

ת”א

22726 – 07 – 17אגם ואח’ נ’ BNP PRIBS SA ואח’

בסיכומיהן כינו את יעקב ייאיש הקשריי בין רות לבין הבנק. אולם, היותו איש קשר אינה משליכה על השאלה מי ראה אותו כשליח מטעמו.

כך, אם יעקב שימש כשליח מטעם הבנק, הרי שפניותיו לרות הן מטעם הבנק – ודי בהן כדי לקבוע כי הבנק יזם את הקשר עם רות וכי הוראות חוק הייעוץ חלות בנסיבות המקרה. אם לעומת זאת היה יעקב שליח מטעמה של רות, כי אז לא ניתן לקבוע שהבנק פנה אל רות בישראל ולו גם בעקיפין. בנסיבות שכאלה – כפי שהובהר בפירוט לעיל, הוראות החוק אינן חלות.

73. כזכור, לשיטתו של התובעות תפקידו של יעקב בקשר עם רות היה תפקיד של שליח מטעם הבנק. התובעות הדגישו כי רות מעולם לא ייפתה את כוחו של יעקב או של עו”ד ואן-הייגן לפעול מטעמה אל מול הבנק בעסקת ההשקעה. הן אף טענו כי הבנק לא פנה לרות כדי לוודא שיעקב הוא שליח שלה. לטענתן – רות קיבלה את החלטות ההשקעות שלה באופן עצמאי וללא קשר ליעקב. עוד טענו התובעות כי הבנק העביר מסמכים לחתימתה של רות ומכאן שהוא היה מודע לכך שנדרשת חתימתה האישית על המסמכים. לכן, לטענתו, הוכח כי הבנק ראה ברות אישיות משפטית נפרדת.

מן

74. אני סבורה כי יש להעדיף את גרסת הבנק בהקשר זה. ראשית, המסקנה הטבעית יותר במערכת היחסים המשולשת בין הבנק, יעקב ורות, היא כי יעקב, אחיה של רות, היה שליח מטעמה שלה ולא מטעמו של הבנק. בהקשר זה יודגש כי אין מחלוקת שיעקב היה זה שהקים את הקרן (עמי 78 – 79 לפרוטוקול), כי הוא מינה את הנאמן וקבע את תנאיה, כאשר הוא ובני משפחתו הם הנהנים. רות (כמו גם יעקב) לא כפרו בכך שבעבר ניהל יעקב (יחד עם עו”ד ואן-הייגן) בשמה של רות מגעים מול הבנקים השונים שהאחים אגם קיבלו מהם אשראי (ר’ עדותה של רות בעמ’ 115 – 116 לפרוטוקול). היינו – הפרקטיקה לפיה יעקב פעל בשמה של רות, הייתה פרקטיקה מקובלת בין האחים.

75. א

לצורך כינונה של שליחות לא נדרש בהכרח מסמך כתוב. בהתאם להוראת סעיף 3 לחוק השליחות, ניתן להקנות שליחות בהרשאה בכתב או בעל-פה וגם על-ידי התנהגות של השולח כלפי השלוח. מובן כי במסגרת מערכת יחסים בין אחים כמו זו בה מדובר במקרה דנן, כאשר דומה כי אין חולק כי רות סמכה על יעקב ונתנה בו אמון רב, המסקנה לפיה השליחות נוצרה ללא תיעוד כתוב של תנאיה (בין בעל-פה ובין בדרך של התנהגות של רות כלפי יעקב), היא מסקנה סבירה מאוד.

39 מתוך 59

המחלקה הכלכלית בבית-המשפט המחוזי בתל אביב – יפו

ת”א

22726 – 07 – 17אגם ואח’ נ’ BNP PRIBS SA ואח’

75. העובדה שרות ראתה ביעקב כשליח שלה, עולה מעדויותיה בבית-המשפט בחקירתה הנגדית ומהתצהיר שהיא הגישה בהליך בסינגפור. מכל אלה עולה כי העובדה שיעקב יידיבר” בשמה עם הבנק, הייתה ידועה לרות ונעשתה על דעתה. כך, מחקירתה של רות בבית-המשפט עולה כי לכל אורך הדרך יעקב העביר לה דיווחים וניהל את המגעים שלה מול הבנק מטעמה. רות ידעה כי יעקב יידע את הבנק על נכסיה, והיא ידעה כי לאחר מכן הוא ניהל מול הבנק משא-ומתן ביחס לגיבוש מתווה הצעה קונקרטית. כך העידה רות בהקשר זה:
“גב’ אגם: יעקב הוסיף ודיווח לי שסיפר לנציגי הבנק גם על הנכסים של בני המשפחה האחרים שלו, לרבות אימנו, אשתו ואנוכי. עו”ד אשכנזי: אוקיי, גב’ אגס: ותוך כך סיפר להם גם על הנכסים שלי בצרפת” (עמ’ 134, שי

.(20-23

ובהמשך :
ייגב’ אגם: בביקור הבא שלו שהוא (הכוונה היא ליעקב – ר.ר) הביא לי את המסמכים, את ההצעות. עו”ד אשכנזי: הבנתי, כלומר בביקור הזה הוא עדיין לא הציע לך להשקיע בהשקעות ספקולטיביות? גב’ אגם: הוא דיבר איתי באופן כללי, הוא אמר שיש דיבור כללי על הנושא הזה. עו”ד אשכנזי: אוקיי, מה אמרת לו? גב’ אגס: עוד לא אמרתי לו, אמרתי לו כשיהיו, שיהיה משהו קונקרטי אז תגיד לי” (עמ’ 134- 135 , ש’ 30 – 34,1 ההדגשות שלי – ר.ר).

רות ידעה אם כן כי ישנו יידיבורי של הבנק עם יעקב (שנגע בין היתר להשקעות ספקולטיביות), היא ידעה שיעקב מנהל את היידיבוריי הזה גם בשמה, ומאחר שהיא נתנה בו אמון – היא לא מנעה ממנו להוסיף ולעשות כן, תוך שביקשה רק להיות מיודעת ייכשיהיה משהו קונקרטייי.

76. הקשר בין הבנק לבין רות נעשה באמצעות יעקב שפעל אם כן מטעמה של רות מול הבנק. יעקב יידע את הבנק כי לרות אין תיבת דואר אלקטרוני וכי היא איננה דוברת את השפה האנגלית (ר’ למשל את ס’ 48 לסיכומי התובעות, ס’ 21- 22 לתצהיר של יעקב, ס’ 5,11 – 13

40 מתוך 59

המחלקה הכלכלית בבית-המשפט המחוזי בתל אביב – יפו

ת”א

22726 – 07 – 17אגם ואח’ נ’ BNP PRIBS SA ואח’

לתצהיר מטעמה של רות). התובעות עצמן הדגישו כי רות איננה דוברת את השפה האנגלית ולכן היא לא יכלה להבין את המידע שהועבר לה בנוגע לעסקת ההשקעה (רי למשל את ס’ 6 לכתב התביעה וס’ 65 לסיכומי התובעות).

מאחר שרות לא דיברה את השפה האנגלית ולא הייתה לה תיבת דואר אלקטרוני, הבנק לא יכול היה ליצור איתה קשר באופן ישיר. בהקשר זה אוסיף כי אין לקבל את עמדת התובעות לפיה היה על הבנק לפנות לרות ולוודא כי יעקב הוא אכן שליח מטעמה – לאור האמור לעיל, פנייה כזו של הבנק לרות, לא הייתה אפשרית. משכך, לאחר שיעקב יידע את הבנק אודות קיומה ונכסיה, הקשר עמה בוצע באמצעות יעקב שהוא היה זה שהעביר לה מסמכים ומידע. במקביל, וכפי שטענו גם התובעות, יעקב העביר את עמדתה שלה לידיעת הבנק – ר’ למשל ס’ 26 – 27 לתצהיר מטעם יעקב, וס’ 31 – 32 לכתב התביעה. מכלול עובדתי זה מתאים יותר למסקנה לפיה יעקב, אחיה של רות, היה שליח מטעמה ולא שליח של הבנק במסגרת הקשר בין רות לבינו.

77. יתרה מכך, גרסתו הנוכחית של התובעות מנוגדת לעמדתה של רות בהליך בסינגפור. האמור בתצהירה של רות בהליך זה מחזק את גרסת הבנק לפיה יעקב פעל כשלים מטעמה של רות. כך, מהתצהיר שהוגש על-ידי רות בהליך בסינגפור עולה כי יעקב הוא שפעל מטעמה (יon my behalf”י) מול הבנק בעסקת ההשקעה:

I crave leave to refer to my brother’s Affidavit of »Evidence in-Chief (“the said affidavit”), insofar as it affects me in the transactions with the plaintiff, M/s BNPPariba SA. as he was the person who dealt with BNP in

this transaction on my behalf” (ר’ נ/ 20 ס’ 6, ההדגשות שלי – ר.ר).

כאשר נחקרה רות באשר לתצהיר זה בבית-המשפט טענה כי היא איננה מתכחשת לאמור בו, וכי היא איננה יודעת להסביר את הסתירה בינו לבין גרסתה בהליך דנן. וכך היא העידה:
“גבי אגם: אוקיי אני לא מתכחשת למה שכתוב. עו”ד אשכנזי: אז את לא יודעת להסביר למה זה כתוב כאן! גב’ אגם: לא.

41 מתוך 59

המחלקה הכלכלית בבית-המשפט המחוזי בתל אביב – יפו

ת”א

22726 – 07 – 17אגם ואח’ נ’ BNP PRIBS SA ואח’

עו”ד אשכנזי: לא, אוקיי, תראי, הוגש פה בשמך כתב תביעה בהליך הזה. את קראת אותו לפני שהוא הוגש? גב’ אגם: כן. עו”ד אשכנזי: כן, ומה שהיה כתוב בו היה מקובל עליך? גב’ אגם: כן” (ר’ פי עמ’ 118, ש’ 7- 14).

78. מנגד ביקשו התובעות להיתלות בכך שהתצהיר אותו הגיש פטריס בהליך בסינגפור שונה מהתצהיר שאותו הוא הגיש בהליך דנן. כך לטענתן בהליך בסינגפור הצהיר פטריס כי המסמכים נשלחו גם לעיונה של רות, בעוד בתצהיר שהוגש בהליך זה סולפו הדברים ליצירת מצג כאילו ההצעה נשלחו לעיונו ולשיקול דעתו של יעקב בלבד (ר’ ס’ 28 לסיכומים מטעם התובעות). אני סבורה כי אין לקבל את טענת התובעות בהקשר זה מהטעם שלגישתן שלהן פטריס כלל איננו עד רלוונטי שכן יילפטריס אין ולא הייתה כל ידיעה אישית בשאלה המרכזית העומדת להכרעה בבקשת הסילוק, והיא האם הבנק פנה בהצעה לרות בישראל”י (ר’ ס’ 23 לסיכומי התובעות).

בחקירתו בבית-המשפט אישר פטריס כי הוא מעולם לא שלח לרות הצעות להשקעה: ייעו”ד בר נתן:OK , and you personally didn ‘ t sent any offer

to the plaintiff Madam Agam with regard to investmentsin shares, right? In portfolios?Mr. Kuki: That’s true.

עו”ד בר נתן:

You never did?

Mr. Kuki:

.Never” (פי עמי 160, ש’ 8- 12).

יחד עם זאת, בהמשך חקירתו אישר פטריס כי ידיעותיו ביחס לשאלה האם הבנק פנה אל רות בהצעות הן אכן מוגבלות: ייעו”ד בר נתן:You ‘ re not sure . So you can tell us nothing

out of your personal knowledge about the process of suggestions, offers and discussions which relate to the investment accounts? You cannot contribute anythingfrom a personal knowledge, right?

42 מתוך 59

המחלקה הכלכלית בבית-המשפט המחוזי בתל אביב – יפו

ת”א

22726 – 07 – 17אגם ואח’ נ’ BNP PRIBS SA ואח’

כב’ השופטת: ?Is that trueIt will be limited . : Mr . Kuki ” (שם, עמי 160 ש’ 18- 23 ).

אני סבורה כי עדותו של פטריס לא נסתרה – התובעות לא כפרו בדבריו בחקירה, ואף הפנו אליהם במסגרת הסיכומים מטעמן כדי לבסס את טענתן לפיה פטריס כלל לא היה מעורב בפניית הבנק לרות, וכי לכן אין לו ידיעה אישית בנדון (ור’ ס’ 23 לסיכומים מטעם התובעות). משכך, לא ניתן להסיק מעדותו מסקנות אודות השאלה מי יזם את הקשר עם רות ואילו מסמכים נשלחו אליה.

79. חיזוק נוסף לעובדה שיעקב פעל כשליח מטעמה של רות, נובע מהעובדה שרות לא באה בטענה לאחיה גם לאחר שהסתבר לה כי בסופו של דבר נפתח עבור האחים החשבון המשותף שבו התנהלה פעילות של השקעות ספקולטיביות. בחקירתה הנגדית השיבה לשאלה בנושא זה כי היא לא באה בתלונות לאחיה שכן ייזה לא אחריות שלו, זה אחריות של הבנקיי (ר’ פי עמי 132 ש’ 18). ואולם, עמדה זו היא תמוהה – אין חולק כי יעקב היה מודע לכך שהחשבון המשותף הוא חשבון השקעות וכי הוא לא נועד רק למיחזור המשכנתא של רות. הוא היה מודע לפעילות שהתנהלה בחשבון זה לאורך השנים. העובדה שרות לא באה אליו בטענות למרות האמור, עולה בקנה אחד עם המסקנה לפיה רות הבינה כי יעקב ייצג אותה במגעים מול הבנק ביחס לחשבון זה, והגיע להסכמות בשמה בקשר לכך.

80. מעבר לכל האמור לעיל, נראה כי גם רות עצמה אינה חולקת על כך כי היא ייפתה את כוחו של יעקב לבוא בדברים עם הבנק מטעמה. אלא שלגישתה הסכמתה הוגבלה לעסקה של מיחזור המשכנתא ותו לא, והיא לא הסמיכה את יעקב להתקשר בשמה בעסקת השקעה.

מסקנה זו נובעת בין היתר מהתצהיר שהוגש מטעמה של רות בו היא תיארה כי נעזרה ביעקב בתקשורת מול הבנק, וכי היא ביקשה להעביר דרכו מסרים לבנק:
יצוין כבר עתה, כי הואיל והשפה האנגלית השגורה בפי הינה ברמה מאוד בסיסית וכי ממילא אינני מבינה דבר וחצי דבר בשוק ההון אזי כל ההצעות המפורטות להלן תורגמו ו/או הוסברו לי ע”י יעקב, אלא אם כן צוין אחרת. בכל פעם מחדש לאחר שמהות העיסקה המוצעת ע”י הבנק הוסברה לי ע”י יעקב, אמרתי ליעקב שההצעה הספציפית

43 מתוך 59

המחלקה הכלכלית בבית-המשפט המחוזי בתל אביב – יפו

ת”א

22726 – 07 – 17אגם ואח’ נ’ BNP PRIBS SA ואח’

הזו אינה בשבילי וכי אינני מעוניינת להשקיע בשוק ההון בכלל, והדגשתי בפניו שבכל מקרה איני מעוניינת להיות מעורבת באופן אישי בשום צורה ואופן בעסקאות פיננסיות עם הבנק, וההצעה היחידה שמעניינת אותי הינה עסקת המימון מחדש שהציע הבנק עבור החברות בלבד. למיטב ידיעתי יעקב העביר את המסר הזה לבנק” (ר’ ס’ 15 לתצהיר מטעם רות, ההדגשות הן שלי, ר.ר.).

כלומר, רות הסמיכה את יעקב לפעול מטעמה מול הבנק לפחות ביחס לייהצעה היחידה שמעניינת אותהיי – עסקת המימון מחדש. כפי שיובהר להלן, גם בהנחה שרות אכן הגבילה את סמכותו של יעקב כפי שנטען על ידיה, אין די בכך לאור הדוקטרינה של יישליחות נחזיתיי.

81. המסקנה של כל האמור לעיל היא אם כן כי יעקב פעל כשליח מטעמה של רות במסגרת היחסים עם הבנק. יעקב יידע את הבנק אודות נכסיה של רות ולאחר מכן הוא היה זה שהעביר את מסריה של רות אל הבנק, ובמקביל הוא העביר אליה את המסרים מהבנק. את כל האמור הוא עשה כדי לקדם את עסקת ההשקעה שהוא היה מעוניין לקדמה – עסקה שהייתה אמורה לכלול את כל נכסי הקרן ובכלל זה את נכסיהן של התובעות.

גם אם רות לא הסמיכה את יעקב כשליח מטעמה, התקיימו נסיבות של “שליחות נחזיתי 82. גם בהנחה שרות לא ייפתה בפועל את כוחו של יעקב לייצגה ולפעול מטעמה כלפי הבנק
(לא בעל-פה ואף לא בדרך של התנהגות), אני סבורה כי הוכחו במקרה דנן נסיבות המאפשרות קביעה בדבר קיומה של שליחות נחזית של יעקב, שדינה כדין שליחות ממש.

ההלכה הפסוקה קבעה לא אחת כי ניתן לייחס שליחות גם למי שלא הסמיך בפועל את השלוח לפעול מטעמו. כאשר היישולחיי יוצר מצג אובייקטיבי של הרשאת השלוח כלפי הצד השלישי ניתן לראות את היישלוחיי ככזה שפועל מטעמו של השולח. כך קבע בית המשפט העליון בהקשר זה:
“השליחות […] איננה תופעה סובייקטיבית המותנית ברצונו של השולח. […] דיני החריגה מהרשאה הקבועים בסעיף 6 לחוק השליחות כפופים להגדרות השליחות וההרשאה בחוק. מקום בו קיים מצג אובייקטיבי של הרשאה לבצע פעולה מסוימת אף-על-פי שהשולח לא הסמיך את השלוח לבצע פעולה זו, הרי שאין חריגה מהרשאה. […] לכן אם צד שלישי סביר היה יודע או יכול היה לדעת

44 מתוך 59

המחלקה הכלכלית בבית-המשפט המחוזי בתל אביב – יפו

ת”א

22726 – 07 – 17אגם ואח’ נ’ BNP PRIBS SA ואח’

כי התנהגות השולח אינה מקימה מצג של הרשאה, הרי שאין הרשאה. לעומת זאת, אם הצד השלישי הסביר היה גורס כי אכן מתוך התנהגות השולח כלפיו קיימת הרשאה מהשולח לשלוח לבצע פעולה משפטית מסוימת, הרי שההרשאה שרירה וקיימת” (ר’ עייא 1286
/ 90 בנק הפועלים נ’ ורד הלבשה פייד מייח(5) 799,812 ור’ בהקשר זה גם

את עייא 1808 / 11 יעקב אוחנה נ’ יוסף ברימט, פס’ 46 ( 20.1.2015 ); עייא 1796 / 10 שרה כתבן נ’ בנק ירושלים בע”מ, פס’ 39- 40 ( 07.12.2011 ); ע”א 3264 / 01 ג’רר בסנינו נ’ ציון אליה, פייד נו(6) 566

.((2002)

כן נפסק כי יהקובע אפוא ביצירת השליחות הוא ההתנהגות האובייקטיבית של השולח, הנתפסת כהרשאה לפעול בשמו גם כאשר הוא לא הרשה לשלוח לעשות כן…” (עייא
1873 / 92 המגן חברה לביטוח בע”מ נ’ פנחס הספל, פייד נו(6) 529 (1995)).

לכן, כך קבע בית-המשפט העליון, כאשר הצד השלישי לא ידע ולא היה צריך לדעת על החריגה אך התקיים מצג נחזה של הרשאה מאת השולח – ההגנה תהיה על הצד השלישי, ונראה במצג הנחזה של השולח כיוצר יחסי שליחות של ממש”י (ר’ עייא
10489 / 09 א. כץ ניהול ואחזקות בע”מ נ’ הרי אלוף, פס’ 12 ( 6.9.2011 )). זאת בכפוף לכך שבמערכת היחסים בין השולח לבין השלוח, תעמוד לשולח עילת תביעה נגד השלוח בשל הפרת ההסכם ביניהם (שם).

83. מכאן שגם בנסיבות של שליחות נחזית, ניתן – כמו במקרה של שליחות אמיתית’י – לייחס את פעולת השלוח לפעולת השולח. כדי לברר את קיומה של שליחות נחזית, יש לבחון אפוא את המצג הנחזה שרות הציגה לבנק, כמו גם את האופן בו יכול היה הבנק, כבנק סביר, לראות את הדברים ואילו מסקנות הוא היה רשאי להסיק כתוצאה מכך ביחס ליחסי השליחות בין יעקב לבין רות.

ככל שהדברים אמורים בהתנהלותה של רות, הרי היא הייתה מודעת לכל אורך הדרך כי יעקב מנהל דין ודברים עם הבנק ביחס לעסקה. רות הייתה מודעת לכך שיעקב הציג לבנק את הנכסים שלה בצרפת, ולגישתה לא הייתה לה בעיה שהוא עשה זאת – יילדבר מותר לו, בוודאי” (ר’ את עדותה של רות בפרוטוקול עמי 130, ש’ 13). לגישתה של רות, היא הייתה מודעת לכך שמלכתחילה דובר על עסקת השקעה (שהיא לא הייתה מעוניינת בה

45 מתוך 59

המחלקה הכלכלית בבית-המשפט המחוזי בתל אביב – יפו

ת”א

22726 – 07 – 17אגם ואח’ נ’ BNP PRIBS SA ואח’

לדבריה). רות גם הייתה מודעת לכך שיעקב מעוניין לערוך את העסקה גם עם הנכסים שלה (ר’ עמי 133 לפרוטוקול).

כפי שהבהרתי לעיל, נראה כי גם לגישתה של רות היא הסמיכה את יעקב לפעול כשלים שלה ולבוא בדברים מטעמה עם הבנק, אולם זאת לטענתה – רק ביחס לעסקת המימון מחדש, קרי מיחזור המשכנתא ולא ביחס לעסקת ההשקעה. רות הוסיפה לקיים את הקשר עם הבנק באמצעות יעקב והיא נתנה בו אמון וסמכה על כך שהוא יעביר את המסרים שהיא ביקשה להעביר לידי הבנק (ר’ ס’ 15 לתצהירה שנזכר לעיל).

84. גם התובעות טענו כי יירות מעולם לא הסתירה מביהמ”ש הנכבד את העובדה שנאלצה להיעזר באחיה, הן לאור היותו איש עסקים והן לאור העובדה שהיא אינה דוברת את השפה האנגלית” (ר’ ס’ 24 לסיכומי התשובה, ודברים דומים גם בס’ 32 לכתב התביעה, ובס’ 15 לתצהירה של רות). עם זאת הן טענו כי הואיל ושיקול הדעת הסופי היה של רות, הרי כי שהעובדה שהיא נעזרה באחיה איננה הופכת אותו לשלוח שלה הפועל בשמה ובמקומה.

ואכן, אין חולק כי רות לא יצרה כל קשר ישיר עם הבנק והבינה כל העת כי מי שיימדבריי בשמה עם הבנק הוא יעקב. היא ידעה כי יעקב מנהל מגעים עם הבנק ביחס לעסקה אפשרית, וכי הדברים שלה יועברו לבנק באמצעות יעקב. יעקב הוא אחיה של רות, הוא ייצג אותה ופעל עברה בעבר, והיא נתנה בו אמון והניחה לכן שהוא ייצג אותה בנאמנות מול הבנק. אלמלא כן – היה על רות לפעול מול הבנק בדרך אחרת כדי למנוע את הנזק האפשרי שייגרם כתוצאה מהבנה יישגויהיי של הבנק אודות הקשר בין יעקב לבינה והיקף סמכויותיו של יעקב. רות לא עשתה כן – היא לא מינתה אדם אחר שיפעל מטעמה מול הבנק. היא אף לא אסרה על יעקב להמשיך ולשמש כ”איש אמצעי בינה לבין הבנק. לכן, היה על רות להבין שהבנק סבור שיעקב מוסמך לפעול מטעמה כשליח שלה. זו המסקנה הסבירה והמתבקשת מאופן התנהלותם של האחים מול הבנק במסגרת הקשר שלהם עמו.

85. המסקנה של רות בדבר טיב הקשר של יעקב עם הבנק ביחס לנכסי החברות וסוג העסקה שנדונה ביניהם, הייתה צריכה להתחזק גם לאור העובדה שלגישתן של התובעות, יעקב חזר והעביר לה בשמו של הבנק פעם אחר פעם מסמכים שנגעו לעסקת השקעה. בכלל זה העביר יעקב – יחד עם הפתק (שיידון להלן) את המצגת הסופית – קרי את המסמכים

46 מתוך 59

המחלקה הכלכלית בבית-המשפט המחוזי בתל אביב – יפו

ת”א

22726 – 07 – 17אגם ואח’ נ’ BNP PRIBS SA ואח’

מיום 18.5.2019 . התנהלות זו של יעקב מעידה על כך שנושא עסקת ההשקעה שתכלול את נכסיה של רות, עדיין היה על הפרק באותה עת, וכי רות יכלה לדעת זאת.

כלומר – מתצהירה של רות ומעדותה בבית-המשפט עולה כי היא הייתה מודעת להתנהלות של יעקב מול הבנק. רות ידעה על המגעים אותם ניהל יעקב עם הבנק ושנגעו בין היתר לייהשקעות ספקולטיביותיי. היא ידעה שיעקב הוא זה שבא בדברים מול הבנק מטעמה בהקשר זה, היא סמכה עליו ולא מחתה או פעלה בדרך אחרת כלשהי כדי למנוע את ההתנהלות הזו. לבסוף רות אף חתמה בסופו של דבר על מסמכי עסקת ההשקעה.

רות הוסיפה לשתף פעולה עם דרך הפעולה שבה יעקב בא בדברים בשמה מול הבנק (כפי שהובהר – ככל הנראה משום שנתנה בו אמון), והוסיפה להעביר ולקבל מידע באמצעותו. במצב דברים זה, ניתן לקבוע כי התנהגותה של רות יצרה בפני הבנק מצג אובייקטיבי לפיו היא נתנה ליעקב הרשאה לפעול מטעמה.

86. הצד השני של אותה מטבע נוגע לשאלה איך יכול היה הבנק, כבנק סביר, לראות את הדברים. לאור כל האמור לעיל, הוכח שהתנהלותה הכוללת של רות הצדיקה את המסקנה של הבנק, כצד שלישי סביר, כי ליעקב ניתנה על-ידי רות הרשאה לפעול בשמה – לנהל בשמה משא-ומתן עם הבנק בקשר לעסקת ההשקעה.

הבנק ידע שיעקב הוא אחיה של רות, וכי יש לו מידע אודות הנכסים שלה שמצויים בקרן שהוא מנהל. יעקב אף היה דירקטור באחת החברות של רות – בתובעת 3, חברת DET. הבנק ידע כי יעקב מעוניין לקדם עסקה ביחס לכלל הנכסים, ובכלל זה נכסי התובעות שיעקב היה כאמור זה שיידע את הבנק אודותיהם (ואודות קיומה של רות). יעקב מסר לבנק מידע אודות ארבעת הנכסים היינו הוא התייחס למשא-ומתן עם הבנק ככזה המתנהל ביחס לכלל הנכסים. הבנק היה מודע לכך שיעקב מעביר מסרים ממנו אל רות וכי הוא מעביר אל הבנק את התשובות שלה. לשיטת התובעות – יעקב העביר לרות מידע ומסמכים שהוא קבל מהבנק, והוא העביר לבנק את תגובותיה למסמכים אלה.

87. יתרה מכך – בהסתכלות בדיעבד, יכול היה הבנק לאשש את המסקנה שלו לפיה יעקב אכן ייצג את רצונותיה של רות, לאחר שרות אכן חתמה בעצמה על כלל המסמכים נושא עסקת ההשקעה, עסקה שהבנק היה סבור שיעקב מייצג את רות ביחס אליה. אכן, הבנק היה סבור כי נדרשת חתימתה של רות על מסמכי פתיחת החשבון. אולם עובדה זו איננה

47 מתוך 59

המחלקה הכלכלית בבית-המשפט המחוזי בתל אביב – יפו

ת”א

22726 – 07 – 17אגם ואח’ נ’ BNP PRIBS SA ואח’

שוללת את קיומה של השליחות (כפי שגם התובעות שטענו כי יעקב היה שליח של הבנק, ודאי אינן סבורות שהייתה לו זכות חתימה בשם הבנק). המצג שנוצר לאורך כל הדרך היה כאמור מצג לפיו יעקב הוא מי שפועל מטעמה של רות, וכי הבנק יכול לנהל עמו את המשא-ומתן ביחס למכלול תנאי עסקת ההשקעה ובכלל זה ביחס לתנאי ההצעה ומתווה העסקה.

88. סיכומה של נקודה זו – הבנק הוכיח כי יעקב היה שליח של רות – בין אם בשליחות ממשית או למצער בשליחות יינחזיתי. לכן ניתן לייחס לרות את מעשיו, פעולותיו וידיעתו של יעקב מכוח הכלל לפיו יישלוחו של אדם כמותו” (ס’ 2 לחוק השליחות). בכלל זה יש לייחס לרות את היוזמה של יעקב לכלול את כלל הנכסים שהיו בקרן בעסקת ההשקעה, ובכלל זה את נכסי החברות. משיעקב היה זה שיזם את העסקה הכוללת שהוא היה מעוניין, בה, לא ניתן לקבוע כי הבנק פנה לרות בניסיון לשכנע אותה לנהל עבורה את התיק ההשקעות שלה, אלא יש לקבוע כי רות היא שפנתה באמצעות יעקב אל הבנק.

הפתק שנכתב על-ידי יעקב ומשמעותו 89. לחיזוק טענותיהן, ביקשו התובעות לצרף את הפתק שצורף לגישתן למשלוח דואר אוויר שיעקב שלח לרות ביום 20.5.2010 , משלוח שכלל את המסמכים מיום 18.5.2010 . הפתק האמור נזכר לראשונה רק בתצהירי העדות הראשית של האחים אגם. לתצהירים אלה לא צורף הפתק המקורי אלא רק העתק צילומי שלו. בהמשך, לאחר דיון ההוכחות, הגישו התובעות בקשה להוספת ראייה, בה הם ביקשו לצרף לראיותיהם את הפתק המקורי.

בפתק נכתב כך:
יירות, לבקשת הבנק אני מצרף את ההצעה האחרונה אותה קיבלתי שלשום. הבנק מבקש כי אעביר לך את תוכנה ואולם אני כבר הודעתי להם על אי-רצונך להשקיע במניות בסינגפור. אני אודיע להם בשנית על החלטתך לקבל משכנתא עבור החברות בלבד. אני עדיין לא מבין מה היא הצעת הבנק שכן הבנק משנה את הצעתו לפרקים באשר למשכנתא ולאשר התנאים. על-מנת לחסוך בזמן והוצאות הגיע הזמן שתיפתחי חשבון אימל. ד.א – אני אצל עו”ד ואן-הגן המודיע לי כי הוא עומד לשלוח לך מסמכים לחתימה לבקשת הבנק באשר למשכנתאות” (ר’ הבקשה להוספת ראיה מיום 15.4.2019 ).

48 מתוך 59

המחלקה הכלכלית בבית-המשפט המחוזי בתל אביב – יפו

ת”א

22726 – 07 – 17אגם ואח’ נ’ BNP PRIBS SA ואח’

90. התובעות טענו כי הפתק הזה מוכיח את גרסתן העובדתית: הוא מוכיח כי הבנק הוא שביקש מיעקב ומעו”ד ואן-הייגן להיות אנשי קשר מטעמו ולהעביר את המידע וההצעה להשקעה אל רות, וזאת חרף העובדה כי יעקב יידע את הבנק (יותר מפעם אחת) כי רות איננה מעוניינת בעסקת ההשקעה. מנגד, טען הבנק כי יש לדחות את הבקשה לצירופו של הפתק כראיה. לגישת הבנק, הפתק האמור לא נזכר בהליכים אחרים שנוהלו על-ידי הצדדים; התובעות לא צירפו את הפתק המקורי לתצהירי האחים מלכתחילה, ופעולת התובעות כעת מהווה ניסיון חסר תום לב יילהגניביי ראיה שלא כדין.

91. אכן, המועד שבו אותר הפתק על-ידי התובעות והוצג על ידיהן הוא בעייתי. כך, הפתק לא נזכר ולא הוצג על-ידי האחים אגם במסגרת ההליכים בסינגפור, והוא אף לא נזכר בכתב התביעה שהוגש בהליך דנן אלא רק בתצהירי העדות הראשית מטעמם. כאמור, הפתק המקורי עצמו צורף רק לאחר מכן, לאחר תום ישיבת ההוכחות. נסיבות אלה מקטינות את המשקל הראייתי שיש לייחס לפתק.

זאת ועוד. בחקירתה הנגדית צינה רות כי היא איתרה את הפתק כבר בשנת 2015 וכי היא העבירה אותו לעורכי-הדין שלה. היא העידה כי היא לא שמרה העתק שלו, וכי עורכי- הדין הזרים אליהם הועבר הפתק אומרים שהם אינם מוצאים את הפתק עד היום (ר’ עמי 146 לפרוטוקול). אולם, בהמשך שינתה רות את גרסתה. היא העידה כי יש לה עותק של הצילום של הפתק. היא ציינה ייכמו שאני מכירה את עצמי, אני צילמתי את זה”י (עמי

.(147

כאשר רות נשאלה מדוע היא עשתה זאת, היא השיבה שהיא צילמה את הפתק (למרות שלא צילמה את כל החומר שהיה ברשותה) משום שהיא ידעה שהוא חשוב. מעבר לסתירה בעדותה של רות, לא ברור גם מדוע היא הייתה סבורה כבר בשנת 2015 כי הפתק הוא מסמך חשוב, ועל-כל-פנים – אם אכן היה מדובר במסמך חשוב, מדוע הוא לא הוצג על-ידי האחים אגם בהליך בסינגפור ולא נזכר על ידיהם בכתב התביעה.

92. מעבר לכך, הפתק הוא המסמך הכתוב היחיד שהוצג על-ידי האחים אגם המשקף תכתובת ביניהם. גם עניין זה מעורר תמיהה מסוימת – כאשר ישנו מסמך כתוב אחד בלבד בין האחים, שהאמור בו משקף לכאורה את טענתם הנוכחית במלואה, הן ביחס למערכת היחסים המשולשת ביניהם לבין הבנק והן גם ביחס לעו”ד ואן-הייגן, שנזכר אף הוא בפתק.

49 מתוך 59

המחלקה הכלכלית בבית-המשפט המחוזי בתל אביב – יפו

ת”א

22726 – 07 – 17אגם ואח’ נ’ BNP PRIBS SA ואח’

תמיהה נוספת עולה מתוכן הפתק, נובעת לעובדה שיעקב מודיע בו לרות כי הוא נמצא אצל עו”ד ואן-הייגן שהודיע לו שהוא עומד לשלוח לרות לבקשת הבנק מסמכים לחתימה באשר למשכנתאות. ואולם, גם לגישתה של רות – הבנק לא הציע לה מעולם עסקה נפרדת של מיחזור המשכנתאות. כך, כאשר רות נשאלה (בעמ’ 138 לפרוטוקול) האם הוצגה לה הצעה לשיפור תנאי המשכנתא, היא השיבה בשלילה, ואמרה שהוצעה לה רק הצעה ליישיפור המשכנתא וגם השקעותיי. ואולם, אם זה אכן המצב, אין הסבר לאילו מסמכים התכוון יעקב כאשר הוא יידע את רות שעו”ד ואן-הייגן ישלח אליה מסמכים לחתימה ייבאשר למשכנתאותיי.

93. מעבר לכך – וזה העיקר: לטעמי גם אם הפתק יתקבל כראיה כמסמך שאכן נשלח בזמן אמיתי מיעקב לרות, אין בו כדי לשנות את המסקנה שלעיל ביחס למערכת היחסים המשולשת בין הבנק, רות ויעקב, ולקיומה של שליחות נחזית של יעקב מטעמה של רות. הפתק האמור נשלח כאמור מיעקב לרות. הוא אינו מעיד לכן בהכרח על דברים שנאמרו על-ידי יעקב לבנק או על דברים שאמר הבנק ליעקב. לכן, לפחות ככל שהדברים נוגעים לנושא השליחות הנחזית, הפתק אינו שולל את המסקנה אליה הגעתי לעיל בדבר קיומה של שליחות כזו על כל הנובע מכך.

התצהיר המשלים מטעם יעקב 94. ביום 27.1.2019 הגישו התובעות בקשה להוספת תצהיר מטעמו של יעקב המבוסס על שיחה שנערכה בין יעקב לבין מר מרימה, שיחה שהתמלול של הקלטתה הוגש כנספח לתצהיר. ביום 7.2.2019 ניתנה על-ידי החלטה המאשרת את עצם הגשתו של התצהיר המשלים. יחד עם זאת, נקבע בהחלטה האמורה כי ייבהחלטה זו אין כדי לקבוע מסמרות ביחס לקבילות התצהיר וביחס למשקל הדברים אודותיהם הצהיר המצהירי.

לטענת התובעות, האמור בהקלטות מחזק ומבסס את גרסתו. לטענתן במסגרת השיחה בין יעקב לבין מר מרימה, הודה מר מרימה בין היתר בכך שהוא לא מעוניין להגיע לתת

עדות שכן הוא מסרב לתת עדות שקר; כי התצהיר שהגיש הבנק מטעמו בהליך הוצא

ממנו במרמה; כי פטריס כלל לא יכול להעיד בפני בית-המשפט בישראל בכל הנוגע לפניית הבנק בהצעה לרות לצורך ביצוע השקעות בסינגפור; כי הבנק חשש שנציגיו יגיעו לישראל לפגוש את רות, שכן הוא ידע כי בכך הם עוברים על החוק בישראל; וכי לכל אורך הדרך היה יעקב שליח מטעמו של הבנק.

50 מתוך 59

המחלקה הכלכלית בבית-המשפט המחוזי בתל אביב – יפו

ת”א

22726 – 07 – 17אגם ואח’ נ’ BNP PRIBS SA ואח’

(ס’ 12 לחוק); והפרת החובה לדווח ללקוח על עסקה הכרוכה בסיכונים מיוחדים והחובה לקבל אישור לביצוע עסקה כזו (ס’ 18 לחוק).

לכן, לאור האמור ובהסכמת הצדדים, הוחלט ביום 21.5.2018 כי הדיון בתביעה יפוצל, כאשר בשלב הראשון תיבחן השאלה האם הוראות חוק הייעוץ חלות על נסיבות התביעה, ורק אם ייקבע כי התשובה לכך היא חיובית, יידונו טענות התובעות מכוח החוק האמור לגופן.

11. הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית בהתייחס לשאלה האמורה, העדים מטעמם נחקרו בנושא זה והצדדים הגישו סיכומים מטעמם. עניינה של החלטה זו הוא בשאלה הנוגעת לתחולת הוראות חוק הייעוץ, ובהתאם – בשאלה האם מן הראוי להוסיף לדון בתביעה או לסלקה כבר בשלב זה ביחס לעילות נושא חוק הייעוץ, אם הוראות אלה אינן חלות.

טענות הצדדים טענות התובעות בסיכומים 12. לגישתה של רות, בתקופה הרלוונטית היא הייתה, יחד עם בני משפחתה, נהנית בקרן
המשפחתית של משפחת אגם שהקים יעקב, קרן שבבעלותה היה רכוש יקר-ערך. התובעות טענו כי הבנק פנה ביוזמתו ליעקב שהתגורר באותה עת בפריז, כדי לגייס אותו כלקוח שלו.

יעקב מסר לבנק כי רות אחותו היא אזרחית ותושבת ישראל. מאחר שהבנק היה מודע לאיסור שחל עליו לפנות לרות כדי לגייסה ולנהל את תיק ההשקעות שלה עבורה, ביקש הבנק מיעקב לבדוק מול רות (ומול אמו) אם הן יהיו מעוניינות לאפשר לו לנהל עבורן את תיק ההשקעות שלהן תוך ביצוע השקעות ספקולטיביות בסינגפור. יעקב הודיע לבנק כי הסיכויים לכך קלושים, אך הסכים לנסות לפנות לרות ולאמו. לאחר שעשה כן, הודיע יעקב לבנק (בהתייחס לרות) כי היא תהיה מוכנה לשקול ביצוע השקעות סולידיות כגון רכישת אגיים או עסקת מיחזור ההלוואות שהועמדו לה על-ידי בנק ING בתנאים טובים

יותר.

13. באמצעות יעקב ובאמצעות עו”ד ואן-הייגן שהיה עורך-דינן של החברות שייצג אותן לגישתן בנושא המשכנתאות (יעקב ועורך-הדין ואן הייגן יכונו להלן : “אנשי הקשריי כפי שהם כונו גם על-ידי התובעות) העביר הבנק לרות חומר פרסומי ושיווקי. לאחר שהצעות

5 מתוך 59

המחלקה הכלכלית בבית-המשפט המחוזי בתל אביב – יפו

ת”א

22726 – 07 – 17אגם ואח’ נ’ BNP PRIBS SA ואח’

הבנק להשקעות ספקולטיביות הגיעו לידיה של רות בישראל, היא הודיעה שהיא אינה מעוניינת בהן אלא בהצעות למיחזור המשכנתאות שהועמדו לחברות בלבד. למרות זאת העביר הבנק לרות בישראל מסמכים שונים לחתימתה – מסמכים שאיפשרו לבסוף את הוצאתה לפועל של עסקת ההשקעה על כל היבטיה. התובעות טענו כי הבנק מעולם לא הסביר לרות את מהות המסמכים שהיא חתמה עליהם, והדגישו כי אילו היה הבנק עושה כן – רות לא הייתה חותמת עליהם.

14. עוד טענו התובעות כי הבנק גייס את רות במירמה כלקוחה שלו, תוך מצג שווא לפיו היא חתמה על מסמכי הבנק מחוץ לגבולות ישראל. לצורך כך הוסיף מנהל הלקוחות הבינלאומיים בבנק, מר צ’ארלס מרימה (להלן: יימרימהיי) בדיעבד את חתימתו על המסמכים שרות חתמה עליהם, למרות שהוא לא פגש אותה מעולם. זאת כדי ליצור מצג לפיו רות חתמה על המסמכים מחוץ לגבולות ישראל. התובעות טוענות כי התוצאה של האמור היא כי הבנק ניהל עבור רות חשבון השקעות ספקולטיביות בעשרות מיליוני אירו בסינגפור, כשרות ערבה באופן אישי גם להלוואות שהועמדו ליעקב בסכום של למעלה מ 62 מיליון אירו.

דן

לאחר פתיחת החשבון המשותף נושא עסקת ההשקעה, העביר הבנק לרות הסכם הרשאה להשקעות ופעולות בנקאיות (נספח 21 לתצהיר של רות). הבנק העביר לה באמצעות עו”ד ואן-הייגן רק את העמוד האחרון של הסכם ההרשאה האמור, תוך שהוא הפעיל עליה לחץ להשיבו לבנק בדחיפות. הבנק זייף את המסמך, כאשר הוא שינה את התאריך שהופיע על-גביו כדי ליצור מצג לפיו רות חתמה על המסמך שנה וחצי לפני חתימתה עליו בפועל – ביום 7.4.2010 . הבנק עשה זאת – כך נטען – כדי להכשיר את פעולותיו הקודמות. הבנק אינו יכול להכחיש עובדה זאת מאחר שבמסגרת ההליך בסינגפור, נקבע כי הסכם ההרשאה זויף על-ידיו.

15. א.

לגישת התובעות, ישנם מספר עניינים שיש בהן כדי לחזק את טענותיהן : עד מטעם הבנק הודה כי אין זה מקובל שבנק פותח חשבון לאדם שהוא מעולם לא פגש ; הבנק הואשם בארהייב בעבירות פליליות חמורות וחויב לשלם פיצויים בסכום של 9 מיליארד דולר; בפסק-הדין בהליך בסינגפור קבע בית-המשפט כי הבנק זייף מסמך מהותי; ומר מרימה הודה (כעולה מתמליל קלטת שצורפה לתצהיר המשלים של יעקב) כי הבנק השתמש באנשי קשר כדי לעקוף את הוראות החוק בישראל וכי הוא נהג לזייף מסמכים באופן שיטתי.

6 מתוך 59

המחלקה הכלכלית בבית-המשפט המחוזי בתל אביב – יפו

ת”א

22726 – 07 – 17אגם ואח’ נ’ BNP PRIBS SA ואח’

מנגד טען הבנק כי על בית-המשפט להתעלם מההקלטות האמורות. לטענתו ההקלטות אינן קבילות שכן מר מרימה הוקלט ללא ידיעתו, כשעל-פי הדין הצרפתי הקלטת אדם ללא ידיעתו והסכמתו מהווה עוולה אזרחית וראיה פסולה מעיקרה. הבנק הוסיף וטען כי ההקלטות מהוות עדות מפי השמועה, וכן כי עיקר הדברים שנאמרו לכאורה בהקלטות אינם דברים שאמר מר מרימה, אלא דברים שיעקב ניסה לשתול בפיו (ר’ את טענות הבנק בס’ 78 – 81 לסיכומים).

95. אינני סבורה כי יש בהקלטות כדי לשנות את מסקנתי לפיה הוראות חוק הייעוץ אינן חלות בנסיבות המקרה דנן. בהתייחס לדין הצרפתי הנוגע להקלטת אדם ללא ידיעתו, הרי שמר מרימה נתן את הסכמתו בדיעבד לשימוש בהקלטות (ר’ נספח אי לתגובה מיום
6.2.2019 ). אולם, למרות זאת, הדברים שאמר מר מרימה ליעקב בשיחה שהוקלטה עמו אינם יכולים לשמש כראייה לאמיתות תוכנם. זאת משום שמר מרימה לא הגיע להיחקר בבית-המשפט על הדברים הללו. משכך הדברים המיוחסים למר מרימה בהקלטות הם עדות מפי השמועה. ההקלטות יכולות לכל היותר לשמש ראייה לכך שהדברים נאמרו, אך לא ראיה לאמיתותם (ר’ עייפ 522 / 88 מדינת ישראל נ’ יפרח ( 31.12.1988 )). משכך, לא ניתן להסיק מסקנות מתוכנם של הדברים הללו, והם אינם יכולים לשמש לחיזוק גרסתן העובדתית של התובעות.

הס

למעלה מהצורך אציין כי גם לגופו של עניין ספק אם יש בהקלטות כדי להעיד על כך שחוק הייעוץ חל על הקשר בין הבנק לבין רות. ראשית, עיון בתמליל ההקלטה מעלה כי מרבית הדברים המיוחסים למר מרימה בשיחה עם יעקב הם דברים שנאמרו על-ידי יעקב, כאשר מרימה אישר אותם בכך שענה ייyeah’י או יי Um- hum ” (בתגובה לדבריו של יעקב שהוא שימש שליח מטעם הבנק לכל אורך הדרך).

מעבר לכך עולה מחקירתו של יעקב כי למר מרימה היו אינטרסים עסקיים בפגישה עמו (ר’ פי עמ’ 103 – 104 ). יעקב אישר שבמועד הפגישה שלו עם מר מרימה, כבר לא היה האחרון עובד של הבנק, וכי מר מרימה הוא שיזם את הפגישה עמו במטרה ליצור קשר עסקי עם יעקב – שהעיד כי מרימה ייביקש לחדש את מערכת היחסים ביני לבינו” (ר’ עמי 103, ש’ 32- 33 ).

51 מתוך 59

המחלקה הכלכלית בבית-המשפט המחוזי בתל אביב – יפו

ת”א

22726 – 07 – 17אגם ואח’ נ’ BNP PRIBS SA ואח’

לכן, ספק האם די בתשובות שנתן מרימה לשאלותיו של יעקב בשיחה ביניהם ובכך שהוא אישר לכאורה את דבריו של יעקב אליו, כדי לבסס את גרסתן העובדתית של התובעות. זאת בוודאי לאור מכלול יתר הראיות שנדונו לעיל, ולאור העובדה שלמר מרימה היה אינטרס עסקי שעשוי להשפיע על האופן שבו הוא ניהל את השיחה עם יעקב.

תפקידו של עו”ד ואן-הייגן 97. התובעות התייחסו גם לפעולותיו של עו”ד ואן-הייגן. לגישתן – עו”ד ואן-הייגן פעל
כשליח וכייאיש קשר”י נוסף מטעם הבנק, כאשר הבנק עשה גם בו שימוש כדי לפנות בעקיפין לרות בישראל בהצעות למתן שירותים. התובעות הדגישו כי עו”ד ואן-הייגן לא היה מוסמך לפעול מטעמה של רות בעסקאות ההשקעה. לטענתן, עורך-הדין ייצג את החברות אך ורק בכל הנוגע לעסקת מיחזור המשכנתאות.

98. אני סבורה כי אין בטענה זו של התובעות כדי לסייע להן ולהביא למסקנה לפיה יש תחולה להוראות חוק הייעוץ. ראשית, כפי שהובהר בפירוט לעיל, יעקב הוא שפעל מטעמה של רות מול הבנק בצרפת, והוא היה זה שיזם את צירופה של רות לעסקת ההשקעה שהוא היה מעוניין לבצעה ביחס לכלל נכסי הקרן. גם בתקשורת שבין רות לבין עו”ד ואן-הייגן, יעקב היה החוליה המקשרת.

גם אם נקבל את טענת התובעות לפיה ואן-הייגן לא היה מוסמך לפעול מטעמה של רות בעסקה, לא יהיה בכך כדי לשנות את המסקנה שלעיל שכן כאמור הקשר בין רות לבין עו”ד ואן-הייגן נעשה גם לגישתו של התובעות רק באמצעותו של יעקב. יעקב שימש כמתורגמן לאור קשיי השפה של רות ומאחר שהיא אינה דוברת אנגלית (ור’ את טענות התובעות בס’ 55 לסיכומים מטעמן).

המסקנה לפיה הקשר התנהל באמצעות יעקב, עולה גם מחקירתו של עו”ד ואן-הייגן בבית המשפט, שם הוא ציין כי: ” Ruth Agam instructed us in connection with the two companies with the assistant of Jacob” (ר’ פי עמי 26- 27 , ש’ 31 -32 ). ובהמשך: ייעו”ד אשכנזי:OK , thank you . How do you speak , how do

you liaise with her? in what language?

כב’ השופטת:

.Communicate

52 מתוך 59

המחלקה הכלכלית בבית-המשפט המחוזי בתל אביב – יפו

ת”א

22726 – 07 – 17אגם ואח’ נ’ BNP PRIBS SA ואח’

Through Jacob Agam. Mr. Van Hagen:

עו”ד אשכנזי: Through Jacob Agam, OK , so He

translates? Always. He translates. Mr. Van Hagen:

עו”ד אשכנזי: Have you ever spoken with her over the

phone? Possibly, with Jacob Agam’s assistant, Mr. Van Hagen:

yes.

עו”ד אשכנזי:

OK . Did she ever send you a written

correspondence, e-mails, Faxes, letters, any other means ofcommunications?

:To the best of my knowledge, never . Mr . Van Hagen” (ר’ פי עמי 25 – 26 , ש’ 30- 341 – 6 ההדגשות שלי – ר.ר)

מחומר הראיות עולה אם כן כי התקשורת של רות עם עו”ד ואן-הייגן התנהלה רק באמצעות יעקב. עו”ד ואן-הייגן אישר בחקירתו כי הוא לא שלח חומרים ישירות אל רות, וכי שיחותיו היחידות עמה נערכו בסיועו של יעקב לאור מחסום השפה. משאלה הם פני הדברים – אינני סבורה כי ניתן לומר שעורך-הדין ואן-הייגן היה שליח מטעם הבנק במסגרת הקשר שלו עם רות, כפי שטוענות התובעות.

99. מעבר לכך, רות הודתה בחקירתה כי בעבר ולאורך השנים, עורך-דין ואן-הייגן פעל עבורה בעסקאות שונות מול בנקים שונים (ר’ עמי 115- 117 לפר’). כן טענו התובעות כי עו”ד ואן- הייגן היה מורשה לטפל בנושא מיחזור המשכנתאות מטעמן של החברות שבשליטתה של רות. בנסיבות האלה, טענה לפיה עורך-דין ואן-הייגן – שייצג את רות במישורים שונים – שינה את תפקידו והפך לשליח מטעם הבנק, היא טענה מרחיקת לכת שיש קושי לקבלה.

יוער עוד כי גם התנהלותו של עורך-דין ואן-הייגן בקשר עם עסקת ההשקעה מעוררת תמיהה. עו”ד ואן-הייגן אישר בחקירתו כי הוא פנה ובירר פרטים בנוגע לעסקה. יחד עם זאת, כאשר הוא נחקר באשר לסיבה שבגינה בירר פרטים הנוגעים לעסקה שבה כביכול הוא אינו לא מעורב – לא הייתה לו תשובה טובה והוא טען כי בירר פרטים על העסקה

53 מתוך 59

המחלקה הכלכלית בבית-המשפט המחוזי בתל אביב – יפו

ת”א

22726 – 07 – 17אגם ואח’ נ’ BNP PRIBS SA ואח’

מתוך ייסקרנות”: “out of curiosity more than anything else ” (ר’ פי עמי 36, שי

.(34

סיכומה של נקודה זו – לתפקידו של עורך-דין ואן-הייגן במסגרת עסקת ההשקעה אין השלכה על המסקנה שלעיל, בדבר היוזמה לצירופה של רות לעסקה.

יעקב כשליח מטעמה של רות הוא שיזם את הקשר עם הבנק 100. המסקנה של כל האמור לעיל היא כי יעקב פעל כשליח של רות. יעקב הוא שיזם את
הקשר בין רות לבין הבנק בשמה של רות, בין כשליח ממש שלה ובין כיישלית נחזהיי שרות הייתה מודעת לאופן פעולתו ולמסקנה הסבירה של הבנק כתוצאה מכך לפיה הוא מייצג את רות.

העובדה שהיוזמה לקשר בין רות לבין הבנק הייתה של יעקב, עולה גם היא ממכלול הראיות. כך וכפי שהובהר בפירוט לעיל, יעקב הציג לבנק את מכלול הנכסים המשפחתיים מלכתחילה, כאשר הוא היה מעוניין כי העסקה תכלול את כל הנכסים, ורות הייתה מודעת לכך (ר’ עדותה של רות, עמ’ 133, ש’ 9- 23 כאשר בשורה 23 רות משיבה לשאלה האם יעקב שאל אותה אם היא רוצה להצטרף לעסקה: ייהוא אמר לי שהוא באופן אישי מעוניין זה”).

101. בנוסף, לגרסתו של התובעות, יעקב העביר לרות במשך מספר חודשים מידע מהבנק ביחס לעסקת ההשקעה. גם התנהלות זו עולה בקנה אחד עם ההנחה שיעקב היה מעוניין כי גם רות תתקשר עם הבנק בעסקה זו. יעקב כפר בכך, אולם למרות זאת לא היה לו הסבר בחקירתו להתנהלותו האמורה. יעקב לא ידע להסביר מדוע הוא המשיך לשלוח לרות מידע מהבנק, לרבות מצגות מפורטות בשפה האנגלית הנוגעות לעסקת ההשקעה, חרף העובדה כי הוא ידע שאין לה ידע בשפה האנגלית או הבנה פיננסית, וכי לכן היא אינה יכולה – לגרסתו שלו – להבין באופן עצמאי את המידע שהוא העביר לה (ור’ את דבריו בחקירתו בהקשר זה, עמ’ 69 – 70,99 לפרוטוקול). משלוח המסמכים האמורים פעם אחר פעם לרות על-ידי יעקב, מעיד על כך שיעקב הוסיף לנהל עם הבנק את ההידברות ביחס לעסקה הכוללת, היינו כזו שכללה גם את נכסי החברות.

יעקב טען אמנם כי רות לא הייתה מעוניינת בעסקת ההשקעה, כי הוא היה מודע לכך וכי למרות זאת הבנק הוסיף יילהתעקשיי שיעקב יפנה אליה ויעביר אליה חומר ומסמכים

54 מתוך 59

המחלקה הכלכלית בבית-המשפט המחוזי בתל אביב – יפו

ת”א

22726 – 07 – 17אגם ואח’ נ’ BNP PRIBS SA ואח’

הנוגעים לעסקה זו. אולם, כאשר נשאל יעקב בחקירתו מדוע המשיך להעביר לאחותו את המידע אודות עסקת ההשקעה, אף שלטענתו ידע כי היא אינה מעוניינת בה – לא הייתה לו תשובה ברורה ומשכנעת לכך.

כל שיעקב ציין היה כי הבנק ביקש ממנו להעביר את המידע ולכן הוא היה ייחייביי לעשות זאת (ר’ עמי 68 לפרוטוקול). ואולם, נקל להבין כי יעקב לא היה ייחייביי להעביר מידע מהבנק לרות, וודאי שלא היה חייב להעביר לה מידע אודות עסקת השקעה שרות לא הייתה מעוניינת בה. יעקב איננו עובד של הבנק ואיננו חייב לו דבר. מכאן כי טענת התובעות לפיה יעקב פעל כיישלים של הבנקיי באופן המנוגד לאינטרסים של אחותו וחרף העובדה שידע שהיא איננה מעוניינת לקחת חלק בעסקת ההשקעה, היא טענה שיש קושי בקבלתה. המסקנה האחרת – לפיה יעקב יזם את שיתופה של רות בעסקה שנרקמה בינו לבין הבנק, ושהפניות לרות בהקשר זה נעשו ביוזמתו, כאשר הוא פעל כשליח של רות, היא מסקנה סבירה יותר.

102. דן

לבסוף, אין זה ברור, אם יעקב אכן ידע שאחותו איננה מעוניינת בעסקת ההשקעה, מדוע הוא לא פעל להוציאה ממתווה העסקה. נראה כי יעקב הניח במועדים הרלוונטיים כי רות מעוניינת או לפחות מסכימה להיות חלק מעסקת ההשקעה הכוללת. מסקנה זו נובעת לא רק מכך שהוא המשיך להעביר אליה מסמכים הנוגעים לעסקה זו, אלא גם מהעובדה שחתימתו של יעקב מופיעה בצד חתימתה של רות על מסמכי עסקת ההשקעה. יעקב אישר בחקירתו כי ידע בזמן אמת על פתיחת חשבון ההשקעות לעסקה ועל כך שאחותו חתמה גם היא על מסמכי עסקת ההשקעה – שכן חתם על המסמכים אחריה. כך העיד יעקב:
“עו”ד אשכנזי: מאה אחוז, אוקיי, אתה ידעת בזמן אמת שנפתח חשבון משותף כי אתה חתום על המסמכי פתיחת חשבון. מר אגם: כן, לא הייתה לי בעיה. עו”ד אשכנזי: אוקיי וגם חתמת לצידה של רות. מר אגם: בוודאי. עו”ד אשכנזי: מאה אחוז, אוקיי. מר אגם: לאחר שהיא חתמה” (ר’ פי עמי 101, שי 3- 9 – ר.ר).

מכאן כי גם חתימתו של יעקב על מסמכי ההשקעה לצד חתימתה של רות – תומכת בגרסת הבנק לפיה יעקב היה זה שיזם את צירופה של רות לעסקה, ולא בגרסת התובעות לפיה הן צורפו לעסקה ביוזמת הבנק וחרף התנגדותה של רות שיעקב היה מודע לה. אילו

55 מתוך 59

המחלקה הכלכלית בבית-המשפט המחוזי בתל אביב – יפו

ת”א

22726 – 07 – 17אגם ואח’ נ’ BNP PRIBS SA ואח’

היה יעקב אכן מודע לכך שרות אינה מעוניינת בעסקת ההשקעה, ואילו הוא לא היה רואה עצמו כמי שפועל מטעמה בהקשר זה, הוא לא היה פועל בזמן אמת כפי שפעל, ולכל הפחות היה מביע תמיהה או תרעומת כאשר היה רואה כי רות חתמה לצדו על מסמכי פתיחת החשבון. יודגש בהקשר זה כי יעקב אישר בחקירתו כי הוא עצמו היה מודע פתיחת החשבון לטיב העסקה בה הוא מתקשר, והבין על מה הוא חותם, שכן כדבריו: ייאני לא יכול להגיד שאני לא מבין על מה אני חותם” (ר’ עמי 101 לפר’ ש’ 14).

103. עוד טענו התובעות שכאשר רות חתמה על מסמכי עסקת ההשקעה, היא הייתה סבורה שהיא חותמת על מסמכים הקשורים בעסקת מיחזור המשכנתאות ולא בעסקת ההשקעה. לטענתן רות הודיעה לבנק באמצעות יעקב כי היא איננה מעוניינת בעסקאות השקעה פיננסיות, ולבסוף חתמה על המסמכים מבלי שהבינה את המהות שלהם, ובפרט מבלי שהבינה כי הם מתייחסים לעסקת ההשקעה (ור’ למשל ס’ 7- 12 לסיכומים מטעם התובעות).

ואולם, גם טענה זו אינה עולה בקנה אחד עם דבריה של רות בחקירתה הנגדית. רות אישרה בחקירתה כי מעולם לא הוצעה לה הצעה למיחזור ההלוואות שהועמדו לה בתנאים טובים יותר במנותק מעסקת ההשקעה (שאכן כללה גם מיחזור של ההלוואות בתנאים טובים יותר). כמו כן, לא היה לרות הסבר לשאלה מדוע היא חתמה בסופו של דבר על מסמכי עסקת ההשקעה אם היא אכן לא הייתה מעוניינת בעסקה ואם אכן לא הוצעה לה מעולם העסקה שלטענתה בה היא חפצה. כך העידה רות:
ייעו”ד אשכנזי: אז למה את בכלל נכנסת לעסקה עם הבנק הזה? את רואה שזה בנק שמנסה לדחוף לך מוצרים, לדבריך, מנסה לדחוף לך מוצרים שאת לא רוצה. למה את בכלל נכנסת איתו לעסקה עם בנק כזה? יש לך את ING, למה את נכנסת איתו לעסקה? גב’ אגם: כי אמרתי שאם הוא יציע לי מימון משכנתא בתנאים יותר טובים מאשר ING אני כן מוכנה לשקול לעשות עסקים איתו. עו”ד אשכנזי: מצוין, אבל הצעה כזאת אף פעם לא הוצגה לך, נכון? גב’ אגם: היא לא הוצגה לי, זה היה משא ומתן. עו”ד אשכנזי: הצעה כזאת למימון מחדש של משכנתאות, רק מימון מחדש של משכנתאות בתנאים טובים יותר מ-ING אף פעם לא הוצגה לך, נכון? אף פעם לא הוצגה לך הצעה כזאת? גב’ אגם: לא. כשאתה אומר אף פעם לא הוצגה לי למה אתה מתכוון ?

56 מתוך 59

המחלקה הכלכלית בבית-המשפט המחוזי בתל אביב – יפו

ת”א

22726 – 07 – 17אגם ואח’ נ’ BNP PRIBS SA ואח’

עו”ד אשכנזי: את אמרת הרגע. כב’ השופטת: האם הוצגה לך הצעה שהיא לשיפור תנאי המשכנתא? גב’ אגם: לא, הוצגה לי גם שיפור המשכנתא וגם ההשקעות” (ר’ פי עמ’ 137 – 138 , שי 23- 34,1 – 3, ההדגשות שלי – ר.ר).

104. זאת ועוד, אף אם נניח כי רות אכן לא הבינה את תוכן המסמכים עליהם היא חתמה – עובדה זו איננה רלוונטית לשאלת תחולתו של חוק הייעוץ. על-כל-פנים – ההלכה הפסוקה קבעה בעניין זה כי ככלל אדם מוחזק כמי שקרא את המסמכים עליהם הוא חתם, הבין את תוכנם והסכים לו (ר’ למשל עייא 6799 / 02 משולם יולזרי נ’ בנק המזרחי המאוחד בע”מ, סניף בורסת היהלומים, פייד נח(2) 145 (2003); ע”א 6799
/ 02 משולם יולזרי נ’ בנק המזרחי המאוחד בע”מ, סניף בורסת היהלומים, פייד נח(2) 145 (2003); עייא 6055/ 04 אורית לנדאו נ’ בנק לאומי לישראל בעמ ( 12.07.2006 )). לכן, רות מוחזקת כמי שהבינה את תוכן המסמכים עליהם היא חתמה והסכימה לאמור בהם, ובכלל זה לכך שהיא מתקשרת עם הבנק בעסקת השקעה (שכעולה מהאמור לעיל יעקב ייצג אותה מול הבנק במשא-ומתן לגביה). אם היא בחרה לעשות כן בלא להבין את תוכנם (ולמרות שלא הייתה מניעה שהיא תעמוד על כך שהמסמכים יתורגמו עבורה ותוכנם יובהר לה) אין לה להלין אלא על עצמה.

105. התובעות ציינו כי האם המנוחה של רות ויעקב סירבה לערוך עסקאות עם הבנק, כי הבנק לא פתח ולא ניהל חשבון השקעות עבור הקרן המשפחתית בכללותה, וכי הבנק היה מודע לכך שעל רות לחתום בעצמה על מסמכי ההשקעה. לטענתן – עובדות אלה מעידות על כך שהבנק ידע כי רות היא אישיות משפטית נפרדת ושהיא פועלת בשיקול-דעת עצמאי.

אני סבורה שאין די בטענות אלה כדי לשנות את המסקנה שלעיל. הבנק אכן ידע כי רות היא בעלת אישיות משפטית בפני עצמה, וכי יש לה נכסים בבעלותה. אולם, כבעלת אישיות משפטית נפרדת, וכבעלת נכסים – הייתה רות יכולה להסמיך מאן דהוא אחר לנהל בשמה מגעים עם הבנק ביחס להתקשרות בעסקת ההשקעה. כך היא אכן עשתה (בין בפועל ובין בשליחות נחזית), כאשר היא הסמיכה את יעקב לפעול מטעמה.

העובדה שאימם של יעקב ורות לא לקחה חלק בעסקאות עם הבנק איננה משליכה על המסקנה שלעיל, ואינה סותרת כמובן את העובדה שיעקב ייצג את רות במסגרת יחסיה עם הבנק. יתכן אף שיש באמור לעיל כדי לחזק את המסקנה שלעיל – שכן אמם של יעקב

57 מתוך 59

המחלקה הכלכלית בבית-המשפט המחוזי בתל אביב – יפו

ת”א

22726 – 07 – 17אגם ואח’ נ’ BNP PRIBS SA ואח’

ורות השכילה ליידע את הבנק כי היא אינה מעוניינת להתקשר אתו בעסקאות, וכי יעקב אינו מוסמך לבוא בדברים עם הבנק בשמה בקשר לכך. זאת בניגוד לרות אשר פעלה מול הבנק – כפי שהובהר לעיל – באופן שאיפשר לו להסיק כי יעקב פועל מטעמה.

106. עוד יצוין בשולי הדברים כי התובעות הפנו את בית-המשפט למספר עניינים הקשורים בבנק ובכלל זה לכך שהבנק הואשם בארצות הברית בעבירות פליליות חמורות וחויב לשלם פיצוי בסך 9 מיליארד דולר, כי בהליך בסינגפור נקבע כי הבנק זייף מסמך מהותי וכי הבנק נהג לזייף מסמכים באופן שיטתי. העובדות האלה – אף בהנחה שיש בהן ממש – אינן משליכות על השאלה נושא ההחלטה דנן, שאלת תחולתו של חוק הייעוץ. מובן כי אינני מחווה במסגרת ההחלטה הנוכחית כל דעה ביחס לתביעה אחרת שהתובעות או יעקב יכולים להגיש נגד הבנק בפורום הנאות והמוסמך, בה יועלו כלל טענותיהם נגד הבנק בקשר לעסקת ההשקעה ובכלל.

107. סיכומה של נקודה זו – המסקנה הסבירה מחומר הראיות תומכת בגרסה העובדתית של הבנק, לפיה הבנק לא היה זה שיזם את הקשר עם רות ופעל לגייסה כלקוחה, אלא יעקב הוא שביקש לצרף את אחותו לעסקה הכוללת שהוא היה מעוניין לקדם, ויזם מטעמה את ההתקשרות שלה עם הבנק. לכן, אני סבורה כי לא ניתן לראות בבנק כמי שפנה אל רות בהצעות למתן בשירותים או כמי שפעל לגייס אותה לביצוע השקעות מחוץ לישראל באופן המצדיק את המסקנה לפיה הוראת חוק הייעוץ חלות על הקשר ביניהם.

זאת לאור מה שהובהר בראשית הדברים, לפיו כאשר מדובר בשירותי ניהול תיקים שהתנהלו כולם מחוץ למדינת ישראל על-ידי בנק זר, כאשר לא היה בין הצדדים כל קשר בתחומי מדינת ישראל ביחס לעסקה, וכאשר לא הייתה פנייה של הבנק אל הלקוחה – רות – בישראל, אין תחולה להוראות חוק הייעוץ שהוא חוק טריטוריאלי.

סוף דבר 108. לאור כל האמור לעיל, אני סבורה כי יש לקבל את עמדת הבנק ולסלק את התביעה על
הסף ככל שהדבר נוגע לעילות התביעה המבוססות על הוראות חוק הייעוץ. אני מחייבת את התובעות בהוצאותיו של הבנק ביחס להליך בסכום כולל של 50,000 ₪.

מבלי לחוות דעה לגבי עילות התביעה האחרות שהועלו על-ידי התובעות בכתב התביעה, ביחס לשאלה מהו החוק החל על עילות אלה וביחס להיותו של הפורום הישראלי – הפורום הנאות לדיון בהן, יודיעו התובעות תוך 20 יום מהיום האם הן מבקשות להמשיך

58 מתוך 59

המחלקה הכלכלית בבית-המשפט המחוזי בתל אביב – יפו

ת”א

22726 – 07 – 17אגם ואח’ נ’ BNP PRIBS SA ואח’

את הדיון בתביעה בעילות אלה, והאם הן מעוניינות להמשיך את הדיון בתביעה נגד הנתבע 2.

התיק יועבר לתז”פ ביום6.10.2019 .

ניתנה היום, ז’ אב תשעייט, 08 אוגוסט 2019, בהעדר הצדדים.

רות רונן, שופטת

59 מתוך 59

המחלקה הכלכלית בבית-המשפט המחוזי בתל אביב – יפו

ת”א

22726 – 07 – 17אגם ואח’ נ’ BNP PRIBS SA ואח’

16. התובעות טענו כי בהליך דנן, שהוא בקשה לסילוק על הסף של התביעה, מוטל נטל ההוכחה על כתפי הבנק, שטענתו היא טענה של הודאה והדחה. לטענתן, הבנק אינו כופר בכך שרות היא תושבת ישראל, שהיא חתמה על כל ההסכמים בישראל ושלבנק אין רישיון למתן שירותי ייעוץ בישראל. טענת הייהדחהיי היא כי הבנק לא פנה לרות בישראל אלא לאחיה יעקב בצרפת. הנגישות הטובה יותר לראיות מצדיקה אף היא להטיל את נטל ההוכחה על הבנק, כפי שעולה גם מעמדתה של רשות ניירות ערך (להלן גם: יירניעי) בנושא זה.

התובעות הבהירו כי הבנק לא הרים את הנטל וכשל בהוכחת גרסתו. כך, מלכתחילה הגיש הבנק טיוטת תצהיר של פקיד הבנק מר מרימה. בהמשך הסתבר כי מר מרימה נדהם לגלות כי הבנק הגיש את התצהיר לבית-המשפט ללא הסכמתו, ותצהירו נמחק לאחר שמר מרימה סירב להגיע לישראל ולהיחקר עליו. התובעות טענו כי לדידו של מר מרימה, הבנק אכן פנה לרות במתכוון בהצעות להשקעות ספקולטיביות כאשר היא הייתה בישראל, והבנק סירב לפגוש אותה בישראל כדי להימנע מתחולת חוקי הבנקאות הישראליים.

הבנק הגיש תצהיר נוסף, של מר פטריס קוצ’י (Patrice Cucchi, להלן : ייפטריסיי). מחקירתו הנגדית של פטריס כמו גם מההקלטה של מר מרימה, עולה כי לפטריס אין ידיעה אישית בשאלה המרכזית נושא ההחלטה: האם הבנק פנה לרות בישראל. פטריס לא היה מעורב בפניות של הבנק לרות ולא ידע דבר אודות ההצעות והחומר השיווקי שנשלחו אליה, שכן אלה היו באחריות הסניף בסינגפור בעוד שהוא עצמו ישב בפריז. הבנק נמנע מלזמן עדים רלוונטיים אחרים – ויש לזקוף זאת לחובתו. מכאן שהבנק כשל בהוכחת נסיבות הפנייה שלו לרות ופתיחת החשבונות שלה.

עוד נטען כי הבנק סילף את העובדות כדי להוכיח את טענתו בהליך. כך, וכדי להוכיח כי מעולם לא פנה לרות בהצעה, הוא שינה את התצהירים שהוגשו הן מטעם פטריס והן מטעם מרימה בהליך בסינגפור, באופן שיעלה בקנה אחד עם טענתו בהליך הנוכחי לפיה מעולם לא פנה לרות ואת כל ההצעות שלח לעיונו של יעקב בלבד.

17. התובעות הוסיפו כי מעבר לכך שהבנק לא עמד בנטל שהוטל עליו בבקשת הסילוק על הסף של התביעה, הרי שיש לדחות את בקשתו האמורה גם לגופה. לשיטתן, חוק הייעוץ הוא חלק ממגמה כלל עולמית שמטרתה להגן על הציבור שאינו בקי בהשקעות מפני

7 מתוך 59

המחלקה הכלכלית בבית-המשפט המחוזי בתל אביב – יפו

ת”א

22726 – 07 – 17אגם ואח’ נ’ BNP PRIBS SA ואח’

השקעות עתירות סיכון. לכן יש לפרש את הוראות החוק בהרחבה. זאת ועוד – מאחר שרות אינה עונה להגדרה של יילקוח כשיריי, נאסר על הבנק לפנות אליה לצורך שיווק שירותי ניהול תיק ההשקעות שלה.

18. המסקנה לפיה הבנק הפר את הוראות חוק הייעוץ עולה גם מעמדתה של רנייע (להלן : “עמדת רנ”ע) לפיה חוק הייעוץ לא יחול על מתן שירותים מחוץ לישראל רק בהתקיים 3 תנאים: הקשר עסקי נוסד מחוץ לישראל או מי שיזם את ההתקשרות הוא הלקוח; החשבון מנוהל מחוץ לישראל; ולא מתקיימות פגישות בישראל. התובעות טענו כי בהתאם לעמדת רנייע, הרי כדי לבחון את טענותיהן יש להכריע בשתי שאלות: האם הבנק יזם את הקשר עם רות ופנה אליה למתן שירותי ייעוץ, שיווק וניהול תיקים; והאם הקשר העסקי נוסד בישראל, קרי האם רות קבלה את ההצעה בישראל וחתמה בישראל על מסמכי ההתקשרות עם הבנק.

באשר לשאלה הראשונה, נטען כי הבנק הוא שפנה לרות, יזם את ההתקשרות עמה ופעל לגייסה בישראל. זאת לאחר שהוא הציע לה באמצעות אנשי הקשר שלו להשקיע במוצרים ספקולטיביים. הבנק לא הצליח לסתור את גרסתה של רות לפיה היא עצמה לא פנתה אליו מעולם מיוזמתה. לכן העלה הבנק מספר גרסאות מטעמו. הגרסה הראשונה היתה כי הקשר נוצר עקב פנייה של יעקב אל הבנק; הגרסה השנייה היתה כי הבנק לא פנה לרות משום שהיא הייתה חלק מיימכלולי ההשקעות המשפחתיות שנוהלה על-ידי אחיה יעקב, השקעות שנוהלו עבור קבוצה שלמה שבה יעקב היה מי שיימשך בחוטים”; והגרסה השלישית הייתה כי הבנק פנה ליעקב ולעו”ד ואן-הייגן לבקשתה של רות או במילים אחרות כי אנשי הקשר היו שליחים של רות. מאחר שהקשר עם יעקב נוצר בחוייל, הרי שחוק הייעוץ – כך טוען הבנק – איננו חל.

התובעות כפרו בעמדת הבנק בהקשר זה, וטענו כי הוכח שרות לא פנתה אל הבנק מיוזמתה מעולם, ולא ביקשה מאף אחד אחר לפנות אל הבנק עבורה. אין לקבל את גרסת הבנק לפיה יעקב הוא היוזם של ההתקשרות עם רות. הבנק הוא שפנה אל רות במטרה לגייסה כלקוחה כפי שהוא פנה גם אל יעקב, וזאת לאחר ששמע מיעקב על נכסי התובעות. יעקב הוא שהבהיר לנציגי הבנק כי רות גרה בישראל וכי היא כמעט ואינה דוברת אנגלית. מכאן שהבנק היה מודע מלכתחילה לכך שרות היא תושבת ישראל.

19. עוד נטען כי הוכח שהבנק פנה לרות באמצעות אנשי קשר מטעמו. משכך, ומאחר שגם פנייה עקיפה לרות היא אסורה – הרי שהוכחה פנייתו של הבנק לרות. לגישת התובעות,

8 מתוך 59

המחלקה הכלכלית בבית-המשפט המחוזי בתל אביב – יפו

ת”א

22726 – 07 – 17אגם ואח’ נ’ BNP PRIBS SA ואח’

הבנק ביקש מיעקב ומעו”ד ואן-הייגן לשמש אנשי קשר מטעמו מול רות, ולהעביר לה לישראל בשמו פניות והצעות בנוגע לניהול ההשקעות. זאת למרות שלבנק היה סניף בישראל. העובדה שיעקב ועו”ד ואן-הייגן שימשו אנשי קשר של רות מול הבנק, אינה הופכת אותם לשליחים שלה. ככל שהבנק ראה במי מהם שליחים – הרי שהם היו שליחים של הבנק ולא של רות. הבנק פנה לרות באמצעותם כדי לנתק את עצמו מההצעה למתן שירותים שהוא הפנה לרות, וכדי לנסות לעקוף את ההוראות המחמירות של חוק הייעוץ. כך עולה מתמליל ההקלטה של השיחה עם מר מרימה.

מעבר לכך, הוכח שרות לא ייפתה את כוחו של אף אחד לפעול מטעמה. ממילא הבנק מעולם לא ביקש לראות ייפוי-כוח של עו”ד ואן-הייגן או של יעקב ולבחון האם הם מורשים לפעול בשמה של רות. רות אף העידה כך בחקירתה הנגדית. הבנק לא פנה לוודא כי אנשי הקשר אכן היו שליחיה של רות. הוא לא יצר קשר ישיר עם רות לשם כך ולא בכדי. גם עו”ד ואן-הייגן העיד כי הוא לא נתן לרות או לחברות שירותים בקשר עם עסקת ההשקעה, ומעורבותו נגעה רק לחברות ולהלוואות שהן קיבלו ולא להשקעות בכלל ולרות באופן אישי בפרט.

20. התובעות הוסיפו וטענו כי הוכח שהקרן המשפחתית של משפחת אגם אינה ישות משפטית נפרדת, וכי יעקב לא היה רשאי לקבל החלטות עבור הקרן על דעת עצמו. הקרן כללה אנשים פרטיים. יעקב לא שלט בה אלא הוא רק היה אחד מהנהנים. לקרן היה נאמן חיצוני ואף שיעקב עזר בניהולה, היה לכל אחד מהנהנים שיקול-דעת עצמאי ביחס לאופן שבו הוא ישקיע את כספו. הוכח בהקשר זה כי רות – כמו יתר בני המשפחה, קיבלה את החלטות ההשקעה שלה באופן עצמאי ללא קשר ליעקב.

הוכח עוד כי גרסת הבנק היא שקרית מאחר שהוא עצמו טען שהעביר לרות ולחברות חומר כדי שרות תפעיל את שיקול-הדעת שלה בנפרד, ותחתום בעצמה על מסמכים. מכאן שאף הבנק ראה ברות אישיות משפטית נפרדת. גם אמם המנוחה של רות ויעקב סירבה לערוך עסקאות עם הבנק וגם בכך יש כדי להעיד על כך כי הקרן אינה גוף אחד. העובדה שהבנק לא פתח חשבונות עבור הקרן ולא ניהל את ההשקעות עבורה, מעידה אף היא על כך שהבנק לא ראה בקרן גוף משפטי אחד.

לכן טענת הבנק לפיה הוא לא פנה לרות, כמו הטענה לפיה רות היתה חלק מיימכלוליי או שאנשי הקשר היו שליחים שלה – הן טענות סרק. הוכח כי יעקב לא יימשך בחוטים” אלא פעל כאיש קשר מטעם הבנק ותו לא. הוא מסר לרות חומרים שיווקיים שהבנק ביקש

9 מתוך 59

המחלקה הכלכלית בבית-המשפט המחוזי בתל אביב – יפו

ת”א

22726 – 07 – 17אגם ואח’ נ’ BNP PRIBS SA ואח’

ממנו למסור לה. המסקנה היא שהבנק פנה לרות בישראל באמצעות אנשי הקשר, יזם את ההתקשרות ופעל לגיוסה בישראל. הוא הצליח בכך וניהל עבור רות תיק השקעות בסכומי עתק וזאת – בניגוד להוראות המפורשות של חוק הייעוץ.

21. התובעות ממשיכות וטוענות כי לאחר שגרסאותיו האחרות של הבנק הופרכו, הוא העלה גרסה נוספת, לפיה רות היתה ייאשת קשיי של יעקב וכי נכסי החברות אינם בבעלותה אלא בבעלותו. לגישת התובעות מדובר בהרחבת חזית, ומעבר לכך – משמעות גרסה זו של הבנק היא שהוא עבר עבירה פלילית חמורה כשלא דיווח על חשד להלבנת הון. אין לקבל גרסה זו גם משום שהוכח כי רות קבלה את החלטותיה באופן עצמאי. פטריס עצמו הודה כי ידע שרות היא בעלת המניות בחברות, והבנק אף כשל להוכיח את טענתו המהווה טענה בעל-פה נגד מסמך בכתב.

התובעות הוסיפו כי הקרן הוקמה זמן רב לפני תחילת היחסים עם הבנק ולפני הצורך הלכאורי לעשות שימוש באנשי קש. רות אף הוכיחה בעדותה בקיאות בכל הנוגע לרכישת הנכסים ולקרן. הבנק לא הוכיח כי ההחלטה בדבר רכישת הנכסים של החברות או בדבר מיקומם הייתה של יעקב. להיפך – הוכח כי ההחלטה הייתה של רות. כן כשל הבנק בניסיון להוכיח כי יעקב היה מעורב בקבלת ההחלטות בדבר קביעת המבנה המשפטי של העסקאות. ניסיונו של הבנק לטעון כי לרות אין כל ניסיון בניהול הנכסים כשל אף הוא – כאשר רות הוכיחה בקיאות בעניינים אלה.

מעבר לכך, כשל הבנק גם בניסיון לטעון כי עו”ד ואן-הייגן היה עורך-הדין של כל משפחת אגם לרבות של רות, וכי הוא ייצג אותה מול הבנק. התובעות טענו כי הוכח שעו”ד ואן הייגן טיפל בחברות עבור רות וייצג את החברות רק בנוגע למיחזור ההלוואות ורישום המשכנתאות. הוא תיקשר עם רות באמצעות יעקב ששימש כמתורגמן לאור קשיי השפה של רות ולאור העובדה שהיא אינה דוברת אנגלית. מאחר שרות היא חסרת ניסיון בעסקים, היא הסתייעה בניסיונו של אחיה. אולם את ההחלטות היא קיבלה באופן עצמאי.

22. לכן טענות הבנק הופרכו והוכח כי לא רות ולא יעקב פנו לבנק; כי הקרן אינה יחידה אחת והיא אינה ישות משפטית נפרדת; כי אנשי הקשר, יעקב ועו”ד ואן-הייגן, לא היו שליחים של רות; וכי רות לא הייתה אשת קש. מנגד, הוכח כי הבנק פנה לרות ויזם את ההתקשרות עמה בניסיון לגייסה בישראל. יעקב שימש איש קשר מטעם הבנק להעברת מסמכים לרות בישראל ולכן חוק הייעוץ חל.

10 מתוך 59

לחזור למשהו ספיציפי?

פורטל פסקי הדין בישראל

פורטל פסקי הדין בישראל

פורטל פסקי הדין של ישראל - מקום אחד לכל פס"ד של בתי המשפט הישראלי והמחוזות השונים

השאר תגובה

רוצים לקבל עדכון לגבי פסקי דין חדשים שעולים לאתר?

בשליחה הינך מאשר שאנו יכולים לשלוח לך מידע שיווקי / פרסומי

error: תוכן זה מוגן !!