בית משפט השלום בתל אביב – יפו
רער”צ 73084- 01 – 20 גג-אל ואח’ נ’ עמיר
לפני כבוד השופט עמית יריב
המערערים:
1.אהרון גג-אל 2.רות גג אל ע”י ב”כ עו”ד יוסף מרדכי שטרית
נגד
המשיב:
אהוד עמיר ע”י ב”כ עו”ד אסף מלאך
פסק דין
1. לפניי ערעור על החלטת רשם ההוצאה לפועל (כב’ הרשם שרון קרן) מיום 9.1.2020 , שבה דחה כב’ הרשם את בקשת המבקשים לסגור את תיק ההוצאה לפועל שנפתח למימוש משכנתה על דירת מגורים שבבעלותם בגין הסכם הלוואה שעליו חתמו, לטענתם – כערבים בלבד להלוואות שקיבל בנם.
2. הבקשה התבססה על הוראות סעיף 10 (א) (1) לחוק אשראי הוגן, תשנייג – 1993 (להלן :
ייחוק אשראי הוגויי), המקנה לרשם ההוצאה לפועל סמכות שבשיקול-דעת לסרב לנקוט הליכים, ובכלל זה לסרב לפתוח תיק הוצאה לפועל במקרים מסוימים, מקום שבו הוא סבור כי ההליך מקורו בחוזה הלוואה שאינו עומד בדרישות חוק אשראי הוגן.
לפי הוראות סעיף 14 לחוק אשראי הוגן, ערעור על החלטת רשם ההוצאה לפועל הוא ערעור בזכות, ומכאן ההליך שלפניי.
3. בקשת המערערים מתבססת על שורת טענות שעניינן הסכמי ההלוואה, התאמתם להוראות
חוק אשראי הוגן ותוקפם.
4. ביום 20.2.2020 הוריתי על הפקדת עירבון להבטחת הוצאות המשיב, וכן קבעתי מועדים להגשת סיכומים בכתב ולדיון במעמד הצדדים; דיון זה נדחה פעם אחת ביוזמת בית המשפט, מטעמים רפואיים, ופעם שנייה – בשל מצב החירום המיוחד, מכוח הכרזת שר המשפטים מצב חירום מיוחד, בהתאם לתקנות בתי המשפט ולשכות ההוצאה לפועל (סדרי דין במצב חירום מיוחד), תשנ”א- 1991.
1 מתוך 6
בית משפט השלום בתל אביב – יפו
רער”צ 73084- 01 – 20 גג-אל ואח’ נ’ עמיר
על יסוד האמור, הוריתי לצדדים ביום 24.3.2020 להודיע אם ניתן יהיה להכריע בהליך על יסוד הכתובים, קרי – הודעת הערעור ועיקרי הטיעון, שייחשבו לעניין זה כסיכומים בכתב, ושני הצדדים נתנו הסכמתם לכך. כעת, באה העת להכריע.
5. לאחר בחינה מעמיקה של טיעוני הצדדים, נחה דעתי כי יש לדחות את הערעור. להלן טעמיי
לכך, בתמצית.
6. בקשת המערערים לרשם ההוצאה לפועל היא לסגירת תיק שנפתח למימוש משכנתה
שנרשמה על דירה שבבעלותם (בין הצדדים קיימת מחלוקת אם מדובר בדירת המגורים של המערערים (כטענתם בסעיף א1. להודעת הערעור) או בדירה המשמשת אותם כיידירת נופש”י (כטענת המשיב בסעיף 22 לסיכומיו), אולם עניין זה אינו רלוונטי להכרעה בשלב זה). החלטת כב’ רשם ההוצאה לפועל מיום 9.1.2020 קבעה כדלקמן:
ייבפניי בקשת החייבים לעכב את ההליכים ולהורות על סגירת תיק ההוצאה לפועל שנפתח לביצוע משכון למימוש דירת המגורים שבבעלותם.
יוער כי טענותיהם של החייבים אינם [כך במקור – ע”י] בתחום סמכותו של רשם ההוצאה לפועל, שכן רשם ההוצאה לפועל אינו דן בטענות הקודמות לרישום המשכון ולמרכיבי החוב. סמכותו של רשם ההוצאה לפועל הינה אך לביצוע המשכון ומימושו, ובתוך כך גם סמכותו לעיכוב הליכים מצומצמת.
על החייבים לפנות בהליך המתאים לבית המשפט המוסמך ולהמציא לתיק זה צו מניעה מלפעול בתיק עד להכרעת בית המשפט בטענותיהם.
מאריך המועד להגשת צו מניעה ב-20 יום מהיוםיי
7. כאמור, את התשתית הנורמטיבית לבקשתם, מוצאים המערערים בהוראות סעיף 10 (א)
(1)לחוק אשראי הוגן, אלא שסעיף זה – אינו קולב מתאים לתלות בו את ההליך שלפניי, ובדין דחה כב’ רשם ההוצאה לפועל את בקשת המערערים בהקשר זה. סעיף 10 (א) (1) לחוק אשראי הוגן קובע כדלקמן :
ייביקש מלווה לנקוט הליכים נגד לווה בתיק הוצאה לפועל לביצוע פסק דין שניתן במעמד צד אחד, לביצוע שטר או לביצוע תביעה על סכום קצוב, בקשר לחוזה ההלוואה, רשאי רשם ההוצאה לפועל, ביוזמתו או על פי בקשה, לסרב לנקוט את ההליכים המבוקשים, ובכלל זה להורות על אי פתיחת תיק הוצאה לפועל או סגירתו, אם היה לו יסוד להניח כי חוזה
2 מתוך 6
בית משפט השלום בתל אביב – יפו
רער”צ 73084- 01 – 20 גג-אל ואח’ נ’ עמיר
ההלוואה או תנאי בו אינם מתאימים לדרישות לפי חוק זה, ולגבי מלווה מוסדי – לדרישות לפי חוק זה או לפי חוק אחר החל בעניין כאמור בסעיף 16; ואולם לא יורה רשם ההוצאה לפועל על אי-פתיחת תיק ביוזמתו אלא לאחר שנתן לצדדים הזדמנות לטעון את טענותיהםיי (ההדגשה אינה במקור – עייר)
ניתן לראות, כי סמכותו של רשם ההוצאה לפועל מוגדרת בסעיף ביחס לשלושה סוגי הליכים המוגשים ללשכת ההוצאה לפועל, ושלושה בלבד: (1) הליכי לביצוע פסק דין שניתן במעמד צד אחד; (2) בקשה לביצוע שטר ; (3) בקשה לביצוע תביעה על סכום קצוב. ההליך שבעטיו נפתח תיק ההוצאה לפועל נגד המערערים – אינו נמנה עם ההליכים המנויים בסעיף 10 (א) (1), וכבר מטעם זה – יש לדחות את הערעור.
8. המערערים טוענים, כי על פי הוראות סעיף 81 לחוק ההוצאה לפועל, תשכייה – 1965 (להלן :
ייחוק ההוצל”פיי), דין משכנתה כדין פסק דין של בית משפט, ועל כן – לשיטתם – יש להחיל את הוראות סעיף 10 (א) (1) לחוק אשראי הוגן גם בכל הנוגע להליכים למימוש משכנתה (וראו סעיף 13 לסיכומי המערערים). אלא שבטענתם זו מתעלמים המערערים משני היבטים חשובים בהוראותיו של סעיף 10 (א) (1) לחוק אשראי הוגן :
א.
סעיף 10 (א) (1) לחוק אשראי הוגן מגדיר רשימה סגורה של הליכים קונקרטיים שבהם יש לרשם ההוצאה לפועל סמכות לסרב לנקוט הליכים או לסרב לפתוח תיק הוצאה לפועל, והליך למימוש משכנתה אינו נמנה עם ההליכים המוגדרים באותה רשימה ;
ב. סעיף 10 (א) (1) לחוק אשראי הוגן אינו חל על כל בקשה לביצוע פסק דין, אלא על
בקשה לביצוע פסק דין שניתן בהעדר הגנה.
9. אשר להיבט הראשון – אין מחלוקת, כי הליך למימוש משכנתה הוא הליך שונה ונפרד
מהליך למימוש פסק דין. למעשה, כבר מהוראות סעיף 81 לחוק ההוצלייפ ניתן ללמוד, כי אף שאופן המימוש של משכנתה הוא כאופן המימוש של פסק דין, אין מדובר בהליך זהה. בשונה מטענתם של המערערים, כאילו נעשה שימוש באותו הטופס לשני ההליכים, הרי שבקשה לביצוע פסק דין כספי מוגשת על גבי טופס שמספרו טופס 206, ואילו בקשה למימוש משכון או משכנתה מוגשת על גבי טופס שמספרו 1 ג (201). אולם גם אילו צדקו המערערים בטענתם לקיומו של טופס זהה, ברי כי אין בסוג הטופס שבו נעשה שימוש לשם הגשת ההליך – עניין שהוא טכני במובהק – כדי לקבוע זהות בין שני ההליכים, וליצור דין שווה בין שניהם.
3 מתוך 6
בית משפט השלום בתל אביב – יפו
רער”צ 73084- 01 – 20 גג-אל ואח’ נ’ עמיר
יש להעיר, כי עיון בהוראות סעיף 6 לחוק ההוצלייפ מול הוראות סעיף 81ב1 לאותו החוק מלמד, כי ההליך לביצוע פסק דין וההליך למימוש משכנתה הם שונים באופיים ובמהותם, בתנאים להגשתם ובלוחות הזמנים לניהולם – והכול על מנת להגן על לווים דוגמת
המערערים.
על כן, הן מן ההיבט הטכני של אופן פתיחת ההליך (ובשונה מטענת המערערים) והן מן ההיבט המהותי של אופן ניהול ההליך – יש הבדל ניכר בין בקשה לביצוע פסק דין ובין בקשה למימוש משכנתה.
10. כך או אחרת, אין ספק כי הליך למימוש משכנתה, גם אילו הנחתי כי עקרונותיו זהים להליך
לביצוע פסק דין, הוא הליך אחר, המוגדר מפורשות בחוק ההוצלייפ. מכאן שאילו רצה המחוקק להקנות לרשם ההוצאה לפועל סמכות לסרב לנקוט הליכים בקשר עם תביעות למימוש משכנתה מכוח חוק אשראי הוגן, היה מציין הליך זה מפורשות במסגרת סעיף 10 (א) (1). בהקשר זה אציין, כי הסמכות לסרב לנקוט הליכים או לסרב לפתוח תיק הוצאה לפועל הוקנתה לרשמי ההוצאה לפועל אך לאחרונה, במסגרת תיקון מס’ 5 לחוק אשראי הוגן, בשנת 2017. תכליתו של חוק זה הייתה להקל על לווים, וחזקה על המחוקק שאילו ביקש לכלול הליך למימוש משכנתה בגדר ההליכים המנויים בסעיף 10 (א) (1) – היה עושה כן מפורשות.
11. אשר להיבט השני – כאמור, המערערים טוענים כי דין משכנתה כדין פסק דין, בהתאם
להוראות סעיף 81 לחוק ההוצלייפ. כפי שציינתי, טענה זו שגויה מן ההיבט המשפטי, אולם גם אילו הנחתי כי כך הוא – סעיף 10 (א) (1) לחוק אשראי הוגן אינו חל על כל בקשה לביצוע פסק דין, אלא רק על בקשה לביצוע פסק דין שניתן בהיעדר הגנה.
אם נבחן את שלושת ההליכים הנקובים בסעיף 10 (א) (1) הנייל, נגלה כי המשותף לשלושתם הוא כי הם מבוססים על הליך חד-צדדי, שנקט הזוכה כלפי החייב, מבלי שלחייב ניתנה הזדמנות להתגונן מפניו, וכי הזכות שמבקש הזוכה לממש היא זכות אובליגטורית, שמקורה בחוזה הלוואה (וראו נוסחו של סעיף 10 (א) (1) כי שהובא בסעיף 7 לעיל). כלומר – כאשר מדובר בזכות אובליגטורית, אשר טרם נשמעה לגביה עמדתו של החייב, ולא נבחנה בידי בית משפט – קמה סמכות לרשם ההוצאה לפועל לסרב לנקוט הליכים או לסרב לפתוח תיק.
העובדה שתכליתו של סעיף 10 (א) (1) היא לאפשר פיקוח של בית המשפט על תוכנה של הזכות האובליגטורית נלמדת גם מהוראותיו של סעיף 10 (ד) לחוק אשראי הוגן, הקובע כי:
4 מתוך 6
בית משפט השלום בתל אביב – יפו
רערייצ 73084- 01 – 20 גג-אל ואח’ נ’ עמיר
יהוגש לבית המשפט המוסמך ערעור על החלטה של רשם ההוצאה לפועל לסרב לנקוט הליכים של הוצאה לפועל לפי סעיף זה, ידון בית המשפט בעניין כאילו הגיש הלווה בקשה לבית המשפט לביטול חוזה ההלוואה או תנאי בו, או לשינוים, כאמור בסעיף 9.”
כלומר – כאשר רשם ההוצאה לפועל עושה שימוש בסמכותו שלפי סעיף 10 (א) (1) לחוק אשראי הוגן ומסרב לנקוט הליכים – אזי הזוכה, אם הוא מבקש להשיג על החלטת הרשם – יידרש לנהל הליך שיפוטי שבמסגרתו יעמוד תוקפו של הסכם ההלוואה לבחינה.
12. אלא שבשונה מן ההליכים הנקובים בסעיף 10 (א) (1) לחוק אשראי הוגן, שעניינם, כאמור,
זכות אובליגטורית של המלווה כלפי הלווה, כאשר מדובר בבקשה למימוש משכנתה, אנו נמצאים בזירה אחרת, שכן משכנתה היא זכות במקרקעין (וראו לעניין זה סעיף 4 לחוק המקרקעין, תשכ”ט – 1969), ומשמעותה כי הזוכה אוחז בזכות קניינית. כאשר הזכות העומדת לזוכה היא זכות קניינית, משתנה נקודת האיזון, והמבקש להשיג על תוקפה של משכנתה נדרש לנקוט הליך עצמאי לשם כך.
13. הנה כי כן, ההבדל בין ההליכים הנקובים בסעיף 10 (א) (1) לחוק אשראי הוגן ובין ההליך
שבענייננו אינו הבדל טכני בלבד, אלא הבדל מהותי: בין הליך למימוש זכות אובליגטורית ובין הליך למימוש זכות קניינית, הקבועה בחוק המקרקעין ומוגנת על ידי חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.
14. לכן אין מקום לקבל את טענת המערערים, שלפיה לתוך הרשימה הסגורה הנקובה בסעיף
10 (א) (1) לחוק אשראי הוגן יש לקרוא גם הליך למימוש משכנתה. קריאה כזו תהיה הרחבה לא מוצדקת של הוראות החוק, ופרשנות המתעלמת מן ההבדל בין זכות אובליגטורית וזכות קניינית.
15. בהקשר זה יש לציין, כי הטענות שהעלו המבקשים נוגעות להתחייבות שלהבטחתה נרשמה
המשכנתה מלכתחילה. כפי שציין כב’ רשם ההוצאה לפועל בסיפה להחלטתו, היה על המערערים לפנות בהליך מתאים לבית המשפט המוסמך לשם ביטולה של המשכנתה, אך הם בחרו שלא לעשות כן, וחלף זאת – הגישו ערעור על החלטת הרשם.
עוד אציין, כי בהחלטת בית משפט זה (כב’ השופט הבכיר יחזקאל הראל) מיום 2.2.2020 , אשר בו נדחתה בקשתם לעיכוב ההליכים עד הכרעה בערעור, יכלו המערערים למצוא רמז לכך שעליהם לבחון חלופות משפטיות אחרות לערעור, אך כעולה מסיכומי המשיב – הם בחרו שלא לעשות כן.
5 מתוך 6
בית משפט השלום בתל אביב – יפו
רערייצ 73084- 01 – 20 גג-אל ואח’ נ’ עמיר
16. כאמור, אין מקום לקבל את טענת המערערים, כאילו הליך למימוש משכנתה נכלל בסמכות
הרשם לפי סעיף 10 (א) (1) לחוק אשראי הוגן, ומאחר שזו הטענה היחידה בערעורם – דין הערעור להידחות.
17. הערעור נדחה אפוא.
₪. העירבון שהפקידו המערערים
המערערים יישאו בשכר טרחת ב”כ המשיב בסך 5,000 בתיק יועבר למשיב באמצעות בא-כוחו.
ניתן היום, ז’ ניסן תשייפ, 01 אפריל 2020, בהעדר הצדדים.
עמית יריב, שופט
6 מתוך 6
