בית הדין האזורי לעבודה תל אביב
בייל
40973 – 10 – 18
09 מרץ 2020
לפני: כב’ השופטת אירית הרמל נציג ציבור (עובדים) מר אברהם בן קרת נציג ציבור (מעסיקים) גב’ אורית זהר-קוט
התובעת
אורית עזריה ע”י ב”כ עו”ד רן וייס
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי ע”י ב”כ עו”ד אירית רייכנברג
פסק דין
1. בפנינו תביעה לפסק דין הצהרתי המכיר באירוע תאונתי מיום 3.5.2018 כתאונת עבודה.
2. התובעת, ילידת 1967, עובדת בעיריית רחובות כסייעת בית ספר. לטענתה, ביום 3.5.2018 במסגרת פעילות יום האישה לעובדות עיריית רחובות אשר התקיים במלון ייווסט ריזורטיי בנתניה ואורגן, בין היתר, על ידי הנהלת העירייה, החליקה בשלולית מים שהיתה בסמוך לבריכת השחיה וכתוצאה מכך נפלה בחוזקה על האגן והגב (להלן – התאונה).
מיד עם קרות הפגיעה, קיבלה התובעת טיפול רפואי ראשוני בבית המלון, פנתה לקבלת טיפול רפואי מקיף ודיווחה על האירוע למעסיקה. במסגרת הטיפול הרפואי שקיבלה אובחן אצל התובעת שבר דחיסה בחוליה L1 (להלן – הפגיעה).
לטענת התובעת, הפעילות בו אירעה פגיעתה מומנה, בין היתר, על ידי הנהלת העירייה הן במימון ישיר והן באמצעות תשלום שכר ביום הפעילות כיום עבודה לכל דבר.
ביום 6.6.2018 הגישה התובעת לנתבע תביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה.
1 מתוך 7
בית הדין האזורי לעבודה תל אביב
בייל
40973 – 10 – 18
3. הנתבע דחה את תביעת התובעת להכרה בפגיעתה כתאונת עבודה בנימוק כי אירוע הפגיעה
התרחש במהלך פעילות חברתית שאינה נלווית לעבודה. הנתבע טען מספר טענות כדלקמן: התאונה אירעה מחוץ למסגרת העבודה; אין קשר בין פעילות יום האישה לעבודתה של התובעת כמזכירה; אירוע ההשתלמות לא אורגן על ידי המעסיקה, עיריית רחובות, ולא היה לה כל עניין בהשתלמות; העיריה לא מימנה את ההשתלמות; תכני ההשתלמות בפעילות לרגל יום האישה לא היו מכוונים לקידומה המקצועי של התובעת וכן אין קשר סיבתי בין התאונה לבין ההשתלמות בבית המלון בנתניה.
4. המתווה המשפטי
סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), תשנייה-1995 (להלן – חוק הביטוח הלאומי) מגדיר ייתאונת עבודהיי בעניינו של עובד שכיר כייתאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמויי.
הפסיקה הכירה בכך שבשוק התעסוקה המודרני יחסי עובד ומעסיק משתרעים אל מעבר לשעות ולמסגרת העבודה הרשמיות וחלים גם על פעילויות שאינן קשורות במישרין בעבודה. לאור זאת נקבעה ההלכה לפיה יש לפרש את סעיף 79 הנייל באופן המעניק כיסוי ביטוחי לא רק לעובדים שנפגעו תוך כדי ביצוע מלאכתם בפועל אלא גם לעובדים שנפגעו תוך כדי ביצוע פעילויות יינלוות לעבודה”י כגון השתלמויות ואירועי ספורט ונופש (ראו בג”צ 339/ 13 המוסד לביטוח לאומי נ’ בית הדין הארצי לעבודה ( 26.10.2014 ) (להלן – בג”צ המל”ל), ראו דברי השופטת (כתוארה אז) אלישבע בר-אוסוסקין בעבייל 463 /03 תקוה חזן נ’ המוסד לביטוח לאומי ( 11.8.2005 )).
נקבע גם כי פעמים רבות יש למעסיק אינטרס בעריכת פעילויות מחוץ לשעות העבודה לאור החשיבות שבפיתוח ההון האנושי ובהעמקת היחסים והקשר בין העובדים לבין עצמם ובינם למקום העבודה ועל כן נפסק כי, כאשר קיימת זיקה בין פעילויות אלה ובין העבודה יש הצדקה להכיר בתאונות המתרחשות במהלכם כתאונות עבודה. ההלכה המרכזית נקבעה בעבייל 91 / 99 אלברט אילוז נ’ המוסד לביטוח לאומי ( 17.1.2002 ) (להלן – פסייד אילוז) בו נקבע מבחן דו שלבי על פיו תוכרע השאלה: האם פעולה מסוימת היא ייפעילות נלוויתיי לעבודה הנהנית מכיסוי ביטוחי מכח חוק הביטוח הלאומי? בשלב הראשון, תיבחן מידת העניין שיש למעביד באירוע על פי מבחן הסבירות, על פי מכלול הנסיבות של כל מקרה ומקרה ומשקלו. לענין השלב הראשון נקבע בפסייד אילוז כדלקמן : …עם השתנות העיתים ומתוך ראייה דינמית וליברלית של חיי העבודה, יכול ויוכר כ”פעולה נלוויתי לעבודה, אף אירוע נופש לשמו שמקיים המעביד, או אירוע שהדגש בו מושם על גיבוש חברתי של העובדים. זאת, מבלי שיהיה לאירוע גוון של השתלמות או בלי שבמארג הפעילויות המוצעות לעובדים יכללו הרצאות שיש בהן כדי להשליך על קידומו של העובד בעבודתו, באופן ישיר או עקיף.
2 מתוך 7
בית הדין האזורי לעבודה תל אביב
בייל
40973 – 10 – 18
ודוק, לא כל אירוע שעיקרו או תכליתו בפעילויות גיבוש ונופש יוכר כ”פעולה נלוויתיי לעבודה, אלא צריך שתשמר הזיקה שבין האירוע למפעל. סממן עיקרי ומרכזי, הגם שלא אחד ויחיד, לזיקה האמורה יהיה העניין שיש למעביד בקיומו של האירוע כאירוע נופש ובתרומתו של אירוע הנופש ככזה לחיי העבודה במפעל. לשם כך, תידרש, בין היתר, הוכחת מעורבותו של המעביד בייזומו של האירוע ובאחריות לו. ביטוי לכך עשויים אנו למצוא בדרך המימון של האירוע, בארגון וכיוצא באלה סממנים המעידים על החשיבות שהמעביד מייחס לאירוע ועל הקשר שלו לחיי העבודה במפעל. בהקשר זה, לא מן הנמנע כי יעבור קו חוצץ בין אירוע אותו יוזם ומארגן המעביד ואשר לו הוא אחראי, לבין אירוע שהיוזם אותו והנושא בעול הוא ועד העובדים, בין בעצמו ובין בשיתוף עם העובדים, או עם המעביד. בכל מקרה, תוכרע הכף, בסופו של דבר בשים לב לנסיבותיו של המקרה, וכאמור, למשקלם המצטבר של הסממנים המעידים על האינטרס של המעביד, על רקע הזיקה למפעל ולחיי העבודה בו. (פסייד אילוז עמי 228- 229 ).
בשלב השני, לאחר שהאירוע יוכר כייפעולה נלוויתיי לעבודה, תיבחן הפעילות בה היה העובד מעורב שעה שנפגע בתאונה ומידת הקשר של אותה פעילות לפעולה הנלווית לעבודה, מידת הרלוונטיות שלה לפעולה הנלווית לעבודה בכללותה ועד כמה מהווה הפעילות חלק אינטגרלי מן הפעולה הנלווית לעבודה. גם אלה יקבעו על פי מבחן הסבירות ולאור מכלול נסיבותיו של המקרה ומשקלן היחסי והמצטבר. בענין זה הוסיף בית הדין וקבע –
בהקשר זה, אציין, כי אינני רואה נפקא מינא אם התאונה לעובד נגרמה במהלך פעילות קבוצתית, אינדיבידואלית, או משפחתית, כל עוד הייתה אותה פעילות חלק אינטגראלי מתכנית הפעילויות של האירוע המוכר. לא כן הדבר, במקרה בו העובד פרש מן הכלל וייעשה תכנית לעצמו”, או מקום בו ניתן להצביע על ניתוק הקשר, או הזיקה, בין הפעילות בה היה העובד מעורב בעת התאונה, לבין האירוע המוכר. (פסייד אילוז, עמ’ 229).
בבג”צ המלייל חידד בית המשפט העליון את המבחן הראשון שנקבע בפסייד אילוז וקבע כך
לעניין זה חשוב להדגיש כי העובדה שאירוע מסויים מכריז על עצמו כאירוע “גיבוש” או כ”יהשתלמות’ אין די בה והמבחן שיש להחיל בעניין זה הוא מבחן של מהות הנבדקת על פי תכני האירוע. כך, אין להתייחס לאירוע כייהשתלמות’י אם לא התקיימו בו מפגשים כלשהם בעלי תוכן מקצועי רלבנטי וכן אין להתייחס לאירוע כ”גיבוש לעובדים” אם האירוע נעדר מפגשים ופעילויות משותפות לעובדים ובפועל פנה כל עובד לעסוק בענייניו ולהתנהל כרצונו ובאופן פרטי במהלך האירוע או במרבית הזמן שהוקצה לו. (ס’ 11).
ועוד הובהר והודגש בבג”צ המלייל כי העניין שיש למעסיק בקיומה של הפעילות משמש סממן חשוב לצורך אפיון הפעילות כפעילות הנלווית לעבודה אך אמת מידה זו אינה חזות הכל. על מנת שהעניין שיש למעסיק באירוע יוביל לסיווגו כפעילות הנלווית לעבודה נדרש כי האירוע על פי תכניו יכלול פעילות המשרתת את המטרה שלשמה הוא נועד. כך, למשל, נדרש כי השתלמות תכלול הרצאות מקצועיות או מעשירות בתחומים רלבנטיים ואירוע שנועד
3 מתוך 7
בית הדין האזורי לעבודה תל אביב
בייל
40973 – 10 – 18
לגיבוש, בין במסגרת נופש ובין במסגרת אחרת כגון אירוע ספורטיבי, מצריך כי התוכנית תכלול מפגשים ופעילויות משותפות וייעודיות שיש בהן לתרום לקידום מטרתו. זאת, להבדיל ממתן הטבה גרידא לעובדים בדמות חופשה משותפת בארץ או בחוץ לארץ אשר אינה עונה על אמות מידה אלה אף כי עשויה לתרום למוטיבציה של העובד ולהדק את הקשר בינו לבין מקום העבודה (בג”צ המלל ס’ 12).
גם המבחן השני שנקבע בפסייד אילוז חודד בבג”צ המלייל כדלקמן:
על מנת שאירוע תאונתי יוכר כתאונת עבודה אין די בכך שהוא התרחש בפרק הזמן שבו התקיימה פעילות שהוכרה בכללה כפעילות הנלווית לעבודה. לצורך הכרה בו כתאונת עבודה יש להוסיף ולהראות כי מדובר באירוע שהיווה חלק אינטגרלי מאותה פעילות נלווית ולא באירוע שהתרחש בעת שהעובד ניתק את עצמו מן המסגרת ומן התכנים של הפעילות הנלווית ועשה “תוכנית לעצמו”. (ס’ 13).
ו1
בעבייל(ארצי) 22661- 08 – 12 בניהו סימן טוב נ’ המוסד לביטוח לאומי ( 7.7 2014. ) (להלן – פסייד סימן טוב) מצטט בית הדין הארצי מעבייל(ארצי) 825/ 06 המוסד לביטוח לאומי נ’ עפרה קיפרמן ( 10.12.2007 ) ומוסיף כי –
ככל שהוכח קיומו של קשר סיבתי בין האירוע המוכר כפעילות נלווית, לבין האירוע התאונתי – ניתן לקבוע כי המעטפת כולה התמלאה בתוכן המהותי הנדרש להכרה בפגיעתו של העובד במהלך פעולה נלווית לעבודה, כתאונה בעבודה כמשמעותה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי.
5. בענייננו, אין מחלוקת כי התאונה אירעה במסגרת פעילות לרגל יום האישה אשר אורגנה על
ידי ועד העובדים לעובדות העירייה בלבד (לא ניתן לצרף בני משפחה) וכי התובעת היא עובדת העירייה.
התובעת טענה כי הפעילות מומנה גם על ידי המעסיקה (עיריית רחובות) וטענתה זו נתמכה בעדותו של מר רמי מדלהה, המשמש יו”ר ועד העובדים. מר מדלהה אישר כי חתם על מכתבו מיום 13.9.2018 (נספח ה’ לכתב התביעה) והעיד כי קיים הסכם בין ועד העובדים לבין הנהלת העיריה על פיו מגיע לעובדות יום בשנה כחלק מהפעילות שעושים למען העובדות. יום זה ממומן בחלקו על ידי העירייה באמצעות תקציב שנתי שהיא נותנת לועד העובדים ובחלקו במימון העובדות (עמ’ 6 ש’ 1 – 10 לפרוטוקול). בנוסף, התובעת עבדה ביום הפעילות הראשון ( 2.5.2018 ) עד השעה 13 40. ולאחר מכן הצטרפה לפעילות יום האישה אשר החלה באותו היום בשעה 15.00 . היום שלמחרת ( 3.5.2018 ) נחשב לתובעת יום עבודה והיא קיבלה שכר בגינו בהתאם להסכם עם המעסיקה. (ראו עדות גב’ איריס אלקריף בעמ’ 5, ש’ 24 – 28 לפרוטוקול). מכאן ניתן ללמוד כי למעסיקה יש עניין בקיום פעילות לעובדות לרגל יום האישה.
4 מתוך 7
בית הדין האזורי לעבודה תל אביב
בייל
40973 – 10 – 18
מבדיקת תוכנית הפעילות (נ/1) עולה כי מדובר בפעילות בת יומיים. ביום הראשון ( 2.5.2018 ) מפגש העצמה נשית והופעה של זמר אשר התקיימו בבית המלון וביום השני ( 3.5.2018 ) טיול לכפר הדרוזי עוספיא בהסעה משותפת באוטובוסים (עמ’ 5 ש’ 12 לפרוטוקול). דהיינו, מדובר בפעילות משותפת לכל העובדות שלקחו חלק ביום האישה ותכניה כוללים מפגשים ופעילויות משותפות וייעודיות שמטרתן העצמת העובדות, גיבוש והידוק הקשר ביניהן וכן בינן לבין מקום העבודה ולהנאתן.
לאור האמור אנו מוצאים כי הפעילות לרגל יום האישה הינה פעילות נלווית לעבודה.
לענין שלב הבדיקה השני, אין מחלוקת כי הפעילות לרגל יום האישה התקיימה במלון ייווסט ריזורטיי נתניה והגם שתכנית הפעילות (נ/1) אינה כוללת רחצה או אף שחיה משותפת של כל העובדות בבריכת המלון במפורש, היא כן כוללת אפשרות ליהנות מכל מתקני בית המלון ואביזריו (ראו בדף 2 שבנ/1).
בייב הנתבע טענה כי פעילות של רחצה לצרכי התרעננות אינה פעילות לצרכי עבודה אלא פעילות פרטית שאינה קשורה לעבודה ולצורך כך הפנתה לעבייל (ארצי) 5104- 09 – 16 אסתר אבוקרט נ’ המוסד לביטוח לאומי ( 20.6.2018 . שם קובע בית הדין הארצי, בס’ 14 לפסק הדין, כך –
נקח כדוגמא חבלה במסגרת פעילות פנאי בת שלוש שעות, בהן חופשי העובד לעשות כרצונו, והעובד בוחר לבלות את זמנו בבריכת המלון או בקניות בחנות המלון. על פי הגישה התכליתית חבלה הנגרמת במהלך פעילות שכזו אינה חוסה תחת ההסדר הביטוחי לנפגעי עבודה, שכן לא מתקיימת הזיקה העניינית הנדרשת בין הפעילות בגדרה ארעה החבלה לבין ההשתלמות ותכניה.
בפסייד סימן טוב נבחנה, בשלב השני, השאלה: האם יציאה של התובע מארוחת הערב אל לובי המלון בו אירעה התאונה, ואפילו לצורך מפגש חברתי, מהווה חלק בלתי נפרד מאירוע ההשתלמות או שמא היא היתה פעילות פנאי העומדת בפני עצמה, מנותקת מן הפעילות שהוכרה כנלווית לעבודה. ככל שהיא מנותקת כאמור ואינה מהווה חלק אינטגראלי של הפעילות שהוכרה כי אז אין להכיר באירוע התאונתי כפגיעה בעבודה ונקבע –
שיח חברים בלובי המלון בו מתקיימת ההשתלמות, בסמוך לאחר היציאה מארוחת הערב שהיא חלק מתכנית ההשתלמות, אינו בגדר “פעילות פנאי המנותקת מן הפעילות הנלווית שהוכרה כפגיעה בעבודה”. לטעמנו, שיח שכזה הוא בבחינת חלק אינטגראלי של ההשתלמות, ומשההשתלמות הוכרה כפעילות נלווית לעבודה, בהיותה בעלת זיקה ורלוונטיות לעבודה, כי אז יש להכיר באירוע הנפילה של המערער כפגיעה בעבודה.(ס’ 14).
5 מתוך 7
בית הדין האזורי לעבודה תל אביב
בייל
40973 – 10 – 18
התובעת העידה כי התאונה אירעה לה לא בשעה שהיא הלכה לשחות בבריכה או בשעה ששהתה בבריכה אלא לאחר שהתארגנה והתקלחה. “בדרך שהלכתי לקחת את המזוודה הייתה שלולית קטנה ושם החלקתי ונפלתי. זה היה בשעה 10
: 00 שאז היינו אמורים לצאת”י (עמי 4 ש’ 31 – 32 לפרוטוקול). דהיינו, התאונה אירעה לתובעת בדרכה לאוטובוס אשר הסיע את העובדות לטיול לכפר הדרוזי עוספיא. התאונה אפוא אירעה לתובעת דווקא בדרך מפעילות שלכאורה היתה יכולה להתפרש כפעילות פרטית (רחצה בבריכה) אל עבר פעילות משותפת ויעודית (טיול משותף) ואנו סבורים כי הליכה לפעילות המשותפת הינה חלק אינטגראלי של הפעילות הנלווית לעבודה.
לאור כל המפורט לעיל, אנו קובעים כי התאונה אירעה בפעילות נלווית לעבודה ועל כן יש לראות בה תאונת עבודה לפי סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי.
6. סוף דבר
התביעה מתקבלת.
הנתבע ישא בהוצאות התובעת בסכום של 3,000 ישא הפרשי הצמדה וריבית
₪ אשר ישולם בתוך 30 יום שאם לא כן,
7. לצדדים זכות ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 יום ממועד
קבלתו.
ניתן היום, י”ג אדר תש”פ, (09 מרץ 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.
• •
•
אירית הרמל, שופטת
so
ה
(0)
ר (6)
ז
נ.צ. (ע) אברהם בן קרת
אירית הרמל, שופטת
נ.צ. (מ) אורית זוהר קוט
6 מתוך 7
בית הדין האזורי לעבודה תל אביב
בייל
40973 – 10 – 18
7 מתוך 7
