בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים
רת”ק 23465 – 07 – 17 איבריה איירליינס נ’ פלישר פלד ואח’
לפני
כבוד השופט ישעיהו שנלר, סג”נ – אב”ד
כבוד השופט קובי ורדי, סג”נ
כבוד השופטת עינת רביד
המערערת
איבריה איירליינס ע”י ב”כ עו”ד אופיר שרמן
נגד
משיבים
1.ליאורה פלישר פלד 2.דורון שלמה פלישר פלד ע”י ב”כ עו”ד חיים שטנגר ועו”ד אורי פנטליט
פסק דין
השופטת עינת רביד:
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב- יפו (כבוד הרשמת הבכירה יעל מרמור דומב) בת”ק 14290 – 03 – 17 מיום 18 . 6 . 2017 לפיו נתקבלה תביעת המשיבים לפיצויים בשל איחור בקבלת מזוודה ונקבע כי המערערת (להלן: חברת התעופה) תפצה את המשיבים בסך של 4 , 000 ₪ עבור החזר הוצאותיהם, וכן בסך של 5 , 000 ₪ בגין עגמת נפש, בצירוף הוצאות משפט בסך של 500 ₪.
3 4 5
כבוד השופטת אביגיל כהן בהחלטתה מיום 23 . 10 . 2017 נתנה רשות לערער והורתה על העברת הערעור לשמיעה בפני הרכב של שלושה שופטים “נוכח העדר גישה אחידה בפסיקת בתי המשפט בסוגיה משפטית עקרונית דלעיל, ובשים לב לכך שמדובר בסוגיה שבימ”ש נדרש לה באופן תכוף (כערכאה דיונית וערעורית)”.
8 9 10
1
הערעור הוא בשאלה האם ניתן לפסוק פיצוי בגין עוגמת נפש בתביעה נגד מוביל אווירי בגין איחור בקבלת כבודה לאור סעיפי ה”אמנה בדבר איחוד כללים מסוימים לתובלה בינלאומית 1 מתוך 36
12 13
בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים
איבריה איירליינס נ’ פלישר פלד ואח’ 23465 – 07 – 17 רת”ק
ובנוסח באנגלית:
“The carrier is liable for damage sustained in case of death or bodily injury of a passenger upon condition only that the accident which caused the death or injury took place on board the aircraft or in the course of any of the operations of embarking or disembarking.”
36. סעיף 29 לאמנת מונטריאול, שכותרתו “בסיס לתביעות”:
“בהובלת נוסעים, כבודה ומטען, כל תביעה לפיצויים, תהא עילתה אשר תהא, בין אם לפי אמנה זו או על פי חוזה, או בנזיקין או אחרת, ניתן להגיש רק בכפוף לתנאים ולהגבלות האחריות כפי שהם קבועים באמנה זו ומבלי לפגוע בשאלה מי הם בני האדם שיש להם זכות להגיש תביעה ומהן זכויותיו של כל אחד מהם. פיצויים עונשין, פיצויים לדוגמא או כל פיצויים אחרים שאינם השבה לא יהיו ברי תביעה בכל תביעה כאמור”.
תביעה
הנוסח באנגלית “Basis of claims”:
“In the carriage of passengers, baggage and cargo, any action for damages, however founded, whether under this Convention or in contract or in tort or otherwise, can only be brought subject to the conditions and such limits of liability as are set out in this Convention without prejudice to the question as to who are the persons who have the right to bring suit and what are their respective rights. In any such action, punitive, exemplary or any other non compensatory damages shall not be recoverable.”
24
37. כמו כן חשוב לציין את סעיף 19 לאמנת מונטריאול שהוא הבסיס לתביעה זו וכותרתו
“איחור”:
11 מתוך 36
בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים
רת”ק 23465 – 07 – 17 איבריה איירליינס נ’ פלישר פלד ואח’
40. יש לציין כי אמנת מונטריאול, שהחליפה בשנת 1999 את אמנת ורשה לא שינתה כמעט את הנוסח של סעיף 17(1) הנדון, וכך אף לא שונו הביטויים העקרוניים המרכיבים אותו. על משמעות אי השינוי, ככל שיש לו משמעות, נדון בהמשך.
1 2
לפיכך, למרות שאין מחלוקת, שעל המקרה בפנינו חלה אמנת מונטריאול, הרי שהיות והמונח “חבלה גופנית” שהקשה על הפרשנים באמנת ורשה בסוגיית הנזק, נותר בעינו באמנת מונטריאול, אין מנוס מלבחון גם את אמנת וורשה על פרשנות מונח זה במהלך השנים תוך הבאה בחשבון גם את מטרות האמנות, השוני ביניהן, פסיקה בארץ ובעולם וניירות העבודה שקדמו לאמנות.
4 5 6 7
41. עוד נזכיר כי דיני התעופה בישראל מורכבים ברובם מנורמות בינלאומית, שנקלטו בחוק התובלה האווירית. חוק התובלה האווירית קובע עילת תביעה ייחודית לפיה לא ניתן לתבוע מוביל אווירי אלא ע”פ הוראות החוק והאמנות (סעיף 10 לחוק תובלה אווירית).
9 10
אמנת ורשה והפסיקה ב
42. האמנה הראשונה, שדנה באחריות המוביל האווירי היא אמנת ורשה שמקורה בשנות העשרים של המאה הקודמת. לנגד עיני מנסחי האמנה עמדו שתי מטרות יסוד: האחת, איזון בין הגנה על חברות התעופה הצעירות, שהומשלו לגוזלים שרק למדו לעוף (fledgling), לבין האינטרסים של הנוסעים בכלי התעופה ; והשנייה, איחוד כללים בין משטרי הנזיקין במדינות השונות [ראו במאמרם של אושרית סיסו ואיתי אפטר, “השמיים הם הגבול הנזיקי – 75 שנה לאמנת ורשה”, הארת דין ב(1) (התשס”ה) עמוד 61 (להלן: מאמרם של סיסו ואפטר) בעמוד
14 15 16 17 18
.[63
43. אמנת ורשה קבעה את עקרון האחריות המוחלטת [פרק שלישי לאמנת ורשה, וביחוד סעיפים 19 – 18 , וכך הפסיקה המפרשת סעיפים אלו, למשל, בר”ע (ת”א) 224 / 02 קיבריש טורקיש איירליינס נ’ קוגן אביאל (2004)] במטרה שלא להותיר ניזוקים בלא פיצוי בשל קושי להוכיח אשם וכן להחיש פיצוי לנפגעים כדי שלא יפלו לנטל על החברה עד שתוכח האשמה. אחריות המוביל חלה על נזקי גוף של הנוסעים ונזקים שנגרמו לכבודה. במקביל לאחריות המוחלטת נקבעה באמנת ורשה תקרת פיצוי שישלם המוביל לניזוק.
24
13 מתוך 36
בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים
רת”ק
23465 – 07 – 17 איבריה איירליינס נ’ פלישר פלד ואח’
“In 1929, the parties were more concerned with protecting air carriers and fostering a new industry than providing full recovery to injured passengers.”
(עמוד 546 לפס”ד פלויד)
וכך הוצגה אמנת וורשה בפני הסנאט בארה”ב בשנת 1934:
“Such limitation will afford the carrier a more definite and
equitable basis of which to obtain insurance rates, with the probable result that there would eventually be a reduction of operating expense for a carrier “…
ראו גם במאמרו של MaKay Cunningham , The Montreal Convention : Can
10
Passengers Finally Recover for Mental Injuries? Vanderbilt Journal of
11
1 , 043 .Transnational Law , Vol . 41 , July 2012 , p (להלן: מאמרו של מקיי).
12
49. לנוכח מטרות אלה של אמנת ורשה, בתי המשפט בארה”ב נחלקו במשך זמן רב בשאלה של מתן פיצוי לנזק נפשי בגדר האמנה, כאשר חלקם צידדו במתן פיצוי לנזק נפשי וחלקם לא. רובם סברו שהביטוי “חבלה גופנית” כולל בחובו נזק נפשי, אך חלקם דרשו פגיעה פיסית גלויה קודם שישקלו את הפגיעה הנפשית.
13 14 15
עד שבא בית המשפט העליון של ארצות הברית ואמר את דברו בשנת 1991 בפסק הדין פלויד, שקבע מפורשות וברורות כי על פי סעיף 17 לאמנת ורשה אין פיצוי לנזק נפשי לבדו, משום שהביטוי “חבלה גופנית” אינו כולל נזק נפשי וזאת על פי ניתוח הביטוי עצמו בנוסחו הצרפתי, וכן מטרות אמנת ורשה.
17 18 19
21 22
פסק דין פלויד בחן את ההיסטוריה החקיקתית ואף התמקד בפרשנות המונח הנדון על פי החוק הצרפתי והגיע למסקנה, שלמרות שהחוק הצרפתי התיר בנסיבות מסוימות ומוגבלות פיצוי בגין נזק נפשי, הרי שמרבית המדינות שחתמו על האמנה לא הכירו באותן שנים בפיצוי בגין נזק נפשי בלעדי. יתר על כן בפרוטוקולים של הדיונים לא נמצא כי מנסחי האמנה שקלו אחריות לנזק הנפשי, וכן לנוכח מטרת האמנה כפי שהובאה לעיל, קרי להגן על התעופה, 15 מתוך 36
24
בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים
רת”ק 23465 – 07 – 17 איבריה איירליינס נ’ פלישר פלד ואח’
בפסק דין בבית הלורדים באנגליה ב 628 Morris v . K . L . M ( 2002 ) 2 AC (להלן: פס”ד מוריס) נפסק שנזק נפשי המתבטא בתסמינים גופניים (שבץ, הפלה, כיב קיבה) יוכר, אך בארצות הברית הנושא הוסיף להיות שנוי במחלוקת בין הערכאות (ראו במאמר משנת 2008 שפורסם באתר של אוניברסיטת מקגיל Professor Paul Stephen Dempsey , Accidents _Injuries in Air Law : The Clash of The Titans &, עמודים 21 עד 25).
1 2 3 4
הנזק הנפשי באמנת ורשה בפסיקה בישראל – פסק הדין בסוגיית חטופי אנטבה
52. בישראל נדונה הסוגיה לעומק בע”א 20 / 83 סלומון דדון נ’ אייר-פרנס נתיבי אוויר צרפתיים פ”ד לח(3) 785 (1984) (להלן: פס”ד דדון), בגדרו נדון מקרה החטיפה לאנטבה (אשר הסתיים במבצע להצלת החטופים באנטבה הידוע בכינויו “מבצע יונתן”). החטופים תבעו פיצויים מחברת התעופה על הנזק והסבל הנפשי שחוו.
7 8 9
11 12
53. יש לציין כי פסק דין של בית המשפט העליון של ישראל, שניתן בשנת 1984, קדם לפסקי הדין בסוגיית “הנזק הנפשי” של בתי המשפט העליונים של ארה”ב (פס”ד פלויד בשנת 1991) ואנגליה (פס”ד מוריס בשנת 2002) וכך אירע שפס”ד דדון הוצג בפני בתי המשפט שם והם ניתחו אותו, אך לא הסכימו עם תוצאתו. בהמשך אתייחס גם לדברי בית המשפט העליון בארה”ב ובית הלורדים באנגליה בהקשר לפס”ד דדון.
13
14
16
54. פס”ד דדון קבע, בסופו, כי על פי אמנת ורשה, התביעות הוגשו לאחר חלוף תקופת ההתיישנות הקבועה באמנה ולכן נדחות, אולם לשם כך היה על בית המשפט לקבוע שהאירוע אכן נכנס בגדר האמנה, דהיינו לנתח האם הביטוי “תאונה” כולל אירוע חטיפה, וכן האם נזק נפשי הוא בר פיצוי בגדר הביטוי “חבלה גופנית” לפי סעיף 17 לאמנת ורשה.
55. כבוד השופט דב לוין, החל מסעיף 13 לפסק הדין ואילך (עמוד 797 ואילך), מנתח את השאלה שהציב : “מה כלול במונח “חבלה גופנית” ( lesion corporelle הצרפתיו- bodily injury בתרגום האנגלי)?”. הואיל וכאמור לשון האמנה הייתה צרפתית, הרי ניתן מקום של כבוד לדין הצרפתי בפרשנות האמנה. השופט לוין מציין, כי על פי המשפט הצרפתי ככלל ניתן היה לתבוע נזק נפשי שיגרם באופן ישיר מן התאונה כבר בתקופה שבה נכרתה האמנה
20 21 22
24
17 מתוך 36
בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים
רת”ק 23465 – 07 – 17 איבריה איירליינס נ’ פלישר פלד ואח’
“אשר על-כן יש פרש את המונח “חבלה גופנית” ככולל גם נזק נפשי.” (שם, שם).
כבוד השופטים ג’ בך וש’ נתניהו הסכימו עם פסק דינו של השופט דב לוין.
4 5 6
56. על פס”ד דדון הוגשה בקשה לדיון נוסף (ד”נ 36 / 84 טייכנר נ’ אייר פרנס, פ”ד מא(1) 589, 1987, להלן: ד”נ טייכנר) שנתבקש וניתן רק בסוגיית ההתיישנות, כך שהפסיקה הקובעת שהביטוי “חבלה גופנית” בסעיף 17 לאמנת ורשה כולל “נזק נפשי” ניתנה בפסק דין מוסכם של בית המשפט העליון של שלושה שופטים ומהווה הלכה מחייבת. בנוסף, כבוד השופט ברק (כתוארו אז) במסגרת ד”נ טייכנר, שעסק, כאמור, רק בסוגיית ההתיישנות, התייחס גם לפרשנות שניתנה בפס”ד דדון למושגים “תאונה” ו”חבלה גופנית” וציין, שהוא מסכים לפרשנות שניתנה על ידי השופט לוין למונחים אלה. מכאן שגם השופט ברק הסכים כי המונח “חבלה גופנית” כולל “נזק נפשי” (ראו סעיף 30 לד”נ טייכנר).
10
12
מכאן שעל פי המשפט הישראלי נראה כי הלכה של בית המשפט העליון היא, שהביטוי “חבלה גופנית” על פי אמנת ורשה, כולל נזק נפשי.
14 15 16
18
57. להשלמת התמונה, אציין כי בסוגיית ההתיישנות בד”נ טייכנר סבר השופט ברק, בדעת מיעוט יחידה, כי ניתן להאריך את תקופת ההתיישנות וחלק על תוצאת פס”ד דדון. באשר לפרשנות אמנות קבע השופט ברק, שכללי הפרשנות הם כללים לאומיים, המשקפים פילוסופיה משפטית לאומית, וכאשר שופטים מפרשים נורמות משפטיות שמקורן ההיסטורי הוא בינלאומי, מן הראוי שיתחשבו באופיין הבינלאומי, תוך ניסיון להשגת אחידות, אך מטבע הדברים, שהתחשבות זו היא מוגבלת. גם אם נסתכל על אופיין הבינלאומי של הנורמות, המבט נעשה בעיניהם הלאומיות של השופטים. “מקובל עלי, כי לא כל מה שקיים בשיטתי שלי הוא ראוי וטוב. אך רק שיטתי שלי משמשת לי כנקודת מוצא ארכימדית לפירוש הטקסט ולהפעלתו. הנה כי כן, מדיניותה של אמנת ורשה להבטיח את אחידות הדין היא מדיניות שעל השופט-הפרשן להתחשב בה. אך מדיניות זו עצמה אינה בהשגתה של אחידות מוחלטת, אלא בהשגתה של אחידות יחסית בלבד. זו אחידות בהפעלתם של עקרונות היסוד, הקובעים את עיקרי ההסדרים. ככל שמתרחקים מגרעין קשה זה, כך מתרבים הנימים, המקשרים את ההסדר
23 24 25
19 מתוך 36
בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים
רת”ק 23465 – 07 – 17 איבריה איירליינס נ’ פלישר פלד ואח’
recovery, in that it provides for strict liability, see Article IV, reprinted in Goldhirsch 320, the fact that the Guatemala City Protocol is still not in effect after almost 20 years since it was drafted should caution against attaching significance to it.
Moreover, we believe our construction of Article 17 better accords with the Warsaw Convention’s stated purpose of achieving uniformity of rules governing claims arising from international air transportation. See n. 11, supra. As noted, the Montreal Agreement subjects international carriers to strict liability for Article 17 injuries sustained on flights connected with the United States. See supra, at 549. Recovery for mental distress traditionally has been subject to a high degree of proof, both in this country and others…”
60. גם פסק הדין של בית הלורדים, פס”ד מוריס, התייחס לפס”ד דדון של בית המשפט העליון הישראלי, אך הלך בעקבות בית המשפט העליון של ארה”ב, ולא קיבל את עמדתו (ראו סעיף 18 לפסק הדין).
15 16
אמנת מונטריאול
61. בשנת 1955 השינויים שחלו בתעופה וברמת החיים חייבו את הקהילה הבינלאומית לבצע שינויים באמנת ורשה, כדי להתאימה למציאות החדשה. השינויים הללו נעשו בפרוטוקול האג משנת 1955, אשר השינוי המשמעותי ביותר היה הכפלת גבול אחריותו של המוביל לגבי הנוסע. ראו במאמרו של שי שהמי, “דיני התעופה האזרחית”, משפט בינלאומי, (רוֹבּי סֶיבל ויעל רונן עורכים, מהדורה שלישית, 2011) 581 (להלן: מאמר שהמי).
19 20 21 22
24
במשך השנים נעשו תיקונים לאמנת ורשה באמצעות פרוטוקולים שונים והסכמים כאלה ואחרים עד אשר הושגה אמנת מונטריאול.
21 מתוך 36
בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים
רת”ק 23465 – 07 – 17 איבריה איירליינס נ’ פלישר פלד ואח’
“In any such action, punitive, exemplary or any other non compensatory damages not be recoverable.”
הסעיף המקביל לסעיף 29 הנ”ל מצוי באמנת ורשה בסעיף 24 המורה כי ניתן לתבוע פיצויים בגין נזק שנגרם רק בכפוף להוראות האמנה, אך אינו מסייג את סוגי פיצויים שניתן לתבוע בגינם, דהיינו ללא הסיפא.
3 4
אמנת מונטריאול והנזק הנפשי
66. אמנת מונטריאול שבגיבושה השתתפו משלחות מכ- 120 מדינות, נוסחה בגישה ומטרה שונה מזו של אמנת ורשה, כאשר מרכז הכובד החל לעבור מהגנה על חברות התעופה, שכבר חדלו להיות “גוזלים הלומדים לעוף”, לכיוון הגנה על זכויות היחיד לפיצוי (מקיי, עמוד 1069).
7 8 9
67. במאמר של מקיי מתואר כיצד המשלחת מארצות הברית ציינה במפורש, כי שינוי חשוב באמנה החדשה צריך להיות קביעת פיצוי בגין נזק נפשי (מאמר מקיי עמוד 1070, מול ה”ש 197). בהתאם לכך משלחות רבות היו בדעה שיש מקום לזנוח את הביטוי “bodily injury” המגביל לטובת ביטוי רחב יותר. אך הדבר לא הסתייע וכך מתאר זאת מקיי (עמוד 1070 מול ה”ש 198):
10 11 12 13
“But somehow, in the final days of the Convention, a few delegates managed to convince the entire Convention that injury as of bodily the then-current interpretation established by judicial precedent was broad enough to encompass mental injury sufficiently.”
20 21
לטענת מקיי במאמרו, הסיבה הסבירה ביותר להותרת המונח על כנו, למרות שמירב המשלחות, לרבות זו של ארה”ב, ביקשו לשנות את המונח נבעה מן החשש להפריע לפסיקה שכבר התפתחה במדינות היותר “פרוגרסיביות”, שתמכו בהוספת הנזק הנפשי וראו בניסוח פשרה כצעד לאחור. למשל המשלחת מארה”ב שאלה האם הניסוח החדש עלול שלא לאפשר נזק נפשי הנובע מנזק גופני, אשר ניתן כיום לפיצוי ועלול להיפגע מהניסוחים המוצעים (ראו ה”ש 243 מאמר מקיי בעמוד 1075). דווקא אותן מדינות שבהן כבר הוכרו נזקים נפשיים תחת
23
25
23 מתוך 36
בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים
איבריה איירליינס נ’ פלישר פלד ואח’ 23465 – 07 – 17 רת”ק
when the interpretation of “bodily injury” among signatory nations has been fragmented prevents the realization of this
(ההדגשה הוספה- ע’ר’) .” goal
4 5 6 7
69. כך נותרה אמנת מונטריאול עם הביטוי bodily injury ולמעשה ללא פרשנות אחידה של כל המדינות ותוך נטייה לפירוש ליברלי יותר אם מביאים בחשבון את דברי מרבית המשלחות (מקיי, עמוד 1070 מול ה”ש 199) ותוך אמירה של יושב ראש הכנס, לפיה כל מדינה תישאר עם הפרשנות שנתנה לביטוי באמנת ורשה. כאשר בישראל, ההלכה הייתה הכרה בנזק הנפשי, כאשר הלכה זו הייתה ידועה בעולם.
9 10
70. בפסק דין ארליך ממשיך בית המשפט ומנתח את דברי המשלחות בהקשר של הביטוי bodily injury ומציין כי מספר משלחות כמו גרמניה, ספרד ויתכן שאף צרפת ציינו כי הביטוי הצרפתי lesion corporelle רחב מספיק כדי לאפשר גם פיצוי בגין נזק נפשי, אך בית המשפט לערעורים בעניין ארליך הולך בעקבות אותה אמירה כי כל מדינה תשמור על הפרשנות שלה ובסעיף 26 לפסק הדין הוא פוסק כך:
12
“The views expressed by these delegates appear to suggest that their nations might construe Article 17 as if it allowed a passenger to hold a carrier liable for a mental injury, irrespective of whether it accompanied a physical injury, because they interpret the words “lésion corporelle” (or at least the concept of “bodily injury”) to refer both to physical and mental injuries. However, whatever deference we may sometimes owe to the opinions of sister signatories, we may not defer to such an understanding of Article 17. The Supreme Court of the United States has held that “lésion corporelle” refers to bodily injuries alone and that an air carrier cannot be held liable under Article 17 for purely mental injuries. See Floyd, 499 U.S. at 542, 552, 111 S.Ct.
25 מתוך 36
בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים
רת”ק 23465 – 07 – 17 איבריה איירליינס נ’ פלישר פלד ואח’
1
שנדקרה ממחט תת עורית, שנותרה בתא כסא המושב, כך שבנוסף לפגיעה הפיסית היא חוותה חרדה נפשית מהדקירה ממחט משומשת על כל המשתמע מכך.
פסק הדין הוא ,Doe v . Etihad AirwayS אשר מסתיים כך:
” The Warsaw Convention ruled aviation law for more than seventy-five years. Over the decades, despite various amendments, courts have routinely interpreted the Warsaw Convention in line with its purpose as drafted in 1929. Etihad urges us to interpret the Montreal Convention in line with that same purpose.
But the Montreal Convention is not an amendment to the Warsaw Convention. The Warsaw Convention provided limitations of liability to protect fledgling airlines from litigious passengers; the Montreal Convention provides limitations of liability to protect (still litigious) passengers from the not-so-fledgling airlines. To adopt Etihad’s reading of the Montreal Convention would distort the treaty’s text and would frustrate rather than serve its purpose.”
פסיקה ישראלית
19
74. להלן יובאו מספר פסקי דין של בית המשפט המחוזי, שעסקו בסוגיית הנזק הנפשי על פי אמנת וורשה.
21
בר”ע (ת”א) 2630 / 04 איבריה נתיבי אויר ספרדיים נ’ בן עזר ( 26 . 4 . 2006 ) (מפי כבוד השופטת י’ שטופמן) שעסק גם כן באיחור משמעותי בהגעת מזוודה, אך פסק הדין לא איזכר את פס”ד דדון והמחלוקת בסוגיית הנזק הנפשי, וכך נקבע בפסק הדין: “נראה לי, כי בנסיבות הענין, אומנם זכאים המשיבים לפיצוי בגין הנזקים שנגרמו להם, הממוניים ואלה שאינם
24
27 מתוך 36
בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים
רת”ק 23465 – 07 – 17 איבריה איירליינס נ’ פלישר פלד ואח’
בת”א (ראשל”צ) 955 / 08 שרליט ירון נ’ השטיח המעופף בע”מ ( 6 . 12 . 2010 ), מפי כבוד השופט א’ שוורץ נדון מקרה איחור בטיסה על פי אמנת ורשה ובית המשפט הסתמך על פס”ד דדון (ראו סעיף 65 לפסק הדין) ופסק גם פיצוי בגין עוגמת נפש.
1 2
כך בת”ק (ת”א) 9519 / 03 ישראלי נ’ נתיבי אוויר אוסטריים ( 18 . 1 . 2004 ) (כבוד השופט ח’ ברנר) קבע לגבי איחור של שישה ימים בהגעת עגלת תינוקת בת שלושה חודשים, כי על פי פס”ד דדון עוגמת נפש מהווה נזק בר פיצוי ועל פי גבולות הפיצוי דאז לפי 22 דולר ארה”ב לכל ק”ג של משקל העגלה, שהיה 10 ק”ג נפסקו 220 דולר ארה”ב כפיצוי.
4 5 6
8
76. להלן יובאו מספר פסקי דין בבית משפט לתביעות קטנות שדנו בסוגיית הנזק הנפשי מכוח אמנת מונטריאול, תוך התייחסות גם לשינוי בסיפא לסעיף 29 לאמנת מונטריאול.
נזכיר כי התוספת לסעיף 29 בנוסח באנגלית:
“In any such action, punitive, exemplary or any other non compensatory damages shall not be recoverable”.
ובעברית:
“פיצויים עונשין, פיצויים לדוגמא או כל פיצויים אחרים שאינם השבה לא יהיו ברי תביעה בכל תביעה כאמור”.
תוספת שלא הופיעה בסעיף 24 המקביל באמנת ורשה.
17 18
בפסק הדין בת”ק (פ”ת) 13208 – 03 – 16 מלאיב נ’ ישראייר ( 25 . 10 . 2016 ) מפי כבוד השופט א’ לוקשינסקי-גל נדון איחור בהגעת מזוודה במסגרת טיול מאורגן אליו יצאו התובעים מיד עם הנחיתה. הנזק שנתבע על ידי התובעים עמד בגבולות בפיצוי המרבי הקבוע באמנה, דהיינו סכום של 1 , 000 זכויות משיכה מיוחדות לנוסע (כ- 10 , 500 ₪ לשני הנוסעים). בית המשפט מוצא כי הוא כפוף לפרשנות שניתנה בפס”ד דדון בכל הנוגע לאפשרות לפסוק פיצוי בגין נזק נפשי ולכן אין בפסק דין סטוט אליו הפנתה חברת התעופה באותו מקרה כדי לגבור על ההלכה בישראל. כמו כן קבע בית המשפט שם שהסיפא לסעיף 29 לאמנת מונטריאול, שכזכור מהווה תוספת לנוסח שהיה באמנת ורשה אינו מסייע לחברת התעופה, מכיוון
20 21 22
24
29 מתוך 36
בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים
רת”ק 23465 – 07 – 17 איבריה איירליינס נ’ פלישר פלד ואח’
1 2
6. המשיבים טענו בבית המשפט קמא כי חברת התעופה ידעה כבר ביום 29 . 1 . 2017 כי המזוודה נמצאת במקסיקו ולא עשתה די כדי להשיבה אליהם, וכי תקלה זו והתנהלות חברת התעופה השפיעו על הטיול כולו. משכך, עתרו המשיבים לקבלת החזר הוצאות רכישת הפריטים, שנאלצו לרכוש בשל אבדן המזוודה, בסך של 6 , 559 ₪; השבת סכום כרטיסי הטיסה וההפלגה בסך 11 , 191 ₪ ופיצויים בגין עגמת נפש בסך 12 , 000 ₪.
6 7 8
7. חברת התעופה קיבלה אחריות לאיחור בהגעת הכבודה. לטענתה היא עשתה כמיטב יכולתה על מנת לאתר המזוודה, ופעלה באופן מידתי וסביר בעניינם של המשיבים עד שהצליחה להשיב את המזוודה, גם אם באיחור. היא טענה כי אינה חברת ביטוח, והמשיבים יכלו לרכוש פוליסת ביטוח ולהיפרע מחברת הביטוח בגין הנזקים הנטענים. אשר לסכום התביעה טענה חברת התעופה כי המבוקש על ידי המשיבים אינו משקף את הנזקים שאירעו בפועל. חברת התעופה טענה כי המשיבים טסו במועד והשתתפו בשיט, ומשכך קיבלו תמורה לכספם, ודרישתם להשבת סכומים אלה אינה סבירה, עוד טענה כי בסופו של דבר הושבה המזוודה האבודה על חפציה למשיבים. לטענתה, בהתאם לאמנת מונטריאול, החלה על הצדדים, זכאים המשיבים לנזק הממוני שנגרם להם בשל האיחור במסירת הכבודה אם יוכיחו אותו כדבעי. עוד טענה שבהתאם לאמנה זו אין לפצות המשיבים בגין נזק שאינו ממוני, משכך לטענתה לא ניתן לפצות את המשיבים בגין עגמת נפש.
11 12 13 14
פסק הדין קמא
8. פסק הדין קמא קבע, שאין מחלוקת בין הצדדים, כי על התביעה, שעניינה תובלה אווירית, חלה אמנת מונטריאול המסדירה את זכויות התביעה בגין איחור בקבלת כבודה, וזאת בהתאם להוראת סעיף 3א לחוק התובלה האווירית תש”מ – 1980 (להלן: חוק התובלה האווירית).
20
9. סעיף 10 לחוק התובלה האווירית קובע עילת תביעה ייחודית העומדת לתובע בגין איחור בקבלת כבודה, וזאת בהתאם לאמנת מונטריאול: “אחריותו של המוביל, עובדיו וסוכניו לפי חוק זה לנזק לרבות לנזק שנגרם עקב מותו של נוסע, תבוא במקום אחריותו לפי כל דין אחר ולא תישמע כל תביעה לפיצוי על אותו נזק שלא על פי חוק זה, תהא עילתה הסכם, עוולה אזרחית או כל עילה אחרת ויהיו התובעים אשר יהיו.”
21 22 23 24
3 מתוך 36
בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים
רת”ק 23465 – 07 – 17 איבריה איירליינס נ’ פלישר פלד ואח’
עקיף או בלתי ממוני ואין להוסיף מגבלה זו על דרך הפרשנות, ובכך לשלול מנוסעים, במקרים המתאימים, את זכאותם לפיצוי בגין עוגמת נפש ממשית שנגרמה להם.”
1 2
3 4 5
לפני סיום סקירה זו, אציין, כי לא נעלמה מעיני עמדתו של כבוד השופט א’ צימרמן בתא”מ (ת”א) 65439 – 03 – 17 ברמי נ’ קרן הדרים בע”מ ( 25 . 7 . 2017 ), ראו סעיף 18 לפסק הדין, אשר ככל שירדתי לסוף דעתו, סבור כי אין מקום לפסיקת נזק לא ממוני אינדיבידואלי על פי אמנת מונטריאול בקשר עם איחור בטיסה משעה שהמחוקק חוקק את הוראות חוק שירותי תעופה, (פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסה או שינוי בתנאיה), תשע”ב-2012, שהוא חוק צרכני שנועד לתת מענה אחיד לסוגיית האיחור בטיסה. אולם, בהתחשב בכך שעסקינן בעוגמת נפש כתוצאה מאיחור בהגעת המזוודה, הרי שאותו חוק לא חל על סוגיה זו וממילא הדרך היחידה לקבלת פיצוי בגין איחור בהגעת מזוודה היא על פי אמנת מונטריאול.
מסקנה
12
77. מכל האמור לעיל עולה כי על פי ההלכה המחייבת בדין הישראלי פורש סעיף 17 לאמנת האג כמאפשר פיצוי בגין נזק נפשי ועוגמת נפש במופרד וללא קשר לקיומו של נזק גופני.
14 15 16 17
78. כפי שהוסבר לעיל, אמנת מונטריאול לא שינתה את הביטוי הרלבנטי בסעיף 17(1) “חבלה גופנית” (bodily injury או lesion corporelle), אולם מן הדיונים וניירות העבודה של הכנס, שבו עוצבה האמנה עולה, שלנוכח חילוקי הדעות בין המדינות בכל הנוגע ל”נזק הנפשי”, הרי לא נעשה תיקון בביטוי, אך כל מדינה תוסיף ותחזיק בפרשנות שנתגבשה בדינה המקומי. כלומר בשל חוסר הסכמה בין המדינות שהתייצבו לכנס, הרי למרות שהעיקרון הרצוי הוא אחידות בפרשנות בין המדינות החתומות, הרי שבעניין זה מנסחי האמנה וויתרו על האפשרות להגיע לאחדות, כאשר ידוע היה שיש פרשנויות שונות בין המדינות, וכך נותרנו עם פרשנות הדין המקומי, כפי שהתגבשה לגבי הביטוי “חבלה גופנית” באמנת וורשה. אציין, למעלה מן הנדרש, כי לאפשרות כזו התייחס כבוד השופט ברק בפסק דין המיעוט שהובא לעיל בפס”ד טייכנר.
19
24
79. לכן סעיף 17(1) לאמנת מונטריאול אינו מהווה שינוי בהלכה בישראל, שנקבעה בפס”ד דדון, והמונח “חבלה גופנית” המופיע שם, נותר על פי פרשנות פס”ד דדון, כולל נזק נפשי.
31 מתוך 36
בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים
רת”ק 23465 – 07 – 17 איבריה איירליינס נ’ פלישר פלד ואח’
רשאית לקבוע הסדר המיטיב עם הנוסעים ובהקשר לכך האמנה מהווה את דרישות המינימום). אמנת מונטריאול אף הרחיבה את גבולות האחריות של חברות התעופה לאחר הביקורת הרבה שהייתה על האחריות המצומצמת יותר שנקבעה באמנת וורשה. יחד עם זאת, ועל מנת להגן על חברות התעופה, ובהתחשב בכך שבכל יום ברחבי העולם טסות עשרות אלפי טיסות, נקבע גבול עליון לפיצוי, אשר נועד לאזן את האחריות הרחבה שנקבעה, כפי שנעשה בחקיקה גם במקרים אחרים של הטלת אחריות מוחלטת או מוגברת (ראו לדוגמא את חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים). לפיכך חובה לכבד את גבולות הפיצוי שנקבעו, משום שהפיצוי מהווה חלק מהסדר כולל ואין לפרוץ את ההסדר רק מצדו האחד.
1 2 3 4 5 6
לכך יש להוסיף את המובן מאליו, שמדובר בסעיף הקבוע בגדר האמנה, שהוא כחוק הקובע סכום מרבי לאירוע, אשר לא ניתן לפסוק מעליו, ובנוסף, עסקינן בעילה ייחודית המוסדות כמקשה אחת בגדר האמנה, בדומה לסוגיית ההתיישנות, כך גם בסוגיית הפיצוי המרבי לאירוע.
9 10 11
הסכום הקבוע לפיצוי לכל נוסע הוא 1 , 131 זכויות משיכה מיוחדות שערכן כ- 1 , 800 דולר ארה”ב דהיינו כ- 6 , 300 ₪ לכל נוסע (ראו סעיף 13 לעיקרי הטיעון מטעם חברת התעופה).
13 14
בית המשפט קמא חייב בפיצוי סך כולל לשני הנוסעים של 9 , 500 ₪, מתוכם 5 , 000 ₪ בגין עוגמת נפש, הרי שהדבר הוא בגדר המותר על פי הסכום המכסימלי שקבעה האמנה.
סוף דבר
82. לו דעתי תשמע כי אז יידחה הערעור.
83. המערערת תשלם למשיבים הוצאות משפט בסך של 10 , 000
₪.
84. המזכירות תעביר למשיבים על חשבון ההוצאות את הפיקדון שהפקידה המערערת על
20
פירותיו.
}. כמי 3
–
עינת רביד, שופטת
33 מתוך 36
בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים
רת”ק 23465 – 07 – 17 איבריה איירליינס נ’ פלישר פלד ואח’
1 2 3 4
לא התעלמתי מהשאלה אשר כביכול הוצבה, האם בכלל יש מקום להכיר בנזק נפשי כנזק הנכלל באמנות בין כנזק נפרד לחלוטין ובין כנזק כתוצאה מפגיעה גופנית ויתכן ובדומה להלכה הידועה ברע”א 444 / 87 אלסוחה נ’ עיזבון המנוח דוד דהאן ז”ל, פ”ד מד(3) 397. מכל מקום אם הפסיקה הרחיבה והכירה בנזק נפשי בין בנפרד ובין כנזק נוסף, בעת שמדובר בעילת הפיצוי, על אחת כמה וכמה בעת שמדובר בהיקף וסוג הנזק בעילת האיחור. ייתכן ולכך כוונו הדברים בת.א. (ראשל”צ) 955 / 08 שרליט נ. השטיח המעופף בע”מ ( 6 . 12 . 2010 ) פסקאות 64 ו-65 ואשר הובא בע”א (חי) 1346 / 05 איבריה נתיבי אויר ספרדיים בע”מ נ’ לורבר ( 9 . 4 . 2006 ).
לבסוף, דומה כי מעת שהדין הפנימי הכיר גם הכיר בנזק נפשי כנזק בר פיצוי, לרבות בגדר השבת המצב לקדמותו, גם לא חל הסייג האחר שבסעיף 29 לאמנת מונטריאול, בהתייחס לפיצוי זה.
10 11
14
3. יוער כי לעיתים הנזק הנפשי” דהיינו אותה עוגמת הנפש בגין איחור, עולה עשרות מונים מעיכוב של העדר כבודה וכד’ ואין מקום כי מוביל שלא הצליח לעמוד בנטל הפוטרו מאחריות לא יפצה את הניזוק בגין עוגמת הנפש, אך כאמור תוך מגבלת תקרת הפיצוי.
ישעיהו שנלר, סג”נ, שופט אב”ד
השופט קובי ורדי, סג”נ: אני מצטרף ל”טיסתה” של חברתי השופטת רביד ליעד חדש ומאתגר בעולם התעופה והמשפט ול”כבודה” שהותירה כבודה (כבוד השופטת) בסיומה. כך גם אני מצטרף להערותיו של השופט שנלו.
23
35 מתוך 36
בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים
רת”ק 23465 – 07 – 17 איבריה איירליינס נ’ פלישר פלד ואח’
החופשה, כנטען על ידי המשיבים, יש לייחס לרכיב עגמת הנפש הכלול כרכיב נזק נפרד
1
בתביעה.
14. אשר לדרישה לפיצוי בגין עוגמת נפש, בית המשפט קמא דן בתקנה 29 לאמנת מונטריאול הקובעת כי “פיצויים עונשין, פיצויים לדוגמא או כל פיצויים אחרים שאינם השבה לא יהיו ברי תביעה בכל תביעה כאמור.” (להלן: סעיף 29 לאמנה) והפנה לת”ק (נתניה) – 12033 – 10 11 ד”ר דיאנה סנד נ’ אל-על נתיבי אוויר לישראל בע”מ ( 29 . 4 . 2012 ) (להלן: פסק הדין סנד) שם קבע בית המשפט כי אין בהוראת סעיף 29 כדי לשלול פסיקת נזק עקיף או בלתי ממוני, בכפוף לכך שסכום הפיצוי הכולל לא יעלה על הסכום המרבי שמתירה האמנה לפסוק. עוד הפנה בית המשפט קמא לפסקי דין שפסקו פיצויים בגין עגמת נפש בשל איחור בהגעת כבודה והם בר”ע (מחוזי ת”א) 2630 / 04 איבריה נתיבי אוויר ספרדיים נ’ בן עזר ( 26 . 4 . 2006 ) (להלן: פסק הדין בן עזר), וע”א (חיפה) 1346 / 05 איבריה נתיבי אוויר ספרדיים בע”מ נ’ לורבר ( 9 . 4 . 2006 ) (להלן: פסק הדין לורבר).
3 4 5 6 7 8 9 10 11
13 14
15
15. בית המשפט קמא קבע שאין ספק כי למשיבים נגרמה עגמת נפש בגין האיחור בקבלת המזוודה – חלק נכבד מחופשתם הוקדש לשיט בכלי שיט ושהייה במקום תחום, במחיצת אנשים קבועים, זאת ללא הפריטים שהכינו מראש לצורך כך. בנוסף לכך, נאלצו המשיבים לבזבז מזמן החופשה על בירורים בנוגע למזוודה ועל רכישת פריטים בסיסיים, והכבודה הושבה לבעליה רק לקראת שובם ארצה. לפיכך נפסק לשני המשיבים סך כולל של 25 , 000 בגין עגמת נפש וכן סך של 4 , 000 ₪ עבור החזר הוצאותיהם.
/
טענות המערערת
16. הערעור נסב אך ורק על חיוב המערערת בפיצוי כספי בגין עגמת נפש, לטענת המערערת בניגוד להוראות החוק, האמנה ופסיקת בית המשפט המחוזי.
22
17. המערערת הפנתה להוראת סעיף 29 לאמנה וטענה שמהמילים “כל פיצוי אחר שאינו השבה” אינו בר תביעה, עולה, שהמשיבים אינם זכאים לפיצוי בגין עגמת נפש, למעט הפיצוי הקבוע בסעיף 22 לאמנה.
5 מתוך 36
בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים
רת”ק 23465 – 07 – 17 איבריה איירליינס נ’ פלישר פלד ואח’
1
באופן אחיד. מתן פירוש רחב להוראות האמנה יפגע באחידות ויפתח חלון ל”מבול” של תביעות משפטיות.
טענות המשיבים
4 5 6 7
23. המשיבים הפנו לפסק דין בת”ק (י-ם) 11512 – 01 – 16 אברהם שרבאני נ’ טלטוס ( 10 . 3 . 2017 ) (להלן: פסק דין טלטוס) בגדרו קבע בית המשפט בין היתר על סמך פרשנות המושג בידי בית המשפט העליון במסגרת רע”א 3863 / 15 לוי יצחק רחמני נ’ liberty mutual insurance .Europe ltd ( 9 . 11 . 2015 ) כי ביטוי זה מכוון לכך ש”פיצויים שאינם מבוססים על נזק” לא יהיו ברי תביעה, אך אין הוא כולל, נזק בלתי ממוני (לדוגמת עגמת נפש) שהינו נזק לכל דבר ועניין. כמו כן הפנו המשיבים לת”ק (פ”ת) 13208 – 03 – 16 מלאיב נ’ ישראייר תעופה ותיירות בע”מ ( 25 . 10 . 2016 ) ולפסק דין סנד, שבגדרם נקבע כי הפירוש הנכון של הביטוי הוא כל פיצוי החורג מעקרון השבת המצב לקדמותו, כגון פיצויים עונשיים ופיצויים לדוגמא.
11
24. המשיבים הפנו לכך שהביטוי “compensation” בהקשר הנזיקי תורגם בנוסח העברי ל”השבה”, ומשמעו סעד תרופתי של השבת המצב לקדמותו, כאשר כפי שנפסק בפסק הדין בע”א 9474 / 03 יורם גדיש תשתית ובנייה (1992) בע”מ נ’ מוסא, פ”ד סא(3) 603 (להלן: פסק דין גדיש), בעמוד 615 עקרון השבת המצב לקדמותו חל באופן שווה הן לעניין נזק ממוני והן לעניין נזק לא ממוני – לרבות עגמת נפש – כך שאין יסוד לטענה כי הביטוי “השבה” שבסעיף 29 לאמנה נועד כביכול להבחין בין שני סוגי הנזקים.
12 13 14 15 16
18
25. עוד הפנו המשיבים לכך שמרבית פסקי הדין שעסקו בסוגיה זו בשנים האחרונות קבעו במפורש כי ניתן לפסוק פיצויים בגין עגמת נפש גם בגדר סעיף 29 לאמנה וכך פירטו רשימת פסקי דין של בית משפט שלום/ תביעות קטנות בסעיף 15 לעיקרי הטיעון מטעמם. עוד ציינו את פסק הדין המחוזי תל”א (מחוזי ת”א) 14968 / 09 סורוש נ’ עו”ד אורי אשר (בתפקידו כנאמן בהקפאת הליכים של חברת אליטליה) ואח’ ( 13 . 1 . 2010 ).
26. עוד טענו המשיבים, כי נוסח אמנת ורשה, שקדמה לאמנת מונטריאול, אינו שונה מהותית בסוגיה זו, ולכן גם פסקי דין, שניתנו קודם לכניסת האמנה לתוקפה, רלוונטיים לערעור שבפנינו וכך גם אין הבדל, לדעת המשיבים, בין איחור בהובלת נוסעים לאיחור בהובלת כבודה. 7 מתוך 36
23 24 25
בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים
רת”ק 23465 – 07 – 17 איבריה איירליינס נ’ פלישר פלד ואח’
עוד הפנתה לפסק דין משנת 1997 Sidhu Vs . British Airways (להלן: פס”ד סידהו) המוזכר בסעיף 52 לפסק הדין של בית המשפט באנגליה שבגדרו נדונה פרשה שבה הנוסעים נלקחו כבני ערובה על ידי כוחות עירקיים ותביעתם לפיצוי בגין נזק לא ממוני נדחתה.
המוזכ
המשפט
בגדרו נדו נה פרשה שבה הנוסעים
2
עוד טענה, שעל פי אמנת ורשה, שחלה קודם לאמנת מונטריאול לא הייתה הוראה המחריגה במפורש עגמת נפש ו/או פיצוי שאינו השבה ו/או פיצוי בגין נזק לא ממוני בגין איחור במסירת כבודה ובית המשפט המחוזי קבע באופן ברור שאין לפצות את הנוסעים בעגמת נפש בגין איחור במסירת כבודה. אך מאז חקיקת אמנת מונטריאול מנסחי האמנה הבהירו זאת
5 6 7
היטב.
33. המשיבים בהשלמת הטיעון מטעמם הפנו למאמרה של ד”ר נילי קרקו אייל “השבת המצב לקדמותו בתביעות לפיצוי על נזקי גוף – עקרון יסוד שאבד עליו הכלח ?”, דין ודברים ט’ 175 (תשע”ו) 181 – 176 בגדרו היא מפרטת כי עגמת נפש היא אחד מן הנזקים הבלתי ממוניים, שהם ברי פיצוי במסגרת הסעד התרופתי מסוג “פיצוי תחליפי”, הנכלל בעקרון השבת המצב לקדמותו. ולכן על פי הנוסח העברי והמחייב של האמנה הביטוי “פיצויים אחרים שאינם השבה” אינו כולל עגמת נפש. כך גם פירוש המונח האנגלי הוא פיצויים, כאלה ואחרים, שלא נועדו להשבת המצב לקדמותו.
9 10 11 12 13 14
16 17 18 19
עוד נטען, שפסקי הדין מחו”ל שהביאה המערערת אינם עוסקים באיחור בהובלת כבודה ואינם עוסקים בפיצויים שעניינם בהשבת המצב לקדמותו, אלא בסיטואציות מיוחדות וחריגות ביותר, אשר אין כל דמיון וכל קשר בינן לבין המקרה שבפנינו, ואשר למקרים אלו כיוונו מנסחי האמנה. האחד בעניין תביעה של אדם בעל מוגבלות שלא הושיבו אותו ליד אשתו למרות שהזמין מקומות צמודים ונזקק לה למשך הטיסה ולא פוצה על פגיעה ברגשותיו (פסק דין סטוט) והשני, בעניין תביעה בהקשר של אי מתן שירות בשפה צרפתית שהיא שפה רשמית בקנדה (פסק דין טיבודו). לא הוצג פסק דין עדכני מישראל או מחו”ל השולל פסיקת פיצויי עגמת נפש בין בגין איחור בהובלת כבודה ובין בגין איחור בהובלת נוסעים.
22
לטענת המשיבים, כוונת מנסחי האמנה היא כי פיצויים שמטרתם השבת המצב לקדמותו ובכללם פיצויים בגין עגמת נפש לא נכללים בסייג הקבוע בסעיף 29, השולל פיצויים שאינם השבה. לשם כך הפנו המשיבים גם לפסקה השלישית במבוא לאמנת מונטריאול המדברת על
24 25 26
9 מתוך 36
