ប
בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית-משפט לערעורים פליליים ע”פ 1151 – 09 – 19 אלדין נ’ מדינת ישראל 17 דצמבר 2019
בפני
כב’ השופטת אסתר הלמן, סגנית נשיא – אבייד כב’ השופט סאאב דבור
כב’ השופט גדי צפריר
המערער
מוסא אלדין
נגד
המשיבה
מדינת ישראל
ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום בטבריה (ס. הנשיא, כב’ השופט י. נבון) בת.פ. 63103 – 10 – 17 , מיום 11 / 7 / 19
ME ש
ם
נוכחים: מטעם המערער: עו”ד גסאן סג’ראוי, מהסניגוריה הציבורית מטעם המשיבה: עו”ד אבנר דידי
o ה co N
המערער בעצמו
פסק דין
0
6
11 12
נגד המערער הוגש כתב אישום לבית המשפט קמא אשר ייחס לו 7 עבירות שעניינן אי הגשת דוחות מעיימ. על פי כתב האישום, הנאשמת מס’ 1 בכתב האישום – חברת ג.ס. מ. מוסא בעיימ והמערער שהיה מנהלה באותה עת חייבים היו להגיש דוחות במועד, בדרך שנקבעה בחוק ובתקנות מס ערך מוסף ולא עשו כן וזאת במהלך תקופה שבין חודש 10 / 2016 לחודש 06 / 2017 . הם גם שילמו באופן חלקי את סכום המס הנובע מהדוחות, כך שסכום המס הכולל שלא שולם הינו 115 , 786 ₪.
13
14
17
19
לאחר מספר דחיות הודה המערער בביצוע העבירות וביקש להימנע מהרשעתו. בית המשפט קמא הורה על קבלת תסקיר שירות המבחן אשר יתייחס, בין היתר, לסוגיית אי ההרשעה. בפני שירות המבחן הביע המערער חרטה על מעשיו ותיאר את הנסיבות שהובילו לקריסתו הכלכלית ולביצוע העבירות. שירות המבחן התרשם כי מדובר באדם בעל יכולות תפקודיות טובות, משפחה תומכת ובעל ערכים נורמטיביים אשר ביצע את העבירות משיקול דעת מוטעה, כאשר ביצוען איננו מאפיין את מהלך חייו. לאור העובדה שהמערער (שהועסק באותה עת כמנהל שכיר בחנות למכירת בגדים) טען בפני שירות המבחן כי הוא בוגר תואר במשפטים וכי בכוונתו להתחיל בהתמחות כדי
20
21 22 23
10
ប
בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית-משפט לערעורים פליליים ע”פ 1151 – 09 – 19 אלדין נ’ מדינת ישראל 17 דצמבר 2019
ה
1
המשפט קמא כי קיים טריבונל משמעתי או אחר העוסק בבחינת סוגיית ההרשעה בשאלת העיסוק במקצוע עריכת הדין, הינה טעות מיסודה.
4
מנגד, עותר בייכ המשיבה לדחות את הערעור מהטעמים שפורטו בפסק דינו של בית המשפט קמא, תוך שהוא מפנה לפסיקה רלוונטית שגם בה קבע בית המשפט העליון כי במקרים דומים אין מקום להימנע מהרשעה (רע”פ 6271 / 13 בן סנן נ’ מדינת ישראל ( 17 . 9 . 13 ), רעייפ 737 / 11 אביטן מלכיאלי נ’ מדינת ישראל ( 9 . 5 . 11 )). כמו כן, הפנה ב”כ המשיבה לפסק הדין שניתן בבית משפט זה בעייפ (נצרת) 57521 – 05 – 15 בנא נ’ מדינת ישראל ( 6 . 10 . 16 ).
לאחר שבחנו את טיעוני הצדדים, שוכנענו כי אין מקום לקבל את הערעור. החלטתו של בית המשפט קמא מפורטת ומנומקת היטב ומיישמת כהלכה את הלכת כתב.
13
15
16
כידוע, אין ערכאת הערעור מתערבת בפסק דינו של בית המשפט קמא, אלא מקום שבו נפלה טעות בולטת בגזר הדין ולא שוכנענו כי זה המקרה שלפנינו. ככלל, מי שנמצא אשם בדין יש להרשיעו, אלא במקרים חריגים כפי שנקבע בהלכת כתב, וזאת בהתקיימם של שני תנאים מצטברים, האחד הוא כי הפגיעה שעלולה להיגרם לנאשם עקב ההרשעה הינה קשה ובלתי מידתית והשנייה היא כי העבירות שביצע הנאשם בנסיבותיהן, מאפשרות להימנע מביצוע עבירה מבלי לפגוע בתכלית הענישה. בענייננו, גם אם התקיים התנאי כי לאור סוג העבירות ונסיבותיהן, ניתן בנסיבות מסוימות להימנע מהרשעה, הרי כפי שקבע בית המשפט קמא, לא הוכחה פגיעה קונקרטית בלתי מידתית המצדיקה כי בית המשפט יעשה שימוש בסמכות הנתונה לו ויימנע מהרשעה.
17
26
לעניין זה, נאמר כי, על הנאשם המבקש להימנע מהרשעה לבסס את טענתו באשר לקיומה של פגיעה קשה וקונקרטית באמצעות מסד ראייתי ולא די בטענות שאינן נסמכות על מסד כזה. בית המשפט קמא קבע בהקשר זה כי לא הונחה בפניו כל תשתית ראייתית ממנה ניתן ללמוד על קיומה של פגיעה כנדרש. בית המשפט קמא הוסיף כי המערער אמנם סיים לימודי תואר ראשון במשפטים בשנת 2014, אך במהלך השנים שחלפו מאז, בחר לעסוק בתחומים מסוגים אחרים לחלוטין ועד עצם היום הזה לא החל להתמחות בעריכת דין, כאשר בית המשפט התרשם כי הצהרותיו לגבי רצונו להביא אסמכתא לכוונותיו להתמחות נעשתה מהפה אל החוץ ולא עמדה מאחוריהן כל כוונה כנה ואמיתית לעשות כן בעתיד. מעבר לכך, נקבע כי אף אם אכן בכוונת המערער לעסוק במקצוע עריכת הדין, הרי לא ניתן לקבוע בשלב זה כי הרשעה בעבירות מסוג זה אכן תמנע ממנו לעסוק במקצוע עריכת הדין. בהקשר זה הפנה בית המשפט קמא לרעייפ 5018 / 18 בוזגלו נ’ מדינת ישראל ( 21 . 10 . 18 ) ולמד ממנו כי
28 29
30 31 32
12
ប
בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית-משפט לערעורים פליליים ע”פ 1151 – 09 – 19 אלדין נ’ מדינת ישראל 17 דצמבר 2019
למותר לציין כי לא נעלמה מעינינו גם המלצת שירות המבחן להימנע מהרשעתו של המערער. כידוע, המלצת שירות המבחן הינה בגדר המלצה בלבד והנימוקים שהובאו במסגרתה אינם עולים בקנה אחד עם התנאים המחייבים כפי העולה מהלכת כתב לבחינת הסוגיה על ידי בית המשפט.
ה 2
מעבר לכל נוסיף כי העונשים שהוטלו על המערער אינם חמורים כלל וכלל. בקשתו של המערער להימנע מהרשעתו תוך הסתפקות בענישה הכוללת התחייבות ושלייצ תחטיא את מטרת הענישה העיקרית בעבירות כלכליות, שכן נמנע יהיה מלהטיל עליו קנס. בהיבט זה, אי ההרשעה תפגע בשיקולי ענישה אחרים רלוונטיים וגם מסיבה זו לא ניתן להימנע מהרשעתו של המערער.
ū BE EO va unew
סוף דבר, אנו מורים על דחיית הערעור.
ניתן והודע היום י”ט כסלו תש”ט, 17 / 12 / 2019 במעמד הנוכחים.
גדי צפריר, שופט
אסתר הלמן, שופטת ס. נשיא
סאאב דבור, שופט
הוקלד על ידי ליאור ממן
