אסיר נגד מדינת ישראל

ועדת שחרורים במקום מושבה בבית הסוהר קציעות לפי חוק שחרור על תנאי ממאסר, התשס”א – 2001 ושייר 59545 – 12 – 18 אסיר נ’ מדינת ישראל
בפני
כב’ השופטת זהר דולב להמן חבר ועדה – מר יוסי רחמים, עו”ס חברת ועדה – גב’ סיגלית דהן, חינוך נציג שב”ס – מר יוסף יעקב גרוס מזכירת וועדה – גב’ אוראל עזר
מבקש
אסיר ע”י ב”כ עו”ד אסמהאן עבד אלהדי
נגד
משיבה
מדינת ישראל ע”י ב”כ עו”ד מירב עמר כהן
החלטה
בהתאם להוראות סעיף 9 לחוק שחרור על תנאי ממאסר, התשס”א-2001 (להלן: החוק), שקלה הוועדה הסיכון הצפוי משחרורו של האסיר לשלום הציבור ולביטחון המדינה, סיכויי שיקומו של האסיר והתנהגותו בכלא. לשם כך הביאה הוועדה בחשבון, בין השאר, נתונים אלה:
1 2
4 5 6 7

1. האסיר מרצה מאסר ראשון למשך 39 חודשים בגין עבירות מגע עם האויב, זריקת חפץ נפיץ ו-4 עבירות נשיאת, החזקת וייצור נשק. כאן המקום לציין כי באת כוח האסיר, אשר טענה לזכות האסיר כל שניתן היה לטעון, טענה כי האסיר הורשע רק בעבירות ייצור ויידוי בקבוקי תבערה ולא הורשע בעבירה של מגע עם האויב. באת כוח האסיר מבקשת ללמוד זאת מגזר הדין מיום 23 . 10 . 18 . עיון בגזר הדין מיום 23 . 10 . 18 אכן מלמד כי כתב האישום בו הורשע האסיר שונה ותוקן במספר הזדמנויות כתוצאה ממשא ומתן בין הצדדים – אולם לא צוין בו מהן העבירות בהן הורשע. בתיק נמצאות שתי הכרעות דין, האחת מיום 4 . 9 . 18 , והשנייה מיום 23 . 10 . 18 , שבאה בעקבות חזרת האסיר מהודאתו, תיקון כתב האישום והודאת האסיר בכתב האישום המתוקן. הכרעת דין זו ניתנה ביום בו ניתן גזר דין. עיון בהכרעת הדין אל מול כתב האישום המקורי שנמצא בתיק, מלמד אכן כי כתב האישום תוקן באופן משמעותי, שכן חלף 15 פרטי האישום בהם הואשם לכתחילה, הורשע האסיר ב-6 פרטי אישום, שהם פחות ממחצית. בהעדר ראיה לכך שניתנה הכרעת דין נוספת, הרי שהכרעת הדין שלפנינו מיום 23 . 10 . 18 – כאמור מועד מתן גזר הדין – היא הכרעת הדין האחרונה שניתנה בעניינו של האסיר.
10
11
13
14
15
16
17

2. התנהגות האסיר בכלא לא תקינה. לחובת האסיר עבירות משמעת ואירועי משמעת הכוללים שביתת רעב, אמצעים אסורים, הפרת הסדר, השחתת רכוש וזריקת חפצים לעבר הכוחות. בגין האירועים ועבירות המשמעת, נשללו מהאסיר מספר לא מבוטל של טובות הנאה, כולל ביקורים
18 19
1 מתוך 3

ועדת שחרורים במקום מושבה בבית הסוהר קציעות לפי חוק שחרור על תנאי ממאסר, התשס”א – 2001 ושייר 59545 – 12 – 18 אסיר נ’ מדינת ישראל
להרים את הנטל המונח על כתפיו, עליו עמד גם כב’ השופט שוחט בעניין עואד, הרי שאך לאחרונה התייחס לכך כב’ השופט עמית וקבע דברים הרלוונטיים גם לענייננו:
“… מה שהמבקש תיאר כנטל הוכחה בלתי אפשרי, אינו אלא אי עמידה בנטל ההוכחה המוטל עליו. לא אכחד כי דרכם של אסירים ביטחוניים לשחרור מוקדם לא דרך קלה היא, נוכח הנטל המוגבר המוטל עליהם להוכיח העדר מסוכנות, אך אין יסוד לטענה שהיא חסומה בפניהם כליל. ומכל מקום, כלל ידוע הוא שאין לו לאסיר זכות קנויה לשחרור מוקדם”

[ראו רעייב 119 / 19 פלוני נ’ וועדת השחרורים ( 14 . 4 . 19 ) והאסמכתאות שם].
9 10 11

6. מפי האסיר שמענו כי אמו נפטרה בעת מאסר, כי הוא מתגעגע אליה ומבקש שיקלו עליו. ליבנו עם האסיר על פטירת אמו, אולם אין בכך כדי ללמד על זניחת קו אידיאולוגי. לא שמענו מפי האסיר הבנה של חומרת העבירות בהן הורשע, חרטה על המעשים שביצע והתחייבות שלא יחזור על מעשיו. לכך יש להוסיף העובדה שהאסיר לא שילם הקנס שהושת עליו וגם בכך יש כדי ללמד על העדר חרטה כנה ואמיתית. כאן המקום לציין כי לא די בטענה שבשל קושי כלכלי לא שולם הקנס, בעיקר בהינתן שחלף זמן ניכר מעת השתתו. אשר על כן, לא הובאה בפנינו ראייה כלשהי המלמדת על זניחת הקו האידיאולוגי.
13
14
עולה מן המקובץ, כי האסיר לא עמד בנטל המוטל עליו לשכנע את ועדת השחרורים, בהתאם לסעיף 3 לחוק, כי הוא ראוי לשחרור וכי שחרורו לא מסכן את שלום הציבור ומשכך האסיר לא ישוחרר בשחרור מוקדם.
17 18
20
בהתאם לעמדת האסיר ובאת כוחו, בהינתן נתוניו האישיים של האסיר – הועדה אוסרת פרסום שם האסיר בהחלטה.

ניתנה והודעה היום ח’ תשרי תש”פ, 07 / 10 / 2019 במעמד הנוכחים.
./ ס’
כ אי

זהר דולב להמן, שופטת

מר יוסי רחמים, חבר וועדה

גב’ סיגלית דהן, חברת וועדה

מר יוסף יעקב גרוס, נציג שב”ס
24
3 מתוך 3