ועדת שחרורים במקום מושבה בבית הסוהר קציעות לפי חוק שחרור על תנאי ממאסר, התשס”א – 2001 ושייר 17586 – 12 – 18 אסיר נ’ מדינת ישראל
בפני
כב’ השופטת זהר דולב להמן חבר ועדה – מר יוסי רחמים, עו”ס חברת ועדה – גב’ סיגלית דהן, חינוך נציג שב”ס – מר יוסף יעקב גרוס מזכירת וועדה – גב’ אוראל עזר
מבקש
אסיר ע”י ב”כ עו”ד ראוף נג’אר
נגד
משיבה
מדינת ישראל ע”י ב”כ עו”ד מירב עמר כהן
החלטה
בהתאם להוראות סעיף 9 לחוק שחרור על תנאי ממאסר, התשס”א-2001 (להלן: החוק), שקלה הוועדה הסיכון הצפוי משחרורו של האסיר לשלום הציבור ולביטחון המדינה, סיכויי שיקומו של האסיר והתנהגותו בכלא. לשם כך הביאה הוועדה בחשבון, בין השאר, נתונים אלה :
3
1. האסיר מרצה מאסר שני למשך 28 חודשים בגין עבירות זריקת חפצים לעבר אדם או רכוש, הסתה, ניסיון לזריקת חפץ מבעיר וירי לעבר אדם. בהתאם לאמור בגזר הדין, האסיר ביצע עבירות חמורות, בעיקר כאשר מתייחסים לעבירת הירי לעבר אדם.
5 6
9
2. התנהגות האסיר בכלא תקינה. אין לחובתו עבירות משמעת וגם לא חמייך. על פי הפסיקה, התנהגות תקינה בכלא מהווה שיקול לגיטימי, אך לא מכריע [ראו והשוו עתייא 51625 – 12 – 18 מדינת ישראל נ’ מנצור ( 31 . 12 . 18 ) – להלן: ענין מנצור] ולא די בהתנהגות ללא דופי כדי ללמד על זניחת הקו האידיאולוגי [ראו והשוו עת”א 41888 – 11 – 18 מדינת ישראל נ’ צופי ואח’ ( 27 . 11 . 18 ) – להלן: ענין צופי].
10
11
13 14
15
3. חוות דעת שבייב בעניינו של האסיר מתייחסת לחומרת מעשיו ונרשם כי שבייב מתנגד לשחרור המוקדם, על אף שאין מידע מתקופת מאסרו. מקובלת עלינו טענת ב”כ האסיר, כי חווייד שבייד היא כללית, ואין בה כל מידע חדש בעניינו של האסיר. אולם נקבע בפסיקה כי על הועדה לתת משקל לחוות דעת שבייך גם כשמדובר בחוות דעת כללית, שנרשמה מתוך תפיסה של מסוכנות פוטנציאלית ומבלי להתייחס לטעמים רלבנטיים לאסיר מתקופת מאסרו. מדובר בחוות דעת המבוססת על שיקולים מקצועיים והערכת הסיכונים לביטחון המדינה והציבור, ועל כך יש להעניק לה משקל, אף אם לא מכריע [ראו והשוו ענין צופי וענין מנצור].
16
17
18
19
1 מתוך 2
