ועדת שחרורים במקום מושבה בבית הסוהר קציעות לפי חוק שחרור על תנאי ממאסר, התשס”א – 2001
ושייר 10190 – 12 – 18 אסיר נ’ מדינת ישראל
לפני
יו”ר ועדה, כבוד השופטת זהר דולב להמן חבר ועדה – פרופ’ אורי תימור, קרימינולוג חברת ועדה – גב’ לינדה אביטן, עו”ס נציגת שב”ס – גב’ מירב כהן בן מוחה מזכירת הוועדה – גב’ אוראל עזר
מבקש
אסיר ע”י ב”כ עו”ד יוסף נסאסרה
נגד
משיבה
מדינת ישראל ע”י ב”כ עו”ד ענבל חיים
החלטה
בהתאם להוראות סעיף 9 לחוק שחרור על תנאי ממאסר, התשס”א-2001 (להלן: החוק), שקלה הוועדה הסיכון הצפוי משחרורו של האסיר לשלום הציבור ולביטחון המדינה, סיכויי שיקומו של האסיר והתנהגותו בכלא. לשם כך הביאה הוועדה בחשבון, בין השאר, נתונים אלה : 1. האסיר מרצה מאסר שני למשך 16 חודשים בגין עבירות יידוי אבנים לעבר כוחות הביטחון. בהתאם לעובדות כתב האישום המתוקן בו הורשע ולגזר הדין, האסיר השתתף בהפרת סדר במסגרתה יידה אבנים לעבר כוחות הביטחון. כפי שנקבע בגזר הדין, אין להקל ראש בעבירות אלו שחומרתן לא מבוטלת.
6 7 8
10 11
2. התנהגות האסיר בכלא תקינה. אין לחובתו עבירות משמעת ואין לחובתו של האסיר חמיין. על פי הפסיקה, התנהגות תקינה בכלא מהווה שיקול לגיטימי, אך לא מכריע [ראו והשוו עת”א 51625 – 12 – 18 מדינת ישראל נ’ מנצור ( 31 . 12 . 18 ) – להלן: ענין מנצור] ולא די בהתנהגות ללא דופי כדי ללמד על זניחת הקו האידיאולוגי [ראו והשוו עתייא 41888 – 11 – 18 מדינת ישראל נ’ צופי ואח’ ( 27 . 11 . 18 ) – להלן: ענין צופי].
12
14
15
16
17
3. חוות דעת שבייב בעניינו של האסיר מתייחסת לחומרת מעשיו ונרשם כי שבייב מתנגד לשחרור המוקדם, על אף שאין מידע מתקופת מאסרו. מקובלת עלינו טענת ב”כ האסיר, כי חווייד שבייך היא כללית ולא מתייחסת באופן קונקרטי לאסיר ולמסוכנות הנשקפת ממנו – אולם נקבע בפסיקה כי על הועדה לתת משקל לחוות דעת שבייך גם כשמדובר בחוות דעת כללית, שנרשמה מתוך תפיסה של מסוכנות פוטנציאלית ומבלי להתייחס לטעמים פרטניים רלבנטיים לאסיר שבפנינו. מדובר בחוות דעת המבוססת על שיקולים מקצועיים והערכת הסיכונים לביטחון
18
19 20
1 מתוך 2
