אסיר נגד מדינת ישראל

ועדת שחרורים במקום מושבה בבית הסוהר קציעות לפי חוק שחרור על תנאי ממאסר, התשס”א – 2001
ושייר

36854 – 06 – 18 אסיר נ’ מדינת ישראל
בפני
כב’ השופטת זהר דולב להמן חבר ועדה – מר ימין בכור, חינוך חבר ועדה – מר יוסף רחמים, עו”ס נציג שבייס – מר יוסף יעקב גרוס מזכירת וועדה – גב’ אוראל עזר
מבקש
אסיר ע”י ב”כ עו”ד אבי אוחנה
נגד
משיבה
מדינת ישראל ע”י ב”כ עו”ד גיורא חזן
החלטה
בהתאם להוראות סעיף 9 לחוק שחרור על תנאי ממאסר, התשס”א-2001 (להלן: החוק), שקלה הוועדה הסיכון הצפוי משחרורו של האסיר לשלום הציבור ולביטחון המדינה, סיכויי שיקומו של האסיר והתנהגותו בכלא. לשם כך הביאה הוועדה בחשבון, בין השאר, נתונים אלה:
2 3
6 7
9

1. האסיר מרצה מאסר ראשון למשך 6 שנים ו-8 חודשים בגין עבירות חברות ופעילות בהתאחדות בלתי מותרת, עבירות רבות של נשיאה והובלה של נשק, אימונים צבאים אסורים, קשירת קשר לפשע, החזקת נשק ופעילות בהתאחדות בלתי מותרת. בהתאם לעובדות כתב האישום המתוקן בו הורשע ולגזר הדין, בשנת 2009 פנה אל האסיר פעיל בארגון הג’יהאד האסלאמי הפלסטינאי (גאייפ), והציע לו להצטרף לארגון. פעולותיו של האסיר עליהן נתן את הדין בוצעו במסגרת פעילות בארגון גאייפ. בהמשך, בשנת 2014, הצטרף האסיר לחוליית המרגמות של הסראיה אל קודס. בשנת 2012, במסגרת פעילות של חוליה בסראיה, השתתף האסיר באימונים צבאיים, אשר כללו בין היתר פירוק והרכבה של רוסייר קלצ’ניקוב וירי מעשי ברוסייר אלו. מאוחר יותר, בין השנים 2012 ועד 2014, קרי במהלך שנתיים, השתתף האסיר בפעילויות של החוליה, שהוא וחברי החוליה מצוידים בכלי נשק שונים, לרבות רוסייר מסוג קלצ’ניקוב, מטול RPG, מטען חבלה ומקלע PKC – על מנת להתעמת עם כוח צהייל ולגרום למותם של חיילי צהייל שהגיעו אל המקום. במהלך חודש אפריל 2014, לאחר שהצטרף לחוליית המרגמות של הסראיה, השתתף האסיר באימון ירי מרגמות יחד עם פעילים אחרים, במהלכו למד עם האחרים לכוון ולשגר פצצת מרגמה. במהלך מבצע צוק
11
12
13
14 15
16 17
1 מתוך 4
ועדת שחרורים במקום מושבה בבית הסוהר קציעות לפי חוק שחרור על תנאי ממאסר, התשס”א – 2001

ושייר 36854 – 06 – 18 אסיר נ’ מדינת ישראל

ההלכה הפסוקה, גם כשמדובר בצעיר שזה לו מאסרו הראשון, בגין עבירה שביצע בהיותו קטין – חומרת העבירה מהווה ראיה לכאורה לסיכון שיש בשחרורו [ראו והשוו רעייב 4612 / 16 פלוני נ’ ועדת השחרורים ( 25 . 07 . 16 ), ענין צופי וענין מנצור].
1 2

6. כאן המקום להזכיר בנושא חומרת העבירה, כי לא מדובר במעידה חד פעמית או במשובת נעורים. אומנם האסיר ובא כוחו התמקדו בטיעוניהם רק לאמור בפרק הכללי של כתב האישום בו הורשע, קרי גיוסו לגאייפ בשנת 2009 – אולם המעשים שביצע ושבגינם הורשע, מלמדים כי במשך שנים רבות היה האסיר נחוש לפגוע בכוחות הביטחון ובאזרחים יותר מפעם אחת, בדרכים שונות, בכלי נשק שונים ומתוך כוונה ברורה לגרום למותם של חיילי צה”ל.
5 6
9 10

7. כידוע, על פי ההלכה, כשמדובר באסירים ביטחוניים, המבצעים עבירות על רקע אידיאולוגי – הנטל על האסיר להוכיח שהוא זנח קו אידיאולוגי זה, שכן שחרור מוקדם הוא לא זכות קנויה. התמקדותם של האסיר ובא כוחו בחלק הכללי של כתב האישום, תוך התעלמות כמעט מוחלטת מהעבירות בהן הורשע, מלמדת על חוסר תובנה, חוסר הפנמה של חומרת המעשים, ומכאן גם באשר לזניחת הקו האידיאולוגי.
11
12
14 15
16 17 18

8. מפי האסיר שמענו כי בשנת 2009 היה ילד קטן בן 15 ולא ידע מה הוא עושה. האסיר גס תיאר כי ביתו נחרב פעמיים. מסר כי ברצונו לחזור לביתו, לעזור להוריו שמצבם קשה. האסיר ציין כי בכוונתו לחזור ללימודיו באוניברסיטה. לדברי האסיר, כשהגיע לכלא הבין את הטעות שעשה ואין בכוונתו לחזור לגאייפ. האסיר הביע צער וחרטה על מעשיו. אף אם ניתן לראות בדברים מינוריים אלו הבנה של חומרת העבירות, חרטה על המעשים שביצע והתחייבות שלא יחזור על מעשיו – הרי שעל פי הפסיקה ייאין די באמירה בודדת שנעשית בפני ועדת השחרורים שכנותה ומניעיה אינם ברורים וידועים” כדי ללמד שהאסיר עבר שינוי אידיאולוגי ותפיסת עולמו לא מגלה עויינות או מסוכנות כלפי ביטחון המדינה. כך נקבע הדברים הקצרים והדי עמומים שהמשיבים עצמם נשאו בפני הועדה בזמן הדיון, בודאי שלא יכולים לשמש משקל מספיק להרמת נטל השכנוע במישור זהיי [ראו והשוו ענין צופי וענין מנצור].
19 20 21
בנסיבות אלו, ובעיקר בהינתן הפער בין המעשים בהם הודה האסיר לבין התייחסות האסיר למעשים אלו בפני הוועדה – הגענו למסקנה כי לא הובאה בפנינו ראייה כלשהי המלמדת על זניחת הקו האידיאולוגי.
3 מתוך 4