א ואח’ נגד סנו מפעלי ברונוס בע”מ ואח’ כב’ השופט בכיר מנחם (מריו) קליין

4g-ל
בית משפט השלום בתל אביב – יפו
בסייד

ת”א 13598 – 06 – 12 א ואח’ נ’ סנו מפעלי ברונוס בע”מ ואח’ כב’ השופט בכיר מנחם (מריו) קליין
התובעת:
פלונית
נגד
הנתבעים:
1. סנו מפעלי ברונוס בע”מ 2. הפניקס חברה לביטוח בע”מ 3. ש. שוורץ באר שבע בע”מ 4. אייאייג’י חברה לביטוח בע”מ 5. סטאקפלסט בע”מ 6. מדינת ישראל משרד הבריאות
נגד
צדדי ג’:

1. ש. שוורץ באר שבע בע”מ 2. . A . I . G חברה לביטוח בע”מ 3. סטאקפלסט בע”מ 4. מדינת ישראל
פסק דין
רקע וטענות הצדדים

בפני תביעת נזיקין לפיצוי בגין נזקי גוף, שנגרמו לתובעת כתוצאה משימוש במותג ייכיף – שעווה טבעית למיקרוגליי (להלן: “המוצר”). התביעה הוגשה בעילות על פי פקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: “פקודת הנזיקין”) וחוק האחריות למוצרים פגומים, התש”ם – 1980 (להלן: “חוק האחריות”). לטענת התובעת, ביום 21 . 2 . 2010 , עת ביקשה להשתמש במוצר, חיממה את המוצר במיקרוגל בהתאם להוראות השימוש, ובעודה מוציאה את המוצר מהמיקרוגל, נפער חור בתחתית קופסת המוצר (להלן: הקופסהו המיכל”י), וממנו זלגה שעווה חמה ישירות על כף רגלה וגרמה לה לכוויה קשה. המוצר נשוא תביעה זו, שווק כמותג פרטי, עייי נתבע מס’ 1 – סנו מפעלי ברונוס בעיימ (להלן: “סנו”), המבוטחת ע”י נתבעת 2. יצרנית השעווה הינה נתבעת מס’ 3 – חב’ ש. שוורץ בעיימ
1 מתוך 40
4g-ל
בית משפט השלום בתל אביב – יפו
בסייד

ת”א 13598 – 06 – 12 א ואח’ נ’ סנו מפעלי ברונוס בע”מ ואח’ כב’ השופט בכיר מנחם (מריו) קליין
מצאתי כי המוצר כשלעצמו הינו בגדר “מוצר פגום” כהגדרתו בסעיף 3 (א), ומתקיימת החזקה שבסעיף 3 (ב) לחוק האחריות שכן נסיבות המקרה מתיישבות יותר עם המסקנה שהמוצר היה פגום, והנתבעות לא הרימו את הנטל המוטל עליהן להוכיח שהמוצר היה תקין כשיוצר ושווק לתובעת. ייתכן כי התובעת ניזוקה גם עקב רשלנותה התורמת ועל כך אדון בהמשך. אולם גם בעניין זה, יש לקחת בחשבון את החוסר והליקוי לטעמי באזהרות השימוש על גבי המוצר (ראה לעיל הדיון בעמידות המיכל לטמפרטורות גבוהות והתאמתו לחימום במיקרוגל).

גב’ נירה חנניאל – כימאית מנהלת מעבדות פיתוח בחברת קוסמופארם-סנו העידה כך (הפרוטוקול מיום 12 . 2 . 2019 עמוד 87 שורות 8 – 31):

ייש: מה קורה, מה התפקיד שלכם במוצרי private label? ת: לפיתוח כמעט ואין תפקיד. מי שיוצר קשר עם אותה חברה זה איש שיווק, שהוא אחראי על המותג עצמו. זה איש שיווק שזה קשור אליו, הוא אחראי על המותג, הוא לוקח את המוצרים, הוא בודק, הוא בדרך כלל רואה לפי מוצרים שיש בשוק אז הוא רואה אותם. יוצר קשר עם החברה, לוקח דוגמאות, מנסה אותם, מחלק אותם לפחות, דוגמאות שהוא מקבל מהם לפחות ל- 30 – 40 נסיינים, מקבל פידבקים ועל סמך הפידבקים אנחנו ממשיכים בתהליך. זאת אומרת במידה והאיש שיווק אומר שזה בסדר אנחנו ממשיכים בתהליך. זאת אומרת הולכים פיזית למפעל, מה שעשינו, פיזית למפעל לראות את מערך אבטחת האיכות שלו, לראות את המפעל עצמו, את קווי הייצור, לראות את הניירת אם יש לו איזו ובמקרה הזה יש להם איזו, את כל האישורים הרלבנטיים ורק אז כשהכל, כשזה נראה על פניו תקין, כולל שאלות אפילו אם היה תלונות ובמוצר הספציפי הזה אם היה תלונות ומה המצב. במידה והכל בסדר כמו שהיה פה, ממשיכים לשלב הבא שהם מוציאים את הרישיון. כי לנו זה לא הרישיון שלנו, זה מוצר שלהם. מקום הייצור גם שלהם, הפורמולה היא שלהם. אז את הרישיון והכל הם מוציאים וזהו, ומתחילים בייצור”
11 מתוך 40
4g-ל
בית משפט השלום בתל אביב – יפו
בסייד

ת”א 13598 – 06 – 12 א ואח’ נ’ סנו מפעלי ברונוס בע”מ ואח’ כב’ השופט בכיר מנחם (מריו) קליין

2 – 9 , 13 – 24
ועד

בעדותו של מר שוורץ – נתבע 3 (פרוטוקול מיום 25 . 2 . 18 עמוד 75 שורות עמוד 76 שורות 1 – 12) נאמר:

“יש: אני מקריא לך מה שהוא כתב. אני עוד לא חקרתי אותו, אני לא ידוע מה הוא יגיד. אבל הוא כתב – האחריות לבדוק את התאמת האריזה לתכולתה מוטלת על יצרן המוצר הארוז בה, ולא על יצרן אריזת הפלסטיק. ת: מקובל. ש: מסכים עם זה? ת: מקובל בחלק גדול מהענין, כמובן מתוך מודעות שלו למה זה מיועד.

ת: הבדיקה הראשונית. הדגם אב שאישרנו. אני לא אמור לבדוק כל השנים. מה פתאום? אחרת אין יחסי עובד-ספק. אני אבדוק את הספק שלי נון סטופ! ש: אז אתה לא בודק אותו נון סטופ. ת: לא. פעם בשנה אני יכול לקחת צנצנת ולבדוק אותם. ואם יש אירוע חריג, אני כן מתעקש ועושה בדיקה יותר מקיפה. אני לא אהיה מסוגל, שום ספק לא עושה את זה. ש: טוב, בסדר. ת: אני בודק תוך כדי וידוא שהצנצנת תקינה, אני בודק את הוויזואליות, שהצנצנת לא שבורה. אני בודק כל מה שיכול להיות הגיוני. אחרת אני צריך מערך שלם של צוות בודק. ש: תגיד לי, אתה היית מצפה מסטאקפלסט אם כך, לעשות את הבדיקות האלה ברוטינה השגרתית שלהם! ת: זה מה שמקובל בדרך כלל. מקובל שהספק יבדוק את התוצרת שלו, למה שהוא נותן. הוא יודע למה זה מיועד. ש: אתה מקבל או קיבלת או חושב שאתה צריך לקבל מסטאקפלסט איזה שהוא אישר שהם אכן עושים את הבדיקות הרוטיניות האלה, שהם עם היד על הדופק אחרי כל ייצור של,
13 מתוך 40
4g-ל
בית משפט השלום בתל אביב – יפו
בסייד

ת”א 13598 – 06 – 12 א ואח’ נ’ סנו מפעלי ברונוס בע”מ ואח’ כב’ השופט בכיר מנחם (מריו) קליין
“יצרן” – אדם העוסק למטרות מסחריות בייצור מוצרים או בהרכבתם, לרבות – (1) המציג עצמו כיצרן של מוצר במתן שמו או סימנו המסחרי או בכל דרך אחרת; (2) יבואן שייבא לישראל למטרות מסחריות מוצר שיוצר בחוץ לארץ ; (3) ספק של מוצר שהיצרן שלו בארץ או היבואן שלו אינם ניתנים לזיהוי על פניו; “ייצור” – יפורש בהתאם להגדרת “יצרן”; “מוצר” – לרבות רכיב ואריזה של מוצר, מוצר המחובר למקרקעין, ובנין; “נזק גוף” – מוות, מחלה, פגיעה או ליקוי גופני, נפשי או שכלי.”
סבורני כי כל אחד מהנתבעים אחראי לפצות את הניזוקה (כפי שיפורט בהמשך) – שהרי שהאחריות מוטלת על היצרן ולא משנה אם הוא אשם בפגם שנוצר או לא, כמו כן האחריות חלה גם על יצרן הרכיב שגרם לנזק ולא רק על יצרן המוצר המוגמר כאמור בסעיף 2(ב) לחוק. נתבעת 1 תיחשב כיייצרו” בשל היות המותג הפרטי על שמה – כמוגדר בסעיף 1(1) לחוק האחריות י… המציג עצמו כיצרן של מוצר במתן שמו או סימנו המסחרי או ייבכל דרך אחרת’י. נתבעות 3 ו- 5 מוגדרות כיייצרו’י בתוקף הגדרת יימוצריי בחוק: לרבות רכיב ואריזה של
מוצר.
סוגיית ההגנות שבחוק האחריות

הנתבעות ביקשו להסתמך על ההגנות שבחוק האחריות (למשל בסעיפים 47 – 50 לסיכומי נתבעות 3 – 4, סעיף 47 לסיכומי נתבעות 1 – 2). מכאן עלינו לבדוק האם תהא ליצרן הגנה
כזו.
בסעיף 4 לחוק האחריות נקבע בהאי לישנה:
“(א) בתובענה לפי חוק זה לא תהא ליצרן הגנה אלא באחת מאלה:
15 מתוך 40
4g-ל
בית משפט השלום בתל אביב – יפו
בסייד

ת”א 13598 – 06 – 12 א ואח’ נ’ סנו מפעלי ברונוס בע”מ ואח’ כב’ השופט בכיר מנחם (מריו) קליין
לטענת הנתבעות, התובעת והמודיעה לצד שלישי, לא צירפו אסמכתא לזהות יצרנית ארית המוצר/קופסת השעווה נשוא התביעה. והאריזה הנדונה נמסרה לבדיקה שטחית במשרדו של בייב סטאקפלסט בנוכחות התובעת שסירבה להעבירה לבדיקה יסודית שלא בנוכחותה. בעניין זה סבורני שאין בעובדה שהתובעת לא רצתה להעביר את הקופסה לבדיקה יסודית שלא בנוכחותה, להוסיף או לגרוע מטענותיה.

מתצהיר עדות ראשי של מר רפי סט אחד הבעלים ומנכייל של נתבעת 5, עולה כי: א. האריזות הנמכרות ע”י סטאקפלסט נבחרות ע”י הלקוח מהיצע קיים או מיוצרות ללקוח עפייי התוויות מיוחדות לדרישתו. ב. האחריות לבדיקת התאמת האריזה (הקופסה) לתכולתה, מוטלת על יצרן התכולה. (לטענה זו אין איזכור בסיכומי נתבעת 5 ונראה שהיא נסוגה ממנה). ג. מאז שנת 2005 ועד היום, שוורץ רוכשים את אותו סוג של אריזות פלסטיק מסטאקפלסט (לאחר שהתגלו כשלים באריזה הקודמת) וללא דרישהו להתאמה מסוימת. בטרם המעבר לכלי הנוכחי, נדרשה סטאקפלסט ע”י שוורץ, לכלי שיעמוד בטמפרטורות גבוהות מאוד. בניגוד למתחריהם שמזריקים בטמפי קרה. ד. בסעיף 6 לתצהירו, הוא מציין שחברת שוורץ פנתה אליו רק בקשר ל- 4 תלונות שהגיעו לחברה לאחר שימוש במיליוני קופסאות לאורך השנים ולאחר 12 שנות שימוש בסוג זהה של אריזות. ה. בעקבות התלונות, הקופסה ייהפגומהיי – הותכה ונשלחה לבדיקת מעבדה אצל נתבע 5, שממנו נמסר כי לא היה כשל בייצור, וכי הקופסה תאמה את האפיון שנדרש.

עיון בהתכתבות האי מיילים בין עליזה סגל (סטאקפלסט) לעוזי שוורץ (מהתאריכים: 16 . 11 . 2010 , 28 . 10 . 2010 , 11 . 8 . 2010 ) מעלה שסטאקפלסט הייתה מודעת לדרגת החום הגבוהה וכמו כן התבקשה למצוא פתרון אריזה שיתאים לאופן הזרקת השעווה בטמפרטורות גבוהות. (מוצגים לראיות כנספח ב1 לתצהירו של מר רפי סט -סטאקפלסט שהוגש לביהמייש ב 11 . 1 . 2017 )
17 מתוך 40
4g-ל
בית משפט השלום בתל אביב – יפו
בסייד

ת”א 13598 – 06 – 12 א ואח’ נ’ סנו מפעלי ברונוס בע”מ ואח’ כב’ השופט בכיר מנחם (מריו) קליין
הגדול בתחום, המוכר ליצרנים שונים, ראוי היה שסטאקפלסט תוודא שהמוצר שהיא מייצרת עבור טכנולוגיה זו בהזרקה חמה, יתאים למאפייני המוצר ואופן השימוש בו. כמו כן, על יצרן מוצר – המשווק תחת הכותרת שעווה למיקרוגל, לצפות את הסיכון ולפעול ככל הניתן החל מהליך הייצור כאשר המוצר נוצר בהתאם לדרישות ספציפיות, ומאוכסן במיכלים מתאים לאופן השימוש (המביאים בחשבון חימום חוזר בשל שימוש רב פעמי ובטמפרטורה גבוהה) ובהתאמה הנפקת הוראות שימוש עם אזהרה בולטת מייהאפשרות להתבקעות המיכל וזליגה של שעווה רותחת – בשל חימום יתר”י. הערכות מסוג זה, וייבדק ביתיי והפקת לקחים היו מתבקשים, מיד לאחר דיווח על תאונות מסוג זה כפי שהוזכר בכתבי הצדדים. לדידי לא יצרן המיכל ולא יצרן התחולה יכולים להסיר אחריות מכתפיהם באירוע מסוג זה. עפ”י עדותו של מר סט ומר שוורץ, שניהם יצרנים וותיקים ומובילים בשוק בעלי ניסיון של שנים רבות. על כן חזקה עליהם כי ידוע להם היטב הסיכון הטמון בשימוש במוצר, וראוי היה שיפיקו לקחים ויפעלו באמצעים המתאימים להפחתת הסיכון. גם אם התובעת, פעלה שלא על פי ההוראות המדוייקות של היצרן, אם על ידי חימום יתר (בלחיצה ללא משים על משך חימום גבוה במיקרו). לא ניתן להסביר את העובדה שנוצר דווקא חור במקום מסוים בתחתית המיכל ומשם זלגה השעווה הרותחת. הגיוני יותר היה להסיק שהתחתית בשלמותה היתה מתבקעת. בגלל שמדובר במוצר המיועד לשימוש רב פעמי, ובעל פוטנציאל לסכנת כוויות, ראוי יילחדד את ההוראותיי ויותר מכך, ראוי לערוך בדיקות בטיחות מקיפות דווקא עקב השונות הקיימת ופוטנציאל החימום – הרתיחה השונה בין מכשירי המיקרוגל השונים. לשם כך נדרשים מיכלים העמידים בטמפרטורות גבוהות הלוקחים בחשבון שימושים חוזרים וטעויות אנוש בחישוב זמן החימום. ומכאן שיש להטיל את האחריות על יצרן המיכל ויצרן המוצר לתת פתרון לסוגיית הסיכון עקב יחימום יתר”י – סיכון שיש להניחו לפתחו של היצרן ולא לפתחו של הצרכן.
סוגיית רישיון המוצר ממשרד הבריאות
מעדותו של שוורץ, אני למד כי נתבעת 3 אחראית על קבלת הרישיון למוצר, וכל נגיעה של סנו לתווית היא רק לגבי הגרפיקה והלוגו של המותג הפרטי :
19 מתוך 40
4g-ל
בית משפט השלום בתל אביב – יפו
בסייד

ת”א 13598 – 06 – 12 א ואח’ נ’ סנו מפעלי ברונוס בע”מ ואח’ כב’ השופט בכיר מנחם (מריו) קליין

האם המוצר נשוא התביעה דנן, היה ללא רישיון בר תוקף? לחילופין האם שוורץ נסמך על רישיון השעווה הקרה הרישיון- והרישיון שהוצא למוצר החדש (שעווה למיקרוגל) הוצא רק כיישם נוסף” לתמרוק הקודם – שעווה בפחית! בחקירתה הנגדית של הגברת בכר, בפרוטוקול מיום 25 . 2 . 2018 (עמי 148 שורות 14 – 24 ובעמי 149 שורות 1 – 24 ובעמוד 150 שורות 1 – 3):

“ש: בסעיף 18 לתצהיר שלך את רושמת – לסיום יצויין התמונה המופיעה בתצהיר התובעת אינה נראית זהה לתווית שאושרה על ידי המשרד, לכן לא ניתן לומר כי בתווית שעל גבי המוצר המצולם סומנו האזהרות שנדרשו. ת: נכון. ש: תסבירי לי בבקשה מה הכוונה? ת: היום בחוץ שישבנו הראו לי את המיכל בעצמו. שאני חתמתי על התצהיר, מה שאנחנו מצאנו במערכת הממוחשבת זה שני רשיונות, רשיון ורשיון נוסף שלו שזה בעצם על אותו מוצר שהוציאו אותם בתאריכים אחרים. עכשיו, שראיתי שהתאריך של התביעה הוא 2010 או התאריך של המקרה זה 2010, אז היו שני רשיונות אחרים. רשיון שהוצא ב-2006. שהמספר שלו זה 26138 ועוד שם נוסף, שהוצא בשנת 2008, שזה 38516. אני חושבת שזה הרשיונות הרלוונטים לתביעה הזאת, ולא מה שאנחנו רשמנו בזמנו, כי יש לנו פעמיים רשיון, ושם נוסף לרשיון הזה. פעם אחת שרשום לנו משווק ש. שוורץ, ופעם אחת שזה הוצא על ידי משווק דנשר. זה מה שרלוונטי. ש: אני מודה שהתבלבלתי. לא הצלחתי להבין. יש שלושה רשיונות ? ת: לכל תמרוק אתה יכול להוציא רשיון ואז לעשות לו 100 שמות נוספים. בשמות הנוספים אתה משאיר את אותו הרכב ואתה פשוט נותן לו כל פעם, פעם אתה קורא לו פנינה רוזנבלום, פעם אתה קורא לו לייף, פעם אחתה קורא לו סנו, אתה עושה לו שמות נוספים של פרייבט לגו. יש לנו במערכת גם רשיון, כמו שכתבתי בדיוק בסעיף 10, את שני הרשיונות האלו, זאת אומרת רשיון נוסף שלו, רשיון
21 מתוך 40
4g-ל
בית משפט השלום בתל אביב – יפו
בסייד

ת”א 13598 – 06 – 12 א ואח’ נ’ סנו מפעלי ברונוס בע”מ ואח’ כב’ השופט בכיר מנחם (מריו) קליין
והטכנולוגיה המצויה בידו וימצא את הפתרון הראוי ביותר לדרישת הלקוח עבור המוצר הספציפי המבוקש על ידו. (בייצור מיכל למוצר הוותיק-שעווה קרה, צריכות להיות הוראות שימוש ודרישות שונות לחלוטין מהדרישות למוצר יישעווה לחימום במיקרוגליי).
ההתוויות שעל גבי המוצר

במסגרת הבקשה לרישיון התמרוק, אשר הוגשה ע”י נתבע מס’ 3 – חברת ש.שוורץ הוגשה גם הצעה להתוויות על גבי הקופסה, אשר נוסחה ע”י שוורץ. משרד הבריאות אישר את ההתוויה אשר מתייחסת בין היתר, לאופן החימום והשימוש במוצר. בעדותה הג’ רינת בכר מתייחסת להתוויה על גבי המיכל (פרוטוקול מיום 25 . 2 . 2018 עמוד 150 שורות
🙁 5-20

ייש: ת: כמה שאלות בעניין הזה. לגבי התווית, היא באמת לא מספיק ברורה בצילום, כי אנחנו השווינו את זה לתווית של השם של הרשיון הנוסף הזה שניתן ב
.2011

ש: אז בואי נלך שלב שלב. לא בצילום, הנה התווית. ת: בסדר. יש פה משהו שאנחנו כותבים אותו למוצרים כאלו בתנאים לרשיון, שהאזהרות שכתובות פה, שפה הן כתובות בהוראות שימוש ולא באזהרות, ש: הן צריכות להיות באדום, מוקפות, ת: בדיוק. במסגרת שחורה. וזה כבר הופך את זה ללא תואם לתווית שאנחנו אישרנו. ש: אז זה מה שהתכוונת למעשה? ת: כן. למרות ש אי אפשר היה לראות באופן ברור, אבל ברגע שלא ראיתי את המסגרת הזו, הבנתי שזה לא בדיוק תואם. ש: זאת אומרת, שהתווית הזו לא תואמת את הדרישה של הרשיון שהוצא.
23 מתוך 40
4g-ל
בית משפט השלום בתל אביב – יפו
בסייד

ת”א 13598 – 06 – 12 א ואח’ נ’ סנו מפעלי ברונוס בע”מ ואח’ כב’ השופט בכיר מנחם (מריו) קליין
חנותיי לא מגיעה עם מוניטין ידע ויכולת ופוטנציאל שיווקי וצרכני כשל תאגיד גדול, כמו הנתבעת 1.

מעדותה של הגב’ נירה חנניאל מנהלת מעבדות פיתוח אצל נתבעת 1, (בפרוטוקול מיום 12 . 2 . 2018 עמוד 107 שורות 6 – 21), ניתן להיווכח שהמוצר הוא מותג פרטי:

“עו”ד גוטליב: טוב, הרבה מהשאלות כבר נשאלו אז אני אקצר. בואי רק בשביל שנעשה סדר. חברת קוסמו פארם היא רכשה את מוצר השעווה משוורץ, בסדר? ואז היא משווקת אותו לחנויות כמוצר בבעלות פרטית שלה, את מסכימה עם זה? העדה, גב’ חנניאל: בעלות פרטית. כן. כתוב על התווית נדמה לי שם היצרן ומשווק או משהו כזה. אני לא יכולה להגיד לך את המונחים. היא משווקת את זה. אם זה בעלות או זה, אני לא יודעת להגיד לך. “כיף” זה מותג של מי? להגיד לך בעלות, אני לא יודעת. אתם בעלי, שוורץ בעלי הרישיון. זה לא מה ששאלתי. תתפקסי, תעני לשאלות. “כיף” הוא מותג של מי? של קוסמו פארם. “כיף” הוא מותג של שוורץ ? “כיף” הוא לא מותג של שוורץ. לא מותג של שוורץ, אז את מסכימה איתי ש”כיף” הוא מותג של קוסמו פארם. קוסמו פארם”.
על חברה הנכנסת לשוק כמותג פרטי, לגלות אחריות וללוות את התהליך בצורה מבוקרת ואחראית. בשל כך, לצד היתרון של סנו כבעלת המותג הפרטי, צריכה להיות לה גם אחריות על טיבו ואיכותו של המוצר מעבר לאחריות על שיווקו בלבד. ברורה טענת נתבע 1 בעניין הסתמכותו על נתבע 3 כיצרן מוביל בתחום ובעל מוניטין עשרות שנים, ואכן כך הדבר בעולם המסחר שהרי לא ניתן לדרוש מכל גורם בהליך הייצור והשיווק
25 מתוך 40
4g-ל
בית משפט השלום בתל אביב – יפו
בסייד

ת”א 13598 – 06 – 12 א ואח’ נ’ סנו מפעלי ברונוס בע”מ ואח’ כב’ השופט בכיר מנחם (מריו) קליין
יימכל”י – לרבות פחית, פח, קופסה, שק, שקיק, בקבוק, צנצנת, שפופרת, ארגז, אריזה, עטיפה או בית קיבול סגור; רשיון” – רשיון תמרוקים כללי ורשיון לתמרוק פלוני לפי סעיף 2(א);

בסעיפים 2 , 4 , 5 נקבע כך:

יי2. (א) לא ייצר אדם תמרוק, לא ייבא תמרוק ולא ישווקו, אלא אם קיבל רשיון תמרוקים כללי ורשיון לאותו תמרוק (להלן – רשיון לתמרוק פלוני) מאת המנהל ובהתאם לתנאי הרשיונות. (א1) על אף האמור בסעיף קטן (א) רשאי אדם לייצר תמרוק המיועד לייצוא בלבד, בתנאי שקיבל רישיון תמרוקים כללי מאת המנהל ובהתאם לתנאיו. (א2) לא ייצא אדם תמרוק אלא אם כן קיבל רישיון תמרוקים כללי מאת המנהל. (ב) לא יינתנו רשיונות אלא למי שהוא בעל רשיון לפי חוק רישוי עסקים, תשכ”ח-1968, למלאכה או לעסק שענינם תמרוקים, או שהוא בעל רשיון לבית מרקחת. (ג) לא יתן המנהל רשיון לתמרוק פלוני ולא יחדשו, אלא לאחר שקיבל תעודה מאת מנהל המכון על בדיקת התמרוק הפלוני. (ד) תקפו של הרשיון הוא לחמש שנים מיום נתינתו או חידושי’.

“4. (א) בקשה לרשיון או לחידושו תוגש למנהל באמצעות רוקח המחוז שבו גר המבקש או שבו הוא מנהל את עסקו, בטופס שקבע המנהל ושאפשר להשיגו במשרד הבריאות. (ב) מבקש רשיון ישיב תשובות נכונות ומלאות על כל פרט שבטופס האמור.
5. (א) המבקש יצרף לבקשתו –
(1) שתי דוגמאות מכל סוג תמרוק שעליו מבוקש הרשיון, לשם
27 מתוך 40
4g-ל
בית משפט השלום בתל אביב – יפו
בסייד

ת”א 13598 – 06 – 12 א ואח’ נ’ סנו מפעלי ברונוס בע”מ ואח’ כב’ השופט בכיר מנחם (מריו) קליין
“אין לחמם המיכל כאשר הוא סגור, יש לפתוח את המכסה ולוודא שיש מרווח מספיק ליציאת אדים, יש לחמם בדרגת חימום מינימלית ולנסות על העור כמות קטנה בזהירות רבה לפני השימוש”.

בנוסף לנוסח לעיל, הרישיון קובע שנוסח האזהרה היה צריך להיכתב בצבע אדום ותחום במסגרת שחורה וזאת לשם הדגשה והסבת תשומת לב הצרכן לנקיטת צעדים זהירים טרם השימוש ובמהלכו (רישיון מספר 1 / 54000 / 11 ).

הגב’ רינת בכר (מטעם המדינה) בחקירתה הנגדית (פרוטוקול מיום 25 . 2 . 2018 עמוד 146 שורות 19 – 23 ) ציינה:
“ש:
אם אני רוצה לסכם את הנושא הזה, אתם בעצם נותנים רשיון למוצר, אתם מתווים בתוך הרשיון מה צריך לכלול התווית של המוצר מבחינת אזהרות, הוראות שימוש, כל הדברים האלה, נכון”.
ת:

ובהתייחסה לבדיקת משרד הבריאות ופיקוחו על ייצור ועמידות המיכל המכיל את המוצר (פרוטוקול מיום 25 . 2 . 2018 עמוד 160 שורות 22 – 24 ):
“יש:
בואי נסכם, אנחנו אומרים לגבי החומר אתם מסתמכים על הצהרת היצרן, לגבי המיכלים אתם בכלל לא בודקים. נכון”.
ת:
הצהרת משרד הבריאות כי הוא מפקח על הפורמולציה וההתוויה ואינו מפקח על המיכלים – תמוהה בעיני. על משרד הבריאות כגורם האמון בחוק על פיקוח ובריאות הציבור, בהנפיקו רישיון מוצר לפעול עפ”י הוראת סעיפים 2(ג) ו- 13 לצו הפיקוח, כפי שצוטטו לעיל. כעולה מהוראות צו הפיקוח על משרד הבריאות לתת רישיון למוצר רק לאחר שהמוצר נבחן במכון והתקבלה תעודה מאת מנהל המכון. כמו כן, הוראות השימוש אשר יוטבעו על המוצר יהיו בהתאם לקביעת המנהל. ובסוף התהליך כל מוצר שקיבל רישיון יסומן גם במילים:
29 מתוך 40
4g-ל
בית משפט השלום בתל אביב – יפו
בסייד

ת”א 13598 – 06 – 12 א ואח’ נ’ סנו מפעלי ברונוס בע”מ ואח’ כב’ השופט בכיר מנחם (מריו) קליין
5.
מה אחריות המדינה, אם בכלל, בקשר לנזקיה של התובעת?
6.
באם התביעה תתקבל, מה אחריותם, אם בכלל, של צדדי ג’ כלפי הנתבעים!
טענות הצדדים
טענות התביעה
1.
2.
3.

לטענת התובעת, היא נהגה להשתמש במוצר מסוג זה כל חודש במשך כ- 20 שנה. חימום המוצר נעשה תוך שימוש סביר לפי הוראות היצרן המצויות בגב האריזה. בקרות התאונה, היה זה השימוש השני במותג נשוא תביעה זו, אי לכך המוצר היה מלא כמחציתו. המסקנה העולה מן האירוע היא שהמוצר היה פגום ולא תקין מלכתחילה. בנוסף האחריות על הנזק תהיה גם על יצרן של הרכיב שגרם לנזק ולא רק על יצרן המוצר המוגמר כאמור בסעיף 2(ב) לחוק. התובעת הפנתה גם לעדותו של מר חנן אנדרמן – המומחה לפלסטיקה מטעם נתבעת 5, אשר הגיע למסקנה כי עסקינן במוצר שאינו בטוח לשימוש (פרוטוקול מיום 25 . 2 . 18 , עמודים 199, משורה 24 עד עמוד 200 שורה 2). ב”כ התובעת המלומד, טוען כי נתבעת 1 כשלה בהתנהלותה בכך שלא הייתה מודעת כלל לתהליך הייצור ובדיקת איכות שנעשו למוצר אותו היא משווקת. לעניין זה הוא הפנה לעדותה של הגברת נירה חננאל – מנהלת מעבדת הפיתוח של חברת קוסמופארם בעיימ (חברת בת של סנו) (פרוטוקול מיום 12 . 2 . 18 , עמוד 90, שורה 7 – 11 ובעמוד 91 שורה 2 – 3). התובעת מציינת כי בשנת 2008 ניתן פסייד נגד נתבעת 3 במקרה דומה, (תייא (שלום תל אביב-יפו) 22358 / 05 מסיקה ענבל נ’ ש.שוורץ בע”מ ( 27 . 05 . 2008 ) וכי מעדותה של הגברת נירה חננאל עולה כי היא היתה מצפה, שהנתבעת 3 תעדכן את נתבעת 1 אודות ממצאי פסייד, מה שלא קרה מעולם (עמוד 100 שורה 21 בפרוטוקול מיום 12 . 2 . 18 וכן עמוד 101 שורות 10 – 13 ). לטענת התובעת ניתן ללמוד מעדותו של מר רפי סט (מנכייל ובעליה של נתבעת 5) כי האחריות לבדיקת התאמת המוצר לאריזתו מצויה בידי יצרן המוצר המוגמר ולא על
4.
5.
3 מתוך 40
4g-ל
בית משפט השלום בתל אביב – יפו
בסייד

ת”א 13598 – 06 – 12 א ואח’ נ’ סנו מפעלי ברונוס בע”מ ואח’ כב’ השופט בכיר מנחם (מריו) קליין

בהתאם לסעיף 2 (ג) לחוק צו פיקוח על מצרכים ושירותים 1973 (להלן: “החוק”) לא יתן המנהל רשיון לתמרוק פלוני ולא יחדשו, אלא לאחר שקיבל תעודה מאת מנהל המכון על בדיקת התמרוק פלוני. כמו כן, בהתאם לסעיף 5 לחוק מבקש הרישיון יצרף לבקשתו: (1) שתי דוגמאות מכל סוג תמרוק שעליו מבוקש הרישיון, לשם בדיקה במכון: (2) דוגמא של המכל, סימונה של התווית ותוכנה. סבורני משהוברר שהנייל לא בוצע כדבעי, יש להשית גם על משרד הבריאות האחריות יחסית לנזקי התובעת. לרוכש המוצר – הצרכן הסופי, ישנה הסתמכות על הגוף שעומד מאחורי התוית ייברשיון משרד הבריאותיי. הצרכן הסופי מסתמך על ייחותמת הכשרותיי שניתנת ע”י משרד הבריאות, מבחינתו המוצר נבדק אושר ונמצא בטיחותי עבורו. לצרכן אין את הידיעה או יכולת ההבחנה בין בטיחותם של רכיבי המוצר לייהתאמת התמרוק למטרה המבוקשת’י שהרי ברור שבבואו לצרוך מוצר שעווה לשימוש במיקרוגל, נדרשת התאמת התמרוק למטרה המבוקשת (שעווה לחימום במיקרוגל). מצאתי לאור האמור לעיל, להטיל על המדינה – נתבעת 6, כגוף מפקח ואמון על בטיחות ובריאות הציבור, חובת פיצוי בשיעור של 15 % מהנזק.

למעלה מן הצורך אציין כי עולה מחקירתה הנגדית של הגב’ רינת בכר מטעם המדינה (פרוטוקול מיום 25 . 2 . 2018 עמודים 141 שורות 1 – 24, 142 שורות 1 – 24 ו- 143 שורות 1 – 3), כי צפויה רפורמה בכל תהליכי מתן הרשיונות בהתבסס על הרגולציה האירופאית. הנני סבור שברפורמה הצפויה ראוי לשקול להוסיף לדרישות הקדם המצורפות לבקשת רשיון מוצר, דרישה נוספת – אישור ממכון התקנים שהמיכל המבוקש יהיה עמיד בטמפרטורות של הזרקת החומר ועמיד לשימוש הצרכן הסופי במיקרוגל. כלומר כשיצרן מבקש רשיון למוצר עליו להגיש יחד עם שאר הדרישות גם בדיקה ואישור ממכון התקנים שהמיכל של המוצר תיקני ובטוח. במאמר מחקרי שפורסם ב US Medicine National Institutes of Health נסקרו מקרי כוויות כתוצאה משימוש בשעווה שחוממה במיקרוגל מהם עולה כי למוצרים מסוג יישעווה להסרת שיער לחימום במיקרוגליי יש פוטנציאל להגיע לטמפרטורות לא בטוחות – גם בשימוש עפ”י הוראות היצרן. ממסקנות המחקר ניתן ללמוד על דרכי הזהירות והתווית הוראות השימוש לצמצום הסיכון כתוצאה מחימום שעווה במיקרוגל. כך למשל ראוי לשפר את הוראות השימוש ולהתאימן לעוצמות המיקרוגל השונות:
31 מתוך 40
4g-ל
בית משפט השלום בתל אביב – יפו
בסייד

ת”א 13598 – 06 – 12 א ואח’ נ’ סנו מפעלי ברונוס בע”מ ואח’ כב’ השופט בכיר מנחם (מריו) קליין

נמצא שלשאלה זו יש להשיב בשלילה, כי אז תחולק האחריות לפגיעה על פי מבחן האשמה המוסרית, דהיינו, הצבת מעשי הרשלנות של המזיק והניזוק זה מול זה כדי להשוות ולהעריך את מידתם ומשקלם של מעשיו ומחדליו של כל צד (ראו עייא 417 / 81 מלון רמדה שלום נ’ אמסלם, פייד לח(1) 72, 81; עייא 73 / 86 שטרנברג נ’ עיריית בני-ברק, פייד מג(3) 343, -351 350 ; עייא 542 / 87 קופת אשראי וחסכון אגודה הדדית בע”מ נ’ עוואד, פייד מד(1) 422, 438; עייא 2245 / 91 , 2359 ברנשטיין נ’ עטיה, פייד מט(3) 709, 723). עוד בעשורים הראשונים של המדינה נקבע יימבחן מוסרייי החל במקרים של חלוקת האחריות בגלל רשלנות תורמת (עייא 267 / 58 , מרדכי לקריץ, ואח’ נ ג ד אברהם שפיר, ו-3 אחי : פד”י, כרך יג, ע’ 1250 ; פייים, כרך מ, ע’ 341 ; עייא 144 / 60 מדינת ישראל נגד שואעי חואטי, “אגד” (אשייד) אגודה שיתופית לתחבורה בע”מ, ו-4 אח’ ; פד”י, כרך טז,ע’ 209). המבחן מבוסס על מידת האשמה’. לפי מבחן זה, בית-המשפט בבואו לקבוע את חלוקת מידת הרשלנות של כל צד וצד, צריך לשקול מבחינה מוסרית את התנהגותם הרשלנית זו לעומת זו, וכפי שציין זאת הנשיא אגרנט ב-ע”א 23 / 61 מאיר סימון ו-3 אח’ נ’ ג’חלה מנשה, יז 449 (1963), עמ’ 474:
בעניינים אלה לא ניתן לבית-המשפט לעשות הערכה מוסרית על יסוד חישובים מדויקים, כי אם מחובתו רק לעשות כמיטב יכולתו כדי להגיע לחלוקה צודקת לאור נסיבותיו המיוחדות של כל מקרה ומקרה.”

השופט אליקים רובינשטיין בעייא 9057 / 07 דוד אפל נ’ מדינת ישראל סקר את סוגיית האשם התורם במשפט העברי. הרב אי שינפלד בספרו (נזיקין, סדרת חוק לישראל, תשנייב 1991), מסביר כי עקרונות האשם התורם במשפט העברי דומים לעקרונות נושא זה במשפט הכללי אך הוא מצא לו דרכים מיוחדות לעשיית צדק המביא בחשבון תמונה חברתית רחבה, דוגמת חיוב תשלום חצי נזק על-ידי שור תם שהזיק והפעלת מבט חברתי של מעין פיזור הנזקייי (ראו חוות דעתו של השופט רובינשטיין בדנייא 4693 / 05 בית חולים כרמל נ’ עדן מלול ,פסקה כייו) בענייננו, אני סבור שהתנהלות התובעת, לרבות בעניין הנזק הראייתי שצויין לעיל, מצדיק הפחתת הפיצוי המגיע לה בשיעור 25 % .
33 מתוך 40
4g-ל
בית משפט השלום בתל אביב – יפו
בסייד

ת”א 13598 – 06 – 12 א ואח’ נ’ סנו מפעלי ברונוס בע”מ ואח’ כב’ השופט בכיר מנחם (מריו) קליין
בע”א 516 / 86 “אררט” חברה לביטוח בע”מ נ’ שמעון אזולאי, מ(4) 690 (1986) נקבע ש: “המושג “דרגת נות” אינו מושג חד-משמעי, שפן אחד לו ומובנו אחיד בכל מקרה ומקרה. נהפוך הוא, פסיקתו של בית-משפט זה בנושא תביעות הפיצויים, על-פי פקודת הנזיקין [נוסח חדש] וחוק הפיצויים, שזורה בהלכות לרוב בדבר ההבחנה האפשרית, הנדרשת במקרים רבים, בין נכות רפואית לנכות תפקודית. יש שדרגת הנכות, שנקבעה לנפגע על-פי חוות-דעת של מומחים שהוסמכו לכך, קולעת לשיעור הנכון, גם מבחינת המגבלות שלוקה בהן הנפגע מבחינה רפואית וגם מבחינת יכולתו לתפקד ולהשתכר למחייתו בנסיבות המתקיימות במקרה הנדון. במקרים כאלה ייאמר, כי דרגת נכותו של הנפגע היא אחת וזהה בשני היבטיה. יש שקיים פער, לפעמים פער של ממש, בין מגבלותיו של הנפגע מבחינה רפואית, המתבטאות בדרגת הנכות הרפואית שנקבעה לו, לבין יכולתו של אותו נפגע לתפקד, לעבוד ולקיים את עצמו. במקרה כזה, למשל, יפסוק בית המשפט בתביעה לפיצוי בשל נזק שאינו ממוני על-פי דרגת הנכות הרפואית שנקבעה ועל פיה בלבד, ואילו באשר לנזק הממוני, ייפסק הפיצוי על-י דרגת הנכות התפקודית, שאפשר שתהיה בשיעור גבוה, ואף גבוה מאוד, מדרגת הנכות הרפואית גרידא; ואפשר שתפחת, ואולי במידה ניכרת, מדרגת הנכות הרפואית”
נתבעות
3 – 4
טענו לראשי נזק שלהלן :

1. כאב וסבל- פיצוי גלובאלי בסך: 20 , 000 ₪. 2. הפסד השתכרות עבר ועתיד: 10 , 000 ₪. 3. עזרת הזולת והוצאות רפואיות עבר ועתיד: 2 , 000 ₪. 4. ניכויים: בשל רשלנות התובעת, מכל סכום יש לנכות 100 % אשם תורם.
נתבעות 1 – 2 הצטרפו לטענות נתבעות 3 – 4 לענין הנזקים הנטענים, והוסיפו כי בגין הפסד השתכרות בעבר ולעתיד – אין מקום לפיצוי כלשהוא.
נתבעת 5 – טענה לראשי נזק שלהלן :
35 מתוך 40
4g-ל
בית משפט השלום בתל אביב – יפו
בסייד

ת”א 13598 – 06 – 12 א ואח’ נ’ סנו מפעלי ברונוס בע”מ ואח’ כב’ השופט בכיר מנחם (מריו) קליין
טענת התובעת בעניין הנכות הפסיכיאטרית מוגזמת ולא מצאתי תימוכין של ממש לה, עם זאת טענת ההגנה על העדר נכות לחלוטין, אינה מקובלת עלי.
משכך, ניתן לסכם את עניין הנכויות הרפואיות בטבלה שלהלן :
הנכות | מומחי התביעה
מומחי ההגנה
הכרעת בימ”ש
לגבי שיעור הנכות
תחום הרפואית אסתטית נוירולוגית פסיכיאטרית
100%
5% |

10% 7%

10 % והחמרה ל- 15 % | 5 %
209% |
0%
5%

כפי שניתן לראות, מעיון בטבלה לעיל, סברתי כי הנכות הרפואית המשוקללת של התובעת תהא בשיעור 21 % . לגבי הנכות התפקודית, לרוב הפסיקה קובעת שהנכות הרפואית משקפת נאמנה את הנכות התפקודית ובפרט משלא מצאתי טיעונים כבדי משקל בכדי לחרוג מכך לחומרא או לקולא (ראה למשל ע”א 3049 / 93 גירגיסיאן נ’ רמזי ואח’ פייד נב(3) 792). עם זאת, בדרך כלל אין לצרף את הנכות בגין הפגם האסטטי לנכות התפקודית ומקום הפיצוי הראוי לעניין זה הוא בראש הנזק הלא ממוני (ראו ת”א (שלום ת”א-יפו) 26784 – 03 – 10 טטלמן נ’ מנורה חברה לביטוח בע”מ (פורסם בנבו); ת”א (שלום ת”א-יפו) ראבי עלא נ’ הכשרת היישוב חברה לביטוח בע”מ (פורסם בנבו)). בענייננו אין לפגיעה האסתטית משמעות ממשית לעניין כושר ההשתכרות, משכך הנני קובע כי נכותה התפקודית של התובעת בעקבות האירוע תאונה תהה זהה לשיעורי הנכות הרפואית שנקבעו על ידי בניכוי אחוזי הנכות בגין הצלקת – קרי 12 % (בחישוב אריתמטי).

אשר על כן אני מעמיד את נכותה התפקודית של התובעת בשיעור 12 % .
כאב וסבל – נזק לא ממוני כבר קבעו חזייל ש “לפום צערא אגראיי (משנה, מסכת אבות, פרק ה’, משנה כייג).
37 מתוך 40
4g-ל
בית משפט השלום בתל אביב – יפו
בסייד

ת”א 13598 – 06 – 12 א ואח’ נ’ סנו מפעלי ברונוס בע”מ ואח’ כב’ השופט בכיר מנחם (מריו) קליין

בשל נזקי גוףיי מהדורה רביעית בעמי 857 – 858 ), וצודקת ההגנה שהפיצוי חייב להיות גלובלי, אך הסכום שהציעה נמוך ולא מקובל. על כן אני פוסק לתובעת פיצוי גלובאלי עבור הפסד השתכרות בעבר ופגיעה בכושר ההשתכרות לעתיד (לרבות הפסדי פנסיה) בסך 150 , 000 ₪.
עזרת הזולת, הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה עבר ועתיד

עזרת הזולת התובעת העמידה את נזקיה בגין ראש נזק זה על סך של 150 , 000 ₪. בייב הנתבעת טוען כי מאחר והתובעת לא הרימה את נטל הראיה המוטל עליה להוכחת ראש נזק זה הרי שאין לפצותו בגין ראש נזק זה כלל, והציע לפצותה ב 2 , 000 ₪ לפני משורת הדין. ככל שמדובר לעבר, אנו עוסקים בנזק מיוחד אשר יש להוכיחו בראיות של ממש (עייא 327 / 81 ברמלי נ’ חפוז פייד לח(3) 588, 580, עייא 524 / 74 אסבסטוס נ’ פזגז פייד ל(3) 281 , 285 ; עייא 355 / 80 אנסימוב בע”מ נ’ מלון טירת בת שבע פ”ד לה(2) 800 , 809 ). אולם על פי ההלכה הפסוקה הרי די אם הצביעה התובעת על קיומו של נזק כדי שתזכה בפיצוי, ודי באפשרות להעריך את שיעור הנזק מתוך העדויות כדי שאפשר יהיה להעניק פיצוי גלובלי, (ראה; קציר, פיצויים בשל נזק גוף עמי 587 – 590) לדידי ולאחר שעברתי בעיון על המסמכים המצורפים לתיק בית המשפט, אני סבור כי אי אפשר להתעלם ממצבה הרפואי והתפקודי של התובעת לאחר האירוע על כן לטעמי יש מקום לפיצוי התובעת, בגין ראש נזק זה בסכום גלובלי לעבר ולעתיד בסך 25 , 000 ₪.
סה”כ פיצוי לפני ניכוי:
נזק לא ממוני – כאב וסבל :
.₪ 150,000
הפסדי השתכרות עבר ועתיד:
₪ 150,000
עזרת הזולת, הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה עבר ועתיד :
25 , 000
₪
₪ 325,000

מסך הפיצוי שנקבע, יש לנכות 25 % בגין אשם תורם.
39 מתוך 40
4g-ל
בית משפט השלום בתל אביב – יפו
בסייד

ת”א 13598 – 06 – 12 א ואח’ נ’ סנו מפעלי ברונוס בע”מ ואח’ כב’ השופט בכיר מנחם (מריו) קליין
3.
4.
5.

מאחר והתובעת השתמשה במוצר בעבר, ולפי עדותה היא תמיד קוראת את ההוראות, דין טענותיה בדבר הוראות השימוש כפגם במוצר להידחות ובמיוחד כשההוראות היו ברורות ונהירות לה. טרם ההתקשרות, עובדים מטעם נתבעת 1, ביקרו במפעל נתבעת 3 ובדקו כי קיים בו מערך אבטחת איכות מתאים. (פרוטוקול מיום 12 . 2 . 2018 עמוד 121 שורות 15 – 24 עד עמוד 122 שורות 1 – 4 ). הטלת חובה על משווקים/מפיצים במסגרת דיני נזיקין ועוולת רשלנות לבצע בקרת איכות על מוצרים שלא הם מייצרים הינה חובה שמבחינה עסקית כלכלית ושיקולי מדיניות בלתי מתקבלת על הדעת שכן גורמים אלו מתקשרים עם יצרנים בדיוק לצורך זה. דינה של נתבעת 1 כ- PRIVATE LABEL ופעלה כחנות מפיצה, שהרי פעלה כמשווק סביר שעה שטרם ההתקשרות בדקה כי אצל נתבעת 3 מבוצעים הליכי בקרת איכות בהתאם לתקנים. בנוסף, אין לתובעת עילה כלפי נתבעת 1 עפ”י חוק האחריות מאחר וקיים יצרן המוצר בארץ וזהותו ידועה על תווית המוצר. ככל שתתקבל טענת התובעת כי מדובר במוצר פגום, ברי כי הפגם במוצר (כשל בהזרקת הפלסטיק במהלך ייצור הקופסה או אי התאמתה לשעווה) יוטל על נתבעות 3 ו – 5 שייצרו את המיכל והחומר שבתוכו. יתירה מזו, התובעת הצהירה כי קראה את ההוראות כפי שהיא נוהגת לעשות וכמו כן היה זה השימוש השני במוצר המדובר, כשאין מחלוקת שלא היתה כל בעיה בעת החימום הראשון שנעשה (פרוטוקול מ- 12 . 2 . 17 עמ’ 87 שורה 16).
6.
7.
טענות נתבעים
3 – 4
1.

הנתבעים 3 – 4 טענו כי גרסת התובעת באשר לנסיבות התאונה הינה בגדר עדות יחידה של בעל דין ואין לתת לה כל משקל. משהובהר כי במועד התאונה נכח עמה בן זוגה דאז, יש לזקוף לרעתה העובדה שלא הביאה אותו להעיד, שכן עדותו יכל לשפוך אור על נסיבות התאונה. התובעת מסבירה את החלטתה לא להביאו כעניין אישי הנוגע לאופן שבו היחסים הסתיימו והיא יילא רצת שום קשר איתויי הסבר שאינו משכנע כלל (פרוטוקול מיום 12 . 2 . 17 עמוד 32 שורות 1 – 7).
5 מתוך 40
4g-ל
בית משפט השלום בתל אביב – יפו
בסייד

ת”א 13598 – 06 – 12 א ואח’ נ’ סנו מפעלי ברונוס בע”מ ואח’ כב’ השופט בכיר מנחם (מריו) קליין
5.
ניקוי שאריות השעווה שניתן היה ללמוד מהן על הטמפרטורה שחוממה פוגעת בעיקרון כלל הראיה הטובה ביותר ופועל לרעת התובעת.
טענות נתבעת 6 וצד שלישי 4
1.
2.
בייב משרד הבריאות המלומד טוען, כי אין מחובתו ומעולם לא פיקח על איכות מכלי התמרוקים, בהתאם להוראות חוק הפיקוח על מצרכים ושירותים, תשי”ח-1957, וצו הפיקוח על מצרכים ושירותים (תמרוקים) תשל”ג-1973, שכן פיקוח המדינה נוגע רק בענין הפורמולצייה וההתוויות על גבי האריזה. מומחיות אנשי המקצוע במחלקת התמרוקים שבמשרד הבריאות היא רוקחות ובבדיקתם ניתן הדגש על השפעת התמרוק על גוף האדם, תוך בחינת השימוש לו מיועד התמרוק. במסגרת הבקשה לרישיון התמרוק, אשר הוגשה ע”י נתבע מס’ 3 הוגשה גם הצעה להתוויות על גבי הקופסה, אשר נוסחה ע”י חברת שוורץ. משרד הבריאות אישר את ההתוויה אשר מתייחסת בין היתר, לאופן החימום והשימוש במוצר. בסעיף 7 לסיכומי המדינה צוין שלעניין בטיחות מרכיבי התמרוק, מוודא המשרד כי הפורמולציה לה מתבקש הרישיון, מכילה חומרים המותרים לשימוש בתמרוקים וכן את ריכוז החומרים המותר. רישיון התמרוק נעשה ללא בחינת האריזה. אין באחריות המשרד לבצע בדיקות לעניין המכלים. בדיקות אלו הינן באחריות היצרן והמשווק וכן באחריות מכון התקנים בנסיבות הרלבנטיות. אישור התווית לצורך הענקת הרישיון מתייחס רק בכך שאין בתיאור ובסימון התמרוקים כדי לייחס למוצר סגולה רפואית. וכי נרשמות הערות אזהרה מתאימות לתמרוק. לאור האמור לעיל, על בית משפט לקבוע שהמדינה הינה רק גורם מפקח ואין היא מעורבת בתהליך הייצור או השיווק או אחראית לכך. לדעת המדינה- תיאור הדברים מתיישב עם המסקנות הבאות:
3.
4.
א.
התובעת לא מילאה אחר ההוראות – היה חימום יתר.
ב.
פגם בתהליך ייצור המוצר הוא שגרם לחור ולדליפת השעווה ולא הוראות השימוש ו/או האזהרות על גבי המוצר.
7 מתוך 40
4g-ל
בית משפט השלום בתל אביב – יפו
בסייד

ת”א 13598 – 06 – 12 א ואח’ נ’ סנו מפעלי ברונוס בע”מ ואח’ כב’ השופט בכיר מנחם (מריו) קליין
“עו”ד צ’פניק :
עדה, פלונית :
רק שנייה, תכף נשמע את הסיבה אני רוצה להמשיך את השאלה, בעצמך את אומרת שהוא היה עד לצרחותייך והוא אפילו שטף את רגלך ואני שואל מדוע לא דאגת לזמנו לבית המשפט. אחרי כל הסיפור נפרדנו בערך 3 חודשים אחרי קרות האירוע נפרדנו, והמערכת יחסים הייתה מאוד מאוד מתוחה, מאוד לא נעימה, זה נגמר רע מה שנקרא. כן. ולא שמחתי, לא ידעתי אם הוא ירצה את העדות יבוא לא יבוא, לא רציתי…”
עו”ד צ’פניק : עדה, פלונית :
ובהמשך (עמוד 33, שורות
4 – 10):
“עדה, פלונית :
בעיניי יש קשר. בין מערכת היחסים המורכבת שהייתה ואיך שהיא הסתיימה לבין זה שאני רוצה המשכיות איתו, וכו’. לא רציתי שום קשר איתו. האם את חוששת שאם הוא יגיע לפה האם את חוששת שהוא לא יאמר את האמת על הדוכן?
עו”ד צ’פניק :
לא.
עדה, פלונית : עו”ד צ’פניק : עדה, פלונית:
הוא יאמר את האמת נכון ? כן.”
(ובהמשך בשורות
21 – 23 ):
אתה רוצה תביא אותו. החלטה אישית אני לא מתווכח עם החלטות אישיות.
“עדה, פלונית: עו”ד צ’פניק : עדה, פלונית: עו”ד צ’פניק:
תזמין אותו.
טוב זה נראה עוד מה נעשה איתו…..”
9 מתוך 40