2-44
בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים
רמ”ש
12938 – 12 – 19
א נ’ א
בפני
כבוד השופט סארי ג’יוסי
המבקש
א.ח ע”י ב”כ עו”ד ג’ואד סקס
נגד
המשיבה
א.ש
ע”י ב”כ עו”ד אבו ריא גיהאד
פסק דין
בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט לענייני משפחה בקריות (כב’ השופטת מ. לוי) בתלהיימ
56290 – 07 – 18 מיום 28.11.19 , במסגרתה ניתן צו מניעה הדדי האוסר על שני הצדדים לעשות כל שימוש בכתבי טענות שהוגשו בתיק ייס 3476 – 07 – 19 וב- 37057- 10 – 18 המתנהל לפני בית משפט השלום בעכו וכן נדחתה בקשת המבקש למתן צו לפי פקודת ביזיון בית משפט והוא חויב בהוצאות בסך של 1,000 ₪ לטובת המשיבה.
לאחר שעיינתי בבקשה, מצאתי כי היא מצריכה תשובה.
ולעובדות הרלבנטיות בקצרה; המבקש והמשיבה, בני זוג לשעבר, מתדיינים ביניהם מזה למעלה משנה, במספר תיקים המתבררים במאוחד לפני בית משפט קמא, וזאת בעקבות סכסוך שהתגלע ביניהם. על פי כתבי הטענות, ביום 30.6.18 עזבה המשיבה את בית המגורים ביחד עם שני ילדיהם של הצדדים, לאחר שהיא נטלה עמה כספת שהייתה בבית, ציוד נוסף ורכב משפחתי.
עוד על פי המבקש, המשיבה פרצה לטלפון הסלולרי הפרטי שלו וייגנבהיי או העתיקה חומר רב אשר עניינו תכתובות והודעות, תמונות, הקלטות ועוד, הגם שהמכשיר היה מוגן על ידי קוד סודי כשהמבקש מעולם לא נתן למשיבה רשות ליטול אותו לידיה ובוודאי שלא לחטט בו ולהוציא ממנו חומרים, להעתיקם או לפרסמם.
1 מתוך 5
בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים
רמ”ש
12938 – 12 – 19א נ’ א
בגדרי ההליכים לפני בית משפט קמא, ניתן ביום 1.8.18 צו מניעה האוסר על המשיבה יילהפיץ//או לעשות כל שימוש במידעים, לרבות מסרונים, סרטונים ותמונות אשר הוצאו ממכשיר הטלפון הנייד של המבקש ללא הסכמתו” (להלן: ייצו המניעה”).
כמו כן, יצוין כי בעקבות הסכמה דיונית, נפתחה הכספת והיא הכילה סכום של 42,000 ₪ כאשר שאלת הבעלות על התכולה תוכרע בהמשך.
לפני בית משפט קמא טען המבקש כי המשיבה הפרה את צו המניעה ובאופן מודע, משעשתה שימוש במידעים שקבלה בעקבות פריצת מכשיר הטלפון הסלולרי, במסגרת תלונה שהגישה נגדו בלשכת עורכי הדין. למען שלמות התמונה יצוין כי המבקש הינו עורך דין במקצועו.
אי לכך, פנה המבקש לבית משפט קמא בבקשה על פי פקודת ביזיון בית משפט וביקש כי זה יכוף על המשיבה תשלום קנס יומי שלא יפחת מ- 5 ,
000 ₪ על מנת שתפעל לגניזת חלק מהתלונה שהגישה בלשכת עורכי הדין.
כמו כן, המבקש הגיש לפני בית משפט קמא בקשה למתן הרשאה להצגת כתבי טענות וזאת לפני בית משפט השלום בעכו, במסגרת תביעה שהגיש צד ג’ כנגדו וכנגד המשיבה וזאת בתיק מס’ -37057
10 – 18 ועניינה החזרת כספיו של צד ג’ ובסך של 40,000 ₪ אשר נטען כי הושמו בכספת בביתם של המבקש והמשיבה. כזכור, המבקש טען כי המשיבה נטלה את הכספת עם עזיבתה את הבית, והוא סבור שכתבי הטענות שהוגשו לפני בית משפט קמא נחוצים לשם ניהול הגנתו בפני תביעת צד ג’ המתנהלת בבית משפט השלום.
המשיבה לא התנגדה לבקשה למתן הרשאה להצגת מסמכים בהליכים המתנהלים בין הצדדים ואף ציינה שאין צורך לקבל הרשאה משהמבקש יכול לעשות זאת ייללא הרשאהיי. עוד הוסיפה המשיבה כי אין לה התנגדות כי ייתינתן הרשאה הדדיתי להצגת המסמכים הרלבנטיים בהליכים המתנהלים בין הצדדים ובהליכים הקשורים אליהם (אשר הוגדרו על ידי המבקש ייהספיחיםיי).
שונה הייתה עמדת המשיבה באשר לבקשה על פי פקודת ביזיון בית משפט. המשיבה טענה כי היא לא הפרה את צו המניעה, וכי דין הבקשה להידחות משתלונתה לוועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין הוגשה כדין ובה פירטה את העבירות האתיות שלהערכתה בוצעו על ידי המבקש, כאשר בכך היא פעלה בהתאם לייזכותה וחובתהיי. עוד הוסיפה כי ועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין וכך גם המשטרה, הם בגדר גופים מוסמכים הפועלים על פי חוק, ובית המשפט לא אסר ולא יכול היה
2 מתוך 5
בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים
רמ”יש 12938- 12 – 19
א נ’ א
לאסור עליה להגיש תלונה לגופים אלה. תגובת המשיבה הכילה טענות נוספות שלא מצאתי כי הן רלבנטיות, לא להליך בפני בית משפט קמא ובוודאי לא להליך כאן.
ס
פ
ס
בעקבות שתי הבקשות שהגיש המבקש לפני בית משפט קמא, ניתנה כאמור החלטתו מיום 28.11.19 מושא בקשת רשות ערעור זו, שזו לשונה: 1. “ניתן בזאת צו האוסר על שני הצדדים לעשות כל שימוש בכתב הטענות (ללא נספחים) השייכים לתיק ייס 3476- 07 – 19 בהליך 37057 – 10 – 18 המתנהל בבית משפט השלום
ס
בעכו.
ס
2. באשר לבקשה למתן צו לפי פקודת ביזיון בית משפט הרי שבשים לב לסיפא הצו מיום
1 / 8 / 18 וגם הגיונם של דברים וחובתם של אנשי אכיפת החוק לשמור סודיות במילא, אין
בחשיפה כנטען בכדי להפר את הצו. 3. משכך, הבקשה למתן צו לפי פקודת ביזיון בית משפט נדחית. התובע ישלם הוצאות לידי הנתבעת בסך 1,000 ₪. 4. המזכירות תמציא החלטה זו לב”כ הצדדים”.
המבקש מיאן להשלים עם אותה החלטה, והגיש את בקשת רשות הערעור בה טען כי שגה בית משפט קמא משלא התייחס לבקשה להיתר ספציפי ומצומצם להצגת כתבי טענות וכן משדחה את הבקשה על פי פקודת ביזיון בית משפט, כאשר לשיטתו בית משפט קמא שגה הן בפן המהותי והן בפן הפרוצדורלי.
המשיבה השיבה לבקשה, והיא חזרה על אותן טענות שהעלתה לפני בית משפט קמא, אולם לפני חידדה כי הערכאה שאסרה את השימוש בחומרים שונים ומלפניה ניתן צו המניעה, היא האמונה על פירוש אותו צו ועל קביעת גדריו. מכאן, משמצאה הערכאה הדיונית כי הדבר לא נאסר במסגרת אותו צו מניעה, אין עוד להרהר אחר החלטתה זו.
משהוגשה התשובה אני מחליט לדון בבקשה כאילו ניתנה הרשות והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, מצאתי לקבל את הערעור במלואו, להורות על ביטול החלטת בית משפט קמא, ועל החזרת הדיון בבקשות על מנת שהכרעתו תינתן לאחר שיקיים דיון במעמד שני הצדדים.
את עמדתי זו אנמק בקצרה.
אכן, אין כל פסול במתן החלטה קצרה או תמציתית, אולם זו אמורה לפרש את הטעמים שעמדו מאחורי ההכרעה שהתקבלה בגדרה.
3 מתוך 5
בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים
רמ”ש
12938 – 12 – 19
א נ’ א
באשר לבקשה למתן הרשאה להצגת כתבי טענות, לא מצאתי התייחסות מפורשת במסגרת החלטת בית משפט קמא, ואף ניתן לומר כי זו אינה מתיישבת עם תגובת המשיבה שהונחה לפניו. מכל מקום, בית משפט קמא לא ציין האם הוא מקבל או דוחה את הבקשה.
גם אם נתייחס לאותה החלטה לפיה ניתן צו הדדי האוסר על שני הצדדים לעשות כל שימוש בכתבי הטענות בהליך המתנהל בבית משפט השלום בעכו, כהחלטה הדוחה את הבקשה, עדיין חסרה בהחלטה ההנמקה המהווה חלק בלתי נפרד הימנה. לא ראיתי להכביר מילים באשר לחובת ההנמקה אציין בקצרה כי כבר נפסק ייחובת ההנמקה חשובה היא במיוחד … היא מהחשובים שבאתגרים בפניהם חייב שופט, המפעיל שיקול דעת, לעמודיי (ראו רעייא 8996
/ 04 עודד שכטר נ’ נציגות הבית המשותף פייד נט(5) 17 (2004)) כאשר העדרה בנסיבות דנן מחייב השבת הדיון לפני בית משפט קמא על מנת שיתן הכרעה חדה וברורה ביחס לבקשה ולצידה את נימוקיו.
ועתה לחלקה השני של בקשת רשות הערעור העוסק בדחיית הבקשה על פי פקודת ביזיון בית משפט.
ראשית, יש לומר, כי מחובתו של בית משפט קמא היה לזמן את הצדדים לדיון לפניו במסגרת הבקשה, לאפשר קיום חקירות ככל שיבקשו ורק לאחריה ליתן את החלטתו.
שנית, יש לדחות את טענות המשיבה לפיהן בית המשפט שנתן את ההחלטה – צו המניעה, הוא בית המשפט שפירש אותה במסגרת הבקשה על פי פקודת ביזיון בית משפט ועל כן ייאם קיים ספק ספיקא בדבר פרשנות ההחלטה וכוונת בית המשפט מאחורי אותה החלטה הרי מי שמוסמכת לפרש אותה החלטה, ולהסביר את הכוונה מאחוריה, היא השופטת שנתנה את ההחלטה, ואם כב’ השופטת שנתנה את ההחלטה קובעת כי אין בחשיפה כנטען כדי להפר את הצו הרי יש לכבד קביעתה ואין להתערב בהחלטתהיי.
אכן, הצדדים מתדיינים לפני בית משפט קמא וצו המניעה ניתן מלפניו. יחד עם זאת, משעסקינן בצו מניעה המנוסח בלשון ברורה ופשוטה, והנוקט איסור גורף ובלתי מסויג על שימוש במידעים שהתקבלו ממכשיר הטלפון הנייד של המבקש, ללא קבלת הסכמתו, מתקשה אני לקרוא לתוך אותו איסור, סייג כזה או אחר, דוגמת זה לו טענה המשיבה המתיר לה שימוש במידעים לשם הגשת תלונה ללשכת עורכי הדין.
גם אם נניח לרגע כי מתעוררת כאן מחלוקת פרשנית, בית משפט קמא לא היה מוסמך ליתן את דעתו לגביה, ללא שהצדדים נחקרו נגדית לפניו.
4 מתוך 5
בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים
רמ”ש
12938 – 12 – 19א נ’ א
מכל מקום, בית משפט קמא ציין בהחלטתו כי לא היה בחשיפה הנטענת כדי הפרת צו המניעה מאחר וייחובתם של אנשי אכיפת החוק לשמור על סודיות במילאיי.
אין בהנמקה זו כדי להכשיר את השימוש שנעשה באותו מידע וחשיפתו לפני אותם גורמים – לשכת עורכי הדין, המהווים לכאורה, על פי לשון צו המניעה, צד ג’ שחשיפת המידע לפניו נאסרה.
שלישית, גם אם בית משפט קמא סבר כי חשיפה זו מתאפשרת חרף צו המניעה, וכי בכל מקרה זה לא יחול על גורמי האכיפה או גורמים אחרים, עדיין על ההחלטה היה לקיים את חובת ההנמקה, במובן זה שהדברים יפורשו במסגרתה וזאת כמובן לאחר קיום דיון במעמד שני הצדדים ומתן הזדמנות נאותה להשמיע את טענותיהם לאחר שמיצו את זכות החקירה הנגדית.
נוכח כל האמור לעיל, אני מקבל את הערעור, מורה על ביטול החלטת בית משפט קמא על מנת שישוב וידון בבקשות לאחר קיום דיון במעמד שני הצדדים.
המשיבה תשלם למבקש הוצאות משפט ושכייט עו”ד בסך של 6,000
₪.
ככל שהופקד עירבון המזכירות מתבקשת להשיבו לידי ב”כ המבקש, עבור המבקש.
מותר לפרסום ללא שמות הצדדים וללא פרטים מזהים.
ניתן היום, יייח טבת תשייפ, 15 ינואר 2020, בהעדר הצדדים.
סארי ג’יוסי, שופט
5 מתוך 5
