קס
בית משפט לענייני משפחה בתל אביב – יפו
ו”ס
5046 – 10 – 19
א. נ’ א.
24 אוקטובר 2019
בעניין נ. הורי
לפני כבוד השופט ארז שני
המבקש:
נ.
א.
נגד
המשיבה: י. א. נוכחים: המבקש וב”כ – עורך דין אלירן לוי המשיבה וב”כ – עורכת דין מיטל אורשלם
פסק דין מונחת לפניי תובענה ליישוב סכסוך שכל עניינה בקשר אשר נותק בין אב לבין בתו, כבת 14 . 5 שנים והכל על רקע נתק כאמור אשר אירע בשעתו בין האב לבין בת גדולה יותר שהיא כיום חיילת.
הבנתי כי מדובר בנתק קצר ימים אשר נמשך פחות מחודש ימים ומן הראוי לומר כי התגובה המהירה שבעצם הגשת הבקשה היא היא הדרך הנכונה יותר לנהוג, שכן כאשר נוצר נתק קל הרבה יותר לטפל בו בסמיכות להיווצרות הנתק מאשר לאחר המתנה ממושכת.
אתקדם מכאן ואסביר, שיחסי ההורים הם כאלה שאין שום צורך במפגשים נוספים ביחידת הסיוע לא רק כי הצדדים ייצהוביסיי זה לזו על פני עוד שלושה תיקים קשורים, אלא משום שמקריאת תגובת האם לבקשה ומדבריה ודברי באת כוחה לפניי היום, אזי ייאין על מה לדבריי.
למעשה, מביע האב בבקשתו חשש כי משהגיעה הנערה לגיל בו יילקח רצונה בחשבון ברצינות, לאור גילה, אזי תתמרן האם את הבת הצעירה לאותו מקום בו תמרנה את הבת הגדולה – לאמור, לא רק הכחדת הקשר בין האב לבין הבת אלא בעדיפות גם להכחדת דמותו בעיני הבנות שתיהן.
כאשר מוגשת בקשה שעניינה, בעצם, ניכור הורי נוקט בית המשפט ספקנות עד אשר מקבל הוא את עמדת הצד השני ועד אשר רואה הוא את השקפתו של הצד השני.
והנה האם, לא רק שאין היא מקיימת את חובתה שבדין ומואילה לומר ייאמרתי לבת והיא לא רוצהיי, הרי למעשה הקורא את תגובתה מבין שהיא נותנת לבת לא סתם יירוח גביתי אלא יירות עזה”י והיא כשלעצמה סוברת שנזק ייגרם לבת אם תפגוש את אביה וכל ניסיון לכפות על הבת לעשות זאת אינו אלא דימיון משפטי של דורשי ייליטרת הזמן”.
אם נרצה לדבר בלשון של משפטנים נאמר כי מדובר בעשיית דין עצמית לשמה.
ספק גמור בעיניי אם היינו מגיעים למקום שהגענו אלמלא תמיכתה ועידודה של האם את הבת, אלמלא הבנתה המוטעית לטעמי כי חשוב יותר חברות מאשר אב וכי עדיף להעלים את דמות האב מחיי הבת.
כתבתי בשעתו כי המונח ייניכור הורייי אשר בשימוש בתי המשפט לעת הזו, אינו זהה בהכרת לתסמונת הניכור ההורי כפי שתוארה על-ידי גרדנר ואומצה בפסיקת בתי המשפט העליון והמחוזי.
אלא שבכאן, מקריאתי את התגובה, מבין אני שאין מדובר במחדל בלבד ואמירתה של באת כוח האם כי אין מדובר בפלילים אינה אלא התרסה אל מול הטענה בדבר עשיית דין עצמית.
פסק דין הקובע זמני שהות הינו הוראה חוקית. הפרת ההוראה החוקית היא בגדר עבירה או במילים אחרות, כפי שכתבתי כבר בעבר – הורה אינו רשאי ליתן מקלט בביתו בזמני השהות אשר נועדו להורה האחר וללא רשות של בית המשפט.
ניתוק קשר בין הורה לבין ילדו אינו נמנה על הזכויות החוקיות שיש לקטין. קטין אשר מחליט להתגרשיי ממי מהוריו, רצונו לא יכובד בהעדר צידוק מתאים והורה אשר תומך בגישה שכזו בוודאי הורה משמורן נוהג, וזאת בלשון המעטה, שלא כדין.
אם אומרת לי האם והיא אומרת, שאין לי סמכות לאכוף את הקשר וכי מדובר כאמור בדמיון משפטי שוגה היא.
לבית המשפט סמכויות לנקוט כמעט כל סנקציה השמורה, בין השאר גם לרשויות ההוצאה לפועל – לאמור, לא רק נקיטת סנקציה כלכלית אלא גם סנקציות שבשלילת רישיון הנהיגה של האם, שלילת דרכונה, הגבלת יכולתה להחזיק בחשבון בנק ועוד.
נכון שהפסיקה קובעת כי מקום בו יכולה לשכת ההוצאה לפועל לטפל לא יטפל בכך בית המשפט, אך אין תוצאה הפוכה האומרת כי בית המשפט אין לו את הסמכויות שיש ללשכת ההוצאה לפועל וההפך הוא הנכון.
מדובר, כאמור בבקשה, בקשיים להשיג את המשיבה בטלפון, בסירוב לאפשר לבת לפגוש את האב במרכז הקשר, בצורך בקביעת פגישה נוספת שאף היא סוכלה על-ידי האם ואם דיברנו קודם בעשיית דין עצמית, כאן כבר מדובר בזילות החלטה שיפוטית ייטריהיי אשר ניתנה על-ידי בית המשפט אגב הליכים אלה.
המעיין בתגובה אשר הגישה האם היום (וראה, למשל סעיף 37), שם מכנה את האב יאטום המצפה להוקרה וחיבה מן הבת ללא קשר להתנהלותו כלפיה). אלא שעדיין אין אני מבין (וראה סעיף 38, שם) מה פסול חמור נמצא בהתנהלות האב, המסרב יילהיעלס”י לטובת קונסרבטוריון, לטובת מקהלה או לטובת חתירה למצוינות.
ביני לביני, גם אם נצרבה הקטינה בשמשה של ….. אגב נסיעה עם האב, אין מדובר אלא וכמתאפיין בניכור הורי, בהעצמת אירוע של מה בכך לכלל פשע נורא אשר יצדיק את הניכור ההורי.
סבור אני כי במדרג הסנקציות ובראי הבעיה, שעה שאני רואה בהתנהלות האם ובדרך התנסחותה כהורה מנכר, אין כל טעם בחיוב האם להתייצב במרכז הקשר לא מפני שרוצה אני ליתן לה יירות גביתיי לזילותה את החלטות בית המשפט, אלא משום שסבור אני כי יש צורך במינון גבוה יותר של טיפול מאשר מרכז הקשר.
הואיל וכך, ממנה אני את דוקטור ענבל קיבנסון-בראון ומבקשה לחדש את הקשר בין הקטינה לבין האב לאלתר. בהוצאות דוקטור קיבנסון-בראון יישאו הצדדים – האב 20 % והאם 80 % כפרי התנהגותה והתנהלותה של האם.
לא תגיע הקטינה למי מהמפגשים – תישא האם בהוצאות דוקטור קיברסון-בראון בסך 800 ₪ לכל מפגש וכן בהוצאות האב בסך 800 ₪ נוספים, לכל מפגש אשר יבוטל שלא בהסכמת המומחית.
מצפה אני מבאת כוח האב למסור עותק החלטה זו לדוקטור קיברסון לאלתר, תוך שמבהיר אני כי אם ירצה מי מן הצדדים בהמשך ליווי ההליך – מן הראוי לפתוח תביעת משמורת, שכן אני מורה על סגירת תיק יישוב הסכסוך.
אומר לבסוף כי אסור לו לבית המשפט לוותר על התנהגות שאינה חוקית, על זילות החלטות שיפוטיות ועל התנהלותה של האם כמי שסוברת שהיא יכולה לעשות ככל העולה על רוחה ואין איש יכול לנקוף אצבע.
למעשה, אסור לו לבית המשפט שלא להחליט ושלא לעשות ותפקידו הוא לפעול, כך קובעת ההחלטה ושוב אומר שאין מדובר בדימיון משפטי.
משכך, תישא האם בהוצאות ההליך לטובת האב בסך 5 , 000
₪.
