בית דין אזורי לעבודה בתל אביב – יפו
סע”ש
23 – 01 – 17
08 08 ספטמבר 2019
1
לפני: כב’ השופטת מיכל נעים דיבנר נציגת ציבור (עובדים) – גב’ אלינורה וינטרוב נציגת ציבור (מעסיקים) – גב’ רינה לנצ’נר
התובעת
מריה מחאמיד, ת.ז 200615219 ע”י עוייד ג’דיר ניקולא ועוייד ראמי שומר
הנתבעת
ניו שן קליניק בע”מ, ח.פ 511836272 ע”י עו”ד שלומית גוטרמן כספי ועו”ד שלומי בן רפאל
ידידת בית הדין
נציבות שוויון הזדמנויות בעבודה
עייי עוייד מיראל נחום
פסק דין
פתח דבר
התובעת ביקשה להתקבל לעבודה כרופאת שיניים אצל הנתבעת, אשר חיפשה באותה עת אדם לתפקיד. בראיון שנערך לתובעת עם הבעלים ומנהל הנתבעת, הוא בחן עמה את עמדתה ביחס לאפשרות שתסיר בזמן העבודה את כיסוי הראש שהיא עוטה מסיבות דתיות (להלן – חיג’אב) ולאחר שהתובעת השיבה בשלילה, נמסר לה כי לא התקבלה לעבודה. נציבות שוויון הזדמנויות בעבודה (להלן – הנציבות) פנתה בכתב לנתבעת והלינה על התנהלותה האמורה, בטענה כי הפלתה את התובעת על רקע דתה. בעקבות הפניה, הודיעה הנתבעת כי היא חוזרת בה וכי התובעת מוזמנת להתחיל ולעבוד אצלה. בשלב זה התובעת היא זו שלא חפצה לעבוד בנתבעת והיא לא השיבה לנתבעת. י
7 8 9 10 11 12 13
1 מתוך 16
בית דין אזורי לעבודה בתל אביב – יפו
סע”ש 23 – 01 – 17
1 2 3 4 5 6
8
40.
הטענה למצב בטחוני קיצוני, הגורם למתיחות יתר של הלקוחות, אף היא אינה הופכת את הדרישה להסרת החיג’אב לדרישה ייממן העניין”י, או כזו המתחייבת מהמשרה או מהתפקיד. עטית חיג’אב נתפסת אמנם אצל אנשים מסוימים ואף בחלק מהמדינות, כאיום תרבותי או כביטוי לשאיפתו של האסלאם הרדיקלי להביא לכינונן של מדינות הלכה אסלאמיות (גי שטופלר, מאחורי הרעלה – הטלת הגבלות על עטיית כיסוי ראש לנשים במדינות ליברליות, משפט וממשל יב תשייע 191, 193), אלא שברי שאין כל רציונאליות בבסיס החשש מפני אישה, רק מחמת שהיא עוטה חיג’אב, ולכן גם זו אינה אלא דעה קדומה סטריאוטיפית, וודאי שלא ייתנאי ממן העניין”. במקרה יחיד בו נקבע כי הדרישה להסרת החיג’אב רלוונטית ומותרת ואינה עולה כדי אפליה, היה זה בהקשר של מוסד לימודים עדתי, בו הונהגה תלבושת אחידה שהחיג’אב לא תאם אותה ובית המשפט הגבוה לצדק קבע כי הדרישה להסרת החיג’אב שירתה את אופיו ומהותו של המוסד ולכן היתה מותרת, וראו: “מאחורי דרישת האחידות בלבוש ובהתנהגות עומדים שיקולים חינוכיים הקשורים לאופיו ולמהותו של בית הספר, כבית-ספר של עדה דתית. באמצעות האחידות בלבוש ובהתנהגות נמצא המכנה המשותף, המאפשר לתלמידים כולם – נוצרים בני העדה היוונית-קתולית ונוצרים בני עדות עדתיות אחרות, נוצרים ושאינם נוצרים – לקיים מערכת חיים משותפת בבית הספר, המבוססת על פלורליזם דתי ועדתי. פגיעה בלבוש ובהתנהגות האחידה תביא לפגיעה באופיו של בית הספר ובאיכותו הייחודית, וסופה פגיעה במסגרתו הייחודית ובעמדה הדתית (המתונה) השולטת בבית הספר”
11
13
14 15 16
17
הו
20
21
2
א
26
בג”ץ 4298 / 93 מונה ג’בארין נ’ שר החינוך, פייד מח(5) 199 (1994) 41. השאלה אם ראוי להחיל פסיקה דומה גם בראי חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה טרם הוכרעה, שכן ההחלטה היחידה שניתנה בעניין דומה, בוטלה בהסכמה בבית הדין הארצי (סייע (אזורי י-ם) 9022 – 06 – 10 נאדרה נמרי – בית ספר שמידט לבנות, החלטה מיום 23 . 8 . 10 ; עע (ארצי) 51754 – 08 – 10 נאדרה נמרי – בית ספר שמידט לבנות, מיום 1 . 2 . 11 ). מכל מקום, המקרה שבפנינו שונה בתכלית, שכן הנתבעת אינה מחזיקה בצביון ייחודי שהחיגאיב מנוגד לו. 42. הנתבעת ניסתה, ללא הצלחה, לשכנע אותנו כי החלטתה שלא לקבל את התובעת לעבודה נועדה להגן דווקא על התובעת מפני לקוחות בעלי דעות קדומות. דעה
29
32 33
11 מתוך 16
בית דין אזורי לעבודה בתל אביב – יפו
סע”ש
23 – 01 – 17
1 2 3 4 5 6 7 8 9
11 12 13 14
15
עובדים יהודים ובכל זאת לדחות מועמדים לעבודה מחמת היותם בעלי מאפיינים של חרדים. עצם העסקת יהודים אינה מכשירה את אפליית החרדים, שאף היא נעשית על רקע היותם בני הדת היהודית. מכל מקום, התנהגות מפלה אינה מחייבת עמדה עוינת כלפי המופלה, אלא נבחנת על רקע ההתנהגות והתוצאות: ייעקרון השוויון צופה פני התוצאה: תהא כוונתו של אדם טהורה וזכה ככל־ שתהא, אם התוצאה המתקבלת ממעשהו תוצאת הפליה היא, ייפסל מעשהו כלא־היהיי (בגייץ שדולת הנשים, עמי 654) מכאן שגם אם נקבל כנכונות את טענות המנהל ביחס לעמדותיו כלפי דו קיום בכלל והעסקת ערבים בפרט, אין בכך כדי לשנות מעצם הקביעה כי התנהגותו כלפי התובעת הייתה התנהגות מפלה ותוצאותיה היו פוגעניות. 45. יתרה מכך, אף שהנתבעת ובעליה רואים עצמם כדוגלים בדו קיום ובשוויון לאזרחים הערבים, הרי שבפועל אפשרו לתפיסה סטריאוטיפית חסרת יסוד להוביל אותם בעת קבלת ההחלטה בדבר קבלתה של התובעת לעבודה. ויודגש – לא תפיסתם של לקוחות הנתבעת כפי שזו מבקשת לצייר, כי אם תפיסת הנתבעת ובעליה אשר סברו כי מראה החיג’אב ירתיע לקוחות, בעוד שברי כי לקוחות רבים, ודאי ערבים, אך לא רק, לא יסרבו לקבל טיפול מרופאת שיניים עטוית חיג’אב. לא למותר לציין בהקשר זה, כי על פי מחקר שנערך בשנים האחרונות, בשונה מתמונת המצב העגומה בשוק התעסוקה הישראלי בכללותו ביחס להעסקת ערבים, דווקא במערכת הבריאות השילוב של ערבים הוא רחב היקף ומאופיין באפשרויות קידום, רכישת מעמד מקצועי ומתן הזדמנות שווה (ט’ רוזנר, רפואה שלמה – מערכת הבריאות בישראל כמודל לחיים משותפים של יהודים וערבים, המרכז הרפורמי לדת ומדינה, פברואר 2017) ומשמעות הדבר, בין היתר, הינה כי אין בסיס עובדתי לטענת הנתבעת לרתיעת לקוחות כהצדקה לדחיית מועמדותה של התובעת. נציין עוד כי מנהל הנתבעת העיד בפנינו שלעיתים לקוחותיו מסרבים לקבל טיפול על ידי רופא שיניים ערבי ועמדתם זו אינה גורמת לו להימנע מהעסקת ערבים. לא מצאנו כי החיג’אב משנה מכך מהותית. הנתבעת לא פעלה אפוא במקרה הנדון על יסוד דבר, פרט להרגשתו האישית של מנהלה ולכל היותר, של חלק מעובדיה. משלא הוצג בפנינו כל בסיס לסברה כי קבלה לעבודה של רופאת שיניים עטוית חיג’אב עשויה להזיק לעסקיה של הנתבעת, ממילא אין לנו צורך לדון בשאלה האם בסיס כאמור, לו היה מוצג, יכול
16 17
18 19
20
21
22
23
24 25
27 28 29 30
13 מתוך 16
בית דין אזורי לעבודה בתל אביב – יפו
סע”ש 23 – 01 – 17
49.
1
3
אלא שבנסיבות העניין, ובשים לב לכך שמדובר בפיצוי ללא הוכחת נזק, שמטרתו הרתעתית, סבורות אנו כי יש שיקולים התומכים בהקטנת הפיצוי הראוי : ראשית, כפי שעלה מעדויותיהם של התובעת ושל מנהל הנתבעת, הריאיון והשיחה שהייתה לאחריו היו בנימה מכבדת. מנהל הנתבעת לא זלזל בתובעת ולא ניסה לפגוע בה. התנהגותו פגעה בה מאוד בסופו של דבר, אולם בזמן אמת הוא לא היה מודע לכך. הדברים שנרשמו לו מאוחר יותר בפניית הנציבות, לא נאמרו לו בשלב זה. התרשמנו כי המנהל לא הבין באותה עת כי מעשיו עולים כדי אפליה. מדובר אפוא בהתנהגות מפלה ובתוצאה מפלה, אך רף החומרה, המושפע גם מהכוונה ומהאופן בו נעשו הדברים הינו נמוך יחסית (בשונה לדוגמא מהמקרה שהובא בעמדת הנציבות ובו התרשם בית הדין שהמעסיק נקט בגישה מזלזלת כלפי העובדת, סע”ש (אזורי -חיפה) 60479 – 06 – 14 אספניולי – אוסמה, מיום
6
8
9 10 11
.(25.6.15
12 13
שנית, מיד לאחר שהועמדה על כך שנקטה אפליה כלפי התובעת וקיבלה ייעוץ משפטי ראוי, הודיעה הנתבעת לנציבות כי היא מצרה על הפגיעה שנגרמה לתובעת וכי היא משנה מהחלטתה ונכונה לקלוט את התובעת לעבודה. וכך כתבה:
14
…”
16
17
18
20
10. מכל מקום ומבלי שיהיה בכך משום הודאה כלשהי באיזו מן הטענות, מובן ממכתבך כי הגב’ מחאג’נה נפגעה, ועל כך מצרה מרשתנו. 11. לפיכך, מעוניינת מרשתנו להציג לגב’ מחאג’נה להיקלט אצלה לעבודה כרופאת שיניים, וזאת באופן מיידי, במתכונת ובתנאים כפי שיסוכמו בין הצדדים. נאמר במפורש, כי הצעה זו נשלחת מתוך רצון טוב ובכוונה שלמה ואמיתית לכונן יחסי עבודה טובים ופתוחים.
21
22
25
התובעת והנציבות שייצגה אותה באותה עת לא מצאו לנכון להמשיך בהידברות החיובית בה החלה הנתבעת. כפי שהתברר מחקירת התובעת, במועד שליחת מכתב הנציבות כבר ידעה שהתקבלה לעבודה במקום אחר ומסיבה זו, כמו גם מן הטעם שלא חפצה לעבוד בנתבעת לאחר שפגעה בה, לא נעתרה להצעת העבודה. איננו מבקרים את החלטת התובעת וסיבותיה מובנות לנו בנסיבות העניין. יחד עם זאת, שלא כתובעת, אנו סבורים כי תגובתה המידית של הנתבעת למכתב הנציבות, גם אם לאחר קבלת ייעוץ משפטי וגם אם חלק משיקוליה היו למנוע תביעה משפטית, מעידה על הבנה והכרה בטעות, בשלב מוקדם יחסית ובוודאי לפני שהוגשה התביעה דנן. 15 מתוך 16
28 29 30 31 32 33
בית דין אזורי לעבודה בתל אביב – יפו
סע”ש
23 – 01 – 17
את יודעת נשארתי עם הסימפתיה נשארתי עם הרצון אבל אני לא יכול לממש אותו…אני לא יכול לממש אותו בתנאים האלהיי
ל.
4
.8
6 7
ביום 21 . 3 . 16 פנתה הנציבות אל מנהל הנתבעת בהתראה לפני הגשת תביעה מחמת אפליה על רקע דת בקבלה לעבודה. ביום 6 . 4 . 16 השיבה הנתבעת לנציבות, באמצעות בייב, וציינה בתשובתה, בין היתר, כי מטרתו של המנהל הייתה למנוע יימצבים לא נעימים שעלולים להתעורר במקום העבודה על רקע המציאות השוררת בימים אלה בארץ, וזאת בין היתר מתוך דאגה למועמדת עצמה…”. הנתבעת הוסיפה וציינה כי היא מצרה על כך שהתובעת נפגעה ומציעה לה להיקלט אצלה לעבודה כרופאת שיניים באופן מידי. הפעם התובעת היא זו שלא נעתרה להצעה וביום 1 . 1 . 17 הגישה תביעתה דנן.
8
9 10
.9
תמצית טענות הצדדים
10.
14 15 16
17
11.
18
19
20
1
לטענת התובעת הוכח שרק מחמת עטיית החיג’אב לא התקבלה לעבודה והופרכה גרסת הנתבעת לפיה התובעת התבקשה רק לגלות גמישות עם עטיית החיג’אב, בהתאם לרצון הלקוחות. אף אם הייתה גרסה זו נכונה אין בה כדי להפחית מחומרת המשמעות של ההחלטה שלא לקבלה לעבודה מטעם זה לבדו. בפסיקה ענפה נקבע כי עקרון השוויון הוא מנשמת אפו של המשטר הישראלי וכי הפרתו פוגעת הן באינטרס הציבורי והן בכבודו של הפרט. כוונתו של המפלה אינה חשובה אלא התוצאה של מעשיו. כך גם אין משמעות לשאלה אם הנתבעת מעסיקה מוסלמים, שכן את התובעת לא קיבלה לעבודה מחמת דתה בלבד. התנאי שקבעה הנתבעת לקבלת התובעת לעבודתה – הסרת החיגאב – אינו ממן העניין, שכן אינו מתחייב מאופיו או ממהותו של התפקיד הנדון. לא זו בלבד שהנתבעת לא הציגה טעם ענייני לדחיית מועמדותה של התובעת, אלא שהחלטתה התבססה על סטריאוטיפים שהמחוקק ביקש לשרש, בהם ראיית החיג’אב כסממן של איום או של סיכון. הצעת הנתבעת לקבל את התובעת לעבודה לאחר פניית הנציבות, לא הייתה אמיתית ומהימנה אלא מהפה ולחוץ ולא היה בה כדי לתרום לריפוי הפגיעה וההשפלה שגרמה הנתבעת לתובעת.
12.
13.
27
28
3 מתוך 16
בית דין אזורי לעבודה בתל אביב – יפו
סע”ש
23 – 01 – 17
עמדת הנציבות
20.
2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12
21.
הנציבות טענה כי זכותם של אזרחיה הערבים של המדינה לשוויון נובעת מעצם היותה של המדינה דמוקרטית ויש למחוק כל כתם של הפליה כנגד אזרחיה הערבים של המדינה. בפועל, כפי שעולה ממחקרים רבים שנערכו, האוכלוסייה הערבית במדינה הינה אחת הקבוצות המודרות, המוחלשות והמופלות בשוק העבודה. הגברים הערבים לרוב יעסקו בענפים ובמשלחי יד בחלק התחתון של סולם המיומנויות, כך שיקבלו שכר נמוך יחסית, ידרשו לפרישה מוקדמת מהעבודה המתאימה לצעירים חסרי השכלה ועוד. הנשים הערביות אינן נוטלות חלק משמעותי בשוק העבודה. שיעור הערבים המובטלים ושיעור הערבים העניים גבוה משמעותית מייצוגם בכלל האוכלוסייה. מחקר חדשני ומקיף של הנציבות אשר פורסם לאחרונה מאשש לראשונה כי ישנן אוכלוסיות שלמות, בהן האוכלוסייה הערבית, המודרות מענפים בעלי רמת השתכרות גבוהה או מצויות בייצוג יתר בענפים המציעים תעסוקה לא איכותית. על רקע דברים אלו, יש לדחות את טענת הנתבעת המבקשת להצדיק את אי קבלתה של התובעת לעבודה על רקע העדפת לקוחותיה. החלטה בדבר קבלת עובד לתפקיד צריכה להתבסס על הערכה אובייקטיבית של דרישות התפקיד. הטענה להעדפת לקוחות מביאה למעשה לכדי ביטוי את הדעה הקדומה של הטוען ואת השפעתם של סטריאוטיפים ונטיות בלתי מודעות, אף באופן לא רצוני. לא די בכך שהנתבעת או לקוחותיה מעדיפים שרופאת השיניים שתטפל בהם לא תעטה חיג’אב, אלא יש להוכיח שמדובר בדרישה המתחייבת מהתפקיד. מכל מקום אין תימוכין לטענה כי לקוחות הנתבעת, או אפילו מרביתם, יעדיפו לקבל טיפול מרופאת שיניים שאינה עוטה חיג’אב. את החריג לאיסור ההפליה, המבוסס על קריטריון שלכאורה מפלה אך למעשה מתחייב מאופיו ומהותו של התפקיד, יש לפרש בצמצום ועל פי בחינה אובייקטיבית ולא סובייקטיבית. מכל מקום הנטל להוכיח את קיומו של החריג בנסיבות העניין מוטל על המעסיק. כוונת המעסיק, גם אם היא טובה, אינה שוקלת, אלא יש להפעיל את המבחן האובייקטיבי-תוצאתי.
14 15 16 17 18 19 20
יפו
21
22.
23 24
25
23.
27
5 מתוך 16
בית דין אזורי לעבודה בתל אביב – יפו
סע”ש
23 – 01 – 17
ואמונתו. שנאת זרים קללה כפולה בה: היא משחיתה את צלם אלוהים של השונא וממיטה רעה על השנוא על לא אוון בכפו. עלינו לגלות יחס אנושי וסובלני כלפי כל מי שנברא בצלם ולקיים את הכלל הגדול של שוויון כל בני-אדם בזכויות ובחובות.”י
בג”ץ 392 / 72 אמה ברגר נ’ הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה, מחוז חיפה פייד כז(2)
.(1973) 771 ,764
28.
7
9 10 11
12
13 14 15
מעמד מיוחד ניתן להטמעת עקרון השוויון בעולם התעסוקה וזאת מתוך מודעות גוברת לייחשיבותה של העבודה לחיינו ולהיותה מקור מרכזי לסיפוק, משמעות, הגשמה, הגדרה עצמית, התפתחות אישית, קשרים בין אנושיים ומעורבות חברתית”י (ע”ע (ארצי) 209 / 10 ליבי וינברגר – אוניברסיטת בר אילן, 6 . 12 . 12 ). כך נפסק כי “בעבודה אנו מבלים חלק ניכר מזמננו; היא מאפיין מרכזי של הגדרתנו העצמית וזהותנו; ובאמצעותה אנו זוכים למעמד חברתי וכן מעריכים את עצמנו ויכולותינו. לכך יש להוסיף את חשיבות העבודה – וההשתכרות המופקת באמצעותה – לאפשרותנו להתקיים בכבוד, לאיכות חיינו, וליכולתנו לממש את בחירותינו ולכתוב את “סיפור חיינו”. כך בפרט בחברה המודרנית, בה משאביו הכספיים של אדם משליכים על חלקים משמעותיים של חייו…” (ע”ע (ארצי) 1842 – 05 – 14 וע”ע (ארצי) 49264 – 04 – 14 עיריית ירושלים – גלית קידר, 28 . 12 . 16 ). בשים לב לאלו נחקקה לאורך השנים ייחקיקת השוויון בעבודה”י (כהגדרתה בסעיף 1 לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, תשמייח-1988 (להלן – חוק שוויון ההזדמנויות), המונה 12 חוקים כמפורט בתוספת לחוק (לרבות חוק השוויון עצמו). מטרתם של כל אלו לעגן את עקרון השוויון ביחס לכלל היבטי העבודה ולכלל האוכלוסיות הרבות והמגוונות המועסקות בישראל. בנוסף למפקחי העבודה שתפקידם לפקח על ביצוע הוראות חוק שוויון ההזדמנויות (סעיף 18 לחוק) הוקמה בחוק נציבות שוויון ההזדמנויות בעבודה שמטרתה היא יילקדם את ההכרה בזכויות לפי חקיקת השוויון בעבודה ואת מימושן” וזאת באמצעות, בין היתר:
17 18
29.
21
טיפוח תודעה ציבורית באמצעות חינוך, הדרכה והסברה, ככל שתפקיד זה אינו מוטל על רשות ציבורית אחרת הפועלת על פי דין; עידוד תכניות ופעילויות; שיתוף פעולה עם אנשים או גופים אחרים, לרבות מעסיקים ועובדים; 7 מתוך 16
בית דין אזורי לעבודה בתל אביב – יפו
סע”ש
23 – 01 – 17
מן הכלל אל הפרט
34. לנוכח השיחה המוקלטת בין התובעת לבין מנהל הנתבעת אין ולא יכולה להיות 2 מחלוקת כי רק מחמת עטיית החיג’אב לא התקבלה התובעת לעבודה בנתבעת. 3 מנהל הנתבעת אישר בעדותו כי על סמך קורות החיים וכישוריה התאימה 4 התובעת לתפקיד (עמי 35, ש’ 21) ובשיחה המוקלטת הוא הוסיף והסביר לתובעת 5 כי הותירה רושם חיובי בריאיון העבודה, כאשר ברור שרק החיג’אב כיסה על 6 נכונות הנתבעת לקבלה לעבודתה. 35. טענת הנתבעת כי התובעת לא נדרשה להסיר את החיג’אב, אלא רק נדרשה לגלות 8 גמישות ביחס לעטיית החיג’אב, בהתאם לצרכי/דרישות הלקוחות, לא הוכחה. 9 הדבר לא נזכר בשיחה המוקלטת עם המנהל ודווקא עולה ממנה ההיפך: באותה שיחה אומר המנהל לתובעת “…כולם חשבו שבאופן הזה עם הכיסוי ראש זה לא 11 יעבוד אצלנו במרפאה…זה לא יעבוד…אנשים…גם אם אנחנו נקבע לך תורים 12 ונמלא את היומן…אנשים לא ירצו ללל…יהיה המון בעיות עם זה…”. דבריו של 13 המנהל לא מתייחסים למקרים נדירים אלא לייהמון בעיותיי שהוא צפה שיתעוררו 14 כתוצאה מקבלה לעבודה של אישה עטוית חיג’אב. דבריו לא מותירים מקום 15 לספק – הבקשה מהתובעת הייתה להסכים להסיר את החיגאב בעת עבודתה, 16 בכדי למנוע רתיעת לקוחות ממנה חששה הנתבעת, ולא רק במקרים קיצוניים או 17 ייחודיים. מכל מקום, גם אם הבקשה הייתה למקרים ייחודיים לא היה בכך כדי 18 לשנות מהכרעתנו, שכן אין אבחנה מהותית בין השתיים. יתרה מכך, ספק בליבנו 19 אם דרישה להסרת החיג’אב אד הוק, לפי דרישת לקוח, אינה חמורה יותר 20 ומשפילה עוד יותר מאשר דרישה כללית לעשות כן. מנהל הנתבעת לא הצליח 21 להסביר בעדותו כיצד סבר שהדבר אפשרי כלל מן הבחינה המעשית. 36. מהדברים שלעיל עולה אפוא, כי הנתבעת דרשה מהתובעת להסכים להסרת החיג’אב, בין אם לפי דרישת לקוח ובין אם בכל זמן העבודה, כתנאי לקבלתה 24 לעבודה; כי אלמלא הייתה התובעת מסרבת לדרישה הייתה התובעת מתקבלת 25 לעבודה וכי הדרישה להסרת החיג’אב נבעה לכל היותר מחמת החשש הערטילאי 26 שחלק מלקוחות הנתבעת יירתעו מקבלת טיפול על ידי רופאה עטוית חיג’אב. 27 37. דחיית מועמדותה של התובעת מחמת עטיית החיג’אב, בשל דעה קדומה של 28 לקוחות או של הנתבעת ומי מעובדיה, עולה כדי הפליה המנוגדות לחוק שוויון 29
23
9 מתוך 16
