בית משפט השלום בפתח תקווה
ת”א
41855 – 07 – 17
תיק חיצוני:
לפני
כבוד השופטת מירב כפיר
תובע: נתבע שכנגד
א.א
נגד
נתבעות: תובעות שכנגד
1.
ר.ש
2. פלונית
פסק דין
לפניי תביעה ותביעה שכנגד לתשלום פיצויים ללא הוכחת נזק בגין לשון הרע. כמו כן כוללת התביעה שכנגד תביעת נזקים רפואיים בגין עוולת הרשלנות.
6 7
בהתחשב בהחלטתי מיום 12 / 6 / 18 ובסע’ 70(ג1) לחוק בתי המשפט, התשמ”ד-1984 ועל מנת לאזן בין פומביות הדיון לבין זכות הנתבעת 2 לפרטיות, יוותרו כל כתבי ביהייד והפרוטוקולים בתיק זה חסויים ופסהייד ניתן יהיה לפרסום ביום 15 / 8 / 19 . כיוון שכך ועל מנת למנוע זיהוי הצדדים לא ייקראו הצדדים בשמותיהם.
רקע עובדתי התובע (להלן לצורך הנוחיות ייקרא כך גם בתביעה שכנגד), והנתבעות (להלן לצורך הנוחיות תיקראנה כך גם בתביעה שכנגד) גרו באותו בניין בבית המשותף. הנתבעות הן מי שפעלו כוועד הבית של הבניין מ- 2 / 15 ועד שלהי שנת 2016. אין מחלוקת כי במהלך השנים הסכים התובע לשלם רק 120 ₪ לחודש כדמי וועד בית וזאת בשל טענתו כי לא ניתן לגבות יותר כספים בהתאם להנחיות האגודה לתרבות הדיור. יתר השכנים שילמו דמי וועד בית בסכומים גבוהים יותר בהתאם לדרישות וועד הבית בסך של 160
15
16
4.
17
.
.5
19
באסיפת וועד בית שנערכה ב- 10 / 16 בה הוחלט על החלפת וועד הבית בוועד חדש, סקרו הנתבעות את מצב התשלומים בבניין ודיווחו כי התובע חייב סך של 1 , 960 ₪.
1 מתוך 11
בית משפט השלום בפתח תקווה
ת”א
41855 – 07 – 17
תיק חיצוני:
.69
1
מהאמור עולה כי לא הוכחה כל פעולה של התובע שאינה בגדר התנהלות סבירה שיש בה להוות רשלנות. כיוון שכך לא ניתן לחייב את התובע בגין עוולת הרשלנות ולא בהוצאות שנגרמו לנתבעת 2 לצורך קבלת חוות הדעת.
.70
3
סיכום לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את התביעה וכן את התביעה שכנגד. בהתחשב בתוצאות ההליך והתנהלות הצדדים במהלכו, כל צד יישא בהוצאותיו.
זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום
ניתן היום, כייו תמוז תשע”ט, 29 יולי 2019, בהעדר הצדדים.
מירב כפיר, שופטת
11 מתוך 11
בית משפט השלום בפתח תקווה
ת”א
41855 – 07 – 17
תיק חיצוני:
.16
1
.17
התובע טוען כי המכתבים שכתב אינם מהווים לשון הרע, כי לא כתב את המילים המיוחסות לו על המעלית וביחס לנזקים הרפואיים טוען כי לא הוכח כל קשר סיבתי או נזק. לאור האמור יש לבחון השאלות כדלקמן: א. האם פרסום חובותיו של דייר לוועד הבית על לוח המודעות של הבניין מהווה לשון הרע? והאם הנתבעות תלו פרסומים אלה על לוח המודעות של הבניין. ב. האם נגרמו לתובע נזקים ממכירת דירתו? והאם יש לפסוק לו פיצוי כלשהו? ג. האם המכתבים ששלח התובע ב- 10 / 16 וב- 11 / 16 מהווים לשון הרע? ד. האם הוכחה עילת לשון הרע המיוחסת לתובע בכתיבת המילה “שרמוטהיי עם שמה של הנתבעת 1, על דלת המעלית! ה. האם קיימת לנתבעת 2 עילת תביעת רשלנות כנגד התובע בגין נזקיה הרפואיים!
.18
13
.19 .20
עדויות הצדדים הגישו תצהירים ארוכים להם צורפו נספחים רבים ומבלי להבהיר באופן פרטני הקשר של הנספחים לתצהירים ויוער כבר כעת כי היה בכך, כמו גם בכתבי הטענות הלא ממוקדים שהוגשו עייי הצדדים, להכביד שלא לצורך. התובע הגיש תצהיר בתמיכה לטענותיו. מטעם הנתבעות הוגשו תצהיריהם של הנתבעת 2 ובעלה. בנוסף, הוגשו תצהירים ונחקרו העדים מטעם הנתבעות: רויים כהן, גבי זהבה וגבי הלה שהם שכנים וחברים של הנתבעות. התצהירים היו ברובם מגמתיים ומכל מקום לא היה בהם כדי להועיל ליישוב המחלוקות אלא רק להאריך ולהכביד על ההליך שלא לצורך. כמו כן הוגשה חוות דעת של דייר איגור אויפה מה- 15 / 1 / 18 שבסיכומה נקבע כי האירועים בבניין בחודש 10 / 16 גרמו לנתבעת 2 נזק רפואי. הנתבעת 1 הגישה תצהיר אולם לא יכלה להתייצב לדיון ועייכ אין בתצהיר כדי להוות ראיה בתיק. עוד יצוין כי מטעמה של נתבעת 2 צורפו מסמכים רפואיים- שלא באמצעות מומחה רפואי ולא ניתן לקבלם כראיה. כן צורף מכתב של פסיכולוגית קלינית הגב’ רני עובדיה. יובהר כי למרות שבסיום המכתב נכתב כי הפסיכולוגית מצהירה שמדובר בחוות דעת שניתנה לצורך משפט, הרי שמכתב זה לא הוגש כחוות דעת בהתאם לפקודת הראיות שכן בפתח חוות הדעת לא מופיעים פרטי המומחה והשכלתו ועל כן לא ניתן לקבלו כראיה.
דיון והכרעה
3 מתוך 11
בית משפט השלום בפתח תקווה
ת”א
41855 – 07 – 17
תיק חיצוני:
.28
1
לאחר שבחנו את היקף זכות היסוד של חופש הביטוי נעבור לבחינת המבחנים בניתוח הטענה בעילת לשון הרע. בע”א 89 / 04 דייר יולי נודלמן נ’ נתן שרנסקי ואח’ (פורסם בנבו, מיום 4 . 8 . 08 ) נקבע בסעיף 17 לפסק
3
הדין :
יימהלך הניתוח של טענת הפגיעה בשם הטוב, המולידה עוולה בנזיקין ומזכה בפיצוי, בנוי מארבעה שלבים. ראשית, יש לפרש את הביטוי, בהקשר אובייקטיבי, ולשאוב ממנו את המשמעות העולה ממנו, על פי אמות מידה מקובלות על האדם הסביר. פרשנות זו יש להשעין הן על מובנם הפשוט של דברי הפרסום המפורשים, והן על האמור “בין שורותיו”, כפי שמכלול זה עשוי להתקבל ולהתפרש בעיני האדם הסביר (סעיף 3 לחוק). שנית, יש לבחון האם על פי משמעות זו, מהווים הדברים יילשון הרע” על פי סעיף 1 לחוק, והאם אופן אמירתם מהווה “פרסום” כמשמעותו על פי מבחני סעיף 2 לחוק. בשלב שלישי, יש לבחון את תחולת ההגנות השונות על הפרסום, על פי סעיפים 13 עד 15 לחוק, אשר תחולת מי מהן עשויה לשלול את אחריותו של המפרסם לפרסום לשון הרע. גם שלב זה עשוי לכלול רכיב המתייחס לפרשנות הביטוי ולסיווגו, למשל, כביטוי של עובדה או ביטוי של דעה, לשם התאמתו להגנה הרלבנטית. בשלב הרביעי, אם ממלא הפרסום את תנאי שלושת השלבים הקודמים, נבחנת שאלת הסעדים, ובתוכם שאלת הפיצוי הראוי לתובע.” ככלל, המבחן המדריך את ביהמייש בקובעו האם בפרסום יש משום הוצאת לשון הרע אינו מבחן סובייקטיבי, המבוסס על תחושותיו והרהורי ליבו של התובע, אלא מבחן אובייקטיבי. מבחן זה מבוסס על בדיקת משמעות הביטוי בעיני הקורא הסביר, תוך בחינת מכלול הדברים, ללא ניתוק ביטוי או משפט מהקשרו ותוך עמידה על ההקשר הכולל במסגרתו נאמרו הדברים הנטענים להיות לשון הרע (ראו: ע”א 1104 / 00 אפל נ’ חסון (פורסם בנבו, מיום 10 . 1 . 2002 )). וכעת נעבור לבחינת הראיות בהקשר לפרסומים הרלוונטיים תוך בחינת זכויות היסוד המשפיעות עליהן, בהתאם לצורך.
.30
20
22
.31
32.
.33
האם הפרסומים ת/1-ת/2 מהווים לשון הרע הפרסום הראשון מהווה כאמור לעיל פרוטוקול של אסיפת הדיירים מחודש 10 / 16 ובו נכתב כי התובע חייב כספים לוועד הבית. אין מחלוקת כי הפרסום הראשון הושם בכל תיבות הדואר של השכנים ועם התנהלות זו התובע מסכים וטען כי לו כך היו הדברים לא הייתה מוגשת התביעה. לטענת התובע הפרסום על לוח המודעות של הבניין הופך את הפרוטוקול לפרסום פוגעני שמטרתו להשפילו וע”כ יש בו משום לשון הרע. ראשית יצוין כי התובע לא הוכיח שהפרסום נתלה על לוח המודעות.
.34
.35
5 מתוך 11
בית משפט השלום בפתח תקווה
ת”א
41855 – 07 – 17
תיק חיצוני:
.40
1
3
41.
5 6
42.
מעבר לצורך ייאמר כי גם לו היה מדובר בפרסום המהווה לשון הרע הרי שקיימת לנתבעות הגנת ייאמת דיברתייי בהתאם לסעיף 14 לחוק איסור לשון הרע , שכן אין חולק כי התובע עשה דין לעצמו בהפחתת דמי הוועד ופרסום החוב על לוח המודעות של הבניין יש בו עניין ציבורי לכלל ציבור הדיירים, כך ידעו אודות המאזן של הבניין. נכונים הם הדברים גם לגבי הפרסום השני (ת/1), המהווה הודעה של הוועד הנכנס שלפיה יש להעלות את דמי וועד הבית בשל הגירעון ודרישה מהתובע, שאינו משלם המיסים במלואם בקביעות, להסדיר את חובו. בהקשרו של פרסום זה ייאמר כי ממילא לא הנתבעות תלו אותו על לוח המודעות אלא גבי זהבה כפי שאישרה בחקירתה (שוי 17 – 21 , עמ’ 45). התובע הרי מאשר כי אינו יודע מי תלה את ההודעה ועל כן לא היה מקום כלל להגיש תביעה בגין מודעה זו כנגד הנתבעות. עולה כי לא הוכח פרסומם ת/1 ו-ת/2 ע”י הנתבעות ולא רק זאת, אלא שאין בפרסומים אלה משום לשון הרע. לא הוכחו נזקים לתובע משקבעתי כי הפרסום נעשה כדין הרי שלא מגיע לתובע תשלום בגין נזקים שלכאורה נגרמו לו. מעבר לצורך ייאמר כי התובע כלל לא הוכיח את ההפסד שנגרם לו כביכול ממכירת דירתו. ההיפך הוא הנכון, שהרי התובע אישר כי ניסה למכור את הדירה מספר פעמים בעבר ולא קיבל את הסכום שדרש בגינה, כך שהעלאת טענה כאילו נאלץ למכור במהירות ומכר במחיר מופחת אין די בה. התובע אף לא צירף כל חוות דעת ביחס לשווי הדירה ולא הוכיח אף את הקשר הסיבתי שבין מכירת הדירה לאירועים הנטענים. עוד יצוין כי לא היה מקום להגיש תביעה הכוללת גם את הפיצוי הסטטוטורי המירבי עייפ החוק וגם פיצוי בגין נזק ממוני לכאורה שנגרם, יש בכך משום כפל תביעה בגין אותו רכיב.
43.
.44
.45
17 18
.46
.47
.48
תביעה שכנגד הרישום הפוגע במעלית והמכתב מה- 13 / 11 / 16 אפתח ואומר כי לא הוכחו עילות לשון הרע ביחס לרישום במעלית או בגין המכתב מה- 13 / 11 / 16 . העדים מטעם הנתבעים לא העידו כלל על הרישום במעלית. הנתבעת 1 שהרישום התייחס אליה כביכול לא התייצבה לחקירה ולא העידה אודות אותו רישום. ב”כ הנתבעות אף לא חזר בסיכומיו על עילה זו ונראה כי נזנחה ולא בכדי (שהרי לא ניתן לדעת מי כתב אמירות מעין אלה אם בכלל ולנתבעות לא הייתה כל ראיה לכיתוב האמור). אשר למכתב מה- 13 / 11 / 16 הרי שלאחר שעיינתי בו לא מצאתי בו כל אמירה המהווה לשון הרע וממילא גם בתביעה לא פורט מהו הלשון הרע במכתב זה. המכתב מהווה דרישת התובע להתנצל בפניו ודרישה לתשלום פיצוי כספי. הא ותו לא.
29
.49
31
7 מתוך 11
בית משפט השלום בפתח תקווה
ת”א
41855 – 07 – 17
תיק חיצוני:
1
ה
5
3
.54
11
.55
הנתבעות מצטטות את הסעיף באופן חלקי ומתייחסות רק לאמירות התובע לפיהן הוועד העסיק את העובדים בבניין ומכך הן למדות כי הוא מייחס להן מעילה ושחיתות. אולם הן מתעלמות באופן מכוון מהאמור בהמשך הסעיף בו מבהיר התובע כי הוועד אמנם שילם את כל הכסף מראש עבור השיפוץ וכי מדובר בהתנהלות שגויה, אולם התובע טורח להבהיר כי הוא בטוח שהתנהגות זו לא הייתה בכוונה.- כך במכתב! בוודאי שלא ניתן לקבל פרשנות כאילו יש כאן האשמה בגניבה ומעילה, שהיא האשמה חמורה, כאשר התובע מסביר באופן מפורש כי מדובר בהתנהגות לא מכוונת של הוועד. ברי כי בסעיף זה אין אפילו רמז ללשון הרע. אשר לתקוות שנוסחו ע”י התובע כי הוועד החדש יפעל באופן שקוף ותקין (ברישא למכתב) וכן יפעל על פי החוק והתקנות (כאמור בסע’ 2 למכתב) הרי שקריאת הסעיפים אינה מלמדת דווקא על הרמיזות להן טוענות הנתבעות אלא הבעת משאלת לב של התובע ביחס להתנהלות הוועד החדש ולאו דווקא ביקורת על הוועד היוצא, כאשר יש לזכור כי מלכתחילה רצונו של התובע היה בהפחתת תשלומי מיסי הוועד וייתכן כי לכך כיוון במשאלותיו. גם האמור בסע’ 4 למכתב אינו מהווה רמז ללשון הרע. התובע מתאר מה שידוע לו ובירר לטענתו באופן אישי ומעלה משאלת לב כי אין בהתנהגות זו בעייתיות. לא ניתן להתייחס להעלאת תקווה כזו כאל לשון הרע. גם לו ניתן ללמוד מתקוות הלב של התובע אודות הוועד הנכס כדברי ביקורת (מרומזת) על הוועד היוצא, דהיינו הנתבעות, אין בביקורת כדי להוות לשון הרע. כאשר מדובר בוועד בית שהוא גוף המשפיע על מכלול דיירי הבניין בהחלטותיו וכאשר מדובר בהבעת דעה הכוללת ביקורת מרומזת וגם זאת בלשון שאינה בוטה או מתלהמת יש להעדיף את חופש הביטוי על פני הזכות לשם טוב. ודוק, נוכח מכתביו של התובע הועברה התנהלות ועד הבית לרוית כהן אשר בחן ומצא כי יש להקפיד על מתן חשבוניות ואף קבלת חשבוניות בגין הוצאות שהוצאו, דהיינו הביקורת של התובע הביאה לידי בחינה עצמית של הוועד וקבלת הנחיות להתנהלות תקינה יותר. באיזון בין הזכות לחופש הביטוי לזכות להגנה על השם הטוב, בהינתן העובדה כי וועד בית הוא גוף שמשפיע על דיירי הבניין ויש לכל הדיירים בבניין עניין באופן פעילותו ובהינתן העובדה שמדובר בביקורת מרומזת, אם בכלל, שהרי ניתן להתייחס לכך כאל משאלת לב לאופן פעילות הוועד החדש, לא ניתן להתייחס לדברים כאל לשון הרע. לאור האמור אני סבורה כי אין באמור במכתב משום לשון הרע ויש לדחות התביעה בעילה זו.
15
16
.56
17
57.
58
.58
.59
29
.60
32
לא הוכחה עילת הרשלנות בכתב התביעה מייחסת הנתבעת 2 את עוולת הרשלנות לתובע בטענה כי מעשיו גרמו לה לנזק רפואי. בתמיכה לטענותיה צירפה את חוות הדעת של דייר אויפה ומסמכים רפואיים נוספים אשר כאמור לעיל, לא ניתן לקבלם כראיה ועייכ אתמקד בחוות הדעת.
9 מתוך 11
