בימה”ש לענייני משפחה תל אביב, השופטת ורד שביט פינקלשטיין: פס”ד בתביעה למתן צווי מניעה בעניין נכסים מכוח צוואה (תמ”ש 50215-04-17)

לא מצאת פסק דין שחיפשת? ניתן לעשות חיפוש מתקדם ולמצא את כל רשימת פסקי הדין!

בית משפט לענייני משפחה בתל אביב – יפו
תמ”ש
50215 – 04 – 17
עותק לפרסום
בפני
כב’ השופטת ורד שביט פינקלשטיין
תובעת:
ר’ ב’ ר’
ע”י ב”כ עו”ד אפרים קלוג ו/או שחר קלוג
נגד
נתבע:
י’ ר’
ע”י ב”כ עו”ד יורם עברון
פסק דין
4 5
מונחת לפני תובענה למתן צו מניעה קבוע האוסר על הנתבע לבצע כל פעולה אשר פוגעת בזכויותיה העתידיות של בתו התובעת בנכסים אשר הוקנו לה בצוואת אמה המנוחה לאחר אחרית ימיהם ושנותיהם של הוריה (המנוחה והנתבע), ואלו הם: דירה ב — (להלן: יידירת ג’יי) ובית המגורים ב ~~~ (להלן: “בית המגוריםיי). כן עתרה התובעת להתיר לה לרשום הערה מתאימה בלשכת רישום המקרקעין ביחס לזכויותיה העתידיות בנכסים אלו.
7
לחילופין ובנוגע לבית המגורים בלבד, ככל שנמכר בית המגורים, עתרה התובעת להורות כי כל תמורה שהתקבלה (או תתקבל) ממכירת בית המגורים תעבור לידיה.
11
12
הצדדים להליך, רקעו וטיבו :
13
14
1.
התובעת היא בתם הבכורה של הנתבע ושל המנוחה ני ר’ ז”ל (להלן: “המנוחה”).
15
6
17
יצוין, כי מלבד התובעת לנתבע ולמנוחה שני בנים משותפים נוספים – י’ ר’ (להלן : יייייי) ואי רי (להלן : יאייי) (להלן שניהם: ייהבנים ו/או ייהאחים”).
18
אומנם, הבנים אינם בעלי דין בהליכים שלפני, אולם מהווים דמויות משמעותיות בהתנהלות המשפחתית ולמרבה הצער גם בסכסוך שנתגלע בין התובעת והנתבע. אין חולק כי בין התובעת לבין שני אחיה שוררים יחסים עכורים ביותר ובפרט עם האח אי, כפי שיפורט להלן.
23
3.

הנתבע הינו יליד 1934, נכה צהייל, עיוור בעל דרגת נכות של 100 % . עם זאת, חרף נכותו הצליח הנתבע לקיים חיים יפים ומלאים ביחד עם המנוחה לאורך כל השנים.
26
4.
יצוין, כי הנתבע והמנוחה היו נשואים זלייז במשך כ-60 שנים עד לפטירת המנוחה בטרם עת ביום
27
.18.7.15
1 מתוך 25
בית משפט לענייני משפחה בתל אביב – יפו

תמ”ש 50215 – 04 – 17
עותק לפרסום
34.

עסקינן בצוואה משותפת למנוחה ולנתבע. כך עולה במפורש מסעיף 9 . 6 לצוואה בו נרשם “התנאי כאמור נקבע על ידי בהסתמך על צוואתו של י’ הנחתמת במקביל..” וסעיף 9 . 7 לצוואה בו נרשם ייהכוונה המשותפת של י’ ושלי היא …” וכן מדברי הנתבע עצמו ייהחלטנו ביחד וכתבנו ביחד” (עמ’ 107, ש’ 18), כך שקיימת הסתמכות של המנוחה על הוראות צוואת המנוח. עוד עולה כי המנוחה ביקשה בצוואתה ליצור הסדר של יייורש אחר יורשיי כמשמעו בסעיף 42 לחוק הירושה, התשכייה – 1965 על פיו בשלב הראשון הנתבע זוכה בכלל עיזבונה ובשלב השני (לאחר פטירת הנתבע יבדלייא) זוכים במה שיוותר שלושת הילדים. עם זאת, אין המדובר בהסדר פשוט ושגור של יייורש אחר יורש”י אלא הסדר מפורט ומחושב במסגרתו קבעה המנוחה תנאים ותניות אשר מבטאים את רצונה ואומד דעתה של המנוחה על פי צוואתה.
3 4 5 6
ה
7
8 9
10 11
35.
16 17
אשר לנכסי המקרקעין שירש הנתבע מהמנוחה, קבעה המנוחה בסעיף 6 לצוואה באופן מפורש כך ייהנני מורה ומצווה כי י’ ימשיך להשכירם, עפ”י שיקול דעתו הבלעדי, עד אריכות ימיו ושנותיו ולא ימכור אותם”…, קרי ברירת המחדל מבחינתה של המנוחה היא שהנתבע ימשיך להשכיר את הנכסים במובחן ממכירתם. בהמשך קבעה המנוחה כי מכירת הנכסים תהיה ייאלא אם כן הדבר יהיה נחוץ כדי להבטיח את כל צרכיו ומחסורו, בתנאים כפי שקיימים במועד עריכת צוואתי זו, לרבות כל הצרכים הרפואיים ו/או הסיעודיים להם יזקקיי, ללמדך כי מכירת הנכסים צריכה להיות מתוך צורך ו/או נחיצות ממשיים על מנת להבטיח את צרכיו ומחסורו של הנתבע. ולסיום קבעה המנוחה כי יילמען הסר ספק יובהר, כי אני מעניקה לי את שיקול הדעת הבלעדי בהחלטה האם יש צורך במכירת נכס כדי להבטיח את צרכיו, אם לאו ואני מבקשת שלא תירשם שום הערה בפנקסי המקרקעין המגבילה אותו מביצוע מכירה של נכסים, ככל שימצא לנכון לעשות כן”, קרי אי רישום הערה המגבילה את הנתבע במכירת הנכסים הינה בתנאי שהמכירה נועדה להבטחת צרכיו ומחסורו של הנתבע כמפורט בצוואה.
19 20 21 22
23
.36
הנה כי כן, מלשון הצוואה עולה במפורש כי גם לאחר שהמנוחה ציוותה את כלל רכושה לנתבע, אזי ברירת המחדל מבחינתה היא שהנתבע ימשיך להשכיר את הנכסים עד אחרית ימיו ושנותיו ובעניין זה העניקה המנוחה לנתבע שיקול דעת מוחלט. אולם, בכל הנוגע למכירת הנכסים, אין המדובר בשיקול דעת מוחלט, אלא שיקול דעת מותנה בכך שמכירת הנכסים הינה נדרשת להבטחת צרכיו ומחסורו של הנתבע באותם תנאים שקיימים בעת עריכת הצוואה לרבות צרכים רפואיים ו/או סיעודיים להם יזדקק. זאת ועוד, מאחר שהמנוחה סמכה על הנתבע שימכור את הנכסים לצורך הבטחת צרכיו ומחסורו בלבד, ביקשה המנוחה שלא תירשם הערה מגבילה בלשכת רישום המקרקעין. יוצא, איפוא, כי גם הוראת המנוחה לאי רישום הערה המגבילה את הנתבע במכירת הנכסים מכילה בחובה הוראה לפיה מדובר במכירה שנדרשת לצורך הבטחת צרכיו ומחסורו של הנתבע בלבד.
32
35
37.

לסיכום, על פי לשון צוואת המנוחה מכירת הנכסים הוגבלה באופן מפורש אך ורק לצורך הבטחת צרכיו ומחסורו של הנתבע. בנסיבות אלו, אין ולא ניתן לקבל את טענות הנתבע כי המנוחה הורישה 11 מתוך 25
37
בית משפט לענייני משפחה בתל אביב – יפו
תמ”ש
50215 – 04 – 17
עותק לפרסום
.41

2 3
ד
בהקשר זה אציין כי אינני מקבלת את טענת הנתבע לפיה המנוחה הקנתה לנתבע את שיקול הדעת הבלעדי להחליט האם יש צורך במכירה של נכס ואיזה נכס למכור משום הרצון לשמר את ההפרדה הנכסית ביניהם (ס’ 28 לסיכומי הנתבע). טענה זו מתעלמת מרצונה הכללי של המנוחה בצוואתה להבטיח ככל שניתן כי הנכסים שהורישה לנתבע ישמרו בידי ילדיה וכן להבטיח כי מכירת הנכסים תעשה כצורך חיוני בלבד להבטחת צרכיו ומחסורו של הנתבע. במאמר מוסגר אציין כי דווקא טענת הנתבע לפיה כל החלטה של הנתבע למכירת אחד הנכסים תפגע בילד אשר אמור לרשת אותו בשלמות, מלמדת על כך שכל מכירה צריכה להיעשות בדיוק לשם המטרה אותה ביקשה המנוחה להבטיח, קרי רק אם קיים צורך חיוני או ממשי להבטחת צרכיו ומחסורו של הנתבע בבחינת חריג לכלל ולא הכלל עצמו.
מ
6
ח
8
42.
12

על רקע האמור ובפרט אומד דעתה של המנוחה כמפורט לעיל, יש לבחון האם מכירת בית המגורים בנסיבות דנן היתה נחוצה על מנת להבטיח את צרכיו ומחסורו של הנתבע. בהיבט זה אציין כי השאלה האם מכירת נכס כלשהו נועדה להבטחת צרכיו ומחסורו של הנתבע, אם לאו, היא שאלה שמוכרעת על ידי בית המשפט, ולכן אין ממש בטענת הנתבע לפיה אין לתובעת זכות תביעה כל עוד הנתבע בין החיים. אשר לזכות העמידה של היורש השני להגיש תביעה בעניין היקף העזבון בחיי היורש הראשון ניתן לעיין בפסק דין שניתן בתמייש 14 -09- 37623 נ’ י’ א’ נ’ ל’ מ’ ג’ (א’) (פורסם במאגרים, 10 . 6 . 19 ), פסקאות 30 – 31 לפסק הדין והאסמכתאות המובאות שם.
16
43.
19
אשר על כן, מעת שנוצרה מחלוקת בין הצדדים בקשר לנחיצות המכירה ו/או התנהלות היורש הראשון בחוסר תום לב, הדרך לבירורה היא בבית המשפט.
האם מכירת בית המגורים נועדה להבטיח את צרכיו ומחסורו של הנתבע, אם לאו:
44.
25
בענייננו, לאחר בחינת מכלול הנתונים, שוכנעתי כי התנהלות הנתבע למכירת בית המגורים חורגת משיקול הדעת שניתן לו על פי הצוואה שכן אינה נדרשת כצורך חיוני על מנת להבטיח את כל צרכיו ומחסורו של הנתבע כמשמעותו בצוואת המנוחה. יתר על כן, למרבה הצער התרשמתי כי ההחלטה למכור את בית המגורים מתוך כלל האפשרויות הכלכליות שעמדו בפני הנתבע נעשתה משיקולים לא ענייניים שקשורים לסכסוך בין האחים. להלן אפרט את מכלול הנימוקים ביסוד מסקנתי זו.
הסברו של הנתבע למכירת דירת המגורים :
45.
32

הנתבע העיד בחקירתו כי יבריאותו תקינה, אין לו צרכים רפואיים ואין לו בעיות כספיתיי. יתר על כן, הנתבע אישר כי הוא ממשיך להעביר לנכדיו סכום חודשי בסך כולל 27 , 000 ₪ (עמ’ 112, ש’ -16 20). כשנשאל הנתבע מדוע החליט למכור את בית המגורים, השיב הנתבע כי מכירה זו נועדה להשיב לידי הבנים את כספי הפיקדון שנטלו כהלוואה לצורך מימון מעברו לדיור המוגן, ולדבריו ייהחלטתי להחזיר את ההלוואה ולמכור את הדירה, זו החלטה שלי וזה מה שרציתי. אני תמיד החלטתי מה
34
36
13 מתוך 25
בית משפט לענייני משפחה בתל אביב – יפו
תמ”ש
50215 – 04 – 17
עותק לפרסום
50.
1
3

רביעית, גם בהחלטה שהתקבלה להשיב לבנים את כספי ההלוואה נתגלו תמיהות בעדויות הנתבע והבנים. הבנים העידו כי לא נעשתה כל פניה מטעמם אל הנתבע לצורך השבת כספי ההלוואה. יי אישר בעדותו כי לא היתה כל דרישה או לחץ להשבת ההלוואה על ידי הנתבע אלא תקופה מסויימת לאחר שהנתבע התאקלם בדיור המוגן והביע שביעות רצון מהמקום החלו יילעשות סידורים להחזרת המימוויי (עמי 99, שי 20 – 26). גם אי אישר כי בחלוף תקופה מסוימת, החלו לדבר עם הנתבע על נושא החזר ההלוואה ואז יינפל הפור” לדבריו למכור את בית המגורים (עמי 113, ש’ 5 – 12).
ד
5
E co ס
.51
10

חמישית, טענת הנתבע כי ביקש למכור את בית המגורים מאחר שיילא רצה להיות חייב לבניו מאומה”י אינה מתיישבת עם העובדה כי בעבר נערכו בין ההורים לבין הבנים הסכמי הלוואה. כשנשאל אי על מימון דמי פינוי הדייר המוגן בבניין באי שבוצע בשנת 2014, השיב כי דמי הפינוי שולמו באופן שיחלק אבא ואנחנו עזרנו לו. הפינוי עלה באזור ה – 600 , 000 ₪. מתוך זה בערך 200 , 000 ₪ יצא מחשבונם של ההורים ואת היתרה 400 , 000 עזרנו אני וי’ בתור הלוואה” (עמ’ 112, ש’ 32 – 33 ) ואף חזר ואישר את העובדה כי נערך הסכם הלוואה עם ההורים, הסכם מסודרי (שם, בעמ’ 35). בנסיבות אלו, התעקשותו של הנתבע כי אינו רוצה להיות חייב שקל למי מילדיו סותרת התנהלותו בעבר לעריכת הסכמי הלוואה בינו לבין הבנים.
12
16
52.
18
19

שישית, אין חולק כי הנתבע הינו אדם אמיד ביותר. לנתבע הכנסות חודשיות שוטפות, גמלה ממשרד הביטחון והכנסות משכר דירה בסכום של כ- 90 , 000 ₪ לחודש וכן נכסי מקרקעין רבים בנוסף לרכוש אותו ירש מהמנוחה בשווי של מיליוני שקלים (לטענת התובעת בשווי 25 מיליון ₪) (לפירוט הנכסים ר’ עדות אי בעמי 113, ש’ 23 – 25 ). בנסיבות אלו, לא היתה כל מניעה להשיב לידי הבנים את כספי ההלוואה ממקורותיו ללא צורך במכירת נכסים דווקא. כך מתוך עדות הבן י’: ייש. כמה אבא מקבל ממשרד הביטחון ? סדר גודל של 23 , 000 ₪ לחודש. 23 , 000 + 55 , 000 ₪ = קרוב ל- 90 , 000 ₪.
ש. ת.
&
31

אז אותה הלוואה מפורסמת אין בעיה להחזיר אותה האם אתה יודע את ההוצאות שלו, מיסים, דיור, מטפלת, מס הכנסה, 27 , 000 ₪ לנכדים. ב – 27 , 000 ₪ האלה אפשר לשלם את ההלוואה? בשכירות של ~~~ אפשר להחזיר את ההלוואה? אתה כורך מין שאינו במינו מכיוון שקודם כל נורא קל לנקוב במספרים האלה של מה שאבא שלי מקבל, אבל יש לו הרבה מאוד הוצאות, חלקן בלתי צפויות כמו תחזוקת מבנים שמתיישנים והולכים, כמו טיפולי בריאות שהוא נזקק להם בנושא של עור שהוא נאלץ לשלם באופן מלא. אבל אלו כספים שייחדתי לו ואלו כספים שהוא מוציא בלי שום קשר להכנסות שלו. אפשר להחזיר את ההלוואה בסכומים האלה או לא? אם אפשר להחזיר את ההלוואה? לא יודע. אתה מחזיר ואתה לא יודע ? לא (עמ’ 106 לפרוט’ 5 . 6 . 19 , ש’ 29- עמי 107, ש’ 9).
&
& & &
15 מתוך 25
בית משפט לענייני משפחה בתל אביב – יפו

תמ”ש 50215 – 04 – 17
עותק לפרסום
&
& &

לא, השיקול הענייני מבחינתי זה החלפת שימוש בהחלפת שימוש. זייא אם השימוש הקודם שלו בנכס היה ב~~והוא שינה ל-XXX למקום מגורים חדש אז מבחינתי זה הגיוני לעשות את זה. ש. ההיגיון שלך ושל א’ הוא למכור נכס שאמור ללכת לבי ולא למכור נכס שהוא שלכם שאתם מתייחסים אליו כנכס שלכם גם היום? ת. אני אומר שזכותך לחשוב מה שאתה חושב. אתה חושב שיש היגיון במחשבה שלי! אמרתי את התשובה שלי. לשאלת בית המשפט ש. הסיסמא של שימוש כנגד שימוש זה משהו שמופיע בתצהיר ? לא זוכר. (בודק) כן, מפנה לסעיף 19. ש. אני מדברת על מה שאמרת לגבי ההיגיון שלך של שימוש כנגד שימוש. זה מופיע בתצהיר? ת. לא, לא נדרשתי לנושא ההחלטה מה ואיך, זה לא נכס שלי ולא שיקול שלי. זה לא אמור להיות בתצהיר שלי (עמי 98, ש’ 3-עמי 99, ש’ 2).
12 13

בעניין זה, ר’ גם עדות אי בעמ’ 113, ש’ 4 – 21.
55.

עם זאת, חרף האמור לעיל ובניגוד לטענה כי מדובר לכאורה בהחלפת יידירה כנגד דירהיי, התרשמתי כי ההחלטה למכור את בית המגורים התקבלה על רקע הסכסוך בין התובעת לאי שהוחרף לאחרונה בקשר לזכויות הבניה בבניין באי. יצוין כי לתיק בית המשפט צורפו תכתובות דואייל בין התובעת לאי שנערכו בשלהי שנת 2016 (נ/22-נ/27) מהם עולה בבירור ניסיונו של אי כיזם של הפרוייקט לקבל את הסכמת התובעת לבנות בניין חדש במקום הבניין הקיים באי ורצונה של התובעת להסדיר במסגרת זו גם את התנאים שנקבעו בצוואת המנוחה. יצוין, כי גם אם דרישתה של התובעת אינה לגיטימית ברצון לכרוך את שני הנושאים (ואיני קובעת מסמרות בעניין זה) ניתן להיווכח בעוצמת הקונפליקט בין התובעת ואי כפי שהיא משתקפת מתוכן וסגנון התכתובות (ר’ למשל תכתובות דואייל שנשלחו ביום 4 . 9 . 16 וצורפו במסגרת נ/27). כן ניתן לעיין בתכתובת דואייל בין התובעת לבין יי מיום 30 . 3 . 16 (ת/6) בה הוא מציע לתובעת למצוא פתרון כולל וסופי בנוגע לחלוקת הרכוש והפרדת הנכסים בהתאם לצוואת המנוחה ובין היתר גם בקשר לבניין באי. כשנשאל יי על המייל שכתב לתובעת ענה בצורה לא עניינית. כך מתוך עדותו:
23 24
26
ייש.
ש.
33 34

אני מפנה אותך לת/6 (מייל שאתה הגשת). מכיר. אני אתחיל מההתחלה. בהתייחס למייל שאתה כותב יא’ ואני בקשר יומיומי צפוף מאוד עם אבא… מקבלים החלטות במשותף איתו”. ההחלטה למכור את ~~~ גם הייתה בקשר צפוף אתו במשותף? ההחלטה שלו, אני לא החלטתי עבורו. שאני מדבר על קשר צפוף זה המצב, הוא היה מתקשר אלי 4, 5 פעמים ביום גם לאשתי וגם לאחי. זה המשמעות של קשר צפוף. אתם מקבלים החלטות במשותף איתו מה הוא יאכל בוקר צהריים או ערב או מה הוא ילבש? לא ברמה הזו. 17 מתוך 25
36
בית משפט לענייני משפחה בתל אביב – יפו

תמ”ש 50215 – 04 – 17
עותק לפרסום
ש. ת.
לפני שההעברה בוצעה – ידעת שנעשית העברה ? כןיי (עמ’ 102, ש’ 36-עמי 104, ש’ 14).
56.
5 6 7 8 9
11
15 16 17
& &

כן, בניגוד לנטען, התרשמתי כי בפועל כל ההחלטות הכספיות ו/או הכלכליות בעניינו של הנתבע התקבלו בשיתוף מלא עם הבנים ואף על דעת הבנים בלבד, ולכן ניסיונם של הנתבע והבנים להציג מצג כאילו מדובר בהחלטה עצמאית של הנתבע בלבד שאינה תלויה בסכסוך בין האחים בקשר לזכויות הבנייה הבניין באי, אינה יכולה להתקבל. מסקנה זו מתחדדת גם לנוכח ניסיונם המלאכותי של הבנים להרחיק עצמם מההחלטה שהתקבלה למכור את בית המגורים, באופן מאולץ ולא אמין ובפרט שכל שאר ההחלטות הכרוכות במעברו של הנתבע לבית הדיור המוגן התקבלו על ידם. יתרה מכך, בנסיבות דנן, שוכנעתי כי ההחלטה למכור את בית המגורים התקבלה באופן מתוכנן ויזום על מנת לסכל את קיום התנאי בצוואת המנוחה אשר מקנה לתובעת את הזכויות העתידיות בנכס זה. מעדות לי עלה בבירור כי בניגוד לנטען, בפועל היתה חשיבה מתוכננת בנוגע להחלטה איזה נכס למכור. כך מתוך עדותו: יש, למה לא נפל הפור למכור דירה יותר זולה כדי להחזיר 2 מיליון ₪ ? למה לא א. ת. ככל שאני יודע לאבא שלי יש דירה ברח’ ג’ שהיא לא עמדה על הפרק, לא יודע למה. הייתה מנטרה מסוימת, מגורים שלי כנגד המגורים שגרתי בהם. דירת פ’ ח’ אבא שלי מראש לא רצה לגעת בה. הבית ברח’ א’ החלטנו בהחלטה משותפת לעשות פינוי בינוי וההחלטה למכור ברח’ א’ לא הייתה רלוונטית. כמה נכסים ורכוש יש לאבא שלך מעבר לזה ? יש לו נכסים מסחריים ברח’ ב’ שני אולמות כל אחד בערך 70 מייר. יש לו ברח’ ק’ שטח משרדים של בערך 90 מ”ר. יש לו בד’ הש’ שטחי משרדים של בערך 270 מ”ר, יש לו חלק בנכס בש’ י’, חלק שלו וחלק שלנו בסך 150 מייר. יש לו משרד בא’. אנחנו הגדרנו שהשווי של הנכסים האלה עולה לסך של 25 מיליון ₪. לא בדקתי. האם זה לפני מס שבח או אחרי? כי כל הנכסים, למעט ש’ י’, השבח עליהם מלא. ש. זייא, אתם עשיתם שיקול מסחרי למכור דווקא נכס שווה 7 מיליון ₪ לעומת משרד או נכס שהשווי שלו 2 מיליון נטו? קודם כל, אמרת שיש לנו, אבל זה של אבא שלי. אבא שלי בחייו וזה שלו ולא שלי אבל אבא שלך יכל למכור נכס שהתמורה נטו שלו תהיה 2 מיליון ₪ ובזה לפתור את בעיית המימון. הרי הוא לא בן אדם חסר אמצעים והוא בעצמו אומר בתצהירו שהוא לא זקוק לעזרה של הילדים שלו. אבא שלי בנה את עצמו ב – 10 אצבעות. האיש היקר הזה עשה ובנה ב – 10 אצבעות את הנכסים שלו. הוא אדם אמיד ואני גאה בו. לא מפנה לסעיף 25 לתצהיר של אביך. למה במסגרת שיקול הדעת לא מכרתם, בהתייעצות המשותפת, נכס ששווה 2 מיליון נטו? קודם כל הדיון הזה מעולם לא התקיים. אבל אם אנחנו ננתח את זה, לצורך הניתוח גרידא, אז הנכסים המסחריים לא רלוונטיים כי זה להפסיד כסף, אף אחד לא היה נותן סכום כזה, ועוד לפני מס שבח. אף נכס מסחרי לא מגיע לסכום כזה. כל הנכסים המסחריים לא מגיעים לסכום הזה?
20 21
& &
24
25
26
28
& &
&
&
35
&
36
37
38
&
19 מתוך 25
בית משפט לענייני משפחה בתל אביב – יפו

תמ”ש 50215 – 04 – 17
עותק לפרסום
1
ודוק, הסברו של אי כי היה מפסיד סך של 200 אלף ₪ ככל שהדירה לא היתה עוברת לבעלותו אינו רציני ואף לא הוכח. כך או כך, טיעון זה עומד בסתירה לעדות הבנים לפיה ידעו גם ידעו על צוואת המנוחה לאורך כל השנים וכן על התנאי האמור בה בקשר להעברת הדירה בפי ח’ לידי התובעת, כך שהתנהלות זו עומדת בסתירה לאמור בצוואת המנוחה.
3
7 8
כן מדברים אלו עולה בבירור כי קיימת סמיכות זמנים של שלושה חודשים בלבד בין הסכסוך שפרץ בין התובעת לאי בנוגע לזכויות הבנייה בבניין באי לבין העברת הדירה בפי חי במתנה לאי ובהמשך קבלת החלטה למכור את בית המגורים. פעולות אלו יש בהן כדי לשנות את הסטטוס קוו הקיים בהתאם לצוואת המנוחה ואף לסכל את התנאי בצוואת המנוחה להעברת שני הנכסים (בית המגורים ודירת פי ח’) לידי התובעת, זכויות אשר היו כאמור בידיעתו ובהסכמתו של הנתבע ותוך הסתמכות המנוחה עליהן. יתר על כן, פעולות אלו בסמיכות זמנים של ממש מעידות על חשיבה מתוכננת ומתוזמנת להביא לסיכול זכויותיה העתידיות של התובעת בנכסים אלו על פי צוואת המנוחה מבלי שניתן כל הסבר מניח את הדעת לכך ומבלי שהוכח כל צורך ממשי בשינוי הסטטוס קוו בנוגע לנכסים
10 11
13
אלו.
14
15
58.

לא זו אף זו, בענייננו חוסר סבירות ההחלטה למכור את בית המגורים דווקא מתעצם אף בשים לב להצהרת הנתבע לפיה אין לו שום מגבלה למכור את שאר הנכסים שלו וכי אין לו שעבוד עליהם (עמי 106 לפרוט’ 26 . 11 . 18 , שי 14 – 15). בנוסף, לא ניתן להתעלם מכך שבית המגורים היה מושכר בדומה לשאר הנכסים של הנתבע, ואף מהבחינה הזו אין המדובר בנכס פסיד.
18
19
59.
לסיכום, הסברו של הנתבע כי ההחלטה על מכירת בית המגורים התקבלה משום שמדובר ביידירה כנגד דירהיי לא הועלה בכתבי הטענות מטעמו אלא הועלה לראשונה בחקירת הנתבע והבנים, ומשכך מהווה הרחבת חזית אסורה. כן עולה כי בניגוד למצג על פיו ההחלטה למכירת בית המגורים התקבלה כהחלטה עצמאית של הנתבע, לא כך היה הדבר. בפועל היתה זו החלטה מתוזמנת של הבנים והנתבע על רקע הסכסוך בין התובעת לאחיה שהוחרף עוד קודם לקבלת ההחלטה. כן שוכנעתי כי ההחלטה למכור את בית המגורים התקבלה באופן מתוכנן ויזום על מנת לסכל את התנאי בצוואת המנוחה להעברת הנכס לידי התובעת וחיזוק לכך ניתן לראות בהעברת הדירה בפי חי במתנה לאי, פעולה שאף היא עומדת בניגוד לאמור בצוואת המנוחה, מבלי שקיים כל טעם לכך.
25
חובת ההתנהלות בתום לב:
60.
כידוע, כל פעולה במילוי הוראות הצוואה צריכה להיעשות בדרך מקובלת ובתום לב. האמור מתחזק ביתר שאת בענייננו מקום שהמנוחה קבעה בצוואתה הוראות ותנאים המופנים הן כלפי הנתבע והן כלפי הילדים באשר יעשה ברכושה. יתרה מכך, בענייננו קיימת הסתמכות של המנוחה על האמור בצוואת הנתבע ואף עניין זה מחייב התנהלות הנתבע בתום לב מוגבר.
34
.61

בע”א 1182 / 90 שחם נ’ רוטמן, פייד מו (4) 330 נטמנו הזרעים הראשונים לתחולת עקרון תום הלב בגדרי סעיף 42 (ב) לחוק הירושה. יפים לעניין זה דבריו של כב’ השופט חשין לאמור: 21 מתוך 25
בית משפט לענייני משפחה בתל אביב – יפו
תמ”ש
50215 – 04 – 17
עותק לפרסום
64.
1
על אחת כמה וכמה בענייננו, כאשר במסגרת צוואת המנוחה קבעה המנוחה תנאי מפורש בנוגע לירושתו של היייורש הראשוןיי, קרי הנתבע בכל הנוגע למכירת הנכסים.
מן הכלל אל הפרט, לענייננו:
65.
במקרה דנן, לאחר בחינת מכלול הנתונים, התרשמתי כי ההחלטה למכור את בית המגורים נעשתה בחוסר תום לב על מנת לפגוע בזכויותיה העתידיות של התובעת על פי צוואת המנוחה. לא בכדי וכאמור לעיל, הוחלט כי שני הנכסים שהתובעת היתה עתידה לקבל על פי צוואת המנוחה לאחר אחרית ימיהם ושנותיהם של ההורים, קרי בית המגורים והדירה בפי חי, יעברו עוד בחיי הנתבע לצדדים שלישיים ובכך תאבד התובעת את זכותה לזכות בהם בהתאם לצוואת המנוחה.
7 8 9
66.
12
לא זו אף זו, בענייננו, חוסר תום הלב הינו בוטה במיוחד בשים לב לכך שלכאורה מכירת הדירה נועדה על מנת להשיב לאי את כספי ההלוואה שנטלה לצורך תשלום הפיקדון לבית האבות אך ייבאותה נשימה”י פעל הנתבע להעביר לאי במתנה את הדירה בפי ח’ בשווי ניכר שאף עולה על כספי ההלוואה שנטלה. כשהנתבע נשאל על כך, לא נתן כל מענה לכך אלא חזר על טענתו (בדומה להחלטה למכור את בית המגורים) כי מדובר בשיקול דעת שלו. כך מתוך עדותו:
16
17
ייש.
18
19
20
ש.
21
22
& & &
24
נר
00
&

האם אתה מבין שבזה שאתה העברת את הדירה ברח’ פ’ לא’ ביטלת אפשרות של התנאי שהיא תוכל להחליף איתו את דירת א’ בפי? אז היא אומרת. האם אתה מבין שבזה שהעברת את הדירה ברח’ פ’ ביטלת את התנאי שנ’ החליטה להחליף את הדירות ! זו שאלה מסובכת בשבילי. אתה משפטן ואני לא. לפני שהעברת את הדירה ברח’ פ’ התייעצת עם עוייד? למה אני הייתי צריך לשאול שאלות אצל עוהייד! זה רכוש שלי ואני יכול לעשות בו מה שאני רוצה. למשל לגבי המיסים, התייעצת עם עו’יד עברון שהוא היה אמור להיות הנאמן בנושא של העברת הנכסים ? כנראה ששאלתי. והוא אמר לך שאתה יכול להעביר? אתה שואל אותי שאלות מלפני 100 שנים. מאז אני לא מתערבב בעניינים ולא מעורב זה נכון שכשהעברת את הדירה ברח’ פי אתה לא מקבל שנייד? מי שמטפל בעניינים של שכהייד זה י’, תשאל אותו הוא יגיד לך. ואתה לא יודע כמה אתה מקבל שכ’יד ומאיזה דירות אתה מקבל? אני סומך על הבנים שלי שמנהלים את הדברים בצורה מסודרת. י’ מנהל אתה חשבונות שלי בצורה מסודרת” (עמ’ 110, שי 6 – 24).
נת
30
31
& & & & & & &
5
גם כשאי נשאל על כך, לא היתה בפיו כל תשובה עניינית. כך מתוך עדותו :
38
ייש.
אז לחצת עליו להחזיר את הכסף כי זה העיק עליך!
23 מתוך 25
בית משפט לענייני משפחה בתל אביב – יפו

תמ”ש 50215 – 04 – 17
עותק לפרסום
1
הנכסים ולאור נסיבותיו החריגות של המקרה וחוסר תום הלב הבוטה בענייננו, מצאתי לנכון ליתן צו מניעה קבוע בקשר לשני הנכסים אלו.
70.
לא נסתר מעיני כי במסגרת סעיף 6 לצוואתה ביקשה המנוחה כי לא תירשם כל הערה המגבילה את הנתבע ממכירת הנכסים. אולם, בנסיבות עניינו ובשים לב להתנהלות הנתבע והבנים בחוסר תום לב ולאור מורכבות היחסים המשפחתיים ועל מנת שניתן יהיה לוודא קיום הוראות המנוחה, מצאתי לנכון להורות כאמור. מובהר, כי ככל שיהיה צורך במכירתם בהתאם להוראות הצוואה, לא תהא כל מניעה לנקוט בהליך המתאים בבית המשפט.
6 7
11
סוף-דבר:
71.
אשר על כן, מכל הטעמים שפורטו לעיל – אני מורה כדלקמן:
14
15
א. צו מניעה הזמני שניתן בקשר לשני הנכסים, קרי בית המגורים והדירה בגי, יהפוך לקבוע.
16
17
ב. הנתבע ישלם הוצאות לתובעת בסך של 25 , 000 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 ימים מהיום שאם לא כן יישא התשלום הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד החיוב ועד התשלום בפועל.
20
ג.
ניתן לפרסם את פסק הדין בהשמטת פרטים מזהים.
21
22
72.
המזכירות תמציא פסק הדין לבייכ הצדדים ותסגור את התיק.
ניתן היום, י”ט אלול תשע”ט, 19 ספטמבר 2019, בהעדר הצדדים.
ורד שביט פינקלשטיין, שופטת
25 מתוך 25
בית משפט לענייני משפחה בתל אביב – יפו

תמ”ש 50215 – 04 – 17
עותק לפרסום
11
13
9.1
14
16
20

8 . 3 . 2 את הדירה בת 3 החדרים המצויה בקומה 2 וחצי … והמשמשת כיום למגוריו של א’ … הנני מצווה ומורישה לא’. 8 . 3 . 3 את הדירה בת 3 החדרים המצויה בקומה 3 … והמוחזקת כיום ע”י דייר מוגן – ק’, הנני מצווה ומורישה לי’. 8 . 3 . 4 את הדירה בת 3 החדרים המצויה בקומה 3 … והמוחזקת כיום ע”י דייר מוגן – א’, הנני מצווה ומורישה לי’, 8 . 3 . 5 את הדירה בת 3 החדרים המצויה בקומה 3 וחצי … והמוחזקת כיום ע”י דייר מוגן – ע’, הנני מצווה ומורישה לא’. 8 . 3 . 6 כל זכות נוספת שיש לי ו/או שתהיה לי בנכס, מכל מין וסוג שהוא, אשר אינה מוזכרת במפורש בסעיפים 8 . 3 . 1 – 8 . 3 . 5 לעיל, לרבות זכויות בניה נוספות, הנני ד 10 מצווה ומורישה לא’ וי’ בחלקים שווים ביניהם. 9. ביחס לבית המגורים שלי המצויה ברחוב … (להלן: “בית המגורים”) הריני קובעת את 12 ההוראות הבאות: הנני מורישה ומצווה את כל זכויותיי בבית המגורים לב’, אך זאת בכפוף לתנאי (להלן: “התנאי”), לפיו בתוך פרק זמן שלא יעלה על שנה אחת ממועד פטירתי, 15 או ממועד פטירתו של י’, לפי המאוחר (להלן: “המועד הקובע” או “המועד לקיום התנאי”) תעביר בי לשמו של א’ בלשכת רישום המקרקעין וללא כל תמורה, את 17 מלוא הזכויות בדירה המצויה בקומה הראשונה של הנכס ברחוב א’ הנ”ל… ואשר 18 רשומות כיום על שמה בפנקסי המקרקעין … (להלן: יידירת בייי) ובאופן שהזכויות בדירת ב’ תרשמנה על שמו של א’ כשהן נקיות מכל זכות צד ג’ וכתוצאה מכך לא תהיינה לב’ ו/או למי מטעמה כל זכות בבניין ברחוב א’, מכל מין וסוג 21 שהוא. הריני מורה לב’ להודיע לבא כוחי עו”ד יורם עברון …. (להלן: “הנאמן”), וכן לא’ ולי’, בכתב, בתוך פרק זמן שלא יעלה על 3 חודשים ממועד פטירתי, או ממועד 24 פטירת י’, לפי המאוחר, האם היא מסכימה לקיום התנאי. מסרה ב’ הודעה, כי היא אינה מסכימה לקיום התנאי, או מסרה הודעה מותנית אשר מתנה בתנאים את הסכמתה לקיום התנאי, או לא מסרה כל הודעה בפרק הזמן כאמור, יראו את בי כאילו הודיעה על אי הסכמתה לקיום התנאי (להלן: “סירוב”). במקרה של סירוב, הנני מורישה ומצווה את כל זכויותיי בבית המגורים וזאת לא’ וי’, בחלקים שווים ביניהם. במידה וב’ תודיע על הסכמתה הבלתי מותנית לקיום התנאי, כי אז לצורך הוצאתה אל הפועל של העברת הזכויות בדירת ב’ לא’ כאמור, אני מורה לבי ולא’ לשכור את שירותיו של הנאמן, על מנת שיטפל בביצוע העברת הזכויות ואני מורה להם 34 לשתף פעולה עם הנאמן ולחתום על כל מסמך שיידרש על ידו והדורש לביצוע 35 העברת הזכויות. שכרו של הנאמן בסך 1 % בתוספת מע”מ משווי דירת ב’, וכן כל עלות נוספת אשר תידרש להעברת הזכויות, לרבות תשלומי מיסים, ישולמו מכספי העיזבון טרם חלוקתם בין היורשים ויחשבו כחלק מהוצאות קיום צוואתי. במידה וחרף הסכמתה של ב’ לקיום התנאי, הזכויות בדירת בי לא תרשמנה על 40 שם א’ בפנקסי המקרקעין עד לתום המועד הקובע, עקב מעשה ו/או מחדל של א’ 41 ו/או עקב עיכובים התלויים בלשכת רישום המקרקעין או משרד מיסוי מקרקעין 42 3 מתוך 25
9.2
9.5
בית משפט לענייני משפחה בתל אביב – יפו
תמ”ש
50215 – 04 – 17
עותק לפרסום
16.

לדברי התובעת, ביום 25 . 4 . 17 עת ביקרה את הנתבע בבית הדיור המוגן, הודיע לה הנתבע בשיחת חולין כלאחר יד כי יימכרנו את בית המגורים. כשביקשה התובעת לקבל פרטים נוספים אודות המכירה, אמר לה הנתבע כי ייאין לו מושג” וכי הבנים הם שמטפלים במכירה. לאור דברים אלו ולאחר שיחה קשה קודמת בין התובעת לאי, בה אמר לה לטענתה כי יפעל לנישולה מעזבון ההורים, החליטה התובעת לבדוק את מצב הזכויות בדירה ברח’ פי חי (להלן: “הדירה בפ’ ח’יי) אשר בהתאם לאמור בצוואת המנוחה היתה אמורה להגיע לידיה לאחר פטירתם של ההורים (סעיף 9 . 6 לצוואה) ולמרבה ההפתעה, התברר לה כי דירה זו הועברה על ידי הנתבע במתנה לאי אשר נרשם כבר ביום 15 . 2 . 17 כבעלים של הדירה בלשכת רישום המקרקעין.
1 2 3 4 5 6 7
17.

בנסיבות אלו, הגישה התובעת ביום 30 . 4 . 17 את התובענה דנן למתן צו מניעה קבוע האוסר על הנתבע לבצע את הפעולות המפורטות בקשר לשני הנכסים שיועדו לה בצוואת המנוחה ובמקביל הגישה גם בקשה למתן צו מניעה זמני.
18.

ביום 18 . 5 . 17 נעתרה כב’ הרשמת (כתוארה אז) ענת הלר-כריש למתן צו מניעה זמני כאמור.
16

במסגרת ההליכים שלפני, התקיימה ביום 13 . 7 . 17 ישיבת קדם משפט במהלכה נעשה ניסיון להפנות את הצדדים לגישור, אולם ניסיון זה לא צלח ואף נדחה על הסף על ידי אחד הצדדים.
17
18
20.

לאחר הגשת תצהירי עדות ראשית ותיק מוצגים, התקיימו שלושה דיוני הוכחות; ביום 17 . 1 . 18 נחקרה התובעת ובעלה מר אי ר’ (להלן: “בעלה של הנתבעתיי), ביום 5 . 6 . 18 נחקרו הבנים, וביום 26 . 11 . 18 נחקר הנתבע.
0
21
21.
עם הגשת סיכומי הצדדים, בשלה העת למתן פסק הדין.
בט
גר
טענות הצדדים:
25
26
22.
ביסוד עתירת התובעת מונחות הטענות הבאות:
27
מדובר בתביעה שהוגשה בלב כבד מאד ולאור החשש כי מי שפועל מאחורי הקלעים הם אחיה של התובעת וכי הנתבע נתון להשפעתם ולשליטתם. לדבריה, בסיום ההליך התברר כי חששותיה של התובעת אומתו וכי האחים בשיתוף פעולה עם הנתבע ביקשו להדיר את התובעת מזכויותיה ברכוש המשפחתי בניגוד לרצונה של המנוחה בצוואתה.
31
35
התובעת מדגישה כי לאורך כל השנים דאגה לבריאותם, רווחתם ואושרם של הוריה וטיפלה בהם בנאמנות ובמסירות וכי בינה (ומשפחתה) לבין הוריה היה קיים קשר חזק ואוהב לאורך כל השנים. מנגד, בינה לבין אחיה ובמיוחד אי קיים סכסוך רב שנים בעניינים הקשורים לנושאים משפחתיים וכספיים אשר הוחרף לאחרונה על רקע זכויות הבניה בבניין באי.
36
3T
38
5 מתוך 25
בית משפט לענייני משפחה בתל אביב – יפו

תמ”ש 50215 – 04 – 17
עותק לפרסום
1
את דירת פי ח’ לידיו ואף ידעו על המהלך מבעוד מועד, אולם אף אחד מהם לא טרח לומר לתובעת דבר על כך ומהלך זה נעשה מאחורי גבה של התובעת בחוסר תום לב משווע.
ט.
4
לטענת התובעת, הנתבע בחר לעשות שימוש לרעה בשיקול הדעת שניתן לו בהתאם לצוואת המנוחה. מבין כלל האפשרויות הכלכליות שעמדו לפניו, בחר הנתבע לממש דווקא נכס שהיה אמור לעבור לבעלות התובעת, קרי בית המגורים, ואגב כך לנשל את התובעת מעזבון המנוחה. בנוסף, העברת הדירה בפי ח’ במתנה לאי נעשתה אף היא מתוך רצון לנשל את התובעת מזכויותיה בעזבון המנוחה בחוסר תום לב ומשיקולים זרים. לדברי התובעת, אין ספק שהמנוחה לא אישרה לנתבע, במסגרת שיקול הדעת שנמסר לו, למכור את הנכסים שיועדו לתובעת בניגוד גמור למצב הקיים ובנסיבות אשר שוללות את רצונה האחרון של המנוחה ועל כן יש להיעתר למתן הצווים המבוקשים על מנת למנוע פעולות אשר נעשו/יעשו בניגוד מוחלט לאמור בצוואה.
6 7 8
10 11
12
23.
מנגד, טוען הנתבע כי דין התביעה להידחות מכל וכל, ואלו טעמיו :
14
15
א.
16 17
מדובר בתביעה עזת מצח, כפוית טובה, הנגועה בחוסר תום לב משווע, אשר באה לעולם אך ורק בגלל שהחלטתו הלגיטימית של הנתבע למכור את בית מגוריו כדי לממן את מעברו לבית דיור מוגן, אינה נושאת חן בעיני התובעת, בתו, אשר עשויה לרשת את בית המגורים לאחר אריכות ימיו ושנותיו של הנתבע ואלמלא הוא יימכר.
21 22
התובעת, אשר המטרה מקדשת מבחינתה את כל האמצעים, אינה מהססת לגרור את אביה לסכסוכים משפחתיים אשר היו קיימים, למרבה הצער, בינה לבין אחיה במשך שנים רבות תוך הטחת האשמות נבזיות וחסרות שחר אודות היותו של הנתבע נתון לשליטתם וטענות אודות קיומם של שיקולים זרים שהינן טענות מבישות וחסרות שחר.
26 27
מדובר בתביעה אשר מיועדת לשלול את כוחו של הנתבע לבצע עסקה בנכס אותו הוא רכש במיטב כספו בניגוד לאמור בצוואה, בה נקבע כי הנתבע בלבד הוא שיחליט האם יש צורך במכירת נכס, אם לאו. בכל הכבוד, אין להתערב בשיקול דעתו הבלעדי של הנתבע אשר הוענק לו על ידי אשתו המנוחה עמה חי בזוגיות טובה במשך 60 שנים ואף לא באופן הלגיטימי בו בחר הנתבע להפעילו ואין לערוך עבור המנוחה צוואה חדשה העומדת בניגוד לרצונה.
30
33

צוואת המנוחה מגלה בבירור כי המנוחה ציוותה את כל רכושה ללא יוצא מן הכלל לנתבע (סעיף 5 לצוואה). בנוסף, המנוחה סמכה באופן מלא ומוחלט על הנתבע ומטרתה היתה למנוע מילדיה להתערב בהחלטותיו של הנתבע אשר לנעשה ברכוש אותו קיבל בירושה ממנה. דבר זה נלמד גם מהוראת סעיף 7 לצוואה לפיה ההוראות המפורטות בסעיפים 8 – 10 לצוואה אשר מתייחסות לזכויות הילדים בנכסי המקרקעין יחולו לגבי יתרת נכסי העזבון בהם זכה הנתבע עפ”י הצוואה ואשר יוותרו בבעלותו במועד פטירתו. כן נלמד הדבר מהגיונם של דברים –
37
7 מתוך 25
בית משפט לענייני משפחה בתל אביב – יפו

תמ”ש 50215 – 04 – 17
עותק לפרסום
1
להליך זה. גם טענת התובעת לפיה החלטת הנתבע להעביר לאי במתנה את הדירה בפי ח’ הינה חסרת תום לב שכן לתובעת היה ידוע כל השנים כי דירה זו היתה מיועדת לאי.
בנוסף, עתירת התובעת לרישום הערות בלשכת המקרקעין בקשר לזכויות העתידות של התובעת בבית המגורים ובדירה בגבעתיים נעדרת כל בסיס חוקי ובמיוחד לאור ההוראה המפורשת של המנוחה בסעיף 6 לצוואתה ועל כן, יש לדחותה.
5
דיון והכרעה:
24.
לב ליבה של המחלוקת בין הצדדים נעוץ בהוראת סעיף 6 לצוואת המנוחה והבנת לשונו המפורשת והמשתמעת של סעיף זה.
11
12
25.
מפאת חשיבותו יובא בשנית סעיף 6 לצוואה כלשונו :
13
14
15
י 16
17 18
יילגבי נכסי המקרקעין כפי שיפורטו להלן, אותם ירש ר’ עפ”י צוואתי זו, הנני מורה ומצווה, כי י’ ימשיך להשכירם, עפ”י שיקול דעתו הבלעדי, עד אריכות ימיו ושנותיו ולא ימכור אותם, אלא אם כן הדבר יהיה נחוץ כדי להבטיח את כל צרכיו ומחסורו, בתנאים כפי שקיימים במועד עריכת צוואתי זו, לרבות כל הצרכים הרפואיים ו/או הסיעודיים להם יזדקק. למען הסר ספק יובהר, כי אני מעניקה לי’ את שיקול הדעת הבלעדי בהחלטה האם יש צורך במכירת נכס כדי להבטיח את צרכיו, אם לאו ואני מבקשת שלא תירשם שום הערה בפנקסי המקרקעין המגבילה אותו מביצוע מכירה של נכסים, ככל שימצא לנכון לעשות כו’י.
20 21 22
26.
למקרא טענות הצדדים עולות מספר סוגיות המצריכות הכרעה, ואלו הן:

– מהו היקף שיקול הדעת שהוקנה לנתבע במסגרת סעיף 6 לצוואת המנוחה – האם מדובר בשיקול דעת בלעדי ומוחלט כטענת הנתבע, או שיקול דעת מותנה כטענת התובעת. שאלה זו תיבחן על רקע הוראות הצוואה בכלל והוראת סעיף 6 בפרט;
30

האם רצונו של הנתבע למכור את בית המגורים הינו יינחוץ כדי להבטיח את כל צרכיו ומחסורו, בתנאים כפי שקיימים במועד עריכת הצוואה, לרבות כל הצרכים הרפואיים ו/או הסיעודיים להם יזדקקיי בהתאם לסעיף 6 לצוואה או שמא רצון זה נובע משיקולים זרים ואחרים שאינם ממין העניין. שאלה זו תבחן על רקע כלל נסיבות המקרה ועדויות הצדדים;
33
34 35 36
– מהם הסעדים האופרטיביים שניתן להעניק לתובעת במסגרת תביעתה.
37
27.
נפנה להלן לבחינת שאלות אלו, אחת לאחת.
39
היקף שיקול הדעת שהוקנה לנתבע על פי הצוואה:
40
41
9 מתוך 25

לחזור למשהו ספיציפי?

פורטל פסקי הדין בישראל

פורטל פסקי הדין בישראל

פורטל פסקי הדין של ישראל - מקום אחד לכל פס"ד של בתי המשפט הישראלי והמחוזות השונים

השאר תגובה

רוצים לקבל עדכון לגבי פסקי דין חדשים שעולים לאתר?

בשליחה הינך מאשר שאנו יכולים לשלוח לך מידע שיווקי / פרסומי

error: תוכן זה מוגן !!