בימ”ש השלום ברמלה, סגן הנשיאה השופט מנחם מזרחי: פס”ד הדן באחריות צוות הרפואי בביה”ח למות מאושפז בנפילה (ת”א 60756-01-17)

לא מצאת פסק דין שחיפשת? ניתן לעשות חיפוש מתקדם ולמצא את כל רשימת פסקי הדין!

בית משפט השלום ברמלה
ת”א
60756 – 01 – 17
בפני
כבוד השופט, סגן הנשיאה מנחם מזרחי
התובעים:
1. עזבון המנוח פלוני זייל 2. אשת המנוח באמצעות ב”כ עוהייד מאור גלבוע
נגד
הנתבעת:
מדינת ישראל משרד הבריאות (בית-החולים רמב”ם) באמצעות ב”כ עוה”ד אמיר כצנלסון
פסק-דין
חובת בית-חולים למנוע נפילת מאושפז בר-סיכון לנפילה.
זוהי תביעת עיזבון ותלויה עקב נפילתו של המנוח בבית-חולים של הנתבעת.
5
המנוח מצא את מותו לאחר שאושפז בבית-החולים “רמב”יס”, ובעת האשפוז בדרכו ממיטתו אל חדר השירותים, נפל ארצה ונחבל בראשו. עקב כך, נגרם לו דימום תוך גלגלתי, מסיבי. הוא הובהל לניתוח, שלמרבה הצער כשל, ובסופו של דבר הלך המנוח לבית עולמו.
תביעת הרשלנות כוללת מספר טענות, אך היא נחלקת לשני שלבי בחינה עיקריים, כפי שנשזרו בעת ניהול ההוכחות כזירת המחלוקת בין הצדדים:
12
(א). הטענה לקיומה של רשלנות הנובעת מאי-השגחה על המנות בעת אשפוזו בית-החולים, לאחר שהוגדר על-ידי הצוות הרפואי כבעל סיכון לנפילה בדרגה 3 עם קשר סיבתי אל המוות.
14
15
(ב). לאחר הנפילה של המנוח, הטענה לרשלנות הנובעת מאבחון שגוי של מצבו של המנוח, ומהטיפול הרפואי שניתן לו לאחר הנפילה ו/או במחדלים נטענים שונים, בזמן שבין הנפילה ועד לזמן שבו הוכנס לניתוח ראש, שלאחריו נפטר, שעיקרם אי החשת ביצוע בדיקת צילום ה – CT לראשו של המנוח.
16
17
במסגרת פסק-דין זה, אציג את השתלשלות העניינים הכרונולוגית, הנוגעת למנוח ולצוות הרפואי של בית-החולים, כעולה מן המסמכים הרפואיים שהוגשו, שעיקרם אינו שנוי במחלוקת, תוך התייחסות לעדות העדים והמומחים הנוגעת לכל שלב ושלב ואציג את מסקנותיי.
19 20
1 מתוך 64
בית משפט השלום ברמלה
ת”א
60756 – 01 – 17
ה
1
בעדות הבן וקובעת את מסקנתה כי יימעדות הבן עולה כי המנוח לא היה בסכנת נפילה…” (סעיף 55), כאילו היה הבן בעל כישורים רפואיים מקצועיים מן המעלה הראשונה לחוות דעה בעניין זה.
אמשיך את תיאור מהלך הדברים:
=
מ
כאמור, בנו של המנוח צעק לעזרה ואל המקום הגיעה האחות, אינה פלדמן.
ס
ס
האחות, אינה פלדמן, דיווחה ברישומיה אודות אירוע הנפילה, כך:
ס ס
12 13
ייבסביבות השעה 21 נקראתי לחדר ע’יי קרוב משפחה שצעק כי החולה נפל ונחבל בראש. בכניסתי לחדר החולה שוכב על הרצפה מעט שקוע, לייד…סטורציה…דווח לרופאה תורנית, נבדק על ידה. לחולה חבלה בראש וחבלה במרפק ימין – קרע בעור שטופל על סופרטול. הוזמן CT מוח. סוכר… החולה הועבר למיטה, התאושש. בהכרה מלאה, משיב על שאלות ומשתף פעולה. החולה חובר למוניטור. החל בקבלת תכנית נוזלים. לאחר כחצי (כך במקור) החולה הקיא תוכן קיבה, לאחר מכן החל לשקוע הכרתית. דווח לרופאה תורנית, נבדק על-ידה עוד הפעם. לחולה יש הרחבה של אישון, שקוע הכרתית, חבלה בצלעות מימין. החולה מתנשם, חובר לחמצן דרך משקפיים, שומר סטורציה. בשעה 22 לחץ דם… עבר אינטובציה, הוכנסה זונדה. אמור לרדת ל- CT מוחי.
14
15 16
18
האחות, הזעיקה למקום את דייר נעמי ישורון-פינקלשטיין שהייתה מתמחה תורנית.
בעדותה של האחות (תוך שהיא נעזרת ברישומים שהיו לפניה – עמוד 152 שורה 6) מסרה כדלקמן (עמוד 151 שורה 9 והלאה):

א 8 8 6 6
25
“סיפרו לי שזה מטופל שהוא היה הלום קרב. לשם לב שהיה מבולבל בלילה ולשם לב אליו. טיפלתי בו בכל המשמרת. הוא היה רגוע במהלך המשמרת. הגיעו קרובי משפחה לבקר אותו, ישבו בחדר. אז בשעה 9 חילקתי תרופות. באותה שעה נקראתי לחדר של המטופל…בצעקות, שיצאו אחד המבקרים יצא מהחדר להגיד שאני אבוא דחוף לחדר כי הוא נפל המטופל. מידית ניגשתי לחדר וראיתי שהמטופל שוכב על הרצפה…היה בהכרה מעורפלת, מבולבלת, קראתי מיד לרופאה…נבדק. חזר לעצמו, החזרנו אותו למיטה. אחר כך הוא עוד פעם, הייתה איזו שהיא הדרדרות ואז בעצם הונשם” (עמוד 151 שורה 18 והלאה).
27
28
היא דווחה לרופאה והרופאה היא שהזמינה את בדיקת ה – CT (עמוד 152 שורה 13 והלאה).
נטלה מהמנוח מדדים שונים (עמוד 152 שורה 16 והלאה).
11 מתוך 64
בית משפט השלום ברמלה

ת”א 60756 – 01 – 17
שאותן פירטה. ואכן, היא נשאלה: ייש: את ההדרכה הזאת למשפחה, אתם רושמים, מציינים באיזה מקום ? ת: אני לא זוכרת אם בזמנו צוין פה. אני לא רואה שצויניי (עמוד 157 שורה 12 והלאה).
על כן, יש להניח, כי מה שלא צוין לא נעשה.
6

בכל הכבוד, איני מקבל את התירוץ, כי: “…אבל אחות היא מטפלת לבד ב- 10 – 11 חולים…בעולם אידיאלי הייתי מטפלת ב- 5 חולים” (עמוד 158 שורות 11 – 7 ).
9
אין חולק, כי אחיות בבתי-חולים עובדות תחת עומסים כבירים והן עושות עבודת קודש יום-יומית, אך לא במחיר חייו של המנוח, בנסיבות תיק זה, ובכל הכבוד, תיטיב הנתבעת ותתנהל באופן אחר שכן יאפשר את הפיקוח על חולים בעלי סיכון גבוה לנפילה. ודוק: הנתבעת לא שלחה הודעת צד שלישי בעניין זה אל מסדיר הפעילות – משרד הבריאות – ובה פרשה את טענותיה אודות תקנים וכוח אדם.
10 11
12
14 15
אכן, בהחלט היה ניתן לנקוט ביחס למנוח באמצעים שונים שימנעו את הסיכון לנפילתו, כגון השמתו “בחדרים שהם יותר נגישים ורואים אותם ולא עם דלתותיי (עמוד 158 שורה 13) או לנקוט כלפיו באמצעים הנוספים שפורטו על-ידה, כגון: יייש אפשרות להזמין השגחה סיעודית גם במקרים מאוד ספציפיים…ש: וזה בית החולים מספק את ההשגחה הזאת ! ת: זה בית חולים עושה. כויי (עמוד 159 שורה 20 והלאה).
16
17
18
19
20 21 22

אין חולק שבית-חולים חב חובת זהירות מושגית כלפי חולים ומאושפזים תחת חסותו. בעניין זה, ראו בשינויים המחויבים מקרים בפסיקה שבמסגרתם נדונו אירועים של נפילות חולים שאושפזו בבתי- החולים: ת”א (ירושלים) 1180 / 04 עזבון המנוחה זוהרה נגד המרכז הרפואי שערי צדק: תייא (תל- אביב) 37479 / 05 עזבון מזל סייג נגד בית הורים רחל ליצ’יק: ת”א (ירושלים) 1549 / 96 עזבון המנוחה לוי פנינה נגד הסתדרות מדיצינית הדסה: רעייא 5486 / 12 זניאדה נגד בית החולים אלישע: תייא (ראשלייצ) 4080 / 08 שאראט נגד מדינת ישראל: ת”א (קריות) 1500 / 05 עזבון המנוח כהנא נגד רמביים: ת”א (ירושלים) 4372 / 04 מלכה נגד בית החולים שערי צדק ועוד.
25
24
נראה כי תופעת הנפילות של מאושפזים בבתי-החולים היא תופעה רווחת ואף באחד מפסקי-הדין הנייל (עזבון זוהרה) צוין כי ימהראיות עולה כי השכיחות של נפילות ממיטות, מכיסאות בבית חולים אצל אנשים בגילה של המנוחה היא גבוהה יחסית…”.
29
במקרנו, קיימת חובת זהירות קונקרטית שאותה הפר בית-החולים רמב”ם ברשלנותו.
בית-החולים יכול וצריך היה לפעול כבית-חולים סביר, ואם היה נוקט באמצעי זהירות בסיסיים ביותר, סביר להניח שהייתה נמנעת נפילת המנוח, נמנעים החבלה ומותו ואלו הם (דוגמאות בלבד):
13 מתוך 64
בית משפט השלום ברמלה
ת”א
60756 – 01 – 17
ד. הטיפול הרפואי לאחר הנפילה :

ט
ש
ד”ר נעמי ישורון פינקלשטיין, אשר העידה במשפט, לא מסרה הסברים סבירים להתנהלותה המקצועית לאחר נפילתו של המנוח, כפי שיפורט להלן (עמוד 82 שורה 1 והלאה):
י ת
ס
בעת האירועים, הייתה דייר נעמי ישורון, מתמחה ברפואה פנימית במחלקה והיא הגיעה לתורנות בשעות הצהריים (עמוד 83 שורה 9).
ף
6ס ס
היא זכרה היטב את המקרה המדובר.
ס
ס
לדבריה, היא הכירה את בתו של המנוח ולפיכך היא נגשה אליו באופן יזום כדי להציג את עצמה בפניו (עמוד 83 שורה 15 והלאה).
ס
ס
14
לדבריה, בעת השיחה היה מצבו של המנוח ייבסדר גמור. שוחחנו, הוא היה לגמרי קוהרנטי, לגמרי צלול…” (עמוד 84 שורה 19).
15
16
17 18
19
בשלב מסוים, היא נקראה אליו בדחיפות והעידה שיימצאתי אותו על הרצפה…אני ראיתי אותו על הרצפה…כן, נפול. והוא היה בהכרה מלאה. הוא היה, מן הסתם מבוהל קצת. דיבר איתי. שאלתי אותו על הנפילה. אם הוא הרגיש לפני זה סחרחורת, כאבים בחזה…למה הוא נפל. אמר שהוא לא בדיוק זוכר, שהוא חשב שהוא החליק וזהו. עזרתי לו לחזור למיטה. הוא הלך בעצמו למיטה. זאת אומרת אני, אני מניחה שאני לא לבד הרמתי אותו. אני לא ידעתי אם זה היה בן משפחה או אחות. אני לא זוכרת. הלכנו אתו למיטה ואז בדקתי אותו. עשיתי לו בדיקה נוירולוגית מהירה כזאת. בדקתי אם יש חבלות. וראיתי שיש לו חבלת ראש. מיד הזמנתי סי. טי זאת אמרת, איך שיצאתי מהחדר הזמנתי את הסי. טיי (עמוד 86 שורות 2 – 9). היא לא זכרה למסור היכן הייתה החבלה בראש (עמוד 87 שורה
20 21
23
24
.(1
26
27
28
בעדותה, הסבירה את נוהג העבודה ביחס למי שנופל במחלקה: ייאבל כל מי שנופל אצלנו במחלקה, אנחנו מזמינים, ונחבל בראש, אנחנו מזמינים לו סי. טי. והפרוצדורה היא להזמין את הסי. טי ואחרי זה להתקשר לרנטגנולוג שיאשר את הבדיקה ואז ליצור קשר עם השינוע שיבואו לקחת אותו. אז בעצם החלק שלי זה לדבר עם הרנטגנולוג, להסביר לו שהבדיקה צריכה להתבצע עוד היום. והוא באמת אישר אותה ואז שוב, עם הזמנים הכל הלך מבחינתי מאוד מהריי (עמוד 87 שורה 3 והלאה).
29
33
כלומר, הרופאה הבינה, כרופאה סבירה, כי מדובר במי שנפל ארצה, שנחבל בראשו, שיש חשש לדימום תוך גלגלתי ולפיכך יש להחיש את בדיקת הסי. טי. ואכן, לא בכדי היא מיהרה להזמין את הבדיקה מייד.
34
15 מתוך 64
בית משפט השלום ברמלה
ת”א
60756 – 01 – 17
1
הרופאה הסכימה, כי כאשר ראתה את המנוח מוטל ארצה ובדקה אותו הרי שהוא חייב סי. טי מוח דחוף, כי זה חולה” (עמוד 94 שורה 6).
צא ולמד – אם קיימת דחיפות לבדיקת צילום CT אזי קיימת דחיפות שהבדיקה תבוצע לאלתר, ואין להסתפק בהזמנת הבדיקה בלבד.
היא העידה שקיבלה את ההחלטה להזמין סי. טי דחוף לבד – בלא כל התייעצות (עמוד 94 שורה 14).
ודוק, היא העידה כי היא הכירה את הרקע הרפואי של המנוח: “לא לעומק” (עמוד 94 שורה 19).
11
אכן, אין להבין מדוע, מלכתחילה, מיד לאחר הנפילה, לא הוזעק למקום נוירוכירורג תורן או לפחות לא התייעצו עם אחד כזה ואין להבין מדוע הרופאה לא ווידאה כי הבדיקה, שאותה הזמינה בדחיפות, תתבצע לאלתר.
14
15
16 17 18 19
הרופאה נשאלה שאלה ישירה בעניין זה ולא התקבלה תשובה המניחה את הדעת: ייאז למה, כאן שאת מגדירה את זה כדחוף, למה את לא מתקשרת לאיזה נוירוכירורג שהוא אמון על זה. להגיד לו, תשמע, לא להזמין, לא להזמין. להגיד, תשמע מדובר פה במישהו, אני בדקתי. ת: התקשרתי…ש: לחומרה היית צריך להטיס אותו לסי. טי. לא להזמין. ת:זה לא עובד ככה בבית-חולים. השלבים הם שאתה מזמין סי. טי מוח, החולה היה תקין כשבדקתי אותו. מזמינים סי. טי מוח…אתה מזמין סי. טי מוח ואז אתה מסביר אם אתה חושב שזו בדיקה דחופה לתורנות, אתה מרים טלפון לרנטגנולוג שהוא אחראי לתאם את הבדיקות ולאשר, ואתה אומר לו, אני צריך עכשיו סי. טי. דחוף. ואז הוא מאשר את הבדיקה שאני חושבת שבתיעודים רשום מתי הבדיקה וזה מראה כמה דחוף מבחינתי זה היה. ואז מחכים לשינוע ובזמן, עד שהשינוע הגיע, אז החולה הידרדר הכרתית ואז אנחנו עיכבנו לו את השינוע בעצם, כי אי אפשר לקחת חולה שהוא מדרדר לסי. טי צריך קודם לייצב אותו ואז לקחת אותו” (עמוד 95 שורה 16 והלאה). לדבריה, בעניין זה יאני לא צריכה להתייעץ” (עמוד 97 שורה 1).
20
22 23 24
אין בתשובה זו כל פֶּטֶר מדוע לא מיהרה לוודא כי הבדיקה תתבצע במהירות, כפי דחיפות ההזמנה.
בכל זאת, נשאלה מדוע בשלב זה, לא מצאה לנכון להתייעץ עם נוירולוג ותשובתה הייתה: יינביא אותו לסי. טי ונראה מה יש בסי. טי. ש: אז למה לא הבאת אותו מידית לסי. טי !ת: אני עשיתי את זה הכי מידית שאני יכולה…לא הייתי צריכה נוירוכירורג בשביל זהיי (עמוד 97 שורה 5 והלאה).
30
ולעניין שלב הביניים, היא נשאלה מי השגיח על המנות ותשובתה הייתה: “הייתה אתו משפחהיי (עמוד 97 שורה 19).
17 מתוך 64
בית משפט השלום ברמלה
ת”א
60756 – 01 – 17
1
שיש להניח שמבחינת בית-החולים, מבחינת זמינות המשאבים, בהחלט ניתן היה להכניס את המנות לבדיקה באופן מידי.

בשעה 00 : 03 של תאריך יום המחרת ( 2 . 1 . 14 ) דווחה הרופאה כך: ייבשעה 10 : 30 ( 22 : 30 ) בערב נקראתי לחולה- התדרדר הכרתית…שקוע, מגיב לכאב בלבד. אישון שמאל מורחב. בנוסף מקיא (לפי דיווח האחות הקיא בשכיבה על הגב כשהוא עם מסיכת אינהלציה)…מדדים חיוניים היו סהייכ תקינים למעט דופק לא סדיר ולא מהיר. הוכנסה זונדה, בוצע סקשן. לאור התדרדרות מצב ההכרה שלו החולה הונשם…החולה הובהל ל- CT…הועבר ישירות לחדר ניתוח בתיאום עם הנוירוכירורגים. לציין שקיבל קלקסאן במינון מלא (פעם אחרונה בשש בערב, לפני הנפילה), אספירין ופלביקס…”.
4 5 6 7
11

ואכן, באשר למינון הקלקסאן, בתאריך 2 . 1 . 14 בשעה 3 : 28 לפנות בוקר דווח בטופס ישחרור/העברה סיעודיתי למחלקת נוירוכירורגיה (לא ברור מהי שעת ההעברה למחלקה), כי קיבל בשעה 23 : 00 DORMICUM – תרופה המשמשת להרדמה, הרגעה, בעיות שינה וכן קלקסן בשעה 8 : 00 בבוקר ובשעה 18 : 00 בערב.
14
15
16 17 18

ביעוץ במחלקת הנוירוכירורגיה נרשם: “חולה 6 ימים לאחר אוטם לבבי, תחת טיפול בקלקסאן פלביקס ואספירין במינונים מלאים…היום בשעת הערב בערך בשעה 21 : 10 נפל ממיטתו ונחבל בראשו. בשעה 23 : 20 בוצעה טומוגרפיה ונקראתי על-ידי הטכנאית לחדר הטומוגרפיה. בטומוגרפיה דימום תת קשתי חריף בתוך מרכיב כרוני…החולה הועבר בדחיפות לחדר הניתוח לאחר הסבר קצר וברור לבנו הנוכח על האבחנה, הפרוגנוזה הקשה, הסיכון הניתוחי המשמעותי לאור אוטם הלב וטיפול נוגד קרישה כה נרחב ולמעשה היעדר הברירה…הוסכם כי יחזור לפנימית…” (מסמך ייעוץ נוירוכירורגיהיי חתום בידי דייר אור כהן ענבר).
19
20
22
03
24
כלומר, יעוץ נוירוכירורגי הוזמן רק בשעת בדיקת הטומוגרפיה (ה- CT) – כשעתיים ו-10 דקות לאחר הנפילה, ולא לפני כן ומיד לאחר הנפילה.
25
26

אמור מעתה: בשעה 21 : 00 אירעה הנפילה של המנוח, שאמורה הייתה להדליק נורות אדומות בוהקות, ולהקים חשד לדימום תוך גלגלתי מסכן חיים, הוזמנה בדיקת CT דחופה, אך היא לא בוצעה עד הידרדרותו ההכרתית של המנוח בשעה 22 : 30 , שאז כבר אין טעם רפואי לערוך אותה, אלא להבהילו לחדר הניתוח. היש עוד צורך להוסיף התפלפלות נוכח טווח שעות שכזה ?
יצוין, כי ב”כ הנתבעת בסיכומיו נאחז ברישום של האחות אינה פלדמן, אשר רשמה, בין השאר, כפי שהוצג לעיל, כי יי…לאחר כחצי (כך במקור) החולה הקיא תוכן קיבה, לאחר מכן החל לשקוע הכרתית. דווח לרופאה תורנית, נבדק על-ידה עוד הפעם…”. לפי טענת הנתבעת, חצי שעה לאחר הנפילה (כלומר
32 33 34
19 מתוך 64
בית משפט השלום ברמלה
ת”א
60756 – 01 – 17
ה. הניתוח והמוות:
בדיקת צילום ה- CT שנערכה לבסוף, הדגימה דימום חריף, תת-עכבישי דו”צ, עם סטייה של קו אמצע הגולגולת.

בשלב זה, בתאריך 1 . 1 . 14 שעה 23 : 20 (החתימה על הסכמה) המנוח הובהל לחדר ניתוח ( 23 : 50 הרדמה) שם עבר ניתוח קרניאטומיה דקומפרסיבית לניקוז הדימום, אשר במהלכו התפתחה בצקת
6 7
מוחית.
הרישום ממשיך ומציין כי ייהחולה הועבר בדחיפות לחדר הניתוח לאחר הסבר קצר וברור לבנו הנוכח על האבחנה, הפרוגנוזה הקשה, הסיכון הניתוחי המשמעותי לאור אוטם הלב וטיפול נוגד קרישה כה נרחב ולמעשה היעדר הברירהיי.
11
12
14

הניתוח האמור, אליו הועבר המנוח ייבדחיפותיי, החל בתאריך 2 . 1 . 14 בשעה 00 : 10 – כחמישים דקות לאחר הטומוגרפיה.

הניתוח הסתיים בשעה 01 : 50 .
אכן, כפי שנרשם, בשלב זה, כבר לא הייתה כל ברירה אחרת.
מהלך הניתוח תואר ביידות ניתוחיי, בו נרשם כי נעשה פינוי מבוקר של קרישי דם טריים ובצקת מוחית.
23
בהמשך, הוחזר המנות למחלקה הפנימית יילאור ההחמרה ההדמייתית שאינה מועמדת לכל התערבותיי.

בדיווח של דייר אליאס מארון בתאריך 2 . 1 . 14 בשעה 12 : 33 נכתב: ייבקבלתו חזרה למחלקה החולה לא מגיב לקול או לכאבים, אישונים רחבים ולא מגיבים לאור…מונשם…תכנית: טיפול תומךיי.
29

בבדיקת דייר שני פלד מיום 3 . 1 . 14 בשעה 13 : 26 נכתב כי היא שוחחה עם בנו על מצבו הקריטי וכי המשך הטיפול בו הוא טיפול תומך בלבד.
באותו היום המנוח נפטר (ראו תעודת הפטירה).
21 מתוך 64
בית משפט השלום ברמלה
ת”א
60756 – 01 – 17
2
היא בהחלט הפנתה אל הדוח הסיעודי, אך כזכור, לא הוצג הדוח, אשר מולא בעניינו של המנוח בכלל, ובכל משמרת בפרט (עמוד 138 שורה 2 והלאה).
6 7
מכאן והלאה, כאשר הסתבר לעדה, כי במקרה של המנוח לא פעל הצוות הרפואי בהתאם לנוהל של הנתבעת עצמה, קצרה הדרך להעיד כי האומדן המתבצע בבית-חולים רמביים אינו מספיק: “אנחנו חושבים, שוב, אומדן סיכון אני חושבת שהאומדן הזה עוד פעם, שלא ישמעו אותי בארגון שאני נמצאת בו, אני חושבת שהוא לא מספיק, הוא לא נכון, הייתי משנה אותו…הייתי משנה אותו כיוון שאחוז החולים שאני רואה שהם באומדן נפילה סיכון 3 זה לא אותם חולים, זה אותם חולים שאני תמיד אגיד להם תזהרו…” (עמוד 142 שורה 16 והלאה).
לדבריה, היא הייתה מוסיפה כמה דרגות נוספות לסיכון (עמוד 143 שורה 5 והלאה).
14
לדבריה, הנתבעת מצאה כי ייהאומדן הזה הוא לא אומדן שמעיד…אבל הוא לא משקף בעצם את המציאות האמתית של המטופלים” (עמוד 143 שורה 18 והלאה).
היא הסכימה שהנוהל צריך להשתנות (עמוד 145 שורה 1).
וכן: ייש: זה סתם נוהל. ת: מתוך חשש ממשרד הבריאות, אבל כן. ש: חסר משמעות הנוהל…ת: לא נעים לי להגיד את זה…הוא בעל משמעות מסוימת…ש: כן, אז הנוהל חסר משמעות. ת: או. קיייי. (עמוד 147 שורה 6 והלאה).
19 20
היא אישרה כי נוהל העבודה המדובר אינו מלמד דבר (עמוד 148 שורה 3).
ואולם, יש לזכור כי מדובר בנוהל רב שנים, שהצוות הרפואי עבד על-פיו הלכה למעשה.
אני סבור, שאם מסקנת הנתבעת שמדובר בנוהל חסר משמעות אזי אין לעבוד לפיו.
אני סבור, שאם האומדן שבנוהל אינו מלמד על סכנה אמתית, וצוות בית-החולים פועל על-פי רק למראית עין, מתוך חוסר אמון בו, המשמעות היא שהצוות הרפואי פעל בהערכת הסיכון של המאושפזים, באורח רשלני בלא שיטה סדורה, תקפה, מדעית ומובנית שהונחלה לכלל הצוותים.
אמור מעתה, הנתבעת, לפי העדה שלה – אחות אחראית במחלקה שלה – מתנהלת לפי נוהל הערכת סיכון בלתי ראוי ובלתי רלוונטי, שאינו משקף את אומדן הסיכון לנפילה האמתי של המאושפזים בבית-החולים, ויש בכך להשליך על רשלנותה הנוגעת לאבחון מוקדם של סיכוני הנפילה.
23 מתוך 64
בית משפט השלום ברמלה
ת”א
60756 – 01 – 17
אכן, ניכר היה כי הוא פועל תחת מורת רוח שכפופה לנוהל, שהוא אינו מאמין בו ואם זוהי רוח המפקד נקל להבין איזו אווירת עבודה שררה במחלקה בכל הקשור לאבחון הסיכון לנפילה בכלל ולנפילת המנוח בפרט.
1 2
לדבריו נוהל העבודה של הנתבעת נוסח כדלקמן: “…רק בשביל לרצות את אלה שבאים מאמריקה שיש לנו איזה נוהל נפילות, זה שבסופו של דבר הוא מסתכם בטבלה הזאת שנמצאת כבר שנים בבית-חולים והוא לא שווה. היא לא שווה. אני אומר את זה במפורש. היא לא שווה כלום…ש: אחיות סתם ממלאות עוברות ? ת: סתם ממלאות, במקום הזה שבאמת להיות יותר עם החולים, חבל מאוד על הזמן, חבל מאוד על הזמן” (עמוד 173 שורה 19 והלאה).
7
ודוק: כל זאת, בניגוד לתצהיר תשובות לשאלון, שבמסגרתו התייחס לנוהל באופן רלוונטי וענייני (תשובה 23). העד נשאל ולא מסר תשובה המסבירה את תשובתו הנוגדת שבאותו תצהיר (עמוד 180 שורה 5 והלאה, עמוד 181 שורה 8 והלאה).
12
15
הנה כי כן, הנתבעת באמצעות נציגיה שהעידו במשפט ניסתה לגמד את חשיבותו של נוהל סיווג סיכון לנפילה, ואני דוחה ניסיון זה, כניסיון עקר, שהגיע בדיעבד כדי להצדיק את התנהלותה ביחס למנות ולתוצאת רשלנותה.
16
19
גם עד זה לא יכול היה להצביע על האומדנים הרלוונטיים – בין אם לפי הנוהל ובין אחרים – שנעשו למנוח ועל מה התבססו.
לדבריו, נוהל העבודה הלא כתוב, שנקבע למניעת הסיכון לנפילות, הוא שמירה בידי איש צוות, יצירת קשר עם המשפחה, הסבר למשפחה, הדרכה, קשירה, תרופות וכיוייב (עמוד 169 שורה 1 והלאה).
מלבד מלל פה, לא הוצגה שום ראייה התומכת בטענה כי ביחס למנוח נעשו המהלכים לפי הנוהל הלא כתוב, ויש לומר שזוהי התוצאה המצערת, כאשר פועלים על-פי נוהל שכולו תורה שבעל-פה ותורה שכזו, היא זו שיוצרת את הבלבול והטעייה הרשלניים.
בכל הכבוד, גישה מתנערת שכזו מנוהל עבודה קיים, שלפיו עובד הצוות הרפואי של הנתבעת, אינו עולה בקנה אחד עם העובדה כי הלכה למעשה הנוהל קיים, לא בוטל, והנתבעת נוהגת על-פיו.
102
איני מקבל את הגישה כי נוהל זה הינו נוהל למראית עין בלבד, מעין קריצת עין, ואם כך הם פני הדברים היה על הנתבעת לנסח נוהל מעמיק יותר, פרטני יותר, תקף מחקרית ולהנחיל דפוסי עבודה כתובים, ברורים, שאינם רק תורה שבעל-פה.
25 מתוך 64
בית משפט השלום ברמלה
ת”א
60756 – 01 – 17
ז. האם צוות בית-החולים צריך ויכול היה לצפות את נפילתו של המנוח:
4 5
6

יינפילות של חולים מהוות אחד הגורמים העיקריים לנזקים הנגרמים להם בבתי-החולים. מחקר נערך במשך עשר שנים בשישה בתי חולים באנגליה, והצביע על 3 , 108 נפגעים. אלה היו הסיבות העיקריות לפגיעות: נפילות (65 % )…מרבית הפגיעות נגרמו על-ידי נפילות, ואלו היו מחולקות כך: נפילות ממיטה (15 % ), נפילות אחרות (12 % ), מעידות (9 %), נפילות מכיסא (6 %), נפילות בשירותים (59 %), הכשלות (49 %), התעלפויות (3 %) ונפילות במדרגות (2 %)…במחקר שנערך באוניברסיטת הארוורד נמצא שב – 59 % מן המקרים שקרו היה מדובר בהחלקות ובנפילות, 47 % מן המקרים עסקו בנפילות תוך כדי ירידת החולה מן המיטה ב- 75 % של המקרים היו מעורבים קשישים מגיל 60 ומעלה…” (פרופ’ אמנון כרמי, בריאות ומשפט, חלק א’ עמוד 463, וראו יתרת ההתייחסות שם).
7
10
לא בכדי נסחה הנתבעת נוהל עבודה המתייחס לתופעה זו ולא בכדי ניהל ד”ר אמיר קרבן מחקר אודות התופעה.
12
14
15
עיון במסמכים הרפואיים שאותם אציג מלמד, כי הצוות הרפואי יכול וצריך היה לצפות נפילה אפשרית של המנוח.
16
17
מהדו”ח הסיעודי עולות העובדות הבאות:
26

(1). בעת קבלתו הוגדרה ניידותו כייעצמאי כפי גילויי. (2). ביום 29 . 12 . 13 בשעה 21 : 12 – ייפרופיל סיכון בטיחותי: רמת סיכון בסיסית…הודרך לשימוש בפעמון מצוקהיי. (3). ביום 30 . 12 . 13 בשעה 8 : 51 – דרגת סיכון לנפילה II, בשל גורמים: יימעל גיל 65, חולה סוכרת תלוי תרופתיתיי. (4). ביום 30 . 12 . 13 בשעה 20 : 25 – ייסיכון נפילה 3!!!, משפחה מסכימה לקשירה…עצמאי…ממשיך בקבלת אינסולין לאיזון סוכר… לייד נמוך…בסוף המשמרת מבולבל, מסתובב במחלקה, נקשר…רמת סיכון בסיסיתי. (5). ביום 31 . 12 . 13 בשעה 4 : 26 – “סיכון נפילה 3!!! משפחה מסכימה לקשירה. החולה מבולבל, מתחילת הלילה קשור למיטתו, אינו משתף פעולה, באי שקט. מצב הכרה: מבולבל… רמת סיכון בסיסית, יש נטייה שיצא מהמחלקה על דעת עצמו, זקוק/ה לדפנות מיטהיי. (6). ביום 31 . 12 . 13 בשעה 12 : 00 לערך – יהורדה לכורסא, הולכה בעזרה, במקלחת עם עזרהיי. (7). בדיווח שרשם דייר רולא דאוד מיום 1 . 1 . 14 – יום הנפילה, בשעה 14 : 30 , צוין ייבמהלך הבוקר עקב אירוע של בלבול, נמדד סוכר- 35 – בעקבותו קיבל DESTROSE עם שיפור במצבו… מעקב סוכריי.
27
29
31
32 33
34
27 מתוך 64
בית משפט השלום ברמלה
ת”א
60756 – 01 – 17
ח. חוות הדעת – הסיכון עקב נפילה ותוצאתו הקטלנית האפשרית:
ד”ר רוטמן זיגמונד, מומחה לנוירוכירורגיה, מטעם התובעים, קבע בחוות דעתו כדלקמן :
היה על הצוות הרפואי להפסיק את הטיפול בקלקסן לדילול הדם, בין היתר, בשל הסיכון הממשי לנפילה, מכיוון שנפילה אפשרית יכולה להיות קטלנית עבור חולה שמקבל טיפול לדילול דם, בהיעדר מנגנון קרישה פעיל שיכול לעצור את הדימום.
10
נרשם בחוות דעתו : יימר… קיבל טיפול לדיכוי מלא הן של מנגנון קרישת הדם והן של פעולת הטסיות על-ידי שילוב של מספר תרופות אנטיקואגולנטיות במינון מלא. עקב זאת הרי שמר…היה חשוף להתפתחות של דימום מתקדם בכל מקרה של חבלת ראש, אפילו תהיה קלה. לכן הטיפול הרפואי במקרה של חבלת ראש אצל מטופל כזה היה צריך להיות בהתאם- דחוף ביותר וללא המתנות מיותרותיי.
11
12
14
עוד קבע המומחה כי בדיקת ה – CT לאחר יותר משעתיים הייתה מאוחרת מדי, רק לאחר שמצבו של המנוח הדרדר, היה מחוסר הכרה והיא גרמה לחוסר יכולת להציל את חייו- ייחל איחור רב וגורלי בביצוע הבדיקה וחלון הזמנים להציל את חייו של מר… אזל סופית”.
16
P
כך גם יתרת המאמצים הרפואיים הגיעו באיחור, בשלב שלא ניתן היה להציל את חייו של המנוח.
21
כמו כן קבע המומחה שהיה על הצוות לערוך בדיקת CT מוח עוד קודם לכן במסגרת בירור המצב הבלבולי אצל המנוח.
דייר רוטמן זיגמונד אישר בעדותו, כי אין לו מומחיות בקרדיולוגיה, בתחום הרפואה הפנימית, ואכן יש להסכים להתעלמות מן החלקים בחוות דעתו הדנים בתחומים אלו (עמוד 9 שורה 7 והלאה).
ואולם, לא מצאתי בחקירתו הנגדית של בייב הנתבעת (עמוד 10 שורה 1 והלאה), היכן בדיוק לקויים מקצועיותו, ניסיונו וכשירתו של מומחה זה, באופן המוביל לדחיית חוות דעתו.
אין להבין מדוע יש לפסול את עדותו ואת חוות דעתו, רק משום טענת ב”כ הנתבעת בסעיף 2: “…התברר כי המחלקה לנוירוכירורגיה באסף הרופא בראשה הינו עומד והמונה שלושה רופאים בלבד ושש מיטות בלבד אינה מתפקדת במתוכנת מלאה אלא מצומצמת ועל כן עיסוקו של המומחה הנייל בטיפול במקרים הדומים למקרה של התובע בתקופה האחרונה מוגבליי.
30 31 32
29 מתוך 64
בית משפט השלום ברמלה
ת”א
60756 – 01 – 17
1
בשעה 22 : 09 בדק דייר שיח’ אחמד חמזה את המנוח, ונכתב: יימצב כללי- בינוני… נוירולוגית – בדיקה תקינה… החולה יאושפז…”(ראו: דוח טיפול – פנימי).

המנות המשיך להיות מטופל במחלקה הפנימית, וביום 31 . 12 . 13 כתב דייר פריש, שהמנוח מדווח על שיפור ניכר. סוכם שלא להתקדם לצנתור כדי לאפשר טיפול ניתוחי בממאירות.
3 מתוך 64
בית משפט השלום ברמלה
ת”א
60756 – 01 – 17
המומחה הסכים עם טענת הנתבעת, שקיימת אחריות מסוימת גם למשפחת המאושפז, בעיקר לדווח אודות מצבו לצוות הרפואי (עמוד 37 שורה 1 והלאה) וכן: “אני מצפה שישגיחו, שילכו אתו. אני מצפה לזהיי (עמוד 38 שורה 8).
1 2
5

הוא אישר כי בדיקת ה- CT הוזמנה דקות אחר הנפילה (עמוד 41 שורה 3), אבל הוסיף, באופן עקרוני כי ייאם הסי. טי הוזמן ב – 21 : 20 ובוצע ב- 23 : 30 זה חמור מאודיי (עמוד 41 שורה 10).
8
הסביר, כי שאלת מועד אישור ה – CT אינה רלוונטית משום שיילא, אין דבר כזה. במקרה דחוף, אומרים סי. טי דחוף, אני צריך עכשיו אלונקאי ורצים לסי. טיי (עמוד 43 שורה 15 והלאה).
11
הסביר את הליקוי בטיפול במנות: ייהוא היה בהכרה, סליחה, הוא היה בהכרה, הוא היה בהכרה, שוב, לא עבר שום בדיקה נוירולוגית יסודית, שום דבר, הוא היה בהכרה וענה, וזהיי (עמוד 43 שורה 19 והלאה).
14
15
16 17
18

הסביר אודות מצבו הרפואי של המנוח מעת הנפילה: ייבנפילה. הוא נפל. ש: באיזו שעה ? ת: תשע…תשע, היה מבוהל כזה, מבולבל, מדדו לו דופק. החזירו אותו למיטה. היה סימן חבלה רציני מאוד בראש. זו הייתה חבלת ראש משמעותית. לא איזו נפילה…היו איתו במיטה, הרופאה, דיברו איתו במיטה, הוא עונה לה, והוא עונה לה וזהו. החולה שכוב…אחרי זה רשום חצי שעה אחרי זה, אני חושב שזה מהנפילה, זה 40 דקות מהנפילה…בסביבות 21 : 40 , 21 : 45 הוא כבר התחיל להקיא, הקאות חוזרות קשות. זה כבר סימן של הידרדרות. גם אז לא נעשתה בדיקת סי. טי. הם חיכו, חיכו, גם לא נקרא (נוירוכירורג…לא קראו לנוירוכירורג…ואחרי זה בשעה 22 : 30 שבינתיים לא עשו סי. טי…ב – 22 : 30 כבר שקע לקומה עמוק…הוא שקע לקומה עמוק. ואז עשו לו החייאה ורק אז לקחו אותו לסי. טי כשהיה בעיה להכניס את הטובוס…והנוירוכירורג קראו לו רק אחרי…”(עמוד 46 שורה 13 והלאה).
19 20 21
23
א א
26
אכן, אני סבור ששאלתו הבסיסית של דייר רוטמן נותרה ללא מענה בידי נציגי הנתבעת: ייש: בדיקת ס.טי. הוזמנה ב- 21 : 13 …ת:…ואושרה ב- 21 : 22 …אז למה לא לקחו אותו ?…אם היו לוקחים אותו לסי. טי…אבל למה לא לקחו אותו…”(עמוד 48 שורה 8 והלאה). לדבריו, בדיקת ה – CT לא התעכבה בשל ההחייאה (עמוד 49 שורה 21).
31
העריך את סיכויי ההישרדות של אדם שהתפתח במוחו דימום, כפי שהתפתח במוחו של המנוח בכ – 15 % (עמוד 51 שורה 17).
31 מתוך 64
בית משפט השלום ברמלה
ת”א
60756 – 01 – 17
מכל מקום עד זה לא יכול למסור מהו הרף העליון במדד הסיכון: “יכול להיותיי (עמוד 67 שורה 5), וניכר היה כי לא ניתן לבסס ממצאים על השערותיו בעניין זה: יילא, 3 זה סיכון מאוד נמוך” (עמוד

ה 1 2
67 שורה 9)
5 6
לא זו אף זו, הנה הסתבר, כי כל בית-חולים מחזיק בנוהל עבודה אחר, שבמסגרתו מסווג את דרגת הסיכון לנפילה באופן אחר: ייאני מכיר פשוט נוהל אחר מבית החולים שלנו. ייתכן ויש הבדל בנהליםיי (עמוד 68 שורה 1). רק לאחר מכן, הוצג בפניו הנוהל, הקובע דרגה 3 מרבית, והוא אישר כי כך הם פני הדברים (עמוד 76 שורה 5).
10
בעדותו התקבל הרושם, כי כל בית-חולים פועל על-פי נוהל עבודה, שגיבש לעצמו ובעניין זה אין אחידות אודות הקריטריונים שמגבשים את רמת הסיכון לנפילה.
פרופ’ ברלינר העיד כי הנוהג הוא שהערכת סכנה לנפילה מתבצעת ייפעם במשמרתי (עמוד 72 שורה 2). ובמקום אחר: ייאוקי. עושים את זה בקבלה את הסיכון ואם אני לא טועה, אחת ל – 24 שעות במקרה הסטנדרטי” (עמוד 77 שורה 16). הנה כי כן, במקרנו, אין ראייה שכך נהגה הנתבעת ביחס למנוח.
18
המומחה הסכים כי רמת הסיכון לנפילה של המנוח, לפחות לפי הרישומים, לא השתנתה: “אוקי. אני מסכים בהחלט שהרישום לא השתנה…” (עמוד 77 שורה 7).
התברר, כי עד זה סומך על המשפחה שהיא שתהיה ערנית לסיכון של קרובה: “…אני יוצא מנקודת הנחה שמשפחה רואה מסוכנות…אני יוצא מנקודת הנחה שהיו מתריעים…” (עמוד 78 שורה 7 והלאה).
איני מקבל את הנחת העבודה של המומחה המטילה את כובד האחריות על המשפחה, חסרת הידע המקצועי, וחסרת ההדרכה במקרה זה.
איני מקבל את עדותו אשר פטרה כלאחר יד את הצורך בבדיקת של נוירוכירורג: “…משום שנוירוכירורג מה הוא יגיד ? אז תזמינו סי. טי, אבל כבר הזמנו סיטי…” (עמוד 80 שורה 15 והלאה). בכל הכבוד, מומחיותו של עד זה אינה יכולה להחליף מומחיות של נוירוכירורג, ועדותו, שלמעשה מייתרת בדיקת נוירוכירורג, אינה ברת סמכא לעשות כן.
32
בכל הכבוד, הרושם שהתקבל מעדותו של עד זה הוא שבכל הקשור להערכת הסיכון בבתי-החולים של הנתבעת שוררת בוקה ומבולקה.
33 מתוך 64
בית משפט השלום ברמלה
ת”א
60756 – 01 – 17
1
אכן, הרופאה נגשה אל המנוח, הזמינה בדיקה, הבדיקה התקבלה, אולם נציגי הנתבעת בוששו מהחשת המנוח בדחיפות לביצועה.
הבדיקה הוזמנה בשעה 21 : 13 , אושרה בשעה 21 : 17 (עמוד 10 שורה 16 והלאה), אך היא לא בוצעה הלכה למעשה בדחיפות, משום שהרופאה לא דאגה שכך ייעשה.

A ת A
ס
ב
הרופא נשאל ביחס לכך ולא הייתה בפיו תשובה מספקת, אשר תסביר את העיכוב במימוש הבדיקה: יימעשית, מה שקרה כאן אני לא יודע…”(עמוד 11 שורה 15 והלאה + עמוד 12 שורה 19).
30
ס
ס
וכן : יימה שהחוליה החסרה זה החצי שעה הזה שאני לא יודע מה קרה. למה החולה לא נלקח. כאילו, אין מצב באף בית-חולים שאלונקאי לוקח לו, יותר מחצי שעה לבוא לקחת חולה שמגודר כדחופיי (עמוד 30 שורה 20 והלאה).
11
14
לא ניתן היה להבין מדוע אותו אלונקאי, אשר אמור היה להוביל את המנוח אל הבדיקה איחר להגיע מלבד: יימה שקרה כאן, זה לקח להם, לכל ההתארגנות הזו חצי שעה …” (עמוד 12 שורה 3 והלאה).
15
16
אני סבור, כי בהחלט היה מקום שבנסיבותיו של המנוח, לאחר הנפילה – כפי שהעיד העד – שאיש צוות המחלקה היה: “…דוחף את החולה בעצמך בתור רופא. אתה דוחף את החולה…דוחף את החולה, לא מחכה לאלונקאי ולוקח אותו’י (עמוד 13 שורה 4 והלאה).
17 18
21
בכל הכבוד, אני דוחה את הגדרתו, שלפיה ההתנהלות מול המנוח מעת הנפילה הייתה ייפרפקט”י (עמוד 15 שורה 5).
אין להבין מדוע המנוח לא הובהל לבדיקת הסי. טי.
27
אכן, גם עד זה העיד כי: “…מה שמעכב את המטופל להגיד זה אלונקאי. עכשיו, קשה לי להאמין שאלונקאי לוקח לו שעה להגיע…אין משהו שמעכב אותו. אין משהו. ברגע שאומרים לו יש לך סי. טי אז האלונקאי תוך רבע שעה, עשרים דקות, חצי שעה גג…לא צריך רכבים. זה סביר להניח בבניין הישן שזה פנימית והסי. טי בבניין החדש. אז אלונקאי לקפוץ, לקחת אותו, זה לוקח חמש דקות…” (עמוד 22 שורה 3).
28
לא זו אף זו: המומחה העיד, כי חולה שכזה, בנעליו של המנוח, עם דימום כפי שנמצא, נעדר סיכוי הישרדות של ממש והניתוח מתבצע רק עבור המשפחה, כדי להציג ניסיון הצלה.

וכך העיד: “…אני רק אומר שהרבה פעמים אתה מוצא את עצמך מול המשפחה, אתה מאמין בתוכך וזה קורה לי כל הזמן, שאין מה לעשות למטופל, אבל להגיד לך תשמע, הוא היה בהכרה. אי אפשר 35 מתוך 64
35 36
בית משפט השלום ברמלה
ת”א
60756 – 01 – 17
1
אכן, מן העדויות והראיות ניתן להגיע למסקנה שבעניינו של המנוח שררה מקבילית כוחות ברורה: כגודל הסיכון לנפילה, כעוצמת הסיכון לחייו עקב הנפילה, כך גם היקף ההשגחה והבקרה שנדרשו מן הנתבעת ביחס אליו.
2
ש
פ
ו
בית-המשפט בהחלט מצפה, כי הנתבעת תנהג במנוח כפי שהעיד המומחה: “אם זה היה אבא שלי, סביר להניח שהייתי ולא הייתי רופא שם, הייתי לוקח אותו ובמקום, יכול להיות שהייתי אומר, בוא אני רוצה סי. טי. עכשיו, תעזבו אותי. אני הייתי עושה את זה…”(עמוד 28 שורה
ס
6 7
.(15
6ס ס
וכן: “יכול להיות שאם זה היה אבא שלי, היה מתנהג אחרת, כי אני יושב לידו ורוצה לקחת את אבא שלי…אבל המציאות היא, זה קורה לי עם בני משפחה שלי, אתה מזמין, האלונקאי בדיוק סיים מקום והוא בא לקחת אותו…” (עמוד 29 שורה 13 והלאה).
10 11
12
אכן, תתכבד ותנהג הנתבעת בכל חולה, כאילו היה הוא בן משפחה של אחד מן הצוות הרפואי שלה.
14
אמור מעתה: מתקבלת המסקנה כי הסיכון של נפילת המנות והסיכון כי נפילתו תוביל למוות, הינו סיכון עצום ורב, ומצב שכזה חייב את הנתבעת לנקוט אמצעי זהירות מוגברים של ממש, שהרי התממשותו של הסיכון מוביל לסיכון המוחלט והמקסימאלי – מוות.
17
37 מתוך 64
בית משפט השלום ברמלה
ת”א
60756 – 01 – 17
למען הנוחות, להלן ציר זמן של השתלשלות האירועים מרגע הנפילה והלאה:
21:00 21:10
21:13
21:17
21:22
22:30
23:20
23:50
(לערך)
בדיקת ראשונית של
הרדמה
נפילה
דייר
בדיקת ה-CT אושרה לביצוע
הוזמן שינוע המנוח לבדיקה על ידי אלונקאי המנות הוכנס לבדיקת ה
00:10 פינקלשטיין והאחות אינה פלדמן
המנוח עדיין בחדרו זוהתה הדרדרות והוא נבדק עייי דייר פינקלשטיין בשנית.
CT
תחילת הניתוח
והוזמן נוירוכירורג לחדר הבדיקה
המנות הוחזר למיטה והוזמנה בדיקת צילום CT (לאחר כחצי שעה הקיא את תוכן הקיבה).
לאחר שבחנתי את מכלול העובדות והראיות הגעתי לכדי מסקנה ברורה, כי הצוות הרפואי של בית החולים רמביים לא פעל כפי הנדרש מצוות רפואי מקצועי וסביר, בנעליו, למניעת הסיכון לנפילת המנוח.
16
רן
הצוות הרפואי יכול וצריך היה לצפות את נפילת המנוח ואת הנזק המוחלט (המוות) שעלול להתרחש עקב נפילתו.
ההוצאות הנדרשות מבית-החולים למניעת הסיכון (הנפילה) והנזק – אם היו ננקטים צעדי המניעה האפשריים, כפי שפירטתי לעיל – מול היקף הנזק במקרה דנן (מוות), הן הוצאות נמוכות מאוד המובילות למסקנה כי אי הנקיטה באלו היא סטייה מסטנדרט של התנהגות סבירה.
הנתבעת לא הוכיחה כי באותה עת עמד בית-החולים רמב”ים בפני אילוצים תקציביים, או חוסר משאבים אשר מנעו את יישומה המידי של בדיקת צילום ה – CT למנות כפי שהוזמנה.
הנתבעת לא הוכיחה, כי באותו מועד עמדו בפני בית-החולים מקרים דחופים יותר לבדיקת צילום CT וכי היא עמדה בפני חוסר משאבים, שחולקו במסגרת שיקול דעת מקצועי בדרכים אחרות, ולפיכך הנחת המוצא בפסק-דין זה היא שמכשיר צילום ה-CT עמד שומם והמתין אך להבאתו של המנוח לבדיקה שבוששה ברשלנותה של הנתבעת.
33
משעה שהמנוח נפל, לא החיש הצוות הרפואי הרלוונטי את ביצוע בדיקת צילום ה CT, אשר הייתה מגלה את הדימום התוך גלגלתי, מובילה להקדמת הניתוח ומשפרת את הסיכוי להצלת חייו.
39 מתוך 64
בית משפט השלום ברמלה
ת”א
60756 – 01 – 17
1
בקביעת גודלו של סיכון כלשהו נבחנים שני פרמטרים: חומרת הסכנה והסתברות התממשותה. ככל שהסכנה חמורה יותר במהותה והסתברות התממשות הסיכון גבוהה יותר, כך גדל הסיכון ובהתאם לכך תיקבע מידת הזהירות הנדרשת.
2
אני קובע, שבמקרנו, קיימת חובת זהירות מושגית וקונקרטית, משום שביחס לסיכון של נפילה מוטלת חובה על בית-חולים פלוני לפעול על מנת למנוע נפילות של חולים, כאשר חומרת הסכנה לנפילה היא גבוהה ונוכח התוצאה האפשרית למוות.
5 6
באשר להסתברות התממשות הסיכון לנפילה, הרי שנפילות של מטופלים במסגרת אשפוז אינן אירוע כה נדיר ובלתי צפוי והראיה לכך שנציגי הנתבעת העידו כי מתנהל במסגרתן מחקר בעניין זה.
11
אכן, לא בכדי חובר נוהל מיוחד המסדיר את הנושא.
14
החובה המוטלת על הרופא היא לנקוט באותם אמצעי זהירות שבהם רופא סביר היה נוקט בנסיבות העניין, במניעת הסיכון לנפילה ובטיפול מהיר לאחריה.
15
16
בע”א 4025 / 91 צבי נגד ד”ר קרול [פורסם בנבו] (1996) נקבע כדלקמן :
17
ן
19
ייעל כל רופא מוטלת חובת זהירות מושגית כלפי מי שמטופל על ידו …תוכנה של חובה זו הוא אחד ואחיד: לנקוט באמצעי זהירות סבירים כדי למנוע הסכנה…”.
20
צוות בית-החולים של הנתבעת הפר את חובת הזהירות המוטלת עליו לפעול למניעת נפילות של חולים תחת השגחת בית-החולים.
25
24
נתבעת סבירה בנעליה של הנתבעת, באמצעות הכוח הרפואי מטעמה בבית-החולים רמביים (אחיות ורופאים) נוכח נתוניו הרפואיים של המנוח יכולה וצריכה הייתה לנקוט בצעדים סבירים למניעת נפילתו של המנוח.
29
היה על הנתבעת, באמצעות הכוח הרפואי, להדריך את המנוח בהתנהלותו באופן שימנע את נפילתו והדרכה זו הייתה חייבת להיות מתועדת.
32 33
היה על הנתבעת, באמצעות הכוח הרפואי, להדריך את משפחת המנוח, להסביר להם ברחל בתך הקטנה, כי מדובר במנוח, הנוטל מדללי דם, שכל נפילה עלולה להוביל למותו, וכי אל לו להתנייע בכוחות עצמו. היה על הנתבעת לתעד את אותה אזהרה בכתובים. אילו הייתה עושה כן, לא היה בנו של המנוח מניח לו לקום בכוחות עצמו ולגשת אל השירותים.
41 מתוך 64
בית משפט השלום ברמלה
ת”א
60756 – 01 – 17
1
מסתכמת באזהרה סתמית מפני סכנות ונזק אפשריים כדי לצאת ידי חובה. אלא תפקיד בית החולים להזהיר, לפקח במישרין על התנהגות החולים במחלקה ולוודא כי הם אכן פועלים בהתאם להנחיות… בכל מקרה, לא היה מקום להשאיר את התובע לבד, מחשש שמא יקום וילדיי.
2
סיכום תוצאת החבות:
אני קובע כי הנתבעת חבה חובת זהירות מושגית וקונקרטית כלפי המנוח, ברשלנותה היא הפרה חובה זו, בכך גרמה למותו ולפיכך עליה לשאת בנזקים שנבעו ממוות זה.
E = 5 oo vana
43 מתוך 64
בית משפט השלום ברמלה
ת”א
60756 – 01 – 17
2
לטענת הנתבעים, בהתאם לחוות-הדעת, היה מצבו הרפואי של המנוח מקצר את שנות חייו בשליש, היינו ל- 10 שנים.
סיכומי התובעים (סעיף 202) ותחשיבם מאמצים את הקביעה בדבר 10 שנות חיים מיום הפטירה.
7
יש לאמוד את הכאב והסבל נוכח אובדן הנאת החיים לעשר שנים, נוכח מצבו הרפואי של המנוח, והתחלואה הרבה ממנה סבל, נוכח הטיפול הרפואי שעבר עקב נפילתו ונוכח פסיקת בתי-המשפט השונים במקרים כגון אלה.
אזכיר, כי המנוח סבל מתחלואה רבה, עובר לאשפוזו בבית-החולים.
באותו ערב נפל המנות ארצה, קיבל מכה חזקה בראשו ואפנה בעניין זה לעדות בנו.
14
15
הוא החל לסבול מדימום תוך גלגלתי, קיבל טיפול, הקיא, ולאחר מכן, כאשר מצבו הרפואי הדרדר הוא עבר החייאה, הובהל לניתוח קשה, שלא צלח ובחלוף יומיים מצא את מותו.
16
17
עם מותו הפסיד המנוח 10 שנות חיים מלאות ואת אבדן הנאת החיים והאושר בשנים אלו.
(0
20

אכן, קשה לכמת נזק שכזה המצריך הערכת נתונים רבים של חוסר וודאות (עייא 70 / 52 גרוסמן נגד רוט, פייד ו 1242: עייא 15 / 66 שנער נגד חסן, פייד כ (2) 455).
23

בע”א 9656 / 03 עזבון המנוחה ברטה מרציאנו ז’יל נגד דייר זינגר יהורם ואח’ ( 11 . 4 . 05 ), דן בית- המשפט העליון בקושי הקיים בקביעת פיצוי בגין אובדן שנים:
24
26
27 28

יעל כגון אלה נשתברו קולמוסיהם של שופטים רבים, בגדרן של מחלות שונות והפסיקה – בעיקר של בתי המשפט המחוזיים – רצופה בהן; וכבר ציין בית משפט זה בעייא 2099 / 94 חיימס נ’ איילון, פיד נא(1) 529, 534 מפי השופט (כתארו אז) אור, כי ייכל המצוי בנושא זה של קביעת קיצור תוחלת חיים, יודע עד כמה קיים קושי לקבוע זאת, ועד כמה חלוקות הדעות בנושא זה בין המומחים השונים… המבחן הבסיסי לנושא הוא בשניים, אורך תקופת החיים שאבדה ואיכותם הצפויה, ומובן כי אלה אינם ניתנים לקביעה מדויקת. בשכבר הימים אמר מיימ הנשיא זילברג, כי ראש הנזיקין של אבדן תוחלת החיים, הוא ייהפרשה הקשה ביותר בכל תורת הנזיקיויי (עייא 15 / 66 שנער ני חסן פייד כ (2) 455, 462); באותו עניין נקבע, כי ערך הפיצוי צריך שיהא ייפיצוי ממשי על אבדן דבר שהוא יקר מכליי (שם, עמי 469 מפי השופט ברנזון)יי.
30 31
32
45 מתוך 64
בית משפט השלום ברמלה
ת”א
60756 – 01 – 17
1

תייא 3169 / 01 (מחוזי ירושלים) עזבון ברונשטיין נגד בלינסון ( 15 . 6 . 05 ) בעניינו של מנות כבן 76, אשר נפטר לאחר ניתוח אלקטיבי שם נפסקו 200 , 000 ₪ בראש נזק זה. אני סבור, כי נסיבות אותו תיק מגלות דמיון מסוים למקרנו.
2

ת”א (תל-אביב-יפו) 1215 / 08 עיזבון המנוח יום טוב דואק נגד כל בו חצי חינם ( 28 . 8 . 13 ) בעניינו של מנוח כבן 56, אשר עבד כמאבטח ונרצח בידי מרצחים, מת מיד, בנסיבות שבהם נקבעה רשלנות נגד המקום בו עבד וחברת האבטחה, שם נפסקו 300 , 000 ₪ בראש נזק זה.
5 6

ת”א (מחוזי ת”א) 20084 – 03 – 12 עיזבון המנוחה גרומנס רות ז’יל נגד אטליז שמחה ( 10 . 9 . 17 ) בעניינה של מנוחה בת 86, קיצור תוחלת חיים של 3 . 5 שנים, כאב וסבל ואובדן הנאות החיים נפסקו 250 , 000
10
.
12
14

ת”א (שלום ת”א) 28763 – 08 – 15 עיזבון המנוחה ד.ס ז’יל נגד מיכאל קוח ( 13 . 5 . 18 ) בעניינה של מנוחה בת 80 שמצאה מותה במסגרת תאונת דרכים, קיצור תוחלת חיים מוסכם של 5 שנים, הסכימו על כאב וסבל 45 , 000 ₪ (ככל הנראה כולל קיצור תוחלת החיים), הייתה מחלוקת על חישוב הידות. נפסקו גם הוצאות קבורה 15 , 000 ₪.
15 16
T
18

ת”א (שלום חיפה) 52868 – 01 – 12 עזבון המנוחה פלונית נגד מרכז רפואי ע”ש רמב”ם ( 8 . 8 . 18 ) בעניינה של מנוחה בת 62, קיצור של 3 – 5 שנים נפסקו 150 , 000 ₪.
19
20
21
אם נתרגם את הפיצוי בראש נזק זה לשנת חיים נקבל תוצאה שאינה עולה בקנה אחד עם העיקרון של קדושת החיים, שערכת לא יסולא בפז, ועדיין יש לשום את שווים של עשר שנות חיים.
23

על כן, אני קובע פיצוי של 250 , 000 ₪ בראש נזק זה.
(ג). נזק ממוני – הפסד הכנסה לעבר ולעתיד:
26
27
(1). כללי:
28
במסגרת דיון זה, יש לחלץ את סכום הכסף, שנגרע עקב המוות, מיום המוות עד כה ואת זה שהיה נותר בידיו של המנוח במשך 10 שנים, אלמלא קיצרה הנתבעת את תוחלת חייו ברשלנותה.
33
באופן כללי סכום הכסף נבחן על-ידי איתור ההפרש שבין הכנסותיו הצפויות ובין הוצאותיו (עניין אטינגר הנייל פסקה 37).
47 מתוך 64
בית משפט השלום ברמלה
ת”א
60756 – 01 – 17
בע”א 489 / 79 אליהו חברה לביטוח נגד עזבון המנוחה ציאג, פייד לד (2) 123 נקבעו הדברים הבאים:
2
4 5
“החיסכון”, שנגרם לאלמנה במות בעלה, אינה פוגעת בכבודן של האלמנות, כן בדיקה ובחינה בדבר ייהחיסכון”י, שנגרם לבעל ולילדים במות האם, אינה פוגעת בכבודם. אמת הדבר, עצם הרעיון כי מותו של אדם קרוב עשוי לגרום לייהתעשרותיי או ייחיסכון”י, וכי החישוב כולו מבוסס על יירווח והפסדיי, אינו רעיון ערב לאוזן, אך כל עוד דיני הנזיקין מבוססים על פיצוי ההפסד הממוני, יש לקחת גורמים אלה בחשבון ואין מנוס מהגישה לפיה: מקום בו התעשרו התלויים עקב הפטירה שומה על בית- המשפט להביא בחשבון התעשרותי זו בכלל חישוב הפסדי הממון …ובמקרה ששיעורה שווה להפסדי הממון עקב מעשה הנזק או עולה עליה, תידחה התביעה…אכן, אין כל דרך אלא להבחין בין הצד הרגשי לבין הצד הרכושי. בעוד שלעניין הצד הרגשי, אין מות קרוב מביא כל רווח, ואין בו כל התעשרות או חיסכון, אלא אך צער וכאב, הרי לעניין הצד הרכושי – והוא היחיד הזוכה לפיצוי בתביעת התלויים אין מנוס מהערכה קרה ואוביקטיבית. בסופו של דבר, יש להתחשב לא רק באינטרסים של התלויים אלא גם באינטרסים של המזיק. אין כל יסוד להטיל עליו נטל של תשלום כספי, כשזה לא בא לפצות כל נזק שהסב המזיקיי.
7 8 9 10 11
13
14

במקרנו, מאז המנוח נפטר חלפו 5 . 8 שנים שהם 68 חודשים.
19

68 חודשים X ההפסד החודשי ( 8 , 992 ₪ – ההפסד החודשי מתקבל מהכנסת המנוח ( 12 , 837 ₪ פחות ידת המנות שהיא 3 , 845 ₪ – 8 , 992 ₪) = 611 , 456 ₪ ולסכום זה יש לצרף ריבית כדין.
₪ כל חודש

ואולם, התובעת קיבלה ממועד פטירתו של המנוח ועד היום סכום ממוצע של כ- 9 , 300 ממשרד הביטחון (כעולה מסיכומי התובעת, ובסהייכ 613 , 800 .
גם אם קיים הפרש כזה או אחר, הרי שהוא בשוליים במסגרת פסק-דין זה.
כלומר, זהו מצב דברים שבמסגרתו לא נגרע ממונה של התובעת לעבר.
על כן, איני פוסק פיצוי לתקופה זו.
49 מתוך 64
בית משפט השלום ברמלה
ת”א
60756 – 01 – 17
1 2
5
ייחובתם של רופאים ושל מוסדות רפואיים לבצע רישומים רפואיים בזמן אמת ולשמור עליהם, הוכרה כבר בבית משפט זה…במקרים מסוימים עשוי העדרו של רישום מסודר, של מהלך המחלה ושל הטיפול בה, לפגוע בטיפול הנאות עצמו, בזמן אמת…במקרה כזה עשוי הפגם ברישום להוביל, הוא עצמו, למסקנה בדבר קיומה של רשלנות רפואית…טיפול רפואי מתבצע, לא פעם, על ידי מספר רופאים, ואלה מצדם מסתמכים על רישומים רפואיים לצורך העברת מידע מאחד לרעהו. גם רופא המטפל בחולה לבדו זקוק לרישומים, על מנת לשמר את המידע המצוי בידו אודות החולה, לרענן את זכרונו, לעקוב אחר מצב החולה, וכדומה. כמאמר השופט ד’ לוין בעניין רחמן הנייל, בעמ’ 376: “… רואה אני לחזור ולהדגיש כי רשלנות רפואית מתגבשת כבר בעצם אי-ניהול תקין של הרישומים הרפואיים שחייבים בהם הרופאים המטפלים במוסדות הרפואיים השונים. מקרה זה הוא אחד מרבים שבהם היעדרו של רישום מסודר של מהלך המחלה ושל הטיפול בה פוגע לא רק בקביעת ממצאים לאחר האירוע, כי אם בראש ובראשונה בטיפול הנאות בחולה עצמו בזמן אמת. כבר חזרנו, חזור והדגש, כי סדרי מנהל תקינים מחייבים ניהול תרשומת מפורטת ומדויקת של הטיפול בחולה, ולאו דווקא מהבחינה המנהלית גרידאיי.
6 7 8
10 11 12
וכן, בעייא
9622 / 07
עידן הולין נגד קופח כללית של ההסתדרות הכללית של העובדים, תק-על
15
:8958 ,(2)2010
16
יינזק ראייתי מתרחש כאשר בעטיה של התרשלות הנתבע נגרעה מן הניזוק ראיה שהינה בעלת פוטנציאל להוכחת יסוד או טענה בתביעתו. על-פי הדוקטרינה, על הנתבע מוטלת אחריות כלפי התובע אם התנהגותו העוולתית שללה מהאחרון את היכולת להוכיח את מרכיביה של עילת תביעתו נגד מי שגרם לו נזק. אחריות זו עשויה להתבטא במקרים מתאימים בהעברת נטל השכנוע מכתפיו של התובע לכתפי הנתבע, כך שאם בסוף המשפט כפות המאזניים ייוותרו מעוינות, יזכה התובע בתביעה בגין הנזק הישיריי.
18 19 20 21
במקרנו כשלה הנתבעת להציג את המסמכים הרלוונטיים, שבמסגרתם בוצעו למנוח (אם בוצעו) ההערכות השונות לסיכון לנפילה, מדי משמרת, כפי שקבע נוהל העבודה שהיא נסחה ובמיוחד אלו שמסבירים את העלאת רף הסיווג לנפילה.
26
29
31 32

אבהיר כבר עתה, נוכח טענת הנתבעת בסיכומיה, כי הדיון ביחס לנוהל העבודה מהווה שינוי חזית אסורה (סעיפים 18 – 19, סעיף 69), שבכתב-התביעה טענה התביעה בסעיף 84 (א) כי היא מייחסת לנתבעת רשלנות משום, שבין השאר: יילא פעלה בהתאם להנחיותיה ו/או הנחיות משרד הבריאות בנוגע לטיפול ו/או השגחה של חולים במצבו של התובעי. מעבר לכך, יצוין, כי במהלך המשפט התבקשו העדים להתייחס לנוהל זה, עתים במסגרת החקירה הראשית של בייכ הנתבעת. ראו: פרופ’ ברלינר שלמה בעמוד 64 שורה 17 והלאה. יפה זליג, אשר העידה בהרחבה בעניין זה בעמוד 128 שורה 17 והלאה, בעמוד 129 שורה 5 הפנתה אל הנוהל, והנה, בייכ הנתבעת הדגיש מתוך עדותה: ייאמרת שהוא לא משקף” (עמוד 144 שורה 2). ראו גם עדות אינה פלדמן עמוד 156 שורה 1 והלאה, עדות דייר אמיר 5 מתוך 64
34
35 36
בית משפט השלום ברמלה
ת”א
60756 – 01 – 17
ייבאופן עקרוני יש מקום להכיר בקיצבת הזיקנה לה היה המנוח זכאי אלמלא התאונה, כחלק מהנזק אשר נגרם בעקבות התאונה ואשר הינו בר פיצוי בגדר תביעת התלויים …קיצבת הזיקנה משתלמת, ככלל, לכל מבוטח המגיע לגיל המתאים…היא מהווה חלק ממקורות הכנסתו של אדם לעת זיקנה. באותם מקרים בהם יש לאדם תלויים, הרי שבדומה לשכר עבודתו ולתשלומי הפנסיה המשולמים לו לאחר פרישתו, אף קיצבת הזיקנה משמשת, בחלקה, לתמיכה בהם. יוצא אם כן כי כאשר אדם, אשר צפוי היה להיות זכאי לקיצבת זיקנה בהמשך חייו, הולך לעולמו כתוצאה מאירוע נזיקי, הרי שהפסדי התמיכה בתלוייו מתבטאים, בין היתר, באובדן קיצבת הזיקנה אשר נשללה עקב המוות. כשם שהפסדי הפנסיה של המנות מובאים בחשבון במסגרת הפסדי התמיכה של התלויים… בדומה למסקנתנו בעניין תביעת התלויים, סבורני כי אף במקרים שהזכרנו זה עתה יש לקבוע כי העיזבון (או הניזוק) זכאי לפיצוי בגין אובדן קיצבת הזיקנהיי.
4 5 6 7
9 10

התובעת 2: 2 , 546 ₪ (סהייכ קצבאותיה) (אמנם היא מקבלת גם קצבת שארים בסך של כ 1 , 166 ₪ אך הוסכם על-ידי הצדדים שיש להתעלם מקצבה זו נוכח הניכוי המובנה בגמלאות המשולמות).
14
15

סה”כ הקופה המשפחתית: 15 , 383 ₪ = 12 , 837

₪ (מנוח) + 2 , 546
₪ (תובעת 2).
16
17
“בשלב השני, יש לברר את מספר הידות בהתאם למספר בני המשפחה הנתמכים בתוספת יד המנוח, יד משק הבית וייד החיסכון”י…” (פסקה 19).
20
לפנינו ארבע ידות: (1). ידת המנוח, (2). ידת התובעת 2, (3). ידת משק הבית (4). ידת חיסכון.
25
“בשלב השלישי, מחלצים את שוויה של כל יד באמצעות חלוקת הקופה המשותפת במספר הידות שהתקבליי (פסקה 19).
24

לאמור: 15 , 383 ₪ חלקי 4 ידות = 3 , 846 ש”ח שוויה של כל ידה.
26
“בשלב הרביעי, מפחיתים מהכנסתו של המנוח ידה אחת – היא יד הקיום (נגיסתו של המנוח בקופה המשותפת – לצרכי קיומו). היתרה המתקבלת מבטאת את הפיצוי בגין אובדן ההשתכרות של המנוח ביישנים האבודותיי (מכלול הכנסתו בניכוי הוצאות הקיוס)…(פסקה 19).

כלומר: מהכנסתו של המנוח, תופחת ידת הקיום של המנוח באופן מתמטי, כל זאת בהעדר ראיות אחרות, שלא הובאו במקרנו, כלומר: 12 , 837 ₪ – 3 , 845 שייח= 8 , 992 ₪.

העיזבון זכאי לפיצוי חודשי בשיעור מלוא הכנסת המנוח בניכוי ידת הקיום שלו, כלומר: 8 , 992
₪.
35
51 מתוך 64
בית משפט השלום ברמלה
ת”א
60756 – 01 – 17
בע”א
64 / 89 חיים גבאי ואח’ נ’ מלכה לוזון ואח’, פייד מח (4) 673 נקבע :
ייאינני רואה מניעה לפסוק פיצוי על אבדן שירותים של בן-זוג, במסגרת עילת התלות, גם כשבן הזוג הנותר אינו שוכר שירותים חלופיים בתשלום ממון. הפסד התמיכה הכספית, שבגינו קמה לתלויים עילה לפיצויים, ראוי וניתן להתפרש ככולל, לא רק הפסד ממון ישיר, אלא גם הפסד הניתן להערכה שיפוטית, ולפיצוי, במונחים כספיים.”
5
8
10 11
“תמים דעים אני עם חברי, השופט ברק, שטעה השופט המלומד גם בהנחתו, שהאישה לא הייתה עובדת עבודת חוץ אילו נשארה בחיים. ואולם נראה לי, שבין אם הייתה עובדת גם בחוץ ובין אם הייתה עובדת רק בבית, הפסד הממון, שנגרם במותה, הוא אותו ההפסד: את אשר הייתה מכניסה משכר עבודתה בלירות ואגורות לקופת המשפחה, הייתה משקיעה באונה ובכוחה במשק ביתה אלולא עבדה בחוץ. ומאחר ואין אנו עושים חשבון ההפסד בלירות ובאגורות, הרי לעניין החשבון שאנו עושים אין נפקא מינה אם ההפסד היה במעות או בשירותים, בעבודת חוץ או בעבודת בית. הפיצוי המלא, שהצעתי לפצות בו את הבעל והבן, בא לפצותם על כל הפסדם הגשמי באבדן שירותיה של המנוחה – כולל תרומותיה האפשריות במזומנים”.
12
13 14
15
17
ראו גם עייא 821 / 99 עזבון המנוח סמיון פרידמן ז”ל ואח’ נ’ אלי רפפורט ואח’, תק על – 2001 (2) 15 שם נפסק שוב, כי ההלכה היא שתלויים זכאים לפיצויים בגין אובדן שירותים של המנוח.
באשר לגובה הפיצוי:

בעייא 9788 / 07 עיזבון המנוחה הדיל מרמש זייל נ’ ד”ר אילנה שלזינגר ( 30 . 5 . 10 ) הובהר באשר לשיעור הפיצוי אותו ראוי לפסוק בגין ראש נזק זה:
25

“כאשר כללים אלה נקוטים בידינו בעניין נשוא הערעור כאן – ובוחנים אנו את פסקי הדין שנתגבשו במהלך עשרות שנים בערכאות הראשונות, אין להתעלם מן הכלל שמשמש את בתי המשפט, כי ברגיל, ובאין נסיבות מיוחדות, כמו נישואיו מחדש של בן הזוג שהתאלמן – מכאן, או גיל צעיר במיוחד של הילדים שנותרו – מכאן, נעה מטוטלת הפיצוי בגין אבדן שירותיו של בן הזוג – בסכומים שבין 200 , 000 שיים ל- 300 , 000 שייח’י.
27
28

על הלכה זו חזר בית המשפט העליון גם בעייא 4574 / 11 עיזבון ויורשי המנוח נזאל אג’וד נ’ הפניקס חברה לביטוח בע”מ ( 19 . 5 . 13 ).
במקרנו, לא הובאו ראיות מיוחדות בעניין זה והתובעת 2 לא העידה.
53 מתוך 64
בית משפט השלום ברמלה
ת”א
60756 – 01 – 17
ואולם, מכיוון שאין חולק כי המנוח נפטר, סביר להניח כי עזבונו נשא בהוצאות קבורתו, לווייתו וההוצאות הישירות הנובעות מכך, על כן רשאי בית-המשפט לפסוק פיצוי בראש נזק זה בדרך של אומדן.
1 2

ולפיכך אני קובע 20 , 000
₪ בראש נזק זה.
(0). עזרת הצד השלישי:
יש לאמוד את שווי עזרת המשפחה למנוח, אך רק מעת קרות אירוע הנפילה ועד מותו ואילו נמשכו מספר ימים, שבמסגרתם שהה בבית-החולים במצב חמור, לאחר ההחייאה והניתוח, וממילא זכה להשגחת צוות בית-החולים באופן מלא כאשר בית-החולים ממילא מספק את כל מחסורו.
9 10
11
על כן, איני פוסק פיצוי בראש נזק זה.
14
סה”כ פיצוי לפי ראשי הנזק:
850 , 056 ₪.
15
16
(ז). אשם תורם של בני המשפחה:
17
ם
כפי שפירטתי במסגרת הדיון דלעיל, איני סבור כי במקרה זה קיימת רשלנות תורמת של בני המשפחה.
19
20
אפנה לעדות בנו של המנוח שאותה קיבלתי כמהימנה ואמינה ולדיון שערכתי בעת שהצגתי אותה.
ביום המקרה, הוא הופתע מן הנפילה.
15
24
הוא לא צפה אותה, וכאשר המנוח קם ממיטתו כלל לא הפנה מבטו אליו.
26
בני המשפחה לא עודכנו כנדרש ולא הוזהרו בצורה ברורה מפני הסיכון לנפילת המנוח והתוצאה הקטלנית הצפויה לו בעקבות נפילה.
30
העובדה שצוינה במסמכים הרפואיים, שלפיה המשפחה הסכימה לקשירתו של המנוח, אינה מובילה למסקנה משתמעת, כי היה זה לאחר שיחה עם בני המשפחה, שבמסגרתה הוברר לה ברחל בתך הקטנה, הסיכון לנפילה, הוצגו בפניה אפשרויות המניעה, נמסרה לה אזהרה ברורה לאחר הצגת כלל הסיכונים.
35

מעדות הבן התרשמתי שזוהי משפחה מסורה שאילו הייתה מוזהרת כנדרש לא הייתה מפקירה את המנוח לסיכון. 55 מתוך 64
בית משפט השלום ברמלה
ת”א
60756 – 01 – 17
1 2
אמירה ברורה שמדובר בבדיקה דחופה, וכי יש לחזור בו ביום עם התשובה, היה בה כדי להרדים’י את ערנותו של החולה. לא מן המותר להעיר: כאשר רופא מסביר לחולה לחזור ולפנות במקרה של החמרה, או אם יהיו סימפטומים מסוימים, עליו לרשום זאת בגיליון הרפואי. הוא הדין כשהוא מנחה אותו לבצע בדיקה – ולחזור באופן מיידי (או תוך פרק זמן מסוים). בענייננו לא היתה טענה כי ניתנו הסברים כאלה, ואת האמירה כי הרופאה דרשה ביצוע הבדיקה באופן מיידי – לא קבלתי. ככלל, העדר רישום בנושאים אלה עלול להביא לדחיית הטענה כי ההסברים אכן ניתנו. על כן, אם תשמע דעתי – נחייב את המשיבים במלוא נזקו של המערער, בלי להטיל עליו אשם תורם”.
4 5 6

בעניינו יפה קביעתו של בית-המשפט העליון בע”א 5850 / 10 חברת דפרון בעיימ ואח’ נגד עזבון המנוח יבגני גולובין ואח’, תק-על 2012 (2) 6991:
14
15
16 17 18
ייככלל, לאחר שנקבע קיומו של אשם תורם לניזוק, תחולק האשמה על פי מבחן האשמה המוסרית. על פי מבחן זה יש להשוות את מעשי רשלנותם של הצדדים או מחדליהם זה מול זה, תוך התבוננות אל נסיבות המקרה…בחינה זו אינה עניין שבמדע המדויק, והיא כוללת בתוכה את הצודק והנכון בעיני בית המשפט בנסיבות המקרה…מבחן האשם התורם אינו אלא מבחן ההתרשלות הקבוע בסעיף 35 לפקודה – מבחן האדם הסביר…לכאורה, בעת חלוקת האשמה חל על המזיק ועל הניזוק מבחן זהה. אולם, המגמה בפסיקה היא לבחון את המזיק בקפדנות רבה יותר. שוני זה נובע מעצם המבחן עצמו. בחינת האדם הסביר, קובעת הוראות הסעיף, מתבצעת בשים לב לנסיבותיו של המקרה. הבדלים בין המזיק לניזוק, כעניין שבנסיבה, יוצרים הבחנה לעניין רמת הזהירות הנדרשת מכל אחד. כך למשל, בעוד שהתרשלותו של המזיק היא ייוצרת אחריותיי ונבחנת כלפי הזולת, הנה ייהאשם העצמייי בוחן את זהירותו של אדם כלפי עצמו…אכן, דומה כי במציאות האנושית קשה לדרוש רמת זהירות זהה בין אדם לעצמו ובין אדם לזולתו. לזולת חייב אדם זהירות ברמה הגבוהה ביותר… אבל לטעמי אין חובתך לזולת כחובתך לעצמך, ולעתים לא יבואו עמך חשבון אם פגעת בעצמך בדרך זו או אחרת, מה שאין כן לגבי חברך. זאת ועוד, כאשר המזיק והניזוק משתייכים לקבוצות שונות המתאפיינות בפערי כוחות, נוטה הפסיקה לעתים, להגביר את רמת האחריות הנדרשת מן האחת ולנהוג במגמה מקלה יותר לגבי השניה”.
19 20 21 22 23
24
כך גם במקרנו :
אין להשוות את רמת הידע הרפואי, את רמת הניסיון הרפואי, את רמת המקצועיות, את רמת חידוד החושים הנדרשת, את המשאבים, את רמת הזהירות, שבין הצוות המקצועי של בית-החולים רמביים לבני משפחת המנוח.
35

הראשונים מקצועיים, מודעים או אמורים להיות מודעים למצבו הרפואי הכללי ולסיכון הקיים ממצבו עד תום ואילו האחרונים נעדרי ידע וניסיון מקצועיים והידע הרפואי שברשותם ביחס למנות הוא ידע מוגבל שנספג בחושיהם – אם נספג – בידי הצוות הרפואי. 57 מתוך 64
אי
בית משפט השלום ברמלה
ת”א
60756 – 01 – 17

נטען שמדובר בקצבה שמגיעה לה עקב מות המנוח, אשר לה היא זכאית גם משום שאינה מרוויחה סכום כסף חודשי מעל 3 , 200 ₪.
5
לפי הטענה, המגובה בתעודת עובד ציבור (נספח ז’ לתחשיבס), היא תפסיק לקבל קצבה זו אם תזכה לפיצוי בתיק זה.
לפיכך, לפי טענת התובעים אין לערוך ניכוי של הגמלה העתידית, שממילא תופסק אם התביעה תתקבל ויפסק פיצוי לזכותה פיצוי.
סעיף 20א לחוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי”ט – 1959 קובע:
14 15
16

יי(א). נפטר נכה שהיה זכאי לתגמולים בשעת פטירתו, ולפי חוק משפחות חיילים שנספו במערכה…אין משלמים אחריו תגמולים, יוסיפו לשלם את התגמול בשיעור שהיה משתלם אותה שעה, עד תום 36 חודשים מסוף החודש בו אירעה הפטירה, לידי בן המשפחה שורה עליו הנכה…ובין הוראה – לידי בן זוגו… (ב). הייתה בנסיבות האמורות בסעיף קטן (א) דרגת נכותו של הנכה ערב פטירתו 50 % או יותר והיה אותה שעה נצרך, ישולמו לבן זוגו, בתום התקופה הקבועה בסעיף קטן (א) תגמולים בשיעור המשתלם לאלמנה לפי סעיף 7(ב)(1) או (2) לחוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) תש”י – 1950…לפי העניין, כל עוד אין לבן הזוג הכנסה כדי מחיה כאמור באותו חוק וכל עוד היה ממשיך להיות זכאי לתגמולים…”.
17 18 19 20
בהתאם לסעיף 20א(א) הנייל אמורה הייתה התובעת 2 לקבל תגמולים מלאים למשך 36 חודשים מיום מותו של המנוח באותו שיעור שהמנוח קיבל למשך 36 חודשים.
26
לאחר תום 36 חודשים, אם ייאין לבן הזוג הכנסה כדי מחייהיי חל סעיף 20א (ב) הקובע שיעור גמלה אחר והוא מפנה לסעיף 7 (ב) הנייל- אותו הסעיף (הסעיף תוקן בינתיים) בחוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) תשייר – 1950 שמסדיר את שיעור הגמלה כשיעור שכרו של עובד מדינה בעל דרגה מסוימת.
28
31
תקנות משפחות חיילים שנספו במערכה (כללים להכרת אדם כאינו מסוגל להשתכר למחייתו להכרת הכנסה כדי מחיה) תשיייג – 1953 מסדירות את השאלה מי הוא בן זוג נעדר הכנסה ייכדי מחייהיי, שאינו זכאי עוד לגמלה בחלוף 36 חודשים.
59 מתוך 64
בית משפט השלום ברמלה
ת”א
60756 – 01 – 17

בתעודת עובד הציבור שצורפה אין משום עמדה ברורה וחד משמעית ( pre – ruling ), המלמדת כי אם יפסקו לטובת התובעת 2 פיצויים, אזי תפסק הגמלה. להלן התעודה, שאין ללמוד ממנה דבר וחצי דבר כפי הנטען :
1 2
הנדון: תגמולים לפי סעיף 20א (ב)

בהמשך למסמכים שהתקבלו מ- 15 . 1 . 17 הריני להודיעך כי מאושר לך תשלום לפי 20אי (ב) ונמצא כי הינך עומדת בתנאים לתשלום הנייל, לאור האמור מאושר לך תשלום לפי 20 א (ב) לתקופה שמ- 1 . 2 . 17 ועד 31 . 1 . 19 . בחודש 11 / 18 יש להמציא מסמכים חדשים לעדכון התשלום.
מעבר לכך, איני סבור כי הפיצוי שיפסק בא בגדר המילה ייהכנסהיי, בלשון סעיף 20א (ב) לחוק הנייל שמתייחס להכנסה או גמלה חודשית תדירה, שתקבל התובעת 2 והוא אינו דן בקבלת פיצוי נזיקי חד
8
פעמי.
11
12
לא ראיתי כי התקנות מבקשות מן התובעת 2 למסור מדי שנה מעין הצהרת הון כדי לבדוק את מצבה הכלכלי (כספים, נדליין, מיטלטלין וכיוייב) ואיני סבור שהפיצוי שיפסק, אשר לו היא זכאית מתוקף העיזבון אמור לשנות את מערך הכנסתה החודשית (להבדיל מהונה הכללי). בעניין זה לא מיותר להפנות להגדרת ייהכנסהיי שבסעיף ההגדרות ובסעיפים 2 ו – 3 לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), שאינה כוללת ייהכנסהיי הנובעת מפיצוי לעיזבון שהוא תולדה של מותו של אדם.
14
15
16
אני סבור, לצורך הדיון, ולצורך הדיון בלבד, כי גם אם טענת התובעים נכונה, עדיין יש למשרד הביטחון שיקול דעת להמשיך ולשלם את הגמלה ואין לומר כי הגמלה תופסק לחלוטין באופן אוטומטי, אף אם יתכן (לצורך הדיון בלבד) ששיעורה יפחת במידה מסוימת.
17 18
<0
21
בנוסף, איני סבור, כי עלי להניח במסגרת פסק-דין זה, במערך הראיות שהונח בפניי, הנחה עתידית שלפיה לאחר מתן הפיצוי תפסק הגמלה.
א

קיימת הנחה כי מה שהיה הוא שיהיה והגמול המשולם לא יחדל. עמד על כך בית-המשפט העליון, אף בהקשר אחר, אך בשינויים המחויבים למקרנו, בע”א 8673 / 02 דניאל פורמן ואח’ נגד רפאל גיל ואח’, פד נח (2) 375:
א א א
26
2T
ייברס, המקרה שבפנינו שונה. אין זה המקרה בו מעכב בית המשפט סכומים מסוימים בשל שהמוסד לביטוח לאומי טרם קבע את זכאותו של הניזוק לתגמולים. לנפגע בענייננו, גיל, נקבעה כבר קצבה מיוחדת ואין עילה לעכב את ניכוייו של סך התגמולים. בית המשפט קמא, נימק את החלטתו לעשות כן, בכך “שקיימת אפשרות ממשית שבעתיד תבוטל הקצבה המיוחדת שמשתלמת”י לגיל. נימוק זה
31
61 מתוך 64
בית משפט השלום ברמלה
ת”א
60756 – 01 – 17
10467 / 08 עומר חג’אזי נגד אדיב עיאס
1

המזרחי בעיימ נגד ולד, פייד מג(2) 864, 870 (1989); ע”א ( 3 . 11 . 10 ) ועוד).
ד
4
מהאמור לעיל עולה כי הנתבעת הטוענת לניכוי מן הפיצוי היא זו שצריכה הייתה לפעול ולהמציא את הנתונים הגולמיים הנדרשים לצורך קביעת היקף הניכויים, ואם מדובר בתגמולים הדורשים היוון ותשלומים עתידיים, היה עליה להגיש חוות דעת אקטוארית אשר תתמוך בשיעור הניכוי.
ואולם, מעבר לטיעונים הכלליים, המתנגדים לטענת התובעים, שבסיכומיה של הנתבעת (סעיפים 175 – 177) היא לא הציגה חוות דעת אקטוארית או ראיות בנוגע לנתונים אלה.
11
הנתבעת, מטעמיה שלה, לא בחרה לזמן את נציג משרד הביטחון כעד במסגרת ניהול המשפט או במסגרת אחרת, לקבלת הבהרות בעניין.
12
13
אזכיר, כי בהחלטה ראשונית, קודמת כיוונתי את הצדדים לדיון כללי ומפורט בכל הקשור לסוגיית הניכויים והם הגישו הודעה משותפת לביטול המועד ולהתעלמות מחוות הדעת האקטואריות הקודמות (שאינן דנות בסוגיה זו).
14 15
16
17
בהמשך, הזמנתי אותם להוסיף טיעונים ישירים בעניין ואף להציג ראיות.
20
התביעה הודיעה כי אין לו מה להוסיף ובחרה שלא להגיש הודעה ברורה וחד משמעית אחרת מאת משרד הביטחון כתמיכה לטענתה.
23

ב”כ הנתבעת, שכאמור מסר הודעה ברוח פסק-דין זה, כלומר שיש להניח כי הגמלה תמשיך להיות משולמת ולפיכך יש לבצע ניכוי לעתיד, לא בחר לצרף אליה חוות דעת אקטוארית לחישוב שיעור הניכוי, למרות שבהחלטה המקדמית רמזתי ברמז עבה ביותר: ייהרוצה בכך ישלב ראיה תומכתיי – החלטת יום 16 . 9 . 19 . הוא הפנה לדרך הניכוי שבהצעת בית-המשפט, אך הצעה לחוד והוכחות לחוד.
28
29
במצב דברים זה, תחילה סברתי, שמא עלי לטול את המושכות בעצמי ולבצע הערכת ניכוי כללית לפי הגמול החודשי המתקבל אצל התובעת 2 למשך התקופה הנותרת, אך החלטתי היא שבנסיבות תיק זה, לאחר שכאמור אפשרתי להגיש טיעונים וראיות, אין זו מלאכתו של בית-המשפט והיה על הנתבעת לעשות כן.
30
לפיכך, אני קובע שאין לערוך את ניכוי הגמלה לעתיד.
63 מתוך 64
בית משפט השלום ברמלה
ת”א
60756 – 01 – 17
ג. הנפילה :

בתאריך 1 . 1 . 14 בשעה 20 : 27 (אינה פלדמן)(כחצי שעה – ארבעים דקות לפני הנפילה) הייתה עדיין רמת הסיכון לנפילה של המנוח ברמה 3. וכך נרשם: ייאזכורים קבועים סיכון נפילה 3, משפחה מסכימה לקשירה, החולה ידוע כסובל מהלם קרב, נא להימנע מקשירה ככל האפשר…החולה בהכרה מלאה, עצמאי ומשתף פעולה…”.
5

בתאריך 1 . 1 . 14 בסביבות השעה 21 : 10 , בעת שבנו של המנוח שהה בחדרו, ירד המנוח ממיטתו כדי להתפנות בשירותים.
בדרכו לשירותים, נפל המנוח בעוצמה ארצה ונחבל בראש ובמרפק.
12
בנו של המנוח מיהר לעבר המנוח וצעק לעזרה.
14
בנו של המנות העיד במשפט:
15
16
במסגרת עדותו, סיפר על התרחשות האירועים באותו היום (עמוד 99 שורה 11 והלאה).
17
19
הוא סיפר, כי משך כל אשפוזיו של המנוח, בני משפחתו שהו לצד מיטתו וסעדו אותו (עמוד 100 שורה 1 והלאה).
הוא תיאר את רגע הנפילה של המנוח כדלקמן:
23
24 25
26
ייאני יושב, מדבר עם עוד איזה מישהו שהיה, אבא שלי קם מהמיטה, שואל אותו לאן, לשירותים, הוא ממשיך לדבר, אני שומע נפילה, בום. שהבום הזה עד היום מהדהד לי במוח. אני מסובב את הראש, אני רואה את אבא שלי על הרצפה. בעמידת דום רק בשכיבה…עם הראש למעלה לא זז, פה פתוח, בהלם כזה. ישר צרחתי שמע כמו אני לא יודע מה. ניסיתי להרים אותו ומי שהיה איתי ולא הצלחנו, הוא לא שיתף פעולה בכלל. אני מה קרה, מה קרה, צרחתי שמה שיבואו לעזור לנו. באו שני אחרים או שלושה, לא זוכר כבר, והרמנו אותו על המיטה…כמו באלונקה, הרמנו אותויי (עמוד 103 שורה 17 והלאה).
27
29
הוא זכר כי קול הנפילה היה קול של חבטה רצינית: “…לפי החבורה בראש ולפי העוצמה של הרעש של המכה, אני אומר וואלה, משהו רציני…” (עמוד 107 שורה 13).
7 מתוך 64
בית משפט השלום ברמלה
ת”א
60756 – 01 – 17
2
בנו של המנוח העיד כי הצוות הרפואי לא הסביר לבני המשפחה על מצבו הרפואי: “ממש לא” (עמוד 120 שורה 6). זוהי עדות בעלת חשיבות, אשר לא נסתרה בראיות רישומיות מאת הנתבעת ואני מקבל אותה כמהימנה ואמינה.
3
6 7
אישר כי נפילתו של המנות הייתה הפתעה מוחלטת לו ולבני המשפחה: ייש: זאת אומרת הנפילה הייתה בהפתעה מוחלטת לכולם, נכון ? זאת אומרת, הוא לא היה בסכנה, הוא קם לשירותים. ש: אתה הופתעת מהנפילה ? ת: כן, הופתעתי…גם מהנפילה וגם מהעוצמה של הנפילהיי (עמוד 121 שורה 15 והלאה).
11 12
ואכן, עובר לנפילה המשיך הבן את שיחתו השגרתית עם גיסו, אשר ישב לידו וכלל לא הפנה את מבטו אל המנוח בצעידתו, מתוך חשש (עמוד 124 שורה 1). הדבר מלמד על העדרה של צפיות לנפילה ועניין זה תומך במסקנה, כי בני המשפחה לא קיבלו אזהרה די צרכה, אזהרה מפורשת, ברורה ומפורטת, בדבר הסיכון לנפילה ותוצאתה המוחלטת, האפשרית – סיכון למוות.
14
15
16
אכן, אני מקבל את הטענה כי הנפילה הפתיעה את הבן, שהרי כאשר אביו קם מן המיטה וניגש אל חדר השירותים, הבן כלל לא הסב מבטו לעברו ולא חשש מן הנפילה, אלא המשיך בשיחתו עם גיסו באופן שגרתי (עמוד 122 שורה 4 והלאה).
17
18
20
נראה, כי כך גם היו פני הדברים במוחו של המנוח, אשר כלל לא ביקש שבנו יסייע לו או ילווה אותו בהליכתו, כשם שהיה נוהג מי שהוזהר אודות הסיכון לנפילה.
23 24
העובדה שהבן המסור של המנוח (אשר יחד עם בני המשפחה הנותרים לא משו ממיטת חוליו של המנוח – למעט בשעת לילה) לא צפה את הנפילה מדברת בעד עצמה, והיא תומכת במסקנה, כי הצוות הרפואי כלל לא יידע את בני המשפחה אודות סכנת הנפילה של המנוח. לאמור, אין לראות בהם כמי שנטלו על עצמם אחריות מסוימת לשלומו – אחריות שיכולה הייתה לקום, אילו היו מיודעים אודות הסכנה ונוטלים אחריות כזרועם הארוכה של הצוות הרפואי.
26
29
העובדה הרשומה במסמכים, כי בני המשפחה הסכימו לקשירתו של המנוח בשעות הלילה, אינה מלמדת, בהכרח, על מודעותם הברורה לסיכון המוחשי לנפילה ולמלוא תוצאותיה האפשריות. להיפך, ניתן ללמוד כי מדובר בבני משפחה אשר הסכימו וצייתו להמלצות הצוות הרפואי.
33
אמנם ניתן לטעון טענה, שלפיה אם בנו של המנוח לא צפה את הנפילה, מה נלין על הצוות הרפואי, שלא צפה אותה, אך טענה זו יש לדחות בשתי ידיים: אין דינו של הבן, או בני המשפחה, שהם נעדרי כל השכלה רפואית, ולא היו מיודעים ברחל בתך הקטנה אודות הסיכון, כדינו של הצוות הרפואי, אשר
35
9 מתוך 64

לחזור למשהו ספיציפי?

פורטל פסקי הדין בישראל

פורטל פסקי הדין בישראל

פורטל פסקי הדין של ישראל - מקום אחד לכל פס"ד של בתי המשפט הישראלי והמחוזות השונים

השאר תגובה

רוצים לקבל עדכון לגבי פסקי דין חדשים שעולים לאתר?

בשליחה הינך מאשר שאנו יכולים לשלוח לך מידע שיווקי / פרסומי

error: תוכן זה מוגן !!