בית משפט השלום ברמלה
ת”א
51030 – 02 – 18
בפני
כבוד השופט, סגן הנשיאה מנחם מזרחי
תובעים:
1. פלונית – קטינה (ילידת 2009) באמצעות הוריה ואפוטרופסיה הטבעיים 2. פלוני – אביה של פלונית 3. פלונית – אימה של פלונית. באמצעות ב”כ עוה”ד עמיחי טרוזמן
נגד
נתבעת:
רשת מעיין החינוך התורני “בני יוסף” באמצעות ב”כ עוה”ד עדיאל גלס
פסק – דין
3
שאלת האחריות הנזיקית של מוסד חינוכי לנזק גוף, שאירע לתלמידה בגיל 7, במהלך שיעור ספורט בו שיחקה יחד עם בנות כיתתה במשחק ייתופסת עכברים”.
א. התביעה וזירת המחלוקת:
בכתב התביעה נטען, כי בתאריך 14 . 9 . 16 השתתפה התובעת 1, ילידת 2009 (אותה עת כבת 7) בשיעור התעמלות שהתקיים בבית-הספר שמפעילה הנתבעת.
במסגרת שיעור ההתעמלות, שיחקה התובעת יחד עם חברותיה, בחצר בית-הספר, במשחק ייתופסת
12
עכברים”.
13
15
זהו משחק תופסת ילדים, שבמסגרתו מי שנתפס עומד בפיסוק רגלים וממתין עד אשר משתתף אחר יעבור תחת רגליו, יייציליי אותו וישיבו אל המשחק.
1 מתוך 15
בית משפט השלום ברמלה
ת”א
51030 – 02 – 18
1 2
שללה את הטענה כי הילדות שתו מבקבוקי מים, שכן יש במקום ברזיה ממנה רוו את צימאונן (עמוד 21 שורה 9 והלאה). בשלב זה, העירה התובעת 1: ייבאותו יום היהיי והמורה השיבה: יילא זכור לייי (עמוד 21 שורה 24 והלאה). וכן: “…לא היה מים, אני לא חושבת שהיה מים, וזה נקודה מאוד חשובה, 40 דקות אין מים, ואני לא אגיד לילדה לכי להביא בקבוק מים, אין אצלי בקבוקים ואין לי כוסות מים. אז אני לא יודעת מאיפה זה יצא. אבל אני מאוד אחראית” (עמוד 27 שורה 26 והלאה).
ר
ד
4
מ
ס
זכרה שראתה שתי בנות על הרצפה: “אני ראיתי שתי בנות על הרצפהיי (עמוד 32 שורה 5 והלאה).
א
ס
9
כאשר בייכ התובעים הטיח במורה: “שלוש שנים את לא יכולה לזכור, ברור שאת לא יכולה לזכור…” (עמוד 23 שורה 20) עליו לזכור כי שאלה זו יפה גם כלפי התובעת 1 בעדותה.
11
מצב דברים זה, תומך דווקא במסקנה כי התובעת 1 לא נפלה משום שהחליקה על טיפות המים, אלא כפי הנראה נתקלה בילדה אחרת.
14
(7). אי הבאת עדות ראייה רלוונטיות:
15
17
התובעים לא הביאו ראיות נוספות שביכולתם להביא ובכלל זה עדויות של יתרת הבנות אשר שיחקו בבית-הספר, ובפרט את עדותה של הקטינה האחרת, אשר נפלה ארצה יחד עם התובעת 1.
כאמור, נמסר הסבר מפי התובעת 3, האם, אודות סירובה של אחת הבנות להגיע ולמסור עדות, אך לא נמסר מה הקושי להביא עדות נוספות, רבות שהיו במקום.
(8). הנתבעת לא התרשלה וזאת אף אם אניח לצורך הדיון (ולצורך הדיון בלבד) כי גרסת התובעת 1
בעדותה אמת היא:
מעבר לנדרש, רק כדי להפיס את דעת התובעים, אני קובע שגם אם (לצורך הדיון בלבד), הייתי מקבל את עדותה של התובעת 1, איני סבור כי הנתבעת 1 התרשלה בהשגחה על התובעת 1 במשחקה.
עצם המשחק אינו משחק מסוכן והוא מצוי במתחם הסבירות של שיעור התעמלות בבית-ספר.
אין מדובר במפגע מים המקים חובת זהירות מושגית או קונקרטית, אלא בטיפות במים ספורות אשר
זלגו מטה.
אזכיר, כי המורה נכחה במקום ולא הזניחה את חובת הפיקוח.
11 מתוך 15
בית משפט השלום ברמלה
ת”א
51030 – 02 – 18
1 2
טבעיים ורגילים הם לפעילות האנוש המקובלת…סיכונים אלה סבירים הם, וחיי חברה מתוקנים לוקחים את קיומם בחשבון…סיכונים שהינם אינהרנטיים לעצם הפעילות ועומדים ברקע לה…דוגמאות לסיכונים סבירים: בכל הליכה ובכל עליה במדרגות יש סיכון למעידה, בכל מסירת חפץ בעל משקל יש סיכון של נפילת החפץ, בכל פעילות ספורטיבית יש סיכון, בכל ניתוח ובכל לידה טבעית יש סיכון ליולדת וליילוד, וכיוייביי.
7
בעייא 715 / 79 גדעון דניאלי נגד אורט ישראל נתניה, פד לה(2), 764 נקבעו הכללים הבאים אודות הפיקוח הנדרש מצוות ההוראה בפעילות בית-ספרית:
10
11 12 13
14
יאם לסכם האמור לעיל, נוכל להסיק את אלו: (א) מידת הפיקוח הדרושה היא פועל יוצא של הנתונים, כגון: גיל הילדים, תנאי השטח, אופי העיסוק והסיכון, הנובע ממנו, וכיוצא באלה. (ב) בעת הפסקה, משחקים וכדומה, בהם נוטים ילדים להשתובבות ואף לפראות, מתחייב, בדרך כלל, פיקוח כללי, אך אם אין נסיבות מיוחדות לאור הנתונים מן הסוג, המוזכר בסעיף-קטן (א), אינו מתחייב פיקוח צמוד דווקא, המכסה כל פינה, אלא מספיקה נוכחות בקרבת מקום, כי הידיעה בדבר נוכחות המורה, יש לה, בדרך כלל, השפעה מרסנת, אף אם המורה אינו נראה בכל רגע בכל אתר, אך נמצא, כאמור, בקרבת מקום. (ג) ראוי שהמורה יהיה בקרבת מקום, כדי שיוכל להתערב במידת הצורך בקטטה או בפעולה מסוכנת אחרת, או כדי שניתן יהיה להזעיקו על אתר; אך מובן, מאידך גיסא, כי המורה אינו יכול למנוע פעולת פתע או תגובה ספונטאנית, שאינה צפויה מראש. במשחקי ספורט, למשל, אין הפיקוח יכול למנוע, בדרך כלל, מעידה בעת ריצה או התנגשות בין מתחרים, הרצים זה בקרבת זה, אם אלו הם תולדה של אופי המשחק ולא של נסיבות או תנאים יוצאי דופן, אותם ניתן לצפות מראש, כדי למנוע את המשחק או את קיום הנסיבות והתנאים האמורים. (ד) כאשר נבחנה שאלת הפיקוח והשפעתה על אירועו של נזק, נבחן נושא זה בשני שלבים: ראשית, נשאלת השאלה, אם היה פיקוח נאות, וכאשר התשובה שלילית, אם יש ליחס את הנזק שנגרם להעדרו של הפיקוח.”
15 16 17 18 19 20 21
ובהקשר העובדתי של אותו מקרה, הדן במשחק כדורגל, נקבע בשינויים המחויבים גם למקרנו :
29
יינכון הוא, שעצם נוכחות מורה בעת ההפסקה מרסנת התנהגות התלמידים, אך בענייננו מדובר במשחק כדורגל, אשר כשלעצמו – וגם כאשר הוא מתנהל על-פי הכללים – כרוך בסיכונים מסוימים, שנוטלים על עצמם השחקנים המשתתפים. גם ללא התרגשות או מתיחות חורגת מהרגיל, תיתכן, באופן סביר, האפשרות, ששחקן אחד ידחף את השני בעת המשחק, שני שחקנים ייתקלו זה בזה, שחקן ייפול ללא כל דחיפה תוך כדי ריצה וכדומה. אין כל ראיה לכך, כי המשחק, בו נפגע המערער, חרג מגבולות יימשחק הכדורגל הסביר”י.
30 31
13 מתוך 15
בית משפט השלום ברמלה
ת”א
51030 – 02 – 18
וכן, בשינויים המחויבים למקרנו, עייא 773 / 89 ש.ב. נגד אורט ישראל, תק-על 1992 (4) 1564
5
ייכשלעצמי, אין זה ברור כלל ועיקר שפעולת ספורט של הטבעת כדור בסל על ידי נער בן 15 שנים הינה פעולה שיש עימה סיכון אשר על מורה סביר וזהיר למנעה. ובפרט, שמסתבר שהמערער היה שחקן כדורסל פעיל במסגרת אגודת ספורט. המדובר בייסיכון רגיליי של פעולת ספורט שאין עימו סיכון אשר היה על המורה למנעו מנער בן 15 שנים”.
ג. תוצאה:
11
לאחר ששמעתי את התובעת 1, התרשמתי מעדותה באופן ישיר ובלתי אמצעי ובחנתי את מכלול הראיות בתיק, באתי אל המסקנה כי התביעה לא הוכחה, כנדרש בהליך זה.
בנו
על כן, אני דוחה את התביעה.
14
15
בנסיבות תיק זה איני עושה צו להוצאות.
16
התובעת תישא בשכר טרחתה של העדה כפי החלטת יום 23 . 10 . 19 בלבד וזאת בתוך 30 ימים.
18
זכות ערעור לבית-המשפט המחוזי מרכז-לוד בתוך 45 ימים.
התיק סגור.
22
ניתן היום, ל’ תשרי תשייפ, 29 אוקטובר 2019, בהעדר הצדדים.
24
מנחם מזרחי, שופט, סגן הנשיאה
15 מתוך 15
בית משפט השלום ברמלה
ת”א
51030 – 02 – 18
ב. דיון:
–
ט
3
במסגרת ניהול ההוכחות העידו שלושה עדים עובדתיים בלבד: התובעת 1, התובעת 3 (אימה) והמורה להתעמלות שנכחה במקום.
ב
ו
(1). עדות הקטינה – התובעת 1:
ס
ף
התובעת 1 תיארה את השתלשלות האירועים אשר הובילה לנפילתה.
6ס
ס
היא סיפרה כי במסגרת שיעור ההתעמלות, היא וחברותיה שיחקו תופסת עכבריםיי.
ס
–
12
לדבריה, בשלב מסוים, היא רצה לעבר אחת החברות, אשר עמדה ורגליה פסוקות במטרה לחלוף מבעדן.
14
15
בשלב זה, עוד בטרם הספיקה לעבור מבעד לרגליה של החברה, היא החליקה ארצה עקב מים שהיו על הרצפה.
חברה אחרת נפלה עליה.
לדבריה, היא פונתה מהמקום באמצעות אמבולנס.
וכך העידה התובעת 1 אודות הסיבה אשר הובילה להחלקתה:
24
יישיחקנו תופסת עכברים…ואז ילדה אחת, פתחה את הרגליים, אני ועוד חברה באנו להציל אותה ואז אני באתי להציל אותה, ואז כאילו אני באתי להיכנס, ופשוט רצתי להציל אותה ופשוט החלקתי. הילדה נפלה לי על הזה, ואז פשוט עוד ילדה באה וגם נפלהיי (עמוד 3 שורה 4 והלאה). לדבריה, היא החליקה עוד בטרם הספיקה לעבור בין רגלי הילדה העומדת (עמוד 3 שורה 25).
היא סיפרה כי החליקה עקב מים, לפיכך נשאלה מה מקור המים וזו הייתה תשובתה:
יימים, כי הילדות לא רצו שיתפסו אותן, ירדנו עם הבקבוקים, אז הם שתו, הם ראו שהיא באה לקחת אותם, היא באה לתפוס אותם, אז הם פשוט באו שתו מהר, מהר, פשוט הם שותות מהר אז פשוט נוזל להם מים, אז פשוט הם באו, אזה הם פשוט זרקו את הבקבוקים כאילו שהיא לא תתפוס אותם” (עמוד 4 שורה 27 והלאה).
33
34
3 מתוך 15
בית משפט השלום ברמלה
ת”א
51030 – 02 – 18
בעניין זה אפנה לעדותו של המורה והמנהלת, שאין להן מעבר לאימוץ הדברים המתועדים בהקלטה.
2
אין חולק, כי זוהי שיחה שנערכה בין המורה, מנהלת בית-הספר והתובעת 1, שהוקלטה על-ידי המורה בלא ידיעתה של התובעת 1, בלא שנכח במקום בגיר מטעם התובעת 1 ולאחר שהנתבעת ידעה על הגשת התביעה (עמוד 6 שורה 16 והלאה).
תחילה לעניין טענת אי הקבילות שאותה הציג ב”כ התובעים בסיכומיו :
אני דוחה את הטענה.
בייכ התובעים לא הצליח להציג כלל שבדין ההופך את הראיה (ההקלטה) לבלתי קבילה ולא בכדי.
14
15
אכן, יש לגנות ולהצטער על התנהגות שכזו, שבמסגרתה הקליטו נציגי הנתבעת, מורה ומנהלת, את התובעת 1, קטינה, תלמידתם, בלא ידיעתה, בלא נוכחות מבוגר מטעמה, בחזות של שיחה תמימה, שבמסגרתה מתעניינים לכאורה במתק שפתיים בשלומה, בשלום משפחתה, ובמיוחד לאחר שהן ידעו כי מדובר במי אשר הגישה נגדם תביעה, אשר עתידה להתברר, כאשר מדובר בעדה שצפויה להעיד במשפט.
16 17
ואולם, גנאי לחוד וקבילות לחוד.
22
כללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית) תשמייו – 1986 אוסרים על עורך-דין היודע כי אדם אחר מיוצג בידי עורך-דין אחר, לפנות אליו במישרין (כלל 25) או לבוא במגע עם עד עתידי של הצד שכנגד (כלל 37) או להקליט שיחה עם לקוחו או עם עוייד אחר (כלל 22), ואולם אין מדובר במעשה שאותו ביצע ב”כ הנתבעת, או שבוצע בשליחותו או על דעתו והסכמתו.
על כן, אני מקבל את ההקלטה כראיה במשפט.
האזנה להקלטה ועיון בתמליל מלמדים כי התובעת 1 הציגה גרסה שונה לקרות התאונה, כדלקמן :
ייש: איך, רגע, איך נפלת !… ת: אני נפלתי בבית הספר, אני הייתי אה…שיחקנו תופסת…היה שיעור התעמלות…ועשינו תופסת עכברים, ו…שתי ילדות באו…היה ילדה אחרת…פותחים את הרגליים ושתי ילדות צריכות
32
33
5 מתוך 15
בית משפט השלום ברמלה
ת”א
51030 – 02 – 18
אנממה
בת 7 כשעתיים לפני הגעתנו למקום הנ”ל החליקה משלושית מים בריצפה ונפלה על היד בבדיקה בהכרה מלאה כאובה מאוד, נפיחות קלה מעל פרק יד ימין, ללא סימני דימום, ללא שינוי צורה לדבריה לא איבדה הכרה זוכרת את כל פרטי האירוע, ללא הקאות שוללת חבלות נוספות פונתה להמשך בדיקה וטיפול במלר”ד שע”צ ללא שינוי במהלך הנסיעה.
היא אישרה כי סיפרה בעצמה לצוות הרפואי את שאירע והוסיפה כי הייתה באמבולנס יחד עם אימה (עמוד 12 שורה 2).
6 7
היא הדגישה, שלאימה סיפרה שהחליקה על מים וכי האם בקשה לוודא זאת: “…היא שאלה אותי, את בטוחה שיש מים, אמרתי לה כן, אני בטוחה” (עמוד 12 שורה 4 והלאה). אמרה זו, של התובעת 1 הינה בעלת משמעות ויש בה כדי לרמז כיצד מצאה גרסת היישלולית” שבדות הנייל את מקומה. אמרה זו בהחלט יכולה להתיישב עם עמדת ב”כ הנתבעים, כי התובעת 1 אמרה את שאמרה כדי לתרץ בפני אימה את סיבת נפילתה.
9
אכן, יש ממש בטענה, כי עתותיה של התובעת 1 בעת אמירת הדברים היו נתונות לכאבה, ובוודאי שתובעת קטינה זו לא צפתה או תכננה את התביעה שתוגש לעתיד. ואולם, כאמור, אימה הייתה לידה בעת אמירת הדברים, לאחר שהיא תשאלה אותה קודם לכן אודות המקרה, דבר הפוגע בטענה כי הללו נאמרו על-ידה לצוות האמבולנס בהזדמנות הראשונה שהייתה לה לספרם, באופן ספונטני ויילפי תומהיי.
14 15
18
לצד זאת, יש לשם לב, כי התובעת 1 מסרה לצוות המפנה כי החליקה על יישלולית מים ברצפהיי. זוהי גרסה שונה מהגרסה שמסרה בעדותה.
כאמור, בעת ניהול ההוכחות התבקשה התובעת לבאר מהיכן הגיעו המים שיצרו את השלולית הנטענת. היא אישרה, ואכן אין חולק, כי באותו יום היה זה יום חם מאוד, ומדובר במים שהיו על הרצפה שמקורם בבקבוקי השתייה של חברותיה אשר שתו מים וטיפות מים זלגו מטה אל הרצפה במהלך הטבעי של השתייה, כך שאין זה סביר שנקוו טיפות מים שיצרו “שלולית” שהובילו להחלקתה.
23
24
ויודגש: התובעת 1 לא תארה מעשה שובבות של חברותיה אשר שפכו מים מתוך הבקבוקים, היא לא תיארה שלוליות מי גשמים או שמקורן אחר, אלא זליגת מים במסגרת הליך שתייה טבעי מבקבוק, והדעת נותנת כי מדובר בטיפות ספורות.
27 28
כלומר, התובעת 1 אמרה לצוות המפנה כי מדובר בישלולית” והנה מתברר, כי לא מדובר בשלולית, אלא בטיפות מים אשר זולגות בעת שילדות שותות מבקבוקן.
7 מתוך 15
בית משפט השלום ברמלה
ת”א
51030 – 02 – 18
המסמך שהנפיקה הנתבעת שלפיו ייאני מאשרים, כי התלמידה…נעדרה מבית הספר…עקב נפילה בשיעור התעמלות שגרמה שבר ביד…” אין בו משום הודאת בעל דין ביחס לסיבת הנפילה ולקיומו של המפגע כפי טענת התביעה.
1 2
מ
א
ת
מעבר לנדרש, אזכיר, כי התביעה מבוססת על עדותה של התובעת 1, קטינה, בעלת דין, כעדות יחידה.
ס
בעניין זה קובע סעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשלייא-1971:
ב
70
ס
ס
11
ייהכרעה על פי עדות יחידה במשפט אזרחי. פסק בית משפט במשפט אזרחי באחד המקרים שלהלן על פי עדות יחידה שאין לה סיוע, והעדות אינה הודית בעל דין, יפרט בהחלטתו מה הניע אותו להסתפק בעדות זו; ואלה המקרים: (1) העדות היא של קטין למטה מגיל 14; (2) העדות היא של בעל דין או של בן-זוגו, ילדו, הורו, אחיו או אחותו של בעל דין; (3) העדות היא של אדם המעוניין בתוצאות המשפט לטובת בעל הדין שקרא אותו להעיד ; (4) התובענה היא נגד עזבון, קטין, חולה נפש או נעדר; (5) נסיבות אחרות שבהן דרוש, לדעת בית המשפט, פירוט כאמור”י.
12
13
14
15
וראו בעניין זה, יעקב קדמי, יעל הראיותיי חלק שלישי עמוד 1441.
17
18
כלומר, במקרה זה, נוכח גילה של התובעת 1 בעת מסירת העדות מוטלת על בית-המשפט חובת הנמקה מיוחדת.
20
22
5
04
איני קובע, כי אמרתה של התובעת 1, כפי שתועדה בדוח מדייא היא ראייה בלתי קבילה, משום שהיא בהחלט נכנסת אל החריג לכלל, המבקש להראות כי היא מסרה את גרסתה ייבזמן אמתיי, עוד בטרם דמיינה את ההליך המשפט. ואולם, אני קובע, כי בנסיבות תיק זה, נוכח עדותה של התובעת 1 וחוסר ההיגיון שבה, אין בראייה זו את המשקל המסייע או המחזק את עדותה – כל זאת נוכח הרושם הישיר הבלתי אמצעי שאותו עשתה בעדותה, נוכח מכלול הראיות שהובאו ואלו שחדלו מלהביא לבית המשפט.
26
07
באופן עקרוני, אין ספק שתלונה תכופה של נפגע תאונה המוסר את תמצית גרסתו משמשת כראייה התורמת למהימנותו ואמינותו, אך בנסיבות תיק זה אין בה לגשר על הפער או להוסיף היגיון לעדותה של התובעת 1.
29 30
במקרנו, איני סבור כי יש לייחס לאמרת התובעת 1, כפי שתועדה בדויים מדייא רמה של אמינות, הן משום ההגזמה (שלולית) למול תיאור עדותה, הן משום שהיא נאמרה בנסיבות שבהן אמה הייתה
33 34
9 מתוך 15
