בית הדין הארצי לעבודה, סגן הנשיאה השופט אילן איטח: פסק דין בעניין קבלת ערעור על החלטה לאישור תביעה ייצוגית (ע”ע 26328-09-14)

לא מצאת פסק דין שחיפשת? ניתן לעשות חיפוש מתקדם ולמצא את כל רשימת פסקי הדין!

בית הדין הארצי לעבודה

ע”ע 26328 – 09 – 14
ניתן ביום 03 דצמבר 2019
1. הראל חברה לביטוח בע”מ 2. מגדל חברה לביטוח בע”מ 3. כלל חברה לביטוח בע”מ 4. מנורה מבטחים ביטוח בע”מ
המערערות
1. מירב תותי אשבל 2. עדנה אילון 3. יורשי המנוחה יעל גבאי ז’יל –
א. צדוק גבריאל גבאי
ב. תקוה שושני ג. אסתר לוי
ד. שלמה חי גבאי
4. נירית אשבל
המשיבים
מדינת ישראל – רשות שוק ההון
מתייצבת בהליך
לפני: הנשיאה ורדה וירט-ליבנה, סגן הנשיאה אילן איטח, השופט אילן סופר נציגת ציבור (עובדים) גב’ יעל רון, נציגת ציבור (מעסיקים) גב’ יודפת הראל-בוכריס
בשם המערערות 1 ו-2 – עו”ד ברק טל, עו”ד עידו חיטמן
בשם המערערות 3 ו-4 – עו”ד בעז בן צור, עו”ד אלעד פלג
בשם המשיבים – עו”ד רמי בביאן בשם מדינת ישראל-רשות שוק ההון – עו”ד דנה מנחה
1 מתוך 67
בית הדין הארצי לעבודה

ע”ע 26328 – 09 – 14
המדינה לטובת האלמנים בחוק השוואת זכויות (שסעיף 19 לחוק ההבראה הורה על ביטולו) ניתן לראות כהטבה או סובסידיה ומכאן שאין לראות בביטול חוק זה פגיעה בשוויון. בהמשך לכך נקבע כי אף אם היה מקום לקבוע שהוראת סעיף 19 לחוק ההבראה אמנם פוגעת בעקרון השוויון, הרי שפגיעה זו עומדת בתנאי פסקת ההגבלה ומכאן כי ייאין למצוא בסעיף המבטל (סעיף 19 לחוק ההבראה) פגם חוקתי המצדיק את בטלותויי17. עתירת פידלמן נדחתה אף היא. נפסק כי בדין קבע בית הדין הארצי שההסדר המפלה הקבוע בתקנה 35 לתקנות מבטחים יימקים עילת פסלות מכוח עקרון תקנת הציבור, בשל פגיעתו בערך השוויון”18. הוסיף בית המשפט העליון וקבע כי מרגע שהוחלט על בטלות, יייש ליתן את הדעת לשני היבטים עיקריים. האחד נוגע להיקף התפרשותו של הביטול והשני נוגע לתוכנו ולפרטיו של ההסדר החלופי, ככל שהוא נדרש במקום ההסדר שבוטליי19 וציין כי כך עשה בית הדין הארצי בקבעו כי ייפועלו של הביטול לא יחול למפרע אלא רק לעתיד לבואיי20 והותיר לגורמים הרלוונטיים את תיקון ההסדר בהתייחס למכלול השיקולים הרלוונטיים. הוטעס כי דרך זו ייהיא דרך המוכרת בפסיקתנוי21 שבה יש לילך גם בעתירת פידלמן. לבסוף הוצגו 3 דרכים אפשריות להשגת הסדר שוויוני, שאינן נקיות מקשיים, שהבחירה באחת מהן או בשילוב שלהן יימצריכה מומחיות כלכלית ואקטוארית וניתוח של מכלול הנתונים”, ועל כן עליה להתבצע, כפי שפסק בית דין זה, על ידי הגורמים הרלוונטיים בקרנות עצמן ועל ידי המפקח. צוין כי יייש לקוות כי למרות הקשיים הכרוכים במציאת ההסדר השוויוני הנדרש… ישכילו הגורמים הנוגעים בדבר לגבשו על מנת שיחול מכאן ולהבא כקביעת בית הדין לעבודהיי22. בהתאם ניתנה לכל הגורמים הרלוונטיים יישהות בת שישה חודשים לגיבוש ההסדר השוויוני הנדרש על מנת שיחול מאותו מועד ואילדי23. להשלמת התמונה יצוין שכל שופטי ההרכב היו תמימי דעים עם הקביעה כי ההסדר בתקנה 35 לתקנות מבטחים הוא הסדר מפלה שדינו בטלות, אולם באשר

17 שס, בסעיף 32 לפסק הדין. שם, בסעיף 36 לפסק הדין. שם, בסעיף 37 לפסק הדין. שם, בסעיף 38 לפסק הדין. שם, שם. שם, בסעיף 39 לפסק הדין. שם, בסעיף 40 לפסק הדין.
11 מתוך 67
בית הדין הארצי לעבודה

ע”ע 26328 – 09 – 14

עקרון הייצוג הנזכר בציטוט מעניין א.ש.ת. שלעיל, משתקף בסעיף 2 לחוק, המגדיר ייתובענה ייצוגיתיי כייתובענה המנוהלת בשם קבוצת בני אדם, שלא ייפו את כוחו של התובע המייצג לכך, ואשר מעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצהיי. 20. לצד ההכרה בתובענה הייצוגית ככלי דיוני שנועד לקדם תכליות חשובות, אין לכחד כי כרוכות בה גם ייסכנות לא מעטות ובכללן החשש ששימוש לא זהיר בה יביא את בעל הכיס העמוק לפשרה עם התובע לא משום שהוא מקבל את טענות התובע ומכיר באחריותו אלא רק במטרה להימנע מכל הכרוך בניהול התובענה הייצוגיתיי27. המחוקק ראה לנגד עיניו סכנות אלה וכדי להתמודד עמן קבע בחוק תובענות ייצוגיות מנגנונים שונים יילהבטחת שימוש זהיר בכלי זה, ובהם הגבלת סוגי התביעות שבהן ניתן להגיש תובענה ייצוגית (סעיף 3 לחוק); קביעת רשימה של הרשאים להגיש תובענה ייצוגית (סעיף 4); קביעת תנאי סף שרק בהתקיימם תאושר תובענה ייצוגית (סעיף 8); סמכות כללית של בית המשפט לערוך שינוי בבקשה לאישור תובענה ייצוגית להבטחת ניהול הוגן ויעיל שלה (סעיף 13) ועודי28. 21. בנוסף למנגנוני הגנה כלליים אלה מעניק החוק לגופים מסוימים הגנת-יתר מפני הליכי תובענה ייצוגית, בשל היקף החשיפה העצום של גופים אלה – המדינה ורשויותיה וגופים ציבוריים נוספים, ובהם יימבטחיי – לתביעות, דבר העלול, בין היתר, לפגוע ביציבותם הפיננסית. הגנת יתר זו באה לידי ביטוי, בין היתר, בהוראות סעיפים 8(ב) ו-20(ד) לחוק. אין חולק כי המערערות לפנינו הן בגדר יימבטחיי29 22. בשים לב לתכליותיו של חוק תובענות ייצוגיות ולעוצמתו, וכעולה מהוראותיו, תובענה ייצוגית מתנהלת למעשה בשני שלבים. בשלב הראשון, המקדמי, נדונה הבקשה לאשר את התובענה כייצוגית (להלן – בקשה לאישור), ובשלב השני מתנהלת התובענה הייצוגית גופה – כמובן רק אם נעתר בית המשפט במסגרת השלב הראשון לבקשה לאישור. בפסיקה רבת שנים ועקבית נקבע כי שלב הדיון בבקשה לאישור ייאינו המקום לבירור התביעה עד תום 30, אולם ראוי לערוך
זימב

27 ע”ע (ארצי) 20139 – 09 – 15 מכבי שירותי בריאות – קוצ’ינסקי, בסעיף 5 לעמדת החיים וההפניות שם ( 26 . 6 . 2018 ) (עתירה לבגייץ תלויה ועומדת – בגייץ 6451 / 18 חיון נ’ בית הדין הארצי לעבודה). 28 שם, שם. 29 יצוין כי סעיף 2 לחוק מפנה בהגדרת “מבטח” להגדרה בחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח), התשמ”א-1981 (להלן – חוק הפיקוח על הביטוח). סעיף 1 לחוק האחרון מגדיר יימבטחיי כיימי שקיבל רשיון מבטח ישראלי לפי סעיף 15(א)(1) או מי שקיבל רשיון מבטח חוץ לפי סעיף 15(א)(2). 30 רעייא 729 / 04 מדינת ישראל נ’ קו מחשבה בע”מ, בסעיף 10 לפסק הדין ( 26 . 4 . 2010 ) (להלן – עניין קו מחשבה). יושם אל לב כי חוק תובענות ייצוגיות נכנס לתוקפו אך לאחר שהוגשו הערעור ובקשות רשות הערעור בעניין קו מחשבה. 13 מתוך 67
בית הדין הארצי לעבודה

ע”ע 26328 – 09 – 14
– יילמנוע אישורן של תובענות סרק, וזאת מבלי להרתיע תובעים מהגשת תובענות ייצוגיות צודקותיי34. מלאכת האיזון נעשית במסגרת בחינת התקיימותם של התנאים לאישור התובענה כייצוגית, כפי שפורטו לעיל.
ב. עניינו של המשיבות לפנינו

25. ולאחר שהקדמנו כל זאת נשוב להליך שלפנינו. כל אחת מהמשיבות התקשרה עם אחת המערערות – כולן חברות ביטוח (להלן גם – חברות הביטוח), בפוליסת ביטוח מנהלים, כדלקמן: המשיבה 1, גב’ מירב תותי אשבל, התקשרה ביום 1 . 3 . 1999 עם המערערת 1, הראל חברה לביטוח בע”מ (להלן – הראל) בתכנית ביטוח חיים מסוג ייעדייי ; המשיבה 2, גב’ עדנה אילון, התקשרה ביום 1 . 1 . 1986 עם המערערת 2, מגדל חברה לביטוח בע”מ (להלן – מגדל) בפוליסת ביטוח חיים מסוג יייותר”; המשיבה 3, גב’ יעל גבאי ז”ל, התקשרה בשנת 1987 עם ייאריה חברה ישראלית לביטוח בעיימי (להלן – אריה) בפוליסת ביטוח מסוג יימיטביי, ובשנת 1999 עם המערערת 3, כלל חברה לביטוח בע”מ (להלן – כלל) בפוליסת ביטוח מנהלים מסוג יימיטביי35; המשיבה 4, גבי נירית אשבל, מבוטחת בפוליסת ביטוח מנהלים מסוג ייעדיףיי שהוצאה בשנת 1994 על ידי המערערת 4, מנורה מבטחים ביטוח בע”מ (להלן – מנורה). כאמור לעיל, פוליסות הביטוח הללו יכונו להלן – הפוליסות הרלוונטיות. פניית המשיבות לבית הדין – התובענות ובקשות האישור

26. בחודש אפריל 2008 הגישו המשיבות בבית הדין האזורי36 תובענות שעניינן הפליית נשים בפוליסות הרלוונטיות, ולצדן בקשות לאישורן כתובענה ייצוגית (להלן יחד ובהתאמה – התובענה ו-בקשת האישור). בתובענה נטען37 כי המערערות נוהגות יילזכות מבוטחות נשים, בהגיען לגיל הפרישה, בגמלה חודשית נמוכה מזו שמקבל מבוטח גבר בנתונים זהיםיי ומנמקות זאת בתוחלת החיים הארוכה יותר של נשים. במקביל, כך נטען, המערערות גובות מנשים

34 רע”א 3489 / 09 מגדל חברה לביטוח בע”מ נ’ חברת צפוי מתכות עמק זבולון בע”מ, בסעיף 41 לפסק דינה של השופטת דפנה ברק-ארז, פייד סו(1) 633 (2013) (להלן – עניין עמק זבולון). 35 לטענת המשיבה 3, בשנת 2006 שונה שמה של אריה לייכלל בריאות חברה לביטוח בעיימיי, אולם אין צורך להידרש לשאלה אם היה שינוי שם כנטען או שמא הועברו פוליסות שונות, ובכללן של המשיבה 3, מאריה לכלל, שכן אין מחלוקת כי כלל היא בעלת הדין הנכונה בכל הנוגע לתובענה ובקשת האישור של המשיבה 3. לכתחילה הוגשו 3 תובענות בבית הדין האזורי ירושלים ותובענה נוספת הוגשה בבית הדין האזורי תל אביב. בהמשך הוחלט על איחוד הדיון ב-4 התובענות וקיום הדיון בהן בבית הדין האזורי בירושלים. מאחר שהתובענות ובקשות האישור הוגשו על ידי אותו בא כוח ולמעט הפרטים האישיים המתייחסים לכל אחת מהמשיבות הן כוללות את אותן טענות, נתייחס להלן לכל התובענות יחד כאל ייהתובענה”י ולכל בקשות האישור יחד כאל ייבקשת האישוריי. 37 הטענות המפורטות כאן מובאות מכתבי הטענות המתוקנים שהגישו המשיבות בהוראת בית דין זה, כפי שיובא בהמשך הדברים.
15 מתוך 67

בית הדין הארצי לעבודה ע”ע 26328 – 09 – 14 באה בסמכותו של בית הדין הנכבד, והדברים נאמרים על דרך היקש לצורך פרשנותו הנכונה של המושג ‘תקנת הציבורי לעניינו אנריי ; ג. תנאי מקפח בחוזה אחיד: חוק החוזים האחידים, התשמייג-1982 (להלן – חוק החוזים האחידים) מאפשר לבית משפט לבטל או לשנות ייתנאי מקפחיי. המשיבות טענו כי ההפליה שנוקטות המערערות בפוליסות הרלוונטיות מהווה ייתנאי מקפחיי ובית הדין מוסמך לבטלה; ד. הפרת חובת תום הלב: ההפליה שנוקטות המערערות עולה כדי הפרת חובת תום הלב המוגברת החלה עליהן ביחסי מבטח-מבוטח; ה. עשיית עושר שלא כדין: נטען כי בגביית תעריפים מופרזים מנשים ברכיב הריסק מתעשרות המערערות שלא כדין על חשבון המשיבות ומכוח חוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל”ט-1979 (להלן – חוק עשיית עושר), על הראשונות להשיב לאחרונות ייכל זכיה שבאה להן בעקבות ההפליה הפסולהיי. טענות נוספות שהעלו המשיבות בתובענה הן כי המחוקק, בחוקקו את חוק תובענות ייצוגיות, ראה לנגד עיניו את עקירת ההפליה כעיקרון ראשון במעלה, ולא בכדי כלל ברשימת החיקוקים שבגינם ניתן לנהל תובענה ייצוגית כמה וכמה חיקוקים שעניינם איסור הפליה ובהם חוק איסור הפליה, חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, התשמיים – 1988 (להלן – חוק השוויון) וחוק שכר שווה לעובדת ולעובד, התשנייו – 1996 (להלן – חוק שכר שווה). עוד נטען כי מהוראות החיקוקים האמורים נגזרת בטלות ההפליה וזו יימאיינת מעיקרא כל תנאי בתנאי הפוליסה שיש בו לגבות הפליה פסולה זויי.

28. המשיבות ביקשו לפיכך כי בית הדין יורה שההפליה שנוקטות המערערות מנוגדת לדין ושכל הוראה בפוליסות הרלוונטיות וכל פעולה מכוחה של הפליה זו – ייבטלות ומבוטלותיי. עוד ביקשו כי בית הדין יקבע שלמשיבות וליתר חברות הקבוצה הזכות לבחור בין החלופות הבאות: א. להשוות את מקדמי הגמלה של מבוטחת-אישה לאלו הנהוגים למבוטח-גבר באותו גיל ולהורות כי אם תבחר מבוטחת-אישה בתשלום חד-פעמי במקום גמלה, יוגדל הסכום החד-פעמי שישולם לה ייביחס שבין מקדם הגימלה למבוטח גבר למקדם הגימלה למבוטחת אשה בגיל הרלוונטייי. נזכיר כי בפוליסות הרלוונטיות, מבוטחים שהגיעו לגיל פרישה היו רשאים לבחור בין משיכת כספי החיסכון באופן הוני חד פעמי ובין קבלת קצבה חודשית.
17 מתוך 67
בית הדין הארצי לעבודה
ע”ע
26328 – 09 – 14

בתחום הביטוח הפנסיוני, שבו רואה המבוטח את החברה המבטחת כגוף ישר ואמין במיוחד שבידיו מופקד עתידו הכלכלי של המבוטח. המשיבות חזרו על טענותיהן כי ההפליה האמורה מהווה תנאי מקפח בחוזה אחיד, שבית הדין מוסמך לבטלו, הפרת חובת תום הלב המוגברת החלה על המערערות ועשיית עושר שלא כדין מצדן. ג. תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת: לעניין זה נטען כי אופי התובענה מחייב את ניהולה כתובענה ייצוגית, שכן זו הדרך היעילה, ההוגנת, ולמעשה – היחידה, לתיקון העוולות שנגרמויי על ידי המערערות. הושם דגש על כך שהצורך בתיקון העוול נוגע לציבור רחב ביותר של נשים – עשרות אלפי מבוטחות, ומחייב, בין היתר, מתן סעד אפקטיבי לכלל חברות הקבוצה. כן הודגשה ייהחשיבות הציבורית, החוקתית וההצהרתית של עקירת ההפליה על בסיס מין הנהוגה בידייי המערערות, חשיבות שאף המחוקק ראה לנגד עיניו בחקקו את חוק תובענות ייצוגיות, כמפורט בתובענה. לדברי המשיבות, גישה זו של המחוקק מלמדת על החשיבות הרבה שייחס לעקירתה של הפליה מכל תחומי החיים ועל ראייתו של מכשיר התובענה הייצוגית ככלי מרכזי וחשוב להגשמת תכלית חקיקתית וחברתית זויי. המשיבות הוסיפו כי יאין מדובר בבקשה להעדפה מתקנת כי אם בהסרת הפליה קיימתי. ד. ייצוג בתום לב: המשיבות טענו כי אם תתקבל בקשת האישור, עניינן של כלל חברות הקבוצה ייוצג וינוהל בתום לב וכי המשיבות מתאימות ונכונות לייצגן. עוד טענו המשיבות כי בא כוחן הוא עורך דין מנוסה ובעל ותק רב בהתדיינויות מורכבות. לאור כל האמור נטען כי בקשת האישור תקדם את מטרותיו של חוק תובענות ייצוגיות, כמפורט בסעיף 1 בו, והמשיבות ביקשו כי בית הדין ייעתר לה. לבקשת האישור צורפו תצהירי המשיבות, שבהם מצהירה כל אחת מהן כי היא מבוטחת אצל מי מהמערערות בביטוח מנהלים מסוג מסוים (הנמנה על הפוליסות הרלוונטיות) וכי ייכל הטענות המופיעות בכתב התביעה ובבקשה לאישור התובענה כתובענה ייצוגית – נכונות לפי מיטב ידיעתי ואמונתי ועל פי עצה משפטית שקיבלתי”.
19 מתוך 67
בית הדין הארצי לעבודה

ע”ע 26328 – 09 – 14

בנוסף נטען כי ההליך בעניין ליברמן מהווה מעשה בית דין המונע את הגשת הבקשה דנן וכי הגשתה מהווה למצער שימוש לרעה בהליכי משפט, המצדיק את סילוקה על הסף. ב. טענות לגופם של דברים: (1) עקרון יסוד בקביעת תעריף דמי הביטוח הוא עקרון המספרים הגדולים. עיקרון זה מאפשר לחברת ביטוח להעריך את הסיכויים והסיכונים תוך הסתמכות על התוחלת הצפויה ביחס לקבוצות אוכלוסייה גדולות וכך לפזר את רמת הסיכון ולשמור על יציבותה. אחד הכללים בדיני ביטוח הנגזרים מעקרון המספרים הגדולים הוא קביעת תעריף אחיד לכלל המבוטחים באותה תכנית ביטוח. המבטח אינו מחויב לערוך אבחנות בין קבוצות מבוטחים אך הוא רשאי לעשות זאת, במקרים שבהם קיימת הצדקה אקטוארית לכך, בכפוף לקבלת אישור המפקח על הביטוח, ודאי לגבי מאפיינים המעוררים שאלות חברתיות וערכיות. לדברי המערערות, כך נעשה לעניין רכיב הגמלה בפוליסות הרלוונטיות. ההבחנה בין גברים לנשים ברכיב הגמלה היא הבחנה מותרת שביסודה טעמים אקטואריים מקצועיים ונועדה למנוע ייאנטי סלקציהיי וכשל שוק. לעניין זה מוסבר כי תוחלת החיים של גברים נמוכה משל נשים ואילו היו נקבעים מקדמי גמלה זהים, היו המבוטחים-הגברים מעדיפים, כבחירה כלכלית רציונלית, למשוך את הכסף במשיכה הונית חד פעמית וחברות הביטוח היו נשארות עם ציבור מבוטחות-נשים שיעדיפו קצבה חודשית. מצב זה מכונה ייאנטי סלקציהיי והוא מקיים חשש ממשי לכשל שוק העלול לסכן את יציבותן של חברות הביטוח. עוד נטען כי ההבחנה בין נשים לגברים נדרשה ברכיב הגמלה, למניעת כשל שוק כאמור, ולא ברכיב הריסק, הן משום שההבדל בתוחלת החיים בין גברים לנשים הוא משמעותי לגבי הראשון ושולי לגבי האחרון, הן משום שרכיב הגמלה מהווה החלק הארי של הפוליסה והן משהפרמיה בגין הריסק היא שולית ביחס ליתר הרכיבים. המערערות הדגישו כי בקשת האישור נשענת על תפיסה שגויה, בכך שהיא מתמקדת ברכיב אחד בלבד בעוד שתמחור דמי הביטוח נעשה בהתייחס למכלול הרכיבים והשפעותיהם הצולבות – אף זאת כהיבט נוסף של עקרון המספרים הגדולים. (2) אישור המפקח על הביטוח לשנות את הפרמיה ברכיב הריסק, כך שתכלול הבחנה בין גברים לנשים, ניתן רק משנת 2000 ואילך ולא רטרואקטיבית.
21 מתוך 67
בית הדין הארצי לעבודה

ע”ע 26328 – 09 – 14

(8) לא מתקיימים התנאים לאישור התובענה כייצוגית, שכן התובענה משוללת יסוד והשאלות העולות אינן משותפות לחברות הקבוצה (הן ביחס לעילה והן ביחס לנזק), ולפיכך התובענה הייצוגית אינה הדרך היעילה וההוגנת להכריע במחלוקת. בנוסף, בשים לב לפגמים שנפלו בתצהירי המשיבות, לא ניתן לומר כי עניינן של חברות הקבוצה ינוהל בדרך הולמת. לתשובות המערערות לבקשת האישור צורפו תצהירי הגורמים הרלוונטיים בחברות הביטוח: מר יצחק בסון מטעם הראל, מר איתמר פרבשטיין מטעם מגדל, מר רמי דיין מטעם כלל ומר משה מורגנשטרן מטעם מנורה (להלן יחד – מצהירי המערערות או המצהירים). כן צורפו חוות הדעת של מומחה הביטוח מר מאיר שביט ושל המומחה האקטואר מר גיורא אליגון (להלן יחד – מומחי המערערות או המומחים). 35. בתגובתן לתשובה לבקשת האישור חזרו המשיבות על טענותיהן והתייחסו לטענות הסף שהעלו המערערות. בעניינים אחרים הוסיפו המשיבות כי טענת המערערות לפגיעה אפשרית ביציבותן היא חסרת בסיס ואינה מצדיקה את מניעת הסעד המבוקש. זאת בשים לב למטרות חוק תובענות ייצוגיות ולמנגנונים השונים הקבועים בו להתמודדות עם סכנות אפשריות לאספקת שירותים חיוניים לציבור, דוגמת הפגיעה הנטענת. טענות נוספות הן כי חוות הדעת של המומחים מטעם המערערות עלולות להטעות והן נסמכות, להצדקת ההבחנה ברכיב הגמלה, על תיאוריית הרציונליותיי שהיא תיאוריה לא נכונה, לא רלוונטית ויימופרכת מיסודהיי, ואפילו היה בה ממש, אין בה כדי למנוע יצירת הבחנה ברכיב הריסק; כי אין לקבל את טענת המערערות לייפיצוייי שניתן למבוטחות-נשים בדמות פרמיה זהה ברכיב אכייע. המשיבות הדגישו כי בניגוד למשתמע מתשובת המערערות, התובענה אינה בשאלה העקרונית אם ראוי או לא ראוי לערוך הבחנה בין המינים בפוליסות, אלא בטענה כי מרגע שהמערערות בחרו לערוך הבחנה כזו ברכיב הגמלה, מן הדין לערוך אותה גם ברכיב הריסק. כלומר, ייהנמשיבות] אינן מלינות על עצם ההבחנה בין המינים אלא קובלות על חוסר האיזון שביישום ההבחנהיי. מכאן כי על בית הדין להכריע רק בשאלת חוקיותה של ההבחנה החלקית שביצעו המערערות. לעמדת המשיבות תשובה על כך ניתנה עוד בשנת 2000, עם יצירת ההבחנה ברכיב הריסק בתכניות הביטוח החדשות, ולכן ייהשאלה האמיתיתי שיש להכריע בה היא ייהאם וכיצד יש לתקן את העיוותיי בפוליסות הרלוונטיות.
23 מתוך 67
בית הדין הארצי לעבודה
ע”ע
26328 – 09 – 14

בעילה לפי פרקים ד’ ה’ או ה’1 לחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלותיי (פרט 9(1) לתוספת). בית הדין קמא ציין כי ייאמנם הסעיפים הנ”ל מתייחסים להפליה על פי החוקים המפורטים בהם, ואולם סבורים אנו כי בנסיבות העניין ניתן להרחיב את עילת ההפליה גם לטענת הפליה כללית, מה גם שניתן לראות את עילת התביעה בענייננו כנכללת בחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, התשמ”ח 1988″. מכאן, השלים בית הדין, ומאחר שלמשיבות יש פוליסות ביטוח מנהלים אצל המערערות, יש להן עילת תביעה אישית. 39. אשר לתנאי שעניינו שאלות מהותיות של עובדה ומשפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה – בית הדין דחה את טענת המערערות לעניין זה בקבעו כי על פי הפסיקה אין צורך שכל השאלות המתעוררות יהיו משותפות ביחס לכל חברי הקבוצה, אלא יידי בכך שהיסוד המשותף מהווה מרכיב מהותי בהתדיינותיי. עוד ציין כי בעניין דנן, די בכך שחברות הקבוצה רכשו את הפוליסות הרלוונטיות, שבהן יש הבחנה בין גברים לנשים ברכיב הגמלה ואין הבחנה כזו ברכיב הריסק, כדי שיתקיים התנאי שעניינו שאלות משותפות, והוסיף כי ייאין כל צורך שפוליסות הביטוח בכללותו יהיו זהות, שכן חלקיהן האחרים של פוליסות הביטוח אינו רלבנטי כלל לענייננו’י. בשים לב למטרות חוק תובענות ייצוגיות ולתעריף הריסק שאף המערערות מסכימות כי אינו בשיעור כה גבוה, נקבע כי ייתובענה ייצוגית העוסקת בהפליה נשים בגין סכום הפרמיה מתאימה בהחלט לניהול כתובענה ייצוגית”. עוד נקבע שכדי לעמוד בתנאי של שאלות מהותיות משותפות, אין צורך בסוגיות חדשות או עקרוניות דווקא, אלא יידי בכך שמועלית שאלה בעלת זיקה להקשר התעסוקתי ולמצב שוק העבודה”י וכך נעשה בעניין זה. 40. בית הדין קבע כי ישנה אפשרות סבירה להכרעה לטובת הקבוצה, בהסתמכו על הדיון בוועדת הכנסת, שמסקנתו היתה כי ייאכן קיימת הפליה מגדרית בפרמיה של מרכיב הריסק בפוליסות ביטוח מנהליםיי ועל השינוי שהכניסו המערערות לתכניות הביטוח החדשות בעקבותיו. לדברי בית הדין, צודקות המשיבות בטענתן כי יייש בכך משום הודאה של חברות הביטוח בקיומה של הפליהיי ויידי לנו במסקנתה זו של הוועדה בשלב זה של ההליך כדי לקבוע כי טענות [המשיבות] בעניין זה אינה טענת סרק, וכי יש אפשרות סבירה כי תתקבליי. עוד נקבע כי אף בהעדר כוונה של המערערות להפלות נשים, אין בכך כדי לסייע, שהרי ייכבר נפסק לא אחת כי הפליה היא פסולה גם אם לא עומדת ביסודה כוונה להפלותיי. בנוסף, חישובים אקטואריים וכלכליים ייאין בהם, לכאורה, ובשלב מקדמי זה של ההליך, כדי להצדיק זאתיי. בית הדין הוסיף כי “הטענה כי מרכיב הריסק נבחן
25 מתוך 67
בית הדין הארצי לעבודה

ע”ע 26328 – 09 – 14

לאחר שהוארך המועד להגשת הבקשה, זו הוגשה41 ונדרשה תשובת המשיבים, ניתנה ביום 16 . 4 . 15 רשות ערעור ובהמשך נקבע דיון בערעור לפני מותב בית הדין. הדיון בערעור

44. ביום 21 . 9 . 15 הגישו המשיבות בקשה לצרף להליך את נציבות שוויון ההזדמנויות בעבודה (להלן – הנציבות), כייידיד בית משפט’י, לאור מהות הסוגיות העומדות על הפרק. הצדדים, לרבות הנציבות, נדרשו להשיב לבקשה וכן נקבע כי הכרעה בה תינתן על ידי מותב בית הדין. בהמשך לכך הוגשה הודעה מטעם הנציבות ולפיה לאחר קיומו של דיון פנימי עם משרדי הממשלה הרלוונטיים, החליטה שלא להתייצב בהליך. 45. ביום 23 . 2 . 16 התקיים דיון בערעור לפני מותב בית הדין (הנשיא (בדימוס) יגאל פליטמן, השופטת סיגל דוידוב-מוטולה, השופט משה טוינה, ונציגי הציבור מר ויסאם עזאם וגב’ עפרה ברטוב). במהלך הדיון הוצע לצדדים יילשקול אפשרות להגיע לפשרה לגבי סכום מסוים שישולם מבלי שתובענה תוכר כתובענה ייצוגיתיי, וזאת לאור יישאלות שלא נבחנו לעומקן על ידי בית הדין קמאיי. בא כוח המשיבות עמד על כך שההחלטה המאשרת ייניתנה על בסיס משפטי ועובדתי נכון”. הוא לא שלל את האפשרות לנהל משא ומתן לפשרה, אך זאת מתוך הנחה שהתובענה היא ייצוגית והסדר הפשרה הוא על פי החוקיי. כן עמד על בקשתו לצירוף הנציבות להליך כ”ידיד בית משפטי. בתום הדיון הוחלט, חרף התנגדות בא כוח המשיבות, לקבל את עמדת המדינה – הממונה על שוק ההון42 בסוגיות המתעוררות בהליך, בין היתר בשים לב לטענת המערערות להסתמכות על האישור שנתן המפקח על הביטוח לפוליסות הרלוונטיות. כן הוצע לצדדים להוסיף ולהידבר ביניהם בניסיון לסיים את ההליך בפשרה מחוץ לכותלי בית הדין. 46. לאחר הדיון הגישו המשיבות בקשה לצירוף אסמכתא, לקיום הדיון בהרכב מורחב של שופטים, לצירוף הנציבות להליך ולעיון מחדש בהחלטה שניתנה בתום הדיון בערעור. בהחלטה מיום 24 . 3 . 16 (הנשיא (בדימוס) יגאל פליטמן) נדחתה הבקשה על 3 ראשיה האחרונים. לעניין הבקשה לצירוף אסמכתא נקבע כי זו תידון במעמד הדיון הנוסף בערעור.
ב4 יצוין כי בקשת רשות הערעור הוגשה במשותף על ידי ארבע המערערות. סיכומי הטענות הוגשו על ידי המערערות 1 ו 2 במשותף ועל ידי המערערות 3 ו-4 במשותף. סיכומי התשובה הוגשו על ידי כלל המערערות יחד. בשנת 2016, במסגרת תיקון מס’ 32 לחוק הפיקוח על הביטוח, הוקמה רשות שוק ההון ונקבעו הוראות שונות לעניין תפקידיה ותפקיד הממונה על שוק ההון (להלן – “הממונה”), המשמש גם כממונה על שוק הביטוח. עם זאת, מאחר שברוב המועדים הרלוונטיים להליך זה טרם הוקמה רשות שוק ההון והממונה היה קרוי ייהמפקח על הביטוחיי ומאחר שזה המונח שבו השתמשו הצדדים ברוב כתבי טענותיהם, נעשה אף אנו, ברוב המקרים, שימוש במונח “המפקח על הביטוחיי ולא במונח “הממונה על שוק ההון”.
27 מתוך 67
בית הדין הארצי לעבודה

ע”ע 26328 – 09 – 14

שהוא מנמק זאת בכך ששלב אישור הבקשה אינו השלב הדיוני המתאים לכך. לעמדת המערערות, על פי הוראות חוק תובענות ייצוגיות וההלכה הפסוקה, יישומה היה על בית הדין קמא להיכנס – כבר בשלב בירור הבקשה לאישור תובענה ייצוגית – לעובי הקורהיי ולבחון את הטענות לגופן. עוד נטען כי במקומות הבודדים שבהם התייחס בית הדין האזורי לטענות המערערות, הדבר נעשה בצורה שגויה, חלקית ולא מעמיקה. המערערות מפרטות בהרחבה רבה את טענותיהן ואת הכשלים שנפלו לדידן בהחלטה המאשרת, וחוזרות על עיקרי הטענות שהעלו בבית הדין האזורי, לרבות טענות הסף. כאמור לעיל, נביא בשלב זה אך את עיקרי הדברים. א. טענות סף: המערערות עומדות על הטענות המקדמיות שהעלו בבית הדין האזורי בעניין ההתיישנות, מעשה בית דין, ושימוש לרעה בהליכי משפט, וטוענות כי הן מצדיקות את סילוקן על הסף של התובענה ובקשת האישור. כפי שכתבנו לעיל, לצורך פסק דיננו זה לא נידרש להכרעה בטענות אלה ועל כן הן מובאות ללא פירוט. ב. אין מדובר בהפליה פסולה אלא בהבחנה מותרת ושגה בית הדין האזורי בכך שלא קיים דיון מעמיק בשאלה זו: לדברי המערערות, אין חולק על חשיבותו של עקרון השוויון, אך כשקיימת הבחנה ראויה ומוצדקת, הנעוצה בטעמים אקטואריים ביטוחיים ענייניים, כמו בעניין דנן, אין מדובר על הפליה פסולה. המערערות מסבירות כי סוגיית ההבחנה בין גברים לנשים בפוליסות ביטוח היא סוגיה עקרונית שמעוררת לבטים אצל הרגולטור והמחוקק הן בישראל והן בעולם, ועמדתם בה משתנה מעת לעת. מכל מקום, שינוי שנעשה, חל רק לעתיד לבוא וכך הוחלט גם בדיון בוועדת הכנסת. ההבחנה בין גברים לנשים בפוליסות הרלוונטיות ברכיב הגמלה נשענה על טעמים ביטוחיים אקטואריים ענייניים והיתה מוצדקת והמשיבות לא הרימו את הנטל להוכיח שההבחנה נעשתה ללא הצדקה עניינית. אשר לטעמים ליצירת ההבחנה בין גברים לנשים ברכיב הגמלה ולא ברכיב הריסק – המערערות חוזרות על שטענו בבית הדין האזורי בעניין עקרון המספרים הגדולים ועקרון המיצוע, שמהם נגזר הכלל של תעריף אחיד לכלל המבוטחים. החריג הוא יצירת הבחנות בין קבוצות באותה תכנית ביטוח. הבחנה המבוססת על תבחינים שלמבוטח אין שליטה עליהם, כגון מין, מוצא וכיוייב, כרוכה בדיון ערכי ותיעשה רק לשם מניעת כשל שוק או בעקבות דיון ציבורי המביא לשינוי מדיניות. במקרה דנן, יצירת ההבחנה ברכיב הגמלה
29 מתוך 67
בית הדין הארצי לעבודה

ע”ע 26328 – 09 – 14
6.

הגמלה משקף סיכון להתארכות החיים של המבוטח לאחר גיל הפרישה והתעריף שלו נגזר מתוחלת החיים הממוצעת, הרי שרכיב הריסק משקף סיכון להתקצרות החיים של המבוטח לפני גיל פרישה (בתקופת העבודה) והתעריף שלו נגזר משיעור התמותה הממוצע בגילאי העבודה. המבוטח בביטוח מנהלים יכול להוסיף כיסוי ביטוחי נוסף – אובדן כושר עבודה (להלן – רכיב אכ”ע). מבחינה אמפירית, ואין על כך חולק, תוחלת החיים של נשים היא ארוכה יותר ושיעור התמותה שלהן בגילאי העבודה נמוך יותר. במצב דברים זה, ניתן היה לצפות, לכאורה, כך לפי טענת המשיבות, כי הבדלים אלה בין גברים לנשים יקבלו ביטוי לא רק ברכיב הגמלה (באמצעות קביעת מקדם גמלה גבוה יותר לנשים) אלא גם ברכיב הריסק (באמצעות קביעת תעריף נמוך יותר לנשים), אלא שלא כך היה לגבי תעריף הריסק (והצדדים חלוקים בטעמים לכך). עד לשנת 2000 חושב התעריף של רכיב הריסק בפוליסות ביטוח מנהלים לפי לוח תמותה? A1949 – 1952 שאין בו הבחנה בין גברים לנשים. ההבחנה בין נשים לגברים קיבלה ביטוי רק ברכיב הגמלה, שלשם תמחורו נעשה שימוש בלוח תמותה A ( 55 ) f & m שלמעשה כלל שני לוחות: אחד לנשים ואחד לגברים. כלומר, בתמחור רכיב הריסק לא נלקח בחשבון שיעור התמותה הנמוך של נשים בגילאי העבודה (ביחס לגברים בגילאים אלה) והתעריף שהן שילמו ברכיב זה היה זהה לתעריף ששילמו גברים. לעומת זאת, ברכיב הגמלה כן נלקחה בחשבון תוחלת החיים הארוכה יותר של נשים (ביחס לגברים). כפועל יוצא מכך, גבר ואישה שפרשו באותו גיל ועם אותם שיעורי חיסכון, יזכו לקצבאות חודשיות בשיעורים שונים – האישה בשיעורים פחותים.
דיון בוועדה לקידום מעמד האישה של הכנסת
7.

מצב דברים זה גרם לייחוסר נוחותיי בקרב גורמים שונים ואלה הביאו אותו, בין השאר, לשולחנה של כנסת ישראל. וכך, ביום 25 . 1 . 2000 התקיים דיון בוועדה לקידום מעמד האישה בכנסת (להלן – הוועדה או ועדת הכנסת) שבמסגרתו נדון, בין היתר, הנושא שלפנינו (להלן – הדיון בוועדה או הדיון בוועדת הכנסת). בדיון השתתפו, לבד מחברות כנסת, גורמים ממשרדי ממשלה שונים ובהם משרד
ה
אוה
2
לוח תמותה הוא ניתוח סטטיסטי המבקש לחשב את סיכוייו של הפרט להישאר בחיים בגיל נתון, ומהווה אחד הרכיבים המרכזיים בחישוב הפרמיה בתכניות ביטוח חיים. ככל שתוחלת החיים ארוכה יותר, אזי תעריף דמי הביטוח יהיה נמוך יותר ומקדם הגמלה יהיה גבוה יותר. יוסבר שכיוון שתוחלת החיים של נשים ארוכה משל גברים, הרי שבמצב שבו גבר ואישה חסכו סכום זהה, הגבר יקבל מדי חודש גמלה בשיעור גדול יותר, משום שכספי החיסכון שלו מתחלקים במספר חודשים קטן יותר, ואילו האישה תקבל מדי חודש גמלה בשיעור נמוך יותר, משום שכספי החיסכון שלה מתחלקים במספר חודשים גדול יותר.
:
3 מתוך 67
בית הדין הארצי לעבודה

ע”ע 26328 – 09 – 14

האקטוארי שבפוליסה. עיקרון נוסף הוא כי שינוי בתעריף של פוליסת ביטוח מוחל מכאן ואילך ולא רטרואקטיבית. מודגש כי תחום הביטוח הוא דינמי ומשתנה וכי תעריפי הביטוח משתנים מעת לעת, אך תמיד, גם בארץ וגם בעולם, מוחל השינוי רק לעתיד ולא רטרואקטיבית, שאם לא כן יגרום הדבר לבלימת השתכללות שוק הביטוח ותהיינה לו השלכות מרחיקות לכת על חברות הביטוח וציבור המבוטחים, לרבות אלה המבקשים להחיל את השינוי רטרואקטיבית. המערערות משלימות כי עיקר הדיון בטענת המשיבות להפליה אינו בשאלת עצם קיומה של הבחנה, אלא בשאלה אם ההבחנה היא מוצדקת ואם היא נובעת מטעמים ענייניים ורלוונטיים. לשיטתן, דיון זה כלל לא נעשה במסגרת ההחלטה המאשרת והדבר הוא בבחינת ייהמשגה היסודי והבסיסייי בה, וכאמור לעיל, ההבחנה ברכיב הגמלה ואי ההבחנה ברכיב הריסק נעשו מטעמים אקטואריים ביטוחיים ענייניים. מכאן, כי עילת ההפליה, העומדת ביסוד התובענה ובקשת האישור, לא מתקיימת ועל כן אין אפשרות סבירה שהתובענה תוכרע לטובת הקבוצה. ג. הסתמכות המערערות על הנחיות המפקח על הביטוח: המערערות חוזרות על כך שפעלו על פי הנחיות המפקח על הביטוח והסתמכו על האישורים שנתן לפוליסות הרלוונטיות, לרבות לוחות התמותה. לעמדתן, בשל כך יילא ניתן לתקוף אותן באותו ענייויי ועל פי פסיקת בית המשפט העליון, למשל בעניין דקלה 45, אין מקום לאשר תובענה ייצוגית נגד חברת ביטוח שפעלה בהתאם להוראות המפקח. ד. שגה בית הדין בקבעו כי ההליך עומד בתנאי סעיף 8(א) לחוק תובענות ייצוגיות: המערערות טוענות כי לא עלה בידי המשיבות להוכיח כי קיימת לכל אחת מהן עילת תביעה אישית, שכן כאמור לעיל, אין הפליה אסורה בפוליסות הרלוונטיות וגם עילות התביעה האחרות שהעלו לא פורטו ולא הוכחו. לעניין חוק עשיית עושר נטען כי אינו חל משום שאין בענייננו התעשרות שלא כדין. גם העילה לפי חוק החוזים האחידים לא פורטה ואינה חלה. בנוסף, בניגוד לטענת המשיבות, המערערות לא הפרו את חובת תום הלב. עוד נטען כי לא עלה בידי המשיבות להוכיח כי הן עומדות ביתר התנאים לאישור תובענה כייצוגית, כך:
45 רעייא

8014 / 09 דקלה חברה לביטוח בע”מ נ’ פרידמן ( 21 . 4 . 2011 ) (להלן – עניין דקלה). 31 מתוך 67
בית הדין הארצי לעבודה

ע”ע 26328 – 09 – 14

היא תיאוריה מופרכת. טענה זו מעידה, לשיטת המערערות, ייעל כשל שורשי ובסיסי ביותר” מצד המשיבות ועל ייחוסר הבנתן את המטרייה בה עסקינןיי. המערערות מפנות בהקשר זה, בין היתר, לדברי המומחה מטעמן, מר שביט – ייאבוי לחברה שאני הייתי תופס אותה שמנצלת חשיבה לא רציונאלית או חוסר הבנה או חוסר ידע מקצועי של מבוטחיי. (3) שגה בית הדין קמא בהסתמכו על פסקי הדין בעניין פידלמן, הן משום שטענות רבות של המשיבות לעניין זה עלו לראשונה בשלב הסיכומים ועל כן מהוות הרחבת חזית אסורה, והן משום שאין להקיש מפסקי הדין בעניין פידלמן לנסיבות המקרה דנן, מאחר שהם עוסקים בשני עניינים שונים בתכלית. בהקשר זה נטען כי בפסקי הדין בעניין פידלמן סב הדיון על קרנות פנסיה ואילו בענייננו סב הדיון על ביטוח מנהלים וכי יימדובר בשני מוצרים פנסיוניים שונים; בעלי מאפיינים שונים בתכלית; שהתמחור שלהם שונה לחלוטין; ולכן ההשוואה ביניהם היא עירוב מין בשאינו מינויי. עוד נטען כי הטעמים שעמדו בבסיס יצירת ההבחנה בין אלמנים לאלמנות בפסקי הדין בעניין פידלמן, היו נעוצים בנחיתות האישה בשוק העבודה ובכושר השתכרות גבוה יותר של גברים, ואילו בעניין דנן הטעמים להבחנה ואי ההבחנה הם אקטואריים ביטוחיים ענייניים. עוד נטען כי מפסקי הדין בעניין פידלמן ניתן ללמוד דווקא כי חברות הביטוח רשאיות לשקול שיקולים שונים כגון מין וגיל וכי אין להחיל את השינוי רטרואקטיבית. (4) טענות המשיבות ביחס להחלטות המפקח על הביטוח והנחיותיו הן הרחבת חזית אסורה ומהוות תקיפה מינהלית עקיפה ואין להתיר זאת במסגרת הליך ייצוגי. (5) מהנפסק בבגייץ חקנזרי יש להדגיש את הסתמכות חברות הביטוח שם על הנחיות המאסדר, את היותה של הסתמכות זו בבחינת יימעשה עשוייי ואת הקושי בהחלה רטרואקטיבית של תנאי ביטוח חדשים. בשל כל אלה נדחתה העתירה (ביחס לאחת מקבוצות העמיתות שם).
טענות המשיבות

53. המשיבות תומכות יתדותיהן בהחלטה המאשרת, חוזרות על עיקר הטענות שהעלו בבית הדין האזורי ומשיבות לטענות המערערות. ואלה עיקרי הדברים: א. התייחסות לטענות הסף: המשיבות חוזרות על תגובותיהן לטענות הסף בדבר התיישנות, מעשה בית דין ושימוש לרעה בהליכי משפט ומזכירות כי שתי
33 מתוך 67
בית הדין הארצי לעבודה
ע”ע
26328 – 09 – 14

בטענה מרחיקת לכת שמשמעות קבלתה היא חסימת הגישה של המשיבות לערכאות ויש להביא ראיות ברורות וחד משמעיות להוכחתה. כזאת לא נעשה וטענת המערערות לעניין זה היא טענה בעלמא. מוסיפות המשיבות כי עם עניין הנזק הפוטנציאלי למערערות ניתן להתמודד באמצעות סעיף 20(ד)(2) לחוק תובענות ייצוגיות, בדיון בתובענה הייצוגית לגופה, ולא בשלב בקשת האישור. עוד נטען כי טענת המערערות לנזק חמור אינה מתיישבת עם טענה אחרת שהעלו, שלפיה הפגיעה במבוטחות היא שולית וזניחה. ג. אישור המפקח על הביטוח: לעמדת המשיבות, העובדה שהפוליסות הרלוונטיות קיבלו את אישור המפקח אין בה כדי להעלות או להוריד, שכן ברי כי המפקח אינו מוסמך להכשיר הפליה פסולה, וודאי לא ניתן לייחס לו כוונה כזו. עוד נטען שכפי שבפסקי הדין בעניין פידלמן לא נרתעו בית המשפט העליון ובית הדין הארצי מלהורות על ביטול הוראות בתקנון האחיד, שנקבע על ידי המפקח עצמו, מקל וחומר שאין באישורים או הנחיות או הוראות מטעמו כדי להכשיר הפליה פסולה. יתרה מזאת. עובדת קיומו של פיקוח רגולטורי על הפוליסות הרלוונטיות רק מדגישה את כפיפותן לעקרונות חוקתיים. ד. פסקי הדין בעניין פידלמן: המשיבות דוחות את ההבחנה שעושות המערערות בין פסקי הדין בעניין פידלמן לעניינן. לשיטת הראשונות, מפסק דינו של בית הדין הארצי בערעור בשאלת הסמכות ניתן ללמוד כי יביטוח מנהלים כמוהו כקרן פנסיהיי ועל כן ניתן להקיש מפסקי הדין בעניין פידלמן שעסק בקרנות פנסיה לענייננו-אנו, העוסק בביטוח מנהלים. עוד נטען כי בניגוד לדברי המערערות, ההכרעה האופרטיבית בפסקי הדין בעניין פידלמן התייחסה למבוטחים קיימים בלבד, ולכן אין ללמוד ממנה כי תיקון פוליסה יכול להיעשות אך ביחס למצטרפים חדשים. עוד צוין כי בפסקי הדין בעניין פידלמן היו בית המשפט העליון ובית הדין הארצי ערים לנטל שיפול על כתפי חברות הביטוח כתוצאה מתיקון ההפליה, אלא שהדבר לא מנע את מתן הסעד. בהקשר זה הוסיפו המשיבות כי עצם התיקון שנעשה בתכניות הביטוח החדשות בשנת 2000 שומט את הקרקע מתחת לטענה שלפיה לא ניתן לתקן פוליסות קיימות. ה. טענות נוספות מפי המשיבות:
35 מתוך 67
בית הדין הארצי לעבודה

ע”ע 26328 – 09 – 14

בפוליסות הרלוונטיות, אלא שכלי התובענה הייצוגית יינועד לתת סעד בגין עוולות שבוצעו עד למועד הגשת בקשת האישור לתובענה הייצוגית ואינו נועד לתת סעד על עילות תביעה שייווצרו לאחר מכן”. עוד נטען כי לא ברור כיצד יחושב הסעד הכספי שהמשיבות עותרות לו, בשים לב למועד הנפקת הפוליסות הרלוונטיות ובהעדר נתונים חלופיים. אשר יילדרישה לביטול ההוראה המפלה (לשיטת המשיבות)” בפוליסות הרלוונטיות, נטען כי על פי סעיף 40 לחוק הפיקוח על הביטוח, מבטח שמבקש לשנות תכנית ביטוח חייב להגיש את השינוי לממונה על שוק ההון, אשר רשאי להתנגד לשינוי. לפיכך, ומאחר שבית הדין לא ישים שיקול דעתו תחת שיקול דעת הממונה, ייממילא אין הכרח שהשינוי בתכנית הביטוח יזכה את המשיבות בסעדים הכספיים המבוקשים על ידויי. המדינה מציינת כי בית הדין הנכבד קמא לא דק פורתא ביחס לסוגיה זויי. ב. לא מדובר בהפליה פסולה: המדינה עומדת על ההבדלים בין רכיב הריסק לרכיב הגמלה ומדגישה כי מדובר בשני כיסויים שונים שנועדו למטרות שונות ואף הפוכות זו מזויי, יש להם סיכונים שונים, לוחות תמותה שונים, וכל אחד מהם נמכר כמוצר נפרד ועומד בפני עצמו. הבדלים אלה משפיעים באופן משמעותי ביותר על התנהלות חברות הביטוח, יימסבירים מדוע ביחס לביטוחי קצבה התחייב שימוש בלוחות תמותה מבחינים, ואילו ביחס לביטוח הריסק, לא התחייב, מבחינת המבטח, שימוש כזהיי ויילא ניתן לטעון כי התקיימה אפליה על בסיס כריכה של מוצרים אלה זה בזהיי. המדינה מוסיפה כי בתקופה הרלוונטית לא היו די נתונים סטטיסטיים שאפשרו יצירת לוחות תמותה שונים לגברים ולנשים ברכיב הריסק, וחברות ביטוח שייזיהו כי קיים פער מסוים בין תמותת גברים לנשים, קבעו תעריפים מיוחדים או הנחות מיוחדות בביטוח חיים לנשים”. עוד מציינת המדינה בהקשר זה את תופעת הייאנטי סלקציהיי שחייבה את ההבחנה בין גברים לנשים ברכיב הגמלה ומציינת כי תופעה זו כמעט אינה מתקיימת ברכיב הריסק. המדינה מזכירה את עקרון המספרים הגדולים ועקרון המיצוע העומדים ביסוד עולם הביטוח, שמהם נגזרת התייחסות אחידה לאוכלוסיות שונות. לדבריה, יש מקרים המחייבים יצירת הבחנה, למשל משיקולים של יציבות חברות הביטוח, ולעומתם יש מקרים שבהם חברות הביטוח אינן חייבות להבחין בין אוכלוסיות שונות אך הן רשאיות לעשות זאת על פי שיקול דעתן המסחרית. מכל מקום, הקביעה שכיוון שבוצעה הבחנה בין המינים במוצר
37 מתוך 67
בית הדין הארצי לעבודה
ע”ע
26328 – 09 – 14

56. לגופם של דברים נטען כי עמדת המדינה מהווה המשך לגישה שהוצגה על ידה בפסקי הדין בעניין פידלמן ונדחתה; עיון בפסיקה מגלה שהמדינה תומכת באופן עקבי בהסדרים מפליסיי; עמדת המדינה מנוגדת לנפסק בפסקי הדין בעניין פידלמן ולפסיקת בית הדין האירופי לצדק46, שאסר כליל הבחנה מגדרית בפוליסות ביטוח בכל מדינות האיחוד האירופי, ועל כן היא “בלתי-סבירה לחלוטיויי ; טענת המדינה שלפיה לא ניתן להתערב בפוליסה קיימת היא חסרת שחר ומשמעותה כי יבית המשפט אינו יכול לתקן כל תניה בלתי-חוקית הכלולה בפוליסהיי ; סעיף 40 לחוק הפיקוח על הביטוח מסמיך את המפקח לשנות תנאי בפוליסה קיימת, קל וחומר שרשות שיפוטית יכולה לעשות כן משמצאה כי הפוליסה כוללת הפליה מגדרית שבטלה מעיקרה; המדינה מודה למעשה שההבדלים בין המינים בשיעורי התמותה היו ידועים לחברות הביטוח והן השתמשו בכלים שונים לביצוע הבחנה בתעריף הריסק. מכאן כי היו להן כלים לביצוע הבחנה גם בפוליסות הקיימות ; טענת הייאנטי סלקציהיי מופרכת מעיקרה והועלתה ייכתירוץ בדיעבדיי ללא תשתית ראייתית שהיא שעמדה לנגד עיני מנסחי הפוליסות או מי שאישר אותן; הייאנטי סלקציהיי מחייבת יצירת הבחנה גם ברכיב הריסק; בניגוד לטענת המדינה, המשיבות לא מבקשות שבית הדין יחליף את שיקול דעתו של המפקח על הביטוח. ההפליה הנטענת גוררת את ביטולן מעיקרן של ההוראות המפלות בפוליסות הרלוונטיות והדבר כלל לא תלוי בשיקול דעת המפקח. 57. המשיבות סבורות כי טיעוני המדינה, לעניין אי התאמת התובענה להתברר כתובענה ייצוגית, הם יימופרכים ובלתי-הגיוניים”. כך, למשל, הטענה כי לא ניתן לשנות את חוזה הביטוח בהליך ייצוגי משום שנדרשת הסכמה מפורשת של כל אחד מהמבוטחים, היא טענה חסרת בסיס ומרוקנת מתוכן את כלי התובענה הייצוגית ומנוגדת לדין. גם הטענה כי שינוי הפרמיה לנשים יחייב את שינוי הפרמיה לגברים יימופרכת מיסודהיי, שכן, בין היתר, מבחינה משפטית את מחיר ההפליה צריך לשלם המפלה, ולא צד ג’יי.

Case C-236/09, Association belge des Consommateurs Test-Achats ASBL and Others V. Conseil des 46 ministers (Court of Justice, Grand Chamber, 2009).
39 מתוך 67
2-44
בית הדין הארצי לעבודה

ע”ע 26328 – 09 – 14
טיב הבירור הנדרש במסגרת הדיון בבקשה לאישור

60. כאמור לעיל, תובענה ייצוגית מתנהלת בשני שלבים. בשלב הראשון נדונה הבקשה לאישור ובשלב השני מתנהלת התובענה הייצוגית גופה. בשלב הראשון, הרלוונטי לענייננו-אנו, על בית המשפט הדן בבקשה לבחון את קיומם של התנאים הקבועים בחוק לאישור תובענה כייצוגית. הפסיקה דנה לא אחת בשאלת טיב הבירור שעל בית המשפט הדן בבקשה לאישור לערוך, ובשאלה מה צריך מבקש בקשה לאישור להוכיח בשלב זה. הצבת הקו המבחין בין תשתית עובדתית לכאורית מספקת ובין תשתית עובדתית לכאורית שאינה כזו מעוררת לעתים קושי. פסק הדין בעניין עמק זבולון48, שיש לו ולעניין שלפנינו יסודות משותפים לא מעטים, מדגים קושי זה. באותו עניין דן בית המשפט העליון בשאלה מהו הבסיס העובדתי הנדרש לאישור תובענה כייצוגית, בעיקר בכל הנוגע לקיומה של עילת תביעה. נקבע, בדעת רוב49, כי בבוא בית המשפט להכריע בעניין זה, עליו להתייחס הן למישור העובדתי והן למישור המשפטי. עוד נפסק כך50:

המבחנים לאישורה של תובענה ייצוגית הם מחמירים מאלה שעל פיהם נבחנת בקשה לסילוק על הסף של תביעה רגילה. על התובע הייצוגי להניח בפני בית המשפט תשתית משפטית וראייתית התומכת לכאורה בתביעתו. בשונה מן התובע בתביעה רגילה, המבקש לאשר תובענה כייצוגית אינו יכול להסתפק בעובדות הנטענות בכתב התביעה, אלא מוטלת עליו החובה להוכיחן באופן לכאורי. במקרה הצורך, המבקש צריך לתמוך את טענותיו בתצהירים ובמסמכים הרלוונטיים. בית המשפט שדן בבקשה נדרש להיכנס לעובי הקורה, ולבחון היטב – משפטית ועובדתית – האם מתקיימים התנאים לאישור התובענה כייצוגית… מבחנים אלה לא נקבעו בעלמא, אלא נועדו להביא לשימוש מושכל בכלי התובענה הייצוגית, לנוכח השפעתו המכרעת על הנתבעים ועל התנהלותם העסקית…”. (הדגשה הוספה – א.א) 61. בעוד שפסק הדין בעניין עמק זבולון העמיד במרכזו את תנאי עילת התביעה, פסק הדין בעניין עמוסי51, שניתן כשנה קודם לכן, סב על תנאי האפשרות הסבירה לזכייה. בית המשפט העליון עמד בהרחבה על תכליתו של תנאי זה ועל הרקע לחקיקתו, כחלק מהכרעה בשאלה מהי מידת הבירור הנדרשת להוכחתו. הוסבר כי תובענה ייצוגית חושפת את הנתבע לסיכון שיידרש לשלם סכומי כסף משמעותיים וסיכון

48 הערת שוליים 34 לעיל. השופט פוגלמן סבר כי התשתית העובדתית שהונחה היא ראויה ומספקת ועל כן אין מקום להחזיר את העניין לבית הדין האזורי. השופט דנציגר הצטרף יילא בלי היסוס” לעמדת השופטת ברק-ארז. בסעיף 41 לפסק דינה של השופטת ברק-ארז. 51 הערת שוליים 33 לעיל.
41 מתוך 67
בית הדין הארצי לעבודה

ע”ע 26328 – 09 – 14
שהוקמה בשנת 2009 (להלן – התחנה), שלא להשמיע נשים בשידוריה, מקימה עילה להגשת תובענה ייצוגית. החשוב לענייננו, שאותו אנו מבקשים להדגיש, הוא האופן שבו בחן בית המשפט העליון את השאלה אם מדיניות התחנה מהווה הפליה פסולה על פי חוק איסור הפליה. לאחר שנקבע כי חוק זה חל על נסיבות העניין, נדונה השאלה “האם המדיניות בה נקטה תחנת הרדיו אכן מהווה הפליה לכאורהיי58. וכך נקבע59:
“ככל שיתברר כי נשים לא היו רשאיות להשתתף בשידורי התחנה, בעוד שגברים היו רשאים לעשות כן, הרי שלא מן הנמנע כי פעילות התחנה תיכנס לגדרו של סעיף 3(א) לחוק איסור הפליה. השאלה שעמה יש להתמודד כעת היא האם חזקה זו נסתרת לכאורה בהוכחת ישוני רלבנטי’ שהצדיק התייחסות שונה לנשים בנסיבות המקרה; שאלה שיש לבחנה בגדר הדיון בתחולת החריגים הקבועים בחוק.” (הדגשה הוספה – א.א.)
כלומר, לא די בכך שהמדיניות של תחנת הרדיו מבחינה בין נשים לגברים, אלא יש לבחון אם ההבחנה נשענת על שוני רלוונטי. בהמשך נקבע – בהתייחס לטענות הצדדים ולראיות שהציגו – כי המדיניות אמנם מהווה הפליה וכי בנסיבות העניין אין הצדקה להפעלת החריגים לחוק איסור הפליה. לפיכך נקבע כי על כן ייבשלב לכאורי זה נראה כי שני החריגים לחוק איסור הפליה לא חליסי60. כלומר, עילת ההפליה הוכחה לכאורה. לעניין תנאי האפשרות הסבירה לזכייה נקבע כי יימכלול הקביעות עד כה מובילני למסקנה כי השאלות המתעוררות בתובענה מגלות לכל הפחות יאפשרות סבירה’ כי הן תוכרענה בסיכומו של דבר לטובת חברות הקבוצה 61.

64. ניתן, אם כן, לסכם את העולה מפסקי הדין בעניין עמק זבולון, עניין עמוסי ועניין קולך, ולומר שבשלב הדיון בבקשה לאישור לא נדרש בירור התביעה כולה, על כל הטענות שבה. על בית הדין לבחון את התקיימותם של התנאים הקבועים בחוק לאישור התובענה כייצוגית ייבמידת הסבירות הראויה” 62 ויבאופן לכאורי בלבד”63, מבלי להפוך את שלב הדיון בבקשת האישור לדיון בתובענה גופה. לצד

בסעיף 51 לפסק הדין. שם, בסעיף 52. 60 שם, בסעיף 54. 61 שם, בסעיף 73. 62 ע”א 8037 / 06 ברזילי נ’ פריניר (הדס 1987) בע”מ, בסעיף 22 לפסק דינו של השופט חנן מלצר ( 4 . 9 . 2014 ) (להלן – עניין ברזילי). ראו גם ע”א 2967 / 95 מגן וקשת בע”מ נ’ טמפו תעשיות בירה בע”מ, פייד נא(2) 312, 327 – 330 (1997). 63 עניין ברזילי, בסעיף 22 לפסק דינו של השופט מלצר. 43 מתוך 67
בית הדין הארצי לעבודה

ע”ע 26328 – 09 – 14

בעילה של הפליה בעבודה, לפי חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, התשמ”ח 1988″; פרט 8(2) לתוספת השנייה מפרט ייתביעה בעילה כאמור לפי חוק שכר שווה לעובדת ולעובד, התשנ”ו-1996″ ופרט 9(1) מתייחס ליתביעה בעילה לפי פרקים ד’, ה’ או ה’1 לחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלותיי. בית הדין קמא הסביר כי ייאמנם הסעיפים הנ”ל מתייחסים להפליה על פי החוקים המפורטים בהם, ואולם סבורים אנו כי בנסיבות העניין ניתן להרחיב את עילת ההפליה גם לטענת הפליה כללית, מה גם שניתן לראות את עילת התביעה בענייננו כנכללת בחוק שוויון הזדמנויות בעבודה…יי. 68. אשר לעילת התביעה ולתנאי האפשרות הסבירה לזכייה – בית הדין קמא נסמך הן על המסקנה של ועדת הכנסת, שלפיה ייקיימת הפליה מגדרית בפרמיה של מרכיב הריסק בפוליסות ביטוח מנהליםיי והן על השינוי שנעשה בתכניות הביטוח החדשות, המהווה יימשום הודאה של חברות הביטוח בקיומה של הפליהי, וקבע כי יידי לנו במסקנתה זו של הוועדה בשלב זה של ההליך כדי לקבוע כי טענות [המשיבות] בעניין זה אינה טענת סרק, וכי יש אפשרות סבירה כי תתקבליי. בית הדין האזורי הוסיף כי אין בחישובים אקטואריים וכלכליים כדי להצדיק את ההפליה הפסולה בפוליסות הרלוונטיות ודחה את ייהטענה כי מרכיב הריסק נבחן במנותק מן התמונה הכוללת וממכלול הזכויות והחובות של המבוטחים”, משזו עלתה בבג”ץ פידלמן ונדחתה. עוד ציין בית הדין קמא בהקשר זה כי סעד של שינוי הפוליסות הרלוונטיות הוא סבוך ומורכב אלא שקושי זה אינו מצדיק את דחיית בקשת האישור, שכן אין להשלים עם הותרת ההפליה המגדרית בפוליסות הרלוונטיות על כנה והקושי האמור יינוגע לסעד המבוקש בלבדי וניתן להתאימו לנסיבות העניין. 69. עיון בהחלטה המאשרת ובחינתה על רקע העקרונות שהותוו בפסיקה באשר לטיב הבירור הנדרש בשלב הדיון בבקשה לאישור, הן ביחס לעילת התביעה והן ביחס לאפשרות הסבירה לזכייה – ובכלל, מעלים כי יש ממש בטענות המערערות. הגם שבבית הדין קמא נערך בירור ראוי וממצה בסוגיות המרכזיות הטעונות הכרעה, בהיבט של הראיות שהוגשו ודיוני ההוכחות שהתקיימו, הרי שבהחלטה המאשרת אין ביטוי ממשי ומספק לבירור זה, לא בניתוח הממצאים, לא בהצגתם ולא בהסקת המסקנות מהם. כך, למשל, קביעת בית הדין האזורי בנוגע לקיומה של עילת תביעה מעוררת קושי, הן בשל מה שיש בה ובעיקר בשל מה שאין בה. בהיבט האחד, כפי שצוין בצדק בהחלטה המאשרת (סעיף 6), ייהמחוקק העדיף לבחור שורה מוגבלת של נושאים ועילות שבהם בלבד ניתן להגיש תובענה ייצוגיתיי
45 מתוך 67
בית הדין הארצי לעבודה
ע”ע
26328 – 09 – 14

בהחלטה המאשרת הוא כי ייעילת התובענה בעניינ[נ] הינה הפלית נשיסיי, הא ותו לא, תוך הפנייה לפרטים 8(1), 8(2) ו-9(1). 71. ובעיקר, מההחלטה המאשרת נעדר דיון בשאלה המרכזית שעמדה בלב התובענה ובקשת האישור, והיא: האמנם נגועות הפוליסות הרלוונטיות בהפליה פסולה. על פי המבחנים שהציבה הפסיקה, במסגרת זו ובשלב זה, היה על בית הדין קמא לבחון, בין היתר, את טענות חברות הביטוח, שלפיהן הפוליסות הרלוונטיות אינן נגועות בהפליה פסולה שכן ההבחנה בין נשים לגברים ברכיב הגמלה ולא ברכיב הריסק מקורה בטעמים ענייניים. כל זאת תוך התייחסות מספקת לראיות שהוגשו (התצהירים וחוות הדעת מטעם הצדדים) ולחקירות הנגדיות של העדים. היה מקום לערוך דיון בטעמים שהציגו המערערות ליצירת ההבחנה בין המינים ברכיב הגמלה ולהעדרה של הבחנה כזו ברכיב הריסק ולבחון לעומק את טענתן שלפיה הפוליסות הרלוונטיות אושרו על ידי המפקח על הביטוח ועל כן אין מקום לנהל את ההליך כתובענה ייצוגית. כזאת לא נעשה. 72. בקבעו כי הפוליסות הרלוונטיות נגועות בהפליה פסולה, נשען בית הדין קמא, בין היתר, על הדיון בוועדת הכנסת, אלא שהסתמכותו זו מעוררת קושי ומוקשית, משהיה עליו להפעיל את שיקול הדעת בעצמו. בהקשרים אחרים חזר ועמד בית המשפט העליון על החשיבות שבהפעלת שיקול דעת עצמאי על ידי בית המשפט בעניינים המובאים להכרעתו. כך למשל, בהקשר של חוות דעת מומחה שמונה על ידי בית המשפט, כי ייעל בית המשפט להיזהר מאימוץ מסקנותיו הנורמטיביות של המומחה בלא הפעלת שיקול דעת עצמאי ומלא מצדוי:67. בהקשר אחר נקבע כי אין לראות בהמלצתו של שירות המבחן הכרעה שיפוטית. הכרעה זו מסורה אך ורק בידיו של בית המשפט, אשר בסמכותו לשקול את מכלול השיקולים הרלוונטיים… בעשותו כן, על בית המשפט להפעיל שיקול דעת עצמאי, ולהתרשם בעצמו הן מהמפקחים המוצעים הן מתנאיה של חלופת המעצר המוצעת בכללותה 68. ובהתייחס להליכים למתן צו הפטר נפסק כי ייהכרעתו של בית המשפט היא בעלת אופי ראשוני, ובמסגרתה עמדת הכונס הרשמי היא בעלת אופי מייעץ. על בית המשפט להפעיל שיקול דעת עצמאי, ולהחליט

שבו נפסק כי סמכותו העניינית של בית הדין לעבודה מכוח לסעיף 24(א)(3) לחוק בית הדין (ייתובענות של חברים או חליפיהם או של מעסיקים או חליפיהם נגד קופות גמל… או תובענות של קופות הגמל נגד חבריהן או חליפיהם או נגד מעסיקים או חליפיהם הכל אם התובענות נובעות מהחברות בקופות או מחבותם של מעסיקים לקופות, לפי הענין וכן כל תובענה לקצבה הנובעת מיחסי עבודה”) – חלה על כלל התביעות של עובדים או מעסיקים וחליפיהם כנגד קופות גמל – בלא תלות באופי המחלוקת ובאופי קופת הגמל. 67 ע”א 10094 / 07 פלונית נ’ בית החולים האנגלי אי.מ.מ.ס. בסעיף 6 לפסק הדין ( 24 . 11 . 2010 ). 68 בשייפ 1960 / 18 דמראני נ’ מדינת ישראל, בסעיף 14 להחלטה ( 30 . 5 . 2018 ). 47 מתוך 67
בית הדין הארצי לעבודה

ע”ע 26328 – 09 – 14

סטריאוטיפית כלפי נשים שאין לה מקום70, ואילו בענייננו כפי שיפורט בהמשך נשענים הטעמים להבחנה ברכיב הגמלה על תוחלת החיים הארוכה יותר של נשים, שהיא נתון אמפירי ולא ערכי, ועל כן אין לומר כי כרוכה בהבחנה זו השפלה כלשהי, העשויה להוביל למסקנה כי לפנינו הפליה פסולה. גם להעדר ההבחנה ברכיב הריסק ניתנו טעמים שונים, כולם נוגעים לחישובים ביטוחיים אקטואריים ולנתונים אמפיריים ולא לתפיסה סטריאוטיפית כזו או אחרת74. יוטעם כי אמנם לעתים נתון אמפירי עשוי להוות, כשלעצמו, פרי הפלייה, או-אז עשויה להידרש התערבות, למשל בדמות העדפה מתקנת, אולם לא כך נטען בענייננו. 75. בית הדין קמא קבע כי ייהפליה היא פסולה גם אם לא עומדת ביסודה כוונה להפלות… חישובים אקטואריים וכלכליים למיניהם אין בהם, לכאורה, ובשלב מקדמי זה של ההליך, כדי להצדיק זאת…”. גם קביעה זו מוקשית, משההנחה הגלומה בה היא כי ישנה בפוליסות הפליה פסולה, בניגוד להפליה הנובעת מטעמים ענייניים המהווה הבחנה מותרת, אלא שכאמור שאלת חוקיות וחוקתיות ההפליה, בהינתן טענות המערערות בסוגיה זו, כלל לא נבחנה. 76. מהאמור עד כה עולה כי ההחלטה המאשרת מעוררת קשיים רבים ועלינו להידרש לשאלות השונות המתעוררות. זאת על יסוד החומר שעמד לעיני בית הדין קמא והוגש במסגרת הליך הערעור. על עקרון השוויון ונטלי ההוכחה בטענה להפליה פסולה

77. רבות נכתב על מעמדו הרם של עקרון השוויון, לרבות שוויון מגדרי, והיותו נשמת אפו של כל משטר דמוקרטי12, כמו גם על צדו האחר של המטבע – ההפליה הפסולה. הדברים ידועים ומפורסמים, אך מפאת החשיבות פטור בלא כלום אי

על השפעת סטריאוטיפים מגדריים על אי השוויון ראו: תמר קריכלי-כץ, ייאי-שוויון מגדרי והפליה סטריאוטיפית – מחשבות בעקבות פסק-הדין בעניין מירב נ’ איי.די.איייי. עיוני משפט מב (להלן – קריכלי-כץ). עוד על ההבדלים בין הבחנה המבוססת על נתון ביולוגי מוכח ובין הבחנה המשקפת פרקטיקה פסולה, ראו: רונן אברהם, יימדוע פעולה המיטיבה עם אדם יכולה בהחלט להפלותו – תגובה על מאמרו של פרופ’ דני סטטמן”, עיוני משפט מב, עמי 18 – 19 למאמר (הכרך טרם הודפס וייתכנו שינויים במספרי העמודים בכרך) (להלן – אברהם). כך, למשל, נכתב שם לעניין הגישה להבנת ההפליה המבוססת על עקרון השוויון האריסטוטלי (שלטענת פרופ’ אברהם היא הגישה המועדפת בפסיקה הישראלית (אברהם, עמ’ 18): “פעולה המבחינה בין בני אדם על בסיס מין, המהווה סיווג חשודי, היא הפליה אסורה, למעט במקרים שבהם יש לה הצדקה משכנעת במיוחד – למשל, כאשר היא מבוססת על הבדלים ביולוגיים מוכחים”. עוד ראו שם על גישה נוספת, הרואה הפליה פסולה במדיניות המשעתקת סטריאוטיפים מגדריים היסטוריים בעייתיים” (בעמ’ 20 למאמר). כן ראו תייצ (מחוזי מרי) 8214 – 05 – 14 מירב נ’ איי.די.איי. חברה לביטוח בע”מ (החלטה המאשרת את ניהול התובענה כייצוגית – 30 . 8 . 2016 ; פסק דין מיום פסק בית המשפט המחוזי מחוז מרכז כי פוליסת ביטוח המעניקה לנהגות שירות החלפת גלגל ללא תשלום, בעוד שנהגים משלמים עבור שירות זה, מהווה הפליה כלפי הנהגות (בין היתר), מאחר שהפוליסה מנציחה דימויים מגדריים המזיקים לנשים. כן ראו בהקשר זה רעייא 8821 / 09 פרוז’אנסקי נ’ חברת לילה טוב הפקות בע”מ ( 16 . 11 . 2011 ), בעניין הפליה מגדרית בגיל הכניסה למועדון לילה (להלן – עניין פרוז’אנסקי). 72 ראו, למשל, הנפסק אך לאחרונה: עייע (ארצי) עייע 1809 – 05 – 17 מדינת ישראל – אלאשוילי, בסעיף 35 לפסק הדין וההפניות שם ( 15 . 8 . 2019 ) וכן רעייא 10011 / 17 מי-טל הנדסה ושירותים בע”מ נ’ סלמאן, בסעיפים 12 – 13 לפסק דינו של השופט מ’ מזוז וההפניות שם ( 19 . 8 . 2019 ).
49 מתוך 67
בית הדין הארצי לעבודה

ע”ע 26328 – 09 – 14

הביטוח החדשות). שינוי זה, המתייחס לתכניות הביטוח החדשות בלבד, קיבל את אישור המפקח על הביטוח. אם כן, תכניות הביטוח החדשות כוללות כיום הבחנה בין גברים לנשים הן לעניין תעריף רכיב הריסק והן לעניין מקדמי הגמלה ברכיב הגמלה. לעומת זאת, בפוליסות ביטוח המנהלים העומדות במוקד ההליך דנן (להלן – הפוליסות הרלוונטיות), שהונפקו לכל המאוחר עד לשנת 2000, לא נערך השינוי האמור. יצוין כי בפוליסות הרלוונטיות, מבוטחים שהגיעו לגיל פרישה היו רשאים לבחור למשוך את כספי החיסכון באופן הוני חד פעמי במקום לקבל קצבה חודשית. עוד יצוין כי אין מחלוקת שביחס לכספי חיסכון הנמשכים במשיכה הונית חד פעמית, אין כל הבדל בין גברים לנשים. עניין ליברמן

10. על רקע הדברים הללו, הוגשו בחודש פברואר 2000 לבית הדין האזורי תל אביב כמה תובענות נגד מספר חברות ביטוח (ובהן המערערות 2 ו-3) ולצדן בקשות לאישורן כתובענה ייצוגית (עייב 2314 / 00 ליברמן – כלל חברה לביטוח בע”מ; להלן – עניין ליברמן). בתובענות ובבקשות לאישורן נטען, בדומה לנטען בענייננו, כי דמי הביטוח המשולמים על ידי נשים בביטוחי מנהלים הם מופרזים, לאור שיעורי התמותה הנמוכים בהרבה של נשים ביחס לגברים וכי הותרת המצב על כנו מהווה הפליה פסולה. 11. ביום 10 . 1 . 2002 ניתן תוקף של פסק דין להודעה מוסכמת שהגישו הצדדים בעניין ליברמן, שאלה עיקריה:

ייהצדדים מתכבדים להודיע לבית הדין הנכבד, כי הגיעו להסכמה בדבר מחיקת התובענות והבקשות לאישורן כתביעה ייצוגית, וזאת, בין היתר, מהטעמים הבאים: א. העניינים שאמורים היו להידון במסגרת התובענות, ובפרט הטענה לאפליית נשים בביטוחי מנהלים, התבררו – עוד לפני הגשת התובענות – בפני ועדה לקידום מעמד האשה בכנסת, בדיון בו השתתפו נציגי ציבור ונציגי אגף הפיקוח על הביטוח. במסגרת זו, נבחנו מכלול ההיבטים הקשורים בביטוח המנהלים, לרבות ההיבטים הציבוריים והתחשיבים האקטואריים הצריכים לעניין. ב. בעקבות הדיון המליצה ועדת הכנסת לנציגי הפיקוח על הביטוח ולחברות הביטוח על עריכת שינויים בתמחור ביטוחי מנהלים. ג. המשיבות הוציאו פוליסות ביטוח חדשות, שאושרו על ידי המפקחת על הביטוח בעקבות ההמלצות הנ”ל. ד. ….שינויים אלה נתנו ביטוי הולם למכלול השיקולים הרלבנטיים והביאו להכרה בקושי לקבל את התביעות לגופן. ממילא, יש בשינויים אלה, כשלעצמם, כדי לייתר את התובענות דנא.
5 מתוך 67
בית הדין הארצי לעבודה

ע”ע 26328 – 09 – 14

הבחנה בין נשים לגברים ביחס לגיל פרישה, וזאת לשם הגדרת הזכאות לקצבת נכות במקרה של אובדן כושר עבודה. העתירה נדחתה, תוך שנקבע כי יילגופה של השאלה האם יש להתיר הבחנה מגדרית בעניין זה ניתן להעלות טיעונים לכאן ולכאן”י 7 והשאלה הושארה בצריך עיון. להשלמת התמונה נציין כי העתירה נדחתה משנקבע, לגבי שתי קבוצות של עמיתות, כי ההבחנה המגדרית בוטלה בהתאם להנחיות המאסדר, ולגבי הקבוצה השלישית של העמיתות, שמקרה הביטוח בעניינן אירע לפני ביטול ההבחנה המגדרית, נקבע כי מדובר במעשה עשוי שאין אפשרות לתקנו. מכל מקום ולענייננו, ומבלי להידרש בשלב זה לטענות הצדדים ביחס אליה, פסיקה זו מלמדת על המורכבות בקביעה כי פעולה מסוימת מהווה הפליה פסולה אם לאו. בהקשר של תובענות ייצוגיות עשוי קושי זה להוביל לקביעה כי לא הוכחו ברמה הנדרשת קיומה של עילת תביעה ותנאי האפשרות הסבירה לזכייה. 79. מכל מקום, כשעולה טענת הפליה פסולה והטוען הוכיח את עצם קיומה של הבחנה, עובר הנטל לכתפי הצד שכנגד להוכיח את הטעמים שעמדו ביסוד ההפליה78. כדברי השופטת ד’ דורנר בעניין מילר79:

יכפועל יוצא מההבחנה בין ההתייחסות המפלה לבין הצדקתה, מתבקשת גם הבחנה בדבר נטל ההוכחה, בין האישה הטוענת להפליה לבין הרשות השלטונית. על הטוענת להפליה להוכיח את התייחסותה השונה של הרשות אליה מחמת מינה (או השתייכות קבוצתית אחרת). מנגד, נטל ההוכחה כי ההתייחסות המפלה היא מוצדקת, הוא על הרשותיי. 80. בענייננו, בקשת האישור נסמכה על נתונים עובדתיים שלמעשה אין עליהם מחלוקת: א. תוחלת החיים של נשים גבוהה מזו של גברים, בכל הגילאים; ב. בפוליסות הרלוונטיות ישנה הבחנה בין גברים לנשים ברכיב הגמלה ; ג. בפוליסות הרלוונטיות אין הבחנה בין גברים לנשים ברכיב הריסק. בנסיבות הללו נהיה מוכנים להניח שהנטל על חברות הביטוח להראות כי ההבחנה בין גברים לנשים ברכיב הגמלה אינה מהווה הפליה פסולה, ואם ירימו נטל זה, יהא עליהן להראות שאף העדר ההבחנה בין המינים ברכיב הריסק – אין יסודו בהפליה פסולה כי אם בהבחנה מותרת. האמנם עלה בידי חברות הביטוח להרים נטלים אלה? לשאלות אלה נפנה עתה.

װ בסעיף 9 לפסק הדין. 78 ראו גם אברהם, עמי 18. 79 בג”ץ 4541 / 94 מילר נ’ שר הביטחון, פייד מט(4) 94, 135 – 136 (1995). 51 מתוך 67
בית הדין הארצי לעבודה
ע”ע
26328 – 09 – 14

תוחלת החיים של גברים נמוכה משל נשים ואילו היו נקבעים מקדמי גמלה זהים, היו המבוטחים-הגברים מעדיפים, כבחירה כלכלית רציונלית, למשוך את הכסף במשיכה הונית חד פעמית וחברות הביטוח היו נשארות עם ציבור מבוטחות-נשים שיעדיפו קצבה חודשית והיה קם חשש ממשי לכשל שוק העלול לסכן את יציבותן של חברות הביטוח. טענות המערערות לעניין זה נתמכו בתצהירי המצהירים ובחוות דעת המומחים מטעמן. 84. לא מצאנו כי עלה בידי המשיבות לקעקע את טענותיהן של המערערות. נהפוך הוא. ראשית נזכיר כי חוות הדעת של המומחה מטעם המשיבות הוגשה לראשונה בתגובה לתשובות המערערות לבקשת האישור. משכך, ניתן היה לצפות כי תימצא בה התייחסות לשלל הטענות שהעלו המערערות בתצהיריהן ובחוות הדעת מטעמן. אלא שחוות הדעת של מר לוי נעדרת התייחסות, לא כל שכן התייחסות משמעותית, לרוב רובן של הטענות שהעלו המערערות. חוות הדעת של מר לוי כוללת התייחסות אך ורק לשתי טענות שהעלו המערערות. כך, כ-3 עמודים בחוות הדעת (מתוך כ-4 . 5 עמודים סהייב שבאחד מהם רשומים פרטי זהותו, השכלתו וניסיונו המקצועי של מר לוי81) מתייחסים לייתיאוריית הרציונליותיי שעליה נשענות המערערות על מנת להסביר את ההבחנה בין גברים לנשים ברכיב הגמלה. על פני כרבע עמוד נוסף יש התייחסות לטענת המערערות שלפיה ברכיב אכ”ע אין הבחנה בין נשים לגברים והדבר פועל לטובת הנשים. הא ותו לא. למעשה, בחקירתו הנגדית אישר מר לוי כי נתן ייחוות דעת לקוניתיי והתייחס יילנקודה וחצי”י בלבד, בעוד שחוות הדעת של מומחי המערערות הן יימפורטות, 25 עמודיםיי ויימתייחסות למכלול שלםיי82. מחקירתו של מר לוי גם עולה סימן שאלה באשר להיקף מומחיותו וניסיונו המקצועי – מעולם לא עבד כאקטואר83, אין לו ניסיון עם מבטחים84 ולא התעסק מעולם בתהליך שבין המבטחים לפיקוח על הביטוח85

81 מר לוי, כך נכתב בחוות דעתו, משמש – משנת 1986 כעצמאי ומשנת 1999 כשותף בחברת יירול ייעוץ פנסיוני בעיימ – כיועץ לאירגונים ופרטיים” (ללא פירוט) בנושאי ביטוח פנסיוני וביטוח חיים. ואלה פרטי השכלתו: לימודי תעודה באקטואריה באוני חיפה, תואר ראשון בכלכלה מאוני תל אביב, ייקורסים מקצועיים שונים בנושא ביטוח חיים וביטוח פנסיונייי במכללה לביטוח ובחברות ביטוח. בעל רישיון לייעוץ פנסיוני. עמי 27 לפרוטוקול הדיון בבית הדין האזורי, שורות 15 – 20. שם, שורה 2. שם, בשורה 4. שם, שורות 8 – 9.
53 מתוך 67
בית הדין הארצי לעבודה

ע”ע 26328 – 09 – 14

ושהם – וזה העיקר – נתונים אמפיריים מחקריים שאינם מבוססים על תפיסות סטריאוטיפיות מגדריות שהנכחתן עשויה להגביר את אי השוויון המגדרי בחברה. בהינתן טיבה זה של ההבחנה, אין כל מקום להשוות את ענייננו לפסקי הדין בעניין פידלמן, כפי שכבר קבענו לעיל, או לפסקי דין אחרים כגון עניין מירב ועניין פרוז’אנסקי, שעניינם הפליה פסולה שמקורה בסטריאוטיפים מגדריים המעמיקים את אי השוויון בחברה. זה המקום להזכיר כי דברי חקיקה שונים, למשל אלה העוסקים בהיוון, קובעים הוראות שונות לגברים ולנשים, בשים לב לשוני בתוחלת החיים. כך, למשל, סעיף 15א לתקנות גמלאות לנושאי משרה ברשויות השלטון (סדרי בקשות, ביצוע והיוון), התש”ל-1969 קובע כי – “סכום ההיוון של חלק מקצבתו של מהוון יהא – (1) לגבי גבר – א x המקדם שבלוח 1 בתוספת; (2) לגבי אשה – אx המקדם שבלוח 2 בתוספת.” בלוחות שבתוספת האמורה קבועים מקדמים שונים לגברים ולנשים עבור אותו גיל. הוראות דומות במהותן קבועות גם בתקנות הביטוח הלאומי (היוון), תשליים 1978 (תקנות 4 ו-5 לעניין גבר ואישה בהתאמה, ותקנות 6 ו-7 לעניין אלמנה ואלמן בהתאמה); תקנות שירות המדינה (גמלאות) (היוון קצבאות ותביעות נגד צד שלישי), תשנייט-1998 (תקנות 12, 13, 22 ו-23 (בין היתר)). אף בהוראות החוק האמורות, שרשויות רבות פועלות על פיהן מדי יום ביומו, יש כדי לחזק את המסקנה שלפיה ההבחנה בין נשים לגברים המבוססת על הפער בתוחלת החיים נחשבת כהבחנה מטעמים ענייניים ואין להתערב בה. 85. אשר לייתיאוריית הרציונליותיי – רוב רובה של חוות הדעת של מר לוי מנסה לשמוט את הקרקע מתחת לייתיאוריית הרציונליותיי שבבסיס עמדת המערערות”. לדידו של מר לוי, בין היתר, מחקרים מוכיחים שהחלטות כלכליות של פרטים אינן רציונליות ותוחלת תגמולי הביטוח היא ייוקטור אחד בלבד במארג של שיקולים בהם מתחשב המבוטחיי, שאינם סטטיסטיים גרידא; אין בסיס לטענת המערערות שלפיה מבוטח-גבר רציונלי היה מעדיף, אילו היו מקדמי הגמלה זהים, למשוך את כספי החיסכון במשיכה הונית; אילו היתה טענת הרציונליות נכונה, לא היה קיום לענף הביטוח כלל.

99 כך העיד מר לוי עצמו. ראו עמ’ 38 לפרוטוקול, שורות 5 – 7. 55 מתוך 67
בית הדין הארצי לעבודה

ע”ע 26328 – 09 – 14

87. טוענות המשיבות כי לחשש מפני אנטי סלקציה אין יסוד, שכן אחוז המבוטחים בפוליסות ביטוח מנהלים שבחרו בקבלת קצבה ולא במשיכה הונית (בתקופה שבה היה הדבר עדיין אפשרי) הוא 6 % בלבד (חוזר המפקח מיום 30 . 4 . 02 ; נספח די לתצהירי מר בסון ומר פרבשטיין). טענה זו יש קושי לקבל: ראשית, גם אם מבוטחים פועלים שלא באופן רציונלי (או שמא ליתר דיוק – שלא באופן המצופה מהם בראייה הכלכלית), אין משמעות הדבר כי חברות הביטוח פטורות מלקבוע את חישוביהן על יסוד דפוסי פעולה רציונליים. אנו סבורים כי יהיה זה בלתי סביר לזקוף לחובת חברות הביטוח את פעולתן על פי עקרון הרציונליות. כפי שאמנם היטיב לנסח מומחה המערערות מר שביט: ייאבוי לחברה שאני הייתי תופס אותה שמנצלת חשיבה לא רציונאלית או חוסר הבנה או חוסר ידע מקצועי של מבוטחיי. אין כל דרך מעשית סבירה לנהל מערכת כלשהי, ודאי מערכת גדולה כחברת ביטוח, על סמך ניסיון לנחש איך היה פועל כל מבוטח במצב נתון, תוך התייחסות למכלול השיקולים הלא-רציונליים הכרוכים בקבלת ההחלטה. שנית, העובדה כי המבוטחים פועלים עד לנקודת זמן מסוימת בדפוס מסוים לא מבטיחה כי דפוס זה לא ישתנה בעתיד, ומשכך חברות הביטוח צריכות להיערך לאפשרות שכזו. החשוב מכל לעניין זה הוא כי אף אם סבורות המשיבות כי הפעולה הרציונלית, במצב שבו מקדמי הגמלה זהים, אינה הפעולה הרציונלית שהמערערות טוענות לה, אין בכך כדי לקעקע את טענת המערערות שלפיה ההבחנה במקדמי הגמלה נעשתה משיקולים ענייניים (הפער המשמעותי בתוחלת החיים שגוזר פער משמעותי בשנות תשלום הגמלה). ואף אילו היה מתברר כי אמנם הפעולה הרציונלית בעיני המערערות אינה זו שננקטה בפועל על ידי המבוטחים, גם בכך לא היה כדי ללמד, בהכרח, כי התנהלותן נגועה בשיקולים זרים. נזכיר כי אף בדיון בוועדת הכנסת לא עלתה טענה נגד ההבחנה בין המינים ברכיב הגמלה, ובמסגרת אותו דיון התמקדו טענות המשיבות בצורך לנהוג באופן אחיד בכל הנוגע לרכיב הריסק ורכיב הגמלה, ולא עלתה הטענה כי בהבחנה, לכשעצמה, ברכיב הגמלה בין נשים לבין גברים נוכח תוחלת החיים גלומה הפליה פסולה. 88. לסיכום האמור עד כה, הפערים המשמעותיים בטיב חוות הדעת והיקפן, אישור מומחה המשיבות לטענות רבות של המערערות כפי שפורט לעיל ומתן משקל מיוחד לעמדת המפקח, המצדדת בעמדת המערערות, ביחס לתאוריית הרציונליות – כל אלה מובילים אותנו למסקנה כי לא עלה בידי המשיבות להוכיח
57 מתוך 67
בית הדין הארצי לעבודה

ע”ע 26328 – 09 – 14

על ידי מומחה המשיבות מר לוי106 ונתמכה בעמדת המדינה 107, כך: “אכן ההבדלים בין נשים לגברים ביחס לסיכון התארכות החיים בגיל הפרישה מובהקים יותר מההבדלים בין נשים לגברים ביחס לסיכון התקצרות החיים בתקופת העבודה”. גם הטענה שלפיה רכיב הריסק בפוליסות הרלוונטיות הוא זנים לא נסתרה על ידי המשיבות ואף אושרה בחקירתו הנגדית של המומחה מטעמן, מר לוי108. בנוסף, מבחינה מהותית, טענת המשיבות היא כי עריכת הבחנה ברכיב מסוים בפוליסה מחייבת הבחנה ברכיב אחר בה. אלא שלא מצאנו כל הסבר משכנע לכך ובנוסף, אילו היתה מתקבלת טענה זו היה בכך כדי לשמוט את הקרקע מתחת לתובענה ולבקשת האישור, מאחר שעל יסוד הגיונה היא היתה מחייבת יצירת הבחנה גם ברכיב האכייע ושם הדבר היה פועל לרעת נשים מבוטחות, משתוחלת התביעות שלהן ברכיב זה גבוהה משל גברים109. לאור המשקל של כל אחד מהרכיבים הללו בפוליסות הרלוונטיות, קבלת טענה זו של המשיבות היתה מובילה, בשקלול הרכיבים, להרעת התנאים של מבוטחות-נשים, בשל ייקור כל תעריפי הפוליסה110. במצב דברים זה ודאי לא ניתן לומר כי יש סיכוי סביר שהתובענה תוכרע לטובת חברות הקבוצה. כמו כן מקובל עלינו האמור בעמדת מדינה, שלפיה קבלת טענה זו של המשיבות, ייתפגע בכלל הנשען על עקרון המיצוע ועלולה לחייב הבחנות גם מקום שהן אינן נדרשות, ולפיכך עלולה ליצור עיוותים בשוק הביטוח…י111. בהקשר זה נזכיר כי מר לוי אישר בחקירתו הנגדית שרכיב אכייע רווח בביטוח מנהלים112, שבפוליסות הרלוונטיות המסוימות של המשיבות יש רכיב אכייע113 ושכאשר רכיב אכ”ע נמצא בפוליסת ביטוח מנהלים, הוא מתמזג עם כלל הנתונים114. 92. נקודה חשובה נוספת, הנזכרת בעמדת המדינה ולא נסתרה על ידי המשיבות היא כי עד לשנת 1990 כלל לא היו קיימים, בעולם, לוחות תמותה המבחינים בין גברים

106 עמי 39 לפרוטוקול, שורות 4 – 6. 107 בסעיף 29 לעמדה. 108 עמי 31 לפרוטוקול, שורות 20 – 22 , שם מאשר מר לוי כי חלק רכיב הריסק בפוליסת ביטוח מנהלים עומד על 3 % עד 4 %, ועמי 32 שורות 2 – 3 לפרוטוקול, שם מתייחס ל-6 %. 109 סעיף 29 לחוות הדעת של המומחה מר אליגון ונספח אי לחוות הדעת, שלפיהם תוחלת התביעה של נשים בביטוח אכייע גבוה ב-50 % . כן ראו סעיפים 50 – 55 לעמדת המדינה. 110 ראו לעניין זה האמור בסעיף 38 לחוות דעתו של המומחה מר אליגון, שלא נסתר. 111 סעיף 52 לעמדה. ראו גם האמור בסעיף 55 לעמדה. 112 עמי 29 לפרוטוקול, שורות 7 – 8 וכן עמי 33 לפרוטוקול, שורות 7 – 10. יצוין כי מר לוי נשאל אם מדובר על 90 – 99 % והשיב כי לפי ניסיונו מדובר על 70 – 750 % . 113 עמי 31 לפרוטוקול, שורות 1 – 2. 11 שם, שורות 3 – 9 .
59 מתוך 67
בית הדין הארצי לעבודה

ע”ע 26328 – 09 – 14

בין המינים לא מונעת אנטי סלקציה בתוך הקבוצה, אין משמעות הדבר כי חברות הביטוח מנועות מלהתמודד עם חשש לאנטי סלקציה בין הקבוצות. ג. עוד טענו המשיבות, על יסוד חוות דעתו של מר לוי, כי אפילו היה יסוד לתאוריית הרציונליות, הרי שהיא אינה מונעת יצירת הבחנה בין המינים ברכיב הריסק. מדובר בטענה נכונה, ואכן משנת 2000 קיימת הבחנה ברכיב הריסק. אך כאמור – קיומה של הבחנה החל משנת 2000 אינה מלמדת כי העדר ההבחנה לפני כן מהווה הפליה פסולה. ד. מעדויות מומחי המערערות והמצהירים מטעמן עולה בבירור כי הגם שאין חובה לרכוש רכיב אכייע בפוליסת ביטוח מנהלים, בפועל הדבר נעשה כמעט תמיד. גם מעדות מר לוי עולה כי השכיחות לכך גבוהה (לשיטתו כאמור -70 75 % ). מכאן כי בניגוד לנטען בחוות הדעת של מר לוי, יש יסוד ממשי לטענת המערערות שלפיה בבחינה כוללת של הפוליסות הרלוונטיות, בהחלט יש מקום להתייחס גם לרכיב האכייע. נזכיר ונציין כי למשיבות כולן יש רכיב אכייע בפוליסות הרלוונטיות. ה. אשר לטענת המשיבות כי הסברי המערערות והמדינה לאנטי סלקציה וכשל שוק הם בגדר יתירוץ בדיעבדי117 – אין לקבלה. ראשית, טענה זו הועלתה לראשונה בשלב מאוחר מאד של הליך הערעור ובמצב זה לא ניתנה למערערות ולמדינה הזדמנות נאותה להתייחס אליה ובמידת הצורך לנסות ולהמציא נתונים מזמן אמת. שנית, גם אילו היה עדיף להציג מסמכים מזמן אמת, לתמיכה בטענות בדבר אופן חישוב הפרמיה והשיקולים שנלקחו בחשבון לשם כך118, הרי שאין משמעות הדבר כי זו הדרך הבלעדית להוכחת הטענות הללו. ובנסיבותיו של המקרה דנן, וכפי שהובא לעיל בהרחבה, הציגו המערערות די ראיות לתמיכה בטענותיהן. שלישית, משמעות קבלתה של טענת המשיבות האמורה בפתח הסעיף היא כי על המערערות להמציא ראיות ממועד ניסות הפוליסות הרלוונטיות, לפני שנים רבות – במצב שבו לא זו בלבד שייתכן שמסמכים לא נשמרו, אבדו או ניזוקו, אלא שייתכן כי גם את מנסחי הפוליסות עצמם ואת האקטוארים שהתוו את אופן החישוב לא ניתן להביא לעדות.

117 סעיף 21(א) להתייחסות המשיבות לעמדת המדינה. 118 השוו: עניין עמק זבולון. 61 מתוך 67
בית הדין הארצי לעבודה

ע”ע 26328 – 09 – 14

97. בענייננו אין חולק כי הפוליסות הרלוונטיות קיבלו את אישור המפקח על הביטוח וכי המערערות הונחו על ידי המפקח לעשות שימוש בלוחות תמותה מסוימים (המבחינים בין גברים לנשים) לעניין רכיב הגמלה. אף המומחה מטעם המשיבות, מר לוי, אישר בחקירתו הנגדית כי חברות הביטוח כפופות לפיקוח רגולטורי הכולל אקטוארים, כי המפקח מאשר תמחור כל תכנית, על כל מרכיביה ומנחה באיזה לוחות תמותה להשתמש וכי הפוליסות הרלוונטיות אושרו על ידו?12. 98. מהי משמעותו של אישור המפקח לפוליסות הרלוונטיות לשאלת אישור התובענה ובקשת האישור? בעניין דקלה123 נדונה בקשת רשות ערעור של ארבע חברות ביטוח (בהן המערערות 1 – 3 דנן) על החלטת בית המשפט המחוזי לאשר ניהול תובענה ייצוגית בעילה של הטעיה. ביסוד התובענה שם עמדה טענה לגביית יתר בפוליסה לביטוח סיעודי (נטען שנגבתה פרמיה לאחר קרות מקרה הביטוח ובתקופת תשלום תגמולי הביטוח). לאחר קיום דיון הסכים המשיב 1 שם (מר חיים פרידמן) לקבלת הערעור ולביטול החלטת בית המשפט המחוזי. שופטי בית המשפט העליון נימקו בקצרה את פסק הדין, נוכח הסכמתו הרפה של המשיב 1, כדלקמן124: ייטענתן המרכזית של המבקשות, הן בבית המשפט והן בפנינו, נוגעת למעורבות המפקח על הביטוח (להלן – המפקח), הוא המשיב 2, באישור הפוליסה. לעניין זה יש לפרט מעט… מן האמור לעיל עולה, כי הפוליסה נשוא הבקשה שלפנינו זכתה לאישור של המפקח, ללא שנקבע בה שחרור מתשלום פרמיה בתקופת תשלום תגמולי הביטוח. במצב דברים זה, מקובלת עלינו טענת המבקשות לפיה לא היה מקום לאשר את התביעה הייצוגית. אכן, התביעה הייצוגית הינה מכשיר חשוב לשיפור האכיפה האזרחית בתחומים שונים, ביניהם תחום הביטוח. ואולם, בענייננו פעלו המבקשות תחת הנחיית המפקח ובהסכמתו. המפקח הוא אשר אישר ביצוע שינויים מסוימים בפוליסה על מנת למנוע את התוצאה הקשה של אי-חידושה על ידי המבקשות. ברור מאליו, שהמבוטחים היו נפגעים בצורה קשה אלמלא חידוש הפוליסה וכאשר המבקשות לא היו חייבות לחדשה. כלומר, המבקשות עיצבו את תנאי הפוליסה תחת פיקוחו ההדוק של הגורם הרגולטורי הרלוונטי וזאת לטובת המבוטחים, כפי שראה אותה המפקח. מעבר לכך יוער, כי מדברי באת-כוח המפקח עולה כי לא היה בכוונת הצדדים להחיל את הוראות חוזר 2004 / 11 על הפוליסה האמורה [בחוזר נקבע כי מבוטחים בביטוח סיעודי יהיו פטורים מתשלום פרמיה בתקופת תשלום תגמולי הביטוח. החוזר הוצא ביום 29 . 4 . 04 ונקבע כי יחול על פוליסות שיימכרו או יחודשו מיום 1 . 7 . 04 ואילך – א.א.]. משאלו פני הדברים, הרי שלגישתנו

122 עמי 39 לפרוטוקול, שורה 21 – עמי 40 לפרוטוקול, שורה 16. 123 הייש 45 לעיל. 124 בסעיפים 4 ו-5 לפסק הדין. ראו גם עייא 7928 / 12 אי. אר. אמ. טכנולוגיות בע”מ נ’ פרטנר תקשורת בע”מ, בסעיף 28 לפסק הדין ( 22 . 1 . 2015 ). 63 מתוך 67
בית הדין הארצי לעבודה

ע”ע 26328 – 09 – 14

בשלב בקשת האישור. העולה מהאמור הוא כי בהינתן אישור המפקח לפוליסות הרלוונטיות, היה על המשיבות להניח תשתית ראייתית לכאורית בהיקף משמעותי יחסית, לא רק לתמיכה בטענותיהן, כי אם תשתית המצביעה על כך שאישור המפקח חורג בצורה קיצונית ממתחם הסבירות. ללא תשתית שכזו, וכפי שהראינו לעיל לא הונחה תשתית שכזו, ודאי אין ניתן לומר כי הוכחה עילת התביעה או כי קם תנאי האפשרות הסבירה לזכייה. נזכיר כי בבגייץ חקנזרי130, לגבי קבוצת העמיתות שמקרה הביטוח בעניינן אירע לפני שבוטלה ההבחנה המגדרית בפוליסות על פי הנחיית הממונה על שוק ההון, נקבע כי תוצאתה של הבחנה זו, שנכללה בהנחיות עבר של הממונה, היא בבחינת יימעשה עשוייי שאין אפשרות להורות על תיקונו, וכי לא ניתן להלין בעניין זה על המשיבות שפעלו בהתאם להנחיות המאסדר – הממונה. וכך נקבע131: “… מעת שהתרחש האירוע הביטוחי, יש קושי בהחלה רטרואקטיבית של תנאי ביטוח חדשים אשר משנה את השקלול הראשוני של הסיכונים והסיכויים עליו נסמכה הפרמיה מלכתחילה. וביישום לענייננו: קרנות הפנסיה פעלו בהתאם לחוזר 2007 בשעתו, ושינו את מצבן בהסתמך על הנחיותיו בכך שגבו מהעמיתות פרמיות ביטוח (מופחתות) המותאמות לכיסוי שנקבע (כיסוי עד גיל 64), ועל כן כיום אין אפשרות להורות על שינוי בדיעבד של המסלול הביטוחי אליו שויכו העמיתות בשעתו ביחס לנשים שכבר התגבש בעניינם האירוע הביטוחי…” (הדגשה הוספה – א.א.) ויפים הדברים אף לענייננו, וזאת אף מבלי להיכנס לשאלה אם מבחינה עיונית המקום לבחון אותם הוא בשאלת הסעד או בשאלת קיומה של עילה. 100. יוער בהקשר זה כי אף בחירתו של המשיבות שלא לתקוף את הנחיות המפקח על הביטוח באופן ישיר ושלא לצרפו כמשיב בהליך, מטה את הכף אל עבר דחיית הבקשה, בשים לב לנפסק בעניין הראל132, שלפיו יידרך התקיפה עשויה להכתיב את תוצאת התקיפהיי133 וייהמדיניות השיפוטית הראויה היא לעודד ביקורת שיפוטית בדרך של תקיפה ישירהיו134. סיכום 101. מכל האמור לעיל עולה כי קיימים סיכויים גבוהים לקבלת עמדת המערערות שלפיה הפוליסות הרלוונטיות אינן נגועות בהפליה פסולה, שכן ההבחנה בין

130 הערת שוליים 43 לעיל. 131 בסעיף 11 לפסק הדין. 132 רעייפ 4398 / 99 הראל נ’ מדינת ישראל, פייד נד(3) 637 (2000). 133 שם, בעמ’ 646. 134 שם, בעמ’ 648. 65 מתוך 67
בית הדין הארצי לעבודה
ע”ע
26328 – 09 – 14
סוף דבר

104. הערעור מתקבל. החלטת בית הדין האזורי מיום 17 . 8 . 14 מבוטלת. כל משיבה ולגבי המשיבה 3 – יורשי המשיבה 3, יחד ולחוד) תשלם למערערת בה בוטחה הוצאות משפט ושכר טרחת עוייד בגין ההליכים בשתי הערכאות בסכום של 25 , 000 שייח.
ניתן היום, ה’ כסלו תשייפ (03 דצמבר 2019) בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.
וילה * – – 6

ורדה וירט-ליבנה, נשיאה, אב”יד
אילן איטח, סגן נשיאה

אילן סופר, שופט
ca
גברת יעל רון, נציגת ציבור (עובדים)
גברת יודפת הראל בוכריס, נציגת ציבור (מעסיקים)
67 מתוך 67
בית הדין הארצי לעבודה
ע”ע
26328 – 09 – 14

לביטוח סוציאלי של העובדים בעיימ ; להלן – מבטחים) לשיעורי פנסיית השארים המשתלמים על ידי אותה קרו לאלמנות של מי שהיו חבריה. בעתירה האחת (להלן – עתירת אלחנתי) נתקף סעיף 19 לחוק התכנית להבראת כלכלת ישראל (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנות הכספים 2003 ו-2004), התשס”ג-2003 (להלן – חוק ההבראה), שהורה על ביטול חוק השוואת זכויות פנסיה לאלמן ולאלמנה, התשס”א-2000 (להלן – חוק השוואת זכויות). ביטול חוק זה החזיר לתוקפו את אי השוויון ששרר בשיעורי פנסיית השארים המשתלמים לאלמנים לאלה המשתלמים לאלמנות בקרנות הפנסיה הוותיקות, ובהן מבטחים. העתירה האחרת (להלן – עתירת פידלמן) הופנתה נגד פסק דינו של בית דין זה, שבו נקבע כי תקנה 35 לתקנות מבטחים מפלה שלא כדין בין אלמנים לאלמנות ולפיכך דינה בטלות. עוד נקבעה בעניין פידלמן בארצי בטלותה של הוראה הכלולה בתקנון האחיד שהכין המפקח על הביטוח (להלן – התקנון האחיד), הדומה להוראת תקנה 35 האמורה. יצוין כי לעניין הסעד הוחל עקרון הבטלות היחסית ומועד בטלות ההוראות הרלוונטיות הושעה למשך שנה ממתן פסק הדין, על מנת ליתן לנוגעים בדבר שהות לבחון מחדש את הנושא. עוד נקבע כי אין בביטול תקנה 35 האמורה כדי לאיין פעולות שנעשו מכוחה בעבר. 14. במוקד הדיון בעניין פידלמן בארצי עמדו שתי הוראות בתקנות מבטחים. האחת בנוגע לזכאות לפנסיית שארים של אלמן או אלמנה שבני זוגם נפטרו לפני גיל פרישה, בהיותם עמיתים פעילים בקרן, והאחרת בנוגע לזכאות לפנסיית שארים של אלמנה או אלמן שבני זוגם נפטרו לאחר גיל פרישה, כשהם זכאים לפנסיית זקנה מן הקרן. אשר לעניין הראשון קבעה תקנה 31(ד) לתקנות מבטחים כי ייאלמן של פנסיונרית יקבל פנסיה בשיעור 50 % מפנסית אלמנה…”. אשר לעניין השני נקבע בתקנה 35(ג) כי ייאלמן יקבל פנסיה בשיעור של 50 % מהפנסיה שהיתה מקבלת אלמנה…”. כלומר, על פי תקנות אלה, שיעור פנסיית השארים שזכאי לה האלמן עומדת על מחצית משיעור פנסיית השארים שזכאית לה האלמנה’. תקנות אלה היו רלוונטיות אף לעתירה הנוספת שנדונה בבית המשפט העליון, מאחר שייחקיקת סעיף 19 לחוק ההבראה אשר ביטל את חוק השוואת הזכויות החזיר לתקנות אלה את תוקפן המחייב והקובע בכל הנוגע לתשלום פנסיית שארים

5 נכנה את העתירה יעתירת פידלמןיי אף שהעותרת היתה מבטחים. 6 עייע (ארצי) 1407 / 01 פידלמן – מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע”מ ( 17 . 10 . 2004 ) (להלן – עניין פידלמן בארצי). להלן יכונו בג”ץ פידלמן ו-עניין פידלמן בארצי יחד – פסקי הדין בעניין פידלמן. ו יצוין כי על פי הוראות נוספות בתקנות, זכויות האלמן יהיו כזכויות האלמנה, לעניין שיעור פנסיית השארים, אם הוא אינו מסוגל לכלכל עצמו כדי מחייתו מחמת נכות מלאה והוא מחוסר כל הכנסה אחרת. 7 מתוך 67
בית הדין הארצי לעבודה

ע”ע 26328 – 09 – 14

17. בהמשך נפרש בהרחבה הרקע שהביא לקביעת ההסדר שבלב העתירות – הסדר שלפיו פנסיית שארים לאלמנים היא בשיעור של מחצית מזה שזכאיות לו אלמנות. הוסבר כי הסדר זה בא לעולם בשנת 1972 בעקבות המלצה של ועדה שקמה לבחינת הנושא. אותה ועדה הציגה שני טעמים עיקריים לכך שביסוד ההסדר המקורי כלל לא הוקנתה פנסיית שארים לאלמנים. טעם אחד הוא ההנחה שהגבר הוא המפרנס העיקרי ולכן גם אם האישה הולכת לעולמה הוא יכול לפרנס את עצמו. הטעם האחר נעוץ בהבדל בין גיל הפרישה של נשים לגיל הפרישה של גברים. אשר לטעם האחד קבע בית המשפט העליון11:
ייראויה לציון העובדה כי כבר בשנות השבעים של המאה הקודמת, וכפי העולה מדו”ח הוועדה, נדחתה העמדה שהציגו בפנינו הקרנות והמדינה לפיה יש הצדקה להסדר שונה לאלמנים ולאלמנות בעניין פנסיית השארים בשל הפערים הקיימים בין נשים לגברים בשוק העבודה או בשל היותו אך משקף מציאות דיפרנציאלית קיימת בין נשים וגברים בישראל. דחייתה של גישה זו תוקפה עימה גם כיום וביתר שאת… פערי שכר אלה אין בהם כדי להצדיק יחס שונה לאלמנים באשר לשיעור הפנסיה וזאת משני טעמים. ראשית, העובדה כי שכרן של הנשים-העמיתות נופל בדרך כלל מזה של הגברים-העמיתים באה ממילא לידי ביטוי בחישוב פנסיית השארים המשתלמת כאחוז מתוך השכר הקובע של העמית והעמיתה. שנית, אף אם כטענת הקרנות הותיקות היחס השונה והזכויות השונות לאלמנים אינם אלא בבואה של מציאות הדברים כהוויתה והם נובעים מכך ששכרן של הנשים העמיתות נופל בדרך כלל מזה של הגברים-העמיתים, נראה כי קביעת שיעור הפנסיה לאלמנים בהתבסס על אותה מציאות יש בה משום השלמה עימה. השלמה כזו אך מעצימה את הפער הבלתי ראוי והבלתי מוצדק הקיים בין שכרן של נשים לשכרם של גברים והיא עלולה לתרום להנצחתו בעוד שראוי לפעול לעקירתו מן השורש…’… ובית-המשפט, בצד המחוקק, יעמוד על המשמר ויעשה להנחיל לבני-החברה ערכי שוויון הבונים עצמם על כישוריו של היחיד ולא על סטראוטיפ שדבק בקבוצה שפלוני נמנה עם חבריה’ (…)”.
אשר לטעם השני, הנוגע להבדל בגיל הפרישה, נקבע כי אמנם ייסוגיית גילאי הפרישה הדיפרנציאליים לנשים ולגברים היא סוגיה מורכבתיי12 אך ייהמשפט הישראלי אינו משקיף באהדה על גיל פרישה מוקדם לנשים ושואף לשוויון או לפחות לצמצום הפער בינן ובין הגברים בהקשר זהי13. לכן, גיל הפרישה המוקדם לנשים אינו מצדיק הסדר שונה לאלמנים ולאלמנות בכל הנוגע לפנסיית שארים. עוד נקבע כי ייקשה לקבל את טעוני המדינה וקרנות הפנסיה הותיקות כי
11 שם, בסעיף 24 לפסק הדין. 12 שם, בסעיף 25 לפסק הדין. 13 שם, בסעיף 26 לפסק הדין.
9 מתוך 67

לחזור למשהו ספיציפי?

פורטל פסקי הדין בישראל

פורטל פסקי הדין בישראל

פורטל פסקי הדין של ישראל - מקום אחד לכל פס"ד של בתי המשפט הישראלי והמחוזות השונים

השאר תגובה

רוצים לקבל עדכון לגבי פסקי דין חדשים שעולים לאתר?

בשליחה הינך מאשר שאנו יכולים לשלוח לך מידע שיווקי / פרסומי

error: תוכן זה מוגן !!