בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים
ענייא
20697 – 08 – 19
ק’ נ’ י’ ואח’
בעניין הקטינים:
נ’ קי ת’ קי א’ קי ע”י האפוטרופא עוה”ד שלומית ברנס (זערור)
המערער
ע’ קי ע”י ב”כ עוה”ד יוסי נקר
נגד
המשיבים
1. מחלקה לשירותים חברתיים – **** 2. היועץ המשפטי לממשלה ע”י נציגתו עוה”ד ר. הס-בכר מהלשכה המשפטית
משרד הרווחה 3. ש’ ש’ ק’ ע”י ב”כ עוה”ד גבי ברנדס
פסק דין
פתח דבר: 1. ערעור על החלטת בית משפט לנוער בחיפה (כב’ השופטת ע. בן-לוי) מיום 6 . 8 . 2019 בצביים 699 – 08 – 19 במסגרתה ניתן צו על פי סעיף 12 לחוק הנוער (טיפול והשגחה), תשייך – 1960 (להלן : ייחוק הנוער”י) להוצאתם הזמנית של שלושת הקטינים ני יליד 12 . 2009.** כבן 9 . 5 (להלן: “יני”), תי יליד 11 . 2011 .**, כבן 7 . 5 שנים (להלן: ייתייי) ו- אי ילידת 2 . 2015.**, כבת 4 . 5 שנים (להלן: יאייי) אשר יכונו במשותף “הקטינים”, ממשמורת אמם, המשיבה מס’ 4 (להלן: “האם” או “המשיבה”) ומחזקת דודתם, עי קי יי (להלן: “הדודה”), אחותו של אביהם המערער (להלן: “האב” או ייהמערעריי), והעברתם למרכזי חירום (בית * * * * * * * * * * ונווה * * * * *) לצורך אבחון.
6 7 8 9 10 11
ויודגש: הצו ניתן בטרם הוכרז על הקטינים כנזקקים ובהתאם לבקשת עוייס לחוק הנוער, ותוקפו הוגבל ל-30 יום ממועד קליטת הקטינים במרכזי החירום, כמתחייב על פי הוראת סעיף 12 לחוק הנוער, והוא נועד על מנת שהקטינים יעברו תהליך אבחון שלא במסגרת הקהילה.
15
1 מתוך 11
בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים
ענייא
20697 – 08 – 19
ק’ נ’ י’ ואח’
מותר לפרסום ללא שמות הצדדים והקטינים, ובהשמטת פרטים מזהים אחרים.
ניתן היום, כייו אב תשעייט, 27 אוגוסט 2019, בהעדר הצדדים.
סארי ג’יוסי, שופט
דלתיים סגורות
11 מתוך 11
בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים
ענייא
20697 – 08 – 19
ק’ נ’ י’ ואח’
6. במסגרת הדיונים שנערכו בפני בית משפט קמא נטען כי המשיבה שותה משקאות אלכוהוליים לשוכרה בנוכחות הילדים, והיא עתידה לשהות באשפוזית לרגל טיפול גמילה.
7. להחלטתו של בית משפט קמא קדמו שני אירועים מרכזיים שעמדו מאחורי פנית העוייס לחוק הנוער:
9
א. בשעות הערב של ה- 29 . 7 . 2019 קיבלה מנהלת מחלקת הרווחה טלפון מעובדת סוציאלית אשר דיווחה כי שכנתה של המשיבה אמרה לה שהאחרונה מאיימת לשים סוף לחייה. המנהלת דיווחה למשטרה והמשיבה פונתה באמבולנס לחדר המיון של בית החולים * * * *, בעוד שהמערער הוזעק לבית המשיבה כדי לשמור על הקטינים. בשעות הלילה חזרה המשיבה מבית החולים ודרשה מהמערער לעזוב את ביתה.
ב. יום לאחר מכן, בשעות הערב המאוחרות של 30 . 7 . 2019 , התקבל במשטרה דווח לפיו הקטינים ני ו- תי, נמצאים בבית של חברה של המשפחה ומבקשים לא לשוב לבית אמם. על כן הוזעקה עוייס כוננית לחוק הנוער, ובביקור בית דיווחה כי האם הייתה תחת השפעת אלכוהול ולא ידעה לומר היכן ילדיה. אי לכך היא הוציאה תחת ידה צו חירום ושלושת הקטינים עברו לבית דודתם – אחותו של המערער ב* * * *.
8. בתאריך 31 . 7 . 2019 הוגשה לבית משפט קמא בקשת העו”ס לחוק הנוער לאישור צו החירום שנקטה יום קודם לכן ולהורות על הוצאתם של הקטינים ממשמורת הוריהם וקביעת מקום חסותם במרכז חירום לשם עריכת אבחון.
9. בית משפט קמא הועיד את הבקשה לדיון לפניו ליום 6 . 8 . 2019 והורה כי עד אז הקטינים ישהו בבית הדודה או אצל אחד מבני המשפחה המורחבת.
החלטת בית משפט קמא:
10. אציין כבר עתה כי זו ניתנה מבלי שהצדדים ביקשו לקיים חקירות, ויתכן וקיומן היה תורם בדרך זו או אחרת להערכת החלופה שהוצעה על ידי האב להמשך שהיית הקטינים אצל דודתם. אלא שמרגע שבחרו הצדדים שלא לקיים חקירות, הרי שמלאכתו של בית משפט קמא הייתה קשה יותר והוא ניזון אפוא מהמידע בו הוצף, מבלי שעמד לרשותו אותו כלי חשוב של חקירה נגדית. מכאן, העדפת עמדת שירותי הרווחה, גוף ניטרלי ומקצועי הפועל על פי חוק, בכל הנוגע לתיאור המצב העובדתי על כל היבטיו, תחת אימוץ גרסת האם או גרסת האב, היתה בבחינת מהלך כמעט מתחייב.
33 34 35
3 מתוך 11
בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים
ענייא
20697 – 08 – 19
ק’ נ’ י’ ואח’
1
לטענת המערער, בית משפט קמא מיאן לבחון פניה לאמצעים חלופיים ופחות דרסטיים המעניקים מעטפת מתאימה לקטינים כדוגמת השמתם במשמורת בני משפחה המוכרים להם, זאת בייחוד כאשר לא נקבע כי אין לאב מסוגלות הורית והקטינים לא הוכרזו כנזקקים.
5
בנוסף טען האב כי לא נשקפת לקטינים ייסכנה תכופה”י, ואין זה מקובל במערכת הרווחה להוציא קטינים מחוץ לביתם לצורך אבחון או בירור בלבד.
כמו כן, אף שהדבר לא נטען מפורשות בגדרי כתב הערעור, לשיטת המערער, החלטת בית משפט קמא ניתנה בחוסר סמכות, משזו נתונה לבית המשפט לענייני משפחה.
טענות המשיבה: המשיבה מצדדת בהחלטת בית משפט קמא וסבורה כי דין הערעור להידחות. יודגש כי הסכמת המשיבה, במעמד הדיון, למעבר הקטינה אי לבית הדודה הייתה לאור נתונים חדשים שלא עמדו בפני בית משפט קמא בעת מתן החלטתו – העיכוב בכניסת המשיבה לאשפוזית, קליטתה הקשה של הקטינה בבית * * * * * * * * וחוות דעת העוייס כי אין צורך בשהותה שם, ושינוי עמדת הדודה לגבי הקשר בין הקטינה לבין המשיבה בעת שהותה באשפוזית והגבלת שהות המערער
14
בביתה.
לטענתה, החלטת בית משפט קמא ניתנה בסמכות, שכן האמור בסעיף 6(ז) לחוק בית המשפט לענייני משפחה, אינו שולל את סמכותו של בית משפט לנוער לדון בתובענה המוגשת אליו ובוודאי אינו מביא לבטלות החלטותיו.
20
23
עוד טענה המשיבה כי לבית המשפט לענייני משפחה הוגשה בקשה להעברת הדיון בבקשה לצו ביניים אליו, אולם טרם ניתנה החלטה בבקשה. כמו כן לטענתה, עסקינן בבקשה לצו ביניים בהתאם לסעיף 12 לחוק הנוער ועל כן אין המדובר בתביעה לנזקקות, ונכון היה להכריע בה מידית.
00
עוד לשיטת המשיבה, מצבם הקשה של הקטינים מקים לכאורה עילת נזקקות בשלב זה. כמו כן, הדודה מטפלת בשלושת ילדיה, עובדת גם מחוץ לביתה והיא תתקשה להתפנות לטיפול בקטינים ולהתמודד לאורך זמן ממושך עם מצבם המורכב. מעבר לכך, בפרק הזמן בו שהו הקטינים בבית הדודה, לא התאפשר קשר בין האם לבין הקטינים.
RO
31
32
עוד לטענתה, הדודה מנהלת אורח חיים חילוניים, בעוד האב האם והקטינים מנהלים אורח חיים חרדי.
33
34
35
15. עמדת העו”ס לחוק הנוער: לשיטתה, אומנם גורמי הרווחה התרשמו כי מצבם של הקטינים בבית הדודה טוב, אולם האם דיווחה כי לא עלה בידה באותה תקופה לתאם מפגש עם הקטינים והקשר שהתקיים היה רק
36
5 מתוך 11
בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים
ענייא
20697 – 08 – 19
ק’ נ’ י’ ואח’
2
4
17. עמדת היועמ”ש: לשאלת הסמכות הסכים היועמייש כי הדיון בבקשת העו”ס לחוק הנוער אמור היה להתקיים בבית משפט לענייני משפחה שבפניו תלויה ועומדת תובענה בעניינם של הקטינים, עם זאת ציין כי אין משמעותה של הוראת סעיף 6(ז) לחוק בית המשפט לענייני משפחה, שבית משפט לנוער נעדר סמכות לדון בבקשה לפי חוק הנוער. הוסיפה בייכ היועמיש וטענה כי בקשת עו”ס לחוק הנוער לא הייתה להעברת משמורת בין ההורים, אלא הוצאת הקטינים באופן זמני ממשמורתם, למשמורת רשות הסעד אשר תקבע את מקום חסותם. על כן אין המדובר בהכרעה על פי חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות אלא בסוגיה המצויה בליבת סמכות בית משפט לנוער בהתאם להוראות חוק הנוער.
7 8
כמו כן נטען כי נסיבות החיים של הקטינים מקימות עילת נזקקות לכאורה ביחס אליהם, כמו גם יאירוע השבריי אשר התרחש בנוכחות הקטינים, הדגיש את החיוניות ונחיצות אמצעי הטיפול כמו גם הדחיפות והצורך בהפעלתם.
12
מוסיף היועמ”ש וטוען, כי אומנם במהלך הדיון הביעה דודתם של הקטינים רצון לקבלם אל ביתה והיא הותירה רושם מהימן, עם זאת אין המדובר בסביבה ניטרלית לחלוטין משמדובר באחות האב. בנוסף, לא ניתן יהא לבצע אבחון מעמיק ומקיף ל- ני ול- תי כפי זה המתבצע במסגרת מרכז החירום, אם הקטינים ישהו בבית הדודה ויטופלו במסגרת הקהילה.
20
עוד לעניין הדודה נטען, כי היא מגדלת בעצמה שלושה ילדים, וחרף כוונותיה הטובות, לא ברורה מידת יכולתה להתמיד ולהחזיק בכל הקטינים, אף אם מדובר בתקופה זמנית.
24
דיון והכרעה: 18. בשל נסיבות אישיות של בייכ המשיבה, אפשרתי לה להגיש השלמת טיעונים בכתב תוך ארבעה ימים במהלכם גם הוגשו טיעונים בכתב מטעם היועמייש, ובמקביל השלמת טיעון מטעם המערער. משאלה הונחו לפני לא נותר אלא ליתן הכרעתי.
28
19. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, בכתב ובעל-פה, שוכנעתי לקבל את הערעור ולבטל החלטת בית משפט קמא. את טעמי אפרט בקצרה.
20. אך תחילה לטענת חוסר הסמכות העניינית.
34
כמתחייב על פי סעיף 6(ז) לחוק בית המשפט לעניני משפחה, תשנייה-1995, המבקש לרכז בידי אותה ערכאה את ההתדיינות בעניינם של קטינים, במקרה והקדימה לדון בו, גם אם בהיבט המצומצם יותר של מאבק המשמורת בין ההורים, כפי המקרה שלפנינו, על בית משפט קמא היה להעביר הדיון בבקשה לבית משפט לעניני משפחה בחיפה, ולא מצאתי בהחלטתו כל הסבר מדוע בחר שלא לנהוג כך.
7 מתוך 11
בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים
ענייא
20697 – 08 – 19
ק’ נ’ י’ ואח’
3
23. בחינה של נימוקי העוייס לחוק הנוער להעברת הקטינים מדודתם למרכז חירום, והעדפת שהיתם שם על פני המשך שהייתם בבית הדודה, כפי שפורטו בבקשתה ובגדרי הטיעונים שהעלתה גם לפני, אינם מצביעים בהכרח על נחיצות צעד קיצוני זה, ובוודאי לא למניעת סכנה תכופה ומידית. הדברים אמורים הן ביחס לנימוק לפיו הדודה אינה ניטרלית ומצדדת באחיה – האב, ועל כן לא אפשרה ולא תאפשר מפגשים וקשר בין הקטינים לבין אמם, וכן ביחס לנימוק כי האבחון אינו מתאפשר במהלך שהית הקטינים שם. דחית נימוקים אלה מתחייבת גם בהתעלם מהתרשמותי החיובית מהדודה ואמה – סבתם של הקטינים, וכנות הצהרותיהן ונכונותן לשתף פעולה עם הגורמים המקצועיים. על רקע אלה סבורני כי לא ניתן היה לשלול ומראש מסוגלות הדודה לשמש כמשמורנית זמנית ומיטיבה עבור שלושת הקטינים. למצער, ראוי היה להורות, בשלב ראשון, על המשך שהייתם אצלה, ולו לתקופה הדרושה לשם עריכת האבחון, או לתקופה קצרה יותר במהלכה ייבחן תפקודה ומידת התאמתה להמשיך ולהחזיק בקטינים, כאשר ביני וביני, האם עוברת תהליך גמילה ובמקביל האב מקבל הדרכה הורית וכל טיפול הנדרש לשם הכשרתו לגדל את הקטינים, כאשר מאבק המשמורת, וגם תיק הנזקקות, נדונים ומוכרעים לפני בית משפט לעניני משפחה.
5 6 7 8 9
12
17 18
אוסיף בהקשר זה, כי גם אם עלו ספקות לגבי יכולות הדודה ונכונותה לאפשר קיום קשר ומפגשים בין הקטינים לבין אמם, וכי במהלך השבוע בו שהו אצלה לא אפשרה קיום קשר כזה, ומאידך גיסא האב שהה מרבית הזמן בביתה, מחובת העוייס היה, כמי שאמונה על טובת הקטינים ועל יישום הוראות חוק הנוער, לבכר כל הסדר אחר שתוצאותיו פחות פוגעניות מזה של הוצאה למרכז חירום, גם אם במחיר של מתן הזדמנות נוספת להסדר דוגמת זה בו התנסו הקטינים אצל דודתם בשבוע האחרון טרם הוצאתם, תוך מתן הנחיות ברורות לדודה באשר להתנהלות הנדרשת ממנה.
19
20
26 27
ודוק: על פי דיווח מטעם העוייס ומטעם האפוטרופא לדין, תהליך קליטתם של הקטינים אצל דודתם היה סביר, ללא בעיות מיוחדות, מצבם היה טוב, זאת להבדיל מהדיווחים שהתקבלו עד כה ביחס לשהייתם במרכז חירום, לפחות באשר ל- אי. לא רק זאת, אלא שבמהלך הדיון לפני בית משפט קמא, הביעה האפוטרופא לדין, עמדה שונה מזו שאמצה בהמשך, וסברה כי ראוי להותיר את הקטינים אצל דודתם. וכך היא ציינה במהלכו (מחמת טעות בפרוטוקול הדיון יוחסו הדברים לעוייד ברנדס ולא לעוייד ברנס, האפוטרופא לדין):יישוחחתי עם כל אחד מהילדים בנפרד וביחד. הם מתגעגעים לאמא ורוצים לראות אותה הם מרגישים טוב בבית הדודה, היא מספקת להם את כל צרכיהם וגם בעניין הכשרות. הם מחוברים לילדים של הדודה, מרגישים חוויה חיובית במיוחד שזו עכשיו תקופה של חופש גדול. מבחינתם זה מעין חופשת קיץ טובה עבורם ולנטרל אותם מכל שהיה עד כה….. נפגשתי ורציתי לראות אינטראקציה שלהם עם האמא ולכן הזמנתי את האבא. היתה אינטראקציה חיובית…”.
35
עוד ראוי להזכיר כי היא הקדימה וציינה עמדת אי החוששת מאוד מהמעבר מבית דודתה, ולמקום שאינה מכירה. וכך מסרה :”י אי היא ילדה בת 4, עדינה ושקטה, מאוד פקחית, היא אמרה לי יימה עכשיו נעבור לעוד מקום שלא נכיר, אני אבכה ולא אספיק (צ.ל. אפסיק לבכותיי.
9 מתוך 11
