בע”מ ח.פ. נגד הרשות להגנת הצרכן ולסחר הוגן

בית משפט השלום בתל אביב – יפו

עש”א 19201 – 03 – 19 בע”מ ח.פ. 511076572 נ’ הרשות להגנת הצרכן ולסחר הוגן
לפני כבוד השופט עדי הדר
המערערת:
פלאפון תקשורת בע”מ ח.פ. 511076572
נגד
המשיבה:
הרשות להגנת הצרכן ולסחר הוגן
החלטה

בהתאם להחלטה מיום 20 . 8 . 19 להלן נימוקי ההחלטה לפיה בימ”ש ימנה חוקר לפי תקנה 123 לתקסד”א, התשמ”ד – 1984 (להלן :ייתקסד”א”י) לצורך בדיקת קיום התשתית הראייתית בכל אחת ואחת מ – 76 ההפרות שהמשיבה מייחסת למערערת.
רקע למתן ההחלטה

1. לפניי בימייש ערעור על החלטת המשיבה להטיל על המערערת עיצום כספי בסך 2 , 840 , 000 ₪ בגין 76 הפרות נטענות המתייחסות ל- 21 לקוחות שביצעו 23 עסקאות כדלקמן : 28 הפרות בגין אספקת נכס בתשלום ללא בקשה מפורשת של הצרכן (השפעה בלתי הוגנת), כל עיצום 45 , 000 ₪. 25 הפרות של הטעיה בנוגע למחיר העסקה (25 עיצומים של 45 , 000 ₪ כל אחד). 23 הפרות בגין אי מתן הזדמנות לעיין בחוזה טרם חתימתו וקבלת עותק ממנו (23 עיצומים של 22 , 000 ₪ כל אחד).
2. מכאן, שעל בימייש לבדוק קיום תשתית ראייתית לביסוס הקביעה המנהלית לפיה בוצעו 76 הפרות המצדיקות הטלת עיצום בסכום של עשרות אלפי ₪ בגין כל הפרה והפרה בנפרד.
3. כאן המקום להדגיש שבמרבית הערעורים הנדונים לפני מותב זה עקב הטלת עיצומים עייי הרשות, מספר ההפרות הוא מצומצם ולכן באפשרות בימייש להכריע במחלוקת ללא צורך בהשקעת משאבי זמן בלתי סבירים ביחס לציפיות הציבור לגבי חלוקת הזמן השיפוטי.
4. לכן, לנוכח הנסיבות יוצאות הדופן של ערעור זה, בימייש הודיע כבר לאחר הגשת הערעור, כי בכוונתו למנות חוקר לפי תקנה 123 לתקסדייא לצורך בדיקת קיום התשתית הראייתית להטלת העיצומים.
1 מתוך 9
בית משפט השלום בתל אביב – יפו

עש”א 19201 – 03 – 19 בע”מ ח.פ. 511076572 נ’ הרשות להגנת הצרכן ולסחר הוגן
11. עוד נטען כי מתוך 21 מקרים, נחקרו רק ארבעה נציגים הקשורים לחמש תלונות בלבד. המשיבה כלל לא מצאה לנכון לשמוע את עדות הצד השני להליך העסקה. בעשותה כך, המשיבה לא הניחה את היסודות המהותיים הנדרשים בקשר להפרות הנטענות בהודעה.
12. עוד נטען שההפרות הנטענות מבוססות על מקרים פרטניים. על כן, נטען, היה על המשיבה לבחון בבדיקה אובייקטיבית סבירה ומהימנה את העובדות של כל מקרה פרטני, והיא איננה רשאית להשליך ממקרה אחד על מקרה אחר, בוודאי לאור העובדה שמדובר במקרים שונים במועד ובמקום התרחשותם.
13. כאן המקום גם להדגיש שהמערערת העלתה טענות נוספות כלהלן :

14. המשיבה הטילה 22 עיצומים בגין הפרות של אספקת נכס בתשלום ללא בקשה מפורשת של הצרכן סעיף 3(8) לחוק הגנת הצרכן, התשמ”א – 1981 (להלן: “חוק הגנת הצרכןיי) כאשר הפרות אלה בוצעו לכאורה בין 1 . 1 . 15 לבין 31 . 3 . 15 בתקופה שסעיף 3(8) היה סעיף חוק חדש, ולכן הוטל בחוסר סמכות. נטען כי ניתן היה לתת בגינן, לכל היותר, התראה מנהלית, וזאת בהתאם לנוהל של המשיבה עצמה.
15. עוד נטען שהמשיבה נהגה בחוסר מידתיות כאשר ביקשה להטיל עיצומים שונים על עסקה אחת, ויתרה מכך, כאשר הכפילה את מספר העיצומים בגין הפרה זהה, כאשר בעסקה אחת נרכש יותר
ממוצר אחד.
16. עוד נטען שהמשיבה נהגה בחוסר סבירות קיצוני בכך שהיא דחתה, ללא כל הנמקה עניינית, את בקשת המערערת להפחית את סכום העיצום בהתאם לתקנות הגנת הצרכן, בשעה שהמערערת נקטה פעולות רבות למניעת הישנות ההפרה והקטנת הנזק. זאת, על אף שהוגשו שלל ראיות רלבנטיות לפעולותיה בנדון, לרבות הוכחות לביצוע פעולות הדרכה, חידוד נוהלים וטיפול משמעתי, פעולות לשיפור השקיפות לצרכן והשבת תמורה. כל אלה, נטען, מצביעים ללא ספק כי למערערת רצון וכוונה להפיק לקחים.

17. המערערת טענה לשיהוי קיצוני- המשיבה החלה לחקור את המערערת, לכל המאוחר, בתחילת שנת 2015. ביום 24 . 12 . 17 , שנתיים ושבעה חודשים ממועד מתן העדות הראשונה, התקבלה אצל המערערת הודעת המשיבה בדבר כוונה להטיל עליה עיצום כספי. ביום 11 . 3 . 18 הגישה המערערת כתב טענות מפורט על כוונת החיוב ובו ביקשה לבטל את החיוב, או לחלופין להפחית את סכומו. ביום 15 . 1 . 19 , יותר מ- 10 חודשים לאחר מועד הגשת כתב הטענות, שלחה המשיבה את החלטתה ודרישת תשלום- כל זאת בשעה שהנחיות היועץ המשפטי לממשלה מיום 18 . 4 . 16 לעניין משך הזמן
3 מתוך 9
בית משפט השלום בתל אביב – יפו

עש”א 19201 – 03 – 19 בע”מ ח.פ. 511076572 נ’ הרשות להגנת הצרכן ולסחר הוגן
שנזכרו, דהיינו, לציין לגבי כל עיצום ועיצום מהי התשתית הראייתית שהונחה ומה הן תשובות הרשות לליקויים בחקירה לגבי כל הפרה, האם בהפרה מסוימת עולה הסוגיה של החלת החוק בסמוך לכניסתו לתוקף והאם אותה הפרה הוטלה בכפל וביחס לאיזה הפרה אחרת ומה הן תשובות הרשות לטענות אלה.
25. כאן המקום להתייחס להצגת ההחלטה הקודמת לפני ערכאת הערעור הנכבדה ע”י הרשות.
מינוי חוקר אינו לצורך ברור עובדתי חדש
26. הרשות טענה שבימייש מתיימר לסטות מההלכה לגבי אופן ניהול ההליך מנהלי וגדר הערעור על ידי ביצוע ייברור עובדתי חדש”י (ראה בסעיף 28 לבקשה).
27. טענה זו אינה נכונה.
28. לשיטתו של בימייש, על מנת לדחות או לקבל טענות המערערת, עליו לבדוק תחילה התשתית העובדתית שהצדיקה הטלת העיצום.
29. לא היה בכוונת בימייש, ואין בכוונתו, לבצע בירור עובדתי מחדש, אלא ברור מהן הראיות שמונחות לפניו. האם לגבי כל הפרה יש עדות של מתלונן או פקח, ומה נאמר בה ? האם מה שנאמר בה אכן מצדיק הטלת העיצום ! האם נגבתה עדות נציג המערערת ביחס לכל הפרה והאם צרפה המערערת לתשובתה לכוונה לחייב אותה בעיצום תשתית עובדתית שהפריכה מסקנות הרשות לגבי מי מהפרות בעת שהודיעה על הכוונה לחייב ומהן התשובות של הרשות לטענה לליקויים בחקירה לגבי כל אחת ואחת מהפרות !
30. אמנם תקנה 123 נוקטת בביטוי ייחוקריי, אולם אין הכוונה לחוקר שיבצע חקירות מחדש, כטענת הרשות. הכוונה לבעל תפקיד, עוייד, או שופט לשעבר, שימונה כחוקר מטעם בימ”ש לצורך ריכוז מסודר של מצב התשתית העובדתית לגבי כל הפרה והפרה ושל טענות הצדדים לגבי מאות הסוגיות הנדרשות לבדיקה, בשים לב שלגבי כל אחת ואחת מההפרות, עשויות להתעורר מספר סוגיות. החוקר יכין לגבי כל הפרה סיכום הדברים לגבי כל אחת משלוש הסוגיות, כאשר לצדדים פתוחה הדרך בהמשך לחלוק על כל סיכום, כפי שלבעלי דין הזכות לחלוק על ממצאי מומחה.
31. רק לאחר קבלת הדויים, שיתכן ובמהלך הכנתו, יביא לצמצום המחלוקות, יהיה באפשרות בימייש לקבוע, בהתאם לפסיקות בימ”ש העליון במשך השנים, האם לפני הרשות עמדה תשתית ראייתית שהצדיקה קבלת ההחלטה לגבי כל אחד מ – 76 העיצומים ולאחר מכן להמשיך ולדון
5 מתוך 9
בית משפט השלום בתל אביב – יפו

עש”א 19201 – 03 – 19 בע”מ ח.פ. 511076572 נ’ הרשות להגנת הצרכן ולסחר הוגן
על הרשות המנהלית, בבואה לקבוע כי אדם ביצע עבירה, יהיה דומה לנטל המוטל בהליכים פליליים מקבילים”.
38. בין אם תאומץ גישה זו בפסיקה, ובין אם לאו, דברים אלה אינם משתלבים עם ציפיית הרשות בדיון כי בימיש יבצע בדיקה מעליי, או שבימייש לא יבחן כל ראיה וראיה, (ראה בסעיף 3 לתשובתה מיום 20 . 8 ). לכל הפחות, על בימייש לוודא שאכן הונחה תשתית ראייתית נדרשת לצורך הטלת העיצום, ולא להסתפק בהכרזת הרשות כי פעלה כדין.
מינוי חוקר בנסיבות העניין תואם המקורות המשפטיים עליהם הסתמכה הרשות עצמה
39. מעיון בברייע עולה שהרשות צרפה ספרות שתומכת בעמדת בימיש, ולעניין זה ראה ציטוט דברי המלומד גורן בספרו סוגיות בסדר דין אזרחי (מהד’ 12, 2015), בעמ’ 825.
ימינוי חוקר אינו בא למצוא ראיות לטענות בעלי הדין, הוא בא לברר ראיות שהניחו בעלי הדין, בין החוקר ובין בית המשפט, להוכחת טענותיהם. אין מינוי כזה יכול לבוא במקום הראיות אשר על בעלי הדין להביאן לבית המשפט. בדרך כלל לא ישתמש בית המשפט בסמכותו לפי התקנה אלא כאשר הביאו בעלי הדין את ראיותיהם, אך ליבון הפרטים מחייב התעמקות רבה אשר מומחה בימ”ש ייטיב לעשותה”.
40. ככל שהיה ספק בלב הרשות, דברי המלומד גורן מתארים בדיוק רב כוונת בימייש. יש להוסיף שבערעור מנהלי, הגשת הראיות היא באמצעות הגשת כתבי הטענות ומכאן שכעת הראיות מטעם שני הצדדים, לפני בימייש.
41. בימייש סומך ידיו על טענת הרשות בסעיף 39 לברייע שהחוקר אינו מכריע בסוגיות, אלא אך מסייע לבימייש.
מינוי החוקר יקצר באופן משמעותי שמיעת הערעור
42. בימיש חולק מכל וכל על טענת הרשות שמינוי החוקר יאריך שמיעת ההליך.
43. ראשית, על פניה טענה זו מעוררת קושי כאשר מטרת ההליך היא אכן להביא להרתעה מידית, אך הרשות מצאה להטיל עיצום על הפרות משנת 2015 בשנת 2019.
7 מתוך 9
בית משפט השלום בתל אביב – יפו

עש”א 19201 – 03 – 19 בע”מ ח.פ. 511076572 נ’ הרשות להגנת הצרכן ולסחר הוגן

תזייפ ליום 10 . 9 .
ניתנה היום, כ’ אב תשעייט, 21 אוגוסט 2019, בהעדר הצדדים.
3
עדי הדר, שופט
9 מתוך 9