בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים
ע”א
28285 – 10 – 18 ברייש נ’ קדסה
19 ספטמבר 2019
א
לפני
כב’ השופט שאול שוחט, סגן נשיא, אב”יד
כב’ השופטת עינת רביד
כב’ השופט נפתלי שילה
מערער
משה דן ברייש ע”י ב”כ עוייד גרוסבוים ואזולאי
נגד
משיב
עזאם קדסה ע”י ב”כ עו”ד ארביב
פסק דין
לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט השלום בתל אביב- יפו, מיום 19 . 8 . 2018 (כבוד השופטת כרמלה האפט (ת”א 17956 – 04 – 17 ), במסגרתו נדחתה טענת המערער לפיה נכרת בין הצדדים חוזה לשכירות בלתי מוגנת ונקבע כי הסכם השכירות שנכרת ביניהם הוא, כטענת המשיב, לשכירות מוגנת.
לאחר שבחנו את טענות הצדדים, כפי שהועלו על הכתב ואת טענותיהם לפנינו בישיבת יום 18 . 9 . 19 , אנו סבורים שאין עילה להתערבות ערכאת הערעור בפסק הדין וזאת בהתאם לתקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ”ד-1984, באשר אין מקום לדחות את הממצאים העובדתיים שנקבעו, הממצאים העובדתיים שנקבעו תומכים במסקנה המשפטית, ולא נתגלתה בה טעות שבדין.
למעלה מן הנדרש, נוסיף ונאמר כדלקמן.
1 מתוך 5
בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים
ע”א
28285 – 10 – 18 ברייש נ’ קדסה
19 ספטמבר 2019
הובא בדל ראייה לכך שהכספים ניתנו לצרכי הלוואה. יש לציין כי בין הצדדים התקיימה מערכת יחסי עבודה מסועפת שכללה, בין היתר, ביצוע עבודות רבות של המשיב בנכסי המערער לבקשת המערער, ולשם כך שולמו למשיב כספים במהלך השנים. בעובדה שהמשיב לא הוכיח ביצוע בפועל של מלוא התמורה, אין די כדי ללמד, בהכרח, על כך שהחוזה הוא למראית עין, בוודאי כדי להרים את הנטל להוכחת טענה זו, נוכח מכלול הראיות שהיו לפני בית משפט קמא.
6. אשר לטענה כי לא שולמו דמי שכירות, הרי שהוכח כי המשיב שלם למערער מידי שנה בשנה את דמי השכירות המוגנת בהתאם לתחשיב שקיבל מ”הארגון הארצי היציג להגנת הדייר” בהמחאות שהוגשו בבית המשפט קמא. בצדק דחה בית המשפט קמא את טענת המערער, כי מדובר היה בתוספת לדמי השכירות בגין שכירות משנה שבוצעה על ידי המשיב. טענה זו לא מתיישבת עם הסכום, שהועבר מידי שנה שאינו סכום “עגול”, אלא משקף את דמי השכירות המוגנת. כמו כן עולה מצילומי ההמחאות כי הן הופקדו בחשבון המערער ובא כוח המערער אף אישר זאת בדיון לפנינו.
7. נוסיף לכך את העדות של העד הראשי מטעם המערער, ג’ון ג’ק גיגי (ג’קי), שהוקלט שקיבל מהמערער תשלום של 5 , 000 ₪ על מנת שיעיד, ומקבלים אנו את עמדת בית המשפט קמא אשר דחה את הסברי המערער באשר לאותו תשלום.
8. זאת ועוד, למרות שהמשיב טען כי חתימותיו על הסכם השכירות הבלתי מוגנת מזויפת, לא הביא המערער שום חוות דעת של מומחה להשוואת כתבי יד, על מנת להוכיח כי אכן מדובר בחתימת המשיב. אשר לטענת המערער, כי החתימה שנחזית להיות חתימתו של המשיב ושאינה חתימתו נעשתה על ידו במכוון, הרי שגם לכך נדרשה חוות דעת של מומחה, וכזו לא הוצגה.
9. לאור כל האמור לעיל, דין הערעור להידחות.
3 מתוך 5
בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים
ע”א
28285 – 10 – 18 ברייש נ’ קדסה
19 ספטמבר 2019
5 מתוך 5
