ג’ואברה נגד מדינת ישראל

s

בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית-משפט לערעורים פליליים עפ”ג 37217 – 03 – 19 ג’ואברה נ’ מדינת ישראל 25 נובמבר 2019

לפני סגנית הנשיא, כב’ השופטת אסתר הלמן, אב”יד כב’ השופט סאאב דבור כב’ השופט גדי צפריר
המערער
עבדאללה ג’ואברה ת.ז. 308084342
נגד
המשיבה
מדינת ישראל
–

ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בנצרת (כב’ השופטת לילי יונג – גופר) בת”פ 42397 – 01 – 18 , מיום
29 . 1 . 19
א
ש
ם
נוכחים: בשם המערער: עו”ד ראפי מסאלחה בשם המשיבה: עו”ד מרינה רוזנפלד המערער בעצמו
o ה co N
פסק דין

0 6
.1
11

המערער הורשע על-פי הודאתו, במסגרת הסדר טיעון, בעבירות של החזקת נשק והחזקת תחמושת. על-פי כתב האישום, בו הודה, בתאריך 8 . 1 . 18 , החזיק המערער בביתו (במגירת השידה ליד מיטתו), אקדח חצי אוטומטי, בלא רשות על פי דין להחזיקו. באותן נסיבות נמצא האקדח טעון במחסנית המתאימה לאקדח, אשר הכילה ארבעה כדורים.
12
2
הודאת המערער באה במסגרת הסדר טיעון, אשר כלל הסכמה לגבי נסיבות החזקתו של הנשק. הצדדים הסכימו כי המערער הוא תושב איכסאל, ומתגורר יחד עם אשתו באזור שומם בצד המערבי של הכפר, סמוך לחורשות הרי נצרת. מספר ימים לפני המועד הנייל, בשעות הערב, ישב המערער בבית קפה לעישון נרגילות בכפר, בגפו. בשלב מסוים, ניגש אליו אדם שאינו מוכר לו שהציג עצמו כיימחמדיי מאיכסאל, וביקש רשות לשבת עמו. המערער הסכים. מחמד החל לשוחח עם המערער בנושאים שונים, ואמר למערער כי הוא מתגורר באזור מסוכן, רחוק מהכפר ושומם, וכדאי שיהיה לו נשק להגן על עצמו. המערער דחה את הרעיון ואמר למחמד כי יש לו מספיק צרות בחיים ואינו זקוק לנשק. מחמד אמר לו כי יש לו אקדח טוב וכדאי שינסה אותו לכמה ימים, מבלי לשלם עבורו, ויחליט אחר-כך. מחמד ביקש מהמערער
20 21
22
23 24
18
s

בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית-משפט לערעורים פליליים עפ”יג 37217 – 03 – 19 ג’ואברה נ’ מדינת ישראל 25 נובמבר 2019
אסתר הלמן, שופטת

אסתר הלמן, שופטת ס. נשיא
סאאב דבור,

סאאב דבור, שופט

חנא סבאג, שופט
חנא סבאג,
ב”כ המערער: מבקש עיכוב ביצוע המאסר לחודש ימים, הוא משוחרר בתנאים. חלות עליו כל העקרונות של פסק הדין בעניין שוורץ.
ב”כ המשיבה: משאירה לשיקול דעת בית המשפט.
החלטה
10

בשים לב לטיעוני המערער ולעמדת המשיבה, אנו נעתרים ומורים על עיכוב ביצוע תחילת המאסר בפועל, עד ליום 29 / 12 / 19 לצורך התארגנות.
13

המערער יתייצב למאסרו בבית מעצר קישון ביום 29 / 12 / 19 עד השעה 10 : 00 , או על פי החלטת שבייס, כשברשותו תעודת זהות או דרכון. על המערער לתאם את הכניסה למאסר, כולל האפשרות למיון מוקדם, עם ענף אבחון ומיון של שב”ס, טלפונים: 08 – 9787377 , 9787336- 08.
כל תנאי השחרור ימשיכו לחול בתקופת העיכוב וכך גם כל הערובות שהופקדו.

ניתנה והודעה היום כ”ז חשוון תש”פ, 25 / 11 / 2019 במעמד הנוכחים.
.ו
ן
8

אסתר הלמן, שופטת ס. נשיא

סאאב דבור, שופט

חנא סבאג, שופט
הוקלד על ידי ליאור ממן
28
s

בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית-משפט לערעורים פליליים עפ”יג 37217 – 03 – 19 ג’ואברה נ’ מדינת ישראל 25 נובמבר 2019
6
שירות המבחן התרשם שהמערער הוא בחור מופנם ומצומצם רגשית, המתקשה להעמיק בתכנים רגשיים ונוטה להתייחס לתכנים שעלו באופן קונקרטי. ההערכה הייתה כי במצבים בהם חש לחץ, תסכול וחוסר אונים עלול המערער להתקשות בהפעלת שיקול דעת עצמאי ובוגר ופועל מתוך דחפים רגשיים בלתי מודעים. גורם סיכון נוסף, לעמדת שירות המבחן, קשור באי הבהירות סביב השימוש בסמים, שעלול להגביר הסיכון להתנהלותו מתוך דחפים רגשיים, תוך קושי בהפעלת שיקול דעת אחראי ובוגר. ממצאי הבדיקה שמסר, מעלים תהיות גם סביב קשריו החברתיים ומעלים את הפוטנציאל להסתבכות עם החוק. מנגד פירט שירות המבחן את גורמי הסיכוי לשיקום- לקיחת האחריות והחרטה, לצד מחויבותו הרגשית כלפי משפחת המוצא והמשפחה הגרעינית, העשויה להוות אלמנט הרתעתי משמעותי עבור המערער. כן צוין כי התנהלותו התעסוקתית תקינה ומבטאת מחויבות, כרוכה באלמנט של אחריות וניהול, אך עומדת בפער מול קשייו במצבי לחץ.
10
11
15
לאחר ששקל את כל הנתונים הללו העריך שירות המבחן כי קיים סיכון בינוני-גבוה להישנות עבירות דומות בעתיד ובסופו של דבר, נוכח ההתרשמות מנתוניו האישיים של המערער והתייחסותו ההגנתית לממצאי בדיקת השתן, העריך כי הפרוגנוזה להפקת תועלת מתהליך טיפולי הנה שלילית.
16
5.
המערער הגיש ערעור זה כנגד חומרת העונשים שהוטלו עליו, במסגרתו עתר להקל בעונשו על ידי ביטול עונש המאסר שהוטל עליו.
נימוקי הערעור
.6
27
במסגרת הערעור קובל בייכ המערער כנגד המתחם שנקבע על ידי בית המשפט קמא. לטענתו, בית המשפט קמא לא התחשב בכך שלא הוכח שבנשק דנן הייתה כוונה לעשות שימוש בלתי חוקי, כך שבפועל לא הייתה פגיעה בשום אינטרס חברתי מוגן. עוד מוסיף בייכ המערער כי לא היה פוטנציאל לפגוע בשום אינטרס חברתי מוגן משום שבין היום שבו הסכים המערער לקבל את האקדח ועד ליום שהוא נתפס, חלפו ימים מועטים מאוד. בנוסף, מטרת ההחזקה הייתה להגן על בני ביתו של המערער, וזאת מאחר ובכפר בו הוא מתגורר היה גל של אירועי התפרצויות לבתים תוך פגיעה בדיירים לשם נטילת רכושם. המערער גם הושפע מאותו אלמוני ממנו קיבל את הנשק. המערער הודה ולקח אחריות והבין את הפסול במעשיו.
28 29
20
s

בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית-משפט לערעורים פליליים עפ”ג 37217 – 03 – 19 ג’ואברה נ’ מדינת ישראל 25 נובמבר 2019
12.
בסיום דבריו ביקש ב”כ המערער כי בטרם נכריע בערעור נאפשר למערער להתייצב שוב בפני שירות המבחן על מנת לעודד אותו בדרך שיקומית.
5 ooo vane w N
טיעוני המשיבה
13.
המשיבה ביקשה לדחות את הערעור. לעמדתה, 8 חודשי מאסר בפועל שהושתו על המערער בגין החזקת נשק טעון ליד המיטה איננו עונש החורג לחומרא ממדיניות הענישה. בנוסף, בגזר הדין לא נפלה כל טעות המצדיקה התערבותה של ערכאת הערעור.
11
12
14.
13
14
באת כח המשיבה הוסיפה כי המתחם שנקבע על ידי בית המשפט קמא הינו נמוך ובוודאי שאין להקל ממנו. לטענתה, מדיניות הענישה בעבירות נשק קוראת להחמרה. בהתייחס לפסיקה אליה הפנה בייכ המערער טענה המשיבה כי מדובר בפסיקה משנים עברו, והפנתה לפסיקה עדכנית יותר, ממנה ביקשה ללמוד כי העונשים שהוטלו על המערער אינם חמורים יתר על המידה.
16
18
15.
19
גם באשר למיקום העונש בתוך המתחם אין לעמדת המשיבה כל טעות. שכן, אין הצדקה למקם את המערער בתחתית המתחם, זאת כיוון שיש לו הרשעה קודמת אשר בגינה ריצה כבר 6 חודשי מאסר בעבודות שירות והן בשל התסקיר שנעדר המלצה טיפולית.
.16
באת כוח המשיבה סבורה כי אין מקום לקבלת תסקיר משלים. ראשית, לטענתה, העובדה ששירות המבחן נמנע מהמלצה טיפולית לא נסמכה כל כולה על ממצאי בדיקת השתן. שירות המבחן התרשם שיש סיכוי בינוני גבוה להישנות עבירות. המערער לא זיהה בעיות בהתנהלותו, לא הביע נזקקות טיפולית ולאור האמור נמנע שירות המבחן מלהמליץ על שילובו בטיפול, כשהימנעותו של המערער להגיע לבדיקות וכן בדיקת השתן שבה נמצאו שרידי סם, היו רק נימוק נוסף שהביא למסקנה זו.
27
.17
31 32
באשר לטיעונים שהעלה הסנגור בהתייחסו לעניין עדוי השיבה באת כוח המשיבה כי השיקולים להגשת ערעור על קולת העונש הינם שונים ומורכבים. בעניין עדוי הוחלט שלא להגיש ערעור על קולת העונש, בין היתר, בגלל קושי ראייתי, שהכתיב את אופן קבלת ההחלטות בתיק זה משלב הגשת כתב האישום ועד סופו. עוד הדגישה כי לא בכל מקרה שבו בית המשפט איננו מקבל את דעת התביעה מוגש ערעור ואין לראות את הפסיקה בעניין זה כהלכה נוהגת ולגזור ממנה את הענישה הראויה.
33
34
35
22
s

בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית-משפט לערעורים פליליים עפ”יג 37217 – 03 – 19 ג’ואברה נ’ מדינת ישראל 25 נובמבר 2019
21.
2
איננו סבורים כי בית המשפט קמא החמיר כלל עם המערער בקביעת המתחם. ניתן לומר כי מתחם הענישה שנקבע בגזר הדין הוא אף נוטה לקולא, וזאת גם אם לוקחים בחשבון את הנסיבות בהן הגיע הנשק לידי המערער והוחזק על ידו, בהתאם לעובדות המוסכמות.
22.
6
8
9 10
ראשית יש לדחות את הטענה כי לא הייתה במקרה זה פגיעה בערכים מוגנים בשל כך שהמערער החזיק בנשק למשך מספר ימים מועט בטרם נתפס ולא הייתה לו כל כוונה לעשות בו שימוש. המערער רכש את הנשק לזמן בלתי מוגבל והעובדה כי נתפס זמן קצר לאחר שקיבל אותו לידיו איננה שוללת את הפגיעה בערכים המוגנים שהם ביטחון ושלום הציבור ושמירת הסדר הציבורי, שכן בנשק המוחזק שלא כדין על ידי אנשים לא מיומנים טמון פוטנציאל לסיכון שלום הציבור. העובדה כי המערער רכש את הנשק מתוך מטרה להגן על ביתו והתכוון לעשות שימוש בנשק זה בתגובה לאפשרות של פריצה לביתו, רק מחמירה את האפשרות של פגיעה בערכים הנייל. הנתונים עליהם מצביע הסנגור רלוונטיים אכן למידת הפגיעה בערכים אלה, אך לכך ניתן משקל ראוי בגזר הדין, תוך שבית המשפט קמא קבע ובצדק כי אין המדובר בנשק המוחזק להגנה עצמית, בהעדר איום מוחשי וממשי על המערער או מי מבני משפחתו.
11
12
13
14
16
23.
כ 18
21

ב”כ המערער הפנה לשורה ארוכה של גזרי דין בהם ניתנו עונשים מתונים יותר עבור עבירות של החזקת נשק. אכן מדובר במנעד רחב של עונשים, שרובם משקפים את רמת הענישה בשנים עברו וחלקם ניתנו בערכאות נמוכות. נוסף על כך, לשיטת ב”כ המערער, אין ללמוד על מדיניות הענישה הנוהגת מתוך פסיקה (גם כזו שניתנה על ידי בית המשפט העליון) שבאה לאחר מתן גזר הדין על ידי בית המשפט קמא. משמע, הפסיקה הרלוונטית בהקשר זה, היא זו שמלמדת על מדיניות הענישה הנוהגת עובר למתן גזר הדין. בהקשר זה יש לזכור כי מדיניות הענישה בעבירות נשק נמצאת במגמת החמרה בשנים האחרונות. שנית, כבר נפסק כי טווח הענישה בפסיקה איננו שקול למתחם העונש ההולם. “מתחם העונש ההולם מגלם, כאמור, הכרעה ערכית המבוססת על שיקולים שונים, כאשר מדיניות הענישה הנהוגה בעבירה הנדונה הוא רק אחד מהם. טווח הענישה הנהוג בפסיקה, לעומת זאת, הוא נתון אמפירי-עובדתי, המורכב מהעונשים המקובלים בגין עבירה מסוימת בדין הנוהג.” (ע’יפ 1323 / 13 חסן נ’ מדינת ישראל ( 05 . 06 . 2013 )).
24.
קרי, רמת הענישה הנוהגת, היא רק אחד השיקולים בקביעת מתחם העונש ההולם ובית המשפט נדרש לגלם במתחם שנקבע גם אמירה נורמטיבית, המשקללת את יתר השיקולים הנותנת ביטוי למדיניות הענישה בעבירות בהן עסקינן.
33
24
24
s

בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית-משפט לערעורים פליליים עפ”ג 37217 – 03 – 19 ג’ואברה נ’ מדינת ישראל 25 נובמבר 2019
או הקל בעונש בשל נסיבות אישיות מיוחדות (עיים
1505 / 14
לידאוי נ’ מדינת ישראל
1
.((04.11.2014)
N O –

מנגד הפנתה המשיבה לפסיקה עדכנית יותר, המלמדת על ענישה מוחשית באמצעות מאסרים ממושכים בעבירות של החזקת נשק בנסיבות חמורות יותר (כמו החזקת תת מקלע), אך גם במקרים דומים יותר (כמו רעייפ 1246 / 17 מטר נ’ מדינת ישראל ( 12 . 03 . 2017 )).
4
ת 4
ס
28.
א
ס
המסקנה היא כי אין כל עילה להתערב במתחם העונש ההולם שנקבע על ידי בית המשפט קמא, אשר נתן משקל לערכים המוגנים שנפגעו כתוצאה מן העבירה שביצע המערער, נתן דעתו לענישה הנוהגת ולמדיניות הענישה וכן התחשב בכל הנסיבות הכרוכות בביצוע העבירה, לרבות העובדות המוסכמות, אשר הפחיתו במידה מסוימת מחומרת העבירה וממילא קבע מתחם הנוטה לקולא.
10
.29
13
14
15
לא מצאנו גם טעות בקביעת העונש הראוי למערער בתוך המתחם. בקביעת העונש הראוי למערער נלקחו בחשבון גילו הצעיר, מצבו המשפחתי ועברו הפלילי, שאיננו מתחום עבירות הנשק. כן, נשקלו לזכות המערער הודאתו, לקיחת האחריות מצדו למעשים שביצע, התקופה בה היה עצור ופרק הזמן בו היה נתון בתנאים מגבילים. הטענה כי בית המשפט קמא לא נתן ביטוי לחרטה שהביע המערער איננה נכונה (ראה סעיף 30 לגזר הדין). כך גם ציין בית המשפט במספר הזדמנויות כי המערער הביע צער על מעשיו.
16
17
18
30.
בקביעת העונש בתוך המתחם, בשים לב לעברו הפלילי של המערער ולעובדה כי כבר ריצה עונש מאסר בעבודות שירות, ולתוכנו של התסקיר והמלצותיו, מיקם בית המשפט קמא את המערער נכונה בצידו האמצעי תחתון של המתחם.
31.
25
26
27 28
כמפורט לעיל, שירות המבחן נמנע מלבוא בהמלצה טיפולית בעניינו של המערער וקבע כי קיימת לגביו רמת סיכון בינונית – גבוהה לביצוע עבירות בעתיד. מעבר לכך שהמערער בחר שלא להתייצב לבדיקות שתן אליהן זומן, כשהגיע לבדיקה תוצאותיה העידו על שימוש בסמים. מדובר בנתון רלוונטי, כאשר מבקש שירות המבחן ללמוד על נכונותו של נאשם לשנות את אורחות חייו ולשקמם. נתון זה לא עמד בפני עצמו אלא התווסף לרושם והערכת שירות המבחן בכל הנוגע לסיכויי השיקום של המערער. הערכה זו פורטה ונומקה היטב בתסקיר והיא נסמכת, בין היתר, על נתוניו ומאפייני אישיותו של המערער, כמו גם על כך שהוא ממזער את חומרת המעשים ומתקשה להפנים את הבעייתיות שבהתנהלותו, ולכן גם לא רואה עצמו נזקק לטיפול.
30 31 32
26