גינזבורג נגד ועדה מקומית לתכנון תל אביב ואח’

—
בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו

הייפ 9599 – 02 – 18 גינזבורג נ’ ועדה מקומית לתכנון תל אביב ואח’
לפני
כבוד השופטת יעל בלכר
המבקשת
שלי גינזבורג ע”י ב”כ עו”ד אור ירקוני
נגד
המשיבים
1.עיריית תל אביב והוועדה מקומית לתכנון תל אביב ע”י ב”כ עוהייד רותם ארביב קופלניקוב ועדי הדר
2.לשכת רישום מקרקעין – מחוז ת”א ע”י ב”כ עו”ד אורלי לוי-מנצור מפרקליטות מחוז ת”א (אזרחי)
פסק דין
לפניי בקשת המבקשת ליתן צו המורה ללשכת רישום המקרקעין לשנות את תיאור הנכס הידוע כחלקה 78 / 1 בגוש 6907 בבית משותף ברחוב חיבת ציון 19 בתל אביב (היחידה או הנכס), מייחנותיי ליידירהיי (מגורים), בהתאם לשימוש שנעשה בנכס בפועל למגורים וכייעודו התכנוני. המשיבה 1 (המשיבה) מסרבת להמציא למבקשת אישור בדבר ייעוד הנכס למגורים, הדרוש ללשכת רישום המקרקעין לצורך שינוי תאור היחידה כאמור, שכן לטענתה, משמעותו יייצירת הכשר יש מאין לפיצול דירה, שנעשה שלא כדיזיי, ללא היתר כדין ובניגוד למצב התכנוני.

מסתבר כי לפי היתר הבניה של הבניין, ניתן היתר ל- 9 דירות למגורים אולם בעת רישום הבית המשותף בשנת 1992, נרשמו על פי צו רישום הבית המשותף 10 יחידות – 8 דירות ועוד 2 חנויות (תתי חלקות 78 / 1 ו- 78 / 2 ), כפי שהיה המצב בפועל בעת רישום הבית המשותף; וכי יחידה 78 / 1 שבנדון, ביחד עם היחידה הסמוכה 78 / 2 , אשר נרשמו כיחידות קנייניות נפרדות ואף בבעלות שונה, הן למעשה, דירה אחת (הדירה המקורית) שפוצלה עוד בטרם הרישום, כך שמבחינת תכנונית, כל אחת מהיחידות הללו, היא רק חלק מדירה (מאותה דירה).

כיום, רשומה יחידה 78 / 2 כיידירהיי ואילו יחידה 78 / 1 נותרה רשומה כייחנותיי. תיאור היחידה 78 / 2 תוקן עייי לשכת רישום המקרקעין ליידירהייתוך שהוצא צו לתיקון רישום הבית המשותף כבר בשנת 2009, לפי בקשת הבעלים של הדירה 78 / 2 (צו התיקון 2009). שינוי זה נעשה רק לאחר שהתקבל אישור המשיבה, שלפיו ייייעוד הדירות בבניין למגורים” (אישור המשיבה לצורך תיקון 2009). אישור כזה מסרבת המשיבה ליתן למבקשת ובהעדרו, נמנע מלשכת רישום המקרקעין מלהמשיך ולטפל בבקשה.
1 מתוך 16
2-4g
בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו

הייפ 9599 – 02 – 18 גינזבורג נ’ ועדה מקומית לתכנון תל אביב ואח’
38.

להזכיר, בכתב התשובה ובכתבי טענות נוספים שהגישה, המשיבה נמנעה מלהתייחס נכוחה לאישור שנתנה בדבר ייעוד כל הדירות בבניין למגורים לבעלים של דירה 78 / 2 , והתעלמה מעניין זה. לא ניתנה תשובה לפשר התנהלותה באופן זה ביחס ליחידה 78 / 2 והמשיבה לא התייחסות גם לקושי שהדבר מעלה בעניין היחידה 78 / 1 , החלק האחר של אותה דירת מקורית. כפי שציינתי לעיל המסקנה המסתברת מהחומר שלפניי היא כי אישור המשיבה בדבר הייעוד למגורים ליחידה 78 / 2 ניתן תוך מודעות לפיצול הדירה המקורית ללא היתר; ומכל מקום, חובתה של הרשות לפעול באופן שאינו מפלה קיימת גם בהעדר מודעות מצד הרשות לכך שהתנהגותה מפלה (דפנה ברק-ארז משפט מינהלי התש”ע-2010 כרך ב’, עמ’ 699 לרבות הייש 118).
39.

לא רק זאת. כפי שהתברר במהלך ניהול התיק (ומסיכומי המשיבה ביתר שאת, נראה כי באישור שסיפקה המשיבה לצורך תיקון 2009 ביחס ליחידה 78 / 2 , סתמה המשיבה את הגולל על האפשרות להביא לתיקון המצב בכל הנוגע לפיצול הדירה המקורית, גם אם הייתה כזו. אבאר הדברים.
40.

באחד מכתבי הטענות שהגישה המשיבה לבית המשפט (במסגרת הניסיון למצוא פתרון לסבך שנוצר) הודיעה המשיבה כי על המבקשת “ליזום הליך רישוי להיתר חדש להכשרת היחידה המפוצלת שרכשה” כאשר “יועציה המשפטיים של המשיבה יבקשו להיות נוכחים בדיון בבקשה שתוגש מטעמה, על מנת לוודא שההחלטה בבקשה תתקבל ב’לב שלם ובנפש חפצה’ אולם מבלי לכבול את שיקול דעת המוסד התכנון מראש, למיטב שיקוליו המקצועיים בהינתן השלכות הרוחב של החלטותיו על מרחב התכנון המקומי, ואף המחוזי והארצי… (ס’ 4 למסמך מיום 16 / 5 / 19 ).

41. ביקשתי לקבל את התייחסות המבקשת שתבהיר ותיתן טעם מדוע לא תנקוט בהליך רישוי כמוצע. המבקשת בחנה את הדבר בסיוע אנשי מקצוע והשיבה, כי מסקנתם היא שאין לכך היתכנות ממשית. לפי חוות הדעת שצרפה המבקשת, שטח היחידה 78 / 1 הוא 21 . 1 מייר והוראות התוכנית החלה אינן מאפשרות דירה בשטח זה (כפי שאינן מאפשרות דירה בשטח של 35 . 4 מייר, שטחה של היחידה 78 / 2 ). השטח המינימאלי לדירה הוא לפי התכנית החלה (תכנית 2363 לב העיר קטע אי), 75 מייר. כמו כן, לפי מסמך מדיניות של עיריית ת”א 9005 במקרה של פיצול דירה, השטח של יחידת דיור למגורים לא יקטן מ- 35 מייר שטח עיקרי. עוד צוין כי תקנות התכנון והבניה קובעות גודל מינימאלי מסוים לכל חלק בדירה המסתכם בסך כולל מינימאלי של מעל 22 מייר, בעוד שגודל היחידה 21 . 2 מייר.
11 מתוך 16
בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו

הייפ 9599 – 02 – 18 גינזבורג נ’ ועדה מקומית לתכנון תל אביב ואח’
46.

משעה שהדירה המקורית פוצלה לשתי יחידות, 78 / 2 ששטחה 35 . 4 מייר מייר ויחידה 78 / 1 ששטחה 21 . 1 מייר, יש להניח כי אילו התבקש היתר לפיצול הדירה המקורית, לא היה ניתן לכך היתר; גם לא ליחידה 78 / 2 ואף ששטחה מעל 35 מייר (ובהנחה שמתקיימים התנאים האחרים ביחס לצפיפות וכו’), שכן נותר חלק של הדירה המקורית (יחידה 78 / 1 ), שאינו עומד ברף המינימלי הדרוש. במצב דברים זה, אילו הקשתה המשיבה על בעלי היחידה 78 / 2 ונמנעה מהמצאת האישור בדבר ייעוד למגורים, ייתכן שיכול היה להיווצר מכורח הנסיבות שיתוף פעולה בין הבעלים של היחידות 78 / 1 ו- 78 / 2 להסדרת העניין. אלא שכיום ולאחר שתוקן רישום היחידה 78 / 2 למגורים, הוטלה המשימה על המבקשת בלבד ואין בידה כל אפשרות וכל מקור או דרך חוקית להחזיר את הגלגל לאחור או לנקוט כל דרך שתאפשר את הכשרת הפיצול בשיתוף פעולה עם הבעלים של 78 / 2 , החלק האחר של הדירה המקורית שפוצלה. וכאמור, גם אין כל הסבר ובוודאי שאין הסבר מניח את הדעת, ליחס העודף שקיבלו בעלי היחידה 78 / 2 . ברי כי בנסיבות כמתואר, ההבדל בשטח שבין שתי היחידות, אינו יכול להצדיק את התנהלות המשיבה. ממילא, כפי שציינה בצדק המבקשת, בכתב התשובה לא נטען שלא ניתן לאשר את היחידה 78 / 1 כדירת מגורים בשל גודל היחידה (אלא בסיכומים) ולא נטען שזו הסיבה לסירוב המשיבה למתן האישור. להזכיר, לפי הטענה, הסיבה לסירוב היא שבמתן האישור ניתן למעשה, היתר יש מאין לפיצול הדירה. טעם שיפה באותה מידה ביחס ליחידה
.78/2
47.

כפי שציינתי לעיל, בשלב הסיכומים בלבד, טענה המשיבה כי האישור לצורך תיקון 2009 ליחידה 7872 ניתן על ידה יימאחר וע”פ התב”ע שבתוקף כמו גם היתר הבניה המקורי אכן הייעוד הינו מגורים וכי היתר הבניה הינו למטרת מגורים בלבד, והיות ויחידה זו עומדת בתנאי השטח המינימום הנדרש למגורים, הרי שניתן אישור לרישומה העצמאי למגורים. יוזכר כי נכון לשנת 2009, לא נדרש אישור הועדה המקומית לעצם השימוש ו/או היעוד התכנוני כתנאי לרישום הבית המשותף ועל כן באישור שניתן לא נכתב דבר בקשר לכך”. המבקשת התנגדה להעלאת הטענה, שצצה בשלב הסיכומים וללא תימוכין והוסיפה וציינה, כי אין בכך כדי לרפא את התנהלות המשיבה אשר אישרה את יחידה 78 / 2 לשיטתה, בניגוד להיתר, והכירה בה כיחידת מגורים עצמאית. צודקת המבקשת בטענותיה. מדובר בטענה חדשה שאין להעלותה בסיכומים בלבד. וודאי שמצופה מן הרשות שלא לנהוג באופן שאינו עולה בקנה אחד עם ההגינות הדיונית. לגופו של עניין, הטענה בסיכומים אשר לנסיבות מתן האישור לצורך תיקון 2009 לא נתמכה בתצהיר; ולא הוכח כי שיקול זה של גודל היחידה אמנם עמד ביסוד מתן האישור ליחידה 78 / 2 לצורך תיקון 2009 (וביסוד הסירוב לגבי יחידה 78 / 1 ). הדבר אף אינו עולה בקנה אחד עם טענותיה של המשיבה, שלפיהן הפגם נעוץ בעצם הפיצול של הדירה המקורית ללא היתר. כמו כן, שיקול זה אינו יכול לעמוד בנסיבות העניין
13 מתוך 16
בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו

הייפ 9599 – 02 – 18 גינזבורג נ’ ועדה מקומית לתכנון תל אביב ואח’
סימן או זכר לבעייתיות כלשהי שכרוכה בכך. יתר על כן וגם אם יש להניח כי היה על המבקשת לדעת מטעם כזה או אחר שקיימת בעיה של פיצול דירת מגורים לשתי היחידות (ואיני סבורה שכך), הרי שניתן להסיק שהמשיבה נתנה הסכמתה לפיצול מהאישור בדבר הייעוד למגורים שניתן לבעלי היחידה 78 / 2 . בכל מקרה, כאמור, סבורני כי בנסיבות העניין קמה במקרה זה מניעות מלטעון כנגד תיקון תיאור היחידה ביידירהיי (דהיינו, מגורים).
52.
לא ברורה גם טענת המשיבות כי יימקורו של הרישום [של שתי היחידות לפי צו הבית המשותף בטעות” ובמה יש בכך כדי להועיל או לבסס מבחינה משפטית את סירובה ליתן את האישור הדרוש ללשכת רישום המקרקעין לצורך שינוי תיאור הנכס. מדובר במרשם המקרקעין וסגולותיו ומשמעותו החל מחקיקת חוק המקרקעין, ברורים וידועים. אין המשיבה יכולה לפטור עצמה ומעולו של הרישום שלפיו נרשמו שתי היחידות כיחידות קנייניות נפרדות, בטענה שנפלה בו טעות; ומבלי להצביע על מתווה משפטי ראוי שיאפשר לה להתעלם מהרישום, ככל שקיים כזה. נראה כי ככל שנפלה טעות, הרי שנפלה באישור המשיבה שניתן לצורך תיקון 2009 (נספח ד’2 לתעייצ מסוף אוגוסט 2009); טעות שאינה יכולה להטיל לפתחה של המבקשת לבדה לתקנה.
53.
המשיבה הצדיקה עמדתה גם בפסיקה שלפיה אין לכפות על רשויות המדינה את רישום בית משותף באופן שאינו משקף את המצב התכנוני. אין חולק על כך והחובה לקבל את אישור רשויות התכנון לתשריט רישום הבית המשותף אף נקבעה בחוק ובתקנות. בהתאם, כפי שהבהירה לשכת רישום המקרקעין, נדרש גם אישור המשיבה לשינוי תיאור הדירה (ייעוד). אלא שאין ענייננו כעת ברישום הבית המשותף, אשר נרשם בהתאם לדין שחל במועד הרישום, וממילא פסקי הדין האמורים אינם מתייחסים למצב המיוחד שלפנינו על מורכבותו. למותר לציין כי המצב הקיים (ייחנותיי) אינו משקף את המצב התכנוני בעניין הייעוד, שהרי ייעוד הדירות בבניין הוא מגורים; וסבורני כי בנסיבות העניין סירוב להמציא אישור בדבר ייעוד למגורים אינו הנתיב שבו יש ללכת בניסיון להסדיר את הפיצול שקיבל גושפנקא קניינית (ככל שיש דרך כזו).
54.
אציין כי לא מצאתי מקום לדון בטענת המשיבה כי בכוונתה לעשות שימוש בסמכותה לרישום הערה בדבר אי התאמה תכנונית, עניין שהועלה בסיכומים בלבד ואינו דרוש להכרעה בתובענה.
55.
מכל האמור, סבורני כי בנסיבותיו המיוחדות של העניין שלפניי, סירוב המשיבה להמציא את האישור הדרוש בדבר ייעוד למגורים, אינו כדין. יש לראות את הוועדה כמי שנתנה את
15 מתוך 16
בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו

הייפ 9599 – 02 – 18 גינזבורג נ’ ועדה מקומית לתכנון תל אביב ואח’
מסרבת ליתן אישור שכן לטענתה, הנכס אינו נכס נפרד אלא רק ייחלק מיחידת מגורים”. מכאן תובענה זו.
8.
לטענת המבקשת, עמדת המשיבות בעייתית, שכן מאז 1992 רשום הנכס כיחידה נפרדת בבית משותף ולא ייתכן שהוא רק חלק מדירה. יתר על כן, אם מדובר בחלק מדירה הרי שלאור סעיף 13 לחוק המקרקעין, התשכ”ט-1969, הנכס לא ניתן למכירה ודרוש לכאורה לבצע פירוק שיתוף (שהוא בלתי אפשרי בשים לב לרישום הקנייני הנפרד של תתי החלקות). כמו כן, הרישום הנוכחי כחנות לא תואם את השימוש בפועל למגורים ולא תואם את התוכנית החלה שקבעה כי ייעוד החלקה למגורים בלבד, כך שהותרת הרישום על כנו כייחנותיי, מנוגדת לדין. ועוד – הדירה הסמוכה הידועה כיחידה 78 / 2 , רשומה כדירת מגורים למרות שבהכרח, גם היא חלק מדירה, בהיותה החלק השני של אותה הדירה (הדירה המקורית). אם כך, מדוע בשנת 2009 הסכימו המשיבות לתקן את הרישום בגינה מייחנותיי, ליידירהיי!
לטענת המבקשת, עמדתן של המשיבות סותרת, יוצרת מבוי סתום, מנוגדת לתקינות המרשם ופוגעת בקניינה של המבקשת, שכן אין בידה למכור את הדירה במצב הנוכחי.

תשובת לשכת רישום המקרקעין 10. לשכת רישום המקרקעין טענה כי לגופו של עניין, יש להורות על דחיית התובענה כנגדה, הן מחמת אי מיצוי ההליכים לפי הדין (ערר לפי סעיף 121 לחוק המקרקעין); והן לגופו של עניין, שכן לצורך התיקון יש להציג את אישור המשיבה, כפי שנקבע במענה שניתן למבקשת ובדין הוצגה דרישה זו ע”י לשכת רישום המקרקעין. אם יתקבל האישור מהמשיבה, אין מניעה מבחינת לשכת רישום המקרקעין להמשיך ולטפל בבקשה לתיקון בהליך הדרוש כדין.

טענות המשיבה 11. לטענת המשיבה בכתב התשובה יש להורות על סילוק התובענה על הסף, לרבות מהטעם שהיה על המבקשת להגיש ערר וכן, יש לדחותה לגופה, מחמת העדר עילה.
12.

לטענת המשיבה, לפי היתר הבניה היחידות 78 / 1 ו- 78 / 2 הן דירת מגורים אחת – הדירה המקורית – ולמעשה, הנכס שבנדון הוא חדר מתוך דירת המגורים. כעולה ממסמכים בתיק הבניין, בשנות החמישים של המאה הקודמת נעשה בחדר זה של דירת המגורים (78 / 1 ), שימוש לסנדלריה שלא כדין וללא היתר ואף הוצא צו הפסקת שימוש לעסק. כמו כן, בשנות השמונים נעשה בחלק השני של דירת המגורים (יחידה 78 / 2 ) שימוש בהיתר למכון יופי (נספחים 3 – 6 לכתב התשובה). ככל הנראה, בשל השימוש כסנדלריה כבר בשנות ה- 50 של המאה הקודמת,
3 מתוך 16
2-4g
בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו

הייפ 9599 – 02 – 18 גינזבורג נ’ ועדה מקומית לתכנון תל אביב ואח’

מגורים אחת שפוצלה שלא כדין. לא ניתן כל פירוט עובדתי אשר להנפקתו של אישור זה ליחידה 78 / 2 ואף לא למסד המשפטי שאפשר לשיטתה של המשיבה, לתיתו ; ולא ניתן כל טעם שיצדיק את הסירוב ליתן אישור כמבוקש בטענה שמדובר בהכשרת פיצול הדירה יש מאין, בשים לב לכך שהמשיבה סיפקה את האישור ליחידה 78 / 2 שמהווה, כמו גם יחידה 78 / 1 , רק חלק מאותה מדירת מגורים.
17.

משכך וכפי שניתן לראות מעיון בתיק בית המשפט, ניתנו על ידי שורת החלטות בניסיון לתור אחר נסיבות מתן האישור לצורך תיקון 2009 ביחס ליחידה 78 / 2 ; ואחר המסד המשפטי המאפשר למשיבה (לפי שיטתה), בנסיבות מתן אישור זה, לסרב להמציא אישור זהה לעניין החלק האחר של הדירה המקורית, יחידה 78 / 1 . תשובה של ממש, אם בכלל, לא ניתנה עייר המשיבה גם במי מכתבי הטענות שהוגשו מטעמה. אף בסיכומיה התעלמה המשיבה מהמסמכים בעניין האישור שניתן ליחידה 78 / 2 (והעלתה טענה חדשה כאילו האישור ליחידה 78 / 2 ניתן שכן יחידה זו עומדת בתנאי שטח המינימום לדירה, עניין שאליו אתייחס בהמשך. ראו סעיף 13 לסיכומי המשיבה וסעיפים 4 – 5 לסיכומי התשובה של המבקשת).
18.
אעיר עוד כי טענות הצדדים לעיל הובאו מתוך התובענה וכתבי התשובה. במהלך ניהול התיק הוגשו בהמשך להחלטות בית המשפט כתבי טענות ומסמכים נוספים לרבות תע”צ מטעם לשכת רישום המקרקעין שבו הציגה את מהלך הדברים בקשר עם רישום הבית המשותף ותיקון 2009 (תע”צ), תיק הבניין של הנכס וסיכומי הצדדים. אתייחס לדרוש לפי העניין והצורך, בהמשך הדברים.
19.
על מנת שיעמדו הדברים לפני הקורא לצורך הדיון וההכרעה, אפרט כעת את האמור בתע”צ ובתיק הבניין.

תעודת עובד הציבור מטעם לשכת רישום המקרקעין ותיק הבניין 20. לעניין רישום הבית המשותף ביום 16 / 11 / 92 ציינה לשכת רישום המקרקעין בתע”צ, כי רישום הבית המשותף, שעל פיו כלל הבית 8 דירות ו- 2 חנויות – נעשה לפי תקנות המקרקעין (ניהול ורישום), התשייל – 1970 ונהלי האגף כפי שהיו באותה עת; ובהתאם לתשריט מהנדס אזרחי המשקף את מצב הבית ודירותיו בפועל, בהתאם לתקנה 50 לתקנות המקרקעין דאז. באותה עת לא נדרש אישור המשיבה כי הבית על דירותיו, תואם את דיני התכנון. כמו כן, לפי הוראות סעיף 52 לחוק המקרקעין מוגדרת יחידה בבית משותף כדירה, אך אין מניעה לתאר את אותה יחידה בתיאור אחר שמשקף ייעוד או שימוש ועל כן, במועד רישום הבית המשותף ובהתאם לתשריט, נרשמו היחידות (כל אחת בנפרד) כייחנותיי.
5 מתוך 16
2-4g
בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו

הייפ 9599 – 02 – 18 גינזבורג נ’ ועדה מקומית לתכנון תל אביב ואח’

מגורים” (ראו עמ’ 24 לתיק הבניין). אזכיר עוד כי כשהמבקשת פנתה מספר שנים קודם לכן לבירור בדבר ייעוד הנכס אצל המשיבה נענתה ע”י מחלקת ההנדסה (עייי אותו בעל תפקיד, מנהל המחלקה, אינג’ רבינוביץ), במסמך מיום 17 / 9 / 00 כי יילאחר בדיקה בתיק הבניין … נמצא שעל פי היתר מס’ 2021 מתאריך 3 . 11 . 83 יעוד הנכס בקומת קרקע – חדר של דירת מגורים” (נספחים 7 – 8 לתובענה).

למרות זאת, כידוע, המציאה המשיבה ללשכת רישום המקרקעין את האישור שנדרש לתיקון 2009 ביחס ליחידה 78 / 2 ובאישור זה לא צוין כי הנכס 78 / 2 הוא חלק מדירת מגורים.
25.

אציין גם כאן, כי המשיבה לא מצאה מקום להתייחס למסמכים אלה במי מכתבי הטענות הרבים שהגישה לבית המשפט; ועל אף החלטות חוזרות ונשנות של בית המשפט למשיבה להבהיר, בין היתר, את השתלשלות האירועים העובדתית שהובילה להמצאת אישור המשיבה לצורך תיקון 2009 ביחס ליחידה 78 / 2 .

26. בעניין הבקשה ביחס לנכס שבענייננו (יחידה 78 / 1 ), ציינה עוד לשכת רישום המקרקעין במסגרת התעייצ: “15. בעת שהוגשה הבקשה … לגבי תת חלקה 78 / 1 נתבקש אישור הועדה המקומית לשינוי הייעוד. ויובהר, כי לא ניתן לתקן הרישום בהסתמך לאישור שניתן 8 שנים קודם לכן מאחר ונושא הייעוד על כל המשתמע מכך עלול להיות עניין משתנה … 18. מתשובת הוועדה לבית המשפט עולה כי כעת קיימת התנגדות למתן האישור המבוקש שמקורה אינו נעוץ בעצם השימוש אלא בטענה כי תת חלקה 1 נוצרה מהפרדת חדר מדירת מגורים אשר אינו תואם את ההיתר המקורי של הבית והיא אינה מהווה יחידה עצמאית. 19. מתשובת הוועדה עולה לכאורה כאילו בוצע הליך של תיקון צו של פיצול הדירה – ולא היא. כפי שהובהר לעיל בעת רישום הבית המשותף במקור הוגש תשריט המשקף את הבית ודירותיו ומדגים את היחידות בקומה הראשונה, כאשר לא בוצע כל הליך של פיצול מאוחר יותר מבחינה רישומית. בפועל, כיום כל אחת מתתי החלקות רשומה בבעלות נפרדת. 20. ככל שיומצא האישור המבוקש, לא תהיה מניעה לקידום הליכי התיקון לאחר משלוח הודעות לפי סעיף 145 לחוק המקרקעין ומתן הסכמות, ככל שנדרשות כאלו, בהתאם לזכויות ביחידה נשוא התיקון”.
7 מתוך 16
2-4g
בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו

הייפ 9599 – 02 – 18 גינזבורג נ’ ועדה מקומית לתכנון תל אביב ואח’

להניח כי אישור המשיבה בדבר הייעוד למגורים ניתן תוך מודעות לפיצול הדירה המקורית ללא היתר ומכל מקום, ברי כי המשיבה צריכה הייתה לדעת (אין טענה שהמשיבה לא ידעה וכיוצייב. כאמור, לכל אורך הדרך המשיבה לא התייחסה לכך; ובסיכומיה טענה בסעיף 13, כי האישור לצורך תיקון 2009 ניתן לנוכח עמידתה של יחידה 78 / 2 בתנאי שטח המינימום לדירה). ז. “בהסתמך על אישור המשיבה כי מדובר בבניין מגורים” הוצא ע”י לשכת המקרקעין צו התיקון 2009 ביחס ליחידה 78 / 2 , כך שתיאורה שונה מייחנותיי ליידירהיי (ס’ 14 לתע”צ).
28.
כאמור, המבקשת מבקשת אף היא לתקן את תיאור היחידה בפנקס הבתים המשותפים מייחנותיי ליידירהיי ואילו המשיבה מתנגדת להמציא את האישור הנדרש. כפי שציינה בצדק לשכת רישום המקרקעין, התנגדות המשיבה לא נובעת מן השימוש בפועל ביחידה (שהוא שימוש למגורים) אלא נעוצה בטעמים אחרים, של מתן הכשר כביכול לפיצול הדירה המקורית, שנעשה שלא כדין.
29.
בצדק ציינה גם לשכת רישום המקרקעין, כי לא נעשה על ידה בשלב כלשהו הליך של פיצול קנייני, אלא הפיצול לשתי יחידות נפרדות הוא עובדה קיימת כאשר כל אחת מן היחידות רשומה מלכתחילה, כבר עם רישום הבית המשותף, כיחידה נפרדת ובבעלויות שונות, ומבלי שנעשה כל תיקון בעניין זה לאחר רישום הבית המשותף.
30.
השאלה היא האם במכלול הנסיבות כאמור מעוגן סירובה של המשיבה בדין.

דיון והכרעה 31. המשיבה מסרבת ליתן למבקשת, הבעלים של יחידה 78 / 1 , את האישור בדבר ייעוד הנכס הדרוש לצורך תיקון תאור הנכס בלשכת רישום המקרקעין מייחנותיי ליידירהיי, בטענה שבכך יש כדי להכשיר את פיצול הדירה המקורית לשתי יחידות, מבלי שניתן לפיצול היתר כדין. זאת, על אף האישור שסיפקה המשיבה ללשכת רישום המקרקעין בדבר ייעוד הדירות בבניין למגורים לצורך אותו תיקון בעניין היחידה 78 / 2 , שהיא חלקה האחר של אותה דירה מקורית, שפוצלה כביכול.
32.

אבהיר כי המשיבה מתנגדת גם להמציא את אותו האישור בדבר ייעוד הדירות בבניין למגורים, כפי שניתן בעבר לבעלי היחידה 78 / 2 לצורך תיקון תאור היחידה 78 / 2 מייחנותיי ליידירהיי. להזכיר, מדובר באישור כללי שלפיו ייעוד כל הדירות בבניין למגורים (יי… מדובר
9 מתוך 16