קס
בית משפט לענייני משפחה בתל אביב – יפו
24 ספטמבר 2019
תלה”מ
42819 – 04 – 19 ג. ב. נ’ ב. דיון נ. הורי
לפני כבוד השופט ארז שני
התובעת:
ד. ג.
ב.
נגד
הנתבע: א. ב. נוכחים: התובעת וב”כ – עו”ד ענבר שנהב; עו”ד הדס וידל הנתבע וב”כ – עו”ד ורד לוי
החלטה
מסתבר כי כל כמה שינסו בני האדם להימנע מתופעות בלתי רצויות גם על דרך קביעת כללים ותקנות, לעולם יימצא מי שימצא את הדרך להתחכם להם ולעולם יימצא מי שיסבור כי ניתן להתעלם מתוצאות הנוכחות בשטח, על דרך ייכיסוייי המצב במלל.
בינואר 2019 השיק מחוז תל אביב – יפו מה שהוא כינה אז ייפיילוטיי, שמטרתו מניעת ניתוק קשר בין הורים לבין ילדים, מה שייזכהיי בכותרת: יימניעת ניכור הוריי.
משהשתרש הביטוי במקומותינו מצאתי עצמי מסביר כי ניכור הורי במובנו הפסיכולוגי אינו זהה למושג ייניכור הורייי כפי שהשתרש בעיני הציבור. בעיני הציבור הפך ניכור הורי, בעצם, לתיאורו של מצב בו נגרמת הפרעה או נתק בקשר בין הורה לבין ילדו.
אמרתי בשעתו כי התופעה אינה מגדרית ואפילו מצאתי עצמי נושא לביקורת בפיהם של מי מארגוני הנשים, בנימוק שגברים אלימים מנכרים ונשים מנכרות רק כשהמשטרה אינה מוכיחה ונכשלת מלהוכיח פגיעה אלימה או מינית בקטין.
מדובר, כמובן באבסורד לא רק בגלל שכאשר נקבע שהורה לא פגע בילדו אי אפשר להמשיך ולייחס לו דמות של פוגע גם אם הקביעה היא בהעדר ראיות, אלא מפני שגם הכופרים בקיומה של
משפט וכו’ – אותו הורה נוהג שלא כחוק ולמעשה מודע לכך שהוא מנהל יימסעיי אשר מוביל לניכור הורי ועל כך הוא מוסיף אף מתן מגורים לקטין כאשר מסרב הוא לשהות עם אמו.
אמירות מיתממות האומרות כי הופר פסק הדין הואיל ולקטין לא היה לאן ללכת, כי כך הקטין רוצה, אין אני יודע ולא לימדו אותי להיות הורהיי או ייאיך להתגרשיי – אמירות אלה הן למעשה יימס שפתייםיי אשר מכסה על מעשי רשעות.
ומדוע אומר אני רשעות?
ראשית, המחקר הגדיר חתירה לניכור הורי וניכור הורי כהתעללות בקטין;
שנית, כי הקטין נכנס לכפל נאמנויות ומכביד בכך על אחותו ;
שלישית, הקשבתי לאב. מדובר באדם נבון ואין לי כל ספק כי ידע לאן הדרך מובילה, הוא אשר יזם אותה והוא אשר ייקצר את פירותיהיי לשיטתו, הן לעניין בריחת הבן אמו לסוף שבוע והן בבחירתו שלא לאפשר טיסה עם האם, כדי לבקר את סביו בסרביה כנהוג במשפחה, הן בהיותו מצוי בבית האם שלא בגופו אך בביקורים הבלתי פוסקים שהוא מבצע ובדיווחים שהוא מבקש מן הילדים על כל אמרה של האם היכולה לשרת אותו, מכתב לשופט. למעשה, האב הפך את הילדים כלי למטרותיו.
לא פלא שפקידת הסעד דיברה על תהליך פוגעני ומדאיג המשפיע אף על הבת, תוך שהיא מציינת במפורש כפי שקבע אף כבוד השופט אליהו (סעיף 3 בהחלטה, שם) כי הילדים הדגישו מאוד את עליונותו והשפעתו של האב על הילדים בכל רובד חייהם, גם כשהם במחיצת האם.
במילים אחרות וכאן יינדחף” לתמונה ניסיוני ארוך השנים בתחום משפט המשפחה, הצדדים אולי נפרדו, אך האב לא יישחררי את האם ועודנו מושל ונוכח בחייה אם לא בחיי הזוגיות אזי באמצעות הילדים, על-מנת להשיג מהם ייהכרהיי כי הוא זה אשר צדק בהליך הגירושין ולא היא.
ילדים אינם כלי למאבק גם לא לסיפוק צורכיהם הרגשיים של הוריהם. המסוגלות להתעלם מן הנזק הנפשי האדיר הנגרם לקטין בתהליך כזה כפי שמציינת אף פקידת הסעד ובלבד שתושג ייהכרהיי בעובדה שהאב הוא בעיני עצמו קורבן, היא בלתי לגיטימית לחלוטין.
אמרתי כבר, מדובר בהתעללות לקטין אשר אינו מסוגל בגילאי 10 ו- 12 לפתח עוצמות רגשיות אשר ידחו מעליו את הדרישות של מי מההורים.
לא בכדי שאלתי את האב האם רואה הוא עצמו כקורבן או כמסכן בהליך אשר נוצר וזה האחרון השיב לי שאין הוא מראה זאת לילדים.
ער אני לסנקציה הכספית אשר קצב כבוד השופט אליהו נגד האב בהחלטתו מיום 16 . 09 . 2019 , גם לשאלה אשר העלתה באת כוח האם, האם די בכך שמא מדובר בסנקציה שלא קל לממשה.
לטעמי, הסנקציה אשר קבע כבוד השופט אליהו נכונה היא ואין היא באה אלא כחלק מעניין נוסף שבהחלטתו, הייחייי במקביל לו – לאמור, הפניית התיק לנוהל העוסק בטיפול בניכור הורי. במילים אחרות, הסנקציה אינה אלא כלי אחד ואין היא רשימה סגורה.
הסברתי בשעתו כי הטיפול בהורה מנכר מעדיף לעולם את יימודה ועוזב ירוחם”. אלא שימודה ועוזב ירוחם” הוא קצה הסקאלה כאשר בקצה הקיצון האחר (וראה גם פסק דינו של בית המשפט המחוזי בעניין זה) עשוי הורה מנכר למצוא עצמו מאבד לזמן מה את הקשר עם ילדיו, ניצב בפני הליכים הנוגעים לחוק העונשין ועוד.
באמצעה של הסקאלה יש לו לבית המשפט גם ייארגז כליםיי מתון יותר, כזה הנלמד מכוח אנלוגיה מחוק ההוצאה לפועל ויכול הורה החותר לניכור למצוא עצמו לתקופת מה ניצב לא רק בפני סנקציות כספיות, אלא בפני הצורך להפקיד את רישיון הנהיגה שלו, למצוא עצמו בפני הגבלות בנקאיות ולא בקלות ירצה בית המשפט לראות הורה מנכר מאחורי סורג ובריח בגין הפרת הוראה חוקית.
מספר אני את כל האמור לעיל לא רק כדי לשרש שמועות ולפיהן מעביר בית המשפט משמורת או מנתק קשר בין הורה מנכר לבין ילד על נקלה – ההפך הוא הנכון.
מספר אני זאת לאב בעיקר על מנת שימנע עצמו וימנע מעצמו את כל שציינתי לעיל.
אומר לי האב ועוד יותר אומרת לי באת כוחו שדעתה נכבדה בעיניי, בבחינת יימרשי הבין ולמדיי ואומרת היא עוד כי לכל אחד מגיע צ’אנס.
אם נאמר את האמת, את שלב הצ’אנסים כבר מיצה האב מזמן וכדי הטחה בכבוד השופט אליהו שהוא אנטי כלפיו.
אלא שבהולכנו במדרג, קובע אני בזאת כי אם לא ישהו הקטינים עם אמם בזמן אשר
נועד לכך בעטיו של האב, אראה בכך בבחינת הפרת הוראה חוקית ומכאן אמשיך ואתקדם במקצה הסנקציות שבדין ככל וכפי שאדרש.
תואיל המזכירות לקבוע מועד דיון נוסף בעוד כ- 60 ימים מהיום על-מנת שנוכל לדעת האם שבו הדברים למסלולם, האם הוחל בטיפול רגשי אם לאו והאם מתקיימים זמני השהות במלואם.
כבר לעת הזו אוסר אני על הצדדים ובפרט על האב, לקיים כל תקשורת עם הקטינים בעת שהותם אצל ההורה האחר, בין בהודעות ובין בשיחות.
