לא מצאת פסק דין שחיפשת? ניתן לעשות חיפוש מתקדם ולמצא את כל רשימת פסקי הדין!

בית משפט השלום בתל אביב – יפו
ת”א
4903 – 05 – 17 דלל ואח’ נ’ אוניל בניה בע”מ ואח’
לפני כבוד השופט עדי הדר
התובעים:
1.ציון דלל 2.ליסה דלל
נגד
הנתבעות:
1.אוניל בניה בע”מ 2.תמוז 38 בע”מ
פסק דין
לפני בימייש תביעת רוכשי דירה נגד הקבלן לפיצוי בגין איחור במסירה וירידת ערך.
כתב התביעה

1. התובעים טענו בכתב התביעה שהוגש ביום 4 . 5 . 17 כי הדירה שרכשו מהנתבעות נמסרה באיחור של כשמונה חודשים ולכן ביקשו לחייבן בתשלום פיצוי בסך של 127 , 557 ₪, ונכון ליום 27 . 4 . 17 הסך של 129 , 790 ₪.

עוד נטען כי בהתאם לחוות דעת שמאי נגרמה לדירת המגורים ירידת ערך בשל מספר ליקויים תכנוניים, כאשר לצרכי אגרה הם העמידו תביעתם בגין ירידת ערך על סך של 100 , 000 ₪.

סה”כ סכום התביעה 229 , 790
.
התובעים ביקשו מבית המשפט לעשות שימוש בסמכותו בהתאם לתקנה 45 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמייד 1984- (להלן : “התקנות”) וליתן לתובעים היתר לפיצול סעדים.
כתב הגנה

2. לאחר מתן מספר ארכות להגשת כתב הגנה, כבוד הרשם הבכיר צ’כנוביץ’, כתוארו דאז, דחה בקשה נוספת לארכה והנתבעות הגישו כתב ההגנה ביום 27 . 7 . 17 , אליו צורפה בקשה לסילוק התביעה על הסף. בכתב ההגנה, הנתבעות התייחסו לשני רכיבי כתב התביעה כלהלן :
1 מתוך 36
בית משפט השלום בתל אביב – יפו

ת”א 4903 – 05 – 17 דלל ואח’ נ’ אוניל בניה בע”מ ואח’
35. מכיוון שההסכם סייג מתן דיור חלוף בהעמדת דירה בסטנדרט מסוים, מכאן שגם מסיבה זו, דין הטענה להדחות.
36. הטענה כי התובעים היו אמורים לבחור הדירה, לא מעוגנת במכתב עליו הסתמכו הנתבעות, או בכל מסמך אחר. לכן, גם טענה זו נדחית.
טענת הנתבעות כי התובעים הסכימו בהסכם המכר לדחייה של שלושה חודשים במסירת הדירה
37. הנתבעות טענו כי סעיף 7ב’ להסכם זיכה אותן בפטור מתשלום פיצוי בגין איחור במסירה יובלבד שתעמיד לרשות הרוכש דיור חלופי של שלושה חדרים לפחות (כדוגמת מלון מנדרין) ותישא בעלות הובלה אל הדיור החלופי וממנו וזאת אך ורק לתקופה של שלושה חודשים”.
לאחר איחור של שבעה חודשים וחצי, הנתבעות העמידו דיור חלופי לתובעים ובגין תקופה זאת, התובעים לא ביקשו פיצוי.
38. אין מקום לטענת הנתבעות כי סעיף 7בי זיכה אותן בפטור מפיצוי בגין איחור במסירה במשך שלושה חודשים, ללא קשר לפרק הזמן בו ניתן הדיור החלוף בפועל שכן קבלת טענה זו מעניקה לנתבעות פטור מתשלום פיצוי הקבוע בחוק, ללא הצדקה.
39. בימיש מוצא חיזוק למסקנה זו בעובדה שסעיף בי המקורי אכן קבע פרק זמן של דחיה בת 3 חודשים, אולם הסעיף נמחק. מכאן שלא הייתה הסכמה ליתן לתובעים דחיה יעל החלקיי בת 3 חודשים ללא תלות בדיור חלוף בפועל.
4 . 6
טענת הנתבעות כי התובעים הסכימו בהסכם השינויים לדחייה של 90 ימי עבודה שהם חודשים

40. טענה נוספת של הנתבעות, היא שהתובעים הסכימו בהסכם השינויים שנחתם ביום 22 . 6 . 15 לדחיית מועד המסירה בתשעים ימי עבודה שהם 4 . 6 חודשים.
גרסת הנתבעות
41. הנתבעות ייחדו משקל רב לטענה זאת כמפורט להלן :
11 מתוך 36
בית משפט השלום בתל אביב – יפו
ת”א
4903 – 05 – 17 דלל ואח’ נ’ אוניל בניה בע”מ ואח’
התובעים בחרו בחוסר תום לב משווע להסתיר מידע רב מבית המשפט ולהפנות את מלוא האשמה לנתבעות בטענתם כי נגרם איחור במסירת הדירה עקב התנהלות הנתבעות, קבלן המשנה והספקים השונים, דבר שאין בו דבר וחצי דבר וחוטא לאמת ולעובדות.
התובעים דרשו מהן לבצע שינויים רבים וביניהם: הנמכת גבס בתקרות, הזזת דלת, פתיחה ותיקון עבור גופי תאורה, שינויים בתוכניות החשמל, עבודות אינסטלציה שונות כגון: ביטול אמבטיה והחלפת מקלחון, התקנת תעלות ניקוז בחדרי רחצה, התקנת תעלות ניקוז, ועוד. נטען כי אין מדובר בשינויים ייסתמיים” ושטחיים כטענת התובעים. מדובר בשינויים שרובם מורכבים ומכל מקום, ברור כי כל אלו מאריכים משמעותית את זמן העבודה.
התובעים התנהלו בעצלתיים, התמהמהו זמן רב בבחירת והספקת המוצרים ולמרות דרישות חוזרות ונשנות מצד הנתבעות והקבלן המשיכו בהתנהלותם האיטית והמבולבלת בכל הקשור לשינויים שביקשו ומשכך לא יכלו הנתבעות לסיים את העבודות.

כך למשל, כבר ביום 26 . 1 . 2015 פנו הנתבעות לתובעים במכתב בו מבקשות הנתבעות מהתובעים לזרז את בחירת חומרי הגלם והזמנת השינויים עד לא יאוחר מיום 10 . 2 . 2015 . זאת, לאחר שכבר נתנו להם הנתבעות, לפנים משורת הדין, ארכה עד ליום 31 . 12 . 2014 להחליט על בחירותיהם ולהעביר אליהן את תכניות השינויים. עם זאת, התובעים המשיכו בהתנהלותם הקלוקלת וכך עוד בחודש מרץ 2016, ואף לאחר מכן, לא בחרו התובעים את כל השינויים שביקשו לבצע בדירתם ולא סיפקו את המוצרים שהיה עליהם ובאחריותם לספק לצורך התקנתם.
עד לחודש מרץ 2016, לכל הפחות, דהיינו, 6 חודשים ממועד המסירה הראשוני המצוין בהסכם, התובעים לא העבירו לנתבעות הזמנת שינויים וכן לא סיפקו את המוצרים ואזי על פי ההסכם נדחה מועד המסירה לתקופה זו לכל הפחות.
כמו כן, נטען כי בשל מורכבות השינויים שדרשו התובעים ותלות הנתבעות בתובעים, הובהר לתובעים והוסכם על ידם כי בכל מקרה של שינויים ייתכן כי מועד המסירה ידחה.
מטעם זה ובהתאם לכך אף הסכימו התובעים כי דחייה של 90 ימים לא תהווה איחור במסירת הדירה.
הנתבעות סיכמו וטענו כי לא נגרם כל איחור במסירת הדירה. זאת על אחת כמה וכמה נוכח הסכמות הצדדים במפורש בהסכם וכן נוכח העובדה כי מסירת הדירה נדחתה עקב התנהלות
13 מתוך 36
בית משפט השלום בתל אביב – יפו

ת”א 4903 – 05 – 17 דלל ואח’ נ’ אוניל בניה בע”מ ואח’
הצפות אלה פגעו קשות במבנה כולו ובעיקר בדירה הממוקמת מתחת לדירת התובעים. חור גדול נפער במקום בו ממוקמת האמבטיה של התובעים. הדייר בקומה שמתחת, אשר בתקרתו נפער החור, התעקש לעצור את העבודות ולעבות את התקרה שלו בבטון.
עיבוי זה לא רק שגרם לעיכוב ניכר בהשלמת העבודות, אלא שהפך את המשך העבודה בדירת התובעים למורכבת ולעיתים לבלתי אפשרית.
הוספת שכבת הבטון שינתה את גובה הרצפה בדירת התובעים, מה שאילץ את קבלן המשנה לבצע את רוב עבודות האינסטלציה מעל הריצוף.
תוספת הבטון גרמה לקושי רב בביצוע שיפועים במערכות האינסטלציה בדירה. כתוצאה מכך ביקשו הנתבעות לבטל את האמבטיה בדירת התובעים. לאחר שהתובעים התנגדו, אלתרו הנתבעות פתרון לא חוקי, המהווה סכנה של ממש. אם בכך לא די, חדר האמבטיה הוקטן באופן משמעותי ביחס לתוכנית המקורית.
בספטמבר 2015 הייתה הדירה רחוקה מהשלמה. כדי לקצר ולו במעט את מועד המסירה הציעו התובעים לוותר על התוספות שביקשו ואשר טרם בוצעו. הנתבעות שהיו אמורות לקפוץ על ההצעה, סירבו להחזיר יותר משליש מהכספים בגין עבודות שלא בוצעו, ללמדך על העדפות הנתבעות בזמן אמת ועל העובדה כי לא שם טמון העיכוב.

בנובמבר 2015, חודשיים לאחר המועד שנקבע למסירה, נמסר לתובעים בכתב כי הדירה תהיה מוכנה למסירה ביום 15 . 1 . 2016 .
בהסתמך על הודעה זו, התקשרו התובעים בהסכם למכירת דירת המגורים שלהם. התובעים הוסיפו מרווח ביטחון סביר, והתחייבו למסור דירתם לקונים ביום 15 לאפריל 2016.
בהגיע מועד המסירה ניצבו התובעים מול שוקת שבורה, עת התברר כי הבניין רחוק מלהיות מוכן למסירה.

ביום 15 . 4 . 2016 נאלצו התובעים לפנות את דירתם הקודמת ולמוסרה לקונים. בחוסר ברירה ארזו התובעים את כל רכושם והעבירו אותו לאחסון, כאשר הם עוברים לגור על מזוודות בחדר במלון.
15 מתוך 36
בית משפט השלום בתל אביב – יפו

ת”א 4903 – 05 – 17 דלל ואח’ נ’ אוניל בניה בע”מ ואח’

ביום 24 . 4 . 16 מר אדרי מודיע לתובעים כי לא יקבלו הדירה אם לא ישלמו יתרת החוב על הדירה. מכיוון שהתמורה עבור הרכישה שולמה עוד קודם לכן, הכוונה כנראה לסך בשווי של 59 % מהתשלום עבור השינויים במועד המסירה, בהתאם לסעיף 3 . 3 להסכם השינויים. על פי הסכם השינויים מלוא שווי ביצוע השינויים עמד על סך של כ- 52 , 000 ₪ בתוספת מע”מ.
ממצאי ומסקנות המומחה מטעם בימ”ש

44. המומחה מטעם בימ”ש דן בטענת הנתבעות בסעיף 10 לחווייד. המומחה הגיע למסקנה כי מהמסמכים שנמסרו עולה שהיתר בניה לשינויים התקבל רק בתאריך 3 . 11 . 15 , כ – 4 . 5 חודשים לאחר הסכם התוספות, יימשמע שהמבנה לא היה מוכן/ ולא קרוב למסירה ועל כן אין (הסכם השינויים – ע.ה) הוא מהווה גורם מעכב שיש להביאו בחשבון”. המומחה נחקר ע”י הנתבעות בסוגיה זאת החל מעמוד 36 ועמד על עמדתו כי ייהפעילויות האלה לא מנעו לקבלת טופס 4יי.

45. המומחה הצביע על כך שבסעיף 7חי נקבע כי מסירת הדירה תתבצע לאחר קבלת טופס 4. טופס 4 ניתן ביום 13 . 3 . 16 .
המומחה ציין כי בניגוד לאמור בסעיף 7ט’ להסכם המכר לא נמסר לידיו מכתב הנתבעות המודיע לתובעים שהדירה מוכנה למסירה.

המומחה הסיק על פי המסמכים שנמסרו לו שהדירה לא הייתה מוכנה למסירה לפני המועד בו נמסרה בפועל והעריך שמסירת הדירה לתובעים התבצעה באיחור של 7 . 5 חודשים.
46. בנוסף, התובעים הפנו בסעיף 21 לסיכומיהם למסמכים ועדויות מהם עלה שהנתבעות לא היו ערוכות מול הספקים, לרבות עדות מר צדוק, עד הנתבעות, לגבי חוסר בהירות ביחס למוצרי גמר ותקלות יוצאות דופן במהלך בניית דירת התובעים ייעת קרסה רצפת חדר האמבטיה וחור נפער בגג הדירה שלמטה” (ראה עדותו החל מעמוד 27).
47. התובעים עמדו בסיכומיהם על כך שהנתבעות לא ביססו בחווייד מטעמם הטענה כי פרק הזמן לגביו קיבלו פטור אכן היה דרוש לביצוע העבודות. כמו כן, מי שערך ההזמנה, מר זינגר לא זומן על ידי הנתבעות לעדות, למרות שנטל הבאת הראיות חל בעניין זה על הנתבעות. העד שזומן, מר קינסטלר, לא ידע להסביר בעמוד 28 את פרק הזמן הנדרש לביצוע השינויים.
48. הנתבעות טענו בסיכומיהם כי התובעים הרחיבו חזית משום שטענו לראשונה בסיכומיהם כי על הנתבעות הנטל להוכיח כי התקופה שנקבעה בהסכם השינויים סבירה וכי נוכח מועד קבלת היתר
17 מתוך 36
בית משפט השלום בתל אביב – יפו

ת”א 4903 – 05 – 17 דלל ואח’ נ’ אוניל בניה בע”מ ואח’
המומחה העיד בעמוד 20 כי יבמשך 25 שנה ניהלתי פרויקטים למכביר, גם של יחידות דיור, כך שלוחות זמנים קרובים ללבי ואני מכיר אותם.”. הנתבעים לא העמידו ראיות לשלול עדות זאת, לרבות פסיקה ובה ביקורת על חוסר התאמת המומחה למשימה שבימייש הטיל עליו.
53. בנוסף, הנתבעות אישרו בסעיף 39 לסיכומיהם כי אינן טוענות ייכי ביצוע השינויים לבדם הם שגרמו לעיכוב במסירת הדירה”. כאמור לעיל, כפי שעלה מהראיות ומחווייד המומחה מטעם בימייש, ביצוע השינויים לא גרם לעיכוב במסירת הדירה, אלא מחדל הנתבעות לקבל טופס 4 עד מרץ 2016.

54. לעניין זה, בימייש התרשם שהמחדל העיקרי של הנתבעות כלפי התובעים היה כאשר נקבו בלות זמנים שלא לקח בחשבון מורכבות בניה על בניין קיים, וחוסר ניסיונו של הנתבעות בביצוע בנייה בתנאים אלה, כפי שהסביר בפרוטרוט האדריכל ליננברג ביום 7 . 5 . 19 : ” כן. קודם כל אני אדריכל 25 שנה. ביצעתי לא מעט פרויקטים מאוד מאוד מורכבים, עוד לפני שהתמייא יצאה לאוויר העולם ככה שאני יודע בדיוק לאבחן מתי הפרויקט מורכב, מתי הפרויקט הוא פשוט. אני לא אגיד לך שזה הפרויקט הכי מסובך שביצעתי, אבל אין ספק שהפרויקט הזה כמו רוב הפרויקטים של תמ”א 1, היה מסובך. אתה מקבל לידך סט של תוכניות, מה שבנוי בפועל זה לא מה שבאמת תוכנן. נסיבות שאף אחד לא יתחיל לחפור בארכיאולוגיה של 30 , 40 , 50 שנה לאחור. ומדי פעם אתה מגלה קורת בטון שלא הופיעה בשום מקום ואתה חייב להתמודד איתה. צינור ביוב שהוזז ממקומו, ועוד כהנה וכהנה. זה בהחלט היה פרויקט מסובך. ש: אז נקודה אחת שנגעת בה עכשיו זה כל מיני הפתעות לא צפויות בתוך המבנה עצמו? ת: נכון. ש: היו עוד קשיים? כן, היה את העניין, היה את עניין המעלית. אנחנו תכננו מעליות באופן כזה שהיום כבר לא ניתן לתכנן מעליות ככה. כלומר במילים אחרות הבניין הזה היום, ש: לא היה מקבל טופס, ת: לא, הוא לא היה נכלל ניגש לטופס 4, כי לא ניתן היה לתכנן אותו. אבל כשאנחנו התחלנו לתכנן את הבניין, כב’ הש’ הדר; תזכיר לי מה הייחוד של המעלית? העד, מר ליננברג: המעלית, כן, אין קשר בין המעלית לבין גרם המדרגות. כב’ הש’ הדר: אה, העד, מר ליננברג: זה, או-קיי. יש גרם מדרגות בליבת הבניין, כב’ הש’ הדר: היא נכנסת לדירות! העד, מר ליננברג: כן. והמעלית היא מעלית חיצונית ואין קשר ביניהם. כב’ הש’ הדר: ואז איך היא נכנסת לדירות? יש שתי מעלית לכל צד?
19 מתוך 36
בית משפט השלום בתל אביב – יפו

ת”א 4903 – 05 – 17 דלל ואח’ נ’ אוניל בניה בע”מ ואח’
העד, מר ליננברג: שלא אמון, לא בא לנצנץ, אבל כאדריכל כן? לפרויקט, כמגיש עורך הבקשה, לא, לא נכנסתי לסוגיית, כב’ הש’ הדר: תודה ענית לי. שאלה הבאה. העד, מר ליננברג: אבל רק ככה לסגור את המעגל, כב’ הש’ הדר: כן, תסגור. העד, מר ליננברג: כן? הקושי בתמ”א 38 אתה תמצא היום, מעט יזמים ספורים, וקבלנים ספורים שבכלל רוצים להתעסק עם החיה הזו. ואני חושב שזו ההוכחה הטובה, הטובה ביותר לזה שאתה פה זה היה קשה מאוד לביצוע. לבנות לאנשים על הראש, עם כל הבלתמים האלה, מעט מאוד אנשים ראויים רוצים להסתכל, להתעסק עם זה. עוייד באומל: אז מה שאני מבין בעצם ממך שגם היה, כב’ הש’ הדר: אלא אם כן אדוני, אלא אם כן עושים תמ”א 2 או תמ”א 3, העד, מר ליננברג: נכון. נכון. 2, כב’ הש’ הדר: בהריסה ובנייה מחדש. זה גם אפשרות. אבל אתה אומר, לבנות על מבנה קיים, מעטים, העד, מר ליננברג: מעטים. אתה היום תחפש קבלן שעושה את זה, יהיה לך קשה מאוד למצוא.”
56. ראה גם דבריה של גב’ פורת בעמוד 61 בשורה 23: “מה שקורה, תראה, תמ”א 38 על 1, שזה בונים על בניין קיים זה מוצר בעייתי. זה מוצר בעייתי. לא רק אצלנו, בכל המקומות.”
57. לנוכח האמור לעיל, בימיש דוחה טענת הנתבעות לפיה האיחור במסירת הדירה נגרם עקב מחדלי התובעים להגיש תכניות השינויים, או בגין מחדלים אחרים של התובעים. כאן המקום לציין, כי גם אם בפרקי זמן מסוימים, הנתבעות המתינו לביצוע פעולות ע”י התובעים, באותם מועדים, ממילא, הנתבעות לא השיגו טופס 4 לאכלוס הבניין.
58. בנוסף למחדל המהותי לגבי מועד קבלת טופס 4 לאכלוס הבניין, שלא נטען ולכן לא הוכח שנובע ממחדלים או מעשים של התובעים, וקביעת לוח זמנים בהסכם עם התובעים שלא הביא בחשבון מורכבות הבנייה על בניין קיים, וחוסר ניסיונו של הנתבעות בבניה בתנאים אלה, עבודת הנתבעות הייתה רשלנית.
59. ולראיה, הוכח לפני בימיש כי ארעה תקלה חמורה בבניית הדירה, עת נפער חור ברצפת הדירה ובעת מסירת הדירה התברר שאין התאמה בין מידות השטחים בפועל לבין מידות השטחים הנדרשות.
21 מתוך 36
בית משפט השלום בתל אביב – יפו

ת”א 4903 – 05 – 17 דלל ואח’ נ’ אוניל בניה בע”מ ואח’
66. בעניין שמש, בימייש העליון מצא להתייחס לאפשרות בה קבלן ינסה לפטור עצמו מתשלום פיצוי על פי חוק המכר (דירות) תשל”ג 1973 (להלן :ייחוק המכר דירותיי) ע”י יצירת תניית פטור ייהמתחפשתי לתנייה שעניינה יצירת מועד מסירה חדש: ייל2. לכאורה, עצם האפשרות לקבוע מועד חוזי חדש אינה נוגדת את הוראות החוק, שהרי האיחור במסירת הדירה יימנה על פי החוק רק מן היום שעליו הוסכם כיום המסירה. זאת, בשונה מתניית פטור מחבות בגין איחור במסירה. יש אפוא לבחון בכל מקרה ומקרה האם בפנינו הסכמה עדכנית על מועד המסירה או שמא תניית פטור המוצגת” או “המתחפשתי לתניה שעניינה הסכמה על מועד מסירה חדש, אך בפועל נועדה לפטור את הקבלן מחובת הפיצויים המוטלת עליו מכות החוק.”
67. לענייננו, וכאמור לעיל, מברור טענות הנתבעות לגבי התמשכות עבודות השינויים עלה כי טענות אלה אינן מעלות או מורידות, לעניין ציפית הנתבעות לעצירת מניין הימים לגבי חובתן לפצות התובעים שכן פרק הזמן שהוקדש לביצוע השינויים נבלע בתוך תקופת האיחור. לא העיסוק בביצוע השינויים גרם לאיחור, אלא מחדלו של הנתבעות לקבל היתר בניה לשינויים וטופס 4.
68. מכאן שהניסיון של הנתבעות לפטור עצמן מתשלום פיצוי, ללא קשר לסיבה לאיחור במועד המסירה, נועד בפועל לפטור את הקבלן מחובת הפיצוי בגין איחור במסירה המוטלת עליו מכות חוק המכר הדירות.
69. אשר על כן, גם הטענה כי התובעים הסכימו כביכול לוותר על זכותם לקבלת פיצוי בגין איחור במסירה, כנגד הסכמת הנתבעות לביצוע שינויים בדירה, נדחית.
הטענה כי התובעים לא שילמו התמורה במועד
70. הנתבעות טענו כי התובעים לא עמדו במלוא התחייבויותיהם על פי ההסכם ולא שילמו את התמורה במועדה כפי שהתחייבו, ולכן אין הנתבעות מחויבות לסד הזמנים הקבוע בהסכם.
הנתבעות טענו בנוסף כי, לכל הפחות, האיחור הניכר של התובעים את מועדי תשלום התמורה גורר דחייה של מועד המסירה בתקופה הזהה לתקופת האיחור, דהיינו, דחייה של 60 ימים לפחות.
71. התובעים טענו בכתב התשובה לכתב ההגנה כי הנתבעות איתרו בדף התשלומים איחור לכאורה בביצוע אחד התשלומים, וכעת מנסות להיתלות בעניין זה כדי להצדיק את מחדליהן. דא עקא, התשלום נעשה במועד בו נעשה בהסכמה ולא באיחור. בסיכומיהם, התובעים טענו כי אין קשר בין האיחור בתשלום לבין האיחור במסירה.
23 מתוך 36
בית משפט השלום בתל אביב – יפו

ת”א 4903 – 05 – 17 דלל ואח’ נ’ אוניל בניה בע”מ ואח’
בעיכוב הארוך. ברי, כי ככל שמכון התקנים היה אשם בעיכוב, היה על הנתבעות להפנות את התביעה כלפי מכון התקנים בדרך של שליחת הודעה. העובדה שהנתבעות לא עשו כן, מדברת בעד עצמה ומלמדת על קלישות הנטען.
78. בנוסף, התובעים הפנו בסיכומיהם לחקירת גבי פורת בעמוד 61 עת אישרה כי הסעיף לגבי מתן פטור לנתבעות מפיצוי בגין איחור במסירה מסיבה שאינה בשליטת הנתבעות, נמחק לדרישת התובעים ולא היווה חלק מההסכם.
התובעים הסבירו בסעיף 18 לסיכומיהם הסכמת הנתבעות לוותר על אותו סעיף בכך שהנתבעות התקשו במכירת דירות בבניין והתובעים היו הראשונים לרכוש דירה (עובדה זאת אושרה בחקירת גבי פורת) ולכן היה חשוב לנתבעות לרצות אותם עד למועד המכירה.

79. הנתבעות עמדו בסיכומיהן על הטענה לפטור מאחריות עקב הוראת רשות מחייבת שכן “המעלית תוכננה בהתאם לדרישות הנתבעות של מכון התקנים הישראלי ובהתאם לתכנון זהה בפרויקטים אחרים, במסגרת בדיקת מעליות בבניין שבוצעה ביום 25 . 10 . 15 שינה מכון התקנים את דרישותיו ודרש ביצוע שינויים לצורך הפעלת המעליות”.
80. בעת שמיעת הראיות נחקר בסוגיה זו האדריכל ליננברג כלהלן: “כב’ הש’ הדר: למה לא עשיתם בדיקה עקרונית עם מכון התקנים מראש? העד, מר ליננברג: תראה, אז אני התחלתי וציינתי שאני מעולם בכל 25 שנותיי כאדריכל שבנה בין עשרות אלפים, או מאות אלפי מטרים מרובעים אולי יותר, מעולם לא נדרשתי לתאם שום דבר עם מכון התקנים.”
81. מכאן שסוגית הפתרון למעליות לא נבחנה מראש עם מכון התקנים בשל ההנחה שאין בכך צורך.
82. מכאן גם שהטענה למחדל כביכול של מכון התקנים לא הוכחה מעבר להעלאת הטענה, וגם אם הייתה מוכחת, לא היה בה כדי להביא להצדקת האיחור ולכל היותר, היה על הנתבעות לשלוח הודעה למכון התקנים לצורך שיפוי.
83. עדות האדריכל ליננברג, והעובדה שלא נשלחה הודעה ולא ניתנה למכון התקנים הזדמנות לומר דברו, מלמדת שאילו הייתה נשלחת הודעה, או היה מזומן עד מטעם מכון התקנים, הוא היה סותר הטענה למחדל של מכון התקנים.
25 מתוך 36
בית משפט השלום בתל אביב – יפו

ת”א 4903 – 05 – 17 דלל ואח’ נ’ אוניל בניה בע”מ ואח’

91. בתום הדיון, בימייש הורה למומחה מטעמו להגיש חווייד משלימה. המומחה שהינו גם שמאי מקרקעין, אמד בעמוד 23 דמי השכירות נכון לחודש אוגוסט בגבולות של 10 , 000 ₪ לחודש. הנתבעות ביקשו לחקור המומחה שוב, ואכן המומחה נחקר שוב.

92. התובעים הלינו בסיכומיהם כי המומחה עיגל התוצאה מטה יימסיבה לא מוסברת’י על אף שהגיע לתוצאה בסך של 10 , 135 ₪. כמו כן, טענו כי מכיוון שהנתבעות לא חלקו על חווייד מטעמם, יש להעמיד דמי השכירות על הסך של 11 , 300 ₪.
93. הנתבעות, ייחדו שני עמודים בסיכומיהן כדי לנסות לשכנע בימייש שאין לקבל חווייד לעניין דמי שכירות ראויים. התובעים טענו כי המומחה יילא ביסס חוווייד על עסקאות שבוצעו בפועל (בניגוד למתחייב לפי ההלכה הפסוקה)”.
94. כאמור לעיל, לאחר חקירתו הנגדית הראשונה, המומחה תיקן חווייד, אולם הנתבעות שבו על טענתן כי אין לקבל חווייד. נטען כי ביסס חווייד על עסקאות בהרצליה, ולא על עסקאות ברמת השרון, או בתל אביב.
95. הנתבעות אישרו בסיכומיהן שהמומחה עשה שימוש ביישיטה הטובה והמקובלת ביותר”י, אך הלינו על כך שיילא נתן כל התייחסות ליקונה מרצון ומוכר מרצון’יי ובכך טעה.
96. הנה כי כן, המומחה מטעם בימייש, לאחר חקירתו הנגדית הראשונה, לא התבצר בעמדתו, תיקו אותה ועדיין הנתבעות אינן שבעות רצון. הנתבעות לא הסבירו כיצד היה אמור המומחה לאתר הסכמי שכירות בפועל להבדיל מסכומים שננקבו במודעות ובאתר נדלן, בשים לב שלעניין שכירות, לא ניתן להסתייע בדיווח לרשויות המס. לעניין זה ראה הסבר המומחה בעמוד 21 לחווייד לגבי הקושי בהשגת הסכמי שכירות/ נתוני שכירות.
97. מכיוון שהנתבעות יצאו מנקודת הנחה שאינן חבות דבר לתובעים, הן לא העמידו שומה נגדית ולכן לא היה מקום להסתפק בביקורת על עבודת המומחה מטעם בימייש, ללא הצגת חווייד נגדית או עסקאות שכירות נגדיות, כדי לשכנע בימייש שקיים הבדל משמעותי בין השומה שהכין המומחה מטעם בימייש לבין דמי השכירות הראויים שעל בימייש לפסוק, לשיטתן.

98. כטענה חלופית, הנתבעות טענו שיש להסתפק בסכום שומה נמוך יותר, הוא יאומדן דמי שכירות ראויים בגישת התשואה הכלכלית”. אולם, המומחה הסביר בעמוד 21 כי בחר לבצע שומה בשיעור היוון/תשואה סבירה ומקובלת על הצד הזהיר של 2 . 8 % “.
27 מתוך 36
בית משפט השלום בתל אביב – יפו
ת”א
4903 – 05 – 17 דלל ואח’ נ’ אוניל בניה בע”מ ואח’
טענת הנתבעות כי לא הייתה ירידת ערך

105. התובעים הסתמכו בכתב התביעה על חוות דעת שמאי מטעמם לפיה נגרמה לדירת המגורים ירידת ערך בשל מספר ליקויים תכנוניים, כאשר לצרכי אגרה הם מעמידים את תביעתם בגין ירידת ערך על סך של 100 , 000 ₪.

106. הנתבעות טענו בכתב ההגנה כי חוות הדעת מטעם התובעים מתעלמת מעסקת המכירה של התובעים לצד שלישי לפיה, התובעים קיבלו תמורת הדירה סך של 4 , 100 , 000 ₪, בעוד שהתובעים עצמם שילמו לנתבעות עבור הדירה מספר חודשים קודם לכן, סך של 3 , 800 , 000 ₪ בלבד.
עוד נטען כי חוות הדעת מטעם התובעים היא עדות מפי השמועה ואין ליתן לה כל משקל שכן כפי שעולה מחוות הדעת מטעם התובעים עצמה, עורך חוות הדעת כלל לא נכח בדירה ולא קלט באחד מחושיו את העובדות ולפיכך אינו יכול לאמוד את ירידת הערך.
עוד נטען כי, יתרה מכך, חוות הדעת מטעם התובעים לוקה בליקוי חמור ומהותי. חוות הדעת מטעם התובעים מתייחסת לשטח דירה של 171 מייר בעוד שבכתב התביעה מודים התובעים כי דירתם היא בשטח של 161 מייר בלבד.
107. בכתב התשובה לכתב ההגנה, התובעים טענו כי על אף הנסיקה החדה במחירי הדיור ממועד רכישת הדירה ועד מסירתה, הדירה לא נמכרה ברווח, אלא בהפסד לא מבוטל. רשויות המס הכירו בהפסד ניכר של יותר מסך של 48 , 000 ₪ אשר נגרם לתובעים במכירת הדירה. לכן, לא חויבו התובעים במס שבח בגין המכירה. עוד נטען, כי טענת הנתבעות הינה חרב פיפיות, אשר מוטב ולא הייתה נטענת. האמת המרה היא כי על-אף ההאמרה במחירי הדיור יצאו התובעים מהעסקה עם הנתבעות בהפסד ניכר, כשידיהם על ראשם.
108. לנוכח המחלוקת, בימייש הורה למומחה מטעמו לבדוק בנוסף לבדיקתו טענות הנתבעות לגבי איחור מוצדק, והמחלוקת לגבי דמי השכירות הראויים, גם הטענה לירידת ערך.
109. המומחה מטעם בימייש סקר הטענות לליקויים, ונימק מסקנותיו אחת לאחת. לעניין רום ושלח ומספר מדרגות, קבע שקיים ליקוי, לעניין מזקף ראש קבע שאין ליקוי, לעניין הממייד ורוחב חדר רחצה הורים קבע שיש ליקוי ולעניין גובה חדר רחצה הורים קבע שאין ליקוי. לגבי הפרוזדור קבע שאין ליקוי ולגבי ליקוי מבני ברצפת חדר רחצה כללי קבע כי קיים ליקוי.

המומחה קבע אומדן ירידת ערך והעמיד שוויו בעמוד 13 לחווייד על הסך של 41 , 261
.
29 מתוך 36
בית משפט השלום בתל אביב – יפו
ת”א
4903 – 05 – 17 דלל ואח’ נ’ אוניל בניה בע”מ ואח’
הדיון הראשון

4. ביום 19 . 11 . 17 התקיים הדיון הראשון, לפני כבוד השופטת יסכה רוטנברג. בימיש מחק הבקשה לסילוק על הסף וקבע שעניין ההוצאות יילקח בחשבון בתום ההליך. בימייש קבע מועד נוסף לדיון לאחר שהצדדים ימצו הניסיון לבוא בדברים.
דחיית בקשה לשנות החלטת מותב קודם

5. לאחר שהדיון בתובענה הועבר למותב זה, המותב דחה ביום 14 . 12 . 17 בקשת הנתבעות לשנות החלטת המותב הקודם שהורה להם לפנות לקבלן המבצע לצורך המצאת מסמכים. זאת, בנימוק שאינו יושב כערכאת ערעור על החלטות המותב הקודם.
מינוי מומחה מטעם בימ”ש

6. ביום 18 . 1 . 18 בימייש הציע רשימה של מועמדים להתמנות כמומחה מטעם בימייש. ביום 4 . 2 . 18 , על אף התנגדות הנתבעות, בימייש הציע למהנדס ושמאי שנהב להגיש חווייד מטעם בימייש. ביום 8 . 2 . 18 נמסר לבימייש כי המומחה שנהב אינו מעוניין במינוי ולכן הציע באותו יום למהנדס ושמאי לזר להגיש חווייד. ביום 18 . 2 . 18 בימ”ש דן בהתנגדות התובעים לבקשת המומחה לזר לתשלום שכרו, דחה אותה והורה לצדדים להפקיד בחלקים שווים חלקם בערבון להבטחת תשלום שכרו. ביום 26 . 2 . 18 , בימייש הבטיח תשלום שכרו של המומחה והורה לו להתחיל בהכנת חווייד. המומחה הגיש חווייד ביום 8 . 5 . 18
הדיון השני

7. ביום 27 . 5 . 18 התקיים הדיון השני, הפעם לפני מותב זה. הצדדים אישרו כי מוצו הליכים מקדמיים ולאחר שבימייש מיצה ניסיון להשיג הסכמה, ניתן צו להגשת ראיות.
הגשת ראיות
22 . 11 . 18 לאחר

8. התובעים הגישו ראיותיהם, לאחר קבלת ארכה, ביום 26 . 7 . 18 והנתבעות ביום שבקשה לדחיית מועד הגשת הראיות, התקבלה בחלקה.
3 מתוך 36
בית משפט השלום בתל אביב – יפו

ת”א 4903 – 05 – 17 דלל ואח’ נ’ אוניל בניה בע”מ ואח’

116. המומחה קבע בסעיף 3 . 4 לתשובתו מיום 15 . 5 . 19 כי ייהתובעים יכלו באופן עקרוני לקבל סכום גבוה יותר בגין מכירת הנכס אילולא הליקויים/ירידת ערך הקיימים בנכס (שנרשמו בהסכם המכר בין התובעים לקונה).
117. בימיש לא מוצא טעות גלויה על פניה במסקנת המומחה. להפך, היא מתיישבת עם ההיגיון שבקיום הבחנה בין שינוי במחיר דירה בשוק עקב עליית מחירים כללית, או אזורית, על יסוד היצע וביקוש לדירות, כללי, או אזורי, לבין השפעת ליקויים בדירה על מחירה. מכאן שגם אם מחיר הדירה עלה עקב עליית מחירים כללית או אזורית, מסקנת המומחה, כי לולא הליקויים, המחיר שניתן היה לקבל עבורה היה גבוה יותר, מתיישבת עם ההיגיון. בנוסף, הנתבעות לא ביקשו לשוב ולחקור המומחה פעם נוספת עקב מתן תשובתו.
118. מכאן שהדיון בסוגיה האם התובעים שילמו שבח, או לא, אינו מעלה או מוריד. בנוסף, התובעים עמדו בסיכומי התשובה על כך שלמרות המכירה במחיר גבוה מהמחיר בו נרכשה הדירה, הם לא שילמו מס שבח עקב הוצאות בהן נשאו. בהעדר הליך גילוי מסמכים בסוגיה, לא הובאה ראיה כי טענה זו אינה נכונה.

119. אשר על כן, בימיש מאמץ חווייד של המומחה מטעם בימיש ומחייב הנתבעות לשלם לתובעים הסך של 41 , 261 ₪ צמודים כדין מיום 19 . 5 . 16 .
האם עומדת לנתבעות טענה לקיזוז ?
120. מכיוון שבימ”ש קיבל חלקית התביעות לחיוב הנתבעות בפיצוי בגין איחור במסירה וירידת ערך, יש לדון בטענת הנתבעות כי עומדת להן הזכות לקיזוז.
121. כאמור לעיל, במסגרת טענות הנתבעות ביחס לאיחור במסירה הן טענו כי הסכימו לבקשות התובעים ליישידרוגיי אביזרים שלא נכללו כלל בהסכם, במפרט ובתוכניות כאשר הנתבעות לא חייבו את התובעים בגין שדרוגים אלה וספגו על עצמן את ההוצאות הרבות הכרוכות בכך. כך למשל, הסכימו הנתבעות לדרישת התובעים להתקין פרקט בדירתם במקום הריצוף לו התחייבו במפרט ואף שילמו על כך הנתבעות מכיסן. הכל מתוך רצון טוב וכוונה לבוא לקראת התובעים. בעניין זה, ציינו הנתבעות, כי עומדת להן הזכות לקזז את שווי הפרקט מכל סכום שיקבע בית המשפט הנכבד, ככל שיקבע, לתובעים.
122. הטענה לגבי יישדרוג אביזריםיי לא פורטה ולכן נדחית.
31 מתוך 36
בית משפט השלום בתל אביב – יפו

ת”א 4903 – 05 – 17 דלל ואח’ נ’ אוניל בניה בע”מ ואח’
הפרקט הובטח כפיצוי על אי ההתאמה במספר החדרים, עקב רצונו של הנתבעות להביא לכלל חתימה העסקה הראשונה בבניין.

129. בנוסף, גבי פורת התייחסה בעדותה בעמוד 59 שורה 28 לעובדה שנערך גמר חשבון בו זוכו התובעים בגין הפרקט: יהוא מבטא, הוא מתעד גמר חשבון שבפועל מכרנו דירה ב- 3 . 800, לא, 3 מיליון 800, לא קיבלנו 3 . 800 מיליון, הלכנו לקראת הרוכש. ככל שהרוכש עכשיו בא ותובע ממני כספים אני רוצה לקזז אותם.”
130. מכיוון שההסכמה בעניין הפרקט לא הותנתה בוויתור של התובעים על זכותם לפיצוי בגין איחור במסירה, או ירידת ערך, גם טענת הקיזוז בעניין הפרקט נדחית.
131. הנתבעות העלו טענה נוספת לקיזוז בגין העלות הכרוכה במתן דיור חלוף המעוגן בסעיף 28 להסכם וטענו כי הדיור החלוף היה יימשודרגיי וניתנו ייאקסטרותיי.
132. העד שסיכם הדיור החלוף עם התובעים מטעם הנתבעות היה מר אדרי והוא לא העיד, כפי שכבר צוין קודם לכן.
133. בנוסף, ככל שהנתבעות ביקשו להתנות מתן דיור חלוף יימשודרגיי בוויתור התובעים על זכותם בפיצוי בגין איחור במסירה או בגין ירידת ערך, היה עליהם לעגן סיכום זה בכתובים. לכן, העלאת הטענה בדיעבד כצעד ייעונשין’ על כך שהתובעים עומדים על זכויותיהם, נדחית.
הבקשה לפיצול סעדים
134. התובעים כללו בכתב התביעה בקשה לפיצול סעדים.
135. הבקשה לא פורטה כדבעי. מכיוון שהדירה נשוא התביעה נמכרה, וזכויות התביעה של התובעים הוגבלו, ובחלוף הזמן מאז מועד המסירה בשנת 2016, הבקשה נדחית.
דיון בהוצאות
136. לעניין קביעת ההוצאות בימייש מביא בחשבון התנהלות הנתבעות שיצאו מנקודת מוצא שייהתובעים שרכשו דירת מגורים מהנתבעות ומכרו אותה לאחר תקופה קצרה בת פחות משנה
33 מתוך 36
בית משפט השלום בתל אביב – יפו
ת”א
4903 – 05 – 17 דלל ואח’ נ’ אוניל בניה בע”מ ואח’
144. בנוסף, על מותב זה ליישם בנוסף החלטת המותב הקודם שקבע כי בעת מתן פסק הדין תובא בחשבון מחיקת הבקשה לסילוק על הסף.

145. בנסיבות העניין, מחייב את הנתבעות בהוצאות התובעים כלהלן : – אגרת ביהמייש בסך של 5 , 785 ₪. – שכייט המומחה מטעם ביהמייש עבור הכנת חווייד בלבד בסך של 5 , 850 . – שכייט שמאי מטעם התובעים בסך של 2 , 340 ₪ – שכייט מהנדס מטעם התובעים בסך של 1 , 404 ₪. – שכייט עד מומחה בסך של 1 , 404 . ההוצאות בגין תשלום למומחים מטעם התובעים ישולמו כנגד הצגת קבלות תשלום.

146. בנוסף, בימייש מחייב את הנתבעות לשלם שכייט בא כוח התובעים בסך של 25 , 000 ₪.
סוף דבר
147. בימיש מחייב הנתבעות לשלם לתובעים כלהלן :

הסך של 112 , 500 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 30 . 8 . 15 . הסך של 41 , 261 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 19 . 5 . 16 . הסך של 5 , 785 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועדי תשלום האגרות. הסך של 5 , 850 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד הפקדת הערבון בקופת בימייש. הסך של 2 , 340 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד התשלום למומחה התובעים. הסך של 1 , 404 בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד התשלום למומחה הנוסף מטעם התובעים. הסך של 25 , 000 בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד מתן פסק הדין.
ניתן היום, ח’ אלול תשע”ט, 08 ספטמבר 2019, בהעדר הצדדים.
35 מתוך 36
בית משפט השלום בתל אביב – יפו

ת”א 4903 – 05 – 17 דלל ואח’ נ’ אוניל בניה בע”מ ואח’
שהן מעלות טענות סותרות בשני הליכים שונים, כאן מאשימים רוכשי הדירות בבניין באיחור ובהליך אחר את בעלי הדירות המקוריים. התובעים נדרשו לטענות השונות של הנתבעות וביקשו לאשר חווייד של המומחה מטעם בימ”ש לעניין גובה הפיצוי הן בעניין איחור במסירה והן בעניין ירידת ערך ושללו טענות הנתבעות לקיזוז.
סיכומי הנתבעות

16. ביום 25 . 8 . 19 הנתבעות הגישו סיכומיהן בהם חזרו על הטענה כי התובעים המחו זכותם לצד ג’, הרחיבו חזית, ועדויותיהם לא היו מהימנות. עוד נטען כי התובעים אינם זכאים לפיצוי בגין איחור במסירה כי הסכימו לוותר על פיצוי בגין 3 חודשים כנגד דיור חלוף, הסכימו בהסכם השינויים לדחייה של תשעים ימי עבודה במסירת הדירה שהם 4 . 6 חודשים, כי הפרו את הסכם המכר ולכן יש לדחות מועד המסירה ב- 60 יום נוספים וכי הוראת רשות דחתה מועד המסירה ב- 114 ימים נוספים. עוד נטען כי גובה דמי השכירות לא הוכח וכי התובעים אינם זכאים לפיצוי בגין ירידת ערך. כמו כן, הנתבעות טענו לזכאות לקיזוז והתנגדו לפיצול סעדים.
סיכומי תשובה

17. ביום 2 . 9 . 19 הגישו התובעים סיכומי תשובתם בהם דחו הטענה לחוסר מהימנות עדיהם ושבו וטענו בתגובה כי הנתבעות טענו בתובענה זו כי התובעים כאן גרמו לאיחור ואילו בתובענה בה נתבעו על ידי בעלי הזכויות בבניין עליו נבנתה דירת התובעים, האשימו באיחור את התובעים שם.
דיון והכרעה
18. על בימייש לדון במחלוקות שלהלן :
האם התובעים איבדו זכות התביעה עקב המחאתה להייה פיינשטיין, קוני הזכויות בדירה מהם ?
האם הנתבעות מסרו הדירה באיחור ואם כן האם קמה להן סיבה מוצדקת למלוא האיחור, או חלקו, ומה הוא גובה הפיצוי ?
האם יש לחייב הנתבעות בגין ירידת ערך הדירה ואם כן מה הוא שווי ירידת הערך !
האם וככל שהנתבעות יחויבו בפיצוי התובעים, עומדת להם טענה לקיזוז ?
5 מתוך 36
בית משפט השלום בתל אביב – יפו

ת”א 4903 – 05 – 17 דלל ואח’ נ’ אוניל בניה בע”מ ואח’
22. הטענה הנוספת היא שבהסכם העברת הזכויות, התובעים וויתרו על החרגת המחאת הזכות.
בסעיף 1א להסכם נקבע כלהלן : ייהמוכרים והקונים מבקשים מהחברה ונותנים לה הוראות בלתי חוזרות להעביר את כל זכויות המוכרים והתחייבויותיהם כלפי החברה, אל הקונים, ולרשום היחידה על שם הקונים בלשכת רישום המקרקעין”.
23. כאן המקום להעמיד הסכם העברת הזכויות על הקשרו הנכון.
בשלב הקנייני שבו לא ניתן לרשום הזכויות החוזיות של הקונים בלשכת רישום המקרקעין, כמוסבר בייוהואיליי השני בהסכם, החברה הקבלנית משמשת כנאמן לצורך ניהול רישום זמני של זכויות הקונה עד שניתן יהיה לרשום זכויותיו בלשכת רישום המקרקעין.
מכאן שניסיון של הקבלן לנצל מעמדו כדי לכפות על קונה שמעוניין להעביר זכויותיו לאחר, לוותר על זכויות חוזיות שלו נגד הקבלן בכובעו כמוכר הדירה, פסול ועל בימייש לדחותו.
מכאן גם שמקובלת עמדת התובעים כי ככל והנתבעות עומדות על אכיפת התנאי, הרי יש לראות בהסכם כהסכם אחיד ובתנאי, תנאי מקפח.
24. על הנתבעות היה להראות כי וויתרו על זכות, כאשר הסכימו לחתום על הסכם העברה, כגון וויתור על תנאי חוזי מוקדם בהסכם המכר בינן לבין התובעים שאסר המחאת הזכויות לפני הוצאת היתר בניה, הסדרת אישור הבנק המלווה, או העברת חזקה.
25. לא הובא הסבר מדוע כביכול, כטענת הנתבעות, התובעים ייוויתרו מרצון חופשייי על זכותם לתבוע הנתבעות בכובען כמוכרי הנכס בשעה שחתמו על הסכם העברת הזכויות. זאת, כאשר חתימת הנתבעות עליו אינה בבחינת יימחווהיי של הנתבעות כלפי קוני דירה מהן, אלא חובה שניתן לסייגה בתנאים שממין העניין.
26. לא זו אף זו, בהסכם ההעברה צוין כי העתק הסכם המכר בין התובעים לבין הקונים יימצורף בזאת”. לכן, ניתן היה להגיע לתוצאה לפיה, התובעים לא המחו מלוא זכויותיהם לקונים, גם על דרך פרשנות, לפיה, היה ברור לנתבעות מנוסח הסכם המכר כי התובעים ממחים מלוא זכויותיהם המעין קנייניות, אך לא זכויות לתבוע הנתבעות בעילות מסוימות, כמפורט בהסכם המכר.
27. אשר על כן, הטענה כי התובעים המחו זכויות התביעה כאן לאחרים, נדחית.
7 מתוך 36
בית משפט השלום בתל אביב – יפו

ת”א 4903 – 05 – 17 דלל ואח’ נ’ אוניל בניה בע”מ ואח’
טענת הנתבעות כי התובעים זכאים לפיצוי רק עד למועד שהוצע להם דיור חלופי

31. הטענה הראשונה, מבין מספר טענות, שהעלו הנתבעות להצדקת האיחור, הייתה שהם הציעו לתובעים במכתב בייב מיום 6 . 10 . 15 דיור חלוף, אולם התובעים סירבו להצעה זו. לכן, נטען, ככל שהתובעים זכאים לפיצוי כלשהו בגין האיחור במסירת הדירה הרי שהם זכאים לפיצוי עד לאותו מועד, דהיינו, 36 ימי איחור.
התובעים הפנו בסיכומי התשובה לטענתם בכתב התשובה לפיה הדירה שהוצעה יילא עמדה בסטנדרט שנקבע בהסכם, כדוגמת דירה במלון מנדרין, ולא הייתה רלוונטית בשלב ההוא, שכן הייתה משאירה את התובעים ללא קורת גג לאחר שלושה חודשים”.

32. גבי פורת עומתה בחקירתה עם הקושי בהצעת דיור חלוף לשלושה חודשים בשלב בו מועד קבלת טופס 4 לבנין, אינו נראה באופק ולהן תשובותיה בעמי 47 שורה 19: “נכון. ואז מה אתם, מה בעצם אתם ציפיתם? שהם יעברו לדיור חלופי ל-3 חודשים, עד ינואר 15′ ואז יחזרו לדירה הקודמת שלהם? ת: לא, אנחנו ציפינו לתת להם דיור חלופי. זה מה שהיינו צריכים לתת להם. ש: אתם הייתם צריכים לתת לפי ההסכם דיור חלופי של 3 חודשים נכון? למה, תראה, תראה, היות והם לא, היות והם לא לקחו את הדיור החלופי, אני מניחה, אני מניחה, זה רק הנחות. כי היום אנחנו יכולים רק להניח על סיטואציות שלא קרו, שאם הם היו עוברים לדיור חלופי ומאיזה שהיא סיבה לא היה אישור אכלוס עד המועד 3 חודשים אז זה היה מתמשך עד השלב שהיה אישור אכלוס, זה ההיגיון אומר. ש: לא, לא, אתם הסכמתם על סעיף מסוים. סעיף מסוים בהסכם, והסעיף הזה קובע במפורש, 3 חודשים שאתם מעמידים להם דיור חלופי ואחרי זה הם זכאים לכל הסעדים שמגיעים להם לפי דין. זאת אומרת שאת לא יכולה לחייב אותם להמשיך להישאר עוד חודשים על חודשים יותר מחצי שנה, בתוך איזה דירת 3 חדרים מצומקת. כב’ הש’ הדר: מה את אומרת על האמירה שלו? העדה, גב’ פורת: אני אומרת שקודם כל 3 חודשים היה בחוזה, וזה מנגנון שהיינו אמורים לתת להם, והצענו להם, והם לא לקחו, לא הרימו את הכפפה. זה אחד. וככל שאחרי 3 חודשים לא היה באיזה שהיא סיבה הפרויקט לא היה מסתיים, היינו מדברים איתם. אתם רוצים להישאר ב-3 חודשים? אפשר לדבר, הרי, אבל הם מראש לא, לא שיתפו אתנו פעולה. עוייד באומל: אז לא, מה שאני רוצה להגיד לך זה שהסעיף הזה נקבע כי כשהם רכשו את הדירה, המצב של הבנייה כבר היה מאוד מתקדם. ואף אחד לא חשב באותו זמן, שגם אחרי אותם 3 חודשים ייקח עוד חצי שנה למסור את הדירה. ואז מה הייתה הכוונה? אם היה להם הרי דירה
9 מתוך 36

לחזור למשהו ספיציפי?

פורטל פסקי הדין בישראל

פורטל פסקי הדין בישראל

פורטל פסקי הדין של ישראל - מקום אחד לכל פס"ד של בתי המשפט הישראלי והמחוזות השונים

השאר תגובה

רוצים לקבל עדכון לגבי פסקי דין חדשים שעולים לאתר?

בשליחה הינך מאשר שאנו יכולים לשלוח לך מידע שיווקי / פרסומי

error: תוכן זה מוגן !!