, הינה תביעה כספית על סך של , ₪, שהוגשה על ידי האישה.

בית משפט לענייני משפחה באשדוד תמ”ש 28247 – 02 – 14 תמ”ש 21069 – 05 – 14 תמ”ש 9417 – 03 – 14 תמ”ש 28200 – 02 – 14 יעקב פרסקי בפני כב’ השופטת עפרה גיא תובעת א.פ באמצעות באי כוחה- עו”ד דויד אלון דדון ושות’ נגד נתבע באמצעות בא כוחו- עו”ד דוד קירשנבוים פסק דין 3 בפניי ארבע תביעות הדדיות שהוגשו על ידי הצדדים, בני זוג שהיו תחילה ידועים בציבור ונשאו בשנת 2006. 1. 8 התביעה בתיק 28200 – 02 – 14 , הינה תביעה לפינוי האיש מדירה, על פי הסכם ממון, שהוגשה על ידי האישה. התביעה בתיק 28247 – 02 – 14 , הינה תביעה הצהרתית לפירוק שיתוף וסעדים נילווים שהוגשה על ידי האישה. התביעה בתיק 21069 – 05 – 14 , הינה תביעה כספית על סך של 303 , 879 ₪, שהוגשה על ידי האישה. 10 11 12 13 התביעה בתיק 9417 – 03 – 15 , הינה תביעה לביטול הסכם ממון שהוגשה על ידי האיש אשר תוקנה לאחר שהוגשה תחילה תביעה הצהרתית לקבוע כי הוא בעל מחצית הזכויות בדירה וברכב וכי הסכם הממון שנחתם בין הצדדים, בטל. 14 16 .2 העובדות שאינן במחלוקת 17 18 19 התובעת (להלן: ייהאשהי ו/או ייהתובעתיי) עלתה לארץ עם בני משפחתה ארצה בשנת 1992 לרבות בעלה דאז ובנם המשותף. לאחר עלייתה ארצה הכירה את הנתבע (להלן: “הנתבע”י 20 1 מתוך 27 בית משפט לענייני משפחה באשדוד תמ”ש 28247 – 02 – 14 תמ”ש 21069 – 05 – 14 תמ”ש 9417 – 03 – 14 תמ”ש 28200 – 02 – 14 כאמור לעיל, קבעתי כי הצדדים היו ידועים בציבור משנת 1994, עת עברו להתגורר יחדיו ונהלו חיים משותפים. הדירה נשוא המחלוקת נרכשה בשלהי 1997, הצדדים התחתנו בשנת 2006. אם כן, מדוע החליטו בני הזוג בעודם ידועים בציבור, לערוך הסכם ממון דווקא בשנת ?2001 84. בעניין זה, אין מחלוקת כי הדירה נרכשה על פי הסכם מכר שנערך ביום 20 / 10 / 1997 , כאשר בהסכם המכר, רשומים המוכרים כמוכרים ואילו האישה בלבד רשומה כקונה. 600 von Aw N על פי ההסכם שווי הדירה בעת רכישתה עמד על סך של 145 , 000 $ ובשקלים על סך של 510 , 400 ₪ (ראו הסכמת הצדדים לפרוטוקול, עמוד 47, שורה 16). לטענת התובעת, נטלה הלוואת משכנתא בסך של 456 , 000 ₪ יחד עם אביה והיתרה בסך של 54 , 400 ₪ שולמה מכספי חסכונות שהיו לה ולמשפחתה, כך ציינה בסיכומיה (סעיף 4). עוד יוער כי הזכויות בטאבו על הדירה רשומות על שם התובעת (ראו נספח 3 לתצהירי תובעת). 9 10 11 12 13 14 מנגד, טען הנתבע כי הוא זה שנתן לתובעת את 10 % מקדמה לתשלום עבור הדירה והיתרה שולמה ממשכנתא ששולמה מחשבון הבנק המשותף. 16 85. 18 19 21 22 23 יצוין כבר עתה כי גרסתה של התובעת, לפיה, הסכום הראשוני עבור רכישת הדירה שולם בכספי חסכונותיה וחסכונות משפחתה נסתרה בעדותה, עת ציינה: ייש. אני אומר לך שנספח ו’ זה המשכנתא שקיבלת מבנק טפחות- האם זה נכון? ת. נכון ש. זה 90 % משווי הדירה- איפה 10 % נוספים? ת. יש עוד הלוואות. ש. איפה הניירות של עוד הלוואות ? ת. כי לא בקשו ממני. ש. אני אומר לך שאת אותם 10 % שאת קוראת “הלוואות”י ההלוואה זה מר ס.פ שהוא שילם מקדמה של 10 % הראשונים של הדירה ולכן לא צרפת מסמך נוסף? ת. לא בקשו ממני לא אתה ולא אף אחד” (עמודים 46 – 47 לפרוטוקול, שורות 28 – 5 ) 24 25 26 ו2 28 29 30 11 מתוך 27 בית משפט לענייני משפחה באשדוד תמ”ש 28247 – 02 – 14 תמ”ש 21069 – 05 – 14 תמ”ש 9417 – 03 – 14 תמ”ש 28200 – 02 – 14 89. 1 2 m = ) N המסקנה העולה מהאמור היא כי דין טענת האישה לפיה שלמה המקדמה מכספי חסכונות או כספי הלוואות להידחות. למעלה מן הצורך, אוסיף כי אף אם הייתי מקבלת הטענה הרי שעסקינן בדירת מגורים והוכח די הצורך כי זו שולמה מכספים משותפים של שני הצדדים, כאשר שניהם יחד תרמו למאמץ המשפחתי. האישה התחמקה מלהתייחס לעובדה שגם האיש הפקיד כספים לחשבון וסברה כי די בהיותה כרשומה כבעלת החשבון לקבוע כי המדובר בחשבון השייך לה בלבד. המדובר ברישום שאין לו כל נפקות, מקום בו נהגו הצדדים לפיו עסקינן בחשבון משותף. 4 ת 5 6 א ס ס .90 משקבעתי כי עסקינן בזוג ידועים בציבור בתקופת רכישת הדירה (שנת 1997) הרי שההלכה הרלוונטית בעניינם הינה הלכת השיתוף. 10 11 הלכה זו פותחה בפסיקה וממנה ניתן להסיק כי מנסיבות חייהם המשותפות של הצדדים ובעייא 52 / 80 פרידמן נ’ שחר, נקבע כי בסיסה של ההלכה הוא בהסכם משתמע בין הצדדים ולא באקט הנישואין וניתן להחילה על בני זוג שאינם נשואים וחיים כידועים בציבור. 12 13 14 15 16 18 19 בהתייחס לחזקת השיתוף, נקבע בפסיקה שכאשר בני זוג מנהלים אורח חיים תקין והתנהגותם מגלה מאמץ משותף, אזי הרכוש שבבעלותם משותף (ראו ע”א 1915 / 91 יעקובי נ’ יעקובי). בעניין הנדון אומנם טענה האישה כי הנתבע היה עבריין והיא חששה ממנו, אלא שבפועל, מעולם לא עלתה כל טענה בעניין ואף בשנת 2006 נשאה לו ולראשונה עלו טענות בדבר קרע בין הצדדים בשנת 2014, עת בקשה האשה להתגרש מהאיש בשנת 2006 ומשכך, לא מצאתי בהן ממש ונראה כי עד מועד הנישואין הצדדים חיו חיים הרמונים. עם הצדדים גם התגורר בנה של האישה מנישואים קודמים והתרשמתי כי היתה בינו לבין האיש מערכת יחסים טובה. 20 21 22 23 24 .91 25 26 27 עוד נקבע בפסיקה כי אצל ידועים בציבור יש לנהוג משנה זהירות ולבחון את טיב הקשר והשלכתו על יחסי הממון, שכן העובדה שבני הזוג בחרו לנהל חיים מבלי למסד קשר זוגי באקט נישואין, מעידה לעיתים על ארעיות הקשר או על רצונם של הצדדים בהפרדה רכושית. לכן, נקבע כי הקמתה של חזקת השיתוף, שלא הובאו ראיות לסתירתה, יכולה להעיד רק על שיתוף בנכסים המשמשים את בני הזוג בחייהם היומיומיים או כאלו שנרכשו על ידיהם במשותף (ראו עייא 4385 / 91 סאלם נ’ כרמי). 29 13 מתוך 27 בית משפט לענייני משפחה באשדוד תמ”ש 28247 – 02 – 14 תמ”ש 21069 – 05 – 14 תמ”ש 9417 – 03 – 14 תמ”ש 28200 – 02 – 14 95. 2 מנגד, טענה האישה, כאמור לעיל, כי מדובר בדירה אותה רכשה מכספיה שלה ולכן הדירה נרשמה על שמה בלבד. בכתב הגנתה בתביעת האיש לביטול הסכם הממון, טענה כאמור לעיל, האישה כי מדובר בדירה אשר רכשה לבדה, טענה שלא מצאתי בה כל ממש. R = פ N o ס 96. הפסיקה קבעה מהו חוזה למראית עין : 0 א 9 10 11 ייבחוזה למראית עין מסכימים ביניהם הצדדים, כלפי חוץ, על הסדר משפטי מסוים, בעוד שכוונתם האמיתית שונה. נמצא כי מתקיימות בעניין זה שתי מערכות משפטיות. המערכת האחת, החיצונית והגלויה, הקובעת הסדר מסוים המוסכם על הצדדים והמערכת השנייה, הפנימית הנסתרת, המבטלת בהסכמה הסדר זה או משנה אותו… גישתו של המחוקק הינה כי ההסדר החיצוני, שהוא למראית עין בלבד, בטל הדין נותן תוקף לרצון האמיתי של הצדדים. (ראו ע”א 630 / 78 ביטון ואח’ נ’ מזרחי, פדייי לג (3) 576, 582). 12 13 17 בעניין הנדון, הסכמת הצדדים היתה ברורה לשניהם ומטרתה היתה לרשום את הזכויות בבית המגורים על שם האישה על מנת שנושיו של האיש לא יוכלו לממש הנכס. העובדה כי הסכם הממון נעשה בסמוך למועד הגשת הבקשה להליכי פשיטת תרגל, אך מחזקת עמדתי לפיה מטרתו היתה להרחיק את נושיו של האיש מדירת הצדדים אשר נרשמה על שם האישה. על אף האמור, אין בכך בכדי לקבוע כי בכל מצב, יש לבטל ההסכם 18 19 21 22 הפסיקה חלוקה באשר לביטולו של הסכם מסוג זה. לפי גישה אחת, יש לבחון הטענה לפיה המדובר בהסכם למראית עין לגופה, תוך הצבת רף גבוה על הטוען כאמור ולפי עמדה אחרת, שיקולים של תקנת הציבור, מדיניות משפטית ואף השתק שיפוטי, צריכים להביא לשלילת כל סעד מהטוען לחוזה למראית עין, אף ללא קשר לקביעה עובדתית כי ההסכם הוא למראית עין. 24 25 26 28 ראו הגישות השונות למשל, בתמייש 13461 / 96 (תא) אלטשולר נ’ אלטושלר וכן תמייש (נצ) 5052 / 00 א.נ נ’ א.ר.נ 29 30 15 מתוך 27 בית משפט לענייני משפחה באשדוד תמ”ש 28247 – 02 – 14 תמ”ש 21069 – 05 – 14 תמ”ש 9417 – 03 – 14 תמ”ש 28200 – 02 – 14 לערוך ביניהם את הסכם הממון במטרה זו, שכן אחרת מדוע בחרו לערוך את הסכם הממון דווקא בשנת 2001. מדוע לא דאגה האישה לערוך את הסכם הממון כבר בשנת 1997, מיד עם רכישת הדירה, על מנת לשמור על רכושה! 1 2 כזכור, הבקשה למתן צו כינוס והכרזה על האיש כפושט רגל הוגשה ביום 26 / 3 / 2003 , כשנה וחצי לאחר רישום הדירה על שם האישה. 600 vou A w N כמו כן, מדוע נרשם בהסכם כי ייהצדדים מעוניינים להסדיר ביניהם עם נישואיהם את יחסי הממון” כאשר בפועל התחתנו רק חמש שנים לאחר מכן? עוד נרשם בהסכם כי הדירה נרכשה ייעובר לנישואיה לאישי. 12 13 מכל המקובץ, עולה כאמור מסקנה אחת, שני הצדדים פעלו במשותף על מנת להרחיק הדירה מנושי האיש, דהיינו שניהם בקשו להביא למטרה משפטית מסויימת אליה הגיעו בסופו של יום והיא הרחקת נושי האיש. אומנם המטרה הושגה בחלקה שכן האיש לא סבר שיאבד חלקו בדירה אלא שאין לו להלין אלא על עצמו. 14 15 16 17 18 בשים לב לגישות השונות ביחס להסכם למראית עין, עמדתי היא כי אף אם מדובר בהסכם למראית עין, שכן התרשמתי שההסכם אכן שיקף את כוונתם הברורה של הצדדים, שהינה להרחיק הדירה מנושיו. אין בכך בכדי להצדיק את הסעד לו עותר האיש ואנמק להלן. 19 20 21 97. 22 23 לעמדתי, על בית משפט לדחות מכל וכל קבלת טענה של הסכם למראית עין ככזו המצדיקה ביטולו של הסכם מהסוג דנן, אשר נערך בין הצדדים. שיקולי מדיניות משפטית מונעים מהתובע לטעון לבטלות ההסכם, שכן התובע עשה שימוש בהסכם בהליך פשיטת הרגל, הצהיר כי אין בבעלותו נכסים ואין לאפשר לו לטעון טענה הפוכה בהליך דנן, שכן מדובר בשיקולי מניעות ושימוש לרעה בהליך משפטי. 24 25 26 ו2 98. לעניין זה העיד הנתבע כי: 28 29 30 ייש. אם היו לך זכויות בדירה כמו שאתה טוען היום ואם הדו”ח שהגשת הוא אמיתי, למה באמת לא רשמת שיש לך זכויות בדירה? 17 מתוך 27 בית משפט לענייני משפחה באשדוד תמ”ש 28247 – 02 – 14 תמ”ש 21069 – 05 – 14 תמ”ש 9417 – 03 – 14 תמ”ש 28200 – 02 – 14 שהיתה שותפה למהלך והוא נעשה בידיעתה, אלא שעל אף התוצאה אליה הגעתי, האינטרס הציבורי שלא לאפשר ביטולם של הסכמים הפוגעים בציבור כולו, גובר על זכייתה של האישה ולכן לא מצאתי לשנות התוצאה. 1 2 von A w N 100. סוף דבר אני קובעת שהגם שמדובר בהסכם שנערך בין הצדדים, אשר שיקף את עמדת הצדדים בעת עריכתו והוא נערך על מנת להכשיל נושי האיש וחרף העובדה שעסקינן בהסכם שנועד להבריח כספים מנושים הרי שלאור שיקולים של מניעות, תקנת הציבור והואיל ומעילה בת עוולה לא תצמח תביעה ונוכח אינטרס הציבור כולו שנפגע מאישורם וביטולם של הסכמים כאלו, דין תביעת האיש לביטול ההסכם להידחות ותביעת האישה לסילוק האיש מדירת הצדדים להתקבל וכך, הינני מורה. 8 9 10 י 11 12 13 14 101. תביעת האישה להשבת סך של 303 , 879 2 15 16 17 18 לטענת האישה, יש להורות על השבת הסכום האמור, שכן נגנב ממנה על ידי האיש עת השתלט על חשבון הבנק שלה בעודו מוגבל באמצעים. כך לעמדתה גנב סך של 75 , 423 ₪ אותם קיבלה מחברת הפניקס חברה לביטוח בעיימ וסך נוסף של 228 , 456 ₪ אותם קבלה ביום 15 / 03 / 2010 אותם קבלה כפיצוי בגין ניתוח לב שעברה. 19 20 21 22 23 לגרסתה, ניהל האיש עסק לניכיון שיקים דרך חשבון הבנק ובכך אף בוצעה הלבנת כספים. לשיטתה, למעט הפקדת משכורתה לחשבון, תשלום משכנתא, החזרי ההלוואה בין הרכב וקבלת הפיצוי מחברת הפניקס כל שאר הפעולות בחשבון נעשו תוך זיוף חתימתה ועל ידי הנתבע בלבד. 24 25 26 עוד הוסיפה כי לאחר קבלת הכספים העביר האיש לחשבונו הפרטי של האיש ולמעשה משך בפועל במספר עסקאות סך של 383 , 583 ₪ לחשבונו הפרטי. 28 29 בנוסף נטען כי בתוך חשבונה בוצעו פעולות מוזרות של הפקדות פרי ומשיכת כספים רבים ולמעשה הנתבע הפך במרמה את חשבונה לחשבון פלילי לצורך הלבנת הון במיליוני שקלים. 30 31 19 מתוך 27 בית משפט לענייני משפחה באשדוד תמ”ש 28247 – 02 – 14 תמ”ש 21069 – 05 – 14 תמ”ש 9417 – 03 – 14 תמ”ש 28200 – 02 – 14 1 2 בתיק הוגשו שתי חוות דעת, האחת של גרפולוג והשנייה של רויים. הצדדים בחרו שלא לחקור המומחים ואף לא טענו כי אין להסתמך על חוות הדעת. משכך, חוות הדעת לא נסתרו. המומחה, רוייח זיו רייך מיום 14 / 6 / 2016 בחן את חשבון הבנק בו פעלו הצדדים מיום 16 / 03 / 2006 , כפי שציין בחוות דעתו. m = ) N ת ס מחוות דעתו, עולים הממצאים הבאים א ס ס 10 הכנסות האישה במהלך התקופה הרלוונטית היו כדלקמן 1. חברת להפעלת תו 059 . 8 , 877 . 2. משכורת 118 , 437 ₪. 3. הפניקס חברה לביטוח 782 . 32 , 319 . 11 12 13 14 15 16 הכנסות האיש במהלך התקופה הרלוונטית היו כדלקמן : 1. כלל חברה לביטוח 456 , 923 . 2. הופקדו שיקים בסך של 2 , 120 , 654 ₪ (רובם לצורך ביצוע ניכיון). 3. הופקדו שיקים ממשמורת בסך של 93 , 168 ₪ (רובם שימשו לצורך ביצוע ניכיון). 4. לחשבון הועברו בתקופה הרלוונטית סך של 268 , 366 ₪. 5. לחשבון הועברו זיכויים מבנקים שונים בסך של 78 , 300 ₪. 17 18 20 עיקרי ממצאי המומחה 21 22 23 מהחשבון יצאו בתקופה הרלוונטית תשלומים בכרטיסי אשראי בסך של 1 , 132 , 763 . כן יצאו מהחשבון שיקים בסך של 1 , 589 , 246 ₪, תשלומי משכנתא בסך של 263 , 898 ובוצעו משיכות מהדלפק בסך של 1 , 076 , 340 ₪ וסך של 2213, 498 ₪ עבור חברת כלל. ₪ 24 25 26 27 כמו כן, מחוות דעת הגרפולוג מתברר כי חתימה על גבי שיק שבמחלוקת, קרוב לוודאי שנחתמה על ידי האיש וכך גם ככל הנראה רוב החתימות על גבי השיקים כפי שהעידו הצדדים. 28 29 חב 21 מתוך 27 בית משפט לענייני משפחה באשדוד תמ”ש 28247 – 02 – 14 תמ”ש 21069 – 05 – 14 תמ”ש 9417 – 03 – 14 תמ”ש 28200 – 02 – 14 צרכיהם, האיש קנה לה רכב וחפצי יוקרה נוספים (ראו למשל, עמוד 55 לפרוטוקול, שורות 1 0 .(1-8 כך גם ידעה על הפעילות החריגה בחשבונה הכוללת עסק של ניכוי שיקים. 0 1 0 0 1 0 0 לעניין זה לא ברור לי כיצד הבנק לא היה ער לפעילות חריגה זו ולא הפעיל כל בקרה על כך. סגן מנהל הבנק העיד על כך כי: ייש. בעלה של התובעת אמר שהוא ביצע לאנשים ניכיונות שיקים והיה מקבל מעובדים בחברת … שיקים, מפקיד אותם בחשבון של א. , גובה עמלה ומחזיר לאותם אנשים את הכספים פחות העמלה ! ת. הבנק לא ביצע ניכיון שיקים ללקוחה. יכול להיות שמה שבוצע, קיבלתי שיק ממישהו, הפקדתי בחשבון, נתתי לו את המזומן ולקחתי את העמלה היחסית. הבנק לא ביצע נכיון שיקים. אמרת שבוצעו ניכיון שיקים. ניכיון שיקים מי שרשאי לעשות את זה זה הבנק או מי שמורשה לכך על פי רישיון” (עמוד 27, שורות 14 – 20 ). 10 11 12 13 14 15 י 16 בעניין הנדון ציין נציג הבנק כי הבנק לא זיהה פעילות חריגה בחשבון וככל שהיה מזהה פעילות כאמור, היה פונה ללקוחה לקבל הסברים או לחילופין סוגר החשבון. כך או כך, הבנק אינו צד להליך, על אף שלא ברור כיצד לא זיהה פעילות חריגה כל כך בחשבון שנחזה כחשבון פרטי. 18 19 104. אשר לידיעת האישה, אודות הפעילות החריגה המתבצעת בחשבונה, לא שוכנעתי כי לא ידעה עליה דבר, האישה ידעה גם ידעה ואף הסכימה לכך, אף אם בשתיקה ובהיעדר כל פעולה אקטיבית. 21 22 23 24 25 26 27 בעניין זה העידה האישה כי: “אחרי שהוא נכנס לבעיות בעסק שלו הוא התחיל לעשות כל מיני דברים, לקנות ולמכור, לא נכנסתי לזה כי יצאתי לעבודה שלי, ראיתי שזה לא החיים שלי ולא מה שאני רוצה. הוא ביקש ממני שיקים, גם נתתי לו פנקסים וגם נתתי לו ויזה. אחר כך הוא נכנס לחשבון שלי דרך האינטרנט, גיליתי את כל זה אחר כך. הוא היה עושה הלוואות, כל מיני דברים כאלה. ביקשתי ממנו, בתקופה האחרונה, לא לגעת בכסף שלי ולהפסיק את הדברים האלה והוא היה דוחה זאת ואומר עוד חודש ועוד חודשים..” 28 29 30 21 23 מתוך 27 בית משפט לענייני משפחה באשדוד תמ”ש 28247 – 02 – 14 תמ”ש 21069 – 05 – 14 תמ”ש 9417 – 03 – 14 תמ”ש 28200 – 02 – 14 כמו כן, בית משפט לא יערוך התחשבנות כלכלית בין הצדדים לתקופת החיים המשותפים, דהיינו בתקופה שלפני מועד הקרע. נטל ההוכחה כי הכספים הללו נגנבו ולא שמשו את התא המשפחתי מוטל על האישה וחרף העובדה שהכספים הוצאו מהחשבון, לא התרשמתי כי נגנבו. 0 You A WN 9 10 המדובר בעבירה פלילית והנטל הנדרש להוכחתה הוא ברף ראייתי גבוה. האישה ידעה על הוצאת וכניסת שיקים מחשבונה, נהנתה וחיה מכספים שנכנסו לחשבון, לא עשתה דבר מייד עם מועד הגניבה הנטענת, עצמה עיניה כשבוצעה פעולה חריגה בחשבון, התעלמה ממנה והמשיך להתנהל בחשבון כרגיל חרף הפעילות החריגה ורק לאחר ארבע שנים הגישה תביעתה זו, בשיהוי גדול אשר יש בו בכדי להעיד על כך שמשיכות הכספים נעשו בידיעתה ובהסכמתה. 11 12 13 14 15 אכן, כעולה מחוות דעת הגרפולוג, לא התרשמתי כי האישה היא זו שחתמה על השיקים שהוצאו מהחשבון, אלא שאין בכך בכדי לקבוע כי הפעולות הללו נעשו שלא בידיעתה והאישה לא הצליחה להרים הנטל לפיו הפעולות בחשבונה נעשו שלא בידיעתה, גם אם התרשמתי כי לא בוצעו ביוזמתה. 17 18 19 105. 20 משנהנתה האישה מפירות הכספים הללו ולאור שתיקתה במהלך השנים על המתרחש בחשבונה, אין לקבל כעת טענותיה כי נגנבו כספים מהחשבון. 21 22 23 בנסיבות אלו, אני קובעת כי דין טענת האישה לפיה נגנבו כספים מחשבונה להידחות ואין לה להלין אלא על עצמה, שעצמה עיניה לראות המתרחש בחשבון והעדיפה להינות מפירותיו בלבד, על אף שידעה כי מדובר בפעולות בעייתיות. 24 25 26 ו2 106. סוף דבר 28 29 אני קובעת כי דין תביעת האישה בתמ”ש 21069 – 02 – 14 להשבת כספי הפיצויים, להידחות. 30 31 25 מתוך 27 בית משפט לענייני משפחה באשדוד תמ”ש 28247 – 02 – 14 תמ”ש 21069 – 05 – 14 תמ”ש 9417 – 03 – 14 תמ”ש 28200 – 02 – 14 27 מתוך 27 בית משפט לענייני משפחה באשדוד תמ”ש 28247 – 02 – 14 תמ”ש 21069 – 05 – 14 תמ”ש 9417 – 03 – 14 תמ”ש 28200 – 02 – 14 13. 1 הדירה נרכשה מכספי משכנתא בטרם נישואיה, מכספי משכנתא אותם קבלה יחד עם אביה בהיותם עולים חדשים. = N m .14 החזרי המשכנתא בסך של 2 , 800 ₪ שולמו על ידה בלבד ולאיש אין כל קשר לתשלומים 4 הללו. פ ס 15. ביום 15 / 10 / 2001 חתמו הצדדים על הסכם ממון , כאשר הסכם הממון נחתם מאחר שהיא ובני משפחתה חששו שהנתבע , המבוגר ממנה ב- 13 שנה, מנוסה בעסקים, בהליכי פשיטת רגל ואשר התנסה בעבר בהברחות כספים ופשיטת רגל, יבקש בעתיד, להיבנות על רכושה. 0 א 8 0 10 16. 11 הנתבע, לא יכול היה לנהל חשבון בנק על שמו, בשל מוגבלויותיו בגין חובותיו והליכי פשיטת הרגל שננקטו על ידו ולכן, ניהל את כלל עסקיו העבריינים דרך חשבון הבנק שלה בבנק הפועלים. 12 13 14 17. 15 פעולות אלו בחשבון הבנק שלה כללו עסק לא מדווח לניכיון שיקים ו/או הברחת כספים באמצעות חשבון הבנק שלה ללא ידיעתה. 16 17 18. 18 מעולם לא ראתה אגורה שחוקה מפעילויותיו בחשבון הבנק שלה, שכן כספים אלו נמשכו מייד לאחר הפקדתם. 20 19. 21 האישה הפקידה בחשבון הבנק הפרטי שלה את כלל הכנסותיה ואילו האיש הפקיד באותו חשבון המחאות בשווי מאות אלפי שקלים למימון פעולותיו. 22 23 20. האיש זייף חתימותיה על גבי שיקים והעביר כספים לבנו. 24 25 21. האיש גנב מחשבונותיה כספי פיצוי שקבלה מחברת ייהפניקס חברה לביטוח בע”מ. 26 27 .22 הוצאות הצדדים עמדו על 10 , 000 ₪ במהלך החיים המשותפים והיא זו שממנה אותם 28 לבדה. 29 30 3 מתוך 27 בית משפט לענייני משפחה באשדוד תמ”ש 28247 – 02 – 14 תמ”ש 21069 – 05 – 14 תמ”ש 9417 – 03 – 14 תמ”ש 28200 – 02 – 14 האיש הגיש תחילה תביעה למתן סעד הצהרתי לפיה הדירה היא דירה משותפת וכך גם המכונית מסוג פיאט ייפונטויי הרשומות על שם האישה, שכן הסכם הממון שנערך בין הצדדים הינו הסכם למראית עין. 1 2 0 ת 4 28. לאחר שעתרה האישה למחוק תביעתו, תיקן כתב תביעתו והגיש תביעה לביטול הסכם יחסי הממון שנערך בין הצדדים. ס א ס 29. האישה עלתה לישראל מ… ביום 12 / 08 / 1993 עם הוריה, בעלה ובנה שהיה אז בן שלוש כשהיא חסרת אמצעים וכל בני המשפחה הצטופפו בדירה בשטח של 40 מטרים. 10 30. 11 האיש הכיר את האישה כשהיה פרוד מאשתו, עת החלה האישה לעבוד בחברה בבעלותו בניקיון. 12 13 31. 14 בשנת 1994 עברה האישה להתגורר עמו יחד עם בנה בן השלוש בדירה שכורה בעיר … ולאחר 12 שנים של חיים משותפים, נשאו הצדדים ביום 28 / 12 / 2006 . 15 16 32. 17 בשנת 1994 עבר התקף לב קשה והוא אינו עובד ומקבל קצבת אובדן כושר עבודה לצמיתות מחברת כלל בסך של 7 , 000 ₪ לחודש. 18 19 33. 20 בעקבות מצבו הרפואי נקלע לקשיים כלכליים שבעקבותיהם הוכרז כפושט רגל ביום 30 / 03 / 2003 וביום 09 / 01 / 2006 קיבל הפטר בתיק פשיטת הרגל ובאותה העת, האישה נצלה מצבו הרפואי והכלכלי ונכסה לעצמה את רכושם המשותף של הצדדים. 21 22 23 34. 24 תחילה, גרמה לו לרכוש דירת מגורים ולרשום אותה על שמה בלבד וזאת במטרה יילהרחיקיי את נושיו מדירת המגורים. 25 26 35. 27 בפועל ועל אף שהדירה נרשמה על שם האישה, הוא שילם 10 % ממחיר הדירה והיתרה בסך של 90 % שולמה מכספי משכנתא בנקאית, כאשר בנו, שימש כערב למשכנתא בבנק. 36 הצדדים התגוררו בדירה במשותף 16 שנים. 5 מתוך 27 בית משפט לענייני משפחה באשדוד תמ”ש 28247 – 02 – 14 תמ”ש 21069 – 05 – 14 תמ”ש 9417 – 03 – 14 תמ”ש 28200 – 02 – 14 2 יוער, כי בכתבי טענותיה לא פרטה האישה מהו המועד ממנו החלו לנהל משק בית משותף והתגוררו יחדיו ואף בקשה כאמור לעיל לטעון, כי היא זו ששלמה את הסכום הראשוני לרכישת הבית והמועד הראשוני אליו נדרשה במסגרת מערכת היחסים בין הצדדים, היה מועד חתימת הסכם הממון בשנת 2001 (ראו למשל, סעיף 5 לכתב תביעתה בתיק – 28200 – 02 00 von Aw N .(14 46 8 9 האיש טען בכתבי טענותיו כי כבר בשנת 1994 עברה האישה להתגורר עמו. האישה לא הכחישה זאת, אלא טענה כי אין לעניין זה כל קשר לתביעה לביטול הסכם יחסי הממון. (סעיף 14 לכתב הגנתה בתביעה 9417 – 03 – 14 ) ואף הוסיפה כי הצדדים שכרו דירה יחדיו בתחילת דרכם המשותפת. 10 11 12 47. במסגרת הייט 41829 – 02 – 14 העידה האישה: 13 14 ייאנחנו 21 שנה ביחד, התחלנו, הכל טוב ויפה, הוא קיבל דום לב, היה זקוק לטיפול שלי, אני מחונכת כך שאני לא יכולה לעזוב בן אדם ככה…” (עמוד 9 לפרוטוקול מיום 27 / 02 / 2014 , שורות 2 – 3 ). 15 16 17 18 .48 הנה כי כן, על אף שהאישה בקשה במהלך ההליכים לגמד את מערכת היחסים המשותפת של הצדדים טרם נישואיהם, הרי שבפועל הצדדים החלו לחיות את חייהם המשותפים בדירה אותה שכרו יחד כבר בשנת 1994 ומאז ועד מועד הפרידה בשנת 2014, חיו יחד כאשר בשנת 2006 נשאו ומועד הפרידה ביניהם היה מועד מסירת המסמכים. 21 22 23 .49 24 25 בנסיבות אלו, על בית משפט לבחון המשטר הרכושי החל על הצדדים בשלוש תקופות בחיי הצדדים- משנת 1994 אז חיו יחדיו כזוג ועל בית משפט לבחון באם היו ידועים בציבור, התקופה השנייה הינה מועד עריכת הסכם יחסי הממון בשנת 2001 ועד תקופת הנישואים והתקופה השלישית, היא תקופת נישואיהם. 26 27 28 .50 הסוגיות במחלוקת 29 30 7 מתוך 27 בית משפט לענייני משפחה באשדוד תמ”ש 28247 – 02 – 14 תמ”ש 21069 – 05 – 14 תמ”ש 9417 – 03 – 14 תמ”ש 28200 – 02 – 14 מכאן נובע, כי יש לשאול, כיצד ראו הצדדים שבפנינו את מערכת היחסים שביניהם. ) N O ה 54. ת באשר לשאלת נטל ההוכחה לקיומם של יחסי יידועים בציבוריי, נקבע בפסיקה כי בשלב הראשוני, נטל ההוכחה רובץ לפתחו של הטוען למעמד של יידוע בציבוריי, על פי הכלל ייהמוציא מחברו עליו הראיהיי, ובמקרה שלנו על התובע.ראו: ע”א 714 / 88 נירה שנצר נ’ יובל ריבלין, פייד מה (2), 89 (1991)). 6 א ס ס 55. 10 יחד עם זאת, משהוגדרה מערכת היחסים בין בני הזוג כייידועים בציבוריי, הנטל הרובץ על ידוע בציבור הטוען לזכות לשיתוף בנכסי בן זוגו הוא כבד יותר מן הנטל הרובץ בנסיבות דומות על בן זוג נשוי. משכך, על בן הזוג הטוען לשיתוף מוטל נטל ראייתי מוגבר ועליו להוכיח כוונת שיתוף מיוחדת. ראה עייא 4385 / 91 סלם נ’ כרמי, פייד נא(1) 337, 348. 11 12 13 14 15 16 מכל אלה נובע איפוא, כי השוני בין בני-הזוג הנשואים לבין בני-זוג “הידועים בציבור” הינו בנטל ההוכחה. שכן נפסק, כי העובדה שהחיים המשותפים אינם מעוגנים באקט פורמאלי של נישואין, עשויה להצביע, בנסיבות מתאימות, על ארעיות הקשר שבין בני הזוג ועל העדר גמירת דעת באשר לשיתוף בזכויות. אלא, שאין לקבוע בעניין זה כל מסמרות, והכול תלוי בנסיבות העניין. 18 19 56. 21 בעניין הנדון, אין מחלוקת כי הצדדים נהלו מערכת יחסים זוגית כבר משנת 1994 והאשה עברה לגור עם האיש יחד עם בנה לאחר שעזבה את בעלה וגרה עימו יחדיו עד למועד בו הוצא כנגדו צו הרחקה ביום 2 / 3 / 2014 . 22 23 24 לא זו אף זו, ממסמכים שצרפה האישה עולה כי השכירה לאיש בשנת 2002 חדר בדירה תמורת 110 $ בתקופה שבין 20 / 6 / 2002 – 20 / 6 / 2003 (ראו נספח9). עוד צורף נספח 11 ממנו ניתן ללמוד כי הסכם נוסף נערך לתקופה שבין 15 / 1 / 05 – 15 / 1 / 2006 . 25 26 ו2 28 57. 29 בהתייחס לניהול משק בית משותף, טענה האישה כי האיש ניהל את עסקיו מחשבונה. לטענתה, ניצל את יפוי הכוח שנתנה לו בחשבון הבנק שלה לצורך גזילת כספים ממנה, אלא שטענות אלו מתייחסות להסכם. 30 9 מתוך 27