המחלקה לאכיפת דיני מקרקעין בפרקליטות המדינה נגד חאג יחיא ואח’

בית משפט השלום ברמלה ת”פ 8723 – 08 – 15 המחלקה לאכיפת דיני מקרקעין בפרקליטות המדינה נ’ חאג יחיא ואח’
בפני
כבוד השופטת רבקה גלט

בעניין: המחלקה לאכיפת דיני מקרקעין בפרקליטות המדינה ע”י ב”כ עו”ד שטרן
המאשימה
נגד
פריד חאג יחיא ע”י ב”כ עו”ד יעקב כהן
הנאשם
גזר דין
העבירות

1. הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירות של בנייה ללא היתר ושימוש חורג, לפי סעיפים 145 ו-204 לחוק התכנון והבניה, התשכ”ה-1965 (במתכונתו קודם לתיקון 116). בכתב האישום המקורי הואשמו יחד עם הנאשם, עוד שלושה אחרים, אך במהלך המשפט, חזרה התביעה מן האישום נגד שניים מהם (הנאשמים 3 – 4), ואילו בעניינה של השלישית (הנאשמת 2) שהיא חברה בע”מ, כבר ניתן גזר דין.

על פי עובדות כתב האישום המתוקן, הנאשם הוא המשתמש בפועל במקרקעין, וביצע את העבירות במקרקעין שייעודם הוא: אזור חקלאי/נחל וסביבתו, על פי תמ”מ/21 / 3 והכרזת ולקחש”פ. הנאשם הגיש בקשה לשימוש חורג לצורך חנייה, וניתן לו היתר לשימוש חורג לחניה, למשך 5 שנים, החל משנת 2013 וכן היתר לגידור המגרש ועבודות פיתוח, אך הוא ביצע עבודות בסטייה מההיתר, ועשה שימוש חורג ללא היתר כדין, על פי בקשתו לשימוש חורג משנת 2013, והוא סבר בתום לב כי היתר שניתן לו למשך 5 שנים, ניתן כדין, והפעיל על פיו עסק מסחרי בשם “פריד הובלות” המשמש למגרש חניה למשאיות, ואחסנת מכולות ומבנים יבילים. הנאשם ביצע עבודות בנייה כדלהלן: במתחם הצפוני של המתחם – סככה מאיסכורית עם רצפת בטון בשטח של
עמוד 1 מתוך 13

בית משפט השלום ברמלה ת”פ 8723 – 08 – 15 המחלקה לאכיפת דיני מקרקעין בפרקליטות המדינה נ’ חאג יחיא ואח’
כתבי אישום שעניינם בעבירות נמשכות, אשר בוצעו לפני ואחרי כניסת התיקון לתוקף, נוהגת התביעה לציין את שתי הוראות החיקוק, על פי הדין הקודם ועל פי התיקון, זו לצד זו.

18. לאור כל האמור, אלך בדרך המיצוע, ואקבע את מתחם הקנס ההולם בשים לב לכך שהחל משנת 2013 עד יום 25 . 10 . 17 (מועד כניסת התיקון לתוקף), ביצע הנאשם שימוש חורג במקרקעין תחת הדין הקודם (המקל יותר), ואילו מאז ועד היום המשיך לבצע את השימוש האסור בקרקע, למרות החמרת הנורמה הפלילית.

19. לא למותר להזכיר, כי בהתאם להלכה הפסוקה, יש לראות בהוראות תיקון 116 מקור השראה, גם במקרים שבהם התיקון אינו חל על פי הוראות המעבר (עפ”א 2184 – 05 – 18 הוועדה המקומית באר שבע נ’ לוי ( 14 . 09 . 18 ); עפ”א 8591 – 02 – 17 מד”י נ’ גוינה ( 9 . 4 . 17 )), כך שיש לתיקון השפעה מסוימת גם על המתחם הנוגע לתקופה המוקדמת יותר.
סיכום- קביעת המתחם

20. נוכח נסיבות העבירה, מידת האשם ומדיניות הענישה הנוהגת, ובשים לב לשתי תקופות התמשכות העבירה, אני קובעת כי מתחם הקנס ההולם נע בין 100 , 000 ₪ ל- 300 , 000 .
העונש המתאים לנאשם
21.
הנאשם טען כי העבירות בוצעו לצורך ניהול עסקו שהוא מקור פרנסת המשפחה מזה שנים
רבות.
22. אני סבורה שיש משקל לכך שהנאשם הגיע למקרקעין על פי הנחיית ראש המועצה, בתמיכתו ובעידודו, וכן הובטח לו כי יוסדר הרישוי לשימוש במקרקעין, עד שהתברר כי הדבר אינו אפשרי על פי הדין. לצד זה, לא ניתן למצוא באמון הצדקה לביצוע עבירות בהיקף נרחב פי כמה מן
עמוד 11 מתוך 13

בית משפט השלום ברמלה ת”פ 8723 – 08 – 15 המחלקה לאכיפת דיני מקרקעין בפרקליטות המדינה נ’ חאג יחיא ואח’
סוף דבר
27.
אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:

א. קנס כספי בסך 140 , 000 ₪ או 6 חודשי מאסר תמורתו. הקנס ישולם ב-36 תשלומים חודשיים שווים ורצופים החל מיום 1 . 2 . 20 ובכל 1 לחודש עוקב. ב. ניתן בזה צו הריסה ואיסור שימוש במבנים נשוא האישום, אשר ייכנס לתוקפו החל מיום
.1.6.2020

ג. חתימה על התחייבות בסך 280 , 000 ₪ להימנע מעבירות לפי חוק התו”ב, למשך שנתיים החל מיום 1 . 6 . 20 . לא יחתום, ייאסר למשך 7 ימים.
ניתן היום, כ”א כסלו תשייפ, 19 דצמבר 2019, במעמד הצדדים.
🙂
רבקה גלט, שופטת
עמוד 13 מתוך 13

בית משפט השלום ברמלה ת”פ 8723 – 08 – 15 המחלקה לאכיפת דיני מקרקעין בפרקליטות המדינה נ’ חאג יחיא ואח’

לדעת התביעה, לשם בחינת סכום הקנס הראוי, יש לפנות לתקנות העבירות המנהליות (קנס מנהלי תכנון ובניה)-2018, אשר לפיהן, הקנס בגין שימושים ובנייה נרחבים שכאלה, בקרקע חקלאית, לאורך זמן, צריך לנוע בין 300 , 000 ₪ ל- 600 , 000 ₪. בעניין הצווים הנדרשים, עתרה התביעה לקביעת מועד כניסתם לתוקף, לא יאוחר מתום 3 חודשים ממועד גזר הדין, שכן היה די זמן לנאשם לצורך ההתארגנות. נטען כי ככל שידחה בית המשפט את מועד כניסת הצווים לתוקף, יש לאזן זאת בהעלאת סכום הקנס.
טיעוני ההגנה:
ב”כ הנאשם טען כי הנאשם הגיע למקרקעין דווקא על פי הפנייה מטעם ראש העירייה בטייבה, שהשפיע עליו לחדול מלהחנות משאיות בתחומי העיר. מהנדס הועדה וראש העיר הם שבחרו עבור הנאשם את המקרקעין, והנחו אותו להגיש את הבקשה לשימוש חורג, שהובילה להיתר שקיבל בתום לב. בעניין זה, הוגש אישור הוועדה המקומית טייבה לפיו “בכפוף למילוי התנאים בחוק, העירייה תפעל להארכת הרישיון”. כמו כן, הוגש מכתב ראש העיר שהוא יו”ר הוועדה המקומית, המאשר את מתן ההיתר לשימוש חורג בעבר, ומציין כי כיום העירייה פועלת לאפשר את השימוש במקרקעין, שכן לא ניתן לאפשר חניית משאיות בתחומי העיר. בשלב זה, הנאשם קיבל היתר לגדר, וכן למתבן בשטח של כ-800 מ”ר. ב”כ הנאשם טען כי למרות ההתנהלות שהיתה, נטען בכתב האישום המקורי כי הנאשם פעל מכוח היתר בלתי חוקי, והדבר הכניס אותו למתח רב.
נטען כי חלקים גדולים מהמבנים המופיעים בכתב האישום, הם חלק אינטגרלי מהשימוש כחנייה, למשל מיכל סולר. כמו כן, נטען כי פרגולות מצויות בחניונים רבים.

ב”כ הנאשם הפנה לכך שהנאשם קיבל את הערת בית המשפט ופעל לצמצום המחדלים, בטרם שלב הטיעונים לעונש, על מנת להגיע בידיים נקיות. כך, בוצעה התאמה של הגדר לגובה 1 . 70 מ’ לפי ההיתר, וסולקו המבנים במתחם הצפוני, למעט חדר שירותים וסככה. בנוסף, הנאשם צמצם פעילותו לשטח של 4 , 000 מ”ר במתחם הצפוני, למרות הקושי לנהל את הפעילות בשטח המצומצם. בהקשר זה, נטען כי העסק של הנאשם עניינו בהעברת מכולות סחורה לרשות הפלסטינית, וכל אימת שנסגר המחסום, הוא נאלץ לאכסן את המכולות והמשאיות עד לפתיחת
עמוד 3 מתוך 13

בית משפט השלום ברמלה ת”פ 8723 – 08 – 15 המחלקה לאכיפת דיני מקרקעין בפרקליטות המדינה נ’ חאג יחיא ואח’
4. סכומי הקנסות, מושפעים, בין היתר, מהיקף העבירה, התמשכותה ומהרווחים שנצברו תוך כדי ביצוע העבירות, כעולה מהסקירה להלן:

ברע”פ 5509 / 13 סאלח סלימאן נ’ ועדה מקומית “מבוא העמקים” ( 20 . 10 . 13 ), דובר בשימוש בקרקע חקלאית בשטח של כ- 3 , 000 מ”ר לצורך חניון משאיות, וכן הצבת כמה מבנים ומיכלי דלק. בית משפט השלום הטיל קנס בסך 50 , 000 ₪, אך הקנס הוגדל בערעור בבית המשפט המחוזי, והועמד על סך של 80 , 000 ₪. בית המשפט העליון דחה את עתירת הנאשם להקלה.

בעמ”ק 31164 – 02 – 10 מד”י נ’ לוי ( 23 . 5 . 12 ), דובר בשימוש חורג בהיקף של כ-3400 מ”ר, לצורך ניהול סופרמרקט ואחסנה. הוטלו קנסות בסך 250 , 000 ₪ על כל אחד משני הנאשמים.

בע”פ (ב”ש) 4544 / 07 בוארון נ’ ו’ מחוזית דרום ( 2 . 4 . 08 ), הורשע הנאשם בבנייה ושימוש חורג של סככת איסכורית בשטח כולל של 1100 מ”ר וניהול עסק למסחר מתכות. הוטל קנס בגובה 200 , 000 ₪, שנותר על כנו לאחר הערעור.

ברע”פ 6665 / 05 מריסאת נ’ מד”י ( 17 . 5 . 06 ), הורשע הנאשם בבנייה ללא היתר ושימוש חורג בקרקע חקלאית, בכך שבנה מבנה למגורים בשטח של כ-500 מ”ר. בבית משפט השלום הוטל קנס בסך 100 , 000 . הקנס הוכפל בבית המשפט המחוזי, ונותר על כנו לאחר ערעור לבית המשפט העליון.

בעפ”א 13701 – 11 – 15 מדינת ישראל נ’ אגבאריה ואח’ ( 06 . 01 . 16 ), הורשעו שני הנאשמים בבנייה ללא היתר ושימוש חורג בקרקע חקלאית בשטח של 1 , 281 מ”ר, לצורך בית מגורים ורפת ללא היתר. בבית משפט השלום, הוטל על כל אחד מהם קנס בסך 50 , 000 ₪. בית המשפט המחוזי קיבל את ערעור המדינה על קולת העונש והעמיד את הקנס על סך 75 , 000 ₪ לכל אחד מהם.

ברע”פ 2330 / 09 נוסטרדמוס נ’ הו’ המקומית חבל מודיעין ( 9 . 6 . 09 ), מדובר היה בשימוש שנעשה בקרקע חקלאית, לצורך מכירת שתילים ובעלי חיים, זאת תוך בניית מבנים, ריצוף משטח, והקמת גדר רשת. בית המשפט העליון אישר את גזר הדין שניתן בבית משפט קמא, ואשר בגדרו הוטלו קנסות בסך 250 , 000 ₪.
עמוד 5 מתוך 13

בית משפט השלום ברמלה ת”פ 8723 – 08 – 15 המחלקה לאכיפת דיני מקרקעין בפרקליטות המדינה נ’ חאג יחיא ואח’
הצפוני (שלגביו ניתן ההיתר), והמהווה קרקע חקלאית מוכרזת, מבנים בשטח כולל של כ-260 מ”ר, בצירוף סככות בשטח של כ-330 מ”ר, ללא היתר.
בנוסף, הנאשם הציב מבנים יבילים קראוונים ומכולות במתחם הדרומי ששטחו הכולל 5 , 000 מ”ר, ופיזר שם מצע, וכן פיזר מצע ואספלט גרוס והציב מכולות במתחם המערבי ששטחו הכולל 5 , 000 מ”ר, כל זאת בשעה שמעולם לא ניתן לו שום היתר לבצע עבודות או לעשות כל שימוש בשני המתחמים הללו, שהם קרקע חקלאית. חשוב לציין כי כתב האישום אינו מפרט מה היה שטח המבנים במתחמים הדרומי והמערבי, אך מעיון בתצ”אות שהוגשו כראייה, נראה שאלה תפסו חלק מצומצם מתוך המתחם הכולל.
8. לקולא יש להתחשב בכך שמרבית השימוש בוצע בשטח פתוח, ואילו השטח הכולל של המבנים, מצומצם יותר. בנוסף, המבנים הם יבילים ומכולות, ולא נטען לקיומה של בנייה קבועה במקרקעין. לצד זה, על כל שטח המתחמים הדרומי והמערבי, בוצעה עבודה של פיזור מצע.
9. הבנייה והשימושים נועדו למטרה עסקית של הנאשם, כמי שמנהל עסק להובלת סחורות לשטחי הרשות. הנאשם טען כי הנחת המכולות במקרקעין היתה רק לצורך המתנה להובלתן לשטחי הרשות, אך ההתרשמות היא כי בשטח הונחו מכולות רבות, כחלק מההתנהלות העסקית, לפרקי זמן ממושכים יותר, כך ניתן ללמוד מן הכמות הגדולה יחסית של מכולות, כמופיע בתמונות ובתצ”אות. בנוסף, בשטח מופעלות מלגזות, לצורך הזזת מכולות, כך שנראה כי מדובר בסוג של אחסנה פתוחה.
ניינה. בהת
בירות היה מצומצם ביות
, והתמצה בי
10. כאן המקום לשוב ולהזכיר כי הנאשמת 2 כבר נדונה בגין העבירות על פי כתב האישום שתוקן בעניינה. בהתאם להסכמות, חלקה בעבירות היה מצומצם ביותר, והתמצה בשיפוץ 3 מכולות במקרקעין, לצורך הוצאתן משם. בנסיבות אלה, אימצתי את הסדר הטיעון המקל, שאין בו כדי ללמד דבר לעניינו של הנאשם, שביצע עבירות בהיקף נרחב פי כמה וכמה.
עמוד 7 מתוך 13

בית משפט השלום ברמלה ת”פ 8723 – 08 – 15 המחלקה לאכיפת דיני מקרקעין בפרקליטות המדינה נ’ חאג יחיא ואח’
עמד העונש לצד העבירה על שנת מאסר אחת, או קנס בסכום הקבוע בסעיף 61(א)(ג) לחוק העונשין, ואילו כעת הוא הוחמר במידה משמעותית.
13. הסוגיה בשל בחירת הנורמה הפלילית החלה על עבירה נמשכת, אשר הדין לגביה הוחמר תוך כדי ביצועה, לא נדונה עד כה, בערכאות הגבוהות, ולא קיימת לגביה הלכה פסוקה, למיטב ידיעתי. בנסיבות אלה, יש לבררה ולקבוע עמדה, לצורך גזירת הדין.
14.
לכאורה, נראה כי קיימות 3 דרכים אפשריות לילך בהן:
הדרך האחת גורסת כי הנורמה הפלילית שתחול על העבירה הנמשכת היא זו החלה במועד הגשת כתב האישום, שאז לכל המאוחר נתגבשה העבירה, גם אם ביצוע טרם הושלם (ר’ עניין מלכיאל בנוגע לקרות “אירוע מנתק” עם הגשת כתב האישום). משמעותה של קביעה שכזו היא החלת הנורמה המקלה יותר, על פי הדין הקודם, וזאת לגבי כל תקופת העבירה, החל מן המועד הנקוב בכתב האישום, ועד תום התמשכותה, או עד מועד גזר הדין, על פי המאוחר.
הדרך השנייה היא זו המחילה על העבירה הנמשכת את הנורמה הפלילית המאוחרת, על מנת לתת ביטוי לחומרת התמשכות העבירה, גם לאחר שהתחלפה הנורמה הפלילית בנורמה מחמירה יותר. שיטה זו, שהיא מחמירה יותר מקודמתה, מובאת אצל פרופ’ פלר, (ש”ז פלר “שאלות ותשובות בסוגית העבירה הנמשכת” פלילים ב(7), (1991).
“עולה מכל אלה, שבעת החלפת הנורמה הפלילית בנורמה מחמירה לעומתה, (א) התנהגותו של העושה היתה כבר בגדר איסור, והוא היה, עקב כך, מצווה להימנע ממנה, ו (ב) הוא לא נשמע לאיסור, למרות שליטתו על התנהגותו, ולמרות ידיעתו המשוערת כי הטיפול העונשי בעבירה הוחמר. אילו בחר, לפחות באותה העת, בהימנעות מהתמדה בהתנהגותו, היתה עבירתו נשלמת עדיין בשעת תוקפה של הנורמה הקודמת, המחמירה פחות. המסקנה, החד משמעית והמתחייבת מכך היא, שכאן העושה לא רק שהוזהר מראש על הטיפול העונשי המחמיר הצפוי לו, אלא גם הוכיח, בפרשת דרכים זו, כי אף מלכתחילה לא היה מתנהג אחרת..
עמוד 9 מתוך 13