ה.ח. ת”ז ועוה”ד אימן אבו ריא נגד ו.ח. ת”ז ועוה”ד אוסאמה עישאן והאפוטרופוס הכללי מחוז חיפה והצפון משרדי ממשלה

06/09/2020
57977-10-17, בתי המשפט לענייני משפחה, ה.ח. ת"ז, ה.ח. ת"ז ועוה"ד אימן אבו ריא, ה.ח. ת"ז ועוה"ד אימן אבו ריא נגד ו.ח. ת"ז ועוה"ד אוסאמה עישאן והאפוטרופוס הכללי מחוז חיפה והצפון משרדי ממשלה, האפוטרופוס הכללי מחוז חיפה והצפון משרדי ממשלה, הילה גורביץ שינפלד, ו.ח. ת"ז, ו.ח. ת"ז ועוה"ד אוסאמה עישאן והאפוטרופוס הכללי מחוז חיפה והצפון משרדי ממשלה, מחוז חיפה, משפחה, עוה"ד אוסאמה עישאן, עוה"ד אימן אבו ריא, פסק דין, שופט/ת הילה גורביץ שינפלד

לא מצאת פסק דין שחיפשת? ניתן לעשות חיפוש מתקדם ולמצא את כל רשימת פסקי הדין!

שמואל

בית משפט לענייני משפחה בחיפה

ת”ע 57977-10-17 (בקשה למתן צו קיום צוואה) ת”ע 57997-1017 (התנגדות) ת”ע 58014-10-17 (תיקון טעות בצוואה) ח’ נ’ האפוטרופוס הכללי מחוז חיפה והצפון ואח’

בפני

כבוד השופטת הילה גורביץ שינפלד

בעניין:

עזבון המנוח ח.ח. ז”ל ת”ז

התובע:

ה.ח. ת”ז ע”י ב”כ עוה”ד אימן אבו ריא

נגד

הנתבעים:

1.ו.ח. ת”ז ע”י ב”כ עוה”ד אוסאמה עישאן 2. האפוטרופוס הכללי מחוז חיפה והצפון משרדי ממשלה

פסק דין

תובענה למתן צו לקיום צוואה בעדים, שנפל בה פגם צורני כאשר נטען כי המצווה, טרם פטירתו, הורה על ביטולה בעל-פה (בדרך של “שכיב מרע”).

העובדות הרלוונטיות, הצדדים וטענותיהם:

1. התובע והנתבע אחים, 2 מבין 7 ילדיו של המנוח, ח.ח. ז”ל (להלן: “המנוח”) אשר הלך לעולמו ביום 2308.2008..

2. התובע הגיש תובענה למתן צו לקיום צוואת המנוח אשר נערכה בפני שני עדים.

הצוואה מודפסת, מונה 2 עמודים ו-8 סעיפים.

תמצית הוראות הצוואה הן, כי זכויות המנוח בדירה הנמצאת בכפר ג.מ. המוכר כגוש
והרכוש הצמוד לה – יונחלו לתובע. עוד הורה המצווה שם, כי הזכויות יועברו לאחר אריכות ימים של המנוח ובת זוגו הזכאים להתגורר בדירה כל חייהם. סעיפי הצוואה נכתבו בעמוד ראשון ובעמוד השני מתנוסס אישור העדים לצוואה. בתחתית העמוד הראשון מודפס התאריך 0507.2007. ובעמוד השני, ליד חתימות העדים, הוסף בכתב-יד התאריך 0507.2006..

1 מתוך 17

שמואל

בית משפט לענייני משפחה בחיפה

3. בהתנגדות נטען כי בחודש אפריל 2008 עת הנתבע ביקר אצל הוריו, בנוכחות אח נוסף של הצדדים, מר מ.ח., הודיע המנוח כי הוא ערך צוואה בה הנחיל את דירתו לתובע, אך הוא מתחרט עילה וידאג לבטלה אצל עוה”ד שערך אותה. עוד נטען כי לאחר מספר ימים המנוח אושפז בבית חולים בנהריה. ושם הצהיר הצהרה דומה בפני אחותו גב’ ופ.ח. ובפני בנו מר חד.ח. הנתבע הוסיף וטען כי לאחר שמחלת המנוח פשטה בגופו, המנוח נפטר בחודש אוגוסט 2008 בטרם יכול היה לערוך ביטול הצוואה בכתב. הטען גם כי הנתבע יידע את התובע אודות הביטול והתובע לא הביע התנגדות, והנתבע נדהם כאשר הוגשה התובענה למתן צו קיום לצוואת המנוח. לאור המפורט לעיל נטען מטעם הנתבע טען כי הצוואה מבוטלת ואין לה כל תוקף לאחר שבוטלה בעל פה בפני שני עדים. להתנגדות צורפו תצהיר התובע ותצהיר אח הצדדים, מר מ.ח..

בדיון שהתקיים ביום 211.2008. הוסיף ב”כ הנתבע כי מאחר והתובע הסיע את המנוח למשרד עוה”ד שערך את הצוואה בכוונתו לטעון גם להשפעה בלתי הוגנת.

4. בתגובת התובע להתנגדות נטען כי טענת הנתבע כי המנוח התכוון לבטל את צוואתו היא טענה כוזבת ותרמית כלפי התובע וכי המנוח לא הביע כל חרטה אודות צוואתו אשר נערכה כשנתיים טרם פטירתו. התובע טען כי מחלת המנוח התגלתה בשלהי שנת 2007, הוא החל טיפולים ומצבו הבריאותי התדרדו ביולי 2008 עד פטירתו כחודש לאחר מכן. עוד נטען כי המנוח לא היה המאושפז אלא הגיע לביה”ח לקבל טיפולים וחזר לביתו והכל, בכוחות עצמו. התובע הצביע על כך שעל פי גרסת הנתבע האירועים הנטענים אירעו בחודש אפריל 2008 והמנוח עד פטירתו היה בכושר גופני וקוגניטיבי שאפשר את ביטול הצוואה בדרך המלך. בהקשר זה נטען כי על פי הוראת סעיף 36 לחוק הירושה התשכ”ה-1965 מאחר ומדובר בצוואה בפני עדים הרי שעל פי ס”ק (א) את כתב הביטול יש לערוך באותו אופן – בכתב ובפני שני עדים שיחתמו על הביטול או בדרך השמדת הצוואה – כהוראת ס”ק (ב). נטען כי מאחר ולא התקיימו תנאים סעיף 36 לחוק הירושה, התשכ”ה-1965, הביטול הנטען אינו תקף. עוד נטען כי התובע היה בקשר חברי עם עוה”ד שערך את הצוואה וכי כל המנוח עובדת במשרדו כך שהמנוח יכו היה בנקל לבקש לבטלה כדין

2 מתוך 17

שמואל

בית משפט לענייני משפחה בחיפה

וגם, העד מטעם הנתבע, אח הצדדים, חד.ח. העיד כי ומצבו הפיזי של איפשר לו להגיע לטיפולים בנסיעה במונית, בלשהי מחלתו, עם ליווי ואילו כושרו המנטלי של המנוח לא

נפגע, ראו עמוד 14 שורות 4-12.

נוסף על כך, כל עדי התובע, העידו כי מצבו הבריאותי של המנוח לא מנע ממנו להתנהל באופן עצמאי, להביע רצונותיו או לתפקד לבדו עד סמוך לפטירתו.

המונח “שכיב מרע” כולל בחובו גם אלמנט אוביקטיבי וגם אלמנט סוביקטיבי. ראו ע”א 516/73 נפתלי אומר נ’ קוגוט, פ”ד כט (1), 107,108. בהקשר של אופן הוכחת דבר שברפואה, ראו תקנה 127 יחד עם תקנה 258יב לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ”ד-1984 לפיהן עמדה לנתבע האפשרות לעתור למינוי מומחה מטעם בית המשפט ובאם הייתה נדחית בקשתו לבקש להגיש חוות דעת מטעמו – הנתבע בחר שלא לעשות כן. לא די בהיותו של המצווה חולה, יש להוכיח מצבו כ”שכיב מרע” ראו בהקשר זה עמ”ש -24171 06-13 מ.ד. נ’ עזבון המנוחה ו.ד, מיום 157.2014. בסעיף 22 לפסה”ד.

שם

יתר על כן, העיד אח הצדדים, מר מ.ח., כי הצהרת האב כי הוא מבקש לבטל את צוואתו ניתנה בשל ולאחר שהוא פנה לאב וביקשו לעשות כן – ראו עמוד 16 שורות 31-33 העיד “אני רוצה לבטל את הצוואה. אבא רצה לקחת את הדעה שלי כי יש לי חלק בדירה ואני רוצה לבטל את הצוואה”. משמעות דברים אלו היא כי האב יכול היה לקבל החלטות גם לפי עדות העד מטעם הנתבע.

משמעות אחרת לאמירת העד הנ”ל היא, כי אולי האב העדיף ליתן הצהרות כלפי חוץ וכלפי פנים בחר שלא לבצע כל פעולה אקטיבית לביטול צוואתו – שכן שלא גמר בדעתו לבטלה. ראו בע”מ 11116/08 פלוני נ’ אלמוני, מיום 57.2012. שם, בסעיפים 26-29 לפסק דינו, השופט מלצר בדרך ההשוואה לפסיקות זרות, שב וקובע כוונת ביטול אמירה, ללא ראייה נוספת בדבר ביטול ממשי ובפועל, אין בה די.

11 מתוך 17

שמואל

בית משפט לענייני משפחה בחיפה

דברים אלו מלמדים כי באם היה רצונו של המצווה לשנות או לבטל צוואתו, מצבו הבריאותי הקוגניטבי או הפיזי, לא מנע זאת ממנו והמסקנה היא, שהמצווה לא גמר אומר ולא גמר בדעתו, לבטל את צוואתו.

28. די באמור להביא לדחיית ההתנגדות .

29. לשם הזהירות אדון גם בתנאי השני והשלישי הטענה כי המנוח הצהיר על ביטול הצוואה, בפני שני עדים הדוברים את שפתו. וכדלקמן:

הנתבע הצהיר בתצהירו נ/1 כי בארבע חודשים טרם פטירת המצווה, בחודש אפריל 2008, הצהיר המצווה בנוכחותו ונוכחות אחיו מ.ח. כי הוא ערך צוואתו דנן והוא מתחרט עליה, מבקש לבטלה ויבטלה בכתב.

עוד הצהיר בתצהירו נ/1 כי המצווה חזר על הצהרה זו מספר ימים לאחר מכן, הפעם בעת

בנוכחות בנו חד.ח. ודודתו ופ.ח. שהיא אחות המצווה.

העדים הללו דוברים את שפת המנוח, אך הם כולם עדים בעלי אינטרס ישיר לביטול הצוואה כולם יורשים על פי דין של המצווה שינחלו חלק מעיזבונו באם הצוואה תבוטל. מנגד, אחות המצווה, שנטען כי ההצהרה הייתה בפניה לא הובאה להעיד. הדבר פועל לחובת הנתבע. הלכה פסוקה היא כי כאשר בעל דין נמנע מלהציג ראיה או להביא עד, יש להניח כי המדובר בראיה או עדות הפועלת לחובתו ותשמש כנגדו. ראו ע”א 465788 הבנק למימון מסחר בע”מ נ’ סלימה מתיתיהו ואח’, פד”י מ”ה (4) 651, ע”א 795/99 פרנסואה נ’ פוזיל פד”י נ”ד (3) 107.

30. התנאיים הנוספים, 4-7, תנאים הנוגעים לעריכת זִכָּרוֹן דברים, חתימות הפקדתו וכו’ – לא התקיימו ועל כך אין מחלוקת (כלל לא נטען כי התקיימו).

העדרו של זִכָּרוֹן דברים הוא לכאורה פגם צורני הניתן לריפוי על פי הסמכות שמוענקת לבית המשפט בסעיף 25 לחוק הירושה, התשכ”ה-1965. דע עקא כי במקרה כאן, כאשר

12 מתוך 17

שמואל

בית משפט לענייני משפחה בחיפה

העדה להצהרה הנטענת שהיא עדה אוביקטיבית לא הובאה לעדות כלל ומדובר בארבע עדים נטענים שונים להצהרה הנטענת, יש להקפיד הקפדה יתרה בעת בחינת גמירות דעתו של המצווה, כזכור, לשם ישמוש בסמכות בית המשפט שבסעיף 25 לחוק הירושה התשכ”ה-1965, על בית המשפט להשתכנע למעלה מכל ספק, שלפניו צוואת אמת. ראו ע”א 15/85 רחל מזרחי נ’ מנשה רז ואח’, פד”י מא(4) 454,457.

רק במקרים נדירים יעשה שימוש בסמכות בית מהשפט לרפא פגם בצוואת שכיב מרע. ראו ע”א 430/73 אקשטיין נ’ כהן, פ”ד כח (2), 432,434 :

“המחוקק איפשר עריכת צוואה בעל-פה במקרים האמורים בסעיף 23. עצם האפשרות הזאת היא יוצאת דופן ביחס לחוקים אחרים העולם הנאור. סכנה גדולה טמונה במתן אפשרות זו, כי לא זו בלבד שיש סכנה של עדי שקר, אלא ישנה גם סכנה של עדים שאינם מדייקים, והתוצאה מקבלת דברי עדים כאלה היא, שניתן להעביר ירושות ונכסים גדולים על-פי הבל פיהם של העדים כאשר אין אפשרות לסתור את דבריהם. מאחר שלא תמיד נמצא אדם נוסף בזמן עריכת הצוואה הנטענת. המחוקק דאג איפוא להתריס מה כלפי אי-דיוקים ודרש כי העדים ירשמו מיד זִכָּרוֹן דברים ויפקידוהו בבית-המשפט, כלומר מיד כשאפשר לעשות זאת. אם העדים עושים זאת ומציינים לא רק את דברי המצווה בדיוק, אלא גם, כדרישת המחוקק, את הנסיבות לעשיית הצוואה ודיבריהם יוציאם מידיהם ונמצאים בבית המשפט, הרי יש מקום יותרל סמוך על כך שלא שינו מדברי המצווה ושלא טעו בדבריו. ואילו אם הם מאחרים, הרי קיימת סכנה גדולה יותר שיש שינוי, לפחות כלשהו, בין דבריהם לבין דברי המצווה, וכי בינתיים התייעצו עם מי שהם מוצאים לנכון להתיעץ וזְכָּרוֹן-הדברים ועדותם בבית-המשפט אינם ניתנים לבקורת מתאימה. לכן במקרה של צוואת שכיב מרע יש להקפיד על מילוי הוראות סעיף 23 (ב) ורק במקרים נדירים יוכל השופט להשתמש לגבי מקרים כאלה בסעיף 25 לחוק”.

9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24

26 27 28 29 30 31 32 33 34

וגם ע”א 564/71 הרטה (נשר) אדלר נ’ מאיר נשר, פד”י כו (2) 745,747:

“תנאי בלעדיו אין איפוא לקיום מסמך כצוואה, על-אף פגם מהפגמים המנויים בסעיף 25 שנתגלה בה, הוא ודאות מוחלטת, ללא שום ספק, באמיתותה של הצוואה”.

31. אשר לגמירות דעתו של המנוח לביטול הצוואה, כפי שציינתי לעיל, במקרה כאן איני סבורה כי המצווה גמר בדעתו לבטל צואתו במידת ההוכחה הנדרשת להוכחת טענה זו. לא הוצגה לפני ראייה נוספת ממנה עולה כי המצווה פעל להוצאת “הכוונה לביטול” הנטענת, לפועל. ראו המפורט להלן, על כן, איני סבורה כי במקרה כאן, קמה לבית
13 מתוך 17

שמואל

בית משפט לענייני משפחה בחיפה

המשפט סמכות לעשות שימוש בסמכותו ולרפא את הפגם שעניינו העדרם המוחלט של זִכָּרוֹן דברים. ואפרט:

עו”ד א.נ. שערך את הצוואה, העיד כי בינו ובין המנוח היו גם קשרי הכרות טובים ועל כן, גם לאחר עריכת הצוואה ולאחר מחלת המנוח, ביקר את המנוח הן בבית החולים והן בביתו. עו”ד א.נ. העיד כי בפעם האחרונה ביקר את המנוח בביתו מספר חודשים טרם פטירתו. בתצהירו ת/2 עו”ד א.נ. הצהיר כי המנוח לא ביקש ממנו לבטל צוואתו. ראו סעיף 6 לתצהירו ת/2 – עו”ד א.נ. לא נחקר על הצהרה זו, על אף שהעד מטעם הנתבע, האח חד.ח., הצהיר והעיד כי הוא התקשר לעוה”ד על מנת לבקשו להגיע לשם ביטול הצוואה לפי בקשת אביו. עו”ד א.נ. לא נחקר גם על מצבו של המנוח לאחר מחלתו, חרף כי ביקרו הן בבית חולים והן בבית.

העובדה כי עד אובייקטיבי חיצוני אודות מצבו של המנוח לאחר מחלתו לא נחקר בנקודה מהותי עיקרית, מחלישה את טענת הנתבע כי מצבו של המנוח היה בכי רע עד כדי כך שלא התאפשר לו לחתום על צוואה חדשה.

זאת ועוד, בעלה של האחות חסאנה חא.ח., שהתלווה למצווה בעת שנסע למשרדו של עו”ד א.נ. לשם עריכת הצוואה, העיד כי המנוח פירט בפניו את רצונו להנחיל את כל רכושו לתובע. ראו עמוד 8 שורות 4-13.

נוסף על כך הצהיר העד בתצהירו ת/4 כי לאחר פטירת אשת המנוח, אחיהם של הצדדים, חד.ח. קרא לאחים ולבני משפחה נוספים, והציע בנוכחות כולם לסמן בגיר את החלק בבניין שהנחיל המנוח לתובע. האח חד.ח. אישר בעדותו את הדברים שורות 5-9. עוד הצהיר כי המנוח לא הצהיר בפניו כי ביטל את צוואתו לה היה עד או הוא מבקש לשנות אותה. העד חזר על כך בעדותו בעמוד 8 שורות 16-21.

ראו עמוד 16

לאמור יש להוסיף כי אחות התובע, העדה חס.ח. הצהירה בתצהירה ת/5 כי ידעה על רצונו של אביה להנחיל את ביתו לתובע עוד טרם עריכת הצוואה שכן בעי התלווה למנוח בעת עריכת הצוואה. עוד הצהירה כי כי המנוח לא אמר שהוא מבקש לבטל

14 מתוך 17

שמואל

בית משפט לענייני משפחה בחיפה

צוואתו. העדה לא נחקרה על כך. גם אשתו של התובע שלא נחקרה על תצהירה ת/6 הצהירה כי המנוח לא ביקש לבטל צוואתו. עוד הצהירה כי המנוח הביע רצונותיו באופן

חופשי.

התובע הצהיר בתצהירו ת/1 כי אביו ז”ל נתן במתנה למתנגד, האח מ.ח., שטח של 100 מ”ר על מנת שיבנו את ביתם. המדובר בשטח הגג שמעל ביתו של המצווה שהוא הבית נשוא הצוואה. התובע לא נחקר על כך בחקירתו הנגדית וכך גם לא נחקר על הצהרתו בתצהירו ת/1 כי אביו מעולם לא אמר לו שהוא מבקש לבטל את צוואתו או ביקש לשנותה. כך שדברים אלו לא נסתרו ולמעשה לא הוכחשו ויש לראות בהם תמיכה לאמור לעיל.

32. לאור האמור מאחר וטענתו של המתנגד היא כי המצווה אמר כי יערוך ביטול לצוואתו בכתב והוא לא עשה כן, ומהעדויות עלה כי מצבו הבריאותי של המצווה לא מנע ממנו לבצע ביטול בכתב ולמרות זאת ונוסף על כך, המצווה לא נקט בצעד פעיל אקטיבי לביצוע הביטול הרי שהעדרו של צעד אקטיבי לביטול הצוואה, משמש ראייה לכך שאין מדובר במקרה בו המצווה התכוון לבטל צוואתו כדבריו לילדיו – שאינם זוכים על פי צוואתו ולא הוכח כי המצווה גמר בדעתו לבטל את צוואתו.

משמעות הדבר כי לא ניתן לרפא את הפגם שבאי קיומו של זִכָּרוֹן דברים וגם בשל כך, לא התקיימו התנאים לביטול הצוואה באמצעות צוואת ביטל “שכיב מרע”.

ראו בהקשר זה את הרקע שהביא לתיקון סעיף 25 לחוק הירושה, התשכ”ה-1965 כמוזכר, בין היתר, בפסה”ד של השופטת איריס אילוטוביץ’ סגל ת”ע 34556-05-18 מיום 1012.19., ושם גם, הביקורת על הגמישות שניתנה לבית המשפט והצורך לדקדק אם לאו בתנאים הצורניים בעת ביטול צוואה, אגב בחינת הנסיבות החיצוניות לביטול וגמירות דעת המצווה.

33. אשר על כן, אני דוחה את טענות המתנגד.

15 מתוך 17

שמואל

בית משפט לענייני משפחה בחיפה

34. אשר לתאריך הצוואה, עו”ד א.נ. העיד כי בדק את תאריך הנפקת החשבונית עבור המנוח בגין עריכת הצוואה ובשל כך מצא כי התאריך הנכון הוא התאריך שנכתב. ראו עמוד 5 שורות 21-26. עוד העיד כי לאחר מכן שינה את דעתו והתאריך הנכון הוא התאריך שהודפס – כך לפי זכרונו. העדה הנוספת לצוואה עו”ד ח.מ., העידה כי לא זכרה ולא יכלה הייתה לאמת את מועד עריכת הצוואה מאחר ואין בידה רישום פגישותיה מאותו מועד, אך לפי הערכתה, לאור מועד החשבונית שהציג לה עו”ד א.נ. במשרדו, המועד

הנכון הוא מועד החשבונית. ראו עמוד 21 שורות 6-22.

מאחר והתאריך בכתב יד תואם את החשבונית שהוצאה, ובשים לב שמדובר בטעות שהיא בשנה ולא בכל התאריך, אני מורה על תיקון הפגם כך שמועד הצוואה הוא לפי תאריך החשבונית ושהוסף בכתב יד 0507.2006.. ראו העתק החשבונית שצורפה לתצהיר עו”ד

א.נ. ת/3.

נפסק:

35. ההתנגדות נדחית.

אני מורה על תיקון הפגם הצוואה כך שמועד עריכתה הוא ביום 0507.2006.. ניתן צו קיום לצוואת המנוח מיום 0507.2006..

התובע רשאי להגיש צו קיום צוואה פורמאלי לחתימתי. יש לציין על גבי הצו את ההוראות שתוקנו.

36. הנתבע ישלם לתובע הוצאות משפט בסך של 3,000 ₪, את האגרות ששילם על פי קבלות ושכר טרחת עו”ד כולל בסך של 17,000 ₪.

מותר לפרסום בהשמטת פרטים מזהים, תיקוני הגהה ועריכה. המזכירות תמציא פסה”ד לצדדים ותסגור ההליך. ניתן היום, כ”ו סיוון תש”פ, 18 יוני 2020, בהעדר הצדדים.

16 מתוך 17

שמואל

בית משפט לענייני משפחה בחיפה

הילה גורביץ שינפלד, שופטת

17 מתוך 17

שמואל

בית משפט לענייני משפחה בחיפה

ת”ע 57977-10-17 (בקשה למתן צו קיום צוואה) ת”ע 57997-1017 (התנגדות) ת”ע 58014-10-17 (תיקון טעות בצוואה) ח’ נ’ האפוטרופוס הכללי מחוז חיפה והצפון ואח’
הייתה כל מניעה גופנית או קוגניטיבית לכך – והוא לא עשה כן. נטענו טענות נוספות שאינן רלוונטיות ובית המשפט התבקש לדחות את ההתנגדות. בדיון שהתקיים ביום 211.2008. הוסיף ב”כ התובע וטען כי לא התקיימו גם התנאי הקבועים בסעיף 23 לחוק הירושה התשכ”ה-1965 בדבר עריכת צוואת שכיב מרע”.

5. בהחלטתי מיום 211.2018. הורתי על צירוף כל היורשים על פי דין של המנוח וקבעתי כי יורש שלא יגיש התנגדות – יוחזק כמסכים למתן צו קיום לצוואה – כמבוקש. נוסף על כך, מאחר ובצוואה פגם צורני (תאריך) הורתי כי התובע יחל בהבאת הראיות.

6. עדויות ראשיות הוגשו בתצהירים. מטעם התובע הוגשו תצהירו ת/1, תצהיר עו”ד א.נ. שערך את הצוואה ת/2+ת/3, תצהיר אשת התובע גב’ חנ.ח. ת/6, תצהיר אחות התובע גב’ חס.ח. ת/5 ותצהיר בעלה מר חא.ח. ת/4. מטעם הנתבע הוגשו תצהירו נ/1 ותצהירי שני אחיו, מר מ.ח. ומר חד.ח. בהתאמה נ/3 ונ/2. נוסף על כך, זומנה לעדות מטעם התובע, העדה לצוואה עו”ד ח.מ..

דיון והכרעה:

7. הוא

העיקרון המנחה בכל הנוגע לצוואות, פרשנותה, קיומה, מימושה וכמובן ביטולה כיבוד רצונו של המצווה. ראו ע”א 719/97 אהרן נ’ אהרוני, פ”ד נד(3) 469,479 וגם ע”א 724/87 גולד נ’ גולד, פ”ד מח(1) 22,28 (1993); ע”א 1900/96 טלמצ’יו נ’ האפוטרופוס הכללי, פ”ד נג(2) 817,826 (1999); בע”מ 11116/08 פלוני נ’ אלמוני, מיום 0507.2012.,

סעיף 19 לפסה”ד.

8. נטל ההוכחה במשפט מחולקים לנטל חובת הראייה (the burden of establishing a case) ונטל חובת ההוכחה (the burden of adducing evidence). ראו ד”נ 4/69 נוימן נ’ כהן, פד”י כ”ד (2) 290 וגם ע”פ 28/49 זרקא נ’ היועמ”ש לממשלה פד”י ד, 504,522. חובת הראייה היא החובה העיקרית והיא הקובעת את ההכרעה במשפט והיא חלה, לעולם, על צד הטוען טענה, בעוד נטל חובת ההוכחה הוא סדר הבאת הראיות והוא מתחלף.

3 מתוך 17

שמואל

בית משפט לענייני משפחה בחיפה

ת”ע 57977-10-17 (בקשה למתן צו קיום צוואה) ת”ע 57997-1017 (התנגדות) ת”ע 58014-10-17 (תיקון טעות בצוואה) ח’ נ’ האפוטרופוס הכללי מחוז חיפה והצפון ואח’
במקרה כאן, בשל הפגם הצורני שנפל בצוואה הנושאת שני תאריכים שונים, הורתי כי התובע – מבקש צו קיום לצוואה, הוא שיחל בהבאת הראיות. ראו בהקשר זה ע”א 510/90

כצנשטיין נ’ סידרנסקי פ”ד מה(2) 221,224.

9. אציין כבר כעת כי במקרה כאן, התובע עמד בנטל להוכיח קיומה של הצוואה ותוכנה ולא מצאתי כי הפגם בתאריך הצוואה, כשלעצמו, פוגע בתוקפה או כי הצוואה אינה משקפת את רצונו הפנימי והחופשי של המצווה או כי הצוואה בוטלה. ואפרט:

10. סעיף 25 לחוק הירושה, התשכ”ה -1965 מורנו כי בצד הדרישה למלא בדווקנות אחר תנאים צורניים לעריכת צוואה, לבית המשפט סמכות לרפא פגמים צורניים שנפלו בצוואה שני תנאים: הראשון כי התקיימו מרכיבי יסוד בצוואה – מרכיבים שהם תנאי בלעדיו אין להיותו של המסמך “צוואה”, והשני כי הוכח שהצוואה משקפת את רצון המצווה. וזו לשון הסעיף:

15 16 17 18 19 20 21 22

(1)

“(א) התקיימו מרכיבי היסוד בצוואה, ולא היה לבית המשפט ספק כי היא משקפת את רצונו החופשי והאמיתי של המצווה, רשאי הוא, בהחלטה מנומקת, לקיימה אם אף נפל פגם בפרט מן הפרטים או בהליך מן ההליכים המפורטים בסעיפים 19,20,22 או 23 או בכשרות העדים, או בהעדר פרט מן הפרטים או הליך מן ההליכים כאמור (ב) בסעיף זה “מרכיבי היסוד בצוואה” הם:
בצוואה בכתב יד כאמור בסעיף 19 הצוואה כולה כתובה בכתב ידו של המצווה;
בצוואה בעדים כאמור בסעיף 20 הצוואה בכתב והמצווה הביאה בפני שני עדים; (3) בצוואה בפני רשות כאמור בסעיף 22 הצוואה נאמרה בפני רשות או הוגשה לרשות, על ידי המצווה עצמו; (4) בצוואה בעל פה כאמור בסעיף 23 – הצוואה נאמרה על ידי המצווה עצמו בפני שני עדים השומעים את לשונו בעת שהיה שכיב מרע או בעת שראה את עצמו, בנסיבות המצדיקות זאת, מול פני המוות”.

(2)

24 25 26 27 28 29 30 31 32 33

11. )

מלשון הוראת סעיף 25 נלמד, כי בהתייחס לצוואה בעדים, שזו הצוואה שלפני, התקיימו מרכיבי היסוד שהם תנאי בלעדיו אין להיותו של מסמך “צוואה” – מסמך בכתב והבאתו בפני שני עדים. משמעות הדבר הוא כי המסמך נשוא ההליך כאן הוא צוואה בעדים ועל יש לבחון האם ההוראות הכלולות בה, אכן משקפות את הרצון הפנימי, החופשי והאמיתי של המצווה.
4 מתוך 17

שמואל

בית משפט לענייני משפחה בחיפה

ככול שכך הדבר, ניתן ליתן צו לקיומה אגב מתן החלטה המרפא את הפגם הצורני שנפל בצוואה. לשון אחר, הטעות בתאריך שנפלה בצוואה, אינה מביאה לבטלותה והפגם הצורני ניתן לריפוי כפי סמכות בית המשפט בסעיף 25 לחוק הירושה, התשכ”ה-1965 ובלבד שהצוואה הביאה לידי ביטוי את רצונו הפנימי והחופשי של המצווה.

12. אשר לנטל חובת הראייה (השכנוע) בעת שאנו דנים בצוואה שנפל פגם לקיומה, נפסק כי מידת נטל חובת הראייה (מידת ההסתברות/השכנוע) הנדרש, להיותה של הצוואה מייצגת את רצון המצווה, תלוי בחומרת הפגם. ככל שהפגם קל יותר, תידרש מידה פחותה יותר של שכנוע להוכחת אמיתות הצוואה והעובדה כי היא מייצגת את רצון המצווה. ראו השופט שוחט בעמ”ש 38138-09-11 א.ש. נ’ א.מ. מיום 144.13., עמוד 13:

“אם דעתי תישמע, ראוי שבתי המשפט יאמצו מגמה זו עת מפעילים הם את שיקול הדעת שנמסר להם בסעיף 25(א) לחוק הירושה לקיים צוואה חרף פגם או חסר צורני שנפל בה. הדרישות הצורניות אותן העמיד המחוקק אינן מטרה בפני עצמה, אלא אמצעי שנועד לתת ביטוי לגמירת דעתו של המצווה. פרשנות לפיה יש להבדיל בין פגם לפגם מבחינת חומרת פגימתו הרעה תוך בחינת חומרתה בהתייחס לסוג הצוואה בה נפל אותו פגם – בכל הנוגע למידת השכנוע הנדרשת בסעיף 25 לחוק הירושה והפעלת שיקול הדעת של בית המשפט בהפעלתו – הינה פרשנות ראויה ומתונה יותר, המתאימה עצמה לנסיבות המיוחדות של המקרה הנדון. פרשנות זו תשמר בצורה נאותה יותר את האיזון העדין בין כבוד המת וכבודם של החיים – אלה הטוענים לפסילת הצוואה – תוך מתן כבוד לרצונו של המת שעל קיומו אנו מצווים (ד’ דבריי בהקשר זה, עוד בספרי “פגמים בצוואות” עמ’ 72-77).

11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27

בהפניה לגמישות שניתנה לבית המשפט לקיים צוואה שנפל בה פגם כפי שנפסק בע”א 719797 אהרן נ’ אהרוני ואח’, פ”ד נד(3) 469,477 החל מסעיף 9 – פס”ד אהרון אושר בדנ”א 7818/00 אהרון נ’ אהרוני אוח’, פד”י נט (6) 653,708-709.

ראו גם הערתו של השופט ברק, בע”א 2098/97 אלברט בוסקילה נ’ שמעון בוסקילה ואח’, נה (3) 837,856 וגם האסמכתאות בע”מ 11116/08 פלוני נ’ אלמוני, מיום 57.20012. בסעיף 24 לפסה”ד (פסה”ד מאוחר לד”נ בעניין אהרון).

5 מתוך 17

שמואל

בית משפט לענייני משפחה בחיפה

13. במקרה דנן, אני סבורה שהפגם הצורני שנפל בצוואה בפני עדים, אינו פגם אינו חמור.

המדובר בטעות בתאריך שנת עריכת הצוואה. אין המדובר בשני תאריכים שונים אלא בטעות שנפלה בשנת עריכת הצוואה והדעת נותנת שמדובר בטעות סופר בלבד, שהרי היום והחודש זהים ורק השנה שונה – כאמור, בעמוד הראשון הודפס התאריך לשנת 2007 (57.07.) ובכתב יד, ליד חתימות העדים צוינה השנה כ-2006 (57.06.). העדה לצוואה עו”ד ח.מ., שהיא עדה חיצונית לסכסוך ואובייקטיבית, העידה בחקירתה הראשית כי התוספת בכתב יד היא של עורך הצוואה, עו”ד א.נ.. ראו

עדותה בעמוד 21 שורות 6-22.

על כן נטל השכנוע לשכנע כי הצוואה מייצגת את רצונו הפנימי והחופשי של המצווה כך שניתן לקיימה, אגב תיקון הפגם במקרה כאן הוא על הרף הנמוך.

14. לא זו אף זו, אלא שלמעשה אין מחלוקת בין הצדדים כי במועד עריכת הצוואה, הצוואה שיקפה את רצונו הפנימי והחופשי של המצווה. ודוק, המתנגדים אינם מכחישים כי בעת עריכת הצוואה רצון המצווה היה כתוכן הצוואה. טענתם היא כי במועד מאוחר יותר,

המצווה שינה את רצונו.

משמעות הדבר הוא כי מעצם טענת המתנגדים, התובע עמד בנטל להוכיח כי הצוואה, למועד עריכתה, משקפת את רצון המצווה.

15. משהגענו לכאן, יש לבחון האם, כטענת המתנגד, המצווה ביטל את צוואתו.

16. דרכי ביטול צוואה קבועות בסעיף 36 לחוק הירושה, התשכ”ה-1965. שזו לשונו:

(א) המצווה רשאי לבטל צוואתו, אם על ידי ביטול במפורש באחת הצורות לעשיית צוואה, ואם על ידי השמדת הצוואה; השמיד המצווה את הצוואה, חזקה עליו שהתכוון בכך לבטלה. (ב) צוואה חדשה, אף אם אין בה ביטול מפורש של צוואה קודמת, רואים אותה כמבטלת את הקודמת במידה שהוראות הצוואה החדשה סותרות את הוראות הצוואה הקודמת, זולת אם אין בצוואה החדשה אלא הוספה על האמור בצוואה הקודמת.”

6 מתוך 17

שמואל

בית משפט לענייני משפחה בחיפה

17. היינו, צוואה ניתנת לביטול בעל ידי ביטול מפורש שיעשה באחת מארבעת הצורות לעריכת צוואה או על ידי השמדתה או על ידי עריכת צוואה הסותרת הוראות צוואה מוקדמת. ראו דנ”א 7818/00 יוסף אהרן נ’ אמנון אהרוני מיום 223.05. עמוד 661 ואילך :

“נמצא כי ביטול צוואה יכול להיעשות באחת הדרכים האלה: ביטולה במפורש, באחת הצורות לעשיית צוואה; ביטול הצוואה על-ידי השמדתה; ביטולה במשתמע בעריכת צוואה חדשה. הדיבר “באחת הצורות לעשיית צוואה” מתייחס לארבע הצורות המוכרות לעריכת צוואה, המנויות בסימן א’ לפרק השלישי לחוק, הלוא הן צוואה בכתב יד, צוואה בעדים, צוואה בפני רשות וצוואה בעל-פה. ביטול צוואה “באחת הצורות לעשיית צוואה” משמעו כי מעשה הביטול מקיים את כל הדרישות המהותיות והצורניות שנקבעו בחוק לעשיית צוואה באותה “צורה”.

4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15

פסה”ד מפנה בהסכמה לדברי השופט ברק בבע”א 719/97 אהרן נ’ אהרוני, פ”ד נד(3)

469. 18.

נטל השכנוע שהצוואה בוטלה כדין היא על המבקש לבטלה. נטל זה נותר על כתפי הטוען לביטול גם כאשר עוסקים בצוואה שנפל בה פגם צורני. ראו שילה פירוש לחוק הירושה – כרך ג’, 59-58 (2002)) שם נכתב בין היתר:

“כאשר המבקש מצליח להוכיח את קיום הצוואה ואת תוכנה…הנטל עובר למתנגד לקיום הצוואה. אחת הטענות האפשריות והשכיחות היא טענה שהמצווה ביטל את צוואתו. הטוען טענת ביטול עליו הראיה, והמבקש את קיום הצוואה איננו חייב להוכיח שהמצווה לא ביטל את צוואתו. חזקה שהצוואה לא שונתה לפני מותו של המוריש וכל מי שטוען שהיא כן שונתה,
יין הראייה”.

27 28 29 30

וראו גם ע”א 493/83 אבו סנינה נ’ טהא, פ”ד לט(4) 639,643:

“הלכה פסוקה בידינו, כי ‘צוואה שאין בה פגם מבחינת הצורה, חזקה עליה שצוואת אמת היא, והטוען שאין לה תוקף – עליו הראיה… והוא הדין להיפך: צוואה שיש בה פגם מבחינת הצורה, אינה בחזקתה עומדת, והטוען שיש לקיימה – עליו הראיה תחילה שצוואת אמת היא’ (ע”א 869/75 [2] הנ”ל, בעמ’ 102; ע”א 464/77 [4], בעמ’ 20). נטל ההוכחה המוטל על המבקש אנו רק לעניין אמיתותה של הצוואה אלא גם לעניין גמירות דעתו של המצווה, שהמסמך ישמש כצוואה בדבר חלוקת רכושו לאחר מותו”.

31 32 33 34 35 36 37 38 39 40 41

7 מתוך 17

שמואל

בית משפט לענייני משפחה בחיפה

ועוד ראו בהקשר זה עמ”ש 35907-02-12 מ.נ. נ’ מ.ג. מיום 1711.2013. בסעיף 26 לפסה”ד. פסה”ד שם אמנם עוסק בשאלת כשרות אך ניתן להסיק ממנו לענייננו. אין מחלוקת כי המצווה לא השמיד את צוואתו ולא עשה צוואה חדשה בכתב.

19. 20.

הואיל והצוואה מצויה במקור וטענת המתנגד היא לביטול בעל פה, הרי שיש, על פי סעיף 36 לחוק הירושה, התשכ”ה-1965, לבדוק האם התקיימו תנאי 23 לחוק הירושה התשכ”ה-1965 שעניינו צואת שכיב מרע וזו לשונו:

“(א) שכיב מרע וכן מי שרואה עצמו, בנסיבות המצדיקות זאת, מול פני המוות, רשאי לצוות בעל-פה בפני שני עדים השומעים לשונו. (ב) דברי המצווה, בציון היום והנסיבות לעשיית הצוואה, יירשמו בזכרון דברים שייחתם בידי שני העדים ויופקד על ידיהם אצל רשם לעניני ירושה; רישום, חתימה והפקדה כאמור ייעשו ככל האפשר בסמוך לאחר שניתן לעשותם. (ג) צוואה בעל-פה בטלה כעבור חודש ימים לאחר שחלפו הנסיבות שהצדיקו עשייתה והמצווה עודנו בחיים.”

8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19

21. היינו, על המצווה לראות עצמו מול פני המוות, לומר דבריו בנוכחות שני עדים, שעליהם לערוך זִכָּרוֹן דברים ולהפקידו. נוסף על כך, אם חלף חודש מאז חלפו הנסיבות בשלן היה המצווה “מול פני המוות”, והמצווה החיים – ההוראות שניתנו בעל פה, בטלות.

22. הוכחת קיומה ותוכנה של צוואת שכיב מרע או ביטול בדרך הוראת שכיב מרע, מטיל על כתפי הטוען לקיומה נטל כבד. ראו בין היתר ע”א 138/64 דורה פלמן (שוורץ) נ’ לילי טריפמן, פ”ד כ (2), בעמוד 419 מפי השופט קיסטר:

“הלכה פסוקה היא כי בבקשה לקיים צוואה שנעשתה בעל פה יש צורך בראיות חזקות. טעמיה של הלכה זו מובנים באשר יש צורך להבטיח כי אכן אותם דברים המיוחסים למנוח כדברי צוואתו אמנם נאמרו על-ידיו בשעה שהיה ש]וי בדעתו וללא לחץ כלשהו. הלא אין אפשרות לשמוע את בעל הדברים עצמו שהרי הוא הלך לעולמו ואין מי שיוכל להכחיש או להסביר את דבריו ולהכחיש את גרסת העדים ובמצב דברים זה נוצרת האפשרות לאנשים בלתי-מהוגנים להביא עדויות שקר בתקווה שלא יוכחשו. מסיבה זו על בית המשפט להיזהר משנה זהירות ולבחון היטב אם אכן ניתן לסמוך על העדים המעידים על צוואה שנעשתה בעל פה”

27 28 29 30 31 32 33 34 35 36 37

8 מתוך 17

שמואל

בית משפט לענייני משפחה בחיפה

ת”ע 57977-10-17 (בקשה למתן צו קיום צוואה) ת”ע 57997-1017 (התנגדות) ת”ע 58014-10-17 (תיקון טעות בצוואה) ח’ נ’ האפוטרופוס הכללי מחוז חיפה והצפון ואח’
השופט קיסטר חזר על דברים דומים בע”א 430/73 אקשטיין נ’ כהן, פ”ד כח (2), 432,434 שמצוטט להלן בפסק דיני.

23. נוסף על כך נפסק כי אין לאפשר שימוש רחב באפשרות הגלומה בסעיף 23 לחוק הירושה התשכ”ה-1965 לעריכת צוואה או מתן הוראות בעל פה. ראו ע”א 516/73 נפתלי אומר ני קוגוט, פ”ד כט(1), 107,108, מפי השופט קיסטר בעמוד:

“בכל זאת מצא המחוקק לנכון לתת אפשרות לצוות בעל פה במקרים חריגים ביותר ולכן אין לפרש את החריגים באופן מרחיב. שהרי במקרה רגיל כאשר רוב האוכלוסין בישראל יודעים קרוא וכתוב ואין פינה נידחת שלא יימצא בה אדם שיוכל לנסח צוואה… אין להצדיק שימוש רחב בסעיף 23, ועל כן יש להתייחס לגבי אותו סעיף באופן קפדני”.

7 8 9 10 11 12 13 14 15

24. כאשר נטענת טענה לבטלות צוואה, שמקורה קיים והוגש לקיום, והביטול הנטען הוא בעל פה, לא מעטים המקרים בהם המצווה אומר בעל פה דבר אחד ומורה בצוואתו דבר אחר ולו על מנת “לשמור על השקט” בין יורשיו בעודו בחיים.

25. על כן, ברובם של המקרים, אין בדברים שאמר המצווה כדי להעיד על כך שהמצווה גמר אומר בדעתו, לשנות או לבטל הוראות צוואתו שנכתבה ולא די בכוונה לביטול צוואה אלא יש להוכיח כי המצווה ביצע בפועל פעולה לביטול צוואתו ולא רק הצהיר על כוונתו או להוכיח גמירות דעתו לבטל את הצוואה מנסיבות חיצוניות שמעידות על כי התכוון להוציא הצהרותיו מהכוח אל הפועל. ראו בע”מ 11116/08 פלוני נ’ אלמוני מיום 0507.2012. החל מסעיף 26 לפסה”ד. על רקע האמור, אבחן להלן, האם התקיימו התנאים הקבועים בסעיף 23 לחוק הירושה התשכ”ה-1965.

26. בע”א 88/88 אווה יעקובוביץ נ’ היועמ”ש, פד”י מד (2) 69,73 פורטו התנאים, 7 במספר:

א.

המצווה “שכיב מרע”.

ב.

הציווי נאמר בפני שני עדים.

ג.

ד.

על העדים לשמוע את שפתו של המצווה. דברי המצווה והנסיבות לעשיית הצוואה ירשמו בזיכרון דברים. זיכרון הדברים נחתם על ידי שני העדים.
9 מתוך 17

ה.

שמואל

בית משפט לענייני משפחה בחיפה

ו.

זיכרון הדברים הופקד אצל הרשם לענייני ירושה. עריכת זִכָּרוֹן הדברים , חתימתו והפקדתו יעשו, סמוך לאחר שניתן לעשותם.

ז.

עוד נאמר שם כי על כל אלו, יש להוסיף את הדרישה, שאינה כלולה במפורש, שיש להראות את גמירות דעתו של המצווה. היינו כי הנסיבות משכנעות ללא ספק שעסקינין בצוואה אמיתית, ובכוונה מוחלטת של המצווה שזוהי צוואתו. ראו גם ע”א 99763 פלג ואח’ נ’ היועמ”ש, פד”י יז 1122,1130.

27. תנאי ראשון – המצווה היה “שכיב מרע”. טענת המתנגד כי מצבו הבריאותי של המצווה מנע ממנו לערוך צוואה חדשה בכתב עובר לפטירתו, ועל כן יש לקבל את הביטול בעל פה, לא רק שלא הוכחה שכן לא הוגשה חוות דעת רפואית או מסמך רפואי אחר לתמוך בה, הטענה למעשה נסתרה מעדות הנתבע עצמו.

– ראו עמוד 10

הנתבע העיד כי עד לחודש האחרון לחייו, תִפקד המנוח באופן עצמאי שורות 23-24. וגם העיד הנתבע כי רק חודש לפני פטירתו מצבו של המצווה מנע ממנו לצאת מהבית וכי גם חודשים טרם פטירתו היה יוצא מביתו, הלך וחזר לבד, וניתן היה לשבת לשתות עימו קפה – ראו עמוד 11 שורות 10-15 וגם שורות 29-31.

בהמשך העיד הנתבע כי גם בעת השיחה הנטענת, באפריל או כחודשים לפני פטירתו, כאשר המצווה אמר כי הוא מבטל צוואתו, הוא התנהל באופן עצמאי. ראו עמוד 12 שורות 8-12. ובמילותיו של הנתבע “השיחה הייתה לפני חודשיים, היה מצבו יחסית

בסדר”.

עוד העיד הנתבע ביחס לדברי המצווה ורצונותיו כי “מילה שלו זו מילה אחרונה” וזאת בהתייחס לכך שהמנוח ידע להביע את עצמו ואת רצונותיו באופן חופשי. ראו עמוד 10 שורות 25 ואילך. יתרה מכך, בעמוד 11 שורות 1-7 הנתבע אף הדגיש עד כמה מחשבתו של המצווה הייתה צלולה ועד כמה ידע להביע רצונותיו באופן סמכותי .

10 מתוך 17