ה נגד א (המנוח) ואח’

בית משפט לענייני משפחה בירושלים
13 ספטמבר 2019

ת”ע 50526 – 08 – 17 ה נ’ א (המנוח) ואח’
בפני
כב’ השופט פליקס גורודצקי
תובע
י.ה ת.ז. ע”י עוה”ד לירז נומברג
משיבים
מ.א
א.ב.ע
א.ב.ע
ע”י ב”כ עוהייד זאב פרל
פסק דין
לפניי שני הליכים:

תמ”ש 12785 – 06 – 17 – תביעה שהוגשה על ידי מר י.ה (להלן: “התובעיי) להשבת כספים בסך של 500 , 000 ₪ שנתן לבת זוגו הגב’ א.א (להלן: “המנוחהיי). התביעה הוגשה נגד יורשי המנוחה מר מ.א, הגב’ א.ב.ע ומר א.ב.ע (להלן: “הנתבעים”).
5

לצורכי אגרה, העמיד התובע את סכום התביעה על סך של 100 , 000
₪.

ת”ע 50526 – 08 – 17 – התנגדות לצו קיום צוואה שניתן ביום 5 . 6 . 17 .
רקע עובדתי רלוונטי
1. התובע והמנוחה (להלן: “הצדדים”) הכירו זה את זו משנת 1968.
2. בשנת 1987 עבר התובע להתגורר עם המנוחה בדירתה ב++++++, כשהוא עודנו נשוי לאישה
אחרת.
1 מתוך 10
בית משפט לענייני משפחה בירושלים
13 ספטמבר 2019

ת”ע 50526 – 08 – 17 ה נ’ א (המנוח) ואח’
1

12. הצדדים היו ידועים בציבור והם ניהלו מערכת יחסים זוגית שהתבססה על אמון, אהבה ועזרה הדדית.

13. החל משנת 1987 התגוררו הצדדים בדירות המנוחה, כאשר התובע היה נושא בכל הוצאות המחייה לרבות תשלומי חשמל, מים, ארנונה וכו’.
14. התובע הלווה למנוחה סך של 500 , 000 ₪, והמנוחה התחייבה כי תחזיר את ההלוואה במהרה.
15. התובע סעד את המנוחה במסירות עד ליום מותה.

16. המנוחה יידעה את התובע בדבר הצוואה מיום 21 . 11 . 07 והעניקה לו זכות מגורים בדירה לכל ימי חייו.
14

17. לצוואה אין כל אחיזה במציאות והיא לא משקפת את רצונה של המנוחה כפי שבא לידי ביטוי בצוואה הראשונה, וניתן להסיק כי הצוואה נעשתה תחת השפעה בלתי הוגנת.
15
16
18. המנוחה הייתה תחת השפעה של משככי כאבים בתקופה בה חתמה על הצוואה.
X

19. האמור בצוואה כי המנוחה אינה רוותה נחת מיחסיה עם התובע, אינו עולה בקנה מידה אחד עם העובדה שבצוואה הראשונה היא העניקה לו זכות מגורים חינם לכל חייו.
20. לאור כל האמור, עותר התובע לבטל את צו קיום הצוואה.
עיקר טענות הנתבעים
21. התובע הגיש את ההתנגדות לקיום הצוואה, ללא תצהיר.
22. התובע לא הגיש את הצוואה הראשונה לרשם לענייני ירושה.

23. בניגוד לטענות התובע, מערכת היחסים בין הצדדים ידעה עליות ומורדות, והמנוחה ידעה כי התובע מתרועע עם נשים אחרות.

24. עם התדרדרות מצבה הבריאותי של המנוחה, התובע עשה כל שלאל ידו כדי להישאר בדירתה לרבות העברתה לבית אבות.
3 מתוך 10
בית משפט לענייני משפחה בירושלים
13 ספטמבר 2019
ת”ע

50526 – 08 – 17 ה נ’ א (המנוח) ואח’

35. שנית, דייר +++++ העידה כי בעת בדיקת המנוחה לא היה כל בלבול ראו: עמ’ 11 שי 16 – 17 לפרוט’ הדיון וכי המנוחה הייתה צלולה והבינה את טיב הצוואה ראו: עמ’ 11 ש’ 27 – 33 לפרוט’ הדיון.
1 2
N
w
A
o za e

36. שלישית, עורכת הדין דייר +++++, עורכת הצוואה ואחת מעדיה, העידה כי בתור מי שעוסקת בדיני משפחה, התרשמה שהמנוחה הייתה ייבקו השפיותיי ראו: עמ’ 17 ש’ 1 – 2 לפרוט’ הדיון; העדה גם העידה כי לא היה מקום לפקפק בכשירות המנוחה ראו: עמ’ 16 ש’ 8 – 10 לפרוט’ הדיון.
9

37. רביעית, עורכת הדין +++++, עדה נוספת לצוואה העידה כי התרשמה שהמנוחה הייתה צלולה ראו: עמ’ 18 ש’ 16 – 17 לפרוט’ הדיון.
38. על כן, אני קובע כי הטענה בדבר היעדר כשירות לא הוכחה ואני דוחה אותה.
דיון בטענת השפעה בלתי הוגנת
19
20

39. ביחס לטענה של השפעה בלתי הוגנת ייאמר כי התובע לא פרש כל תשתית עובדתית או ראייתית להוכחת טענה זו, כל שביקש הוא להסיק שהצוואה נעשתה תחת השפעה בלתי הוגנת לאור כל היחסים ששררו בינו לבין המנוחה. גם בעדותו טען כי ההשפעה הבלתי הוגנת נלמדת מהעובדה שהיחס של המנוחה כלפיו השתנה ראו: עמ’ 22 ש’ 5 – 6 לפרוט’ הדיון.
21
40. מנגד הטענה להשפעה בלתי הוגנת הופרכה באמצעות ראיות כדלהלן :

41. ראשית, תעודת רופא שנערכה על ידי דייר ++++ ביום 4 . 7 . 16 ראו: נספח 7 לתגובת הנתבעים לפיה המנוחה הזכירה כי בצוואה הורישה את רכושה לנתבעים ונמנעה מלהוריש מאומה לתובע ראו: עדותו של דייר ++++ עמ’ 9 ש’ 21 – 25 לפרוט’ הדיון.
26 27

42. שנית, תרשומת של דייר ++++ ראו: נספח 6 לתגובת הנתבעים בה נרשם, כי המנוחה ביקשה שרכושה יתחלק בין התובעים וכי איננה רוצה להוריש דבר לתובע, ייגם לא מקל של מטאטאיי כלשונה ראו: עדות של דייר++++ עמ’ 11 ש’ 6 – 9, עמ’ 12 ש’ 14 לפרוט’ הדיון.
5 מתוך 10
בית משפט לענייני משפחה בירושלים
13 ספטמבר 2019

ת”ע 50526 – 08 – 17 ה נ’ א (המנוח) ואח’
דיון בתביעה להשבת כספים
עיקר טענות התובע

52. בנוסף על האמור בכתב ההתנגדות מוסיף התובע כי ביום 31 . 10 . 06 הוא העביר למנוחה סך של 500 , 000 ₪, כאשר המנוחה הבטיחה לו שהכסף יוחזר לו באופן מיידי כשיבקש אותו.
53. בשל הקרבה והאמון ששררו בין הצדדים, התובע לא חשש לרגע כי כספו לא יוחזר לו.

54. לאור האמור עותר התובע לחיוב הנתבעים בסך של 500 , 000 ₪ בגין ההלוואה שנטלה המנוחה.
10
עיקר טענות הנתבעים

55. בנוסף על האמור בתגובה להתנגדות, מוסיפים הנתבעים כי דין התביעה להידחות על הסף מחמת התיישנות ו/או שיהוי, משום שהוגשה בחלוף של כ-11 שנה מיום התגבשות העילה.
56. התובע לא הציג ראשית ראיה כי הכספים שהעביר למנוחה הועברו כהלוואה.
19

57. המסמך שצירף התובע ביחס להעברת הכספים, אינו קריא ולא ניתן ללמוד ממנו על ביצוע העברה.

58. הפערים בין הסכום שנתבע בפועל לבין הסכום שהתובע טוען שהעביר למנוחה, מלמדים כי אין ממש בטענות התובע.
25

59. הצדדים חתמו על ההסכם כדי ליצור משטר של הפרדה רכושית וכדי להימנע ממצב שבו צד אחד נהנה מנכסיו של הצד השני.
28

60. ככל והייתה קיימת הסכמה בין הצדדים להשבת הכספים, הצדדים היו מעגנים אותה בכתב כפי שעיגנו את ההסכם.
61. בצוואה הראשונה, אשר התובע היה מודע לקיומה, אין כל אזכור להלוואה הנטענת.
62. לאור כל האמור, עותרים הנתבעים לדחיית התביעה על הסף, אגב חיוב התובע בהוצאות
33
משפט.
7 מתוך 10
בית משפט לענייני משפחה בירושלים
13 ספטמבר 2019

ת”ע 50526 – 08 – 17 ה נ’ א (המנוח) ואח’

אנרגיה (1998) בע”מ נ’ חמדן (פורסם בנבו, 26 . 03 . 97 ); תמ”ש (ת”א) 37521 / 00 ה.ה.ב. נ’ מ.ש (פורסם בנבו, 04 . 06 . 09 ); ע”א 5332 / 03 רמות ארזים חברה לבניין והשקעות בע”מ נ’ שירן פייד נט (1) 931, 938 וכן 941 ; גבריאלה שלו דיני חוזים בעמ’ 173 (להלן: “דיני חוזים”); ע”א 10859 / 07 חברה קדישא גחש”א נ’ לוי (פורסם בנבו, ביום 22 . 1 . 12 ).
1 2 3
נ
ת
6

72. מסוימות הינה, הסכמה על הפרטים המהותיים החיוניים של העסקה ראו: ע”א 1049 / 94 דור אנרגיה (1988) בע”מ נ’ חאג’ אחמד סמיר מוחמד חמדן, נ(5) 820 (1997).
ת o N o ס
9
10 11

73. התובע לא הצביע על פרט מהותי כלשהו שיש בו כדי ללמוד על כריתת הסכם הלוואה בינו לבין המנוחה. על אף שאין צורך במסמך בכתב לשם הוכחת ההלוואה, ניכר כי הצדדים ידעו להסדיר את ענייניהם הרכושיים באמצעות מסמך בכתב וההסכם הוא הראייה לכך. התובע, בעדותו, נטען כי היחסים היו כאלה שלא הצריכו מסמך בכתב ראו: עמ’ 19 ש’ 22 – 23 לפרוט’ הדיון, ואולם טענה זו אינה מתיישבת עם העובדה הצדדים ערכו את ההסכם ראו: עמ’ 19 ש’ 15 – 16 לפרוט’ הדיון.
12
14
15
16

74. בנוסף, גרסתו של התובע לא הייתה סדורה. כך למשל, טען התובע בסעיף 10 לכתב התביעה כי המנוחה הייתה זקוקה לכסף באופן מיידי בעוד שבעדותו טען כי לא היה כל צורך מיידי בכספים וכי אלה ניתנו לטובת השקעה כספית ראו: עמ’ 20 ש’ 10 – 17 לפרוט’ הדיון.
17
20

75. זאת ועוד, על אף שהכספים הוענקו למנוחה בשנת 2006, דבר קיום החוב לא בא לידי ביטוי בצוואה משנת 2007. עובדה זו לא הוסברה על ידי התובע בעדותו ראו: עמ’ 21 ש’ 18 – 19 לפרוט’ הדיון.
21

76. כן, התובע לא פעל לגביית הכספים בחיי המנוחה והוא הגיש את תביעתו רק לאחר פטירתה. התובע ניסה להסביר את ההשתהות בכך שהיה אופטימי כי המנוחה תבריא ראו: עמ’ 22 ש’ 29 – 30 לפרוט’ הדיון. לטענה זו אין כל בסיס שכן בשנת 2016 מונתה למנוחה אפוטרופא לדין, אשר כבר אז הגדירה את המנוחה כחסויה ראו: סעיף 31 לתגובה להתנגדות; נספח 8 לתגובה להתנגדות.

77. התובע בחר להגיש את התביעה כנגד העיזבון, כאשר מידת ההוכחה הנדרשת היא ברמה גבוהה בהרבה מזו המספיקה בהליך אזרחי רגיל ראו: בע”א 5997 / 92 מלק נ’ מנהל עזבון הרב דויטש, פייד נייא(5) 1 (1997).
30 31
9 מתוך 10