לא מצאת פסק דין שחיפשת? ניתן לעשות חיפוש מתקדם ולמצא את כל רשימת פסקי הדין!

בית משפט השלום ברמלה

תו”ב 52536 – 10 – 15 ועדן מקומית לתכנון ובניה עמק לוד נ’ לוי ואח’
בפני
כבוד השופטת רבקה גלט

בעניין: ועדה מקומית לתכנון ובניה עמק לוד ע”י ב”כ עו”ד אבן חושן
המאשימה
1.חנה לוי 2.עמרם לוי 3.מנדי מלמד ע”י ב”כ עו”ד אמרני
הנאשמים
הכרעת דין
האישומים

1. לנאשמים מיוחסות עבירות לפי חוק התוכנון והבנייה, התשכ”ה-1965, זאת על פי כתב האישום המתוקן, כפי שהוצג בדיון מיום 27 . 5 . 18 .

על פי האישום הראשון, בביקורת שנערכה ביום 18 . 8 . 15 במקרקעין הידועים כגוש 7187 חלקה 35 מגרש 255 בכפר חב”ד, נמצא שבוצעה בניית תוספת לבית מגורים בשטח של כ- 208 מ”ר, ללא היתר. לפיכך מיוחסת עבירה של בנייה ללא היתר, לנאשמים 1 – 2.

על פי האישום השני, מיוחסת לשלושת הנאשמים עבירה של שימוש חורג, לכל הפחות החל מחודש דצמבר 2014, בכך שבוצע שימוש בשטח של 160 מ”ר לצורך 2 יחידות מגורים, תוך חציית התוספת למבנה, וכן מבוצע שימוש בחלק ממבנה בשטח של כ-15 מ”ר לחנות משקאות. הנאשמים 1 – 2 הם בעלי הזכויות במקרקעין, והנאשם 3 הוא המשתמש בפועל, ומפעיל העסק.
1 מתוך 17
בית משפט השלום ברמלה

תו”ב 52536 – 10 – 15 ועד מקומית לתכנון ובניה עמק לוד נ’ לוי ואח’

המקרים שבהם עולות טענות לאכיפה בררנית, המבוססות על “עבודת בילוש” שערכו הנאשמים, כל אחד כמיטב כשרונו, במטרה לאתר בשכונתם מקרה כלשהו, נידח ככל שיהיה, אשר בו כשלה הרשות באכיפה. או אז, ממהרים הם להיתלות באותו מקרה (או כמה מקרים) כמוצאי שלל רב, לצורך הוכחת אכיפה בררנית, כאילו בזה נעוץ העיקר, ולא בעבירה המבוצעת על ידם. לפיכך, ראוי לשוב ולהזכיר: משאבי האכיפה בתחום עבירות הבנייה הם מוגבלים ודלים, וכתוצאה מכך מרובות העבירות, ולא לכל מקום מגיעה ידו של החוק (ר’ דו”ח ועדת קמיניץ, וכן דברי ההסבר להצ”ח הממשלה-1074 כ”ו תמוז תשע”ו 1 . 8 . 16 ). נוכח קשיי האכיפה, והיות שבסופו של דבר, כמאמר המשורר, “ארצנו (היא) קטנטונת”, אני תוהה לא פעם: מה לי אם בוצעה אכיפה מלאה בכפר זה או אחר דווקא, ומה לי אם בוצעה שם אכיפה חלקית, אשר במקביל לה בוצעה אכיפה כנדרש, ביישובים שכנים ?!. האם את התנהלות גורמי האכיפה ראוי לבחון מבעד לזכוכית מגדלת, במבחן פרטיקולרי לכל נקודת יישוב קטנה, כשלעצמה ? ושמא, ראוי ומידתי יותר, להשקיף על התנהלות מלאכת האכיפה במבט רחב, שילמד על המדיניות והפעילות, בכלל המרחב התכנוני של הוועדה המקומית, המהווה גורם אכיפה בעל שיקול דעת. לדעתי, בחינה כוללת שכזו, תספק תמונה מהימנה יותר אודות פעילות האכיפה, ומידת חריגותו (הבלתי הוגנת) של המקרה הקונקרטי, והיא מתיישבת עם הצורך להיאבק בעבירות לפי חוק התו”ב, בהתאם להלכה הפסוקה. הערה עקרונית זו, היא כמובן מעבר לצורך במקרה דנן, שבו הוכח כי בכפר חב”ד מבוצעת אכיפה סדורה, ולא באתי אלא לעורר מחשבה, שכן לדעתי הסוגיה דורשת חידוד.
הטענה לפיה כולם בכפר חב”ד ביצעו עבירות
33. הנאשמים העידו, כל אחד בתורו, כי ביצעו את העבירות שבכתב האישום, כיוון שכולם מסביבם ביצעו עבירות שכאלה. כך, הנאשם העיד: “כל כפר חב”ד, מאז שאני גר בכפר חב”ד, כולם בונים בצורה כזו, לא תאמר זה גנב, גם אתה גנב? יש הבדל בין בנאדם שפושע, גנב, רצח, לבין אדם שעשה את כל מה שהשכנים עשו” (עמ’ 53 ש’ 7). ואילו הנאשמת העידה: “בדיוק כמוני, כל הדיירים בנו שאלתי אותם מה עשיתם כדי לבנות? שום דבר רק תשלמי ארנונה בכפר חב”ד לא צריך שום דבר… אצלנו בכפר חב”ד יש קודים אחרים וכללים אחרים” (עמ’ 47 ש’ 27).
11 מתוך 17
בית משפט השלום ברמלה

תו”ב 52536 – 10 – 15 ועד מקומית לתכנון ובניה עמק לוד נ’ לוי ואח’
חשוב לציין, כי בניגוד להצהרת ב”כ הנאשמים כאילו הנאשמים נמנעו מכל פעולה לאחר קבלת הזימון, העיד הנאשם, שמיד מצא לנכון לפעול: “ביום שהוצאתי את המכתב מהדואר לשימוע שחלף זמנו, אני כבר הזמנתי את המהנדס כי ידעתי שזו נקמה… לכן מיד הזמנתי במה אני יכול לעשות, הזמנתי את המהנדס, שיכין תכנית…” (עמ’ 54 ש’ 20). יוצא מעדות זו, כי הנאשמים בהחלט הבינו שקיים צורך דחוף להתייחס למכתב הזימון, אך במקום לנהוג באופן סביר ולפנות לוועדה, בחרו להתחיל (רק אז) בהכנת תכניות להסדרת העבירות. התנהלות הנאשמים בעייתית לדעתי, בייחוד לאור התרשמותי כי המדובר במי שיודעים היטב כיצד לפנות לרשויות, כשרצונם בכך, ואף היו מלווים בייצוג משפטי.

37. בהתאם להנחיית הפרקליטות נ/16, הדרך לזמן חשודים לגביית גרסה היא במשלוח זימון בדואר רשום. הנחיה זו ניתנה בעקבות החלטת בית המשפט בתו”ב 44015 – 04 – 12 ו’ מקומית לב הגליל נ’ נסאר ( 12 . 6 . 14 ), שם זוכה הנאשם מן העבירות כיוון שלא נשלח אליו זימון לגביית גרסה בדואר רשום, ובית המשפט מצא שלא ניתנה לו הזדמנות למסור גרסתו. עולה מכאן, כי הוועדה פעלה כראוי באופן זימון הנאשמים.
38. כיוון שהנאשמים זומנו בדרך הסבירה והמקובלת, ואף קיבלו את הזימון לידיהם, ולמרות האיחור במסירתו, לא ניתן בשום אופן לראותם כמי שלא ניתנה להם ההזדמנות למסור גרסה. בהקשר זה, יש לזכור כי הנאשמים מתגוררים בכפר חב”ד, ואף משרדי הוועדה המקומית מצויים באותו יישוב, כך שיכולים היו לפנות לשם ביתר קלות, אילו חפצו בכך.

39. בעפ”א (חי’) 21769 – 06 – 19 ו’ מקומית חיפה נ’ פרץ ( 17 . 7 . 19 ), נדונה לאחרונה טענת הנאשמים לפיה לא ניתנה להם ההזדמנות למסור גרסתם, שכן לא נשלח מכתב זימון, אלא התראה בלבד. בית המשפט המחוזי קבע:
לא ניתן להשוות בין עניינם של המשיבים, בו ניתנה להם האפשרות להגיב בכתב ואף להגיע ולמסור גרסה בעל-פה תוך תיאום מועד, למקרה שבו כלל לא התאפשר לחשוד למסור גרסתו, ולו בכתב, או כלל לא נמסרה לו התראה…
13 מתוך 17
בית משפט השלום ברמלה

תו”ב 52536 – 10 – 15 ועד מקומית לתכנון ובניה עמק לוד נ’ לוי ואח’
למקרקעין, היתה מצויה אז בסעיף 257, שקבע כי רשאי מפקח “להיכנס בכל עת סבירה לכל מקרקעין ולסקור, למדוד ולבדוק אותם ולעשות בהם כל פעולה הדרושה לביצוע חוק זה והתקנות לפיו, ובין השאר לצורך עריכתה וביצועה של תכנית; אך לא ייכנס לבניין המשמש למעשה בית מגורים ללא הסכמת תופשר אלא בשעות היום ולאחר שמסר לו, ככל האפשר 24
שעות מראש, הודעה על כך בכתב…”.
הנה כי כן, בהתאם לסעיף 257 (הישן), רשאי היה המפקח שי להיכנס למקרקעין, אף ללא צו שיפוטי. בנוסף, לא חלה עליו חובה מוחלטת למסור הודעה מראש על כוונתו להיכנס לתוך בית המגורים, אם כי מחובתו היה להודיע מראש, “ככל האפשר”.

45. שי העיד כי במועד ביקורו במקרקעין, ביום 18 . 8 . 15 , כלל לא נכנס לתוך בית המגורים של הנאשמים: “לא נכנסתי אליהם הביתה. זה היה בחדר המדרגות” (עמ’ 39 ש’ 6). כמו כן, הבהיר כי מדובר בבניין משותף בעל חדר מדרגות פתוח לכולם.
עדות זו קיבלה תמיכה מכרעת, בעדות בתם של הנאשמים גילי מלמד, שנשאלה האם המפקח נכנס לתוך הבית, והשיבה: “לא. הוא עמד בחוץ” (עמ’ 44 ש’ 25). בנוסף, שללה את הטענה כאילו אזור המדרגות בבניין הוא חלק מבית המגורים, ואמרה שמדובר במדרגות ישירות לרחוב.
46. אינני מוצאת בסיס לטענה כאילו שי נמנע במתכוון מלפגוש בנאשמת שנכחה בבית בעת ביקורו. שי העיד כי דפק בדלת, ופגש בגילי מלמד בלבד, וזו טלפנה לאביה, בנוכחותו. באופן תואם, העידה מלמד כי פגשה בשי, שוחחה עמו, וטלפנה בנוכחותו לאביה. בשום אופן לא עלה מעדותה, כי מי מן הנאשמים נכח בבית באותה עת. מעבר לכך, קשה לתאר מה היה יכול היה להיות המניע של שי להימנע ממפגש עם הנאשמים; להיפך- נראה שהיה לו עניין רב לפגוש בהם, על מנת לקשור אותם למקרקעין, ולתשאל אותם אודות העבירות, כמקובל.
47. מעבר לצורך, יוער כי אין משקל רב לטענות בעניין התנהלות המפקח בעת הביקור במקרקעין, שהרי גם אילו קבעתי כי חרג מסמכותו, לכל היותר היה בכך כדי לעורר דיון בשאלת פסילת הראיות שנאספו על ידו באותו ביקור. ואולם, שעה שהנאשמים הודו בפניי בביצוע העבירות,
15 מתוך 17
בית משפט השלום ברמלה

תו”ב 52536 – 10 – 15 ועדן מקומית לתכנון ובניה עמק לוד נ’ לוי ואח’
53.

לקראת סיום, יש טעם רב להביא את דברי כב’ השופט עמית בע”פ 5417 / 07 בונר נ’ מד”י
:(30.5.13)

בשנים האחרונות, ואומר את הדברים בזהירות, דומני כי מסתמנת מגמה של סטיה מהגרעין העיקרי של ההליך הפלילי אל הפריפריה של ההליך. במקום להתמקד בשאלה האם חומר הראיות עומד ברף של מעבר לספק סביר כנדרש בדין הפלילי (ה”יש” הראייתי), מושקעים עיקר המשאבים של הצדדים ושל בית המשפט בסוגיות נוסח מחדלי חקירה (ה”אין” הראייתי); הלכת יששכרוב; והגנה מן הצדק – אם מכוח הלכת בורוביץ (ע”פ 4855 / 02 בורוביץ נ’ מדינת ישראל, פ”ד נט(6) 776 (2005) ואם בעקבות הוספת סעיף 149(10) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ”ב (להלן: החסד”פ). זאת, מבלי להזכיר את המספר הגובר והולך של הליכים לגילוי חומר חקירה נוסף לפי סעיף 74 לחסד”פ, הליכים שאף הם עוסקים ב”אין” הראייתי. חיפוש קצר שערכתי באחד ממאגרי המידע, העלה 786 אזכורים של הלכת יששכרוב, 1512 אזכורים של הלכת בורוביץ, ו-804 אזכורים לסעיף 149(10) לחסד”פ, למרות שמדובר בתיקון חקיקתי ובהלכות שהם “צעירים” לימים. מצאתי לנכון לרשום “הערת אזהרה” זו, מחשש שמא לאחר מירוץ המשוכות המתואר לעיל, הצדדים ובית המשפט עלולים להימצא מותשים בבואם להתייחס לגרעין הקשה של ההליך, קרי, לחומר הראיות גופו, אשר בלהט הטענות המקדמיות והמאוחרות נותר מבוייש בקרן זוית.
סופו
,אני מרשיעה את הנאשמים בעובדות כתב האישום המו
ניתנה היום, יייב כסלו תשייפ, 10 דצמבר 2019, במעמד הצדדים.
2
רבקה גלט, שופטת
17 מתוך 17
בית משפט השלום ברמלה

תו”ב 52536 – 10 – 15 ועד מקומית לתכנון ובניה עמק לוד נ’ לוי ואח’

בנטל ההוכחה, ברף של מאזן ההסתברויות (ע”פ 2910 / 04 יפת נ’ מד”י ( 28 . 2 . 96 ); ע”פ 4855 / 02 בורוביץ נ’ מד”י ( 31 . 3 . 05 )).
6. המשפט התנהל באווירה קשה, נוכח טענות חריפות שהעלו הנאשמים, באמצעות בא כוחם, נגד הוועדה המקומית, התביעה, וגורמים שונים בכפר חב”ד. טענות אלה שנשאו אופי אישי בוטה, הועלו על הכתב בבקשות, הודעות, תגובות, ותשובות לתגובות שהגישו הנאשמים (ברשות וללא רשות). יש להודות, לא בכל יום נתקל בית המשפט במעורבות אישית כה עמוקה של ב”כ הנאשמים כפי שהתגלתה כאן; התקבל הרושם שדם רע מאד זורם בינו לבין גורמי האכיפה, מעבר לעניינם של הנאשמים, וחבל. מעבר לאמור, עלו מטעם הנאשמים טענות קשות כלפי בית המשפט לא פעם, ואף הוגשה בקשה לפסילת המותב, אשר נדחתה.
7. כתוצאה מריבוי בקשות דחייה מטעם הנאשמים, התמשך ההליך על פני למעלה מ-4 שנים. פעם אחר פעם נענה בית המשפט לבקשות אלה, לאור טענות שונות של הנאשמים לפיהן הגישו עתירות ופנו לוועדת הערר, במטרה להכשיר את העבירות. ואולם, למרות שניתנו אינספור הזדמנויות להסיר את המחדלים, מאומה לא השתנה.

8. בחלוף שנים, הודיעו ב”כ הצדדים על הסדר דיוני שהושג, אך לאחר מכן חזרו בהם הנאשמים מן ההסדר, מבלי שנמסר טעם המצדיק התנהלות זו. ושוב, נהג בית המשפט באורך רוח וקבע ישיבת הוכחות, שהתקיימה ביום 11 . 9 . 19 .
9. כאמור, הנאשמים הודו בכך שביצעו את העבירות כשלעצמן, והודיעו כי הטענות היחידות בפיהם, הן טענות להגנה מן הצדק. לצערי, לאחר שמיעת כל העדויות ועיון בכל הראיות שהוגשו, אני מוצאת שאין בסיס לטענה.
10. עלה במהלך המשפט כי הנאשמים חשים תסכול רב בשל ניהול ההליך נגדם, ולפי גרסתם הם חוו נידוי מצד תושבים אחרים בכפר חב”ד, אשר טענו כלפיהם כי בעטיים נחשפו עבירות בנייה ושימוש נוספות בכפר. טענות אלה לא הוכחו, ובכל מקרה, לא יכולה להיות להן השפעה על תוצאת ההליך, שעה שהנאשמים מודים כי ביצעו את העבירות. ככל שאכן חוו הנאשמים פגיעה כמתואר,
3 מתוך 17
בית משפט השלום ברמלה
תו”ב
52536 – 10 – 15 ועדן מקומית לתכנון ובניה עמק לוד נ’ לוי ואח’
דברים אלה, מצוטטים כאן, על מנת להבהיר כי בפי הנאשמים טענות קונקרטיות ביותר, אשר ניתן היה לצפות שיוכחו. לכאורה, לא היה כל קושי להעמיד את הנוגעים בדבר, אצל דוכן העדים, ולחקרם אודות פרשת יחסיהם עם הנאשמים, והקשר להגשת כתב האישום.
יובהר על אתר, גם אילו הוכח קיומם של סכסוכים כמתואר, עדיין לא היה בעובדה זו כשלעצמה כדי לגבש טענת הגנה מן הצדק, שעה שהנאשמים מודים בביצוע העבירות, אלא שאז ניתן היה להתקדם לשלב שבו על בית המשפט לבחון קיומו של פגם בניהול ההליך, עוצמתו, והדרך לריפוי, בהתאם להלכה הפסוקה.

15. למרבה התמיהה, לאחר ששפכו הנאשמים מורתם בפני בית המשפט, ובניגוד בולט לעוצמת הטענות וחריפותן, כשהגיעה שעת האמת בחרו הם להימנע מהבאת העדים הנוגעים לאותה התעמרות נטענת. אמנם הנאשמים הגישו בקשה לזימון עדי הגנה רבים (בקשה מיום 17 . 6 . 18 ), ובהם עובדי הוועדה המקומית, ובעלי תפקידים בכפר חב”ד, ובית המשפט התיר זימונם של חלק מהם, לרבות מר ל’. ואולם, במועד ישיבת ההוכחות, הודיעו הנאשמים במפתיע, כי לא יעיד איש מכל אלה, ובחרו להסתפק בעדויות עצמם.
16. כתוצאה ממחדלם של הנאשמים, נותרו כל ההאשמות שהעלו, ללא ביסוס. לא ניתן לצפות כי בית המשפט יקבל את הטענה לקנוניה ועויינות כלפיהם, על סמך דברים בעלמא, ללא כל עיגון במציאות. בהקשר זה, לא למותר לציין כי אף הנאשמים עצמם, בשעת עדותם, לא הועילו בהבהרת מקור הסכסוכים ופשרם, ועלו מן העדויות סתירות פנימיות. כך, הנאשמת טענה מחד כי כתב האישום הוגש “רק בגלל שיושב ראש הוועדה סגן ראש המועצה עבר מהתפקיד שלו הוא היה בכפל תפקידים ועוה”ד שלנו דאג להעביר אותו תפקיד פנה למשרד הפנים כי הוא היה בניגוד עניינים זה הפרס שהוא נתן לנו” (עמ’ 46 ש’ 1), אך מאידך טענה כי העילה לכתב האישום נעוצה בסכסוך משפטי שנוהל בינם לבין וועד המושב בקשר לכספים שהגיעו להם מבית הספר למלאכה, בו עבד הנאשם 2 (עמ’ 47 ש’ 24). הנאשם 2 טען אף הוא כי הגשת כתב האישום נעשתה על ידי מר ל’, אך מצד שני הפנה האשמות כלפי רב המושב. תחת מתן הסבר סדור, הוסיף אמירות בלתי מוסברות: “בגלל שהרב לחץ על ל’ להוציא מסמך בניגוד לדעתו במשטרת ראשל”צ, הוא פסק שהנכסים
5 מתוך 17
בית משפט השלום ברמלה

תו”ב 52536 – 10 – 15 ועד מקומית לתכנון ובניה עמק לוד נ’ לוי ואח’

הדברים לגבי יכולת האכיפה של רשויות מקומיות, אשר לרשותן משאבים מוגבלים לצורך האכיפה (בג”צ 6396 / 96 זקין נ’ ראש עיריית באר שבע ( 8 . 6 . 99 )), ובכל מקום שבו קיימת מצוקת משאבי אכיפה (ע”פ 3520 / 91 תורג’מן נ’ מד”י ( 14 . 2 . 93 )).

23. לאחרונה ניתן פסק הדין בעניין ורדי (רע”פ מד”י נ’ ורדי ( 31 . 10 . 18 )), שם נקבע כי יש לנקוט גישה מרחיבה בפרשנות הביטוי “שרירות”, כך שיכלול גם מקרים בהם לא פעלה הרשות מתוך זדון, אלא מתוך רשלנות בלבד. לצד זה נקבע:
מטבע הדברים, התוצאה תהא שרק מקרים נדירים וחריגים בהם נטענה טענה לאכיפה מפלה שאיננה תוצאה של כוונת זדון יקימו לנאשם הגנה מן הצדק.
בענייננו, לא זו בלבד שהנאשמים לא הוכיחו כי הגשת כתב האישום היא תוצאה של כוונת זדון, אלא הוכח כי ההתנהלות כלפיהם אינה שונה או חריגה מזו שננקטה כלפי רבים אחרים.

ביתר פירוט: המפקח שי אורן העיד כי פעל בכפר חב”ד, על בסיס תלונות ועל בסיס יוזמה של הוועדה, ערך ביקורים ותיעד עבירות רבות, גם בשכונתם של הנאשמים (עמ’ 26 – 27 ). כמו כן, העיד כי הוגשו כתבי אישום נוספים. ואמנם, על פי רשימת נתוני האכיפה בכפר חב”ד שהוגשה מטעם התביעה (הודעה מיום 31 . 7 . 16 ), נפתחו 4 תיקי פיקוח בשנת 2013, 24 תיקי פיקוח בשנת 2014, ו-26 תיקים נפתחו בשנת 2015. רשימה זו, שהוגשה עוד בתחילת המשפט, די היה בה על מנת לסתור את הטענה לאכיפה בררנית כלפי הנאשמים. אם לא די בכך, בשלהי שמיעת ההוכחות, הסכימה התביעה להגיש רשימת נתונים נוספת, לבקשת בית המשפט, וזאת על מנת להפיס דעתם של הנאשמים. הפעם, הוגשה רשימת כל כתבי האישום שהוגשו בגין עבירות לפי חוק התו”ב בכפר חב”ד. האסופה הוגשה ביום 26 . 9 . 19 , והיא כוללת 69 כתבי אישום שהוגשו בגין עבירות של בנייה ללא היתר ו/או שימוש חורג למגורים, ועבירות שימוש חורג לצורך מסחרי, במבנה שייעודו למגורים. עיון באסופה מרשימה זו, מלמד כי הוגשו כתבי אישום רבים, שעניינם בעבירות שנסיבותיהם דומות למקרה דנן, היינו: בניית תוספות לבתי מגורים, פיצול יחידות דיור, ו/או שימושים חורגים לעסקים קטנים בתוך מבנים שייעודם למגורים. בנוסף, הוגשה רשימה של 37 תיקי חקירה בגין חשד לעבירות בכפר חב”ד, המצויים עדיין בהליכי אכיפה על ידי יחידת הפיקוח. אם
7 מתוך 17
בית משפט השלום ברמלה

תו”ב 52536 – 10 – 15 ועד מקומית לתכנון ובניה עמק לוד נ’ לוי ואח’
26. הנאשמים שבו והטיחו האשמות כלפי גורמי האכיפה והתביעה, בשל העדר אכיפה כלפי כמה אנשים ספציפיים, ובהם ראש המועצה, יו”ר הוועד, ושכנים מסוימים, אך גם בכך אין כדי להוכיח הפלייה, לאור ההלכה הפסוקה (עניין נאגה, ניניו, פלוני, לעיל). למרות שנמסר לידם אוסף עב כרס של 69 כתבי אישום שהוגשו נגד רבים אחרים בכפר חב”ד, המשיכו הנאשמים לדרוש חשיפת נתונים שונים ומשונים, ונותר הרושם שהפרטים הרכילותיים אודות האכיפה נגד אחרים, חשובים בעיניהם הרבה יותר מעצם העובדה המכרעת, שבוצעה גם בוצעה אכיפה נגד רבים.

27. כאסמכתא לדרישתם לקבל נתונים אודות שכניהם, הפנו הנאשמים לפסק הדין בעת”מ 38870 – 10 – 16 , שם נפסק כי על הרשות למסור לידי העותרים את פרטיהם של חשודים בעבירות מסוימות. ואולם, אין להקיש משם, לכאן. באותו עניין, בשונה מענייננו, דובר בעתירה לפי חוק חופש המידע, בה נתבקשה מסירת כתבי אישום שהוגשו נגד שוטרים, שהם עובדי ציבור ויש אינטרס ציבורי ניכר לגלות אם מתנהלים נגדם הליכים פליליים. בשונה מכך, בענייננו, הבקשה נדונה במסגרת של הליך פלילי, שאין לו שום זיקה לצדדים השלישיים, והם אינם עובדי הציבור, אלא אנשים פרטיים שביצעו עבירות, לכן אין הצדקה לחשוף את פרטיהם האישיים. ושוב, יש לזכור כי התשובה לשאלת קיומה של אכיפה בררנית טמונה בכמות ההליכים שנפתחו נגד עברייני בנייה, ולא בעובדה שקיימים כמה עבריינים אשר טרם מוצה הדין עמם.

28. הנאשמים מוצאים קושי בעובדה שהם היו הראשונים אשר נגדם הוגש כתב אישום בגין עבירות תו”ב בכפר חב”ד, אך גם בכך אין כדי להצביע על עוול כלשהו שנעשה להם, שהרי אינם מכחישים שביצעו את העבירות. בהקשר זה, נאמר ברע”פ 302 / 17 שרעבי נ’ ו’ מקומית קריות
:(19.9.17)
אם מתחילים באכיפה לאחר תקופה של חדלון באכיפה – מי שמועמד לדין לראשונה על פי המדיניות החדשה איננו יכול לטעון להגנה מן הצדק כדי ביטול האישום, שכן אם טענה זו תתקבל – תת האכיפה תימשך ותונצח (השוו: ע”פ 6237 / 12 ג’ולאני נ’ מדינת ישראל [פורסם בנבו]
.((06.09.2016)

ודברים דומים נאמרו גם בע”פ 6833 / 14 נפאע נ’ מד”י ( 31 . 8 . 15 ):
9 מתוך 17

לחזור למשהו ספיציפי?

פורטל פסקי הדין בישראל

פורטל פסקי הדין בישראל

פורטל פסקי הדין של ישראל - מקום אחד לכל פס"ד של בתי המשפט הישראלי והמחוזות השונים

השאר תגובה

רוצים לקבל עדכון לגבי פסקי דין חדשים שעולים לאתר?

בשליחה הינך מאשר שאנו יכולים לשלוח לך מידע שיווקי / פרסומי

error: תוכן זה מוגן !!