בית משפט השלום בתל אביב – יפו
ע”נ 26475 – 12 – 17
תיק חיצוני: 122187005
לפני
ועדת ערר לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי”ט – 1959 כבוד השופט עמית יריב – יו”ר פרופ’ יעקב יהב – חבר עו”ד דניאל רביץ – חבר
מערער
פלוני ע”י ב”כ עו”ד גל מויאל
נגד
משיב
קצין התגמולים-משרד הבטחון-אגף השיקום ע”י ב”כ עו”ד תום עופר
פסק דין
1.
2
לפנינו ערעור על החלטת המשיב שקובעת כי לא מתקיים קשר סיבתי בין השירות הצבאי של המערער לבין הפגימה בגב התחתון ממנה סובל המערער (להלן : ייהפציעהיי ו/או ייהפגימהיי).
רקע עובדתי וטענות הצדדים
2.
המערער, יליד 30 . 4 . 1989 , התגייס לצהייל בחודש מרץ 2008 בפרופיל 97, לחיל התותחנים.
3.
6
המערער טוען כי לאחר סיום הטירונות החל במסלול תותחן בבסיס שבטה שנמשך כשלושה- ארבעה חודשים, אשר במהלכו תרגל ירי והפעלת תותח 155 מיימ, שכולל הרמת פגזים שמשקלם יכול להגיע כדי 47 קייג.
7
4.
לטענת המערער, הרמת הפגז אמורה להיות בנוהל ידוע שכולל כריעה; כיפוף ברכיים; תפיסת הפגז משני צדיו; הצמדתו לאגן ואז התרוממות איטית. המערער מציין כי בתרגולים נדרשת מהירות תגובה ובפועל החיילים מרימים את הפגז בכל צורה אפשרית ללא מחשבה על נהלים, ותוך שאיש מן הצוות הפיקודי אינו אוכף את נהלי הבטיחות.
5.
13
לאחר סיום הקורס הועבר המערער לשרת בגדוד 402, כאשר לטענתו תקופת השירות התאפיינה בשעות רבות של תרגול, כולל הרמת משאות כבדים במהירות גבוהה בהעדר פיקוח על דרך ההרמה מחמת אופי הפעילות.
14
15
1 מתוך 11
בית משפט השלום בתל אביב – יפו
ע”נ 26475 – 12 – 17
תיק חיצוני: 122187005
37.
פסק הדין מותר לפרסום בהשמטת שם המערער.
ניתן היום, כייט חשוון תשייפ, 27 נובמבר 2019, בהעדר הצדדים.
עמית יריב, שופט
) 52
פרופ’ יעקב יהב, חבר וועדה
עו”ד דניאל רביץ, חבר וועדה
13
11 מתוך 11
בית משפט השלום בתל אביב – יפו
ע”נ 26475 – 12 – 17
תיק חיצוני: 122187005
13.
1
2
”
ביום 28 . 5 . 2018 ערך מומחה המשיב חוות דעת מגיבה לחוות דעת מומחה המערער, בה סקר את כל המאמרים שמומחה המערער התייחס אליהם ועמד על כך שהוא לא הביא אף עובדה מדעית אחת ממנה עולה כי מאמצים גופניים יכולים לגרום לתסמונת כאבי גב לצמיתות לאחר חצי שנת שירות צבאי הכרוך במאמצים גופניים בלבד, מבלי שנגרמה פגיעה אנטומית אותה ניתן לקשור לכאבים מחד או לשירות מאידך. לפיכך, קבע מומחה המשיב כי אין בחוות דעת מומחה המערער לשנות ממסקנותיו ומהמלצתו שלא להכיר בקשר סיבתי בין כאבי גב התחתון ובין שירותו הצבאי של המערער.
4 5 6
ס
א
14.
א
9
על כן, טוען המשיב בכתב התשובה מטעמו כי המערער לא נחשף בשירותו למאמצים גופניים חריגים או מיוחדים ביחס למקובלים בתפקידים שמילא בשירות וכי במשך כל תקופת שירותו שרת בהתאמה מלאה למצבו הבריאותי. עוד טוען המשיב כי המערער סבל, לכל היותר, מאפיזודה חולפת של כאבי גב בתקופת השירות שלא הותירה בו כל נכות צמיתה ואין כל קשר בין מצבו לבין השרות.
11
דיון והכרעה
15.
השאלה הטעונה הכרעה בפניי, אפוא, היא האם קיים קשר סיבתי בין שירותו הצבאי של המערער לבין הפגימה בגב התחתון ממנה סובל.
16.
מהתיק הרפואי (להלן: “תייריי) של המערער עולים הנתונים הרלוונטיים הבאים:
17
א. ביום 22 . 7 . 2009 התלונן המערער לראשונה על כאבי גב תחתון מזה כחודש בזמן מאמץ פיזי, והופנה לאורתופד (ראו מסמך 63 לתייר).
ב. בימים 18 . 8 . 2009 ו – 25 . 8 . 2009 התלונן המערער על כאבי גב במאמץ מזה כחודש, ללא חבלה. המערער ביצע בדיקה וממצאיה היו: ללא ספאזם בשרירי הגב, תנועות הגב מלאות, ללא חוסרים מוטוריים, ללא סימני גירוי שורשי. המערער הופנה לפיזיותרפיה וקיבל פטורים והקלות (ראו מסמכים 65 – 64 לתייר).
19 20 21
ג. ביום 30 . 8 . 2009 וביום 31 . 8 . 2009 התלונן המערער על כאבים בגב התחתון מזה יומיים, בעיקר בישיבה ממושכת, שלל חבלה או טראומה והופנה לרופא (ראו מסמך 66 לתייר), וביום 8 . 9 . 2009 קיבל פטורים ממאמצים (ראו מסמך 67 לתייר).
23 24
26
ד. ביום 26 . 10 . 2009 טען המערער כי סיים טיפולי פיזיותרפיה לפני שבועיים עקב כאבי גב תחתון, וכי כעת שבו כאבי הגב – ללא רגישות וללא הגבלה בתנועה. המערער הופנה שוב לפיזיותרפיה. ביום 25 . 11 . 2009 , ביקש המערער פטור ממשקלים כבדים
28
3 מתוך 11
בית משפט השלום בתל אביב – יפו
ע”נ 26475 – 12 – 17
תיק חיצוני: 122187005
י. ביום 3 . 1 . 2011 קיבל המערער הפניות ופטורים כפי המומלץ (ראו מסמך 79 לתייר). וועדה רפואית מיום 26 . 1 . 2011 התאימה לו פרופיל 72 (ראו מסמך 80 ו- 88 לתייר).
1 2
3 4
=
יא. לאחר הורדת הפרופיל מיום 26 . 1 . 2011 , ובמשך חמש שנים לאחר שחרור המערער מהשירות הצבאי – אין כל תיעוד רפואי הקשור בגב התחתון כגון – תלונות, טיפול או מעקב, וזאת עד ליום 17 . 3 . 2016 אז פנה המערער לדייר תומר קרב אל, אורתופד, שציין כלהלן :
מ
ס
ס
“התקבל עקב כאבים בגב תחתון לדבריו מזה שנים מאז שירות צבאי. שולל סיפור חבלתי. הכאב מתרחש לאחר עמידה ממושכת.
ס
ס
ס
בבדיקה – תחושה שמורה, ללא רגישות בניקוש לכל אורך עמו”ש, רגישות פרה ורטברלית גבי, ללא חסר NV. גפיים תחתונות – בדיקה תקינה, SLR שלילי. מופנה לבדיקת CT עומ”ש מותני לצורך שלילת עדות לבלט דיסק ולחץ על התעלה” (ראו מסמכים 49 – 48 לת”ר).
–
א
17.
כנשאל המערער מדוע אין תיעוד רפואי ביחס לכאבי הגב מהם סובל לשיטתו החל משחרורו ועד להגשת תביעתו, וזאת למרות שבגמר שירותו הומלץ לו להמשיך בטיפול ומעקב בקשר לגב התחתון – השיב כי הוא ייסחביי את הכאבים ולא התלונן עליהם למרות שכאבים אלה היו ברקע ולא חלפו, וכי ברגע שיכול היה להתפנות מהלימודים, להתבסס כלכלית ולעסוק בכך – עשה זאת (ראו עמ’ 10 – 9 לפרוטוקול).
15 16
18 19 20 21 22
עמדה זו של המערער מעוררת קושי. מדובר במי שבמהלך שירותו הצבאי פנה באופן תדיר לבדיקות רפואיות, ועמד על מיצוי הטיפול הרפואי בו (כפי שראוי לעשות). והנה, עם שחרורו, באופן מיידי – יינחתך” הרצף הטיפולי, והמערער חדל מכל פניה לבירור רפואי. התנהלות זו אינה עולה בקנה אחד עם טענותיו לרצף כאבים שלא פחת מתום השירות הצבאי. ודוק: אין מדובר בפרק זמן קצר בן חודשים אחדים, שניתן להסבירו בהסברים של חוסר זמן, כי אם בפרק זמן בן חמש שנים תמימות. אין זה סביר, כי מי שהכיר את נתיבות הטיפול הרפואי בשירותו הצבאי והקפיד על בירור מקיף ככל הניתן, ימשיך לסבול מכאבים בחייו האזרחיים, אך יתעלם מהם וימנע מטיפול או מבירור במשך חמש שנים ללא הסבר מניח את הדעת. ניתוק זה, בן חמש שנים, יכול בהחלט להעיד על הפסקת הכאבים, ולתמוך בניתוק הקשר הסיבתי בין הכאבים בשירות הצבאי ובין התלונות משנת 2016, ששבו והופיעו זמן קצר לפני הגשת התביעה לקצין התגמולים.
25
24
16
27
18.
המערער תמך את ערעורו בתצהיר חברו לשירות, אביעד ליבוביץ, שבחקירתו העיד כלהלן:
29
5 מתוך 11
בית משפט השלום בתל אביב – יפו
ע”נ 26475 – 12 – 17
תיק חיצוני: 122187005
1
כלל האוכלוסייה (ראו עמ’ 14 שי 24 – 15 לפרוטוקול) וכי מצבו הקליני וההדמייתי של המערער אינו חריג כלל (ראו עמי 29 ש’ 13 – 12 לפרוטוקול).
21.
3
4
זאת ועוד, מומחה המערער אף אישר כי סעיף הליקוי שקיבל המערער בגין העקמת הקלה בעמוד השדרה אינו קשור בשום צורה לכאבים שהופיעו אצלו בעמוד השדרה התחתון (ראו עמי 27 ש’ 12 – 5 לפרוטוקול). עוד אישר שלא מצא בבדיקתו הקלינית ממצאים נוירולוגיים שניתן לקשור בינם לבין ממצאי ההדמיה שהודגמו אצל המערער (ראו עמי 28 שי 14 – 12 לפרוטוקול).
6
8
מכאן, שגם מדבריו של מומחה המערער – עצם העבודה שהמערער סבל מכאבי גב על רקע מאמצים בשירות – אין משמעה שנגרמה לו בהכרח נכות כתוצאה מכך, וכי התופעה ממנה סובל המערער שכיחה מאוד.
בנוסף, העיד מומחה המערער כך:
“זה נכון שיש ספרות שטוענת שהממצאים האלה הם גנטיים, התפתחותיים, הם ניווניים שאין להם קשר למאמצים גופניים. קיימת ספרות כזאת, אבל איפה השכל הבריא אני רוצה להבין? הרי כל אחד יודע שאם הוא מרים משא כבד, בעיקר אם הוא מרים את זה לא, לא בתנוחה מוצלחת עם מנוף גדולה או הוא יכול לגרום לעצמו התקף של כאב גב חזק מאוד. אז השכל הבריא כאן… הוא במקרה הזה לא באקדמיה. השכל הבריא… מביא אותנו לקליניקה” (ראו עמי 17 שי 20 – 11 לפרוטוקול).
21
דברים אלו למעשה סותרים את המסקנות אליהן הגיע בחוות דעתו, שכן בחוות דעתו הפנה המומחה לספרות רפואית (אסמכתא מספר 8 בחוות הדעת) בה נקבע כי עבודה פיסית במשך עשרות שנים היא גורם אפשרי לזירוז הדיסקופטיה, אולם בדיון טען כי ייהספרות האקדמית כאן היא לא במכרז הדיון שלנו בכללי (ראו עמי 20 ש’ 16 – 15 לפרוטוקול). כלומר, התברר כי עמדתו של מומחה המערער אינה נסמכת על ספרות רפואית עדכנית – אלא על ייהשכל הבריאיי, שעם כל ההערכה אליו ככלי תומך החלטה, אינו תחליף להנמקה רפואית ברורה.
22.
25
26
מכל האמור לעיל עולה, כי בפן הרפואי אין מחלוקת שעומסים או מאמצים גופניים עלולים לגרום לכאבי גב, אולם – אין בכך כדי לגרום או ליצור נכות, שמשמעה פגיעה קבועה, ולכל הפחות – ארוכת טווח. יש לציין, כי שני המומחים היו תמימי דעים כי ממצאי בדיקות ההדמיה שנערכו למערער אינן מראות על פגיעה צמיתה בעמוד השדרה, ולכך יש להוסיף את הפער בן חמש השנים בין סיום השירות בשנת 2011 ובין חידוש התלונות בשנת 2016, זמן קצר לפני הגשת התביעה לקצין התגמולים, המעורר חשש כי תכליתה של הפנייה בשנת 2016 הייתה לבסס עילה לתביעה לקצין התגמולים.
28
30
7 מתוך 11
בית משפט השלום בתל אביב – יפו
ע”נ 26475 – 12 – 17
תיק חיצוני: 122187005
עדותו של המומחה מטעם המערער עצמו בדבר שכיחות הממצאים ההדמייתיים. בוודאי שאין בהצעה לכאורית כדי לחייב מותב אחר, אשר שמע את ההוכחות ויכול היה להתרשם מן החומר במישרין.
1 2
27.
4
אשר לטענות המועלות בדבר אופן ניהול ההליך (סעיף 19 ואילך לסיכומי המערער), אף טענות אלה – מוטב היה שלא יעלו כלל. הוועדה בהרכבה זה עושה מאמצים ניכרים לנהל את הדיון באווירה נעימה, תוך ניסיון לפרק את המתח המובנה בהליכים מעין אלה. הטענה כאילו מדובר בתוכנית בידור ברדיויי (וראו סעיף 19 לסיכומים) אינה מכבדת לא את הוועדה, ועוד פחות מכך – את מי שמעלה אותה.
5 6 7
28.
10
הוועדה שמעה ברצינות רבה את העדויות ואת הטענות, העלתה שאלות מקצועיות כאשר אלה נדרשו, והעובדה שמעת לעת חרגה מכובד הראש לא נבעה מניסיון לייצר יימופע סטנד אפיי, אלא מכוונה לפרק את המתח, ולהעביר באופן נעים מסרים שעלולים להיות נעימים פחות כאשר הם מועברים בדרך אחרת.
11
12
29.
13
14 15
טענותיו של המערער באשר לשיבוצו של פרופ’ יהב כחבר ועדה, אף שאינו אורתופד (וראו לעניין זה סעיפים 54 – 50 לסיכומי המערער), מצערות עוד יותר, שכן הן משקפות חוסר הבנה מוחלט של המערער באשר לתפקידו של חבר הוועדה שהוא רופא בעבודת הוועדה. ראשית נציין, כי אין כל פסול פורמלי או מהותי בכך שבתיק אורתופדי יישב רופא שאינו אורתופד בהכרח. לפי הוראות סעיף 26(ב) לחוק הנכים (תגמולים ושיקום) תשיייט – 1959, נדרש שהרכב הוועדה יכלול יירופא מוסמךיי אין בדין דרישה שרופא הוועדה יהיה בעל מומחיות בתחום הספציפי דווקא (ראו לעניין זה רעייא 2907 / 02 עדי גוטסדינר נ’ קת’יג פייד נח(2)481).
16
17
18 19
20
מעבר לכך, תפקידו של הרופא חבר הוועדה אינו להיות יימומחה עליי, כי אם לסייע לעבודת הוועדה בהבנת מינוחים רפואיים, בהצגת שאלות הנוגעות להליכים רפואיים וכיוצא באלה. ממילא הרופא חבר הוועדה אינו רשאי להשתמש בידע הרפואי שלו כדי לקבוע ממצאים שבמומחיות ככל שכאלה לא הונחו על שולחן הוועדה, ועל כן – יש להצר על בחירתו של המערער להעלות טענות לגופו של אדם, מקום שבו לא הצליח להוכיח את טענותיו לגופו של
23 24
עניין.
30.
26 27
גם הטענה בדבר איחורו של פרופ’ יהב לדיון אינה יכולה להישמע. אכן, פרופ’ יהב איחר לדיון, אולם בפתח הדיון הוצג האיחור לצדדים, וניתנה להם האפשרות לבחור אם להתחיל בשמיעת העדים העובדתיים או להמתין לפרופי יהב -ובייכ המערער הודיע בפירוש כי הצעת יוייר הוועדה להתחיל בשמיעת הראיות מקובלת עליו (עמ’ 4 לפרוטוקול, שי 20 – 1 ). אין לנו אפוא אלא לתמוה מה נשתנה בין הסכמה זו שבתחילת הדיון לטרוניה שבסיכומים.
28 29
9 מתוך 11
