לא מצאת פסק דין שחיפשת? ניתן לעשות חיפוש מתקדם ולמצא את כל רשימת פסקי הדין!

בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו 02 אוקטובר 2019 ע”מ 36442 – 07 – 15 זליכוב נ’ מס הכנסה – פקיד שומה תל אביב 3

ע”מ 14257 – 05 – 16 זליכוב נ’ תל אביב 3
לפני כב’ השופט ה’ קירש
המערערת
עינת זליכוב ע”י ב”כ עוייד עמיחי פרי
נגד
המשיב
פקיד שומה תל אביב 3 ע”י ב”כ עוייד יפעת גול (שושן) מפרקליטות מחוז תל אביב (אזרחי)
החלטה

1. ביום 8 . 11 . 2018 ניתן פסק דין בהליך זה (וביום 24 . 12 . 2018 נחתם נוסח פסק הדין המותר לפרסום ברבים).

2. ביום 4 . 8 . 2019 הגישה המערערת בקשה למתן “הבהרה לצורך יישום פסק הדין”. בבקשה זו סופר כי מאז מתן פסק הדין התקיימו מגעים בין הצדדים בנוגע לביצוע המעשי של ההוראות והקביעות הכלולות בפסק הדין, אולם נותרו שני נושאים לגביהם הצדדים חלוקים. המערערת מבקשת מבית המשפט להכריע בשני נושאים אלה במסגרת ייהבהרה לצורך יישום” של פסק דינו.

3. כידוע, הכלל הוא כי משחתם שופט על פסק דינו תמה מלאכתו השיפוטית בקשר להליך שהובא בפניו ולמעשה פוקעת סמכותו להמשיך ולדון בו (עקרון ייגמר המלאכהיי).

לכלל זה תכליות חשובות הן במישור הסכסוך הפרטני בין הצדדים המתדיינים והן במישור הציבורי הרחב יותר (וראו למשל רע”א 7711 / 06 המכללה המשותפת בע”מ נ’ שרית מנדל, מיום 18 . 1 . 2007 , פסקה ה(2) להחלטת כבוד השופט רובינשטיין כתוארו אז והאסמכתאות המובאות שם). באשר למתדיינים, העקרון האמור תורם לסופיות ולוודאות – ניתן לדעת כי בעת חתימת פסק הדין נאמרה ייהמילה האחרונהיי על ידי הערכאה השיפוטית וכי הקביעה השיפוטית מגובשת ומבוטאת בתוכן פסק הדין ורק בו. באשר לציבור כולו, העקרון תורם
עמוד 1 מתוך 6

בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו 02 אוקטובר 2019 ע”מ 36442 – 07 – 15 זליכוב נ’ מס הכנסה – פקיד שומה תל אביב 3
ע”מ

14257 – 05 – 16 זליכוב נ’ תל אביב 3

(א) כי בעקבות הפסיקה לפיה אירוע המס ההוני התרחש בשנת המס 2009, ניתן יהיה לקזז הפסדי הון שהיו אז בידי המערערת כנגד רווח ההון שנוצר ממכירת הזכויות מושא הערעור, חלף קיזוזם של אותם הפסדים כנגד רווחי הון אחרים, החייבים בשיעורי מס נמוכים יותר, כפי שנעשה קודם לכן ;

(ב) כי לעניין הצמדת עלויות רכישת הזכויות למדד המחירים לצרכן, היימידודיי ייעשה ממועדו של כל תשלום שביצועו יוכח, החל מתאריך 1 . 1 . 1988 (לפי הנטען) ולא רק מיום 31 . 12 . 1988 , שהוא יום הרכישה אשר נקבע בחלק י’ לפסק הדין.
9. יובהר כי אין בפי המערערת טענה שנפלה טעות כלשהי בפסק הדין.
כמו כן, אין בפיה טיעון כי שני הנושאים הנייל הונחו בפני בית המשפט במהלך שמיעת הערעור וכי הוא נמנע מלדון בהם.
יתרה מזאת, בהעדר הסכמת המשיב, המועד ליישומו של סעיף 81 לחוק בתי המשפט (בהינתן עילה לשימוש בו) הרי חלף מזמן.

10. לדעתי דין הבקשה להידחות. החריגים המקובלים לעקרון סופיות פסק הדין אינם מתקיימים כאן. בית המשפט השתדל למצות בפסק הדין (המשתרע על פני חמישים וארבעה עמודים) את הדיון בכל הפלוגתאות שהועלו בפניו על ידי הצדדים (ובהתאם לכל החלופות המסועפות שהיו טמונות בעמדות הצדדים). שני הנושאים המועלים היום בצורת ייבקשת הבהרהיי לא נטענו ולא נדונו במסגרת הערעור וממילא גם לא בפסק הדין. הם עלו, כך מסופר בבקשה, אגב דיונים בין הצדדים לאחר מתן פסק הדין, כאשר ניסו הצדדים להסכים על תוצאות יישום הקביעות שבפסק הדין ועל סכומי המס המדוייקים הנגזרים מן הנפסק.
בית המשפט מוסמך וצריך לדון במחלוקת בין הצדדים כפי שזו הוגדרה על ידיהם במסגרת ההליך השיפוטי (וכפי שחודדה על ידי השופט במהלך שמיעת התיק). השופט איננו נדרש ללוות את הצדדים אף לאחר מתן פסק הדין ולהמשיך לשמש להם ליועץ או לבורר לשם יישוב ספיחי הסכסוך ביניהם או יישוב סכסוכים נוספים. הדברים נאמרים ביתר שאת לגבי ערעורי מס לנוכח העובדה שדרכי המתדיינים אינן מצטלבות בבית המשפט באופן חד פעמי או אקראי (כפי שלעתים קרובות יקרה בתיק אזרחי רגיל) אלא מתקיימת בין הנישום או העוסק לבין רשות המסים מערכת יחסים קבועה וארוכת טווח. והנה, משל משק כנפי
עמוד 3 מתוך 6

בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו 02 אוקטובר 2019 ע”מ 36442 – 07 – 15 זליכוב נ’ מס הכנסה – פקיד שומה תל אביב 3
ע”מ

14257 – 05 – 16 זליכוב נ’ תל אביב 3
אפוא כי גם עניין מידוד התשלומים לא הועלה במהלך כל הערעור ולא הובאו לפניי כל ראיות בנושא, כך שגם כאן אין מקום לייהבהרהיי של דבר שלא נכתב בפסק הדין ואף לא היה צריך להיכתב.

13. חרף דחיית הבקשה הנדונה מן הטעמים שפורטו, חוש הצדק מחייבני להוסיף אחרית דבר הנוגעת לעניין קיזוז הפסדי ההון בשנת המס 2009: במסגרת הערעור טענה המערערת כי ככל שייקבע שההכנסה הנדונה מהווה רווח הון (בניגוד לעמדתה), אזי מועד הפקתו היה בשנת המס 2009 וכי שנה זו ייסגורהיי (בהסכם שומה) ומכיוון שכך חלה התיישנות על השומה כולה (וראו בין היתר סעיפים 116 ו-119 לסיכומי המערערת).
המשיב התנגד לעצם העלאת טענת ההתיישנות – ראו סעיפים 112 ו-113 לסיכומי המשיב.
לא קיבלתי את טענות המערערת בנקודה זו וקבעתי כי בנסיבות המקרה טענת התיישנות השומה מושתקת (סעיפים 138 ו-139 לפסק הדין).
המשכתי וכתבתי כי: “הלכה למעשה יש להותיר את עיתוי הטלת המס כפי שדווחה על ידי המערערת (כלומר, על פני ארבע השנים, למרות הקביעה העקרונית שאירע מכר הוני כבר בשנת 2009)” (מתוך סעיף 141 לפסק הדין) והוספתי ופירטתי בקשר לאותו היבט (בהמשכו של סעיף 141 לפסק הדין).
אין לחזור על הדברים כאן. אולם על פניהם, קשה ליישב פסיקה זו, הממקמת את קרות אירוע המס בשנת 2009, עם העמדה הננקטת כיום על ידי המשיב בסוגיית ההפסדים וחזקה על המשיב, כרשות ציבורית, כי יפעל בצורה הוגנת, ויביא בחשבון, בין היתר, את העמדה שהוא עצמו נקט קודם לכן בהליך זה.
14. אין צו להוצאות.
עמוד 5 מתוך 6

לחזור למשהו ספיציפי?

פורטל פסקי הדין בישראל

פורטל פסקי הדין בישראל

פורטל פסקי הדין של ישראל - מקום אחד לכל פס"ד של בתי המשפט הישראלי והמחוזות השונים

השאר תגובה

רוצים לקבל עדכון לגבי פסקי דין חדשים שעולים לאתר?

בשליחה הינך מאשר שאנו יכולים לשלוח לך מידע שיווקי / פרסומי

error: תוכן זה מוגן !!