איצצצצ
מוראל
בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים
עמ”ש 36842-05-20
לפני הרכב כבוד השופטים:
סארי ג’יוסי [אב”ד] חננאל שרעבי אספרנצה אלון
המערערת
חי חי עייי בייב ערייד א. אבו זולף
נגד
המשיבים
1. נ’ סי 2. סי סי עייי בייכ עו”דר. חלבי
ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בחיפה (כב’ השופטת ש. ברגר) מיום 313.2020. בתיקים: תמיש 33934-04-17, תלהיימ 26712-10-17, תלהיימ 14765-02-18 ו-תלהיימ 14813-02-18
פסק דין
1. ערעור על פסק דינו של בית משפט לענייני משפחה בחיפה (כב’ השופטת הבכירה ש. ברגר) בתמייש 33934-04-17, תלהיימ 26712-10-17, תלהיימ 14765-02-18 ו-תלהיימ 14813-02-18, מיום 313.20., במסגרתו דן ופסק בארבע תביעות שהונחו לפניו כשהרלבטנית לערעור זה היא התובענה שהגיש המשיב מס’ 2, כנגד המערערת, לסילוק ידה ממקרקעין – פינוי מנכס. תביעתו זו התקבלה לאחר שבית משפט קמא קבע כי למערערת אין זכויות בנכס – בית המגורים מושא אותה תובענה, ונדחתה עתירתה למתן פסק דין הצהרתי לפיו היא זכאית למחצית שווי אותו בית מגורים. כמו כן במסגרת ערעורה זה, עתרה המערערת לפנינו להתיר לה הגשת ראיות חדשות בהתאם לתקנה 457 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמייד-1984.
2. :
המערערת והמשיב 1, בני העדה הדרוזית, נישאו ביום 48.06. בהתאם להסכם נישואין (‘יעקדיי) שנערך ביום 210.04. ולהם נולדו שני ילדים. בני הזוג התגרשו זו מזה ביום 1511.17. בבית הדין הדרוזי בעכו. במהלך חיי הנישואין התגוררו בבית מגורים בדלית אל כרמל (להלן: “בית המגורים”). בית המגורים בנוי על מגרש כאשר הבעלים הרשום שלו עד להיום הוא המשיב מס’ 2, אביו של המשיב מס’ 1. ביום 2710.02. ניתן היתר למשיב מס’ 1 לבניית בית מגורים בקומת קרקע + קומה אי בשטח של 188 מיירי. ביום 312.02. חתם המשיב 2 על תצהיר העברה ללא תמורה של שטח של 500 מייר לידי בנו המשיב 1, כאשר העברה זו דווחה לרשויות המס, וביום 812.02.
1 מתוך 6
איצצצצ
מוראל
בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים
עמ”ש 36842-05-20
נרשמה הערת אזהרה בלשכת רישום מקרקעין לטובת המשיב 1. ביום 181.17. הגישה המערערת כנגד המשיב 1 בקשה לצו הגנה וביום 241.17. הגיש המשיב 1 בקשה לביטול הערת האזהרה הרשומה לטובתו במקרקעין.
3. כאמור, לפני בית משפט קמא עתר המשיב 2 לפינוי המערערת מבית המגורים והיא מנגד ביקשה להצהיר על בעלותה במחצית הזכויות בנכס זה על בסיס שתי טענות:
א.
התחייבות המשיב מס’ 2 למתן מקרקעין במתנה לבני הזוג – המערערת והמשיב
מס’ 1 עם עריכת העקד.
ב.
מכוח שיתוף ספציפי בבית המגורים.
4. בית משפט קמא בחן את טענות הצדדים ולאחר שהתרשם במישרין מהעדויות לרבות אלה של בעלי הדין, דחה כאמור את טענות המערערת וקיבל את טענות המשיבים וזאת בין היתר על יסוד הקביעות הבאות:
א.
דחיית גרסת המערערת לפיה התחייב המשיב 2 ליתן מקרקעין במתנה לבני הזוג עם עריכת העקד: בית משפט קמא ציין כי גרסה זו לא נתמכה במסמך בכתב כדרישת סעיף 8 לחוק המקרקעין התשכ”ט-1969, כי מדובר בדרישה מהותית וכי למרות המגמה המקלה בפסיקה בדבר פרשנותה של דרישה זו, לפיה ניתן להכיר בקיומה המשפטי של התחייבות לעשות עסקה במקרקעין בשל ייזעקת ההגינותיי (ראה ע”א 986/93 קלמר נ’ גיא פייד נ(1) 185 ופסיקה מאוחרת), עדיין נדרשת הוכחה בדמות ראיה בכתב או עדים לביסוס טענת המתנה, ואלה לא הוצגו לפניו. עוד ציין בית משפט קמא כי מלבד עדותה של המערערת לא הובאה כל עדות תומכת בגרסתה. כמו כן נקבע כי העברת המקרקעין במתנה על ידי האב – המשיב 2 לידי בנו המשיב מס’ 1 בוצעה כשנתיים לפני העקד, ונדחתה טענת המערערת כי מדובר בנוהג בעדה הדרוזית, משלא הוכח קיומו של נוהג כנטען על ידה.
לבסוף ציין בית משפט קמא כי לכל היותר המשיב 2 העניק לבנו המשיב 1 במתנה את השטח כשנתיים לפני העקד, ללא קשר לנישואיו למערערת, כאשר המתנה לא הושלמה ברישום ועל כן קמה למשיב מס’ 2 זכות לבטלה.
33 34
2 מתוך 6
איצצצצ
מוראל
בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים
עמ”ש 36842-05-20
דחיית טענת השיתוף הספציפי בבית המגורים: נקבע שלא הוכח קיומו של יידבר מה נוסף”י המעיד על כוונת שיתוף כזו. בית משפט קמא הגיע למסקנה זו לאחר
שקבע :
1. לא הוכח כי המשיב 1 הציג בפני המערערת מצגים של כוונת שיתוף ביחס לבית המגורים.
2. לא הוכחה השקעה כספית של ממש בנכס לרבות בגין שיפוצו מצד המערערת כאשר זו מהווה סממן מובהק לכך שהוסכם על שיתוף בנכס. בהקשר זה לא הוצג ולו מסמך אחד המעיד על ההשקעה הנטענת בבית המגורים ותשלום חשבונות חשמל מים וארנונה בעת המגורים בבית אינם מעידים על בעלות בנכס.
3. המשיב מס’ 2 הוכיח כי בית המגורים נבנה במימונו המלא וזאת על יסוד אסמכתאות שהציג ואשר העידו על כך כי נבנה קודם לנישואי המערערת והמשיב מס’ 2. בית משפט קמא הוסיף כי השתכנע מעדותו של המשיב 2 לפיה נשא במימונו המלא של בית המגורים. למסקנה זו הגיע בית משפט קמא גם לנוכח עדותו של מר
ע’ בי.
5. המערערת מאנה להשלים עם פסק דינו של בית משפט קמא והגישה את ערעורה זה, במסגרתו טענה כי שגה בית משפט קמא בכל אחת ואחת מקביעותיו ביחס לבית המגורים, והיא עתרה לביטול פסק דינו ולמתן פסק דין במקומו הקובע כי הינה בעלת הזכויות בבית המגורים ובמקרקעין עליהם נבנה. לחילופין בלבד, בקשה לקבוע כי הם שייכים בחלקים שווים לה ולמשיב
1. 6.
ראוי להדגיש כאן כי ערעורה של המערערת נשען על טענה מרכזית אחת שזכרה לא עלה קודם במסגרת ההתדיינות לפני בית משפט קמא, וכן על ראיות חדשות שלא הוצגו לפני הערכאה הדיונית והמבססות לשיטתה את טענתה בדבר השקעה ממשית בבית המגורים, אשר נדחתה בפסק הדין קמא.
7. אשר לטענה החדשה, על פי המערערת, בעקד נקבע כי המוהר לו זכאית הכלה ואשר מקובל כי יהיה בכסף ישראלי (כשם שצוין בעקד הרלבנטי ליד הכותרת “המוהר ומהותויי) תשלומו למערערת יהיה על ידי הכנת בית המגורים אשר באותו שלב היה במצב של שלד. על פי המערערת, האמור בהסכם הנישואין מדבר בעד עצמו ותומך באופן חד וברור בגרסתה לפיה הזכויות בבית הן שלה, ומקיים אחר דרישת הכתב על פי סעיף 8 לחוק המקרקעין. למצער, טוענת המערערת, כי בית המגורים משותף לה ולמשיב מס’ 1.
3 מתוך 6
איצצצצ
מוראל
בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים
עמ”ש 36842-05-20
למען שלמות התמונה נציין כי בעקד הערוך בערבית ובעברית, נרשם ליד הסעיף העוסק בייאופן תשלום המוהר”: י- J”” (ייתג’היז אלביתיי) ולצד זאת בעברית: ייהכנת הביתיי.
:
8. אשר לראיות החדשות והנוספות, המערערת ציינה כי “למרבה הצער, בעקבות ייעוץ משפטי לא מדויק לא הוגשו מטעם המערערת ראיות שברשותה, כגון: פירוט מחשבון הבנק שלה, צילומי שיקים המראים תשלומים רבים לבעלי מקצוע ששולמו בגין בנייה ותוספות בנייה, פיתוח שנעשה סביב הבית לרבות גדרות, שיפוץ בתוך הבית והשקעות מתמשכות להחזקת ותחזוקת הבית. עד לתחילת שנת 2017 עת המשיב מס’ 1 תקף את המערערת והיא נאלצה לפנות בתלונה למשטרה בבקשה למתן צו הגנהיי (סעיף 14 לנימוקי הערעור). נוכח כך ביקשה המערערת יימטעמי צדק, שבית המשפט לערעורים יאפשר לה הגשת הראיות שברשותה”, ולשיטתה אלה מציגות תמונה הפוכה מזו שהצטיירה לפני בית משפט קמא.
9. המשיבים עותרים לדחיית הערעור וסבורים כי לא נפלה כל שגגה בפסק הדין קמא וכי יש לדחות את ניסיונה המאוחר של המערערת להגניב טענות וראיות חדשות במסגרת הערעור, ולדחות את הבקשה להגשת ראיות נוספות במסגרת הערעור. המשיבים ביקשו כי נתעלם מכל הטיעון החדש, אולם במקביל ציינו כי גם בטיעון זה אין ממש, שהרי בכל הנוגע לאמור בעקד ולמילים ייהכנת הביתיי המשמעות ברורה – ריהוט הבית והכשרתו למגורים, זאת להבדיל מבניית הבית. לטענתם, אילו מדובר היה בבנייתו והענקתו במתנה למערערת תחת המוהר המגיע לה, היה נאמר הדבר במפורש ולא היו נוקטים בלשון “הכנה” אלא ב-ייבנייה והקמה”.
10. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים ועיינו במלוא החומר שהניחו לפנינו לרבות עיקרי הטיעון והבקשה להבאת ראיות, אין בידינו לקבל את טענות המערערת ואת עתירותיה.
כידוע, הליך הערעור לא נועד לשמש במה לדיון מבראשית בכל הטענות העובדתיות שנדונו והוכרעו על ידי הערכאה הדיונית, קל וחומר לא לשם דיון בטענות שכלל לא נטענו קודם. מכאן, אין בידינו להתייחס לטיעון החדש המועלה בגדרי ערעורה של המערערת, זה הנשען על הכתוב בעקד, לפיו הבית ניתן לה תחת המוהר המגיע לה, לעומת הטענה בדבר מתנה ללא תמורה. נוסיף כי טענה זו הינה מוקשית מסיבה נוספת, הואיל והתיבה ייהכנת הביתיי סובלת פרשנויות שונות, גם זו לה טענה המערערת וגם זו לה טענו המשיבים, ואולי עוד פרשנויות שעולות מן הנוסח הכתוב, כאשר הכרעה בשאלה למה התכוונו הצדדים להסכם הנישואין טעונה בירור עובדתי והתחקות אחר אומד דעתם. בירור שכזה לא נערך לפני בית משפט קמא שהרי הטענה לא נטענה לפניו ועל כן מנועים אנו לעסוק בו בגדרי הערעור.
4 מתוך 6
איצצצצ
מוראל
בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים
עמ”ש 36842-05-20
אשר לבקשה להבאת ראיות חדשות במסגרת הערעור, אליה צורפו שלא כדין, ובניגוד להלכה הפסוקה, סבורים אנו כי לא למקרה כגון זה נועדה תקנה 457 שהרי מדובר בראיות שכולן, עד אחת, עמדו לרשות המערערת במהלך ניהול ההליך לפני בית משפט קמא, וניתן היה בנקל להציגן בזמן אמת, כאשר המניעה מהגשתן נעוצה, כך לטענתה, ב-יוייצוג משפטי לא מדויק…” (ראו למשל עייא 4272/91 יוסף ברבי נ’ פרדי ברבי, פייד מח(4) 691,697-8). יתר על כן, נראה כי הפגיעה במשיבים אם תתאפשר הגשת הראיות הנוספות, תהא משמעותית ובלתי מידתית שהרי את המשפט הם ניהלו תוך שהם מכלכלים את צעדיהם ואת הגנתם על יסוד הטענות שהועלו בזמן אמת והראיות שהוצגו אף הן בזמן אמת.
11. על כך נוסיף כי הסמכות לדון בשאלת המשמעות של האמור בעקד ובתנאיו המהווים חלק בלתי נפרד מתנאי הנישואין, וכך הוא הדבר ביחס למוהר, נתונה באופן בלעדי לבית הדין הדתי הדרוזי, בעל הסמכות הייחודית, כשם שהמערערת ציינה בסעיף 12 לנימוקי הערעור. ודוק, המערערת טוענת כי זכויותיה בבית המגורים התקבלו מכוח הסכם הנישואין ואותה התחייבות במסגרת העקד בעניין המוהר, כאשר שני המשיבים חתומים על העקד, המשיב 1 בתור החתן, והמשיב 2 בתור עד, אביו של החתן. נבהיר כאן, כי אין מדובר בתניה מתוך הסכם ממון שנכרת לפני הנישואין או בשעת עריכתם ואשר יכול אימות רושם הנישואין לבוא במקום אישור בית המשפט או בית הדין (ראו סעיף 2(ג) לחוק יחסי ממון בין בני זוג, תשלייג-1973), אלא שעסקינן בתנאי מתנאי חוזה הנישואין על פי דרישות הדין האישי הדתי.
12. אף שדי באמור לעיל כדי להוביל לדחיית ערעורה של המערערת, לנוכח דחיית טענתה החדשה, ובקשתה להבאת ראיות נוספות, כאשר באלה התמקד ערעורה, נוסיף ונציין כי המסקנות אליהן הגיע בית משפט קמא מעוגנות היטב בתשתית הראייתית שהונחה בפניו, מנומקות ומבוססות על אדני הדין וההיגיון, ולטענות המערערת ניתן מענה הולם בפסק דינו של בית משפט קמא,
המפורט והמנומק היטב.
13. כמו כן לאחר בחינה של כל החומר שהונח לפנינו, לא מצאנו מקום לדחות את הממצאים העובדתיים שנקבעו בפסק דינו של בית משפט קמא; הממצאים שנקבעו תומכים במסקנות המשפטיות אליהן הגיע, ואשר אותן נימק בית משפט קמא כדבעי, ואין לגלות במסקנות אלה טעות כלשהי, הן בחוק והן בהלכה הפסוקה, ועל כן אנו דוחים את הערעור בהתאם לתקנה 460(ב) של תקנות סדר הדין האזרחי, התשמייד-1984.
אנו מחייבים את המערערת לשלם למשיבים הוצאות בסכום כולל של 6,000 ₪.
5 מתוך 6
איצצצצ
מוראל
בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים
עמ”ש 36842-05-20
ככל שהופקד עירבון, המזכירות תעביר את הסך של 6,000 ₪ מתוכו לידי ב”כ המשיבים עבור המשיבים על חשבון ההוצאות שנפסקו לזכותם. היתרה תועבר לידי המערערת באמצעות בא-כוחה.
מותר לפרסום ללא שמות הצדדים ובהשמטת פרטים מזהים.
ניתנה היום, ב’ אב תשייפ, 23 יולי 2020, בהעדר הצדדים.
חננאל שרעבי, שופט
אספרנצה אלון, שופטת
סארי ג’יוסי, שופט
[אב”ד]
6 מתוך 6
