לא מצאת פסק דין שחיפשת? ניתן לעשות חיפוש מתקדם ולמצא את כל רשימת פסקי הדין!

בית המשפט המחוזי בבאר שבע
בפני כבוד השופט יובל ליבדרו
ת”פ
80055 – 01 – 19 25 יולי 2019
המאשימה:
מדינת ישראל ע”י ב”כ עוייד מסעד מסעד
נגד
הנאשם:
קונסטנטין בורובסקי ע”י ב”כ עו”ד יעקב שקלאר
הכרעת דין
א.
מבוא כתב אישום כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירה של הריגה, עבירה לפי סעיף 298 לחוק העונשין, התשל”ז-1977 (להלן: “חוק העונשיניי).
.1
4
2.
8 9 10 11
13
14 15

מעובדות כתב האישום עולה כי ביום 23 . 12 . 2018 בסמוך לשעה 21 : 00 הגיע הנאשם בסמוך לקיוסק שכונתי בעיר באר שבע, שם פגש את המנוח (להלן : ייהזירה הראשונה”). הנאשם פנה למנוח ושאל אותו האם הוא יימוכרי? כשכוונתו הייתה לסמים. המנוח השיב בשלילה, ובתגובה אמר לו הנאשם: ייתמכור לי, ראיתי שמכרתי או מילים דומות לכך. המנוח השיב לנאשם כי לא מכר וכי אין לו כלום. על רקע האמור החל ויכוח בין השניים שכלל תחילה קללות הדדיות. בהמשך תקף הנאשם את המנות באמצעות אגרופים בפניו וכן הכה את המנוח באמצעות בקבוק בירה מזכוכית שהחזיק בידו. כתוצאה מכך נפל המנוח על המדרכה במקום. הנאשם המשיך ותקף את המנוח באגרופיו ובעט בו באזור ראשו וביתר חלקי גופו בעוד זה שוכב על המדרכה ומנסה לקום. בשלב זה עזב הנאשם את המנוח בעודו חבול מהתקיפה על המדרכה והחל ללכת מהמקום. המנוח קרא לעבר הנאשם ייתחזיר לי את הפלאפון שלייי, קם על רגליו והחל ללכת בעקבות הנאשם עד שהגיע אליו (להלן: “הזירה השנייה”). הנאשם שהבחין במנוח שהגיע אליו שב ותקף את המנוח באמצעות מכת אגרוף בפניו. כתוצאה מכך נפל המנוח על המדרכה ואיבד את הכרתו. הנאשם ניסה להעיר את המנות ללא הצלחה. למקום הגיעו אנשים נוספים שהזעיקו את המשטרה ואת מדייא והנאשם עזב את המקום טרם הגעת מדייא. עם הגעת מדייא למקום נאלץ פרמדיק לקבוע את מותו של המנוח. כתוצאה ממעשי הנאשם נגרמו למנות פצעי שפשוף רבים, דימומים בקרקפת העורפית ובפניו, שבר בשלד האף ודימומים במערות הפנים, שפכי דם תת- לחמתיים בלחמיות גלגלי העיניים והעפעפיים, קרעים
16
17
18
19
20 21 22
24
1 מתוך 73
בית המשפט המחוזי בבאר שבע
בפני כבוד השופט יובל ליבדרו
ת”פ
80055 – 01 – 19 25 יולי 2019
1 2
4
6 7

באמרת אגב אציין כי, בחקירתו הנאשם מסר נתונים שקריים לפיהם הוא יכול לעשן פעם בחודש או פעם בחודשיים וטרם מעצרו הוא עישן רק קנאביס (ת/18 עמ’ 4 ש’ 73 – 79 ) אם כי אישר בהמשך שבעבר הרחוק השתמש גם בהרואין ובקוקאין. בהמשך הוסיף הנאשם כי הוא כבר תקופה לא משתמש בסמים (עמ’ 22 שי 749), וכן שבחודש שקדם לאירוע לא עישן לפחות חודש (עמי 27 שי 909). יצוין כי אף בחקירתו הראשונה, בה מסר את הגרסה הראשונית לפיה אך ראה את המנות נופל (ת/13), מסר הנאשם שהוא לא משתמש בסמים למעט מדי פעם ייסבוטקסיי לצורך שיכוך כאבים (עמי 44 ש’ 77 – 78 ). כשעומת הנאשם עם האזנות הסתר בהן נשמע מספר לעצור אחר כי הוא משתמש בסמים וכי החל להשתמש בייקרח”י בחודש האחרון, השיב: “איך זה קשור לדברים שאתם מייחסים לי?… יש נפילות עליות כמו אצל כל בן אדם… זה חודש חודשיים קשים לא דווקא עקב הסמים” (ת/18 עמי 40 ש’ 1388 – 1394 ). כשמוטח בפניו כי אחד העדים סיפר שהוא השתמש במונח “קרח”י בזירה הראשונה, אותו מונח בו השתמש עת תיאר את הסמים בהם השתמש בחודש האחרון, הנאשם שותק (עמי 40 ש’ 1395 – 1399 ). כבר עתה אציין כי ע.ת 3, מר גנדי חנוכוב, שעבר בזירה כשהנאשם והמנות נכחו בה, ציין כי במהלך השיח בין הנאשם לבין המנוח שמע את המילה “קרח” (פרוט’ מיום 29 . 4 . 2019 עמי 25 שי 17 – 18 ).
9 10 11
14
16
.17

למסקנה כי הנאשם הגיע אל הזירה הראשונה בכדי לרכוש סמים מהמנוח ניתן להגיע גם מההסבר הקלוש של הנאשם מדוע כלל פנה למנוח בעניין סמים. בעניין זה העיד הנאשם כי את האמת לא שבאותו יום היתה לי כוונה לקנות סמים או לצרוך סמים… אבל כשפתאום זה קורה מול עיניך ואתה במצב רוח טוב ובראש טוב? אז זה פתאום קופץ לך, וואלה, באותו רגע כאילו רציתי לעשן משהו, גראס או חשיש, משהו כזה… וזהו, לא יודע, עלה בדעתי שכאילו אולי הוא מוכר” (עמ’ 192 ש’ 6 – 11). לטעמי הסברו של הנאשם יישקפץ לויי נשמע דחוק. הנאשם, שלדבריו הוא לא רצה לרכוש או לצרוך באותו יום סם, פונה לאדם אחר, אותו הוא לא מכיר, ומבקש לקנות סם, אך משום שראה את אותו אחר מוכר סס.
21 22 23 24

יצוין כי הנאשם בחקירתו הכחיש כי הגיע למקום כדי לקנות סמים וניסה לתת הסבר מדוע מצא לעבור דרך מקלטים ומדוע בחר לשבת על החומה לעצור ולשתות (ת/18 עמ’ 10 – 11 ). הסבר הנאשם אודות כך שהגיע דווקא למקום זה שלא בכוונת מכוון לקנות סם, ולפיו מדובר ביצירוף מקרים ספונטני” (עמ’ 11 שי 323) מעלה תמיהות.
30 31
11 מתוך 73
בית המשפט המחוזי בבאר שבע
בפני כבוד השופט יובל ליבדרו

ת”פ 80055 – 01 – 19 25 יולי 2019
.21

גב’ נטלי (ע.ת/1) שצפתה במתרחש מחלון ביתה שמעל לזירת האירוע הראשונה העידה כי: “… התחלתי לשמוע צעקות מכיוון השכונה, מכיוון החלון… פתחתי את התריסים וראיתי שני אנשים מתווכחים שם למטה… ראיתי שני אנשים ככה בתאורת רחוב חשוכה יחסית אבל אור כתום, כאילו כן רואים שיש שני אנשים למטה… בן אדם אחד מבוגר בסביבות גיל 40, והשני צעיר בסביבות גיל ה-20. הבחור הצעיר התחיל להגיד לבחור המבוגר תביא לי, תמכור לי, ראיתי שמכרת והשני אומר לו, אין לי כלום, תעזוב אותי, אני לא יודע על מה אתה מדבר…” (פרוט’ מיום 29 . 04 . 2019 , עמ’ 13 ש’ 7 – 18).
2 3 4 5 6
עדות זו מתיישבת עם תכלית הגעת הנאשם למקום – לקנות סם ועם הבסיס המסתבר למריבה – סירוב המנוח למכור לנאשם סמים.

מיד לאחר מכן הפסיקה גבי בן דוד לצפות באירוע וחזרה להתארגן לקראת יציאה מביתה, ואולם שבה לצפות באירוע בשלב מאוחר יותר וראתה שברים של זכוכיות על הרצפה, שהוויכוח המשיך והבחור המבוגר יותר היה על הרצפה עם יד ימין שלו לכיוון הבחור הצעיר והוא ביקש שיחזיר לו את הטלפון (עמ’ 13 ש’ 27 – 32 ).
14
17

בהמשך העידה כי התנהלות הנאשם נראתה אגרסיבית ותוקפנית בעוד שהמנות נראה בעמדה של התגוננות: “ראיתי מריבה. זאת אומרת היתה שם מריבה בוודאות. ראיתי שהבחור המבוגר מנסה להתגונן, ככה זה היה נראה מהחלון, שהוא היה נראה ככה מנסה להגן על עצמו, וזה שהוא היה על הרצפה…” (עמ’ 14 ש’ 4 – 6 ). באשר לבחור השני (הנאשם, י’ לי) העידה כי: “הדמות השנייה אני לא ראיתי שהיא תוקפת, אבל הבנתי שזה נראה שהוא, ממצב שהוא עצבני וכועס… ראיתי שההתנהגות מאוד אגרסיבית ותוקפנית כלפי הבן אדם השני שהיה על הרצפה” (עמ’ 14 ש’ 12 – 26 ). יחד עם זאת, בחקירתה הנגדית הבהירה כי לא ראתה באופן ממשי את המכות (עמי 15 שי
.(14
.22
28
29
מעדותו של מר בן דוד (ע.ת/2), שצפה אף הוא על האירוע בזירה הראשונה, עולה כי אף הוא לא ראה אלימות בין המנוח לנאשם אך סיפר כי: “…בדרך לחלון, ובזמן שהיא היתה בדרך לחלון שמעתי סוג של רעש של חבטה במשהו… כשהגעתי לחלון ראיתי בחור מוטל על הרצפה עם הפנים על הרצפה. משמאלו בקבוק בירה שבור, ובמרחק ממנו בערך של אולי 5 מטר, היה עוד בחור צעיר… היתה שיחה ביניהם של ‘מכרת, לא מכרת. תחזיר לי את הטלפון, לא החזיר לי את הטלפון’. תוך כדי זמן ראיתי אותו שהוא מנסה להתרומם הבחור המבוגר… בעזרת הידיים, ראיתי שהוא קצת מטושטש כזה. אחרי שהוא התחיל ללכת, הוא הלך מסוחרר ותוך כדי שהוא אומר תחזיר לי את הטלפון… הבחור המבוגר שראיתי
30 31 32 33 34
13 מתוך 73
בית המשפט המחוזי בבאר שבע
בפני כבוד השופט יובל ליבדרו

ת”פ 80055 – 01 – 19 25 יולי 2019

להעיד, לדבר בקול רם ולהרחיב בתשובותיו כדי להבין את תשובותיו הקודמות (ראו למשל בעמ’ 19, 22 לפרוט’ מיום 1 . 5 . 2019 ). יחד עם זאת, אדגיש כבר עתה כי לא מצאתי באופן העדתו של שי חי כדי להשליך על המהימנות הגבוהה שמצאתי לתת לעדותו ולאמינותו של שי חי, כפי שיפורט להלן.
3
6 7 8

שי חי העיד כי היה בחדרו כששמע צעקות מהרחוב, וכשפנה אל החלון ראה את “…האיש הקטן יותר נתן לו בוקס… נתן לו בוקס לאיש הגדול יותר, הוא נפל, ואז הוא הרים לו את הראש ונתן לו עוד בוקס ואז כאילו התקדמו לכיוון הבית שלי…” (עמ’ 19 שי 2 – 30 לפרוט’ מיום 1 . 5 . 2019 ). שי חי חזר והעיד כי: “ראיתי את האיש הקטן נותן לאיש הגדול בוקס” (עמ’ 22 ש’ 5), וכשנתבקש על ידי בית משפט להבהיר האם הם עמדו או ישבו מסר שהם עמדו (עמ’ 22 ש’ 6 – 8). בהמשך שב והעיד כי כשהאיש הגדול נפל על הרצפה האיש הקטן : ייהרים לו את הראש ונתן לו עוד בוקסיי (עמי 22 ש’ 19).
10 11 12

בחקירתו הנגדית, לשאלות ב”כ הנאשם, השיב שי ח’: “יש… ואז אתה הסתכלת דרך התריסים של החלון נכון ? ת. כן. ש. כן ואז אתה ראית ששניהם עומדים אחד מול השני ורבים? ת. כן. ש. כן ? ת. לא רבים. אחד, רק אחד הרביץ. ש. צועקים אבל ? ת. כן. ש. ואז אתה ראית שהקטן נותן לגדול אגרוף? ת. כן. ש. כשהוא עומד? ת. כן. ש. נכון? נכון או לא? ת. כן. ש. נכון. אתה ראית את הקטן יושב והגדול עומד מעליו? ת. לא, שתיהם עומדים. ש. לא, לא ראית. לא ראית נכון? לא ראית. ואתה גם לא ראית שהקטן מכה את הגדול בבקבוק בירה? ת. זה לא ראיתי” (עמ’ 27 ש’ 22 – עמי 28 ש’ 10). שי חי הופנה לחקירתו הראשונה שם מסר כי בזירה הראשונה הנאשם נתן רק אגרוף אחד למנות ונשאל מה נכון יותר השיב: “לא יודע זה מה שאני זוכר…שהוא נתן לו שתי אגרופים…שהם היו במעלה המדרגות ואחד שהם היו מתחת לחלון שלייי (עמי 32 שי 3 – 8 ראו גם בעמי 28 ש’ 26 – 32 ) (טעויות במקור, י’ לי).
15 16 17 18 19 20
22 23
27 28
לקראת סיום העדות ביקשתי משי ח’ להבהיר כיצד החלה האלימות בכל אחת משתי הזירות. ביחס לזירה הראשונה נשאל: “שמעת צעקות, התעלמת, שמעת עוד פעם צעקות ואז באת לחלון. מה הדבר הראשון שאתה רואה? ת. שהוא נותן לו בוקס. ש. איך שאתה מגיע אתה ראית אגרוף? בוקס? או שאתה ראית אותם מדברים קודם, מתווכחים, צועקים? מה, איך שאתה מגיע לחלון ? ת. לא. ש. בשניה הראשונה מה אתה רואה? ת. כזה הם צועקים אחד לשני ואז הוא נותן לו בוקס ש. הם עמדו אחד ליד השני או שאחד ישב והשני עמד? ת. לא הם עמדו אחד ליד השני. ש. שניהם עמדו אחד ליד השני והם צעקו אחד על השני? ת. כן. ש. ואז מה? ת. ואז הוא נתן לו בוקס. ש. מי נתן למי? ת. האיש הקטן נתן
30 31 32
34
15 מתוך 73
בית המשפט המחוזי בבאר שבע
בפני כבוד השופט יובל ליבדרו
ת”פ
80055 – 01 – 19 25 יולי 2019
.26
2
הנה כי כן, כל העדים שהעידו לגבי מה שארע בזירה הראשונה מעידים שרק הנאשם היכה את המנוח או לפחות אף לא אחד מהם ראה את המנוח מכה את הנאשם, לא כל שכן מכה ראשון. ודוק, מעדותו של שי חי עולה כי השניים עמדו, התווכחו ואז הכה הנאשם את המנוח. אף מעדותו של מר חנוכוב ניתן להבין כי גם כשחלף על פני הנאשם והמנות בשביל הם התווכחו ואז הכה הנאשם את המנוח.
4
אין בעובדה שבשלב מסוים הנאשם ישב על החומה והמנוח התקרב אליו כדי לסתור את מה ששני עדים אלו העידו באשר לתחילתו של האירוע האלים בזירה הראשונה, ולמצער את מה שהעיד שי חי במפורש. אין כל עדות שהמנוח היכה הנאשם כשזה יושב, למעט גרסה מסוימת של הנאשם, ובעיקר של בא כוחו, אשר נסתרה בגרסאות שונות של הנאשם עצמו (לעניין כך שהוכה לראשונה בעודו יושב), ועל כך עוד יפורט להלן.
9 10 11
14 15
16
17
יצוין, כי גם אליבא דנאשם לא הייתה כל הפסקה בין העימות המילולי לבין תחילת המאבק הפיזי, ומכאן שלא קיימת אפשרות שהמנוח הכה את הנאשם מכה ראשונה, נעשתה הפסקה בעימות הפיזי, הם חזרו להתווכח ואז הנאשם החזיר מכה, שאותה ראה שי חי. כזכור, שי ח’ ראה את השניים צועקים אחד על השני ואז הנאשם הכה את המנוח, ללא הפסקה בין שני החלקים. מכאן, שאין בעובדה שבשלב מסוים של העימות המילולי בין השניים הנאשם ישב, מה שלא ראה שי חי, כדי לסתור את העובדה שבהמשך הנאשם קם, המשיך בעימות המילולי ועבר לאלימות פיזית מיוזמתו.
19
27.
23 24
העובדה שכל העדים ראו רק את הנאשם מכה את המנוח ולא ראו את המנות מכה את הנאשם מקשה על קבלת גרסת הנאשם לא רק בשל העובדה שמדובר במספר אנשים שראו ותיארו סיטואציה דומה, אלא גם בשל העובדה כי העדים ראו את אותה סיטואציה מנקודות מבט שונות. ע.ת 1 ו-2 ראו האירוע מדירתם שהייתה מעל לזירה הראשונה, ע.ת 3 ראה האירוע מתוך הזירה עצמה בה התהלך ובהמשכו של האירוע במרחק של עשרות מטרים משם. שי חי ראה האירוע בזירה הראשונה מחלון חדרו שנמצא בבניין שממוקם מול הזירה הראשונה.
27 28
ב”כ הנאשם הטיח בעדים השונים כי שדה הראיה שלהם היה מוגבל והתקשו לראות הזירה. ב”כ המאשימה ביקש להגיש השחזורים שערכו העדים השונים ובייכ הנאשם התנגד בטענה ששחזור של עדים מהווה עדות חוץ של עד שהיא בלתי קבילה. בייכ המאשימה הבהיר כי
31 32 33
17 מתוך 73
בית המשפט המחוזי בבאר שבע
בפני כבוד השופט יובל ליבדרו
ת”פ
80055 – 01 – 19 25 יולי 2019
דא עקא, שסיפור עובדתי זה של ב”כ הנאשם לא עומד בסתירה רק לסיפור העובדתי שסיפרו כל עדי התביעה כי אם גם עומד הוא בסתירה לחלק מגרסאות הנאשם עצמו, וודאי זו זו שנמסרה בעדותו.
1 2
5
7
בייכ הנאשם חזר בסיכומיו בכתב ובעל פה על כך שהמנוח התנשא מעל הנאשם והכה את הנאשם בעוד הנאשם יושב על החומה. הנאשם נשאל בעדותו האם הוא היה במצב של ישיבה כשניהל את הוויכוח עם המנוח והשיב: “כן, אני מנהל איתו את השיחה ואני יושב והוא עומדיי (עמ’ 193 ש’ 13), ואולם כשנשאל האם ישב גם כשהתחיל לייהתחמםיי השיב: יילא, כשהתחלתי להרגיש שמשהו מתחמם וזה? גם מהחשש שלי קמתי…” (עמ’ 193 ש’ 19).
9
ומיד הוסיף “…ורק כשאני קם זהו, הוא נתן את המכה ואני לא יודע למה, אולי הוא חשב שאני גם הולך לתקוף אותו…וזהו התחילה הקטטה…הוא נתן ואני נתתייי (עמ’ 193, ש’ -19
12 13
.(22
14
15
16

בהמשך, כשנשאל איך הוא הרגיש כשהמנוח ייהתנשאי מעליו כשהוא ישב, השיב: “בגלל זה גם כשראיתי שמתחממת כל הסיטואציה, קמתי בחשש, כן אני חשבתי שהוא יתן לי אחד וואלה ויעיף אותי…” (עמ’ 196 שי 5 – 6). ואולם ב”כ הנאשם לא מתייאש ואומר לנאשם “אני חושב שהוא נתן לך” (כלומר יינתןיי לו כשהוא עדיין יושב, יי לי) אך הנאשם השיב: יילא, ציפיתי שייתן אבל כן, ברגע שאני קם הוא נותן ולא היה לי מה, לא הייתה לי, לא היתה לי שום אופציה אחרת, ברירה אחרת והתחלתי להגיב לו…” (עמ’ 196 ש’ 6 – 10).
18
19
20
ס
30.
23
נדמה כי גרסתו של הנאשם, להבדיל מזו של בא כוחו, אודות כך שהאלימות בינו לבין המנוח, החלה כאשר שניהם עומדים, מתיישבת דווקא עם עדויות שי חי וחנוכוב שהעידו באופן דומה, למעט הבדל אחד והוא שהנאשם הוא שהכה את המנות ולא כפי שציין הנאשם.
.31
בעדותו בבית המשפט תיאר הנאשם את השתלשלות האירוע בזירה הראשונה. הנאשם מסר כי הוא זה שפנה תחילה למנוח וביקש לרכוש ממנו סמים: “… בזמן שנעצרתי לעשן סיגריה פגשתי במנוח, בזמן שאני ישבתי עישנתי סיגריה הוא יצא מהבלוקים לכיוון שלי, הוא ירד במדרגות וראיתי כאילו שאומר שלום לאיזה אתיופי, אז הגעתי למסקנה שאילו הוא מכר לו משהו… וזהו, אחרי שהוא סיים עם האתיופי הוא התחיל לחזור לכיוון של איפה שהוא בא מהבלוקים, הוא עלה בחזרה במדרגות… אז זהו, פניתי אליו ואמרתי, מה, מוכר ? וזה, כאילו עם מצב רוח וזה, מה, מוכר? זה, ואני לא יודע, הוא אכל תסביך או משהו כאילו זה התחיל עם מילים, ואני יכול גם להבין אותו כי הוא בן אדם שלא מכיר אותו וזה… הוא
28 29 30 31
33 34
19 מתוך 73
בית המשפט המחוזי בבאר שבע
בפני כבוד השופט יובל ליבדרו
ת”פ
80055 – 01 – 19 25 יולי 2019

בהמשך הבהיר כי בשלב שבו הם עמדו הוא נתן למנות “אולי איזה 4 או 5 אגרופים” (עמי 238 ש’ 23). ולאחר שזה נפל המשיך להכות אותו: ייוברגע הזה מנעתי ממנו לקום… שמתי לו רגל על הגב שלו… כשראיתי שהוא מנסה לקום, שהוא מקלל וזה אז כן, אני נתתי אולי עוד איזה מכה או שתיים”. (עמ’ 236 שי 10 – 15 ).
2 3
5

הנאשם הכחיש בעדותו שתפס את ראשו של המנוח (עמי 236 ש’ 27 – 31 ) ואף הכחיש שבעט במנוח (עמי 237 ש’ 16 – 17 ).
8 9 10

הנאשם העיד כי קיבל אגרופים לראש מהמנות (עמ’ 234 ש’ 23 – 29), וכשנשאל כמה מכות קיבל הוא השיב “… במהלך הקטטה אתה לא סופר מכות… אתה לא יכול לספור, ואני לא קופץ נגיד מ-20 מכות… מ-10 מכות ל-20 מכות, אני אומר בין מכה לשתיים” (פרוט’ מיום 27 . 5 . 2019 עמ’ 125 ש’ 6 – 9 ). כנשאל מה נגרם לו כתוצאה מהמכות שספג השיב: “היה לי פצע בעין, וזה לא שהיתה בומבה או משהו כזה, היה מנופח…פצע פתוח וירד גם קצת דם…” (עמ’ 198 ש’ 1 – 3).
12
32.

בחקירתו הראשונה מיום 2 . 1 . 2019 במשטרה (ת/13) הרחיק הנאשם עצמו מאירוע האלימות עם הנאשם ואך בחקירתו השנייה מסר גרסה בעניין זה. לעניין שינוי הגרסה של הנאשם ונפקותם תינתן התייחסות בהמשך.
15 16
19 20
22

בחקירתו השנייה מיום 6 . 1 . 2019 (ת/14) מסר הנאשם גרסה דומה לזו שהעיד לעניין נסיבות הגעתו אל הזירה הראשונה והעסקה שביצע המנוח עם אחר, שהובילה לפנייתו אל המנות בבקשה לקנות סס ותגובתו של המנוח ששאל אם הוא סמוי (ת/14 עמ’ 2 ש’ 15 – עמי 3 שי 25). הנאשם מסר כי “כשפניתי אליו אני ישבתי, שהתחיל הביכוח קמתי והרגשתי שמתחיל משהו, וזה עוד לא הספקתי לקום אני מרגיש בומבה לעיין (ה.ח החשוד מראה לי את הסימן מעל עינו השמאלית ומספר שגם היה לו מנופח) התחלנו לריב והוא כאילו ממש גדול איזה 90 קילו, ואני עם ה 60 קילו המסכן שלי בקושי הגבתי לו, וזהו לא יודע למזלי, הצלחתי לתת לו כמה אגרופים ולהשבית אותו לכמה זמן וזהו אני זוכר הוא נפל על הברכיים וניסה לקום, אני מהפחד שלי שיקום וימשיך לתת בי נתתי לו עוד כמה אגרופים וזהו ראיתי שהוא נרגע קצת, המשכתי לכיוון הבית…” (שגיאות במקור, יי לי, עמ’ 3 ש’ -29
24
25
26 27
.(34
30

הנאשם מסר כי כשהחל הוויכוח ועוד בטרם הספיק לקום הרגיש ייבומבהיי לעין (עמ’ 3 ש’ 29 – 30 ) ושלאחריה המנוח יינתן עוד כמה” (עמ’ 4 ש’ 68). כשנשאל הנאשם מי תקף את מי ראשון השיב כי: ייבוודאות הוא נתן לי ראשון ואז התחלתי להגיביי (עמ’ 6 ש’ 138).
21 מתוך 73
בית המשפט המחוזי בבאר שבע
בפני כבוד השופט יובל ליבדרו

ת”פ 80055 – 01 – 19 25 יולי 2019
35.
1 2

בחוות דעת של הרופא המשפטי – ת/23 ציין המומחה כי יבקרקפת באזור העורפי, נמצא דימום תת-עורי מעגלי שיכול היה להיגרם מעצם בעל שטח פנים תבניתי עגלגל (כגון בקבוק בירה כפי שנמסר בנסיבות), או מנפילהיי (עמ’ 13). כשנשאל המומחה לעניין בקבוק הבירה בעדותו בבית המשפט השיב: “לא ראיתי את הבקבוק ובגלל זה אני מאוד זהיר בחוות הדעת שלי, אני אומר שלפי הממצא שיש, לפי התבנית העיגולית זה יכול להיות בקבוק אבל זה גם יכול להיות מנפילה” (פרוט’ מיום 16 . 05 . 2019 עמי 126 ש’ 1 – 3). בהמשך הסביר כי התבנית העיגולית שנמצאה על קרקפת המנוח מתאימה לתחתית של בקבוק בירה (עמי 127 שי 18 – 19 ). בהמשך כנשאל לאופן המכה עם הבקבוק השיב כי הסימן אופייני למכה שניתנה עם התחתית של הבקבוק ואינה אופיינית למצב שמישהו אוחז בפיה של הבקבוק ומטית את בקבוק הבירה (עמי 130 ש’ 1 – 12). המומחה הדגים הרמה של בקבוק והנחתה של הבקבוק כשתחתית הבקבוק פוגעת בקורבן (עמי 131 ש 5 – 8). כשנשאל לגבי סימן השפשוף באמצע הסימן העגול על גופת המנות שאינו יכול להיווצר מבקבוק בירה מכוון שתחתית בקבוק הבירה היא קעורה השיב כי אינו מכיר את כל בקבוקי הבירה וכי לא בדק את הבקבוק (עמי 134 שי 19 – 20 ) וחזר והדגיש כי הסימן יכול היה להיווצר גם מנפילה על משהו תבניתי בצורת עיגול (עמ’ 135 ש’ 1 – 17), אך העובדה שיש סימן שפשוף באמצע הסימן העגול אינה מובילה בהכרח למסקנה כי מדובר בנפילה והיה מצופה למצוא פצע שטחי (עמ’ 135 ש’ 26 – 28 , עמ’ 137 ש’ 6 – 8). כן אציין כי מתשובת המומחה לשאלות שנשאל במהלך החקירה הנגדית, עולה שנסיבות ביצוע העבירה על פי חשד המשטרה הועברו אל המומחה טרם הנתיחה, לרבות החשד לשימוש בבקבוק בירה.
4 5 6 7 8 9 10 11 12
13
14
15
16 17 18 19
.36
22

מניתוח עדותם של עדי הראיה בזירה הראשונה עולה כי אין עד ראיה אחד שראה את הנאשם מכה את המנוח באמצעות בקבוק בירה. העדים השומעים העידו כי שמעו קול ניפוץ ואף הריחו אלכוהול, ואולם לא ראו כי הנאשם מכה את המנות עם בקבוק בירה. כך מעדותה של גב’ דוד (ע.ת/1) עולה שזו כלל לא ראתה את הנאשם מחזיק בבקבוק בירה, כי אם רק הריחה ריח של בירה וראתה שברים של זכוכיות. (עמ’ 13 שי 29 – 30 , עמ’ 15 ש’ 1). כך מעדותו של בעלה מר דוד (ע.ת/2) עולה שהוא רק שמע חבטה חזקה ובהמשך ראה את המנוח כשבקבוק בירה שבור לידו, ואף שמע קול של ניפוץ של בקבוק בירה (עמי 17 ש’ -5 23, עמ’ 18 שי 9 ש’ 12 – 13 ). כך גם מעדותו של מר חנוכוב (ע.ת/3) עולה שזה רק שמע קול של ניפוץ אך לא ראה שימוש בבקבוק בירה (עמי 25 ש’ 23 – 24 , עמי 29 שי 4 – 9). אף ש’ ח’ העיד כי הוא לא ראה את הנאשם מכה את המנוח באמצעות בקבוק בירה (עמי 28 שי 8 – 10).
26 27
31
23 מתוך 73
בית המשפט המחוזי בבאר שבע
בפני כבוד השופט יובל ליבדרו

תיים 80055 – 01 – 19 25 יולי 2019
2 3

יחד עם זאת, בחומר הראיות אינדיקציות לכך שעל עינו של הנאשם נצפה סימן – חתך. כך למשל בחקירתו השנייה מציין החוקר שהנאשם מראה לו את הסימן מעל עינו השמאלית ומספר שהיה לו גם מנופח (ת/14, עמ’ 3 ש’ 30). כך אף ראש הצוות של הנאשם מציין כי: יהיה לו משהו בעין אבל זה לפני בעין או במצח נראה לייי (ת/3, עמ’ 3 ש’ 31) ובהמשך כשנאמר לו כי אמו של הנאשם סיפרה כי ראתה חבלה בעינו של הנאשם הבהיר: ייאולי היה שריטה אם היה משהו כחול וגדול הייתי רואה” (עמ’ 3 ש’ 69 – 71 ).
5
44.
8 9
11

הראיות היחידות שלכאורה תומכות בגרסת הנאשם לפיהן הוא הוכה על ידי המנוח מקורן באנשים המקורבים לנאשם – אמו של הנאשם, אחותו ומעסיקו, ואולם גם מעדויות אלה עולים קשיים ממשיים. כך מעדות האם עולה כי היא ראתה מכה אך אינה זוכרת אם זה צד שמאל או ימין אבל היה מנופח ייוגם העין היה כחוליי והוסיפה כי היו לנאשם גם שריטות בידיים (עמ’ 147 ש’ 24, פרוט’ מיום 29 . 04 . 2019 ). כך גם מעדות אחות הנאשם (פרוט’ מיום 27 . 05 . 2019 ) עולה כי ראתה שיש לו שריטה בעין (עמי 147 ש’ 14) ובהמשך הוסיפה שראתה שריטה על הגבה וקצת מתחת לעין (עמ’ 147 שי 24). ביחס לעדות האחות, עלו ספקות באשר למועד שבו ראתה את הנאשם, וזאת בהשוואת גרסתה אל מול גרסת הנאשם בעניין זה.
14 15 16
18
19
עדויות אלו נמצאות בסתירה מסוימת אחת מול רעותה ביחס להיקף החבלה, שהאם כלל לא זוכרת אם זה היה בצד שמאל או ימין, ואולם עדויות אלו אף עומדות בסתירת עדותו של המעסיק, שהוא אובייקטיבי, להבדיל מהן, שבאופן טבעי דואגות לנאשם.
23 24
מהודעת ראש הצוות של הנאשם בעבודה עולה כי שבוע לפני האירוע הוא קיבל מכה מהוו של השרשרת לא משהו רציני אבל יום אחרי לא היה לו משהו בפנים. כשנאמר לו כי אמו של הנאשם מסרה כי ראתה מכה על יד העין של הנאשם השיב שאולי מדובר בשריטה אך כאמור לעיל, הבהיר כי אם היה משהו כחול וגדול הוא היה מבחין בכך (ת/3, עמ’ 3 ש’ -65
.(71
.45
30

יחד עם זאת, מעדותו של המומחה (פרוט’ מיום 16 . 05 . 2019 ) עולה ספק ביחס לסימנים שנמצאו על אצבעותיו של המנוח. המומחה הקפיד להדגיש ביחס לכל הסימנים שנמצאו על ידי המנוח כי אלו יכולים להיות ליישני הכיוונים” קרי הן פצעי הגנה והן פצעי תקיפה (עמי 159 ש’ 8 – 9; שי 30), אך חזר והדגיש כי בספרות המקצועית הסימנים שהיו על ידי המנוח אופייניים למיקום של פצעי הגנה (עמי 160 ש’ 32).
31
32
25 מתוך 73
בית המשפט המחוזי בבאר שבע
בפני כבוד השופט יובל ליבדרו

ת”פ 80055 – 01 – 19 25 יולי 2019
47.
2
ה
שילוב העדויות של השניים הנייל, יחד עם יתר העדויות, לרבות גרסתו של הנאשם במשפט (ולא של בא כוחו) לפיה המכה הראשונה באירוע ניתנה לאחר שהתרומם, מלמד כי המכה הראשונה ניתנה כאשר השניים עמדו. שילוב העדויות של השניים הנייל יחד עם יתר העדויות בתיק, מלמד כי כאשר השניים עמדו הם התווכחו ואז הכה הנאשם את המנוח ראשון.
א
5
ו o N o ס
חיזוק למסקנה זו ניתן למצוא בהתנהגותו הלא יציבה של הנאשם עובר להגעתו לזירה הראשונה, לתוקפנותו במידת מה (צעק על מספר אנשים) ולהיעלבותו של הנאשם מן המנוח. חיזוק למסקנה כי הנאשם הוא שהכה את המנוח, ניתן למצוא גם בעובדה שגרסת ההגנה העצמית של הנאשם היא גרסה כבושה, על הנגזר מכך, כפי שיפורט להלן.
8 9 10
.48
14

טענת בא כוח הנאשם לפיה המנוח הוא אדם אלים עם הרשעות רבות בתחום וכו’ נסתרה במסגרת החלטה בבקשה לעיון במרשם הפלילי של המנוח, שנערכה לבקשת ב”כ הנאשם (ראו החלטה בפרוט’ מיום 27 . 5 . 2019 עמ’ 114 – 115 שם צוין כי למנות מספר הרשעות שכבר התיישנו, כשרק אחת מהן היא בעבירת אלימות כלפי שוטרים מלפני כ- 17 שנים). בהקשר זה יצוין כי מעדויות חברי המנות שהוגשו על ידי ההגנה, עולה כי אלה תיארו אותו כאדם נעים שלא עושה בעיות, אם כי צוין שהוא לא ידוע כאחד ששותק ברגע שמנסים לפגוע בו (אמרתו של שמעון ארביב נ/9).
15 16 17 18
.49
22

יחד עם כל האמור לעיל, סבורני כי נותר ספק סביר ביחס לאפשרות שהמנות ניסה להגן על עצמו ובמסגרת הגנה זו נפגע הנאשם בעינו מידו של המנוח. תימוכין לכך ניתן למצוא בסימן שנראה על ידי אחרים בעינו של הנאשם, ואף בסימנים שנמצאו על אצבעותיו של המנוח. אפשרות זו עולה בקנה אחד עם עדותו של המומחה ואף עם עדותה של הגב’ בן דוד לפיה המנוח ניסה, כשהיה על הרצפה, להגן על עצמו עם ידו, (עמ’ 14 ש’ 6 – 9) ועם יתר העדויות מהן עלה שהנאשם התכופף אל עבר המנוח שהיה על הרצפה והיכה אותו. שילוב הדברים בהחלט יכול להוביל לאפשרות שאגב התגוננות זו של המנוח באמצעות היד, נחבל הנאשם בעינו מידו של המנוח.
27
50.
31
סיכום ביניים – הזירה הראשונה מניתוח כלל העדויות והראיות ניתן לומר כי הנאשם הגיע אל הזירה הראשונה כשהוא שיכור, ולמצער שתוי, כשהוא לא יציב; התיישב על החומה; ראה את המנוח מבצע עסקת סם עם אחר; ביקש מהמנות לקנות סם והתעניין לגבי ייקרח”י – ייקריסטליי – קוקאין; המנות שלא הכיר את הנאשם סרב למכור לו ; המנוח חשד בנאשם שהוא סוכן משטרתי;
34
27 מתוך 73
בית המשפט המחוזי בבאר שבע
בפני כבוד השופט יובל ליבדרו
ת”פ
80055 – 01 – 19 25 יולי 2019

דברים וזה, וזה לא היה, וזהו, אחרי שעברתי את הרמזור שמתי לב שהוא כן הולך אחרי …” (עמ’ 193 ש’ 32 – עמי 194 ש’ 5). הנאשם הבהיר כי הבחין שהמנוח קורא וצועק לעברו כשעבר את הרמזור וכבר היה קרוב לספסל. (עמ’ 242 ש’ 17 – 19 ).
2
5 6
8

בחקירתו השנייה מסר הנאשם כי המנוח לא רץ : יילא הוא לא רץ הוא הלך, נעצרתי ליד הספסל, הוא המשיך להתקרב, שהתקרב ממש קרוב אז כבר נתתי לו את המכהיי (ת/14 עמי 8 שי 216 – 217 ). בחקירתו השלישית מסר שלאחר שעזב את הזירה הראשונה הוא הלך לכיוון ביתו ועצר בזירה השנייה. כשנשאל מדוע עצר השיב: “כי ראיתי שהמנוח עוקב אחרי ולא עוזב והלך יותר מהר ממני ופחדתי שהוא יגלה איפה אני גר אז עצרתי עם תקווה ולהגיד לו שיעזוב אותי בבקשה ואז ראיתי שהוא ממשיך בגישה תוקפנית עם קללות ואיומים מתקרב לכיוון שלי והיה לי ברור שהוא הולך להתנפל עליי ובאותו רגע שפעל בי האינסטינקט של ההישרדות לא יודע איך להגדיר את זה נתתי לו את המכה” (ת/18 עמי 17 שי 557 – 560 ).
10 11
12
13
16

כשהוטח בפניו כי המנוח רדף אחריו כי לקח לו את הטלפון השיב הנאשם כי: “זה לא נכון… הוא עקב אחריך (צייל אחרי, י’ לי), רדף אחריי רוב הסיכויים בגלל הפגיעה באגו כמו שאתה טענת שאני נפגעתי מהמילה סמוי אז אני מניח שהוא גם נפגע מהמכות שהוא קיבל ובגלל זה הוא רדף אחריי…” (עמ’ 16 שי 502 – 503 ). כבר כאן יש לשאול מדוע המנוח אמור להרגיש פגוע אם בזירה הראשונה הוא זה שתקף את הנאשם והנאשם רק התגונן?
8
19

בשחזור הנאשם מוסר כי המנוח התחיל ללכת אחריו (דקה 6 : 33), בהמשך הוסיף שהוא שם לב שהמנוח הולך אחריו, צועק אליו ומקלל אותו (דקה 10 : 58 ).
.54

שי ח’ בעדותו סיפר דברים דומים: “…אז האיש הגדול קם ואחרי זה כזה הלך אחריו, ואז הם עמדו…” (עמי 23 ש’ 9). שי חי הבהיר כי בשלב זה הוא עבר מחלון חדרו לחלון הסלון (עמ’ 23 שי 10 – 11 ). בחקירתו הנגדית נשאל האם ראה את המנוח רץ אחרי הנאשם והשיב: “הוא לא רץ…הלך אחריו…הוא קרא, הוא אמר תחזיר לי את הטלפון” (עמי 34 ש’ 22 – עמ 35 שי1. וראו גם בעמי 44 ש’ 12 – 13 ).
8
.55
הזוג בן דוד העידו כי המנוח הלך אחרי הנאשם, אף הנאשם מסר בחלק מהזמן כי המנוח הלך אחריו ובחלק מן הזמן כי המנוח רץ אחריו ואילו שי חי ראה את המנוח הולך אחרי הנאשם. יש לזכור כי שי חי לא ראה את מסלול התנועה של המנוח ברציפות, שכן הוא עבר
31 32 33
29 מתוך 73
בית המשפט המחוזי בבאר שבע
בפני כבוד השופט יובל ליבדרו

ת”פ 80055 – 01 – 19 25 יולי 2019
2
מטעם ההגנה העידו מר אריק אגייב (ע.ה /1) שמתגורר בסמיכות למקום האירוע, הנאשם (ע.ה/2) והגבי ויקטוריה בורובסקי (ע.ה/3) אחותו של הנאשם.
5
6
הצדדים הגישו בהסכמה מוצגים שונים לרבות, דוחות פעולה, דוחות צפייה ממצלמות זירת האירוע, אמרות הנאשם, אמרות עדים, תמונות של שתי הזירות, דיסקים ותמלולי שיחות, דויים מסדר זיהוי, דויית הובלה והצבעה של הנאשם, חוות דעת מומחה מטעם המרכז הלאומי לרפואה משפטית.
.5
טיעוני הצדדים המאשימה טענה בסיכומיה כי יש להרשיע את הנאשם בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום שכן הנאשם במכותיו גרם למותו של המנות תוך שהוא אדיש לאפשרות גרימת תוצאה זו.
11
14
16
17
18 19
המאשימה טענה כי יש לדחות את טענת הנאשם כי פעל מתוך הגנה עצמית. המאשימה טענה כי אין כל ראיה לכך שהמנוח תקף את הנאשם, והפנתה בעניין זה לעדויות השונות. המאשימה טענה כי הנאשם נקט באלימות לא מידתית כלפי המנוח, לרבות באמצעות בקבוק בירה והפנתה בעניין זה לעדויות השונות, לממצאים בזירה, לחוות דעת המומחה ולגרסה המתפתחת של הנאשם. המאשימה הוסיפה כי אף אם לא הוכח מעבר לספק סביר כי הנאשם הכה את המנוח באמצעות בקבוק בירה אין בכך כדי להפחית מאופי האלימות הלא מידתי בו נקט הנאשם. המאשימה טענה כי הנאשם לא עמד בפני סכנה ממשית וכי לא מתקיימים בעניינו תנאי המיידיות והנחיצות (האיכותית והכמותית) של ההגנה העצמית. בעניין זה המאשימה הפנתה לעדותם של עדי הראיה מהן עולה כי הנאשם הכה את המנוח באכזריות, כי המנוח לא תקף את הנאשם ולא הווה עבורו סכנה, כי המנוח הלך אחרי הנאשם כי סבר שהנאשם לקח לו את מכשיר הטלפון, כי הנאשם עזב את זירת האירוע וברח לפני הגעת המשטרה וכי על הנאשם לא היו סימנים של אלימות.
21
23
25
28 29 30
באשר לשאלה האם מותו של המנוח נגרם כתוצאה מאלימות בזירה הראשונה, השנייה או משילוב ביניהן, טענה המאשימה כי שאלה זו אינה רלוונטית שכן בשתי הזירות הנאשם לא פעל מתוך הגנה עצמית. המאשימה הפנתה לחווייד המומחה ממנה עולה כי כנגד המנוח הופעלה אלימות ממושכת לעבר אזורים שונים בגופו, כי הפצעים שעל ידיו של המנוח הם פצעי התגוננות, וכן שהסיבה שהובילה למותו של המנוח לא חייבה מוות מידי וכי המוות יכול היה להיגרם בשלב מאוחר ביחס למכות.
31
3 מתוך 73
בית המשפט המחוזי בבאר שבע
בפני כבוד השופט יובל ליבדרו
ת’יפ
80055 – 01 – 19 25 יולי 2019
2 3 4

שי חי העיד כי הנאשם והמנוח עצרו ונעמדו מתחת לבניין שלו (פרוט’ מיום 01 . 05 . 52019 , עמ’ 45 ש’ 1 – 4) וסיפר שראה את האיש הקטן נותן בוקס לאיש הגדול שנפל לארץ ולא קם, וכי בהמשך הוא ניער אותו (עמ’ 23 ש’ 10 – 32 ). בהמשך תיאר שי חי כי הנאשם: יהוא עמד עם היד כזה ככה…האיש הקטן…הוא עמד עם היד והוא עשה משהו כזה ככה עם היד ואז הוא נתן בוקס” (עמ’ 45 ש’ 10 – 14 ). כשנשאל שי חי האם ראה את האיש הגדול (המנוח, יי לי) בא בתנועה מאיימת או מאיים על האיש הקטן (הנאשם, י’ לי)? השיב: יילא. לא…שהם עמדו ואז כאילו, ואז הוא נתן לו… נתן לו משהו כזה ככה בפנים” (עמ’ 45 ש’ 15 – 21 ).
6 7
57.
10
12
13
14
15 16 17
19

בעדותו תיאר הנאשם את שהתרחש בזירה השנייה באופן הבא: ייאחרי שעברתי את הרמזור שמתי לב שהוא כן הולך אחריי ותשמע…אני גם הייתי מסוחרר וגם, אני לא יודע עכשיו לתאר את כל המצב…אני רק זוכר שאיך שהוא התחיל להתקרב אליי זה כבר אחרי הרמזור היה, הוא היה אולי איזה כמה מטרים ממנו (ציל ממני, י’ לי), מטר או שתיים, והוא המשיך להתקרב אליי בקללות ובאיומים… אני לא זוכר בדיוק עכשיו מה הוא אמר. בקיצור, עם קללות, הוא התקרב אלי עם קללות- בוא יא מזדיין זה, כאילו משהו בסגנון כזה וזהו, אני פחדתי שהוא ימשיך כאילו להרביץ, שייתן לי עוד מכה ועוד, זה, והקדמתי אותו ונתתי לו את המכה, וזהו הבן אדם נפל… ” (עמ’ 194 שי 4 – 23). הנאשם תיאר את המכה שנתן למנות כ-יימכת אגרוף סיבובית” (עמ’ 194 ש’ 25 – 29). בהמשך תיאר את שהתרחש כתוצאה מהמכה: “…וזהו, הייתה נפילה כזאת ממש חזקה…נגשתי אליו וראיתי שהוא כבר בלי הכרה ובאתי אליו וניסיתי, אני ניסיתי להעיר אותו… והתחלתי לצעוק לעזרה, ראיתי שהוא לא מתעורר ונתתי לו גם כמה סטירות ללחי וזה כדי שיתעורר…הוא התחיל גם לנשום נשימות כבדות כאלה וזה ממש הבהיל אותי לגמרי ומהפאניקה כאילו התחלתי לצעוק לאנשים וזה, כאילו הצילו, הצילו ועבר שם בן אדם…ניגש אליי…הוא ניסה להרגיע אותי והוא אמר לי, תירגע, תירגע הוא בסדר כאילו, וזהו באותו רגע קמתי והלכתייי (עמי 195 ש’ 1 – 13). כנשאל הנאשם מדוע לא ברח כשראה את המנות מגיע לקראתו והשיב: “כמו שאמרתי, אני פחדתי שהוא גם ימשיך לרדוף אחרי, כי הוא המשיך לרדוף אחריי ופחדתי שהוא יידע איפה אני גריי (עמי 120 ש’ 1 – 2). בהמשך הוסיף כי בשל קוצר נשימה הוא לא יכל לרוץ מהמקום (עמי 120 שי 4 – 5). בהמשך כשנשאל מדוע חש כי המנוח מהווה עבורו סכנה השיב: “מאיפה אני יודע? הבן אדם רודף אחריי, אולי הוא לקח סכין או אולי הוא לקח אבן או משהו, מאיפה אני יודע מה יש לו ביד? (עמי 122 שי 25 – 28), אך כשהטיח בו בייכ המאשימה כי היה לו מספיק זמן לראות שאין למנות כלום בידיים השיב: “בסדר, הלאה, לאן אתה חותר? אני לא מבין… אז מה, הייתי צריך לקחת את הסיכון ולהמתין עד שהוא יתנפל עלי?… ש. …נניח שהוא היה
21 22 23 24
27 28
30 31 32
34
31 מתוך 73
בית המשפט המחוזי בבאר שבע
בפני כבוד השופט יובל ליבדרו

ת”פ 80055 – 01 – 19 25 יולי 2019
.60

בשחזור הנאשם מסר כי הוא שם לב שהמנוח הולך אחריו צעק עליו וקילל אותו והוסיף “…בטח רצה להמשיך להרביץ לי… בן זונה, בן שרמוטה, משהו כזה… הגעתי לספסל שמתי את השקית על הספסל, הבנתי שהוא כבר לא רוצה לעזוב אותי, עמדתי… ואז נעצרתי הוא היה בערך איזה שלושה מטר ממני. אמרתי לו תשמע תעזוב אותי, תעזוב אותי בשקט הוא המשיך להתקרב אלי ואני מהפחד שלי שיתקרב אלי וימשיך עוד פעם להרביץ לי נתתי לו את המכה… מכה בפנים… אגרוף… באזור הלחי… אחרי שהפכתי אותו לצד… טלטלתי אותו נתתי לו כאפות ניסיתי להעיר אותו… הוא כבר היה בלי הכרה ירד לו דם מהפה זה מה שעוד יותר הכניס אותי לפאניקה… התחלתי לצעוק הצילו הצילו תזמינו אמבולנס”י (דקות 10 : 58 ואילך ו- 12 : 35 ואילך).
2 3 4 5 6 7 8 9
.61
12 13 14 15 16 17
18

עד נוסף שהעיד באשר למה שהתרחש בזירה השנייה הוא מר אורן וקנין. זה לא ראה את ההתרחשות בזירה השנייה כי אם הגיע בסופה לאחר ששמע צעקות: “… אני וחבר ישבנו בתוך המקלט שהוא מקלט שכונתי שלנו… שמענו רעשים… ושמעתי צעקות, אז מן הסקרנות יצאתי החוצה… מרחוק ראיתי בן אדם עומד… יצאתי לכיוון הבחור, וראיתי אותו מנסה לעזור לאיזה בחור שמוטל על הרצפה… אז הוא נענע אותו, ניסה לעזור לו… התקרבתי לגופה, ראיתי את החבר שלי קוראים לו נמרוד בן עטר יהודה (המנוח, יי לי), ואמרתי לאותו בחור טוב, תעזוב את המקום, הכל בסדר. זהו. והוא הלך. אחרי 10 דקות בא ילד קטן ממש צעיר,… הוא אומר לי, אותו בחור שאמרת לו ללכת הוא נתן אגרוף לבחור שנפל. אני לא ראיתי באופן אישי… לראות אותו שהוא נתן מכה או הרג לא ראיתי” (פרוט’ מיום 29 . 4 . 2019 עמ’ 31 ש’ 23 – עמי 32 ש’ 12). בהמשך, כשנתבקש לתאר את מצב המנוח הוסיף מר וקנין כי: “הוא היה מוטל על הרצפה על (צייל עם, יי לי) דם מהפה, וה… של העין שלו מפוצצת… העין שלו הייתה מפוצצת ממש. והצוואר שלו היה כולו כחול. אז אמרתי לבחור תעזוב הכל בסדר בשליטה… ש. וכשאתה ניגשת לבחור, נקרא לו הנאשם. מה הבחור עשה? ת. ניסה לעזור לבחור. הוא הרים אותו כזה, נענע אותו כלומר להעיר אותו לוודא שהוא בסדר… ש. הנאשם אמר משהו? ת. תקום תקום. מעבר לזה שום דבר. לא ראיתי אותו מכה אותו ולא ראיתי שום דבר”. (עמי 32 שי
19 20
22 23 24
26 27
.(18-31
.62
30
31

עדה נוספת שהעידה בתיק היא מרסדס דרור. זו העידה כי היא מתגוררת בדרך מצדה (בסמיכות לזירה הראשונה, הדרך שבה נעו הנאשם והמנוח אל עבר הזירה השנייה, יי לי), כי העבירה שקיות של קניות מהרכב שלה אל ביתה, כי בדרך ראתה וויכוח של מספר אנשים, ראתה שני אנשים הולכים, שאחד כאילו קצת שיכור והשני גם, כי אחד סחב את השני וזה שנסחב נראה קצת שמנמן (עמ’ 63 לפרוט’ מיום 1 . 5 . 2019 ), וכי בהמשך שמעה צעקות
32
34
33 מתוך 73
בית המשפט המחוזי בבאר שבע
בפני כבוד השופט יובל ליבדרו

ת”פ 80055 – 01 – 19 25 יולי 2019
64.

גרסאות הנאשם ומשקלן “גרסה כבושה” של הנאשם גרסת הנאשם כי פעל מתוך הגנה עצמית נמסרה לראשונה רק ביום 06 . 01 . 2019 (ת/14), וזאת במסגרת חקירתו השנייה. זה המקום להזכיר כי האירוע מושא כתב האישום אירע ביום 23 . 12 . 2018 והנאשם נעצר ביום 2 . 1 . 2019 .
5
את גרסת ההגנה העצמית הנאשם לא העלה במספר הזדמנויות שהיו לו, לא במהלך חקירה פורמלית, לא בפני מקורביו ואף לא בשיחות עם אחרים, והכל כפי שיפורט להלן.
65.

בחקירתו הראשונה (ת/13) מיום 02 . 01 . 2019 הכחיש הנאשם כל קשר לחבלות שנגרמו למנוח. בחקירתו זו לא אמר הנאשם כי פעל מתוך הגנה עצמית ומסר גרסה המרחיקה אותו מהאירוע. הנאשם מסר כי: יינעצרתי בספסל להדליק סיגריה, וזהו עבר איזה כמה שניות אולי דקה, ופתאום ראיתי את הבחור הזה הולך, הולך כמו זומבי, הולך מגמגם משהו לא יודע כל הפנים שלו היו נפוחות…עשה כמה צעדים ממני ופתאום נפל, וזהו אני מהלחץ שלי מהשוק, באתי אליו…ניסיתי לא יודע הוא נפל בלי הכרה…” (עמ’ 2 ש’ 11- 17). הנאשם מסר כי ניסה להעיר את המנוח, צעק לעזרה וצעק שיזמינו אמבולנס (עמ’ 3 ש’ 24 – 26 ).
11 12 13 14 15
16
.66
18 19
כמפורט לעיל, הנאשם הוקלט בתא המעצר ושיחותיו עם עצורים אחרים תועדו. מהקלטות תא המעצר ומתמלולן (ת/30) עולה כי הנאשם שוחח עם מספר עצורים ששהו איתו באותו תא, ובמיוחד עם עצור ששמו מאור חדד. השניים שוחחו שעות ארוכות משך מספר ימים, על נושאים שונים ומגוונים ולא פעם שוחחו על התיק. מההקלטות עולה כי בין השניים נוצרה קרבה והנאשם נפתח בפני אותו מאור חדד וסיפר לו על עבודתו, על התמכרותו לסמים, על חששותיו מהעתיד לבוא ועוד. השניים שוחחו לא פעם על התיק עצמו, על הארכות המעצר, על עורכי הדין ועל הראיות הקיימות והלא קיימות וחרף האמור הנאשם לא העלה בפני חברו לתא את הטענה אותה הוא מעלה עתה, כי אך הגן על עצמו מפני המנוח.
21 22 23
26

כך נשמע הנאשם בתחילה שואל את חברו לתא האם שמע על הרצח ביימצדה”י (רחוב מצדה בבאר-שבע) ובהמשך סיפר כי נכח במקום האירוע ועזר למנות (תמלול הקלטה 1 / 19 – 4 עמי 2 ש’ 3, ש’ 21 – 22). בהמשך נשמע הנאשם מספר כי יצא באותו יום לחנות והוא אינו יודע מהיכן באה לו ייהמכה המזדיינת” הזו (עמ’ 4 ש’ 12 – 13) וכשנשאל בהמשך אבל אמרת כי עזרת לו, לא התייחס לכך הנאשם (עמ’ 4 ש’ 26).
29
30
כך נשמע הנאשם (מתוך האזנה להקלטה) כשחזר וסיפר לחבריו בתא המעצר את הגרסה שמסר במשטרה: “בכלל הגרסה שלי שאני חזרתי מהחנות התיישבתי שם על הספסל להדליק סיגריה פתאום הוא עבר כולו פצוע כל הפנים שלו נפוחים וזהו הוא עשה כמה
31 32 33
35 מתוך 73
בית המשפט המחוזי בבאר שבע
בפני כבוד השופט יובל ליבדרו
ת”פ
80055 – 01 – 19 25 יולי 2019
הנאשם בפני אמו כקבילים בהיותה אמרת חוץ של נאשם לפי סעיף 11 לפקודת הראיות, סבורני כי יש לתת לעדותה של האם משקל אפסי וזאת הן נוכח הסתירות המהותיות בין גרסת הנאשם העולה מעדותה ליתר העדויות בתיק, לרבות של הנאשם, ביחס למכלול האירוע; הן נוכח העדויות הקיימות בתיק לניסיונות תיאום בין הנאשם לבין אמו והן נוכח הזהירות הטבעית הנדרשת שעה שאם מעידה בעניין בנה, וודאי בתיק חמור.
1 2 3 4
6 7 8 9
10
בעניין זה של הקושי לתת משקל לגרסת האם יש להפנות ל-ת/16ב מזכר על תקציר תמלול של שיחות טלפון בין הנאשם לבין אמו, ו-ת/17א תמלול מלא של השיחות, מהם עולה כי האם מציינת כי היא מקווה שאף אחד לא יגיע לא לכתובת שלה ולא לכתובת של הנאשם (ת/17א עמי 9 שיחה 11); כי בחלוף מספר שעות מהשיחה הקודמת האם מתקשרת אליו ומזהירה אותו אודות כך שניתן לאתר אותו לפי טלפון (ת/17א שיחה 14 עמ’ 12); כי האם מספרת שהיא ניקתה את הטלפון שלה ומחקה תמונות (ת/17א עמי 3). באחת השיחות מתדרכת האמא את הנאשם כיצד להיכנס לרופא בלי להזמין תור במרפאה ואומרת לו ייתגיד שיש לך חום, תגיד שכואב לך הגרון… שיש לך אנגינה, מוגלהיי (שיחה 10, ת/17א עמי 7). שיחה כזו לא רלבנטית במישרין לענייננו, ואולם התנהלות שכזו יכולה ללמד על התיאום בין השניים, והיכולת לבנות גרסה שקרית כדי להשיג יתרון, מה שמלמד על הצורך לנקוט במשנה זהירות ביחס לגרסת האם.
11
12 13
14
15

יצוין כי אף בהאזנת הסתר של הנאשם בתא המעצר נשמע הנאשם אומר לאחד העצורים כי כבר עירב את אמא שלו מה שעלול לחזק את החשד לעניין טיעון עדויות עם האם (ת/30א דיסק 16, זמן בנגן 03 : 02 : 13 ).
19
.70
יצוין כי הנאשם לא מסר על כך שהותקף והגן על עצמו גם לאדם הראשון שאותו פגש לאחר התמוטטות המנוח, הוא ע.ת/4 מר אורן וקנין. היה מצופה כי אגב האירוע המרגש שהתרחש זה עתה הנאשם ימסור את אותה ייאמרת קורבן אלימותיי לאדם הראשון שיפגוש, ואולם הנאשם לא עשה כן.
26
.71

כאמור, רק בחקירתו השנייה של הנאשם שינה הנאשם את גרסתו, וטען כי פעל מתוך הגנה עצמית, גרסה בה דבק בהמשך חקירתו ובעדותו בבית המשפט. הנאשם טען כי כבש את גרסת הגנה עצמית בשל החשש שלא יאמינו לגרסה זו (עמ’ 204 ש’ 4), בשל החשדות החמורים בהם נחשד (רצח ושוד) ובשל כך שידע כי ההליכים המשפטיים צפויים להיות ממושכים וקשים. הנאשם העיד כי: יישמעתי את הסעיפים שמיחסים לי אז בטח, בטח שנבהלתי, מה? בן אדם שהוא שומע שהוא מואשם ברצח וכל הסעיפים… המנגנון הראשון זה להרחיק את עצמו” (עמי 203 שי 11 – 14 ).
29 30 31
37 מתוך 73
בית המשפט המחוזי בבאר שבע
בפני כבוד השופט יובל ליבדרו
ת”פ
80055 – 01 – 19 25 יולי 2019
.73
ה

החשש של הנאשם כי קיימות ראיות אשר קושרות אותו לאירוע האלימות באופן שמאיין את גרסתו הראשונה קיבל חיזוק כבר בהארכת המעצר הראשונה של המעצר. הנאשם נשמע בהקלטת הסתר בתא המעצר מספר כי בדיון המעצר שהתקיים בין חקירתו הראשונה לחקירתו השנייה שמע את השופטת בדיון אומרת כי אין ספק שזה הוא, כי בטח הראו לה תמונות, אבל זה לא רצח (ת/30, תמלול 1 / 19 – 5 , עמי 17 ש’ 12 – 14): “לא, השופטת אמרה אין ספק שזה הוא יכול להיות שהיא הסתכלה בטח הראו לה תמונות משהו שם, או שהיה די-אן-איי לא יודע אין ספק שזה הוא אבל זה לא רצח”י.
2 3 4
74.
9 10 11
12
13 14 15 16 17

היחשפות הנאשם לדברי שופטת המעצרים לפיה “זה הוא אבל לא מדובר ברצח” הביאה את הנאשם לעשות הערכה מחודשת של המצב ובמסגרת הערכה זו החל לעסוק באפשרות בנייה של גרסת חדשה, שמורידה מאחריותו לרצח ושוד, להריגה, גם כשהבין שגרסתו הראשונה לא מבססת אפילו גרסה של הריגה, שכן לפי גרסה זו הוא לא קשור כלל לאירוע הריגה : ימאור חדד: תשמע, תראה חשבתי על זה בלילה… שהשופטת אמרה לך… שזה לא רצח, היא התכוונה הריגה… תקבל 7 שנים… קונסטנטין בורובסקי: לא, הריגה זה עד 20 שנה. לא!… מתחיל משבע שנים ואז 20 שנה… זה לפי השיקול דעת של השופטת… אבל גם… 7 שנים, כוסאחתק, עדיין… בסדר, אבל לפי הגרסה שלי זה לא הריגה, זה כלום… אני סתם עברתי שם. ניסיתי לעזור לו. אתה מבין? מאור חדד: כן… צריך לראות עוד דיון, לראות לאן זה מתפתח… קונסטנטין בורובסקי: תגיד לי, גם אם אני אקבל שבע שנים, כן… המשפחה שלו יכולה להגיש ערעור? (ת/30 תמלול 1 / 19 – 7 , עמ’ 5, ש’ 15 – עמי 7 ש’ 4). בהמשך של אותה שיחה הנאשם אומר את הדברים הבאים:”…נקווה יהיה טוב, כן, אבל… גם עכשיו בשביל הריגה אני צריך להחליף את הגרסה שלי אתה מבין? וזה בעיה. מאור חדד: מתי שתהיה לך שיחה עם עורך דין תשאל אותו. תשאל אותו. תגיד לו כאילו תתייעץ איתו. קונסטנטין בורובסקי: לא, אני אמרתי לו זהו אני שומר על זכות השתיקה, הוא אמר לי “כן, זה טוב”י. מאור חדד: בסדר, אבל אתה לא יכול לשתוק, לשתוק לשתוק. הם רוצים להתקדם. אתה מבין? גם אתה רוצה להתקדם כי אתה אל רוצה להישאר פה, אתה מבין?יי (ת/30 תמלול 1 / 19 – 7 , עמ’ 16, ש 23 – 35 ).
18
19
22 23 24
.75
הנה כי כן, הנאשם גילה דעתו בשיחות שלו במעצר שהוא מבין שהוא צריך להחליף גרסה. הנאשם הבין זאת לאחר שהפנים כי ישנן ראיות שמפריכות את גרסתו הראשונה. ואכן, לאחר הארכת המעצר הראשונה ולאחר השיחות בתא המעצר, מסר הנאשם את גרסתו החדשה, אם כי שכלל אותה ולא טען להריגה כי אם להגנה עצמית.
30 31
39 מתוך 73
בית המשפט המחוזי בבאר שבע
בפני כבוד השופט יובל ליבדרו

ת”פ 80055 – 01 – 19 25 יולי 2019
79.
2
5

שקרים, תמיהות וסתירות בגרסת הנאשם מעבר לעובדה שגרסת ההגנה העצמית של הנאשם היא גרסה כבושה וככזו היא בעלת משקל נמוך, יש לתת את הדעת גם לשקרים נוספים של הנאשם, סתירות ותמיהות העולים מגרסתו. כבר עתה אציין כי מצאתי את גרסאותיו של הנאשם ככאלו המעוררות תמיהות, סתירות, שקרים ואי דיוקים הן בעניינים שבשולי האירוע והן בעניינים מהותיים. ה שקר בולט בגרסתו של הנאשם קשורה בשאלת השימוש של הנאשם בסם קודם לאירוע מושא כתב האישום. פירוט שקרי הנאשם בעניין זהו הסתירות הרבות בגרסאותיו ראו בקטע המבוא לזירה הראשונה לעיל. על פניו שקר זה הוא שולי ולא רלבנטי ואולם אם אנו זוכרים כי אירוע האלימות כולו החל על רקע ניסיון הנאשם לרכוש סם מהמנוח, ואם אנו זוכרים כי הנאשם טוען שכלל לא תכנן לקנות את הסם כי אם מדובר במפגש מקרי ביותר עם מוכר סמים, אזי שלשקר זה יש מעמד ומשקל אחר בכל הקשור למניע לתקיפת המנוח.
6 7
9 10 11
.80
14
שקר, ולמצער סתירה נוספת קשורים בשאלה האם הנאשם היה שתוי בעת האירוע. אף בעניין זה ראו הפירוט הנרחב בקטע המבוא לזירה הראשונה לעיל. גם שקר ו/או סתירה אלה נראים על פניו כלא רלוונטיים ואולם לטעמי יש בהם כדי ללמד על רצון הנאשם להרחיק עצמו מהתנהגות תוקפנית ולא יציבה שאפיינה אותו בזמן האירוע כעולה מעדויות העדים השונים.
16
17
81.

ריבוי סתירות וחוסר עקביות ניכר גם באופן בו תיאר הנאשם את אירוע האלימות בזירה הראשונה. כך למשל באשר לתיאור המכה הראשונה שטען כי קיבל מהמנוח. בחקירתו השנייה (ת/14) מסר הנאשם כי עוד בטרם הספיק לקום הרגיש ייבומבהיי לעין (עמ’ 3 ש’ 30; עמי 4 ש’ 10) וכשנשאל מדוע שהמנוח יכה אותו כשהוא קם השיב: יילא בדיוק הצלחתי לקום” (עמ’ 6 ש’ 34), ואולם בעדותו בבית המשפט (פרוט’ מיום 16 . 05 . 2019 ) ואף בחלק מגרסאותיו במשטרה, מסר כי כבר קם קודם למכה שקיבל, וראו הפירוט בעניין זה בפירוט גרסאותיו של הנאשם לעיל.
23 24 25 26
.82
חוסר אחידות התגלה גם ביחס לעוצמת המכה שהנאשם טען שקיבל מהמנוח. כאמור, בחקירתו סיפר הנאשם כי הרגיש ייבומבהיי לעין אך כשנשאל בעדותו מהן החבלות שנגרמו לו השיב: “זה לא שהייתה לי בומבה או משהו כזה, היה מנופח” (עמי 198 ש’ 1).
30
83.
כך למשל גם ביחס לשאלה באיזה אופן וכמה אגרופים הכה הוא את המנוח.
41 מתוך 73
בית המשפט המחוזי בבאר שבע
בפני כבוד השופט יובל ליבדרו

ת”פ 80055 – 01 – 19 25 יולי 2019

שהוא קצת נרגעיי (עמי 193 ש’ 28 – 32 ) ובמקום אחר צמצם את מספר האגרופים לאחד או שניים כך: “כשראיתי שהוא מנסה לקום…אני נתתי לו עוד איזה מכה או שניים” (עמ’ 236 שי 14 – 15 ), וכך גם בהמשך: “בזמן שכבר הוא היה מושבת על התחת עוד אולי איזה אגרוף או שניים” (עמ’ 238 ש’ 25 – 26 ).
1 2 3
87.

סתירות נוספות בגרסתו של הנאשם קיימות גם ביחס לשאלה מה בדיוק אמר המנוח לנאשם כשהתקרב אליו בזירה השנייה. בחקירתו (ת/14) מסר הנאשם כי: “שמעתי שהוא מתחיל לצעוק לי, לא יודע למה המטורף הזה רדף אחריי…הוא התחיל להתקרב ואמרתי לו תעזוב אותי וראיתי שהוא לא נעצר…” (עמ’ 3 ש’ 14 – 37 ) וכך גם בהמשך: “… מתחיל להתקרב אלי נשאר כמה צעדים ואני אומר לו אל תתקרב אלי…”(עמ’ 4 ש’ 103).
6 7 8 9
רק בהמשך, כשנשאל הנאשם מה המנוח אמר לו, השיב: “הוא צעק אלי בוא יא בן שרמוטה ויאמזדייויי (עמי 5 ש’ 103).

בחקירתו השלישית (ת/18) סיפר הנאשם דברים דומים: “ראיתי שהמנוח עוקב אחריי ולא עוזב אז עצרתי עם תקווה להגיד לו שיעזוב אותי בבקשה אז ראיתי שהוא ממשיך בגישה תוקפנית עם קללות ואיומים ומתקרב לכיוון שלי…” (עמי 17 שי 557 – 559 ).
15 16

בעדותו מסר שהמנוח התקרב אליו בקללות ובאיומים (עמי 194 ש’ 16 – 18 ), בהמשך הוסיף כי “אני לא זוכר בדיוק עכשיו מה הוא אמר, בקיצור עם קללות, הוא התקרב אלי עם קללות – בוא יאמזדיין זה, כאילו משהו בסגנון כזה” (עמ’ 194 ש’ 20 – 21 ).
18 19
22

בחקירתו הנגדית הנאשם מציין כי אמר למנות שהתקרב אליו ייתשתחרר ממנייי אך זה המשיך להתקרב ואז הוא היכה אותו (עמי 244 ש’ 27 – 29 ) ובהמשך כשנשאל מה צעק המנוח כשהוא התקרב אליו, השיב שקילל ייבוא לפה יא מזדיין וזהיי (עמי 145 ש’ 9).
26
הנה כי כן, הנאשם יימזגזגיי בין צעקות, לקללות ואיומים מצד המנוח ומשתמש מפעם לפעם בביטוי אחר בו לכאורה פנה כלפי המנוח. כזכור, שי חי שהיה ממוקם ממש מעל הזירה השנייה שמע רק צעקות של המנוח שהנאשם יחזיר לו הטלפון ולא ראה המנוח מגיע בצורה מאיימת לנאשם.
88.
31

סתירה בגרסאותיו של הנאשם קיימת גם בשאלה האם ירד לו (לנאשם) דם. בעדותו העיד הנאשם בביטחון שירד לו דם, וכי הוא הרגיש שהיה לו דם (פרוט’ מיום 27 . 05 . 2019 , עמי 131 שי 11 – 16 ), ואולם בשחזור (ת/21בי) ציין כי קיבל מהמנוח אגרוף בעין אך לא ירד לו דם
33
43 מתוך 73
בית המשפט המחוזי בבאר שבע
בפני כבוד השופט יובל ליבדרו

ת”פ 80055 – 01 – 19 25 יולי 2019
92.
התנהגות מפלילה של הנאשם מעבר לעובדה שגרסת ההגנה העצמית נסתרת על-ידי עדי הראיה, מעבר לעובדה שגרסת ההגנה העצמית היא גרסה כבושה ומעבר לסתירות השונות השזורות בגרסה זו, יש לתת את הדעת גם להתנהגות המפלילה של הנאשם בסמוך לאחר הארוע ובמהלך חקירתו, התנהגות שמעמידה עוד יותר בספק את תקפות גרסת ההגנה העצמית שהעלה הנאשם.
4
93.
7 8

כפי שיפורט להלן, התנהגות הנאשם מיד לאחר האירוע ולאורך חקירתו, היא התנהגות מפלילה. כך למשל, הנאשם ברח מהזירה בעוד המנוח נלחם על חייו והכל עוד טרם הגעת כוחות ההצלה. אכן, מר וקנין אמר לנאשם שהוא מטפל בעניין, שהכל בסדר ושהוא יכול לעזוב, ואולם לו באמת הנאשם דאג לשלומו של המנוח, ולו באמת המנוח נפגע אך כתוצאה מהתגוננות הנאשם, לא ברור מדוע נחפז הנאשם לעזוב את הזירה. לעניין בריחה מזירת האירוע כהתנהגות מפלילה לאחר מעשה, ראו ספרו של השופט י’ קדמי: “על הראיות”, חלק ראשון, מהדורה משולבת ומעודכנת תש”ע-2009, עמ’ 312 – 313 וההפניות שם.
.94
16
17
18

בעדותו הנאשם הודה שהוא ידע שהוא דרוש לחקירה ושהוא צפוי להיעצר (ראו עדות הנאשם בעמי 198 ש’ 21 – 23, עמ’ 214 שי 7 – 9). חרף זאת, הנאשם לא הסגיר עצמו למשטרה. הנאשם הסביר זאת מהפחד שלו להיעצר (עמ’ 199 ש’ 9 – 10) ובמקום אחר הסביר זאת ברצונו להרוויח עוד כסף בטרם ייעצר לטובת עוייד או ייקנטינותיי (ת/18, עמי 29 שי 1003). בעייפ 677 / 84 דוד נ’ מדינת ישראל (פורסם בנבו, 15 . 9 . 87 ) הדגיש בית המשפט העליון כי: יאין צריך לומר, שבריחה והימנעות מהתייצבות, ביודעין שהמשטרה דורשת התייצבותו של פלוני, מטילות על אותו אדם חשד כבד. זו התנהגות מפלילה, אשר, אם לא נמצא לה הסבר מניח את הדעת, יכולה לשמש אפילו ראיה נסיבתית, בצד ראיות אחרות, לביסוס הרשעה… קל וחומר – כסיוע לעדות ראשית…”.
.95
שליחת הנאשם את אמו לבדוק מה קורה בזירה, בסמוך לאחר קרות האירוע, יש בה אף היא משום התנהגות מפלילה. כמפורט מעלה, הנאשם הודה באחת מגרסאותיו ואף במהלך עדותו כי ביקש מאמו לבדוק מה קורה בזירה. בד בבד, הנאשם ניסה במהלך חקירותיו ובמהלך עדותו לעמעם בקשה זו והסוותה באמתלה שאמו עברה בזירה אך משום שזו נמצאת במהלך הדרך שלה מביתה אל ביתו. דוחה אני את הסברו זה של הנאשם ומקבל אני את דבריו של הנאשם שביקש את אמו לבדוק מה קורה בזירה. ניסיון הנאשם להעלים בקשה זו מעיד על כך שאף הנאשם מבין שבקשה שכזו יש בה משום התנהגות מפלילה. כפי שצוין מעלה, לו אכן הנאשם היה מוטרד ממצבו של המנוח ולו אכן אך התגונן מפניו, לא
28 29 30 31
33
45 מתוך 73
בית המשפט המחוזי בבאר שבע
בפני כבוד השופט יובל ליבדרו
ת”פ
80055 – 01 – 19 25 יולי 2019
.99

אף השתיקה הסלקטיבית של הנאשם בחקירתו, עת הוטחו בפניו הקלטות וראיות אחרות, מהווה התנהגות מפלילה. במהלך חקירתו האחרונה, ת/18, עת החלו החוקרים להטיח בפני הנאשם את הראיות השונות, לרבות האזנות בסתר בתא המעצר, הנאשם משום מה הפסיק לשתף פעולה והתחיל לשתוק. כך למשל כשנשאל לעניין שימושו בייקרח”י; כך כשהוטח בפניו שבשחזור הראה נעליים אחרות ושזרק את הנעליים איתן היה באירוע; כך כשמשמיעים לו את דבריו לפיהם מקווה שלא היו מצלמות באירוע ועוד ועוד (עמ’ 40 – 43 ).
3 4 5
100.
לסיכומו של פרק זה, אציין כי גרסת ההגנה העצמית נדחית במישור העובדתי הן בשים לב לכך שהיא עומדת בסתירה לעדויות של כלל העדים לאירוע; הן בשים לב לכך שמדובר בגרסה כבושה מבלי שניתן הסבר מניח את הדעת לכבישה ולהחלטה לעלות את הגרסה החדשה; הן בשים לב לשקרים, לסתירות (החיצוניות אל מול עדים אחרים והפנימיות בין שלל גרסאות הנאשם) ולתמיהות הכרוכות בגרסה זו, לרבות בעניינים שהם במוקד טענת ההגנה העצמית והן בשים לב לרצף של התנהגויות מפלילות של הנאשם, אשר לא מתיישבות עם התנהגות של מי אשר אך הגן על עצמו.
8 9 10 11
12
13
14
15
101.
16
8
בסיום פרק זה אבהיר כי מודע אני לכך שיש לנהוג בזהירות עת מבקש בית המשפט ליתן נפקות ראייתית לשקרי נאשם, להתנהגות מפלילה, לכבישת גרסה וכוי, שכן ייתכן והנאשם נוהג כך מטעמים אחרים שלא קשורים בתחושת אשם, למשל מפחד, ואולם בענייננו מעבר לעובדה שגרסת ההגנה העצמית עומדת בניגוד לכלל העדויות בתיק, ובכך העיקר, ישנה מסה מצטברת של תמיהות, שקרים והתנהגויות מפלילות אשר לא ניתן להתעלם מהן וככאלו מחזקות הן את גרסת עדי התביעה.
19 20
102.
24 25
הקשר הסיבתי לשאלת הקשר הסיבתי וסיבת המוות שתי רגליים בענייננו. האחת, קשורה בשאלה האם המכות שהיכה הנאשם את המנות הן שגרמו למותו של המנוח או שמא מותו של המנוח נגרם כתוצאה מסיבה אחרת, למשל, הרעלת מתדון כפי שמציע ב”כ הנאשם. השנייה, בהנחה שהמכות הן שגרמו למותו של המנוח, קשורה בשאלה איזו מבין המכות גרמה למותו – האם המכות שהיכה הנאשם בזירה הראשונה או המכה בזירה השנייה או השילוב בין כלל המכות בין שתי הדירות.
28
47 מתוך 73
בית המשפט המחוזי בבאר שבע
בפני כבוד השופט יובל ליבדרו
ת”פ
80055 – 01 – 19 25 יולי 2019
2
4
6
8

כך בעדותו בבית המשפט: “…התחילה הקטטה, היתה בינינו, הוא נתן ואני נתתי…וזהו ברגע מסוים הצלחתי כאילו להשבית אותו, אני זוכר שהוא נפל על התחת… הוא ממשיך לקלל, לאיים וזה ואני ברגע הזה מונע ממנו לקום כאילו. וזהו, מהפחד, מכל הסיטואציה ומהאדרנלין ומה, זה, אני נתתי לו עוד כמה מכות כדי שירגע וזהו, אני ראיתי ברגע מסוים שהוא כאילו אחרי כמה מכות כאילו ראיתי שהוא נרגע קצת…אחרי כמה מכות הוא סגר את הפנים…” (עמ’ 193 ש’ 22 – 32 ). בחקירתו הנגדית פירט את המכות איך שאני קם ומקבל את המכה ממנו אני נותן לו גם מכה, נתתי לו עוד איזה כמה מכות עד שהוא נפל לתחת…וברגע זה מנעתי ממנו לקום…שמתי לו רגל על הגב שלו…כשראיתי שהוא מנסה לקום, שהוא מקלל וזה אז כן אני נתתי אולי עוד איזה מכה או שתיים” (עמ’ 236 ש’ 6 – 15), ובהמשך כשנשאל כמה מכות נתן למנות השיב: “בעמידה, אולי איזה 4 או 5 אגרופים…ובזמן שהוא היה מושבת על התחת עוד אולי איזה אגרוף או שתיים…” (עמ’ 238 ש’ 23 – 25 ), אם כי ציין שלא ספר את המכות. ביחס לזירה השנייה תיאר הנאשם הן בחקירתו והן בעדותו כי היכה את המנוח במכת אגרוף סיבובית לפנים שגרמה למנוח ליפול נפילה חזקה (עמ’ 194 ש’ 22 – עמי 195 ש’ 1; ת/14 עמי 3 ש’ 36 – 37 ). יצוין, כי דווקא בחקירה הראשונה בה הרחיק עצמו הנאשם מקשר לארוע האלים מסר הנאשם כי המנוח היה חבול בכל פניו והלך כמו ייזומביי (ת/13 עמ’ 2).
10 11
12
13
14
15 16
11
18
106.

דו”ח בדיקת זירה וחוות דעת מזייפ ת/24, ת/24א מעיון בתצלום 3 (תצלום בצבע) של דויים בדיקת זירה ובתצלומים 3 – 6 הנספחים לחנייד מזייפ ניתן להתרשם מאופי החבלות שעל גבי גופת המנות שרובן הן בפניו של המנוח (ייפנסיי גדול בעין, חבורה גדולה במצח, חבלות באזור הפה ועוד). עוד עולה מהדויים ומהתמונות המצורפות כי כתמי טפטוף הדם של המנוח נתגלו בזירה הראשונה, השנייה ובמסלול בו נע המנוח בין שתי הזירות.
25
107.
בחוות דעת המומחה לרפואה משפטית (ד”ר קוטיק) (ת/23) נקבע כי: “על סמך ממצאי הנתיחה… הריני לחוות דעתי כי מותו של המנוח נגרס קרוב לוודאי בעקבות דימום תת־ עכבישי בעיקר סביב המוחון וגזע המוח, עקב חבלות קהות בראש ובצוואר… במקרה זה, נמצאו סימני חבלה בקרקפת, בצוואר, ובגב העליון. כמו כן, נמצאו שברים בעצמות האף ופלסי נוזל-דם במערות הפנים, שפכי דם תת-עוריים ופצעי שפשוף בעפעפיים ובלחיים ושפכי דם תת-לחמיתיים בלחמיות גלגלי העיניים והעפעפיים. ממצאים אלה או לפחות
28 29 30 31
32
33
49 מתוך 73
בית המשפט המחוזי בבאר שבע
בפני כבוד השופט יובל ליבדרו

ת”פ 80055 – 01 – 19 25 יולי 2019
1
הנאשם שראו את החבלות בפניו של הנאשם; להבדלים בין ממדי הגוף של הנאשם לאלו של המנוח, ולעדויות אודות כך שהמנוח עסק בסמים, היה אלים ותוקפני.
4
ב”כ הנאשם טען כי יש לדחות את הטענה כי הנאשם הכה את המנוח באמצעות בקבוק בירה שכן טענה זו לא הוכחה כדבעי באמצעות עדי הראיה ולא באמצעות המומחה.
ב”כ הנאשם טען כי יש לדחות את טענת המאשימה לפיה הנאשם היה אדיש למותו של המנוח. בעניין זה הפנה לעדויות של עדים שונים שתיארו את סערת רוחו עם התמוטטותו של המנוח ואף לעדות אמו, לה סיפר את שאירע, ואשר אותה ביקש להכשיר אף לעניין עדויות שמיעה על בסיס סעיפים 10 ו-11 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשלייא – 1971 (אמרה של קורבן אלימות ואמרת חוץ של נאשם) (להלן: ייפקודת הראיותיי).
7 8 9 10
13
14
15
16 17
בייכ הנאשם טען לחוסר מהימנותם של עדי התביעה. כך ביחס לעד הקטין שי חי וזאת בשל מגבלת גילו, זווית הראייה בה ראה את האירוע, הסתירות שבגרסאותיו ואל מול נתונים חיצוניים. בייכ הנאשם טען כי עד זה, הקטין ייאינו רשע, או שקרן. הוא פשוט עד שמחשבתו והתפתחותו מוגבלים, שלא ראה טוב ואינו יודע לדבר או למסור עדות, כדרכם של קטינים בכלל או כדרכם של קטינים משכונות מצוקה בפרט, ביתר שאתיי. (עמי 14 לסיכומים בכתב). בייכ הנאשם הוסיף כי עד זה לא ראה את תחילתו של האירוע. אף ביחס למומחה טען ב”כ הנאשם כי עדותו הותירה רושם רע ולא מקצועי. זאת, הן בשים לב לקושי של העד לפרט את הנסיבות שקדמו לביצוע הנתיחה והמידע שהיה מונח בפניו, הן בשים לב להסברי המומחה ביחס לסימני האלימות שנמצאו על ראשו של המנוח וזיקתם אל בקבוק בירה, הן בשים לב להתייחסות המומחה לנתונים נוספים ומחלות הרקע של המנוח וזיקתם לסיבת המוות והן בשים לב לחוסר יכולתו של המומחה לקבוע איזו אלימות גרמה למותו של המנוח – האם זו הנטענת בזירה הראשונה או האם זו הנטענת בזירה השנייה. ב”כ הנאשם טען כי בעניינו של הנאשם מתקיימים יסודות ההגנה העצמית. בין היתר טען, כי בזירה הראשונה השיב הנאשם מכות הדיפה למנוח שתקף אותו בעודו יושב עד שהכריע את הייקרביי לטובתו ועזב את הזירה הראשונה בהזדמנות הראשונה אלא שהמנוח רדף אחריו, התנפל עליו, בקללות ובאיומים והוא נתן לו מכת הדיפה אחת נוספת. בייכ הנאשם טען כי לנאשם הייתה סכנה מוחשית לגופו, לבריאותו ולחייו נוכח ריצתו של המנוח לכיוונו. בייכ הנאשם הוסיף כי דרישות המיידיות, המידתיות והנחיצות (איכותית וכמותית) התקיימו בעניינו של הנאשם, בעיקר בשים לב לכך שהוא היכה המנות במכת אגרוף אחת, משהמנוח הגיע אליו בזירה השנייה, ובשים לב לכך שעזב את הזירה הראשונה לאחר שהכריע את המנות בזירה הראשונה.
20 21 22 23 24
26 27 28
29
30
31 32 33
5 מתוך 73
בית המשפט המחוזי בבאר שבע
בפני כבוד השופט יובל ליבדרו

ת”פ 80055 – 01 – 19 25 יולי 2019
1

המומחה שלל את האפשרות שהדימום התת עכבישי שגרם למותו של המנוח נגרם שלא כתוצאה מהחבלות שספג (עמי 177 שי 26 – 27 ).
110.

כשנשאל המומחה האם יכול להיות שהמנוח מת מהרעלת מתדון, השיב שזה לא סביר (עמי 164 ש’ 2 – 3). כשנשאל האם הוא יכול לשלול את האפשרות שהמנוח מת מהרעלת מתדון או משילוב של המחלות הכרוניות, ריכוז גבוה של מתדון ומאמץ מוגבר השיב כי אינו יכול לשלול זאת לחלוטין (עמ’ 164 ש’ 9), אך שב והדגיש כי: ייהנתון המורפולוגי הוא הדומיננטי ביותר מבחינת הקטלניות, כי זה נתון מורפולוגי שאני יכול באמת להגיד בוודאות הגדולה ביותר שהוא יכול היה לגרום למוות, כל הנתונים האחרים זה טיעונים תיאורטיים בלבד… ש. אין לך ממצא מורפולוגי ביחס לאף אחד מהנתונים? ת. לא, זה הענייויי (עמ’ 164 שי 26 – 31 ). בהמשך שב המומחה והבהיר כי למרות שהמנוח היה בסיכון חיים בשל מחלותיו הכרוניות מדובר בנתונים תיאורטיים שלא ניתן להוכיח אותם ושאין להם בסיס (עמי 178 שי 1 – 2, ש’ 8 – 10), והוסיף כי ברור שבסבירות גבוהה סיבת המוות היא מהדימום התת- עכבישי יותר מאשר מהמחלות הכרוניות (עמ’ 157 שי 12 – 15 ). כך אף בהמשך הבהיר המומחה כי: ייהנתון המורפולוגי הוא הדומיננטי פה ביותר מבחינת הקטלניות…שאני יכול באמת להגיד בוודאות הגדולה ביותר שהוא יכול היה לגרום למוות, כל הנתונים האחרים זה טיעונים תיאורטיים בלבד” (עמ’ 164 ש’ 26 – 29).
6 7 8 9 10 11
13
14
15 16
11
21

הן בחוות דעתו והן בעדותו הדגיש המומחה כי אכן נמצא ריכוז גבוה של מתדון אצל המנוח, ריכוז שהוא יכול להיות קטלני, ואולם אצל אדם שמשתמש במתדון, כמו המנוח, ריכוז שכזה יכול שלא להשפיע (עמי 165 ש’ 14 – עמי 167 שי 18 וכן עמי 14 לחוות הדעת). כן הדגיש המומחה, הן בחוות דעתו והן בעדותו, כי לאחר המוות ריכוז המתדון בגופו של אדם עולה משמעותית ומכאן שלא ניתן להעריך במדויק את ריכוז המתדון בגופו של אדם קודם המוות, וכנגזר מכך את תרומתו של המתדון למוות, אם בכלל (עמי 167 שי 28 – 30 ועמי 14 לחוות הדעת).
23
25
111.
28
מכל המקובץ סבורני כי הוכח קיומו של קשר סיבתי עובדתי בין המכות שהכה הנאשם את המנוח למותו של המנוח מעבר לכל ספק סביר. הנאשם הכה את המנות במכות אגרוף בראשו, ואף עשה שימוש כזה או אחר ברגליו (בעיטות או דריכות) על המנוח בזירה הראשונה. חלק ממכות האגרוף ניתנו שעה שהמנוח על הארץ ושעה שהנאשם אוחז בראשו. כתוצאה מהמכות נגרמו למנות חבלות קשות ודימום תת עכבישי במוח. דימום זה במוח פגע במערכות חיים חיוניות של המנוח, מה שהוביל למותו.
30 31 32
51 מתוך 73
בית המשפט המחוזי בבאר שבע
בפני כבוד השופט יובל ליבדרו

ת’יפ 80055 – 01 – 19 25 יולי 2019
2 3

הגם שבפסייד שולמן המנוח הוכה במכות ובאמצעות שימוש בבקבוק זכוכית, לא הייתה מחלוקת כי האלימות הפיזית כשלעצמה לא יכלה לגרום למותו של המנוח שם, והמנוח שם מת כתוצאה מהלם אמוציונלי שנגרם בעקבות המכות. בענייננו, הקשר הסיבתי בין המכות לבין מותו של המנוח הוא נכון מכוח קל וחומר, שכן בענייננו קביעת המומחה היא הפוכה, דהיינו שהמכות הן הן שגרמו למוות. בפסייד שולמן הודגש עוד כי: ייהתנהלותו של הנאשם אינה חייבת להיות הסיבה היחידה והתכופה להתרחשות המוות, אולם עליה להיות בעלת תרומה הכרחית להתרחשות התוצאה הקטלנית כפי שזו אירע בפועל (ראו עייפ 9723 / 03 מדינת ישראל נ’ שי בלזר…)” (פסקה 10).
13
14

כן ראו עייפ 6294 / 11 פלוני נ’ מדינת ישראל (פורסם בנבו, 20 . 2 . 2014 ), פסקה 111 (להלן : ייפסייד פלונייי): כידוע, הצטרפותו של גורם קטלני נוסף, מוקדם או מאוחר בזמן, שתרם אף הוא להתרחשותה של התוצאה הקטלנית אינה מעלה או מורידה מאחריותו הפלילית של נאשם לגרימת התוצאה הקטלנית, ככל שיוכח כי די באלימות שנקט הנאשם כדי לגרום לתוצאה הקטלנית, וכי הנאשם צפה אותה בפועל”י.
15
16
17
כן ראו הזיקה בעניין זה לסעיף 309 לחוק העונשין. בענייננו אין כל מחלוקת כי מכות הנאשם היו למצער בעלות תרומה הכרחית למותו של
המנוח.
112.
24
לא למותר לציין עוד, כי הנאשם לא הביא כל חוות דעת נגדית מטעמו כדי לסתור את חוות הדעת של דייר קוטיק, על כל הנגזר מכך. עוד אציין כי בניגוד לנטען בסיכומי ב”כ הנאשם, לא התרשמתי מעדותו של דייר קוטיק כעדות מוטה. דייר קוטיק ציין בהגינותו כי המכות בידו של המנוח יכולות להתיישב גם עם פצעי התקפה, והוסיף כי על פי הספרות הרפואית נהוג לראותם כפצעי הגנה. דייר קוטיק אף הוסיף כי אין הכרח שהפצע שבעורפו של המנוח נגרם מבקבוק, כי אם הדבר יכול להיגרם גם מנפילה.
27 28
53 מתוך 73
בית המשפט המחוזי בבאר שבע
בפני כבוד השופט יובל ליבדרו

ת”פ 80055 – 01 – 19 25 יולי 2019
115.
3 4
איזו מכה גרמה למותו של המנות בסיכומי טענותיו טען ב”כ הנאשם כי יבעניינו אין כל ספק כי הנאשם כלל לא היה מודע לאפשרות שמכת אגרוף תביא לתוצאה הקטלנית… זאת ביתר שאת נוכח העובדה שבמהלך הכרותו הקצרה עם המנוח, וכאשר התגונן מפניו בזירה הראשונה, הנאשם פגע בפניו של המנוח באמצעות אגרופיו, ולמנוח לא קרה דבר !יי (פסקה 194 לסיכומים). בסיכומיו, ואף בחקירתו הנגדית של המומחה, טען ב”כ הנאשם כי העובדה שהמנוח רץ אחרי הנאשם מהזירה הראשונה אל הזירה השנייה, צעק וקילל מלמדת כי המכות שספג המנוח בזירה הראשונה לא היו קטלניות. מן האמור, ואף מחקירתו הנגדית של המומחה ניתן להבין כי ב”כ הנאשם טוען שאך המכה שניתנה למנוח בזירה השנייה היא זו שהובילה למותו של המנוח.
6
11
116.
14
16
17

המומחה נשאל האם הוא יכול להצביע על חבלה מבין החבלות שראה על גופו של המנות שגרמה לדימום התת-עכבישי והשיב: “אין לי דרך להבדיליי (עמ’ 175 ש’ 25). בהמשך הבהיר כי הדימום התת-עכבישי יכול להיגרם ממכה אחת ויכול גם להיגרם במצטבר מכמה מכות (עמ’ 175 שי 8 – 15). כשנשאל האם על פי הנתונים הסבירות היא שהמנוח מת מהאגרוף האחרון השיב המומחה בחיוב (עמ’ 171 ש’ 18 – 22 ), אך בהמשך סייג זאת והבהיר כי אמר זאת רק בשל הנתון הנסיבתי שהמנוח נפל אחרי האגרוף האחרון, וכי למעשה אין הוא יכול להעריך האם מותו של המנוח נגרם משילוב של מכות או מהאגרוף האחרון (עמי 176 ש’ 20 – 24 , עמ’ 179 שי -9 11, עמי 180 ש’ 30 – 32 ). המומחה הבהיר כי דימום תת-עכבישי נוצר בחלוף עשרות שניות מעת קבלת המכה, שכן מדובר בדימום שלוקח לו זמן עד שהוא יוצר סימפטום. כן הבהיר, כי ישנם אנשים שיכולים למות מיד לאחר מכן וישנם כאלה שיכולים להמשיך ולתפקד והכל בהתאם לספרות המקצועית (עמ’ 171-עמ’ 174), וחזר והדגיש בהמשך כי: “הספרות אומרת שיש מצב שבן אדם נשאר בחיים, מתפקד ומת לאחר פרק זמן מסוים” (עמ’ 176 ש’ 30 – 31 ). עוד הבהיר המומחה כי כל מכה שקיבל המנוח פיתחה את האפשרות לגרימת נזק בכלי דם בהמשך (עמי
18 19
21
24 25

175 ש’ 19 – 20 ).
117.
29
הנה כי כן, המומחה הרפואי לא יכול היה להכריע איזו מבין החבלות שחבל הנאשם במנות גרמה למותו של המנוח. האם החבלות בזירה הראשונה, האם החבלה בזירה השנייה או שמא השילוב שבין החבלות. בעניין זה נזכיר את הבהרת המומחה לפיה כל מכה שהוכה המנוח בראשו הגדילה את הסיכון לגרימת נזק בכלי דם בהמשך. בנוסף, מעדות המומחה, לא ניתן לשלול את האפשרות שהדימום התת-עכבישי שגרם למותו של המנוח נגרם כבר
31
33
55 מתוך 73
בית המשפט המחוזי בבאר שבע
בפני כבוד השופט יובל ליבדרו
ת”פ
80055 – 01 – 19 25 יולי 2019
119.
1
2
3 4 5 6
לסיכום פרק זה, מוצא אני לקבוע כי לא הוכח איזו מבין המכות שהיכה הנאשם במנות גרמה למותו, האם המכות שהיכה בזירה הראשונה או המכה שהיכה בזירה השנייה, או השילוב שבין כלל המכות. נוטה אני לדעה כי מדובר בשילוב של כלל המכות שכן כאמור לעיל כל מכה ומכה שספג המנות בראשו הובילה לכך שהסיכון לקריעת כלי דם בראשו הפך ממשי יותר, כך שגם אם הדימום התת-עכבישי לא החל כבר בעקבות המכות בזירה הראשונה (ואינני קובע כך), אזי וודאי שכל אותן מכות הגדילו את הסיכון לקריעת כלי דם בראשו של המנוח והמכה האחרונה, בזירה השנייה, הייתה אך בבחינת הייקש ששבר את גב הגמליי. מכל מקום, סבורני כי בענייננו אין משמעות יתרה לשאלת זהות המכה שגרמה לדימום התת-עכבישי ולמותו של המנוח שכן, כפי שיפורט להלן, בשתי הדירות לא היכה הנאשם את המנוח בנסיבות של הגנה עצמית ולמעשה מדובר באירוע אחד נמשך של אלימות רציפה של הנאשם כלפי המנוח.
9 10 11
הגנה עצמית- המישור המשפטי
120.
15 16
17
לאחר שהוצגה התשתית הראייתית וזו נבחנה במישור העובדתי, יש לבחון המשמעות המשפטית של תשתית זו. במסגרת בחינה זו תבחן תחילה טענת ההגנה העצמית אותה טען הנאשם. טענה זו כבר נדחתה במישור העובדתי, דהיינו קבעתי כממצא עובדתי שהנאשם לא הותקף על ידי המנוח, כי אם הוא זה שתקף את המנוח, בשתי הזירות, וכי גרסת ההגנה העצמית היא גרסה כבושה, לא מהימנה ובעלת סתירות פנימיות וחיצוניות שיש לדחותה. הבחינה שתיעשה להלן אם כן היא בבחינת למעלה מן הנדרש, ונעשית היא אך כדי לבחון את הטענה גם בהיבטה המשפטי.
18 19 20
.121

בפתח הדיון, חשוב לתת את הדעת לדברי הנאשם בעדותו ביחס לשאלה כיצד תפס את האירוע. הנאשם העיד כי: “עוד פעם אני חוזר, לא ראיתי בזה הגנה עצמית בגדול, אני ראיתי אירוע של קטטהיי (עמי 227 שי 6 – 7 לפרוט’ מיום 16 . 5 . 2019 ).
122.
28
30
סעיף 34יי לחוק העונשין, שכותרתו יהגנה עצמיתיי, קובע כי: יילא יישא אדם באחריות פלילית למעשה שהיה דרוש באופן מיידי כדי להדוף תקיפה שלא כדין שנשקפה ממנה סכנה מוחשית של פגיעה בחייו, בחירותו, בגופו או ברכושו, שלא או של זולתו; ואולם, אין אדם פועל תוך הגנה עצמית מקום שהביא בהתנהגותו הפסולה לתקיפה תוך שהוא צופה מראש את אפשרות התפתחות הדברים”. בהקשר של סייג ההגנה העצמית ראוי להתייחס גם אל סעיף 34טזי לחוק העונשין, שכותרתו ייחריגה מן הסביר”י, אשר קובע כי: ייהוראות סעיפים 34י, 34יא’ ו-34יבי לא יחולו כאשר המעשה לא היה סביר בנסיבות העניין לשם מניעת הפגיעה”.
31
32 33
57 מתוך 73
בית המשפט המחוזי בבאר שבע
בפני כבוד השופט יובל ליבדרו
ת”פ
80055 – 01 – 19 25 יולי 2019
אף ביחס לזירה השנייה, תנאי הדיפת התקיפה לא מתקיים ולא נותר לגביו ספק סביר. אין חולק, אף מגרסת הנאשם, כי בזירה השנייה המנוח כלל לא תקף אותו. הנאשם טוען כי המנוח קילל אותו, איים עליו ובא לקראתו בצורה מאיימת, ולכן הוא היכה אותו במכת אגרוף. דא עקא, שגם לגרסה זו של הנאשם אין תימוכין בראיות. אכן, המנוח רץ אחרי הנאשם והגיע לקראתו ואולם מהעדויות עולה כי המנוח קרא אל עבר הנאשם שיחזיר לו את הטלפון הנייד שלו. בנוסף העד שי חי העיד כי המנוח לא הגיע בצורה מאיימת אל הנאשם כי אם נעמד אל מולו ואז הנאשם היכה אותו במכת אגרוף. אף הנאשם אישר בגרסתו שהמנוח הלך לקראתו. גרסת הנאשם בדבר הדברים שהמנוח אמר לו כשהגיע לקראתו והדברים שהוא עצמו אמר למנות הייתה בעניין זה מבולבלת ולא אחידה.
2 3 4 5 6 7 8
11
לה
12
13
14
15 16 17
18
יש לזכור כי שעה שאין מדובר בהתגוננות מפני תקיפה פיזית כי אם מאיוס, האיום צריך להיות כזה שנשקפה לנאשם סכנת פגיעה מיידית. סכנה שכזו לא הוכחה. מהעדויות עולה שהנאשם נעמד וחיכה למנוח. משחזור הנאשם עולה שהנאשם אף הניח את השקית שלו בצד וכאמור המתין למנוח. המתנה שכזו לא מלמדת על קיומה של סכנת פגיעה מידית. מעבר לאמור, מעשיו של הנאשם מלמדים כי הם לא התאפיינו כמעשי הגנה, כי אם כמעשים התקפיים. אף אם הייתי מקבל טענת הנאשם כי בזירה הראשונה הוא הותקף ראשון על ידי המנוח, ואינני מקבל טענה זו, אזי כשהנאשם התנהג כיילוחם המשיב מלחמה שערהיי ולא כיימגן על נפשו הסולד מן המלחמהיי. הנאשם היכה את המנות מספר מכות אגרוף ואף השתמש ברגלו, גם לאחר שהמנוח נפל ארצה. הכאה שכזו היא נעדרת מאפיינים הגנתיים כי אם היא מלמדת על מעשים תוקפניים כפי שהדבר גם השתקף לעיני כל עדי הראייה. אף בזירה השנייה מכת האגרוף שהיכה הנאשם, עוצמתה ומיקומה, מבלי שהותקף קודם לכן על ידי המנוח, לא מאופיינת כמעשה הדיפה. לכאורה ניתן היה לסיים את הדיון בתחולת סייג ההגנה העצמית בנקודה זו, באשר התנאים לתחולת הסייגים הם מצטברים, ואולם סבורני למען שלמות הדיון כי נכון יהיה להתייחס לכל רכיבי הסייג בענייננו.
19
20
125.
באשר לתנאי השני, זה של קיומה של סכנה מוחשית לפגיעה בערך מוגן, הרי שהערכים המוגנים המוזכרים בסעיף 34יי לחוק העונשין הם חייו, חירותו, גופו או רכושו של הנאשם או של זולתו. בנוסף הדרישה היא לסכנה ממשית. סכנה ממשית היא סכנה יישקיימת הסתברות גבוהה שתתממש” (פסייד סומך פסקה 164). סבורני כי בענייננו אף תנאי זה לא מתקיים, לא בזירה הראשונה ולא בזירה השנייה. מעשיו של המנוח בזירה הראשונה לא לימדו על קיומה של סכנה מוחשית בעלת הסתברות גבוהה
31
33 34
59 מתוך 73
בית המשפט המחוזי בבאר שבע
בפני כבוד השופט יובל ליבדרו

ת”פ 80055 – 01 – 19 25 יולי 2019

סבורני, כי אף תנאי זה לא חל על שני חלקיו, בשתי הזירות באשר לזירה הראשונה, מבחינת הנחיצות האיכותית, נדמה כי הנאשם יכול היה לעזוב המקום בטרם הכה את המנוח מכות קשות, ולמצער משהכניע אותו והפילו ארצה. חרף זאת הנאשם המשיך להכות נמרצות המנוח גם כשזה שכוב על הארץ. אף אם המנוח היה תוקפני בזירה הראשונה, ואינני סבור שכך, הרי שהנאשם יכול היה, על נקלה, בהיותו צעיר ובריא מהמנוח, לעזוב המקום, ואולם הנאשם, מטעמים של כבוד, מנטליות ואגו, העדיף להכות המנוח ולא לעזוב המקום. על כך העיד הנאשם בעצמו (עמ’ 206 שי 9, עמ’ 208 שי 23 – 26 , עמי 209 ש’ 5 – 6).
2 3 4 5 6
11
לעניין חובת הנסיגה ראו בין היתר מאמרם הנייל של אי אנקר ו-ר’ קנאי בעמ’ 13. בזירה הראשונה לא מתקיים אף התנאי של הנחיצות הכמותית. לא ברור מדוע מצא הנאשם להכות את המנוח במספר מכות אגרוף ואף להשתמש ברגלו, כזכור, גם לאחר שהמנוח כבר הופל ארצה. לכאורה די היה באותן מכות שהפילו המנוח ארצה ולא היה עוד צורך במהלומות עת המנוח שכוב ומוטל והנאשם אוחז בו ומכה אותו.
13
14
15
16
באשר לזירה השנייה נראה כי הדברים פחות ברורים, ואולם גם כאן יש לתהות האם באמת היה צורך במכת אגרוף, דווקא בראשו החבול והמדמם של המנוח, בעצמה כל כך חזקה, אשר הפילה אותו ארצה.
128.
21 22 23 24 25 26

באשר לתנאי המידתיות, הפרופורציה, הדרישה היא לקיומו של יחס הולם בין הנזק הצפוי מפעולות המגן של הנאשם לבין הנזק שהיה צפוי מפעולות התוקף. תנאי זה נלמד מסעיף 34טזי הנייל לחוק העונשין. אודות תנאי זה מציין פרופ’ סנג’רו בספרו הנייל כי: “יש לזכור, כי מלבד מישור האינטרסים המופשטים שבמאזן העומד מאחורי ההגנה הפרטית, קיים גם מישור הרעות הפיזיות – הסכנה הצפויה לאינטרס לגיטימי של הנתקף (אם לא יופעל כח מגן) מול הסכנה הצפויה לתוקף (אם יופעל כח מגן)…דוגמה בולטת לגמישות זו של דרישת הפרופורציה היא ההנחה המקובלת כי הפעלת כח מגן קטלני מוצדקת גם כשהסכנה לנתקף אינה מוות אלא נזק גופני חמור” (עמ’ 204 – 205 ; ראו גם פסייד סומך בפסקה 169; פסייד אלטגאוז בפסקאות 13 – 14 ). במאמרו של המלומד הפרופי אי אנקר: “הגנת צורך: סעיף 18 לפקודת החוק הפלילי לאור מקורותיו”, הפרקליט ל (תשליין), 365, 378 מתייחס המחבר לדרשת המידתיות בהאי לישנא: ” מה, אם כן, משמעות הדרישה שהנאשם לא יגרום נזק שאינו יחסי לנזק שהוא ביקש למנוע ? לא שהוא לא יגרום לתוקף נזק גדול יותר מזה שהוא מבקש למנוע. זה מותר, אך אסור לגרום לתוקף נזק יותר מדי גדול מזה שהוא עומד לגרום…מותר לפגוע בתוקפן כדי למנוע את הנזק. מותר אפילו לפגוע בו מעבר למה שהוא עומד להזיק. אך לא בלי גבול.
29
30
31
32
33
34
61 מתוך 73
בית המשפט המחוזי בבאר שבע
בפני כבוד השופט יובל ליבדרו
ת”פ
80055 – 01 – 19 25 יולי 2019
3
אל עבר הזירה השנייה, אין בכך כדי להועיל לנאשם שכן מהעדויות עולה שהנאשם המתין למנות שבא לקראתו באופן לא מאיים, ושב ונתן לו מכת אגרוף לפניו. סבורני כי בין אם נחלק את האירוע לשני אירועי משנה ובין אם נתייחס אל האירוע כאל אירוע אחד כולל, כפי שסבור אני שיש לעשות, לא מתקיימים התנאים הנדרשים לביסוס סייג ההגנה העצמית ואף לא מתעורר ספק סביר בדבר תחולתו של סייג זה בעניינו. כזכור, התנאים הנדרשים לביסוס סייג ההגנה העצמית הם מצטברים ובענייננו, מרבית התנאים, אם לא כולם, לא מתקיימים באף לא אחת מן הזירות, ואף לא באופן כללי אם מסתכלים על האירוע במבט כולל.
5
131.
משקבעתי כי הנאשם הכה את המנוח, כי מכות אלו גרמו למותו של המנוח ומשדחיתי את טענת ההגנה העצמית, נותר לבחון את שאלת היסוד הנפשי של הנאשם.
132.
היסוד הנפשי כזכור, הנאשם הואשם בביצוע עבירת הריגה לפי סעיף 298 לחוק העונשין, כאשר במישור החפצי ייחסה המאשימה לנאשם רמת מחשבה פלילית של פזיזות מסוג אדישות. בטרם אדרש לשאלת היסוד החפצי של הנאשם יש לעמוד על הוכחת היסוד ההכרתי אצל הנאשם, דהיינו הוכחת מודעות הנאשם לטיב מעשיו, לקיום הנסיבות ולאפשרות גרימת התוצאה.
16
17
133.
21
היסוד ההכרתי אין מחלוקת כי מהראיות ניתן ללמוד על כך שהנאשם היה מודע לטיב מעשיו ולקיום הנסיבות – דהיינו שהכה את המנוח במכות אגרוף בפניו, ולכאורה המחלוקת היא בשאלת מודעות הנאשם לאפשרות גרימת התוצאה – מותו של המנוח. כזכור הנאשם טען כי לא חשב שהמנוח ימות כתוצאה מהאירוע.
134.

הוכחת מודעות של נאשם ניתן לבסס על אמרות נאשם ואולם ניתן לבססה גם על: ייראיות נסיבתיות – חיצוניות כמו גם באמצעות חזקות ראייתיות – עובדתיות, משקפות את ניסיון החיים והשכל הישר, כגון חזקת המודעות הכללית. חזקה זו מורה כי אדם מודע, בדרך כלל, למשמעות התנהגותו, מבחינת טיבה הפיזי, קיום נסיבותיה ואפשרות גרימת התוצאות הטבעיות שעשויות לצמוח ממנה… מעיון בפסיקתו של בית משפט זה באשר ליישומה של חזקת המודעות הכללית, עולה כי בהתקיים מאפיינים מסוימים לאורם נבחנת האלימות שגרמה לתוצאה הקטלנית, חזקה על נאשם כי היה מודע לתוצאה
63 מתוך 73
בית המשפט המחוזי בבאר שבע
בפני כבוד השופט יובל ליבדרו

ת”פ 80055 – 01 – 19 25 יולי 2019
136.
היסוד החפצי המאשימה מייחסת לנאשם יסוד חפצי של פזיזות ברמת אדישות. סעיף 20(א) לחוק העונשין הוא שמסווג את רמת המחשבה הפלילית, לרבות של היסוד החפצי ובמסגרת זו קובע כי: “מחשבה פלילית – … ולעניין התוצאות גם אחת מאלה: … פזיזות שבאחת מאלה: (א) אדישות – בשוויון נפש לאפשרות גרימת התוצאות האמורות; (ב) קלות דעת – בנטילת סיכון בלתי סביר לאפשרות גרימת התוצאות האמורות, מתוך תקווה להצליח למנען”.
2 3 4 5 6
137.
9 10 11

אף את היסוד החפצי במסגרת היסוד הנפשי של הנאשם, ניתן להוכיח באמצעות אמרת נאשם או באמצעות נסיבות חיצוניות של האירוע, לרבות התנהגותו של הנאשם, שיכולות ללמד על הלך נפשו של הנאשם. כך למשל צוין ברע”פ 1201 / 12 יוסף קטיעי נ’ מדינת ישראל (פורסם בנבו, 09 . 01 . 2014 ): ייייתכנו מקרים בהם ניתן ללמוד על כוונת המבצע מתוך התנהגות הנאשם ובמקרים אחרים היסוד הנפשי יעלה ממכלול נסיבות האירוע – מעשה הנאשם והתנהגותו לפני, במהלך ולאחר המעשהיי.
18 19 20
במסגרת זו, ניתן אף לעשות שימוש בחזקות המתבססות על ניסיון החיים והשכל הישר, דוגמת חזקת הכוונה, ולפיה חזקה שאדם מתכוון לגרימת התוצאות הטבעיות הנובעות ממעשיו. כוונה זו לא יוחסה לנאשם, היינו אף המאשימה סבורה שהנאשם לא התכוון במעשיו להמית את המנוח, אף שהנאשם היה מודע לכך שישנה אפשרות שמעשיו יגרמו למותו של המנוח. האם מודעות זו של הנאשם מלמדת בהכרח על כך שהנאשם היה אדיש למותו של המנוח? נדמה כי במישור הרעיוני התשובה לכך שלילית, שאחרת אין מקום לקיומה ייקלות דעת”י שאף בעניינה יש צורך בהוכחת מודעות. לשון אחרת, קיומה של מודעות לאפשרות גרימת התוצאה לא מלמדת בהכרח על שוויון נפש של הנאשם שהתוצאה האסורה תיגרם.
22 23
138.
כאמור לעיל, על טיב היסוד החפצי ניתן ללמוד גם מנסיבות חיצוניות, דוגמת אופי והיקף האלימות והתנהלות הנאשם לפני האירוע, תוך כדי האירוע ולאחריו. בענייננו, אופי האלימות מותיר למצער ספק סביר, בשאלה האם הנאשם אכן היה אדיש למותו של המנוח.
28 29
30
139.
31
בענייננו, אמנם הנאשם הכה את המנוח מספר מכות בראשו, ואולם לא הוכח שהנאשם עשה כל שימוש בנשק קר או חם, או היכה את המנות בצוותא חדא עם אחרים, או שהשתמש באלימות פיזית בעוצמה ובהיקףיוצא דופן כאלו המלמדים על שוויון נפש לכך שהמנוח ימות.
33
34
65 מתוך 73
בית המשפט המחוזי בבאר שבע
בפני כבוד השופט יובל ליבדרו
ת”פ
80055 – 01 – 19 25 יולי 2019
המערער בחר במידה שלא לברוח דרך החלון ממנו נכנס אלא להתקדם לכיוון דלת הכניסה, מה שמלמד על שוויון נפש לאפשרות כי ייאלץ להאבק במנוח, שהגיע מכיוון הדלת. גם לאחר שנתפס, עמדה למערער האפשרות להשלים עם תפיסתו, אך הוא בחר להימלט בכל מחיר… ודקר את המנות באמצעות המברג הארוך שהיה בחזקתו… אדישותו של המערער מלמדת ביתר שאת מפועלו לאחר הדקירה: המערער הפקיר את המנוח בכניסה לבית מבלי להזעיק עזרה ונסע יחד עם האחרים לאכול במסעדה. אשר על כן, בדין קבע בית משפט קמא כי המערער פעל באדישות לתוצאה הקטלנית”. (דגש לא במקור, יי לי).

במאמרו של השופט דייר אי גורדון: יירצח באדישותיי, ספר אדמונד לוי, 391, (להלן : “גורדון”), מציע המחבר במאמרו כלי שיעזור בידי בית המשפט לאתר את הייאדישים”. כלי זה, הוא כלי ראייתי, שעניינו ביצירת חזקת אדישות ולפיה: יינטילה מודעת של סיכון ניכר לגרימת המוות שיש בה סטייה ניכרת מן “הסיכון הסביר” בנסיבות העניין ואשר התממשה בגרימת מותו של אדם, תקים חזקה שלפיה הממית היה אדישי (עמ’ 412). לצד זאת, גורדון מדגיש כי: “… החזקה המוצעת אינה מבקשת להיות בלעדית. בחינתה תיעשה בשים לב לנסיבותיו הכוללות של האירוע, ויש שאלה ימנעו היסק בדבר קיומה של אדישות או יטילו בו ספק. הדבר אפשרי (אך לא מתחייב) למשל כאשר נקט הממית מלכתחילה אמצעים שמטרתם להקטין את הסיכון או לאיינו, או כאשר תגובתו לאחר שעמד על התוצאה הקטלנית מציגה אכפתיות לקורבן וניסיון אמת להציל את חייויי (עמי 412) (דגש לא במקור, יי לי).
142.
28
כפי שפורט בהרחבה מעלה, מצאתי לתת לאספקטים מסוימים בהתנהלות הנאשם לאחר האירוע משקל לחובת הנאשם. סבורני כי התנהלות הנאשם ומעשיו לא יכולה לשמש אך לחובתו של הנאשם כי אם במקרה המתאים גם לזכותו. כך, יש לתת משקל לאספקטים אחרים בהתנהלות הנאשם לאחר שהיכה את המנות שפועלים לטובתו, דוגמת ניסיונו להעיר את המנוח, לקרוא לעזרה או לבקש שיזמינו אמבולנס. כך אף ניתן לתת משקל, בהקשר זה, גם לדברי הנאשם שהוקלטו בשיחות עם אמו עת אמר לה שהיה עדיף שהוא ימות ולא המנוח. התנהגותו זו של הנאשם מיד לאחר שעמד הנאשם על תוצאת אגרופו בזירה השנייה מלמד כי בעניינו נותר ספק סביר בקיומה של אדישות מצידו לתוצאה האמורה, וזאת גם אם אנו משתמשים בחזקת האדישות אותה הציע גורדון במאמרו.
30
5
32
67 מתוך 73
בית המשפט המחוזי בבאר שבע
בפני כבוד השופט יובל ליבדרו
ת”פ
80055 – 01 – 19 25 יולי 2019
העובדה שהעבירה בוצעה קודם לתחילת תוקפו של תיקון 137, ואולם סבורני כי נכון להחיל הזהירות הנדרשת בקביעת יסוד חפצי של אדישות גם בענייננו. בעניין זה של חשש שמקרים של ייקלות דעתי יזלגו לעבירת הרצח (ראו דוח ועדת קרמניצר בעמ’ 23).
2
146.
5 6 סבורני, כי דווקא יצירת העבירה החדשה של המתה בקלות דעת, כאמור בסעיף 301ג’ לחוק העונשין, עבירה שלצידה עונש מקסימלי של שתים עשרה שנות מאסר (עונש הגבוה באופן משמעותי מהעונש שהוצע על ידי ועדת קרמניצר – תשע שנות מאסר), היא שנותנת יימרחב מחייהיי לאותם מקרי המתה שלא נכון לסווגם כרצח מחד גיסא, וכגרימת מוות ברשלנות מאידך גיסא. בעניין זה ראו הצעת חוק העונשין (תיקון מס’ 124) (עבירות המתה), התשע’יו
8
: 168 ,166 ,16.11.15 ,2015
11
13
14
ייעוד מוצע לקבוע עבירה של המתה בקלות דעת… עבירת ההריגה שהעונש המירבי בגינה הוא עשרים שנות מאסר, מאגדת בתוכה מעשי המתת אדם הנבדלים בחומרתם, ועל כן מוצע לפצלה: המתה באדישות תיכלל בעבירת הרצח, ואילו המתה בקלות דעת תהווה עבירת נפרדת, קלה יותר”. היסוד הנפשי של אדישות הולם את עבירת הרצח בנוסחה המוצעת, משום שהוא מגלם עמדה שלילית מובהקת ויסוד נפשי מגונה כלפי הערך של חיי אדם… ואולם לאדיש, בניגוד לקל הדעת, אין העדפה לעניין אפשרות גרימת התוצאה. אחת היא לו אם יקופחו חיי אדם אם לאו. על כן יסוד נפשי זה מבטא זלזול מובהק והתנכרות קשה וחמורה לערך של חיי אדם, שבעטיים מעשה ההמתה הוא מעשה חמור מובהק… בעוד שבחלק מעבירות התוצאה קיימת היום ההבחנה בין כוונה לפזיזות, באף אחת מהן אין הבחנה בין שתי החלופות של פזיזות – אדישות וקלות דעת. עם זאת, מהנימוקים שצויינו לעיל בנוגע לעבירות המתה יש הצדקה עניינית להבחנה בין היסוד הנפשי של אדישות – המבטא כאמור זלזול מובהק בערך של חיי אדם – לבין היסוד הנפשי של קלות דעת שמבטא חומרה פחותה, וכן לכריכה של האדישות והכוונה יחד, תוך הבחנה בינן לבין קלות דעת”. (דגש לא במקור, י’ ל’).
15 16 17 18 19 20 21 22
147.
27 28
29
לו יטען הטוען כי עבירת המתה בקלות דעת יוחדה לנסיבות של מוות כתוצאה מתאונת דרכים או תאונות נשק או למקרים קלים אחרים, ולא לתוצאת מוות כתוצאה מאלימות שהפעיל הנאשם כלפי המנוח, אציין כי לא רק שאין לכך אחיזה בלשון סעיף 301(ג) לחוק העונשין, ולא רק שאין הדבר מתיישבות עם עקרונות החקיקה בישראל, כי אם הדבר נסתר גם במפורש בהצעת החוק הנייל, שם צוין כי: “עונש מירבי זה (שתים עשרה שנים, י’ לי) מבטא מדרג ראוי בין עבירת ההמתה באחריות מופחתת לבין העבירה של גרימת מוות ברשלנות בנסיבות מחמירות (עבירה שטרם נכנסה לחוק, שהעונש שהוצע לצידה עומד על חמש שנות מאסר, יי לי) שכן מצד אחד, הוא עולה בקנה אחד עם העונשים שבתי המשפט
30 31 32 33 34
69 מתוך 73
בית המשפט המחוזי בבאר שבע
בפני כבוד השופט יובל ליבדרו
ת’יפ
80055 – 01 – 19 25 יולי 2019
במידה ומותו של המנוח נגרם מהאלימות, יש לברר האם זה נגרם מהמכות שהיכה הנאשם את המנוח בזירה הראשונה או מהאגרוף שספג המנוח בזירה השנייה או משילוב של המכות שספג בשתי הזירות. שאלות עובדתיות נלוות נוספות קשורות בשאלת היקף ואופן הכאת הנאשם את המנוח, למשל האם נעשה שימוש בבקבוק בירה כטענת המאשימה, אם לאו ומי היכה ראשון את מי
4
תס
בזירה הראשונה.
ס
ב
8
ס
בבקעת המחלוקת נמצאות גם שאלות משפטיות הדורשות הכרעה, שאלות שמן הסתם נשענות על ההכרעות בשאלות העובדתיות שהוזכרו לעיל. כך למשל, יהיה צורך להכריע בשאלת התקיימות יסודות סייג ההגנה העצמית כנדרש בסעיף 34יי לחוק העונשין; יהיה צורך להכריע בשאלת התקיימותו של היסוד הנפשי (ההכרתי והחפצי) אצל הנאשם ויהיה צורך להכריע בשאלת עבירת ההמתה שהתגבשה בשים לב לכל ההכרעות הקודמות ולרפורמה בעבירות ההמתה שחלה בדין הישראלי.
10 11
ב.
דיון
17 18
הזירה ראשונה כאמור בכתב האישום המאשימה טוענת שלאחר דין ודברים בין הנאשם לבין המנות היכה הנאשם את המנוח במכות אגרוף, ולאחר שזה נפל המשיך להכותו במכות אגרוף ובבעיטות. לעומת זאת, הנאשם טוען כי לאחר העימות המילולי עם המנוח, היכה אותו המנות ראשון והוא היכה חזרה והתגונן כאשר בין השניים היו חילופי מהלומות עד אשר הכריע את המנוח, הפילו ארצה ולאחר שהבין שלא נשקפת לו עוד סכנה מן המנוח עזב את המקום. כבר עתה יצוין, כי יש פער עובדתי מובהק בין גרסת הנאשם לבין גרסאות כלל העדים שהעידו באשר למה שאירע בזירה הראשונה.
10.
סבורני כי בטרם אתייחס באופן מפורט לאירועים שאירעו בזירה הראשונה, ישנה חשיבות לא מבוטלת להבין כיצד ואיך הגיעו הנאשם והמנוח אל הזירה הראשונה.
.11
30

מעיון בחומר הראיות שהוגש עולה כי הנאשם הגיע אל הזירה הראשונה כשהוא שיכור, ולמצער, שתוי ותחת השפעת אלכוהול. הנאשם עצמו העיד כי יבדרך מהעבודה גם שתינו כמה בירותיי (עמי 191 ש’ 2 לפרוט’ מיום 16 . 5 . 2019 ). כן הוסיף כי קנה עוד בקבוק בירה בקיוסק “24” (עמ’ 191 ש’ 7) (אם כי ציין שאותו לא סיים), ובהמשך הוסיף כי גם במעדנייה קנה עוד בקבוק בירה כי היה לו רצון לעוד בירה (עמ’ 191 ש’ 11), שאותה התחיל לשתות כבר בדרך. הנה כי כן, הנאשם מודה שבמשך שעות שתה עוד ועוד בקבוקי בירה. הנאשם
31 32 33
7 מתוך 73
בית המשפט המחוזי בבאר שבע
בפני כבוד השופט יובל ליבדרו

ת”פ 80055 – 01 – 19 25 יולי 2019
בעניין זה ראו גם עייפ
3328 / 14
סאמר אבו חאמד נ’ מדינת ישראל (פורסם בנבו,
1
.(07.12.2017
6
8
שילוב של יישום חזקת האדישות אותה הזכיר גורדון במאמרו יחד עם הגדרות האדישות וקלות הדעת בחוק, מוביל לטעמי, לצורך לתת ביטוי לשני הרכיבים המעוגנים בהגדרת קלות דעת בחוק, הם רכיבי הייסיכון” והייתקווה”י לצורך סיווגו של נאשם כייקל דעתי ולא כייאדישי. ככל שנטל הנאשם במעשיו סיכון גבוה יותר לאפשרות גרימת התוצאות, וככל שהתקווה להצליח למנוע את התוצאות האמורות הוא נמוך יותר, אזי שיהיה קושי לסווג נאשם שכזה כייקל דעתיי. כך, יהיה קושי לקבל טענה של נאשם שירה בראשו של המנוח או דקר אותו בחזהו אבל בהמשך ניסה לטפל בו כי היה ייקל דעתי. על דרך הכלל נאשם שכזה יסווג כבעל כוונה (על בסיס חזקת הכוונה) ולמצער כאדיש במקרים יוצאי דופן המעוגנים בנסיבות האירוע. ולהיפך, ככל שהסיכון שנטל הנאשם במעשיו הוא נמוך יותר, והתקווה למנוע את התוצאות היא גבוהה יותר, אזי שיהיה קל יותר לסווג את הנאשם כייקל דעתי ולא כייאדישי. נדמה, כי בענייננו, מבלי להקל ראש, החלופה השנייה שהוזכרה היא המתאימה.
11
12
13 14 15
16
149.
בסופו של יום, נותר אצלי ספק סביר, כזה המעוגן בראיות, בדבר קיומה של מחשבה פלילית של פזיזות מסוג אדישות אצל המנוח. מאידך גיסא, שוכנעתי מעבר לכל ספק סביר כי אצל הנאשם התקיימה מחשבה פלילית של פזיזות מסוג קלות דעת.
17 18
150.
23
25

באיזו עבירה יש להרשיע את הנאשם בעבר, לא נודעה חשיבות יתרה, וודאי במישור האחריות, להבדיל ממישור העונש, לשאלת סיווג המחשבה הפלילית בתוך גזרת הפזיזות – האם אדישות או שמא קלות דעת (למעט בעבירה של רצח אגב ביצוע עבירה אחרת – ראו עייפ 6026 / 11 טמטאווי נ’ מדינת ישראל [פורסם בנבו, 24 . 08 . 15 ]). בתיקון 137, שנכנס לתוקפו בעשרה ביולי 2019, נערכה כאמור, רפורמה של עבירות ההמתה במשפט הישראלי. התיקון ערך רפורמה משמעותית בעבירות ההמתה במשפט הישראלי, ובכלל זה יצר עבירות חדשות של רצח בנסיבות מחמירות (עבירה לפי סעיף 301א’ לחוק העונשין), המתה בנסיבות של אחריות מופחתת (עבירה לפי סעיף 301בי לחוק העונשין) ואף עבירה של המתה בקלות דעת (עבירה לפי סעיף 301ג’ לחוק העונשין). לצד זאת, ביטל המחוקק את עבירת ההריגה שהייתה קיימת והגדיר מחדש את עבירת הרצח הבסיסית.
28 29 30
151.
כפי שכבר ציינתי מעלה, במסגרת התיקון ניתנה נפקות ממשית לשאלת היסוד החפצי של הנאשם בגזרת הפזיזות. בעוד שבהתאם לסעיפים 300 ו-301א לחוק העונשין, יסוד חפצי של
33 34
71 מתוך 73
בית המשפט המחוזי בבאר שבע
בפני כבוד השופט יובל ליבדרו
ת”פ
80055 – 01 – 19 25 יולי 2019
לצד זאת, גם בעבירת ההמתה בקלות דעת יש צורך ללמוד על התקיימות היסוד ההכרתי – מודעות לטיב המעשה, לקיום הנסיבות ולאפשרות גרימת התוצאה.
155.
4
סבורני כי בענייננו התקיימו יסודות עבירת ההמתה בקלות דעת. כפי שפורט בפרק העובדתי, הנאשם גרם במכותיו למותו של המנוח. כפי שפורט בפרק של היסוד הנפשי, לנאשם הייתה מחשבה פלילית מתאימה, דהיינו, התקיימו אצלו הן היסוד ההכרתי והן היסוד החפצי – קלות דעת. נוכח האמור לעיל, יש מקום להרשיע את הנאשם בעבירה זו.
156.
11
12
13
14
15 16
17

סיכום בדיון שנערך מעלה קבעתי כי הנאשם הכה את המנות בשתי הזירות; כי מכות הנאשם הן שגרמו למותו של המנוח וכי בעניינו של הנאשם לא חל סייג ההגנה העצמית. עוד קבעתי כי במישור של היסוד הנפשי הנאשם היה מודע לטיב מעשיו, לקיום הנסיבות ואף לאפשרות גרימת תוצאת המוות של המנוח. כן קבעתי, כי מתעורר ספק סביר בשאלה האם לנאשם הייתה מחשבה פלילית של פזיזות מסוג אדישות, וכן שספק שכזה לא מתעורר ביחס למחשבה פלילית של פזיזות מסוג של קלות דעת. סבורני כי הנאשם היה קל דעת במובנו המשפטי, כאמור בסעיף 20(א) לחוק העונשין. כנגזר מן האמור, ובהתאם להוראות המעבר של תיקון 137, מצאתי כי יש להחיל על הנאשם את הדין המקל, דהיינו, יש להחיל עליו את עבירת ההמתה בקלות דעת, עבירה שיסודותיה התקיימו אצל הנאשם. למען הסר ספק, סבורני כי אין מניעה להרשיע את הנאשם בעבירת ההמתה בקלות דעת תחת עבירת ההריגה שיוחסה לו בכתב האישום, שכן אשמת הנאשם בעבירה זו הוכחה בפני ולנאשם ניתנה הזדמנות סבירה להתגונן אף מפניה, והכל בהתאם לסעיפים 184 ו-186 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ”ב-1982. כן ראו בעניין זה עייפ 371 / 08 מדינת ישראל נ’ ביטאו (פורסם בנבו, 27 . 10 . 2008 ), פסקה 27. בעניין זה אזכיר כי ביקשתי מבעוד מעוד את התייחסות הצדדים גם לעבירה זו ולתיקון 137. עוד אזכיר, כי מדובר ביסודות עבירה דומים לאלה של עבירת ההריגה, למעט היסוד הנפשי וממילא קו ההגנה של הנאשם רלוונטי במידה זהה גם לעבירה של המתה בקלות דעת. לאור כל האמור לעיל, אני מרשיע את הנאשם בביצוע עבירה של המתה בקלות דעת, עבירה לפי סעיף 301ג’ לחוק העונשין.
19 20
22

ניתנה והודעה היום כ”ב תמוז תשע”ט, 25 / 07 / 2019 במעמד הנוכחים.
יובל ליבדרו, שופט
73 מתוך 73
בית המשפט המחוזי בבאר שבע
בפני כבוד השופט יובל ליבדרו
ת”פ
80055 – 01 – 19 25 יולי 2019
כך גם עולה מ-ת/10 ה’ דוחות צפייה מחנות ימיני ביתיי, שם צוין בעמ’ 1 – מצלמת קופה – שהנאשם נכנס לחנות כשהוא מתנדנד קלות; עמי 3 – מצלמת פנים – חנות הנאשם נראה לא יציב נראה על פניו שיכור, נוטה להתנדנד, גופו העליון נוטה לאחור, כשעובר אותו מוכר נראה כמי שהולך לאבד שיווי משקל, בעל תסמינים שמאפיינים אדם שיכור, ממשיך להתנדנד ולייצב את עצמו. כנייל במצלמה 4 בעמי 4, במצלמה 6 בעמ’ 5.
1 2 3 4

אציין כי מצפייה בחלק מהסרטונים הנייל אכן עולה שהנאשם נראה מתנדנד ומנסה לייצב עצמו. כך למשל הוא נראה, כאשר הוא עומד ליד מוכר בחנות, כשהוא מועד לאחור (ת/29 מצלמה 2, 20 : 26 : 05 ).
7 8
11
יצוין כי אף מהקלטות של השיחות בין הנאשם לבין אמו עולה כי הנאשם משתכר מעת לעת, אף במהלך השבוע (ראו ת/7 א’ עמ’ 4, 8).
אף הנאשם עצמו מסר בחקירתו כי מגיל 15 יש לו בעיית התמכרות (ת/14 עמ’ 3 ש’ 38) (אם כי לא ברור אם התכוון להתמכרות לסם או לאלכוהול), ואולם בחקירה מאוחרת סתר עצמו בעניין זה כשציין שלא היו לו בעיות בעבר עם אלכוהול וסמים (ת/18, עמי 29 שי 979), וזאת למרות שאישר גם בחקירתו זו שהשתמש בעבר בסמים.
14 15 16
13.
הנה כי כן, הנאשם לא היה אך ייבראש טוב”י כי אם שיכור, ולמצער שתוי מאוד, מתנדנד, מתנהג באופן מוזר וצועק על אנשים שביקשו לתת לו שירות. במצב זה הגיע הנאשם אל הזירה הראשונה. כעת יש לבחון מדוע כלל הגיע הנאשם אל הזירה הראשונה. הזירה הראשונה נמצאת למעשה מתחת לצומת רחוב אלפסי-דרך מצדה בבאר שבע (יש לצורך לרדת בגרם מדרגות מהכביש), בשביל מרוצף שלצידו אדמת חצר הצמודה למספר כניסות של בניין (ראו התמונות המצורפות לדוח בדיקת הזירה-ת/24).
19 20 21 22
.14
27 28
לשאלה מדוע הגיע הנאשם אל הזירה הראשונה, השיב כי בדרכו חזרה מהקניות שערך אל ביתו, החליט לעצור ולעשן שם סיגריה (עמי 191 ש’ 11). דא עקא, שעל פניו המסלול העובר מהחנויות בהן רכש הנאשם מספר מוצרים אל ביתו לא מצריך את הנאשם לעלות בגרם המדרגות אל עבר הזירה הראשונה, אלא אם כן עבר במעבר דרך הבניינים ולא דרך רחוב אלפסי כפי שניתן היה מהשחזור שנערך לנאשם. נדמה כי הנאשם מצא להגיע לנקודה זו דווקא בכדי לרכוש סמים.
30
15.
המקום בו עצר הנאשם לכאורה במקרה אך כדי לעשן סיגריה, תוך שהוא סוטה מהמסלול הישיר אל ביתו, ידוע כמקום שבו מכר המנוח סמים. בעניין זה ראה נ/14 באמרתו של יגאל
33 34
9 מתוך 73

לחזור למשהו ספיציפי?

פורטל פסקי הדין בישראל

פורטל פסקי הדין בישראל

פורטל פסקי הדין של ישראל - מקום אחד לכל פס"ד של בתי המשפט הישראלי והמחוזות השונים

השאר תגובה

רוצים לקבל עדכון לגבי פסקי דין חדשים שעולים לאתר?

בשליחה הינך מאשר שאנו יכולים לשלוח לך מידע שיווקי / פרסומי

המעורבים בפסק הדין 

באיזה תאריך פסק הדין פורסם?

מהו זמן פרסום פסק הדין?

error: תוכן זה מוגן !!