יוסף חיים (יבוא ושיווק) בע”מ נגד הקונטיינר רן פיינה בע”מ ואח’

בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו
ת”א
7083 – 12 – 19 יוסף חיים (יבוא ושיווק) בע”מ נ’ הקונטיינר רן פיינה בע”מ ואח’
מספר בקשה:1
לפני
כבוד השופטת יעל בלכר
המבקשת התובעת
יוסף חיים (יבוא ושיווק) בע”מ ע”י ב”כ עוהייד סער גרשוני, טל בן שושן ויוסף הרצליך
נגד
המשיבים הנתבעים
1. הקונטיינר רן פיינה בע”מ 2. יעקב חיה(צ’יקו מוצרי חשמל וריהוט)
החלטה
לפניי בקשת התובעת, בעלת המותג “GOLDLINE”י, למתן צווים זמניים במעמד צד אחד. במסגרת הטיפול בבקשה התעוררה שאלת הסמכות העניינית בתביעה שבתחום הקניין הרוחני.
1.

התובעת הגישה כנגד הנתבעים תביעה כספית שהועמדה לצרכי אגרה על סך של 300 , 000 שיים. בשורת יימהות התביעה”י צוין: ייהפרת סימני מסחר, עשיית עושר ולא במשפט, עוולות מסחריות, צו מניעה קבוע מתן חשבונותיי.
2.
לפי הטענה, לאחרונה התגלה לתובעת כי הנתבעים עושים שימוש, מפרסמים, משווקים ומוכרים לצרכנים השונים מחמם/מפזר חום תוך שימוש בסימן המסחר של התובעתיי, בשם ייטורבו הוריקו”י (נסח סימן המסחר, צורף בנספח 1 לתביעה). הובהר כי מדובר במוצרי מדף שכל יבואן יכול לייבא, אך הנתבעים מציגים את המוצרים ברשת האינטרנט תוך שימוש בסימן המסחר של התובעת, לצורך הטעיית הלקוחות והישענות על מוניטין התובעת.
3.

מעיון בתביעה ובבקשה עולה, כי הנתבעת 1 מפרסמת את המוצר באתר הקונטיינר מקבוצת רן פיינה, בתיאור יימפזר חום טורבו הוריקן RAK – HT – 44 TOPSON” (כך גם בקבלה). הנתבע 2 מפרסם את המוצר באתר CHIKO בתיאור יימפזר חום קרמי מגדל מחמם העל טורבו הוריקן 3 TOPSONיי (בקבלה צוין יימגדל חימום הוריקאן טורבו טופסון מפזר חום לחורף 44- RAK – HT דיגיטלי שלטי). התובעת מפרסמת את המוצר בתיאור יימחמם העל טורבו הוריקן ATL – 947 WINTERיי.
1 מתוך 5
בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו

ת”א 7083 – 12 – 19 יוסף חיים (יבוא ושיווק) בע”מ נ’ הקונטיינר רן פיינה בע”מ ואח’

ראו בעניין זה: החלטת כב’ הש’ בנימיני מיום 28 / 2 / 11 בת”א 41598 – 05 – 10 בעניין פרידמן צעצועים וספורט בע”מ נ’ סקוטר; החלטותיי בעניין ת”א 18684 – 10 – 17 אודבוד נ’ Russian Standard מיום 1 / 7 / 18 ובעניין תייא 2834 – 05 – 18 בסוב נ’ סמל מיום 21 / 1 / 19 ; החלטת כב’ סג’ינ שנלר מיום 19 / 9 / 19 בתייא 51198 – 03 – 19 וטורי נ’ טבע הדברים; החלטת כב’ הנשיא אורנשטיין מיום 13 / 11 / 18 בתייא 2597 – 07 – 18 ליבוביץ נ’ י.מ. יבוא ישיר בע”מ; החלטת כב’ הש’ גונטובניק מיום 9 / 12 / 18 בתייא 25403 – 09 – 17 דג’יברי נ’ שביט; החלטת כב’ הש’ עמית אניסמן מיום 21 / 1 / 19 בת”א 51932 – 06 – 18 אבניאון נ’ ידיעות אינטרנט; החלטת כב’ הש’ לושי-עבודי מיום 19 / 9 / 19 בתייא 25197 – 07 – 19 גבריאל נ’ אשד; החלטת כב’ הש’ גרוסמן מיום 1 / 12 / 19 בתייא 36443 – 11 – 19 ROLEX נ’ פולו פרסום.

התוצאה היא, אפוא, כי על התובעת לבסס את הסמכות העניינית של בית משפט זה לפי הכללים המקובלים מכוח סעיף 40(1) לחוק בתי המשפט. המבחן המקובל לקביעת הסמכות העניינית בתחום האזרחי הוא מבחן הסעד. ככל שתהא הסמכות העניינית לדון בסעד כזה או אחר נתונה לבית המשפט המחוזי, הדיון בסעדים השונים בתביעה בענייני קניין רוחני לא יפוצל בין בתי המשפט השלום והמחוזי, ובית המשפט המחוזי ידון גם בתביעה הכספית בסך של 300 , 000 שייח, אף שסכומה נופל מגבול הסמכות של בית משפט זה (נמוך מהסך של 2 . 5 מיליון שייח).
10.
כאמור לעיל, נדרשתי לכך בהחלטותיי בעניין אודבוד נ’ Russian Standard ובעניין בסרב נ’ סמל. לפיכך, איני מוצאת צורך לחזור על הדברים, אשר ישמשו גם לצורך מתן החלטה זו. כפי ציינתי שם, גם כאשר הסעד העיקרי המבוקש הוא צו מניעה יכול (וצריך) התובע להעריך את היקף הנזק שנגרם לו על מנת שיהא בידי בית המשפט לקבוע את סמכותו העניינית. הדברים יפים גם כאשר מוגשת בד בבד עם הבקשה לצו מניעה בקשה לצו למתן חשבונות. כך נקבע, בין היתר, גם בהחלטות בעניין אבניאון נ’ ידיעות אינטרנט ובעניין ROLEX נ’ פולו בע”מ הנייל (ראו גם ההחלטה בעניין גבריאל נ’ אשד).
11.
טענת התובעת היא כי בענייננו הסמכות העניינית נתונה לבית המשפט המחוזי, שכן יילא ניתן לשום את הצווים הקבועים ויותר מכך, לא ידוע מהו סכום הפיצוי ומשכך התבקש סעד של מתן חשבונותיי (ס’ 14 להבהרה). עוד נטען, כי התובעת אינה יכולה לכמת במדוייק את שווים של הצווים המבוקשים וזאת מטבעם של הסעדים הקבועים והתביעה למתן חשבונות, בפרט (ס’ 15 – 16 להבהרה). לפיכך, לשיטת התובעת, יש לכרוך את הדיון בסעד הכספי שנתבע ביחד
3 מתוך 5
בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו
ת”א

7083 – 12 – 19 יוסף חיים (יבוא ושיווק) בע”מ נ’ הקונטיינר רן פיינה בע”מ ואח’

עם נסיבות העניין והנתונים לעיל. סבורני כי בנסיבות כאמור ומשעה שהתובעת איננה מבססת כלל את האפשרות שהסעד יעלה על גבול הסמכות של בית משפט השלום אלא רק מציינת בכלליות כי במצב הדברים לא ניתן, לשיטתה, לשום את הצווים שהתבקשו – אין לקבל טענה זו. מה גם שעל פניו ברור כי שווי הסעדים אינו מגיע כדי הסך של 2 . 5 מיליון שייח, הגם שהתביעה כוללת צווים שלא כומתו בכסף (ראו למשל גם ההחלטה בעניין ליבוביץ’ נ’ י.מ יבוא ישיר בע”מ ובעניין וטורי נ’ טבע הדברים).
15.
לבסוף אעיר כי על פניו, התביעה מעוררת קושי בכך שהוגשה כנגד שני הנתבעים, שנתבעו לשלם 300 , 000 שייח, יחד ולחוד. לא ברור מקורו של החיוב יחד ולחוד, שכן מעבר לטענה ששניהם מפירים את אותו סימן מסחר במכירת מפזר החום הספציפי, לא נטען שיש קשר בין שני הנתבעים ובין אירועי ההפרה הנטענים (שמיוחסים לכל אחד מהם בנפרד ובאירועים נפרדים). ייתכן שעניין זה עשוי להשליך גם על שווי הסעדים בתביעה לצורך הסמכות העניינית, אולם התייתר הצורך לברר ולדון בכך נוכח מסקנתי לעיל.
16.
נוכח כל האמור, סבורני כי הסמכות העניינית לדון בתביעה נתונה לבית משפט השלום ואני מורה על העברת התיק בהתאם.
17.
אציין כי בנסיבות העניין לא מצאתי שיש דחיפות לדון בבקשה לסעד זמני וליתן צו במעמד צד אחד כמבוקש, אגב העברת התיק לבית משפט השלום ובין היתר, גם מחמת שלא התקיימו התנאים כמפורט בתקנה 366 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי למתן צו זמני על פי צד אחד.
התיק יועבר ע”י המזכירות לעיון נשיא בתי משפט השלום בתל אביב לצורך ניתובו. תשומת הלב לקיומה של בקשה לסעד זמני.
ניתנה היום, י”ז כסלו תשייפ, 15 דצמבר 2019, בהעדר הצדדים.
יעל בלכר, שופטת
5 מתוך 5