סטריאל
בית משפט לתביעות קטנות בתל אביב – יפו
תיק 6110-05-20 מזרחי נ’ כתר הרימון מרכז אירועים וכנסים בע”מ
תיק חיצוני:
לפני כב’ השופט אילן דפדי, סגן נשיא
התובע
יחזקאל מזרחי
נגד
הנתבעת
כתר הרימון מרכז אירועים וכנסים בע”מ
פסק דין
1. לפניי תביעה כספית להשבת סך של 5,000 ₪ ששילם התובע לנתבעת על חשבון אירוע חתונה
שלא התקיים בתקופת הסגר שהוכרז בגין הקורונה.
2. בכתב התביעה טען התובע כי ביקש לחתן את בתו ולפיכך פנה יחד עם אבי החתן המיועד אל הנתבעת בבקשה לערוך את האירוע ביום 243.2020.. ההזמנה בוצעה ביום 221.2020. כאשר באותו מעמד שילמו כל אחד מהם מקדמה בסך של 5,000 ₪ וביחד סך של 10,000 ₪. לדבריו, לאור מגיפת הקורונה והצווים שניתנו על ידי ממשלת ישראל, לא ניתן היה לקיים את האירוע וזה בוטל על ידי הנתבעת מסיבות מובנות. התובע פנה מספר פעמים אל הנתבעת בבקשה להשבת הסכום ששילם בסך של 5,000 ₪, אך זו סירבה ומכאן התביעה.
בכתב ההגנה טענה הנתבעת כי התובע ואבי החתן חתמו על ההסכם מרצונם החופשי מתוך ידיעה ברורה והסכמה מלאה על תנאי התשלום ועל דמי הביטול. בגוף ההזמנה הוסכם והוסבר באופן חד משמעי כי אם יבוטל האירוע, יחובו המזמינים ביחד ולחוד בדמי ביטול בשיעור של 70
% מערכו. זאת, במידה שלא יימכר האולם המוזמן לאירוע זהה במחירו וגודלו. בעקבות משבר הקורונה, הוטלו מגבלות כבדות על הפעילות במשק ובכלל זאת נאסרה כליל פעילותה של הנתבעת לתקופה מסויימת. כמו כן, העיר בני ברק בו פועל העסק הוכרזה כאזור מוגבל. מדובר במגבלות אשר אינן תלויות או קשורות בנתבעת או שהיו צפויות על ידה והן מחייבות כאמור את שני הצדדים להסכם לנהוג על פיהן. לטענתה, התובע הוא שבחר מרצונו לבטל את החוזה באופן חד צדדי ובחוסר תום לב שכן לנתבעת הייתה ציפייה סבירה ולגיטימית שהאירוע יידחה עד למועד שיתאפשר לקיימו. עוד נטען כי התובע ידע שביום 146.2020. אמורות להיכנס לתוקף הקלות בתחום הפעילות של הנתבעת באופן שיתיר לה לחזור ולקיים את פעילותה לרבות הפקת וקיום אירועים. הנתבעת הוסיפה כי המגבלות שהוטלו בגין נגיף הקורונה הינן זמניות ולפיכך אינן נחשבות לאירוע מסכל. זאת, במיוחד כאשר התובע פעל לביטול האירוע ובחר לקיים אותו שלא באמצעותה. הנתבעת ביקשה לבוא לקראת התובע ואף הציעה חלופות לקיום אירוע במועד אחר, אולם התובע דחה הצעה זו. לדבריה, היא הייתה זכאית לגבות דמי ביטול בשיעור של 70
% אך בחרה להימנע מכך לפנים משורת הדין. עוד טענה הנתבעת כי על התובע לפצותה בגין הנזקים הרבים שנגרמו לה עקב
1 מתוך 5
סטריאל
בית משפט לתביעות קטנות בתל אביב – יפו
תיק 6110-05-20 מזרחי נ’ כתר הרימון מרכז אירועים וכנסים בע”מ
תיק חיצוני:
הביטול. התקנות פורסמו באמצע חודש מרץ ובמועד זה כבר התקשרה עם ספקים לאיר המיועד ושילמה משכורות, ארנונה, חשמל, ביטוחים וכל הנדרש כדי לשמור על תחזוקה שוטפת של האולם ולצורך קיום האירוע במועדו. המקדמה ששולמה הינה סכום סביר למול היקף הנזק שנגרם לה בגין ביטול האירוע וביחס לתמורה שהייתה אמורה להתקבל אצלה מהאירוע.
4. בדיון שהתקיים שמעתי את הצדדים. התובע הסביר כי מבחינתו במועד האירוע יכול היה
להגיע לאירוע החתונה עם 10 אנשים, אלא שאולם האירועים של הנתבעת היה סגור. הוא הסביר כי מדובר במשפחה חרדית. הם פנו אל הרב אשר אמר כי יש לקיים את אירוע החתונה בכל מקרה במועד כמתוכנן. האירוע התקיים בסופו של דבר בבית פרטי והתובע אף נשא בהוצאות בסך של 20,000 ₪ כדי לקיימו. לדבריו, בעל האולם הציע לקיים את החתונה במועד חלופי אך הוא לא יכול היה להסכים להצעה זו. מנגד, ציין התובע כי הציע לקיים אצל הנתבעת בעתיד אירוע חתונה של בתו השנייה או אירוע משפחתי אחר או אף להותיר בידיה סך של 1,000 ₪, אך הצדדים לא הגיעו להסכמה.
5. נציג הנתבעת הסביר כי בתאריך 103.2020. ניתנה הנחייה להוריד את כמות המשתתפים באירוע ל – 100 איש. מתאריך 133.2020. הוטל סגר ולא ניתן היה לקיים אירועים. לדבריו, רוב המזמינים דחו את האירועים לתאריכים אחרים בין 146. עד 97. או שניתנה להם חלופה אחרת. הוא הסביר כי הנתבעת נאלצה משך כל התקופה לשאת בתשלומי ההוצאות הקבועות של המקום כגון שכירות וביטוח. לדבריו, המדינה לא סייעה לבעלי האולמות והם נתבעים על ידי בעלי הנכסים לשלם שכירויות עבור החודשים בהם האולמות היו סגורים. בנוסף, הסביר כי ניתנו על ידו הצעות שונות כגון החזר של 30
% מהסכום או מתן זיכוי של 50
% לאירוע עתידי שיתקיים בתוך שנה, אך לא הושגה הסכמה. לדבריו, בנסיבות הקיימות מאחר שמדובר בביטול שאינו קשור לנתבעת, נכון כי שני הצדדים יתחלקו בנטל.
6. לאחר שעיי
בכתבי הטענות ושמעתי את הצדדים בדיון שהתקיים לפני, החלטתי לקבל את
התביעה.
7. סעיף 18 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל”א-1970 שכותרתו יפטור בשל אונס
או סיכול החוזה” קובע כדלקמן :
“(א) הייתה הפרת החוזה תוצאה מנסיבות שהמפר, בעת כריתת החוזה, לא ידע ולא היה עליו לדעת עליהן או שלא ראה ולא היה עליו לראותן מראש, ולא יכול היה למנען, וקיום החוזה באותן נסיבות הוא בלתי אפשרי או שונה באופן יסודי ממה שהוסכם עליו בין הצדדים, לא תהיה ההפרה עילה לאכיפת החוזה שהופר או לפיצוייםיי
2 מתוך 5
סטריאל
בית משפט לתביעות קטנות בתל אביב – יפו
תיק 6110-05-20 מזרחי נ’ כתר הרימון מרכז אירועים וכנסים בע”מ
תיק חיצוני:
(ב) במקרים האמורים בסעיף קטן (א) רשאי בית המשפט, בין אם בוטל החוזה ובין אם
לאו, לחייב כל צד להשיב לצד השני מה שקיבל על פי החוזה או, על פי בחירה כאמור בסעיף 9, לשלם לו את שוויו ולחייב את המפר בשיפוי הנפגע על ההוצאות הסבירות שהוציא ועל ההתחייבויות שהתחייב בהן באופן סביר לשם קיום החוזה, והכל אם נראה לבית המשפט צודק לעשות כן בנסיבות העניין ובמידה שנראה לו’.
8. בהתאם להוראות הסעיף, כדי להכיר בטענת סיכול נדרשים שלושה תנאים: “האחד – כי בזמן המיועד לביצוע החוזה אפשרות הביצוע שובשה באופן יסודי ואינה אפשרית; השני – מבחן הצפיות, לפיו בעת כריתת החוזה הצד הטוען לסיכול לא ידע ולא היה עליו לדעת (או לראות מראש) על הנסיבות שגרמו לסיכול; והשלישי אי יכולתו של המפר למנוע את הנסיבות המסכלות” (ע”א 5054/11 ספיר וברקת נדליין (הולילנד) בע”מ נ’ עו”ד יעקב אמסטר, סו(1) 480 (2013), להלן: “עניין ספיריי).
9. על שני התנאים הראשונים נכתב בייעניין ספיר” כדלקמן:
“התנאי הראשון – ביצוע ההתחייבות אינו אפשרי – יתמלא רק אם בזמן המיועד אפשרות הביצוע שובשה לחלוטין… הכרה בטענת סיכול לפי התנאי מותנית בכך שהמניעה היא מניעה של קבע. מניעה זמנית אינה יכולה להביא לכדי התגבשותה של עילת סיכול (פרידמן וכהן, בעמ’ 421, אשר גם מציעים כי יתכנו חריגים בהם המניעה נמשכת על פני תקופה בלתי סבירה או כאשר מועדי הביצוע הם מעיקרי החוזה)…
24 25 26 27
“באשר לתנאי השני – מבחן הצפיות, השאלה הרלבנטית היא כלום ניתן היה לצפות את התרחשות האירוע המסכל. הגישה הרווחת בפסיקה קבעה, כי כמעט כל אירוע ניתן לצפייה, בחינת “הכל צפוי” (פרידמן וכהן, בעמ’ 443; ושלו בעמ’, 628-629 סורקים שורה ארוכה של פסקי דין בהם לא הוכרו מאורעות שונים – החל מירידת גשמים שלא בעונתם (ע”א 736/82 כפר חסידים, מושב עובדים דתי בע”מ נ’ אברהם, פייד לט(2) 490 (1985)), וכלה בגירוש אזרחים ישראליים מאוגנדה כתוצאה מהפיכה שם (ע”א 101/74 חירם לנדאו עבודות עפר כבישים ופתוח בע”מ נ’ פיתוח מקורות מים (ארצות חוץ) בע”מ, פ”מ ל(3) 661 (1976)) – ככאלה שנקבע כי היו צפויים; וראו גם: זמיר וכץ-קריכלי, בעמ’ 348, ושם בה”ש 36). עם זאת, דומה, כי בפסק הדין בעניין רגב (ע”א 6328/97 רגב נ’ משרד הביטחון, פייד נד(5) 506 (2000), להלן: עניין רגב) נקבע מבחן גמיש יותר המחיל את מבחן הצפיות לא על עצם צפיות האירוע המסכל, אלא על ההשלכות המעשיות של האירוע על מהות היחסים החוזיים (שלו, בעמ’ 630; זמיר וכץ-קריכלי בעמ’ 351-353; ופרידמן וכהן, בעמ’ 445-446 אף מעלים את ההצעה, לפיה יש להחליף את מבחן הצפיות במבחן הסיכון – היינו האם
3 מתוך 5
סטריאל
בית משפט לתביעות קטנות בתל אביב – יפו
תיק 6110-05-20 מזרחי נ’ כתר הרימון מרכז אירועים וכנסים בע”מ
תיק חיצוני:
מדובר באירוע הנופל בגדרי “מתחם הסיכון של התחייבויותיו של צד להסכם)” (ראו פסקאות 34-36 לפסק הדין, ההדגשות החיימ).
לעניין התנאי השני בהקשר של משבר הקורונה, יפים דבריו של כב’ השופט יואב פרידמן בעניין “אביבה ארועים” כדלקמן: ייהרי יכול ויש לומר כי את דרישת הצפיות יש ליישם לא על עצם פרוץ מגיפת הקורונה אלא על צעדי ההתגוננות והשלכותיהן, היינו התקנות והצום הממשלתיים שצמצמו מאד הפעילות המשקית, ובין היתר סיכלו באותה תקופה אפשרות לקיום אירועים רבי משתתפים שהמבקשת 1 משכירה לעורכיהם ציוריי (ראו: ת”א (שלום חיי) 28265-05-20 אביבה ארועים-השכרת ציוד 2003 בע”מ נ’ חברת גב-ים לקרקעות בעמ (פורסם במאגר משפטי).
10. ומן הכלל אל הפרט: אשר לתנאי הראשון, אין מחלוקת בין הצדדים כי במועד שנקבע לקיום
האירוע לא ניתן היה לקיימו בשל נגיף הקורונה והסגר שהוטל בעקבות מצב התחלואה. התובע טען כי מבחינתו היה מוכן לקיים את האירוע, גם אם היה מדובר ב-10 אנשים, אך אולם האירועים היה סגור. מנגד, נציג הנתבעת טען כי הנתבעת הייתה מוכנה לקיים את האירוע במועד חלופי, כי זו הייתה הציפייה הלגיטימית שלה ולכן המפר הוא התובע. על כך, כאמור, השיב התובע כי מאחר שמשפחתו חרדית ולאור הוראת הרב, לא ניתן היה לדחות את האירוע למועד אחר והוא נאלץ לקיימו בבית פרטי. מדברי התובע עולה כי בנסיבות העניין ובהיות משפחתו חרדית, מועד הביצוע של אירוע החתונה מהווה מעיקרי חוזה כך שאי קיום האירוע במועדו הפכה את ביצוע החוזה לבלתי אפשרי.
22 23
11. אשר לתנאי השני, לא ניתן היה לצפות את משבר הקורונה שהינו חריג ביותר. מכל מקום, אף
אם אקבל את ההנחה כי ניתן היה לצפות אפשרות כזו, הרי שבוודאי לא ניתן היה לצפות את התקנות והצווים הממשלתיים שצמצמו מאד את הפעילות המשקית ובין היתר סיכלו באותה תקופה אפשרות לקיום אירועים דוגמת האירוע נושא התביעה (ראו עניין ייאביבה אירועים”).
12. אשר לתנאי השלישי, אין מחלוקת כי הנתבעת לא יכולה הייתה למנוע את ההפרה והתובע
אף לא בא בתלונה על כך.
13. אשר על כן, יש לראות את הנתבעת כמי שהפרה את ההסכם, אם כי בשל נסיבות שלא ידעה
ולא הייתה יכולה למנוע כאמור בסעיף 18 (א) לחוק כמפורט לעיל. לפיכך, התוצאה הנכונה היא לחייב כל צד להשיב לצד השני מה שקיבל על פי החוזה ובמקרה דנן לחייב את הנתבעת להשיב לתובע את סכום המקדמה ששילם.
4 מתוך 5
סטריאל
בית משפט לתביעות קטנות בתל אביב – יפו
תיק 6110-05-20 מזרחי נ’ כתר הרימון מרכז אירועים וכנסים בע”מ
תיק חיצוני:
14. יש לציין כי נציג הנתבעת הסביר בדיון כי בשל המצב שנוצר, הנתבעת המשיכה ואת
בהוצאות הקבועות של העסק. מדובר בהוצאות כלליות שאינן קשורות לאירוע שהזמין התובע. הנתבעת לא טענה וממילא גם לא הוכיחה כי נשאה בהוצאות כלשהן בקשר עם האירוע הספציפי שהתובע הזמין. טענתה כי המדינה לא סייעה לה במקרה דנן, אינה קשורה אל התובע, אשר כפי שהעיד, שילם עבור שירות אשר תמורתו לא קיבל דבר. כאמור, התובע לא האשים את הנתבעת בכך שלא קיימה את האירוע כמוסכם אלא ביקש לקבל את כספו חזרה. אני סבור שכך יש להורות.
15. אציין שבית המשפט ער למצב הקשה אליו נקלעה הנתבעת, כמו גם בעלי אולמות אירועים
אחרים, שלא באשמתה. נציג הנתבעת הביע כאב רב ובטיעונו לפניי ציין כי בעלי האולמות ממשיכים להפסיד מיליונים ולדמם בלי עזרה”. אכן, מילים כואבות. בנסיבות אלה, אני סבור שהאיזון הראוי הוא להימנע מחיוב הנתבעת בהוצאות משפט, חרף קבלת התביעה.
16. סוף דבר, הנתבעת תשיב לתובע את הסך של 5,000 ₪ בתוך 30 יום. אין צו להוצאות.
17. ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.
המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.
ניתן היום, ט’ אב תשייפ, 30 יולי 2020, בהעדר הצדדים.
אילן דפדי, שופט, סגן הנשיא
5 מתוך 5
