לא מצאת פסק דין שחיפשת? ניתן לעשות חיפוש מתקדם ולמצא את כל רשימת פסקי הדין!

בית משפט לענייני משפחה בנצרת

תמ”ש 3915 – 05 – 15 י’ נ’ ב’

תמ”ש 44518 – 03 – 16
בפני
כבוד השופטת רונית גורביץ
תובע
באמצעות עוה”ד רונן הרפז
נגד
נתבעת
ס.ב. באמצעות עוה”ד שלום אלון
פסק דין
3
סכסוך בין אחים ביחס למהות זכות הרישיון במזנון בתחנת הדלק שניתנה לאחות על ידי האב, אשר הבעלות עליו הועברה במתנה לאח.
האם מדובר בזכות רישיון הדירה או בלתי הדירה!
6
האם זכות הרישיון מוגבלת לתנאי הרישיון בלבד או שמא היא כפופה למערכת היחסים העסקית בין הבעלים לשוכרים אחרים?
כפועל יוצא, האם הופרה על ידי האחות התניה של איסור מכירת בשר במזנון, והאם היא חבה בפיצוי בגין הנזקים שנגרמו לתובע כתוצאה מכך.
10
היה ויוחלט שלא להורות על פינוי הנתבעת, בשל אי הדירות הזכות, התבקשו סעדים הצהרתיים להגדרת גבולותיה של זכות הרישיון.
א. הרקע לסכסוך בתמצית
1. התובע והנתבעת הם אח ואחות.
1 מתוך 36
בית משפט לענייני משפחה בנצרת

תמ”ש 3915 – 05 – 15 י’ נ’ ב’

תמ”ש 44518 – 03 – 16
9 10
11

ש. בגלל שהיא מוכרת בשר. ת. כן, עם כל מה שאמרנו לה, ההורים, בן דוד שלך, את עושה לאח שלך נזקים, שבוע ימים היא לא מוכרת וחוזרת לסורה. ש. וככה שנים היא מוכרת בשר. ת. אמת. הלכתי למשרד הבריאות וזה לא עוזר. ש. אבא שלך לא אומר לה לא למכור בשר? ת. כן. עוד הרבה דברים היא עושהיי. (עמי 18 ש’ 9 – 22). 48. השלמה זו, כפי שנלמדת מעדותו של התובע, מצביעה על מידת חוזקה של הרשות שקיבלה הנתבעת להחזיק ולהפעיל את המזנון, בין אם הפעילות שלה שם היא לרוחו של התובע ובין אם לאו. 49. התנהלות זו בזמן אמת של התובע, אשר לא ניסה להשיג או להתנות על זכותה של הנתבעת במזנון, גם מצביעה על כך, כי גרסתו שלא ידע על הרשות הבלתי הדירה שניתנה לה, אינה אמת. 50. כלל הנסיבות המיוחדות שהתבררו בהליך מציגות רצון אמיתי של ההורים להבטיח את פרנסתם של ביתם ובנם, על ידי הענקת הרשות הבלתי הדירה לנתבעת במזנון והענקת הזכויות במתחם במתנה לתובע. 51. לאור המכלול, אני דוחה את טענת הנתבע כי תיאוריית ייהרשאה הבלתי הדירהיי נולדה רק לאחר הענקת הזכויות לתובע במתנה. מעדות ההורים עולה מפורשת כי העניקו לביתם בזמן אמת הרשאה בלתי הדירה במזנון, גם אם לא ידעו לכנות את הפעולה במונח המשפטי יירשות בלתי הדירהיי או לא היטיבו להבטיח את כוונתם. עדותם של ההורים אמינה עלי על פני עדותו של התובע, אשר טען כי אביו הותיר בידיו את ההחלטה מה לעשות עם הנתבעת.
12 13
15 16
17
18
19
20 21 22
23
24
11 מתוך 36
בית משפט לענייני משפחה בנצרת

תמ”ש 3915 – 05 – 15 י’ נ’ ב’

תמ”ש 44518 – 03 – 16
10
12

לקבלת צו המופנה למשטרה לחשוף תלונה שהוגשה כנגד התובע עייי האם, 1 ונמשכה על ידה. 59. לטענתה, הראיות החדשות הן תצהירים של הוריה, שכבר העידו בפני בית משפט ומסרו עדות מפורשת וברורה, ועל כן משקלם היחסי של התצהירים שהוגשו נמוך ביחס לעדותם הישירה בחקירתם הנגדית לגוף הסוגיה 5 שבמחלוקת. 60. עוד טוענת כי בתצהיריהם ההורים אינם כופרים או מכחישים את הדברים ל שהעידו בפני בית המשפט, ובמילים אחרות, הם אינם טוענים כי שיקרו לבית 8 המשפט בעדותם. 61. לפיכך במבחן ההלכה הפסוקה, בבחינת הקריטריון אם יש ב’יראיות חדשותיי הנייל כדי להשפיע על גילוי וחשיפת האמת, התשובה שלילית. 62. בהחלטה שיצאה תחת ידי, דחיתי את הבקשה בנימוק כי : ייבהליך האזרחי נטל ההוכחה הוא לפי מאזן הסתברויות, משמסרו ההורים 13 את עדותם בפני בית משפט תחת אזהרה, הרי שמלאו את תפקידם במסירת העובדות כהווייתן. בנסיבות אלה משקלם היחסי של התצהירים שהוגשו 15 לאחר העדות נמוך ביחס לעדותם הישירה בחקירתם הנגדית. בתצהיריהם החדשים טוענים ההורים כי ההרשאה שניתנה לנתבעת לא הייתה הרשאה לכל החיים כפי שהנתבעת מפרשת אותה, ואולם, לא טענו כי 18 שיקרו לבית המשפט בעדותם במסירת גרסה שונה לאותו העניין. לפיכך המבחן הראשון (אף במעלה)- להגשת ראיות חדשות תוך חריגה 20 מסדרי הדין שהינו, אופי הראיה הנוספת ותרומתה לחקר האמת ולמתן הכרעה צודקת בתובענה, לא התקיים בענייננו. מעבר לנדרש, אציין כי לא נעלמה מעיני גם העובדה כי הראיות החדשות לא 23 נטענו בפני בית המשפט בהזדמנות הראשונה, אלא המתינו עם הגשתן בלא 24 שפרטו את הסיבות לכך. והדבר מדבר בעד עצמו.
14
16
17
21
22
25
13 מתוך 36
בית משפט לענייני משפחה בנצרת

תמ”ש 3915 – 05 – 15 י’ נ’ ב’

תמ”ש 44518 – 03 – 16
1
8
10
12

68. לפיכך, לגישתו מובן כי ככל שאכן היה ממש בגרסת הנתבעת חזקה על האב שהדברים היו זוכים להתייחסות בתצהיר המתנה שנערך על ידו. 69. אכן בתצהירי המתנה הועברו לתובע זכויות במקרקעין במתנה, ללא שום חיוב או התייחסות לזכות שימוש בלתי הדירה של הנתבעת. 70. אלא שקיומה של רשות בלתי הדירה, אינה נלמדת מנוסח תצהירי המתנה והם אינם מקור חיותה. זכות זו נבחנת לאור מערכת היחסים בין הנתבעת להורים, כוונתם ותוכנם. 71. התובע מודה כי ידע במועד שבו הועברו אליו במתנה זכויות הבעלות בנכסי המקרקעין, שהנתבעת מפעילה משנת 1998 מזנון, וזאת מכוח הרשאת חינם שניתנה לה על ידי אביה. ומשכך, בין אם הדבר נכתב בתצהיר המתנה ובין אם לאו, הדבר אינו גורע מטיב הרשות שניתנה לה. 72. ואולם, טענתו היא כי מדובר בשימוש שנולד מכוח הרשאת חינם, שהיא קיבלה מאביה, וכשם שהוא היה רשאי להפסיק את ההרשאה בכל עת, כך גם התובע. 73. ההורים העידו כי נתנו לנתבעת זכות שימוש וחזקה במזנון לכל ימי חייה. 74. ההורים מעולם לא חזרו בהם מהרשות שהעניקו לביתם, בקשר עם המזנון, וממילא לא פעלו כנגדה. 75. האב חזר בעדותו על רצונו להמשיך בהענקת הרשות לבתו הנתבעת. 76. גם הנתבעת העידה כי היא יילא חושבת שהוא (אביה – ר.ג.) היה מפסיקיי את ההרשאה. וכשנשאלה : יינניח שאם היי(ת) מוכרת בשר ואביך היה מבקש ממך להפסיק, ולא היית מפסיקה, הוא היה יכול להפסיק לך את ההרשאהיי. השיבה : יילא יודעתיי. 77. כך התובע מנסה להסיק מהתחייבותו בהסכם של האב כלפי אורגד חשן בעיימ (מי ששכרה את המסעדה והפעילה במתחם תחילה את סניף הברגר קינג ובהמשך את הבורגראנץ’) שלא למכור בשר במתחם שבבעלותו, כי ההרשאה
15
18 19 20
22 23 24
15 מתוך 36
בית משפט לענייני משפחה בנצרת

תמ”ש 3915 – 05 – 15 י’ נ’ ב’

תמ”ש 44518 – 03 – 16
1 2
5

84. התובע ביטא בהתנהגותו את הסכמתו להמשך החזקתה של הנתבעת במזנון. הגם שלטענתו היה מסוכסך עימה (עמי 5 ש’ 6) לא שלח לה התראה או תביעה לפינוי/הפסקת הרשאה או לתשלום שכירות לאחר שקיבל לבעלותו את הזכויות במתחם. וזאת בפרט, שבחקירתו העיד כי ייברגע שהנכסים עברו אלי, מן הראוי שתשלם לי שכירותיי (עמי 6 ש’ 4). דרישתו לפינוי והפסקת ההרשאה הועלתה על ידו רק בשלב מאוחר יותר עם הגשת תביעותיו. 85. כך אף המכתבים שנשלחו ע”י ב”כ דאז ומטעמו, טרם הגשת תביעת הפינוי, מורים כי לא ערער על זכויותיה של הנתבעת כבעלת רשות בלתי הדירה ולא ביקש לבטלה. 86. במכתבה של בייב דאז מיום 4 . 7 . 12 נרשם בין היתר: “1. כידוע לך, תנאי להפעלת הקיוסק שברשותך…היה כי תימנעי מלמכור בשר ומוצריו בקיוסק.
ו 8
11
14
16 17

4. מרשי הורה לי להודיעך, כי במידה ומרשי יתבע על ידי צד שלישי בעניין זה, יפעל מרשי בכל דרך לרבות הגשת תביעה ו/או הודעת צד ג’ נגדך…”. 87. גם במכתבו של התובע עצמו מיום 18 . 4 . 13 , טען לעניין חוב ארנונה בלבד, וציין כי הוא שומר לעצמו את הזכות לדרוש ממנה ייכל תשלום שאשלם בגין החוב…”. 88. כשעומת עם העובדה כי לא הייתה כל דרישה מצידו לתשלום דמי שכירות בעד המזנון או התראה לביטול הרשות, השיב : ייבן דוד שלי שהוא מקורב אליה, דיברו ביניהם על סכום מסוים וגם אחותי רצתה לשלם ולא יודע למה לא יצא מזה כלוסיי (עמי 6 שי 9 – 10). יובעל פה היה דיבור שכן תשלס”י (ש’ 25). וכשנדרש להבהיר מדוע אין תיעוד לעניין זה, השיב ייזה משפחתי…” (שי 30). 89. שיקולי צדק, לרבות איזון אינטרסים ראוי בין הצדדים, מונעים מהתובע את ביטולה של הרשות שנתנו ההורים לנתבעת ואת סילוקה מהמזנון.
19 20
21
22 23 24
17 מתוך 36
בית משפט לענייני משפחה בנצרת

תמ”ש 3915 – 05 – 15 י’ נ’ ב’

תמ”ש 44518 – 03 – 16

93. לפיכך, אני פוסקת כי במסגרת הקנית הזכויות במתחם לתובע, הופקעה ממנו הזכות לבטל את הרשות שניתנה לנתבעת, שכן היא מהווה חלק בלתי נפרד מהזכויות כפי שאלה הוענקו לו עייי הוריו.
1 2
ז. הסעדים ההצהרתיים
2014
40
12
14

ז-1 האם יש להורות לנתבעת להימנע מלמכור מוצרי בשר (ועוף) אלא רק מוצרים המותרים על פי דין בקיוסק 94. התובע עותר להגביל את הנתבעת מלמכור מוצרי בשר ועוף במזנון. 95. רישיון העסק שברשות הנתבעת החל משנת 2001 ועד לשנת 2016 התיר לה 9 להפעיל במקום קיוסק. בשנת 2016 ניתן לה רישיון לניהול בית אוכל. 10 הנתבעת אף הודתה בחקירתה כי עד לשנת 2016 לא היה לה רישיון לבית אוכל 11 אלא לקיוסק (עמי 20 ש’ 2 – 3). והיא אף לא צירפה לתצהירה רישיון עסק מוקדם לשנת 2016. 96. אלא שהרשות שקיבלה הנתבעת במזנון, אינה נלמדת מהגדרת יירישיון העסקיי, שהינו עניין בינה לבין הרשויות (שהוסדר לבסוף ככולל גם ממכר 15 דברי אוכל), כי אם מהסכמות בינה לבין אביה, שגובשו על פני שנים טרם 16 העברת הזכויות במתחם לתובע. 97. כך בהסכמתו של האב, מכרה הנתבעת מוצרי אוכל, לרבות שניצלים במזנון, 18 לפחות משנת 2005, ללא הפרעה. 98. בחקירתה אישרה שהיא מוכרת מוצרי בשר: ייש. תאשרי לי שאת מוכרת פרגיות, קבב ומעורב? ת. מוכרת בשר. ש. זה נכון שהתחלת למכור שוארמה. ת. תמיד היה לייי (עמי 16 ש’ 11 – 14 ).
17
19 מתוך 36
בית משפט לענייני משפחה בנצרת

תמ”ש 3915 – 05 – 15 י’ נ’ ב’

תמ”ש 44518 – 03 – 16

105. מכל מקום, התובע אינו צד להסכם בין האב לחברת בורגראנץ’, ועל כן אף 1 אחת מהזכויות הנובעות ממנו לרבות הגבלת פעילות המזנון, לא הומחתה לו, 2 למעט הזכות לקבלת דמי שכירות. 106. התובע מפנה להסכם פירוק השיתוף בין האב לאחיו בקשר עם המתחם, בו 4 נקבע כי כל אחד מהאחים יהיה רשאי לנהל בתוך השטח שבבעלותו חנות או עסק בתנאי מפורש שעסק או חנות דומים לא יהיו קיימים במתחם. לאורו טוען כי לא ניתן היה להעניק לנתבעת רשות בלתי הדירה בנכס, פן היא תפתח עסק 7 דומה לעסק של אחד האחים, ותעמיד את אביה חשוף לטענות מצידם. 107. טענה זו נדחית, הן מן הטעם כי מדובר בטענה היפותטית שאין לה כל עיגון 9 עובדתי בהליך והן מן הטעם כי ייהרשות הבלתי הדירהיי שקיבלה חוסה תחת 10 התנאים וההגבלות שחלו על המעניק מכות אותו הסכם פירוק שיתוף. דהיינו 11 כפי שאביה מנוע היה מלהפעיל בנכס עסק מתחרה לעסקיהם של אחיו, על פי 12 הסכם פירוק השיתוף, כך חלה הגבלה זו גם עליה. 108. סיכומו של דבר, התובע לא הציג כל ראיה שיש בה לתמוך בטענתו, כי הנתבעת הרחיבה את מכירת המוצרים מעבר לאלה שמכרה כל השנים, טרם העביר האב את הזכויות אליו. למעשה התובע לא הציג כל ראיה אודות הגבלה קיימת על 16 מכירת מוצרים במזנון. 109. התובע אישר בחקירתו כי אלמלא פעילותה של אחותו ייהיה יכול לקחת יותר 18 כסף” (עמי 15 שי 30 – 31 ). דהיינו, אחר רצונו של התובע להגביל את פעילותה 19 המסחרית של אחותו, מצוי אינטרס כלכלי שלו להרוויח יותר, במנותק 20 מההשלכות שיהיו להפסקת מכירת השניצלים ודברי אוכל נוספים, על המשך 21 פעילות המזנון, שלגרסת הנתבעת הגבלת פעילותו תביא לקריסתו. 110. מן האמור עולה כי התובע קיבל במתנה את הזכויות במתחם בשנת 2013, 23 כעשור לאחר שהנתבעת מפעילה מזנון, ומוכרת בו מוצרי אוכל לרבות שניצלים, 24 ללא כל מחאה מצד נותן הרשות – אביה.
12
14
15
17
22
25
21 מתוך 36
בית משפט לענייני משפחה בנצרת

תמ”ש 3915 – 05 – 15 י’ נ’ ב’

תמ”ש 44518 – 03 – 16
1
5 6
8 9
10
11
12

המסעדה) כאילו היה מדובר בשטח מוצמד ולכן תביעתו להגביל את הנתבעת בשטח זה משוללת כל יסוד. 119. לטענתה, נהגה כך משך שנים, ללא כל טרוניה מצד אביה, ללמדך כי הדבר הוא חלק מאותה חבילה הנקראת רשות בלתי הדירה שהעניק לה אביה. 120. עוד גורסת כי התובע לא הוכיח כי זכויות השימוש של המסעדה נפגעות או כי משטח הדק מהווה סכנה בטיחותית ללקוחות המתחם או נבנה בשטח אסור. (לא צורפה חוייד מומחה או מודד). 121. על המתחם כולו חולש הסכם פירוק השיתוף שנעשה בין השותפים (האב ושני אחיו) מיום 6 . 4 . 73 וכן התקנון והתשריט משנת 1992 שאושר על ידי המפקח על רישום המקרקעין בנצרת. 122. על פי סעיפים 14 ו- 15 להסכם, האב קיבל לבעלותו הבלעדית את מבנה המסעדה ושני המחסנים שבתחנה. 123. בסעיף 16 להסכם נקבע : יימוסכם בזה בין כל הצדדים, כי פרט לבעלות על מבנה המסעדה והמחסנים הנייל …נמסרת בזה לגבריאל זכות להשתמש בשטח הדשא שבתחנה וכן בשטח שבחזית המסעדה ועד לקיר הקיים שבחזיתה, למטרת הצבת שולחנות וכיסאות ללקוחות המסעדה ובתנאי מפורש שהצבת השולחנות והכיסאות כאמור, לא תגרום הפרעה למעבר החופשי כל כלי רכב למקום הסכה ומשאבות הדלק שבתחנהיי. 124. מסעיף זה עולה כי לאב הוקנו זכויות שימוש בשטח הדשא ובשטח חזית המסעדה ועד לקיר הקיים בחזיתה. 125. בתקנון משנת 1992 נרשם בסעיף 2 שכותרתו “זכויות שימושיי, כדלקמן: יא. לבעלים של יחידת משנה 51 – 52 / 11 זכות להשתמש בשטח של חזית יחידת משנה 11 ועד לקיר שממול החזית למטרת הצבת שולחנות וכסאות ללקוחות. ובתנאי מפורש שהצבת השולחנות והכיסאות לא תגרום להפרעה למעבר החופשי של כל הרכב.
13 14 15
16
17
19
22
3
23 מתוך 36
בית משפט לענייני משפחה בנצרת

תמ”ש 3915 – 05 – 15 י’ נ’ ב’

תמ”ש 44518 – 03 – 16
1 2
5
7 8
10
11
12
13

133. לפיכך, אני מורה לנתבעת לפרק תוך 60 ימים מקבלת פסק הדין את הדק. ה 134. באשר לסעד הנלווה, לא להתיר לנתבעת לחנות את רכבה בשטח המיועד לחניית לקוחות המסעדה, הרי שהוא נדחה. 135. הנתבעת כבעלת רשות בלתי הדירה להפעיל את המזנון במתחם, רשאית להחנות את רכבה כפי יתר האנשים ובעלי העסקים במתחם. הטלת המגבלה המבוקשת על הנתבעת היא עשיית שימוש לרעה בזכות הבעלות והשימוש. מדובר פגיעה אפסית בזכות השימוש. פגיעה שכל בר דעת ייראה בה דבר של מה בכך. לפיכך מכוח סעיף 39 לחוק החוזים, אני מוצאת להגביל את התובע מלממש את זכות השימוש שמוקנית לו בהסכם השיתוף כדי למנוע מהנתבעת להחנות את רכבה בשטח המיועד לחניית לקוחות המסעדה (רעייא 6339 / 97 רוקר נ’ סלומון, פייד נה (1) 199). ז-3 האם יש להורות לנתבעת לבטח את הנכס 136. התובע כבעל המקרקעין עותר לחיוב הנתבעת לביטוח הנכס הן בביטוח מבנה והן בביטוח אחריות כלפי צד שלישי כדי למנוע את חשיפתו בעל כרחו לתביעות שינבעו מהשימוש שהיא מבצעת במבנה. 137. הנתבעת טוענת כי פעילותה במזנון מבוטחת צד ג’, פריצה ואש וכו’, ואולם אין כל מקור חוקי המקנה לו את הזכות לחייב את הנתבעת לבטח את המבנה מעבר לביטוח הפעילות בו. 138. לשיטתה היא לבדה חשופה לכל תביעה שתנבע משימוש שהיא עושה במזנון ולתובע אין באמת חשיפה, משאינו קשור כלל עם הפעילות בנכס. 139. זאת ועוד ככל שיגרם נזק למבנה המשמש אותה הרי שממילא היא זו שצריכה להיות מוטבת לכל פיצוי, משהחבות למבנה עליה, באופן ההולם גם את האינטרס הכלכלי שלה. 140. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, אני סבורה כי בכל הנוגע לביטוח המבנה, אזי ככל שחושש התובע לשלמותו, עליו לבטחו ואף לרשום את עצמו כמוטב יחיד לתקבולי הביטוח. 25 מתוך 36
14
15
16
17
19
20
21 22
23
25
בית משפט לענייני משפחה בנצרת

תמ”ש 3915 – 05 – 15 י’ נ’ ב’

תמ”ש 44518 – 03 – 16
1
5

ט-1 פיצוי בגין הנזקים שנגרמו לתובע כתוצאה ממכירת מוצרי בשר בנכס חרף התראות התובע 148. לטענת התובע מכוח סעיף 21 להסכם שנכרת בין האב לבין ארגד חשן מפעילת סניף של רשת בורגראנץ, התחייב האב שלא לאפשר במהלך תוקפו את קיומו של כל עסק בתחום מכירת המוצרים הנהוגים ברשת הבורג קינג ו/או כל מסעדה אחרת לממכר מוצרי בשר למיניהם, בנכסים אחרים שבבעלותו. 149. התובע הפנה לחלופת המכתבים בין אורגד חשן לבין האב משנת 2005, המעידה כי האב היה מחויב לנושא ואף פעל, באופן מיידי, לביטול מכירת מוצרי הבשר ע”י הנתבעת, וכך נרשם : יימרשי לא ידע כלל על מכירת שניצלים ע”י גלידריה שאולי (שנעשתה לפרק זמן קצר ביותר) ומשנודע לו על כך פעל מיידית לביטולהיי. 150. לטענת התובע כשאביו ביקש מהתובעת להפסיק למכור בשר היא הפסיקה. וכדבריו בימים עברו :”י אבא עצר אותה והיא עצרה. היא נענתה לזה, כמובן, איך לא תענה לאבא. אם לא תיענה לאבא, אבא יסגור לה את המקום” (עמי 17 שי -3
7 8
10
11
12 13 14
.(18
16 17 18
20

151. התובע מפנה למכתב שנשלח ביום 28 . 5 . 12 מבייב אורגד חשן אליו, שבו נטען כי בנכס שמפעילה הנתבעת נמכרים מוצרי גריל ובשר, תוך פגיעה חמורה בעסקי הבורגראנץ’, כי הדבר מהווה הפרה יסודית של ההסכם, וכי התובע נדרש בזאת לגרום להפסקה מיידית של שימוש האסור במכירת מוצרי בשר. 152. התובע טוען כי ניסיונותיו לפנות לנתבעת, בין במישרין ובין באמצעות בני משפחה (לרבות אביו) לא הועילו, והנתבעת המשיכה בשלה. 153. לטענתו כתוצאה מהתנהלותה זו של הנתבעת, אשר המשיכה למכור מוצרי בשר חרף פניות חוזרות ונשנות של התובע, הבורגראנץ’ לא שלמו את מלוא דמי השכירות בהתאם להסכם השכירות, עד כי התובע נאלץ להגיש בחודש נובמבר 2013 תביעה כספית נגד הוברגראנץ’ על סך של כמיליון ₪.
22 23 24
27 מתוך 36
בית משפט לענייני משפחה בנצרת

תמ”ש 3915 – 05 – 15 י’ נ’ ב’

תמ”ש 44518 – 03 – 16
1 2
10
12

163. כאמור, כבר קבעתי כי התובע קיבל במתנה את הזכויות במתחם בשנת 2013, כעשור לאחר שהנתבעת מפעילה מזנון, ומוכרת בו מוצרי אוכל לרבות בשר, ללא כל מחאה אמיתית מצד נותן הרשות – אביה. 164. התובע אישר בעדותו כי האב לא הורה לה להפסיק למכור בשר. ייש. אבא שלך לא אומר לה לא למכור בשר? ת. כן. עוד הרבה דברים היא עושה”י (עמי 18 שי 20 – 21 ). 165. בעדותו טען התובע שכבר משנת 2007 בורגראנץ’ שילמה 7000 ₪ פחות דמי שכירות בגלל שהנתבעת מוכרת בשר במזנון (עמי 18 שי 11 – 21 ). 166. למרות שדמי השכירות הופחתו כבר משנת 2007, שש שנים לפני שקיבל התובע את הזכויות במזנון, לא פעל התובע להוצאת צו מניעה כנגד הנתבעת האוסר למכור דברי עוף ובשר. ( 167. נקל לשער, כי ככל שסבור היה התובע שעומדת לו זכות בדין להגביל את הנתבעת ממכירת שניצלים ובשר במזנון היה נוקט בהליך כנגדה. 168. אדרבא העובדה כי נמנע מכל פעולה כזו, היא הנותנת כי אף הוא לא חשב שעומדת לו עילה בדין להפסיק את פעילות הממכר במזנון. 169. זאת ועוד. התובע לא הוכיח כי התנהלותה של הנתבעת היא אשר גרמה להפחתה בדמי השכירות שקיבל מרשת בורגראנץ’. 170. התובע בחר לצרף לתצהירו את כתב התביעה שהגיש כנגד חברת אורגד, אולם, לא צירף את כתב ההגנה, תצהירים וכלל המסמכים שהוגשו במסגרת התובענה הנייל. בכך מנע מידע אודות טיב הסכסוך בינו לבין החברה בכלל ואת טענות החברה כנגד תביעת דמי השכירות שהגיש כנגדה בפרט. 171. כלל ידוע הוא כי הימנעות מהבאת ראייה יכולה לפעול לרעת בעל הדין. “הימנעות בעל-דין מלהביא ראיה, בהיעדר הסבר אמין וסביר, פועלת לחובתו, באשר על פניה מתחייבת מכך המסקנה שאילו הובאה הראיה היה בכך כדי לתמוך בגירסת היריביי
13
14
15
16
17
18 19 20
21
22
23
24
25
29 מתוך 36
בית משפט לענייני משפחה בנצרת

תמ”ש 3915 – 05 – 15 י’ נ’ ב’

תמ”ש 44518 – 03 – 16

8. התובע טוען כי מאז שהיה נער צעיר עבד יחד עם אביו במתחם, מבלי שקיבל 1 שכר חודשי עבור כך. לאורך כל השנים הבטיח לו אביו כי הוא אינו משלם לו 2 שכר עבור עבודתו מלבד אותם סכומים שנדרשים לו להתקיים, מכיוון שבעתיד 3 בכוונתו להעביר לו את כל נכסי המקרקעין שבבעלותו במתחם תחנת הדלק. 9. ואכן ביום 16 . 8 . 12 העביר האב את זכויות הבעלות במקרקעין ללא תמורה 5 לידי התובע, והן נרשמו על שמו. 10. עובר למועד העברת המקרקעין לבעלות התובע, הפעילה הנתבעת בנכס המצוי ו במקרקעין מזנון מכח הרשאת חינם שניתנה לה עייי האב. עוד לפני 8 שהמקרקעין הועברו לתובע (החל משנת 2007) הוא היה זכאי לקבל את דמי 9 השכירות ששולמו ע’י רשת הבורגראנץ’ אשר שכרה את המסעדה במתחם. 10 11. במהלך אותן השנים, היינו עובר להעברת המקרקעין מהאב לידיו, נהגה 11 הנתבעת באופן חסר תום לב כלפי התובע, וגרמה לו להפסדים, בין השאר 12 כאשר סירבה לחדול ממכירת בשר במזנון. גם לאחר שהמקרקעין הועברו לתובע, לא חדלה הנתבעת מפעילותה הנפסדת. להפך היא הוסיפה לנהוג 14 בבריונות כלפי התובע ונכסיו, תוך שהיא גורמת לו לנזקים כבדים. 12. התובע טוען כי תיאיית ההרשאה הבלתי הדירה, נולדה רק לאחר שהוענקו לו 16 הזכויות במקרקעין במתנה, ולא בזמן אמת, תוך שהנתבעת והוריו עושים יד 17 אחת כנגדו. 13. לטענתו, לא יעלה על הדעת, שלאורך כל השנים שבהן הצדדים מסוכסכים, 19 שבמהלכם האב אף העביר את זכויותיו במקרקעין לתובע בתצהיר מתנה ללא שום חיוב (או התייחסות לזכות שימוש בלתי הדירה של הנתבעת), אף אחד מהצדדים לא העלה את הטענה לפיה הנתבעת יכולה לכאורה לעשות ככל העולה על רוחה במקרקעין, משום שהוענקה לה זכות להשתמש במקרקעין לאורך כל ימי חייה. 14. לגישתו, מועד חתימת תצהירי ההורים לפיהם התובעת קיבלה רשות בלתי 25 הדירה במזנון, לפני הגשת התביעה ולאחר שהושלמה העברת המתנה מהאב 26 3 מתוך 36
20
בית משפט לענייני משפחה בנצרת

תמ”ש 3915 – 05 – 15 י’ נ’ ב’

תמ”ש 44518 – 03 – 16

(עייא 548 / 78 שרון נ’ לוי, פייד לה(1) 736, 760). עוד נקבע : “יאי הבאתו של עד רלוונטי מעוררת, מדרך הטבע, את החשד, כי יש דברים בגו וכי בעל הדין, שנמנע מהבאתו, חושש מעדותו וחשיפתו לחקירה שכנגד”. (עייא 465 / 88 הבנק למימון ולסחר בע”מ נ’ מתתיהו, פייד מה (4) 651). 177. בנסיבות בהן התובע לא גילה את כלל מסמכי ההליך המשפטי ולא העיד כל עד מצידה של חברת אורגד ח.ש.ן, הדבר נזקף לחובתו. 178. בנוסף, התובע קיבל מחברת אורגד ח.ש.ן פיצוי בסך של 150 , 000 ₪ במסגרת הסכם הפשרה. 179. אם אכן היה ממש בטענת התובע, כי התנהלות הנתבעת היא בגדר הפרה יסודית שהביאה לכך שהחברה הפחיתה את דמי השכירות תחילה והפסיקה את השכירות בהמשך, הרי שלתובע כלל לא היה מגיע כל פיצוי מהחברה. 180. כך גם לא נימק התובע מדוע הסכים למחול לחברת אורגד ח.ש.ן על סכומים שתבע, כאשר בתביעתו טען כי טענותיה של החברה הן ייחסרות בסיסי, יימלאכותיותיי ו- “מופרכות”, ומדובר בחברה שמנעה ממנו דוחות חשבונאיים המלמדים כי לא הייתה פגיעה בפדיון. 181. לאור כל האמור, אני קובעת כי התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח כי הנתבעת אחראית לנזק שנגרם לו ואף לא הוכיח את היקף הנזק הנטען.
11
12
43
14
15
16
ו1
18
20
ט-2 השבה של הסכומים ששולמו על ידי התובע לרשות המקומית, לחברת החשמל ולתאגיד המים
31 מתוך 36
בית משפט לענייני משפחה בנצרת

תמ”ש 3915 – 05 – 15 י’ נ’ ב’

תמ”ש 44518 – 03 – 16
1
ר
ש
ר
6

U O תdo N

המקרקעין לשעון דיגיטלי, בהתאם לדרישות תאגיד המים, בסך של 2770 . צורפה חשבונית של תאגיד מעיינות העמקים מיום 9 . 9 . 15 . 191. הנתבעת דוחה דרישת תשלום זו לתאגיד המים, משלא הוכיח לטענתה כי תשלום זה קשור בכלל עם המזנון. בנוסף, לטענתה דרישת תשלום זו, הגיעה אליה לראשונה רק במסגרת התביעה, כדי לייצר עילות תביעה נגדה, ובמטרה להבאיש את שמה כמי שמתחמקת מתשלום חובות. 192. כפי שנלמד מהקבלה שילם התובע סכום של 8310 ₪ לתאגיד מעיינות העמקים עבור אגרת מים. לא צורפה כל ראיה הקושרת חיוב זה למזנון. לא צורפה כל ראייה ששני העסקים האחרים שבבעלות התובע במתחם (המסעדה והחומוסיה) שלמו את חלקם היחסי בחיוב. 193. לפיכך בגין חיוב זה תחויב הנתבעת בגין חלקה היחסי אך ורק אם תוצג אסמכתא הקושרת את ההוצאה הנייל לפעילות המזנון. משלא הוצגה בהליך לא אשית כל חיוב על הנתבעת. 194. בנסיבות אלה אני מורה לנתבעת להשיב לתובע: סך של 1598 . 30 ₪ בתוספת סך של 340 . 70 ₪, ששולמו ע”י התובע לעיריית יוקנעם, שהם נושאים הפרשי ריבית והצמדה מימים 25 . 4 . 13 ו- 17 . 7 . 13 בהתאמה. וכן סך של 2198 ₪ ששולמו ע”י התובע לחברת החשמל בתוספת הפרשי ריבית והצמדה מיום 21 . 8 . 13 .
9 10
11
12 13
16
17
18
21

ט-3 תשלום סך של 300 ₪ לחודש עבור הוצאות אחזקה וניהול הרכוש המשותף 195. לטענת התובע, הרכוש המשותף לנכסים שבבעלותו במתחם תחנת הדלק המושכרים לצדדים שלישיים, מחייב תחזוקה שוטפת. בהיותו הבעלים, הוא אחראי על הטיפול השוטף באחזקת המבנים והרכוש המשותף. 196. כך למשל, ביצע את פעולות התחזוקה הבאות: 33 מתוך 36
24
בית משפט לענייני משפחה בנצרת

תמ”ש 3915 – 05 – 15 י’ נ’ ב’

תמ”ש 44518 – 03 – 16
1
3

204. חובתה של הנתבעת לשאת בהוצאות אלה נובעת גם מכוח הוראות חוק המקרקעין, דיני החוזים ודיני עשיית עושר. 205. התובע מצדו צירף לתצהירו קומץ קבלות של מאות שקלים בלבד. כך למשל צורפו מספר חשבוניות בגין רכישת חומרים והעתק חשבוניות של הדפסת שלטים. 206. לא צורפה כל ראייה שבעלי שני העסקים הנוספים במתחם נדרשו לשאת בחלקם היחסי בהוצאות הנטענות. 207. התובע לא הציג כל ראיה שיש בה כדי לתמוך בדרישתו לתשלום חודשי של 300 ₪ לחודש החל משנת 2013, ואף להודאתו מדובר בהערכה בלבד. 208. לא הוצגו כל אסמכתאות על הסכומים הנתבעים, על מנת לאפשר לנתבעת להתמודד עם כל הוצאה והוצאה. 209. בנסיבות אלה, אינני מוצאת לנכון להשית כל חיוב עבר על הנתבעת. 210. עם זאת, כפי שהציעה הנתבעת, וכפי שמתחייב על פי דין, אני מורה כי כל הוצאה בגין מערכות משותפות במתחם ישולמו ע”י כל כלל המחזיקים בחלקים שווים וכנגד אסמכתא על ההוצאה בפועל.
8
10
13
14
15
16
אחרית דבר
20

211. התביעה לפינוי וסילוק יד נדחית. 212. התובעת בעלת זכות בלתי הדירה להפעלת המזנון לכל ימי חייה. 213. שאר הסעדים הוכרעו כמפורט בפסק הדין. 214. התובע יישא בהוצאות הנתבעת לרבות שכייט עוייד בסכום של 20 , 000 ₪ אשר ישולמו תוך 60 יום ממתן פסק הדין ולא יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מתום המועד שנקבע לתשלומם. מתירה לתובע לקזז מסכום ההוצאות שנפסקו לחובתו את הסכומים בהם חוייבה הנתבעת להשיב לו.
22
23 24
25
35 מתוך 36
בית משפט לענייני משפחה בנצרת

תמ”ש 3915 – 05 – 15 י’ נ’ ב’

תמ”ש 44518 – 03 – 16
1 2

23. עלי להכריע האם ההרשאה שניתנה לנתבעת על ידי האב (הוריה) להפעיל את המזנון היא הדירה או בלתי הדירה, והאם נשמרת לנתבעת זכות כנגד אחיה שקיבל במתנה את כל החנויות במתחם. 24. וככל שהוכח קיומה של זכות לרישיון בלתי הדיר, מהם גבולותיה.
ה. ההיבט המשפטי של רשות במקרקעין
9 10 11 12 13 14 15
16

25. ככלל רשות במקרקעין אינה מותנית בהסכם מפורש, ודי שניתן יהיה להסיק מהתנהגות בעלי המקרקעין כי הסכימו בדיעבד לשימוש של אחר ברכושם. 26. הרישיון במקרקעין מבוסס על תורת ההשתק (Estoppel) שפותחה בדיני היושר האנגליים. השתק מונע מבעל זכות במקרקעין (או לצורך העניין יורשיו) לחזור בו מן ההרשאה שנתן לאחר לשימוש במקרקעין, אם המורשה הסתמך על ההרשאה בתום-לב ובאופן סביר, ושינה עקב כך את מצבו לרעה, על-ידי השקעות שהשקיע במקרקעין מתוך ציפייה שיצרה אצלו ההרשאה להמשך קיומה של הרשות להשתמש בהם, כל עוד הוא רוצה בכך. עם זאת, לנוכח שיקולי הצדק שביסוד השתק, הפעלת הכלל היא גמישה ולבית-המשפט ניתן שיקול-דעת בקביעת הסעדים – אם רשות שימוש במקרקעין ללא הגבלה ואם פיצויים – על-פי נסיבות המקרה הקונקרטי. י 27. על דרך הכלל, על מנת שהרשות תהא בלתי הדירה ובלתי ניתנת לביטול תידרש הסכמה מפורשת מצד בעל הקניין לכך. הסקתה של רשות בלתי הדירה מכללא ומכוח הנסיבות בלבד תעשה מתוך מישנה זהירות, שהרי משמעותה היא שלילת אפשרותם של הבעלים לממש את זכותם הקניינית. על אף האמור, הובהר בפסיקה כי לעיתים תוכר אף רשות שניתנה ללא תמורה כרשות בלתי הדירה, וזאת כאשר עקרונות הצדק ותום הלב דורשים ומחייבים זאת וכאשר ברי כי הנסיבות יצרו הסתמכות צפויה, הגיונית ולגיטימית של מקבל הרשות,
17
19
21 22 23 24 25
5 מתוך 36
בית משפט לענייני משפחה בנצרת

תמ”ש 3915 – 05 – 15 י’ נ’ ב’

תמ”ש 44518 – 03 – 16
הבעת התנגדות ברורה של מנהל מקרקעי ישראל, בשונה מתיקי משפחה בהם מדובר באדמה פרטית כאשר בן המשפחה נמצא בנכס מתוך הסכמה מדעת של בעל הזכות במקרקעין, וזכות הרישיון עצמה יונקת את כוחה ומהותה ממבחני
1 2

תום לב וצדק. 32. על השאלה אם המדובר ברשות הדירה או בלתי הדירה יש להשיב לאחר בחינת נסיבותיו המיוחדות של כל מקרה.
5
(. הכרעה
ו-1
האם ההורים העניקו לנתבעת רשיון בלתי הדיר במזנון
11 12 13 14 15

33. הנתבעת הצהירה כי בשנת 2000 לערך העניקו לה הוריה, מי שהיו בעלי הנכס, זכות להפעיל מזנון לכל ימי חייה, לצרכי פרנסתה ופרנסת משפחתה. 34. הנתבעת צרפה תצהירים שערכו הוריה כבר בחודש נובמבר 2014, עת החל התובע, לגרסתה, להעלות נגדה טענות ודרישות לפנות את המזנון, למעלה משנה לאחר שהזכויות במקרקעין הוענקו לתובע במתנה על ידי אביו, וכחצי שנה לפני שהוגשה התביעה. 35. בתצהירו, מצהיר האב כדלקמן: ייהריני להצהיר, כי בהיותי מבעליו של הנכס….הענקתי לפני כ- 15 שנים, לבתי ס’ ב’ זכות להפעיל מזנון בנכס, לכל ימי חייה, ללא כל תמורה. באישורי ובהסכמתי, סי השקיעה כספים רבים במזנון, אשר שימש לפרנסתה ולפרנסת שני ילדיה. בשנת 2013 העברתי את זכויותיי בנכס הנייל לבני אי ללא תמורה. בני אי ידע כי לס’ אחותו יש זכות להפעיל את המזנון לכל ימי חייה, והיה ברור לו שאני מעניק לו את הנכס יחד עם הרשות שהענקתי לס’ להפעיל במקום מזנון”. תצהיר דומה הוגש גם על ידי האם.
17 18
20
21
22
23
24
25
26
7 מתוך 36
בית משפט לענייני משפחה בנצרת

תמ”ש 3915 – 05 – 15 י’ נ’ ב’

תמ”ש 44518 – 03 – 16
1
6
8 9
12

את המסעדה והחומוס. חשבנו שהוא בן אדם וניתן לו וגם לבת שלי וכל יום יש בלגאן…” (עמ’ 10 ש’ 35). 40. התובע מבסס את תביעתו על כך שמעולם לא נאמר לו ע”י הוריו כי לאחותו זכות שימוש וחזקה במזנון לכל ימי חייה. התובע העיד כי אביו אמר לו ייתעשה מה שאתה רוצהיי עם המזנון של אחותו. ייש. כשאתה מקבל את הנכס מאבא שלך אתה שואל אותו מה אני עושה עם החנות של סי! ת. בחיים לא אמר לי שיש משהו שתתחשב בו. הכל שלך. הוא לא אמר לי דבר לגבי ס’. הוא אמר לי תעשה מה שאתה רוצה. הוא אמר כל זה שלך. כל החיים”. (עמי 7 ש’ 24 – 26). ש. כולל תפנה אותה? ת. הוא לא אמר לי דבר כזה. הוא אמר ברגע שזה יהיה שלך תעשה מה שאתה רוצהיי (שי 30 – 31 ). 41. הנתבעת העידה כי אביה נתן לה הרשאה לפעול במזנון לפני 15 -17 שנה ייהוא אמר זה שלך. את צריכה להתפרנס לך ולילדים” (עמ’ 14 ש’ 13 – 32 ). ובהמשך יהוא אמר תעבדי זה שלך. אני לא יודעת מה לו הוא אמר. הוא אמר לי זאת הפרנסה שלך לכל החיים” (עמ’ 15 שי 10 – 11 ). 42. הגרוש של הנתבעת העיד כי ייאמר זה הפרנסה של הילדה שלי, נתן לנו את הקיוסק במתנה זה היה בין 98 – 99 ” (עמ’ 20 ש’ 10 – 11 ). 43. ההורים העידו שלא בנוכחות ילדיהם. התובע ביקש למנוע את עדויותיהם של הוריו, ובפתח הדיון מיום 25 . 9 . 17 ביקש למחוק את תצהיריהם של ההורים, לאחר שאלה בחרו שלא להתייצב לדיון. בהחלטה שיצאה תחת ידי במעמד הדיון דחיתי את בקשתו, וציינתי כי ייההורים מהווים עדי מפתח בתיק ועדותם חשובה לצורך גילוי חקר האמת”י, וכדי להבטיח את שמיעת עדותם נדרשתי להוציא צווי הבאה כנגדם.
14
15 16
הו
וס
5 . 9 . 17
תצהיריך
21
22
23 24
25
9 מתוך 36

לחזור למשהו ספיציפי?

פורטל פסקי הדין בישראל

פורטל פסקי הדין בישראל

פורטל פסקי הדין של ישראל - מקום אחד לכל פס"ד של בתי המשפט הישראלי והמחוזות השונים

השאר תגובה

רוצים לקבל עדכון לגבי פסקי דין חדשים שעולים לאתר?

בשליחה הינך מאשר שאנו יכולים לשלוח לך מידע שיווקי / פרסומי

המעורבים בפסק הדין 

באיזה תאריך פסק הדין פורסם?

מהו זמן פרסום פסק הדין?

error: תוכן זה מוגן !!