“י)

בית משפט לענייני משפחה בת’ – יפו תמ”ש 35666 – 09 – 13 , תמ”ש 11273 – 05 – 14
עותק לפרסום
בפני
כב’ השופטת ורד שביט פינקלשטיין
התובעים:
1. א’ מי 2. כ’ ב’ 3. א’ מי 4. ס’ מי
ע”י עו”ד רון טורקלטאוב ואח’
נגד
הנתבע:
ד’ מי
ע”י עוייד עידן מרום ואח’
1.
פסק דין מונחות לפני שתי תביעות שהגישו ארבעה אחים ואחיות כנגד אחיהם – הנתבע (להלן: “הצדדים”), כדלקמן:
1
4 5

א. תביעה למתן פסק דין הצהרתי להורות על ביטול עסקאות מתנה שערכה אמם המנוחה של הצדדים ביום 30 . 12 . 08 להעברת הזכויות בדירת מגורים ב — (להלן: יידירת המגורים”י) ובדירה נוספת שנרכשה ביום 24 . 9 . 07 ב… (להלן: ייהדירה להשקעהיי) – לידי הנתבע. לטענת התובעים העברות אלו נעשו בהעדר גמירות דעת של המנוחה וכתוצאה מהשפעה בלתי הוגנת של הנתבע עליה תוך ניצול מצבה הבריאותי והתלות של המנוחה בו (להלן: “התביעה לביטול עסקאות המתנה, תמ”ש 35666 – 09 – 13 “י).
6
7

ב. תביעה להשבת כספים בסך 800 , 000 ₪ אשר לטענת התובעים גזל הנתבע שלא כדין מכספי המסעדה ומחשבון הבנק של המנוחה, בעודה בחיים. יצוין, כי תחילה הגישו התובעים את תביעתם על סך 100 , 000 ₪ ולאחר מכן הגדילו את הסעד הכספי לסך 800 , 000 ₪, כפי שיפורט להלן (להלן : ייהתביעה הכספית, תמ”ש 11273 – 05 – 14 יי).
10 11
12
.2
14 15
בקליפת האגוז וטרם נדון בהרחבה בטענות הצדדים, יצוין כי לטענת התובעים, הנתבע גזל במשך שנים את כל רכושה של המנוחה לרבות הדירות נשוא התביעה וכן כספיה, תוך ניצול מצבה של המנוחה והיותה תלויה בו מבחינה פיזית, כלכלית ונפשית, ובכך הביא הלכה למעשה לריקון צוואתה האחרונה של המנוחה מכל תוכן, עד כי לא נותר לתובעים דבר. מנגד, לטענת הנתבע, העברת הדירות במתנה לידיו נעשתה מתוך אהבה של אם לבנה והכרת תודה על הטיפול המסור בה בערוב ימיה כאשר יתר ילדיה התנהגו אליה בצורה מחפירה. כן לטענת הנתבע, כספי המנוחה שימשו אותה לרכישת הדירה להשקעה וכן לסיפוק מלוא צרכיה ורווחתה עד למועד פטירתה.
16 17
18 19
1 מתוך 45
2-44

בית משפט לענייני משפחה בת’ – יפו תמ”ש 35666 – 09 – 13 , תמ”ש 11273 – 05 – 14
עותק לפרסום
1

ט. אילו התובעים היו טורחים להתעניין במצבה הכלכלי של אמם המנוחה, לייעץ לה ולסייע לה בעת הצורך, הרי שכל האמור כבר היה ידוע להם לפני שנים, ולא רק לאחר פטירתה והם לבטח לא היו מתפלאים מכך שהאם לא הותירה להם דבר.
2
5 6 7

י. התובעים לא הצליחו להוכיח דבר בנוגע לטענת הגזל של הכספים. התובעים בחרו שלא לבקש תיעוד מהנתבע ולא לאסוף עדויות וממצאים אודות רווחי המסעדה, אודות עלויות מחייתה של המנוחה ואודות מקורות הכנסתה וערכו את תצהיריהם מבלי לפרט את הנתונים הנחוצים להוכחת תביעתם ובלי לצרף בדל ראיה התומכת בטענותיהם ובמקום זאת, ניסו לטעון, כי אין הסבר לרכוש ולנכסים שצבר הנתבע בחייו ועל כן חזקה שגזל כספים מאמו. הנתבע צירף דו”חות הכנסות והוצאות של המסעדה ותדפיסי חישוב מס הכנסה של המנוחה בכדי להדגים כי לא היה מה לגזול מרווחי המסעדה, אולם התובעים לא נקפו אצבע בכדי לברר את הנתונים הדרושים לביסוס תביעתם. גם לאחר שהתובעים ליקטו דפי חשבון בנק של המנוחה ושל הנתבע, באמצעות צווי גילוי מסמכים, לא הצליחו להסביר, כל שכן להוכיח את סכומי התביעה שנזכרו בתצהיריהם.
9 10 11
13
14
15 16

יא. אף לאחר שהנתבע הגיש תצהיר משלים אשר פירט ביסודיות כיצד חסך כספים לאורך כל חייו, מה היו מקורות הכנסתו וכיצד הצטברו בידיו כספים במשך למעלה מ- ובכ 20 שנים, נמנעו התובעים מלחקור את הנתבע אודות האמור בתצהירו המשלים, ועל כן הימנעות זאת מהווה אימוץ של מלוא טענות הנתבע. על אף שהיו בידי התובעים מגוון כלים ואמצעים לבסס את טענתם לגזל כספי רווחי המסעדה ובכלל כך, לבצע בדיקה דקדקנית של היקף פעילות המסעדה באמצעות חוקר פרטי בכדי לוודא את הכנסותיה, לאסוף מידע מספקי חומרי גלם ונותני שירות למסעדה, לזמן לעדות עובדים של המסעדה בכדי ללמוד על היקף פעילותה ולעתור לצווי גילוי מסמכים מצדדים שלישיים, כגון: בנקים או מקורות אחרים שיכולים להעיד על ייגזליי לא עשו כן התובעים ומשכך לא הוכיחו את תביעתם ולא סתרו את טענות הנתבע. על כן, יש לדחות את שתי התביעות שהגישו התובעים ולחייבם בהוצאות.
17
18 19
20
כללי:
51.
כאמור, לטענת התובעים, הנתבע גזל הן את דירותיה והן את כספה של המנוחה כאשר תוצאת מצב דברים זה היא שצוואתה של המנוחה (שקוימה מבחינה משפטית) רוקנה מכל תוכן ממשי וכי הלכה למעשה לא נותר לתובעים דבר מעזבונם של הוריהם המנוחים.
24
52.
26
בענייננו, יש לבחון טענת התובעים לביטול עסקאות המתנה בהעדר גמירות הדעת הנדרשת לביצוען ובשל קיומה של השפעה בלתי הוגנת של הנתבע על המנוחה וכן יש להידרש לטענות התובעים להשבת כספי המנוחה בסך 800 , 000 ₪ שניטלו שלא כדין (כך לטענתם) על ידי הנתבע.
התביעה לביטול עסקאות המתנה:
53.
30 31

כידוע, על הסכם מתנה חלות שתי מערכות דינים זו לצד זו: מערכת הדינים המיוחדת הקבועה בחוק המתנה, תשכ”ח – 1968 ומערכת הדינים הכללית של דיני החוזים בנושאים שלא הוסדרו על ידי חוק המתנה כגון ייאופן קשירת חוזה, בטלותו והזכות לבטלויי (ע”א 173 / 72 גנאיים ואח’ נ’ גנאיים פייד כז (1) 414, 420 וכן מי אי ראבילו חוק המתנה, תשכ”ח – 1968, מהדורה שנייה, עמ’ 30). 11 מתוך 45
32
33

בית משפט לענייני משפחה בת’ – יפו 11273 – 05 – 14
תמ”ש

35666 – 09 – 13 , תמ”ש
עותק לפרסום
3
.57

גילויה החיצוני של כוונת המתקשר. אלא שבחוזה מתנה יש להכיר בציפיותיו של מקבל המתנה כלגיטימיות רק כאשר הנסיבות והתנהגות הצדדים מצביעות בצורה ברורה וחד משמעית על כוונתו של המעניק להתקשר בחוזהיי (עייא 6296 / 05 פנינה כהן נ’ עזבון המנוחה בקשי כתון זייל (פורסם במאגרים, 8 . 5 . 07 ). בית המשפט עמד על חשיבותה של עריכת בדיקה דקדקנית באשר לקיומה של גמירת הדעת של נותן המתנה (ע”א 7051 / 93 האפוטרופוס הכללי נ’ איתן גולדברג (פורסם במאגרים, 20 . 07 . 1995 ) וקבע: ייאכן בהיות המתנה חוזה חד צדדי, ובפרט כאשר המדובר במתנה במקרקעין חייבת להיות הבדיקה לגבי גמירת דעתו של הנותן קפדנית במיוחד”.
6 7
58.

בעמ”ש (ת”א) 12174 – 10 – 11 פלונית נ’ עזבון המנוחה ד.ל. זייל (פורסם במאגרים, ביום 26 . 01 . 14 ) (להלן : ייעניין פלוניתיי) נאמרו הדברים הבאים: יישומה על בית המשפט לבחון בקפדנות יתירה מקרים כגון אלה, בהם מוחתם אדם קשיש על שטר מתנה לפיו הוא מקנה לאחר את הבעלות בדירת מגוריו ואף שולל מעצמו את אפשרות החרטה. הדברים יפים במיוחד כאשר ניכרת לעין מעורבות גלויה ופעילה של מקבל המתנה, בכל הנוגע להחתמה על מסמכי המתנה, כמו בענייננו. במקרה כזה, החשש מפני השפעה בלתי הוגנת מצדיו של מקבל המתנה על רצונו האמיתי של הקשיש, כמו גם החשש מפני העדר גמירת הדעת מצידו של נותן המתנה, מקבל משנה תוקף”.
9 10 11 12
מן הכלל אל הפרט, לענייננו:
.59
1T
18
19
20
21
במקרה דנן, הגם שבעת עריכת עסקאות המתנה לא הוכח כי למנוחה היתה בעיה קוגניטיבית (הגם שמצבה הבריאותי והפיזי היה רעוע ביותר) ולאחר בחינת נסיבות ביצוע עסקאות המתנה בפריזמה הצרה ניתן היה אולי להתרשם כי המנוחה גילתה דעתה להעניק לנתבע את שתי דירותיה במתנה, לא ניתן להתעלם בענייננו מקיומן של סתירות, תמיהות ותהיות רבות שיש בהם כדי לעורר ספקות ממשיים אודות גמירות דעתה של המנוחה לבצע את עסקאות המתנה. בענייננו, לא ניתן להתעלם מכך שעסקאות המתנה יישקולותיי במהותן לביטול סעיפים משמעותיים ביותר ובעלי תוכן ממשי בצוואתה האחרונה של המנוחה, צוואה שנערכה אך שנה לפני עריכת עסקאות המתנה וספק רב אם לנוכח מצבה הרפואי והנפשי של המנוחה, העדר יכולתה לקרוא ולכתוב, היותה מושפעת בענייני צוואות ושאר נסיבות המקרה – הבינה באופן הנדרש וכדבעי את מהותן של עסקאות המתנה, טיבן והשלכותיהן המשפטיות לרבות על צוואתה האחרונה, והכל כמפורט להלן.
23
24 25
מצבה הבריאותי, הפיזי והנפשי של המנוחה לעת עריכת עסקאות המתנה:
60.
28 29
30
31

בענייננו, לא ניתן להתעלם ממצבה הפיזי והנפשי של המנוחה לעת עריכת עסקאות המתנה. בשנת 2001 חלתה המנוחה בסרטן הדם והחל משנת 2003 ועד למועד פטירתה, המנוחה לא היתה עצמאית, נזקקה למטפלת וכמעט ולא יצאה מפתח ביתה, אלא לצורך טיפול רפואי, ביקורי רופאים ובדיקות. גם כאשר נזקקה המנוחה לצאת, הנתבע הוא זה שדאג להסעתה. כן הוכח כי המנוחה היתה תלויה בנתבע מבחינה פיזית, כלכלית ונפשית והנתבע לקח חלק נכבד בניהול כספיה ובניהול המסעדה שהיתה בבעלות המנוחים, ועניין זה יפורט בהרחבה בהמשך. כמו כן, המנוחה לא ידעה קרוא וכתוב, דבר שיצר תלות נוספת בסובבים אותה ובפרט בנתבע. 13 מתוך 45
32
33

בית משפט לענייני משפחה בת’ – יפו 11273 – 05 – 14
תמ”ש

35666 – 09 – 13 , תמ”ש
עותק לפרסום
.64

1 2 ה 3
מעדותה של עוייד ה’ עולה, כי המנוחה היתה במשרדה פעם אחת בלבד לצורך החתימה על מסמכי המתנה. כן מעדותה עולה, כי לא ראתה שקיימת בעיה כלשהי עם המנוחה וכי היא הסבירה לה את משמעות העסקה. כאשר עוייד ה’ נשאלה בעדותה, האם הנתבע נכח בחדר בעת החתימה, השיבה כי הנתבע אכן הגיע עם המנוחה לפגישה, אולם היא לא זוכרת אם הוא נשאר בחדר, הגם שהוא הסיע את המנוחה והחזיר אותה. כן ציינה עוייד ה’, כי ההתקשרות עם המנוחה נעשתה באמצעות הנתבע. כאשר עוייד הי נשאלה, האם היא זוכרת שהמנוחה לא ידעה קרוא וכתוב, השיבה יילא זוכרתיי למרות שבהמשך עדותה טענה שיש לה זיכרון צילומי וטענה שהקריאה למנוחה או הסבירה לה את משמעות העסקה.
4
6 7
.65
9 10 11
12
בהקשר זה יש לציין כי עדותה של עוייד הי ניתנה בשנת 2016, היינו בחלוף כ- 8 שנים ממועד עריכת עסקאות המתנה, ועל חלק מהשאלות ענתה שהיא אינה זוכרת. כאמור, כאשר נשאלה האם הנתבע נכח בחדר, לא ידעה לומר בוודאות האם נכח או לא וזאת למרות שלדבריה העברת שתי הדירות במתנה מהווה עסקה שכמעט שקולה לצוואה (עמ’ 67 לפרוט’, ש’ 18) וכידוע, יש פגם מהותי בכך שהנהנה נוכח בעת עריכת הצוואה לטובתו שיש בו כדי להביא לביטול הצוואה. כן כשנשאלה האם לצורך ביצוע העסקה נקבעה פגישה מבעוד מועד כאשר המסמכים כבר מוכנים, השיבה: “אתה לא מצפה שאני אזכור מה היה לפני 7 , 8 שנים, או מה לבשו או לא לבשויי (עמי 66, שי 32). אולם כאמור בתחילת עדותה (עמ’ ,63 שי 17) כשנשאלה מה היא יכולה לספר לבית המשפט על העסקה, השיבה: “יש לי זיכרון צילומי, אני יכולה להגיד משהו שלא קשור לעניין. אני זוכרת שמדובר באישה לא גבוהה, חייכנית, שנתנה מרשם לקציצות בשר. היתה לה מסעדת צהריים, היא דיברה איתי הרבה, הסברתי לה והיא חתמהיי.
13
14 15 16
18 19
20
21

א אומנם, ייתכן כי באותו יום, בו היתה המנוחה אצל עוייד הי, היא התרשמה מהמנוחה באותו פרק זמן קצר שהיתה אצלה כי אכן בכוונתה להעביר את הדירות לנתבע בלבד. עם זאת, לא ניתן לבחון גמירות דעת זורק באותה נקודה ספציפית בה המנוחה היתה אצל עוייד, כאשר ייתכן שהנתבע שוהה עמה בחדר או לכל הפחות ממתין מחוץ לחדרה של עוייד, כאשר אין חולק כי הנתבע הוא זה שיזם את ההתקשרות עם עוייד הי, תיאם מועד לפגישה, הסיע את המנוחה והחזיר אותה וכאשר באותו יום גם הנתבע עצמו חתם על מסמכים לצורך טיפול בהעברת הדירות אליו (בנוגע לשאלת התשלום, עוייד לא ידעה להשיב אם הנתבע שילם ולא הביאה לדיון את חשבונית התשלום). גמירות דעת זו, כפי שהצטיירה בעיני עוייד הי, במהלך אותה פגישה בודדה בה נכחה במשרדה, אינה יכולה לשקף את גמירות הדעת האמיתית של המנוחה, במנותק מכלל הראיות והנסיבות והרקע שקדם לקבלת השירות אצלה. יפים בעניין זה דברים שנאמרו בעמ”ש 12174 – 10 – 11 בעניין פלונית, לעיל:
24 25
26
28
29 30 31 32

יאכן, אין להתעלם מכך שעוייד וינברג העידה כי לפי התרשמותה, הענקת המתנה היתה רצונה האמיתי והחופשי של המנוחה, אך מה שקובע לעניין זה איננו עדותה, אלא ההתרשמות של בית המשפט קמא מכלל הראיות והנסיבות. בסופו של דבר, עורך דין ששרותיו נשכרים לצורך שרות ספציפי, ואין לו היכרות של ממש עם הנפשות הפועלות או עם כלל הנסיבות והרקע של קבלת השרות, רואה את הדברים דרך פריזמה מאוד צרה שאינה ביקורתית, מה גם שבאופן טבעי יש לו נטיה להכשיר בדיעבד את הפעולה המשפטית שביצע עבור לקוחותיו. והרי נדרשת מידת חסידות בלתי מבוטלת מצידו של עורך דין על מנת שיודה כי החתים אדם קשיש על שטר מתנה למרות שהיה לו ספק שאכן מדובר ברצונו האמיתי של אותו אדם. מכל מקום, התמונה בשלמותה, על שלל גווניה, מתגלה בדרך כלל רק במהלך שמיעת הראיות, כאשר בפני הערכאה הדיונית מונח 15 מתוך 45
33
34 35 36
2-44

בית משפט לענייני משפחה בתי – יפו 11273 – 05 – 14
תמ”ש

35666 – 09 – 13 , תמ”ש
עותק לפרסום
1 2 3 4
6 7

נראה כי דווקא הנתבע היה יימסודרי ביותר מבין האחים שכן שנה בלבד לפני העברת הדירות במתנה, רכש הנתבע דירת גג בג’י בסכום של 1 , 568 , 000 , 2 כאשר בבעלותו כבר דירת מגורים נוספת בתי ולכל פחות לא ניתן לומר שהנתבע ייאינו מסודריי ביחס לתובעים האחרים. רביעית, אמירה זו עומדת בסתירה לתצהיר המשלים שהגיש הנתבע, במסגרתו פירט כיצד הצליח לצבור כספים רבים במהלך השנים, כך שמאז שחרורו מהצבא ועד לשנת 2000 במשך כתשע שנים חסך לכל הפחות סך של 324 , 000 ₪ וזאת בנוסף לכספים שלטענתו הוריו חסכו עבורו בילדותו. כן פירט הנתבע כיצד המשיך לחסוך כספים, כאשר חלק מהכספים ניתנו לו ולאחיו במהלך השנים ע”י המנוח במטבע דולרי במזומן, כך שעד שנת 2000 חסך כבר כ- 400 , 000 ₪ (ס’ 3 . 3. לתצהיר) ועד פטירת המנוחה הצטברו בידיו סכומים בסך של 1 , 616 , 500 ₪ ממקורות שונים. כן פירט הנתבע את הרכבים שהוא ואשתו רכשו והחזיקו לאורך השנים האחרונות: רכבים יקרים שנהגו להחליף מדי שנה או שנתיים ובנוסף לכך גם אופנוע. כן טען הנתבע, כי בשנת 2000 המנוחה העניקה לו סך של $ 100 , 000 לצורך רכישת דירת הנתבע בתייא (ס’ 7 . 2 לתצהירו) ובשנת 2008 סייעה לו המנוחה בסכום נוסף של $ 100 , 000 לערך לצורך רכישת דירה נוספת בגי, שנרכשה בסכום כולל של $ 400 , 000 (ס’ 7 . 3 לתצהירו). אם כן, כיצד ניתן לומר שבעת העברת הדירות במתנה, בשנת 2008, לא היה הנתבע מסודר כלכלית, כאשר באותה השנה הנתבע קיבל מהמנוחה סכומים נכבדים לצורך רכישת דירה נוספת בבעלותו!. זאת ועוד, מאחר והמנוחה סייעה לנתבע בכספים משמעותים בסך של מאות אלפי ₪ לרכישת דירותיו, לא ניתן לומר, כי המנוחה לא ידעה אודות מצבו הכלכלי האמיתי של הנתבע עת אמרה את הדברים לעוייד ה’. בנסיבות אלו, לנוכח אי ההתאמה בין דברים שאמרה המנוחה לעוייד הי לבין המציאות כפי שהיתה בפועל, בנוגע לסיבת העברת הדירות במתנה, עולים ספקות אודות גמירות דעתה של המנוחה להעביר את דירותיה במתנה לנתבע.

9 10 י 11 12
13 14 15
16
17
18 19
20
21
22 23
25
0
.69
27

במאמר מוסגר, יצוין, כי אמירה זו של המנוחה לעוייד הי לפיה כביכול כל ילדיה האחרים מסודרים לא פורטה בתצהירו של הנתבע, בו נכתב כי הסיבה להעברת הדירות במתנה היא יחסם המזלזל של יתר האחים למנוחה בלבד (ס’ 63 לתצהירו). לאחר עדותה של עוייד הי, הוסיף הנתבע טעם זה לסיכומיו. עם זאת, מאחר שמדובר בנימוק שלא נרשם מפיו של הנתבע מלכתחילה ומשהוכח כי נימוק זה אינו נכון עובדתית, יוצר הדבר חוסר בהירות באשר לגמירות דעתה של המנוחה ואף מחזק את המסקנה כי לא היתה לה כל סיבה עניינית להעברת הדירות במתנה לנתבע. זאת ועוד, ספק בעיניי אם המנוחה כאדם שלא ידע קרוא וכתוב, הבינה את המשמעות המשפטית של עסקאות המתנה, בהתחשב בכך, שהמנוחה ערכה שתי צוואות קודמות במסגרתן הורישה את הדירות לתובעים בלבד וכאשר צוואתה האחרונה לא בוטלה מעולם. אף הנתבע ציין בסעיף 80 לתצהירו, כי כאשר הציג בפני אחיו במהלך השבעה את צוואתה האחרונה של המנוחה, לא הבין התובע 4, כיצד המנוחה העבירה לנתבע את הזכויות בדירות אם הן מופיעות בצוואה זו. ללמדך, כי אדם מן היישוב לא בהכרח מבין את המשמעות של ייגריעת נכסים מהעיזבון” באמצעות עסקאות מתנה כאשר במקביל קיימת צוואה תקפה, הכוללת את אותם נכסים ומורישה אותם לתובעים. על כן, ספק אם המנוחה הבינה כי ניתן לרוקן צוואתה האחרונה מכל תוכן, לאו דווקא באמצעות עריכת צוואה חדשה, אלא באמצעות העברת הנכסים בעוד המוריש בחיים ומכל מקום היה צריך להסביר למנוחה באופן מפורש את
28
29
31
32
33 34 35
17 מתוך 45
בית משפט לענייני משפחה בת’ – יפו

תמ”ש 35666 – 09 – 13 , תמ”ש 11273 – 05 – 14
עותק לפרסום
במבחן המיני מנטל, הכולל שאלות של קרוא וכתוב, לרבות איות המילה “שולחןיי מהסוף להתחלה, בעוד שהמנוחה כלל אינה יודעת קרוא וכתוב? ברי כי תוצאה זו אינה יכולה להתקבל בעניינה של המנוחה. יוער, כי אין בכך כדי להעיד על מצבה הקוגנטיבי של המנוחה, אולם בהחלט יש בכך כדי להעלות ספקות אודות תקינות חוות הדעת הרפואית וייתכן אף על הניסיון להציג כוונה וגמירת דעת בדיעבד, באמצעות חוות הדעת שבלשון המעטה אינה תואמת את מצבה הבריאותי של המנוחה.
1 2 3 4
74.

בישיבת ההוכחות מיום 4 . 2 . 16 אישר דייר אי כי במסגרת הבדיקה לקח בחשבון שהמנוחה ידעה לקרוא ולכתוב וזאת למרות שאין חולק בין הצדדים, כי המנוחה לא ידעה קרוא וכתוב ואף ידוע שעל צוואתה הראשונה חתמה המנוחה באמצעות טביעת אצבע. כשנשאל על כך, השיב:
ייש.
9
10
11
12
14
15
16
17
18
21
&
24
& &

תמוה בפני שאתה מסמן אחד ליד הבדיקה של המינימנטל שדורשת כתיבת משפט כשהגברת בחייה לא יודעת לכתוב בעברית. איפה מה שהיא כתבה למה לא שמרת כמו ששמרת מסמכים אחרים? היא ענתה על כל השאלות ששאלתי. אני לא יכול לזכור איך זה היה אבל אם כתבתי שהיא כתבה משהו אז היא כתבה. ש. אם תראה לי מסמך אחד שאי פעם היא כתבה בחייה … ת. אם כתבתי שהיא כתבה היא כתבה. לשאלת בית המשפט ש. יש פה שאלה נוספת לגבי העתקה של שני חומשים הפוכים חופפים. גם את זה לא צרפת את התשובה שלה למבחן. ת. אני צרפתי מה שהיה לי. המשך החקירה ש. המסמך הזה נסרק לתוך המחשב ! ב- 2008 באסותא לא היה מחשב. אני מחזיק אצלי רק כרטיס חולה, מלבד זה אני לא מחזיק שום דבר. ש. זייא שמרת את המסמכים אבל את העשייה של המבחנים הפיזיים זרקת? לא שמרתי. אני הראיתי את המסקנה, אני כותב את המסקנה של המינימנטל. בד”כ את המינימנטל אני לא מצרף לחוות הדעת. את המסקנה אני כותב בחוות הדעת כי ככה עושים. לשאלת בית המשפט ש. אז אתה מסכים שיש פה משהו חסר ? ת. אני מסכים” (עמ’ 56 לפרוט’ מיום 2 . 02 . 16 , ש’ 9 – 32). בהקשר זה מן ההכרח לציין כי חוות הדעת של דייר אי הינה חוות דעת שנערכה באופן פרטי והוגשה מטעם צד מעוניין, הוא הנתבע, כאשר הנתבע הוא זה שהסיע את המנוחה אליו ותיאם את הפגישה, ועל כן יש להתייחס לחוות דעת בחשדנות רבה בייחוד לאור היותה ימושלמת מדייי ובאופן שאינו עולה בקנה אחד עם המציאות. כן דייר אי העיד כי בחלוף 8 שנים כמעט ואינו זוכר את המקרה, אלא זוכר בדייך מקרים קשים. עוד אין חולק, כי דייר אי לא היה רופאה הקבוע של המנוחה, אלא רופא שהשירות אצלו נעשה באופן פרטי והמנוחה היתה אצלו רק פעם אחת בלבד, ועל כן, בנסיבות אלה לא מצאתי לתת משקל רב לעדותו בדבר הנסיבות בהן נערכה חוות הדעת ואף לתוכנה של חוות הדעת אשר רב הנסתר בה על הגלוי. יצוין, כי הגם שמחוות הדעת עולה כי למנוחה לא היתה בעיה קוגנטיבית, הרי אין זו המחלוקת בענייננו, אלא האם התקיימה במנוחה גמירות הדעת המספקת על מנת לבצע את עסקאות
25
16
21
8
29
.75
31
33
35 36 37 38
19 מתוך 45
בית משפט לענייני משפחה בת’ – יפו
תמ”ש

35666 – 09 – 13 , תמ”ש
11273 – 05 – 14
עותק לפרסום
– ס ה א
kidget
ס ב 30
.79
ס

ייש. תאשרי לי שהפעם הראשונה שידיעתם שהדירות עברו ממנה אל ד’ הייתה אחרי הפטירה? מאשרת. היא לא סיפרה על זה מעולם ? נכון. וד’ לא סיפר לך על זה מעולם! נכון. וגם אשתו של ד’ לא סיפרה לך על זה מעולם! ת. נכון” (עמי 70, שי 9 – 17). הפועל היוצא מכל האמור לעיל הוא כי ליסוד גמירות הדעת של המנוחה בכל הנוגע להעברת הדירות במתנה לידי הנתבע, לא נמצא כל ביטוי נוסף בראיות חיצוניות. מלבד הנתבע אף לא אחד מארבעת ילדיה הנוספים של המנוחה ואף לא אחד מקרוביה ידע על העברת הדירות במתנה לידיו. גם אנשים שהמנוחה היתה קרובה אליהם, כגון המטפלת שהיתה צמודה אליה 24 שעות, שכנה של המנוחה שגר עם אמו מול ביתה של המנוחה וביקר בביתה בתדירות גבוהה ואף סייע לה מעת לעת, מעולם לא שמע על כך שהיא העבירה את שתי דירותיה לנתבע, למרות שטען שהיו בקשר קרוב מאוד. לטענת שכנה של המנוחה, בשיחות עם המנוחה עלה רק עניין המסעדה ועניין הדירות כלל לא עלה. עניין זה תמוה ביותר, כאשר מדובר בפעולה דרסטית ומשמעותית להעברת דירותיה של המנוחה לרבות בית המגורים שלה לנתבע,
10 11 12 13 14
15
16
בעודה בחיים.
.80
18
19
20
21
22
24

כן יש לציין כי מסקירת כל צוואותיה של המנוחה, עולה כי המנוחה מעולם לא הורישה את דירותיה לנתבע: בצוואתה הראשונה משנת 2003 הורישה את המנוחה את הזכויות בדירת מגוריה, במסעדה ואת כל כספיה, לכל חמשת ילדיה באופן שווה (זאת למעט, יחידות הדיור ברחי ת’, אשר אין חולק בין הצדדים שהיו שייכות לתובעים 3 ו-4 מאחר והשתתפו בעלות הבניה). כן, בצוואתה השנייה מיום 23 . 09 . 07 , עת נרכשה הדירה להשקעה, נותרו הוראות הצוואה הראשונה על כנן, כאשר רק נוספה הדירה להשקעה, שגם אותה ציוותה המנוחה באופן שווה לכל ילדיה. כפי העולה מהעדויות, צוואה זו נערכה לבקשת התובע 4, בכדי להכניס לצוואה גם את הדירה להשקעה, שנרכשה באותה עת, אולם מלבד זאת, הוראות הצוואה הראשונה נשארו זהות. גם במסגרת הצוואה השלישית והאחרונה, עליה ידע הנתבע בלבד, הורישה המנוחה את שתי הדירות נשוא התביעה ואת כספיה לתובעים בלבד ואילו את המסעדה לנתבע. ללמדך, כי גם בצוואה זו אשר נערכה בסיוע הנתבע בלבד ולדבריו אף לבקשת המנוחה, לא הורישה המנוחה לנתבע דבר מהדירות נשוא התביעה, אלא את המסעדה בלבד. דבר זה מלמד על כוונתה של המנוחה שלא לקפח את ילדיה האחרים וגם לאחר שערכה שינוי בצוואתה האחרונה לפיו הנתבע הוא שיקבל את מלוא זכויותיו במסעדה שהיא מקור פרנסתו ולא יחלוק בעסק עם אחרים, ביקשה לאזן את חלוקת עזבונה באופן שהדירות והכספים בחשבונות הבנק יועברו בחלקים שווים לארבעת התובעים בלבד. יצוין, כי מאחר ואין חולק שהנתבע הוא שלקח את המנוחה לערוך את צוואתה האחרונה, אין הוא יכול לטעון כי מי מהאחים האחרים השפיע עליה לערוך צוואה זו וחרף זאת בצוואה זו בחרה המנוחה שלא להוריש לנתבע דבר מהדירות נשוא ענייננו.
26
28 29
31
.81
בשולי הדברים, מן הראוי גם להתייחס גם נושא הסתלקות הצדדים מירושת אביהם לטובת המנוחה והשלכותיה של הסתלקות זו: אין חולק, כי לאחר פטירת המנוח, כל הילדים הסתלקו מירושת המנות לטובת המנוחה וכי מי שטיפל וערך את תצהירי ההסתלקות היה עוייד ח’. יצוין, כי הצדדים חלוקים
35 36
37
21 מתוך 45
בית משפט לענייני משפחה בת’ – יפו
תמ”ש

35666 – 09 – 13 , תמ”ש
11273 – 05 – 14
עותק לפרסום
1
תלותו של הצד האחר, באופן שהוא מפיק לעצמו או לצד שלישי יתרון בלתי הוגן על דרך קבלת דבר בעל ערך, ניתנת הפעולה לביטול, על ידי הצד שפעל תחת אותה השפעה בלתי הוגנת.
84.
3
ד
4
5
7 8

דוקטרינת ההשפעה הבלתי הוגנת טבועה בדיני ירושה (סעיף 30 לחוק הירושה) ואולם, על פי דעת מלומדים רבים, ראוי כי עיקרון זה של דוקטרינת ההשפעה הבלתי הוגנת יחול על כל מקרה שבו נרכשת השפעה ומשתמשים בה לרעה, שבו שם אדם את מבטחו באחר והלה מאכזבויי (ד. פרידמן, עשיית עושר ולא במשפט, עמ’ 1031). באופן דומה, על אף שחוק החוזים אינו כולל בין הוראותיו הוראה מפורשת המאפשרת ביטול חוזה עקב ייהשפעה בלתי הוגנתיי, מלומדים רבים תומכים בהחלת דיני ההשפעה הבלתי הוגנת ושאיבתם מדיני הירושה אף על דיני החוזים ובמיוחד לגבי דיני המתנה המהווים בעיקרם חוזה חד צדדי בו מעניק צד דבר למשנהו ללא תמורה (ראו: מ.א. ראבילו, על מתנה ועושק, מחקרי משפט יי, תשנייג – 1993, עמ’ 183, ועוד). גם בפסקי דין רבים יושמה הגישה התומכת בקליטת עילת ההשפעה הבלתי הוגנת במקרה של הענקות חד צדדיות ומתנות (לענין זה, ראה: ע”א 236 / 84 עזבון המנוחה הלל יפה נ’ קלצ’קין, פייד מייה (5) 13; ע”א 1612 / 03 גרינפלד נ’ בן צבי ואח’ פיימ תשס”ג (1) 835; ת.א. (ת”א) 2114 / 08 פנינה שפיגל נ’ ריקי שחם-רביצקי (פורסם במאגרים, 6 . 10 . 15 ); תמ”ש (ת”א) 10310 / 08 י.כ. נ’ ד. ג. (פורסם במאגרים, 25 . 10 . 10 ); תמייש (כייס) 27977 – 06 – 10 מ.י נ’ א.ע. (פורסם במאגרים, 27 . 6 . 12 )).
9 10
11
12
14
85.
16
17 18 19 20
השופט מצא בדנייא 1516 / 95 מרום נ’ היועץ המשפטי לממשלה, פייד נב (2) 813 התווה ארבע אבני דרך שיש בהן לדעתו כדי לסייע לבית המשפט להכריע בדבר קיומה של השפעה בלתי הוגנת בענייני צוואות, ואלו הם: מבחן התלות והעצמאות – האם המצווה בתקופה הרלוונטית לעשיית הצוואה היה עצמאי הן מהבחינה השכלית-הכרתית והן מהבחינה הפיזית; מבחן התלות והסיוע – מקום בו מתברר כי המצווה אכן לא היה עצמאי ועקב כך נזקק לסיוע הזולת, מתעורר צורך לבחון אם הקשר שהתקיים בינו לבין הנהנה התבסס על מתן הסיוע שהמצווה נזקק לו. חשיבות מיוחדת נודעה בהקשר זה לשאלה אם הנהנה היה היחיד שסייע למצווה בכל צרכיו, או שהמצווה הסתייע גם באחרים; מבחן קשרי המצווה עם אחרים -ככל שיתברר, כי בתקופה הרלוונטית לעריכת הצוואה היה המצווה מנותק לחלוטין מאנשים אחרים או שקשריו עם אחרים היו מועטים ונדירים, תתחזק ההנחה בדבר תלותו של המצווה בנהנה ; מבחן נסיבות עריכת הצוואה – ככל שמעורבות הנהנה בעריכת הצוואה גבוהה יותר כך יש יותר סיכוי לקיומה של השפעה בלתי הוגנת על המצווה.
21
בל
4
25
86.
27
30
אשר לשימוש במבחנים הללו, כמו גם במבחנים נוספים שנגזרים או מתחייבים מנסיבותיו של המקרה הנדון, קובע השופט מצא כי הוא ייעשה בזהירות רבה, תוך הבנה שבתלות כשלעצמה, אין משום ראיה מספקת לקיומה של השפעה בלתי הוגנת ואף לא להקמת חזקה בדבר קיומה. לא התלות היא העיקר, אלא ההסתברות שהתלות שללה את רצונו החופשי של המצווה. הוא הדין גם ביחס לבחינת קשריו של המצווה עם אחרים ואף בהסקת מסקנות מנסיבות עריכת הצוואה. כן נקבע כי לצורך הכרה בקיומה של השפעה בלתי הוגנת אין הכרח כי יתקיימו כל המבחנים שפורטו לעיל וכי די בקיומם של חלק מהמבחנים האמורים כדי להצביע על קיומה של השפעה כאמור ובמקביל רשאי בית המשפט לעשות שימוש במבחנים נוספים לגיבוש הכרעתו.
33
34
23 מתוך 45

בית משפט לענייני משפחה בת’ – יפו 11273 – 05 – 14
תמ”ש

35666 – 09 – 13 , תמ”ש
עותק לפרסום
1 2
3
המנוחה על מנת לקחת אוכל שהמנוחה בישלה לו ולישון שם צהריים, מאחר והמסעדה היתה קרובה לביתה. התובעת 2 העידה בהקשר זה של תקופת מגוריו של הנתבע אצל המנוחה וביקוריו התכופים, כי הנתבע לא עשה זאת מטעמי דאגה וטיפול לאמו, אלא מכיוון שהדבר היה נוח לו, הן בכדי לחסוך דמי שכירות, הן מאחר והמנוחה היתה מבשלת עבורו והן מאחר ודירת המגורים של המנוחה הייתה קרובה למסעדה. כך או כך, גם אם הדבר היה מטעמי נוחות בלבד, אין חולק שהנתבע נהג לפקוד את ביתה של המנוחה על בסיס יומיומי.
4
5
.92
7 8
9
בנוסף, הנתבע עצמו טען, כי נהג לעזור ולסייע למנוחה בכל תחומי החיים, הסיע אותה לרופאים ובדיקות, רכש עבורה תרופות ואוכל, ביצע תיקונים בביתה, רכש עבורה בגדים וכלי בית. כן לטענתו, כאשר המטפלת היתה יוצאת ליום החופשי שלה במוצ”ש, היה הנתבע נשאר ללון בביתה. שכנה של המנוחה העיד כי אומנם היו פעמים בהן אמו ישנה עם המנוחה, אולם היה מדובר בפעמים ספורות בלבד ורוב הפעמים היה זה הנתבע שישן בביתה, כאשר המטפלת נעדרה. כן נהג הנתבע לקחת את המנוחה ואת המטפלת לחופשות בחגים. יוצא, אפוא, כי המנוחה אף לא היתה מסוגלת לישון בביתה לבד ולו יום אחד והיתה תלויה בנתבע בביצוע פעולות יומיומיות והקשר שלה עם העולם החיצון נעשה בעיקר
10 11 12 13
באמצעותו.
93.
15
16
17 18
.ומה
19
20
אשר לתלות הכלכלית: בענייננו, אין חולק כי המנוחה היתה תלויה באופן מוחלט מבחינה כלכלית בנתבע בכל רבדי החיים. כאמור, לאחר פטירת המנוח, ניהול המסעדה נעשה ע”י הנתבע, כאשר המנוחה כבר לא עבדה במסעדה ועל כן היתה תלויה ברווחי המסעדה ובכספים שהנתבע העביר לה לצרכי הקיום היומיומי. כן הנתבע הוא זה שדאג לשלם את משכורתה החודשית של המטפלת הסיעודית ונהג לרכוש מוצרים לבית המנוחה. יצוין, כי במהלך השנים הנתבע ביצע משיכות רבות מחשבון הבנק של המנוחה בסכומים ניכרים בסך של כ-2 מיליון ₪, כאשר לטענתו משיכות אלו נועדו לכיסוי הוצאותיה של המנוחה ותשלום למטפלת וכי הכל נעשה בידיעתה ובהסכמתה. אלא מאי, שהנתבע לא הציג כל אסמכתאות או קבלות בנוגע להוצאות המנוחה ואף הודה כי רוב התשלומים נעשו במזומן. לדברי הנתבע, כאשר היו נשארים כספים מרווחי המסעדה הוא היה מפקידם בבית ומעביר לאם, כפי שהיתה צריכה לצורך כיסוי צרכיה, אך לא מעבר לכך (עמ’ 80 לפרוט’). כן יצוין, כי המנוחה אף לא ביקרה בסניף הבנק בכדי לבצע משיכות כספים והנתבע הוא זה שהיה בקשר עם פקידי הבנק בכל הנוגע להתנהלות בחשבון. הנתבע העיד בעדותו, כי השיטה היתה שהמנוחה היתה חותמת לו על שיק, הוא היה הולך לסניף הבנק של המנוחה, הפקידה היתה משוחחת עם המנוחה בטלפון ובהתאם לכך היתה רושמת את הסכום בשיק. דהיינו, המנוחה אף לא ביצעה את סידוריה הכספיים בעצמה ולא משכה מיוזמתה כספים מחשבון הבנק שלה, כאשר כל התנהלותה הייתה באמצעות הנתבע בלבד. כאשר נשאל הנתבע בעדותו, השיב כך:
21 22
כל
26
27 28
ייש. אם היא היתה צריכה כסף ואתה היית נעלם אז לא היה לה ? ת. לא יודע, איך היא היתה מסתדרת. לשאלת בית המשפט: ש. ההסדר עם השיקים שהיא היתה חותמת על השיק ושולחת אותך לבנק זה היה רק מולך? ת. כן. ש. זייא אז היא היתה תלוייה בך מבחינה כלכלית?
25 מתוך 45
בית משפט לענייני משפחה בת’ – יפו
תמ”ש

35666 – 09 – 13 , תמ”ש
11273 – 05 – 14
עותק לפרסום
97.
1
2
בהקשר זה, יש להזכיר כי המומחה הרפואי שמונה מטעם בית המשפט התבקש לחוות דעתו על מצבה הקוגנטיבי של המנוחה בעת עריכת עסקאות המתנה והגם שלדבריו לא הצליח לקבל מספיק מסמכים רפואיים בעניין המנוחה כדי להביע את דעתו בצורה נחרצת, הוא הדגיש בחוות דעתו כי בשנים 2006 ועד 2013 סבלה המנוחה ממחלות קשות בגינן קיבלה טיפול מתאים ואף העלה השערה כי ייתכן שבשל מחלותיה הקשות הרגישה תלות מה בסביבתה ועל כן היתה נתונה להשפעות.
3 ד 4
98.
6
7
לסיכום מבחינת מבחני העצמאות והתלות, התרשמתי כי המנוחה לא היתה עצמאית בהתנהלותה והיתה תלויה בנתבע בכל רבדי החיים, הן מהבחינה הפיזית והן מהבחינה הכספית והנפשית. עיקר התקשרותה עם העולם שבחוץ, נעשה באמצעות הנתבע, באמצעות ניהול כספיה, ניהול המסעדה שהיתה בבעלותה, העברת הכספים אליה, תשלומים למטפלת, רכישת הדירה להשקעה וגביית דמי השכירות, קשר עם פקידי הבנק ומשיכת כספים מחשבונה. משכך, מצאתי כי התקיים במנוחה הן מבחן התלות והעצמאות והן מבחן התלות והסיוע, ועל אף שקיבלה מדי פעם עזרה משכניה ו/או מילדיה האחרים, אין ספק כי הנתבע היה הדמות הדומיננטית ביותר בחייה של המנוחה ותלותה בו היתה בלתי מסוייגת ואף בלתי נמנעת בשל מצבה הרפואי והפיזי הרעוע ואי ידיעתה קרוא וכתוב ובשל היותה נסמכת על רווחי המסעדה לצורך קיום יומיומי.
10
A
99.
15 16
17
18
שנית, באשר לקשרי המנוחה עם אחרים ועם יתר ילדיה: אומנם התרשמתי, כי המנוחה לא היתה מנותקת מילדיה וכי הם נהגו לבקרה מדי שבוע או שבועיים ואף לשוחח עמה בטלפון מדי פעם לפעם, אולם התובעים לא היו מעורבים בחייה באותו אופן בו היה נתבע מעורב בחייה של המנוחה. כמו כן, המנוחה לא היתה תלויה בנוכחותם לצורך ביצוע פעולות בחיי היום או לצורך העברת כספים לצרכי מחייתה, שכן היחיד שביצע פעולות בחשבון הבנק של המנוחה והיה מעורב בהעברת כספים ומשיכת כספים הוא הנתבע בלבד. כן אין ספק כי בפועל נעשו פעולות משפטיות שהתובעים לא ידעו עליהן ולא היו צד להן. כך למשל, אין חולק כי הילדים לא ידעו על הצוואה השלישית שערכה המנוחה (רק הנתבע ידע עליה) ולא ידעו על עסקאות המתנה, אלא לאחר פטירת המנוחה, ואף לא ידעו על משיכות הכספים הרבות מחשבון הבנק, דבר שנודע להם במסגרת ההליך המשפטי, ללמדך כי הנתבע מידר את יתר אחיו בכל העניינים הכספיים וכן בפעולות המשפטיות הקשורות למנוחה וכי התנהלות זו הקנתה לו שליטה מלאה ברכושה ובהתנהלותה היומיומית של המנוחה.
19 20
21
22
24
100.
27 28
29
שלישית, הוכח כי המנוחה היתה נוחה להשפעה בכל הנוגע לחתימה על מסמכים משפטיים: מהראיות ומהעדויות שבפני עולה כי ניתן היה להפעיל לחץ על המנוחה וכי המנוחה היתה נוחה להשפעה. כך, למשל, עת חתמה על הצוואה השניה למרות שלטענת הנתבע לא הסכימה עם תוכנה. לדברי הנתבע, המנוחה חתמה על צוואה זו כי כך ביקש ממנה התובע 4 והיא לא רצתה להכעיס אותו וכפי שציין הנתבע בסעיף 58 לתצהירו ייוכי בשל חששה מפני עימות עם ס’, ומפני כעסו, היא נאלצה לחתום עליהיי. בנוסף, מעדותו של הנתבע עצמו, ניתן ללמוד, כי היה ניתן להפעיל לחץ על המנוחה והנתבע עצמו אף חשש שיתר אחיו יפעילו לחץ על המנוחה אם יגלו את דבר העברת הדירות במתנה ולכן העדיף לשמור עניין זה בסוד עד לאחר פטירת המנוחה. כפי שהנתבע העיד בעצמו, הנתבע חשש שאחיו יגלו את דבר ההעברה ויקימו מהומה בעניין. טענה זו מחזקת את העובדה כי ניתן היה להשפיע על המנוחה ורצונה לא היה מוחלט
30
31
32 33 34
27 מתוך 45
2-44

בית משפט לענייני משפחה בת’ – יפו 11273 – 05 – 14
תמ”ש

35666 – 09 – 13 , תמ”ש
עותק לפרסום
104.
1
2
יתר על כן, כאמור, גם אנשים שהמנוחה היתה קרובה אליהם, כגון המטפלת שהיתה צמודה אליה 24 שעות, ושכנה של המנוחה מעולם לא שמעו על כך שהמנוחה העבירה את שתי דירותיה למבקש, למרות שטענו שהיו בקשר קרוב מאוד עם המנוחה. שכנה של המנוחה הצהיר בסעיף 18 לתצהיר עדותו הראשית, כי באותן שנים ביקר את המנוחה בתדירות גבוהה ביותר, כמעט מדי יום וניהל עמה שיחות רבות. לטענתו, בשיחות אלה, המנוחה אמרה לו כי רק הנתבע יירואה אותהיי והוא צריך לנהל את הקפה (כך קראה למסעדה). אולם, חרף היותו בקשר יום יומי עם המנוחה, העיד כי לא ידע על העברת שתי דירותיה לנתבע, כאשר לטענתו המנוחה שוחחה עמו רק על עניין המסעדה.
5
6
105.
9 10 11

בנוסף, ניכרת מעורבות של הנתבע בנוגע לרכישת הדירה להשקעה ולאחר מכן בנוגע לגביית דמי השכירות שלה וכן בנוגע לעריכת הצוואה השלישית, וכל זאת מצטרף למעורבות הרבה של הנתבע בכל ענייני ניהול רכושה של המנוחה. בהקשר של רכישת הדירה להשקעה גרסתו (המפתיעה יש לומר) של הנתבע לפיה המנוחה רצתה לרשום את הדירה על שמו עוד במעמד רכישתה בשנת 2007 (עמ’ 83, ש’ 2 לפרוט’ 2 . 2 . 16 ) מחזקת את הבעייתיות וחוסר הסבירות בעדותו של הנתבע ואף עומדת בסתירה לצוואתה האחרונה (אשר נערכה לאחר רכישת הדירה והיתה בידיעתו של הנתבע בלבד) בה הורישה את הזכויות בדירה זו לתובעים בלבד. כשנשאל הנתבע על כך, ענה תשובה לא עניינית (שם, בש’ 5 – 6). כן יש לציין בהקשר זה, כי כל מסמך משפטי עליו חתמה המנוחה, נערך ונחתם בפני עוייד אחר, כך בקשר לכל אחת מצוואתיה של המנוחה, כך בקשר לעסקת רכישת הדירה להשקעה וכך בקשר לעסקאות המתנה, ועניין זה מעלה חשש כי התנהלות זו היתה ככל הנראה בהתאם לגורם שיזם את ביצוע הפעולה המשפטית באותה העת. לענייננו, הן הצוואה השלישית והן עסקאות המתנה אשר נערכו בידיעתו ובסיועו של הנתבע בלבד, נערכו על ידי עוייד שונים וככל הנראה נעשה הדבר על מנת למנוע שאלות בנוגע לצוואות קודמות וכן בכדי לשמור את הדבר בסוד מפני התובעים.
12 13 14 15 16
17 18 19
106.
21 22
23
24

בהקשר זה יצוין, כי ניסיונו של הנתבע להרחיק עצמו ממעורבותו בעסקאות המתנה וליצור מצג לפיו המנוחה היא שיזמה את העברת הדירות על שמו כיוון שמאסה בחתימה על צוואות ומאסה ביחס יתר הילדים ו/או למזער את התלות הכלכלית של המנוחה בו תוך שטען כי כל פעולה שביצע בקשר לרכושה היה בהנחייתה ובהוראתה של המנוחה – היה ניסיון מלאכותי ומאולץ שכן הוכח כי הנתבע היה מעורב בכל פעולה ופעולה הנוגעת לרכושה ולכספיה של המנוחה בצורה ניכרת וברורה עד כי הרושם שהתקבל הוא שהנתבע נהג ברכוש המנוחה ובכספיה משל היו שלו ועשה בהם כבשלו. הנתבע אף ניסה לטעון במסגרת עדותו, כי המנוח העביר לו עוד בחייו את הזכויות במסעדה, אולם לאחר מכן (כנראה שהבין את משמעות אמירה זו) חזר בו מדבריו (עמ’ 84 שי 29- עמי 85, ש’ 16 – 23 ).
25 26 27
107.
29
30
חמישית, בענייננו קיים חוסר היגיון בסיסי ומובנה בכל הנוגע לעסקאות המתנה בנסיבות חייה של המנוחה אל מול רצונה בצוואתה האחרונה וב-2 הצוואות שקדמו לה : כאמור, שנה אחת בלבד בטרם הועברו הדירות נשוא התביעה במתנה לנתבע, חתמה המנוחה על צוואתה השלישית והאחרונה, אשר היתה בידיעתו הבלעדית של הנתבע. אומנם, במסגרת צוואה זו שינתה המנוחה את צוואתה הקודמת (השנייה), בה חילקה את כל נכסיה באופן שווה לתובעים, לרבות את המסעדה, כך שכל אחד מהצדדים היה אמור לקבל חמישית משתי הדירות וחמישית מהמסעדה. אולם נראה, כי לאורך כך שהמסעדה
32 33 34
29 מתוך 45
2-44
בית משפט לענייני משפחה בת’ – יפו
תמ”ש

35666 – 09 – 13 , תמ”ש
11273 – 05 – 14
עותק לפרסום
ילדיה באופן שווה ; את שתי יחידות הדיור ברח’ * * * *, ביייייי (להלן: “יחידות הדיור בתייי) – לשני נכדיה ש’ וש’, כאשר הדירה בקומת הקרקע תהיה לשי והדירה בקומה השניה תהיה לשי. כן מינתה את התובעת 3 למנהלת עזבונה בכל הנוגע לעזבון נכדיה בלבד.
1 2
יצוין, כי צוואה זו נחתמה ע”י המנוחה בהטבעת בוהן יד ימין, מאחר ולא ידעה קרוא וכתוב.
15.
ה
5

ביום 23 . 09 . 2007 ערכה המנוחה צוואה שנייה בפני עוייד בי די. במסגרת צוואה זו, ציוותה המנוחה את רכושה כדלקמן: את הזכויות בדירת מגוריה וכן את הזכויות שיהיו לה בדירה להשקעה (ב…), המסעדה והזכויות במסעדה כולל מיטלטלין וכן כל הכספים בחשבונות בנקים בארץ או בחוייל ולרבות זכויות שיהיו לה בעתיד וכן תוכניות חסכון שונות, מניות, ניירות ערך וכל הכספים שיגיעו לה מביטוח לאומי ומכל מקור שהוא לרבות מזומנים – לחמשת ילדיה באופן שווה ; את שתי יחידות הדיור בתי – לתובע 4
6 7
9
בלבד.
10
11
יצוין, כי לטענת הנתבע הצוואה השנייה נערכה לאחר שהתובע 4 פנה למנוחה וביקש ממנה שתחתום על צוואה שהכין עוייד מטעמו, ועל כך יפורט בהמשך.
16.
13

ביום 24 . 09 . 07 נרכשה הדירה להשקעה ונרשמה עייש המנוחה. דירה זו היא הדירה השנייה נשוא התביעה לפסק דין הצהרתי.
14
17.
15

ביום 14 . 12 . 07 רכש הנתבע דירה בבעלותו ב^^^ בסכום של 1 , 568 , 000 ₪ (להלן: “דירת הנתבע בג’יי) יוער, כי לנתבע דירה נוספת בבעלותו ברח’ +++ אשר נרכשה עוד בשנת 2001 (להלן: יידירת הנתבע בת’יי), ועל כך יפורט בהמשך.
16
17
18.
18

שלושה חודשים לאחר עריכת הצוואה השנייה, ערכה המנוחה ביום 24 . 12 . 2007 צוואה שלישית, היא צוואתה האחרונה של המנוחה. צוואה אחרונה זו נערכה בפני עוייד די יי ועוייד עי קי.
20
במסגרת צוואתה אחרונה זו, ציוותה המנוחה את רכושה כדלקמן: את דירת מגוריה, הזכויות בדירה להשקעה (ב …) וכן כל הכספים בחשבונות בנקים בארץ או בחוייל ולרבות זכויות שיהיו לה בעתיד וכן תוכניות חסכון שונות, מניות, ניירות ערך וכל הכספים שיגיעו לה מביטוח לאומי ומכל מקור שהוא לרבות מזומנים – לארבעת התובעים בחלקים שווים; את המסעדה והמקרקעין על כל זכויותיה והמיטלטלין שבה – לנתבע בלבד; ואת שתי יחידות הדיור בתי – לתובע 4 בלבד.
22
19.
25
26 27
אין חולק, כי צוואתה האחרונה של המנוחה נערכה בידיעתו של הנתבע בלבד והוא זה שתיאם עבורה את הפגישה אצל עוייד בכדי לערוך צוואה זו וכי עד לפטירת המנוחה התובעים כלל לא היו מודעים לקיומה של צוואה זו. לטענת הנתבע (ס’ 59 – 62 לתצהירו), הסיבה לעריכת הצוואה השלישית היתה כי המנוחה אמרה לו שהצוואה השנייה (שנחתמה אצל עוייד מטעם התובע 4) אינה משקפת את רצונה האמיתי, אולם מאחר שחששה מפני עימות עם התובע 4, נאלצה לחתום עליה. על כן, היא ביקשה מהנתבע לתאם עבורה פגישה אצל עוייד אחר אשר יערוך עבורה צוואה חדשה, המשקפת את רצונה במדויק. משכך, תיאם הנתבע למנוחה פגישה אצל עוייד קי והסיע אותה למשרדו. לטענת הנתבע, לאחר
28 29
31
3 מתוך 45
בית משפט לענייני משפחה בת’ – יפו
תמ”ש

35666 – 09 – 13 , תמ”ש
11273 – 05 – 14
עותק לפרסום
1 2 3 4 5 6
כי גם הנתבע עצמו טוען כי החל משנת 2007 עת התובעים היו סמוכים ובטוחים כי הצוואה השנייה מחלקת את הדירות והרכוש באופן שווה בין כולם וירושתם מובטחת, לא חל כל שינוי ביחס התובעים אל המנוחה, אלא שהנתבע מנסה לייחס לאותה התנהגות שלא השתנתה – פן שלילי. נשאלת השאלה, אם לשיטתו של הנתבע, לאחר הצוואה השנייה המשיך יחס התובעים להיות שלילי כלפי המנוחה, מדוע במסגרת הצוואה השלישית שערכה המנוחה (עליה ידע רק הנתבע) הורישה המנוחה את שתי הדירות נשוא התביעה לתובעים בלבד, בחלקים שווים? תמיהה זו מתחזקת עוד יותר, לאור כך שהנתבע הוא זה שלקח את המנוחה לערוך את הצוואה השלישית, ובכל זאת במסגרת צוואה זו הורישה המנוחה את דירותיה והכספים בחשבונות הבנק לידי התובעים, קרי רכוש נכבד ביותר. התנהלות זו, מאיינת מהיסוד את טענת הנתבע, כי המנוחה ביקשה לנשל את יתר ילדיה מעזבונה, שהרי אם רצתה לעשות זאת, היתה עושה זאת במסגרת הצוואה האחרונה. אולם לא רק שהמנוחה לא עשתה זאת, היא עשתה בדיוק את ההיפך, היא ציוותה את שתי דירותיה בחלקים שווים לארבעת התובעים בלבד, כך שכל אחד יקבל חצי דירה ואילו את המסעדה ציוותה לנתבע בלבד ונראה שבכך עשתה איזון ראוי וצודק בין חמשת ילדיה.
7
9 10
11
111.
עוד נשאלת השאלה בהקשר זה של טענת יחס מזלזל מצד התובעים, והיא אם ממילא יחסם של התובעים למנוחה היה כה מזלזל ופוגע, כטענת הנתבע, מדוע המנוחה חששה ליידע אותם כי היא מעבירה או העבירה את דירותיה במתנה לנתבע? ההגיון והשכל הישר אומר, כי אם המנוחה היתה כל כך כעוסה על ילדיה, עד כדי כך שהחליטה לנקוט בסעד כה דרסטי ולנשלם מעזבונה, לא היתה מסתירה זאת מפניהם וייתכן כי אף היתה מתריעה בפניהם, כי אם לא יישנו את יחסה כלפיה, תעביר את כל רכושה לנתבע. אולם כאמור לעיל, התנהלות תמוהה זו מלמדת כי ככל הנראה המנוחה לא הבינה שהעבירה את הדירות במתנה לידי הנתבע או כי בפעולותיה אלו היא מבטלת סעיפים משמעותיים מצוואתה ועל כן כאמור לא שוכנעתי כי התנהגותם המחפירה של התובעים גרמה למנוחה להעביר את הדירות לנתבע.
14 15 16 17
18 19
20
112.
21
הסבר זה של יחס מחפיר של הילדים למנוחה אף לא מתיישב עם עדותה של עוייד הי, אשר העידה, כי כאשר שאלה את המנוחה מדוע מעבירה את הדירות רק לבן אחד, השיבה לה המנוחה, כי הנתבע עוזר לה וכי ילדיה האחרים מסודרים. כלומר, המנוחה כלל לא דיברה כלל על יחס מזלזל ופוגע מצד הילדים האחרים (התובעים). ואולם, כמפורט בהרחבה לעיל, התברר כי גם בנימוקים אלו אין כל ממש.
113.
25
26
28
יתר על כן, על מנת לעמוד על חוסר הסבירות וההיגיון בטענותיו של הנתבע אציין כי כאשר נשאל הנתבע אודות דבריה של המנוחה כי מאסה בצוואות שניתן לתקן שוב ושוב ולכן אינה רוצה לשנות את הוראותיה בצוואה נוספת, השיב הנתבע, כי הדברים נאמרו בהקשר לצוואה השנייה שנערכה ביוזמת התובע 4 לגביה אמרה כי לא ידעה על מה היא חותמת. כשנשאל הנתבע אודות עסקאות המתנה טען כי הוא בעצמו העדיף שהמנוחה תעשה צוואה, אם היא רוצה להעביר אליו את כל הדירות, מאחר שחשש שאת העברת הדירות ניתן לראות בטאבו ואז יתר הילדים, עלולים לריב עם המנוחה. לטעמי, גם בהסבר זה אין כל היגיון, שהרי כפי שהעיד הנתבע בעצמו, העברת הדירות בטאבו היתה עלולה להתגלות לתובעים אם מי מהם יוציא נסח מלשכת רישום המקרקעין ואם המנוחה רצתה לשמור את הדבר בסוד, מדוע תיקח סיכון שכזה? שהרי היה באפשרותה לערוך צוואה חדשה אצל עוייד וכפי שהתובעים לא ידעו על הצוואה האחרונה עד לפטירתה של המנוחה, כך גם לא היו יודעים על הצוואה החדשה שתערוך.
30 31
34
31 מתוך 45

בית משפט לענייני משפחה בתי – יפו 11273 – 05 – 14
תמ”ש

35666 – 09 – 13 , תמ”ש
עותק לפרסום
1 2 3 4 5
הנתבע בסעיף 47 לכתב הגנתו כי בשנת 2003, פנו אליו התובעים וביקשו ממנו להסדיר במסמך את הזכויות במסעדה ואת הרווחים ממנה, או אז ייהנתבע סירב בכל תוקף לחתום על המסמך הנ”ל או לחלוק עם התובעים ברווחי המסעדה – הן לאור העובדה שאביהם העניק לו את זכויותיו במסעדה במפורש וביקש שייכנס תחתיו בניהולה ובתפעולה; והן לאור העובדה שרווחי המסעדה בקושי הספיקו לכלכל את אמו ועצמו”. ללמדך, כי הנתבע מעולם לא התכוון לחלוק ברווחי המסעדה יחד עם אחיו ומבחינתו זכויות המסעדה ופירותיה ניתנו לו עוד בחיי המנוחה. אלא מאי, שבעדותו בבית המשפט ולאחר שהבין כי גרסה זו בעייתית, חזר בו הנתבע מגרסתו זו וטען שזכויותיו במסעדה קמו לו אך ורק מכוח ירושתה של המנוחה. היינו, מכאן ניתן ללמוד על כוונתו של הנתבע, שראה אף במסעדה וברווחי המסעדה משל היו שלו באופן בלעדי לאורך השנים, וזאת בניגוד לאמור בצוואתה האחרונה של המנוחה שם היא מורישה את כל כספיה בחשבונות הבנק מכל מקור כלשהו לתובעים בלבד ורק במסגרת צוואה זו הורישה המנוחה את המסעדה לנתבע.
8 9
10
117.
12
13
14
15
16
סיכומם של דברים, מכל האמור לעיל, עולה כי הנתבע השפיע על המנוחה שלא כדין על מנת שתערוך את עסקאות המתנה לצורך העברת דירותיה לידיו תוך ניצול מצבה הבריאותי והפיזי הרעוע של המנוחה והיותה אישה חולה, סיעודית, נוטלת תרופות רבות, מוגבלת בהליכה, תלותית, אשר ניתנת להשפעה ולחתימה על מסמכים אשר אינם משקפים את רצונה וכן למניפולציות רגשיות. הנתבע לא סיפק כל הסבר מניח את הדעת לשינוי שחל ממועד עריכת צוואתה האחרונה של המנוחה בה הוענקו הדירות לתובעים לבין מועד עריכת עסקאות המתנה. התנהלות זו של הנתבע לנכס לעצמו את כל עזבונה של המנוחה בא לידי ביטוי גם במשיכות הכספים הרבות מחשבון הבנק של המנוחה במשך השנים עד ריקונו כליל. כל האמור מצטרף למסקנתי כי לא התקיימה במנוחה גמירת הדעת הנדרשת בעת ביצוע עסקאות המתנה וזאת בהתחשב במכלול הנסיבות והראיות שפורטו בהרחבה לעיל, ועל כן, אני קובעת כי גם לנוכח קיומה של השפעה בלתי הוגנת של הנתבע על המנוחה, אין כל תוקף לעסקאות המתנה ויש להורות על ביטולן.
17
18 19 20
ד 21
התביעה הכספית:
118.

כאמור, במסגרת צוואתה האחרונה, הורישה האם המנוחה את כל הכספים בחשבונות הבנק שלה וכן את הכספים מכל מקור שהוא – לידי התובעים בלבד, אלא שבפועל לא נותרו למנוחה כספים בעת פטירתה לרבות בחשבון הבנק שלה, למעט סכום זעום בלבד בסך 791 (נכון ליום 11 . 3 . 13 ).
25
119.
27
28 29
30

כאמור, בכתב תביעתם (המתוקן) העמידו התובעים את תביעתם להשבת כספים שנטל הנתבע מרווחי המסעדה על סך 800 , 000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין – כספים אשר נמשכו שלא כדין מחשבון המנוחה ומרווחי המסעדה, אולם בסיכומיהם טענו התובעים כי הנתבע הוציא מחשבון המנוחה בין השנים 2006 ל-2013 סכום גבוה יותר בסך 1 , 864 , 000 ₪ כאשר לטענת התובעים, מדפי חשבון המנוחה עולה כי באותן שנים לא נכנס לחשבון המנוחה כל סכום, פרט להכנסות מביטוח לאומי ומהפניקס חברה לביטוח (סך של כ- 4 , 000 ₪), כך שכל הכספים שנמשכו מחשבונה של המנוחה נועדו לצרכי הנתבע בלבד. כן לטענת התובעים, הנתבע גזל גם את דמי השכירות של הדירה להשקעה בסך 216 , 000 ₪ שלא הופקדו בחשבון המנוחה. בנוסף, טוענים התובעים, כי לא ייתכן כי הנתבע אשר לטענתו עבד כשכיר במסעדה
32 33 34
33 מתוך 45
2-44

בית משפט לענייני משפחה בת’ – יפו תמ”ש 35666 – 09 – 13 , תמ”ש 11273 – 05 – 14
עותק לפרסום
124.
1
2
אומנם, תחילה טען הנתבע בכתב הגנתו כי לאחר פטירת המנוח, העביר לו האב את כל הזכויות במסעדה, כך שהנתבע והמנוחה היו למעשה שותפים במסעדה וברווחיה. אולם, בעדותו שינה הנתבע את גרסתו והודה כי זכויותיו במסעדה קמו לו אך ורק מכות צוואתה האחרונה של המנוחה וכי הוא היה שכיר במסעדה בלבד. כך מתוך עדותו:
ייש.
אתה טוען שאימא וגם שאר האחים ידעו שבשנת 2000 אבא נתן לך את המסעדה? הוא תמיד אמר שהמסעדה זה לבן הקטן שלי. האם אתה עומד על טענתך לפיה המסעדה הועברה אליך בעוד אביך בחייו?
לא.
11
אתה מאשר לי שהמסעדה הייתה של אימא אחרי שאבא נפטר? נכון. והיא נשארה של אימא עד לפטירתה? נכון. ולמעשה הזכות שלך במסעדה קמה מכוח הצוואה של אימא! נכון. ולכן גם העוסק מורשה של המסעדה, אחרי הפטירה של אבא, היה על שם אימא?
12
15
16
17
18
20
21

ואתה קיבלת תלוש שכר ! ת. נכון. ומה שכתוב בתלוש השכר זה מה שהיית מקבל? ת. לא. היית מקבל יותר ? ת. יש טיפים. אבל מה שהיה כתוב זה מה שקיבלתי. בחלק מהתקופות שהיה רווח יותר היא הייתה נותנת לי. היו תקופות שהמסעדה הייתה יותר רווחית ותקופות שהמסעדה הייתה פחות רווחיתיי (עמי 85 לפרוט’ 2 . 2 . 16 , ש’ 13 – 32 ). יוצא, אפוא כי אף לדברי הנתבע עצמו המסעדה היתה שייכת במלואה למנוחה, כך שנקודת המוצא לענייננו היא שכל רווח שהופק מהמסעדה לאחר כיסוי הוצאות המסעדה, שכר העובדים ולרבות שכרו של הנתבע וכן הוצאות המחייה של המנוחה היה אמור להיוותר בידי המנוחה.
22 23
125.
126.
28
29
30

לטענת התובעים, המסעדה היתה אמורה להפיק רווח נקי של לפחות 100 , 000 ₪ בשנה. דא עקא, התובעים לא הצליחו להוכיח טענה זו בפועל, ולמעשה אף אחד מהתובעים לא ידע לפרט ולהסביר את הסכומים שנתבעו כרווחים מהמסעדה. כאשר התובע 1 נשאל מה היו הכנסות המסעדה מידי חודש, הוא השיב ייאני מעריך אותו”. כשנשאל מה היו הוצאות המסעדה, לא ידע להשיב. כן כאשר נשאל מה היו הוצאות המחייה של המנוחה בגין אוכל, תרופות, עלות למטפלת, לא ידע להשיב. כן לא ידע לומר כיצד חושב הסכום של 100 , 000 ₪ לשנה, אשר לטענת התובעים היה אמור להצטבר כרווח. כך מתוך עדותו של התובע 1:
31
32
33
ייש.
35
לגבי הסכומים שמופיעים בסעיף 63 לתצהירך. אתה מדבר על הרווח של המסעדה. יש לך מושג מה הרווח האמיתי של המסעדה! כן, אבא שלי חי בכבוד, הוא הביא לנו הרבה פרנסה מהמסעדה הזו. כששאלתי אותך איך הגעת לסכום של 15 , 000 ₪ שהמסעדה מרוויחה אמרת שאביך חי בכבוד! 35 מתוך 45
ש.
38

בית משפט לענייני משפחה בתי – יפו 11273 – 05 – 14
תמ”ש

35666 – 09 – 13 , תמ”ש
עותק לפרסום
& & & & & &
6
10
11
12
13
& & & & & & & & & & & &
14
15 16
17
18

לפי מה שאבא היה מספר לי. ש. מה ההוצאות של המסעדה הזו? ת. לא יודעת להגיד בדיוק אחד לאחד. אבל לפי מה שאבא סיפר לי ידעתי דברים. את יודעת מה ההכנסות של המסעדה כל חודש? לא יודעת במדויק. ש. את מציינת שהוצאות המחייה של אימך הסתכמו ב- 8000 ₪. כמה כסף אימא שלך. הוציאה מידי חודש על אוכל? אני לא יכולה לזכור במדויק, אבל יש ממוצע. במדויק אני לא יכוה לדעת. את יודעת כמה אימא שלך הוציאה כל חודש על תרופות ? במדויק לא. כמה עלתה המטפלת ? 4000 ₪ בערך. את יודעת מה היו חשבונות חשמל, מים, ארנונה? לא זוכרת. ש. את יודעת כמה דמי שכירות אימא שלך קיבלה מידי חודש בגין השכרת הדירה שהיא רכשה? ת. ד’ היה לוקח הכל. הוא סיפר לי 3500 . די היה לוקח את הכסף ועשה בו מה שהוא רצה. חוץ מדמי השכירות והתשלום למטפלת – את לא יודעת על הוצאות של אימך? לא. ש. האם כל הסכומים שנקובים בסעיף 66 נשענים על משהו שאת יודעת? על משהו שאני מעריכה (שם, בעמ’ 36 לפרוט’, שי 6 – 29). משכך, בהעדר נתונים פוזיטיביים אודות הכנסות והוצאות המסעדה וכן הרווח שהיה אמור להיוותר לאחר כיסוי כל הוצאות העסק, שכר עובדים והוצאות המחייה של המנוחה, יש להידרש לנתונים שהציג הנתבע. הנתבע צירף לכתב הגנתו תדפיסי מחשב המפרטים את סך ההכנסות בכל שנה והמס ששולם באותה שנה בגין הכנסות המסעדה. יצוין, כי אין המדובר בדוייחות שומה מלאים ושנתיים מטעם מס הכנסה, אלא בתדפיסים חלקיים, אשר נחזים כי הודפסו מתוכנת הנהלת חשבונות, בהם רשומים סך ההכנסות החייבות במס. מעיון בתדפיסים אלה, עולה כי בשנת 2007 לא היו הכנסות החייבות במס ; בשנת 2008 ההכנסה החייבת במס עמדה עייס 28 , 768 ₪ טרם מס; בשנת 2009 עמדה ההכנסה החייבת במס עייס 232, 39 ₪ טרם מס; בשנת 2010 ההכנסה החייבת במס עמדה עייס 26 , 630 ₪; בשנת 2011 ההכנסה החייבת במס עמדה עייס 34 , 292 ₪; בשנת 2012 ההכנסה החייבת במס עמדה עייס 28 , 981 . כן צירף הנתבע לכתב הגנתו פירוט ההוצאות וההכנסות של המסעדה במהלך השנים 2006 ועד שנת 2012. הנתבע פירט בכל שנה ושנה מה עלויות הקניות, המלאי, המשכורות, מיסים, חשמל, טלפון, מים, ארנונה ושכר טרחה. מדוחות אלה עולה, כי הרווח שנשאר לאחר תשלום כל ההוצאות הוא כ 30 , 000 ₪ בשנה, היינו כ- 2 , 500 ₪ בחודש, כאשר לטענת הנתבע הרווחים נותבו גם לצרכי מחייה של המנוחה ולטענתו בקושי הספיקו לכיסוי צרכים אלה.
19
20
128.
21
3
04
26 27
28
30
31
32
33
129.
35
בנוסף, מהחקירה של הנתבע וכן מתצהירו עלה כי חלק מכספי המסעדה שהתקבלו במזומן הופקדו בביתה של המנוחה ושימשו לצרכיה של המנוחה. כך מתוך עדותו:
ייש.
אם אני מבין, הכספים של המסעדה היו מופקדים אצל אימא עד לכיסוי צרכיה.
37 מתוך 45
2-44

בית משפט לענייני משפחה בתי – יפו תמ”ש 35666 – 09 – 13 , תמ”ש 11273 – 05 – 14
עותק לפרסום
שכר הדירה שקיבל מדירת המנוחה במשך 6 שנים קיבל במזומן. טענות הנתבע בנוגע להוצאות המחייה של המנוחה לא נסתרו ע”י התובעים ולמעשה התובעים גם במסגרת עדותם לא ידעו לומר בדיוק מה היו הוצאותיה ועל כן בהעדר כל תיעוד להוצאות המנוחה ובהיעדר כל ראייה לסתור, אין בידי, אלא לקבל את טענת הנתבע בעניין זה.
1 2 3
134.
5 6 7 8
9
10
11
12 13
14 15
16
17

אשר לשכרו של הנתבע, לטענת הנתבע, הכנסותיו מהמסעדה בשנים 2000 עד שנת 2013 עמדו על כ- 7 , 000 ₪ בחודש (משכורת מינימום בצירוף טיפים). טענה זו תמוהה ביותר ואף אינה סבירה. מעבר לכך, הנתבע טען, כי עבד במסעדה כשכיר והרוויח שכר מינימום, אולם בעדותו הודה כי אם נשאר כסף מרווחי המסעדה, אלו כאמור הופקדו בבית המנוחה וכאמור בהעדר תיעוד ו/או אסמכתא לכך, לא ניתן לכמת באמת את שכרו של הנתבע. כך או כך, שוכנעתי כי טענתו של הנתבע בקשר לגובה שכרו אינה סבירה, ואפרט: ראשית, הנתבע הגיש תצהיר משלים, במסגרתו הוא פירט כיצד צבר הון במהלך השנים והצליח לרכוש שתי דירות ולהחליף רכבים חדשים. בין היתר טען בתצהירו המשלים (סעיף 3 . 2), כי גם כאשר עבר כשכיר אצל אביו, לאחר שחרורו מהצבא, כל משכורתו נחסכה, ולצרכי מחייתו השוטפת, אביו נהג לתת לו מדי שבוע סכומים שונים במזומן. מכאן, אנו למדים, כי שכרו של הנתבע, כצעיר משוחרר מהצבא עמד על יותר משכר מינימום וחלק מיישכרויי שולם לו במזומן עייי אביו, כך שלא סביר להניח, כי גם לאחר 20 שנות עבודה במסעדה כשהוא עובד בה גם כמנהל הוא משתכר רק מעט מעל שכר המינימום, בדומה לשכר שקיבל כחייל משוחרר. שנית, כאשר הנתבע נשאל מה שכרו של בן אחותו שעובד אצלו מסעדה, השיב הנתבע: 6 , 000 ₪ נטו. מכאן, שגם לא סביר להניח ששכר של פועל אצלו עומד על 6 , 000 ₪ נטו (עמי 78 לפרוט’ ש’ 11 – 12 ) ואילו הנתבע שאחראי גם להכנת האוכל, גם מגיש, גם מנהל את המסעדה ועובד שעות רבות במסעדה, מרוויח כמעט כמו העובד שלו. שלישית, הנתבע הודה בעדותו, כי למרות שהיו לו חסכונות בבנק, העדיף לקחת עזרה כספית מאמו, כדי למנף את הכספים שהיו ברשותו ולרכוש דירה להשקעה. כאשר נשאל בעדותו, מדוע לקח משכנתא, אם היה לו כסף לקנות את הדירה במזומן, השיב ” כי רציתי למנף את הכסף. היה לי חלק כסף שסגור בחשבונות ולא יכולתי להוציא את הכסף אז העדפתי לקחת משכנתא, לשלם אותם. קודם כל אמא עזרה לי כדי שיישאר לי כסף בצדי (עמ’ 86 לפרוט’ ש’ 18 – 23 ), ללמדך, כי הנתבע צבר כספים רבים, שאפשרו לו לרכוש דירה במזומן ובנוסף לזאת לטענתו קיבל כספים מהוריו. כן לאור העזרה הכספית הרבה שקיבל הנתבע מהוריו, שמקור פרנסתם היתה המסעדה, אנו למדים, כי המסעדה הפיקה רווחים הרבה יותר גבוהים מאלו שהציג הנתבע, שאפשרו למנוחים לעזור בנדיבות לנתבע, כאשר הנתבע טען להגנתו בעניין זה, כי בתקופת אביו המסעדה היתה רווחית יותר (עמי 86 ש’ 32- עמי 87 ש’ 4 לפרוט’). רביעית מחשבון הנתבע ח-ן — עייש הנתבע בבנק +++ ניתן לראות פעילות ענפה של הפקדות כספים לחשבון, כאשר נשאלת השאלה, כיצד זה אדם שטוען שהוא משתכר כ 7 , 000 ₪ בחודש, מופקדים אצלו סכומים הגבוהים בהרבה מסך השתכרותו. לטענת הנתבע, חלק מהסכומים הועברו לו עיי המנוחה לצורך רכישת הדירה להשקעה, חלק נלקחו כהלוואות לצורך רכישת רכבים, אולם רב הנסתר על הגלוי בחשבון הנתבע.
18 19 20
21
22
23
24
25
26
27
28
29
30
עם זאת, חרף כל האמור לעיל, התובעים בחרו שלא לחקור את הנתבע לגבי כל המרכיבים בחשבון הבנק ולא הוכיחו מה המקור לכספים אלו וגם לאחר שהנתבע פירט בתצהיר משלים את גלגול צבירת כספיו לאורך השנים, לא חקרו אותו התובעים על תצהירו ועל כן תצהירו לא נסתר. להלן מס’ דוגמאות מחשבון
33 34 35
39 מתוך 45
בית משפט לענייני משפחה בת’ – יפו
תמ”ש

35666 – 09 – 13 , תמ”ש
11273 – 05 – 14
עותק לפרסום
1
חשבונות נוספים ואולם בחקירתו האחרונה, הנתבע הודה, כי יש ברשותו חשבון בנק נוסף, אך הנתבע לא נחקר על כך והתובעים לא עתרו לקבלת דפי חשבון שלו, והתנהלות זו נזקפת לחובתם.
יג. ביום

24 . 04 . 12 הועברו מחשבון הנתבע סך של 225 , 410 ₪ לטובת סגירת המשכנתא.
135.
ד
4

כאמור, התובעים לא חקרו את הנתבע על כל הסכומים שלעיל, שהופקדו בחשבון הבנק שלו ומה מקורם של סכומים אלה, אלא רק לגבי חלק מהסכומים, כאשר לטענת הנתבע חלק מהסכומים אכן הועברו לו מחשבון המנוחה וזאת על מנת לסייע למנוחה בהעברת התשלומים לצורך רכישת הדירה להשקעה. כשנשאל הנתבע בחקירתו, לגבי הסכומים שהועברו לחשבונו בתאריך 16 / 08 / 2007 בסך של 328 , 000 ₪, השיב שזה היה כנראה לצורך רכישת הדירה להשקעה וכי הועברו סכומים נוספים (עמי 82 שי 27 לפרוט’).
5 6
9 10
11
12
14
15

כאמור בשנת 2007 נרכשו שתי דירות, באמצעות הנתבע: דירה אחת, היא הדירה להשקעה נשוא התביעה שנרכשה בתאריך 24 . 09 . 2007 בסכום של 139 , 000 $ (המהווים בערך 550 , 000 ₪) ונרשמה עייש המנוחה והדירה השנייה, היא הדירה הנוספת שהנתבע רכש לעצמו בגי מספר חודשים לאחר מכן, בתאריך 14 . 12 . 07 בסכום של 1 , 568 , 000 ₪. הנתבע טען, כי הכספים שהועברו מחשבון המנוחה לחשבונו הועברו לצורך רכישת הדירה להשקעה וכן כי חלק מהכספים שהועברו לו הן בגדר מתן עזרה מהמנוחה לצורך רכישת דירתו בג’. מסיכום כל הסכומים שהועברו לידי הנתבע מחשבון המנוחה בשנת 2007 סמוך לרכישת הדירה להשקעה מתקבל סכום של 597 , 912 ₪ אשר משקף בערך את סכום רכישת הדירה להשקעה, כאשר השיק הבנקאי בסך של 152 , 654 ₪ נרשם לפקודת מר ח’ – מוכר הדירה להשקעה ובהתחשב בכך שהיו גם תשלומי מיסים, עוייד, אגרות וכו’. לגבי יתרת הסכום, שהועברו לנתבע ב- 2008, הנתבע טען, כי סכומים אלו הועברו לו לצורך רכישת הדירה בג’ כחלק מעזרה שהמנוחה נתנה לו ועל אף שהדבר נראה תמוה, הרי שבהעדר ראייה לסתור ובהיעדר כל עדות מטעם פקידי הבנק באשר לאופן שבו ביצעו העברות אלה ועל סמך אילו הוראות ואילו הרשאות, אזי התובעים לא עמדו בנטל הנדרש להוכיח כי משיכות כספים אשר כאמור לא נעשו לטובת רכישת הדירה להשקעה ו/או לצורכי הוצאות המנוחה, אכן הועברו ללא מתן הרשאה ואף לא הגישו כל תחשיב מסודר בעניין ניתוב הכספים שנמשכו מהחשבון ושולמו במדויק לרכישת הדירה, אלא העתיקו וסיכמו את המשיכות מהחשבון בלבד.
16
17 18
19
20
21
22
136.
24
25
26
לסיכום, משהתובעים לא הצליחו לבסס כל ראיה פוזיטיבית אודות היקף השתכרותו של הנתבע, לא ניתן לבסס ממצא כלשהו בנוגע לכך. התובעים הם שהגישו את התביעה הכספית ועליהם מוטל הנטל להוכחת טענותיהם בדומה לנטל שהוטל עליהם בנוגע לביטול עסקאות המתנה, ומשלא פעלו לביסוס תביעתם כדין והגם שהתנהלות הכספית של הנתבע בנוגע לרווחי המסעדה מעוררת תמיהות וספקות רבים ובפרט לנוכח התנהלותו במזומן וללא תיעוד, אין מנוס מלקבוע כי התובעים כשלו בהוכחת תביעתם הכספית להשבת רווחי המסעדה ולא ניתן לקבוע ממצאים ברורים אודות כך.
27
28
טענות התובעים אודות משיכות הכספים מחשבונות הבנק:
137.
הגם שהתובעים לא הצליחו לבסס תביעתם הכספית באופן פוזיטיבי על רווחי המסעדה, הם ביקשו לבסס את תביעתם על משיכות כספים רבות מחשבון הבנק של המנוחה אשר מעידות לטענם על כך שהנתבע פעל במשך שנים לריקון חשבון הבנק של המנוחה. בסיכומיהם פירטו התובעים את כל
31 32 33
41 מתוך 45

בית משפט לענייני משפחה בת’ – יפו 11273 – 05 – 14
תמ”ש

35666 – 09 – 13 , תמ”ש
עותק לפרסום
140.
1 2
הנתבע העיד, כי המשיכות מהבנק נעשו באופן שהמנוחה היתה חותמת לו על שיק ריק, הנתבע היה מגיע לסניף הבנק והמנוחה היתה מאשרת טלפונית את הסכום שיש לרשום בשיק. התובעים טענו, כי גרסה זו אינה מתקבלת על הדעת והראייה היא, כי גם יומיים טרם פטירת המנוחה, עת היתה המנוחה מונשמת נמשכו מהחשבון סך של 10 , 000 ₪ ישירות אל חשבון הנתבע. הנתבע ניסה לתת הסבר לעניין זה, בכך שטען, שהאם התקשרה ימים קודם לכן, להורות לפקיד הבנק לכבד את השיק. התובעים טענו, כי התנהלות זו מעידה, כי בידי הנתבע היו שיקים ריקים חתומים של המנוחה (או שזוייפו) בהם היה הנתבע ממלא כל סכום שחפץ למלא.
4 5 6
141.
9
10
11
12
14
אף שהתנהלות הנתבע בעניין זה תמוהה ביותר, יש לקחת בחשבון כי התנהלות זו נמשכה במשך שנים ובכל אותן השנים, התובעים לא ביררו או שאלו את המנוחה כיצד היא מצליחה להתנהל באופן כספי, כיצד היא מסתדרת ומושכת כספים מהבנק, שהרי ידעו כי שהיא אינה הולכת בעצמה לסניף הבנק וייתכן, כי אילו היו מבררים בייזמן אמתיי הדברים לא היו מתנהלים כפי שהתנהלו. כן, יש לזקוף לחובת התובעים כי הם לא טרחו לזמן את מי מפקידי הבנק בדבר אופן ההתנהלות בחשבון הבנק, האופן בו נמשכו הכספים בהעדר נוכחותה של המנוחה, האם הנתבע היה מיופה כוח בחשבון או מורשה לבצע פעולות מסוימות בחשבון, האם הנתבע היה מגיע לסניף עם שיקים חתומים מראש בחתימת המנוחה, האם פקידי הבנק אכן היו בקשר טלפוני עם המנוחה ווידאו כי הם מבצעים את הוראותיה וכי האם הם אלו שמילאו את הסכומים בשיק לפי הוראות המנוחה או שמא הכספים נמשכו באמצעות שיקים חתומים מראש לפקודת הנתבע, שהנתבע הפקיד בחשבון הבנק? האם היו לנתבע הרשאות לבצע משיכות ואם כן אילו הרשאות היו לו? האם אכן התנהלו שיחות עם המנוחה בנוגע לסכומים שהיא מאשרת למשוך מחשבונה וכו’. משהתובעים לא עשו זאת, לא ניתן לומר כי עמדו בנטל ההוכחה להוכיח כי אכן הנתבע משך כספים שלא כדין לאורך כל השנים ושלא בהרשאתה של המנוחה ואם וככל שאכן נעשה כן, מה היו הסכומים המדויקים שנמשכו שלא כדין כאמור.
16
17
18
19 20
142.
22
23
24 25
26
כן, כאמור, הגם שבחשבון המנוחה בוצעו במהלך השנים משיכות רבות של כספים, לא ניתן להתעלם מכך כי חלק מהמשיכות נעשו גם לצרכי מחייה שוטפים של המנוחה, חלק מהמשיכות נעשו לצורך רכישת הדירה להשקעה, חלק מהמשיכות נועדו לצרכי העסק, כאשר התובעים לא הוכיחו כלל, אילו כספים שנמשכו מתוך חשבון המנוחה נותבו לצרכי העסק, אילו נותבו לצרכי מחייה שוטפת של המנוחה ואילו לצורכי רכישת הדירה וכן איזה חלק מתוך משיכות אלו, היה אמור להיוותר בידי המנוחה ולעבור כירושה לתובעים. התובעים רק עברו על חשבון הבנק ופירטו מתוכו את המשיכות שבוצעו מהחשבון, אולם לא הוכיחו כל קשר בין משיכות אלו לבין הסכום שהיה אמור להיוותר בחשבון לאחר כימות כל ההוצאות. כמו כן, התובעים לא הצליחו להוכיח מה היו בדיוק הוצאותיה של המנוחה ולא הגישו תחשיב מסודר וברור בדבר הוצאותיה ובתביעתם התבססו אך ורק על משיכות מהחשבון, מבלי לקחת בחשבון, כי למנוחה היו הוצאות ולו הוצאות מינימליות וכי גם לעסק היו הוצאות ומשכך בכל מקרה, סיכום המשיכות שערכו, אינו יכול לשקף במקרה זה את מלוא הרווח שהיה אמור להיוותר מכספי המסעדה.
27
28
29
30 31
143.
מסקנתי, מכל האמור לעיל, היא כי התובעים לא עמדו בנטל ההוכחה המוטל עליהם להוכיח השבת הכספים הנתבעים וממילא גם לא ערכו תחשיב מוכח בנוגע לסכומים שהיו אמורים להיוותר בחשבון
33 34
43 מתוך 45
בית משפט לענייני משפחה בת’ – יפו
תמ”ש

35666 – 09 – 13 , תמ”ש
11273 – 05 – 14
עותק לפרסום
1
עם זאת, אין זה אומר כי התנהלותו של הנתבע אינה מעוררת תמיהות ותהיות רבות, אלא שהתובעים לא עמדו בנטל הוכחה הנדרש לצורך ביסוס תביעתם הכספית, ועל כן אני מורה על דחייתה.
146.

בשולי הדברים יצוין כי מאחר וחלק בלתי מבוטל בסך של כ- 597 , 000 שייח נותב ממילא לצורך רכישת הדירה להשקעה ומאחר ודירה זו תעבור לידי התובעים בהתאם לצוואתה האחרונה של המנוחה, אזי בכך קיבלו התובעים גם חלק מכספי חשבון הבנק של המנוחה.
3 4
סוף דבר:
147.
אשר על כן, מכל האמור לעיל – אני מורה כדלקמן:
8

א. התביעה בתמייש 35666 – 09 – 13 מתקבלת באופן שבו, אני מורה על ביטול עסקאות המתנה שנעשו בין המנוחה לבין הנתבע, בדירה ברח’ — ובדירה ברח’ ….

ב. התביעה הכספית בתמייש 11273 – 05 – 14 – נדחית, מנימוקי כאמור לעיל.
11

ג. באשר להוצאות ההליך, בהתחשב בכך שבסופו של יום תביעה אחת התקבלה והתביעה הכספית נדחתה, ובהתחשב בכך שהתובעים הגישו את ראיותיהם שלא במקשה אחת ולאחר שתיקנו את כתב תביעתם, ולאור כך שההליכים בתיק זה היו ממושכים בעטיים של שני הצדדים, איני רואה לנכון לפסוק הוצאות לצדדים וכל צד יישא בהוצאותיו.
12 13
148.
ניתן לפרסום בהשמטת כל פרט מזהה.
149.
המזכירות תמציא פסק הדין לבייכ הצדדים ותסגור את התיקים.
ניתן היום, ח’ אלול תשעייט, 08 ספטמבר 2019, בהעדר הצדדים.
ורד שביט פינקלשטיין, שופטת
45 מתוך 45
בית משפט לענייני משפחה בת’ – יפו
תמ”ש

35666 – 09 – 13 , תמ”ש
11273 – 05 – 14
עותק לפרסום
1
שכן שנה לאחר שערכה את הצוואה משנת 2007, ערכה צוואה חדשה בו היא הורישה את מלוא זכויותיה במסעדה לנתבע וכי שנה לאחר מכן היא העבירה לנתבע את מלוא זכויותיה בשתי דירותיה במתנה. ולראייה, הציג הנתבע בפני התובעים את צוואתה האחרונה של המנוחה.
פירוט ההליכים המשפטיים בין הצדדים:
26.
8

ביום 18 . 09 . 13 הגישו התובעים את התביעה למתן פסק דין הצהרתי לביטול עסקאות המתנה. במסגרת תביעה זו עתרו העותרים גם להשבת סך 100 , 000 ₪, אשר לטענתם נטל הנתבע לא כדין מרווחי המסעדה, כאשר הם מציינים בכתב התביעה כי הם מעריכים שהיקף הסכומים שניטלו עומד על סך של כ- 800 , 000 , אולם מטעמי אגרה ועד לבירור מלוא העובדות, ביקשו להותיר את סכום התביעה בסך 100 , 000 ₪ כאשר ביקשו לשמור לעצמם את הזכות לתקן את כתב התביעה בהמשך.
9 10
11
27.

ביום 14 . 01 . 14 , הגיש הנתבע בקשה לשמיעת עדותה המוקדמת של המטפלת של המנוחה גבי מי טי אי (להלן: “המטפלת”י), שטיפלה במנוחה במשך 7 השנים האחרונות לחייה, בטענה כי המטפלת עתידה לעזוב את הארץ בקרוב.
12 13
14
.28

במסגרת ישיבת קדימ שהתקיימה ביום 1 . 01 . 14 , הוסכם על שמיעת עדותה של המטפלת. כן הוסכם, על מחיקת העתירה הכספית כאשר ב”כ התובעים הודיע כי ישקול את צעדיו להגשת תביעה כספית מתאימה. בנוסף, ניתן צו לגילוי מסמכים רפואיים של המנוחה מיום 1 / 12 / 08 ועד ליום 1 / 03 / 09 וכן כל המסמכים הרלוונטיים לעסקאות המתנה שבוצעו ע”י המנוחה.
15 16 17
29.

ביום 5 . 02 . 14 נשמעה עדותה המוקדמת של המטפלת.
.30
20
21

ביום 8 . 05 . 14 הגישו התובעים תביעה כספית חדשה עייס 100 , 000 ₪ להשבת כספים אשר נטל הנתבע שלא כדין מכספי המסעדה ומחשבון הבנק של המנוחה. גם במסגרת תביעה זו ביקשו התובעים לשמור לעצמם את הזכות להגדיל את סכום התביעה לסך של כ- 800 , 000 ₪, מאחר והעובדות טרם התבררו להם במלואן.
22
31.
24

ביום 15 . 02 . 15 הוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם התובעים, אשר כללו את תצהירי התובעים עצמם ותצהירו של עו”ד ח’, אשר טיפל בתצהירי ההסתלקות מעיזבון המנוח לטובת המנוחה.
32.

ביום 6 . 05 . 15 ניתנה החלטה למינויו של פרופ’ מיכאל דוידסון כמומחה מטעם בית המשפט (להלן : “המומחה הרפואייי) לבחינת כשרותה המשפטית של המנוחה לביצוע עסקאות המתנה ביום 30 . 12 . 18 .
26 27
.33
28

ביום 22 . 04 . 15 הוגשו תצהירים מטעם הנתבע: תצהיר הנתבע עצמו, תצהיר מטעם מר יי ר’ שכנה של המנוחה (להלן: יישכנה של המנוחהיי) ותצהיר של גבי מי בי (כלתה של התובעת 2) (להלן: “יכלתה של התובעת 2”).
29
5 מתוך 45
בית משפט לענייני משפחה בת’ – יפו
תמ”ש

35666 – 09 – 13 , תמ”ש
11273 – 05 – 14
עותק לפרסום
41.

ביום 10 . 02 . 16 הגיש הנתבע בקשה להגשת תצהיר משלים מטעמו המתייחס להכנסותיו, נכסיו, חסכונותיו, כספים שהצטברו בידיו ממקורות שונים, אופן רכישת הנכסים וכו’ וזאת במטרה להסביר כיצד צבר נכסים במהלך חייו. בהחלטתי מיום 30 . 03 . 16 דחיתי את הבקשה מהטעמים שפורטו שם.
1 2
42.
ביום
20 . 07 . 16 הגישו התובעים בקשה בהסכמה למתן אורכה להגשת סיכומים מטעמם.
.43

ביום 6 . 09 . 16 הגישו התובעים בקשה לתיקון כתב התביעה הכספית, כך שסכום התביעה יוגדל לסך 800 , 000 בצירוף ריבית והצמדה. התובעים טענו בבקשה זו, כי רק לאחר שנחשפו הנתונים בדבר חשבון הבנק של האם המנוחה, חשבונות הבנק של הנתבע וערך הדירות אותן רכש ולאחר שהתקיימה חקירתו הנגדית, התברר להם כי הנתבע גזל מהמנוחה למעלה מ- 800 , 000 ₪.
5 6 7
.44

לאחר קבלת עמדת הנתבע, נעתרתי ביום 5 . 12 . 16 לבקשה לתיקון כתב התביעה, אך קבעתי כי באיזון הראוי בין זכויות הצדדים ולנוכח עיתוי הגשת הבקשה, ככל שהנתבע יהיה מעוניין להגיש תצהיר משלים מטעמו, יגיש הנתבע הודעה מתאימה לתיק.
9 10
11
45.
12

ביום 22 . 12 . 16 הודיע הנתבע, כי בעקבות תיקון כתב התביעה הוא מבקש להגיש תצהיר משלים מטעמו, וזה הוגש ביום 23 . 03 . 17 (לאחר שניתנו לו מספר אורכות בהסכמת הצדדים).
46.
14 15

ביום 20 . 06 . 17 התקיימה ישיבת הוכחות שלישית, במהלכה נחקר הנתבע על התצהיר המשלים שהגיש. בתום ישיבת ההוכחות קיבלו הצדדים את הצעתי לנסות ולמצות הליך של גישור בטרם מתן פסק דין והוסכם כי ימונה מגשר מטעם בית המשפט. כן נקבע, כי ככל והליך הגישור לא יצלח, התובעים יגישו סיכומים משלימים והנתבע יגיש סיכומים מטעמו, כאשר לתובעים ניתנה זכות תגובה לסיכומי הנתבע.
16 17
.47
18
במסגרת הליך הגישור התקיימו שתי ישיבות בהן הועלתה הצעה לסיום המחלוקת בין הצדדים, אולם התברר כי אחד הצדדים סירב להצעה, ועל כן הליך הגישור לא צלח.
19
48.
20
מלאכת הגשת הסיכומים התעכבה מאד בעטיים של שני הצדדים כאשר בסופו של יום, הוגשו כל הסיכומים לרבות סיכומי תשובה מטעם התובעים. בנסיבות אלו – ניתנת כעת הכרעתי.
תמצית טענות הצדדים:
.49
לטענת התובעים, יש להורות על ביטול עסקאות המתנה וכן השבת הכספים שנטל הנתבע שלא כדין, ואלו טעמיהם :
26

א. במשך שנים נטל הנתבע מהמנוחה את כספיה באמצעות ניצול האמון שניתן לו וניצול מעמדו כמנהל המסעדה בפועל וכמי שהמנוחה היתה תלויה בו לעת זקנתה וחוליה. הנתבע הפך למעשה להיות תחליף מלא למנות תוך שהוא מנהל את כל רכושו של המנוח ואת כל כספה של המנוחה. ב. העברת הזכויות בדירות נעשתה מבלי שהמנוחה התכוונה להעבירן ותוך שהנתבע מנצל את כוחו והשפעתו על המנוחה בשל מצבה הנפשי והבריאותי, כמו גם את חוסר השכלתה על מנת לעשות מעשה מרמה ולהעביר את רישום הזכויות בדירות על שמו בניגוד לדין ובניגוד להסכמתה המודעת של המנוחה.
28
29 30
7 מתוך 45
2-44
בית משפט לענייני משפחה בת’ – יפו
תמ”ש

35666 – 09 – 13 , תמ”ש
11273 – 05 – 14
עותק לפרסום
1
2
4
6

ט. לטענת התובעים מעשיו של הנתבע הם בגדר עושק וגזל הן לגבי הדירות והן לגבי כספי המסעדה. התובעים העמידו את תביעתם על סך 800 , 000 ₪ – כספים אשר נמשכו שלא כדין מחשבון המנוחה ומרווחי המסעדה, אולם בסיכומיהם טענו כי הנתבע הוציא מחשבון האם בין השנים 2006 ל – 2013 סכום גבוה יותר בסך 1 , 864 , 000 ₪, כאשר באותן שנים לא נכנס לחשבון המנוחה כל סכום, פרט להכנסות מביטוח לאומי ומהפניקס חברה לביטוח (סך של כ – 4 , 000 ₪), כך שכל הסכומים שנמשכו מחשבונה של המנוחה נועדו לצרכי הנתבע בלבד. כן לטענת התובעים, הנתבע גזל גם את דמי השכירות של הדירה להשקעה בסך 216 , 000 ₪ שלא הופקדו בחשבון המנוחה. י. לא ייתכן כי הנתבע אשר לטענתו עבד כשכיר במסעדה וקיבל משכורות מינימום, התעשר וחי ברמת חיים גבוהה, רכש דירת גג מפוארת בתי בשווי 724 , 150 ₪ ובנוסף רכש דירת גג 5 חדרים בג’ בשווי 1 , 568 , 000 ₪ וכן החזיק באופן קבוע 2 רכבים יקרים ואופנוע עבורו ועבור אשתו ונהג ולהחליפם מדי כמה שנים, והדבר אך מלמד כי הנתבע גזל את כספי המנוחה לשימושו, לרווחתו ולצבירות נכסים וממון רב, בעוד שבפועל לא נותר לתובעים דבר מכספים אלו. יא. על כן, עותרים התובעים להורות על ביטול העברת הדירות לידי הנתבע ולהחזר כל הכספים שנטל שלא כדין מכספי המסעדה ומחשבונה של המנוחה.
10
ין
13
50.
מנגד, טוען הנתבע כי יש לדחות מכל וכל את תביעות התובעים, ואלו נימוקיו :
17 18
19
20

א. העברת הדירות במתנה לידי הנתבע מהווה עסקה במקרקעין שהושלמה ברישום והשתכללה באופן מלא. הענקת המתנה מהווה התקשרות חוזית שחלים עליה דיני החוזים, כאשר בענייננו התקיימה גמירות דעת של המנוחה להעביר את המתנה לבנה. על גמירות הדעת של המנוחה ניתן ללמוד מהסיבה שהובילה אותה להעניק את המתנה לנתבע והיא הטיפול המסור והאוהב שהעניק הנתבע לאמו מאז שאביו שהלך לעולמו. שיקול נוסף שהוביל את המנוחה להחלטה זו, היתה העובדה שבאותה עת כל יתר ילדיה כבר היו יימסודרים”. כן לטענת הנתבע, בהענקת הדירות לידיו ביקשה המנוחה לאזן בין התמיכה והעזרה אשר העניקו המנוחים לאחיו ואחיותיו של הנתבע לאורך השנים, לבין זו שהנתבע טרם זכה לה. שיקולים אלו הצטרפו לתסכול שחשה המנוחה, בשל היעדר טיפול ויחס מספק מצד התובעים כלפיה.
21
22
23
25
26
27

ב. הנתבע סייע לאמו בכל דבר ועניין: הסיע וליווה אותה לסידורים שונים, לבדיקות וטיפולים אצל רופאים, קנה לה תרופות ואוכל, ביצע תיקונים בביתה, רכש עבורה בגדים וכלי בית וכן כל דבר אחר. כמו כן, בכל יום שישי מאז שנת 2000 ועד לפטירת המנוחה בשנת 2013, סעדו הנתבע ואשתו את ארוחת השבת יחד עם המנוחה, ערכו עמה את כל חגי השנה, צרפו את המנוחה ואת המטפלת שלה לכל חופשותיהם המשפחתיות ונשאו במלוא ההוצאות הכרוכות בכך וכן חגגו עמה שמחות משפחתיות מכל סוג שהוא. לעומת זאת, התובעים לא נקפו אצבע כדי לסייע לאמם ביום -יום, כמעט ולא חגגו איתה חגים, לא טרחו לוודא כי יש מי שיעשה איתה קידוש ביום שישי, ולכל היותר הטריחו עצמם בביקורים קצרים בביתה אחת לשבוע או שבועיים ובשיחות טלפון בודדות.
28 29 30

ג. המנוחה היתה בעלת כשרות נפשית, רפואית ומשפטית מלאה. המנוחה נבדקה ע”י דייר אי שקבע שהיא שפויה בדעתה ומבינה את התוצאות המשפטיות של העברת הדירות. אין בהעדר דפי הבדיקה עליהם
34
9 מתוך 45