בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו
28 אוגוסט 2019
ת”פ
4637 – 12 – 15 מדינת ישראל נ’ בן-אליעזר ואח’
לפני כב’ השופט בני שגיא
המאשימה
מדינת ישראל – פרקליטות מחוז תל אביב (מיסוי וכלכלה)
נ
ג
ד
הנאשמים
1. בנימין פואד בן-אליעזר (ההליכים הופסקו בשל מות הנאשם) 2. אברהם נניקאשוילי על-ידי ב”כ עו”ד נתי שמחוני ועו”ד יואב סננס 3. רוי מוצפי על-ידי ב”כ עו”ד ששי גז ועוייד שירן גולברי 4. איילת אזולאי (נדונה) 5. יעקב (ג’קי) בן-זקן (נדון) 6. צ’רלי יהודה (נדון)
הכרעת דין לגבי נאשמים 2 ו- 3
1 מתוך 143
בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו
28 אוגוסט 2019
ת”פ 4637 – 12 – 15 מדינת ישראל נ’ בן-אליעזר ואח’
לשיטת ההגנה, העברת הכספים הראשונה בוצעה מחשבונו של הנאשם, אך אין המדובר בכספו אלא בהלוואה שהעמיד יחזקאל לבן-אליעזר. נטען כי בסמוך למועד העברת הכספים ביקש יחזקאל (תושב ארהייב), אשר עשה שימוש תדיר בנאשם להעברת כספים לגיטימית לגורמים בישראל, להעביר את הכספים לבן-אליעזר דרך חשבונו של הנאשם, וכך פעל הנאשם.
(ג)
פעילות חברת בי אנד אי, היקף הסיוע שהעניק לה בן-אליעזר, משמעות הסיוע עבור פעילות החברה, ומשמעות הסיוע עבור הנאשם
אין חולק כי בנקודת זמן מסוימת סייע בן-אליעזר לחברת בי אנד אי בקבלת אשרות כניסה למצרים, ואין אף חולק כי מספר שנים לאחר מכן, העביר הנאשם לחשבונו של בן-אליעזר את סכום הכסף מושא העברה השנייה – 500 , 000 שייח.
המחלוקת בזירה זו תתמקד בהיקף הסיוע שהעניק בן-אליעזר לחברת בי אנד אי, במשמעותו עבור פעילותה וחוסנה הכלכלי, ומשמעות אותו סיוע עבור הנאשם.
לשיטת התביעה, סיועו של בן-אליעזר בקבלת האשרות היה בהיקף ניכר (על פי כתב האישום, החל ממועד נתינתו בשנת 2007, ובאופן רציף – ייכל אימת שהיה בכך צורךיי) וסיוע זה היטיב עם חברת בי אנד אי באופן משמעותי ולמעשה – הציל אותה מקריסה. בהינתן העובדה כי הנאשם החזיק ב- 25 % ממניות החברה, ואחיו החזיק אף הוא נתח מהבעלות (ואף הועסק על-ידי החברה), נטען כי יש לראות בסיוע שהעניק בן-אליעזר לחברה כסיוע שהוענק לנאשם, על כל המשתמע מכך.
לשיטת ההגנה, אותן פעולות שנעשו על-ידי בן-אליעזר, היו פעולות שוליות ביחס לחברה שמידת העניין של הנאשם בה הייתה זניחה, וממילא לא היה באותן פעולות, שבוצעו שנים לפני ההעברה השנייה, כדי להוות מניע, ולו שולי, להעברת הכספים.
(ד)
שאלת קיומו של קשר סיבתי בין הסיוע שהעניק בן-אליעזר להעברת הכספים השנייה
לשיטת התביעה, הסיוע המשמעותי שהעניק בן-אליעזר לחברת בי אנד איי ובהתאמה – לנאשם, היווה את ייהמניעי להעברת הכספים מהנאשם לבן-אליעזר. בזמן העברת הכספים – כך נטען – שם הנאשם לנגד עיניו את סיועו של בן-אליעזר לחברה, והכיר על כך תודה, וזאת בנוסף לרצונו כי בן-אליעזר יטה לו משוא פנים בדרך כלל.
לשיטת ההגנה, ההלוואה ניתנה מטעמים חבריים טהורים, לאור בקשתו של בן-אליעזר לקבלת סיוע לרכישת דירה שתהלום את מצבו הרפואי וקשייו, ונוכח רצונו של הנאשם, חברו בלב ובנפש, לסייע לו במימוש רצונו.
101 מתוך 143
בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו
28 אוגוסט 2019
ת”פ 4637 – 12 – 15 מדינת ישראל נ’ בן-אליעזר ואח’
142.
בהינתן המסקנה לפיה זירת המחלוקת החמישית (דרישת השוחד של בן-אליעזר שאינה מיוחסת לנאשם) אינה תורמת להכרעה, נראה אפוא כי יש להכריע בארבע זירות כדלקמן: (א) עוצמת החברות בין בן-אליעזר לנאשם ; (ב) האדם העומד מאחורי העברת הכספים הראשונה; (ג) פעילות חברת בי אנד אי והיקף הסיוע שהוענק לה על משמעותו; (ד) הקשר בין סיועו של בן-אליעזר להעברת הכספים השנייה.
עוד טרם הכרעה בזירות המחלוקת השונות, יש להידרש לאירועים שליוו את מסירת גרסתו הראשונה של הנאשם עת נחקר ביחידת להב 433, גרסה שנשארה איתנה ועקבית אף במהלך המשפט עצמו.
כנקודת מוצא לדיון, אציין כי הנאשם הודה, עוד טרם תחילת חקירתו, כי העביר לבן-אליעזר 500 , 000 שייח, ונסיבות הודייתו, כמו גם חקירתו, היו במוקד ההליך ולובנו בצורה מקיפה.
על נאשם 3, דמותו והתנהלות חקירתו הראשונה
על הנאשם
143.
הנאשם נולד בעיראק בשנת 1957, עלה לישראל עם הוריו בשנת 1972, ולאחר סיום לימודיו והשירות הצבאי, החל את לימודיו באוניברסיטה, אולם לאחר שנה (בשנת 1981) טס לארצות הברית, שם התגורר עד שנת 1995. הנאשם החל את דרכו המקצועית בארהייב כמוכר בחנות למוצרי אלקטרוניקה, ובהמשך רכש מספר חנויות אותן הפעיל עד שנות ה- 90, שאז החל לפעול בעיקר בתחום הנדליין. בשנת 1995, תוך שעסקיו בארהייב פעילים, חזר הנאשם, עם משפחתו ובתו בת ה- 6 להתגורר בישראל, והחל לפעול במספר עסקים גם בישראל. שנים ספורות לאחר מכן החליט הנאשם כי אינו מעוניין לנהל עסקים בישראל, והמשיך לנהל את מרבית עסקיו בארהייב, לצד פתיחת עסקים שונים באירופה.
זימונו של הנאשם לחקירה והתנהלות חקירתו
העובדות הרלוונטיות
144.
השלב הסמוי של חקירת הפרשה נמשך ימים ספורים בלבד, וביום 6 . 6 . 14 הפכה החקירה לגלויה עת זומנו בן-אליעזר ונאשם 2 למסירת עדות.
חקירתו של נאשם 2, אשר כבר בשלב הסמוי עמדו בפני החוקרים נתונים אשר לימדו על העברת כספים בסכום משמעותי מחשבונו לבן-אליעזר, החלה כחקירה תחת אזהרה.
103 מתוך 143
בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו
28 אוגוסט 2019
ת”פ 4637 – 12 – 15 מדינת ישראל נ’ בן-אליעזר ואח’
וכך מתמליל החקירה: יירוי תראה… באמת רוי תעשה לי טובה תקשיב… זו הודעה פתוחה אני באמת מבקש שתגיד באמת מה קרה בכל רגע נתון, וכל שאלה שאני שואל אני לא שואל את השאלה סתם, יהיו שאלות שאני אשאל ואני כבר יודע את התשובה עליהם. או-קיי. אין מה להסתיר אני כרגע לא מייחס לך את זה כרגע, לא מייחס לך איזה ביצוע עבירה, החקירה היא לא באזהרהיי (ת/6א עמי 30 ש’ 33).
מגמה זו, של חידוד ההבדלים בין חקירה פתוחה לחקירה תחת אזהרה, נמשכה גם בהמשך החקירה, שעה שהנאשם התייחס למניע למסירת הכספים, שאז אמר לו החוקר ביטון :”… לכן אני גובה ממך הודעה פתוחה, זה הודעה פתוחהיי (ת/6א עמי 32 ש’ 1); וכן: “כאחד שהיה בשרשרת של מתן הכספים, או-קיי אז אנחנו שואלים אותך… זה עדיין לא באזהרהיי (ת/6א עמי 32 שי 3).
147.
החקירה נמשכה אפוא מבלי שחוקרי המשטרה הזהירו את הנאשם, וכאשר התבהרה (לשיטת החוקרים) תמונת העברת הכספים המחשידה, עבר החוקר ביטון לתור אחר ייהמניע להעברת הכספיםיי, דהיינו – הפעולות שבן-אליעזר ביצע או הבטיח לבצע עבור הנאשם.
וכך מדברי החוקר ביטון עת החל לחקור את הנאשם ביחס לתמורה שקיבל או לא קיבל מבן-אליעזר, תוך שהדגיש בפניו כי הקושי היחיד מבחינתו (של הנאשם) מתמקד בייאי הנעימותיי למסור גרסה אודות חברו הטוב -בן-אליעזר:
“… תראה רוי בוא אני אגיד לך משהו אנחנו לא סתם שואלים את השאלות האלה אנחנו חיים בעולם… אנחנו חיים בעולם שאין מתנות חינם. אין מתנות חינם גם בין חברים. במיוחד כאשר חבר נותן… הלוואה ואנחנו יודעים שהוא יודע שההלוואה לא תוחזר לו של שבע מאות שישים אלף שקל במקרה הטוב, ואנחנו יודעים על דברים אחרים. אבל… מבלי שהוא עזר. או-קיי, לכן אמרתי לך את זה גם למטה וגם עכשיו חשוב מאוד או-קיי, או-קיי, שתאמר בדיוק את הכול. את הכל זה אומר גם דברים שאתה חושב שיהיו קשים לך לומר אותם בגלל היותך חבר של פואד שלושים שנה, ואמרתי לך עוד דבר הסיטואציה פה היא קשה, כי אנחנו שואלים על חבר שלך שהיה איתך שלושים שנה זה לא קל. ואתה אמרת לי שזה לא קל. עכשיו …” (ת/6א עמי 44 ש’ 5).
148.
במסגרת חקירת ייהמניע להעברת הכספים”, ועל-מנת לדלות פרטים נוספים, המשיך החוקר ביטון את אותו מצג מובהק לפיו החקירה אינה באזהרה ועל כן הנחקר יכול להרגיש חופשייי למסור את כל הפרטים. ואז, לאחר אמירותיו החד-משמעיות של החוקר ביטון שפורטו לעיל, נשאל הנאשם האם יתכן ובן-אליעזר סייע לו בהקשר למצרים. אז נזכר הנאשם ותיאר כי היה אירוע שהתרחש מספר שנים עובר להעברות הכספים, במסגרתו נעשתה פניה לבן-אליעזר על-מנת שיסייע להוציא אשרת כניסה למצרים עבור חברת בי אנד אי (ת/6א עמי 44 ש’ 26), אולם הסביר כי לא היה שום קשר בין הסיוע בקבלת האשרה להלוואה שנתן לבן אליעזר (ייבחיים לא היית מגלה את זה, אני אומר לך את האמת, אני בא ואומר את האמת. אין קשר בין הויזה לפני שבע שנים…” – (ת/6א עמי 51 ש’ 36).
105 מתוך 143
בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו
28 אוגוסט 2019
ת”פ 4637 – 12 – 15 מדינת ישראל נ’ בן-אליעזר ואח’
לסיכומיה). נטען בסיכומי התביעה כי החקירה החלה כחקירה פתוחה, שכן תחילה ידעו החוקרים על העברת 260 , 000 שיים בלבד, ובהמשך (עוד טרם הכניסה לחדר החקירות) ציין הנאשם כי העביר 500 , 000 שייח לבן אליעזר, אולם לא הייתה בידי החוקרים אינדיקציה נוספת לאותו סכום. צוין כי יבמבט לאחור ובחוכמה שבדיעבד, יתכן שניתן היה להקדים את מועד אזהרת הנאשם. עם זאת, ההתרשמות מצפייה במהלך החקירה היא לא של טמינת פח מכוונת אלא שלחוקר לקח זמן לעבד את המידע – שלמעשה הושלם מעגל עבירת השוחד בדברים שהנאשם מסר” (סעיף 15 לסיכומי התביעה). עוד הפנתה התובעת לחששו של הנאשם מחקירה באזהרה, כפי שחשש זה בא לידי ביטוי לאחר שהוזהר, אז היה הנאשם בסערת רגשות.
התנהלות חקירתו של הנאשם, שלילת זכויות מכוונת, תקלה שולית או
“תחבולה נסבלת”י ?
על משמעותה של חקירה באזהרה
.153
חקירתו של הנאשם התבצעה בשנת 2014, כשמונה שנים לאחר שניתן פסק דינו של בית המשפט העליון בעניין יששכרוב [עייפ 5121 / 98 יששכרוב נ’ התובע הצבאי הראשי ( 4 . 5 . 2006 )], ובנקודת זמן בה נראה היה כי גורמי האכיפה השונים היו צריכים להטמיע בתודעתם ובדרכי התנהלותם את קביעות בית המשפט העליון בדבר הראוי והבלתי ראוי בחקירת חשוד, לפחות בכל הנוגע למוטיב האזהרה ולמוטיב יידוע החשוד בדבר זכויותיו.
154.
קיים פער דרמטי בין חקירת אדם כעד לבין חקירת חשוד. פער זה נובע מהשוני בהשלכות האפשריות של החקירה על אותו אדם שמסר עדות כעד, להשלכות האפשריות של החקירה על מי שנחשד בביצוע העבירות. מעבר לפער האמור, וכתוצאה ממנו, קיימות לחשוד זכויות יסוד, ובהן זכות השתיקה (הנגזרת מהזכות לאי הפללה עצמית) וזכות ההיוועצות.
הסיטואציה בה עומד חשוד עובר לתחילת חקירתו היא סיטואציה מורכבת, ואין חולק, כי כמעט לכל היבט בהתנהלותו בעת החקירה תהיה השלכה כזו או אחרת על המשך החקירה, על תוצאותיה, ולא מן הנמנע שאף על חירותו. אזהרת החשוד מהווה את יימנגנון ההגנהיי בעזרתו, בצירוף ליידוע בדבר זכויותיו, יוכל החשוד לממש את מלוא זכויותיו.
במאמרו של דב גלעד כהן, יייונזהרתם מאוד’: דיות והיקף אזהרת חשוד כבסיס לפסילת הודעות, ביטול או המרת אישומים” (אושר לפרסום בכתב העת משפט מפתחי גיליון 6 עתיד להתפרסם במהלך שנת 2020, זמין לקריאה ב-3308696= https : / / papers . ssrn . com / abstract ) התייחס המחבר למשמעותה של ייחקירה באזהרהיי, וציין את הדברים הבאים:
107 מתוך 143
בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו
28 אוגוסט 2019
ת”פ 4637 – 12 – 15 מדינת ישראל נ’ בן-אליעזר ואח’
בית המשפט התייחס בפרשת יששכרוב לאותה הנמקה מקובלת שניתנה לפסילת הודאה לפי סעיף 12, והיא שלילת חופש הבחירה של הנחקר, המקימה חשש לאמיתות ההודאה, וציין כי כיום, ברוח חוק היסוד, ההגנה על חופש הרצון של הנחקר מהווה תכלית עצמאית וטעם נכבד לפסילת קבילותה של ההודאה לפי סעיף 12 לפקודת הראיות.
וכך נקבע: “… בעוד שבעבר ההצדקה שניתנה לפסילתה של הודאה לפי סעיף 12 נשענה על ההנחה לפיה שלילת חופש הבחירה של הנחקר מקימה בהכרח חשש לאמיתות הודאתו, הרי על-פי רוחו והשראתו של חוק היסוד מן הראוי לקבוע כי ההגנה על חופש הרצון של הנחקר מהווה כיום תכלית העומדת בפני עצמה ומהווה טעם נכבד ועצמאי לפסילת קבילותה של ההודאה לפי סעיף 12 לפקודת הראיותיי (שם, פסקה 34).
המסלול השני הוא המסלול המבוסס על הדוקטרינה הפסיקתית לפסילת ראיות שהושגו שלא כדין בהליך הפלילי, כפי שהותוותה על-ידי בית המשפט בפרשת יששכרוב. בהתאם לדוקטרינה, נתון לבית-המשפט שיקול-דעת לפסילת קבילותה של ראיה בפלילים אם נוכח לדעת כי הראיה הושגה שלא כדין וקבלתה תפגע באופן מהותי בזכותו של הנאשם להליך הוגן שלא בהתאם לגדריה של פסקת ההגבלה.
שיקול דעת זה יופעל במסגרת נוסחת איזון, תוך התחשבות בנסיבותיו של כל מקרה לגופו, ובהתאם לאמות מידה אליהן התייחס בית המשפט העליון בפרשת יששכרוב: ייאופיה וחומרתה של אי החוקיות שהייתה כרוכה בהשגת הראיה; מידת ההשפעה של אמצעי החקירה הפסול על הראיה שהושגה; הנזק מול התועלת החברתיים הכרוכים בפסילתהיי.
בפרשת יששכרוב, כידוע, דן בית המשפט העליון בסיטואציה בה החשוד (לימים הנאשם) נחקר באזהרה, אולם נשללה ממנו זכות ההיוועצות.
158.
הסיטואציה שעמדה לבחינה בפרשת יששכרוב “מרוככת”י בהשוואה לסיטואציה העומדת לבחינתי כעת, שכן על-פי הנטען, חוקרי המשטרה לא שללו רק את אחת הזכויות המוענקות לחשוד עובר לחקירתו (כפי שאירוע בפרשת יששכרוב), אלא טשטשו, עד כדי העלימו, את הבעייתיות ביחס לדברי הנאשם בחקירתו. לשיטת ההגנה, התנהלות חוקרי המשטרה ייניטרלהיי את כל מנגנוני ההגנה הלגיטימיים שהיו צריכים להינתן לנאשם עובר לחקירתו, והלכה למעשה, הובילו לשלילה מוחלטת של כל זכויות היסוד להן הוא זכאי כחשוד העומד להיחקר.
על סיטואציה מעין זו עמד בית המשפט העליון בעייפ 4415 / 16 מדינת ישראל נ’ פלוני ( 15 . 10 . 2017 ) בקובעו את הדברים הבאים:
יואולם ישנן תחבולות, ואף זאת כבר נפסק, שאינן הוגנות ואינן לגיטימיות ועל כן אם נעשה בהן שימוש הן עלולות להביא לפסילת הודאה שמסר חשוד. כך, למשל, אין
109 מתוך 143
בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו
28 אוגוסט 2019
ת”פ 4637 – 12 – 15 מדינת ישראל נ’ בן-אליעזר ואח’
תצליח התביעה להצביע על נסיבות שמהן עולה כי ביחסי הידידות מעורבת אהבה התלויה בדבר, ועל-כן הטעם למתן טובת ההנאה אינו נעוץ רק בידידות לשמה, אלא כרוך בו גם היבט אינטרסנטי, הקשור להיותו של המקבל עובד ציבור שהנותן נזקק, או ייזקק, לשירותיו’י [עייפ 4148 / 96 מדינת ישראל נ’ גנות, פייד נ(5) 367, 378 – 376 (1996) (להלן – פרשת גנות)].
ודברים דומים נאמרו בעייפ 6916 / 06 אטיאס נ’ מדינת ישראל ( 29 . 10 . 2007 ):
ייעובד הציבור אינו רשאי לקבל טובת הנאה אפילו מידיד, כל עוד קיים מגע כלשהו ביניהם במסגרת תפקידו של עובד הציבור. ככל שההיכרות האישית רופפת יותר, טובת ההנאה
‘נכבדה’ יותר, או הקשר עם התפקיד אמיץ יותר, כן תגבר הנטייה להסיק מן הנסיבות
של הנתינה והלקיחה את היסוד הנפשי הנדרש. מטרת הנתינה או הלקיחה היא הקובעת. אם יש ראייה שטובת ההנאה ניתנה או נלקחה בעד פעולה הקשורה בתפקידו של עובד הציבור – אשם אותו אדם בעבירת שוחד … זאת ועוד. אם טובת ההנאה עוברת את גבול המקובל בחיי היום יום ובין הצדדים אין יחסי היכרות אישית מלבד קשרים הנובעים מתפקידו של הלוקח, מהוות נסיבות אלה גופן ראייה למטרה פסולה …”.
ראה גם באותו הקשר גם ע”פ 4506 / 15 בעניין בו שהוזכר לעיל.
12.
בענייננו, השאלה הצריכה בירור היא אם המתת ניתנה רק על רקע יחסי החברות או כשוחד עבור קידום אינטרסים כלכליים של נאשם 2 (באישום הראשון) ושל נאשם 3 (באישום השני), כאשר גם מטרה יימעורבתיי (חברות לצד אינטרס כלכלי) תחשב כמטרה פסולה בעלת משמעות מפלילה.
על בן-אליעזר, תפקידיו, ומצבו הרפואי בנקודת הזמן בה הועברו לו
הכספים על-ידי שני הנאשמים
.13
בן-אליעזר, יליד 1936, החל את דרכו הציבורית בצהייל, שם התקדם עד לדרגת תת-אלוף, ושימש בתפקידו האחרון כמתאם פעולות הממשלה בשטחים. החל משנות ה- 80, כיהן כחבר כנסת, ואף כיהן במגוון תפקידי שר בממשלות ישראל השונות, ובין היתר, כשר התשתיות והאנרגיה ( 4 . 5 . 06 – 13 . 3 . 09 ) וכשר התמיית ( 31 . 3 . 09 – 19 . 1 . 11 ). לא הייתה מחלוקת כאמור, כי בכל אחד מתפקידיו היה בן-אליעזר עובד ציבור. אין חולק, כי משרד התשתיות (שכונה גם על-ידי חלק מהעדים יימשרד האנרגיהיי) אחראי על תחום האנרגיה במדינת ישראל, כך ששני המינוחים בהם אעשה שימוש בהכרעת הדין בהקשר זה (יימשרד התשתיותיי ו יימשרד האנרגיהיי) משקפים את אותה יחידה ממשלתית.
11 מתוך 143
בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו
28 אוגוסט 2019
ת”פ
4637 – 12 – 15 מדינת ישראל נ’ בן-אליעזר ואח’
יתרה מכך, וכיוון שחקירתו של הנאשם התרחשה כשבועיים לאחר חקירתם של בן-אליעזר ונאשם 2, היה כבר ברור כי עוצמת החשד הפרסונלי ביחס לבן-אליעזר היא לא מבוטלת, ונראה כי מדובר – על-פי החשד – בעובד ציבור שקיבל סכומי כסף נכבדים מאחרים.
ואם דברים אלה נכונים באשר לחשד להעברת כספים בסכום של 260 , 000 שייח, על אחת כמה וכמה כאשר עסקינן במי שהודה, בזמן ההמתנה לחקירה, בהעברת סכום נוסף של 500 , 000 שייח לבן-אליעזר.
דומני שלא בכדי, ולאחר ששמע דברים אלה, ביקש החוקר ביטון להתייעץ עם הפרקליטה המלווה ועם ראש צוות החקירה, אולם גם שני גורמים אלה נמנעו מלעשות את המובן מאליו והמתחייב על פי דין, וליתן את ההנחיה המתבקשת לשינוי סטטוס החקירה עוד טרם החלה מסטטוס של ייחקירת עדיי לסטטוס של ייחקירת
חשודיי.
161.
ההתנהלות החמורה לא הסתכמה רק בהחלטה שלא לקיים חקירה באזהרה (שהובילה לשלילת כל זכויותיו של הנאשם) אלא התאפיינה גם בשורה של ייהסברים” שסיפק החוקר לנאשם באשר להבדלים בין ייחקירה פתוחה”י לבין ייחקירה באזהרהיי. פעם אחר פעם הסביר החוקר ביטון לנאשם כי עליו לומר את כל האמת, כי אין סיבה למסור גרסאות מצמצמות, כאשר המסר הברור העולה מדבריו של החוקר ביטון, הוא מסר לפיו הנאשם יכול למסור כל נתון שיישאל לגביו ללא חשש מפני הפללה עצמית.
162.
ואם בכך לא די, הרי שהתנהלותם החמורה של גורמי החקירה המשיכה גם לגבי האופן בו נחקר ייהמניעיי, דהיינו – אותן פעולות שנעשו לכאורה על-ידי בן-אליעזר לטובת הנאשם. החוקר ביטון בחר לחקור את הנאשם גם בסוגיה זו, תוך יצירת יימסך עשויי סביב המשמעות המשפטית של דבריו, ומבלי שהסתפק בקבלת תשובה נקודתית, אלא המשיך וליבן עם הנאשם את כלל הנתונים הרלוונטיים לסוגיה זו.
בעדותו, לשאלות בית המשפט, ניכר היה כי החוקר ביטון מתקשה לספק תשובות ברורות לשאלה מדוע גם לאחר תיאור הנאשם בדבר סיועו של בן-אליעזר בקבלת האשרות לא עצר את החקירה באופן מידי ועבר לחקירה באזהרה, עד שלבסוף הסכים להודות כי תשובות הנאשם הציתו ייניצוצות של חשדיי (ייבשלב הזה שהוא אומר לי שהוא נתן פואד עזר לו בויזה אוקיי יש פה איזה עניין של ניצוצות שפה צריך לעצור כן של חשד יש פה עניין של חשד מבחינתי כחוקר…”, פרו’ עמי 843 שי 26 עד עמי 846 ש’ 13).
163.
רק לאחר שהנאשם ייהתפשטיי מכל הגנותיו, ומסר את כל הנתונים הרלוונטיים באשר להעברת הכספים לבן-אליעזר ולסיוע שהעניק בן-אליעזר לחברת בי אנד אי, התקיימה התייעצות של גורמי החקירה, והוחלט לעבור לחקירה באזהרה.
111 מתוך 143
בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו
28 אוגוסט 2019
ת”פ 4637 – 12 – 15 מדינת ישראל נ’ בן-אליעזר ואח’
165.
ניתן היה לצפות כי הפרקליטות בזמן אמת, או לכל היותר בדיעבד, תבקר התנהלות חמורה מעין זו, אך בפועל, גורמי הפרקליטות השונים הלכו יייד בידיי עם החוקרים, גיבו את אותה התנהלות חמורה, והתמקדו בניסיון להכשיר אותה ואת תוצריה.
מסקנה זו מתבקשת הן נוכח העובדה כי ההחלטה שלא לחקור את הנאשם באזהרה התקבלה גם על דעת הפרקליטה המלווה בזמן אמת, והן נוכח העובדה כי לאורך המשפט, כמו גם בסיכומים, טענה הפרקליטות כי מדובר בהתנהלות שאינה פסולה, אלא, לכל היותר, בייתחבולה נסבלתי.
ייתחבולהיי בחקירה יכולה להתבצע במספר דרכים שהוכרו כלגיטימיות, אולם לא יעלה על הדעת כי הפרקליטות תתייחס, הן במישור המהותי והן ברמת המינוח, לשלילת זכויות יסוד של נחקר כייתחבולהיי, ולא כל שכן -לגיטימית.
166.
נטען בסיכומי הפרקליטות כי ייצפייה בתיעוד החזותי של החקירה מלמדת יותר מכל על האופן בו התנהלה החקירה – ברוגע ובנועם, תוך התחשבות בנחקר ובצרכיויי. עמדה זו משקפת תפיסה מוטעית ובעייתית, לפיה חקירה יירומסת זכויותיי צריכה להיעשות תוך הרמת קול על הנחקר או שימוש באלימות פיזית, אלא שברור שלא תמיד קיים קשר בין הרמת הקול לבין שמירה על זכויות הנחקר, וניתן לפגוע בהן פגיעה קשה גם ייברוגע ובנועם’. במקרה דנן, דווקא ההתנהלות ייהרגועהיי השתלבה היטב עם רצונם של גורמי החקירה לטעת בנאשם תחושת ביטחון, ולנטרל את כל מנגנוני ההגנה שהם מנת חלקו של אדם הנחקר באזהרה.
167.
העובדה כי נקודות ציון משמעותיות במהלך ההתרחשות שתוארה לעיל לא תועדו במזכרים, משקפת פן נוסף ועצמאי של אותה התנהלות בעייתית: (א) כך לגבי הודאתו של הנאשם בהעברת מאות אלפי שקלים לבן-אליעזר עוד טרם החקירה – אירוע שלא תועד כלל במזכר (או בדרך אחרת) עליו למדה ההגנה מדברי הנאשם בחקירה שהוקלטה, לפיהם אמר את הדברים ייכבר למטהיי. בהמשך, אישר החוקר ביטון כי הדברים אכן נאמרו לו, אך לא היה בנמצא הסבר מספק להיעדר תיעוד עצמאי של נתון מהותי זה; (ב) כך לגבי אותה התייעצות שערך החוקר ביטון עם הפרקליטה המלווה וראש צוות החקירה, בסיומה הוחלט שלא לשנות את סטטוס החקירה שתוכנן מראש לחקירה תחת אזהרה.
חובת התיעוד החלה על גורמי החקירה, אינה מוגבלת ומצומצמת רק לנתונים אשר יש בהם כדי להפליל נחקרים אלא משתרעת גם על פני נתונים ואירועים שיתכן, ובבוא היום, יוכלו אף לסייע לאותם נחקרים – חשודים – נאשמים.
168.
המלחמה בשחיתות הציבורית חשובה ובעלת ערך רב, והיא חלק בלתי נפרד מתפקידיה של המשטרה והפרקליטות. יחד עם זאת, לא ניתן לקבל כי החשיבות האמורה לעיל, תשמש בסיס להתנהלות בלתי הוגנת, בלתי ראויה, וכזו הרומסת את זכויות החשודים. הפרקליטות אינה צד יירגיליי בהליך משפטי, אלא צד הפועל בשליחותו של הציבור, ואמון על האינטרס הציבורי על כל היבטיו. שמירה על זכויות נחקרים, הקפדה על
113 מתוך 143
בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו
28 אוגוסט 2019
ת”פ 4637 – 12 – 15 מדינת ישראל נ’ בן-אליעזר ואח’
הן בחקירה והן בבית המשפט ניכר היה כי הנאשם עובר חוויה קשה ומטלטלת, שהיא פועל יוצא של העמדתו לדין. זעקת החפות של הנאשם כמו גם כנותו, השתקפו בחקירה, והשתקפו אף באופן התנהלותו בבית המשפט. התרשמות זו הלכה והתחזקה ככל שהתקדם ההליך המשפטי. עדותו בבית המשפט, בדיוק כפי שניתן לומר על חקירתו במשטרה, הייתה אותנטית, והיה בה כדי ליתן הסברים ראויים ומעוגנים בעובדות, להאשמות שהוטחו בו.
מסקנה זו אינה נשענת רק על האמור לעיל, ועל התרשמותי הבלתי אמצעית, אלא גם על השוואת הנתונים שמסר הנאשם לעדויות אחרות, למסמכים שונים, להגיונם של דברים, ולמעשה – מבלי שהוצגה כל ראיה בעלת משקל אשר יהא בה כדי לסתור את גרסתו, והכל כפי שיפורט בהמשך. זירות המחלוקת השונות – דיון והכרעה
עוצמת החברות בין בן-אליעזר לנאשם
171.
בחינת כלל הנתונים והעדויות, מובילה למסקנה חד משמעית, לפיה הקשר שנרקם בין בן-אליעזר לנאשם משך למעלה משלושה עשורים, היה קשר חברי עמוק, נדיר ומשמעותי ביותר עד שניתן להשוותו לקשר הקיים בין בני משפחה גרעינית.
172.
תחילתו של הקשר בשנות ה- 80, שאז התגורר הנאשם בארהייב. הנאשם תיאר בעדותו כיצד סיפר לו בן אליעזר על הימלטותו מעירק, וכיצד התחבר סיפור זה גם לקורותיו שלו, כמי שהוברח בתור ילד ממדינה זו. נטען, וכך גם עלה מהעדות, כי סיפורי הבריחה המשפחתיים של השניים מאותה מדינה, הובילה אותם לתחושה של שותפות גורל, והעובדה כי הנאשם איבד את אביו בגיל צעיר, הוסיפה מימד נוסף ליחסו לבן אליעזר, כסוג של אב.
173.
נשמעו מספר רב של עדויות, מהן עלה כי בן-אליעזר התייחס לנאשם כאחיו הקטן או אף כבנו (ראה עדות הנאשם בעמ’ 1412 ש’ 9; עדותו של יהודה צדיק בעמ’ 193 שי 16; עדותו של מרדכי הראל בעמ’ 1399 ש’ 19). העדויות השונות לימדו על קשר שנמשך עשרות שנים, לווה במפגשים רבים (לרבות בתקופה בה התגורר הנאשם בארהייב), בשיחות טלפון אינטנסיביות, תוך שכל אחד נוכח בחייו של האחר.
אירוע הממחיש את טיבו של הקשר התרחש בשנת 2009, שאז, כך על-פי עדותו של הנאשם, חש בן-אליעזר לא בטוב בטיסה ממיאמי לניו-יורק והיה זקוק בדחיפות לכדורים. הנאשם עזב את עיסוקיו, טס לניו-יורק, והשיג את הכדורים עבורו (פרו’ עמי 1412 ש’ 26).
115 מתוך 143
בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו
28 אוגוסט 2019
ת”פ 4637 – 12 – 15 מדינת ישראל נ’ בן-אליעזר ואח’
ואלה כאמור, רק דוגמאות ספורות מתוך הנתונים המובהקים שנחשפו בפני בית המשפט באשר לעוצמת הקשר החברי.
176.
אף שנראה שעוצמת הקשר החברי לא הייתה במחלוקת של ממש, ראיתי להביא לעיל את מקצת העדויות שנשמעו ביחס לאופייה הייחודי של אותה חברות, שכן במקרה דנן, העובדה כי הוכח שמדובר בחברות נפש אמיתית, שנמשכה עשרות שנים, תומכת ומחזקת את גרסת הנאשם ביחס למניע שעמד ביסוד העברת הכספים לבן-אליעזר.
העובדה שהקשר החל שנים רבות עוד טרם נטען כי הנאשם החזיק באינטרסים כלכליים כלשהם במדינת ישראל, מהווה אף היא נסיבה רלוונטית.
117 מתוך 143
בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו
28 אוגוסט 2019
ת”פ
4637 – 12 – 15 מדינת ישראל נ’ בן-אליעזר ואח’
וכך גרסתו הראשונית של יחזקאל מתוך חקירתו:
“ש. האם אי פעם נתת לאבא שלו כסף! כל סכום כסף? ת. אני חושב שלפני כמה שנים… לפני שנתיים-שלוש. ש. לפני שנתיים שלוש. או קיי, מה ? ת. אני חושב שנתתי לו סביבות… הלוואה 50 , 000 או משהו כזה. ש. 50 , 000 דולר! ת. כן סביבות… ש. ישירות אליו? ישירות לפואד בן-אליעזר? ת. לא, ביקשתי מרועי ל… (צייל מיירוייי – הנאשם, ב.ש) ש. ביקשת מרועי לעשות את זה? ת. כן. ש. ומה הייתה המטרה של הכסף הזה! פואד התקשר אליך ואמר לך שהוא צריך כסף? ת. כן. ש. כמה הוא רצה בהתחלה? ת. מה שהוא רצה 40, 50, 60 לא יותר מהמספרים האלהיי (ת/281 עמי 19 ש’ 34).
עומד בפנינו עד תביעה, אשר כבר בגרסתו המידית במשטרה, מאשר כי העביר לבן-אליעזר, דרך הנאשם, סכום כסף הנע בין 40 ל- 60 אלף דולר, כהלוואה לבקשתו של בן-אליעזר. בהינתן העובדה כי העד נחקר בשנת 2014, ותיאר כי אותו אירוע התרחש שנתיים-שלוש קודם לכן, נראה כי העדות תואמת אף את לות הזמנים הרלוונטי.
גרסה זו נותרה איתנה גם לאחר עדותו בבית המשפט, שם ציין את הדברים הבאים:
“… אני חושב שהוא (בן-אליעזר – ב.ש) דיבר שהוא רץ לנשיאות – ב.ש), צריך עזרה, אמרתי לו אתה לא צריך להגיד לי בשביל מה. כמה אתה צריך 50 אלף? בבקשה אני מבקש מרוי להעביר 50 אלף… ביקשתי מרוי אם הוא יכול לעשות לי טובה ולמסור לו את הכסף… אמרתי לו רוי, פואד מבקש ממני הלוואה, אתה יכול לתת לו ואני אנסה את זה ?יי (פרו’ עמי 1000 ש’ 8; עמי 1001 שי 9 – 7).
יחזקאל אף הסביר כי מערכת היחסים החברית שניהל עם הנאשם כמו גם השותפות העסקית רבת השנים, הובילה לכך שיש ביניהם העברות כספים רבות, כאשר בנקודות זמן מסוימות הם מבצעים קיזוז ביחס לסכומים שאיש נתן לרעהו.
119 מתוך 143
בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו
28 אוגוסט 2019
ת”פ 4637 – 12 – 15 מדינת ישראל נ’ בן-אליעזר ואח’
אף אם אין לזלזל בהלוואה בהיקף דומה (כפי שהעיד יחזקאל), ברור כי כאשר עסקינן בהלוואה הניתנת על ידי אדם במצבו הכלכלי של יחזקאל, ניתן להבין את חוסר יכולתו לזכור במדויק מהו הסכום שהועבר.
במילים אחרות, אין לבחון את חוסר יכולתו של יחזקאל לדייק בסכום ההלוואה במשקפיו של אדם שהממון אינו שורה במעונו, והוא בודק ומחשב כל הוצאה, אלא במשקפיו של אדם שהוצאותיו החודשיות האישיות נאמדו על-ידו בסך של 300 , 000 דולר, ובמשקפיו של מי שאישר בבית המשפט כי הוא משלם מדי חודש סכום של 100 , 000 דולר כשכר דירה עבור בית בשכונת יוקרה בקליפורניה בו מתגוררים ילדיו.
יש אף ליתן את הדעת לעובדה כי חרף בדיקות קפדניות שנערכו ביחס לחשבונות הבנק של בן-אליעזר בתקופה הרלוונטית, לא הוצגה ראיה כלשהי על העברת כספים בסכום דומה, כך שאם הודה יחזקאל כי דאג להעביר לבן-אליעזר סכום כסף משמעותי, ואין המדובר באותם 260 , 000 שייח כטענת התביעה, ניתן היה לצפות כי יוצגו ראיות המלמדות כי בחשבונו של בן-אליעזר, או של מי מטעמו, הופקד סכום דומה שאינו ה 260 , 000 שייח, וראיות מעין אלה כאמור, לא הוצגו.
עוד אזכיר כי על פי עדות הנאשם, דובר היה בסכום של 60 , 000 – 70 , 000 דולר.
(ג)
היעדר הסבר מספק לעובדה שבן-אליעזר הכחיש שפנה אליו בבקשת הלוואה – הגם שגרסאותיו של בן אליעזר לא היו חלק מהמשפט, ציינה התביעה בסיכומיה, תוך ניסיון ליצור מסלול עוקף לקושי הראייתי בפניו עמדה, כי ליחזקאל לא היה הסבר מספק להכחשת בן-אליעזר כי פנה אליו. התביעה הפנתה בהקשר זה לשאלה שנשאל יחזקאל על-ידי התובעת בחקירתו הראשית, במסגרתה הטיחה בו כי בן-אליעזר הכחיש כי פנה אליו. אף אם מדובר בשאלה לגיטימית בחקירת עד בבית המשפט, אין בכך כדי להכשיר את דבריו הנטענים של בן-אליעזר במישור הראייתי. משלא ניתן היה לעשות שימוש בגרסאות בן-אליעזר, ואלה לא הוגשו כראיות בבית המשפט, לא ניתן להיבנות מאמירה כזו או אחרת, שאולי נאמרה על-ידי בן-אליעזר. יתרה מכך, וגם אם אניח שבן-אליעזר הכחיש בחקירתו בתוקף בקשת כספים מיחזקאל, האם אומר הדבר כי יחזקאל אינו מדייק בעדותו או שמא קיימת אפשרות סבירה יותר כי היעדר הדיוק קשור לצד האחר באותה משוואה?
(ד)
היעדר תיעוד להתחשבנות על-סך של 260 , 000 ש”ח – אין חולק כי בין יחזקאל לנאשם קיימות העברות כספים רבות, כאשר בנקודות זמן מסוימות הם מבצעים קיזוז ביחס לסכומים שאיש נתן לרעהו. העיד על כך יחזקאל והעיד על כך גם הנאשם.
ראה לדוגמא בעדות הנאשם: ייבאופן קבוע אני העברתי לאמא שלו שהייתה בבית חולים, לעוזרת של אבא שלו, לאחותו, שאבא שלו נפטר שאמא שלו נפטרה אני העברתי לבן דוד שלו 30 אלף דולר לכל ההלוויות ולכל הסיפורים, כל הזמן היה התחשבנויות ביני ובין חיים, זה פרק חיים משנת 81 אנחנו עובדים באופן
121 מתוך 143
בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו
28 אוגוסט 2019
ת”פ 4637 – 12 – 15 מדינת ישראל נ’ בן-אליעזר ואח’
באותו אופן ניתן להתייחס לטענת התביעה, לפיה יש לדחות את טענת ייהנאשם כצינור” נוכח העובדה כי יחזקאל החזיק חשבונות פעילים בישראל (ת/142; ת/280). מעבר לעובדה כי מדובר בחשבונות שרמת הפעילות בהם נמוכה עד קלושה (עובדה אשר דווקא מחזקת את עדויות יחזקאל והנאשם) הרי שהוכח כי חרף החזקת חשבונות בנק בישראל, הנאשם שילם עבור יחזקאל תשלומים רבים לגורמים בישראל.
עדותו של הנאשם בהקשר להעברה הראשונה
182.
הצדדים נחלקו באשר למידת האותנטיות של גרסת הנאשם ביחס להעברת הכספים הראשונה, ולעמדתי – בחינת כלל הנתונים הצריכים לעניין, מלמדת כי גרסת הנאשם שנמסרה בהקשר זה, על אף שנמסרה בצורה יישלדיתי בחקירה הראשונה, היא גרסה אותנטית.
183.
אזכיר, כנקודת מוצא, כי זהו אותו נאשם אשר עוד טרם חקירתו הודה ביוזמתו בהעברת מאות אלפי שקלים לחשבונו של בן-אליעזר, כך שעל פניו, לא הייתה כל סיבה בגינה יטשטש במכוון את מעורבותו בהעברת הכספים הראשונה, לבד מההסבר המתבקש כי מעורבותו בעניין הייתה ייטכניתיי ועל כן לא זכר את מלוא הפרטים הרלוונטיים.
הנאשם נשאל בחקירתו אודות העברת הכספים הראשונה, וציין תחילה כי אינו זוכר את הנסיבות, אם כי בהחלט יתכן שהעביר סכומים אלה לעוייד נח ליפשיץ (כונס הנכסים של המגרש בנס-ציונה) לבקשתו של בן אליעזר (ת/6א עמי 28 ש’ 37 – 9 ). בהמשך אותה חקירה ראשונה, ומצפיה בתיעוד החקירה, ניכר כי הנאשם ניסה להיזכר בסיבה בגינה הועברו הכספים מחשבונו לחשבון כונס הנכסים, ואז ציין את הדברים הבאים:
“… אני זוכר שפעם אחת נתתי כסף אני לא זוכר את זה אני לא זוכר את זה. לא יודע, אולי השותף שלי חיים (יחזקאל – ב.ש) נתן לי את הכסף שאני אעביר לו אני לא זוכר. אני לא זוכר… יכול להיות שחיים נתן לי כסף להעביר לו אני לא זוכר…” (ת/6א עמי 81 ש’ 21).
וכך מהמשך החקירה:
“… יכול להיות שזה… זה, זה חיים אמר לי להעביר אבל אני לא זוכר את זה, אני לא זוכר. אני לא זוכר. באמת לא זוכר. זה בשביל חיים כמו לתת אה… אלף דולר. אני לא זוכר את זה, לא לא לא זוכר, לא זוכר. אני מנסה לזכור, אני מנסה לזכור איך זה למה, מה? מי? מו? אם זה היה יוצא מהכיס שלי הייתי זוכר את זהיי (ת/6א עמי 82 שי 30).
וראה בהמשך: “… אני מבין מה אתה רוצה שאני אעשה אם אני לא זוכר את זה. לא זוכר את זה. אני נשבע לך באלוהים ובמה שאתה רוצה בקבר של אבא שלי, אני לא זוכר לא זוכר את זה… אני אמרתי לך גם יכול להיות שחיים נתן לי את הכסף אמר לי תעביר לו יכול להיות ש… לא, בגלל זה אני לא זוכר את זה כי זה
123 מתוך 143
בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו
28 אוגוסט 2019
ת”פ 4637 – 12 – 15 מדינת ישראל נ’ בן-אליעזר ואח’
הנאשם ציין בעדותו כי פנה לאשר סטולר, ככל הנראה נוכח קשיי נזילות נקודתיים, וביקש ממנו להעביר אליו את הסכום אותו הורה לו יחזקאל להעביר לבן-אליעזר, ולכשהועבר הסכום לחשבונו על-ידי אותו סטולר, העבירו לגורם אליו הופנה על-ידי בן-אליעזר (כונס הנכסים).
186.
נטען על-ידי התביעה כי שמו של אשר סטולר עלה לראשונה בעדות בבית המשפט, אלא שעל-פי גרסת הנאשם, שמו של סטולר הוזכר בשיחה טלפונית שנערכה בינו לבין החוקר ביטון.
וכך ציין הנאשם:
“… שבוע אחרי מר ביטון מתקשר אליי בעצבים אני בבולגריה הוא אומר לי אני רוצה להבין מה זה, מאיפה הכסף הזה, מה זה. ואז אני אומר לו תשמע אם אתה עצבני עליי אני לא רוצה לדבר איתך, תדבר איתי, הוא אמר לי רוי אני יודע שלא עשית כלום, הקלישאה שלו התמידית אני יודע לא עשית כלום, תסביר לי על ה־ 260 ועוד הסברתי לו אמרתי לו שהמזכירה יודעת שזה חיים, שזה 250 ו-10, ואשר יודע מזה, וזה, למה אין מזכר לזה? למה שבוע אחרי זה אף אחד לא נחקר, לא רואה חשבון שלי, לא המזכירה שלי, לא אנשי הקווינס, לא אף אחד…” (פרו’ עמי 1423 ש’ 24).
החוקר ביטון העיד כי אכן קיים מספר שיחות טלפון עם הנאשם, אך לא היה בנמצא תיעוד רלוונטי באשר לתכנים שעלו באותן שיחות.
על רקע האמור לעיל, וכישלונו של החוקר ביטון בתיעוד מכלול פעולותיו (כפי שהוכח בפרק העוסק בחקירת הנאשם) לא ניתן לשלול, ואין סיבה לעשות כן, את טענת הנאשם לפיה שמו של סטולר הוזכר במועד קודם לעדותו בבית המשפט.
מכל מקום, ואף אם אניח כי שמו של סטולר עלה לראשונה במהלך המשפט, לא ראיתי לקבוע כי משקלה של הגרסה השלמה נמוך רק נוכח העובדה כי החלק המשלים שבה (הקשור לקבלת הכספים מסטולר) צוין במועד העדות. מסקנה זו מתיישבת, בין היתר, עם היעדר מניע כלשהו מצידו של הנאשם להכחיש העברת 260 , 000 שייח לבן-אליעזר, לאחר שהודה מיוזמתו בהעברת סכום משמעותי יותר.
.187
הנאשם התייחס בעדותו לסיבה בעטיה בוצעה העברת הכספים לחשבון כונס הנכסים בשתי פעימות ( 250 , 000 שייח ו- 10 , 000 ש”ח) וציין ככל הנראה מדובר בטעות שלו או של מזכירתו, בהעברת 250 , 000 שיית בלבד, טעות שתוקנה מיד בסמוך, באופן של העברת 10 , 000 שיים נוספים. לא מצאתי באמור לעיל כדי לפגום באותנטיות גרסתו של הנאשם, מה גם שהתביעה לא הציגה טיעון כלשהו בגינו, ככל שהיה מדובר בפעולה עבריינית, היה צורך לפצל את העברת הכספים לבן-אליעזר, באופן שתואר לעיל.
125 מתוך 143
בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו
28 אוגוסט 2019
ת”פ 4637 – 12 – 15 מדינת ישראל נ’ בן-אליעזר ואח’
לענייני משפחה (שאינו ממין העניין) רחוקות מלשכנע, ובוודאי שאין בהן כדי להחליש את עוצמת גרסתו הפוזיטיבית בעניין המרכזי אודותיו העיד.
ההתאמה בין עדותו של סטולר לתדפיסי חשבונות הבנק ומועד העברת הכספים לכונס נכסים
190.
חשוב לציין כי עדותו של סטולר תואמת את גרעין עדותו של יחזקאל ואת עדותו של הנאשם בבית המשפט, וחשוב מכך – תואמת אף את תדפיסי חשבון הבנק (נ/16) מהם עולה כי ההעברה הבנקאית מחשבונו של סטולר על-סך 260 , 000 שייח בוצעה ביום 15 . 8 . 11 , בעוד שהעברת הכספים הראשונה מחשבונו של הנאשם לחשבון כונס הנכסים בוצעה על-ידי הנאשם כשישה ימים מאוחר יותר ( 21 . 8 . 11 ). אין עסקינן רק בגרסאות השלובות אחת בשנייה, אלא בכאלה המתיישבות עם ראיות חיצוניות.
האדם העומד מאחורי העברת הכספים הראשונה – סיכום
191.
לאחר בחינת העדויות הרלוונטיות וכלל הנתונים שהוצגו, הגעתי למסקנה כי התביעה לא הוכיחה ברמת הוודאות הנדרשת כי הנאשם העביר, מכספו שלו, סכום של 260 , 000 שייח לבן-אליעזר. לבד מעצם העברת הכספים מחשבונו של הנאשם שאינה שנויה במחלוקת, לא הוצגו ראיות של ממש אשר יש בהן לקעקע את שלוש העדויות הפוזיטיביות שנשמעו, מהן עלה כי חשבונו של הנאשם שימש אך ורק ייצינוריי להעברת הלוואה מיחזקאל לבן-אליעזר.
המסקנה האמורה מבוססת על הנתונים הבאים: (א) היעדר מניע ליחזקאל להודות בהעברת סכום כסף משמעותי לאיש ציבור מכהן, והעובדה כי גרסתו לפיה מדובר בהלוואה שבוצעה לבקשת בן-אליעזר, ובאמצעות חשבונו של הנאשם, הייתה גרסה מידית ואותנטית; (ב) היעדר מניע לנאשם להכחיש כי העברת הכספים בוצעה מכספו שלו, וזאת לאחר שמספר דקות קודם לכן הודה בגילוי לב, ומיוזמתו, על העברת מאות אלפי שקלים מכספו לבן-אליעזר; (ג) התרשמותי מאותנטיות גרסתו של הנאשם, מרצונו לדייק וממאמציו הכנים לזכור את אותה סיטואציה שנתפסה בתודעתו כסיטואציה שולית. התרשמות זו, בדבר אותנטיות גרסת הנאשם, רלוונטית הן לחקירתו במשטרה והן לאופן בו העיד בבית המשפט; (ד) העובדה כי הסכומים עליהם דיברו יחזקאל (40 עד 60 אלף דולר), נאשם 2 (60 עד 70 אלף דולר) משקפים בקירוב את הסכום שהופקד בסופו של יום לחשבון כונס הנכסים, כאשר היעדר הדיוק יכול להיות פועל יוצא של חלוף הזמן וגובה הסכום ביחס למצבם הכלכלי של המעורבים ; (ה) העובדה כי הוכח שיחזקאל עשה שימוש תדיר בנאשם לצורך העברת כספים (לגיטימית) לגורמים שונים בישראל, כך שגם העברת הכספים לבן-אליעזר, באמצעות חשבונו של הנאשם, מתיישבת עם דרך ההתנהלות הכספית שאפיינה את יחסיהם העסקיים והחברים של יחזקאל והנאשם; (ו) עדותו האמינה של סטולר אשר תיאר כיצד אמר לו הנאשם, בזמן אמת, כי סכום הכסף המבוקש על-ידו נדרש לצורך העברתו לבן-אליעזר, ונוכח בקשת שותפו (יחזקאל); (ז) סמיכות הזמנים (שישה ימים) בין העברת הכספים מסטולר לנאשם, ובהמשך מהנאשם לחשבון כונס הנכסים, כפי שזה נלמד מהמסמכים הבנקאיים שהוגשו.
127 מתוך 143
בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו
28 אוגוסט 2019
ת”פ 4637 – 12 – 15 מדינת ישראל נ’ בן-אליעזר ואח’
המכס של הייצוא הישראלי והסכמי סחר חופשיים, ומי שמכהן אף כחבר ועדת הקוויז ומנהל את כל נושא הסחר בין ישראל למצרים (להלן – חורי).
חורי תיאר כי ללא הסכם הקוויז, וכיוון שלמצרים לא היה הסכם סחר חופשי עם ארהייב, מוצרים שיוצרו במצרים ויגיעו לארהייב יחויבו בתשלום מכס מלא. בהתאם להסכם הקוויז, ובכך יתרונו הדרמטי, כל חברה מצרית אשר תייצר את מוצריה תוך שימוש באחוזים מסוימים של חומרי גלם שמקורם במדינת ישראל (בהיקפים שנעו בין 11 . 7 % ל- 10 . 5 % ) תזכה להטבת מס משמעותית, שכן המוצר ייחשב ייישראלייי. הסכם הקוויז מקיף תחומי עשייה רבים, אולם יתרונו הגדול למצרים היה בתחום הטקסטיל, שכן שיעורי המכס בתחום זה היו גבוהים במיוחד, וממילא טקסטיל היה מהמרכזיים בענפי הייצור במצרים. לציין כי לפי עדותו של אורי מוצפי עמדה הטבת המס למצרים על 28 % .
196.
אין חולק, וכך תואר בעדותם של איסקין וחורי, כי הן ישראל, הן מצרים והן ארהייב חלקו אינטרסים כלכליים וכאלה הקשורים לחיזוק יחסי החוץ, שבאו לידי ביטוי בהסכם הקוויז (עדות איסקין – פרוי’ עמי 95 שי 25; עדות חורי – פרו’ עמי 1598 ש’ 16).
197.
הגם שלכל הצדדים להסכם הקוויז היו אינטרסים מובהקים, יצרנים ויצואנים ישראליים נתקלו בקשיים שונים במגעים עם הרשויות המצריות, ובכלל זה, בקשיים בקבלת אשרות כניסה שהיו נדרשות על-מנת לעמוד בקשר עם חברות יצרניות במצרים ולגבש הסכמי שיתופי פעולה ומכירות חומרי גלם.
198.
קשיים אלה בקבלת אשרות היו גם מנת חלקה של חברת בי אנד אי, ואלה באו לידי ביטוי, בין היתר, במכתבו של איסקין למשרד החוץ מיום 25 . 12 . 05 , שם ציין את הדברים הבאים:
יישמי יעוז איסקין והנני מנהל את חברת B & E International LTD. חברתנו מייצרת כימיקלים לתעשיית הטקסטיל. בהמשך לחתימת הסכם ה- QIZ בין ארה”ב-מצרים-ישראל, התחתנו גם אנו לנסוע למצרים ולמכור כימיקלים לתעשיית הטקסטיל המצרית כדי לכסות את 11 . 7 % בהתאם להסכם ה QIZ.להפתעתנו נתקלנו בסירובים רבים בעת בקשת הויזה למצרים. נסיעתי הראשונה הייתה ב- 12 / 01 / 05 ומאז אני אישית ביקרתי במצרים 7 פעמים. כאמור בכל פעם שהנני מקבל ויזה, אני גם זוכה ל-3 סירובים. הסיבה איננה ידועה לנו. הנני מבטיחך כי מעולם לא נעצרתי על-ידי המשטרה המקומית ולמעשה לא היה לי שום עסק עם המשטרה. לא לי ולא לאף אחד מעובדיי, לפני מס’ שבועות היה כנס במצרים בעקבות ה QIZ והנני לציין שאף לכנס חשוב זה סורבתי לויזה. פניתי לכבוד השר מר סילבן שלום, ואף לשגריר מצרים בישראל, ולבסוף ניתנה לי הויזה. כשביקשתי ויזה נוספת – סורבתי. אבקשך, לפנים משורת הדין, לסדר את עניין הויזות, לי ולאנשי מכיוון שהדבר פוגע בעבודתי. הנני גם לציין כי ידוע לי על מספר אנשים הנוסעים וחוזרים ממצרים ללא שום בעיות ויזהיי (ת/244).
129 מתוך 143
בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו
28 אוגוסט 2019
ת”פ
4637 – 12 – 15 מדינת ישראל נ’ בן-אליעזר ואח’
וכך תיאר זאת נאשם 3:
“…מצבו הבריאותי הוא היה בבית חולים ארבעים ומשהו ימים, היה בקומה תקופה ארוכה, בתקופה שהוא היה בקומה אני התקשרתי לחיים אמרתי לו תשמע תקשיב לי, פואד במצב אני לא מאמין שהוא יתעורר מהקומה הזו ואני מבקש ממך להגיע תהיה איתנו, הוא בא הגיע והוא עזב רק יום או יומיים לבדיקה במשטרת הגבולות שפואד התעורר, ואחרי שהוא התעורר היה תקופה ארוכה מאוד חולה, הקשר שלנו בתקופה הזו כבר התחיל להיות הרבה יותר חיבור, הייתי מבקר אותו כל יום, הייתי נוסע אליו עם חברים בשביל לשעשע אותו, הוא נכנס לדיכאון עמוק, אף אחד לא ידע את זה אבל היה כמעט שנה בדיכאון עמוק ממש דיכאון, ובאיזשהו שלב ביקש ממני הלוואה לשים איך אומרים, לשים מקדמה, מקדמה על הבית, אני אמרתי לו תשמע אני לא מבין על מה אתה צריך עכשיו אני אומר את זה בשיא הכנות אמרתי לו בשביל מה אתה קונה בית עכשיו מה אתה במצבך אתה צריך לקנות בית? הוא אמר לי לא, אני רוצה שיריב יבוא איתי, אמרתי לו יריב יכול לעבור על ידך. הוא אמר לי רוי זה מה שאני רוצה בשלב הזה, אני רוצה לקנות את הבית הזה. אמרתי אם זה הרצון שלך, אני לא זוכר בדיוק איפה ואם הוא בכלל אמר לי כמהיי (פרו’ עמי 1415 ש’ 1).
ויודגש – התביעה לא הציגה ראיה כלשהי שהיה בכוחה לסתור את התיאורים שנמסרו בהקשר לבקשת הכסף על ידי בן-אליעזר, וממילא נראה כי התיאורים שמסרו שני הנאשמים בהקשר זה היו תיאורים אותנטיים.
אדרש בהמשך לשאלת ייהמטרה להעברת הכספים מבחינתם של הנאשמים, אולם ניתן לקבוע כבר כאן, כנקודת מוצא הנתמכת בראיות ומוסכמת על הצדדים, כי בן-אליעזר הוא זה שביקש סכומי כסף שונים מנאשמים 2 ו-3 מספר חודשים לאחר ששוחרר מבית החולים, בקשות אותן הסביר לנאשמים ככאלה הנובעות ממצבו הבריאותי ומרצונו לעבור לדירה ההולמת את קשייו וצרכיו.
אישום ראשון (המיוחס לנאשם 2)
עיקרי כתב האישום
המעורבים באישום
14.
ארבע דמויות מרכזיות מאכלסות את כתב האישום בעניינו של נאשם 2:
13 מתוך 143
בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו
28 אוגוסט 2019
ת”פ
4637 – 12 – 15 מדינת ישראל נ’ בן-אליעזר ואח’
חורי תיאר כיצד באחד מכינוסי הקוויז (אליהם היו מגיעים היצרנים והיצואנים הישראלים) פנה אליו אורי מוצפי, ועדכן אותו לגבי הקשיים שהמצרים מערימים עליו ועל איסקין בנושא אשרות הכניסה לעובדי חברת בי אנד אי, תוך שביקש ממנו לסייע בידו. כיוון, ועל כך אין חולק, שבן-אליעזר היה אחד מאדריכלי הסכם הקוויז, ייעץ חורי לאורי מוצפי לפנות לבן-אליעזר.
וכך מעדותו של חורי :
יהיה לנו כינוס קוויז. והם אמרו אנחנו לא מקבלים ויזות והכול. הוא פנה אלי, אמרתי לו: תקשיב, אתה יכול לפנות לשר פואד בן-אליעזר, הוא ידוע כאחד שעסק בקוויז, מבין את הקוויז, וסך הכול זה מתוך אינטרס. אם המערכת השלטונית לא יכולה, אולי טיפה יותר, ברמה יותר גבוהה, מישהו יכול לסייע לך.
המטרה הייתה בעצם כאינטרס לקחת איזה מישהו שהיה לו בעצם הרבה הרבה פעילות בתחום הקוויז,
בכדי שהוא יסייע אולי להשיג לאותה חברה את הוויזה. מתוך מטרה, אותו אינטרס של מדינת ישראל שיצאו. וזה בעצם אותו אירוע, זאת הייתה הפנייה שלנו. אני זוכר את זה שהוא שאל אותי, ושוב פעם, אתה כאיש שלטון יש לך גבולות למה שאתה יכול. אתה יכול לבוא ולהגיד: תשמע, אני הגבולות שלי מוגבלות, אני עכשיו מתנהל רשמית, כמו שבדרך כלל שאתה רוצה להשיג דברים יותר גבוהים, אתה יכול ללכת לשר ולבקש ממנו. זה בעצם הייתה הסיטואציה של עצם הפנייה של אותו יעוז איסקין” (פרו’ עמי 1602 שי 13).
ראה גם עדותו של אורי מוצפי אשר אישר את קיומה של השיחה האמורה (פרו’ עמ’ 296 ש’ 9).
203.
ניתן לסכם את הדברים שתוארו ונקבעו עד כה באופן הבא: קבלת האשרות באופן רציף הייתה משמעותית עבור חברת בי אנד אי; למדינת ישראל היה אינטרס מובהק בסיוע ליצרנים מקומיים ובמימוש הסכם הקוויז; איסקין, מנהל חברת בי אנד אי, פנה ונעזר במספר גורמים לאורך השנים על-מנת שיסייעו בידו בנושא האשרות (השר סילבן שלום, פניות למשרד החוץ, פניה לאהוד ברק שכיהן כשר הביטחון – פניה שככל הנראה אף הובילה לקבלת אשרה; בעלי החברה, איסקין ואורי מוצפי, במסגרת פנייתם לגורמים רבים בבקשה לסיוע בקבלת אשרות, פנו גם לדוד חורי שכיהן (ועדיין מכהן) כנציגה הרשמי של מדינת ישראל, וכמי שאמון על מימוש הסכם הקוויז; דוד חורי ייעץ להם לפנות לבן-אליעזר (שהיה באותה תקופה שר התמיית) בבקשה לסיוע, שכן בן-אליעזר היה אחד מאדריכלי הסכם הקוויז.
הפניה לבן-אליעזר והיקף הסיוע שהעניק לחברת בי אנד אי
.204
על רקע האמור לעיל, בשנת 2007, ולאחר שאיסקין ומוצפי עדכנו את הנאשם, זומן איסקיו לפגישה במשרדו של בן-אליעזר באחד מימי שישי אליה הגיע עם שותפיו – אורי מוצפי והנאשם (עדות איסקין, פרו’ עמ’ 74 שי
131 מתוך 143
בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו
28 אוגוסט 2019
ת”פ 4637 – 12 – 15 מדינת ישראל נ’ בן-אליעזר ואח’
חשוב מכך, לא הוצגו ראיות פוזיטיביות מהן ניתן להסיק כי מעבר לאותה פגישה שאורגנה על-ידי הנאשם, היה הנאשם מעורב גם בפעם השנייה בה סייע בן-אליעזר בהשגת אשרה, וממילא על-פי עדותו של בנימין אבן צור, הוא הבין שהיה זה דווקא איסקין שפנה ישירות לבן-אליעזר באותה פעם שנייה.
206.
אמור מעתה – הסיוע שהעניק בן-אליעזר לחברת בי אנד אי היה נקודתי וכל שהוכח מסתכם בשתי ייעזרותיי שניתנו בשנים 2007 ו-2008 (מתוך עשרות של אשרות שקיבלו עובדי החברה לאורך השנים). חשוב לציין כי על פי עדותו של איסקין, שאין סיבה שלא לקבלה בעניין זה, בעיית קבלת האשרות התעוררה מחדש כבר בשנים 2008 – 2009 כך שאף אם הייתה תחושה בקרב עובדי החברה (ובמיוחד – איסקין) כי התערבות בן אליעזר הייתה אפקטיבית, בפועל ממילא נראה כי התערבותו סייעה רק באופן נקודתי באותם שני מקרים. בינואר 2011 פרצה המהפכה המצרית וממילא לא הותר לעובדי חברות ישראליות להיכנס למצרים, וחרף זאת, המשיכה החברה להיות פעילה, באפיקים נוספים, נותרה רווחית, ובוודאי שלא נטען בשום שלב כי קרסה, או הייתה קרובה לכך.
ראה בהקשר לאמור עדותו של איסקין בפרו’ עמי 97 ש’ 24, וכן מכתבו לקונסול מצרים מיום 19 . 2 . 09 , בו הוא מלין על הסירובים השונים לקבלת אשרות, ומבקש כי הקונסול יטפל בבעיה זו (נ/1). חזקה כי ככל שסיועו של בן-אליעזר בשנת 2008 היה משמעותי והוביל לפתרון הבעיה, כפי שניתן היה אולי להבין מעדותו של איסקין בחקירה ראשית, לא היה נדרש איסקין לכתיבת אותו מכתב כבר בתחילת שנת 2009.
207.
על רקע האמור לעיל, ובהמשך לקביעתי כי הפעילות במצרים הייתה משמעותית עבור חברת בי אנד אי, אין אפשרות לקבוע, אף לא בקירוב, כי סיועו הנקודתי של בן-אליעזר ייהציל את החברה מקריסהיי או אמירות דומות שפורטו בסיכומי התביעה, וממילא לא הוכח כי בן-אליעזר סייע לחברה ייכל אימת שהיה בכך צורך” כפי שצוין בכתב האישום.
מסקנה זאת מתיישבת גם עם עדותו של איסקין בחקירתו הנגדיך את מתכערת גם עם עדותו של איסקיו בחקירתו הנגדית לבייכ הנאשם -ענייד ששי גז.
ייש: העסק ימשיך לזרום גם אם אתה לא תיסע ספציפית כי יש שם אנשים שיכולים לנסוע ואפשר לפגוש אותם במקומות אחרים ואפשר שהם יבואו לכאן וזה גם מה שעשיתם שם, ת: הם, הם לא יכלו לבוא לכאן. העסק היה עובד, לא בעוצמה שהוא עבד, כי אנחנו, עושים את הנסיעה 3 4 פעמים בחודש כדי לדחוף עניינים. ברור שאנחנו היינו שמה הלך הרבה יותר טוב, ש: בסדר. ת: אבל היה יכול ללכת, ש: בין 2010 לבין 2015 אי אפשר לנסוע, נכון? לא נסעתם? ת: לא נסענו. אתה צודק. ש: ב-2015 היה לכם רווח מאוד יפה וגם ב-2010.
ת: כן.
133 מתוך 143
בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו
28 אוגוסט 2019
ת”פ 4637 – 12 – 15 מדינת ישראל נ’ בן-אליעזר ואח’
מהמסמך נו 17 שנערך על-ידי רואה החשבון איציגסון, עולה כי משנת 2005 עד שנת 2012, דהיינו – במשך שמונה שנות פעילות, קיבל הנאשם כדיבידנד 515 , 000 שייח, אך הזרים מחדש לחברה 305 , 000 שיים, וזאת לצד סכומים נוספים שהזרים לחברה (ראה גם האמור בסעיף 125 לסיכומי התביעה, על ההפניות הרלוונטיות המוזכרות שם, שם ציינה התביעה כי הנאשם אף רכש סחורות עבור החברה בסך 120 , 000 שייח). חישוב בסיסי מלמד כי הנאשם, איש אמיד ביותר לכל הדעות, ייהפיק רווחים’י מחברת בי אנד אי, לאורך שמונה שנות פעילות, בהיקף של 11 , 250 שייח לשנה, סכום זעום במיוחד עבורו וכזה שיש בו להמחיש את עוצמתו הנמוכה של האינטרס הכלכלי הנטען על ידי התביעה.
יתרה מכך, מכלל הנתונים עולה כי הנאשם לא ייחייי את פעילות החברה, לא קיבל ממנה משכורת, עובדיה לא הכירו אותו, ולא הוכח כי היה מודע בזמן אמת למחזורי הרווח שלה.
המסקנה העולה מן האמור לעיל, היא כי סיועו הנקודתי של בן-אליעזר לחברת בי אנד אי, סייע גם לנאשם, אך על רקע כלל הנתונים – ניתן להגדיר את עוצמת התרומה לנאשם כמזערית.
האם פעולתו של בן-אליעזר מהווה סטייה מן השורה?
.209
התביעה ביקשה לקבוע כי פעולתו של בן-אליעזר לטובת האינטרס הכלכלי של הנאשם, מהווה סטייה מהשורה, באופן המהווה ראיה נסיבתית לקשר בין המתת לבין פעולתו.
מעבר לקושי בקביעה מעין זו, על רקע פטירתו של בן-אליעזר ואי יכולתו של בית המשפט להידרש לגרסתו, אציין כי גם מבחינה מהותית נראה כי עמדתה של התביעה מעוררת קשיים.
על פניו, הסיוע הנקודתי שהעניק בן-אליעזר תאם את האינטרסים של מדינת ישראל, הן בכל הקשור לחיזוק ועידוד יצרנים ובעלי עסקים מקומיים, והן בכל הקשור לחיזוק יחסי החוץ של ישראל, על דרך של שמירה על פעילות בעלי העסקים במסגרת הסכם הקוויז. כעולה מהראיות שהציגה התביעה (לדוגמא מעדותו של איסקין) גם גורמים נוספים ובהם סילבן שלום ואהוד ברק סייעו במימוש אינטרסים אלה, מבלי שנטען כי מדובר בפעולות פסולות.
ואם היה צורך בהמחשת האמור לעיל, צריכה הייתה התביעה לעיין בעדותו של עובד הציבור חורי שכזכור – בהיותו עובד הציבור האחראי על יישום הסכם הקוויז – הפנה את איסקין ואורי מוצפי לבן-אליעזר על מנת שזה ינסה לסייע בקבלת האשרות.
באותו הקשר, ראיתי להפנות גם לעדותו של אורי מוצפי, אשר תיאר כיצד נעשתה פניה מצידו (ללא קשר וללא ידיעת הנאשם) לשר לשעבר רענן כהן, בבקשה זהה לקבלת סיוע בהתנהלות מול השגרירות המצרית.
135 מתוך 143
בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו
28 אוגוסט 2019
ת”פ 4637 – 12 – 15 מדינת ישראל נ’ בן-אליעזר ואח’
היטב עד כמה מורכב מצבו הרפואי של בן-אליעזר, ששוחרר מספר חודשים קודם לכן מאשפוז ממושך, כשמצבו הרפואי הוגדר באותה תקופה בה היה מאושפז במצב של ייבין חיים למוותיי.
(ג)
בקשת ההלוואה הוצבה בפני הנאשם, שהיה חבר נפש של בן-אליעזר ושמר איתו על קשר חם, הדוק ואינטנסיבי משך למעלה משלושה עשורים, ונתפש על-ידי הסובבים את בן-אליעזר כבן משפחה ממש – עמדתי בדבריי הקודמים על טיבו ואופיו של הקשר החברי יוצא הדופן שהתקיים בין בן-אליעזר והנאשם. על-פי הפסיקה, עוצמת הקשר החברי היא אחד השיקולים שיש ליתן עליהם את הדעת לצורך הכרעה בשאלה אם היה במתת משום עבירת שוחד, ובענייננו – ניתן לקבוע כי מדובר בקשר חברי ברמה הגבוהה ביותר. עוצמת החברות בין בן-אליעזר לנאשם מסבירה היטב מדוע הנאשם לא דקדק בבחינת בקשתו של בן-אליעזר לקבלת סיוע כספי בשל מצב רפואי, מדוע לא בדק בציציותיו באשר ליכולתו להמשיך להתגורר באותה דירה, ומדוע לא בדק את יכולתו הכלכלית של בן-אליעזר טרם העמדת ההלוואה לטובתו.
(ד)
הכסף ניתן כהלוואה, ותוך שהנאשם מניח כי תוחזר בעתיד (ואף ערך בירורים עדינים לאורך התקופה) – הנאשם ציין בחקירתו במשטרה כי פנה אל בן-אליעזר מספר פעמים בניסיונות לברר מתי תוחזר ההלוואה, כאשר בן-אליעזר השיב לו כי יחזיר את ההלוואה ייעוד מעט”י, ובהמשך אמר לו כי הוא מתכנן למכור את ביתו הישן, שאז יחזיר לו את ההלוואה (ת/6א עמי 68 החל מש’ 3). הנאשם אף ציין כי נוכח תשובותיו של בן-אליעזר, ובשלב מסוים, הבין או חשש כי אין בכוונתו של בן-אליעזר להשיב לו את ההלוואה, והוא ייאלץ יילספוגיי אותה. אף שלא נשמעו עדויות תומכות בגרסה זו, שכן רק בן-אליעזר והנאשם היו שותפים לאותן שיחות, לא מצאתי לפקפק בדברי הנאשם, וזאת על רקע התרשמותי הכללית מאותנטיות דבריו הן בחקירתו והן בעדותו בבית המשפט, והתאמת העובדות שמסר בנגזרות אחרות למגוון עדויות ומסמכים.
אמנם, כפי שטענה התביעה בסיכומיה, הפסיקה הכירה באפשרות כי גם הלוואה שניתנה ללא ריבית יכולה להיחשב כיימתתיי, ובוודאי שקיימים מקרים בהם הלוואה הופכת ליימענקיי (כפי שיתכן שהיה מתרחש במקרה דנן), אך נקודת הזמן הרלוונטית לבחינת הכוונה הפלילית היא נקודת הזמן בה ניתנה ההלוואה, וקביעתי מתמקדת באימוץ דברי הנאשם, לפיהם התבקש לתת הלוואה, התכוון לתת הלוואה ונתן הלוואה.
(ה)
ההלוואה הועברה באופן גלוי במישרין מחשבון הבנק האישי של הנאשם לחשבון הבנק של בן-אליעזר, ומבלי שהנאשם עשה מאמצים כלשהם להסתירה – הגם שניתן למצוא מקרים בהם העברת סכום כסף באופן גלוי לאיש ציבור תיחשב כהעברה פסולה וכבסיס להרשעה בעבירת מתן שוחד (וראה לדוגמא, עניינו של נאשם 2), ברור כי היעדר מגמת הסתרה מהווה אינדיקציה ראייתית מסוימת התומכת בגרסת הנאשם.
בסיכומיה טענה ההגנה, כי ניתן לראות בציון ההלוואה בהצהרת ההון שהגיש הנאשם כאינדיקציה נוספת, המלמדת על היעדר מוטיב הסתרה. אמנם, לא הייתה מחלוקת כי ההלוואה נרשמה בהצהרת ההון של הנאשם (ת/90), אלא שלשיטת התביעה, אין משקל ראייתי לנתון זה, שכן ההצהרה הוגשה רק ביום 9 . 9 . 14 ,
137 מתוך 143
בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו
28 אוגוסט 2019
ת”פ 4637 – 12 – 15 מדינת ישראל נ’ בן-אליעזר ואח’
לפרשת גנות, שם קיבל בית המשפט העליון את טענת הסנגור, לפיה: ייככל שחלף זמן רב יותר בין הפעולה לבין המתת כך תיחלש סבירותה של הפרופוזיציה לפיה התקיים קשר ה’בעד’ בין שני אלויי (עמ’ 376, סעיף 12 לפסק הדין).
ובענייננו, פרק הזמן המשמעותי שחלף בין סיועו הנקודתי של בן-אליעזר לחברת בי אנד אי לבין ההלוואה שהעמיד לרשותו הנאשם, ובוודאי על רקע חברות הנפש בין השניים, ושאר הנתונים שפורטו לעיל, מהווה אינדיקציה ברורה ומובהקת לאותנטיות הגרסה לפיה ההלוואה הועמדה על רקע חברי, וחברי בלבד, ומבלי שהנאשם נתן משקל כלשהו לאותו סיוע נקודתי שהעניק בן-אליעזר לחברת בי אנד אי, שנים קודם לכן.
(ט)
סיועו של בן-אליעזר לחברת בי אנד אי היה נקודתי, ובעל תרומה מזערית עבור הנאשם, ונתפס בתודעתו ככזה שאין בו מימד של שחיתות, והוא אינו נדרש לשלם תמורה” עבורו או “להכיר תודה” בדרך של העברת כספים לבן-אליעזר – בדומה לעובדה כי ייהסיוע”י ניתן למעלה מ-3 שנים לפני מועד ההלוואה, ניתן לומר כי גם העובדה שדובר בסיוע נקודתי, ובעל תרומה מזערית עבור הנאשם, מחזקת את אותנטיות דבריו של הנאשם. הדברים מקבלים משנה תוקף כאשר עסקינן בסיוע שניתן גם על-ידי גורמים נוספים לאורך השנים, ושאין בו מימד של שחיתות.
212.
כלל הנתונים שפורטו לעיל, מובילים למסקנה כי הנאשם – מר רוי מוצפי, מסר גרסת אמת בחקירתו במשטרה ובבית המשפט, דהיינו – כי העברת הכספים לבן-אליעזר ניתנה כהלוואה (במובחן ממענק), לבקשת בן-אליעזר, וזאת נוכח הקשר החברי העמוק שקיימו למעלה משלושה עשורים, ועל רקע מצבו הרפואי המורכב של בן-אליעזר. מר מוצפי פעל כחבר אמת, ונענה לבקשת חברו מתוך רצון לסייע בידו לרכוש דירה שתהלום את קשייו ומגבלותיו, מבלי שבדק בציציותיו באשר לנחיצות ההלוואה.
ההלוואה ניתנה ללא קשר ישיר או עקיף לאותו סיוע נקודתי שהעניק בן-אליעזר לחברת בי אנד אי, מספר שנים קודם לכן, בדיוק באופן עליו עמד מר מוצפי החל מחקירתו הראשונה ולאורך כל הדרך. אותו סיוע נקודתי שהעניק בן-אליעזר לחברת בי אנד אי, היה בעל תרומה מזערית עבור מר מוצפי, ונתפס בתודעתו, ובצדק, ככזה שאין בו מימד של שחיתות, וממילא הוא אינו צריך לשלם תמורה עבורו או יילהכיר תודהיי בדרך של העברת כספים לבן-אליעזר.
213.
לכאורה, ניתן היה לסיים את הכרעת הדין בנקודה זו, אלא שבפי התביעה נותרה טענה לקיומו של מניע נוסף שעמד ביסוד פעולתו של הנאשם, והפעם מניע עתידי – “על-מנת שזה יטה לו משוא פנים בדרך כלל”.
התביעה התייחסה בשלב הבאת הראיות, כמו גם בסיכומיה, למספר חברות שהיו בבעלות מלאה או חלקית) של הנאשם בישראל, וטענה לפיכך כי העברת הכספים לבן-אליעזר נעשתה, בין היתר, גם על בסיס קיומם של אינטרסים כלכליים בישראל. לשיטת התביעה, הדברים יפים אף מקל וחומר, נוכח הצגת מועמדותו של
139 מתוך 143
בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו
28 אוגוסט 2019
ת”פ 4637 – 12 – 15 מדינת ישראל נ’ בן-אליעזר ואח’
203 שי 32 – 23) וראה גם דבריו ייוהוא היה אומר לו במקום שתבוא הנה למיאמי מה אתה הולך לקשקש בערוב ימיך אבל זה אני שמעתי באוזניייי (פרו’ עמי 205 ש’ 1); עדותו של השר לשעבר רענן כהן, שציין יירוי בצורה ברורה דיבר איתי שהוא התנגד התנגדות מוחלטת שפואד יתמודד לתפקיד הנשיאות” (פרו’ עמי 1608 ש’ 29); עדותו של אורי מוצפי שציין ייאמר לו מה אתה הולך לנשיא אתה יש לך דיאליזה כל הזמן יש לך זה, חולהיי (פרו’ עמי 246 שי 21); עדותו של תמיר פוליקר שציין יאני יודע מרוי שהוא מתמודד לנשיאות, ורוי אמר לו כל הזמן אתה עושה טעות זה לא בשביל הבריאות שלדיי (פרו’ עמי 1624 ש’ 22).
על יסוד האמור לעיל, מצאתי טעם רב בטענת ב”כ הנאשם, עורכת הדין שירן גולברי, שציינה בסיכומים את הדברים הבאים: ייעינינו הרואות כי הנאשם לא רק שהפציר בפני פואד ז’יל שלא ירוץ לנשיאות בכדי שישמור על מצבו הבריאותי, הרי שהנאשם עשה זאת לעיני כל וביקש להשמיע את דעתו בנושא בכל הזדמנות שהיתה לו. אילו היה הנאשם רוצה לשמר לעצמו זכות לאינטרסים בעתיד לבוא, הדעת נותנת כי היה מגבה את פואד ז’יל ותומך בו תמיכה גלויה במרוץ” (סעיף 164 לסיכומי ההגנה).
נאשם 3 – סיכום
216.
על יסוד האמור לעיל, ראיתי להורות על זיכויו של נאשם 3 מהעבירות שיוחסו לו בכתב האישום.
141 מתוך 143
בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו
28 אוגוסט 2019
ת”פ
4637 – 12 – 15 מדינת ישראל נ’ בן-אליעזר ואח’
143 מתוך 143
בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו
28 אוגוסט 2019
ת”פ 4637 – 12 – 15 מדינת ישראל נ’ בן-אליעזר ואח’
עוד נטען, כי בניגוד לתנאי הסכם ההלוואה, בן-אליעזר לא רשם הערת אזהרה לטובת הנאשם, ההלוואה לא הושבה במועדי הפירעון הקבועים בהסכם, והנאשם לא דרש את פירעון החוב עד למועד פתיחת החקירה.
הסכם ההלוואה נועד על-פי כתב האישום לאפשר לבן-אליעזר להסביר בפני הרשויות בישראל את קבלת כספי השוחד, ככל שיעלה צורך, אך עד למועד פתיחת החקירה בן-אליעזר לא הציג את הסכם ההלוואה לאיש. ההלוואה שלא נגבתה, והאפשרות של הנאשם לבקש מבן-אליעזר את החזר הכספים בכל עת, יצרה תלות של בן-אליעזר בנאשם, ושימרה את מערכת יחסי השוחד ביניהם לתקופה בלתי קצובה.
16.
לשיטת התביעה, ומעבר לטענה כי יש לראות בהסכם ההלוואה כאינדיקציה מובהקת לעובדה כי מדובר בכספי שוחד, פעולתו של הנאשם ביצירת מנגנון ההלוואה שנועד להסתיר את העובדה כי מדובר בכספי שוחד, מהווה פעולה ברכוש אסור כהגדרתה בחוק איסור הלבנת הון, התש”ס-2000 (להלן – חוק איסור הלבנת הון) שכן הדברים נעשו על-מנת להסתיר או להסוות את מקורו של הכסף, את זהות בעלי הזכויות בו, את מיקומו, את תנועותיו או עשיית פעולה בו.
האינטרסים הכלכליים שעמדו ביסוד העברת הכספים, והפעולות שביצע בן-אליעזר לטובת הנאשם
17.
על-פי כתב האישום, העברת הכסף לבן-אליעזר בוצעה כחלק ממערכת יחסים רווית אינטרסים כלכליים, אשר כונתה על-ידי התביעה כמערכת יחסים של ייתן וקח”י, תוך שבן-אליעזר יימספק את הסחורה ומסייע לקידום האינטרסים הכלכליים של הנאשם.
על-פי כתב האישום ובתוך מסגרת החברות האינטרסנטית שנרקמה בין בן-אליעזר לנאשם, ניתן להצביע על ארבע מערכות עובדתיות נטענות, המושתתות על אינטרסים כלכליים, מהן תיגזר המסקנה בדבר אופיו של הקשר ואופיו הפסול של העברת הכסף.
.18
שתיים מהמערכות העובדתיות הנטענות, כלולות בכתב האישום בפרק העוסק ביימערכות הקשרים בין הנאשמים”, ולשיטת התביעה, אף אם אין לראותן כמגבשות עבירה, הן מלמדות על טיבה ואופייה של מערכת היחסים האינטרסנטית:
(א)
רווח עתידי מעסקה פוטנציאלית בין מדינת ישראל לחברת גזפרום
בתחילת היכרותם, עת היה בן-אליעזר שר התשתיות, פעל הנאשם כדי לסייע בידו לקיים מגעים ופגישות עם חברות מתחום הנפט והגז ברוסיה ובאזרבייג’ן, כאשר אחת החברות אותה קישר הנאשם לבן-אליעזר הייתה חברת הגז והנפט הרוסית – גזפרום. החיבור הניב משא ומתן לרכישה והובלה של גז לישראל, אך בסופו של יום, לא נכרת הסכם בין המדינה לגזפרום.
15 מתוך 143
בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו
28 אוגוסט 2019
ת”פ
4637 – 12 – 15 מדינת ישראל נ’ בן-אליעזר ואח’
(2)
שיחות שניהל בן-אליעזר עם ראש מועצת הנפט לטובת קידום ענייני חברת שמן – נטען כי במועד שאינו ידוע למאשימה ובזמן שבן-אליעזר כיהן כשר התמיית הוא שוחח עם דייר יעקב מימרן, שכיהן כממונה על הנפט במשרד התשתיות ועמד בראש מועצת הנפט (להלן – מימרן), וביקש ממנו לקבל החלטות המיטיבות עם חברת שמן.
על-פי כתב האישום, הנאשם העביר את הכספים לבן-אליעזר, כשוחד, בעד פעולות שביצע בן-אליעזר בהקשר לרישיון הקידוח במד אשדוד, וביודעו כי במהלך עסקיו הרגיל הוא נזקק ועתיד להיזקק לפעולות הקשורות בתפקידיו של בן-אליעזר.
.20
בסעיפים 19 ו-20 לכתב האישום התייחסה התביעה למערכת עובדות נטענת לפיה בן-זקן קיבל מידע שלא פורסם לציבור בדבר עמדתם של חברי מועצת הנפט אשר דנו בבקשת חברת ACC להעביר את זכויותיה ברישיון לחברת שמן. התביעה מייחסת את רובן המכריע של הפעולות לבן-זקן ואיילת אזולאי, שאף בהמשך הורשעו ביחס לפעולות אלה. לא צוין בכתב האישום, ולא בכדי, כי הפעולות בהן נקט בן-זקן אל מול אזולאי באותו הקשר, נעשו על דעתו או בידיעתו של הנאשם, למעט קבלת העתק מדואייל שנשלח על-ידי אחת מחברות המועצה (עוייד לירון מזרחי) לאזולאי, הועבר לבן-זקן, אשר העביר העתק הימנו, על פי הנטען לנאשם, אותה הודעת דואייל ששלחה מזרחי עסקה בשינוי עמדתה ביחס לעמדה שהביעה בישיבת המועצה, בציון כי היא מבקשת לאשר את העברת הזכויות ברישיון הקידוח מחברת ACC לחברת שמן.
כיוון שפעולות אלה בעלות השלכה ראייתית על חלק מהסוגיות בהן אדון בהמשך, ראיתי לפרט את האמור באותם סעיפים בכתב האישום.
וכך סעיפים 20 – 19 לכתב האישום :
יי19. בהתאם לשאיפתו של בן-אליעזר לקדם את ענייניה של שמן, נאשם 5 פעל יחד עם נאשמת 4 בביצוע שורה של פעולות המהוות הפרת כללים החלים על עובדת הציבור, ניצול לרעה ושימוש במידע פנימי שהגיע אליה בשל היותה עובדת ציבור תוך פעולה בניגוד עניינים וסטייה מן השורה, והכל לשם קידום ענייניה של שמן, כדלקמן :
(א) ביום 14 . 2 . 2011 ביקש נאשם 5 מנאשמת 4 לקשר בינו לבין חשב משרד התשתיות דוד ביטון, על-מנת לקבל ממנו מידע על הנעשה במועצת הנפט לקראת קיום ישיבה בעניינה של שמן ולהפעיל עליו לחץ. (ב) ביום 16 . 3 . 2011 התקיימה ישיבת מועצה, במהלכה דנו חברי המועצה בבקשת ACC להעביר את זכויותיה ברישיון לחברת שמן (להלן – הישיבה).
17 מתוך 143
בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו
28 אוגוסט 2019
ת”פ 4637 – 12 – 15 מדינת ישראל נ’ בן-אליעזר ואח’
בסעיף 19 (סעיף 18 לכתב האישום המתוקן בעניינו של בן-זקן) הושמט משפט הפתיחה, דהיינו כי הפעולות בוצעו ייבהתאם לשאיפתו של בן-אליעזר לקדם את ענייניה של חברת שמני; בסעיף 19(א) נמחק המשפט ייולהפעיל עליו לחץ”; בסעיף 20 (סעיף 19 לכתב האישום המתוקן בעניינו של בן-זקן) נמחקה הגדרת פעולותיו של בן-זקן כייהפעלת לחץ פסוליי; בסעיף 20(א) נמחקה הדרישה הנטענת כי הפגישה עם מצה תתקיים ביום למחרת, במקומות ובזמנים חריגים”.
הפעולות המפורטות בסעיפים 19 ו-20 בכתב האישום, על ההסתייגויות שנערכו בכתב האישום שהוגש בעניינו של בן-זקן, לא היו במחלוקת בין הצדדים, מה גם שבן-זקן ואזולאי הודו והורשעו בביצוע פעולות אלה, אשר יכונו בהכרעת הדין – ייהפעולות מול מועצת הנפטי.
ציינתי דברים אלה שכן חשוב להבהיר, כבר כעת, כי בהקשר לקבלת רישיון מד אשדוד, שתי הפעולות היחידות המתוארות בכתב האישום כפעולות שביצע בן-אליעזר לטובת הנאשם (וחברת שמן) ועמדו לנגד עיניו של הנאשם עת העביר לו את הכסף, הן קידום נטען של פגישה בין אנשי חברת שמן למנכ”ל חברת נובל אנרג’י ושיחות שנטען כי ניהל עם ראש מועצת הנפט.
(ב)
עדות שמסר בן-אליעזר לטובתו של הנאשם בערעור מס הכנסה
ביום 21 . 12 . 11 הוציא פקיד שומה אשקלון צו שומה לנאשם, במסגרתו קבע כי הנאשם הוא תושב ישראל, ועל כן חייב בתשלומי מס הכנסה לרשות המיסים. שומה זו הוצאה לאחר דיוני השגה שהנאשם קיים בפניו החל משנת 2009. ביום 4 . 1 . 12 הגיש הנאשם לבית המשפט המחוזי בבאר שבע בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על החלטת פקיד השומה, וזה הוגש ביום 4 . 12 . 12 (להלן- ערעור המס) במסגרת הערעור, טען הנאשם כי הוא אינו תושב ישראל, ועל כן לא חייב בתשלום מס.
נטען בכתב אישום כי במסגרת יחסי הייתן וקח”י שהתקיימו בין בן-אליעזר לנאשם, ביקש הנאשם מבן אליעזר שיעיד מטעמו בערעור המס, ויתמוך בטענתו כי מרכז חייו אינו בישראל, וזאת מתוך ציפייה שלמעמדו הציבורי של בן-אליעזר תהיה השפעה על קבלת טענתו. נטען כי משמעות קבלת ערעורו של הנאשם הייתה חיסכון תשלום מס בהיקפים אדירים.
ביום 24 . 10 . 13 חתם בן-אליעזר על תצהיר בו העיד כי הכיר את הנאשם במסגרת תפקידו כשר התשתיות, כי הוא מצוי עימו בקשרי ידידות, וכי למיטב היכרותו עם הנאשם, מרכז חייו של האחרון אינו בישראל. התצהיר הוגש לבית המשפט מטעמו של הנאשם, וביום 20 . 1 . 14 אף העיד בן-אליעזר בבית המשפט על תוכן תצהירו. נטען כי הן בתצהיר והן בעדות, רתם בן-אליעזר את מלוא משקל מעמדו הציבורי לטובת תמיכה בטענת הנאשם בדבר תושבותו. עוד נטען, כי על-מנת לחזק את טענתו המרכזית של הנאשם בערעור המס, הצהיר בן-אליעזר כי הכיר את הנאשם במוסקבה, על אף שהכירו בישראל. בעדותו בבית המשפט אף נשאל בן-אליעזר האם מעבר לסיוע שהעניק לו הנאשם בקיום מגעים ופגישות עם חברות בתחום הנפט והגז קיבל
19 מתוך 143
בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו
28 אוגוסט 2019
ת”פ 4637 – 12 – 15 מדינת ישראל נ’ בן-אליעזר ואח’
לאחר בחינת הטענה בדבר קיומם של אינטרסים כלכליים שליוו את הקשר לאורך תחנות הזמן השונות, אבחן את טיבו ועוצמתו של הקשר האישי שנרקם בין השניים, ואז אעמוד על המסקנה המתקבלת בדבר אופייה של מערכת היחסים, והמטרות האפשריות שעמדו ביסוד העברת הכסף.
(ב)
במסגרת האינדיקציות הראייתיות ייהחיצוניותיי הרלוונטיות לבחינת ייהמטרהיי אעמוד על הנתונים הבאים:
(א) מועד העברת הכסף והסמיכות לאירועים שונים, לרבות להחמרה במצבו הרפואי של בן-אליעזר; (ב) הסכום שהועבר; (ג) טיבו של הסכם ההלוואה ; (ד) אופן העברת הכסף ; (ה) העובדה כי הכסף לא הוחזר עד פתיחת החקירה; (ו) אופיו והתנהלותו החברית והכלכלית של הנאשם.
.23
לאחר סקירת האינטרסים הכלכליים במסגרת ייתחנות הזמן השונותיי, והאינדיקציות הראייתיות החיצוניות, אעמיד את שתי התזות המנוגדות האחת מול השנייה, ואבחן האם ניתן להעדיף במובהק אחת מהן, או שמא עסקינן בסיטואציה של מטרה יימשולבתי, שכפי שפורט לעיל, הוכרה בפסיקה כמטרה פסולה.
דיון והכרעה
א.
טיבה של מערכת היחסים שהתקיימה בין הנאשם לבן-אליעזר ככזו
היכולה ללמד על המטרה שעמדה ביסוד העברת הכסף
כאמור לעיל, אבחן את טיבה של מערכת היחסים תוך צעידה בחמש תחנות זמן.
תחנת הזמן הראשונה – קווים לדמותו של הנאשם, המועד והאופן בו החל הקשר עם בן-אליעזר
על הנאשם
.24
הנאשם נולד בשנת 1960 בעיירה קולאשי שבגרוזיה (היום – גיאורגיה), ועלה לארץ עם משפחתו בגיל 11. המשפחה שוכנה בשיכון ד’ בבאר-שבע, והנאשם החל ללמוד בבית הספר הדתי ייבית יעקביי, ובהמשך בישיבה. מספר שנים לאחר מכן עברה המשפחה לאור יהודה, שם למד הנאשם בבית ספר תיכון, תוך שהוא מסייע לאביו בעבודתו כצלם, לאורך שנות לימודיו התיכוניים. אימו של הנאשם סייעה אף היא בפרנסת המשפחה, ועבדה כעוזרת טבח. בכיתה יייא החליט הנאשם כי חשוב יותר שיעזור בפרנסת המשפחה, והחל
21 מתוך 143
בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו
28 אוגוסט 2019
ת”פ 4637 – 12 – 15 מדינת ישראל נ’ בן-אליעזר ואח’
שנקרא לשכת הקשר, לשכת הקשר זה גוף שאחראי על נושא של התפוצות… זיהו את הפוטנציאל ואת הקשרים שיש והתחילו לבקש מאפרים וגם ממני סיוע בכל מיני דברים, בנושא שליצור קשר ואפשרויות להתחיל להעלות את היהודים…” (פרו’ עמ’ 1155 ש’ 20).
באותה תקופה, לקראת סוף שנות ה- 80 החלה ברית המועצות בתהליך התפוררות, תהליך שהסתיים בשנת 1991, שאז התפצלה ברית המועצות למספר רב של מדינות. תקופת התפוררות ושנות העצמאות הראשונות של המדינות השונות, התאפיינה, בין היתר, בניסיונות של אנשי עסקים שונים לזהות הזדמנויות עסקיות. הנאשם תיאר כיצד, על רקע הקשרים שצבר בפעילותו הציבורית- התנדבותית, פנו אליו מספר אנשי עסקים על-מנת שיסייע בידם ליצור קשרים ולקדם עסקים שונים בגרוזיה. אחד מאנשי העסקים הגיע מתחום הנפט, ובינו לבין הנאשם התפתח שיתוף פעולה בתחום הסחר בנפט. שיתוף הפעולה נמשך מספר שנים, במהלכו צבר הנאשם ידע בתחום זה, ובשנת 1997 הקים פעילות משותפת עם חברת יגלנקוריי, שתוארה כחברה הגדולה בעולם בתחום האנרגיה והמסחר, ופעילותו העצמאית כאיש עסקים בתחום האנרגיה החלה לשגשג, תוך שהוא ממשיך ליצור קשרים עם אנשים וגופים שונים בתחום זה.
את בן-זקן, יליד 1967, הכיר הנאשם כנער, וזאת לאור העובדה שאימו של בן-זקן עבדה בסוכנות הביטוח, שאת חלקה רכש מאפרים גור. כשעסקי האנרגיה של הנאשם התפתחו למימדים גדולים, עזב הנאשם את סוכנות הביטוח, ובן-זקן, בצוותא עם אימו, הפכו למנהליה של הסוכנות. במקביל, הועסק בן-זקן אף כעוזרו הפרלמנטרי של אפרים גור. היחסים החברים עם בן-זקן הובילו את הנאשם לשותפויות שונות עימו, בעיקר בתחום הנדליין (שותפויות שיזם בן-זקן) כאשר החל מתחילת שנות ה- 2000 רכשו השניים מספר רב של נכסים ברחבי הארץ. בשלב מסוים, ובליווי משפטי, החליטו השניים לפעול במסגרת משפטית של חברה ציבורית, וכך הוקמה חברת מנופים שעסקה בנדליין מסחרי. הנאשם תיאר בעדותו כי השקיע בחברה כ- 60 מיליון דולר, וזאת במקביל להמשך פעילותו העסקית בניכר, ולפעילויות ציבוריות התנדבותיות שקידם ומימן (כגון עמותת ייניהוליי שחילקה מלגות לסטודנטים, כאשר כתנאי לקבלת המלגות, סייעו אותם סטודנטים בחלוקת ארוחות חמות לקשישים ברחבי אשדוד, או סייעו לנערים באשדוד שהתקשו בלימודיהם.
על ההיכרות בין הנאשם לבן-אליעזר
25.
הנאשם הכיר את בן-אליעזר, אך לא באופן אישי, נוכח תפקידיו הציבוריים של בן-אליעזר, והשתתפותו לצד אנשי ציבור נוספים, באירועים שערכה עמותת ייניהוליי.
בשנת 2008 נוצרה ההיכרות האישית, בתיווכו של בן-זקן, כאשר בן-אליעזר, שכיהן באותה תקופה כשר התשתיות הלאומיות (והממונה על שוק האנרגיה בישראל) זימן את הנאשם למשרדו. באותה פגישה, סיפר בן-אליעזר לנאשם על הצורך של מדינת ישראל במציאת מקורות גז, על החשש מהסתמכות על מאגרי הגז של מצרים, על המאמצים השונים שעשה בהקשר זה במסגרת תפקידו הרשמי, ועל רצונו כי יסייע לו בארגון
23 מתוך 143
בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו
28 אוגוסט 2019
ת”פ 4637 – 12 – 15 מדינת ישראל נ’ בן-אליעזר ואח’
תחנת הזמן השנייה – כוונתו הנטענת של הנאשם להפיק רווח מעסקה פוטנציאלית בין מדינת ישראל לחברת גזפרום כבר בשנת 2008, ובסמוך לתחילת
הקשר
המחלוקת
26.
אף שאין מחלוקת כי לא נקשרה כל עסקה בין מדינת ישראל לחברת גזפרום, הצדדים חלוקים בשאלה האם הנאשם התכוון להפיק רווח מאותה עסקה פוטנציאלית, כאשר נתון זה יכול להשליך, לכאורה, על הבנת טיבה של מערכת היחסים שנרקמה בינו לבין בן-אליעזר.
תמצית טיעוני הצדדים
.27
לשיטת התביעה, הנאשם קיווה כי מדינת ישראל תתקשר עם חברת גזפרום בחוזה לאספקת גז, ותכנן, באמצעות חברת מנופים, שבבעלותו, לספק שירותים נלווים לעסקת הגז (להלן – העסקה הנלווית).
התביעה מבססת טיעונה האמור על הראיות הבאות: (א) שני העתקים בשפות שונות של טיוטת חוזה הנושאת תאריך 20 . 6 . 08 , שנמצאה בתיקיית ייאברהם נניקשווילייי על שרת חברת מנופים (ת/20 ו-ת/21, להלן – טיוטת חוזה העסקה הנלווית. בחוזה צוין כי: “רוסיה וישראל נמצאות בשלב ראשוני של בחינת פרויקט להספקת 4 עד 6 מיליארד מטר מעוקב גז מרוסיה לישראל (להלן – “הפרויקט”י) באמצעות צינור גז רוסי-ישראלי (להלן – “צינור גזי], ובלבד שקיבולת ההולכה תאפשר גם נפחי גז נוספים לשטחי ירדן, הרשות הפלסטינית ומצרים”; (ב) הצדדים לטיוטת חוזה העסקה הנלווית הם חברת מנופים וחברה רוסית בשם VNIIST (להלן – חברת וניסט) המוגדרת כייחברה רוסית מובילה בעלת ניסיון רב בתחום התכנון, הבניה, ניצול, אבחון ותיקון של מתקני דלק ואנרגיה שונים, ובהם צנרת להולכת גזיי; (ג) מסמך סיכום הפגישה עם חברת גזפרום אשר נערך על-ידי נציג משרד התשתיות מיכאל ברודצקי שאותר אף הוא באותו מיקום בשרת מנופים (ת/19, להלן – מסמך סיכום הפגישה הראשון); (ד) מסמך הנחזה כפרוטוקול הפגישה עם חברת גזפרום שאותר אף הוא באותו מיקום בשרת מנופים (ת/22, להלן – מסמך סיכום הפגישה השני).
כלל המסמכים שפורטו לעיל: טיוטת חוזה העסקה הנלווית (שני מסמכים), מסמך סיכום הפגישה הראשון ומסמך סיכום הפגישה השני יכונו, מקום בו אתייחס אליהם כמקשה אחת – המסמכים.
התובעות, עוייד סוזנה שור ועוייד חופית שרים, טענו בסיכומיהן כי יש בשילוב שבין המסמכים על-מנת ללמד כי הנאשם היה ממתכנני העסקה הנלווית, שכן אלמלא כך, אין כל הסבר להימצאות המסמכים בתיקייה הנושאת את שמו בשרת מנופים.
25 מתוך 143
בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו
28 אוגוסט 2019
ת”פ 4637 – 12 – 15 מדינת ישראל נ’ בן-אליעזר ואח’
צריך היה למצוא דרכו אל חברת מנופים, שכן עסקינן בפגישה ייסגורה”י שהתקיימה בין בן-אליעזר (וגורמים רשמיים נוספים) לבין חברת גזפרום; וכך מסמך סיכום הפגישה השני, שאף אותו יש לראות כמסמך שלא צריך היה לדלוף לגורמים חיצוניים כגון חברת מנופים. העובדה כי שני מסמכי סיכום הפגישה מצאו את דרכם לתיקייה הנושאת את שמו של הנאשם בשרת מנופים, מהווה נתון משמעותי בעיני, המלמד גם על העניין שהביע הנאשם בפגישה, אף אם לא נכח בה.
יתרה מכך, במהלך פרשת ההגנה הוצג והוגש המסמך נ/12, הנראה כדואייל שנשלח ביום 23 . 6 . 08 מגברת מאשה פטרוס שעבדה בחברת קראוני, שהיא חברת בת של גלנקור (שותפתו של הנאשם בעסקי הנפט) ואליו צורף מסמך הזהה לת/21 (טיוטת חוזה העסקה הנלווית בשפה האנגלית ובשפה הרוסית). כותרתו של אותו דואייל הייתה ייPROTOCOL FROM MR . NANIKASHVILLI יי. לא הייתה מחלוקת כי מעבר לנמען (דני וקנין) הועבר העתק מהדואר האלקטרוני גם לנאשם (ראה סעיף 35 לסיכומי ההגנה).
למחרת היום ( 24 . 6 . 08 ) שלחה אורית דואייל לוקנין שכותרתו ייהמסמך התורגם” (כך במקור – ב.ש) אליו צורפה טיוטת חוזה העסקה הנלווית (ת/20). אין חולק כי וקנין העביר העתק מהדואייל לנאשם (נ/8), אף כי שמות החברות המופיעות בטיוטה המקורית (ת/21) אינם מופיעים בטיוטה המתורגמת (ת/20).
כך או כך, ומעבר לאיתור ארבעת המסמכים בתיקיית הנאשם בשרת מנופים, נראה כי הנאשם קיבל לכתובת הדואייל שלו, העתקים מטיוטת חוזה העסקה הנלווית, כבר ביום המפגש בין בן-אליעזר לחברת גזפרום ואף יום למחרת.
על פניו, וככל שהיה ממש בטענת ההגנה להיעדר אינטרס כלכלי מכל סוג, לא הייתה כל סיבה לחברת מנופים, על בעליה (הנאשם), עובדיה (אורית ווקנין) וגורמים בחברות אחרות המוכרות לנאשם (מאשה פטרוס) להפגין עניין כלשהו בעסקה נלווית לעסקה הפוטנציאלית שבין מדינת ישראל לחברת גזפרום. ויודגש, אין המדובר רק בטיוטת חוזה העסקה הנלווית, אלא גם בקבלת שני מסמכים שונים (מגורם שנותר עלום) המתעדים את אותה פגישה שנערכה בין בן-אליעזר לחברת גזפרום.
יש אף ליתן את הדעת לעובדה כי בשום שלב, בזמן אמת, לא התנער הנאשם ממסמכים אלה, ולא הודיע למי מהמעורבים בשיגור המסמכים אליו, כי אין לו כל עניין בהם, לא ברור לו מדוע הם נשלחים אליו וכיוצייב.
סמיכות הזמנים בין מועדי העברת המסמכים ( 20 . 6 . 08 – 24 . 6 . 08 ) לבין מועד הפגישה בין בן-אליעזר לחברת גזפרום ( 23 . 6 . 08 ) תומכת אף היא במסקנה, לפיה באותם ימים בודדים יסביב הפגישהי בין בן-אליעזר לחברת גזפרום, הוחלט לנסות ולבחון את היתכנותה של העסקה הנלווית.
לטעמי, ואף אם שאלת ייהוגה רעיון העסקה הנלוויתיי נותרה ללא תשובה ברורה, די בנתונים שפורטו לעיל על-מנת לבסס מסקנה בדבר ידיעתו של הנאשם על אותם מסמכים, ללמד על קיומו של אינטרס כלכלי שהיה
27 מתוך 143
בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו
28 אוגוסט 2019
ת”פ
4637 – 12 – 15 מדינת ישראל נ’ בן-אליעזר ואח’
וראה גם דברי המלומד דייר יניב ואקי, בספרו יידיני ראיותיי (כרך רביעי, עתיד להתפרסם בשנת 2020) המסכם בבהירות את ההתייחסות המשפטית המקובלת לסוגיה:
יויובהר – במשפט פלילי התביעה נושאת בנטל השכנוע שנתקיימו כל העובדות המהוות עבירה לפי הדין המהותי, בין אם מדובר בעובדה בעלת אופי חיובי ובין אם מדובר בעובדה בעלת אופי שלילי. כמו כן, אין נפקא מינה לעניין נטל השכנוע אם מדובר בעובדה המצויה בידיעתו האישית של הנאשם אם לאו. עם זאת, לעובדות אלה – כי מדובר בעובדה בעלת אופי שלילי או עובדה המצויה בידיעתו של הנאשם – עשויות להיות השפעה על נטל הבאת הראיות, במובן זה שככל שמדובר בעובדה שלילית או עובדה המצויה בידיעתו של הנאשם ידרשו ראיות פחותות להרמת נטל הבאת הראיות והעברתו אל הנאשם. כמות זו יכול שתהיה אף זעירה למדיייי.
31.
זה המקום להידרש לטענות המרכזיות שהעלתה ההגנה, אשר לטעמי – לא היה בהן כדי להרים את הנטל הטקטי ולהפריך את המסקנה בדבר כוונה להפיק רווח מעסקה פוטנציאלית בין מדינת ישראל לחברת גזפרום, באמצעות העסקה הנלווית.
(א) נטען כי בשנת 2008 התמקדו עסקיו של הנאשם בתחום הנפט ולא בתחום הגז, אולם גם אם אקבל טענה זו, אין בה כדי לשלול את כוונת הנאשם לפתח ערוצים עסקיים בתחומים נוספים במשק האנרגיה;
(ב) נטען כי החקירה כשלה בכך שלא בדקה, וממילא לא סיפקה הוכחה, לקשר בין הנאשם לחברת וניסט (הצד השני לטיוטת חוזה העסקה הנלווית), אלא שגם טענה זו אינה בעלת עוצמה משמעותית, שכן גם לא הוכח קשר מובהק בין הנאשם לחברת וניסט, ניתן להניח כי לאחר שנים ארוכות של פעילות עסקית בתחום האנרגיה (ואף אם הנאשם התמקד בתחום הגז) הכיר הנאשם מספר רב של יישחקנים מרכזייםיי בתחום זה. לציין כי בעדותו בבית המשפט אישר הנאשם כי ידע שחברת וניסט עוסקת בתחום הצינורות – תחום הרלוונטי לעסקה הנלווית;
(ג) נטען כי מעדותה של אורית עולה כי היא העבירה מסמכים שונים לתיקיות בשרת מנופים (לרבות לתיקיית הנאשם), גם מקום שהיא סברה, באופן עצמאי, כי אותם מסמכים הם רלוונטיים, ועל כן אין לראות בהימצאות אותם ארבעה מסמכים בתיקיית הנאשם כראיה לידיעתו. יתכן וטענה זו הייתה בעלת משקל משמעותי, ככל שהיה מדובר בסיטואציה בה אותם מסמכים היו מאותרים אך ורק באותה תיקייה, אלא שבפועל, הוכח שהנאשם קיבל את טיוטת הסכם מנופים, לכתובת הדואייל שלו, גם ממאשה פטרוס וגם מדני וקנין, כך שאין בטענה כדי לערער את המסקנה בדבר ידיעתו ;
29 מתוך 143
בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו
28 אוגוסט 2019
ת”פ
4637 – 12 – 15 מדינת ישראל נ’ בן-אליעזר ואח’
45 …..
47..
47 ………
50 ………
54 ……
55 …
55 ..
……
55 ..
59 …
63……….
כללי……………………………………………………………… טיעוני הצדדים ………………. הכרעה בשאלת האופן בו אורגנה הפגישה …………………………… ידיעתו של הנאשם אודות הנסיבות שהובילו לפגישה……………………. הפגישה בין אנשי חברת שמן לגורמים בכירים בחברת נובל אנרג’י – סיכום……. השיחה שניהל בן-אליעזר עם מימרן לטובת קידום האינטרסים של חברת שמן………………….54 כללי………….. טיעוני הצדדים ………. הכרעה בסוגית שיחת ייבן-אליעזר – מימרן”………….. האם הנאשם ידע על שיחת ייבן-אליעזר – מימרויי?…………. תחנת הזמן הרביעית – סיכום ……….. תחנת הזמן החמישית – האינטרסים הכלכליים והפעולות שבוצעו בהקשר להליכי המס שהתנהלו בעניינו של הנאשם ………….. כללי ………. ציר הזמן והאירועים שאינם במחלוקת ………………. זירת המחלוקת ותמצית טיעוני הצדדים …………. ההכרעה והילוכה …… האינטרס הכלכלי של הנאשם בהליכי המס……………… המועד בו הבין הנאשם כי עלולים להתקיים הליכים שיתכן ויצריכו הצגת ראיות ועדויות……….. האינטרס של הנאשם כי אדם כבן-אליעזר יתמוך בטיעוניו במסגרת הליכי המס…………… האם דבר העברת הכסף הובא לידיעת באי-כוח הנאשם בערעור המס!……………….. תצהירו ועדותו של בן-אליעזר בערעור המס…………….. טיבו ועוצמתו של הקשר האישי שנרקם בין הנאשם ובן-אליעזר………….. סיכום – טיבה של מערכת היחסים שהתקיימה בין הנאשם לבן-אליעזר …………… 80
יוווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווו
65 ……….. 65…………
…………
……….
68………….
48 …..
…………
75 ………… 76………..
81….
חם חם חם חם חם או
IIIIIIII
חחחחחחחחחחחחחו
ווווווווווווווווווווווווווווווווו
ב. אינדיקציות ראייתיות “חיצוניותיי הרלוונטיות לבחינת המטרה שעמדה ביסוד העברת הכסף ………… מועד העברת הכסף והסמיכות לאירועים שונים, לרבות להחמרה במצבו הרפואי של בן-אליעזר …………………….. הסכום שהועבר …………. טיבו של הסכם ההלוואה …. אופן העברת הכסף ………. העובדה כי הכסף לא הוחזר עד פתיחת החקירה.
81……….. 81………..
IIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIII
82………………..
הו הו הו הווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווו
86 ……….
יוווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווו
86………
3 מתוך 143
בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו
28 אוגוסט 2019
ת”פ 4637 – 12 – 15 מדינת ישראל נ’ בן-אליעזר ואח’
האישורים הממשלתיים וההרשאות על-פי הנדרש או הרצוי, על-פי הדין הישראלי, כך שניתן לאתר היגיון בהיותה צד לחוזה, אף אם עיסוקה אינו בתחום הובלת גז (כפי שטען הנאשם ביחס לכל החברות שהיו בבעלותו באותה תקופה).
העובדה כי וקנין לא זכר את הנסיבות שהובילו למעורבותו בקבלת טיוטת חוזה העסקה הנלווית והעברתו לדואייל של הנאשם, יכולה להיות מוסברת בשנים שחלפו מאז מועד האירוע ועד חקירתו, ויכולה להיות מוסברת במעורבות ייטכניתיי שהייתה שולית ביותר במכלול עיסוקיו כמנכ”ל חברת מנופים. באשר לעדותו של בן-זקן, ובשים לב לעובדה כי גם לשיטת התביעה מדובר בעסקה שלא התקדמה לכדי הבשלה, אף לא בקירוב, בהחלט ניתן להבין מדוע הדברים לא הובאו בפני בן-זקן, שעיקר פעילותו כאמור, בתחום נכסי המקרקעין.
תחנת הזמן השנייה – סיכום
.32
עמדתי על הנטל הטקטי שהונח על כתפי הנאשם לערער את המסקנה בדבר מעורבותו בעסקה הנלווית, המבוססת על ארבעת המסמכים שנמצאו בתיקייה הנושאת את שמו בשרת חברת מנופים, על תכתובות הדואייל שכללו העתקים של טיוטת חוזה העסקה הנלווית, על סמיכות הזמנים ועל היעדר כל אינדיקציה, בזמן אמת, להתנערותו מהעברת התכתובות לידיעתו.
בחינת טענות ההגנה מובילה למסקנה כי הנאשם לא הצליח להרים את אותו נטל טקטי, ולא הצליח לספק הסבר סביר לאותן ראיות העומדות ביסוד המסקנה בדבר מעורבותו בקידום העסקה הנלווית.
משכך הם פני הדברים, והוכחה מעורבות בקידום העסקה הנלווית, ניתן לקבוע כי קיננה בליבו של הנאשם כוונה להפיק רווח מעסקה נלווית לעסקה פוטנציאלית בין מדינת ישראל לחברת גזפרום. אציין כי שוכנעתי שפעולות הנאשם נבעו גם מרצונו לסייע לאינטרסים של מדינת ישראל, כפי שאלה תוארו בפניו על-ידי בן אליעזר. קביעה אחרונה זו מתיישבת עם התרשמותי מעדות הנאשם, ועם העובדה כי לא הוצגה כל ראיה או טענה בדבר ניסיון לרתום את פגישת בן-אליעזר וחברת סוקר לאינטרסים הכלכליים שלו, טענה שהייתה מתבקשת ככל שפעולותיו של הנאשם היו נובעות אך ורק ממניע כלכלי.
לצד קבלת עמדתה העובדתית של התביעה, סבורני כי קיים קושי לקבל את מסקנתה, לפיה יש לראות בכוונת הנאשם להפיק רווח כלכלי מאותה עסקה פוטנציאלית, כנתון משמעותי לבחינת אופיו של הקשר כפי שיתעצב בעתיד, אף שאתן לו משקל מסוים (ונמוך) במכלול הנתונים שיישקלו בהקשר זה.
31 מתוך 143
בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו
28 אוגוסט 2019
ת”פ
4637 – 12 – 15 מדינת ישראל נ’ בן-אליעזר ואח’
וכך צוין בסיכומי ההגנה: יילמעשה אברהם (הנאשם – ב.ש) היה היחיד לספר בחקירתו על מתן ההלוואה וגם שכן תוך הסתייגות רבה התחקות מדוקדקת אחר הודעותיו מלמדת כי אברהם – למן חקירתו הראשונה כלל לא בטוח שנתן הלוואה ליריביי (סעיף 81 לסיכומי ההגנה).
כך הפנתה ההגנה לעובדה כי בחקירתו השלישית של הנאשם, שהתקיימה בחלוף שבועיים בהם ניסה להיזכר האם נתן הלוואה ליריב, ציין בפני החוקרים כי לא הצליח לשחזר את המקרה, וכדבריו: “אני באמת לא מצליח לשחזר, חשבתי חשבתי חשבתי אני לא מצליח לשחזר אם הבאתי לו או לא הבנתי (צייל הבאתי – ב.ש) לו. אני לא מצליח את יודעת היה לי הרבה זמן. אני באמת כל מה שצריך, חיפשתי חיפשתי חיפשתי ולא מצאתי” (ראה הציטוט המלא בת/3א עמי 5 ש’ 28 – 20 ).
צוין באותו הקשר כי אין זו הפעם היחידה בה מתבלבל הנאשם בחקירותיו, בלבולים שהיו דווקא לרעתו, ובאופן דומה סיפר תחילה לחוקרים כי העביר לבן-אליעזר הלוואה בסך 600 אלף דולר, בעוד שאנו יודעים בוודאות כי דובר בהלוואה בסך 400 אלף דולר. צוין כי הנאשם הוא איש של נתינה, ואם אכן זכר בקשה של יריב להלוואה, היה ברור לו, על רקע אופיו, כי גם נתן כספים אלה למרות שבפועל, כספים אלה לא ניתנו (סעיף 91 לסיכומי ההגנה).
עוד נטען, כי הרעיון של יריב לקחת זיכיון של מסעדת ייסוהויי נתקע לבסוף בסירובם של בעלי המסעדה למכור לו זיכיון, ועל כן נמוג הרעיון כמו גם הצורך של יריב בקבלת הלוואה מהנאשם. בשלב מאוחר יותר, נקרתה בדרכו של יריב האפשרות להצטרף כשותף לאלי גולן (גיסו של בן-זקן) אך בשלב זה, לא היה זקוק להלוואה מהנאשם. מכאן, ככל הנראה, מקור סברת הנאשם נעוץ בבקשה מוקדמת של יריב, אך לא בהלוואה שנתן לו בפועל.
הכרעה
.36
לאחר שבחנתי את הראיות השונות ונתתי דעתי לטיעוני הצדדים, הגעתי למסקנה לפיה התביעה הצליחה להוכיח כי יריב ביקש הלוואה מהנאשם, אך לא הצליחה להוכיח, ברמת הוודאות הנדרשת, כי הנאשם נעתר לאותה בקשה.
37.
להלן נימוקיי:
עמדת התביעה לפיה הנאשם העביר סכום כסף ליריב, מבוססת, באופן פוזיטיבי, אך ורק על גרסת הנאשם בחקירתו, אלא שגרסה זו בהקשר להתנהלות הכספית מול יריב רחוקה מלהיות אחידה, והיא רצופה אמירות של הנאשם בדבר חוסר יכולתו לזכור את עצם מתן ההלוואה. למעשה, ומעבר לאותן הפניות
33 מתוך 143
בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו
28 אוגוסט 2019
ת”פ
4637 – 12 – 15 מדינת ישראל נ’ בן-אליעזר ואח’
גם אלי גולן, שותפו של יריב בקפה גרג, לא מסר תיאור שניתן לראותו כתומך בטענת התביעה, וכל שניתן ללמוד מהודעתו, בהקשר האמור, מסתכם באמירה לפיה היה זה בן-זקן יישחיבר”י בינו לבין יריב, לאחר שהבין כי הוא (אלי גולן) מחפש שותף לצורך פתיחת עסק (ת/274).
סברת ההגנה לפיה התכוון יריב לרכוש זיכיון של מסעדת ייסוהויי אך נתקל בסירוב של בעלי המסעדה, נראית כמתיישבת עם עדותו של בן-זקן (פרו’ עמי 928 ש’ 21 – 1 ).
תחנת הזמן השלישית – סיכום
38.
אסכם את שהוכח בתחנת הזמן השלישית, ואומר כי התביעה הצליחה להוכיח שיריב ביקש הלוואה מהנאשם אך לא הוכח כי הנאשם נעתר לבקשתו והעביר לו סכום כסף כלשהו.
חשוב לציין כי התביעה לא ייחסה לנאשם, מלכתחילה, עבירת כשלהי ביחס לאותה העברת כספים נטענת ליריב (שלא הוכחה), כך שממילא המסכת העובדתית שפורטה לעיל רלוונטית אך ורק לבחינת מערכת היחסים שהתקיימה בין הנאשם לבן-אליעזר, ועל רקע טענת התביעה כי מערכת יחסים זו התאפיינה בייתן וקחיי.
אינני סבור כי ניתן לראות בבקשת ההלוואה של יריב מהנאשם, ואף אם היה מוכח כי הנאשם נעתר לה, כנתון רלוונטי להכרעה בסוגיות שבמחלוקת, וזאת בהיעדר טענה לזיקה כלשהי בין בקשת ההלוואה (שלא נטען כי נעשתה בידיעתו או על דעתו של בן-אליעזר) לאירועים שיתרחשו במשך ואינם קשורים ליריב.
35 מתוך 143
בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו
28 אוגוסט 2019
ת”פ 4637 – 12 – 15 מדינת ישראל נ’ בן-אליעזר ואח’
להנפיק חברה בבורסה, צריך להכין תשקיף, עכשיו, הרעיון היה להביא חברה חדשה שאין לה טרק רקורד כי ACC של ליבוביץ’ יש לה היסטוריה מה גם שהיא חברה זרה פחות נוח להנפיק בבורסה חברה לא ישראלית, אז ברור שהאינטרס שלנו היה להעביר את הרישיון הזה לשמן חברה החדשה… ואותה להנפיק… כל מי שהתעסק בזה, מי שהתעסק בזה בעיקר זה ליבוביץ’ וג’קי ואני מכוח תפקידי במנופים”י (פרו’ עמי 460 ש’ 11 – 4 );
(ח) בחודש מרץ 2010 עדכנה מועצת הנפט את הקריטריונים שעל-פיהם היא מגבשת המלצותיה למתן היתרים ורישיונות לחיפוש נפט וגז טבעי, ולהפקתם (ת/74; ת/254 שי 114; ת/248 להלן – הקריטריונים החדשים). בהתאם לקריטריונים החדשים, נדרש המבקש רישיון לקידוח נפט להעמיד ערבויות בהיקף 50 מיליון דולר וכן לשתף פעולה עם מפעיל (OPERATOR) בעל יכולת מקצועית מוכחת בתחום קידוחי נפט.
שמעון כהן, שכיהן כמנהל תחום בכיר ייחשבונאות וכלכלהיי במשרד האנרגיה, אשר במסגרת תפקידו, בין היתר, השתתף דרך קבע בדיוני המועצה המייעצת ובישיבות הועדה המקצועית במשרד, התייחס בעדותו לחלק מהשינויים שנעשו במסגרת הקריטריונים החדשים. וכך ציין: “בזמנו של הדיון בחודש פברואר 2010, כל קבוצה אשר מגישה בקשה צריכה להוכיח איתנות כלכלית לעמידה בתכנית העבודה, בהתאם לתקנות הנפט… זאת אומרת שאם תכנית עבודה מוערכת במיליון שקל על אותה קבוצה להציג יכולת כלכלית לעמוד בתשלום של מיליון שקל. התייחסנו באותה על מכתבים מאת בנקים ו/או על הצהרות מקבוצות עצמן או מחברות אחרות התומכות בהן פיננסית, כי לאותה קבוצה יש את היכולת הכספית לעמוד בשווי תכנית העבודה. יובהר כשבאותה תקופה, לא היו הנחיות אשר הבהירו במדויק את אופן הבדיקה. הדברים שונו במרץ 2010, בהמלצתי… אני יכול רק להגיד שלא נבדקו אז דוחות כספיים. דוחות כספיים התחלנו לבדוק החל ממרץ 2010… לכן אני בדקתי את האיתנות הפיננסית של חברת שמן, בהתאם להנחיות החדשות, אשר פורסמו במרץ 2010, וקבעו שיש חובה להוכיח בדוחות הכספיים של החברה עמידה כלכלית בסך של 50 מיליון דולר…” (ת/254 ש’ 132 – 106 ; ש’ 184 – 182 );
(ט) ליבוביץ’ סבר, וכך עולה גם מפנייתו לממונה על ענייני הנפט מיום 28 . 10 . 10 , כי הבקשה להעברת זכויות הקידוח מחברת ACC לחברת שמן צריכה להיבחן לאור הקריטריונים המקוריים ולא לאור הקריטריונים החדשים (ת/285);
(י) בחודש דצמבר 2010 שכרה חברת שמן את שירותיו של עוייד כספי, על-מנת שיטפל בבקשה להעברת זכויות הקידוח מתוך כוונה כי חברת שמן לא תידרש לעמוד בקריטריונים החדשים. במקביל לשכירת שירותיו של עו”ד כספי, החל בן-זקן לפעול על-מנת לשכנע את הדמויות הרלוונטיות במשרד התשתיות כי הקריטריונים החדשים אינם צריכים לחול על חברת שמן ;
(יא) מימרן, שלבד מתפקידו כממונה על הנפט במשרד האנרגיה, כיהן גם כאחראי על פעילות הועדה המקצועית, אשר מביאה המלצותיה בפני מועצת הנפט, שלח ביום 10 . 1 . 11 מכתב לעוייד כספי, במסגרתו
37 מתוך 143
בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו
28 אוגוסט 2019
ת”פ 4637 – 12 – 15 מדינת ישראל נ’ בן-אליעזר ואח’
(טז) ביום 12 . 7 . 11 נערכה ישיבה נוספת של מועצת הנפט, במסגרתה נבדקה בקשתה המחודשת של ACC להעברת הזכויות לחברת שמן (שהוגשה ביום 19 . 6 . 11 ), ונמצא כי הבקשה עומדת בתנאים, שכן החזיקה רכוש נזיל בפועל בהיקף העולה על 190 מיליון שייח. נוכח העמידה בתנאים, החליטה המועצה לאשר את הבקשה (נספח ייביי להודעת שמעון כהן – ת/254).
.40
החשש שמא הרגולטור ימנע את העברת הזכויות לחברת שמן עומד ביסוד המחלוקת שתתברר להלן, שעיקרה בפעולות נטענות שביצע בן-אליעזר עבור הנאשם ושותפיו, אשר נעשו לכאורה בידיעת הנאשם, במטרה לסייע לחברת שמן לעמוד בקריטריונים החדשים, ולהביא להעברת זכויות הקידוח.
זירות המחלוקת
41.
המחלוקת מתמקדת בשתי זירות מרכזיות:
הזירה הראשונה – בחינת שתי הפעולות שנטען כי נעשו על-ידי בן-אליעזר לטובת הנאשם וחברת שמן: (א) קידום פגישה בין אנשי חברת שמן למנכ”ל חברת נובל אנרג’י ; (ב) שיחות שניהל בן-אליעזר עם ראש מועצת הנפט לטובת קידום ענייני חברת שמן.
הזירה השנייה – בחינת מעורבות הנאשם בפעולות בהן נקטה חברת שמן לצורך העברת הרישיון על שמה ומידת ידיעתו אודות הפעולות שנטען כי נעשו על-ידי בן-אליעזר.
סוגיות שהן בבחינת תשתית להכרעה בזירות המחלוקת
42.
עוד טרם ינותחו הראיות והטענות בהקשר לשתי זירות המחלוקת, ראיתי לייחד התייחסות ספציפית, שהיא בבחינת תשתית להכרעה בזירות המחלוקת, לסוגיות הבאות: (א) האינטרס הכלכלי של הנאשם בהעברת זכויות הקידוח; (ב) אופן שיתוף הפעולה בין הנאשם לבן-זקן בכל הנוגע לחברת שמן והעברת הזכויות ; (ג) הציר העצמאי ייבן-זקן – איילת אזולאייי.
לאחר התייחסות לסוגיות האמורות, אעבור לניתוח הראיות והטענות, ואעשה כן בשתי הזירות במקביל, דהיינו – בחינת הפעולות המיוחסות לבן-אליעזר, ובחינת הראיות שהוצגו בדבר ידיעתו של הנאשם אודות אותן פעולות.
האינטרס הכלכלי של הנאשם בהעברת זכויות הקידוח
39 מתוך 143
בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו
28 אוגוסט 2019
ת”פ 4637 – 12 – 15 מדינת ישראל נ’ בן-אליעזר ואח’
(ב)
עיון בכתב האישום מלמד כי כל הפעולות שנעשו בהקשר למועצת הנפט יוחסו לבן-זקן ולא לנאשם, וכך בהתאם גם דברי התביעה בסיכומיה בהקשר לבן-זקן: “… אין חולק שהיה הרוח החיה והפועלת אל מול אנשי מועצת הנפט”י (סעיף 191 לסיכומי התביעה).
(ג)
בן-זקן הוא זה שעמד ביסוד ארגון הפגישה עם נציגי נובל אנרג’י, והנאשם אף לא השתתף באותה פגישה (עדות בן-זקן, פרוי עמי 957 ש’ 19 – 2 )
(ד)
עדותו של בן-זקן בדבר רמת האמון ששררה בינו לבין הנאשם בניהול עסקיהם המשותפים לא נסתרה, וכך גם עדותו בדבר רמת הדומיננטיות הגבוהה שלו באותם עסקים בהשוואה למידת הדומיננטיות של הנאשם, אשר לו, כזכור, עסקים רבים אחרים בעיקר בניכר. החלוקה הבסיסית העולה מהעדויות השונות היא כזו, לפיה ייאיש ההון” הוא הנאשם, בעוד היזם וייהמנהליי הוא בן-זקן.
ראה בהקשר זה דברי בן-זקן בחקירתו, כפי שאלה צוטטו עת נחקר בבית המשפט ואושרו על-ידו :
ייש: תראה החוקרים לא מבינים, לא מסתדר להם, של שותפות, בין שותפים, החוקר ביטון אומר לך ואני מפנה אותה, אותו תמליל מאותו יום סוזנה עמוד 107, שורה 22, אומר לך או קיי אתה לא תעשה משהו ולא תיידע אותו תסתיר ממנו או קיי, נחקר, אתה עונה לו, 99 אחוז מהפעולות שאני עושה הוא לא מודע להם, בכלל, וכנראה גם לעולם לא יהיה מודע להם אלא אם יש סיבה להגיד, החוקר ולמה, אתה עונה לו, כי המערכת היחסים העסקית שיש בינינו, אני עושה וברוב המקרים אני אפילו לא מעדכן, אבל אם זה צף או עולה אז אני מספר לו, עכשיו זה לא משנה, גם אם עשיתי טעות, גם אם קניתי בניין החלטתי לקנות בניין ב 200 מיליון דולר, והעסקה הכי מטומטמת שעשיתי והפסדנו כסף והוא רק שמע על העסקה שחתמנו הוא בסדר, זה אברהם אמת! ת: נכון” (פרו’ עמי 922 ש’ 5).
ראה גם עדות הנאשם בדבר אופי עבודתו מול בן-זקן: “פשוט זה היה הטבע של העבודה שלנו, אני הייתי עסוק הרבה מאוד בדברים אחרים, גם לי לא היה זמן ואני גם לא מתרכז בדברים האלה ותראה באותו רגע שהחלטתי שג’קי הוא שותף שלי ואני נותן לו כסף, כסף נותן לו בשביל החלק שלו, אני הרי צריך להיות מטורף לא להאמין או לא להאמין ביכולות שלו, אחרת למה עשיתי את זה? ואז ככה התחיל העסקים שלנו’י (פרו’ עמי 1165 שי 21).
ראה גם עדותו של וקנין בדבר האופן בו התנהלו בן-זקן והנאשם: יממה שאני ראיתי כצופה מהצד, שבעיקר זה אברהם מתקשר לג’קי, ג’קי לא מתקשר לעדכן את אברהם, ג’קי הוא פרש בודד, הוא מחליט מה שהוא רוצה וגם אברהם נתן לו CARTE BLANCHE (בתמליל העדות הוקלד בכתיב שגוי – ב.ש) לעשות מה שהוא מבין, אחר כך הוא מתעדכן אבל לכן גם, אבל הכיוון הוא בדרך כלל ממוסקבה לאשדוד (מקום מושבו של בן-זקן – ב.ש) ולא הפוך, אבל זה מההתרשמות שלייי (פרו’ עמ’ 484 ש’ 28). ראה גם: “בתקופה שהייתי
41 מתוך 143
בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו
28 אוגוסט 2019
ת”פ 4637 – 12 – 15 מדינת ישראל נ’ בן-אליעזר ואח’
הן אפיון דרך התנהלותם העסקית של בן-זקן והנאשם, והן רמת הוודאות הנדרשת במשפט הפלילי, מובילים למסקנה כי הדרך לקביעה כי הנאשם ידע על פעולה כזו או אחרת שנעשית עבור ענייני חברת שמן או מטעמה, אינה יכולה לעצור או להסתכם בייהנחהיי, לפיה יישותפים נוהגים לעדכן אחד את השני בדבר פעולות כאלה או אחרות המבוצעות על-ידם או עבורםיי, ויש מקום להמשיך ולצעוד בתלם הראייתי על-מנת לבחון את שאלת ידיעתו הקונקרטית של הנאשם ביחס לפעולות כאלה ואחרות, ברזולוציות חדות יותר. על הציר “בן-זקן – איילת אזולאי”, וחשיבותו לצורך הכרעה בזירות המחלוקת
48.
ככלל, כאשר פעולות מסוימות נעשות על-ידי גורם שלטוני תוך סטייה מהשורה, ונראה כי אלו נועדו במובהק לסייע לאינטרס כלכלי של גורם פרטי, ניתן להסיק מהנסיבות שתוארו מסקנות בדבר ידיעתם של שני צידי המשוואה, דהיינו – ידיעתו וכוונתו של הגורם השלטוני לסייע לגורם הפרטי, וידיעתו של הגורם הפרטי אודות הפעולות המבוצעות לטובתו. זוהי לכאורה המסקנה הראייתית הברורה והמתבקשת.
אלא, וכתנאי להחלת התפיסה הראייתית האמורה על שני חלקי המשוואה, עלינו לבדוק שמא בתוך אותה משוואה קיימים צירים נוספים (אינטרסנטיים/חברים/אחרים) בין פרטים שונים המצויים בשני צידי המשוואה שכן ככל שאלה קיימים, הרי שיש בכך כדי להקשות על ראיית ייהגורם השלטוני כיייישות אחתיי ועל ראיית ייהגורם הפרטייי כייישות אחתיי. במילים אחרות – בסיטואציה בה קיימים מספר צירים וקשרים, יש קושי בהחלת תפיסה ראייתית ייהכורכת”י יחדיו, בכל מקרה, את כל חברי הקבוצה, בין אם מדובר בקבוצת ייהגורם השלטונייי ובין אם מדובר בקבוצת ייהגורם הפרטייי.
בכתב האישום, אך במיוחד בסיכומים בפרקים העוסקים בפעולות שבוצעו לכאורה על-ידי בן-אליעזר לטובתו של הנאשם, שרטטה התביעה את שני צידי המשוואה באופן שבצד אחד מצוי הגורם השלטוני על הפרטים הכלולים בו (לשכת השר הכוללת את בן-אליעזר ואיילת אזולאי), ובצד השני – הגורם הפרטי על הפרטים הכלולים בו (הנאשם ובן-זקן).
תפיסה ראייתית זו, הלכה למעשה, כורכת יחדיו את בן-אליעזר ואזולאי, באופן שחלק מהפעולות העומדות במחלוקת מיוחסות ליילשכת השרי תך שנטען כי אזולאי משמשת כידו הארוכה של בן-אליעזר, והכל – במבט על – לצורך קבלת השוחד שנטען כי שולם על-ידי הנאשם לבן-אליעזר.
ראה לדוגמא סעיף 133 לסיכומי התביעה שם נטענו הדברים הבאים: “בת/30 שיחות המראות את התגייסותה של לשכת השר לטובת העניין, מעבר לחיבור הראשוני שבין שמן לנובל אנרג’י. בזכות פועלו של השר ואזולאי כידו הארוכה, שמן אף התקדמה במגעים עם נובל אנרג’יי.
ראה גם סעיף 136 שם צוין: “…ודאי בנסיבות שהוכחו לעיל, בהן נוצלו משאביה של לשכת השר באופן חריג לקידום עניינה של חברת שמויי.
43 מתוך 143
בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו
28 אוגוסט 2019
ת”פ 4637 – 12 – 15 מדינת ישראל נ’ בן-אליעזר ואח’
וכך תיארה אזולאי את הקשר: ייהנאשם 5 (בן-זקן – ב.ש) אני מכירה אותו מעל 20 שנה, הוא היה פעיל מרכזי באשדוד. אם אני לא טועה גם עוזר של שר לביטחון פנים. כשהוא עזב את השרות הציבורי המשכנו להיות בקשר חברי, הוא חבר מאוד טוביי (פרו’ עמי 1131 ש’ 23).
בן-זקן תיאר בעדותו כיצד נמשך הקשר החברי למעלה מ-20 שנה, עד כמה העריך את אזולאי מבחינה מקצועית, עד כדי כך שחיכה שתפרוש מהשירות הציבורי על-מנת להעסיקה (“מאוד הערכתי אותה וחיכיתי ליום הזה שהיא כבר לא תהיה בפוליטיקה כדי שאני יוכל למשוך אותה אלייי – פרו’ עמי 939 ש’ 29).
בן-זקן העיד על מערכת יחסים שהתאפיינה בסיוע הדדי האחד לשנייה, לאו דווקא בעניינים הרלוונטיים לבן-אליעזר.
וכך מעדותו:
“…אני יכול להגיד לך שאיילת עזרה לנו אינספור פעמים בפניות של כל מיני אנשים שפנו אלי, אם זה בעזרה בסיוע בדיור, רווחה, כאלה שפינו אותם מהבית, כאלה שהיו להם חובות ברשויות כאלה ואחרות, וכשלי לא הייתה דרך לעזור להם אז הדרך היחידה הייתה להתקשר לאיילת ולראות אם יש בכוחה כן לפתור את הבעיה והיו עשרות מקרים כאלה במהלך השנים שהיא באמת עשתה את כל מה שהיא הייתה יכולה ובהרבה מאוד מקרים היא גם הצליחה לסייע לכל מיני אנשים שפנו ואני לא מדבר בכלל על עולם העסקים, אני מדבר על דברים אחרים לחלוטיןיי (פרו’ עמי 940 ש’ 16).
עדויות אלה בדבר אופיו של הקשר לא נסתרו, ואף זכו לחיזוק בראיות חיצוניות כדוגמת התכתובות שהוחלפו בין בן-זקן לאזולאי (האסופה – ת/29), אשר מעבר לשימוש בשמות חיבה (יימאמייי, נשמהיי, ייחתיךיי) מלמדות על קשר עצמאי שהתקיים בין השניים, שלא בהכרח בזיקה לבן-אליעזר או לנאשם.
חשוב לציין – מסקנה זו בדבר אופיו העצמאי של הקשר אינה מתיישבת רק עם אסופת התכתובות שהוחלפו בין השניים, אלא אף נלמדת מעמדת התביעה בכתב האישום עת תיארה, בסעיפים 19 -20, את הפעולות הפסולות שבוצעו מול חברי מועצת הנפט, תוך שהיא מייחסת פעולות אלה לציר ייבן-זקן -אזולאייי, פעולות שהובילו להרשעת השניים.
עוהייד נתי שמחוני ויואב סננס, בייכ הנאשם, הדגישו בסיכומיהם כי יפניותיו של בן-זקן לאזולאי לא נעשו על-מנת שתתווך בינו לבין בן-אליעזר ז’יל שכן לבן-זקן היה קשר ישיר לבן-אליעזר ז”ל וממילא ברבות השנים, מערכת היחסים האישית והחברית שנרקמה בין בן-זקן לאזולאי הייתה חזקה הרבה יותר מזו שניהל עם בן-אליעזר זייל (סעיף 135 לסיכומי ההגנה על ההפניות הכלולות בו).
45 מתוך 143
בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו
28 אוגוסט 2019
ת”פ
4637 – 12 – 15 מדינת ישראל נ’ בן-אליעזר ואח’
אין מחלוקת כי הפגישה בין אנשי שמן לגורמי נובל אנרג’י תקיימה ביום 6 . 12 . 10 (מבלי שהנאשם השתתף בה) והמחלוקת מתמקדת באמור בסעיף 17(ב) לכתב האישום, לפיו ייעובר ליום 1 . 12 . 10 , בן-אליעזר פנה אל יועץ התקשורת של נובל אנרג’י, אלי קמיר (להלן – קמיר) באמצעות נאשמת 4 על-מנת שיקדם פגישה בין אנשי חברת שמן למנכ”ל נובל אנרג’י העולמיתיי.
טיעוני הצדדים
.53
לשיטת התביעה, הונחו בפני בית המשפט די ראיות על-מנת ללמד כי היה זה בן-אליעזר שהפעיל את השפעתו לטובת קידום הפגישה האמורה, תוך שהנאשם מודע לקיומה של הפגישה, ומודע לעובדה כי התקיימה בזכות מעורבותו של בן-אליעזר (ראה לדוגמא סעיף 132 לסיכומי התביעה).
לשיטת ההגנה, ארגון הפגישה נעשה לבקשת בן-זקן, תוך שאזולאי נרתמת לעניין, וללא מעורבות כלשהי של בן-אליעזר או של הנאשם. יתרה מכך, ההגנה אף טענה כי לאחר שהנאשם עודכן בדבר הפגישה הצפויה, הביע בה עניין שולי בלבד, וממילא לא עודכן ולא חשד בדבר מעורבותו של בן-אליעזר בקידומה.
הכרעה בשאלת האופן בו אורגנה הפגישה
.54
בחינת הראיות וטיעוני הצדדים מובילה למסקנה כי הראיות הפוזיטיביות שהוצגו, ולא נסתרו, מלמדות, בסבירות גבוהה, על סיטואציה עובדתית שונה מזו המתוארת בכתב האישום, לפיה הפגישה התקיימה ביוזמת בן-זקן, תוך שאזולאי מסייעת לו באופן עצמאי.
55.
עוד טרם אפרט את הנדבכים הראייתיים השונים המרכיבים את מסקנתי, אציין כי התביעה לא הציגה ראיה ישירה כלשהי, ממנה ניתן ללמוד, ברמת וודאות גבוהה, על מעורבותו של בן-אליעזר, ומסקנתה הראייתית נשענת ברובה על עדויות גורמים שונים בחברת נובל אנרג’י. אלא, שבחינת עדויותיהם של אותם גורמים מלמדת כי אלה הניחו כי פנייתה של אזולאי נעשית מטעמו של בן-אליעזר, אף שלא שוחחו עם בן-אליעזר בעניין, לא הונחו על-ידו, וחשוב מכך – מבלי שהיו מודעים לרצונה העצמאי של אזולאי לסייע לבן-זקן.
56.
בסיס מסקנתי נשען אפוא על עדויות כל ייהשושבינים” שהעידו בדבר נסיבות קיום הפגישה: (א) עדותו של בן-זקן; (ב) עדותה של אזולאי; (ג) עדותו של אלי קמיר; (ד) עדותו של ביני זומר.
על-פי עדותו של בן-זקן, ביום 1 . 12 . 10 ביקר בלשכתו של בן-אליעזר, בתקופת כהונתו כשר התמיית, בזמן שבן-אליעזר קיים פגישה עם מנכייל נובל אנרג’י צ’ארטר דוידסון ועם ביני זומר (מנהל קשרי החוץ של נובל אנרגיי, להלן – זומר). חשוב לציין כי הפגישה עם בן-אליעזר הייתה ביוזמת נובל אנרג’י ונועדה ללבן קשיים שנוצרו בקידום פרויקט תמר שאינו קשור באופן זה או אחר לחברת שמן ואף לא נטען כי אותו ביקור אקראי
47 מתוך 143
בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו
28 אוגוסט 2019
ת”פ 4637 – 12 – 15 מדינת ישראל נ’ בן-אליעזר ואח’
57.
הנה כי כן, ארבעת ייהשושבינים” שמסרו עדויות אודות הפגישה, מסרו תיאור דומה שאינו כולל ראיה מובהקת למעורבותו של בן-אליעזר, לבד מאותה הנחה כי אזולאי פועלת בשמו, הנחה שכפי שהבהרתי – ולאור הציר העצמאי ייבן-זקן – אזולאייי – לא די בה.
58.
וכעת, יש לבחון שני נתונים נוספים בעלי משמעות ראייתית נטענת:
הראשון – דואייל שנשלח ביום 1 . 12 . 10 בשעה 16 : 29 ממזכירתו של קמיר, גב’ אסתי קשארו, לזומר, בו ציינה קשארו כי בן-אליעזר ביקש מקמיר לקדם פגישה בין דוידסון (המנכייל) לבן-זקן עת יבקר דוידסון בישראל. קשארו אף התייחסה לזכויות הקידום של חברת שמן, וביקשה כי זומר יידע את קמיר באם תואמה פגישה על-מנת שזה יוכל לעדכן את בן-אליעזר בנושא (ת/44). אין חולק כי דואייל זה נשלח על-ידי קשארו בזמן שבן-אליעזר מצוי בפגישה עם נציגי נובל אנרג’י. המסקנה המתבקשת נראית ברורה – אזולאי, כפי שהעידה, היא זו ששוחחה עם קמיר והוא עדכן את מזכירתו, ששלחה את הדואייל בעיצומה של פגישת בן-אליעזר עם נציגי נובל אנרג’י. כיוון שהתביעה לא זימנה לעדות את קשארו, נותרנו עם ההנחה המתבקשת, לפיה הדברים שנכתבו על ידה בדואייל לפיהם בן-אליעזר עומד מאחורי ארגון הפגישה, נובעים מהנחתו הראשונית של קמיר כי כך הם פני הדברים, הנחה המבוססת על הזיהוי ייהטבעייי בין פעולותיה של אזולאי לרצונותיו של בן-אליעזר. ניתן להפנות בעניין זה לדברי קמיר, אשר אישר בהודעתו כי הוא זה שפנה לקשארו, וביקש ממנה לעדכן את זומר אודות הפגישה המתוכננת (ת/253 ש’ 100). אך ברור, כי ככל שבן-אליעזר היה מעוניין לקדם פגישה עבור בן-זקן או עבור הנאשם, יכול היה להעלות הדברים במהלך פגישתו עם זומר (שהתקיימה ממילא באותן דקות) ולא היה צריך להודיע לאזולאי, שתודיע לקמיר, שיודיע לקשארו, שתודיע לזומר, שיקיים שיחת ועידה עם בן-זקן ואזולאי. לבד מהעובדה כי לא ניתן לראות בדברים שכתבה קשארו כראיה לאמיתות תוכנם, נראה כי יסודס בהנחה המוטעית של קמיר, כפי שהוא עצמו הבהיר בהודעתו במשטרה שצוטטה לעיל והוגשה בהסכמה.
השני – שיחה הועידה במסגרתה קישרה אזולאי את זומר לבן-זקן והוקלטה בהאזנת הסתר שבוצעה לבן זקן במסגרת חקירה אחרת (שיחה 129 בת/30). בשיחה שנערכה כ-3 שעות לאחר הדואייל ששלחה אליו קשארו, נשמע זומר מתייחס לפגישה הצפויה ואומר לבן-זקן : ייזה לבקשת פואד ביקשיי. אמירה זו הוסברה על-ידי זומר (שכאמור – חסר אינטרס כלשהו) ככזו שנאמרה על בסיס האמור בדואייל שכתבה קשארו, ומבלי שלו עצמו הייתה ידיעה כלשהי בעניין מעורבותו של בן-אליעזר, שכן הוא שוחח רק עם אזולאי.
וכך השיב לשאלות עוייד שמחוני :
“ש: באותה שיחה. אז גם כשאמרת את זה אז באותה שיחה ביני בערך באותו ערב זה היה שוב בהסתמך על מה שראית במייל.
49 מתוך 143
בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו
28 אוגוסט 2019
ת”פ 4637 – 12 – 15 מדינת ישראל נ’ בן-אליעזר ואח’
118.
118….
118…..
127……
האדם העומד מאחורי העברת הכספים הראשונה ( 260 , 000 ש”ח). כללי………….. העדויות הרלוונטיות והערכת משקלן …………… האדם העומד מאחורי העברת הכספים הראשונה – סיכום …………. פעילות חברת בי אנד אי, היקף הסיוע שהעניק לה בן-אליעזר, משמעות הסיוע עבור פעילות החברה, ומשמעות הסיוע עבור הנאשם …………. כללי ………….. פעילות חברת בי אנד אי, הסכם ה – QIZ, והקשיים בהם נתקלה החברה………. הפניה לבן-אליעזר והיקף הסיוע שהעניק לחברת בי אנד אי ……………………….. משמעות הסיוע עבור הנאשם … האם פעולתו של בן-אליעזר מהווה סטייה מן השורה?……………….
128 ……
128…………..
128…… 131…… 134……………………………………………………………………. 135……………………………………………..
יייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייידקי
האם קיים קשר סיבתי בין הסיוע שהעניק בן-אליעזר להעברת הכספים השנייה? …………. 136
נאשם 3 – סיכום………
141……….
ייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייי
סוף דבר.
142……..
י
י
י
י
י
י
י
י
י
י
י
י
י
י
י
י
י
י
י
י
י
י
י
י
י
י
י
י
י
י
י
י
י
י
י
י
י
י
י
י
י
י
י
י
י
י
י
י
י
י
י
י
י
י
י
י
י
י
י
י
י
י
י
י
י
י
י
י
י
י
י
י
5 מתוך 143
בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו
28 אוגוסט 2019
ת”פ
4637 – 12 – 15 מדינת ישראל נ’ בן-אליעזר ואח’
בן-זקן: טוביי
למחרת, ביום הפגישה, שוב השניים משוחחים:
“בן-זקן: אני פה בהרצליה הייתי בביג, ראיתי את אה…חמך את… אה נפתלי. הנאשם: נו? בן-זקן: ועכשיו אני הולך מפה לפגישה אצל נובל אנרג’י הנאשם: ואחרי זה ? בן-זקן: חצי שעה אני מסיים פה, איפה אתה. הנאשם: בפאפגיה, עכשיו הרגע נכנסתי, בואיי (שיחה 1082 בת/30).
ניתן ללמוד מהמועד בו נערכה שיחת העדכון, אך בעיקר מהתכנים של שתי השיחות, כי עדכונו של הנאשם לא היה בראש מעיניו של בן-זקן, אשר ציין את דבר הפגישה בצורה לקונית, וניכר אף כי הנאשם, מצידו, לא הביע עניין מיוחד בפגישה עם נציגי חברת נובל. מסקנה זו נגזרת גם מן העובדה כי בן-זקן עדכן את ליבוביץ’ כבר ביום 1 . 12 . 10 (היום בו נקבעה פגישה) בשונה מהמועד בו עדכן את הנאשם, וגם מהיעדרן של שאלות כלשהן מטעמו של הנאשם. אציין כי הנאשם תואר על-ידי וקנין כאדם אשר התעניינותו בדבר מסוים גורמת לו יילהטרידיי עד קבלת תשובות, וכדבריו של וקנין: “… אם משהו מטריד אותו הוא רוצה לדעת, הוא רוצה כאילו להתעדכן, זה לא, הוא לא יכול לדחות את זה” (פרו’ עמ’ 441 ש’ 1).
חשוב לציין כי במהלך התקופה הרלוונטית, ממועד ארגון הפגישה ( 1 . 12 . 10 ) ועד מועד קיומה ( 6 . 12 . 10 ) ואף לאחריה, הייתה האזנה רציפה לקו הטלפון של בן-זקן, ולא נמצאה באותה האזנה ראיה כלשהי לדיווחים נוספים שדיווח לנאשם אודות הפגישה הנרקמת (בין אם באמצעות שיחה ובין אם באמצעות מסרון). לא נמצאו אף תכתובות מייל המלמדות על עדכונו של הנאשם בנגזרת האמורה.
61.
זאת ועוד, לא הוצגה ראיה כלשהי לפיה בן-זקן עדכן את שותפיו לפגישה (ליבוביץ’, וקנין ושיף) אודות האופן בו אורגנה הפגישה (ראה הודעת שיף שהוגשה בהסכמה – ת/287 ש’ 283 – 279 ; עדות וקנין בפרו’ עמי 474 שי 11; הודעת ליבוביץ’ שהוגשה בהסכמה- ת/285 ש’ 228). הגם שקיימת אפשרות כי בן-זקן ייהצניע”י בפני שותפיו את מעורבותו הנטענת של בן-אליעזר בקידום הפגישה, ברור כי אם ניתן להסיק דבר מה מדברי שותפיו לפגישה, זוהי מסקנה שאינה מתיישבת עם טענת התביעה בדבר מעורבותו של בן-אליעזר, ובוודאי בדבר ידיעתו של הנאשם אודות אותה מעורבות נטענת.
51 מתוך 143
בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו
28 אוגוסט 2019
ת”פ 4637 – 12 – 15 מדינת ישראל נ’ בן-אליעזר ואח’
הגדול, זה הכי קל שבעולם למרות שלא הכרתי אותו, הייתי מרים טלפון לחבר שהוא גדל יחד איתי והוא היום הבוס הגדול הרבה שנים של גלנקור, אומר לו, אלכס, תשמע, יש נובל אנרג’י, אני רוצה שותפים שלכם פה ופה, כמו שקורה תמיד, אני רוצה את הבוס, נפגש עם הבוס, מדבר איתו ואם היה עסק היה עסק, לא היה עסק לא היה עסק, תכלס לעניין. ש: אתה פנית לפואד זיכרונו לברכה כדי שיקדם לך פגישה עם נובל אנרג’י? ת: נו באמת זה אבסורד, למה שאני יפנה לפואד, אני מסדר לפואד פגישה גם גזפרום עם סוקר ואני אפנה אליו בשביל הדבר הזה? למה אני צריך את זה בכלל ?יי (פרו’ עמ’ 1202 ש’ 1).
וראה גם:
ייאם אני רציתי נובל אנרג’י שותף שלי או משהו כזה, תאמין לי, אני יודע יותר טוב מג’קי או ממישהו לפנות לנובל אנרג’י או למישהו בתחום הדבר הזהיי (פרו’ עמי 1203 ש’ 7).
הנה כי כן, הנאשם עמד בעדותו על חוסר ההיגיון בטענת התביעה, וציין כי ככל שהיה מעוניין בקידום פגישה מול נובל אנרג’י, יכול היה לעשות כן בקלות רבה, ולא היה צריך סיוע כזה או אחר מבן-אליעזר, מבן-זקן או ממאן דהוא אחר.
יודגש, חרף העובדה כי הגרסה ביחס להיעדר מעורבותו או ידיעתו בדבר נסיבות הפגישה עם נובל אנרג’י, נמסרה כבר בחקירתו הראשית בבית המשפט, התביעה בחרה שלא לחקור את הנאשם בחקירה נגדית בנקודות אלה, ואינני רואה נימוק כלשהו בעטיו יש להימנע מהחלת הכלל הראייתי, לפיו הימנעות מחקירה נגדית של עד (ומקל וחומר – נאשם) בנקודה מהותית עשויה לפעול לחובת הצד הנמנע מחקירת העד.
המלומד ואקי, עמד על המשמעות הראייתית של היעדר חקירה באופן הבא:
“ככלל, הימנעות מחקירה נגדית של עד תיחשב כהסכמה עם גרסת העד באותו עניין. ואולם, בית המשפט אינו מחויב לקבל את גרסת העד כגרסת אמת, ומשקלה של העדות ייבחן בהתאם למכלול הראיות בתיק ולשיקולים שבהערכת המשקל. על כן, היעדר החקירה הנגדית, על אף האפשרות לקיימה, הוא אחד השיקולים התומכים בגרסה המוצגת (כפי שנמסרה בעדות או בהודעה שנמסרה במשטרה) בעימות בינה לבין הראיות שהובאו לסתירתה. כלל זה חל במשפט האזרחי ובמשפט הפלילי, והדברים נכונים הן בהתייחס לעדי תביעה והן לעדי הגנה, וגם בהתייחס לבעלי דין ולנאשמים, שעניינם יידון להלןיי.
ובאשר להימנעות מחקירת בעל דין או נאשם:
הימנעות כזו תשפיע על המשקל שיש לייחס לעדותו, מלבד מתן משקל של ממש לגרסתו של הנאשם ואף קבלת גרסתו במקרים המתאימיםיי (דייר יניב ואקי, דיני ראיות, כרך א’, עתיד להתפרסם בשנת 2020).
53 מתוך 143
בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו
28 אוגוסט 2019
ת”פ
4637 – 12 – 15 מדינת ישראל נ’ בן-אליעזר ואח’
כללי
.67
בסעיף 18 לכתב האישום נטען כי במועד שאינו ידוע למאשימה ובזמן שבן-אליעזר כיהן כשר התמיית ( 31 . 3 . 09 – 19 . 1 . 11 ) הוא שוחח עם מימרן, שכיהן כממונה על הנפט במשרד התשתיות ועמד בראש מועצת הנפט, וביקש ממנו לקבל החלטות המיטיבות עם חברת שמן. עוד נטען, כי גם אזולאי פנתה למימרן בפניות דומות, חוזרות ונשנות.
לא הייתה מחלוקת כי מימרן הוא דמות מפתח בהחלטות המתקבלות על-ידי מועצת הנפט, אף שהוא נעדר זכות הצבעה. מדובר באיש מקצוע ותיק שזכה לאמון מקצועי במשך מספר רב של שנים בשרות הציבורי בתפקידים רלוונטיים.
טיעוני הצדדים
.68
לשיטת התביעה, יש מקום לאמץ את עדותו של מימרן בבית המשפט, ועל בסיסה לקבוע כי בן-אליעזר פנה אליו באופן פסול, מתוך כוונה לקדם את האינטרסים הכלכליים של הנאשם וחברת שמן.
69.
לשיטת ההגנה, יש לדחות את עדותו של מימרן בבית המשפט, שכן עדות זו היא תולדה של ריענון זיכרון חלקי, שנעשה על בסיס קריאת ההודעה הכתובה בה השמיט החוקר רפייק חי ביטון (להלן – החוקר ביטון) שורה של אמירות השוללות קיומה של שיחה בין מימרן לבן-אליעזר. ההגנה ערכה בסיכומיה השוואה מדוקדקת של עדותו הכתובה של מימרן אל מול תמליל הקלטת החקירה, וטענה כי משרוענן זיכרונו של מימרן, עובר לעדותו בבית המשפט, על בסיס ההודעה הכתובה, חש מימרן כי עליו יילדבוק בגרסתו המפלילהיי בעוד שבפועל, לו היה נדרש לתמליל חקירתו, היה מגלה כי שלל באופן נחרץ התערבות כלשהי מטעמו של בן-אליעזר.
ההגנה הדגישה כי אף אם בית המשפט יאמץ את עדותו של מימרן, אין בכך כדי ללמד על-ידיעתו של הנאשם בדבר פעולות אלה, או על פניה כלשהי מצדו לבן-אליעזר כי יסייע בידו בנוגע למימרן, ומשכך – נשמט הבסיס לטיעונה של התביעה בדבר מטרת העברת הכסף לבן-אליעזר.
הכרעה בסוגית שיחת “בן-אליעזר – מימרן”
70.
אדון תחילה בממצאים העובדתיים העולים מעדות מימרן, ובהמשך – אעמוד על הראיות שסופקו ביחס לידיעת או מעורבות הנאשם.
55 מתוך 143
בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו
28 אוגוסט 2019
ת”פ
4637 – 12 – 15 מדינת ישראל נ’ בן-אליעזר ואח’
מסקנה זו אף מתיישבת עם דבריו של מימרן בהמשך חקירתו, במסגרתה ציין כי למיטב זיכרונו, בן-אליעזר שוחח עימו עת כיהן כשר התמיית על עניינו של בן-זקן, וביקש ממנו לסייע לבן-זקן בענייני ACC ושמן.
נכון הדבר כי קריאה רצופה של תמליל החקירה, מלמדת כי תיאור השיחה עם בן-אליעזר נמסר בהדרגה, ולא באופן נחרץ מן הרגע הראשון, אולם בשים לב לפרק הזמן המשמעותי שחלף ממועד האירועים ועד מועד החקירה, אין בעצם בתהליך המדורג כדי לשלול את אותנטיות הדברים.
בעדותו בבית המשפט, ובכך צודקת ההגנה, הפכו דבריו של מימרן ביחס לזיכרון השיחה לנחרצים יותר.
מימרן העיד אודות הקשר שהיה לו עם בן-אליעזר לאורך השנים (בתפקידיו השונים של בן-אליעזר), וכך
ציין:
ייפואד בן-אליעזר זיכרונו לברכה היה שר הממונה עלי, הכפיפות של הממונה על ענייני הנפט על פי החוק היא ישירות לשר האנרגיה והתשתיות הלאומיות ואכן הייתי כפוף, הוא היה פעמיים שר האנרגיה, בין היתר הוא היה שר בתקופה שבה משהו כמו, לא יודע עד 2009 בפעם האחרונה, לא זוכר בדיוק את התאריכים, אולי את יכולה לבדוק. על כל פנים, הקשר בינינו היה קשר מצוין, מכיוון שפואד בן-אליעזר היה יהודי שידע ליצור קשר חם עם כל מי שהוא בא איתו במגע ולא פלא שגם אחרי שהוא נפרד מהמשרד התעניינתי ודרשתי בשלומו כאשר הוא היה במצב בריאותי לא טוביי (פרו’ עמ’ 294 ש’ 11).
בהמשך תיאר מימרן את אותה שיחה עם בן-אליעזר:
“אני לא כל יום מדבר עם שר, כאשר שר שאיננו כבר השר שלי ואיננו ממונה ישיר עלי, מדבר איתי ועם משרד התמ”ת, אתה צריך להבין שמבחינתי זה אירוע שנצרב בדיסק, מה לעשות? לכן אני אומר בביטחון כל כך מלא שהוא דיבר איתי שהיה שם. אין שאלה בכללי (פרו’ עמי 328 ש’ 6).
וכן :
יאני חושב שהייתה פעם אחת פנייה אלי, כאשר בימים אלה בן-אליעזר זיכרונו לברכה היה שר התמ”ת והוא, הוא דיבר, איילת קישרה בינינו והוא ביקש ממני לומר לי שג’קי בן-זקן רוצה לפגוש אותי ולא הרבה יותר מזה. אני הייתי אולי אמור להבין שהוא היה חשוב לו אולי לדאוג לאינטרסים של ג’קי בן-זקן ואני הבהרתי שאני אשמח לפגוש אותו וכל מה שאעשה בפגישה הזאת אעשה לפי הנהלים והחוקים שמחייבים אותי בכל דבריי (פרו’ עמ’ 296 ש’ 16).
מימרן תיאר את פניותיה השונות של אזולאי, התייחס לאופן בו ראה בקשות אלה, ואגב כך – הבהיר פעם נוספת את אופייה של השיחה שניהל עימו בן-אליעזר:
57 מתוך 143
בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו
28 אוגוסט 2019
ת”פ 4637 – 12 – 15 מדינת ישראל נ’ בן-אליעזר ואח’
המפלילהיי בעוד שבפועל, לו היה מעיין בתמליל, היה מגלה כי שלל התערבות כלשהי מטעמו של בן-אליעזר ומוסר עדות שונה מזו שמסר. מעבר לעובדה כי בשלבים המתקדמים של חקירתו, כעולה מתמליל החקירה, התייחס מימרן לאותה שיחה עם בן-אליעזר, לא התרשמתי כי עסקינן בעד ייחלש”י או כזה הנותן לתחושות (לרבות לתחושת יימחויבותיי) להובילו לסיטואציה בה ימסור עדות שאינה אותנטית.
לא למותר לציין כי התיאור שמסר מימרן אודות הבקשה שהפנתה אליו אזולאי יילהיפגש עם בן-זקויי מתיישב אף הוא עם הראיות בדבר סיועה של אזולאי לבן-זקן בקידום פגישה עם אנשי נובל אנרג’י.
74.
העובדה כי גרסתו של בן-אליעזר לאירועים לא הייתה חלק מהמשפט, מחייבת נקיטת גישה זהירה בקביעת ממצאים עובדתיים אודות פעולותיו (בוודאי פעולות בעלות גוון מסבך) ועדיין ראיתי לאמץ את עדותו של מימרן ולקבוע על בסיסה כי בן-אליעזר פנה למימרן על-מנת שיעזור לבן-זקן בטיפול בבקשה להעברת זכויות קידוח. אף אם בן-אליעזר לא עשה שימוש בשפה מאד ישירה, המסר הפסול בדבר ייהעזרה לבן-זקו”י הועבר על ידו ונקלט על-ידי מימרן (שפעל כדין, ולא העניק הקלה כלשהי לבן-זקן ולחברת שמן).
האם הנאשם ידע על שיחת “בן-אליעזר – מימרן” ?
75.
כפי שהבהרתי בחלק שעסק בניתוח שלוש סוגיות הבסיס – על אף שהנאשם החזיק באינטרס כלכלי בהעברת זכויות הקידוח, ובן-אליעזר ביצע פעולה לקידום אותו אינטרס, אין מקום להסיק באופן ייאוטומטייי, בוודאות הנדרשת במשפט פלילי, כי אותה פעולה בוצעה בידיעתו של הנאשם. כאמור, זהירות זו מתחייבת נוכח אפיון התנהלות השותפות בין הנאשם לבן-זקן, ובעיקר נוכח הציר העצמאי שנוצר בין אזולאי לבן-זקן (שהחזיק, כמו שותפו, באותו אינטרס כלכלי), ציר שהוכח כי היה נכון לבצע פעולות פסולות ייעצמאיותיי העולות כדי עבירה פלילית. רוצה לומר כי בקביעתי בדבר קיומה של שיחה בין בן-אליעזר למימרן, כשלעצמה, אין כדי להוכיח כי הנאשם היה מודע, בזמן אמת או בדיעבד, לאותם מסרים שהועברו למימרן, ויש לתור אחרי ראיות קונקרטיות להוכחת ידיעתו.
.76
בסעיפים 145 – 191 לסיכומי התביעה, התייחסה התביעה לתשתית הקיימת, לשיטתה, ממנה ניתן ללמוד על מודעות הנאשם ליישיחת מימרן – בן-אליעזר”י. תשתית זו מבוססת בעיקר על שני אדנים: (א) ראיות שהוצגו בדבר ידיעתו ועדכונו של הנאשם אודות הקשיים שנוצרו בבקשה להעברת זכויות הקידום בכלל, וידיעתו כי מימרן מהווה יידמות מפתחיי בפרט; (ב) סמיכות הזמנים שבין מועד עריכתה של שיחת ייבן-אליעזר-מימרו” (שאינו ידוע במדויק) ומועד העברת הכסף לבן-אליעזר ( 26 . 9 . 11 ).
.77
בחינת האדנים עליהם מבססת התביעה את טיעונה בדבר יימודעות הנאשםיי מלמדת, כבר במבט חטוף, כי אין בהם ראיה ישירה או ראיה בעלת משקל משמעותי להוכחת הנטען על ידה. למעשה, התביעה טענה כי די בהוכחת ידיעתו של הנאשם אודות הקשיים בהעברת זכויות הקידוח ותפקידו של מימרן ובהוכחת העברת הכסף לבן-אליעזר, על-מנת להוביל לקביעה בדבר מודעותו לשיחת ייבן-אליעזר – מימרן”.
59 מתוך 143
בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו
28 אוגוסט 2019
ת”פ 4637 – 12 – 15 מדינת ישראל נ’ בן-אליעזר ואח’
להוות בסיס מספק לקביעה קונקרטית בדבר מודעות הנאשם לשיחת ייבן-אליעזר – מימרןיי. לציין כי כפי שהנאשם היה מודע לקשיים בהעברת הזכויות, כך היו מודעים להם עוד גורמים רבים בחברת שמן ומחוצה לה, וכפי שלא ניתן להסיק מידיעתם של אותם גורמים על מודעותם לשיחת ייבן-אליעזר – מימרן”, כך לא ניתן לעשות כן ביחס לנאשם.
רביעית, הן במהלך המשפט והן בסיכומי הצדדים ניטשה מחלוקת סביב השאלה האם נחשף הנאשם לדואייל ששלחה עוייד לירון מזרחי (חברת מועצת הנפט) במסגרתו פירטה את שינוי עמדתה באופן שביקשה לאשר את העברת הזכויות ברישיון הקידוח מ- ACC לשמן [סעיף 20(ג) לכתב האישום].
על-פי הנטען על-ידי התביעה, דואייל זה שורשר באופן מיידי מאזולאי לבן-זקן, ומבן-זקן לשתי תיבות דואר של הנאשם, שבוודאות נחשף לתוכנו של הדואייל. התביעה המשיכה וטענה כי כיוון שהדואייל האמור הוא תוצאה של הפעולות הפסולות שנעשו מול מועצת הנפט, ניתן להסיק משליחתו לנאשם, ומחשיפתו לתוכנו, על-ידיעתו של הנאשם גם אודות פעולות פסולות נוספות שנעשו, ובהן – שיחת ייבן-אליעזר – מימרןיי.
ההגנה לא חלקה על עצם העברת הדואייל מאזולאי לבן-זקן, ואף לא על שליחתו לנאשם, אך הסבירה כי הדואייל – ת/23א – נשלח לתיבת דואר שאינה פעילה בשרת מנופים. ההגנה תמכה טיעונה בעדותו של דרור מזרחי, בעל חברת מחשוב, ומי שהעניק את שירותי המחשוב לחברת מנופים החל משנת 2012. על-פי עדותו של מזרחי, תיבת הדואר בחברת מנופים אליה נשלח הדואייל, נפתחה לראשונה בשנת 2016, ולא הייתה פעילה למעט מספר תכתובות שנשלחו בשנת 2008 לצרכי בדיקה (פרו’ עמי 1709 ש’ 13; נ/26). באשר לכתובת השנייה אליה נשלח הדואייל על-פי הנטען (ת/29), צוין כי מדובר במיצוי ראיות שהופק מהטלפון הנייד של בן-זקן, והתביעה כשלה בהוכחה כי מדובר בדואייל זהה לת/23א, או בהוכחה כי מדובר בדואייל שנשלח.
הגם שסוגיה זו זכתה להתייחסות מקיפה בסיכומי הצדדים, אינני סבור כי מדובר בסוגיה הטעונה הכרעה, ודומני כי בין אם ייקבע שהנאשם נחשף לתוכנו של הדואייל, ובין אם ייקבע הפוך, אין בכך כדי לתרום להכרעה בשאלה האם ידע הנאשם על שיחת ייבן-אליעזר – מימרן”.
אסביר:
כל שניתן להבין מהדואייל הוא כי חברת המועצה עוייד מזרחי, שינתה את עמדתה המקצועית ביחס להעברת הזכויות ברישיון הקידוח. במילים אחרות, אין בדואייל ייטביעת אצבע”י עבריינית, ממנה ניתן ללמוד כי שינוי העמדה הוא פועל יוצא של לחצים פסולים שהופעלו עליה (טענה שכלל לא נטענה אפילו בכתב האישום המתוקן שהוגש נגד בן-זקן), ולא ניתן להבין מעצם הגעתו ייבשרשוריי מאזולאי, כי הגיע לידיה בדרכים פסולות.
ראה לעניין עדותו של הנאשם אשר על פניה, נראית הגיונית לחלוטין :
61 מתוך 143
בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו
28 אוגוסט 2019
ת”פ
4637 – 12 – 15 מדינת ישראל נ’ בן-אליעזר ואח’
טענת התביעה רחוקה מלשקף את שהוכח או את הניתן ללמוד מתכתובת זו.
להלן נימוקיי :
(א) תכתובת זו עמדה לרשות התביעה בשלב החקירה, אך חרף זאת – בחרה שלא לכלול התייחסות כלשהי לכך בכתב האישום, וזאת, כך יש להניח, מהטעם שלא סברה כי יש לתכתובת קשר כלשהו לרישיון הקידוח או כי ניתן להוכיח שהנאשם עמד מאחוריה; (ב) אף אם ניתן להניח כי המשלחת קשורה לחברת CDC, לא נערך בירור מעמיק באשר לטיב המשלחת והקשר שלה לרישיון הקידוח; (ג) לא הוכח כי הנאשם עשה פעולה כלשהי בנדון (לדוגמא – שוחח עם אזולאי); (ד) לתכתובת המלאה שהוחלפה בין אורית לאזולאי צורפו מכתבים שנערכו על-ידי וקנין, אשר כלל לא נחקר על-ידי נציגת התביעה, וכך אף אורית וגם אזולאי שלא נשאלו בעניין עת העידו בבית המשפט.
על יסוד האמור לעיל, סבורני כי טענת התביעה לפיה התכתובת יימוכיחה כי הנאשם נעזר בכוחו והשפעתו על בן-אליעזר בקידום עניינים הקשורים לרישיון, בעצמו, באמצעות אזולאייי כה קלושה עד שראוי היה להימנע ממנה, בוודאי לאחר שהתביעה החליטה שלא לכלול התייחסות כלשהי לאותה תכתובת בכתב האישום, ולהימנע מחקירת שלושה עדים רלוונטיים. ואם אמרתי דברים אלה אמרתי כי אין מקום להסיק מאותה תכתובת על מעורבות הנאשם או ידיעתו אודות שיחת ייבן-אליעזר – מימרן’י.
תחנת הזמן הרביעית – סיכום
78.
במסגרת תחנת הזמן הרביעית סקרתי את הטענות בדבר האינטרסים הכלכליים והפעולות שבוצעו בהקשר לקבלת רישיון קידוח ביימד אשדודיי בשנים 2010 – 2011.
מעבר לאינטרס הכלכלי שהחזיק הנאשם, לצד בן-זקן, ליבוביץ ואחרים, מיקדה התביעה את טיעוניה בשתי פעולות שנטען כי בוצעו על-ידי בן-אליעזר לטובת אותו אינטרס כלכלי, ובטענה לפיה הנאשם היה מודע לפעולות אלה, שעמדו, בין היתר, ביסוד העברת הכסף לבן-אליעזר.
63 מתוך 143
בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו
28 אוגוסט 2019
ת”פ 4637 – 12 – 15 מדינת ישראל נ’ בן-אליעזר ואח’
תחנת הזמן החמישית – האינטרסים הכלכליים והפעולות שבוצעו בהקשר להליכי המס שהתנהלו בעניינו של הנאשם
כללי
ציר הזמן והאירועים שאינם במחלוקת
.79
(א) בין השנים 1994 – 2005 הגיש הנאשם דוחות שנתיים לרשויות המס בישראל כתושב חוץ. דוחות אלה התקבלו על-ידי פקיד השומה, והנאשם על בסיס האמור, לא שילם מס בישראל. במסמך נ/13 שהנפיקה רשות המיסים ביום 24 . 8 . 05 , צוין כי נרשמה הצהרתו של הנאשם בדבר היותו תושב חוץ, ובמידה והצהרה זו תתברר כנכונה, תראה בו רשות המיסים כתושב חוץ לעניין פקודת מס הכנסה.
(ב) בחודש יולי 2009 שלח אייל ירושלמי, פקיד שומה אשקלון (להלן – ירושלמי) לנאשם יישאלון תושבותיי, וזאת על-מנת לבחון אפשרות לחייבו במס בגין הכנסותיו בשנת 2005. ההליך האמור החל נוכח פרסומים שונים אליהם נחשף ירושלמי, על בסיסם העריך את הונו של הנאשם ככזה הנאמד בכ- 3 . 35 מיליארד שייח. יש לראות אפוא את חודש יולי 2009 כמועד בו החלו הליכי המס;
(ג) החל ממועד משלוח שאלון התושבות, שהעיד על כוונה ברורה של רשות המיסים לחייב את הנאשם בתשלום מס, ונוכח העמדה בה החזיק הנאשם לפיה הוא אינו חייב בתשלום מס בשל היותו ייתושב חוץ”, התקיימו הליכים שונים ברשות המיסים.
ירושלמי עמד על אופיים של ההליכים, ושני השלבים בהם נבחנת השומה על-ידי רשות המיסים: “… דיון השומה, במסגרת פקיד השומה האזרחי מתנהל בשני שלבים. שלב שומה א’, שזה בפני מפקח מטעם פקיד השומה. ולאחר מכן, אם אין הסכמות, מוגשת השגה מנומקת ולאחר מכן, עוד שלב, שומה ב’. במידה ואין הסכמות גם בשלב שומה ב’, מוגש, מוגש צו מטעם פקיד השומה לבית המשפט המחוזי באיזור לאחר מכן ערעור והליכים בבית המשפט המחוזי באיזוריי (פרו’ עמי 743 ש’ 2).
(ד) במסגרת אותם הליכים שהתקיימו בפני פקיד השומה, נערכו מספר ישיבות ונבחנו טענותיו של הנאשם בדבר היותו תושב חוץ.
ירושלמי תיאר את ההליכים באופן הבא: יימר נניקאשווילי למעשה, היה שותף בהליכי השומה… שלב א’ וגם בשלב ב’, הוא ישב אצלי במשרדי לפחות פעם אחת ולאחר מכן גם למייצגים הוא הופיע מספר פעמים… שיתוף פעולה מלא, היו דיונים שנמשכו שעות רבות. הופיע עם מייצגים, פרס את גישתו לנושא שבמחלוקת. שיתוף פעולה, נראה שמצוי בכל הפרטים, בכל העניינים. למרות שאין ביננו הסכמות אבל
65 מתוך 143
בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו
28 אוגוסט 2019
ת”פ
4637 – 12 – 15 מדינת ישראל נ’ בן-אליעזר ואח’
(1) ביום 20 . 1 . 14 , ובמסגרת ערעור המס, העיד בן-אליעזר מטעמו של הנאשם, ומסר גרסה התומכת, לכאורה, בטענה לפיה מדובר במי שמרכז חייו ברוסיה. בן-אליעזר נשאל האם לאור מערכת היחסים הקרובה שתוארה על-ידו קיבל מהנאשם תמיכה כספית בקמפיין בחירות באיזה שהוא שלב, והשיב בשלילה, וכך גם שלל אפשרות כי הנאשם נרתם לעזור בפרויקטים אחרים בישראל מלבד חיפוש הגז. לציין כי לבד מעוייד סלומונוביץ, יוצג הנאשם בערעור המס גם על-ידי עוייד זיו שרון (להלן – עו”ד שרון), וגם על-ידי עוייד מאיר פורת (להלן – עו”ד פורת).
(יא) ביום 28 . 1 . 15 דחה בית המשפט המחוזי בבאר שבע את ערעור המס, וקבע כי בהתאם להוראות פקודת מס הכנסה יש לראות בנאשם כתושב ישראל. בהמשך, אימץ בית המשפט העליון קביעות אלה.
זירת המחלוקת ותמצית טיעוני הצדדים
80.
כיוון שהשלד העובדתי המרכזי אינו במחלוקת, התמקדו טיעוני הצדדים בעיקר במסקנות שניתן להסיק מההתנהלות שתוארה לעיל ביחס למטרה שעמדה ביסוד העברת הכסף.
לשיטת התביעה, יש לקבוע כי החל משנת 2009, עת החלו הליכי המס, צפה הנאשם כי סוגית חבות המס תגיע להתדיינות משפטית, וציפייה זו אכן התממשה עת הוגש צו השומה בחודש דצמבר 2011. נטען כי כיוון שלהכרעת בית המשפט בשאלת התושבות הייתה השלכה משמעותית על חבות המס, משמעות קבלת ערעורו של הנאשם הייתה חיסכון מס בהיקפים אדירים. ההחלטה להביא בפני בית המשפט בערעור המס את עדותו של בן-אליעזר לא הייתה סתמית או אקראית, אלא נבעה, בין היתר, מאותה תלות של בן-אליעזר בנאשם, נוכח הסכום העצום שהאחרון העביר לו ולא הושב, ומההנחה כי עדותו של אדם כבן-אליעזר יתעשה את העבודהיי, ותשכנע את בית המשפט כי מרכז חייו של הנאשם ברוסיה. בסיכום חלק זה, ציינה התביעה כי בהעברת הכספים לבן-אליעזר שלח הנאשם את לחמו, וברבות ימים לא רבים, מצאו.
לשיטת ההגנה, רק בחודש אוגוסט 2013, יכול היה הנאשם להבין כי יתכן ויהא צורך בניהולו של הליך בין כתלי בית המשפט, שכן עד לאותו מועד התקיימו בין הצדדים מגעים רציפים, תוך שהנאשם משוכנע כי טענותיו יתקבלו, ושומת המס תבוטל או שתגובש פשרה כלשהי. עוד הסבירה ההגנה כי הבחירה בעדותו של בן-אליעזר נעשתה על-ידי עורכי דינו של הנאשם, ואלה בחרו את העדים אך ורק על-פי יכולתם הפוטנציאלית להבהיר לבית המשפט כי מרכז חייו של הנאשם הינו בחו”ל. ההגנה הדגישה כי לא ניתן לקשור בין העברת הכספים לבן-אליעזר שבוצעה בשנת 2011 (הלוואה – לשיטתה) לבין התצהיר שנחתם על-ידי בן-אליעזר בשנת 2013, ועדותו בערעור המס בתחילת שנת 2014. עוד נטען בהקשר זה כי אין אפשרות לראות בעדות כעונה על ההגדרה ייפעולה הקשורה בתפקידו”.
67 מתוך 143
בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו
28 אוגוסט 2019
ת”פ 4637 – 12 – 15 מדינת ישראל נ’ בן-אליעזר ואח’
84.
לשיטת ההגנה, הנאשם היה סמוך ובטוח כי טענותיו יתקבלו, וזאת נוכח האישור (נ/13) שקיבל מרשות המיסים. תחושה זו של הנאשם, כך על-פי הנטען, הייתה מנת חלקו לאורך כל ההליכים שנוהלו ברשות המיסים, ואפילו אחרי הגשת הערעור לבית המשפט ( 24 . 12 . 12 ). נטען, כי רק בחודש אוגוסט 2013, הבין הנאשם מעורך דינו כי יתכן ויהא צורך בניהול של הליך בין כתלי בית המשפט, ולשם כך עליו לגבש רשימת עדים פוטנציאליים, בהתאם לפרמטרים שייקבעו על-ידי עורך דינו.
.85
הנתונים שהונחו בפניי מובילים למסקנה המתיישבת עם עמדת התביעה לפיה במועד העברת הכסף הנאשם לקח בחשבון את האפשרות כי יזדקק לעדותו של בן-אליעזר בהליכי המס.
מתחילת הליכי המס בשנת 2009, זכה הנאשם לליווי מקצועי על-ידי עורכי דין ורואי חשבון, וברור מאליו, גם נוכח הסכומים המדוברים, כי אותם בעלי המקצוע הציבו בפניו את התרחישים האפשריים, כשאחד מהם הוא בירור עובדתי בשאלת התושבות. אינני סבור כי יש נפקות של ממש לשאלה האם הנאשם הניח שאותו בירור עובדתי ייעשה מול רשות המיסים או במסגרת הליכי ערעור בבית המשפט, שכן כך או כך, ניתן להניח כי כבר בסמוך לתחילת הליכי המס, צפה את הצורך בהצגת ראיות ועדויות התומכות בגרסתו בדבר היותו תושב זר.
סקירת התאריכים הרלוונטיים, כפי שבוצעה בסעיפים 464 – 457 לסיכומי ההגנה, נעדרת התייחסות לשומה הראשונה שהונפקה לנאשם ביום 26 . 12 . 10 , ודומני כי נקודת זמן זו הינה בעלת משמעות. אף אם הייתי מנית כי משלוח יישאלון התושבותיי לנאשם ביולי 2009, הותיר אופטימיות בלב הנאשם, שמא מדובר בייטעותיי, וכי רשות המיסים תחזור בה במהרה, הרי שעצם הוצאת השומה הראשונה בחודש דצמבר 2010, לאחר בחינת טענותיו ודחייתן, הייתה חייבת להוביל למסקנה לפיה הליכי המס עלולים יילעלות מדרגהיי, ויתכן ויצריכו הצגת ראיות ועדויות בשאלת התושבות. מסקנה זו אינה משתנה גם בהינתן עדויות ההגנה בדבר המשא ומתן מול רשות המיסים שנמשך עד סמוך לתחילת שלב הצגת הראיות בערעור המס. משא ומתן, מטבעו, יכול לעלות על שרטון, יכול להיכשל, בוודאי כאשר לא נטען כי גורם כלשהו מרשות המיסים נטע בנאשם ובאנשי המקצוע מטעמו תחושה כי ייתיכף מתקבלות טענותיכם והתיק נסגריי.
התרשמתי כי הנאשם אדם מוכשר ופיקח, ואך ברור הוא כי שעה שחבות מס בסכום כה משמעותי עומדת על הפרק, ישקיע מחשבה רבה בשאלה כיצד להוכיח את טענתו בדבר היותו תושב זר, היה ויידרש לעשות
כן.
.86
מסקנתי אפוא כי לכל המאוחר בחודש דצמבר 2010, למעלה משנה לאחר תחילת הליכי המס, הבין הנאשם כי עלולים להתקיים הליכים שיתכן ויצריכו הצגת ראיות ועדויות בשאלת התושבות. הבנה זו הייתה חייבת להוביל לחשיבה כיצד תוכח טענתו, ועל כן הצמיחה, באותה נקודת זמן, אינטרס נוסף אל תוך מערכת היחסים, שכן בן-אליעזר נתפס על-ידי הנאשם כמי שנחשף לחייו האישיים והמקצועיים ברוסיה ויכול לתמוך בטענתו אודות מרכז חייו. ואם הדברים נכונים לחודש דצמבר 2010, הרי שהבנת הנאשם התעצמה
69 מתוך 143
בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו
28 אוגוסט 2019
ת”פ 4637 – 12 – 15 מדינת ישראל נ’ בן-אליעזר ואח’
.3
לשיטת התביעה, יש לראות בסכומי הכסף שהעבירו הנאשמים לבן-אליעזר כתשלומי שוחד, וזאת על רקע מספר אינטרסים כלכליים בהם החזיקו, ונוכח פעולות נטענות שביצע בן-אליעזר לטובת קידום אותם אינטרסים.
לשיטת שני הנאשמים, סכומי הכסף הועברו לבן-אליעזר, לבקשתו, על רקע חברי, ונוכח מצבו הרפואי הקשה בו היה שרוי באותה תקופה, ורצונם לסייע לו ברכישת דירה התואמת את צרכיו ומגבלותיו.
5.
במסגרת הכרעת הדין אסקור תחילה את יסודותיה של עבירת השוחד, את המבחנים השונים שהותוו בפסיקה ביחס ליסודות אלה, ובהמשך אעבור לבחינת נתוניו של בן-אליעזר ומצבו הרפואי בנקודת הזמן בה הועברו לו הכספים על-ידי שני הנאשמים – פרקים אלה הם משותפים ורלוונטיים לדיון בשני האישומים.
לאחר הפרקים ייהמשותפיםיי, אערוך דיון נפרד בעניינו של כל אחד מהאישומים (והנאשמים), שם אתייחס ואכריע בכל אחת מזירות המחלוקת השונות והרלוונטיות.
סקירת טיעוני הצדדים, אשר השתרעה בסיכומים על-פני מאות עמודים, תיעשה באופן תמציתי, וכחלק מפרקי ההכרעה בזירות המחלוקת השונות.
ההדגשות בציטוטים השונים (מהראיות, הפרוטוקול או פסיקה שתאוזכר) אינן במקור, אלא אם כן צוין
אחרת.
בפרקים המשותפים יכונו הנאשמים בהתאם למספרם בכתב האישום, אך בדיון הנפרד שאערוך בעניינו של כל אחד מהאישומים, ומטעמי נוחות, יכונה הנאשם הרלוונטי – ייהנאשם”.
הפרקים המשותפים לשני האישומים
על עבירת השוחד – יסודות וגבולות
.6
עבירות השוחד משובצות בתוך פרק ט לחוק העונשין, שכותרתו ייפגיעות בסדרי השלטון והמשפטיי. בין היתר נקבעו בפרק זה עבירות שקשורות לשיבוש עשיית משפט (סימן אי), העלמת עבירות (סימן ב’) ותקיפת שוטרים (סימן ג’).
בעייפ 4456 / 14 קלנר נ’ מדינת ישראל ( 29 . 12 . 2015 ) צוין כי מיקומה הייגיאוגרפייי של עבירת השוחד בתוך חוק העונשין איננו מקרי, וניתן לראות במיקום כמצביע על הערכים המרכזיים שעליהם מבקשות עבירות השוחד להגן: טוהר המידות של עובדי הציבור; פעילותו התקינה של המנהל הציבורי; ואמון הציבור. עוד צוין כי פגיעה בערכים אלו – כמוה כפגיעה בסדרי השלטון והמשפט. כאשר המכנה המשותף של ערכים אלו
7 מתוך 143
בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו
28 אוגוסט 2019
ת”פ 4637 – 12 – 15 מדינת ישראל נ’ בן-אליעזר ואח’
די לכאורה באמור לעיל, על-מנת להפוך את דרך בחירתו של בן-אליעזר מייעד פוטנציאלייי לייעד בפועליי בשנת 2013 לבעלת משקל נמוך, אלא שגם דרך הבחירה מתיישבת עם מסקנתי בדבר האינטרס של הנאשם כי אדם כבן-אליעזר יתמוך בטענותיו.
אין חולק כי במהלך המפגשים עם עוייד שרון, היה זה הנאשם שהעלה של שמו של בן-אליעזר כעד פוטנציאלי, מבלי שטען כי ערך עימו ייבירור מוקדסיי אודות נכונותו להעיד, ועוד טרם שיגר אליו את באי-כוחו לצורך גיבוש התצהיר. ניתן לראות בפעולה זו כמשקפת את בטחונו של הנאשם כי בן-אליעזר, איש עסוק לכל הדעות, ישתף פעולה בהגשת תצהיר ובהמשך במסירת עדות בהליך המשפטי.
אני מתקשה לקבל את ההנחה העומדת בבסיס טיעוני ההגנה לפיה מעמדו הייחודי ויוצא הדופן של בן אליעזר לא היווה שיקול בעיני הנאשם, עת השקיע מחשבה בשאלה מיהם האנשים שיוכלו לתמוך בגרסתו, ובהמשך – עת העלה את שמו כעד פוטנציאלי שיכול לתמוך בטענותיו. שעה שדובר בהליך משפטי המתנהל בבית משפט בישראל, העדפת עדותו של בן-אליעזר על פני עדויות פוטנציאליות אחרות, מבחינת הנאשם, הייתה צפויה ושלא לומר – מתבקשת.
כדוגמא היכולה להמחיש את הלך החשיבה בנוגע למשמעות עדות כזו או אחרת, ניתן להפנות לדואייל שכתב עו”ד שרון לפקיד השומה ירושלמי, ביום 22 . 8 . 12 במסגרת הליכי המס, שם ציין את הדברים הבאים:
יויושם לב תיק מסוג זה הינו מסוג התיקים שמחוץ לתנאי המעבדה בהנהלת רשות המיסים אצל שופט בשר ודם יעורר הרבה סימפטיה ולכן סיכוייו לזכות טובים” (נ/22).
הנה כי כן, המשפט היה צפוי להתנהל בישראל, אצל שופט יבשר ודם” (כהגדרתו של עו”ד שרון), כך שלא ניתן לקבל טענה כי שיקול ייההילה העוטפת את בן-אליעזר”י, לא זלג, ולו במעט, אל תוך השיקולים שהובילו בסופו של יום להעדתו. ואם דברים אלה יפים ביחס לשיקוליהם של כל הגורמים הנוגעים לעניין, הם בוודאי יפים ביחס להלך חשיבתו של הנאשם החל משלב גיבוש המודעות הראשונית בדבר האפשרות כי יידרש להוכחת טענותיו באמצעות ראיות ועדויות.
האם דבר העברת הכסף הובא לידיעת באי-כוח הנאשם בערעור המס ?
.90
בעדותו בבית המשפט הדגיש הנאשם כי דיווח על דבר העברת הכסף לבאי-כוחו בהליך המס.
וכך תיאורו הנחרץ של הנאשם:
“…אבל אני רוצה לציין כב’ השופט, דבר אחד הכי חשוב, בוודאות מוחלטת כב’ השופט, אני אומר את זה במאה אחוזים שעורכי הדין שלי שטיפלו בדבר הזה בבית המשפט ידעו על מתן ההלוואה לפואד לפני מתן
71 מתוך 143
בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו
28 אוגוסט 2019
ת”פ
4637 – 12 – 15 מדינת ישראל נ’ בן-אליעזר ואח’
וכך מעדותו של עוייד פורת:
“לפני עדותו של פואד פניתי למיכל סולמונוביץ’ שעבדה איתי, הייתה שותפה איתי במשרד ושאלתי אותה האם יש, האם קיים חשש כלשהו שעברו כספים בין נניקאשוילי לבין פואד, היא ביררה את זה עם נניקאשוילי וחזרה אלי ואמרה לי שאכן עברו כספים אבל הכספים האלה סודרו במסגרת הסכם הלוואה מסודר למי שצריך להיות מדווח, למשל לכנסת”י (פרו’ 1665 ש’ 14).
עו”ד סלומונוביץ תיארה כי בשלב הגשת התצהירים, לא נאמר לה דבר וחצי דבר אודות ההלוואה, וכי נושא זה עלה רק בפגישת ההכנה שנערכה ביום 17 . 1 . 14 (נ/25) כשלושה ימים בלבד לפני מועד עדותו של בן-אליעזר בבית המשפט.
וכך מעדותה:
ייאני יכולה לומר בוודאות מוחלטת שבשלב הראשון שבו הגשנו את כל התצהירים של העדות הראשית לבית המשפט, גם של אברהם וגם של פואד וגם של כולם, לא ידענו על זה. אם הייתי יודעת על זה בזמן אמת בזמן הגשת תצהירי העדות הראשית המקוריים חד משמעית זה היה נכנס לתצהיר, גם לתצהיר של פואד וגם לתצהיר של עמרם (צ’יל אברהם – ב.ש) כי למה צריך, זה אחרת מבחינתי זו הייתה טעות אם הייתי עושה אחרת. לא ידענו על זה בוודאות בשלב הזה. בוודאות ידענו על זה בפגישת ההכנה לעדות של פואד כי שם אני זוכרת בוודאות שהנושא עלה…” (פרו’ 1697 ש’ 22).
עו”ד סולומונוביץ’ אף ציינה כי על העברת הכסף שמעה לראשונה מבן-אליעזר ולא מהנאשם, שרק לאחר מכן, ולשאלתה, סיפר לה כי הלווה לבן-אליעזר כסף.
וכך ציינה:
“… את זה שפואד דיווח לכנסת ידעתי רק מפואד. רק מפואד… אחר-כך כשדיברנו על נושא של עצם ההלוואה אז אברהם אכן אמר שהייתה הלוואה כשהוא היה מאוד חולה ושזה ניתן לו לצורך למיטב זכרוני רכישה של דירה” (פרו’ עמי 1699 ש’ 6).
עו”ד סלומונוביץ לא זכרה כיצד עלה הנושא הכספי, אך בסוגיה זו ניתן להתבסס על עדותו של עוייד פורת שהעיד כי השאלה עלתה מיוזמתו נוכח חששו מייהפתעותי בזמן העדות בבית המשפט.
92.
גם אם עדותם של עורכי הדין פורת וסולומונוביץ’, מתיישבות, במישור ייהפורמאלייי, עם עדותו של הנאשם לפיה ייעורכי דינו ידעו על העברת הכסף לפני עדותו של בן-אליעזר בבית המשפטיי, יש ליתן את הדעת למספר נתונים בעלי משמעות שהוכחו בעדויות באי-כוחו של הנאשם בהליך המס: (א) הנאשם לא דיווח לבאי-כוחו
73 מתוך 143
בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו
28 אוגוסט 2019
ת”פ
4637 – 12 – 15 מדינת ישראל נ’ בן-אליעזר ואח’
ובהמשך:
ייפואד בן-אליעזר, אני לא צריך ממנו שום דבר כלום הוא לא יכול לעזור לי בכלום העזרה שלי אליו היה כחבר…” (ת/1א עמי 48 ש’ 18).
94.
אמנם, הנאשם לא נחקר במישרין בעניין מעורבות בן-אליעזר בערעור המס, אך היה זה דווקא הוא שהתייחס לערעור המס וסיפר על עדה מסוימת שהעידה מטעמו בערעור המס (ת/1אי עמי 29 ש’ 16 – עמי 31 ש’ 4).
על רקע ההתייחסות האמורה שבאה מטעמו של הנאשם, שהניח ייעל השולחניי את ערעור המס, וגם אם סבר כי אין קשר בין העברת הכסף לעדות, ניתן היה לצפות כי יציין שבן-אליעזר העיד לטובתו באותו הליך, אך כאמור – הנאשם התמיד בטענתו כי לא היה צריך מבן-אליעזר דבר ולא ביקש דבר.
רק בחקירתו השנייה במשטרה, עלתה סוגית עדותו של בן-אליעזר לטובתו בהליך המס, וגם אז, דובר היה ביוזמה של החוקרת פרץ שהטיחה בנאשם כי בן-אליעזר העיד לטובתו. בתגובה, מסר הנאשם כי אין קשר בין העברת הכסף לאותה עדות (ת/2א עמי 78 החל משי 33).
בסעיף 210 לסיכומיה טענה התביעה כי דבר העברת הכסף לא צוין אף בעדותו של הנאשם בערעור המס – טענה שאף בה ניתן לראות כמתיישבת עם אותה מגמה, ולא הוכחשה על-ידי ההגנה בסיכומיה. ככל שהנאשם סבר כי ההלוואה דווחה כנדרש, ניתן היה לצפות כי דבר העברת הכסף יעלה בבית המשפט לצד ההסבר כי מדובר בהלוואה שדווחה כדין.
מגמת ההסתרה המובהקת שפורטה לעיל מהווה אינדיקציה ראייתית משמעותית לקיומה של מטרה פסולה מצידו של נותן המתת.
תצהירו ועדותו של בן-אליעזר בערעור המס
.95
אין חולק כי בן-אליעזר נשאל במעמד עדותו, האם קיבל מהנאשם תמיכה כספית בקמפיין בחירות כלשהו, והשיב על כך בשלילה, והאם היו פרויקטים אחרים בישראל מלבד חיפוש הגז אליהם נרתם הנאשם לעזור, והשיב שאינו יודע על כך (ת/119).
אינני סבור כי יש מקום להכריע בשאלה האם ניתן לראות בתשובותיו של בן-אליעזר כתשובות מטעות, או שמא לגיטימי היה מבחינתו להשיב בצורה נקודתית לשאלות עליהן נשאל. עמדתי זו נובעת, בין היתר, מכך שאין בפניי את גרסת בן-אליעזר לסוגיה, אך בעיקר – כיוון שאינני סבור כי מדובר בשאלה בעלת משמעות להכרעה.
75 מתוך 143
בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו
28 אוגוסט 2019
ת”פ 4637 – 12 – 15 מדינת ישראל נ’ בן-אליעזר ואח’
צעיר מאוד, כב’ השופט, גם היה מן תחליף דמות, מבחינתי, וככה הרגשתי והכי חשוב, הכי חשוב, גם ממנו הרגשתי את זה והוא לא הסתיר את זה, הוא לא הסתיר את זה אף פעם…” (פרו’ עמ’ 1172 ש’ 8).
הנאשם אף תיאר כי נוכח היותו אדם עשיר, תהה פעמים רבות האם אנשים מעוניינים לעמוד איתו בקשר בגלל כספו או לשם חברות ממש, כאשר התנהלותו מול בן-אליעזר הייתה ייכשווה בין שווים”, התנהלות ששבתה את ליבו.
וכך הסביר זאת בעדותו:
“… בני אדם שבו אני נמצא במצב שלי, למה, לצערי הרב, דווקא בזה אשם הכסף, אין הרבה חברים כי אתה, אני מטבעי איש חשדן נהייתי, לצערי הרב, לא הייתי ככה וזה אתה שואל את עצמך האם זה באמת בגלל הכסף או בגלל חברות? וזה קשה מאוד ופתאום אני רואה בן אדם שבאמת לא צריך אותי, מה הוא צריך אותי? מה הוא צריך אותי? פואד היה בן אדם פשוט, פואד לא היה אוכל לא לובסטרים ולא שרימפסים, הוא היה אוכל חומוס ולא יודע, קובה ודברים האלה, הוא לא היה מתלבש במיוחד יוקרתי, לא היה גר בבית יוקרתי, היה בן אדם שהוא לא ואת זה שיטענו אחרת, זה לא מעניין, זה פואד שאני הכרתי ופואד הזה פתאום שווה בשווה איתי אני יכול לדבר איתו כל דבר וזה מבחינתי עשה לי טוב, וזה עשה לי את זה, עשה לי את זה שאני יכול לדבר עם בן אדם על כל נושא שבעולם והוא לא יתבייש ויגיד לי מה הוא חושב, גם אם הוא חושב שזה לא נכון, כי הרבה אנשים, כב’ השופט, לא אומרים את האמת כשאתה בן אדם חזק, אומרים לך מה אתה רוצה לשמוע ופואד לא עשה, מי היה מעיז להגיד לי את מה שהוא אמר לי ?יי (פרו’ עמי 1174 ש’ 29).
98.
ההגנה הפנתה בסיכומיה גם לעדותם של וקנין ושרון קדמי, כמו גם לעדויות באי-כוחו של הנאשם בהליך המס, אשר כולם כאחד, התרשמו כי בין השניים שררה מערכת יחסים חברית, חמה ואוהבת.
עוד הפנתה ההגנה לכתבה שפורסמה בעיתון יידה-מרקר”י, ממנה עולה כי בשנת 2010, במסיבת הפתעה שנערכה לבן-אליעזר בנוכחות משתתפים רבים, הודה בן-אליעזר לנאשם בנאומו על ייחברותו הארוכה והחברות לדרך” (נ/10).
על בסיס האמור לעיל, ביקשה ההגנה לקבוע כי הצליחה להוכיח קיומה של חברות אמת אמיצה, החל משנת 2008 ועד פטירתו המצערת של בן-אליעזר.
99.
התביעה סברה כי אף אם התקיימו יחסי חברות מסוימים בין הנאשם לבן-אליעזר, הרי שמדובר בחברות בעוצמה נמוכה, וממילא זאת חיה, לשיטתה, לצד אינטרסים כלכליים ברורים, שהם אלה שעמדו ביסוד העברת הכסף לבן-אליעזר.
77 מתוך 143
בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו
28 אוגוסט 2019
ת”פ 4637 – 12 – 15 מדינת ישראל נ’ בן-אליעזר ואח’
מהעדויות עולה כי בן-אליעזר והנאשם נפגשו מעת לעת, אך לא באופן מאוד אינטנסיבי, ודומני כי גם העדויות שהוצגו בהקשר זה, או יותר נכון – העדויות שלא הוצגו – מצדיקות דחיית תיאורה של ההגנה באשר לטיבו של הקשר.
אסביר:
ההגנה הפנתה בסיכומיה לעדויותיהם של בן-זקן, וקנין (מחברת מנופים), קדמי (ממשרד התשתיות), באי כוחו של הנאשם בהליך ערעור המס, ואדם בשם ג’ורג’ אקריליאני המצוי בקשרי חברות עם הנאשם ומשפחתו מזה שלושים שנה (וכלשונו: ייהוא חלק מחיי הוא חלק ממשפחתייי) שהעיד כי פגש את בן-אליעזר פגישות ספורות במוסקבה, הציג את עצמו בפניו כייאחיו של אברהם”, ונענה על-ידי בן-אליעזר: ייגם אני אחיויי (פרו’ עמי 1669 שי 30).
נוכח משכו הקצר יחסית של הקשר, ועל רקע טענת הגנה בדבר טיבו ועוצמתו, ניתן היה לצפות כי הקשר יוכח באמצעות עדים שהיכרותם עם הנאשם נעוצה במעגלים שאינם יימעגלי עבודהיי, ולא באמצעות בעל תפקיד בחברת מנופים או עורכי דין שהתרשמותם מעוצמת היחסים מבוססת על פגישות ספורות שעניינן עבודה.
כך לא העידו בני משפחה של מי משני צידי הקשר; וכך לא העידו עדים המצויים ביימעגל הקרוביי לנאשם או לבן-אליעזר. למעשה, ומלבד מר אקריליאני שעדותו בהקשר האמור הייתה דלה ובסיסית, לא הוצגו ראיות משמעותיות כלשהן או עדויות מפי אנשים שהיכרותם עם השניים אינה על רקע סיטואציות הקשורות לעבודה. ככל שחרף משכה הקצר, היה מדובר במערכת יחסים אינטנסיבית או יוצאת דופן בעומקה, כפי שתוארה על-ידי ההגנה, ניתן היה לצפות כי יוצגו עדויות ממעגלים מתבקשים אלה.
יש אף לציין כי בחלקים משמעותיים מתקופת הקשר, שממילא הייתה קצרה, שהה הנאשם בחוייל (לדבריו – מעל 180 ימים בכל שנה, וראה גם פלט הכניסות והיציאות ת/120 התומך בטענה בדבר שהייה בחוייל לתקופות משמעותיות). באותה תקופה, התגורר בן-אליעזר בישראל וכיהן כשר בממשלה. אין צורך בעדות מומחה על-מנת להבין כי סיטואציה מעין זו, מותירה פרקי זמן מצומצמים ביותר המאפשרים ייתחזוק קשרים חבריים”, לא כל שכן קשרים שאינם קשרים ייותיקים”. אציין בהקשר זה כי כאשר נשאל הנאשם בחקירתו על מספר הפעמים שבן-אליעזר ביקר בביתו ברוסיה ציין כי מדובר בייפעם או פעמייםיי (ת/1א עמי 22 ש’ 20).
ההגנה הגישה אסופת תמונות מאירועים שונים בהם נראים הנאשם ובן-אליעזר (נ/9). אינני סבור כי יש בתמונות אלה לשנות מהמסקנה המתקבלת, שכן חלקן של התמונות מאירועים רשמיים (ערב חלוקת מלגות; יום יהדות גיאורגיה או כנס רשמי שנערך ביום 12 . 2 . 11 ), ואין בחלקן האחר כדי לשאת על שכמן את תיאורי ההגנה בדבר עומק החברות.
79 מתוך 143
בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו
28 אוגוסט 2019
ת”פ 4637 – 12 – 15 מדינת ישראל נ’ בן-אליעזר ואח’
ב.
אינדיקציות ראייתיות “חיצוניות” הרלוונטיות לבחינת המטרה
שעמדה ביסוד העברת הכסף
104.
במסגרת פרק זה אעמוד על מספר אינדיקציות ראייתיות שעלו במשפט וזכו להתייחסות הצדדים, תוך שכל אחד מהצדדים הסביר כי אותה אינדיקציה תומכת ביימטרהיי הנטענת על-ידו.
לאחר סקירת העובדות הרלוונטיות בכל אינדיקציה, אכריע בשאלה האם ניתן לראות באותה אינדיקציה כתומכת באחת התזות שהוצגה על-ידי הצדדים, או שמא זו מתיישבת עם שתי התזות גם יחד.
מועד העברת הכסף והסמיכות לאירועים שונים, לרבות להחמרה במצבו הרפואי
של בן-אליעזר
105.
לשיטת התביעה, ניתן לייחס משמעות מפלילה לעובדה כי הכסף הועבר בעיצומם של הליכי המס.
106.
לשיטת ההגנה, יש לראות במועד העברת הכסף כפועל יוצא של המועד בו החליט בן-אליעזר לבקש את ההלוואה, ונטען כי החלטת הנאשם על העברת הכסף באותו עיתוי קשורה למצבו הרפואי המורכב של בן אליעזר ורצונו של הנאשם לסייע בידו לרכוש נכס שיהלום את קשייו ומגבלותיו.
.107
בחינת הנתונים השונים וטיעוני הצדדים, מובילה למסקנה כי ניתן לראות במועד העברת הכסף כנתון המתיישב עם שתי התזות גם יחד. לצד זאת, ניתן לומר כי העובדה שהכסף הועבר לבקשת בן-אליעזר, ולא ביוזמת הנאשם, מחזקת את התיזה לפיה מוטיב החברות היה דומיננטי.
הסכום שהועבר
108.
בית המשפט העליון עמד לא אחת על העובדה כי מתת בהיקף משמעותי יוצר מחויבות אצל המקבל כלפי נותן המתת, ודומני כי בענייננו לא צריכה להיות מחלוקת כי מדובר במתת יוצא דופן בהיקפו – כמיליון וחצי
שייח.
בעייפ 5083 / 08 בניזרי נ’ מדינת ישראל ( 24 . 6 . 2009 ) התייחס בית המשפט העליון לטובות הנאה בהיקף של כמחצית מהסכום הרלוונטי לענייננו, וציין כי “מדובר בטובות הנאה בעלות ערך כספי ניכר ביותר, שגם בין חברים בנפש אינן מקובלותיי (פסקה 52).
81 מתוך 143
בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו
28 אוגוסט 2019
ת”פ 4637 – 12 – 15 מדינת ישראל נ’ בן-אליעזר ואח’
הפרטים החסרים, והסכם זה נשלח עוד באותו היום [ת/92(א)]. חמישה ימים לאחר מכן, ביום 25 . 9 . 11 , שלחה אורית (מזכירת חברת מנופים) לוקנין דואייל שכותרתו יימצייב הסכם ההלוואה עם השינויים מהיום (מסומן)יי אליו צורפה טיוטת ההסכם הכוללת פרטים ונתונים שונים (ת/92ב). מספר שעות מאוחר יותר, בשעה 12 : 16 , נשלחה טיוטה נוספת, הכוללת שינויים ומחיקות.
ביום 26 . 9 . 11 שלחה אורית דואייל למר יגאל אסרף (הבנקאי המטפל בחשבון הבנק השוויצרי של הנאשם) וביקשה ממנו להעביר 400 , 000 דולר לחשבונו של בן-אליעזר. לדואייל צורף הסכם ההלוואה, כשהוא חתום על-ידי בן-אליעזר בלבד (הדואייל-ת/91; ההסכם המצורף לדואייל זהה לעותק – ת/88). אין חולק כי באותו היום הועבר הכסף מחשבון הבנק של הנאשם לחשבונו של בן-אליעזר.
בחומר הראיות קיימים שני עותקים ייסופיים” של הסכם ההלוואה. על העותק ת/88 מיום 25 . 9 . 11 קיימת חתימתו של בן-אליעזר בלבד, בעוד שעל העותק ת/89 מאותו היום, מתנוססות חתימות בן-אליעזר והנאשם. הנאשם הסביר בעדותו בבית המשפט, כי ככל הנראה, חתם על עותק זה רק לאחר שחזר מחוייל ביום 28 . 9 . 11 , ולבקשת אורית (פלט כניסות ויציאות – ת/120).
113.
הצדדים נחלקו בשאלה האם הנאשם היה מעורה בפרטי ההסכם, או שמא הנתונים השונים שנכללו בו (לרבות מועדי התשלום והנכס שנקבע כי תירשם לגביו הערת אזהרה כתנאי להעברת הכסף), הגיעו מצידו של בן-אליעזר.
בחנתי את גרסאות וקנין, אורית והנאשם, וסבורני כי על רקע פטירתו של בן-אליעזר וחוסר יכולתו של בית המשפט להידרש לגרסתו, קיים קושי לקבוע ברמת הוודאות הנדרשת, מיהו הגורם הקונקרטי יישהזיןיי את החוזה בנתונים השונים.
יחד עם זאת, אינני סבור כי יש משקל משמעותי להכרעה במחלוקת הנקודתית שפורטה, ואסביר:
בשורה התחתונה, וגם אם באיחור של מספר ימים, חתם הנאשם על הסכם הלוואה שאינו משקף את המציאות. כך הועבר הכסף מבלי שנרשמה הערת אזהרה שהיוותה, על-פי סעיף 2 . 2 להסכם, תנאי להעברתו ; כך, ובניגוד לתכלית המוצהרת של ההסכם שתיאר הלוואה לטובת רכישת מגרש בנס ציונה, התברר כי אותו מגרש נרכש במועד בו נערך ונחתם ההסכם (ת/124).
בין אם תנאי ההסכם נקבעו על-ידי הנאשם, ובין אם על-ידי בן-אליעזר, ברור כי הפער בין ההסכם למציאות היה קיים כבר במועד העברת הכסף, או בסמוך לו (עת חתם הנאשם על ההסכם עם חזרתו מחוייל). פער זה העמיק ככל שנקף הזמן, והתברר כי ההלוואה לא הוחזרה (אחרי 6 חודשים כפי שנקבע בהסכם או בכלל), והנאשם אף לא דרש זאת מבן-אליעזר למרות מכירת המגרש. בניגוד לאמור בסעיף 5 להסכם, בן-אליעזר
83 מתוך 143
בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו
28 אוגוסט 2019
ת”פ 4637 – 12 – 15 מדינת ישראל נ’ בן-אליעזר ואח’
לגורם חיצוני, או לקבלת ייעוץ משפטי מסודר בדבר המשמעות הטמונה בהעברת סכום כה נכבד לעובד
ציבור.
יתרה מכך, וקנין הבין מהנאשם כי זהותו של בן-אליעזר צריכה להישאר דיסקרטית, וכך אף הציג זאת בפני עורכת הדין אלמוזנינו, בה נעזר לצורך קבלת טיוטה גנרית של חוזה. דומה כי הדיסקרטיות שנדרשה מוקנין אינה תואמת לכאורה את דרישתו הנטענת של הנאשם כי בן-אליעזר ידווח על ההלוואה לכנסת.
118.
הנאשם מנהל עסקים חובקי עולם, אשר מטבע הדברים, מצריכים ליווי וייעוץ משפטי צמוד. בנסיבות אלה, יש לראות בבחירתו שלא להיעזר בייעוץ משפטי באשר לדרך העברת הכסף, ובהחלטתו לבצע את התהליך אך ורק באמצעות וקנין (שאינו עורך דין), ככאלה המחזקות את תזת התביעה, ופועלות לחובת גרסתו על כל המשתמע מכך.
בהקשר זה, אפנה לעדות הנאשם את תיאר את התנהלותו הכספית מול אהוד אולמרט בחודש ספטמבר 2011 (בעיצומם של ההליכים המשפטיים שהתנהלו נגד אולמרט, ושנים לאחר פרישתו מתפקידיו הציבוריים):
“יום אחד אני בא למשרדים וזה וגבי נכנס ואומר לי, תשמע, יש לך דרישת שלום, אומר ממי? אומר עכשיו אני הייתי 2 קומות למטה, אמרתי, מי 2 קומות למטה? אומר לי, אהוד יושב, מי זה אהוד? אהוד אולמרט, כב’ השופט, לא היה לא ראש ממשלה, אז היה עם הרבה משפטים, הרבה האשמות, כתב אישום לא היה לו, אבל אמרתי לו, אתה יודע מה, בוא נרד למטה נעודד אותו…אני לא זוכר אם היה, תשמע, נתי, ראש ממשלה לא היה, שר לא היה, חבר כנסת לא היה, היה מסובך בצרות, זה אני אומר לך אני יודע כי אמרתי לגבי אשכנזי, בוא נלך נגיד לו שלום…באתי אליו, הוא מעשן סיגריה והציע סיגריה, לא רציתי לעשן, את האמת לא עישנתי, ודיברנו, עודדתי אותו, אמרתי לו, אהוד, תראה, אם אתה צריך משהו איזשהו תמיד, תמיד אתה יכול לפנות, את האמת ככה נפרדנו, כב’ השופט, חודש אחרי זה מקבל טלפון, אברהם, שלום, שלום, מדבר אהוד, אמרתי לו, אהוד, שלום, מה שלומך? הוא אומר לי, אתה בארץ? לא, לא בארץ, אמרתי לו, מה אתה, הוא אומר, אני צריך לדבר איתך, אמרתי לו, אין בעיה, אני בארץ אני מתקשר אליך, הגעתי לארץ התקשרתי, באתי אליו, הוא אומר לי, אברהם, תשמע, אני חייב לפנות אליך, לא נעים לי כי אתה אמרת שאם אני צריך עזרה במשהו וזה, אמרתי לו, מה אתה צריך, אהוד, דבר, אמר לי, תראה, כל המצב הזה של ההוצאות המשפטיות אני לא עומד בהם ואני מבקש אם תוכל לעזור לי בעזרה פיננסית, כספית בשביל הוצאות משפטיות, כב’ השופט, נשבע לך הדבר הראשון אמרתי לו, אל תמשיך כי לא רציתי שיתבזה ויבקש כי למה? אני יודע מה זה תחושה של בן אדם שבא לבקש עזרה, זה מאוד תחושה לא נעימה, כי באמת אני הייתי מוכן לעזור, זה לא היה בעיה, אמרתי לו, תגיד לי עוד דבר אחד, האם הדבר הזה לא מהווה בעיה חוקית? הוא אומר לי, לא, אמרתי לו, בטוח? אמרתי לו, יש חוות דעת, יש משהו משפטי בכל הדבר הזה? הוא אמר לי, כן, אמרתי לו, מי מטפל בזה? הוא אומר לי פיני לובין (ציל – עו”ד פיני רובין, ב.ש), אני את פיני לובין מכיר אישית, כב’ השופט, אמרתי לו שפיני ייצור איתי קשר ואני יעזור לך, פיני שולח לי מכתב כב’ השופט, שאומר שזה יש, הם עשו איזשהו דבר שלא יודע איך זה נקרא שהדבר הזה
85 מתוך 143
בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו
28 אוגוסט 2019
ת”פ 4637 – 12 – 15 מדינת ישראל נ’ בן-אליעזר ואח’
גם אם מטעמי זהירות אמנע מלראות באי החזרת הכסף כאינדיקציה מפלילה המלמדת על המטרה שעמדה ביסוד העברתו, הרי ככל שתוכח המטרה באמצעות נתונים אחרים, ברור כי יש טעם בטענת התביעה כי אי החזרת הכסף שימרה את תלותו של בן-אליעזר בנאשם.
העברת הכסף (ואי השבתו) ייכבלהיי את בן-אליעזר וגם אם ניתן היה לטעון כי באותה נקודת זמן בה הועבר, לא התגבשה הכוונה המלאה להיעזר בעדותו, והנאשם פעל רק באופן של יישלח לחמךיי, הרי ברגע שהוצבה הבקשה כי יעיד (על דעת הנאשם תוך שהוא העלה את שמו כעד פוטנציאלי), ניתן לראות בכך כיינעילתיי הקשר הסיבתי בין המתת לתמורה.
אופיו והתנהלותו החברית והכלכלית של הנאשם
122.
במהלך המשפט העידו מספר רב של עדים מטעמו של הנאשם אודות הלוואות, מענקים וסיוע שקיבלו מהנאשם למטרות שונות, חלקן אישיות, חלקן עסקיות, תוך שהנאשם ברובם, לא עמד על עריכת חוזה מחייב, לא עמד על השבת הסכומים בלוח זמנים מקובל, אם בכלל, ולא עמד על קבלת ריבית.
ראה לדוגמא בהקשר לאמור, עדויות ג’קי בן-זקן, מוטי פרידמן, אביעד שייביץ, שמעון מזור, אפרים גור, ג’ורג’ אקויליאני, יוחנן קיקוזאשווילי ונוספים; ראה פירוט נוסף של תרומות בסעיף 345 לסיכומי ההגנה, וכן במוצגים נ/9 ובקלסר נ/11.
על בסיס האמור לעיל, ציינה ההגנה את הדברים הבאים:
“… דוגמאות אלה מאיינות כל תוקף ראייתיוהוכחתי רלוונטי לטענה כי ההלוואה לבן-אליעזר הינה חריגה, בכל הקשור להתנהלותו הרגילה של אברהם. עינינו הרואות שזהו לא המצב. עמדתנו הינה כי אישיותו של אברהם כפי שהיא מתגלה מתוך עברו ואורח חייו – מעידה על הלך רוחו באירועים נשוא תיק זה ומלמדת על חפותו. אברהם, כפי שהובהר בתחילת דברינו לא גדל במשפחה עשירה. את כל הונו עשה בעשר אצבעותיו ובעבודה קשה לאורך כל חייו נהג לסייע למקורביו חבריו לבני משפחתו בסכומים של מאות ואף מיליוני דולרים במתנה (סעיפים 407 ו- 408 לסיכומי ההגנה).
123.
התביעה סברה כי אותן ראיות שהוצגו על-ידי הנאשם דווקא מלמדות כי סכום הכסף שהעביר לבן-אליעזר היה חריג בהיקפו, ונטען כי ההגנה לא הצליחה להראות על העברת סכום כסף בנסיבות דומות לנסיבותיו של תיק זה. נטען כי רוב ההלוואות היו הלוואות עסקיות ואין בהן כדי להפריך את החזקה המשפטית לפיה מתת לעובד ציבור צריכה להיות מקובלת וסבירה בנסיבות העניין.
87 מתוך 143
בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו
28 אוגוסט 2019
ת”פ 4637 – 12 – 15 מדינת ישראל נ’ בן-אליעזר ואח’
“…אז הצעתי לו את, את העסק, אני הבאתי לו אפילו את התכנית העסקית המודפסת, הוא אמר שהוא לא מעוניין, הוא אפילו לא קרא את התכנית. הוא, הוא אמר שאם אני צריך כסף הוא פשוט ילווה לי ושאני אחזיר מתי, ש: למה הוא סירב להצעה העסקית? ת: כי הוא אומר שהוא לא, לא עושה עסקים עם חברים, הוא לא, הוא לא, הוא לא כל כך אהב לקלקל את היחסים בשל סכומים כאלה פעוטים מבחינתו. ש:האם סיכמתם על תנאים כלשהם להלוואה? ת:האמת היא שמצדי הצעתי לו לשלם בטחונות אם הוא צריך, כי בכל זאת מבחינתי זה היה סכום מאוד משמעותי. הוא אמר שאין צורך כי הביטחון היחידי שיכולתי לתת לו זה רק דירת המגורים שלי, שגרתי אז הוא אמר מה נראה לך שאני אוציא אותך מהבית אז מה אני צריך. ש: הוא ביקש ממך ריבית על ההלוואה? ת: לא. ש: סיכמתם מועד להשבת ההלוואה, לפירעון ההלוואה. ת: כן. אני אמרתי לו שאני, אני אחזיר את הכסף בתוך שנתיים, אולי שנתיים וחצי ולא הצלחתי להחזיר. ש: עשיתם הסכם? ת:לא.
ש: וההלוואה כמו שאמרת ניתנה ב-2006, היא הוחזרה?
ת: לא. ש: האם אברהם פנה אליך אי פעם וביקש את השבתה ! ת:אף פעם לא. אף פעם לא, הוא לא פנה אלי למרות שהיו לו הזדמנויות, הוא, הייתי באירועים של הילדים שלו, הייתי בחתונות של הבנות שלו, הייתי בבר מצווה של הבן שלו. הוא לא פנה אלי אף פעם (פרו’ עמי 1680 ש’ 5).
הנה כי כן הנאשם הלווה 200 , 000 דולר לחבר מתקופת ילדותו (הגם שלא היה איתו בקשר משמעותי בשנים הסמוכות לבקשת ההלוואה מצידו), זאת ללא הסכם, מבלי שהיה מעוניין בשותפות, ותוך שהוא מסרב להצעתו של העד למשכן את דירת מגוריו כבטחון להלוואה. יתרה מכך, הוכח כי הנאשם מעולם לא דרש את החזר ההלוואה חרף העובדה כי חלף כמעט עשור מהמועד בו הייתה אמורה להיות מוחזרת. העובדה כי בחלוף השנים הצליחה ההגנה לאתר רק אישור בנקאי על העברת מחצית מהסכום, איננה פוגמת בעדותו של העד שהותיר רושם מהימן.
125.
ניתן לראות אפוא בנתונים שהוכחו ביחס להתנהלותו החברית והכלכלית של הנאשם, ככזו התומכת בתזת ההגנה, אך לא ניתן לומר כי התנהלות זו שוללת קיומה של מטרה נוספת שעמד ביסוד העברת הכסף.
89 מתוך 143
בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו
28 אוגוסט 2019
ת”פ
4637 – 12 – 15 מדינת ישראל נ’ בן-אליעזר ואח’
נראה כי אין נפקא מינה אם השוחד היה בעד עשייה או בעד חדילה, השהייה, החשה, האטה, העדפה או הפליה לרעה; בעד פעולה מסוימת או כדי להטות למשוא פנים בדרך כלל; בעד פעולה של הלוקח עצמו או בעד השפעתו על פעולת אדם אחר; ואם נלקח על-מנת לסטות מן השורה במילוי תפקידו, או בעד פעולה שעובד הציבור היה חייב לעשותה על פי תפקידו.
מהאמור לעיל עולה כי נדרש קיומו של קשר סיבתי בין המתת לבין ייהפעולה הקשורה בתפקידו של עובד
הציבורי.
8.
נקבע בפסיקה כי אין צורך להצביע על מתת שניתנה לעובד הציבור במקרה פלוני של פעולה מסוימת דווקא, שכן על-פי סעיף 293, אין נפקא מינה בשוחד, ייאם היה בעד פעולה מסוימת או כדי להטות למשוא פנים בדרך כלל”. עוד נקבע כי יש שניתנת לעובד הציבור מתת שוחד, בבחינת “שלח לחמך על פני המים כי ברבות הימים תמצאנוי (קהלת, יא א), שהרי אפשר שהמעוניין בהפקת תועלת מעובד הציבור ביום מן הימים רואה לנכון, בדרך פסולה של מתן שלמונים, לפלס את דרכו כבר עתה אל נתיבות נדיבותו של עובד הציבור. מכך חייב עובד הציבור להזהיר עצמו הזהר היטב”י [עייפ 355 / 88 לוי נ’ מדינת ישראל, פייד מג(3) 233].
כיוון שעבירת השוחד היא עבירה התנהגותית, היא עשויה להתגבש גם מקום בו עובד הציבור לא פעל בפועל לטובת קידום האינטרס של נותן המתת (עניין אלגריסי שהוזכר לעיל).
.10
היסוד הנפשי הנדרש לצורך ביסוס עבירת השוחד הינו מודעות, או לפחות עצימת עיניים, מצד עובד הציבור לכל היסודות העובדתיים שבעבירה, ובכלל זה נדרשת מודעותו לכך שהמתת ניתן בעד עשיית פעולה הקשורה בתפקידו. בדומה לעבירת המרמה והפרת אמונים, מודעותו של עובד הציבור נדרשת לרכיבים העובדתיים של עבירת השוחד, ואין הכוונה למודעות להשלכות המשפטיות של המעשה [ע”פ 4506 / 15 בר נ’ מדינת ישראל ( 11 . 12 . 2016 ); עייפ 846 / 12 ויטה נ’ מדינת ישראל, פסקה 40 ( 19 . 6 . 2013 ); עייפ 6916 / 06 אטיאס נ’ מדינת ישראל ( 29 . 10 . 20072 )].
חשוב לציין, כי על-פי הפסיקה, אין הכרח שגם בנותן השוחד תקנן כוונה דומה, היינו, העבירה מושלמת גם אם הצד השני חף מכוונה פלילית, בין שלא היה מודע לכוונת השוחד, ובין שהיה מודע לה אך לא נתן תמורה לטובת ההנאה (עייף 244 / 57 מרגולין נ’ מדינת ישראל, פייד יב 597, 601 (1958); עייף 794 / 77 חייט נ’ מדינת ישראל, פ”ד לב(2) 127 (1978)].
לצורך הוכחתו של היסוד הנפשי של עבירת השוחד, מסתייע בית-המשפט בחזקת המודעות, אליה התייחסה כב’ השופטת (כתוארה אז) חיות בעניין אלגריסי.
9 מתוך 143
בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו
28 אוגוסט 2019
ת”פ
4637 – 12 – 15 מדינת ישראל נ’ בן-אליעזר ואח’
העברת הכסף גובתה בייהסכם הלוואהיי שנחתם על ידי הנאשם ובן-אליעזר, אלא שהוכח קיומו של פער בין הנתונים שפורטו בהסכם לבין המציאות כבר במועד חתימתו, פער שהלך והעמיק ככל שנקף הזמן, ועת התברר כי ההלוואה אינה מוחזרת בלוח הזמנים שנקבע בהסכם (או בכלל), לא מוצגת כל דרישה מצידו של הנאשם, ובן-אליעזר אינו משלם הפרשי הצמדה וריבית פיגורים. ההסברים שסיפק הנאשם בהקשר לפערים שנמצאו – נדחו, מאחר ולא היו משכנעים דיים.
נקבע כי יש לראות בפערים בין ההסכם למציאות כאינדיקציה ראייתית משמעותית לקיומה של מטרה פסולה מצידו של נותן המתת, וכי אי החזרת הכסף שימרה את תלותו של בן-אליעזר בנאשם.
הוכח כי במהלך המפגשים עם אחד מבאי-כוחו בהליך המס בשנת 2013, העלה הנאשם את שמו של בן אליעזר כעד פוטנציאלי, מבלי שטען כי ערך עימו ייבירור מוקדסיי אודות נכונותו להעיד, ונקבע כי ניתן לראות בפעולה זו כמשקפת את בטחונו של הנאשם כי בן-אליעזר, איש עסוק לכל הדעות, ישתף פעולה בהגשת תצהיר ובהמשך במסירת עדות בהליך המשפטי. עוד נקבע כי שיקול ייההילה העוטפת את בן אליעזריי, זלג אל תוך השיקולים שעמדו ביסוד העלאת שמו של בן-אליעזר כעד פוטנציאלי, והובילו בסופו של יום להגשת התצהיר ולהעדתו, אף אם ההחלטה הסופית כי יעיד הייתה של באי-הכוח בערעור המס.
הוכח כי בחודש אוקטובר 2013, במסגרת ערעור המס, הגיש בן-אליעזר לבית המשפט תצהיר התומך בטענת הנאשם בדבר היותו תושב זר, ובלי שצוין בו דבר העברת הכסף, ושלושה חודשים לאחר מכן העיד באותו הליך, וגם אז לא תיאר את דבר העברת הכסף.
ההסבר שמסר הנאשם לתהייה מדוע דבר העברת הכסף לא צוין בתצהיר שהגיש ובתצהירו של בן-אליעזר נמצא ככזה שאינו משקף את התמונה המלאה, שכן מעדויות שלושת באי-כוחו בערעור המס עלה כי דבר העברת הכסף לא דווח לאיש מהם עובר להגשת התצהירים לבית המשפט, ונתגלה לשניים מהם רק שלושה ימים לפני עדותו של בן-אליעזר בבית המשפט, וגם זאת נוכח שאלה מפורשת שנשאלה על-ידם. נקבע בהקשר האמור, על בסיס מכלול נימוקים, כי העברת הכסף לבן-אליעזר, עובר להגשת התצהירים ועדותו בבית המשפט, התאפיינה במגמת הסתרה מובהקת, ומגמה זו אף המשיכה עת התברר כי במהלך חקירתו הראשונה התמיד הנאשם בטענתו כי לא היה צריך דבר מבן-אליעזר ולא ביקש ממנו דבר, ומבלי שציין כי בן-אליעזר מסר עדות התומכת בטענת התושבות שהעלה בערעור המס.
נקבע כי מגמת ההסתרה המובהקת שפורטה לעיל מהווה אינדיקציה ראייתית משמעותית לקיומה של מטרה פסולה מצידו של נותן המתת.
עוד נקבע כי העברת הכסף (ואי השבתו) כבלה את בן-אליעזר וגם אם ניתן היה לטעון כי באותה נקודת זמן בה הועבר, לא התגבשה הכוונה המלאה להיעזר בעדותו, הרי ברגע שהוצבה הבקשה כי יעיד (על דעת הנאשם תוך שהוא העלה את שמו כעד פוטנציאלי), ייננעליי הקשר הסיבתי בין המתת לתמורה.
91 מתוך 143
בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו
28 אוגוסט 2019
ת”פ 4637 – 12 – 15 מדינת ישראל נ’ בן-אליעזר ואח’
יילאור האמור בסעיף 294(ד)(2) יש לקרוא את סעיף 290(א), כאילו נאמר בו שהוא מתייחס לעובד הציבור הלוקח שוחד בעד פעולה הקשורה בתפקידו, אף אם פעולה זו איננה בגדר סמכותו ואף אם איננו רשאי לעשותה. הפירוש המתבקש מכך הוא כי המונח “פעולה הקשורה בתפקידו” אינו יכול לחפוף רק את המערכת המוגדרת של התפקידים של העובד אלא גם פעולות אחרות הנעשות בקשר עם התפקיד, אף שהן מחוץ לגדר סמכותו של העובד ובלבד, כאמור, שיש זיקה לעובדה שמקבל השוחד מכהן בתפקיד פלונייי.
וכן :
ויכול שתעלה הטענה כי ההוראה שבסעיף 294(ד)(2) איננה מתייחסת למקרים בהם נעשתה פעולה מחוץ למסגרת הסמכויות והכוחות של העובד, אלא למקרים בהם אין עדיין ביסוס פורמלי למעמדו של העובד, כגון כאשר כתב המינוי טרם הוצא או כאשר קיימים ליקויים אחרים כיוצא באלה בדרך ההסמכה. טענה זו איננה מקובלת עלי מאחר שהמחוקק ראה להתייחס לנסיבות כמתואר, בהן יש פגם בדרך המינוי, על-ידי קביעת הוראה מפורשת וזאת כאשר קבע בסעיף 294(ד)(1) כי במשפט של שוחד לא יזקק בית-המשפט לטענה שהיה פגם או פסול בהטלת התפקיד על הלוקח, במינויו או בבחירתו. הוראה נוספת הנוגעת לעניין זה מצויה בסעיף 294(ג). מכאן עולה כי יש לפרש את המלים “לא היה מוסמך או רשאי לעשות את הפעולה” כפשוטן ולהציב אותן, כפי שכבר נאמר לעיל, ליד המלים “פעולה הקשורה בתפקידו”. משמע הקשר לתפקיד אינו חייב להתבטא דוקא בפעולה הכלולה בין אלה שהן מסמכויותיו, חובותיו או מטלותיו שלה עובדיי.
על הפרשנות הרחבה בה יש לנקוט חזר בית המשפט העליון גם בעייפ 5822 / 08 טרייטל נ’ מדינת ישראל ( 12 . 3 . 2009 ) שם צוין (תוך הפניה לעניין קוביליו שהוזכר לעיל):
יהיסוד האמור פורש בפסיקתו של בית משפט זה בצורה רחבה ביותר, כך שלצורך התקיימותו ידי בכך שהמעשה נעשה בתוך המסגרת הארגונית שבה העובד פועל, או תוך שימוש בקשרים וביכולת הפעולה הנובעים מעבודתו של העובד במקום פלוני או מכהונתוייי.
132.
ראיית התצהיר שנחתם על-ידי בן-אליעזר ועדותו בבית המשפט, כאקטים החוסים תחת הגדרת ייפעולה הקשורה בתפקידויי, נלמדת מנתוניו של בן-אליעזר, אך בעיקר מתוכן דבריו.
באשר לנתונים, ועם כל ההבנה לטיעון ההגנה, לא ניתן להתייחס לדמותו של בן-אליעזר כדמות ייפרטיתיי, וברור כי הביא עימו לדוכן העדים את אותה ייהילהיי עליה עמדתי, הקשורה למעמדו הציבורי ולמגוון התפקידים הבכירים בהם כיהן עובר לעדות, ובמהלך אותה תקופה.
93 מתוך 143
בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו
28 אוגוסט 2019
ת”פ
4637 – 12 – 15 מדינת ישראל נ’ בן-אליעזר ואח’
וכך מסעיף 6 לתצהיר (ת/119):
ייהמעורבות של אברהם בעניין לא הייתה מעורבות עסקית, הוא לא התעסק בגז אלא ניסה לסייע לי כדי לעזור למדינת ישראליי.
עוד צוין, כי סיועו של הנאשם למדינת ישראל לא הסתכם באותם מפגשים שארגן לבן-אליעזר עם נציגי חברת גזפרום וסוקר, אלא גם באמצעות היכרויות שיצר בין בן-אליעזר לבין גורמים בכלכלה הרוסית.
וכך מסעיף 9 לתצהיר (ת/119):
אברהם הכיר ביני לבין שר המסחר והתעשייה הרוסי והפגיש בינינו וכן הפגיש ביני לבין אנשים נוספים בכלכלה הרוסית”.
הקשר ההדוק בין תפקידו הרשמי של בן-אליעזר להיכרות עם הנאשם, ניכר אף בתיאור שנמסר אודות המקרים בהם פגש אנשים הנמנים על המעגל הקרוב לנאשם ומתגוררים ברוסיה, שכן אלה תוארו כמפגשים שאירעו במהלך נסיעות רשמיות שלו בתפקידו כשר התשתיות וכשר התמיית (פרו’ העדות – ת/119 עמ’ 62).
לצד מגמת חיזוק הקשר המשולש – תפקידיו של בן-אליעזר, הנאשם והסיוע שהעניק למדינת ישראל, ניתן לאתר מקריאת התצהיר והעדות מגמת צמצום ביחס לעומקה של החברות (בהשוואה לאופן בה זו תוארה על-ידי הנאשם), שכן בן-אליעזר הפריד בין תקופת ההיכרות הראשונה שהייתה על הרקע שתואר לעיל, לבין תקופת ההיכרות השנייה, בה נרקמו ביניהם יחסי ידידות וחברות, אולם הדגיש כי אין להם חברים משותפים, ראה את אשתו של הנאשם פעם או פעמיים בלבד, וביקר בביתו של הנאשם באשדוד פעם אחת בלבד (כשנה לפני מועד העדות). לציין בהקשר זה, כי בתצהיר הגדיר בן-אליעזר את מערכת היחסים כייידידותיי (סעיף 10 לתצהיר – ת/119).
133.
האמור לעיל מלמד כי בן-אליעזר רתם את מעמדו הציבורי לצורך תמיכה בטענת הנאשם בדבר תושבתו, ויצר קשר בלתי ניתן לניתוק בין פעילותו הציבורית כשר בממשלת ישראל, לבין נסיבות היכרותו עם הנאשם ותרומתו של הנאשם לקידום האינטרסים של מדינת ישראל.
במצב דברים זה, לא ניתן לומר כי עסקינן בעדות ייפרטיתיי שניתנה לטובת ייחבר ותיקיי, ומתבקשת מסקנה לפיה יש לראות בהגשת התצהיר ובעדות בבית המשפט כפעולות החוסות תחת ההגדרה הרחבה של ייפעולה הקשורה בתפקידויי.
95 מתוך 143
בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו
28 אוגוסט 2019
ת”פ 4637 – 12 – 15 מדינת ישראל נ’ בן-אליעזר ואח’
137.
על יסוד האמור לעיל, ראיתי להרשיע את הנאשם בעבירה של מתן שוחד, לפי סעיף 291 לחוק העונשין, ובעבירה של איסור הלבנת הון, לפי סעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון.
97 מתוך 143
בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו
28 אוגוסט 2019
ת”פ 4637 – 12 – 15 מדינת ישראל נ’ בן-אליעזר ואח’
בעלי הזכויות בו, את מיקומו, את תנועותיו או עשיית פעולה בו. חשוב לציין כי עבירות איסור הלבנת ההון מיוחסת לנאשם אך ורק ביחס להעברה כספית נטענת זו.
ביום 30 . 9 . 12 נמכר המגרש בנס-ציונה תמורת 1 , 580 , 000 שייח, והכספים שהתקבלו ממכירת המגרש הועברו לבן-אליעזר, הגם שבנו יריב ורעיית בנו עירית היו רשומים כבעלי המגרש. עוד נטען, כי נכון למועד תחילת החקירה לא השיב בן-אליעזר לנאשם את סכום הכסף שקיבל ממנו.
העברת הכספים השנייה – ביום 24 . 11 . 11 התקשר בן-אליעזר בחוזה לרכישת הבית ביפו, כאשר בהתאם לחוזה היה על בן-אליעזר לשלם ביום 24 . 1 . 12 תשלום בסך 1 , 700 , 000 שייח. עובר ליום 22 . 1 . 12 פנה בן אליעזר לנאשם, וביקש ממנו סך של 500 , 000 שיים לצורך מימון רכישת הבית ביפו. הנאשם נענה לבקשת בן אליעזר שהוצגה כהלוואה, על אף שמדובר בסכום גבוה ביותר, מבלי שסוכם על ריבית כלשהי, ללא ערבים, ומבלי שסוכם על מועד להשבת הסכום. ביום 22 . 1 . 12 העביר הנאשם לבן-אליעזר שיק על-סך 500 , 000 שיית מחשבונו בבנק אגוד, ובן-אליעזר הפקיד את השיק לחשבונו האישי. נטען כי נכון למועד תחילת החקירה, בן-אליעזר לא השיב לנאשם את הכספים שקיבל ממנו.
בנוסף לשני אירועי העברת הכספים הנטענים, צוין בכתב אישום כי בן-אליעזר הציב לנאשם דרישת שוחד נוספת, וזאת ביום 22 . 1 . 12 , שאז ביקש סכום נוסף הנע בין 1 , 200 , 000 שייח ל- 1 , 300 , 000 שייח. נטען כי בן אליעזר הפעיל על הנאשם לחצים על-מנת שיעביר לו את הכסף, בין אם ממקורותיו ובין אם ממקורות אחרים, ובעקבות לחצים אלה, פנה הנאשם למכר משותף ושותפו בחלק מהעסקים בשם יהודה צדיק, וביקש את הסכום האמור עבור בן-אליעזר. יהודה צדיק סירב להעביר כסף ישירות לבן-אליעזר אלא לנאשם בלבד, ומסר לנאשם שיק בסכום הנע בין 1 , 200 , 000 ש”ח ל- 1 , 300 , 000 שיים לפקודת הנאשם. נטען כי הנאשם החזיק בשיק מספר ימים, אך לבסוף השיבו ליהודה צדיק ולא העבירו לבן-אליעזר על אף בקשות חוזרות ונשנות של בן-אליעזר.
האינטרסים הכלכליים
.140
כתב האישום אינו מפרט אינטרסים כלכליים שהתקיימו בין בן-אליעזר לנאשם בסמוך ולאחר מועד העברת הכספים הנטענת, ולבד מאמירה כללית כי הכספים הועברו על-מנת שבן-אליעזר יטה לנאשם משוא פנים בדרך כלל, מפרט כתב האישום אירוע אחד בלבד, שהוא בגדר התמורה לשוחד, שהתרחש מספר שנים לפני העברות הכספים.
נטען כי הנאשם החזיק ב- 25 % ממניות חברת ייבי אנד אי אינטרנשיונל בעיימיי, שהיא חברה ישראלית העוסקת בתחום הכימיקלים לטקסטיל (להלן – חברת בי אנד אי), ושותפיו לחברה היו אורי (פואד) מוצפי (אחיו של הנאשם, להלן – אורי מוצפי) ויעוז איסקין שאף כיהן כמנכייל החברה (להלן – איסקין) שכל אחד מהם החזיק כ- 37 . 5 % ממניות חברת בי אנד אי.
99 מתוך 143
