מדינת ישראל נגד בן – יאיר עוקב בע”מ ואח’

בית משפט השלום בבאר שבע ת”פ 42127 – 04 – 10 מדינת ישראל נ’ בן – יאיר עוקב בע”מ ואח’
בפני כבוד השופטת שרה חביב המאשימה
מדינת ישראל – הלשכה המשפטית מכס ומע”מ באר שבע באמצעות עו”ד עינב לוי
נגד
נאשמים
1. בן – יאיר עוקב בע”מ 2. רחמים יאיר עוקב באמצעות עורכי הדין שמעון תורג’מן יואב ציוני ודוד קנטור
גזר דין
כתב האישום וההרשעה
1. הנאשמים הורשעו, על יסוד הודאתו של נאשם 2 [להלן: “הנאשם”] שבאה לאחר סיום פרשת התביעה, ב- 92 עבירות של ניכוי מס תשומות ללא מסמך כחוק, במטרה להתחמק או להשתמט מתשלום מס – עבירות לפי סעיף 117(ב)(5) ביחד עם סעיפים 117(ב2)(2) ו- (3) בחוק מס ערך מוסף, התשל”ו-1975 [להלן: “חוק מע”מ”].
2. מכתב האישום עולה כי בחודש ינואר 1993 נרשמה הנאשמת 1 [להלן: “הנאשמת”י] כעוסק מורשה כהגדרת סעיף 1 בחוק מעיימ בענף קבלנות כללית ועבודות בניין. בזמנים הרלוונטיים לכתב האישום שימש הנאשם כבעלים של הנאשמת וכמנהלה הפעיל.
9
12

בתקופה שבין יום 15 . 2 . 2005 ליום 15 . 8 . 2007 הגישו הנאשמים למנהל מכס ומע”מ 30 דוחות תקופתיים במסגרתם ניכו מס תשומות בהסתמך על 92 מסמכים הנחזים להיות חשבוניות מס. זאת עשו מבלי שבוצעה עסקה או שהתכוונו לבצע עסקה לגביהן הוצאו המסמכים.
13
14
15
מדובר בחשבוניות של שלוש חברות שונות אשר נמסרו לנאשם על ידי אדם בשם חסן גבועה:
16
17

א. 11 חשבוניות מס על שם חברת אריק ס. לבנייה ופיתוח בעיימ [ח.פ. 513253022], שהוצאו בתקופה שבין 17 . 1 . 2005 לבין 22 . 3 . 2005 . סכום העסקאות על פי החשבוניות עומד על 3 , 872 , 790 ₪ והמעיימ בגין העסקאות עומד על סך של 532 , 713 .
18 19 20
עמוד 1 מתוך 21

בית משפט השלום בבאר שבע ת”פ 42127 – 04 – 10 מדינת ישראל נ’ בן – יאיר עוקב בע”מ ואח’
1

כב’ השופט מזוז, בתפקידו אז כיועץ המשפטי לממשלה, על היחס שבין הסדרי טיעון לתיקון 113. מדבריו ניתן ללמוד כי דרך המלך היא קביעת מתחם עונש הולם בטרם גזירת העונש לאור הסדר טיעון : “הערה אחרונה לגבי הנושא של הסדרי טיעון. כפי שהזכרתי, בדרך לכנסת יש הצעת חוק ממשלתית שאמורה להסדיר את סוגיית הסדרי הטיעון. עם זאת, אין מקום להבניית הענישה בהסדרי הטיעון. הנושא של הסדרי טיעון השתלב היטב, להבנתי, בחוק שלנו, כיוון שכל הסדר טיעון – והרי בקונטקסט שלנו אנחנו עוסקים בהסדר טיעון לענישה, לא בהסדר הטיעון על הרשעה – אמור להיות מאושר על ידי בית המשפט בשלב העונש – הסדר טיעון שנוגע לעונש – וכאשר בית המשפט ישקול את אישור הסדר הטיעון, הוא ישקול בהתאם לאמות המידה, לפי הצעת החוק שאנחנו דנים בה כעת. אגב, זה מתחיל צעד אחד קודם. הרי כאשר התביעה וההגנה מקיימות משא-ומתן על הסדר טיעון בהקשר של העונש, נקודת המוצא שלהן הוא מה העונש הצפוי לנאשם על פי כתב האישום המוסכם, וכאשר היום הם עוסקים בדרך כלל בניחושים והערכות, על פי החוק שלנו, נקודת המוצא תהיה ברורה יותר, בוודאי בעבירות שיהיו עונשי מוצא, וגם בית המשפט, כשהוא ישקול האם לאשר הסדר טיעון שהגיעו אליו הצדדים, הוא ישקול בהתייחס לעונשי המוצא, בהתייחס לשיקולים שנקבעו בחוק הזה, של איך גוזרים את הדין, מתוך מתן משקל לעובדה שמעבר לשיקולים הרגילים יש כאן בפניו הסדר טיעון”.
12
13
14
16 17
18
[הדגשים שלי, ש.ח.]
24
25
26

35. ללא שקילת העונש שהיה מושת על הנאשם אלמלא הסדר הטיעון [ובין היתר קביעת מתחם העונש ההולם], כי אז לא ניתן לקבוע אם הסדר הטיעון מקל עם הנאשם אם לאו, והאם קיים איזון ראוי בין ההקלה לבין האינטרס הציבורי כפי מבחני הלכת פלוני, שם נקבעו המבחנים להכרעה בשאלה מתי יכבד בית המשפט הסדרי טיעון ועל כן לא ניתן להכריע בשאלה האם יש לאמצו : “בית-המשפט אינו יכול לקבוע אם התקיים האיזון הראוי בין אינטרס הציבור לטובת ההנאה שניתנה לנאשם בלא שיבחן מה היה העונש הראוי לנאשם אלמלא הסדר הטיעון, ומהי מידת ההקלה שניתנה לו עקב הסדר הטיעון.”
[ר’ עניין פלוני הנייל, שם בעמ’ 609]

“… המתחם מהווה איפוא אמת מידה לסבירות “טווח הענישה” שהוסכם בין הצדדים בהסדר הטיעון [ר’ עייפ 2745 / 18 באסל אבו שארב נ’ מדינת ישראל ( 8 . 8 . 2018 ), פסקה 14 בפסק דינו של כב’ השופט מלצר].
37
עמוד 11 מתוך 21

בית משפט השלום בבאר שבע ת”פ 42127 – 04 – 10 מדינת ישראל נ’ בן – יאיר עוקב בע”מ ואח’
2
4 5 6 7
8

39. כאמור לעיל ערה אני לפסק הדין בעניין שפרנוביץ [עייפ 2524 / 15 שהוזכר לעיל] ממנו עלול להשתמע כאילו אין מקום להזדקק למתחם ענישה שעה שמונח הסדר טווח בפני בית המשפט. אלא שלא כך הוא. בעניין שפרנוביץ הניחו הצדדים הסדר טווח בפני בית המשפט, תוך שביקשו שלא לטעון למתחם הענישה ההולם. הסכמה זו היתה חלק מהסדר הטיעון שבין הצדדים. בית המשפט המחוזי קבע מתחם הולם בהתחשב בנסיבות המעשה והעניין. מתחם הענישה אליו הגיע בית המשפט היה גבוה יותר ברף העליון שלו מהגבול העליון של טווח הענישה עליו הוסכם. סופו של יום נגזרו על המערער בבית המשפט המחוזי 9 שנות מאסר בפועל, כאשר הטווח עליו הוסכם הוגבל ל- 9 שנים וחצי של מאסר בפועל. בית המשפט העליון קבע כי בנסיבות העניין, בקביעת מתחם ענישה מגודר סטה בית המשפט המחוזי מהסדר הטיעון במובן זה שאומד דעתם של הצדדים לא כלל קביעת מתחם ענישה. עוד ציין כי על אף שמתחם הענישה שנקבע הוא על פניו הולם את המעשים המיוחסים למערער, ראוי לקבוע מתחמי ענישה לאחר שניתנה לצדדים הזדמנות לטעון בעניין. קביעה נוספת שהיתה לה השלכה אופרטיבית על התוצאה בערעור היא כי בנסיבות העניין, מאחר ונקבע מתחם הולם שהגבול העליון שלו גבוה מזה של הסדר הטווח שהובא בפני בית המשפט הדבר השפיע על שיקול הדעת בגזירת הדין באופן שאינו ראוי [לאור השיקולים שלעיל] ועל כן הופחת עונשו של המערער לשבע שנות מאסר וחצי במקום תשע. כאן יש לציין כי גם עונש זה מצוי בתוך המתחם ההולם שנקבע על ידי בית המשפט המחוזי ואושר על ידי בית המשפט העליון.
9 10
11 12
13
14
15
16
17
40. מקרה זה שונה בתכלית מהמקרה דנן. ראשית לא הוסכם בין הצדדים שאין לטעון בדבר מתחם הענישה ההולם וטיעונים בעניין זה נשמעו מאת שני הצדדים, ואף הוגשה פסיקה בעניין מצידם. ההגנה אף שבה והדגישה כי על פי עמדתה הרף התחתון של מתחם העונש ההולם בתיק דנן מאפשר ענישה על דרך של עבודות שירות. שנית, לא היתה מחלוקת בעניינו של שפרנוביץ כי טווח הענישה המוסכם יכול לדור בכפיפה אחת עם מתחם הענישה ההולם. ההגנה בעניינו של שפרנוביץ הציעה מאסר בפועל של 6 שנים. חרף העובדה כי ההגנה בעניינו של שפרנוביץ היתה חופשית בטיעוניה על פי הסדר הטיעון, לא עלתה כל הצעה של ענישה שאיננה כוללת מאסר משמעותי בפועל שבית המשפט נאלץ לבחון ברצינות. על פניו, טווח של 6 עד 9 שנות מאסר איננו בלתי סביר לאור מתחמי הענישה שהיו צפויים בעניינו של המערער שם.
19 20 21 22 23 24
05
כאמור, המקרה דנן שונה.
עמוד 13 מתוך 21

בית משפט השלום בבאר שבע ת”פ 42127 – 04 – 10 מדינת ישראל נ’ בן – יאיר עוקב בע”מ ואח’
1

מדובר כאמור ב- 92 חשבוניות מס של שלושה עוסקים שונים בסכום כולל של 29 , 748 , 473 ₪ כאשר המעיימ הכלול בהן הוא בסך 4 , 162 , 276 ₪ [במונחי קרן].
מדובר בעבירות שנעברו בשיטתיות, תוך נקיטה בתחכום ובתכנון מוקדם. מדובר בפגיעה ממשית בערכים המוגנים ברף חומרה בינוני-גבוה.

45. אין לקבל את טענת ההגנה ולפיה יש לשקול לקולה, במסגרת הנסיבות הקשורות בביצוע העבירות, את התנהגות רשויות אכיפת החוק. מעבר לעובדה שהטענה כפי שנטענה על ידי בייק הנאשמים חותרת תחת הודאת הנאשם, לא ברור מדוע יש להזהיר את הנאשם שלא לבצע עבירות [בוודאי כאשר כיום, וכפי שעולה מטיעוני ב”כ הנאשמים, אין מחלוקת שהנאשם ידע בזמן אמת כי הוא מבצע עבירות]. ערה אני לפסיקה בה נרמז שמדובר בשיקול לקולה [ר’ עייפ(חיי) 54708 – 12 – 12 ירון מט נ’ המחלקה המשפטית הארצית לתיקי מכס ומע”מ ( 9 . 5 . 2013 )] אך גם אם אשקול העניין במידת מה לקולה, הרי שעל פי הטיעון הדבר רלוונטי בעיקר לעבירות שבוצעו בחשבוניות מטעם חברת אריק ס. חברה לבנייה ופיתוח בעיימ, ועל כן לסכום של כ- חצי מיליון ₪ בלבד מתוך כלל המחדלים והעבירות המיוחסים לנאשמים. בנסיבות אלה מדובר בשיקול מוגבל מאד לקולה גם אם אקבל את עמדת בייב הנאשמים לעניין זה.
8 9 10 11 12 13 14 15
16
17
18
19

46. אין לקבל גם את הטענה כי בוצעו עסקאות על פי החשבוניות הנדונות ועל כן מדובר בחשבוניות זרות. מעבר לעובדה כי אין משמעות עונשית להבחנה בין חשבוניות פיקטיביות לחשבוניות זרות [ר’ רע”פ 7779 / 15 חברת כץ עבודות צבע בע”מ נ’ מדינת ישראל ( 31 . 1 . 2016 )], מדובר בטענה החותרת תחת הודאתו של הנאשם בעובדות כתב האישום המתוקן אשר קובע בסעיף 4 לחלק הכללי של כתב האישום: “הנאשמים ניכו מס תשומות… בהסתמך על 92 חשבוניות מס שהוצאו שלא כדין, מבלי שבוצעה עסקה או מבלי שהתכוונו לבצע עסקאות שלגביהן הוצאו המסמכים … “.
20 21 22
23
24
25
חשבונית זרה משמעותה כי היא מגלמת עסקה שלא בין הצדדים האמיתיים שלה. בענייננו כתב האישום מצביע על ניכוי הוצאות פיקטיבי לגמרי. היינו אין בהן גילום עסקה שבוצעה בפועל, ואין מדובר בח-ן שהיא פיקטיבית לעניין הצדדים לעסקה בלבד. כתב האישום בו הודו הנאשמים, אינו מזכיר חשבוניות זרות ועולה ממנו כי מדובר בחשבוניות פיקטיביות לכל דבר ועניין.
26 27
30 31
העובדה כי הנאשמים ביצעו עבודות בנייה באופן שוטף במהלך התנהלותם העסקית, איננה מצביעה על כי החשבוניות מושא כתב האישום הן חשבוניות זרות. הדבר מצביע על דיווח של הוצאות או סוג הוצאות שאינם אמת. אם מדובר בכספים שהוציאו הנאשמים בפועל אם לאו – אין בכך רבותא, שכן אין מחלוקת שמדובר בכספים שאינם בני דיווח וניכוי מול רשות מעיימ.
עמוד 15 מתוך 21

בית משפט השלום בבאר שבע ת”פ 42127 – 04 – 10 מדינת ישראל נ’ בן – יאיר עוקב בע”מ ואח’
1
50. כאן יש לציין כי המאשימה ביקשה לקבוע מתחם עונש שבין 30 ועד 50 חודשי מאסר בפועל. סבורתני כי חסד עשתה המאשימה עם הנאשם בעניין זה, הכל לאור הפסיקה הנוהגת שהובאה לעיל. מובן מאליו כי יש לשקול עמדתה זו של המאשימה בענישתו של הנאשם.
2
51. ההגנה הגישה פסיקה עניפה לעניין מדיניות הענישה הנוהגת [נ/29], ביקש לגזור ממנה לענייננו וטענה כי היא כוללת עונש מאסר בפועל אשר יכול וירוצה על דרך של עבודות שירות. מדובר במקרים בהם נאשמים הסירו מחדל באופן מלא, אך ברובם סכומי המס הנדונים בהם נמוכים משמעותית מהתיק דנן ועל כן הם אינם רלוונטיים. מידת הנזק במקרה דנן חמורה משמעותית מזו שנדונה בדוגמאות שהביאה ההגנה.
8
המסקנה העולה מהאמור היא כי הסדר הטיעון שנחתם עם הנאשם אינו מצוי בתוך מתחם העונש ההולם וחורג לקולה באופן משמעותי מגבולות המתחם.
אימוץ הסדר הטיעון – השיקולים השונים
16
17
52. לאחר ששקלתי את ההקלה המשמעותית בעונש שניתנה לנאשם במסגרת הסדר הטיעון האמור, לצד האינטרס הציבורי סבורתני כי יש לאמץ את הסדר הטיעון. במקרה דנן התועלת הציבורית שבקבלת ההסדר רבה וגוברת על השיקולים האחרים. מדובר בשיקולים שמשקלם המצטבר משמעותי, זאת בעיקר נוכח חלוף הזמן ונסיבותיו האישיות של הנאשם.
18
21
53. על פי פסק הדין בעניין פלוני [עייפ 1958 / 98 הנייל] כאשר שוקלים אם לאמץ הסדר טיעון יש לשקול בין היתר את האינטרס הכללי שבכיבוד הסדרי טיעון, את ההסתמכות של הנאשם על ההסדר שהוצג, את הקושי שבניהול ההליך, זמנם של העדים וזמנם של המאשימה וגורמי האכיפה השונים. עוד יבחן בית המשפט אם נפל פגם בשיקולי התביעה. גם אם נפל פגם בשיקולי התביעה בתום לב, יש לבחון את מידת הפגיעה ולאזנה עם יתר השיקולים בנסיבותיו של המקרה הספציפי [ר’ שם בעמי -610 307 לפסק הדין].
25
29
54. לעניין זה שקלתי בעיקר את סכום המחדל אותו שילם הנאשם במלואו ועל פי המחדל שיוחס לו בכתב האישום המקורי. הנאשם ויתר על טענות ההגנה שלו, ואין זה סוד כי בהליך דנן התייצב עד תביעה שהתקשה לחזור על גרסתו כפי שנמסרה לחוקרים, והודעותיו התקבלו כראייה לפי סעיף 10א בפקודת הראיות. לא מן הנמנע כי גרסתו של העד היתה נדחית ולמצער באופן חלקי ובהתייחס לחלק מן החשבוניות מושא כתב האישום.
30
עמוד 17 מתוך 21

בית משפט השלום בבאר שבע ת”פ 42127 – 04 – 10 מדינת ישראל נ’ בן – יאיר עוקב בע”מ ואח’
1
ניהל במקביל הליך אחר בבית המשפט המחוזי בעניינם של עצורים. שמיעת הראיות נדחתה לחודשים אפריל עד יוני 2015 במתכונת של שמיעה רציפה, זאת תוך שבמקביל נוהל הליך גישור.
4
ה
5
6
1
8

ביום 27 . 4 . 2015 הודיעה המאשימה כי עד התביעה המרכז, מר חסן גבועה, נמלט ממאסר והמאשימה אינה מאתרת אותו. ביום 27 . 5 . 2015 הודיעה המאשימה כי לא איתרה את העד וביקשה לקבוע תזכורת סמוך לפגרת המשפט של אותה השנה. במועד הנדחה העד אותר וההליך נקבע להמשך שמיעת הראיות. דא עקא שאז נפלה התובעת למשכב. מאחר והציפייה היתה כי התובעת תשוב לאיתנה בתוך פרק זמן קצר נדחו הדיונים שנקבעו בסמיכות, אך לרוע המזל הדיונים התחדשו לגופם אך ביום 29 . 5 . 2016 . הדבר נבע הן ממחלתה של התובעת, מאילוצי המאשימה שלא הצליחה למצוא תובע אחר שייטול על עצמו ניהול ההליך דנן ואילוציו של עד התביעה שנאסר זה מכבר, אך התברר כי הוא חולה המטופל בדיאליזה ולא ניתן לזמנו בכל יום בשבוע לעדות, זאת מאחר והוא טופל מספר פעמים בשבוע. סופו של יום עד התביעה גבועה העיד ביום 13 . 7 . 2016 ולא ללא קשיים. לאחר מכן ונוכח אופי עדותו של זה האחרון זומן לעדות גובה אמרתו של העד.
10 11 12
13
14
15
16 17

60. בינתיים החליפו הנאשמים את באי כוחם. פרשת ההגנה צפויה הייתה להתחיל ביום 23 . 3 . 2017 , לאחר שניתנה שהות לבייב הנאשמים החדשים להיערך לדיון. באותו היום הודיע בייס הנאשם כי הנאשם מאושפז וממתין ככל הנראה לצנתור. בית המשפט קבע מועדים לשמיעת פרשת ההגנה אל תוך פגרת בתי המשפט נוכח גילו של התיק וגם בימי שישי, אך כאמור, הצדדים הציגו הסדר עוד קודם לכן והכרעת הדין יצאה מלפניי ביום 19 . 7 . 2017 . כאן יש לציין כי הנאשם לא יכול היה להתייצב לדיונים מספר חודשים לאחר שלקה בליבו כאמור ולאור טיפולי שיניים שעבר.
18
19
20
22
61. מאז נדחה ההליך מספר פעמים כדי לאפשר לנאשם להסיר מחדל באופן מלא. המחדל כאמור הוסר במלואו, בצירוף תשלומי ריבית והצמדה והנאשם נשא בתשלום על חשבון המחדל על סך של למעלה מ- 6 . 5 מיליון ₪.
23
סבורתני כי התנהלות זו של ההליך תומכת באימוץ הסדר הטיעון.
62.
שיקול נוסף המצדיק אימוץ הסדר הטיעון הוא השיקול של אחידות הענישה.
31

ההגנה צירפה פסק דין בעניינו של אחר שנידון באותה פרשיה [תייפ 6747 – 08 המחלקה לתיקים מיוחדים נ’ גבאי ( 7 . 11 . 2012 )]. על הנאשם שהורשע בניכוי 1 , 728 , 195 ₪ בהתבסס על 20 חשבוניות מס פיקטיביות הושתו 6 חודשי מאסר בפועל לריצוי על דרך של עבודות שירות, מאסר מותנה וקנס בסך 20 , 000 ₪. גם שם נגזר דינם של הנאשמים במסגרת הסדר טיעון אשר כלל טווח ענישה מוסכם שהינו מקל במיוחד נוכח מתחם הענישה ההולם בנסיבות העניין.
30
33
עמוד 19 מתוך 21

בית משפט השלום בבאר שבע ת”פ 42127 – 04 – 10 מדינת ישראל נ’ בן – יאיר עוקב בע”מ ואח’
לאור כלל האמור לעיל, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:

א. 15 חודשי מאסר בפועל. ב. 12 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים שלא יעבור על כל עבירת פשע לפי חוק מע”מ או פקודת מס הכנסה [נוסח חדש]. ג. 6 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים שלא יעבור על כל עבירת עוון לפי חוק מע”מ או פקודת מס הכנסה [נוסח חדש]. ד. קנס על סך 250 , 000 ₪ או 6 חודשי מאסר תחתיו. הקנס ישולם ב- 10 תשלומים שווים ורצופים החל מיום 5 . 2 . 2020 .
7
על הנאשמת, ומאחר וזו איננה פעילה עוד, אני גוזרת קנס בסך ח”י שקלים לתשלום מיידי.
ניתן היום, ה’ כסלו תש”פ, 03 דצמבר 2019, בהעדר הצדדים.
שרה חביב, שופטת
עמוד 21 מתוך 21

בית משפט השלום בבאר שבע ת”פ 42127 – 04 – 10 מדינת ישראל נ’ בן – יאיר עוקב בע”מ ואח’
המשפחתי ובהמשך החל לעבוד כקבלן ויזם בתחום הבניין – בתחום זה עוסק עד היום, מזה כשלושים
1
ה
שנה.
ר
ד
4 5
בשיחה שהתקיימה בשירות המבחן עם אשת הנאשם תיארה זו את תפקודו התקין לאורך כל חייהם המשותפים. לתפיסתה, הנאשם ביצע את המיוחס לו מתוך תמימות ומאחר והוא נוטה לסמוך יתר על המידה על סביבתו. לדבריה, מאז האירוע החלה לעבוד עם הנאשם בעסק והיא מפקחת על ניהול המשרד.
ס
א
ס
10
11

5. התסקיר הראשון הוגש ביום 24 . 1 . 2018 , ובו צויין כי הנאשם נטה לניתוק רגשי. הוא הציג תמונה אידיאלית אודות חייו ומערכות היחסים בחייו, והתקשה להתייחס באופן ביקורתי לחלקים מורכבים בהתנהלותו. הנאשם הדגיש את נטייתו לתרום רבות מכספו לנזקקים ולעמותות שונות ונראה כי הוא מגדיר ומעריך את עצמו סביב מצבו הכלכלי. הנאשם התקשה לקחת אחריות על מעשיו, צמצם מחומרתם ונטה להשליכם על גורמים חיצוניים. לטענתו, מדובר בחוסר אחריות שלו כשלא עקב כראוי אחר הדיווחים ונטה לסמוך על רואה החשבון שלו.
12 13
16
ההערכה הייתה כי קיימים גורמי סיכון להישנות התנהגות דומה בעתיד וקיימת נזקקות טיפולית. עם זאת, בשל קושי מצדו של הנאשם לקחת אחריות על מעשיו ולהעמיק בשיחה אודות חייו, לא בא שירות המבחן בהמלצה טיפולית בעניינו.
17
6. במסגרת שני תסקירים משלימים צוין כי ניכר שינוי משמעותי ובולט ביכולת הנאשם לשתף אודות חייו וכי הוא הצליח לבטא אחריות מלאה למעשיו. להערכת שירות המבחן ההליכים המשפטיים המתנהלים הצליחו להעביר לנאשם מסר משמעותי ומציב גבול ונראה כי חידדו בפניו את האסור והמותר. ההערכה היא כי קיים סיכון נמוך להתמשכות התנהגות דומה בעתיד ועל כן לא קמה נזקקות טיפולית.
20 21 22
24
25
26
הנאשם תיאר כי בתקופה הרלוונטית לכתב האישום היה נתון במצב כלכלי קשה, מאחר והחברה [הנאשמת] נקלעה לקשיים על רקע קשרי עבודה עם קבלן שפשט את הרגל. העבירות בוצעו על מנת לאפשר לה להתקיים. עוד תיאר הנאשם מצוקה בה שרה ותחושת אחריות לפרנסתם של בני משפחתו, עובדיו ומיעוטי יכולת בהם תומך לאורך השנים. להערכת שירות המבחן ניכר כי הנאשם חש בושה ואשמה.
28
7. הנאשם הופנה לממונה על עבודות השירות. בשל מצבו הרפואי נדרש להציג מסמכים רפואיים והדיון נדחה, לבקשת הצדדים, לאפשר לו לעשות כן מאחר והליך בחינת התאמתו החל. בסופו של יום נמצא הנאשם כשיר לריצוי עונשו על דרך של עבודות שירות.
עמוד 3 מתוך 21

בית משפט השלום בבאר שבע ת”פ 42127 – 04 – 10 מדינת ישראל נ’ בן – יאיר עוקב בע”מ ואח’

14. לעניין הנסיבות הקשורות בביצוע העבירות ציינה בייכ המאשימה כי בתקופה שבין חודש פברואר 2005 לחודש אוגוסט 2007 פעלו הנאשמים בשיטתיות, לא בחלו באמצעים והעשירו את כיסם על חשבון הציבור בסכום המס שנגרע מהקופה הציבורית שעומד על 4 , 162 , 276 .
6

15. לעניין הנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירות ציינה בייכ המאשימה כי מדובר בנאשם נעדר עבר פלילי יליד 1957, אב ל- 6 ילדים. הנאשמים הודו והורשעו במיוחס להם בסיום שלב שמיעת ראיות התביעה. הם פעלו להסיר את המחדל הכספי על פי כתב האישום המקורי בסך של כ- 5 . 5 מיליון ₪ [בסכומי קרן] והתשלום האחרון נפרע בחודש יולי 2019. לעניין חלוף הזמן, ציינה ב”כ המאשימה כי זה נשקל לקולה במסגרת השיקולים לעריכת הסדר הטיעון.
8 9
12
13

16. לטענת ב”כ המאשימה יש לקבוע מתחם עונש הולם שנע בין 30 ועד 50 חודשי מאסר בפועל, מאסר מותנה שבין 10 ועד 18 חודשים וקנס שבין 200 , 000 ₪ ועד 400 , 000 ₪. עם זאת, ולאחר הליך גישור ארוך, הגיעו הצדדים להסדר טיעון הכולל טווח ענישה מוסכם המקל עם הנאשם, זאת חרף העובדה כי במהלך הגישור גופו לא הושגו הסכמות.
14
15
16
17
17. ב”כ המאשימה ציינה כי הסדר הטיעון שבין הצדדים חורג לקולה. לטענתה, השיקולים שבבסיס הסדר הטיעון מצדיקים הקלה משמעותית עם הנאשם. טענה כי מדובר בהסדר סביר המאזן בין ההקלה שניתנה לנאשם והאינטרס הציבורי ועל כן עתרה לאמצו.
18
21
22
בייכ המאשימה עמדה על השיקולים המרכזיים שהובילו לחתימה על הסדר הטיעון – חלוף הזמן והימשכות ההליכים בתיק דנן אשר היו בנסיבות שאינן תלויות רק בהגנה אלא באילוצים של התביעה ובית המשפט; לקיחת האחריות מצד הנאשמים, הבעת חרטה כנה והסרת המחדל המקורי באופן מלא; בנוסף, ועל אף עיתוי הודאת הנאשמים – כאמור לאחר סיום פרשת התביעה – בהודאתם חסכו זמן שיפוטי בהסתמך על העובדה כי התייתרה עדותם של 12 עדי ההגנה.
27 28
29
30
18. ב”כ המאשימה עמדה על השוני שבין טווח ענישה מוסכם למתחם העונש ההולם. ציינה כי טווח הענישה המוסכם במסגרת הסדר טיעון מושפע ממאפיינים סובייקטיביים של הצדדים. לעומת זאת, מתחם עונש הולם משקף קביעה נורמטיבית-אובייקטיבית של העבירה והענישה המקובלת במקרים דומים. השוני בין השניים הוא הן ברמה המבנית, שעה שטוות ענישה מוסכם נקבע על ידי הצדדים ומתחם העונש ההולם נקבע על ידי בית משפט; והן ברמה המהותית, שעה שטווח ענישה מוסכם הוא תוצאה של מיצוי כוח המיקוח של הצדדים בשים לב לנסיבות התיק, ואילו מתחם העונש ההולם משקף קביעה נורמטיבית של בית המשפט בדבר האיזון הראוי בין כלל השיקולים הרלוונטיים הקבועים בחוק.
עמוד 5 מתוך 21

בית משפט השלום בבאר שבע ת”פ 42127 – 04 – 10 מדינת ישראל נ’ בן – יאיר עוקב בע”מ ואח’
1
23. לעניין הנסיבות הקשורות בביצוע העבירות ציינו בייכ הנאשמים כי אין מדובר בחשבוניות פיקטיביות מאחר והעבודות בוצעו בפועל.
4
6
בנקודה זו ביקשו להקל בעונשם של הנאשמים גם בשל התנהגות לא ראויה של רשויות החקירה בתיק דנן. על פי הטענה, מחולל העבירות, מר חסן גבועה, היה ידוע לרשויות המס כמנפיק חשבוניות פיקטיביות. הוא נחקר בגין אישומים אלה באזהרה גם בגין המיוחס לנאשמים. הנאשם נחקר בגין האמור רק כשנה ו-3 חודשים מאוחר יותר. בזמן זה רשויות המס לא הזהירו את הנאשם ולמעשה אפשרו את ביצוע העבירות. רשויות החקירה לא אמרו לנאשם להפסיק עם ניכוי החשבוניות. על פי הטענה, יתכן שאם היו מזהירים את הנאשם הוא לא היה מחפש אדם אחר שמדפיס חשבוניות אך בוודאות היה ממשיך לבנות: “יאיר המשיך עם גבועה ולו היו עוצרים את גבועה, יכול להיות שהיינו במצב אחר לחלוטין. לבנות הרי יאיר בנה”.
8
10
11
12
13
14
24. עוד ביקשו ב”כ הנאשמים לשקול לקולה את הקושי הראייתי שבתיק דנן. נטען כי חסן גבועה חזר בו בבית המשפט מכל אמרותיו המפלילות כלפי הנאשמים כפי שאלה נמסרו במשטרה, והוא הוכרז עד עוין לפי סעיף 10א בפקודת הראיות. אלמלא עדות זו לא היה מוגש כתב האישום. לטענת ב”כ הנאשמים אין לדעת מה הייתה החלטת בית המשפט היה ונדרש להכרעת הדין ויתכן שעדותו של גבועה בחקירותיו הייתה נדחית והנאשם היה מזוכה בסופו של דבר.
15
16
A
25. לעניין הנסיבות הקשורות בביצוע העבירות ציינו בייכ הנאשמים את חלוף הזמן – כ- 16 שנים מביצוע העבירה הראשונה. נטען כי מדובר בעינוי דין אשר מנע את המשך חייו התקינים של הנאשם. הודגש כי הנאשם, נעדר עבר פלילי, לקח אחריות על מעשיו ולעניין זה הפנו לשינוי שחל בתפיסתו של הנאשם כפי שעולה מתסקירי שירות המבחן. עוד הפנו לעדותם של עדי האופי אשר תיארו את הנאשם כאיש חסד צנוע.
19 20 21 22
דיון והכרעה
הערכים המוגנים והרציונל שבענישה
26. נראה כי אין צורך להכביר מילים בנוגע לחומרתן של עבירות המס. מדובר בעבירות אשר פוגעות פגיעה חמורה בערך השוויון. הקופה הציבורית נפגעת והדבר גורר גם פגיעה בכיסו של כל אזרח ואזרח, נטל המס מוטל באופן גבוה יותר לשם מימון פעילות ציבורית, ואף יכול ויוחסרו שירותים ציבוריים שניתן היה לממן לו ההכנסות ממיסוי היו גבוהות יותר. הפגיעה בקופה הציבורית גוררת פגיעה בכלכלה, במשק ואף גוררת פגיעה בעיקרון הסולידריות החברתית.
30 31 32
עמוד 7 מתוך 21

בית משפט השלום בבאר שבע ת”פ 42127 – 04 – 10 מדינת ישראל נ’ בן – יאיר עוקב בע”מ ואח’
“בית משפט זה חזר ועמד על חומרתה של עבריינות המס, אשר נובעת מפגיעתה הקשה במשק, בכלכלה ובמגוון היבטים חברתיים הנוגעים לנטל תשלום המיסים, כמו גם מהקושי הרב שבחשיפתה. נפסק לא אחת, כי יש ליתן לחומרה זו ביטוי ממשי במסגרת גזירת עונשו של מי שהורשע בעבירות אלה, תוך מתן עדיפות לשיקולי הרתעה ולאינטרס הציבורי שבהחמרת הענישה על פני נסיבותיו האישיות של הנאשם, וכאשר נקודת המוצא היא כי העונש ההולם בעבירות אלה הוא מאסר בפועל”

[רעייפ 9004 / 18 מאיר יצחקי נ’ מדינת ישראל ( 31 . 12 . 2018 )]
הסדר הטיעון ומתחם הענישה ההולם
14
30. כאמור לעיל, הסדר הטיעון שבין הצדדים הוא הסדר טווח ולפיו יושת על הנאשם עונש בטווח שבין ס ועד 18 חודשי מאסר בפועל, לצד ענישה נלוות.
17
18 19
20

הסדר טווח הוא אינו הסדר המתייחס למתחם העונש ההולם. קיים שוני בין טווח ענישה מוסכם לבין מתחם עונש הולם, הן מההיבט המוסדי והן מההיבט המהותי. מתחם העונש ההולם הוא קביעה נורמטיבית של בית המשפט באשר לענישה הראויה – זאת על סמך נתונים אובייקטיביים של העבירה הנדונה, נסיבות ביצועה ומדיניות הענישה הנוהגת; קביעה זו מתעלמת לחלוטין מנסיבותיו האישיות של הנאשם ונסיבות ההליך הספציפי. לעומת זאת, הטווח שהוסכם בין הצדדים הוא טווח המשקלל את מכלול השיקולים והאינטרסים הרלוונטיים – הן אלה של העבירה והן אלה של הנאשמים וההליך – וקובע את גבולות הענישה של הנאשמים העומדים לדין [עייפ 2745 / 18 באסל אבו שארב נ’ מדינת ישראל ( 8 . 8 . 2018 )].
22
23
26
27
31. לטענת ההגנה, שעה והסדר הטיעון שבין הצדדים הוא הסדר טווח, אל לו לבית המשפט לקבוע מתחם עונש הולם, שכן יש בכך כדי להחמיר את מצבו של הנאשם. על פי הטענה אם יקבע כי טווח הענישה המוסכם נמוך מהרף התחתון של מתחם העונש ההולם, כי אז, לכאורה, על בית המשפט לאמץ את עמדתה העונשית של המאשימה.
32. היחס בפסיקה בין הבניית הענישה שבתיקון 113 בחוק העונשין [חוק העונשין (תיקון מס’ 113), התשע”ב-2012, להלן: “תיקון 113”) לבין הסדרי טיעון אינו חד ערכי.
הובעה עמדה בפסיקת בית המשפט העליון כי שעה ונחתם בין הצדדים הסדר טיעון הכולל טווח ענישה מוסכם, יש לקבוע תחילה מתחם עונש הולם ולאחר מכן, ואם ההסדר חורג ממתחם העונש ההולם, יש לשקול שיקולים נוספים הנוגעים לקבלת הסדרי טיעון ולאזן את ההקלה עם
35
36
עמוד 9 מתוך 21