מדינת ישראל נגד ברהנו(עציר)

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד תפ”ח 58246 – 02 – 18 מדינת ישראל נ’ ברהנו(עציר)
לפני: כבוד השופט מנחם פינקלשטיין, סג”נ – אב”יד כבוד השופטת ליאורה ברודי, סג’ין כבוד השופט רמי אמיר
המאשימה
מדינת ישראל ע”י ב”כ עו”ד לירון שטרית מפמ”מ
נגד
הנאשם
טריקו ברהנו (עציר) ת.ז. 311783054 ע”י ב”כ עו”ד גיל גבאי
גזר דין
השופט רמי אמיר:
.1
הנאשם הורשע, לפי הודייתו בעובדות מוסכמות שהוגשו לנו במסגרת הסדר טיעון, בעבירות הבאות: רצח בכוונה לפי סעיף 300(א) לחוק העונשין, התשלייז-1977 (לאחר תיקונו בתיקון 137), של המנוח אלן פרנקלין קי; חבלה חמורה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 333 יחד עם סעיף 335(א)(1) לחוק העונשין, ביחס לבתו של המנוח; גניבה לפי סעיף 384 לחוק העונשין ; ושיבוש מהלכי משפט לפי סעיף 244 לחוק העונשין.
.2
במסגרת הסדר הטיעון הוסכם, כי ההגנה תטען שעבירת הרצח בוצעה בהחלטה ספונטנית, והמאשימה לא תחלוק על כך. עוד הוסכם בהסדר הטיעון, כי התביעה לא תוכל לטעון לכוונה מחמירה בכל הנוגע לעבירה המיוחדת כלפי בתו של המנוח; וכי ההגנה לא תוכל לטעון שהמעשים כלפיה היו במטרה להימלט מהדירה.
3.
באשר לעונש הוסכם, כי התביעה תעתור לעונש ראוי של 30 שנות מאסר, וכן תטען למאסר על תנאי ולפיצויים; ואילו ההגנה תטען כראות עיניה.
עמוד 1 מתוך 15

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד תפ”ח 58246 – 02 – 18 מדינת ישראל נ’ ברהנו(עציר)
אין בכך, כמובן, כדי להרתיע את בתי המשפט מלקיים את חובתם ולגזור את הדין בכל מקרה שכזה, תוך הפעלת שיקול דעת שיפוטי כראוי גם בתקופה זו – ואולם כל כוונתנו היא לומר, שצריך להיזהר בהסתמכות על פסיקה כזו לצורך גיבוש מדיניות ענישה מנחה וצופה פני עתיד, במיוחד כאשר מדובר בקביעת מתחמי עונש הולמים באותם תיקים של תקופת הביניים. ואם כך בדרך כלל, בוודאי שכך הוא כאשר מדובר בגזירת דין במסגרת הסדרי טיעון, שחלקם נובעים מקשיים ראייתיים, וחלקם אף כוללים הגבלות קצה או הסדרי טווח עונשיים כפועל יוצא מכך, כמו בענייננו. ראוי, כי מדיניות הענישה בגדרו של החוק החדש תקרום עור וגידים באופן הדרגתי, ובעיקר על יסוד תיקים שלא בהסדרי טיעון, ובעיקר על יסוד מסה של תיקים חדשים, ולא על יסוד ייתיק המעבריי, שמלכתחילה מצויים כולם רק בחלק העליון של ספקטרום החומרה.
גזירת הדין במקרה הקונקרטי שלפנינו
31.
ב”כ הצדדים הפנו את תשומת לבנו לכך, שתיק זה הוא מהראשונים בהם נגזר עונש שאיננו עונש מוסכם בגין עבירת הרצח ייהרגיליי לפי החוק החדש ; לא היה בידיהם להביא בפנינו כל אסמכתאות ישירות לעניין מדיניות הענישה בעבירה זו; והם ביקשו אותנו כי אנו נניח את המסד לכך בגזר דיננו זה. ואולם זאת לראות, כי בענייננו מדובר בהסדר טיעון שנעשה לנוכח קשיים ראייתיים; כי במסגרת ההסדר וכחלק ממנו הושגה הסכמה לתקרת עונש ; וכי על פי המוסכם, תתייחס אותה תקרת עונש למכלול העבירות שנעברו בענייננו, גם לעבירת הרצח אך גם לעבירות החבלה החמורה, הגניבה ושיבוש מהלכי המשפט, וזאת אפילו שלא מדובר בקורבן אחד ובאירוע אחד. זאת ועוד, ב”כ המאשימה כלל לא טענה בפנינו למתחם עונש ; ובייכ הנאשם טען למתחם כולל, אף שכחלק מטיעונו זה הוא טען גם למתחם נפרד בגין הרצח.
32.
בנסיבות אלו, ראינו להימנע מקביעת מתחמי עונש בתיק זה; ובחרנו לגזור את עונשו של הנאשם בגין מכלול העבירות בהן הורשע, בשים לב למכלול שיקולי הענישה המקובלים, אף שלא בדרך המדורגת הרגילה, של קביעת מתחמי עונש הולמים, וקביעת עונש מתאים בתוכם. כך, לנוכח הסדר הטיעון והקשיים הראייתיים שביסודו ; ובמיוחד לנוכח התקרה העונשית המוסכמת, שאינה משקפת לדעתנו את הרף העליון האפשרי של מתחם העונש בגין עבירת הרצח שבפנינו. לטעמנו, גם העונש המרבי של מאסר עולם לא היה פסול בענייננו מלשמש רף עליון במקרה כזה.
עמוד 11 מתוך 15

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד תפ”ח 58246 – 02 – 18 מדינת ישראל נ’ ברהנו(עציר)
העובדה שמדובר ברצח, וברצח בכוונה ולא באדישות, מורה לנו שלא לפנות לעניין העונש לפסיקה אליה הפנה הסנגור בעניין הענישה ההיסטורית בעבירות הריגה. כך בוודאי, כאשר מדובר בעבירות הריגה באדישות – אבל לא נפנה לכך גם כשמדובר בכוונה שאינה כוונה תחילה, ואפילו יש דמיון בנסיבות המעשה. הטעם לדבר הוא, שכאשר ההרשעה הייתה בעבירת הריגה לפי הדין הישן – הייתה תקרת עונש סטטוטורית של 20 שנות מאסר בלבד; בעוד שכעת גילה המחוקק את דעתו, כי העונש המרבי הוא מאסר עולם או 30 שנות מאסר.
36.
מצד שני, ניתן גם לראות מספר היבטים עובדתיים בקשר לנסיבות העבירה, שאינם מביאים את הרצח שבפנינו לקצה קצהה של החומרה, אף בתחומיה של עבירת הרצח ייהרגיליי. הכוונה בענייננו הייתה ספונטנית, ולא היו כל כוונה מוקדמת או תכנון מוקדם לפגוע במנוח; הנאשם לא הצטייד מראש בכלי נשק, ואף לא עשה כל שימוש בכלי נשק במעשה הרצח; ואין גם כל אינדיקציה לאכזריות מיוחדת בביצוע הרצח (מעבר לכך, שכל מעשה רצח הוא מעשה אכזרי מעצם טיבו).
37.
העבירות הנילוות נותנות משנה חומרה להתנהלותו העבריינית של הנאשם. עבירת החבלה החמורה כלפי בתו של המנות היא אכן עבירה חמורה ביותר גם בפני עצמה, ולא כל שכן בהצטרף לעבירת הרצח. כך, גם בשל השימוש בכלי נשק; גם בשל מספר המכות ומיקומן בגוף הקורבן; גם לנוכח התמשכות המהלך, והפסקתו רק עקב הצלחת הקורבן להימלט; וגם, ובמיוחד, מבחינת הנזק הפיזי והנפשי לקורבן. גם עבירת השיבוש מצויה ברף הגבוה של עבירות השיבוש – לנוכח היקף מעשי השיבוש בכל הדירה, לרבות בניסיונות הצתה; ובמיוחד לנוכח הפגיעות בגופת המנוח.
38.
הפגיעה במשפחת המנות היא פגיעה קשה מאוד. תסקיר נפגעי העבירה, המתייחס לבת ולנכד הצעיר, מתאר תמונה קשה, במיוחד על הרקע המשפחתי של כל אחד ואחד מהם. הפגיעה בבתו של המנוח (ובעקיפין אף בנכדו-בנה) הועצמה בשל עבירת החבלה החמורה שנעברה כלפיה. עמדנו על כך לעיל, הדברים שבתסקיר מדברים בעד עצמם, ולא נוסיף בהקשר זה. גם כאבו של הבן המתגורר באנגליה עולה מהצהרתו שבכתב.
.39
לעומת כל אלו יש לשקול לזכות הנאשם, בראש וראשונה, את ההודיה שלו ואת לקיחת האחריות מצידו בבית המשפט, על אף קשיים ראייתיים שהתעוררו בתיק זה. אמת, שיקול זה לקולא מתעמעם במידה, משום שההודיה ולקיחת האחריות נעשו רק בשלב שלאחר סיום פרשת התביעה, אך טוב מאוחר מלעולם לא.
עמוד 13 מתוך 15

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד תפ”ח 58246 – 02 – 18 מדינת ישראל נ’ ברהנו(עציר)

ג. מאסר על תנאי של 6 חודשים, כשהתנאי הוא שהנאשם לא יעבור כל עבירת אלימות מסוג עוון (למעט איומים) במשך 3 שנים מיום שחרורו.

ד. פיצויים לנפגעי העבירה בסכום כולל של 258 , 000 ₪, שיופקדו עד יום 1 . 3 . 20 , ויחולקו בין הנפגעים באופן הבא: לבתו של המנוח סך של 180 , 000 ₪ לבנו של המנוח סך של 39 , 000 ₪. לנכדו של המנוח סך של 39 , 000 ₪. כל סכומים שיתקבלו מהנאשם – ישולמו תחילה לבת; ולאחר מכן בחלקים שווים לבן ולנכד. הפרקליטות תעביר למזכירות את פרטי הנפגעים הזכאים לפיצוי.
הודעה זכות ערעור תוך 45 יום מהיום לבית המשפט העליון.
ניתן והודע היום, יב’ כסלו תש”פ, 10 דצמבר 2019, במעמד הצדדים.
ON1.W
רמי אמיר, שופט

מנחם פינקלשטיין, שופט סגייג, אב”יד

ליאורה ברודי, שופטת סגיינ
עמוד 15 מתוך 15

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד תפ”ח 58246 – 02 – 18 מדינת ישראל נ’ ברהנו(עציר)
9.
במהלך שהייתו בדירה חיפש הנאשם רכוש בעל ערך במקומות רבים בדירה, פתח את הארונות השונים בדירה, הוציא מהם פריטים שונים ופיזרם על רצפת הדירה במקומות שונים. כן הזיז הנאשם את המקרר ממקומו, העמיד אותו באלכסון באופן שחסם את הכניסה למטבח, הוציא את תכולתו ופרס אותה על שיש המטבח.
10.
במהלך שהייתו בדירה נטל הנאשם תיק של המנוח, ובו, בין היתר, טלפון סלולרי, תעודת זהות, ארנק עם כרטיסים שונים, מכשיר אלקטרוני, וכן טיטולים ובגדים של המנוח, ורצועות לכלב. הנאשם לקח את הפריטים מהדירה לחדרו שבביתו, והותיר אותם שם.
11.
הנאשם פעל כדי להסוות את רצח המנוח בדירה באופן הבא: הוא ניסה להצית את המנות (בראשו, צווארו, חזהו, כתפו הימנית וגפיו העליונים והתחתונים), וכן ניסה להצית את הדירה במוקדים שונים (בשירותים ובמקלחת, בחדר המגורים, בחדר השינה, ובמקומות נוספים), ומרח חומר בגוון שחור על קירות חדר המקלחת. בנוסף, כיסה הנאשם את חלון חדר המגורים באמצעות שקית אשפה שחורה, פיזר מזון כלבים על גופו של המנוח, פרס את ריפוד כיסאות חדר המגורים, ופיזר אותו במוקדים שונים בדירה.
.12

ביום 27 . 1 . 18 , בשעה 20 : 00 לערך, בעת ששהה הנאשם בדירה, הגיעה לדירה בתו של המנוח על מנת לבקר את המנוח ולדרוש בשלומו, לאחר שלא השיב למסרונים ששלחה לו במהלך סוף השבוע. בהגיעה לדירה דפקה הבת על הדלת מספר פעמים וקראה למנוח, אך לא היה מענה. בשלב זה, פתח הנאשם את דלת הדירה בפתאומיות, התקרב לבת, והיכה אותה בראשה מספר פעמים באמצעות פטיש. הבת נפלה לרצפה על צדה, והנאשם הוסיף והיכה אותה באמצעות הפטיש ברגלה. בשלב זה ניסתה הבת לברוח מהמקום, בעודה זוחלת על בטנה ומדממת מראשה, ואילו הנאשם תפס את רגליה וניסה למשוך אותה לתוך הדירה. הבת הצליחה להשתחרר מאחיזתו של הנאשם, ברחה בריצה מהמקום, נשענה על קיר, והחלה לצעוק לעזרה.
13.
הנאשם נמלט מבית המנוח לכיוון שטח פתוח סמוך, ואותר בסמוך לביתו שלו ביום המחרת.
14.
כתוצאה ממעשי הנאשם נגרמו לבת חבלות בראשה ודימום, וכן חבלות בידה וברגלה השמאליות, והיא נזקקה לטיפול רפואי.
עמוד 3 מתוך 15

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד תפ”ח 58246 – 02 – 18 מדינת ישראל נ’ ברהנו(עציר)
19.
גם בנו של המנוח, החי באנגליה, חווה צער וכאב רבים בשל מות אביו. בהצהרתו, הוא הביע את געגועיו לאביו, וכן אתה קושי שלו לחלוק את תחושותיו עם אשתו, כדי לא להעצים את חרדותיה.
טיעוני הצדדים
20.
טיעוני המאשימה ב”כ המאשימה הקדימה וציינה, כי ההסדר הושג בעיקר לנוכח הרפורמה בחקיקה בעניין עבירות ההמתה, וכן בשל קשיים ראייתיים מסוימים. ב”כ המאשימה ציינה את חומרת נסיבות הרצח, ואת ההצטברות של העבירות הנילוות. הפרקליטה הדגישה את העובדה שהקורבן היה קשיש כבד שמיעה שחי לבדו, וביקשה לראות בו כחסר ישע אף שתיפקד באופן עצמאי. כן הפנתה ליחסי הכוחות בין המנות לבין הנאשם, תוך הדגשת חולשתו היחסית של המנוח. עוד הפנתה הפרקליטה לקור הרוח של הנאשם, לאופי האכזרי של המעשים, ולכך שהרצח נעשה בדירתו של המנוח, בביתו-מבצרו. הפרקליטה אישרה, כי אין מדובר בכוונת רצח מלכתחילה אלא בכוונה שהתגבשה ספונטנית, כשהנאשם נכנס לחדר המקלחת – ואולם עדיין מדובר ברצח בכוונה ולא באדישות. באשר לעבירת החבלה החמורה בבתו של המנוח, הטעימה הפרקליטה, כי מדובר בנסיבות שייכמו לקוחות מסרט אימהיי, וכי נגרם לבת נזק רב, במיוחד נפשי. באשר לעבירת השיבוש ציינה הפרקליטה, כי מדובר בעבירה ברף הגבוה ביותר, המעידה על קור רוח ותעוזה של הנאשם. ב”כ המאשימה הפנתה לתסקיר נפגע העבירה, וכן להצהרת הקורבן, כדי להדגיש את הפגיעה הקשה בבת, בנכד ובבן. העתירה העונשית של המאשימה הייתה לעונש מאסר בפועל כולל של 30 שנים, בהתייחס לעבירת הרצח ולעבירות הנוספות בחופף, וזאת בנוסף לעונש של מאסר על תנאי. לטענת המאשימה, המחוקק לא ביטל את עונש מאסר העולם, אלא קבע אותו כעונש מירבי, כאשר במקרה של תקופה קצובה ישנה הגבלה ל-30 שנות מאסר לכל היותר (כך בסעיף 311(א) לחוק). ובענייננו, העונש ההלם לעבירת הרצח הוא 30 שנות מאסר, בשל מכלול הנסיבות המתוארות לעיל, וההקלה וההתחשבות בנאשם היא בנכונות לחפיפה של עונש זה עם הענישה בגין העבירות הנילוות. הפרקליטה הבהירה, כי אין עדיין פסיקה בעניין מתחם הענישה בעבירת הרצח לפי החוק החדש, ולכן עומד עניין זה לפתחנו. באשר לפיצויים ביקשה הפרקליטה כי נחייב את הנאשם בתשלום הסכום המקסימלי בגין עבירת הרצח לבת, לבן ולנכד (כאשר המרכיב העיקרי הוא לבת), וכן בתשלום פיצויים נוספים לבת בשל העבירה הנפרדת שנעברה כלפיה.
עמוד 5 מתוך 15

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד תפ”ח 58246 – 02 – 18 מדינת ישראל נ’ ברהנו(עציר)
דיון והכרעה
הערות מקדימות וכלליות לעניין החוק החדש, תקופת הביניים, ומדיניות הענישה
23.

חוק העונשין (תיקון מספר 137), התשע”ט-2019 (להלן: “תיקון 137” או “החוק החדש”) נכנס לתוקפו ביום 10 . 7 . 19 , והביא לשינוי משמעותי ולארגון מחדש בכל התחום של עבירות ההמתה. תיקון 137 האמור בא לעולם בעקבות קריאתו של בית המשפט העליון לרפורמה בעבירות ההמתה (וראו דנייפ 1042 / 04 ביטון נ’ מ”י, 27 . 11 . 06 ), ובעקבות דויים והמלצות שהכינה וועדת מומחים שמינה שר המשפטים בראשות פרופי קרמניצר, ועבודת המשך שנעשתה בעניין במשרד המשפטים. נפנה בעניין זה לדברי ההסבר להצעת החוק – היית 972, 16 . 11 . 15 .
24.
ההסדר הישן, בטרם תיקון 137, הכיר בשלוש עבירות המתה – עבירת רצח לפי סעיף 300 לחוק הישן, שעונשה מאסר עולם חובה (בכפוף לאפשרות של ענישה מופחתת בנסיבות מיוחדות לפי סעיף 300א לחוק הישן ; עבירת הריגה לפי סעיף 298 לחוק הישן, שעונשה המרבי 20 שנות מאסר; ועבירה של גרם מוות ברשלנות לפי סעיף 304 לחוק הישן, שעונשה המרבי 3 שנות מאסר. ההסדר בחוק החדש יצר מגוון רב יותר של עבירות המתה ושל דרגות הענישה שבצידן. העבירה החמורה העיקרית היא עבירת הרצח ייהרגיליי, שעונשה המרבי הוא מאסר עולם או 30 שנות מאסר, לפי סעיפים 300(א) ו-311א החדשים. חמורה ממנה היא עבירת הרצח בנסיבות מחמירות לפי סעיף 301א לחוק החדש, שעונשה מאסר עולם חובה. קלות ממנה הן עבירות ההמתה בנסיבות של אחריות מופחתת לפי סעיף 301ב לחוק החדש, שעונשיהן המרביים הם 15 ו-20 שנות מאסר (לפי העניין). קלה עוד יותר היא עבירת ההמתה בקלות דעת לפי סעיף 301ג לחוק החדש, שעונשה המרבי הוא 12 שנות מאסר. עבירת ההמתה הקלה ביותר, של גרם מוות ברשלנות, נותרה ללא שינוי.
25.
משמעות הדברים היא, שעבירת הרצח ייהרגיליי לפי החוק החדש, זו שאין בצידה עונש חובה, הפכה לעבירת ההמתה המרכזית. היסוד הנפשי שבה הוא כוונה או אדישות; והיא כוללת בחובה את מרבית עבירות הרצח לפי החוק הישן, ואת מרבית עבירות ההריגה לפי החוק הישן.
עמוד 1 מתוך 15

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד תפ”ח 58246 – 02 – 18 מדינת ישראל נ’ ברהנו(עציר)
שניתן יהיה לייחס לגורמים השונים לקולא ולחומרה ולהשפעה שלהם על בחירת העונש המתאים בתוך המתחם. יש לצפות, כי מדיניות ענישה זו תתגבש באופן הדרגתי במהלך השנים הבאות בפסיקת בתי המשפט, ובהתאם לכך ינחו עצמם בתי המשפט גם בהמשך הדרך. ואולם אימתי תתחיל להתגבש אותה מדיניות ענישה חדשה ומבדלת, וכיצד ישפיעו התיקים הראשונים הנדונים כיום בעניין זה? כאן אנו סבורים, כי יש להבחין בין עבירות שנעשו וייעשו מאז כניסתו של החוק החדש לתוקפו, לבין עבירות שנעשו עוד קודם לכן, בתקופת הביניים, כמו בענייננו.
28.

יידור המדברי של עבירות הרצח הן אותן עבירות שנעברו בטרם כניסת החוק החדש לתוקפו, אך הן מתבררות ומגיעות להכרעות דין ולגזרי דין רק לאחר כניסת החוק החדש לתוקפו. סעיף 25 לחוק החדש קבע את הסדרי התחילה והתחולה הכלליים של החוק, ואת הוראות המעבר שלו. סייק (ב) שבו הסדיר את דינן של העבירות שנעברו בטרם התיקון וטרם ניתן בהן פסק דין חלוט, וזו לשונו: “יעל עבירה שבוצעה לפני יום התחילה וטרם ניתן פסק דין חלוט בעניינה יחולו הוראות סעיף 5(א) לחוק העיקרי; לעניין זה, בבואו לקבוע מהו הדין המקל על העושה, יבחן בית המשפט את מלוא ההסדר הקבוע בחוק העיקרי כנוסחו בחוק זה לעומת ההסדר שהיה קבוע בחוק העיקרי לעניין גרימת מוות ערב יום התחילה”. וסעיף 5(א) לחוק העיקרי, דהיינו חוק העונשין, אליו מפנה סייק 25(ב) לחוק המתקן, מורה לנו בזו הלשון: “נעברה עבירה ובטרם ניתן פסק דין חלוט לגביה, חל שינוי בנוגע להגדרתה או לאחריות לה, ובנוגע לעונש שנקבע לה, יחול על העניין החיקוק המקל עם העושה; “אחריות לה” – לרבות תחולת סייגים לאחריות הפלילית למעשה”.
29.
הוראות מעבר אלו מורות לנו, כי החוק החדש יחול על עבירות קודמות לכניסתו לתוקף, רק כאשר הוא מהווה דין מקל. זהו תנאי הכניסה של עבירות תקופת הביניים לגדרו של החוק החדש. משמעות הדברים היא, שבכל הנוגע לעבירת הרצח ייהחדשהיי – היא תחול על עבירות שבוצעו קודם לכניסתו של החוק החדש לתוקף, אך ורק מקום שהעבירה שבוצעה עמדה בכל הדרישות וקיימה את כל היסודות של עבירת הרצח שבדין הישן; והיא לא תחול מקום שהעבירה שבוצעה קודם לכן עלתה כדי הריגה בלבד בגדרו של הדין הישן.
עמוד 9 מתוך 15