מדינת ישראל נגד ברוך (עציר)

בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו תפ”ח 26100 – 07 – 17 מדינת ישראל נ’ ברוך (עציר)
24 נובמבר 2019
לפני כב’ השופט רענן בן-יוסף, אב”יד כב’ השופטת אירית קלמן ברום כב’ השופט אברהם הימן
המאשימה
מדינת ישראל ע”י ב”כ עו”ד יעל הראל
נגד
הנאשם
יוסף ברוך (עציר) – הובא באמצעות שבייס
גזר דין
כתב האישום והכרעת הדין
1. ביום 15 לספטמבר 2019 הורשע הנאשם פה אחד, לאחר שמיעת הראיות, בעבירה על פי
סעיף 300(א) בכך שגרם בכוונה למותה של אשתו, דליה ברוך זייל (להלן: “המנוחהיי),
הנאשם חסם את דרכי נשימתה באמצעות הצמדת כרית לפניה בחדר המלון בו התאכסנו,
וחנקה.

2. כתב האישום שהוגש בטרם נכנס לתוקפו תיקון מס’ 137 לחוק העונשין, ייחס לנאשם עבירה של רצח בכוונה תחילה לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, התשל”ז-1977 (להלן :
“החוקיי) כפי לשונו בעת המעשה ובעת הגשת כתב האישום (להלן: “החוק הקודםיי).

מועד הרשעת הנאשם היה לאחר 10 . 7 . 2019 , יום כניסתו לתוקף של תיקון מס’ 137 לחוק
העונשין. לאור עמדת המאשימה שהרצח לא בוצע בנסיבות מחמירות, הורשע הנאשם
כמצוות הוראת המעבר בתיקון לחוק וסעיף 5 לחוק, בדין המקל, בעבירת רצח לפי סעיף
300 (א) לחוק, שדינה מאסר עולם כעונש מרבי חלף מאסר עולם, עונש חובה בדין הקודם.
העובדות בתמצית
3. נחזור בקצרה על העובדות שפורטו בהרחבה בהכרעת הדין. בערבו של יום
12 . 6 . 2017
בעת שהיית המנוחה והנאשם במלון רנסנס התגלע ויכוח ביניהם, במהלכו הרימה
המנוחה את קולה וצעקה ללא הרף. בליבו של הנאשם גמלה ההחלטה להמית את המנוחה. למימוש כוונה זו חסם הנאשם את דרכי נשימתה באמצעות כרית תוך שהוא
עמוד 1 מתוך 23

בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו תפ”ח 26100 – 07 – 17 מדינת ישראל נ’ ברוך (עציר)
24 נובמבר 2019
26. בהקשר זה נקבע בספרות המשפטית כי ייהגדרה צרה מדי של המתחם עלולה לפגוע
בעקרון האינדיבידואליזציה בענישה, המחייב התייחסות פרטנית לכל נאשם ונאשם.
נמצא אפוא שרוחב המתחם צריך להיות צר באופן שיאפשר מתן ביטוי הולם וממשי
לחומרת העבירה ולאשמו של הנאשם, ובו בזמן הוא צריך לאפשר התחשבות בנסיבות
שאינן קשורות לביצוע העבירה והתאמת העונש למידותיו האישיות ולנסיבותיו
הפרטניות של הנאשם” (יניב ואקי, יורם רבין, יהבניית שיקול הדעת השיפוטי”,

הפרקליט, נב (תשע”ג) 429 – 430 ).
הרף התחתון של מתחם העונש
27. אחת הגישות אשר קיבלה ביטוי בפסיקת בית המשפט העליון, דגלה בעיקרון שלפיו
נקודת המוצא בענישת עבריינים אשר גרמו לשלילת חיי אדם היא העונש המרבי ממנו
מפחיתים לפי הנסיבות (ראו בהפניות בהמשך). במסגרת הבניית שיקול הדעת השיפוטי
בענישה נפנה תחילה לקביעת רף תחתון למתחם הענישה ההולם. לצורך אינדיקציות
לקביעת גבול המתחם הסתייענו בהצעה לרפורמה, בדויים הצוות לעבירות המתה, בהצעות החוק וכן בניתוח הפסיקה. נוסיף ונציין כי במסגרת ההצעה לרפורמה (בעמ’ 22) צוין כי: “השיקול העיקרי גם של רוצחים מחושבים ומתכננים הוא הסיכוי להתחמק
מעונש ולא גובה העונש”.
היעדר עונש מזערי
28. החוק אינו כולל עונש מזערי בעבירת הרצח, אולם מצאנו מקום לדון בעמדות השונות
בסוגיה זו בהקשר לקביעת מתחם העונש הראוי. במאמר מוסגר נציין כי, ככלל, הרף

התחתון של מתחם הענישה לא יהיה נמוך מהעונש המזערי, ככל שזה קיים (עייפ 1288 / 17

מדינת ישראל נ’ אבשלום שנהר, פסקה 23 ( 3 . 10 . 2017 )).
בהצעת חוק תיקון עבירת רצח צוין (בעמ’ 6) בהקשר לצמצום עבירת ההריגה כי: “יעקב
צמצומה האמור של העבירה מוצע להפחית את העונש הקבוע בצדה לחמש-עשרה שנות
מאסר. מקרים בהם גזר בעבר בית המשפט עונש החמור מחמש-עשרה שנות מאסר בפועל
עמוד 11 מתוך 23

בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו תפ”ח 26100 – 07 – 17 מדינת ישראל נ’ ברוך (עציר)
24 נובמבר 2019
המרבי של סעיף 298. אולם התיקון לחוק נועד, בין היתר, לשנות את היקפה הרחב (יתר על המידה) של עבירת ההריגה, ולסווג את המעשים לפי דרגות חומרתם. באופן זה,
המחוקק החמיר בענישה המרבית של מעשי הריגה שבוצעו ביסוד נפשי של אדישות,
“המבטא זלזול מובהק והתנכרות קשה וחמורה לערך של חיי אדם, שבעטיים מעשה
ההמתה הוא מעשה חמור מובהקיי (הצעת חוק תיקון 124, בעמ’ 169).
משכך, מעשי המתה מסוימים אשר בעבר היוו הריגה עשויים לעלות כדי רצח (ואף רצח
בנסיבות מחמירות) על פי החוק בנוסחו הנוכחי ואין לקבוע על בסיסם רף ענישה מינימלי
בגובה העונש המרבי שחל על סעיף 298 בחוק הקודם, שעה שבמסגרת הרפורמה המחוקק
מיקס עבירות הריגה מסוימות גבוה יותר במדרג העבירות והלכה למעשה החמיר את
עונשם המרבי באופן משמעותי.
לצרכי השוואה, נסקור להלן מספר מקרי ייהריגהיי שבעובדותיהם יש קווים דומים
למקרה שלפנינו, לא מצאנו מקרה דומה בנסיבותיו וננסה להשליך ממקרים בעלי דמיון
מסוים בלבד:

עייפ 70 / 04 פוריאדין נ’ מדינת ישראל ( 19 . 1 . 2006 ) בית המשפט העליון אישר את הרשעת
המערער בהריגה של אשתו המנוחה ואת גזר דינו שכלל 19 שנות מאסר מהן 17 בפועל,
לאחר שהכה את המנוחה לאורך זמן, בעוצמה רבה אשר גרמה לקריעת המעיים ונזקים
פנימיים קטלניים. כאן המקום לציין את עמדת כב’ השופט חשין :
“ואני אין לי מנוח. מה טעם מורה אותנו החוק כי עבירה שעבר המערער עבירת הריגה היא ולא עבירת רצח? והרי בלשון בני אדם נוכל בנקל לתאר את מעשהו של המערער כמעשה רצח. אכן, לא רצח מדרגה ראשונה – כמעשה רצח של שכיר לרצח – ואולם מה טעם לא רצח מדרגה שניה? …
מעשהו של המערער היה חמור ממעשה של הריגה. אפשר ראוי לשקול תיקון בחוק, ומעשה שהוא, למעשה, מעשה רצח – יכונה בשם ובתואר רצח, ולו רצח מדרגה שניה.”
עמוד 13 מתוך 23

בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו תפ”ח 26100 – 07 – 17 מדינת ישראל נ’ ברוך (עציר)
24 נובמבר 2019
ב-ע”פ

7179 / 14 טוויל נ’ מדינת ישראל ( 22 . 11 . 2015 ) קוצר עונשו של נאשם שהודה
בעבירת הריגה ושיבוש מהלכי משפט (במסגרת הסדר טיעון) לאחר שבכתב האישום
המקורי יוחסה לו עבירת רצח בעקבות תקיפה אלימה של המנוח. לאחר שנקבע כי
יינטילת חיי אדם בידי זולתו היא מן החמורות שבעבירות, ומצריכה ענישה מרתיעה
ומכבידהיי, נגזרו על הנאשם 19 שנות מאסר בפועל, מאסר מותנה ופיצוי הורי המנות
בסך 200 , 000 ₪. בית המשפט העליון קיבל את הערעור ולאחר התחשבות בנסיבות לקולא
ובהן הודאת הנאשם, נטילת אחריות, ומתוך שיקולי שיקומו, מיקם את עונשו שלא ברף
העליון של המתחם וקיצר את עונשו ל-17 שנות מאסר בפועל תוך הותרת יתר רכיבי
העונש על כנם.

ב-תפיים (ת”א) 1075 / 08 מדינת ישראל נ’ קרוצקוב ( 20 . 12 . 09 ) (להלן: “עניין קרוצקוביי) הורשעה הנאשמת בהריגה לאחר שבמסגרת הסדר טיעון הומרה העבירה שבגינה הועמדה לדין בתחילה מרצח להריגה. הושתו עליה 14 שנות מאסר מהן 12 בפועל. הנאשמת רחצה את בנה המנוח בן ה-4, משסירב לצאת מהגיגית, אחזה בראשו והטביעה
אותו בכח במימי הגיגית, עד שמת. בית משפט אישר את הסדר הטיעון תוך סקירת נסיבות חייה הקשות של הנאשמת. נעיר כי על פי סעיף 301א(א)(8) כאשר הקורבן הוא חסר ישע או קטין בנסיבות הסעיף, תגלם כיום המתה באדישות עונש מאסר עולם כעונש חובה נוכח הנסיבה המחמירה. וכן נציין שבית המשפט בגזירת העונש כיבד את עסקת
הטיעון.

ב-תפ”ח (ת”א) 1030 / 04 מדינת ישראל נ’ פלוני ( 6 . 7 . 04 ) (שהוזכר בעניין קרוצקוב), דובר
באב מבוגר שדקר את בנו בחזהו וגרם למותו, הוא הואשם בעבירת רצח שהומרה לעבירת
הריגה, והוטל עליו עונש מאסר לתקופה של 5 שנים ושנתיים מאסר על תנאי, זאת לאחר
שהוא פעל בנסיבות קשות של אלימות חוזרת ונשנית של הבן המנות כלפי הוריו.

במקרים נוספים נגזרו אף עונשים קלים מאלו, ראו למשל ב-ע”פ 6353 / 94
בוחבוט ני

מדינת ישראל ( 14 . 8 . 95 ) בית המשפט העליון הפחית את העונש מ-7 שנים ל-3 שנות מאסר
בפועל.
עמוד 15 מתוך 23

בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו תפ”ח 26100 – 07 – 17 מדינת ישראל נ’ ברוך (עציר)
24 נובמבר 2019
ב-ע”פ
5737 / 07

מיכאלי נ’ מדינת ישראל ( 6 . 3 . 2008 ) קיבל בית המשפט העליון את
הערעור וגזר על המערערת 20 שנות מאסר בפועל, לאחר שגרמה למותו של אדם ביריות
אקדח, וירתה גם בשלושה אחרים אשר נפגעו פגיעות חמורות, בעודה נתונה להפרעות
נפשיות חמורות. בגין הרצח הוטלו 15 שנות מאסר ובגין ניסיונות הרצח ויתר העבירות
12 שנות מאסר בחפיפה חלקית כאמור.

ב-תפיים (חי’) 24347 – 11 – 14 מדינת ישראל נ’ אמסלם ( 18 . 4 . 2016 ) הורשע הנאשם בעבירה
של רצח בכוונה תחילה, שוד בנסיבות מחמירות וקשירת קשר לביצוע פשע לאחר שמיעת
ראיות, במסגרת עסקת טיעון שכללה עתירה של הצדדים להטיל על הנאשם עונש מופחת
של 24 שנות מאסר. בית המשפט ציין בשולי גזר הדין כי “נסיבותיו המיוחדות של המקרה
ומצבו הנפשי של הנאשם שהביאו למעשה הנורא, מצדיקים מציאת איזון בדרך של ענישה
מופחתת”.
קביעת הרף התחתון
33. בכל רצח, מעצם טיבו, קיימת מידת אכזריות אולם במקרה זה הנאשם לא הורשע ברצח
בנסיבות מחמירות ובפרט לא ייבאכזריות מיוחדת, או תוך התעללות גופנית או נפשית
בקורבן” (כהגדרתם בסעיף 301א(7) לחוק). עם זאת אופי המעשה וצורת ההמתה על ידי
חניקת המנוחה אינם מהקלים כלל ועיקר. על הנאשם היה להימנע מביצוע המעשה, עמדו
בפניו דרכים אחרות להתמודד עם קשייו, אך הוא בחר להמית את המנוחה. ודוק, לא
עומדות לזכותו של הנאשם נסיבות של אחריות מופחתת, אין המדובר בהמתה בעלת מאפיינים הומניטריים וכיוצא באלה (בהם לא נדון), ואין מדובר אף בהמתה מתוך קנטור
סובייקטיבי בלבד שאינו עומד במבחן הקנטור האובייקטיבי, או המתה בעקבות מקרים
נוספים שלא זכו להקלה במסגרת ענישה מופחתת בסעיף 300א בחוק הקודם, כגון המתה
בעקבות קונפליקט מתמשך או המתת אדם המונעת על ידי בקשתו (עיינו : בהצעה

לרפורמה, בעמ’ 5 – 6).
34. סבורים אנו כי מעשה העבירה בענייננו אינו בהכרח חמור מכל מעשה שתויג כייהריגהיי
בחוק הקודם, ובפרט לאור החוק לאחר התיקון. בד בבד, דעתנו כי ניתן לראות בפסיקת
עמוד 17 מתוך 23

בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו תפ”ח 26100 – 07 – 17 מדינת ישראל נ’ ברוך (עציר)
24 נובמבר 2019
בלתי קצובה או מאסר לתקופה שלא תעלה על שלושים שנים. ”
38. בין הגורמים לתיקון החוק ניתן למנות את ההיקף הרחב של עבירת הרצח בדין הקודם
אליו נכנסו גם מקרים שאינם בדרגת האשמה החמורה ביותר. על פי הצעת חוק תיקון
124 (בעמ’ 169): “עבירת הרצח בנוסחה המוצע נועדה לחול על המקרים החמורים של
המתת אדם, אך לא על המקרים החמורים ביותר”. המקרים החמורים ביותר מקומם על פי רוב צפוי להיות במסגרת עבירת הרצח המוחמרת, הכוללת אחת עשרה נסיבות מחמירות, בהן ייאכזריות מיוחדת’י או תוך התעללות בקורבן. היקפו של המונח יאכזריות” עשוי להיות רחב מדי ובהקשר צוין בדויים הצוות לעבירות ההמתה (בעמי
:(13
“… מונח זה זכה לביקורת בארהייב בשל עמימות. כדי להתמודד עם הסתייגות זו, סוכם כי הנסיבה תכלול את הביטוי ייאכזריות מיוחדת’י המגלם דרישה לאכזריות החורגת ממעשה הרצח היישגרתייי. יש להניח, כי בתי המשפט ידעו לאתר את ההתנהגויות שהן אכזריות במיוחד ולא יכללו בקטגוריה זו מקרים אחרים.”
בהצעת חוק תיקון 124 (בעמ’ 172) הוסבר עוד כי הביטוי “אכזריות מיוחדת” מגלם
דרישה לאכזריות החורגת מזו הגלומה בעצם מעשה ההמתהיי.
39. לצרכי השוואה, נסקור להלן מספר מקרי רצח בגינם הושת מאסר עולם. דומה כי דרגת
חומרתם גבוהה ממעשה הנאשם (שמא אף עולה כדי אכזריות מיוחדת, אך לא נתעמק
בסווגם שכזה):
ב-ע”פ

1769 / 14 סועאד נ’ מדינת ישראל ( 27 . 1 . 2016 ) נדחה ערעור בעקבות הרשעה ברצח
המנוח בדקירה לנגד עיני אשתו ובתו הקטינה.

ב-ע”פ 1426 / 12 מוזפר נ’ מדינת ישראל ( 16 . 1 . 2014 ) נדחה ערעור של מערער ששיסף את
גרונה של אשתו ודקר אותה ובעקבות כך גרם למותה.
עמוד 19 מתוך 23

בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו תפ”ח 26100 – 07 – 17 מדינת ישראל נ’ ברוך (עציר)
24 נובמבר 2019
ב-מיים

4990 / 14 דלאל דאוד נ’ מדינת ישראל ( 28 . 4 . 2015 ) נדחתה בקשה למשפט חוזר בו
עתרה המבקשת להמיר הרשעתה ברצח בעלה המנוח בעבירת הריגה, ולחלופין, להשתת
עונש מופחת על רקע היותה אשה מוכה. עונשה נקצב מספר פעמים והועמד לבסוף על 25
שנים. (דאוד שוחררה בחודש יוני 2019 לאחר ריצוי 18 שנות מאסר).
קביעת הרף העליון
42. הנסיבות שבהן הנאשם הורשע בעבירה לפי סעיף 300(א) לחוק לאחר שביצע רצח בכוונה,
כפי שפורטו לעיל, הן חמורות אולם יש חמורות מהן – בתוך מסגרתו של סעיף 300 (א),
וזאת גם על פי מקרי עבר שתוארו בסקירות הפסיקה לעיל.
43. על יסוד מכלול השיקולים, אנו סבורים כי יש לקבוע את גבולו העליון של מתחם הענישה
על 24 שנות מאסר בפועל כך שמתחם העונש ההולם נע בין 24 -18 שנות מאסר בפועל.
גזירת העונש
44. גזירת העונש המתאים לנאשם תתבצע, ככלל, בתוך מתחם הענישה. לשם כך יתחשב בית
המשפט בנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה כמפורט בסעיף 40א לחוק. כמו כן
בית המשפט רשאי להתחשב בשיקולי הרתעה אישית והרתעת הרבים. בית המשפט רשאי לחרוג ממתחם העונש לקולא – משיקולי שיקום הנאשם ולחומרא – משיקולי הגנה על
שלום הציבור וכן ניתן להתחשב בנסיבות נוספות לשם גזירת העונש המתאים לנאשם
מתוקף סעיף 40יב לחוק.
45. לא מצאנו כי מתקיימות נסיבות המצדיקות מתן משקל בכל הקשור לגילו של הנאשם,
הגם שאינו אדם צעיר, או להשלכות העונש על הנאשם או על משפחתו.
46. הנאשם כפר באישום, התפתל ומסר גרסאות לא אחידות במהלך חקירותיו ועדותו (ר’
למשל בסע’ 42 ו-55 להכרעת הדין) וביקש להרחיק עצמו מביצוע מעשה העבירה.
47. בטיעוניו לעונש הנאשם סקר את דרך חייו תוך שהציג עצמו כאדם מצליח ומוערך ותיאר
את חייהם שלו ושל אשתו המנוחה כחיי רווחה. בתוך כך, הנאשם סיפר כיצד חלה בעבר
עמוד 21 מתוך 23

בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו תפ”ח 26100 – 07 – 17 מדינת ישראל נ’ ברוך (עציר)
24 נובמבר 2019
זכות ערעור תוך 45 יום לבית המשפט העליון.
ניתן היום, כ”ו חשוון התש”פ, 24 נובמבר 2019, במעמד הנוכחים.
ושוחרות שירים הלוו
coes
אירית קלמן ברום, שופטת
אברהם הימן, שופט

רענן בן יוסף, שופט אב”יד
עמוד 23 מתוך 23

בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו תפ”ח 26100 – 07 – 17 מדינת ישראל נ’ ברוך (עציר)
24 נובמבר 2019
סובייקטיבי כאשר נחסמות דרכי נשימת המנוחה. ביחס לסעיף 40יב לחוק ישנן נסיבות
מיוחדות. מקרה זה הוא יוצא דופן בנסיבותיו לכן המתחם שיוצע הוא חריג שבחריגים
ואין בו כדי להצביע על מדיניות ענישה מוצעת מטעם המדינה בתיקי רצח. הנסיבות אשר
לגישת המאשימה מקהות את אשמו של הנאשם כוללות את הייאוש המתמשך בטיפול
במנוחה שסבלה מבעיות גופניות ונפשיות. הנאשם טיפל במנוחה במסירות במשך 25
שנים וחש שנשא בעול כמעט לבדו. לאחר האירוע ניסה להתאבד תוך בליעת כדורים וחיתוך ורידיו אך נמצא על ידי צוות המלון והובהל לבית חולים. גם מכתב הפרידה מצביע על כוונתו של הנאשם לשים קץ לחייו. ברי לכל כי אין בנסיבות אלה לתת
לגיטימציה לביצוע המעשה הנפשע, אך יש בהן כדי להקהות את אשמתו ולאבחונו
כמקרה יוצא דופן שאינו מצדיק הטלת מאסר עולם.

במקרה זה המאשימה מציעה מתחם ענישה שנע בין 20 – 25 שנים.
באשר לנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה, יש לציין שמדובר בנאשם נורמטיבי, ללא
עבר פלילי, תוך התייחסות לגילו ומצבו הרפואי. עם זאת יש להדגיש את נסיבות סעיף 40יא(4) וסעיף 40א(5), חזרה למוטב ופיצוי על הנזק. במקרה דכאן הנאשם לא לקח
אחריות, שינה גרסאות וניסה להרחיק עצמו מסיבת המוות כעולה מהכרעת הדין. לפיכך
יוצע למקם את העונש באמצע המתחם ולהטיל על הנאשם גם מאסר על תנאי ופיצוי לבתו

היחידה בסכום המקסימום בחוק, 258 , 000 ₪.
טיעוני הנאשם לעונש
ל. כאמור, הנאשם ביכר לטעון בעצמו על פני קבלת ייצוג הולם. הנאשם התייחס למספר
נושאים בהכרעת הדין ולאחר מכן סקר את חייה של המנוחה. למנוחה היו חיים טובים
עד שעברה ניתוח לכריתת הרחם שלאחריו סבלה מבעיות נפשיות והתקפים לרבות
תקיפת קרובת משפחה בשנת 2010. לפני נישואיהם בשנת 1975 שירת הנאשם בסדיר בפיקוד מרכז בתפקידים מיוחדים וקיבל מכתב המלצה מהצבא. לאחר שחרורו הועסק בחברת מוצרי חשמל והוצע לו להיות מנהל שירות ואחר כך שותף. בהמשך הקים חברה משפחתית בה המנוחה היתה שותפה, רכש נכסים והתגורר עם המנוחה בווילות. אמה של
עמוד 3 מתוך 23

בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו תפ”ח 26100 – 07 – 17 מדינת ישראל נ’ ברוך (עציר)
24 נובמבר 2019

10. קביעת מתחם העונש ההולם מחייבנו לפסוע בתלם שטרם נחרש בפסיקה, טרם נגזרו דינם של מורשעים על פי תיקון מס’ 137 לחוק שהינו עול ימים. משכך, לקביעת מתחם
הענישה, נבחן להלן את הליכי החקיקה במסגרת התיקון לחוק, התחקות אחר כוונת
המחוקק לצד סקירת ענישה נהוגה בעבירות המתה עד כה.
מתחם הענישה
הערכים החברתיים שנפגעו
11. הערכים החברתיים שנפגעו מהעבירה שביצע הנאשם נמנים על ערכי היסוד ובהם שלמות
הגוף וקדושת החיים. אלה הערכים הבסיסיים ביותר של חברה מוסרית ומהחשובים
שבהם. יש להוקיע כל פגיעה בערכים אלה ולגנותה. נטילת חייו של קורבן חף מפשע בכוונה היא מהעבירות החמורות ביותר בספר החוקים ותוצאתה המתבקשת והמתחייבת היא שלילת חירותו של מבצע העבירה לתקופה ממושכת. בעניין זה פסק בית המשפט העליון כדלקמן :

“השמירה על קדושת החיים – לרבות קביעתה של קדושה זו בהכרת הכול – היא העומדת בראש תכליות הענישה במקום שמדובר בנטילת חיי אדם, ועל בית המשפט לשוות זאת לנגד עיניו בגוזרו את הדין בעבירות רצח והריגה. לא בכדי הוצב הדיבור “לא תרצח”י בראש הדיברות המבטאים את הכללים הבסיסיים של חיים בחברה מתוקנת, שאין לך מעשה נורא הימנו…” (ע’יפ 746 / 14 ימר נ’ מדינת ישראל, בפסקה 112 ( 31 . 5 . 2016 ), עייפ חדד נ’ מדינת ישראל, פסקה 2, בעמ’ 765 ( 22 . 5 . 96 )).

בהקשר זה נפסק ב-עייפ 3617 / 13 טייטל נ’ מדינת ישראל, בפסקה 66 ( 28 . 6 . 2016 ) כי:
“עבירת הרצח היא אחת העבירות המתועבות והשפלות ביותר בספר החוקים. קדושת חיי האדם עומדת בראש סולם הערכים החברתיים, וחובתנו לשקף את חשיבותו של ערך זה במידת העונש שתיגזר על העבריין…”
עמוד 5 מתוך 23

בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו תפ”ח 26100 – 07 – 17 מדינת ישראל נ’ ברוך (עציר)
24 נובמבר 2019
15. הנאשם הוא אדם בוגר, שירת בצבא, לדבריו אף זכה להערכה, עסק בתפקידי ניהול
והשקעות וחזקה כי היה יכול, וצריך היה, להבין את הפסול במעשיו ולהימנע מהם. לא
מצאנו כי יש בנסיבות כדי להפחית את חומרת העבירה. בהתאם לקביעתנו בהכרעת הדין,
לא מצאנו כי בהתנהגות המנוחה בסמוך לקטילתה התקיים יסוד הקנטור ועל הנאשם
היה לשלוט על מעשיו.
16. על אף האמור, המאשימה הכירה בתחושת הייאוש של הנאשם אשר הגיעה לשיאה והדבר
נלמד גם מניסיונו לשים קץ לחייו. לאחר התלבטות לא מעטה סברנו כי יש בנסיבות
המורכבות שלפנינו כדי להפחית, במידת מה, את חומרת אשמו של הנאשם. בהקשר זה
גם סברנו כי אין מקום להטיל על הנאשם את העונש המרבי.
17. באשר לאכזריות מעשה הקטילה, הגם שהמתה בחניקה אינה קלה היא, לא מצאנו כי
מתקיימת נסיבה לחומרא המתאפיינת באכזריות, אלימות והתעללות של הנאשם
בקורבן. בהמשך הדברים נדון ונרחיב בסוגיית האכזריות בעבירות ההמתה.
מדיניות הענישה הנהוגה – והרפורמה בעבירות ההמתה
18. עבירות ההמתה הן החמורות והקשות בספר החוקים ואלמלא נכנס לתוקף התיקון לחוק
העונשין היה נגזר על הנאשם עונש מאסר עולם כעונש חובה בהתאם למעשה העבירה בו
הורשע. הנאשם הורשע ברצח לפי סעיף 300 (א) אשר בצדו עונש מאסר עולם כעונש מרבי,
ולשונו:

300(א) “הגורם בכוונה או באדישות למותו של אדם, דינו – מאסר עולם.”
19. סעיף 300 (א) הנו תולדה של תיקון החוק במסגרת הרפורמה שבוצעה בעבירות ההמתה
ותחת כנפיו מצויים מקרים מסוימים) אשר נמנו על מקרי ייהריגה”, כמשמעה בסעיף
298 לחוק הקודם, בצד מקרים מסוימים) אשר עלו כדי יירצח”, כמשמעו בסעיף 300(א)(2) לחוק הקודם. התיקון לחוק הגדיר מדרג מחודש של עבירות המתה כאשר בצד סעיף 300 (א) נוספו לסימן י’ לחוק, סעיף רצח בנסיבות מחמירות, סעיף המתה בנסיבות
עמוד 7 מתוך 23

בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו תפ”ח 26100 – 07 – 17 מדינת ישראל נ’ ברוך (עציר)
24 נובמבר 2019
22. נפנה, בשלב זה, לדיון בהקשר למטרות הענישה ושיקוליה מתוך ההצעה לרפורמה (בעמי
:(15-17
יימן הראוי ליחד דיון קצר לעבירות ההמתה בהקשר הכולל של עבירות ועונשים עליהן. ההתייחסות הנורמטיבית לעבירה אינה עומדת רק לעצמה. היא צריכה להיבחן גם בהקשר הכולל של השיטה. בניית סולם של עבירות ועונשים מתחייבת על-מנת שהשיטה תעמוד במבחן המתאם בין חומרת העבירות לחומרת העונשים ויהיה בה היגיון פנימי.
גמול: קשה למצוא תחום מובהק יותר, מזמין יותר, לשיקול הגמולי מאשר עבירות ההמתה. קשה לתאר מקרה בו מחייב הצדק לגמול לעושה על פשעו יותר מאשר על המתת אדם.
מניעה כללית: ראוי להביא בחשבון (נוסף להשפעה שלילית אפשרית בתחום ההרתעה) כי שינוי לקולא בענישת המקרים החמורים ביותר של עבירות ההמתה עלול לפגוע במניעה הכללית (אלא אם הוא נעשה במסגרת הפחתה כללית של עונשים, שעלולה להיות בעייתית מבחינה אחרת – תחושה כללית של ייהתרככותיי מול עבריינות, והוא הדין גם בפרקטיקה של ענישתן בפועל הנתפשת כמקילה). זאת, בייחוד אם נכונה ההשערה כי הציבור רואה בענישה ביטוי לחשיבות הערך המוגן. כמו בגמול, עולה גם כאן חשש שהתמקדות בשיקולים אלה תשכיח מן הלב את השיקולים הנוגעים לעושה, וחשיבות מיוחדת נודעת לעקרון המידתיות, שנועד להבטיח אי הפרזה.
מניעה אישית: בהבדל מתפישות הענישה הקודמות, החשש כאן הוא קודם כל הפוך: שמא תביא ההתמקדות בעושה, ביחוד בשיקומו, להתחשבות מופרזת בשיקול המניעה האישית דווקא לקולא על חשבון שיקולי הענישה האחרים. קל להיווכח בכך שלא ניתן לראות בשיקול זה חזות הכל. כאשר נתפש בכף רוצח שנים רבות מאד לאחר שרצח, וכל שנותיו שחלפו מאז מעידות בו כי היה מאז לאזרח חיובי ומועיל, כלומר ששיקם את עצמו למופת ולא נשקפת ממנו כל סכנה, לא יצדיק הדבר הימנעות מעונש. באופן כללי יותר, ניתן להצביע על כך ששיעורי החזרה להרע בקרב
עמוד 9 מתוך 23