מדינת ישראל נגד ג’בארין(עציר)

בית המשפט המחוזי בחיפה תפ”ח 48669 – 08 – 17 מדינת ישראל נ’ ג’בארין(עציר)
לפני הרכב כבוד השופטים: אברהם אליקים, סגן נשיא [אב”ד] תמר נאות פרי רונית בש
המאשימה
מדינת ישראל
נגד
הנאשם
אמג’ד ג’בארין (עציר) ת.ז. 053014478
גזר דין
השופטת רונית בש:

1. הנאשם הורשע בתיק זה, לאחר שמיעת ראיות, בעבירות הבאות: עבירה של סיוע לרצח, לפי סעיף 300(א)(2) בצירוף סעיף 31 לחוק העונשין, התשל”ז-1977 (להלן: חוק העונשין); עבירה של סיוע לחבלה של ממש, לפי סעיף 380 בצירוף סעיף 31 לחוק העונשין וסעיף 38(א) לחוק המאבק בטרור, התשע”ו-2016 ; עבירה של פעולה בנשק למטרות טרור (הובלה והחזקה), לפי סעיף 30(א) לחוק המאבק בטרור, התשע”ו-2016; עבירה של שיבוש מהלכי משפט, לפי סעיף 244 לחוק העונשין וכן עבירה של קשירת קשר לעוון, לפי סעיף 499 (א)(2)לחוק העונשין. בהכרעת הדין שניתנה ביום 10 / 7 / 19 נקבע כי עובדות כתב האישום, אשר תפורטנה להלן, הוכחו ע”י המאשימה מעבר לכל ספק סביר.
עובדות כתב האישום
2. בזמנים הרלוונטיים לכתב האישום היה הנאשם מכרם של מחמד אחמד ג’בארין המכונה ייטוטויי (להלן : טוטו) ומחמד אחמד מפדי ג’בארין (להלן: מפדי), והיה קרוב משפחתו של מחמד חאמד ג’בארין (להלן: חאמד), והם היו תושבי אום אל פחם וחברים. טוטו נהג להגיע מידי יום למסגד ייאלמלסהיי באום אל פחם (להלן: המסגד) על מנת להתפלל, היה אחראי לניקיון המסגד ולסידור התפילות וכן שימש כמואזין המסגד בהתנדבות. ברשות טוטו היה מפתח למסגד ולארון הממוקם בקומה הראשונה של המסגד בו אוחסנו חומרי ניקיון וציוד השייך למסגד (להלן: הארון). חאמד ומפדי נהגו להגיע למסגד על מנת להתפלל, ושהו שם, לעיתים קרובות, במחיצת טוטו. השלושה אף נהגו לנסוע בימי שישי בהסעה מאורגנת מאום אל פחם לירושלים על מנת להשתתף בתפילות במסגד אלאקצא שבהר הבית.
עמוד 1 מתוך 14

בית המשפט המחוזי בחיפה תפ”ח 48669 – 08 – 17 מדינת ישראל נ’ ג’בארין(עציר)

ההולם בתיק זה נע בין עונש של 13 שנות מאסר בפועל לבין עונש של 20 שנות מאסר בפועל, לצד רכיבי ענישה של מאסר מותנה ופיצוי הולם לנפגעי העבירה. בנקודה זו אציין, כי מצבו הכלכלי הקשה של הנאשם אינו טעם המצדיק אי השתת פיצוי כספי לטובת נפגעי העבירה (ראו לעניין זה: עייפ 8449 / 17 פלוני נ’ מדינת ישראל ( 16 / 06 / 2014 )).
26. במסגרת בחינת הנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה, אציין, לטובת הנאשם, את עברו הנקי. עוד נתתי דעתי לנסיבותיו האישיות העולות, כאמור, מטיעוני הסנגור לעונש ולכך שההגנה חסכה זמן שיפוטי יקר בכך שוויתרה על העדת עדי תביעה רבים בתיק זה וצמצמה את יריעת המחלוקת לנושא שעיקרו היסוד הנפשי. ברם, מנגד, אין לזקוף לטובת הנאשם הודאה בעובדות כתב האישום, הכוללת נדבך של לקיחת אחריות, שכן הנאשם לא לקח, לאורך משפטו, אחריות על מעשיו. עוד אדגיש בנקודה זו את הצורך הרב בהרתעתם של מפגעים אחרים בכוח, המחייב הטלת ענישה משמעותית על הנאשם שבפנינו.
27.
בסיכומו של דבר, אני מציעה לחבריי להרכב להשית על הנאשם את העונשים הבאים:
•
מאסר בפועל לתקופה של 16 שנים, בניכוי ימי מעצרו (מיום
23 / 7 / 17 ).

• מאסר על תנאי לתקופה של 10 חודשים למשך שלוש שנים והתנאי הוא לבל יבצע הנאשם עבירת אלימות מסוג פשע .
מאסר על תנאי לתקופה של 5 חודשים למשך שלוש שנים והתנאי הוא לבל יבצע הנאשם עבירת אלימות מסוג עוון או עבירה לפי סימן אי לפרק ט’ לחוק העונשין.

פיצוי לטובת עזבון המנוח כמיל שנאן זייל בסכום המרבי עפ”י סעיף 77(א) לחוק העונשין, פיצוי בסכום של 258 , 000 ₪, אשר יופקד ע”י הנאשם בקופת בית המשפט עד ליום 2 / 2 / 20 .
•

פיצוי לטובת עזבון המנוח האיל סיתאווי זייל, לידי אביו עפיף סיתאווי כנציג העיזבון, בסכום המרבי עפ”י סעיף 77(א) לחוק העונשין, פיצוי בסכום של 258 , 000 ₪, אשר יופקד ע”י הנאשם בקופת בית המשפט עד ליום 2 / 2 / 20 ..
עמוד 11 מתוך 14

בית המשפט המחוזי בחיפה תפ”ח 48669 – 08 – 17 מדינת ישראל נ’ ג’בארין(עציר)
השופטת תמר נאות פרי : אני מסכימה.
ת. נאות-פרי, שופטת
הוחלט פה אחד להטיל על הנאשם את העונשים הבאים:
•

מאסר בפועל לתקופה של 16 שנים, בניכוי ימי מעצרו (מיום 23 / 7 / 17 ).
•
מאסר על תנאי לתקופה של 10 חודשים למשך שלוש שנים והתנאי הוא לבל יבצע הנאשם עבירת אלימות מסוג פשע .
•
מאסר על תנאי לתקופה של 5 חודשים למשך שלוש שנים והתנאי הוא לבל יבצע הנאשם עבירת אלימות מסוג עוון או עבירה לפי סימן אי לפרק ט’ לחוק
העונשין.
•

פיצוי לטובת עזבון המנוח כמיל שנאן זייל בסכום המרבי עפ”י סעיף 77(א) לחוק העונשין, פיצוי בסכום של 258 , 000 ₪, אשר יופקד ע”י הנאשם בקופת בית המשפט עד ליום 2 / 2 / 20 .

פיצוי לטובת עזבון המנוח האיל סיתאווי זייל, לידי אביו עפיף סיתאווי כנציג העיזבון, בסכום המרבי עפ”י סעיף 77(א) לחוק העונשין, פיצוי בסכום של 258 , 000 ₪, אשר יופקד ע”י הנאשם בקופת בית המשפט עד ליום 2 / 2 / 20 ..
•

פיצוי לטובת מר נאסר היב שנגרמה לו, כאמור, פוסט-טראומה בעקבות הפיגוע, וזאת בסכום של 25 , 000 ₪, אשר יופקד ע”י הנאשם עבורו בקופת בית המשפט עד ליום 2 / 2 / 20 .
עמוד 13 מתוך 14

בית המשפט המחוזי בחיפה תפ”ח 48669 – 08 – 17 מדינת ישראל נ’ ג’בארין(עציר)

להשיג עבורו נשק לשם כך, אולם הנאשם סרב. בהמשך לאמור לעיל, נסע הנאשם ביחד עם טוטו וחאמד לאלאקצא במטרה להתפלל. לאחר כניסתם למתחם אלאקצא, שמע הנאשם את חאמד משוחח עם טוטו בנוגע להימצאות מצלמות אבטחה במקום. כשבועיים עובר לתאריך 14 / 7 / 17 סיפר טוטו לנאשם, בעודם במסגד כי הוא, חאמד ומפדי כמעט הוציאו את תכנית הפיגוע אל הפועל מספר ימים קודם לכן, וכי חאמד ומפדי כבר היו בדרכם להסעה המאורגנת שיוצאת מאום אל פחם לייאלאקצאיי, ואולם ברגע האחרון טוטו הודיע להם שלא יצטרף אליהם וביקש מהם לחזור היות ורב עם ארוסתו.

בתאריך 13 / 7 / 17 ,סמוך לשעה 21 : 30 , הגיע הנאשם למסגד ברכבו, שם פגש את חאמד ומפדי. לבקשת חאמד, הסיע אותו הנאשם וכן את מפדי לביתו של חאמד, שם האחרון התקלח בעוד הנאשם ומפדי ממתינים לו ברכב. כעבור זמן קצר השיב הנאשם ברכב את חאמד ומפדי למסגד, ונסע לביתו. בשעה 00 : 30 , לבקשת חאמד, הגיע הנאשם ברכבו למסגד. עם כניסתו למסגד הבחין הנאשם בטוטו, חאמד ומפדי כשהם מתפללים, ועל הרצפה לידם מונחים שני כלי הנשק, שלוש מחסניות, כדורים לכלי נשק וכן סכין מתקפלת (להלן: הסכין) שהייתה ברשותו של חאמד. לאחר שסיימו להתפלל, אמרו השלושה לנאשם כי הם מתכוונים בבוקר להוציא לפועל את הפיגוע באלאקצא. באותו מעמד, בנוכחות הנאשם, התווכחו טוטו, חאמד ומפדי לעניין צירופו של מפדי לביצוע הפיגוע, ובשלב מסוים, טוטו וחאמד אף הציעו שוב לנאשם להצטרף אליהם לפיגוע, אולם הוא סירב. לבסוף סוכם כי טוטו, חאמד ומפדי יבצעו יחדיו את הפיגוע.
בעוד בני החבורה שוהים במסגד, מסר טוטו לנאשם את המפתח למסגד וביקש ממנו להעבירו לאחראים על המסגד. טוטו אף מסר לנאשם את המפתח לרכבו וביקש ממנו להעבירו לאביו של טוטו, וכן העביר לנאשם את הטלפונים הסלולריים שלו ושל חאמד וביקש ממנו להעבירם למשפחותיהם. לבסוף ביקש טוטו מהנאשם למסור דרישת שלום למשפחתו של טוטו. עוד באותו מעמד, מסר חאמד לנאשם 500 ₪ שהיו ברשותו, באומרו כי לא יזדקק להם (להלן יחד: החפצים).
בהמשך לכך, בנוכחות הנאשם, הסתירו טוטו וחאמד את כלי הנשק על גופם. מפדי הסתיר על גופו את הסכין, וכל אחד מהשלושה החביא מחסנית עם כדורים בגרב וכדורים נוספים בכיסים. בני החבורה יצאו מהמסגד, כשמפדי נושא על גופו את תיק הגב ובו בגדים, ואז טוטו נעל את המסגד ומסר את המפתח לנאשם.
בהמשך למתואר לעיל, כדי לסייע לטוטו, חאמד ומפדי בביצוע הרצח במסגרת הפיגוע, ובמטרה לקדם ביצוע מעשה טרור או לסייע בביצועו, הסיע הנאשם את השלושה ברכבו, לבקשתם, אל נקודת האיסוף באזור מגרש הכדורגל בשכונת אל באטן באום אל פחם, ממנה יוצאת באוטובוס ההסעה המאורגנת לאלאקצא (להלן : נקודת האיסוף ו-האוטובוס). הנאשם נשא והוביל ברכבו את כלי הנשק והתחמושת, בצוותא חדא עם טוטו, חאמד ומפדי, אשר נשאו אותם על גופם, וזאת ביודעו
עמוד 3 מתוך 14

בית המשפט המחוזי בחיפה תפ”ח 48669 – 08 – 17 מדינת ישראל נ’ ג’בארין(עציר)
ומפדי, אשר היו שמורים במכשיר הטלפון הסלולרי שלו, על מנת להסתיר את קשריו עימם כמתואר לעיל, כל זאת עשה הנאשם בכוונה למנוע או להכשיל הליך שיפוטי.
מספר ימים לאחר הפיגוע, עת שהה הנאשם בבית האבלים של משפחת חאמד, הוא פגש את סלימאן ג’בארין, חברו של טוטו עמו נהג להתרועע במסגד ולסייע לו בניקיונו, והשניים שוחחו ביחידות. הנאשם וסלימאן הנייל קשרו קשר במסגרתו סיכמו להעלים בשעות הלילה, את מכשיר ה DVR של מצלמות המסגד, בכוונה למנוע או להכשיל הליך שיפוטי בדרך של העלמת ראיות, ואולם לא הספיקו לעשות זאת, שכן בינתיים הגיעו חוקרי המשטרה למסגד ותפסו את מכשיר ה-DVR.
ראיות המאשימה לעונש
3. במסגרת ראיותיה לעונש, הגישה המאשימה אסופת מסמכים הנוגעים למצבו הנפשי של אחד השוטרים, נאסר היב, שלא נפגע פיזית באירוע, אולם הוא מוכר כסובל מהפרעת פוסט טראומה בעקבות האירוע (PTSD), עזב את המשטרה ומוכר על-ידי משרד הביטחון כנפגע פעולות איבה (ט/1).
4. כמו כן, העיד בפנינו אביו של המנוח כמיל שנאן זייל, אשר השמיע דברים נרגשים וניכר היה כי דיבר מדם ליבו. מר שנאן הביע בפנינו את הכאב העז שהוא חש מאז נרצח בנו בדמי ימיו. מר שנאן ביקש שעל הנאשם ייגזר העונש המרבי בגין היותו שותף, לדבריו, לרצח בנו, וזאת לא מתוך תחושת נקם כי אם על מנת שיהא בכך משום גורם של הרתעה עבור מפגעים פוטנציאלים אחרים.
טיעוני הצדדים לעונש
5. המאשימה, בטיעוניה לעונש בכתב (ט/2) טענה כי הערכים המוגנים שנפגעו כתוצאה ממעשי הנאשם, מידת הפגיעה בהם ונסיבות ביצוע העבירה מחייבים הטלת ענישה מחמירה ביותר. במסגרת בחינת נסיבות ביצוע העבירה, ציינה המאשימה את תוצאותיו הנוראיות של הפיגוע במסגרתו נגדעו חייהם של שני בני אדם, כמיל שנאן זייל והאיל סתוואי זייל, וכן נגרמו חבלות לשוטרים נוספים. צוין כי משפחותיהם של הנרצחים איבדו את יקיריהן וחייהן לעולם לא ישובו להיות כפי שהיו.
6. נטען ע”י המאשימה, כי הנאשם ראה את המחבלים מתחמשים בתחמושת רבה עובר ליציאתם לפיגוע, ובוודאי שיכול היה להניח כי בפיגוע המתוכנן יירצחו וייפגעו אנשים רבים. נטען כי הנאשם, לא רק שגילה אדישות לתוצאה זו, אלא הגדיל לעשות וסייע למחבלים במזימתם הרצחנית שיכולה הייתה להביא לקיפוד חיי אדם רבים. עוד התבקש בית המשפט לתת דגש למקום הרגיש פוליטית בו בוצע הפיגוע – ייהר-הביתיי, ובתוך כך להיותו של הנאשם ייהרביעי בחבורהיי, כפי שנקבע בהכרעת הדין. הודגש כי מעשיו של הנאשם פגעו בצורה קשה בביטחון המדינה, בשלום הציבור
עמוד 5 מתוך 14

בית המשפט המחוזי בחיפה תפ”ח 48669 – 08 – 17 מדינת ישראל נ’ ג’בארין(עציר)
המאשימה, התנהלות זו של הנאשם מלמדת על העדר הבנה והפנמה של חומרת המעשים ומצדיקה אף היא הטלת עונש ברף העליון של המתחם לו עותרת המאשימה.
11. על כן, בסיכומו של דבר, מבקשת המאשימה מבית המשפט לאמץ את מתחם העונש ההולם לו היא עותרת, ולקבוע את עונשו של הנאשם ברום המתחם הנייל, זאת לצד עונשי מאסר מותנה ופיצוי משמעותי לעיזבון המנוח כמיל שנאן זייל ולעיזבון המנוח האיל סתוואי זייל באמצעות אביו, עפיף סתוואי כנציג העיזבון, וכן לשוטר נאסר היב הסובל מפוסט-טראומה בעקבות האירוע. בנקודה זו נטען, כי הטלת פיצוי לטובת נפגעי העבירה מהווה רכיב חשוב בענישה, וכי הקלה ברכיב הפיצוי עשויה להעביר מסר מקל וסלחני ותחטיא את תכליות הענישה. בנוסף עתרה המאשימה בבקשה בכתב, אשר הגישה לאחר הדיון, לחילוט רכבו של הנאשם מסוג אופל אסטרא מ.ר. 6282823, תוך שהבהירה כי הסניגור הותיר ההחלטה בעניין זה לשיקול דעת בית המשפט.
12. הסניגור, בפתח טיעוניו לעונש, הדגיש כי הנאשם נותן כיום את הדין אך בגין עבירה של סיוע ולא בשל היותו הגורם הישיר למותם של המנוחים ולפציעתם של האחרים. הוטעם כי עבירת הסיוע היא עבירה שמטבע הגדרתה מתייחסת למי שתרומתו למימוש התכנית העבריינית היא עקיפה ומשנית למעשי המבצע העיקרי, ומכאן ולא בכדי מצא המחוקק לקבוע בפירוש כי דין המסייע הוא מחצית דינו של המבצע העיקרי. בהתאם, טען הסניגור כי יש להשית על הנאשם עונש מידתי ולא לגזור את עונשו לחומרה, אך בשל העובדה שהמרצחים אינם בחיים והוא זה שנותן כיום את הדין.
13. הסנגור ציין כי דעתו כדעת המאשימה לעניין היות העבירות מושא כתב האישום משום אירוע אחד בגינו יש לקבוע מתחם עונש הולם אחד. עוד נטען כי הנאשם לא היה הדומיננטי בחבורה והוא למעשה היה לא יותר מספית שעשה כדבריהם וכרצונם של המחבלים. בנקודה זו ציין הסניגור כי המחבלים תכננו לצאת לפיגוע במועד מוקדם יותר ולא שיתפו את הנאשם בכוונתם זו והורו לו לבוא למסגד אך לאחר שגמלה בליבם ההחלטה לצאת לפיגוע ולאחר שהתחמשו.
14. נטען ע”י ההגנה, כי מעשיו של הנאשם נמצאים במדרג נמוך של עבירת הסיוע ואינם בגדר תנאי בלעדיו אין לצורך התגבשות העבירה ע”י המבצע העיקרי. אשר להסעה אל נקודת היציאה של האוטובוס, נטען כי הנאשם הסיע את המחבלים כ-7 שעות עובר לפיגוע, הסעה שלא הביאה את המחבלים במישרין אל מיקום ביצוע הפיגוע. עוד נטען ע”י הסנגור, כי כוונת המחבלים לבצע את הפיגוע הובעה בפני הנאשם אך בשתי הזדמנויות על פני ציר זמן של חודש ימים, אולם הנאשם מחה על כך וסרב בשתי הזדמנויות שונות להצטרף לביצוע הפיגוע.
15. אשר לנסיבות שהביאו את הנאשם לבצע את העבירה נטען כי לא ניתן להצביע על מניע ברור של הנאשם לביצוע המעשים מלבד החברות שנרקמה בינו לבין המחבלים וכן קשר המשפחה שלו עם
עמוד 7 מתוך 14

בית המשפט המחוזי בחיפה תפ”ח 48669 – 08 – 17 מדינת ישראל נ’ ג’בארין(עציר)

21. אין חולק בתיק זה ואף אני בדעה כי מכלול העבירות בהן הורשע הנאשם מהוות אירוע אחד בגינו ייקבע להלן מתחם העונש ההולם לאחר בחינת הערכים שנפגעו כתוצאה מביצוע העבירות, נסיבות ביצוען ומדיניות הענישה הנהוגה. חומרתן של העבירות בהן הורשע הנאשם רבה מאוד, שהרי הן פוגעות בביטחון המדינה, בריבונותה, וכן בשלומו וביטחונו של הציבור, לרבות בשלומם וביטחונם של אלו המשרתים נאמנה בכוחות הביטחון. הנאשם פגע במעשיו בערך העליון של קדושת חיי אדם וכאן יפה כוחם של הדברים הבאים שנאמרו בעייפ 3941 / 03 פלוני נ’ מדינת ישראל ( 29 / 4 / 2004 ): “חומרה יתירה נילווית גם לעובדה כי מדובר בפעיל טרור שהוא אזרח ישראל, החי במדינה וחב לה חובת אמונים מכח אזרחותו והשתייכותו אליה, גם אם הוא חולק על דרכה ומדיניותה”. עוד יפים לענייננו דבריו הבאים של בית המשפט העליון, המדברים בעד עצמם:” עבירות ביטחון הן חמורות פי כמה כאשר מבצעיהן נמנים עם אזרחי המדינה ותושביה החוברים עם הגרועים שבאויבי המדינה ומסייעים בידם לבצע פעולות טרור… פגיעה בערך המוגן התובע מאזרחי המדינה נאמנות לבטחונה ולבטחון תושביה, מצדיק על כן ענישה הולמת אשר תבטא את חומרתה של אותה פגיעה” (ע’יפ 3694 / 04 גרבוני נ’ מדינת ישראל ( 12 / 7 / 2007 )).
22.
ומהתם להכא:
הנאשם סייע לשלושת המפגעים במשך תקופה ממושכת ובמספר מישורים, ואכן ניתן לראותו, כאמור בהכרעת הדין, כרביעי בחבורה. אין עסקינן בסיוע נקודתי כי אם בסיוע נרחב וממשי עד לערב הפיגוע שאז קיבל הנאשם את הכסף וחפציהם האישיים של המחבלים והסיעם ברכבו, כשהם חמושים, לתחנת האוטובוס ממנה יצאו לפיגוע הרצחני בו קופדו חייהם של שני שוטרי מגייב שמילאו את תפקידם נאמנה בשמירה על בטחון תושבי המדינה, וכן נפצע שוטר מרסיסים ושוטר נוסף סובל מטראומה קשה בעקבות האירוע ולא שב לעבודתו במשטרה. מעגל הנזקים בענייננו רחב והוא כולל בחובו גם את משפחות הנפגעים ובעיקר את משפחות שני החללים שחייהן התרסקו באחת עם מות יקיריהן. כאן ראוי לציין כי מסע הרצח של המחבלים יכול היה, חלילה, להסתיים בדרך של קיפוד חיי אדם נוספים וזאת בהינתן כלי הנשק (שני תתי-מקלע מאולתרים) והתחמושת הרבה שהיו ברשות המחבלים. נופך נוסף של חומרה יש לראות, כנטען ע”י ב”כ המאשימה ובצדק, במיקומו של הפיגוע במקום רגיש- במסגד אלאקצא המצוי על הר הבית, על כל המשתמע מכך.
23. לכל האמור לעיל יש להוסיף, לחומרה, את העובדה שלצד העבירות של סיוע לרצח וסיוע לגרם חבלה של ממש, ביצע הנאשם, כאמור, כמבצע עיקרי, עבירות נוספות שעניינן פעילות בנשק למטרות טרור (הובלת והחזקת כלי הנשק של המחבלים לצורך אימוני הירי בהרים ולתחנת האוטובוס ממנה יצא האוטובוס למקום הפיגוע), וכן שיבוש הליכי משפט (העלמת החפצים האישיים של המחבלים ומחיקת מספרי הטלפון שלהם) וקשירת קשר לשבש הליכי משפט (להעלים את מצלמות המסגד אשר קשרו את הנאשם למחבלים). עבירת הנשק שנועדה למטרות טרור מגלמת בחובה, כשלעצמה, פגיעה
עמוד 9 מתוך 14