בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו תיים 3600 – 01 – 19 מדינת ישראל נ’ גוטפריד
לפני
כבוד השופט ציון קאפח
המאשימה מדינת ישראל ע”י ב”כ עו”ד רונית חסון
נגד
הנאשמת
צילה גוטפריד ע”י ב”כ עוהייד יפית מלמה ואסף שמיר
גזר דין
1. לנסיבות נדרשתי במסגרת הכרעת דין מיום
4 . 6 . 19 .
כתב האישום ייחס לנאשמת העבירות הבאות : גרם מוות ברשלנות לפי הסעיפים 64 ו- 40 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] תשכ”א-1961 ( להלן: “הפקודה”) והפקרה לאחר פגיעה עבירה לפי סעיף 64א(ג) לפקודה. הכרעת הדין ניתנה לאחר שהצדדים הגיעו להסדר דיוני כדלקמן : הנאשמת תודה ותורשע בעבירה של גרם מוות ברשלנות. אשר לעבירה של הפקרה לאחר פגיעה, הגיעו הצדדים להסכמה כי הנאשמת תודה בעובדות הרלוונטיות , יוגש תיק מוצגים מוסכם והצדדים יגישו טיעון משפטי בשאלת ההפקרה בלבד. במסגרת טיעוניו התייחס בייב הנאשמת גם לרמת הרשלנות, הנמוכה לטענתו, שהוליכה לתאונה. משכך ולפי שחומר הראיות היה ממילא בפניי, נדרשתי גם לשאלה זו.
בהכרעת הדין קבעתי כדלקמן : הנאשמת נהגה מכוניתה ופגעה במנוחה בשעה שחצתה את מעבר החצייה. עוד קבעתי כי הנאשמת הגיעה בנסיעה רצופה, לא האטה בשום שלב לפני מעבר החצייה ופגעה בעוצמה רבה במנוחה, אשר התגלגלה על מכסה המנוע והועפה לצד הכביש. הוספתי והדגשתי כי לבד מהחובה להאט ואף לעצור לפני מעבר חצייה, לא הייתה כל מניעה שהנאשמת תבחין בהולכת
עמוד 1 מתוך 12
בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו תיים 3600 – 01 – 19 מדינת ישראל נ’ גוטפריד
הובאו בפניי מכתבים על תרומת הנאשמת להכשרת כלבים לאנשים בעלי צרכים מיוחדים, הוסטלים של רשות חסות לנוער, מחלקות פסיכיאטריות ועוד. לבד מהכשרת הכלבים שנעשתה בהתנדבות מלאה, היא תרמה כלבים טיפוליים.
לנאשמת 46 הרשעות בתחום התעבורה ובהן הרשעות רבות בשימוש בטלפון נייד אגב נהיגה שלא באמצעות מיקרופון, מהירות, אי ציות לאור אדום ברמזור ועוד.
במניין השיקולים לקביעת עונשה של הנאשמת בתוך המתחם יובאו הפגיעה בה וביתר שאת בשים לב לגילה.
אחר כל אלה יש להביא נתון נוסף משמעותי המטה את הכף לחובה. תופעת הפקרה לאחר פגיעה הפכה למרבה הצער לחיזיון נפרץ במקומותינו. יש אפוא לצעוד במתווה שנקבע בסעיף 40 ז’ לחוק העונשין המורה לנו להביא במניין השיקולים את הצורך בהרתעת הרבים.
העונש המירבי הקבוע בצידה של עבירת ההפקרה, על פי סעיף 64א(ג) לפקודה הינו עד 14 שנות מאסר.
במכלול השיקולים המפורטים לעיל החלטתי למקם את עונשה של הנאשמת במחצית המתחם.
5. אשר לשאלת הפיצוי. ככלל, לבית המשפט נתונה סמכות מכוח הוראת סעיף 77(א) לחוק, לחייב מורשע בדין בתשלום פיצוי בגין נזק או סבל שנשא בו הקורבן, ובפסיקה נקבע שאין צורך להוכיח את שיעורו והוא עניין להערכתו של ביהמ”ש (ראו: רעייפ 2976 / 01 , אסף נ’ מדינת ישראל, פייד נו(3), 418), ועייפ 6452 / 09 קאסם עלי נ’ מדינת ישראל ( 22 . 07 . 2010 )).
6. אשר על כן, אני גוזר על הנאשמת את העונשים הבאים:
א.
4 . 5 (ארבע וחצי שנים מאסר בפועל.
ב. 12 חי מאסר על תנאי והתנאי הוא שלא תעבור במשך 3 שנים מתום ריצוי מאסרה, עבירה של נהיגה בזמן פסילה.
עמוד 11 מתוך 12
בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו תיים 3600 – 01 – 19 מדינת ישראל נ’ גוטפריד
הנאשמת מקדישה את כל זמנה לנתינה. ביחס לגרם המוות והן ביחס להפקרה מדובר ברף נמוך של רשלנות, או, לכל היותר, בינוני. זאת מאחר והמהירות בא נסעה הנאשמת לא הייתה גבוהה והיא לא ברחה ממקום התאונה אלא המתינה בחניון סמוך. מדובר במקרה בו אדם נורמטיבי נכשל מבחינה מוסרית. מבקש להתחשב ולהקל בעונשה.
הנאשמת בדבריה לעונש אמרה כי היא מצטערת מאוד על שארע וכי זה לא מאפיין אותה. מאז המקרה היא לא ישנה בלילות. הייתה עושה הכל בכדי להחזיר את הגלגל לאחור. לאחר התאונה הייתה קפואה ולא הבינה מה קורה. ראתה שמפנים את המנוחה ומטפלים בה.
כל צד תמך יתדותיו בפסיקה.
4. דיון והכרעה
עסקינן בתאונת דרכים בגינה קופחו חיי המנוחה עקב נהיגה רשלנית ולאחר מכן היא הופקרה על ידי הנאשמת.
מתחם העונש ההולם
במעשיה, פגעה הנאשמת בערכים המוגנים של קדושת חיי אדם, שמירה על שלומם וביטחונם של ציבור המשתמשים בדרך, החובה המוסרית והחברתית המוטלת על הפרטים בחברה למתן עזרה רפואית מידית לנפגע התאונה, מניעת התחמקות מאחריות, הקלה על רשויות אכיפת החוק בבירור האחריות לתאונה ושמירה על הסדר הציבורי ושלטון החוק.
לעניין עבירת ההפקרה, קבע בית המשפט העליון בעייפ 5729 / 09 אלישע לוי נ’ מדינת ישראל (פורסם בנבו, 24 . 03 . 10 ): “הפקרת אדם לאחר תאונה יש בה מימד חמור במיוחד. מימד זה בא לידי ביטוי בפן הבלתי מוסרי אשר מתנוסס מעל מעשה קשה. זה. זהו אותו פן אשר מזעזע את הנפש ומעורר את סלידתנו העמוקה. ‘הנורמה של איסור על הפקרה, מעבר לתכליתה להגן על הנפגע ולהקל על אכיפת החוק ביחס לנהגים עבריינים, נועד לעגן במשפט את החובה המוסרית החלה על אדם המעורב באירוע פוגעני לסייע לזולתו שנפגע, לדאוג לשלומו ולהציל את חייו. חובה מוסרית זו קיבלה לבוש משפטי מחייב במסגרת חוק המשקף קיומה של אמנה חברתית המושתתת על יסודות של אתיקה וערכים אנושיים. היא משקפת התפתחות בתפיסה בדבר החובה להושיט עזרה לאדם המצוי
עמוד 3 מתוך 12
בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו תייפ 3600 – 01 – 19 מדינת ישראל נ’ גוטפריד
ראו בנוסף רעייפ 2996 / 13 טטיאנה ניאזוב נ’ מדינת ישראל; עייפ 6358 / 10 מחמוד קבהא נ’ מדינת ישראל ( 24 . 03 . 11 ); עייפ 6755 / 09 ארז אלמוג נ’ מדינת ישראל ( 16 . 11 . 09 ); עייפ 783 / 07 עתאבה נ. מדינת ישראל ( 23 . 9 . 07 ).
עוד נקבע על ידי בית המשפט העליון כי ניתן לסטות מהמדיניות הנוהגת רק במקרים חריגים ויוצאי דופן, בהן מדובר ברמת רשלנות נמוכה וכאשר מתקיימות נסיבות אישיות יוצאות דופן, המצדיקות, חרף הכלל האמור, שלא לשלוח את הנאשם האינדיבידואלי למאסר מאחורי סורג ובריח. ראו למשל פסיקת בית המשפט העליון בעניין עייפ 2569 / 00 שמעון דהן נ. מיי, עייפ 1584 / 02 גיבי אברמשבילי נ. מיי, רעייפ 4732 / 02 ענת סורפין נ. מ”י, רעייפ 4261 / 04 יעקב פארין נ מ”י, רעייפ 548 / 05 , מאירה לוין נמייי, עייפ 1319 / 09 משה כהן נ. מיי.
א. נסיבות הקשורות בביצוע העבירה:
בבואי לקבוע את מתחם העונש ההולם לקחתי בחשבון את התקיימותן של נסיבות הקשורות בביצוע העבירה, כמפורט בסעיף 40ט לחוק העונשין, התשלייז- 1977. מידת הרשלנות: מעבר החציה הוא ייקודש הקודשים של הולך הרגליי, ומטיל חובת זהירות מוגברת על הנהגים המתקרבים אליו. מידת הרשלנות של הנאשמת הייתה גבוהה ביותר, כפי שפרטתי בהכרעת הדין, וזאת בהתחשב, בין היתר, בנתונים הבאים תנאי הדרך, מידת האור, מזג האוויר, שדה הראייה התמרורים והסימונים על הכביש. הנאשמת הגיעה בנסיעה רצופה אל מעבר החציה, לא האטה ופגעה בעוצמה רבה בהולכת הרגל אשר נשאה סלים בידיה. בכך, הביאה הנאשמת לאובדן חיי הולכת הרגל, לאה חולדרוב זייל ,אם ל 6 ילדים וסבתא ל 6 נכדים, שהייתה בת 50 במותה. מעמד הטיעונים לעונש היה מכמיר לב. הבעל שישב בפינת האולם, התייפח כל העת ולא הוציא הגה מפיו. הוא הסתפק בהגשת מכתב בעל שורות ספורות אודות האסון שפקד את משפחתו. לא ניתן להגדיר את התנהגות הנאשמת לאחר התאונה אלא כבלתי נתפסת! הנאשמת, אשה מן היישוב בת 62, המשיכה בנסיעה, עצרה בקרבת מקום, בחנה את הנזק שנגרם למכוניתה, הקיאה ולאחר מכן המשיכה בשגרת יומה לחלק שקי אוכל לכלבים, משל דבר לא אירע. אין לנו כל מידע האם אכן הנאשמת נסעה רק לאחר הגעת כוחות ההצלה אם לאו. לבד מדבריה שלה, לא נמצאו תימוכין לטענתה. היפוכו של דבר-טענה זו הועלתה לראשונה רק במהלך המשפט. בחקירתה במשטרה היא אמרה כי תחילה ישבה במכוניתה ( לאחר שעצרה עשרות מטרים ממקום התאונה-צ.ק), לאחר מכן יצאה מהמכונית הקיאה, בחנה את הנזקים ונסעה מהמקום. יודגש כי הנאשמת עצרה במקום שעצרה רק משום שחשה ברע.
עמוד 5 מתוך 12
בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו תיים 3600 – 01 – 19 מדינת ישראל נ’ גוטפריד
תייפ 27399 – 12 – 15 (מחוזי בייש) מדינת ישראל נ’ נטליה פוגרבניאק (פורסם בנבו, 8 . 11 . 16 ) הנאשמת הורשעה על פי הודאתה בכתב אישום מתוקן, בעבירות של הפקרה אחרי פגיעה לפי סעיף 64א(ג) לפקודת התעבורה, גרימת מוות ברשלנות לפי סעיף 64 לפקודת התעבורה, ואי מתן אפשרות להולך רגל לחצות במעבר חצייה בבטחה לפי סעיף 67(א) לתקנות התעבורה. על פי כתב האישום, ביום התאונה בסביבות השעה 22 : 00 , נהגה הנאשמת ברכב ברחוב בו היא גרה גרים, כשבעלה, הנאשם גם הוא, במושב לידה. במהלך הנסיעה התקרבו למעבר חציה, אשר סומן כחוק, ותאורת הרחוב פעלה והאירה היטב את אזור מעבר החציה. בהתקרב הנאשמת אל ההצטלבות, תוך כדי נהיגתה, היא הסיטה את מבטה מהכביש, הסתכלה אל מכשיר טלפון נייד שהנאשם החזיק בידיו, ולפיכך לא ראתה את הנעשה בכביש לפניה. אותה עת חצתה את הכביש במעבר החצייה המנוחה, והגיעה למרכז מעבר החצייה. הנאשמת פגעה במנוחה עם הפינה הקדמית שמאלית, עם כנף שמאל ועם מראת צד שמאל של הרכב. כתוצאה מכך נזרקה המנוחה קדימה, נפלה על הנתיב השמאלי ונותרה לשכב על הכביש כשהיא סובלת מחבלות קשות בראש ושברים מרובים בגפיים. הנאשם, אשר בזמן התאונה הסתכל במכשיר הנייד שהחזיק, שאל את הנאשמת יימה קרה?יי והיא השיבה ייהכל בסדר’, אף שידעה כי פגעה במנוחה עם הרכב. הנאשמת עזבה את המקום והמשיכה בנסיעה רציפה לכיוון ביתה, כשהיא מסיעה את הנאשם לצידה, על אף שידעה כי כתוצאה מהתאונה המנוחה נחבלה חבלות חמורות. עוברי אורח הזעיקו כוחות הצלה, המנוחה פונתה באמבולנס לבית חולים, שם נקבע מותה עקב החבלות שנגרמו לה כתוצאה מהתאונה. במסגרת ההסדר הגבילה עצמה התביעה ל-5 שנות מאסר כרף עליון, עקב מצבה הנפשי הקשה של הנאשמת והעובדה שהיא אם לילדה צעירה והייתה בחודשי הריון מתקדמים. ביהמייש, לאחר שסקר ארוכות את הפסיקה ואת הערכים המוגנים, קבע כי מדובר בנסיבות חמורות של ביצוע שתי העבירות וכי בנסיבות האמורות מתחם העונש ההולם הינו 4 – 7 שנות מאסר, פסילה ל- 10 – 15 שנים, ופיצוי משמעותי. בסופו של יום הוטלו 4 שנות מאסר. במסגרת הערעור על תיק זה, עייפ 9924 / 16 בהסכמת הצדדים הופחת עונשה ל-33 חודשי מאסר כשהטיעון המרכזי הינו העובדה כי היא בהריון מתקדם והקשיים הנובעים מכך.
בתייפ 3055 – 04 – 13 מדינת ישראל נ’ נח (פורסם בנבו, 29 . 01 . 14 ) הורשע הנאשם בעבירות של גרם מוות בנהיגה רשלנית והפקרה אחרי פגיעה. הנאשם נהג במשאית יחד עם בנו הקטין ובאותה העת רכב המנות על אופניו בכביש, לבוש חולצה בהירה ועל אופניו מחזירי אור. במהלך הנסיעה הנאשם מחק מסרון מהטלפון הנייד שלו, לא הבחין במנוח ופגע בו. המנות הוטל ארצה מדמם, ומראת רכבו של הנאשם נתלשה. הנאשם ידע כי פגע באדם, הסתובב עם רכבו, עבר שוב במקום התאונה ועזב את המקום. הוא הסיע את בנו לבית הוריו, חזר למקום
עמוד 1 מתוך 12
בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו תייפ 3600 – 01 – 19 מדינת ישראל נ’ גוטפריד
עייפ 8349 / 12 רמי גראב נ’ מדינת ישראל (פורסם בנבו, 13 . 3 . 2013 ) – המערער הורשע בעבירות של גרם מוות ברשלנות והפקרה, לאחר שעקף רכב שעצר סמוך למעבר חציה, ובנהיגתו פגע בהולך רגל שחצה את הכביש, המשיך בנסיעה עשרות מטרים נוספים, עזב את המקום ובחלוף שעתיים הסגיר עצמו. המנוח נפטר מפצעיו כעבור כחודשיים. ביהמ”ש המחוזי גזר על הנאשם 18 חודשי מאסר בפועל ופסילה ל-5 שנים, תוך התחשבות בכך שהולך הרגל חצה את הכביש באור אדום, וכי רשלנות המערער הייתה נמוכה. עוד צוין, כי המערער הגיע למשטרה מיוזמתו בתוך שעתיים, וכי במקום התאונה היה אדם אחר שעזר להולך הרגל. ביהמ”ש העליון דחה את הערעור וציין כי בית המשפט המחוזי לא החמיר עם המערער ושיקלל את נסיבותיו האישיות כראוי.
נתתי דעתי לפסיקה אשר צורפה ע”י ב”כ הנאשמת ביום 23 . 9 . 19 .מצאתי כי הפסיקה אינה רלוונטית. כך למשל בעניין קריאף ( 49310 – 06 – 17 מחוזי תייא) לא יוחסה לו אחריות לגרם התאונה, את אופנועו הותיר במקום כך שעל נקלה פרטיו נודעו לשוטרים והוא שב למקום תוך דקות ספורות לבקשת השוטרים. קריאף עזב את מקום התאונה לדירת אמו לפי שבאותה תקופה היה תחת פוסט טראומה בעקבות אירוע דקירה שאירע בצרפת זמן קצר קודם לכן.
יצוין כי התאונה כשלעצמה, נסיבותיה ותוצאתה מחייבת מאסר של ממש.
על הפסיקה הנוהגת במקרה של גרימת תאונת דרכים קטלנית, עקב אי מתן זכות קדימה להולך רגל במעבר חציה ניתן ללמוד מפסקי הדין הבאים:
רע”פ 1300 / 14 מורי נ’ מדינת ישראל (פורסם בנבו, 25 . 2 . 14 ), נהיגה רשלנית שגרמה למותו של הולך רגל אשר חצה את הכביש במעבר חציה. נקבע כי רשלנותו היתה ברף הבינוני-גבוה. בית משפט קמא גזר על המערער 8 חודשי מאסר ו- 8 שנות פסילה. ערעורים שהגיש המערער לבית המשפט המחוזי והעליון נדחו.
רעייפ 8992 / 14 רפאל נ. מ”י (פורסם בנבו, 20 . 1 . 15 ), נהיגה רשלנית שגרמה למותו של הולך רגל שחצה את הכביש במעבר חציה. בית המשפט קמא הטיל על הנאשם 9 חודשי מאסר בפועל ופסילה לצמיתות (המערער יליד 1936). ערעוריו של המערער לבית המשפט המחוזי והעליון נדחו.
עייפ (עליון) 1319 / 09 כהן נ’ מדינת ישראל (פורסם בנבו, 13 . 5 . 09 ), המערער זוכה מעבירת הריגה והורשע בעבירה של גרימת מוות ברשלנות. המערער נהג במשאית, פגע בהולך רגל שחצה במעבר חציה והמשיך בנסיעה 700 מי כשהמנוח לכוד תחת המשאית. בית המשפט
עמוד 9 מתוך 12
