מדינת ישראל נגד ירדני

בית משפט השלום בפתח תקווה

ת”פ 67347 – 12 – 18 מדינת ישראל נ’ ירדני
בפני
כבוד השופט עודד מורנו
בעניין:
המאשימה
מדינת ישראל
נ ג ד
הנאשם
אלירן ירדני
ב”כ המאשימה – עו”ד נדב שחם ועוייד ירדן נאור ב”כ הנאשם – עו”ד אסף טל הנאשם בעצמו
הכרעת דין
בהתאם להוראת המחוקק בסעיף 182 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ”ב-1982, אני מורה על זיכוי הנאשם מהעבירה המיוחסת לו בכתב האישום, חבלה חמורה – עבירה לפי סעיף 333 לחוק העונשין, התשל”ז-1977 (להלן: “חוק העונשין”).
מבוא
1.

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום ביום 23 . 12 . 18 המייחס לו אישום בעבירה של חבלה חמורה, עבירה לפי סעיף 333 לחוק העונשין.
.2

מעובדות כתב האישום עולה כי בתאריך 10 . 2 . 18 בשעות הערב הגיע מר ד. מ. (להלן : ייהמתלונןיי) לבילוי במועדון היידרינק פויינט”י (להלן : ייהמועדוויי) אשר בבעלותו של הנאשם. נטען כי המתלונן, אשר היה בגילופין, החל להטריד את יתר הבליינים במועדון. מיד לאחר מכן, ניגש המאבטח מר יוסף בוקוביצקי (להלן: ייהמאבטח בוקוביצקי או המאבטחיי) אל המתלונן והוציא אותו מהמקום. כאשר המתלונן והמאבטח שהו מחוץ למועדון, אחז המתלונן בידו של המאבטח וזה האחרון השתחרר מהאחיזה. אותה עת, שהה הנאשם מחוץ למועדון, צפה במתרחש ובין הצדדים התפתח דין ודברים. המתלונן תפס בחולצתו של הנאשם
1 מתוך 22
בית משפט השלום בפתח תקווה

ת”פ 67347 – 12 – 18 מדינת ישראל נ’ ירדני
30.
הנאשם נשאר איתן בגירסתו גם לאחר שמוצג לו הסרטון (ת/33):
יילא תפסתי אותו מהצוואר תפסתי מהבטן כמו שאמרתי, לא ניסיתי להרביץ ניסיתי לשתק אותו באותה שניה” (עמ’ 3 שו’- 37).
31.

אלו הם פני הדברים בחקירתו מיום 17 . 7 . 18 תחת אזהרה (ת/1). קו הגנה זה נשמר גם בחקירתו הנגדית בבית המשפט ביום 15 . 7 . 19 , שם גם הוסיף, לאור השאלות שנשאל על ידי התובע כי חשש מכך כי המתלונן יוציא סכין מבגדיו ויתקוף אותו או את אישתו, אשר נראית בצילומי האבטחה (ת/33) יושבת לידו בכניסה למועדון. חשש זה התגבר לנוכח היותו של האישה הרה והנאשם חשש כי העובר יפגע (עמי 9 בשו’ 7 – 25). הנאשם עמד על אותו חשש מסכין, על כך כי המתלונן חנק אותו והכאיב לו וכי ניתן לראות את תפיסת החולצה שלו בפלג הגוף העליון על ידי המתלונן, כי אחז בו, המתלונן השתולל והוא רצה להוריד אותו לריצפה (עמי 10 בשני 3 – 29). כן עמד על כך הנאשם שאין באפשרותו להזמין משטרה לכל מבלה שתוי במועדון ושהאירוע התרחש תוך שניות, כפי שניתן לראות בסרטון (עמי 8 שו’ 24 – 26 , ; עמי 9 בשני 12 – 19 ).
32.
זה המקום לציין כי בית המשפט התרשם לחיוב מעדותו של הנאשם. ניכר היה כי הוא אינו מנסה להפריז או להמעיט בתיאורו של האירוע וגירסתו נתמכת בסרטוני האבטחה והמצלמה מבית העסק הנוסף, ייהבזאר הרוסייי, (ת/33) (להלן: “סרטון בית העסק הנוסף”), בדומה לעדויות נוספות שהובאו בפני בית המשפט ואתייחס אליהן בהמשך. מנגד, שונה היא התרשמות בית המשפט בתכלית בעניינו של המתלונן, שאמנם אינו זוכר את פרטי האירוע מאחר והיה שיכור, לפי דבריו שלו, אך בפירוש ניסה להמעיט ולצמצם את חלקו – והדבר בלט באופן חד משמעי לנוכח סרטוני מצלמות האבטחה, עדות המאבטח בוקוביצקי ועדות קאשי, תוך שבית המשפט נותן לעדות האחרונה משקל מוגבל לנוכח היכרות מוקדמת עם הנאשם והתנהלות שלא מתועדת בסרטוני מצלמות האבטחה כפי שניתן לראות בחלקה, בעניינו של בוקוביצקי, שהינו שכיר של הנאשם.
סרטוני מצלמות האבטחה
.33
זהו המקום להתייחס בהרחבה לסרטוני מצלמות האבטחה (ת/33), שכן ביכולתם לשפוך אור רב על הנעשה ולחזק את גרסת הנאשם. שני סרטונים מרכזים הוגשו בהסכמה כראיות. האחד מבית העסק של הנאשם, המועדון, סרטון המתעד את ההתרחשות מחוץ למועדון מהרגע בו
11 מתוך 22
בית משפט השלום בפתח תקווה

ת”פ 67347 – 12 – 18 מדינת ישראל נ’ ירדני
הדחיפות נמשכות ויוצאות מהתמונה. האישה נראית ממשיכה וצועקת דברים
03 : 46 : 21 כלפיהם.
35.
סיכום ביניים בהקשר של תיעוד האירועים בסרטון מהמועדון מראה כי אכן המתלונן הוצא מהמועדון וסרב לקבל זאת. גירסת הנאשם בדבר חששו כי המתלונן יוציא לעברו סכין עולה בקנה אחד עם שנראה בסרטון לפיו המתלונן שולח את כף ידו השמאלית לכיס מכנסיו. בהמשך, וללא כל התגרות מוקדמת מצד הנאשם, תוקף המתלונן את הנאשם בכך שהוא תופס את חולצתו בשתי ידיו, מנער אותו ומושך אליו את הנאשם בכוח. אדרבא, הנאשם רחוק מלהראות כמי ששש אלי קרב, הוא עומד חוצץ בין המתלונן למאבטח בוקוביצקי ונראה כמי שמנסה להבין לפשר העניין ולשמוע את גרסתו של המתלונן והטרוניה מצידו כנגד המאבטח שהחליט להוציאו מהמועדון.
.36

בסרטון מבית העסק הסמוך, סרטון הנמשך 36 שניות, והמהווה המשך ישיר של השתלשלות האירועים המתוארת לעיל בסרטון מהמועדון, השתלשלות האירועים הנה כדלקמן : 02 : 48 : 04 נראים הנאשם והמתלונן אוחזים ודוחפים זה את זה, כאשר סמוכים אליהם שני גברים. המתלונן נראה נתלה או מורם באוויר על ידי הנאשם ונופל על הכביש לאחור. 02 : 48 : 08 המתלונן שרוע על הכביש ללא כל תזוזה, הנאשם רוכן כלפיי המתלונן ודוחף אותו מכתפיו ומצליח להזיז אותו במעט קרוב יותר למכוניות החונות בצד הכביש. 02 : 48 : 13 הנאשם סב על עקבותיו ושב אל אחוריו למקום שממנו בא, שני הגברים שבים גם הם על עקבותיהם יחד עם הנאשם. 02 : 48 : 18 המתלונן נשאר בגפו שרוע על הכביש וללא כל תזוזה. 02 : 48 : 30 חמישה אנשים נראים באים ומתקרבים לכיוונו של המתלונן.
37.

סיכום משלים לנראה בשני הסרטונים מעלה כי האמור בהם משתלב באופן ברור, שאינו משתמע לשני פנים, עם גרסת ההגנה של הנאשם. גירסה זו יוצקת תוכן גם לקיום התנאי בדבר סכנה מוחשית בהמשך לעדות הנאשם, עדות בה מצא בית המשפט ליתן אמון מלא. בסרטונים נראה המתלונן, כמי שהעיד על עצמו, לצד עדויות אחרות כי היה שיכור, שולח את כף ידו השמאלית לכיס מעילו, תוקף את הנאשם על ידי אחיזה חזקה בשתי ידיו בחולצתו בחלקה העליון, מנער את הנאשם ואוסף-גורר אותו לכיוון הרחוב. בשים לב למכלול הראיות בדבר התנהלותו של המתלונן, הרי שבית המשפט קובע כי אכן הייתה קיימת לנאשם סכנה מוחשית לשלמות גופו, כזו שקיימת הסתברות גבוהה כי תתממש ולא ערטילאית או רחוקה (ע”פ 5266 / 05 זלנצקי נ’ מדינת ישראל (פורסם במאגרים, 22 . 02 . 07 )).
13 מתוך 22
בית משפט השלום בפתח תקווה
ת”פ

67347 – 12 – 18 מדינת ישראל נ’ ירדני
תיאור הסרטונים כמפורט לעיל באופן מדוייק, מביא בפני בית המשפט תיאור מצב עובדתי ללא כל רעשי רקע שם נראה המתלונן תוקף את הנאשם מחוץ למועדון, גורר אותו והכל תוך שניות עד לאירוע הנטען כנגד הנאשם – ההנפה – בכתב האישום. במצב דברים מסוג זה – התנהלות הנאשם עומדת בדרישות התנאי הרביעי.
41.
התנאי החמישי, ונראה כי על אי קיום תנאי זה משליכה המאשימה את עיקר יהבה (בטענה כי פעולת הנאשם אינה סבירה בעליל (פיסקה 15 לסיכומיה) בעוד הסנגור טען שבעצמו לא היה נוהג אחרת), הוא קיומו של יחס ראוי – פרופורציה – מן הנזק שעתיד להיגרם מפעולות התוקף, לבין הנזק שעתיד להיגרם מפעולתו של המותקף. תנאי זה מעוגן בסעיף 34 טז לחוק העונשין, בנוגע לסייגים בדבר הגנה עצמית, הצורך והכורח. בית המשפט בוחן את התקיימותה של הסבירות-הפרופורציה, בהתאם לשני היבטים רלוונטיים: האחד, סבירות באשר לדרך הפעולה הננקטת והשני, סבירות באשר לאמצעי הספציפי המשמש את דרך הפעולה הננקטת (הלוי, בעמ’ 398 וההפניות שם; עניין אלטגואז; עניין אביסידריס).
42.
בהיבט המבחן הראשון בדבר סבירות דרך הפעולה שננקטה, והיא עימות פיזי-חזיתי עם המתלונן, בית המשפט סבור כי בסיטואציה שנכפתה על הנאשם, הרי שדרך זו יותר מעומדת במבחן הסבירות כדרך פעולה לגיטימית. בייכ המאשימה ניסה לכוון בשאלותיו לנאשם במסגרת החקירה הנגדית (עמ’ 8 – 9 לפרו’) כי היה על הנאשם להזמין משטרה מבעוד מועד עת ראה כי עומד בפניו אדם – המתלונן, שיכור. אומר כבר עתה כי אין המדובר בדרישה התואמת את המציאות בשטח, וודאי לא במקום המשמש מועדון לילה ומוכר אלכוהול על פי חוק. לא ניתן לדרוש מבעל מועדון כי על כל מבלה במקום שמוצא החוצה ומורחק מהמועדון, אם בשל ששתה לשוכרה או כי סברו שנקט באלימות, יש להזמין משטרה. אכן, אם מתקיימת אסקלציה באירוע, צפי מוחשי לאלימות או אלימות בפועל, ואם פרק זמן סביר המאפשר פניה שכזו מראש, יש לעשות כן או לדאוג לעניין בדיעבד. לא כך התרחש במקרה שבפני בו תוך שניות המתלונן עבר מלשוחח עם הנאשם, לתקיפת הנאשם ובהמשך להתגוששות עימו – לא הייתה כל אפשרות להתקשר למשטרה עובר לאירועים אלו.
43.
יפים לעניין זה דברי המלומד גבריאל הלוי בנושא:
“תנאי הסבירות אינו דורש את נקיטת דרך הפעולה הפוגענית פחות, אלא כי דרך הפעולה הננקטת הנה בתחום הסביר. דרישה של בחירת דרך הפעולה הפוגענית פחות מצויה במסגרת תנאי הסבירות (סביבות אמצעי ההגנה) שבחזקת הצורך… ייתכן
15 מתוך 22
בית משפט השלום בפתח תקווה

ת”פ 67347 – 12 – 18 מדינת ישראל נ’ ירדני
התייחסות למכלול הנתונים העובדתיים שהתקיימו בעת ביצוע ההגנה העצמית” (ראו: הלוי, בעמ’ 401 וההפניות שם).
.48
הפרשנות אותה מציעה המאשימה לפיה הנאשם נקט בדרך שאינה פרופורציונאלית הנה פרשנות דווקנית, מרחיקת לכת ונטולת כל אחיזה במציאות האירוע שהתפתח באותו מקום ורגע.
.49
התנאי השישי והאחרון, הנמצא אף הוא במרכז המחלוקת בין הצדדים, הנה דרישת הנחיצות. קרי, אמצעי ההגנה בו בחר הנאשם על מנת להגן על עצמו מפני התקיפה שלא כדין מצידו של המתלונן. בעניין זה בית המשפט יבחן האם פעולתו של הנאשם עומדת בשני מבחנים מצטברים: מבחן הנחיצות האיכותית – האם עמדו חלופות אחרות, פוגעניות פחות, ומבחן הנחיצות הכמותית – מידת הכוח המגן שהופעל. בעוד ההגנה טוענת כי פעולותו של הנאשם הייתה נחוצה, הרי שלשיטת המאשימה לא הייתה כל נחיצות, בין השאר, מאחר והמתלונן היה פסיבי (פיסקה 14 לסיכומיה) ואומר כבר עתה שכן נושא הפסיביות מצידו של המתלונן חוזר כחוט השני בסיכומיה שהמדובר הוא בטענה שראוי הייתה שלא תטען ומנותקת מהמציאות בשטח של זירת האירוע.
50.

יוער, מקובל לראות את תנאי הנחיצות כחלק מהיסוד העובדתי, ומשכך לבחון את התקיימותו במבחן אובייקטיבי (ענין אלטגאוז פיסקה 14; סנג’רו, בעמ’ 341, ע”פ 4784 / 13 סומך נ’ מדינת ישראל (פורסם במאגרים, 18 . 02 . 16 ) (פיסקה 182 לפסק דינו של השפט נ’ סולברג (להלן: “עניין סומך”)). יחד עם זאת, ומאחר שעל בית המשפט להתייחס ולהכריע בעניין אמצעי ההגנה שהפעיל הנאשם, אמצעי הנובע מן הסכנה המוחשית שבתקיפה הבלתי חוקית כנגד שלמות גופו, הרי שאותה הבנה של סכנה מוחשית מתבצעת בתודעה של הנאשם, וגם במידה והוא טעה בהערכתה, וגם אם היא אינה סבירה, עדין זו תהיה אמת המידה להערכת הנחיצות המיידית:
“בהתאם לכך, הנחיצות המיידית מתקיימת, אם אכן כך הובן מצב הדברים הרלוונטי בתודעתו של הפרט באמצעי ההגנה העצמית. אם טעה אותו פרט בהערכת הנחיצות המיידית, כי אז מדובר בטעות עובדתית, אשר בהתקיים תנאי הטעות העובדתית שנדונו לעיל, תשמש טעות עובדתית זו כבסיס להתקיימותו של תנאי זה” (הלוי בעמ’ 396).
17 מתוך 22
בית משפט השלום בפתח תקווה

ת”פ 67347 – 12 – 18 מדינת ישראל נ’ ירדני
לציין כי מלאכת הכרעה זו נעשית בתנאי מעבדה סטריליים – כאשר ישובים אנו ממרום כסאנו, עטויי גלימה לגופנו, בלשכתנו הממוזגת והמוארת, באור יום בוהק, כשכלי הניתוח המשפטי לידנו ונדרשים אנו לנתח את אותן פעולות שביצע הנאשם ברגע הקריטי – רגע הירי – פעולות אשר ארכו שניות בודדות”.
54.

לא יכולתי לסיים כתיבת הכרעת דין זו מבלי להתייחס לשתי נקודות מרכזיות רוחביות בהתנהלות המאשימה בתיק זה. ראשית, עצם ההחלטה על הגשת כתב אישום. סבורני כי המדובר הוא בכתב אישום שראוי כי לא היה מוגש מלכתחילה. התביעה הכללית אוצרת בידה כוח רב, עוצמה אדירה, עוצמה שבכוחה לשנות את גורלו של אדם ומסלול חייו. בהתאם לגודל העוצמה גודל האחריות שכן יילעולם יזכור תובע ותשמור פרקליטות מה כוח ושליטה על חיי אדם וכבודו ניתנים בידיהם” (בג”צ 5537 / 91 אפרתי נ’ אוסטפלד (פורסם במאגרים, 03 . 06 . 92 ) פיסקה 16 לפס’ דינו של השופט חשין). יש מי שיטען כי במשולש הכוחות המרכיב את ההליך המשפטי, תביעה, הגנה ובית המשפט, כוחה של התביעה הוא הרב ביותר, ועל כן עלינו תמיד לזכור, כדברי הפילוסוף לוקיוס אנאוס סנקה כי “מי שיש לו כוח רב, צריך להשתמש בו ברכות”. התוצאות המיידיות של הגשת כתב אישום כנגד אדם הופכת את חייו מן הקצה אל הקצה וביכולתה לקטוע ולגדוע מסלול חיים:

“יהמעמד’ של נאשם קשה הוא לאדם. עם הגשת כתבי האישום משתנה עולמו. שיווי המשקל הנפשי והחברתי ממנו נהנה מתערער. הוא נתון לסיכונים חדשים. הוא נפגע חברתית. הוא נפגע כלכלית. ימיו ולילותיו אינם כתמול שלשום” – דברי הנשיא א’ ברק בבג”צ 7357 / 95 ברקי פטה המפריס (ישראל) נ’ מדינת ישראל, (פורסם במאגרים,
.(25.06.96

וכן ראו דברים ברוח דומה שנאמרו בבג”צ 5699 / 07 פלונית נגד היועץ המשפטי לממשלה (פורסם במאגרים, 26 . 02 . 08 ) (להלן: “עניין פלונית”):
“העמדה לדין של אדם, באשר הוא אדם, מטילה אחריות כבדה ביותר על שכמה של התביעה. ההחלטה לפתוח בהליך פלילי כנגד אדם, וההכרעה במה וכיצד להאשימו, היא מהלך
19 מתוך 22
בית משפט השלום בפתח תקווה
ת”פ

67347 – 12 – 18 מדינת ישראל נ’ ירדני
הדין הרצוי בסוגיה, מציע מבחן תלת שלבי בגיבוש ההחלטה באם להגיש כתב אישום וגיבוש קוד הפעלה לתביעה הכללית בעניין זה. ומציע הצבת רף בדמות מאזן הסתברויות:
” …יש לבחון את סיכויי ההרשעה אל מול סיכויי הזיכוי ולבחור בנקודת מאזן הסתברויות לטובת ההרשעה, כרף הראייתי הנדרש לצורך העמדה לדין. אין זה ראוי ואין זה הוגן להעמיד אדם לדין כאשר סיכוייו לזיכוי גדולים ועולים על הסיכויים להרשעתו”.
לדעתו של מותב זה, לאחר שעיין במכלול הראיות ושמע את העדויות, לא היה סיכוי סביר להרשעה מלכתחילה ועל המאשימה היה להבחין בכך מבעוד מעוד ולהורות על סגירת התיק מחוסר אשמה. הזיכוי בתיק זה הינו זיכוי מוחלט.
56.

כמו כן, מוצא אני לנכון לציין כי במסגרת חובתה של המאשימה לחשיפת האמת (רע”א 1412 / 94 הסתדרות מדיצינית הדסה נ’ גלעד (פורסם במאגרים, 8 . 11 . 95 )), ערך אשר עומד ביסוד שיטת משפטנו הרי שהסנגור הסכים להגשת תיק המוצגים בכללותו ללא בקשה לחקור נגדית ולו עד בודד. היה מקום כי המאשימה תסכים גם להגשת הודעתו של מר עומרי קאשי לבקשת ההגנה, גם אם סבורה היא שמדובר בעדות שאינה בהכרח מיטיבה עמה ואף תכלול אותו ברשימת עדי התביעה מטעמה עוד קודם לכן, אלא אם סבורה היא שהעד אינו דובר אמת, ובפני לא עלה כל יסוד סביר לחשד מסוג זה אלא ההפך מכך. היה מקום, מצידה של המאשימה, כי התמונה המלאה תפרש בפני בית המשפט כולל עדות זו, שכן זו היא חובתה כתביעה כללית – להביא בפני בית המשפט את מלוא הראיות הרלוונטיות והכל בשם חשיפת האמת, בכפוף לסייגים המוכרים בחוק ובפסיקה (ראו הנחיית פרקליט המדינה 3 . 1 הכנה וניסוח כתב אישום בסעיף 67; משרד המשפטים – פרקליטות המדינה ייקוד אתי לפרקליטי המדינה” (2013). דברים אלו מקבלים משנה תוקף דווקא מהסיבה שאין המדובר בעדות דרמטית אשר בכוחה להשפיע על גורלו של ההליך, אלא בעדות משנית אשר מתיישבת עם שאר הראיות בתיק ועדותו של המתלונן עצמו כי היה שיכור.
.57
לאור כל האמור לעיל, אני סבור כי הנאשם הוכיח הרבה מעבר לקיומו של ספק סביר באשמתו בהתאם לנדרש לפי סעיף 34 כב (ב) בעניין תחולת הסייג לאחריות פלילית בדבר הגנה עצמית לפי לסעיף י לחוק העונשין, ספק אותו המאשימה לא הסירה. אשר על כן, אני מורה על זיכויו מהעבירה המיוחסת לו בכתב האישום, חבלה חמורה, לפי סעיף 333 לחוק העונשין.
21 מתוך 22
בית משפט השלום בפתח תקווה
ת”פ

67347 – 12 – 18 מדינת ישראל נ’ ירדני

סלונים מיום 10 . 2 . 18 – ת/28; דויים על עיכוב (שירת הסירנה) מאת רסייל ישי סלונים מיום 10 . 2 . 18 – ת/29 ; טופס הודעת זכויות חשוד טרם חקירה מיום 10 . 2 . 18 – ת/30; כתב ערובה מיום 10 . 2 . 18 – ת/31; טופס הודעת זכויות חשוד טרם חקירה מיום 10 . 2 . 18 – ת/32; דיסק פלא 64285 / 18 – ת/33;
שלב ההוכחות – פרשת תביעה
.5
ב”כ המאשימה הצהיר שיבקש לחקור את הנאשם למרות שהתיק הוגש בהסכמה. כמו כן הודיע כי יזמן את המתלונן היות וסבור הוא שיהיה זה נכון מבחינת ניהול התיק. בייס המאשימה ציין כי יש הודעה אחת של בליין במועדון בשם עומרי קאשי (להלן: “קאשייי) אותה הוא מתנגד להגשתה, וככל שההגנה תבקש להעידו, הרי שהוא ייחקר בחקירה נגדית. בייכ הנאשם הצהיר כי הנאשם יעיד להגנתו, וביקש לזמן את קאשי מאחר והמאשימה מתנגדת להגשת הודעתו (נ/1).
.6
ב”כ הנאשם העלה תהיות בדבר כוונת המאשימה להעיד את המתלונן, וסבר כי הדבר עלול יילזהם” את דעתו של בית המשפט, אשר ייחשף למצבו הבריאותי, שעה שאין כל מחלוקת עובדתית באשר להתרחשות האירוע וזירת המחלוקת נוקזה לסוגיה משפטית גרידא, וביתר שאת כאשר ההגנה הסכימה להגשת כל חומרי החקירה בתיק. בית המשפט קבע כי אין בהעדתו של המתלונן כל ייזיהוםיי, ועדותו כפופה למסגרת חומר החקירה שכבר נמסר לסנגור או שיימסר מבעוד מועד.
.7

ביום 15 . 7 . 19 התנהלה ישיבת הוכחות בפני מותב זה. בחקירתו הראשית, תיאר המתלונן שהיה לראשונה במועדון, ובזמן שישב על הבר למשך כ-40 דקות וללא כל סיבה מוצדקת, ניגש אליו הסלקטור (ככל הנראה הכוונה היא למאבטח – ע.מ) והתחיל לבעוט אותו החוצה. כן ציין כי דרש את הצילומים מתוך הבר היות וההתנהלות שם הייתה נוראית. עוד הוסיף כי יכול להיות שהתנהג בצורה לא הולמת ואגרסיבית, אך היה זה בתגובה לכך שהוציאו אותו מהמועדון, ומטרתו הייתה בסך הכל לדרוש את פרטיו של הסלקטור.
.8
המתלונן הודה כי תפס את הנאשם בחולצתו בגלל הייסטרסיי שהיה נתון בו, והטיל את האשמה על הסלקטור שהיה אגרסיבי וכתוצאה מכך התגלגל האירוע עד לפציעתו החמורה ולשיקומו הארוך שלטענתו ספק אם יחזור לאיתנו שוב. לשאלת בית המשפט השיב המתלונן כי ציין שהיה אגרסיבי וכוונתו הייתה שלא מדובר באגרסיה של מכות/אלימות ובסך הכל האגרסיה באה לידי ביטוי בכך שיכול היה לתת דחיפה דבר שלא הוביל לשום נזק.
3 מתוך 22
בית משפט השלום בפתח תקווה
ת”פ

67347 – 12 – 18 מדינת ישראל נ’ ירדני
דרשה תגובה מיידית, הרי שלא הייתה ברירה אחרת בידו אלא לנטרל את המתלונן באופן בו הוא מורידו לרצפה.
15.
עוד הוסיף הנאשם כי אם באמת חפץ היה שהאירוע יגמר באלימות, היה משתמש בשרותי האבטחה מיומנים, וכדבריו בפרוטוקול הדיון ייהיו לי שתי גורילותיי (עמי 10 שו’ 24) אשר היו זמינים לו, דבר אשר סביר שהיה מוביל לאלימות רבה יותר ולתוצאה קשה יותר. הנאשם סיים את דבריו באומרו כי מעשיו ופעולותיו היו למטרת הגנה עצמית.
סיכומי הצדדים
.16
בסיכומיה בכתב טענה המאשימה כי בחינת נסיבות האירוע בכללותן מובילה לכלל מסקנה כי הנאשם פעל בכוונה לתקוף כגמול על כך שהמתלונן אחז בבגדיו בפתח הכניסה למועדון. מכל מקום, כך לשיטת המאשימה, דחיפה, אחיזה בבטן, הנפה באוויר והטחה ברצפה לבטח אינם יכולים להיחשב כתגובה מידתית להתנהגות המתלונן. עוד נטען, כי הנאשם ביקש להצדיק את תקיפת המתלונן בדיעבד, להמעיט ולהפחית מעוצמת התקיפה מצידו כך שהמתלונן נפל ולא הוטח ברצפה. לשיטת המאשימה, כל הגרסאות שהציג הנאשם נבחנו ונמצאו מתפתחות, מתפתלות ומלאות סתירות באופן שלא ניתן לתת בהן אמון.
המאשימה סבורה, שהאופן בו פעל המתלונן, בכך שאחז בבגדיו של הנאשם, לא עולה לכדי ייסכנה קונקרטיתיי ובייחוד לנוכח נסיבות ביצוע העבירה וביניהן: החלופות האחרות שעמדו לנאשם להדיפת התקיפה, מספר התוקפים ופערי הכוחות בין הצדדים, משך התקיפה, מקום התקיפה והתנהגות המתלונן. נטען, כי הנאשם הביא בהתנהגותו הפסולה לאירוע האלימות תוך שהוא צופה מראש את אפשרות התפתחותם של הדברים ויכול היה לעצור את האירוע שהסלים במספר נקודות קריטיות. יתרה מזאת, התפתחות הדברים ובפרט הזעקת המאבטחים, מעידה על כך שהנאשם לא נקלע לסיטואציה אלא צפה את התפתחות הדברים. אף בחינת נחיצות התקיפה לשם הדיפת המתלונן מלמדת שזה יכול היה לפעול בדרך אחרת לחלוטין ולהימנע מהסכנה, הן ביחס לאיכות הנחיצות, כשקיימות חלופות רבות נוספות לשם הדיפת המתלונן כפי שתוארו והן ביחס לכמות הנחיצות כשברור שמידת הכוח שהפעיל הנאשם לצורך הדיפת המתלונן חורגת בכל קנה מידה מהסביר נוכח מודעות הנאשם למצב הכרתו של המתלונן ולהיות נתון במצב שכרות. אשר על כן, ברור לשיטת המאשימה כי בחינת חומרת הסכנה שיצר המתלונן מול מידת הכוח שהפעיל הנאשם מובילה למסקנה שזו בלתי סבירה בעליל – לאור כל האמור לעיל עתרה המאשימה להרשיע את הנאשם בדין.
5 מתוך 22
בית משפט השלום בפתח תקווה

ת”פ 67347 – 12 – 18 מדינת ישראל נ’ ירדני
19.

סייג ההגנה העצמית הינו סייג מסוג ייהצדק”י (justification) ולא מסוג ייפטור”י (excuse). משמע, המדובר הוא על מצב בו האירוע הפלילי נכפה על הפרט, הנאשם בהתאם לכל מקרה, וזאת בשל נסיבות הקשורות בטבורן לאירוע הרלוונטי ולא בפרט עצמו. הכוונה היא לנסיבות הקשורות במעשה עצמו ולא בעושה (ראו: גבריאל הלוי, “תורת דיני העונשין”, כרך ג’, התשע”א 2010 בעמ’ 351 (להלן: “הלוי”)). אותם טעמים עניינים הקשורים באירוע הפלילי עצמו, הינם טעמים שמכוחם נתפש הפרט כמי שאינו יכול לגבש את היסוד הנפשי הדרוש לשם ביצוע העבירה והטלת אחריות פלילית. הכרה בסייג לאחריות פלילית כגון דא כהצדק משקפת תפישה חברתית רחבה לפיה התנהגות הפרט מלכתחילה (ex ante) הייתה ראויה וכי כך ראוי לנקוט גם במקרים דומים בעתיד (הלוי, בעמ’ 351 – 352 ).
.20
המדובר הוא על אבחנה חשובה שכן סייגים לאחריות פלילית מסוג פטור כגון : קטינות, העדר שליטה, אי שפיות הדעת, שכרות, טעות עובדתית טעות משפטית, חסינות מהותית של נושאי משרה ציבורית, חסינות מהותית בינלאומית (ריבון זר, דיפלומטית) וחסינות מהותית פנימית (נשיא המדינה, חברי רשות מחוקקת – ממשלה, נושא משרה שיפוטית), מעניקים פטור מאחריות פלילית בדיעבד (ex post) ואינם מצדיקים את המעשה. משכך אפוא, אין בקבלתם על ידי בית המשפט במקרה נתון כדי להעביר מסר חברתי כי ההתנהגות בה נקט הפרט, התנהגות ראויה היא (ראו גם: בועז סנג’רו, “הגנה עצמית במשפט פלילי”, תש”ס 2000, בעמ’ 29 – 38 (להלן: “סנג’רו’).
21.

בפסיקת בית המשפט העליון אשר דנה ביסודות הסייג, הוכרו ששה תנאים לשם תחולתו של סייג ההגנה העצמית (ע”פ 4191 / 05 אלטגאוז נ’ מדינת ישראל (פורסם במאגרים, 25 . 10 . 06 ) (להלן: “עניין אלטגאוז”); ע”פ 20 / 04 קליינר נ’ מדינת ישראל (פורסם במאגרים, 30 . 06 . 04 ) (להלן: “עניין קליינר”); ע”פ 6147 / 07 אביסידריס נ’ מדינת ישראל (פורסם במאגרים, 02 . 07 . 09 ) (להלן: “עניין אביסידריס”); ע”פ 131 / 08 זידאן נ’ מדינת ישראל (פורסם במאגרים, 20 . 02 . 13 ); סנג’רו, בעמ’ 230 – 145 ). ראשית, קיומה של תקיפה שלא כדין ; שנית, קיומה של סכנה מוחשית לפגיעה בחייו, בחירותו בגופו או ברכושו, של האדם המתגונן או של זולתו ; שלישית, מיידיות, קרי – יעל ההגנה להתבצע רק מרגע שהמעשה דרוש באופן מיידי על מנת להדוף את התקיפה, ועליה להיפסק מרגע שלא נדרש עוד מעשה התגוננות על מנת להדוף את התקיפהיי (עניין אלטגאוז, פסקה 13); רביעית, שהאדם המתגונן לא ייהביא בהתנהגותו הפסולה לתקיפה תוך שהוא צופה מראש את אפשרות התפתחות הדבריםיי ; חמישית, פרופורציה, ייחס ראוי בין הנזק הצפוי מפעולת המגן לנזק הצפוי מן התקיפהיי (סנג’רו, עמ’ 203 – 226 ); שישית, קיומה של נחיצות, קרי – טענת הגנה עצמית תקרוס
7 מתוך 22
בית משפט השלום בפתח תקווה

ת”פ 67347 – 12 – 18 מדינת ישראל נ’ ירדני
25.
לגבי מה שארע בחוץ, אירוע התקיפה עם הנאשם מסר המתלונן כי:
“אני לא זוכר שתפסתי את בעל המועדון, לא זוכר את מה שקרה בחוץ, אני לא זוכר מי דחף אותי והפיל אותי אני זוכר שהייתי נעול על לקבל פרטים של המאבטח כי הרגשתי מושפל ברמה לא נעימה ורציתי להבין מה עשיתי לא בסדר וזה הדרדר למצב שקרה. אין לי מושג מי דחף אותי, אין לי מושג מנה (כך במקור – ע.מ) יש במצלמות”.
המתלונן מאשר כי שתה בירה אחת בייגמליי, ושני שייקים במועדון, “סך הכל באיזור ליטר ומשהו” (עמ’ 2 ש’ 17 – 18 ) בתשובה לשאלת החוקר, רס”מ אלדד פרץ (להלן: יירסיימ פרץ”). בסופו של דבר, לאחר שנשאל מספר שאלות בנוגע לאירוע נשוא כתב האישום משיב:

“אני לא יודע מה קרה, אני לא זוכר את זה. הייתי תחת השפעת אלכוהוליי ושהסרטון המתעד את אירוע התקיפה בחוץ (ת/33) אומר לשאלת רסיימ פרץ בעניין הסרטון לפיו עולה כי הוא, המתלונן, ללא כל התגרות מצידו של הנאשם, תופס אותו ומנער אותו, משיב: “אני מסכים עם הסרטון. אני הייתי שיכור אני לא רציתי לתקוף רציתי רק לקבל פרטים ולקבל הסבר מדוע הוציאו אותי מהמועדון” (עמ’ 2 שו’ 26 – 30 ).
.26

בעדות המתלונן בבית המשפט ביום 15 . 7 . 19 מסר כי פעל באגרסיה באותו ערב אך אגרסיה שלא מופנית לאלימות (עמ’ 5 לפרו’ בשו’ 3 – 5) לשאלת בית המשפט מה הכוונה באגרסיבי השיב שלא מדובר באגרסיה של מכות אך באותו רגע יכל לתת דחיפה (עמ’ 5 שו’ 21 – 25). לשאלות הסנגור בחקירה נגדית מסר כי לא היה אגרסיבי בתוך המועדון אלא רק מחוץ למועדון ; כי לא תקף את בעל המועדון-הנאשם, אלא שהביע כלפיו אגרסיה; וכי כנראה בגלל ההשפעה של האלכוהול ייניער אותו מהחולצהיי (עמ’ 6 לפרוטי בשו’ 5 – 24).
27.

הנאשם נחקר בתיק זה ארבע פעמים כאשר חקירתו הראשונה מיום האירוע, 10 . 2 . 18 בשעה 03 : 15 (ת/7), אינה תחת אזהרה. כפי שניתן לראות מהודעה זו הרי שמדובר בגביית גרסה
9 מתוך 22