מדינת ישראל נגד מחאג’נה(עציר)

בית משפט השלום בחיפה
ת”פ

49376 – 08 – 17 מדינת ישראל נ’ מחאג’נה(עציר)
בפני כבוד השופט שלמה בנג’ו
בעניין:
המאשימה
מדינת ישראל באמצעות פרקליטות מחוז חיפה, עו”ד הגב’ שונית קדם נימצן
נגד
הנאשם
ראיד מחאג’נה (עציר) באמצעות בא כוחו עוה”ד פלדמן, אזברגה, חמייסי, מחאמיד, מוואסי והאשם
הכרעת דין
כתב האישום המתוקן:
חלק כללי

ביום 10 . 9 . 2015 הכריז שר הביטחון על הארגונים יימוראביטון” ו- יימוראביטאתי, כהתאחדויות בלתי מותרות, לפי סעיף 84 (1) (ב) לתקנות ההגנה (שעת חירום), 1945. מיום כניסתו לתוקף של חוק המאבק

בטרור, תשעייו -2016, בתאריך 1 . 11 . 2016 , הוכרזו ארגונים אלה כארגוני טרור.

ביום 17 . 11 . 2015 הכריז שר הביטחון על ארגון ייהתנועה האיסלאמיתיי (להלן: “התנ”סיי) כהתאחדות
בלתי מותרת לפי סעיף 84 (1) (ב) לתקנות ההגנה (שעת חירום), 1945. מיום כניסתו לתוקף של חוק
המאבק בטרור, תשעייו – 2016, הוכרז ארגון זה כארגון טרור.
הנאשם הינו דמות מוכרת ובעלת השפעה רבה בקרב האוכלוסיה המוסלמית בישראל, בגדה המערבית ובעזה. בנוסף עמד הנאשם בראש הפלג הצפוני של התנייס, משנת 1996 ועד הכרזתה כהתאחדות בלתי
מותרת.

ביום 14 . 7 . 2017 התבצע פיגוע במתחם הר הבית, על ידי שלושה מחבלים, תושבי אום אל פאחם – מחמד אחמד מחמד ג’בארין, מחמד חאמד עבד אל – לטיף ג’בארין ומחמד אחמד מפדל ג’בארין
1 מתוך 112
בית משפט השלום בחיפה
ת”פ

49376 – 08 – 17 מדינת ישראל נ’ מחאג’נה(עציר)
הנאשם מבהיר, מה נדרש מאותו ציבור:
ראשית, נדרש מהם להמשיך את העלייה אל מסגד אל אקצה, מהגליל, מהמשולש, מהנגב, מהרי
מישור החוף, מעכו, מחיפה, מיפו, מלוד ורמלה.
שנית, קורא הנאשם לביצוע “יריבאטי במסגד אל אקצה, (לפי המתרגם: הפגנת נוכחות ושמירה על
המסגד).
שלישית, קורא הנאשם לבצע יריבאטיי בכל מקום שממנו מונעים להגיע לאל אקצה, ונותן דוגמאות,
אם ימנעו מהציבור לעשות יריבאטיי באבו גוש, יש לעשות שם יריבאטיי, כך לגבי לוד, כך גם לגבי יפו.

בסיום הנאום, חוזר הנאשם ואומר כי ביום 27 / 7 / 17 (היום בו הוסרו הגלאי מתכות בהר הבית), “ניצח
הרצון של המורביטון והמורביטאת והסמכות הדתית בירושלים את כל הכיבוש הישראלי” ולכן הוא
מציע בכל שנה, ביום השישי הראשון אחרי תאריך זה, לקיים תפילת יום שישי, באצטדיון אום אל
פאחם, תחת הכותרת ייאל אקצה עד הניצחון”.
בסיום דבריו, קרא הנאשם לאיסוף תרומות, על מנת להציל חיים בבית החולים שבמזרח ירושלים.
גדר המחלוקת:
הטענה המרכזית של הנאשם ביחס לאישום הרביעי, נוגעת למהימנותה של הראיה שמכוחה בוצע
התרגום, קרי, סרטון הווידאו (ת/26א). ההגנה מדגישה את המקטע שיש בסרטון הווידאו, וטוענת
שלא ניתן לדעת כמה זמן עמד הנאשם ונשא דברים, טרם תחילת הסרטון, מה אמר בתחילת דבריו,

“איזה מסגרת הוא שם לדברים שאמר” (עמי 370 שורות 7 – 15 לפרוטוקול).
במצב דברים זה, נטען, בית המשפט לא יכול להשתית ממצא כלשהו אודות הנאום החסר, בהעדר
יכולת לבחון את הדברים מתחילתם לתומם.
עוד מדגישים פרקליטי ההגנה, כי אם בית המשפט לא היה יודע ומתרשם בעיניו מהצפייה בסרטון,
והיה נסמך רק על דוח הצפייה שערך רפייק רפי נוריאל, וקורא רק את הפיסקה הראשונה של התרגום
שלו, לא היה יודע מעולם שהסרטון ווידאו אינו מתחיל מראשית הדברים.
101 מתוך 112
בית משפט השלום בחיפה
ת”פ

49376 – 08 – 17 מדינת ישראל נ’ מחאג’נה(עציר)
התיקונים שהכניסה ההגנה, שוני מהותי, המשנה את תוכן הנאום מקצה אל קצה, עד כדי שינוי
משמעות הדברים העולה ממנו.
כפי שכבר נאמר לא אחת בהכרעת דין זו, על פי פסיקתו של בית המשפט העליון, תוכן הדברים אינו נבחן בתנאי מעבדה, ואין להיזקק לדקויות לשוניות פרשניות, שכן, מילים יכולות, לעיתים, לסבול מספר פירושים. הדברים נבחנים בהקשר הכולל שלהם, מה נאמר, על איזה רקע נאמר, מי אמר אותם,
היכן אמר אותם, היקף הקהל נחשף אליהם, מה היה ייהאקלים” לאמירתם. ודוק, לתוכן הדברים
ישנה משמעות חשובה, ואין פירושו של דבר שניתן לעוות משמעות של מילה זו או אחרת, אך כל עוד
אותה מילה שתורגמה, נושאת הפרשנות המוצעת לגביה, ופרשנות זו סבירה ומתיישבת עם הקשר
הדברים בה מילה מופיעה, לא ניתן לומר כי הפירוש הזה הוא לא נכון.
לקביעתי, התרגום שהניחה המדינה בפני בית המשפט משקף נכונה את משמעות הדברים.
ההגנה סומכת את טענותיה ביחס למה שהיא סוברת שהוא ליקויים בתרגום, כשהיא מפנה למילים
בודדות בנאום, ולחלקים שאינם משנים את המשמעות הכוללת של הנאום, הנבחנת עייי בית המשפט,
על רקע המכלול הכולל של הדברים, הקשרם, והרקע בהם הם נאמרים.
כך למשל, מפנה ההגנה לתרגום הפיסקה השלישית בעמ’ 3 לתרגום/תמלול הנאום שערך נוריאל
(ת/15). באותה פיסקה מדבר הנאשם, בין היתר, על ההרוגים והפצועים מצד ייהמורביטון”, בהפרעות
הסדר בהר הבית, ומוסיף וטוען כי “…איום והפחדה מצד בני הנוער (הכוונה לפי המתרגם –
לדתיים/מתנחלים), טיפשים ופוחזים (המתרגם מציין את הביטוי בערבית – ארען טאש) שמסדרים
כסאות ולא יודע מה תהיה ההשלכה של מעשיהם, של שמותיהם העבריים השונים…”.
הטעויות בתרגום אליהם מפנה ההגנה, גם אם יש בהם ממש, ולא השתכנעתי כי כך הוא הדבר, אינן משנות את מהות הנאום ומשמעותו, וכאמור, הם אף אינן נוגעות לחלקים המהותיים של הנאום
בזיקה לעבירות המיוחסות לנאשם.
לא התרשמתי כי נוריאל לא תירגם נכונה את הנאום, או כי הפירוש שהוא העניק למילים היה מופרך
ומסולף. כפי שכבר צוין ביחס למתרגם זה, ניכר היה כי מדובר באיש מקצוע, וגם אם הסכים לטענת
103 מתוך 112
בית משפט השלום בחיפה
ת”פ

49376 – 08 – 17 מדינת ישראל נ’ מחאג’נה(עציר)
מיד בהמשך דבריו, עומד הנאשם ומוקיע את הנוכחות הישראלית בהר הבית, ויוצר זיקה ישירה
וברורה, להתעמתותה (בימים שלפני הנאום) של הקבוצה שעומדת על האמת”י (ייהמוראביטון”
וייהמוראביטאתיי), עם כוחות הביטחון. קבוצה זו ראויה לברכה מבחינתו, הואיל והיא מקיימת, הלכה
ולמעשה, את דבר האל, עושה “יריבאטי בפתחי המסגד, “מול הכיבוש הישראלי”, עומדת איתנה
בקריאה לכל העולם: “ברוח, בדס, נפדה אותך אל אקצא”י.
במהלך עדותו של הנאשם ואף בטיעוני באי כוחו, נעשה מאמץ רב לשכנע את בית המשפט, כי משמעות
הקריאה האמורה, אינה קריאה או עידוד לאלימות.
הנאשם עצמו, האריך רבות בניתוח האמירה, והבהיר כי מדובר במוכנותו של המוסלמי, הדבק
באמנותו, להקריב את נפשו למען קדושת המסגד, בדומה להכנעה וההקרבה על פי האמונה היהודית,
שנכון היה לעשות אברהם אבינו, בעקדת יצחק, היינו, ביטוי המשקף את עוצמת האמונה.
כפי שכבר הובהר, הביטוי הינו ביטוי שגור, ולשונו מדברת בעד עצמה ומבהירה, את נכונותו של אומרו,
להקריב את חייו, לא בכדי משולבים באמירה זו, המילים יידסיי ו- יירותיי. עד התביעה עומרי יונה
הבהיר בעדותו כי הקשר האמירה בנסיבותיה מלמדת על קריאה לאומנית (עמ’ 44 שורות
7 – 10).
הנאשם נשמע היטב, בלשון תוכחה משלהבת, אל מול הקהל שנכח באירוע לקרוא את הקריאה הזו.
קריאה זו כשהיא באה על רקע יתר דבריו של הנאשם, המעודדת ומשבחת את ייקבוצת האמת”י, על
התעמתותה עם כוחות הביטחון, ועל ההקרבה הנדרשת, לפיה “אין מנוס מכאב, אין מנוס מקורבנות,
אין מנוס מנתינה גדולה/מחיר כבד”, מלמדת, כי האמירה “ברוח בדם נפדה אותך אל אקצה” ישנה
זיקה ברורה לעידוד האלימות וההתקפיות מול כוחות הביטחון.
זאת ועוד, במשך דבריו, מיד לאחר שהנאשם מדבר על כך ש”אין מנוס מכאב, אין מנוס מקורבנותיי,
הוא פונה לדבר על כך ש”בשבוע שעבר הקריבו המוראביטון והמוראביטאת 8 שהידים, השבח לאל
בעזרת האל, אם רצינו להכיר את שמותיהם מוחמד, מוחמד, מוחמד…זה רצון האל יתעלה. עד עכשו
בעזרת האל 8 שהידים, 1100 פצועים, מאות עצורים, רק אתמול נעצרו 120 מראביטון ונפצעו 110…זה
רצון האל זה רצון האל יתעלה”.
105 מתוך 112
בית משפט השלום בחיפה
ת”פ

49376 – 08 – 17 מדינת ישראל נ’ מחאג’נה(עציר)
דבריו היו מקבלים משמעות מסולפת ושונה, אלא שאין הדבר כך. חומר הראיות מלמד על רצף דברים
מסית בדברים שהשמיע הנאשם, אשר לא נקטעו.
מעבר לכך, מה פשוט יותר היה להגנה, להגיש לבית המשפט את תוכן הדברים כפי שצולמו ע”י עשרות
רבות של הצופים שהיו במקום, או מאמצעי התקשורת שסיקרו אותו. אלא שהנאשם בחר שלא לעשות
כן. הלכה פסוקה היא, מימים ימימה, שמעמידים בעל דין בחזקתו, שלא ימנע מהבאת ראיה שהוא
יכול להמציאה במשפט, וככל שהוא נמנע מהבאתה, פועל הדבר לחובתו (י. קדמי, על הראיות, הדין
בראי הפסיקה (1995), בעמ’ 182 והאסמכתאות שם).
אשר להשפעת תוכן הדברים, כפי שכבר צוין, בשל מיהותו של הנאשם, תוכן דבריו, עיתויים, היקף
הקהל שנחשף אליהם, והאווירה ששררה אותה עת, טומנים הדברים היתכנות הסתברותית גבוהה
וסיכון ממשי לביצוע מעשי אלימות.
יודגש בהקשר זה, כי לפי הלכת בן חורין, אין צורך בהוכחת רמת הסתברות גבוהה, ההיפך, נקבע שם,
כי נוכח עוצמת הסיכון הנשקפת מפרסום דברים שיש בהם הסתה לטרור, מתחייב מבחן הסתברותי
ברמה נמוכה.
אשר על כן, הוכחו העובדות המפורטות ביחס לפריט זה שבכתב האישום המתוקן.
סיכום ביניים ביחס לכל האישומים:
לאור חומר הראיות, ומכל הנימוקים המפורטים לעיל, נמצא לקבוע, כי הוכחו כל יסודות העבירות
המיוחסות לנאשם, בכתב האישום המתוקן.
הנאשם הוסיף וטען, לאכיפה בררנית, ולייזיהוסיי ההליך המשפטי, עקב התבטאויות שונות מצד בכירי
ממשל, אפנה, איפוא לדון בטענות אלה.
107 מתוך 112
בית משפט השלום בחיפה
ת”פ

49376 – 08 – 17 מדינת ישראל נ’ מחאג’נה(עציר)
ברם, בשלב פרשת ההגנה, לא הוצגו בפני בית המשפט נתונים מספריים כלשהם המלמדים על מגמת
אפליה כלשהי מצד המדינה והתומכים בהגנת הנאשם.
הסניגורים התמקדו בסיכומיהם בשני ערעורי בחירות וטענו כי למרות המצע המסית של שני האישים
הללו, לא מצאה המדינה להגיש נגדם כתב אישום.
בחנתי את נתוני כתבי האישום שהועברו להגנה ולא מצאתי יסוד לטענת אפליה הנטענת.
אחזור ואציין, כי למרות שבית המשפט נתן להגנה כל צו שביקשה כדי להניח בפניו מסד נתונים שיהיה
בו כדי להוכיח את הנטען, לא נמצא כי הונח מסד ראייתי תומך כלשהו מצד ההגנה.
באופן טבעי וברור, הגשת כתב אישום נשענת על נסיבותיו הפרטניות של כל מקרה, ובראש, טיב
הראיות וקיומו של יסוד סביר להרשעה על בסיס תשתית זו. ההבדל בין מקרה אחד למשנהו לא יכול
להעשות רק על בסיס מוצא או לאום, אלא יש לבחון פרטנית, את הנסיבות, ולהראות שעל אף קיומם
של נתוני בסיס שווים בצד הראייתי, נמנעה המדינה מהגשת כתב אישום, משיקולים פסולים, ולא
משיקולים אחרים.
ההגנה לא הראתה כי על בסיס הנתונים שקיבלה יש בסיס לטענתה בדבר אכיפה בררנית.
אשר לערעורי הבחירות אליהם מפנה ההגנה, מדובר בהחלטות בהן נפסלו שתי רשימות מהתמודדות
לכנסת בשל מצע שיש בו אלמנטים גזעניים. לא בכדי פסל יוייר הבחירות הארצי את שני המתמודדים
מלהתמודד על מקום בכנסת ישראל, באשר הדבר לא תואם את חוקתה ורוחה של מדינת ישראל
כמדינה יהודית ודמוקרטית.
עם זאת, אין הראיה דומה לנדון. מדובר בנדוננו, באישום הראשון, בתמיכה בהתאחדות בלתי מותרת
ובשלושה אישומים נוספים של הסתה לטרור.
באישום הראשון הוכח, כי הנאשם הביע תמיכה בארגון התנועה האיסלאמית, שהוא היה מנהיגה
בעבר, על אף שהיא הוצאה מחוץ לחוק. בשלושת האישומים הנוספים, הוכח כי הנאשם תמך, עודד
ושיבח מעשה טרור ותמך בהתנגדות אלימה עם כוחות הביטחון.
109 מתוך 112
בית משפט השלום בחיפה
ת”פ

49376 – 08 – 17 מדינת ישראל נ’ מחאג’נה(עציר)
באישום הראשון – ההגנה טוענת כי הוראת חוק המאבק בטרור ביטל את תקנות ההגנה לשעת חירום ובהעדר איסור פלילי חליפי בחוק, חלה הוראת סעיף 4 לחוק העונשין, ולכן ככל שהייתה אחריות פלילית מצד הנאשם, היא התבטלה; לחלופין, חולקת ההגנה על חוקיותה של הוראת סעיף 101 (א)
לחוק המאבק בטרור אשר הכלילה את ארגון התנייס כהתאחדות בלתי מותרת, בהיותה הוראת חוק
בלתי חוקתית;
באישומים השני עד הרביעי – ההגנה חולקת על התרגום ופירוש הדברים שמייחסת המדינה לנאשם.
נטען, כי לא מדובר בדברי אהדה, עידוד או הסתה לטרור.
טענות המאשימה:
אשר לטענות ביחס לאישום הראשון, טוענת המדינה, כי העבירות נשוא כתב האישום, נעברו בשנים
2015 – 2016 טרם כניסתו לתוקף של החוק למאבק בטרור. כתב האישום הוגש באוגוסט 2017 לאחר
כניסתו של החוק לתוקף.
טענת הגנה היא טענה כבושה שלא נטענה כלל בשום שלב, אף לא בשלב סיום הבאת ראיות התביעה
שאז העלתה את טענת “אין להשיב לאשמה”י, ועל כן יש לדחותה מטעם זה.
מוסיפה המדינה וטוענת, כי אף לגופה יש לדחות טענה זו, הואיל וחוק המאבק בטרור, יצר מתכונת
חוקית חלופית, מרוכזת, של כלל ההוראות הנורמטיביות, שתכליתן עיגון האיסורים הפליליים
הגלומים בהוראות התקנות שבוטלו, תוך שזירתם בהוראת החוק.
בכל הנוגע לעתירת ההגנה לאי חוקיותה של הוראת סעיף 101 (א) לחוק המאבק בטרור והטענות בדבר
היותה לא חוקתית, מבקשת המדינה לדחות טענה זו.
אשר לאישומים השני והרביעי, נכונות התרגום שהיה מעיקרי המחלוקת בין הצדדים, טענה המדינה,
כי עדי התביעה אשר תרגמו את הדברים שנשא הנאשם, הינם מתרגמים מקצועיים ומנוסים, אשר
תירגמו באופן נכון ומדויק את דבריו של הנאשם.
11 מתוך 112
בית משפט השלום בחיפה
ת”פ

49376 – 08 – 17 מדינת ישראל נ’ מחאג’נה(עציר)
על בסיס ראיות צרופות אלה, והדין הרלבנטי, ניתח בית המשפט את העניין שבפניו, ועל סמך אלו ייסד את הכרעתו.
לפיכך, הטענה נדחית.
סוף דבר:
לסיום, אבקש להביא מדבריו המאלפים של כב’ השופט ש. אגרנט בבג”צ קול העם, שהפכו מאז פסיקתו לפני כ-70 שנה, לאבן פינה וליסוד מוסד, בכל הנוגע לחופש הביטוי הנוהג במדינה:
“…אם התעכבנו באריכות יתירה על הערכים שהם נשוא הזכות לחופש הביטוי, הרי לא עשינו כן אלא
כדי להדגיש את חשיבותה המכרעת של זכות עילאית זו, אשר ביחד עם בת זוגתה – הזכות לחופש
המצפון – מהווה את התנאי המוקדם למימושן של כמעט כל החירויות האחרות. ייתן לי, מעל לכל
חופש אחריי, כתב המשורר מילטון….ייאת החופש לדעת, להביע ולהתווכח בחריפות ולפי המצפוןיי. קרוב למאתיים שנה לאחר מכן, הטעים גם הוגה הדעות, י.ס. מיל : ייאילו היו כל האנשים שבעולם
זולת אחד בדעה אחת ורק אדם אחד היה בדעה נוגדת, לא היה להם יסוד להשתיקו יותר משהיה לו,
אילו היה בידו הכוח, להשתיקס”…אף-על-פי-כן, הזכות לחופש הביטוי אין פירושה, כי אדם רשאי
להשמיע או לפרסם בכתב, כדי שאחרים ישמעו או יקראו, את כל העולה על רוחו.
יש להבחין בין חופש להפקרות…ביארנו, כי בצדן של זכויות החופש – וזו למעשה משמעותן החוקית –
קיימות הגבלות מטעם החוק… החשוב שבהם…ייבטחון המדינהיי…. המגמה לשריין את בטחון
המדינה תובעת, אף היא, את ההגבלה של חופש הביטוי במידה מסוימת או בתנאים ידועים, שאם לא
תאמר כן, עלול להיווצר מצב בו לא תוכל המדינה להגשים את מטרותיה או לנהל בצורה תקינה את
עניניה ; מכל אחד יישלל חפשו, וחופש הדיבור והפרסה (press) בכלל זה, ובמקום חופש וחירות
ישתלטו במדינה אנדרלמוסיה ואי-סדר. הפועל יוצא מכל זה הוא : הזכות לחופש הביטוי אינה זכות
מוחלטת ובלתי מוגבלת, אלא זכות יחסית, הניתנת לצמצום ולפיקוח לאור המגמה של קיום
אינטרסים מדיניים חברתיים חשובים, הנחשבים בתנאים ידועים כעדיפים מאלה המובטחים על-ידי
111 מתוך 112
בית משפט השלום בחיפה

ת”פ 49376 – 08 – 17 מדינת ישראל נ’ מחאג’נה(עציר)
טענות ההגנה:
באופן כללי, נטען, כי מדובר בכתב אישום אשר עוסק בשאלה מהותית ביותר, בעניין גדריו של חופש
הביטוי, חופש הדעה, חופש המחאה והחופש להביע התנגדות לא אלימה. בגדריה של זכות יסוד זו,
הביע הנאשם בדבריו, מחאה מילולית, לא אלימה, כנגד מעשי השלטון, ואין בדבריו, חריפים ובוטים
ככל שיהיו, משום עבירה פלילית כלשהי, באשר הם חוסים תחת זכות יסוד זו.
באופן פרטני ובכל הנוגע לאישום הראשון, נטען ע”י ההגנה, כי העבירות המיוחסות לנאשם, הן עבירות
שלא היו קיימות עת ביצוען הלכאורי. עבירות אלה נגזרו מתקנות ההגנה לשעת חירום אשר בוטלו עס
חקיקת החוק למאבק בטרור, ולאור הוראותיו של סעיף 4 לחוק העונשין, בטל האיסור הפלילי על מעשיו של הנאשם ויש להפסיק את ההליכים, כפועל יוצא של הוראה חוק זו.
לחילופין, נטען, כי החוק כולל בתוכו הוראת חוק מכלילה, של הארגונים, שהוגדרו קודם לכן, בתקנות
ההגנה לשעת חירום, כארגונים לא חוקיים (ההגנה הפנתה לסעיפים 76 ו-101 לחוק המאבק בטרור).
הגדרתם הכוללנית של הארגונים הללו, ובכללם ארגון התנייס, שהנאשם מואשם בתמיכה בו, באופן
גורף לפי סעיף 101 לחוק המאבק בטרור שאימץ את קביעת תקנות ההגנה בשעת חירום, שבוטלו,
פוגעת באופן משמעותי בזכויות יסוד של ארגונים ואנשים, ויוצר עבירות שאין להן שום קשר עם
ההגדרות המהותיות של החוק למאבק בטרור. תקנות ההגנה לשעת חירום, היו נתונות לשיקול דעתו המוחלט של שר הביטחון, דבר אשר איפשר לו שיקול דעת בלעדי, נרחב, לפסול כל ארגון שנראה בעיניו כארגון טרור. ואילו חוק המאבק לטרור, ביקש ליצור קריטריונים ואמות מידה שונים לחלוטין, כדי להכריז על גוף כארגון טרור. יחד עם זאת, סעיף 101 אשר מכליל כאמור, את כל הארגונים שהוכרזו
קודם לכן על ידי שר הביטחון, מכוח תקנות ההגנה לשעת חירום, אינו מידתי, ואינו חוקתי, מאחר
והוא נוטל את כל הארגונים שהוכרזו על ידי שר הביטחון, על פי אמות המידה הקודמות, טרם החוק,
ומכתיר אותם, ללא בדיקה או מיון, כארגוני טרור אסורים.
13 מתוך 112
בית משפט השלום בחיפה
ת”פ

49376 – 08 – 17 מדינת ישראל נ’ מחאג’נה(עציר)
משפטי, אלא בעקרונות הארגון ובתפיסתו האידיאולוגית הדתית. תמיכה באידיאלים הללו, אינה
מהווה עבירה על פי החוק, וזאת גם אם יימצא לקבוע, כי ההכרזה הגורפת של התנועה האיסלאמית,
תקפה.
אשר לאישום השני, נטען כי לא ברור מה קרה באותו אירוע בו נהרגו שלושה, מכל מקום לא ניתן
ללמוד מדבריו של הנאשם, שהוא קורא למחאה אלימה, אם כי הוא קרא לשמירה על מסגד אל אקצה,
נוכח אמונתו כי מדובר במקום קדוש, שיש לשמור עליו מכל משמר. הצבת גלאי מתכות, נתפסה
בציבוריות הערבית-מוסלמית, כמעשה פוגעני מצד השלטון. המחאות במקום לא היו מחאות אלימות, אלא נתפסו גם על ידי המשטרה כהפרות סדר, והפרות סדר הן לא מעשה טרור, וממילא, דבריו של
הנאשם לא היוו הסתה לטרור.
הדברים של הנאשם, נאמרו מתוך אמונה עמוקה דתית, איתנה, על עקרונות איסלאמיים מובהקים,
בשל קדושת המקום. לא ניתן לשלול מהאוכלוסייה הערבית החיה בישראל, את הזכות להתנגד, למחות כנגד השלטון, ואין זה ראוי לדכא אפשרויות מחאה. על רקע זה, דבריו של הנאשם כגון “ברוח
בדם נפדה אותך יא שאהיד, ברוח בדם נפדה אותך אל אקצה”, הם ביטויי מחאה, אך לא קריאה
לאלימות, או לשפיכת דם של כוחות הביטחון.
עוד נטען, כי התביעה לא הביאה ראיות המלמדות על השיח הפוליטי הדתי, של הערבים במדינה, שהיה
בו כדי להוכיח לבית המשפט, שבעיני האדם הערבי הסביר, תתפרש קריאה זו כקריאה להסתה
ולעידוד לפגיעה באנשי הביטחון, או להקרבה עד כדי מוות על קדושת מסגד אל אקצה. הפירוש הנכון
של הדברים הוא, שמוסלמי מוכן להקריב את עצמו, בפאסיביות, אם הוא נדרש לעשות כן, על קדושת
המקום, אך בשום פנים ואופן, אין בכך לקריאה לביצוע מעשה אלים.
לכן, ככל שיימצא לראות בדברים שאמר הנאשם כדברים קשים, הרי שמדובר במחאה, אף מחאה
חריפה, קשה, הנוגעת לפלח ציבור ערבי רחב, הדבק באמונתו והתופס את מסגד אל אקצה לקודש
הקודשים, ונכון להגן עליו, פאסיבית, וכל עוד המחאה והדברים הקשים הללו אינם הופכים לאלימות,
הרי שהדברים מותרים במשטר דמוקרטי.
15 מתוך 112
בית משפט השלום בחיפה
ת”פ

49376 – 08 – 17 מדינת ישראל נ’ מחאג’נה(עציר)
ההגנה לדבריו של כב’ השר גלעד ארדן, אשר לטענת ההגנה, בירך על החלטת בית המשפט המחוזי,
כב’ הנשיא ר. שפירא, אשר דחה את ערר ההגנה, וקיבל את ערר המדינה. לטענת ההגנה, פנייה ישירה
לבית המשפט שמברך אותו על הותרת הנאשם במעצר, היא דבר ששופט שהוא בשר ודם, יתקשה
להתעלם ממנו.
דיון והכרעה:
בפתח הדברים הערה. חופש הביטוי הוא אחת מחירויות היסוד במדינה, ומבצרה של חירות זו, הוא
במשפט, אשר עוד מקדמת דנא עושה להבטחתה. אך אין זו זכות מוחלטת, אלא ככל זכות, היא יחסית,
ויש בינה, לבין זכויות אחרות, מתח מובנה. כך הוא הדבר, כאשר מדובר בהתנגשותה של זכות זו, עם
זכות לא פחות משמעותית – הזכות לשמירה על ביטחון המדינה ושלום תושביה. במתח האמור,
קובעים המחוקק ופסיקת בית המשפט העליון, כי ידה של האחרונה צריכה להיות על העליונה.
המשפט כאן עוסק במתח האמור, ודן בגדריה של זכות זו, בין חופש הביטוי להפקרותו, בין הזכות
למחות באופן חריף על השלטון, ובין החשש להסתה, הטומנת בחובה סיכון ממשי לחיי אדם וביטחון
המדינה.
אישום ראשון –
לפי הנטען באישום זה, הנאשם החזיק בחשבון ברשת הפייסבוק ופרסם באמצעותו תכנים מסיתים
במס’ הזדמנויות שונות, שתמציתם הוא כדלקמן :
•

ביום 27 / 12 / 15 פרסם הנאשם, סרטון, ובו נשא דברים, בעיר באקה אל גארביה, בהם הציג
את תוכנו של הספר “תורת המלך” כמתיר את דמם של ילדים פלסטינים כחלק ממדיניות
“הכיבוש הישראלי” אשר הכריזה לדבריו מלחמה על “הילדות הפלסטינית”. במסגרת נאום
זה טען הנאשם, בפומבי, בין היתר, כי “…אנחנו הולכים להקריב למענכם, אנחנו נשמח לבתי
17 מתוך 112
בית משפט השלום בחיפה
ת”פ

49376 – 08 – 17 מדינת ישראל נ’ מחאג’נה(עציר)
טענות משפטיות לגבי האישום הראשון:
שתי טענות סף משפטיות, מרכזיות, בפי ההגנה, המביאות לשיטתה, להשמטת הבסיס המשפטי עליו
נשען האישום הראשון, והן בתמצית כדלקמן:
האחת, חוק המאבק בטרור, ביטל את תקנות ההגנה הנדונות באישום הראשון, מבלי שהמחוקק,
החליף אותן בעבירה זהה בחוק.
השניה, היותו של ארגון התנייס כהתאחדות בלתי מותרת, נובעת מהוראת סעיף 101 (א) לחוק המאבק
בטרור, אשר יישאבהיי לתוך החוק, הכרזה זו מהתקנות, שבוטלו, בהכללה, באופן גורף, כל ארגון
כדוגמת התנייס, ללא בדיקה וסינון, ובניגוד לאמות מידה חוקתיות ועל כן התבקש בית המשפט
להכריז על בטלותה של הוראת החוק הנדונה.
אדון בהן כסדרן.
שאלת בטלות האיסור הפלילי עם ביטול תקנות ההגנה:
העבירה המיוחסת לנאשם הינה, כאמור, מכח הוראות סעיף 24 (א) (1) לחוק המאבק בטרור, אשר
החליף את הוראות תקנות ההגנה (שעת חירום) 1945, אותן ביטל חוק המאבק בטרור (סעיף 76 לחוק).
לפי הטענה, הוראת סעיף 24 (א) (1) לחוק, חליפתן של התקנות הנדונות באישום הראשון, לא החליפה
מפורשות את העבירה שנקבעה להן בתקנות. בדברי הצעת חוק המאבק בטרור הנוגע לסעיף 24 לחוק,
צוינה הוראה מהפקודה למניעת טרור, ואין התייחסות לתקנות הנדונות. משכך, ולאור הוראות סעיף
4 לחוק העונשין, לא קיים איסור פלילי, ובאין איסור אין עבירה.
טענותיו של הסניגור המלומד מכוונות עצמן להיבט הנורמטיבי בחקיקת סעיף 24 לחוק למאבק בטרור
ולשאלה המהותית באם עם חקיקתו בוטלה ההתנהגות האסורה אליהן כיוונו התקנות הנדונות.
19 מתוך 112
בית משפט השלום בחיפה
ת”פ

49376 – 08 – 17 מדינת ישראל נ’ מחאג’נה(עציר)
לתמיכה כלכלית בהתאחדות (85 (ח)); ביצוע פעולות מטעם ההתאחדות כנציגה, במישרין או בעקיפין,
במפורש או במשתמע (85 (ט)).
תקנה 85 מונה שורה של איסורים פליליים בכל הנוגע לארגון ייהתאחדות בלתי מותרתי. בין היתר,
נקבע כי חברות, החזקת תפקיד, נוכחות באסיפות, וכל המלצה, הסתה או עידוד, בחוקתו, או בתעמולתו, של התאחדות בלתי מותרת, באחת מן הפעולות המפורטות, יביא לידי ביצוע עבירה לפי
התקנות.
הוראת סעיף 24 (א) לחוק המאבק בטרור אף היא, על פי לשונה, מכוונת עצמה ויוצרת איסורים
התנהגותיים בעילות דומות ולשם הגנה על ערכים מוגנים זהים.
הוראת החוק אוסרת הזדהות עם ארגון טרור, על דרך של פרסום דברי אהדה או הזדהות הנובעת
מסממנים ייחודיים של הארגון האסור, כמו החזקה/שימוש בסמלים של הארגון, כגון: דגל, המנון, סיסמה (סעיף 24 (א) לחוק); נאסרת קריאה לביצוע מעשה טרור, תמיכה או הזדהות עימו (סעיף 24
(ב) לחוק); נאסרת החזקת חומרי פרסום של הארגון האסור ופרסום (סעיף 24 (ג) לחוק).
שתי מערכות החוק הנדונות – התקנות מזה, והחוק מזה, מכוונת לתכלית נורמטיבית סובייקטיבית
משותפת: שתיהן מכוונות את האיסורים הפליליים הקבועים בהם, כנגד התנהגות טרוריסטית
המכוונת לפגיעה במדינה ובתושביה, וכנגד התנהגות שיש בה עידוד גורמים עוינים למדינה המסיתים
לאיבה וטרור כלפיה. אף הערך המוגן החוסה בשתי מערכות אלה, זהה, והוא שמירה על בטחון
המדינה ותושביה.
פרשנות החוק: תכלית אובייקטיבית –
אשר לתכלית האובייקטיבית של חקיקת הוראת החוק הנדונה, זו נבחנת יימחוץ לרצונו הסובייקטיבי
של המחוקקיי (א. ברק, פרשנות תכליתית במשפט, (2003), 410). היא נלמדת מהסביבה בה דבר
החקיקה מתקיים, מדבר החקיקה עצמו, מערכים ועקרונות שדבר החקיקה הוא חלק מהם (שם, בעמי
.(412-413
21 מתוך 112
בית משפט השלום בחיפה
ת”פ

49376 – 08 – 17 מדינת ישראל נ’ מחאג’נה(עציר)
מתזכיר הצעת החוק עולה, כי תקנות ההגנה נבחנו ע”י צוות עבודה רחב היקף, בראשות המשנה
ליועמייש לממשלה (פלילי) רחב ממשרדי המשפטים, ובו נציגים ממשרד הביטחון, המשפטים,
פרקליטות המדינה, הפרקליטות הצבאית, שב”כ, משטרת ישראל ועוד. בתזכיר צוין, כי התקנות נבחנו
ע”י שני תבחינים עיקריים:
“ראשית, האם הנושא מעוגן בהסדר חלופי ומספק בחקיקה ישראלית…נקבע כי אין מניעה לבטל
את התקנה בה אותו הסדר מעוגן, אף שמטבע הדברים, לא אחת תקנה זו היתה רחבה וגורפת יותר
מההסדר החלופי הקיים. ההחלטה על ביטול התקנה, במקרים אלה, נבעה, כאמור, מגישה לפיה ראוי, כי ההסדרים החלופיים יהיו מאוזנים יותר והולמים יותר משטר דמוקרטי. לפיכך, כאמור,
גם במקרים רבים בהם העונש הקבוע לעבירה בתקנות ההגנה היה חמור יותר מהעונש שנקבע
בחקיקה החדשה, או שבכללי העבירה ….
שנית, לגבי הסדרים לגביהם לא נמצאה חלופה מספקת בחקיקה הישראלית, בחן הצוות האם טיבה
של התקנה והעניין המוסדר בה אכן מחייבים את השארתה בתוקף…
התקנות אשר הוחלט להשאיר בתוקפן ולא לבטלן בשלב זה, הן אלה המעגנות הסדרים שאינם
מעוגנים בחקיקה אחרת, ושעדיין נעשה בהן שימוש כיום, כגון חלק ניכר מהוראות חלק ח’ לתקנות
ההגנה, המסדירות את סמכויות הצנזורה הצבאית…”.
בהמשך הדברים ובכל הנוגע לחלק זי של התקנות, שהוא מענייננו, העוסק בפרק הנוגע להתאחדויות
בלתי מותרות, נאמרו בתזכיר, בין היתר, הדברים הבאים:
“…נוכח קידומה של הצעת חוק המאבק בטרור, אין מניעה לביטול חלק ז’ לתקנות ההגנה, בכפוף
להשלמת הליך החקיקה, ולעמידתם של כלל הסדרים האמורים בתוקפם, כפי שנקבע בהחלטת
וועדת שרים הנזכרת לעיל…תוך התניית ביטולן (ביטולן של תקנות 84 ו-85 – ש.ב) ותקפותן של
ההוראות החלופיות שנקבעו, לפי העניין, בהצעת חוק המאבק בטרור, כמפורט בהצעת החוק. כאמור
לעיל, הסדר זה מתחייב כדי להבטיח שלא יווצר מצב, שבו הוראות תקנות ההגנה בנושאים חשובים
אלה, בטלות, מבלי שנקבע הסדר הולם אחר תחתיהן…”.
23 מתוך 112
בית משפט השלום בחיפה
ת”פ

49376 – 08 – 17 מדינת ישראל נ’ מחאג’נה(עציר)
בחינה מדוקדקת של לשון החוק, תהליך החקיקה ומטרותיו, מלמדים, כי המחוקק ביקש לאגד ולרכז בחוק את מכלול נורמות ההתנהגות הנוגעות לטיפול ומאבק בטרור, על מישוריו השונים, הפלילי
והמנהלי.
לשון החוק לא מותירה מקום לספק בדבר היקפי האיסורים ההתנהגותיים נשוא המחלוקת, אלה
נותרו אסורים ולא צומצמו כשהמחוקק ער לנחיצותם.
על רקע זה, בתהליך החקיקה, ראינו כיצד הקפיד המחוקק על הותרת האיסורים הפליליים בתוקף,
תוך הדגשה על הצורך בשמירת רצף קיומם בחקיקה.
לא זו בלבד שאין עדות, בהליך החקיקה, להשמטתם המכוונת, או המקרית, ההיפך מכך. מהליכי
החקיקה עלה ברורות, כי הנושא נבחן בקפידה, עייי צוות עבודה רחב, שנתן דעתו במיוחד על עניין,
תוך שהוקפד בתהליך החקיקה, כי האיסורים שבתקנות ההגנה יבוטלו רק כנגד מתן תוקף להוראות
החוק. בשל חשיבות הדברים, אביא את הדברים בהרחבה מתזכיר החוק, כלשונם:
“…במסגרת פרק ב’ להצעת חוק המאבק בטרור נכלל הסדר מקיף בעניין ההכרזה על ארגון טרור, אשר נועד להחליף את מנגנון ההכרזה הקבוע בתקנות ההגנה, לצד מנגנוני ההכרזה הקבועים בפקודת מניעת טרור, התש”ח – 1948, ובחוק איסור מימון טרור, התשס”ה – 2005.
כמו כן, במסגרת הצעת החוק האמורה, נכללים הסדרים מקיפים בעניין חילוט רכוש של ארגון טרור, וכן נקבעו עבירות שעניינן השתייכות לארגון טרור, מתן שירותים לארגון כאמור, מימון טרור ועוד.
נוכח קידומה של הצעת חוק המאבק בטרור, אין מניעה לביטול חלק ז’ לתקנות ההגנה. זאת, בכפוף להשלמת הליך החקיקה ולעמידתם של כלל הסדרים האמורים בתוקפם, כפי שנקבע בהחלטת ועדת השרים הנזכרת לעיל. בהתאם לכך, פורטו בסעיף 1(2) ו-(3) תקנות המשנה בתקנות 84 ו- 85, תוך
התניית ביטולן – בתקפותן של ההוראות החלופיות שנקבעו, לפי העניין, בהצעת חוק המאבק בטרור,
כמפורט בהצעת החוק. כאמור לעיל, הסדר זה מתחייב כדי להבטיח שלא יווצר מצב שבו הוראות תקנות ההגנה בנושאים חשובים אלה בטלות, מבלי שנקבע הסדר הולם אחר תחתיהן”. (תזכיר לחוק לתיקון תקנות ההגנה (שעת חירום) (ביטול תקנות), התשע”ב-2012, שם, בעמ’ 8 לתזכיר).
העובדה שבהצעת החוק נאמר בדברי ההסבר כי הוראת סעיף 24 (א) מחליפה את הוראת סעיף 4 (ז)
לפקודה למניעת טרור, אינה מובילה מניה וביה למסקנה, כי האיסור הפלילי אשר היה קבוע בתקנה
85 בוטל ללא תחליף.
25 מתוך 112
בית משפט השלום בחיפה
ת”פ

49376 – 08 – 17 מדינת ישראל נ’ מחאג’נה(עציר)
בנוסף, האמור בפיסקה הרביעית לדברי הצעת החוק, עליו מסתמכת ההגנה, והנוגעים להוראת סעיף 24 (א) לחוק המאבק בטרור, יש לקרוא על רקע כל תהליך החקיקה ועל רקע האמור בחלק הכללי לסימן ב’ להצעת החוק, שבפיסקה הראשונה לאותו עמוד, המלמדים על תכלית החקיקה, אשר כאמור, נועדה להתמודד עם סיוע ותמיכה לטרור ולהקדים ייתרופה למכהיי בדרכים שונות “יהן במסגרת עבירות שעניינן ביטוי הזדהות ותמיכה (סעיף 24 (א) הנדון – ש.ב.), והן במסגרת מעשה או
מחדל המאפשרים ביצוע מעשי טרור והן על ידי מימון טרור” (הצעת חוק המאבק בטרור התשעייא

2011 1408, שם, בעמ’ 1096).
ולסיום נקודה זו אוסיף, כי טענה זהה לזו אשר נטענה בפניי, הועלתה ונדחתה במספר פסקי דין (תיים

(מחוזי – י-ם) 29121 – 07 – 17 מדינת ישראל נ’ זע’ייר (החלטה מיום
17 / 3 / 18 ); תייפ (מחוזי – י-ם)

24228 – 05 – 17 מדינת ישראל נ’ אגבאריה (החלטה מיום 25 / 9 / 17 ).
פרשנות תכליתית – סיכום:
הנה כי כן, סקירת לשון החוק, מרכיבי האיסורים הפליליים בתקנות הנדונות אל מול הוראת החוק
הנדונה, תוך בדיקת תכליתו הסובייקטיבית והאובייקטיבית, תומכים במסקנה החד משמעית, לפיה,
האיסור הפלילי שהיה מונח בתקנות, לא בוטל עם חקיקת החוק, אלא מצא ביטוי בהוראת סעיף 24
(א) ומכאן שאין תחולה להוראת סעיף 4 לחוק העונשין, ואף הפסיקה שדנה בטענות זהות, מצאה
שלא לקבלן. על כן אני דוחה את הטענה.
מכאן אני פונה לדון בטענה המשפטית השנייה שעל הפרק.
שאלת תוקפה החוקתי של הוראת סעיף 101 לחוק המאבק בטרור:
טענה נוספת שהייתה בפי הסניגורים המלומדים, היא כי עם חקיקת סעיף 101 (א) לחוק המאבק
בטרור, ביצע המחוקק הכללה בלתי מידתית, אשר כללה בתוכה את ארגון התנייס כהתאחדות בלתי
מותרת.
27 מתוך 112
בית משפט השלום בחיפה
ת”פ

49376 – 08 – 17 מדינת ישראל נ’ מחאג’נה(עציר)
בפני הערכאה המבררת, נמצא בתחום מומחיות של בית המשפט המוסמך, כגון טריבונל מקצועי (בית
הדין לעבודה או בית הדין הדתי), שאז, “סמכות השיפוט שבגררא תגזול דה פקטו את סמכות

ההכרעה מערכאות בעלי סמכות שיפוט ייחודית” (דנייא 1099 / 13 מדינת ישראל נ’ אבו פרים (2015),
שם, בפסקה 9).
השנייה, הגישה המצמצמת, בה אוחז כב’ השופט א. רובינשטיין, המשנה לנשיאה, על פיה יש להותיר
פתח מצומצם, ייכחודו של מחט”י, לסמכותה של הערכאה המבררת, לדון במסגרת סמכות השיפוט
שבגררא, בשאלות ובעניינים, המצויים בסמכות ייחודית של ערכאה אחרת, כאשר לגישתו של כבי השופט רובינשטיין, שיקול דעתם של בתי המשפט השונים, צריך להיות מופעל, תוך צמצום ככל הניתן,
של אפשרויות תקיפה עקיפה, בהפקעות ואף בכלל. “ילדידי, ראוי לעמוד על הליכה בדרך המלך, קרי,
תקיפה ישירה…” (עניין אבו פריח שלעיל, שם בפסקה די לחוות דעתו).
בין שתי אסכולות אלה, קיימת גם גישת ביניים.
לפי גישת הביניים, יש לבחון כל מקרה לנסיבותיו, תוך התייחסות לשיקולים הנדרשים, בעת בחינת
השאלה האם המקרה הנדון, ראוי להתברר בדרך של תקיפה עקיפה, אם לאו (רא עניין אבו פריח,
עמדתו של כב’ הנשיא א. גרוניס, שם, בפסקה 10 ; ונראה כי זו גם גישתו של כב’ השופט נ. סולברג,
אשר סקר את הגישות השונות בפסיקה בעניין זה, וניתח אף הוא, את הסוגיה שבפניו, בגישת הביניים,
כשאל חוות דעתו, הצטרפו, בהסכמה, יתר חברי המותב – כב’ השופטת י. וילנר, וכב’ השופט א. שטיין,
כעולה מעיון בפסק הדין (ראו: רעייפ 2933 / 18 עיריית אור עקיבא ואח’ נ’ מקורות חברת מים בע”מ
(2019), שם, בפסקאות 21 – 24; להלן: “הלכת אור עקיבא”י).
בהלכת אור עקיבא, מפנה כב’ השופט נ. סולברג, לספרו של פרופ’ יצחק זמיר, (ייהסמכות המנהליתיי,
כרך ד’, 2688 – 2687), המונה את השיקולים והנסיבות, אשר בהתקיים אחת מהן, לא תתאפשר תקיפה
עקיפה על פני תקיפה ישירה, ואלה הם השיקולים:
•
העניין המנהלי מעורר שאלות של מדיניות משפטית, חברתית או מדינית;
29 מתוך 112
בית משפט השלום בחיפה
ת”פ

49376 – 08 – 17 מדינת ישראל נ’ מחאג’נה(עציר)
ילדים פלסטינים, וזאת בהתאם למדיניות ייהכיבוש הישראלייי לאורך השנים, אשר הכריזה מלחמה על ייהילדות הפלסטיניתיי. במסגרת הנאום אמר הנאשם, בין השאר, את הדברים הבאים:
“אני מסיים ואני מרגיש
כמו שאמרתי בעבר, מי שחשב בטעות שהם הכריזו
את הוצאת התנועה האיסלאמית מהחוק, אני מדגיש להם ואומר, היום התחילה התנועה
האיסלאמית והולכת להישאר התנועה האיסלאמית, שלה שהכריזו והם מושלים, הכרזה על
האיסור על חיראא… אם אתם גברים עם שרירים, בואו תסגרו את הדלתות שלנו על מנת לסגור את
מוסד חיראא, אנחנו ממשיכים לפי העקרונות שלנו”.
ובהמשך:
“ובסוף אני אומר לילדים, ילדים שלנו, אתם גיבורים, אתם גיבורים, העוול הישראלי עשה מכם
גיבורים, ואתם בילדות שלכם, אנחנו הולכים להקריב למענכם. אנחנו נשמח לבתי הכלא למענכם,
אנחנו נשמח לפגיעה ולאיומים למענכם, אנחנו נשמח למות כשהידים למענכם, ילדים שלנו, כי
אתם, כי אתם, שמחת ההווה שלנו, וכותרת העתיד שלנו, שהולך לנצח בקרוב בעזרת השם, אנחנו
הקרבנו את גיל ההקרבה, ואתם ילדים שלנו, אתם הגיל של השליטה בעזרת השם. אנחנו אמרנו
האקצא תחת סכנה, ואתם ילדים תגידו שהאקצא מנצח בעזרת השם”.
פרסום זה זכה ל- 1 , 907 צפיות, 31 שיתופים, 224 סימני חיבוב ו-12 תגובות.

ביום 27 . 4 . 2016 פרסם הנאשם רשומה בחשבון הפייסבוק, בה קרא להגיע לאולם בית משפט הדן בסכסוך קרקעות שבין חברת יקירור אחזקותיי, לבין הווקף האיסלאמי, בהקשר לבעלות על קרקע בו
מצוי בית קברות מוסלמי. את הרשומה חתם הנאשם במילים:

בתאריך 27 . 4 . 16 , בכבוד התנועה האיסלאמית בפנים הפלסטיני, השיח’ ראאד סלאח”י.
פרסום זה זכה ל- 272 סימני חיבוב, 17 תגובות ו- 38 שיתופים.

עובר ליום 5 . 4 . 2016 כתב הנאשם מאמר שכותרו יינתניהו והפרנויהיי (להלן: “המאמר”י) ושלח אותו
למפרסמים שונים מתוך כוונה שיפורסם ברבים. במסגרת המאמר כתב הנאשם, בין השאר, את
הדברים הבאים:
3 מתוך 112
בית משפט השלום בחיפה
ת”פ

49376 – 08 – 17 מדינת ישראל נ’ מחאג’נה(עציר)
הליך זה, באופן אגבי, שכן, הכרעה בה דרושה לצורך הכרעת דינו של הנאשם (סעיפים
6 – 8 לתגובת
ההגנה לסיכומי המאשימה).
בכל הכבוד, חוששני שאינני מסכים עם פרקליטיו המלומדים של הנאשם.
כפי שציינתי, הכרעה מסוג זה, מצויה, כל כולה, לפתחו של בג”צ, בשל השלכותיה הרוחביות, והצורך
לשמוע את עמדותיהן של הרשויות הנוגעות בדבר. העובדה שבגייצ טרם דן בעתירות, אין בה כדי
להכריע את הכף, לצורך דיון עכשווי אגבי, בשאלה המסורה לסמכותו הייחודית של בג”צ, שהינו
כאמור, הזירה הנכונה להתמודדות עם טענות מסוג זה ולו הכלים והמומחיות להתמודדות זו.
אף אם הייתי סבור, כי יש להידרש לעניין זה, לעיצומו, הרי שחוששני, כי קיימים שיקולי סף, שיפורטו
כאן, במסגרת הנימוקים לדחיית הטענה, המובילים לעמדתי, לדחיית העתירה עוד ייבפרוזדור”י בטרם
הגעתה יילטרקליויי.
הסדר חוקי ספציפי למיצוי הליכים – חוק המאבק בטרור יצר מנגנונים ברורים להתמודדות עם
השאלות ועניינים מהסוג העולה בעניין אותו מבקשת ההגנה להעלות בפני ערכאה זו כעניין שבגררא.
סעיף 7 (ב) לחוק המאבק בטרור, הקובע כדלקמן :
“בקשה לביטול הכרזה יכול שתוגש בידי ארגון הטרור שהוכרז עליו בהכרזה קבועה לפי סעיף 6,
באמצעות הוועדה המייעצת בכתב… בבקשה יפרט המבקש את כל העובדות שעליהן מתבססת
בקשתו ויצרף את המסמכים שבידיו הנוגעים לעניין”.
סעיף 8 לחוק, מאפשר לכל ארגון טרור מוכרז, זכות עיון, לשם הגשת בקשה כאמור, וכך קובעת הוראת
סעיף 8 לחוק:
“הזכאי להגיש טענות בכתב לפי סעיף 5 או בקשה לביטול הכרזה לפי סעיף 7 רשאי, לשם הגשתן,
לעיין בבקשת ראש רשות הביטחון להכרזה על ארגון הטרור, בהמלצות הוועדה המייעצת, ובהחלטת
שר הביטחון בבקשה…”.
31 מתוך 112
בית משפט השלום בחיפה
ת”פ

49376 – 08 – 17 מדינת ישראל נ’ מחאג’נה(עציר)
אף לא ניתן לשעות לטענה, כי הוראת החוק האמורה, הינה בלתי חוקתית – טענות אשר היו שמורות
לארגון, ערב ההכרזה, במסגרת האמורה, בפני הגורמים המוסמכים לדון בכך, נוכח ההסדר הקבוע
בחוק.
שיהוי – ארגון התנייס הוצא מחוץ לחוק בשנת 2015, ככל שהייתה לארגון השגה כלשהי על הכרזה זו,
רשאי היה הארגון, לעתור לבג”צ, מיד ובסמוך לאחר מכן, על מנת שתיבחן שאלת ההכרזה של שר
הבטחון, ותוקף ההוראה החוקית הנדונה, שמכוחה הוכרז הארגון כהתאחדות בלתי מותרת.
אין חולק כי הארגון לא עשה כן, ואינני סבור כי בנסיבות אלו, יש מקום להתיר תקיפה עקיפה של
הוראת החוק הנדונה, כחמש שנים לאחר מכן.
סיכום ביניים – בטענות המשפטיות – מקדמיות הנוגעות לאישום הראשון:
מהטעמים המפורטים לעיל, נמצא לנכון לדחות את הטענה בדבר ביטולו של האיסור הפלילי העומד
ביסוד האישום הראשון, תוך שנקבע כי האיסור הפלילי שהיה קבוע בתקנה 85 הוחלף בהוראת סעיף
24 (א) לחוק המאבק בטרור.
כמו כן, נקבע כי בית משפט זה נעדר סמכות, לדון כבשאלה שבגררא, בתוקפה החוקתי של הוראת
סעיף 101 לחוק, שמכוחה נקבעה הכרזת ארגון התנייס, כהתאחדות בלתי מותרת, לאור הסדר ספציפי
לתקיפת העניין, הקבוע בחוק, וזאת לצד נימוקים נוספים המביאים, כל אחד בנפרד, לדחיית הטענה.
לאחר שנדונו ונדחו הטענות המשפטיות המקומיות, אעבור לדון פרטנית, בעובדות המפורטות
באישום הראשון.
33 מתוך 112
בית משפט השלום בחיפה
ת”פ

49376 – 08 – 17 מדינת ישראל נ’ מחאג’נה(עציר)
להוכחת ביצוע העבירה נדרשת המדינה להוכיח “מעשה של הזדהות עם ארגון טרור” על דרך של
“פרסום דברי שבח” או “תמיכה או אהדה” והכל “בפומבי” מתוך “מטרה להזדהות עם ארגון
טרור”.
“ארגון טרוריי לנדוננו מוגדר בסעיף 1 לחוק כדלקמן :
“ארגון טרור” – כל אחד מאלה: (1) חבר בני אדם בתבנית מאורגנת ומתמשכת, שמבצע מעשי טרור או פועל במטרה שיבוצעו מעשי טרור, ובכלל זה חבר בני אדם כאמור שעוסק באימונים או בהדרכה לביצוע מעשי טרור או שעושה פעולה או עסקה בנשק לביצוע מעשי טרור, בין שהוכרז ארגון טרור לפי פרק ב’ ובין שלא;
;… (2) .”…(3)
התשתית העובדתית:
אפתח ואציין, כי את התרגומים מושא האישום הראשון שבכתב האישום המתוקן, לרבות תיקוני
התרגום (ת/62; ת/63; ת/64), עשתה עדת התביעה מי, ערביה מוסלמית, תושבת הצפון, בעלת תואר
ראשון בקרימינולוגיה וסוציולוגיה, שהשפה הערבית היא שפת האם שלה.
ההגנה השיגה רבות על ידיעותיה של המתרגמת ועל מסוגלותה לתרגם באופן מדויק את שתירגמה.
לאחר עיון בתרגום, בעמדת ההגנה ובפירוש שהיא גרסה לו, כעולה מטענותיה לעדה, ולאור
ההתרשמות הכוללת של מותב זה, לא נמצא כי התרגום של העדה לוקה בחסר, עד כדי שינוי המשמעות הטקסטואלית של הדברים.
המתרגמת הינה ערביה מוסלמית, אקדמאית, שהשפה הערבית שגורה בפיה. היא הבהירה, כי תרגמה
את הטקסטים האמורים מושא האישום הראשון ואף הוסיפה תיקון לתרגום.
35 מתוך 112
בית משפט השלום בחיפה
ת”פ

49376 – 08 – 17 מדינת ישראל נ’ מחאג’נה(עציר)

הפרסום מיום 27 / 12 / 2015 – התמיכה בתנועה האיסלאמית:
רקע כללי:

ביום 27 / 12 / 15 , פרסם הנאשם סרטון המתעד נאום שנשא בתאריך שאינו ידוע למאשימה, בבאקה אל
גרביה, בו הציג את תוכנו של הספר ייתורת המלך”, ככזה המתיר את דמם של ילדים פלסטינים,
בהתאם למדיניות ייהכיבוש הישראלייי, אשר הכריזה מלחמה על ייהילדות הפלסטיניתי.
כפי שכבר צוין, הנאשם לא חולק על נשיאת הנאום, שכן, הדברים מצולמים וקיימות ראיות ברורות
וחד משמעיות, שהוא זה שנשא את הדברים הללו (ת/10 אי; התרגום שנערך על ידי המתרגמת מי –
ת/62; הערות לתרגום שערכה ההגנה, ואשר צורף לסיכומי התביעה וסומן ייאייי).

עוד עולה מחומר הראיות, כי הנאום פורסם בדף הפייסבוק של הנאשם, וזכה ל- 1 , 907 צפיות, 224
סימני חיבוב, 12 תגובות, 31 שיתופים (ראו ת/10).

כמו כן, יש לציין, כי הנאשם נשא נאום זה, בדצמבר 2015, כאשר ב- 17 / 11 / 15 , הכריז שר הביטחון
דאז, על הארגון התנועה האיסלאמית כהתאחדות בלתי מותרת. על רקע זה, ובאווירה ששררה אותה
עת בציבוריות הערבית בארץ, יש לראות את הנאום ולבחון את תכניו.
תוכן הנאום/פרסום:
הנאשם מפנה בנאומו לספר ייתורת המלך”י, וטוען, כי הוא מתיר בשם הדת היהודית, את רצח הילד
הפלסטיני וכך הוא אומר:
“…בטענה שיש מצב שהוא יהווה פרויקט טרור שמאיים על הנוכחות הישראלית … הכיבוש
הישראלי מכריז מלחמה על הילדות הפלסטינית, זה לא מהיום. אני לא אומר שזה מאז שיצא לאור
הספר השטני הזה שנקרא תורת המלך, זה לא מהיום… אלא ממלחמת הפרויקט הפלסטיני על
היהדות הפלסטינית התחילה מאז תחילת נכבת פלסטין, מאז תחילת הנכבה של פלסטין, הם התירו
לעצמם לשחוט את הילדים שלנו בדם קר, התירו לעצמם לגרום לעשרות אלפים הילדים שלנו להיות
יתומים…”.
37 מתוך 112
בית משפט השלום בחיפה
ת”פ

49376 – 08 – 17 מדינת ישראל נ’ מחאג’נה(עציר)
האיסור חיראא, אנחנו אומרים להם בכל בית בכל בית בבאקה אל גרביה הוא מוסד חיראא, כל בית
בירושלים, כל בית באום אל פאחם כל בית בגליל, במשולש, בנגב, בעכו…בכל הגדה, כל בית מהבתים
שלנו הוא מוסד חיראא ואם אתם גברים, אם אתם גברים עם שרירים, בואו תסגרו את הדלתות שלנו
על מנת לסגור את מוסד חיראא, בבקשה, בבקשה, בבקשה, אנחנו ממשיכים, אנחנו ממשיכים לפי
העקרונות שלנו, אנחנו ממשיכים במסר שלנו, אנחנו ממשיכים בתפקידנו העצום ליצור ההווה שלנו,
לתכנן העתיד שלנו, כחברה פלסטינית בפנים בפנים הפלסטיני, בכל השוני הדתי והפוליטי שלו,
כולנו גוף אחד, עמדה אחת, רצון אחד, הווה אחד, עתיד אחד, ובסוף אני אומר לילדים, ילדים שלנו,
אתם גיבורים, אתם גיבורים, העוול הישראלי הזה עשה מכם גיבורים, ואתם בילדות שלכם, אנחנו
הולכים להקריב למענכם, אנחנו נשמח לבתי הכלא למענכם, אנחנו נשמח לפגיעה ואיומים למענכם,
אנחנו נשמח למות כשאהידים.
ממשיך הנאשם ואומר בנאומו:
“למענכם ילדים שלנו כי אתם, כי אתם שמחת ההווה שלנו וכותרת העתיד שלנו, שהולך לנצח בקרוב
בעזרת השם, אנחנו הקרבנו, אנחנו גיל ההקרבה, ואתם ילדים שלנו, אתם הגיל של השליטה בעזרת השם, אנחנו אמרנו האקצא תחת סכנה, ואתם ילדים, תגידו שהאקצה מנצח בעזרת השם, תיגשו
קדימה, אלוהים ישמור עליכם, אלף ברכות לכם, ולמורים שלכם, אלף ברכות למורות שלכם,
לחופשיים ולחופשיות שלכם, ושלום עליכם וברכות מהאליי.
הנאום מובא בהרחבה, כאשר הוא כולל את כל תכניו, ותוך הסבר על איזה רקע הוא נאמר, על מנת
שהדברים לא יוצאו מהקשרם, ויובן באיזו אווירה נושא הנאשם את דבריו.
המחלוקת:
יודגש, כי הנאום שתרגומו צורף כנספח א’ לסיכומי התביעה, הוא נאום שההגנה לא חלקה על תרגום
תכניו המילוליים, היא חלקה על פירוש כוונת הדברים שייחסה המדינה לדברי הנאשם.
39 מתוך 112
בית משפט השלום בחיפה
ת”פ

49376 – 08 – 17 מדינת ישראל נ’ מחאג’נה(עציר)
ההגנה לא חולקת על הפרסום ותוכנו, ולכן, ובשים לב לדברים שפורסמו על התנייס מפי הנאשם, ונוכח יסודות העבירה המיוחסת לנאשם, יש לקבוע, כי הנאשם הביע תמיכה ברורה בארגון הלא חוקי וביצע
את העבירה המיוחסת לו.
הנאשם אישר בחקירתו, כי הוא מודע היטב לאיסור להשתמש ולחתום בשם התנייס הואיל והיא
הוצעה מחוץ לחוק. לדבריו, הוא עשה בשם של התנועה שימוש כאשר רצה לפנות ולבטל את ההכרזה
עליה, אך נועץ עם פרקליטיו והבין שאין לכך סיכוי ושאסור להשתמש בשמה ומאז לא עושה כן (ת/8א
עמ’ 5; ת8ג עמי 37).
לכן, די בדברים האלה שפרסם הנאשם, אשר על תוכנם לא רק שהוא אינו חולק, אלא שהוא מאשר כי אף חתם בשם התנועה שהוצאה מחוץ לחוק – כדי להביא להרשעה בעבירה המיוחסת לנאשם.
אך, גם יתרת הנאום של הנאשם מוביל למסקנה זהה.
דבריו של הנאשם על פי תכנם, נפתחים ביצירת נרטיב של קורבנות וטבח, של הילדות הפלסטינאית,
תחת מה שמכנה הנאשם “הפרויקט הציוני”, או “הכיבוש הישראלי במלחמתו נגד הילדות
הפלסטינאית”.
לאחר שהנאשם תיאר אירועים שונים, אותם כינה טבח בילדים פלסטינאים, הוא טען להכרזת מלחמה מצד המדינה על ילדי החיראא, מתוך רדיפה דתית, סגירת בתי הספר ללימודי קוראן, וזאת
תוך יצירת זיקה בין מעשי הטבח, שטען להם, לרדיפה הדתית אחר הילדים הפלסטינים.
מיד לאחר מכן, הוא הדגיש בדבריו באופן פשוט וברור, כי: “…מי שחשב בטעות שהם הכריזו את
הוצאת התנועה האיסלאמית מהחוק, אני מדגיש להם ואומר, היום התחילה התנועה האיסלאמית,
אני מדגיש להם ואומר הייתה התנועה האיסלאמית, והולכת להישאר התנועה האיסלאמית…”.
דברים מפורשים אלו, אשר אינם מצריכים ביאור או פרשנות, אותם מדגיש וחוזר ומדגיש הנאשם,
לא יכולים להתפרש אלא כתמיכה בתנועה האיסלאמית גופה שהוצאה מחוץ לחוק, ולא בעקרונות
הדתיים האיסלאמיים.
41 מתוך 112
בית משפט השלום בחיפה

ת”פ 49376 – 08 – 17 מדינת ישראל נ’ מחאג’נה(עציר)
במרומיסיי). אך התפיסה המוסלמית המסורתית מלמדת, כי הכוונה במושג “שהידיי היא למי
“…שנהרג במלחמה נגד האויב זוכה למעמד של שהיד. התפיסה הבסיסית בדבר מות קדושים
באסלאם שונה מתפיסת היהדות והנצרות בעניין זה – באסלאם השהיד אינו אדם סביל שהומת בידי
צורבים אויבי הדת, אלא לוחם פעיל המוצא את מותו במהלך הג’האד…בספרות החדית’ ובהלכה
המוסלמית המונח “שהאדה” כבר מציין בבירור מות קדושים והמונח “שהיד” מורה על האדם
הזוכה בו. המעמד המיוחד של השהיד בא לידי ביטוי בשני היבטים מרכזיים: ברובד ההלכתי, בכל
הקשור לטקסי קבורה, וברובד העל טבעי, בהבטחת דרגה נעלה בגן עדן וסוגים מיוחדים של שכר
נצחי” (האסלאם – היסטוריה – דת – תרבות, בעריכת מ. בר אשר, מ. חטינה, הוצאת מאגנס,

האוניברסיטה העברית, (2017), בעמ’ 290 – 291 ).
לפיכך, והגם שהפירוש המילולי טכני של המילה “שהידיי במקורו מתיישב עם טענת ההגנה, אין פירושו
בהקשר בו הוא נאמר, מתיישב עם הקשר הדברים בנדוננו, ואף לא עם השימוש התדיר השגור של
המילה “שהידיי.
כאמור יש לבחון את הביטוי בו נקט הנאשם בנאומו, על רקע מכלול הנאום, הפיסקה בה הוא מופיע,
וההקשר בו נאמרה המילה במשפט עצמו.
כפי שהובהר, הנאשם נשא נאום, כאשר במשך פרק זמן ניכר, הוא מתאר מה שהוא מכנה מלחמה כנגד
הילדות הפלסטינית, בעשותו שימוש בספר ייתורת המלך”י, תוך שהוא מפנה לאירועים שונים, בהם
הוא טוען, שנעשה טבח של ילדים פלסטיניים.
בהמשך, כאשר הוא פונה לילדים, הוא אומר להם שהתנועה האיסלאמית, על אף הוצאתה מהחוק
נשארת קיימת, לא רק בתודעה, אלא גם בפועל, הוא מתריס בפני השלטון באומרו: “אם אתם גברים
עם שרירים בואו תסגרו את הדלתות שלנו”, ופונה ואומר לילדים כמה הם גיבורים, כיצד העוול
הישראלי עשה מהם גיבורים.
עוד הוא מפרט את ההקרבה שהעם הפלסטיני מוכן לשאת לטענתו בעבור הילדים, ואומר: “אנחנו
נשמח לבתי הכלא למענכם, אנחנו נשמח לפגיעה ולאיומים למענכם, אנחנו נשמח למות כשאהידים
למענכם, ילדים שלנו, כי אתם, כי אתם שמחת ההווה שלנו, וכותרת העתיד שלנו, שהולך לנצח
43 מתוך 112
בית משפט השלום בחיפה
ת”פ

49376 – 08 – 17 מדינת ישראל נ’ מחאג’נה(עציר)
ישירה עם הדברים, החל מספר על ניסיון השב”כ להשתיל לו סמים ולהפלילו, ולבסוף טען כי הכוונה

כי המבוגרים מוכנים לסבול עבור הילדים (עמ’ 223 שורות 15 – 32 ).
אשר על כן, הוכחו העובדות המפורטות ביחס לפריט זה שבכתב האישום המתוקן.

הפרסום מיום 27 / 4 / 16 – הקריאה לציבור המוסלמי להגיע לבית המשפט בירושלים:
רקע כללי:
ביום
27 / 4 / 16 , פירסם הנאשם פרסום נוסף בפייסבוק, בו קרא להגיע לאולם בית המשפט, שדן
בסכסוך קרקעות, בין חב’ יקירור אחזקותיי לבין הווקף האיסלאמי, בקשר לבעלות על קרקע בו מצוי
בית קברות מוסלמי (ת/11 א’ ו-ב’).

הנאשם חתם את הפרסום במילים: “בתאריך 27 . 4 . 16 בכבוד, התנועה האיסלאמית בפנים הפלסטיני, השייח ראאד סאלח”י. פרסום זה זכה ל-272 סימני חיבוב, 17 תגובות ו-38 שיתופים
(ת/11).
דבריו תורגמו, אף הם על ידי המתרגמת מי (ת/63), והתרגום שערכה, עבר אף הוא לבחינה של ההגנה,
והערותיה, אשר צורפו כנספח ב’ לסיכומים.
המחלוקת:
יצוין, כי לא הייתה שום הסתייגות של ההגנה לתרגום הטקסט שנשא/פרסם הנאשם, נשוא האישום.
המאשימה טוענת כי חתימת הנאשם על רשומה זו, לצד התנועה האיסלאמית, אינה יכולה להתפרש
אחרת מאשר התייחסות לעניין ארגון התנועה האיסלאמית שהוצא מחוץ לחוק, וזאת בהינתן מעמדו
של הנאשם בארגון זה, טרם הוצאתו מחוץ לחוק, וזהותו עם הארגון במשך שנים רבות.
הנאשם טוען, כי גם כאן, לא התכוון לתנועה האיסלאמית כארגון, וכגוף משפטי נפרד, אלא לעקרונות האיסלאם אשר הנחו את התנועה, והם עדיין חיים וקיימים, כחלק ממורשת האיסלאם, והאמונה
הדתית.
45 מתוך 112
בית משפט השלום בחיפה
ת”פ

49376 – 08 – 17 מדינת ישראל נ’ מחאג’נה(עציר)
הנאשם, אשר מחה על מה שהוא תפס כתקיפת הריבונות האיסלאמית על בית הקברות, קרא לקהל
צופיו ושומעיו ברשת הפייסבוק, להגיע לבית המשפט, תוך שנקב ביום, בתאריך, ובשעה בו יתקיים
הדיון, וביקש מהקהל להגיע בהמוניו, וכדבריו:
“…אנחנו מבקשים להיות במאות, בזמן הזה, באולם בית המשפט, או בחצר שלה, כדי שנגיד לחברה
הישראלית הזו, שאתם אין לכם אפילו גרגרים של חול בבית קברות אל קאסם…”.
כמי שמוביל את המאבק, ורצה שהוא יישא פרי, חתם הנאשם את הרשומה בשמו, ובשם “התנועה
האיסלאמית בפנים הפלסטיני”, כאיש ציבור ידוע, וכמנהיגו לשעבר של ארגון התנייס שהוצא מחוץ
לחוק.
תרגום הדברים, לרבות חתימת הנאשם, לא זו בלבד שהוא לא היה במחלוקת, אלא הוא פשוט וברור,
ולא סובל פרשנויות לכאן ולכאן.
לא זו אף זו, הנאשם מסר בחקירתו בבית משפט, שהוא שייך לפנים הפלסטיני, הוא קרא לכל הערבים,
מוסלמים, נוצרים, דרוזים, להירתם למאבק כנגד אותה חברה ישראלית, אשר ביקשה להשתלט על
בית הקברות, ולצורך כך, הוא ביקש מהם להתייצב בבית המשפט (עמ’ 289 – 290 לפרוטוקול ישיבה

מיום 16 . 4 . 19 ).
טענותיו אלה של הנאשם, מוסיפות ומחזקות את המסקנה הברורה, שהוא חתם את שמו לצד התנועה
האיסלאמית, כמצוטט לעיל, על מנת לשוות למאבקו, מאבק עקרוני מצד התנועה אותה הוא כביכול
מייצג, כנגד מה שהוא תפס כתקיפת הריבונות הפלסטינית, על בית הקברות.
הואיל והתנייס הוצאה מחוץ לחוק, דבריו אלה של הנאשם עולים כדי תמיכה אסורה בארגון.
אשר על כן, הוכחו העובדות המפורטות ביחס לפריט זה שבכתב האישום המתוקן.
מכאן לחלק האחרון של האישום הראשון.
47 מתוך 112
בית משפט השלום בחיפה
ת”פ

49376 – 08 – 17 מדינת ישראל נ’ מחאג’נה(עציר)
לקראת סיום הנאום מציין הנאשם, את העובדה שהתנייס “נשארת וצומחת אחרי חסימתה כמו
שהיתה לפני חסימתה, ונשאר מעמד הראש שלה כמו שהיה לפני החסימה”.
אשר למהימנות התרגום, מי העידה, כי היא עובדת בחב’ תרגום ובתוקף עבודתה תרגמה את
המסמכים ושמעה קלטת שנמסרו לה.
לדבריה, היא תרגמה את המלל מהשפה הערבית לשפה העברית “מילה במילה”. כאשר נשאלה על
ההתאמה של החומרים בערבית לתרגומים והתיקונים שערכה, הבהירה שוב, כי “זה מילה במילה
ממה שנאמר”. היא ערכה תיקונים קלים, נקודתיים לתרגום (ראו: ת/12א; ת/62; ת/63; ת/64 ;

עדותה מיום 23 / 7 / 18 , עמ’ 174 שורות 3 -23, עמ’ 175 שורות 1 – 8 ושורות 31 – 32 ; עמי 176 שורות 8 – 9).
ההגנה לא חולקת על תכני הנאום, למעט מספר תיקונים נקודתיים שערכה בו.
למען הסדר, אביא את הדברים כלשונם, בטבלה, לשם השוואה, מצד אחד את התרגום שערכה
המדינה, מצד שני את גרסת ההגנה, תוך שאדגיש את המילים אותן תיקנה ההגנה בקו תחתון :
מקור
ומיקום
הציטוט | גרסת התביעה
גרסת ההגנה
בתרגום – נספח ג’
עמי ראשון פסקה ראשונה
| “נהיה
ברור
שהכיבוש | “נהיה
ברור
שהכיבוש |
הישראלי היום עבר משיגעון
הישראלי היום עבר משיגעון
הטרור בשפיכת הדמים | הטרור והתרת הדמים והפגיעה בקדושות ולגייר את והפגיעה במקומות הקדושים
ירושלים
ליהודים
והגדה | ולגייר את ירושלים ליהודים
המערבית והמשך האיום על | והגדה
המערבית והמשך
הגורל של האקצה, עבר | האיום על הגורל של האקצה,
משיגעון, כל זה לפרנויה, | עבר משיגעון, כל זה לפרנויה,
ועבר משיגעון ההשמדה ועבר משיגעון ההשתלטות לשיגעון הגאווה, ומשיגעון | וזריעת ההרס, לשיגעון
49 מתוך 112
בית משפט השלום בחיפה
ת”פ

49376 – 08 – 17 מדינת ישראל נ’ מחאג’נה(עציר)
ובהמשך :
“אני אומר את הדברים מתוך אמונה, יציבות, עמידה איתנה ושמירה (רבאט במקור – על אלאקצא).
עד הרגעים האלה הכיבוש הישראלי פצע 79 מבני משפחות המראבטון והמראבטאת של אלאקצא,
שחלקם במצב מסוכן, פצועי ראש וחזה, שדמם הטהור (נשפך).”
ובהמשך:
“לכן בברכתי אני מבקש מאלוהים שירפא את כל הפצועים (שנפצעו באלאקצא המבורך, מתפלל
לאלוהים שיקבל את כל השהידים של מסגד אלאקצא המבורך, מהשהיד הראשון בהיסטוריה,
מבקש שאלוהים יקבל את כל השהידים של מסגד אלאקצא היום. את השהיד מחמד, ואת השהיד
מחמד, ואת השהיד מחמד, מבקש מאלוהים שיאסוף את (נשמתם) עם (נשמות) הנביאים והצדיקים
והשהידים ההולכים בדרך הישר.”
תיעוד מוסרט של הנאום הועלה לרשת האינטרנט וזכה ל- 574 צפיות ו- 32 סימני חיבוב.
בכתב האישום נטען, כי מעשיו האמורים לעיל של הנאשם, יש בהם משום פרסום דברי שבח, אהדה
או עידוד למעשה טרור, תמיכה בו או הזדהות עמו, ועל פי תוכנו של הפרסום והנסיבות שבהן פורסם
יש אפשרות ממשית שיביא לעשיית מעשה טרור. על כן ביצע הנאשם עבירה של הסתה לטרור – עבירה
לפי סעיף 24 (ב) (2) לחוק המאבק בטרור, תשע”ו – 2016.
אישום שלישי –
ביום
27 . 7 . 2017 התקיימה באום אל פחם הלווית המחבלים, בה השתתפו אלפי אנשים, ביניהם רעולי
פנים, נורו זיקוקים ונשמעו קריאות: יייא שהיד הרגע הרגע אנחנו נמשיך את המאבקיי, ייברות באדם
נפדה אותך יא אקצאיי וייברות בדם נפדה אותך יא שהידיי. במהלך ההלוויה, נשא הנאשם נאום, בו
אמר, בין השאר, את הדברים הבאים, ביודעו כי הינו מצולם:
“בשם האל הרחמן והרחום, תפילה ושלם על הנביא עליו השלום שאמר “אל תחשוב כי הנהרגים
לשם אלוהים מתים המה, לא, כי חיים הם, ואצל אלוהים פרנסתם” (פסוק 169 מתוך סורה 3).
5 מתוך 112
בית משפט השלום בחיפה

ת”פ 49376 – 08 – 17 מדינת ישראל נ’ מחאג’נה(עציר)
לעמוד בפני מטונפי הכיבוש | הישראלי…”, טוענת ההגנה, |
הישראלי,
שפורצים
את | התרגום הנכון הוא “לטפול
האקצה (בהסתה), וזריקת
אשמה על מי שממנו ממשיך
אבנים על כל מי שחושף את
פרסום…”.
המשכיות הכיבוש הישראלי
בחפירות מתחת למסגד אל
אקצה (בסכסוך האווירה) וכל
מי
שמנסה
להזהיר
מהדיבורים של נתניהו…”.
עמי שלישי פסקה השנייה
| “…וגם אם הם רוצים מאיתנו | במקום
התרגום
“נביא
שנעשה את הדמות של “נביא | השלום” טוענת ההגנה שצייל
השלום” ואז נפרוץ את העם | “טוען להתנבאיי
הפלסטיני…”.
עמי שלישי פסקה שלישית
ייהתנועה
האיסלאמית
(**החשובה לנדוננו**)
נשארת
וצומחת
אחרי
חסימתה כמו שהייתה לפני | אין הערות תרגום
החסימה ונשאר מעמד ראש
התנועה האיסלאמית ברור
אחרי
חסימת
התנועה
האיסלאמית כמו שהיה לפני
החסימה”
51 מתוך 112
בית משפט השלום בחיפה
ת”פ

49376 – 08 – 17 מדינת ישראל נ’ מחאג’נה(עציר)
גם אם אקבל את גרסת התרגום של ההגנה, הרי שהחלק החשוב בנאום, נוגע לדבריו של הנאשם ביחס לתנועה האיסלאמית, ולגבי עניין זה, אין שום הערה או הסתייגות משמעותית.
מדבריו של הנאשם, כפי שהם נשמעים וכפי שהם תורגמו, עולה ברורות, כי הוא אומר דברים
מפורשים, בדבר היוותרותה של התנועה האיסלאמית, כגוף לגיטימי, גם אחרי שהוצאה מחוץ לחוק.
הנאשם מדגיש זאת, כאשר אומר שהתנועה “נשארת וצומחת אחרי חסימתה, כמו שהייתה לפני
החסימה”, וכי מעמדו כראש התנועה האיסלאמית, נותר בעינו “כמו שהיה לפני החסימה”.
פשט הדברים, שכאמור עליו אין חולק, הוא שהנאשם גורס שהתנועה האיסלאמית, על אף שנחסמה
והינה התאחדות בלתי מותרת על פי החוק, נותרה גוף לגיטימי וראוי, ומעמדו כראש התנועה, נותר
אף הוא כפי שהיה לפני הוצאתה מחוץ לחוק, ולא זו בלבד, אלא שהתנועה “צומחת אחרי חסימתה
כמו שהייתה לפני החסימה”.
גם כאן, כפי שטען הנאשם ביחס לדברים דומים שנדונו קודם לכן, נטען כי הכוונה של הנאשם היא
לתמיכה בעקרונותיה הדתיים של התנועה, ולא לתמיכה ועידוד והכרה בתנועה כגוף שהוצא מחוץ
לחוק.
גרסה זו של הנאשם מוקשית בעיני בית המשפט, ולא יכולה להתקבל, הדברים פשוטים וברורים, ולא
ניתן להוציא מקרא מפשוטו, ואין לי לחזור על דברים שנאמרו קודם לכן באותו הקשר, היפים גם
לכאן, לאור זהות הטענות.
אני חוזר ומדגיש, כי אין חולק על התרגום בנקודה זו, לפי פשוטם של דברים, הנאשם מבהיר שהתנועה, על אף שנחסמה, כלשונו (הוצאה מחוץ לחוק), הינה קיימת ומתפקדת, כפי שהייתה לפני
הוצאתה מחוץ לחוק, ואף לגרסתו, היא צומחת אחרי חסימתה.
עוד הוא מוסיף ומדגיש, את היותו מוביל התנועה ומנהיגה, ומציין כי אף דבר זה נותר ללא שינוי, כמו
שהיה לפני החסימה, כלשונו.
הנאשם מציין את חסימתה (הוצאתה מחוץ לחוק), ולא בכדי משתמש במילה “חסימהיי, כאקט שלטוני חוסם ומפריע, ומבהיר בנאומו, כי על אף האקט הזה, על אף אותה ייחסימהי מצד השלטון,
53 מתוך 112
בית משפט השלום בחיפה
ת”פ

49376 – 08 – 17 מדינת ישראל נ’ מחאג’נה(עציר)

הפרסום השני מיום 27 / 4 / 16 – הוכח כי הנאשם הפיץ רשומה בפייסבוק התומך בארגון התנייס שהוצא
מחוץ לחוק והינו ארגון טרור לפי החוק. הנאשם קרא לציבור הערבי להגיע לבית המשפט הדן בסכסוך
קרקעות הנוגע לבעלות על הקרקע בו מצוי בית קברות מוסלמי, תוך שהנאשם חותם את שמו בשם
התנייס ולצד שמו של הארגון ייבפנים הפלסטינייי.

הפרסום השלישי מיום 5 / 4 / 16 – הוכח כי הנאשם פרסם מאמר נתניהו והפרנויהיי ובו ציין כי ארגון
התנייס שהוצא מחוץ לחוק והינו ארגון טרור לפי החוק שריר וקיים יילפני החסימה”י ואף מעמדו כראש
הארגון נותר אף הוא כשהיה לפני הוצאת הארגון מחוץ לחוק.
פרסומים אלה שנעשו כאמור בפומבי עולים כדי יימעשה של הזדהות עם ארגון טרוריי, הם נעשו
בהקשר כולל ממנו עולה ייתמיכה או אהדהיי בארגון התנייס שהוצא מחוץ לחוק ומתוך יימטרה
להזדהות עם ארגון טרוריי.
בהתאם אני מרשיע את הנאשם במיוחס לו באישום זה.
האישומים 2 עד 4 – שאלת עידוד ושבת המתעמתים והמפגעים בהר הבית:
באישומים אלה, מייחסת המדינה לנאשם ביצוע עבירה של הסתה לטרור (לכל נאום/פרסוס) – עבירה
לפי סעיף 24 (ב) (2) לחוק המאבק בטרור התשעייו – 2016.

הנאשם נשא שלושה נאומים, בתאריכים שונים, סמוכים זה לזה, הנאום הראשון ב- 21 / 7 / 17 , בתפילת

יום השישי באום אל פאחם, הנאום השני ביום 27 / 7 / 17 , בלוויה שהתקיימה באום אל פאחם, והנאום

השלישי ביום 28 / 7 / 17 , בתפילת יום השישי באצטדיון באום אל פאחם.
הנאשם לא חולק על כך שהוא זה שנשא את הנאומים הללו ועל החשיפה הציבורית לה הם זכו. הוא
חולק על התרגום של חלק מדבריו, בנאומים השונים, וכן הוא חולק על קיומו של ייפיגועיי בהר הבית,
כפי שצוין בחלק המבוא הכללי של כתב האישום, וטוען, על כן, כי לא הוכח קיומו של יימעשה טרוריי
שבעטיו הוא ליבה את היצרים, עודד, או הסית את קהל שומעיו, למעשה טרור.
55 מתוך 112
בית משפט השלום בחיפה
ת”פ

49376 – 08 – 17 מדינת ישראל נ’ מחאג’נה(עציר)

כדי לעמוד על היתכנותה ההסתברותי, הבהיר בית המשפט העליון (כב’ השופט נ. הנדל ברע”פ 2533 / 10
מדינת ישראל נ’ בן חורין (2011); להלן: “פרשת בן חורין”. שם, בפסקה 7 לפסק הדין), כי יש לבחון
את הדברים כמכלול תוך דגש על מס’ פרמטרים:
ימי אמר”י – יש לבחון את מיהות המפרסם והדומיננטיות שלו, לא הרי ייטוקבקיסטיי ברשת, כמנהיג
פוליטי או דתי, או מוביל ומעצב דעת קהל, רב מעריצים, שלו עוקבים רבים ברשת חברתית.
יימה אמרי – יש לבחון את תוכן הפרסום, את תכניו, האם יש בו דברי שבח, אהדה או עידוד למעשה
טרור.
יהיכן נאמריי – יש לבחון את יהבמה”י התקשורתית בה בחר המפרסם לומר את הדברים, על מנת
לעמוד על תהודת הדברים לקהל שנחשף לפרסום, ואפשרות השפעתם עליו.
ייעיתוי הפרסוס”י – יש לבחון את האווירה השוררת אותה עת בציבור הרלבנטי, האם מדובר בתקופה
מתוחה, נפיצה, באווירה ציבורית מתלהמת במיוחד, שאז יש בדברים כדי להתסיס את קהל היעד
ולשלהבו.
יהיקף הציבוריי – יש לבחון את היקף הקבוצה הנחשפת לפרסום, האם מדובר בקבוצה קטנה של
אנשים או שמא מדובר בקבוצה רחבה. בהקשר זה, ישנה חשיבות למדיה התקשורתית, בה נעשה
הפרסום.
כן נפסק, כי הבחינה ההסתברותית של התממשות האפשרות למעשה אלימות, אינה מבחן המופנה
לקהל האדם הסביר, “אלא גם לקהל שעשוי לכלול אנשים שאינם סבירים או נורמטיביים ולו
בתקופה הרלוונטית לפרסום” (פרשת בן חורין, שם בפסקה 7 סיפא לפסק הדין). על דבריו אלה של
כב’ השופט נ. הנדל, הוסיפה כב’ הנשיאה ד. בייניש, כי: “…נוכח עוצמת הסיכון הנשקפת מפרסום
גזעני ומהסתה לטרור, מתחייב בעבירות אלה, מבחן הסתברותי ברמה נמוכה יותר, וזאת בהתחשב
באופיו ועוצמתו של הסיכון” (פרשת בן חורין, שם בסיפת חוות דעתה של כב’ הנשיאה, ד. בייניש).
57 מתוך 112
בית משפט השלום בחיפה
ת”פ

49376 – 08 – 17 מדינת ישראל נ’ מחאג’נה(עציר)
כן נטען, על ידי ההגנה, כי הנאשם עצמו וקהל שומעיו, לא התייחסו לאירוע זה כאל פיגוע, אלא להרג
חפים מפשע בידי כוחות הביטחון, על לא עוול בכפם (תושבי אום אל פאחם שנהרגו), וממילא, הדברים
שנשא הנאשם לאחר האירוע, לא היו עידוד, תמיכה או אהדה עם הרוגי העימות האמור, ואין הם
מבססים עבירה של הסתה לטרור.
אפרט להלן את הראיות שהביאה המדינה להוכחת קיומו של פיגוע, ולאחר מכן אתייחס לטיבן ודיותן
הראייתית להוכחת הרכיב העובדתי האמור.
המדינה הניחה בפני בית המשפט מס’ דוחות פעולה וסקירה שנעשתה על ידי משטרת ירושלים, בנושא
אירועי הפרת הסדר בחודש יולי 2017, בגזרת מרחב דוד (ת/30; ת/31; ת/27), ואשר עיקריהם הם
כדלהלן :
דו”ח סקירת אירועי הפרת הסדר המתחם הר הבית (ת/30) – בדויית מציינת המשטרה, כי בתאריך

14 / 7 / 17 בשעה 07 : 15 :
“…שלושה מחבלים הגיעו משטח ההר לכיוון שער 508 וביצעו ירי לעבר כוח משטרה במקום, לאחר
מכן החלו במנוסה לעבר מסגד אל אקצה, במרדף שהתנהל אחרי המחבלים, נורו ונוטרלו, על ידי כוח
משטרה, שני נשקים מסוג קרלו נמצאו במקום, במהלך האירוע נהרגו שני שוטרים ושוטר נוסף
נפצע” (ת/30, שם בסעיף 2 (1)).

כמו כן, צוין, כי החל מאותו יום שישי בו בוצע הפיגוע, ועד ליום ראשון בשעה 12 : 30 , נסגר הר הבית
בפני מוסלמים ויהודים כאחד, ובעקבות הפיגוע, נרשמו פרסומים זועמים בקרב המגזר הערבי, המשבחים את המחבלים והפיגוע, וקוראים לתפילות בנקודות הקרובות ביותר למסגד, נשמעו קריאות התנגדות, ימי זעם, קריאה להשבתת המסחר, ולהפרות סדר מול כוחות הביטחון, בעקבות
התקנת הגלאי מתכות בשערי הר הבית.
לסקירה צורפה טבלה, המסכמת את אירועי הפרת הסדר בחודש יולי, בסדר כרונולוגי. בטבלה תיאור
פרטני, מדי יום את הפרות הסדר, תוך תיאור מדויק של אופי ההפרה.
59 מתוך 112
בית משפט השלום בחיפה
ת”פ

49376 – 08 – 17 מדינת ישראל נ’ מחאג’נה(עציר)
הבית, אנו מזהירים מפני פעולות דומות שנובעות מפני תחושות של ציבור הסובל מיחס של כיבוש,
גזענות, ותוקפנות כלפיו…” (הדגשה שלי – ש.ב. ; ת/31, שם בסעיף 2 (3)).
כלומר, לפי ועדת המעקב מדובר בייפעולהיי שבוצעה על רק ייתחושות של ציבור הסובל מיחס של
כיבושיי וכו’ כמפורט בהודעה ומכאן האזהרה להתרחשותן של ייפעולות דומותיי.
לדות המודיעין צורפו תגובות תקשורתיות שונות של ארגונים שונים, בראשם ארגוני חמאס ופתיים,
אשר שיבחו את הפיגוע שבוצע בהר הבית, וקראו להמוני העם הפלסטיני לצעוד לכיוון מסגד אל
אקצה, להתעמת עם כוחות הכיבוש (ת/31, שם, בסעיף 2 (5) – 2 (7)).

כמו כן, מציין הדוייח, כי במהלך השבוע בין מועד הפיגוע 14 / 7 / 17 ועד 21 / 7 / 17 נרשמו עשרות מקרי
אלימות והפרת סדר בסביבותיו של הר הבית, אשר קיבלו סיקור נרחב ברשתות הערביות
והפלסטיניות, בליווי קריאות לקיים ימי זעם בירושלים ובאיזור יהודה ושומרון.
בנוסף, צוין כי במהלך השבוע הראשון למהומות, חלה עליה משמעותית בפרסום תכני הסתה קשים,
בעיקר סביבת הסיסמאות “יקום ודקור/הרוג/דרוס” (ת/31, שם, בסעיף 2 (8)).

על רקע זה, נשא הנאשם את נאומו ב- 21 . 7 . 17
באום אל פאחם, כאשר במהלך הדרשה, אשר שודרה
בשידור חי ופורסמה ברשת הפייסבוק, בפרופיל המזוהה עם שמו.
בנאומו שבתכניו הנאשם לא כופר (אליו אתייחס בהרחבה בהמשך), הביע הנאשם תמיכה באותם
שלושה, שיוחס להם בסיקורים התקשורתיים השונים, ביצוע פיגוע ירי בשני השוטרים, תוך שהנאשם
קורא לג’יאהד על הגלאי מתכות במסגד אל אקצה, אם כי, יש לציין, הוא לא נוקב במילים ייפיגועיי או
“רצח”.
עדת התביעה גבי ליאת רוטנברג גיבתה בעדותה את המידע שנמסר לבית המשפט במסגרת ת/31.
העדה מסרה, כי ערכה את הדויית המשקף את האווירה הכוללת בציבוריות הערבית, סביב מס’

אירועים החל מיום 14 / 7 / 17 . היא קיבצה לדויים מידע, ממקורות שונים, בינהם, מידע מכתבות,
סרטונים שפורסמו, רשתות חברתיות, וכל מה שנמצא בעיניה רלוונטי על מנת לשקף את האווירה
61 מתוך 112
בית משפט השלום בחיפה
ת”פ

49376 – 08 – 17 מדינת ישראל נ’ מחאג’נה(עציר)
המדינה מבקשת להתבסס אמירת בג”צ באותה עתירה, להוכחת ביצוע הפיגוע, כשהיא מפנה לדבריו

של בג”צ שציין באותה החלטה, כי מדובר בשלושה מפגעים שביום 14 . 7 . 17 ביצעו את מתקפת
הטרור באיזור הר הבית שבה נפלו השוטרים כמיל שנאהן ז”ל והאיל סתאווי זייליי.

כן מפנה המדינה לאמור בהכרעת דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה, בתפיים 48669 – 08 – 17 , מדינת

ישראל נ’ ג’בארין (ניתנה ביום 10 / 7 / 19 ). בה הרשיע בית המשפט המחוזי את אותו נאשם, בעבירות
של סיוע לרצח, סיוע לחבלה של ממש ועוד, בנוגע לסיוע שהעניק הנאשם לשלושה הנייל, לביצוע פיגוע
הירי.
המדינה מדגישה את העובדות שצוינו בהכרעת דינו של ביהמ”ש המחוזי, מהן עולה התכנון של
השלושה לבצע פיגוע, דרך ביצועו, כולל תיאור, כיצד הגיעו השלושה לירושלים, כיצד נכנסו למתחם
הר הבית, וכיצד סמוך לשעה 07 : 10 , ירו מספר רב של כדורים, לעבר שוטרי משטרת ישראל, וגרמו
למותם של שני השוטרים. הודגש, כי הכרעת הדין התבססה הן על הודאת הנאשם שם, אשר סייע
לשלושה, והן על ראיות חיצוניות לאימות ביצוע הפיגוע. כן, מפנה המדינה, לקביעותיו של בית המשפט
המחוזי, המציין בהכרעת דינו, כי “…עסקינן בפיגוע שבוצע מתוך מניע כהגדרתו בחוק המאבק
בטרור” (סעיפים 99 – 100 להכרעת הדין).
בנוסף, טוענת המדינה, כי מדובר בפיגוע שהוא בבחינת ידיעה שיפוטית של בית המשפט, הואיל
והשופט, ככל אזרח במדינה, יודע על קיומו של הפיגוע, ועל כן עובדת ביצועו וקיומו אינה טעונה
הוכחה.
מושכלות ראשונים הן שהמדינה נושאת בנטל הראיה, ועליה החובה, להביא ראיות, המוכיחות מעבר לכל ספק סביר, את כל עובדות כתב האישום.
טיבן וסוגן של הראיות המובאות, יכול שיהיה מגוון: יכול שיובאו ראיות ישירות להוכחת עובדות כתב
האישום, או ראיות נסיבתיות, מהן מתבקש היסק לוגי, עובדתי אחד ויחיד, להוכחת עובדותיו של כתב
האישום, או חוות דעת מומחה המוכיחה אותן, או את חלקן וכו’.
63 מתוך 112
בית משפט השלום בחיפה
ת”פ

49376 – 08 – 17 מדינת ישראל נ’ מחאג’נה(עציר)
לגבי מי שהיה בעל דין בהליך אחר, כגון פסק דין מרשיע במשפט פלילי – ההסדר הקבוע בסעיף 42א
לפקודת הראיות – ש.ב)” (י. קדמי, ייעל הראיותיי, חלק שלישי, הדין בראי הפסיקה, מהדורה משולבת
ומעודכנת, תשס”ד – 2003, בעמ’ 1377).
אף ההלכה הפסוקה קבעה, כי מסקנותיה של ערכאה שיפוטית אחת, לא ישמשו כראיות בערכאה
אחרת, ש”…הרי אין לדעת מה נאמר במשפט האחר, ומהן נקודות המפתח אשר הייתה להן חשיבות,

לצורך הסקת המסקנות במשפט האחר” (עיים 2309 / 90 האשם סבאח נ’ מדינת ישראל (1991)).
הכלל הוא אפוא, כי ממצאים עובדתיים שנקבעו במשפט אחד, אינם קבילים בתור שכאלה, במשפט
אחר, אלא על פי הוראת חוק מיוחדת, או מכוח הכלל בדבר השתק פלוגתא, אשר אינם מתקיימים
במקרה דנן.
מן המקובץ עולה, כי אין בסיקורים המשטרתיים או פסק הדין להוכיח את העובדה השנויה במחלוקת.
אך בכך לא סגי.
לעמדתי, הוכח דבר קיומו של פיגוע, ממקורות אחרים – מראיות עצמאיות נוספות, ואף מידיעה
שיפוטית, הכל כפי שאפרט להלן.
מוחמד אמארה, שהינו קרוב משפחה של הנאשם, נחקר ומסר הודעה (ת/53), אשר הוגשה בהסכמת
ההגנה, כראיה במקום חקירה ראשית.
בהודעתו נשאל אמארה, שוב ושוב, על שלושת תושבי אום אל פאחם שנהרגו באירוע, כאשר החוקר

מציין מפורשות כי מדובר ב: “3 המחבלים”. כך לדוגמה הוא נשאל, האם הוא נכח ביום 27 / 7 / 17 “בהלווית 3 המחבלים מאום אל פאחם”. אמארה השיב בשלילה (ת/53, עמי 2 שורה 44); עוד הוא
נשאל האם הוא נאום בטקס שקשור ל- יי3 המחבלים מאום אל פאחם” ומשיב שהוא לא נכח “…בשום
טקס שקשור אליהם” (ת/53, עמ’ 3 שורה 48). הוא נשאל איפה היו בני משפחתו “…בהלווית 3
המחבלים מאום אל פאחם” ומשיב כי בני משפחתו היו בבית (ת/53, עמ’ 3, שורה 50 – 51).
65 מתוך 112
בית משפט השלום בחיפה
ת”פ

49376 – 08 – 17 מדינת ישראל נ’ מחאג’נה(עציר)
בחקירתו במשטרה, הוצגה בפניו תמונת שלושת תושבי אום אל פאחם ההרוגים, והעד התבקש
להתייחס לכך, וכך השיב לחוקר:
“זה לא מהפרופיל שלי, זה תמונות של השאהידים של אל אקצה, שירו בשוטרים, אני הגבתי על
התמונה ורשמתי שאלוהים ירחם על השאהידים, הגיבורים, ויאחד אותם עם הנביאים יא אלוהים”
(הדגשות שלי -ש.ב; ת/49, שורות 51 – 54).
גם בחקירת שירותי הביטחון עלו דברים דומים:
ת/51 אי בסעיף 25 – “…כתב גם פוסטים בשבח השהידים שביצעו את פיגוע הירי באל אקצא…”.
ת/51 ד’ בסעיף 10 (3) – “הנדון התבקש לפרט ומסר כר”מ…לאחר הפיגוע הירי באלאקצא שבוצע
ע”י 3 צעירים תושבי אא’יפ הנדון החל מתעניין בנושא ולהגיב בסוגייה בפייסבוק…”.
ת/51 ח’ בסעיף 15 (1) – “הנדון מסר כי השיח ראאד צאלח השתתף בלוויה של שלושת המפגעים
באאייפ…”.
ת/51 בסעיף 15 (9) – אשר התייחס למניעיו בדבר רצונו לבצע פיגוע דקירה תועד מפיו כי מסר כך:
“הנדון מסר כי האירוע באלאקצא הפיגוע של שלושת החברה מאא’יפ במסגד, המצב עם ארוסתו
בנוסף עם הדברים ששמע בדרשה של ראאד צאלח, והמהומות ביפו, האלימות של כוחות הביטחון,
הם אלו שהביאו את הנדון למצב בו הוא מתכנן לבצע פיגוע בתייאיי
בחקירתו בבית משפט, אישר העד טוויל, כי אמר את האמת בחקירה במשטרה (עמ’ 51, שורה 30,

ישיבה מיום 29 / 10 / 17 ).
הוא חזר וסיפר כיצד בהשפעת אירועים שונים (פורטו לעיל), לרבות נאומו של הנאשם, תכנן להגיע
לתל אביב, ולעשות פיגוע דקירה, אך בסוף התחרט ולא ביצע אותו (עמ’ 52 שורות
2 – 1 ).
בכל הנוגע לשלושת ההרוגים תושבי אום אל פאחם, חזר העד על דבריו בחקירתו במשטרה, והבהיר
כי אכן מדובר ברשומות שפירסם בחשבון הפייסבוק שלו, וחזר ואישר כי כתב לצד התמונות הללו, כי
67 מתוך 112
בית משפט השלום בחיפה

ת”פ 49376 – 08 – 17 מדינת ישראל נ’ מחאג’נה(עציר)
מכלול הפרטים, התאמתם והשתלבותם בגרסאות שנגבו ממנו מעת לעת, השתלבותם עם גרסת
ארוסתו נמצא לנכון לקבל את עדותו של העד במשטרה כמשקפת נכונה את הדברים ולהעדיפה על פני
החלקים בעדותו בהם חזר מדברים אלה.
לעדות זו, מתווספת גם עדותה של ארוסתו, נור מסוודי, אשר השתתפה בהלווית שלושת המפגעים
(ת/44). כאמור, לעדותה, כמו לעדות בן זוגה טוויל, נפקות, גם במישור אחר של יסודות העבירה
המיוחסת לנאשם, אך כאן אתמקד בחלקים הנוגעים להוכחת קיומו של פיגוע בהר הבית.

נור סיפרה שהייתה בהלוויה ביום 27 / 7 / 17 ישבו טמנו את 3 המחבלים”, עוד סיפרה על נאומו של
הנאשם בלוויה, ואמרה כך:
“הוא, כלומר השייח, אמר שצריך לפדות את אל אקצה, ולפתוח את השערים, ודיבר על השאהידים,
שהם גיבורים, ושהפיגוע שאותו הם ביצעו, הוא פיגוע אסתשהאדיה (על קידוש השם), זה מה שאני

זוכרת” (הדגשות שלי – ש.ב; עמ’ 2, שורות 27 – 29 ).
למען הסדר, יצוין, כי גם נור ביקשה לחזור בה מדברים שמסרה בחקירתה במשטרה, טענה שלא
אמרה אותם וכי החוקר רשם אותם ולכן הוכרזה כעדה עוינת, ועל כן, במסגרת הדיון כאן, אדרש גם
לגביה, להכרעה בשאלה זו.
לאחר בחינת מכלול עדותה בבית המשפט ובחקירתה במשטרה נמצא להעדיף את גרסתה במשטרה
בחלקים מהם חזרה בה, על פני עדותה בבית המשפט.
החוקר עומרי יונה מסר בעדותו, כי הוא גבה את הודעתה של נור, ולמרות חזרתה מדברים שמסרה בהודעה, בעדותה בבית המשפט, והטענה שהדברים שנרשמו על ידי עומרי יונה לא נאמרו על ידה,
הבהיר יונה כי רשם “ירק מה שנור אמרה בחקירתה” (עמ’ 43, שורה 15).
לא מצאתי כי ההגנה הפריכה את עדות החוקר יונה ולהתרשמותי מדובר במי שגבה ורשם את הדברים
כהווייתם.
69 מתוך 112
בית משפט השלום בחיפה
ת”פ

49376 – 08 – 17 מדינת ישראל נ’ מחאג’נה(עציר)
בית השלום בשלום, תאחד אותם עם הנביאים, הצדיקים השהידים וישרי הדרך ועם טוב הלב של
אלה, כמו שחיברת אותם עם האבות שלהם, האימהות שלהם, האחים שלהם והאחיות שלהם בעולם
הזה, כך שתפגיש ביניהם ביום הדין. במעמדם הגבוה בגן העדן שלמעלה אלוהים תכבד אותם
בשתיית מים (שרבת מאא’ במקור) יחד עם הנביא מחמד עליו השלום, שתיה שלאחריה לעולם לא
יהיו צמאים עוד (לא יט’מאון בדעהא אבדן במקור).
אלוהים תכבד אותם בחברת (צחאבת במקור) שליח האל עליו השלום במקווה (חוץ’ במקור) של
שליח האל, עם חברי שליח האל (צחאבה במקור), עם ממשיכי דרכו, עם האבות הראשונים (אלסלף
אלסלח במקור). הברואים הטובים עם כל הצדיקים יראי השם ביום הדין (יום אלסאעב במקור).
אלוהים אנחנו פונים אלין בתפילה הזאת, אנא ענה לתפילתנו, אנא ענה לתפילתנו, אנא ענה
לתפילתנו”
ובהמשך:
“ירחם אלוהים על מי שעומד ויקרא את אלפאתיחה (סורת אלפאתיחה – השורה הפותחת את
הקוראן) על רוח השהידים שלנו.”
תיעוד מוסרט של הנאום הועלה לרשת האינטרנט וזכה ל- 275 צפיות ו- 3 סימני חיבוב.
בכתב האישום נטען כי במעשיו האמורים לעיל, פרסם הנאשם דברי שבח, אהדה או עידוד למעשה
טרור, תמיכה בו או הזדהות עמו, ועל פי תוכנו של הפרסום והנסיבות שבהן פורסם יש אפשרות
ממשית שיביא לעשיית מעשה טרור ובכך ביצע עבירה של הסתה לטרור – עבירה לפי סעיף 24 (ב) (2)
לחוק המאבק בטרור, תשעייו – 2016.
אישום רביעי –

ביום 28 . 7 . 2017 נשא הנאשם נאום בתפילת יום השישי באצטדיון באום אל פאחם בפני קהל של מאות אנשים, בו אמר, בין השאר, את הדברים הבאים, ביודעו כי הינו מצולם:
7 מתוך 112
בית משפט השלום בחיפה
ת”פ

49376 – 08 – 17 מדינת ישראל נ’ מחאג’נה(עציר)
הנאשם נשאל, בתחילת חקירתו: “האם היית נוכח בהלוויתם של שלושת הצעירים אשר ביצעו את
פעולת רצח השוטרים בירושלים?” והשיב: “כולם יודעים שאני הייתי שם” (ההדגשות שלי – ש.ב;

תרגום ההודעה עמי 2 שורות 33 – 35 ).
הנאשם לא סתר את טענת החוקר ולא טען בשלב הזה כנגד העובדה שמדובר ב”פעולת רצח השוטרים
בירושלים”.
בהמשך דבריו, מאשר הנאשם כי הוא זה שנשא את הדברים בלוויה, לאחר שצפה בסרטון הווידאו
המתעד את הנאום שנשא, כשהוא אומר: “מי שמדבר הוא אנוכי בהלוויית שלושת השאהידים
מוחמד מוחמד ומוחמד ואינני זוכר בדיוק את התאריד” (שם, בשורות 40 – 41).
בהמשך חקירתו, שוב נשאל: “האם ייתכן שדרשתך זו הייתה ביום שישי 21 ביולי 2017 שבוע לאחר
פעולת הרצח בירושלים ובערך שבוע לפני ההלוויה?” והנאשם השיב: “ייתכן, אינני זוכר את התאריך” (ההדגשות שלי – ש.ב; שם, בשורות 55 – 56).
גם כאן לא טוען הנאשם בפני החוקר שלא מדובר בפעולת רצח.
רק בשלב מתקדם יותר של החקירה, כאשר נשאל הנאשם על 8 שאהידים באל אקצה, הסביר הנאשם
את משמעות המילה יישאהידיי, וטען כי מדובר במילה המשקפת ציווי דתי רחב, המוגבל לקוראן
ולסונה, תוך שהוא נותן דוגמה מדברי הנביא מוחמד, וטוען כי מי שטובע, נפגע בבטנו, נדקר, הינו
יישאהידיי, מי שנרצח ללא כספו, הרי הוא יישאהידיי, ומי שמת ללא כבודו, הוא יישאהידיי, וזאת
בהסתמך על המשנה הנבואית, אותה מצטט הנאשם בחקירתו.
עוד הוא מוסיף, כי מי שנהרג על ידי כיבוש כלשהו, נחשב אף הוא יישאהידיי, ומי שנהרגו על ידי הכיבוש

הישראלי, וטען כי מדובר בהכרזת מלחמה על דת האיסלאם (שם, בעמ’ 4 לחקירה, שורות 82 – 105 ).
גם בעדותו בבית המשפט, כפר הנאשם בכך שמדובר בפיגוע, וגרס כי כל מה שקרה באותו תאריך
במסגד אל אקצה, הוא שמע מכלי התקשורת, וכי מדובר ביישקרים של המשטרה הישראלית” וטען

כי יש להקים וועדת חקירה ממלכתית, אשר תחקור את העניין (ישיבה מיום 23 / 1 / 19 , עמ’ 215, שורות
8 – 19; עמי 216, שורות 21 – 26; עמי 217 שורות 1 -3; עמי 217 שורות 10 -12).
71 מתוך 112
בית משפט השלום בחיפה
ת”פ

49376 – 08 – 17 מדינת ישראל נ’ מחאג’נה(עציר)
כאשר הבין בחקירתו במשטרה, כי החוקר חותר לקשור אותו לפיגוע, הוא בחר להסיט את הדיון,
והתמקד בפרשנות דבריו, כך גם עשה בעדותו בבית המשפט, כאשר חקרה אותו התובעת, תוך הרצאת
דברים היסטוריים-דתיים, על המונח “שהידיי.
אמנם, אין בדבריו המפורשים של הנאשם בחקירתו, כדי להצביע על הודאה מפורשת שלו, בדבר קיומו
של פיגוע, והוא אף כפר בכך. אך יש בתשובותיו בחקירה, כדי לחזק את הראיות, שכן, אלה נבחנות
ברי יתר הראיות, והשתלשלות העניינים.
יתרה מזאת, וזה העיקר, העדויות הברורות שלעיל, מצביעות בבירור על התרחשותו של פיגוע בהר
הבית, אשר אף תרם לרצונו של טוויל לתכנן ביצוע פיגוע דקירה בתייא.
בנוסף לאמור, סבורני כי הצדק עם המדינה, כאשר היא גורסת, כי מדובר באירוע משמעותי שאירע
במדינה, אשר בקוויו הכלליים, ידוע כפיגוע ירי, והוא בבחינת ידיעה שיפוטית של בית המשפט.
הפסיקה מכירה עוד מקדמת דנא ועד ימינו אנו, במציאות ביטחונית מוכרת וידועה, או באירוע
המטלטל את הציבור, שבית המשפט יכול להסתמך על קיומו בקוויו הכללים, מבלי לרדת פרטי פרטיו
העובדתיים.
בעייפ
312 / 73 מצרונה נ’ מדינת ישראל (פייד כח (2) 805, 809), הואשם הנאשם, בין היתר, בקשירת
קשר לעשיית מעשה שנועד לפגוע במדינה. השאלה הייתה אם הוכחה כוונתו לפגוע בביטחון המדינה. בית המשפט העליון הבהיר, כי המילים ייהחזרת הזכויות החוקיות לעם הפלשתינאי כשהן מופיעות כמטרה של ארגון בלתי חוקי הפועל בעזרת נשק אינן אלא שימוש בלשון נקייה במקום הדיבור
המפורש על חיסול מדינת ישראליי;
בבג”צ 141 / 81 ועד עקורי איקרית כפר רמה ואח’ נ’ ממשלת ישראל ואח’ (פייד לו (1) 129, 133), בנוגע
לעקורי איקרית ובירעם, ציין בגייצ, כי יימן המפורסמות שאינן צריכות ראיה הוא שהמצב בגבול לבנון
עדיין רחוק ממצב של שלום ואף לא הגיע לידי רגיעה ממושכתיי
73 מתוך 112
בית משפט השלום בחיפה

ת”פ 49376 – 08 – 17 מדינת ישראל נ’ מחאג’נה(עציר)

הנאום פורסם באתר האינטרנט ייאל עראביי (ת/20; ת/22). כמו כן, פורסם הנאום ברשומה של מוחמד חאלד עאמר בפייסבוק (ת/25א) וזכה לעוקבים/סימני חיבוב רבים ( 276 , 974 ).
תוכן הנאום:
הנאשם פותח את הנאום בציטוט פסוק מסורת המסע הלילי של הנביא מוחמד ממכה לירושלים וטוען
כי מדובר בביסוס זכות המוסלמים על מסגד אל אקצה, וטוען כי הקיום הישראלי במסגד אל אקצה,
הוא קיום של כיבוש, של שקר, שאינו קביל, וכי נוכחות זו תחלוף בקרוב. קביעה זו, נשענת לטענתו על הקוראן, ועל קביעתו של האל. בהמשך, מוסיף הנאשם ואומר, כי רואה זאת כחובה המוטלת עליו, להדגיש את המסרים הרי הגורל, ההיסטוריים, שעל פיהם יחיו המוסלמים, ועל פיהם ימותו, ועל פיהם
יפגשו את ייאללה יתעלהיי.
עוד מוסיף הנאשם, ושואל בנאומו כיצד על ציבור שומעיו לסייע לתמוך למען ירושלים הכבושה, תוך שהוא מברך את כל היימורביטון” ויימורביטאתי, שעכשיו נמצאים בשער מג’לס ובשער האריות, ובאיזור וואדי ג’וז הסמוך למסגד אל אקצה, ובכל האיזורים שבהם בני משפחותיהם של קהל שומעיו,
נמצאים ומתפללים.
הנאשם מברך את כל הנשים והגברים, שממשיכים לדבריו כבר 8 ימים לקיים ריבאט, בפתחו של מסגד אל אקצה ולחזור ולשוב (על הדברים): “ברוח בדם נפדה אותך אל אקצה”, ואינם מפסיקים לקיים
ריבאט כבר שמונה ימים ולהתעמת או לעמוד אל מול הכיבוש הישראלי, ולא מפחדים מפגיעה,
מפציעה, ממעצר, אלא מאללה, ולכן, בברכתו מבקש הנאשם מאללה, שירפא את הפצועים ויקבל את
כל השאהידים של מסגד אל אקצה, החל מהשאהיד הראשון בהיסטוריה, וכן את השאהידים הבאים:
“את השאהיד מוחמד ואת השאהיד מוחמד ואת השאהיד מוחמד…”.
עוד הוא מוסיף ואומר, כי הוא אומר את הדברים ללא הגזמה, מתוך אמונה ושכנוע, ועמידה איתנה
וריבאט, וכי עד לרגעים אלו הכיבוש הישראלי פצע 79 מבני היימורביטויי וייהמורביטאתיי, חלקם
במצב חמור, פצועי ראש וחזה, ובאמצעות דמם הטהור הוא אומר לכיבוש הישראלי, שהוא לעולם לא
יפחיד אותם, וטוען כי הכיבוש הישראלי שווה אצל אלוהים, כנף של יתוש.
75 מתוך 112
בית משפט השלום בחיפה

ת”פ 49376 – 08 – 17 מדינת ישראל נ’ מחאג’נה(עציר)
מקור
ומיקום
הציטוט | גרסת התביעה
גרסת ההגנה
בתרגום – ת/60 נספח ו’ |
לסיכומי המאשימה
עמי 1 עד המילים: “זו הוכחה | אין מחלוקת על התרגום.
(ניצחת) לכל מי ששוקל
לחפש תירוצים בימים אלה
לוותר
על
(ההתגייסות)
להצלת אליי
עמי 2 פסקה 3, מהמילים | אין מחלוקת.
“בהסתמך על היסוד הברור
הזה…”
[ועד
המילים]…
שעל פיהם יחיה ועל פיהם
נמות ועל פיהם נפגוש את
אללה יתעלה”
עמי 2 פסקה 4: יישמעו אותי
היטב שאלוהים יגמול לכם
בטוב שאלוהים יברך את
הקהל הגדול שייאסף כיצד | גרסת ההגנה:
נישאר
הגוברים
(על | “…כיצד נישאר תומכים
אויביהם) למען ירושלים למען ירושלים הכבושה הכבושה ולמען מסגד אל | ולמען מסגד אל אקצה
אקצה הכבוש…”.
הכבוש…”
עמי 2, פסקה 4 “…והם | גרסת ההגנה:
הגברים והם המשחררים…
77 מתוך 112
בית משפט השלום בחיפה

ת”פ 49376 – 08 – 17 מדינת ישראל נ’ מחאג’נה(עציר)
מבני משפחתנו המורביטון | “…המורביטון
והמורביטאת שחלקם במצב | והמורביטאת שחלקם במצב
חמור, פצועי ראש וחזה | חמור, פצועי ראש וחזה.
שדמם הטהור (נשפך) ואני באמצעות דם טהור זה אני
אומר
לכיבוש
הישראלי | אומר לכיבוש
הישראלי
לעולם לא תפחיד אותנו,
לעולם לא תפחיד אותנו…”
האם אתה יודע מי אתה?
אתה לא שווה אצל האלוהים
כנף של יתוש…”
עמ’ 3 פסקה ראשונה –
“עת
חידלון היעלמות | גרסת ההגנה:
העושקים בדברי אלוהים
“את הערים האלה השמדנו
יתעלה: “את הערים האלה | כאשר היו תושביהם גורמי
השמדנו כי היו תושביהם בני | עוול… הכיבוש הישראלי
עוולה… הכיבוש הישראלי | אתה
בקרוב
תתבשר
אתה
בקרוב
תתבשר | בחידלון…”.
בחידלון, כל עוד ממשיכות
ההתקפות שלך על מסגד אל
מועד
אקצה, מתקרב החידלון שלך”. עמ’ 3 פסקה 7
גרסת ההגנה:
79 מתוך 112
בית משפט השלום בחיפה
ת”פ

49376 – 08 – 17 מדינת ישראל נ’ מחאג’נה(עציר)
ש”שומריו יהיו גנביו” (לפי
המתרגם, בבחינת “אל תיתן
לחתול לשמור על השמנת”י).
עמי 4 פסקה 11 –
גרסת ההגנה:
“…אני
אומר
לכיבוש | “…אני
אומר
לכיבוש
הישראלי,
אתה
אמנם | הישראלי,
אתה
אמנם
מתנשא עלינו, אבל אינך יכול | | מתנשא עלינו, אבל אינך
להתנשא על אללה אתה יכול להתנשא על אללה אתה
להתרברב בפני אללה…”

מתעקם בפנינו אך אינך יכול | מתרברב/מתעלה בפנינו אך אינך יכול להתרברב בפני אללה…”
עמי 4 פסקה 12 –
יארדן (מבין את הנאמר | גרסת ההגנה: בספק) אמר שיש ג’יאהד | יארדן (מבין את הנאמר
ערבי
לאור
הצבת | | בספק) אמר שיש גורמים
המגנומטרים….”
ערביים שהסכימו להצבת
השערים
לאור
הצבת
המגנומטרים….”
ניתוח ומסקנות:
צפייה בסרטון ועיון בתרגומים, של שני המתרגמים, נוריאל והמכונה יישירלייי, וכן בעדותם, מלמדת כי דבריו של הנאשם כוונו לשבח את מפרי הסדר, אשר אותה עת פעלו מזה שמונה ימים בהר הבית,
אל מול כוחות הביטחון.
81 מתוך 112
בית משפט השלום בחיפה
ת”פ

49376 – 08 – 17 מדינת ישראל נ’ מחאג’נה(עציר)
אשר לתרגום המילה שבעמי 2 פסקה 4, שם טוענת התביעה כי הנאשם אומר: “והם הגברים והם
המשחררים… שממשיכים כבר שמונה ימים לקיים ריבאט…”, גרסת ההגנה היא כי הנאשם אומר
“והם בני החורין ובנות החורין”.
לאור התרגום של העדה יישירלייי, אף כאן מסתברת עמדת ההגנה, ועל כן, אני מקבל אותה.
בהמשך הדברים – וזה עיקר המחלוקת, טוענת התביעה, כי הנאשם בנאומו כי העם הפלסטיני אינו
מפסיק לקיים יריבאטי, המחלוקת העיקרית נוגעת למילים “להתעמת מול הכיבוש הישראלי”.
ההגנה טוענת, כי לא מדובר במילה יילהתעמת”י, המדגישה את הפן האלים של הדברים, אלא, התרגום
הנכון הוא יילעמוד אל מוליי, או לעמוד בפני הכיבוש הישראלי, וטוענת למעשה, כי הנאשם מצדד בפני
קהל שומעיו, לעמידה פסיבית, לא אלימה, אל מול כוחות הביטחון.
נוריאל בתרגום שערך (ת/13), טען, כי מדובר בקריאה לעימות עם הכיבוש הישראלי, וכך הוא תירגם
את הדברים, היינו שהנאשם אומר, שהפלסטינים אינם מפסיקים לשמור ולהתעמת עם הכיבוש
הישראלי, להתעמת עם הנשקים של הכיבוש הישראלי, עם העלות של הכיבוש הישראלי ולא
מפחדים להיפגע, להיפצע, להיעצר, לא פוחדים אלא מאללה…” (ת/13, עמוד 2, פסקה שנייה).
העדה המכונה יישירלייי גרסה בחוות דעתה (סעיף 4 ל-ת/60), כי הנאשם קורא לציבור שומעיו, ואומר:
“…אינם מפסיקים לקיים ריבאט כבר שמונה ימים כהתרסה (מנגד מילולי) לכיבוש הישראלי וכהתרסה (מנגד מילולי) לרובי הכיבוש הישראלי וכהתרסה (מנגד מילולי) לאלות של הכיבוש הישראלי, ולא מפחדים להיפגע, להיפצע, להיעצר, לא מפחדים, אלא מאללה…”.
בתרגום הפיסקה הזו, התעוררה מחלוקת רבה סביב משמעות המילה “יריבאטי אשר לה זיקה גם
לפירושון של המילים “ימוריבטאויי ו- יימוריבטאתיי.
לגרסת ההגנה, המתרגמת יישירלייי התעלמה בתרגום שערכה מהמילה יריבאטיי, ולא הציעה לה
פירוש.
ישירלייי מסרה בעדותה, כי לא ניתן לתת למילה תרגום אחד, יש לה מספר משמעויות על פי המסורת
האיסלאמית.
83 מתוך 112
בית משפט השלום בחיפה

ת”פ 49376 – 08 – 17 מדינת ישראל נ’ מחאג’נה(עציר)
כאמור, הנאשם פתח והדגיש את מה שהוא מכנה ייהזכות הנצחית” של הפלסטינים על מסגד אל אקצה, וטוען שיש לו חובה שמוטלת עליו, להדגיש מסרים הרי גורל, היסטוריים, “שעל פיהם נחיה
ועל פיהם נמות ועל פיהם נפגוש את אללה יתעלה”.
בהמשך, ברטוריקה משלהבת ותוך שהוא מברך את כל הקהל הגדול שהתאסף, ומסייע “למען
ירושלים הכבושה ולמען מסגד אל אקצה הכבוש”, הוא הוסיף ושיבח את מי שהוא מכנה בני ובנות
החורין “שממשיכים כבר שמונה ימים לקיים ריבאט בפתח מסגד אל אקצה”, וממשיך ואומר:
“העם הפלסטיני שמזה שמונה ימים אינם מפסיקים לקיים ריבאט ולחזור שוב ושוב “ברוח בדם
נפדה אותך אל אקצה”…” וממשיך ואומר, כי הציבור לא מפחד להתעמת עם הכיבוש הישראלי, לא
מפחד להיפגע, להיפצע או להיעצר.
תרגום הדברים כמכלול, על רקע פירוש המילה ייריבאטיי לא כשם עצם, אלה כעידוד ותמיכה יילקיים
ריבאטיי (לפי המילון בערבית הפועל הוא יירבאטהיי), היינו, לאחוז במקום, להתעמת, אקטיבית, עם
כוחות הביטחון, תוך שהוא מפנה למסורת המוסלמית של קיום ייריבאטיי בפתח המסגד, מצד הגברים
והנשים, המתקוממים כנגד חילול קודשו, ותוך שהוא מעודד ומשבח את המתעמתים.
למרות הניסיון לטעון, כי לא מדובר בעידוד התעמתות, אלא בעידוד אל מי שעומדים פאסיביים אל מול כוחות הביטחון, הרי שהדברים אינם מתיישבים עם הטקסט המדובר ואף לא עם מציאות
הדברים כפי שהיא באה לידי ביטוי בסקירות והמידע הרב שפרשה המדינה בדוחות שהוגשו לעניין זה
(ת/30; ת/31).
לפיכך, התרגומים לדברים שנשא הנאשם בנאומו, שהציעו נוריאל וישירלייי, מתיישבים יותר עם ההקשר הכולל של הקשר הדברים, בחלק הספציפי הזה של הנאום, ואף מתיישבים עם תוכנו של כל
הנאום, והדברים כפי שמשתקפים מצפייה בנאום המשלהב שנושא הנאשם.
אשר לתרגום המילה ייפי ווגיההיי שהעדה יישירלייי תירגמה להתרסה.
ההגנה טענה כי קיימת מילה אחרת, למילה התרסה, ייאיסטי פאג’גיי כשהכוונה היא להתריס.
אין חולק מבחינת ההגנה, כי המילה ייפי ווגיההיי פירושה הוא ייבפניי.
85 מתוך 112
בית משפט השלום בחיפה

ת”פ 49376 – 08 – 17 מדינת ישראל נ’ מחאג’נה(עציר)
בהקשר הנוכחי, קריאה זו התלוותה לעידוד האלים אותו עודד הנאשם, אשר התבטא, לפי חומר
הראיות, בהפרות סדר, והתעמתות פיזית המונית, במתחם הר הבית, עם כוחות הביטחון.
עוד יש לציין בהקשר זה, את הברכות שנושא הנאשם, מיד לאחר שהוא קורא את הקריאה של יברות
בדם נפדה אותך אל אקצה”, את הברכות לשאהידים (הקדושים), “החל מהשאהיד הראשון
בהיסטוריה” תוך שהוא עובר משם, ופונה לשלושת המפגעים בהר הבית, ביחס אליהם הוא אומר:
“מבקש מאלוהים שיקבל את השאהידים של מסגד אל אקצה המבורך היום: את השאהיד מוחמד
את השאהיד מוחמד ואת השאהיד מוחמד, מבקש מאלוהים שיאחד אותם עם הנביאים והצדיקים
והשאהידים ועם ההולכים בדרך הישר”.
כלומר, הנאשם יוצר זיקה הדוקה וברורה, בין אלה שהתעמתו באופן פיזי עם כוחות הביטחון, ונהרגו
במהלך התעמתות זו (שלושת המפגעים מאום אל פאחם שביצעו את פיגוע הירי בהר הבית), לבין אלה,
העושים מזה שמונה ימים ריבאט, בפתח מסגד אל אקצה, ומתעמתים עם כוחות הביטחון, תוך שהוא
מפנה לכך, שהם אינם פוחדים, לא מרוביו של הכיבוש הישראלי ולא מאלותיו, אלא אך מאללה. כמו
כן, ברכתו ביחס לשלושת המפגעים, היא שהם התאחדו עם “צדיקים ושאהידים ועם ההולכים בדרך
הישר”, כלומר, ההתעמתות והקריאות של הנאשם לקהל שומעיו, משווית על ידו לנביאים והצדיקים
במסורת האיסלאמית, ועם אלה ייההולכים בדרך הישר”.
אף מדבריו אלה, עולה זיקה ברורה, בין מה שמטיף הנאשם כהליכה על פי המסורת ייבדרך הישר”י,
ושכרם בעולם הבא, לבין ההתעמתות פיזית שבה מצדד הנאשם בנאומו.
מהטעמים האלה, ההתפלפלויות אודות תרגומה הטכני של מילה ספציפית, באופן נקודתי במשפט,
תוך ניתוקה של אותה מילה, מהתוכן הכולל של הדברים ומשמעותה, הינה קשה בעיני, והוא אינו
מתיישב עם ההקשר הכולל של הדברים.
אשר לעמי 2 פסקה 6 – התביעה טוענת, כי הנאשם אומר בנאומו כי “…המורביטון והמורביטאת
שחלקם במצב חמור, פצועי ראש וחזה שדמם הטהור (נשפך)…”.
87 מתוך 112
בית משפט השלום בחיפה

ת”פ 49376 – 08 – 17 מדינת ישראל נ’ מחאג’נה(עציר)
רע הוא המשקה, ומה רע להינפש שם. המאמינים ועושי הטוב – לא נגרע משכר המיטיבים…”

(סורה 18 פסוקים 29 – 31 ).
ובהמשך הדברים:
“…ריבונך הוא הסולח ובעל הרחמים, אילו אמר להוכיחם בעוון פועלם, היה מחיש את עונשם, ואולם

כבר נקבע להם מועד, ולא ימצאו מפלט מפניו. את הערים האלה השמדנו כי היו תושביהן בני עוולה ולהשמדתן קבענו מועד” (סורה 18 פסוקים 58 – 59 )
(הקוראן, תרגום מערבית אורי רבין, בהוצאת אוניברסיטת תל אביב (2005).
כפי שטענה שירלי, עדת התביעה, הסורה אכן עוסקת, בין היתר, בעונשם של הכופרים, ובניגוד לגרסת
ההגנה, ביחס לכל הנוגע לבני עוולהיי, בקוראן אומר הנביא ייאת הערים האלה השמדנו כי היו
תושביהן בני עוולה ולהשמדתן קבענו מועדיי, זה דיוק הדברים ממקורם.
על כן, בכל הנוגע לתרגום, בחלק זה של הנאום, מקובלת עליי עמדת התביעה, לפיהם הכוונה היא כי הנאשם מדבר על כוחות הביטחון, ועל שליטת ישראל בכלל, באותו איזור כבני עוולה שיש להשמידם,
בהתאם למשל שנתן מהקוראן, ולא כמי שגרמו עוול, כפי שגורסת ההגנה.
אשר לעמי 3 פסקה 7 – התביעה טוענת כי הנאשם מתריס כנגד יחידת הפרשים של המשטרה, אותם
הוא מכנה “יחידות החמורים”, ומפנה יילאיום ושימוש בגזיי, כפי שתירגם נוריאל, ואילו ההגנה טוענת
כי פירושו של דבר ישימוש בגזי אלא איום להשתמש ייבמי פסולתיי.
לאור התרגום של העדה ישירלייי, אשר מסכימה, בתרגום שערכה, כי מדובר באמצעי לפיזור הפגנות,
והכוונה דברים היא לשימוש ביימי פסולת, בצינורות מים גדולים” (סעיף 7 ל-ת/60), מתקבלת בזה
עמדת ההגנה באשר לתרגום המוצע על ידה.
אשר לעמ’ 3, פסקה 9 – חלק זה של הנאום עוסק בהצבת הגלאי מתכות בהר הבית, ההגנה טוענת כי
חסר משפט בתרגום שערך רפי נוריאל.
89 מתוך 112
בית משפט השלום בחיפה

ת”פ 49376 – 08 – 17 מדינת ישראל נ’ מחאג’נה(עציר)
ובהמשך :
“שליח האל עליו השלום אומר לא יזיק להם מי שיהיה שונה מהם אבל יהיו להם אסונות. אין מנוס
מכאב, אין מנוס מקורבנות, אין מנוס מנתינה גדולה (עטאא’ ת’מין במקור – הכוונה למחיר כבד),
כגודל ההקרבה כן עולה ערכו של המקריב (אצל אלוהים)”… זה שנתן כוס מים, לא כמו זה שנתן
מדמו (ג’אד בדמה במקור), זה שהיה סבלני לגבי הכפירה של המנהיגים (פתנה אלזעאמה – במקור,
מתכוון לשחיתות שלטונית), אינו כמו זה שגילה סבלנות לגבי הכפירה של בתי הכלא.”
ובהמשך:
“במהלן השבוע שעבר הקריבו המראבטון והמראבטאת 8 שהידים, השבח לאל, בעזרת השם, אם
רצינו להכיר את שמותיהם נחזור ונאמר: מחמד ומחמד ומחמד ומחמד ומחמד (רמז לסמליות שזהה

לשם הנביא), זה רצון האל יתעלה. עד עכשיו בעזרת האל 8 שהידים, 1 , 100 פצועים, מאות עצורים, רק אתמול נעצרו 120 מראביטון ונפצעו 110…”.

תיעוד מוסרט של הנאום הועלה לרשת האינטרנט וזכה ל- 10 , 097 צפיות, 461 סימני חיבוב, 65 סימני
אהבה, 22 סימני עצב, 188 תגובות, ו- 42 שיתופים.
בכתב האישום נטען, כי במעשיו האמורים לעיל, פרסם הנאשם דברי שבח, אהדה או עידוד למעשה
טרור, תמיכה בו או הזדהות עמו, ועל פי תוכנו של הפרסום והנסיבות שבהן פורסם יש אפשרות
ממשית שיביא לעשיית מעשה טרור, ובכך ביצע עבירה של הסתה לטרור – עבירה לפי סעיף 24 (ב)( 2)
לחוק המאבק בטרור, תשע”ו – 2016.
תשובת הנאשם לכתב האישום:
הנאשם אינו כופר בכך שפירסם את התכנים, והתבטא בפרסומים, אליהם מפנה כתב האישום
המתוקן. טענתו המרכזית של הנאשם ובאי כוחו המלומדים, ממוקדת בנכונות תרגום דבריו
המפורטים בכתב האישום.
9 מתוך 112
בית משפט השלום בחיפה
ת”פ

49376 – 08 – 17 מדינת ישראל נ’ מחאג’נה(עציר)
לאחר העיון בתרגומים ובעדויות, נמצא לנכון לקבל את תרגומה של העדה שירלי, אשר מתיישב עם
המשך תוכן דבריו של הנאשם אשר מדבר על מי מההנהגה הערבית שנתן את הסכמתו להצבת הגלאי
מתכות.
יצוין, כי תרגום זה מתיישב עם עמדת ההגנה ויש בו גם טעם, שכן הנאשם מדבר בהמשך הדברים,
מיד לאחר המילה שבמחלוקת, ייג’יאהדיי או ייג’יאהתיי, על הצבת הגלאי מתכות, כשהוא מתייחס
לדבריו של השר, ואומר ייבין אם הוא דיבר אמת ובין אם הוא דיבר שקר” כלשונו של הנאשם, ומוסיף
שכל מי שהסכים להצבת הגלאי מתכות בהר הבית, יהא זה מוסלמי, ערבי, פלסטיני, פוליטיקאי, איש
דת וכו’, הוא ייבוגד במסגד אל אקצהיי.
נראה מהקשר הדברים, כי הכוונה היא לא לייג’יאהדיי (מלחמת קודש), אלא לייגייאהתיי, כלומר, השגה ומחאה, על הסכמתם לכאורה, של גורמים (גייאהת), ערביים שהסכימו להצבת הגלאי מתכות.
יתר התיקונים וההערות שהתווספו על תרגומו של העד נוריאל, לא משנים את המשמעות של הנאום,
באופן מהותי, ואף נראה כי הם לא היו במחלוקת.
אשר על כן, הוכחו העובדות המפורטות ביחס לפריט זה שבכתב האישום המתוקן.

הנאום מיום 27 / 7 / 17 :
רקע כללי:
נאום זה נישא על ידי הנאשם, בהלוויית המפגעים, אשר ביצעו את הפיגוע בהר הבית.
הוא תועד ותורגם במספר ראיות (ת/33; ת/36 ; ת/66 אי).
הנאום צולם ופורסם ביוטיוב, ובאתר
KNOOZ . NET יי. לסרטון ביוטיוב היו 275 צפיות ו-3 סימני
חיבוב (ת/18; ת/21; ת/23 ;ת/27).
הנאום תורגם על ידי רפייק נוריאל, (ת/14).
91 מתוך 112
בית משפט השלום בחיפה
ת”פ

49376 – 08 – 17 מדינת ישראל נ’ מחאג’נה(עציר)
ביניהם רעולי פנים, ונשמעות קריאות “יא שאהיד הרגע הרגע אנחנו נמשיך את המאבק; ברוח בדם
נפדה אותך יא אקצה; ברוח בדם נפדה אותך יא שאהיד”.
גדר המחלוקת:
התביעה גורסת, כי למרות שהדברים כללו אמירות כלליות, המבקשות רחמים למת, הנאמרות לפי
טענת הנאשם בכל דרשה מסוג זה, שאר חלקי הדרשה, המופנים לנוכחים בלוויה, לא נשאו אופי כזה
ואינם יכולים לשאת אופי כזה, אלא מדובר בדברי שבח, אהדה והזדהות עם המפגעים, העולים לכדי
העבירה המיוחסת לנאשם באישום השלישי.
מנגד, טוענים הנאשם ובאי כוחו, היא כי מדובר בנאום שהוא מעין תפילת אשכבה למת, ודברים
שנאמרים בדרך כלל בהלוויות של מוסלמים, כמו קריאה לרחמים ומחילה לנפטרים, הכנסתם לגן
עדן, השכנתם בין כנפי השלום וכו’ ועל כן, ביקשה ההגנה לראות את הדברים במסגרת פולחן דתי, ולא כדברי שבח למפגעים, או דברי אהדה והזדהות עם מעשיהם (ראו דברי עו”ד פלדמן בעמי 253 שורות 28 – 32; דברי הנאשם בעדותו – עמי 252 שורות 18 – 29).
ניתוח ומסקנות:
עיון בתרגום שערך נוריאל, שכאמור אינו שנוי במחלוקת, ולא עורער בצורה כלשהי על ידי ההגנה,
מלמד, כי הנאשם פתח את נאומו בדרשה לפיה ישנם שני סוגים של אנשים בעולם: הסוג האחד, אנשים
אנוכיים, החיים, לפי הנאשם, יישחי קטן ימות קטן וישלח לאלוהים קטן”; והסוג השני, אלה שחיים
למען ייציות לאל, ציות לשליח האליי. לדבריו, אלה יימותו גדולים וישלחו אל האלוהים גדולים”.
מיד לאחר כן, מסביר הנאשם לקהל שומעיו את סופו של כל בשר, למות ולשוב לאלוהיו, ומאחל לעצמו
ולקהל, לפגוש את אלוהים, יסבלנים, יציבים, מראבטין בצווי הקדוש, בציווי של שליחו של
האל…מראבטין באדמה שלנו, מראבטין במסגד אל אקצא”י, כלומר, מתים כשהם מקיימים את
הישיבה, האחיזה וההגנה על אדמת הקודש, כציווי האל ושליחו עלי אדמה, הנביא.
ואז עובר הנאשם לדבר על שלושת המפגעים בהר הבית.
93 מתוך 112
בית משפט השלום בחיפה
ת”פ

49376 – 08 – 17 מדינת ישראל נ’ מחאג’נה(עציר)
“השייח אמר שצריך לפדות את אל אקצה ולפתוח את השערים, ודיבר על השאהידים שהם גיבורים,
ושהפיגוע שאותו הם ביצעו הוא פיגוע איסתשהדיה (על קידוש השם) זה מה שאני זוכרת” (עמי 2
להודעתה, שורות 27 – 29).
עוד הוסיפה נור, וסיפרה כי בלוויה קרא קהל: “ברוח בדם נפדה אותך יא שאהיד; “חייבר חייבר יא
יהוד צבא מוחמד עוד יחזור”; “אללה אכבר אללה אל חמד”; “ברוח בדם נפדה אותך יא אקצה”;
“מוחמד ומוחמד ומוחמד ג’בארין [שלושת המפגעים – ש.ב]” (עמי 2 להודעתה שורות 34 – 37).
עוד הוסיפה וציינה, כי בלוויה היו רעולי פנים, ואף הם נשאו בה דברים ונשמעו קריאות:
“ברוח בדם נפדה אותך יא שאהיד”; “יח’ייבר ח’ייבר יא יהוד צבא מוחמד עוד יחזור”; “אללא אכבר
ולאללא אלחאמד”; “ברוח בדם נפדה אותך יא אקצה” ואמרו: “מוחמד ומחמד ומוחמד ג’בארין”י
(עמי 2 שורות 33 – 37; עמי 2 להודעה, שורות 38 -39; עמ’ 2 שורות 49 – 50).
אשר לאמירה יחייבר חייבר יא יהוד צבא מוחמד עוד יחזור” הסבירה נור, שהמשמעות היא שהערבים
יתאחדו וישחררו את פלסטין מהיהודים וישחררו את אל אקצה (עמי 3 להודעתה שורות 71 – 73).
ניכר היטב מעדותה של נור, כמי שמשקפת את קהל שומעיו של הנאשם, שכך, כפי שתיארה, הובנו
דבריו של הנאשם, ולא אחרת.
עוד ניכר, כי העדה שמעה היטב את תוכן הנאום, ואף את מה שהתרחש בלוויה. על רקע זה, תיארה
בפירוט רב, את הקריאות שנשמעו, את תוכנן, והבהירה את משמעות הדברים שנאמרו.
החוקר שגבה את עדותה, עומרי יונה, שאף הוא בעל רקע אקדמי בספרות הערבית ובעל תואר שני
במזרח תיכון (עמי 42 שורה 26), הוסיף משלו, והבהיר, ביחס לקריאה “ברוח ובדם נפדה את אל אקצה” כי מדובר בקריאה שנאמרת בקונוטציה ביטחונית לאומנית (עמי 44 לפרוטוקול, שורות 9 ו
.(10
עוד הוא הבהיר, כי הביטוי ייאיסתשהדיהיי, שמופיע בעדות שהוא גבה מנור, הוא ביטוי “…לוחמני,
שבא לשקף קונוטציה לוחמנית, מות על קידוש השם” (עמ’ 46, שורות 11 – 12). לגבי המושג שאהיד
הבהיר, כי מי שנהרג מיריות של חיילים, או מי שמבצע פעולת חבלה, זה וגם זה נקראים יישאהידיי.
95 מתוך 112
בית משפט השלום בחיפה
ת”פ

49376 – 08 – 17 מדינת ישראל נ’ מחאג’נה(עציר)
באותה אווירה יינפיצהיי, שיבח הנאשם את מעשי ייהריבאטיי, יצר זיקה הדוקה לשלושת המפגעים,
שיבח אותם, וקשר את הדברים לאמונה המוסלמית, ולמותם כמות קדושים, תוך שהוא הפנה אצבע
מאשימה לכוחות הביטחון שהרגו אותם, וברקע ההתעמתויות עם כוחות הביטחון במסגד אלאקצא.
לא יפלא הדבר, שהציבור המשולהב מהדברים, הגיב בקריאות לחיסול יהודים כמו הקריאה ייחייבר
חייבר יה יהודיי, שכאמור, מקורה ההיסטורי, הוא בחיסול שבט יהודים שחי בערב הסעודית, עייי
צבאו של מוחמד.
כאמור, בית המשפט העליון, הבהיר כי בפירוש הדברים, אין להיזקק להגדרות מילוניות, בתנאי
מעבדה, אלא יש להתרשם ממכלול הדברים, כיצד הם התקבלו בזירה בה נשא הדובר את דבריו,

באוזני הקהל המשולהב, בזמן אמת (רעייפ 7669 / 15 מחאג’נה נ’ מדינת ישראל (2015)).
תוכנם של הדברים, כפי שפורטו בהרחבה לעיל, הנסיבות בהן הם נאמרו, בפני קהל משולהב, שמתיו
מוטלים בפניו, אופי הלוויה, תגובת השומעים, כפי שהדברים עולים מהסרטון וחומר הראיות, כל אלה
מלמדים על דברי שבח, אהדה, ועידוד למעשה שלושת המפגעים, שהוא מעשה טרור ולקיומה של
אפשרות ממשית לביצוע מעשה אלים ופוגעני.
ביטוי והוכחה ברורה לכך, הינה העובדה, כי עלא טוויל, החליט, בין היתר, בעקבות הנאום ששמע,
להפוך מחשבה למציאות.
ארוסתו נור, חיזקה את המשמעות המסיתה העולה מהדברים שנשא הנאשם, והדגישה כי הנאשם
נשא דברים בשבח הפיגוע שביצעו שלושת המפגעים ובזכות ההתעמתות האלימה עם כוחות הביטחון,
כשדבריו נסמכים על בסיס דתי והצורך להגן על המסגד.
אשר על כן, הוכחו העובדות המפורטות ביחס לפריט זה שבכתב האישום המתוקן.
97 מתוך 112
בית משפט השלום בחיפה
ת”פ

49376 – 08 – 17 מדינת ישראל נ’ מחאג’נה(עציר)
הנאשם פותח את הנאום בתשבוחות לציבור ייהמורביטון” ו- ייהמורביטאתיי, במסגד אל אקצה,
גברים ונשים בכל ירושלים, ואומר כי הוא נושא בפיו בשורה, ומפנה לדבריו של הנביא מוחמד, לפי
קבוצה מאומתו, לא תחדל לעמוד על האמת.
כוונת הדברים, לפי המתרגם, היא לקיים את דברו של אללה, הם יגברו על אויביהם, ומי שיהיה שונה
מהם, יפקדו אותו אסונות. את אותם ייאויבים” ממשיל הנאשם ככלי (לפי המתרגם: כלי אוכל) עד
שיגיע דבר האל (לפי המתרגם: יום הדין).
משם, פונה הנאשם ומבהיר מהי אותה אמת, שאותה קבוצה של יימורביטון” ו- יימורביטאתיי עומדים
עליה. הוא מוסיף ואומר, כי אותה קבוצה שעומדת על האמת, הם ייהמורביטון” ו- ייהמורביטאתיי,
ששנים רבות ממשיכים לעשות יריבאטיי, בפתחי מסגד אל אקצה, אל מול/בפני הכיבוש הישראלי,
וקוראים בכל אחד “ברוח בדם נפדה אותך אל אקצה”.
הנאשם מדגיש בדבריו, שאותה קבוצה העומדת על האמת, לא תתפשר אפילו לא על אבן אחת במסגד
אל אקצה, והנוכחות הישראלית במסגד, היא נוכחות של כיבוש שקרי, לא רצויה, שסופה חידלון.
עוד הוא מוסיף, כי אותה קבוצה, אינה פוחדת אלא מאלוהים, היא לא פוחדת מהרובים של הכיבוש
הישראלי, וייהמורביטוןיי היו ועודם בפתחי מסגד אל אקצה, והנביא אומר עליהם שהם גברו על
אויביהם. בכך, מכוון הנאשם בדבריו, לייניצחון” של ציבור ייהמורביטויי וייהמורביטאתיי, שהתנגד
בכח, להצבת הגלאי מתכות, והתעמת פיזית עם כוחות הביטחון בהר הבית.
ואם היה ספק בהבנה זו, הדבר ניכר מהמשך הנאום. הנאשם ממשיך וטוען, כי ייהמורביטון וייהמורביטאתי, גברו על אויביהם, ומי שמרח את הגאווה של ראש הממשלה נתניהו בעפר, הם
ייהמורביטוויי וייהמורביטאתיי.
עוד הוא מוסיף, כי מי שהשתיק את מה שכינה, הקולות הטמאים והמכוערים, שיצאו מפיהם של
המנהיגים ארדן, ליברמן, גלנט, כץ, שטענו שיש להם ריבונות במסגד אל אקצה, הם ייהמורביטון”י
וייהמורביטאתיי, שטענו בפניהם, שמסגד אל אקצה, שייך להם, תרבותית והיסטורית, וכל כיבוש
שיפגע במסגד, סופו חידלון, הוא יחלוף מהעולם שהוא קטן, מוגלה, פליט, מובס.
99 מתוך 112