מדינת ישראל נגד מטאנס(עציר) ואח’

בית המשפט המחוזי בחיפה ת”פ 19401 – 10 – 18 מדינת ישראל נ’ מטאנס(עציר) ואח’

בפני כב’ השופט אבי לוי בעניין: המאשימה מדינת ישראל
נגד
הנאשמים
1.סלים מטאנס ת.ז. 039560321 (עציר) 2.פרחד רוסטמוב ת.ז. 320759525 (עציר)
גזר דין
כללי שני הנאשמים בתיק זה, סלים מטאנס (הנאשם 1) ופרחד רוסטמוב (הנאשם 2) הואשמו בתחילה בשורה של עבירות חמורות ובהן עבירה של חבלה בכוונה מחמירה, בניגוד לסעיף 329(א)(1) לחוק העונשין (להלן: “חוק העונשין” או “החוק”) ותקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, בניגוד לסעיף 274(א) לחוק. הם כפרו בכל המיוחס להם ונשמעה פרשת התביעה כולה. בתום שמיעת פרשת התביעה העלו סנגוריהם המלומדים, עו”ד מוחמד מסרי (בשם הנאשם 1) ועו”ד רונן חליוה (בשם הנאשם 2) טענת אין להשיב לאשמה. טענה זו נדונה ונדחתה במסגרת החלטתי מיום 15 ספט’ 2019.
עם זאת, במסגרת אותה החלטה הסבתי תשומת-לב הצדדים לקשיים מסוימים אשר התגלו במהלך שמיעת פרשת הראיות ולפיכך, הללו נדברו ומתוך שקילת מכלול הנתונים הראייתיים בתיק (ובכלל זה הקשיים, אשר בהם נתקלה התביעה בהוכחת העבירות אשר נכללו בכתב-האישום המקורי) הגיעו לכלל הסדר דיוני לסיום התיק בלא צורך בהכרעה עובדתית בידי בית המשפט.
פרטי הסדר הטיעון

כאמור, הצדדים נקשרו בהסדר-טיעון; ההסדר הוצג לפניי בדיון שהתקיים ביום 5 . 11 . 19 . הסדר זה כלל תיקון של כתב-האישום המקורי כך שסעיפי האישום בו שונו והוקלו. כך, הושמטה העבירה החמורה שעניינה חבלה בכוונה מחמירה והוחלפה בעבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות; כן הושגו הבנות בכל הנוגע לטיעוני הצדדים לעניין העונש. במסגרת אותן הבנות, ביקשו הצדדים לצמצם את מנעד הענישה הצפוי לנאשמים. התביעה, מצדה, הגבילה עתירתה לעונש מאסר לריצוי בפועל בן 5 שנים ומאידך גיסא, הותירה בידי ההגנה יימרחב-טיעון”, כך שזו תעתור להטלת עונש בן שתי שנות מאסר ומחצה בלבד.
עמוד 1 מתוך 13

בית המשפט המחוזי בחיפה ת”פ 19401 – 10 – 18 מדינת ישראל נ’ מטאנס(עציר) ואח’

למדיניות הענישה בעבירות שעניינן הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, לפי סעיף 275 לחוק העונשין. ראו למשל: עייפ (חיפה) 28726 – 12 – 14 לוקובסקי נ’ מדינת ישראל (ניתן ביום 19 . 2 . 15 ); עפייג (מרכז) -51728 06 – 16 פלוני נ’ מדינת ישראל (ניתן ביום 6 . 11 . 16 ).
ראוי, בשלב זה, לבחון את הנסיבות הקשורות בביצוע העבירות. המעשים שבביצועם הורשעו הנאשמים לא היו מתוכננים. הם בוצעו מתוך פעולה ספונטנית של הנאשם 2 כתגובה לכך שהודע לו שהוא וחבריו לא יוכלו להתארח בפאב ומשם נתגלגל פרץ האלימות הקשה. בהתאם לאמור בכתב האישום ולטיעוני הצדדים כולם בפניי, אני קובע כי חלקיהם של השניים באירועים שווים. אכן, הנאשם 2, כמפורט לעיל פתח את המסכת האלימה. דא עקא, שההתנפלות על דימיטרי הייתה משותפת. גם העובדה שהנאשם 2 לבדו הורשע בתקיפת שוטר איננה מהווה, לטעמי עובדה כה מהותית המצדיקה עריכת מתחם ענישה שונה ביחס לכל אחד מהשניים. הנזק אשר היה צפוי להיגרם פועל יוצא של מעשי האלימות של השניים היה חמור מאוד. כמפורט לעיל, תקיפתם כלפי דימיטרי הייתה משולחת רסן, ממושכת, כללה פגיעות חוזרות ונשנות בראשו פגיעות אשר בהחלט עלולות היו לסכן את חייו. בפועל, למרבה המזל, לא הובאו ראיות על נזק צמית למי מקרבנות העבירות. הנאשמים ביצעו את מעשי-העבירה מפאת שנעלבו וחשו מושפלים מאחר שבקשתם לפקוד את הפאב סורבה. לטעמי, אין בכך כדי להקל באורח משמעותי בדינם. שני הנאשמים הבינו היטב את מעשיהם וידעו היטב שעליהם להימנע מלבצעם. המעשים בוצעו באלימות רבה ובאכזריות ותוך ניצול עדיפות מספרית וכוח פיזי עדיף.

בשים לב לנסיבות הקשורות בביצוע העבירה כמפורט לעיל ובלא להתעלם מכך שהתביעה לא עתרה למתחם עונש הולם כזה או אחר והסתפקה בנקיבת עונש מרבי, לו היא עותרת (ומותירה בידי ההגנה האפשרות לעתור במקביל לעונש מזערי) מצאתי לנכון להעמיד את מתחם העונש ההולם על 60 – 30 חודשי מאסר לריצוי בפועל לצד עונש מאסר מותנה.
קביעת העונש המתאים לנאשמים
הנאשם 1 התאמת העונש בגין מעשה-עבירה נעשית מתוך שימת לב לנסיבות אשר אינן קשורות בביצוע העבירה, מאלו המנויות בסעיף 40א לחוק. נפנה, אפוא, לעיין באלו עד כמה שהן רלבנטיות לעניינו של נאשם זה. נשיאת עונש מאסר בוודאי תפגע בנאשם ובשגרת חייו; פועל יוצא של ביצוע מעשי-העבירה היה הנאשם במעצר תקופה ארוכה על המשמעויות הקשות של הדבר. הנאשם נטל אחריות על המעשים ועשה כדי לתקן את תוצאות העבירה. לפי מה שנמסר הוא אף עשה לפיצוי קרבנות-העבירות. הנאשם הודה באשמה (לבסוף) ובכך חסך זמן שיפוטי יקר. לנאשם עבר פלילי בסוג העבירות שבהן מדובר כאן.
לנוכח כל זאת, מצאתי לנכון להטיל על נאשם זה עונשים כדלקמן – (א) 33 חודשי מאסר לריצוי בפועל מיום מעצרו.
עמוד 11 מתוך 13

בית המשפט המחוזי בחיפה ת”פ 19401 – 10 – 18 מדינת ישראל נ’ מטאנס(עציר) ואח’
אבי לוי, שופט
עמוד 13 מתוך 13

בית המשפט המחוזי בחיפה ת”פ 19401 – 10 – 18 מדינת ישראל נ’ מטאנס(עציר) ואח’
השוטר כסאות עץ. כתוצאה מהמעשים הללו, מעד השוטר ונפל לרצפה. בשלב זה, השתמש השוטר באקדח טייזר כלפי נאשם 2 שנפל ונעצר.
במהלך המרדף נפלו ונשברו משקפיו של השוטר ונגרמה לו חבלה ביד שמאל. הוא קיבל טיפול רפואי בבית-חולים רמב”ם ונזקק ל-10 ימי מנוחה. לאחר הימלטות הנאשמים, טלפן דימיטרי למעסיקו ; הלה פינה אותו לקבלת טיפול רפואי בבית-חולים.
כתוצאה מפגיעת הנאשמים נגרמו לדימיטרי שברים בעצמות הפנים, שבר בצלע מס’ 7 וחתך בשפה העליונה. הוא אושפז למשך 7 ימים בבית-החולים רמב”ם בחיפה ואף עבר ניתוח בהרדמה כללית.
לאשרף נגרמו כתוצאה מפגיעתו כאבים באוזן ימין ובראש והוא זכה לטיפול רפואי בבית-החולים. כן נשברו משקפי הראיה שלו.
מכלול המעשים הנייל הביאו להרשעת הנאשמים בעבירות הבאות – (א) חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 333 ו-335(א)(2) לחוק העונשין;
(ב) תקיפה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 379 ו-382 (א)לחוק;
(ג) תקיפה סתם, לפי סעיף 379 לחוק העונשין (הנאשם 2 לבדו);
(ד) הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, לפי סעיף 275 לחוק העונשין.
להלן יובאו עיקרי הראיות לעניין העונש, אשר הוצגו לפניי בידי הצדדים: ראיות לעניין העונש המאשימה בעניינו של הנאשם 1 הוצג תדפיס המידע הפלילי (טעת/4). ממנו למדתי, שנאשם זה הורשע בחודש מאי 2015 בעבירות שעניינן איומים, היזק לרכוש במזיד ותקיפה הגורמת חבלה של ממש. הוטלו עליו אז 4 חודשי מאסר. קודם לכן הורשע בשנת 2008 בעבירות שעניינן ניסיון לתקיפה סתם, תקיפת שוטר והפרעה לשוטר. הוטלו עליו 6 חודשי מאסר שרוצו בעבודות שירות.
בשנת 2005 הורשע בעבירות של החזקת אגרופן או סכין ובמסגרת בית-המשפט לנוער (בשנת 2002) הורשע בעבירות רכוש ואלימות נוספות.
בעניינו של הנאשם 2 הוגש תדפיס מידע פלילי (טעת/2); ממנו עלה, שביום 1 . 6 . 11 הורשע בעבירות של איומים, העלבת עובד ציבור, קשירת קשר לפשע, החזקת נשק שלא כדין ונשיאתו, תקיפה וכן חבלה בכוונה מחמירה. בגין פרשה זו ריצה הנאשם מאסר בן 7 שנים. כן הוטלו עליו 3 שנות מאסר על תנאי למשך 3 שנים (מיום השחרור ממאסר) לבל יעבור עבירת אלימות מסוג פשע. ערעור על גזר
עמוד 3 מתוך 13

בית המשפט המחוזי בחיפה ת’יפ 19401 – 10 – 18 מדינת ישראל נ’ מטאנס(עציר) ואח’
ב”כ הנאשם 1 סנגורו המלומד של הנאשם 1, עוייד מוחמד מסרי, עמד על כך, שהרשעתו האחרונה של מרשו הייתה בשנת 2015 (בגין עבירה שבוצעה בשנת 2013) ובגינה ריצה 4 חודשי מאסר. לפני-כן, הורשע בפלילים בשנים 2008 ו-2004. לדעתו, עבר פלילי זה איננו מכביד, בכללותו.
הסנגור עמד על כך, שמרשו מצא עצמו נאלץ להטריח את העדים לבית-המשפט, שכן זו הייתה הדרך היחידה לשכנע את המאשימה לתקן את כתב-האישום ולהעמיד את העובדות על דיוקן. לדעתו, טווח הענישה אשר הוגדר בידי הצדדים הוא מחמיר ביחס לראוי בנסיבות העניין. עוד עמד על כך, שבמהלך שמיעת הראיות, נתגלו מחדלי חקירה ממשיים, ובעיות אתיות של ממש אשר הצדיקו ומצדיקים הליכה לקראת הנאשמים. הסנגור ציין, כי בנסיבותיו האישיות של מרשו, ראוי להיצמד לעונש שבתחתית טווח הענישה שהוצג בפרט בשים לב לכך ששולם פיצוי לקרבנות העבירות; ולכך שקרבנות העבירות סלחו לנאשמים והודיעו על כך בכתב ובעל-פה.
הנאשם 1 בדברו האחרון הביע הנאשם 1 צער על מעשיו ציין שלא התכוון כלל ועיקר להיקלע לאירוע אלא יצא לבלות. האמור היה, לדבריו, באירוע שהתגלגל.
ב”כ הנאשם 2 סנגורו המלומד של הנאשם 2, עוייד חליוה הפנה בראשית דבריו לתיקון המהותי שנערך בכתב האישום במסגרת הסדר הטיעון. הוא עמד על כך, שמרשו הודה בהזדמנות הראשונה שניתנה לו באמור בכתב-האישום המתוקן. עוד עמד על כך, שברקע הסדר הטיעון קשיים ראייתיים של ממש ומחדלי חקירה מהותיים אשר נחשפו רק לאחר שההגנה עמדה על זכותה לחקור את עדי-התביעה. עוד ציין, שבאירוע היה מעורב לפחות אדם נוסף אחד אשר כלל לא אותר, לא זוהה לא נחקר ולא הועמד לדין. חרף זאת, נטל הנאשם אחריות על המעשים כולם באשר הללו בוצעו בצוותא. עוד עמד הסנגור על כך, שהנפגע העיקרי סלח לנאשם ויש לראות בכך ייהסכם סולחה”י לכל דבר ועניין, שבמסגרתו אף זכה אותו נפגע לקבל פיצוי כספי. לפיכך, אף עתר אותו נפגע שבית-המשפט לא ימצה את הדין עם הנאשמים. הסנגור עמד על כך, שההודאה חסכה זמן שיפוטי ניכר והדבר מחייב הקלה בענישה. הוא עמד על כך שאין האמור באירוע מתוכנן וכי לא נעשה שימוש בנשק מסוג כלשהו במסגרתו. הסנגור הפנה להשלכות תיקון 113 ודויים ועדת דורנר על עונשו של מרשו. לדעתו, עיון באלה מחייב להקל בעונש.
הסנגור המלומד אבחן את גזרי-הדין שהוגשו על-ידי ב”כ המאשימה וסבר, כי אין בהם כדי ללמד על העונש הראוי להיגזר למרשו.
עמוד 5 מתוך 13

בית המשפט המחוזי בחיפה ת”פ 19401 – 10 – 18 מדינת ישראל נ’ מטאנס(עציר) ואח’
ניתוחית ואשפוז בן שבוע ימים. אכן, למזלם של הנאשמים, עד למועד בו הגיע למסור עדותו בבית המשפט הוא שב לאיתנו ולדבריו, האותות אותם הוא נושא על גופו, פועל יוצא של הפגיעה, אינם דרמטיים.
גם אם חקירת האירוע לא הייתה מיטבית (ואכן, בצדק ציינו הסנגורים שורה של מחדלי חקירה בתיק) וגם אם בשורה של עניינים התעוררו קשיים ראייתיים מסוימים בהוכחת האשמות, אין בכך כדי לשנות באורח דרמטי את תמונת האירועים העגומה – תמונה מכוערת של אלימות משולחת רסן כלפי שורה של אנשים, שרובם כלל אינם קשורים להחלטה למנוע מהנאשמים את הכניסה והבילוי בפאב המדובר.
אכן, לבית-המשפט נודע תפקיד חשוב במלחמה למיגור האלימות. עליו לומר דברו באורח אשר ירתיע את מי שמבקש לפתור סכסוכים בכוח-הזרוע מלעשות כן. עליו להבהיר בקול רם וצלול, כי שימוש באלימות ובפרט אלימות קשה לא ישתלם וכי לבסוף, מי שיורשע בביצוע מעשי אלימות קשים צפוי לענישה מחמירה.
לא נעלמו מעיניי מספר נסיבות מקילות החייבות להינטל בחשבון עת באים לגזור לנאשמים שלפניי עונש. נטילת האחריות אשר גם אם הייתה מאוחרת הינה בעלת משקל ומשמעות (בהתחשב בתיקון כתב-האישום אשר קדם לה); הניסיונות להפיס את דעת הנפגעים; תשלום פיצוי והבעת הצער בפניהם; העובדה שהללו, מראשון עד אחרון, קיבלו את התנצלות הנאשמים ונאותו לסלוח ולמחול.
לבסוף, האיזון אשר ינביט את העונש המדויק הראוי להיגזר על כל אחד מהנאשמים, אשר עניינם נדון כאן, ייערך בהתאם למידות ולמשקלות אשר הושמו בידיי מכוח הוראות תיקון 113 לחוק העונשין; בדרך אשר הובנתה בסעיפים שהוספו לחוק במסגרת אותו תיקון ; במתווה שיקול-הדעת, בו חייב אני לילך טרם גזירת העונש.
כמובן מאליו, יינתן תוך יישום אותו מתווה משקל לעתירת המאשימה (אשר הגבילה עצמה בעתירתה העונשית ואף הותירה בידי ההגנה אפשרות לטעון לענישה מקילה יותר). גם זו תבוא לביטוי בבואי לקבוע מתחם עונש הולם וגזירת העונש המתאים לכל אחד מהנאשמים, אשר עונשם צריך להיקבע במסגרת גזר-דין זה.
אצא, אפוא, לדרך.

יש לראות במכלול העבירות הנדונות כאן בבחינת אירוע אחד, כמשמעו של מונח זה בסעיף 40ג(א) לחוק העונשין (ראו בנוסף: עייפ 4910 / 13 ג’אבר נ’ מדינת ישראל, מפי כב’ השופטת ברק-ארז, ניתן ביום 29 . 10 . 14 ; עייפ 9308 / 12 עיסא נ’ מדינת ישראל, ניתן ביום 30 . 7 . 15 ). לפיכך, ייקבע לכולן מתחם ענישה הולם יחיד.
בבואי לקבוע את מתחם העונש ההולם, אין צריך להכביר מילים על הערכים החברתיים, אשר נפגעו כתוצאה ממעשי הנאשמים. הם פגעו בזכותם של אחרים (החפים מכל פשע) על גופם, סיכנו את
עמוד 7 מתוך 13

בית המשפט המחוזי בחיפה ת”פ 19401 – 10 – 18 מדינת ישראל נ’ מטאנס(עציר) ואח’

כך למשל, במסגרת עייפ 8199 / 10 חורי נ’ מדינת ישראל (ניתן ביום 10 . 3 . 11 ) קיבל בית המשפט העליון ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה, שבמסגרתו הושתו על המערערים עונשי מאסר בני 24 חודשים לריצוי בפועל. עונשים אלו הוטל על שני המערערים על יסוד הודאתם בביצועה של עבירה שעניינה חבלה חמורה בנסיבות מחמירות לפי סעיפים 333 ו- 335(א)(2), במצורף לסעיף 29 לחוק העונשין. עובדות מקרה זה לימדו, כי בעקבות טענות אחיהם הצעיר של המערערים על הצקות מצד חבריו לכיתה, הגיעו המערערים (אחים תאומים) למקום בכפר מגוריהם והובילו את המתלונן וחברו לסמטה צדדית. המערערים החלו לצעוק, לאיים ולאחר שהמערערים דחפו אותו, ניסה המתלונן (הצעיר מן המערערים בכעשר שנים) להימלט. דא עקא, המערערים בעטו ברגליו, הפילו ארצה ובעטו בו בכל חלקי גופו. כתוצאה ממעשיהם, נגרמו למתלונן שבר בעצם הבריח וחבלות בכתף ובמותן שמאל. בית המשפט העליון כאמור קיבל את הערעור והעמיד את עונשם של המערערים על 18 חודשי מאסר לריצוי בפועל. צוין, כי בסופו של יום יש להעניק משקל מסוים להתפתחות החיובית שחלה במערערים המתבטאת בתסקירי שירות המבחן באשר להתנהגותם בבית הסוהר, הבעת החרטה והסולחה שנערכה , לצד עברם הנקי של המערערים.

בפרשה שנדונה במסגרת עייפ 9168 / 18 קשור נ’ מדינת ישראל (ניתן ביום 26 . 2 . 19 ) דחה בית המשפט העליון ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים, שבמסגרתו הושת על המערער עונש מאסר בן 36 חודשים לריצוי בפועל (מתוכם 3 חודשי מאסר מותנה שהופעלו במצטבר). עונש זה הוטל על המערער (לאחר ניהול הליך הוכחות) בגין ביצוען של עבירות שעניינן חבלה חמורה בנסיבות מחמירות לפי סעיפים 333 ו- 335(א)(1) לחוק העונשין ותקיפה הגורמת חבלה ממשית, לפי סעיף 380 לחוק. עובדות מקרה זה לימדו, כי המתלונן ובן דודו שהו יחד עם אחרים בגן הוורדים בירושלים. המערער שהה אף הוא במקום והיה תחת השפעת אלכוהול. בין השלושה החל עימות אשר במהלכו סטרו המערער ובן הדוד זה לזה והמתלונן בעט ברגלו של המערער. בהמשך, שרט המערער את המתלונן בחזהו באמצעות בקבוק זכוכית שבור ולאחר מכן עזב את המקום. מספר דקות לאחר מכן, שב המערער למקום כשהוא אוחז בבקבוק השבור, ניגש אל המתלונן ובן דודו (אשר החזיק אף הוא בידו חפץ), הניף את ידיו אל עבר המתלונן ודקר אותו בידו באמצעות הבקבוק השבור. בהמשך, התעמת המערער עם בן הדוד ולאחר מכן נמלט מהמקום. כתוצאה ממעשיו של המערער נגרם למתלונן חתך עמוק בפרק ידו השמאלית והוא נזקק לניתוח, לגיבוס ידו ולהמשך טיפול פיזיותרפי.

בפרשה שנדונה במסגרת עייפ 8991 / 10 מכבי נ’ מדינת ישראל (ניתן ביום 17 . 5 . 15 ) דחה בית המשפט העליון ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב, שבמסגרתו הושת על המערער (לאחר ניהול הליך הוכחות) עונש מאסר בן 36 חודשים לריצוי בפועל. עונש זה הוטל על המערער בגין ביצועה של עבירה שעניינה חבלה חמורה בנסיבות מחמירות לפי סעיפים 333 ו-335(א)(1) לחוק העונשין. עובדות מקרה זה לימדו, כי המערער (בעל עבר פלילי) ביקש להיכנס למקום עבודתו בחברה להפצת עיתונים ודפק בידיו על שמשת החלון של עמדת השומר אך זה סירב להכניסו. זמן קצר לאחר מכן הגיע למקום מנהל העבודה. או אז פתח השומר את השער החשמלי ואפשר למנהל ולמערער להיכנס
עמוד 9 מתוך 13