בית משפט השלום בראשון לציון
ת”פ 21073 – 11 – 17 מדינת ישראל נ’ סקיזדה
לפני:
כבוד השופט גיא אבנון
המאשימה:
מדינת ישראל – יחידת תביעות להב
נגד
הנאשם:
מרדכי סקיזדה – ת”ז 065067571
בשם המאשימה:
עו”ד יפית דרי
בשם הנאשם:
עו”ד אהרון פרקש
פסק דין
הנאשם הודה במסגרת הסדר טיעון בכתב אישום מתוקן בעבירה של מסירת רכב לתיקון בשטחי האחריות האזרחית הפלסטינית (להלן: השטחים), לפי סעיף 10(א)(6) לחוק הגבלת השימוש ורישום פעולות בחלקי רכב משומשים (מניעת גניבות), תשנ”ח-1998 (להלן: החוק). מכתב האישום המתוקן עולה כי ביום 5 . 2 . 17 מסר הנאשם רכב שהיה מצוי בשימוש בלעדי שלו ושל בת זוגו לתיקון במוסך בכפר א-לובן המצוי בשטחים. כחלק מההסדר הופנה הנאשם, מבלי שהורשע, לקבלת תסקיר שנועד לבחון, בין השאר, את שאלת ההרשעה.
תסקיר
1. מהתסקיר עולה כי הנאשם בן 72, גרוש ואב לשלושה ילדים, מתגורר עם בת זוגו, איננו עובד מזה כשמונה שנים, לאחר שבגיל 64 נפצע בתאונת דרכים בעקבותיה נאלץ לעבור הליך שיקום במשך כ- 7 חודשים שלאחריו לא שב לעבודה. הנאשם הוכר על ידי המוסד לביטוח לאומי כסובל מנכות (הוצגו מסמכים לשירות המבחן) וקיבל קצבה חודשית, ומאז גיל 67 הוא מתקיים מקצבת זקנה.
גו מסמכ
רות המ
חודשית, ומ
‘א
1 מתוך 9
בית משפט השלום בראשון לציון
ת”פ 21073 – 11 – 17 מדינת ישראל נ’ סקיזדה
לחלופין, ככל שבית המשפט ימצא להרשיע את הנאשם, עתר להסתפק בענישה צופה פני עתיד ללא רכיב כספי מוחשי, אף זאת על רקע נתוניו של הנאשם, לרבות מצבו הכלכלי בהיותו מתקיים על קצבת זקנה.
הנאשם הביע חרטה, טען כי הוא במצב קשה פיזית, נפשית וכלכלית, וביקש את רחמיו של בית המשפט.
דיון
מסגרת נורמטיבית ומתחם העונש ההולם
האיסור למסור רכב לתיקון בשטחים נקבע בתיקון מס’ 4 לחוק, שהתפרסם בהצעות חוק – הכנסת 206, ו’ באדר א’ התשס”ח, 12 . 2 . 2008 (להלן: תיקון 4). ניסיון לאתר פסקי דין בסוגיה העלה כי מעט מאד פורסמו, וכי מרביתם הסתיימו בהסדרים מוסכמים. משכך ראיתי לפנות ראשית לדברי ההסבר לתיקון 4, על מנת לעמוד על כוונת המחוקק כפי שקיבלה ביטוי בכתובים:
“תיקון כלי רכב בשטחי האחריות האזרחית הפלסטינית (להלן – שטחי הרש”פ) גורם לפגיעה קשה בכלל הציבור בישראל, בתחומים שונים, החל בבטיחות וכלה בנזקים כלכליים למדינת ישראל ולמשק, הנאמדים במאות מיליוני שקלים חדשים בשנה. פגיעה זו מתבטאת, בין היתר, בגניבות רכב בהיקף רחב, של כ 15 , 000 גניבות בשנה, בסחר בחלקי חילוף גנובים, בזיוף סימני זיהוי של כלי רכב, במכירת כלי רכב לא בטיחותיים, באובדן הכנסות למדינה ובעלייה בתעריפי ביטוח הרכב.
על פי נתוני יחידת “אתגר” של משטרת ישראל, מדי יום ביומו מועברים לשטחי הרש”פ כ- 50 כלי רכב מישראל לשם תיקונם או פירוקם והעברתם בחזרה לישראל למוסכים או לבתי עסק כחלקי רכב משומשים. כדי להביא לצמצום הפגיעה האמורה במישור הכלכלי והפלילי, ומעל לכל לשם שמירה על חיי אדם ולצמצום מספר תאונות הדרכים הקטלניות, מוצע, בהצעת החוק המתפרסמת בזה, לאסור תיקון כלי רכב בשטחי הרש”פ.
3 מתוך 9
בית משפט השלום בראשון לציון
ת”פ 21073 – 11 – 17 מדינת ישראל נ’ סקיזדה
6. מתחם העונש ייקבע בהתאם לעקרון ההלימה, תוך מתן משקל לערכים החברתיים שנפגעו ממעשיו של הנאשם, למידת הפגיעה בהם ולמדיניות הענישה הנוהגת, והכל בנסיבות העבירה אותה ביצע הנאשם.
מנסיבות העבירה עולה כי מדובר באירוע יחיד של תיקון רכב, כשלא פורט סוג התיקון או היקפו. בהתחשב בחובה לפרש את הנסיבות (ככל שאלו נתונות לפרשנות) באופן המקל עם הנאשם, ראיתי להתייחס לאירוע כאל תיקון מצומצם בהיקפו. המאשימה טענה לענישה בדמות מאסר על תנאי וקנס, משמע לשיטתה מתחם העונש ההולם מתחיל במאסר צופה פני עתיד. בחינת פסקי הדין (המועטים) שפורסמו מגלה כי זהו אכן הרף התחתון. ראו פסקי הדין שהוזכרו לעיל וכן ת”פ (שלום ראשל”צ) 42566 – 08 – 18 מדינת ישראל נ’ בלאו ואח’ (טרם פורסמו. פסקי דין מיום 10 . 4 . 19 ומיום 11 . 9 . 19 ) (להלן: ענין בלאו); ת”פ (שלום ראשל”צ) 1269 – 08 – 14 מדינת ישראל נ’ עיסה ( 17 . 1 . 18 ) (להלן: ענין עיסה); ת”פ (שלום ראשל”צ) 3313 – 08 – 14 מדינת ישראל נ’ שלאעטה ( 24 . 11 . 14 ); ת”פ (שלום ירושלים) 4239 / 09 מדינת ישראל נ’ עוייס
.(13.10.10)
אשר לרף העונש העליון: המחוקק קבע בצד העבירה עונש של שלוש שנות מאסר, משמע יש לקחת בחשבון כי במצבי קיצון, באירועים בעלי נסיבות מחמירות במיוחד, ניתן יהיה לשקול קביעת עונש זה כרף עליון. למקרים בהם יש לכלול את העונש המירבי שנקבע בחיקוק כמתחם העליון של העונש ההולם ראו ע”פ 6767 / 18 מדינת ישראל נ’ ראשיד אייה ( 7 . 10 . 19 ), פסקה 12; ע”פ 3124 / 18 פלוני נ’ מדינת ישראל ( 14 . 8 . 19 ), פסקה 16.
בנסיבות העבירה שביצע הנאשם, ראיתי לקבוע מתחם עונש שנע בין מאסר על תנאי לבין מספר חודשי מאסר אותם ניתן לרצות בדרך של עבודות שירות.
7. רכיב כספי: מדובר בעבירות שהמניע להן הוא כספי גרידא, היינו, ניסיון לחסוך בעלויות תיקון הרכב תוך ביצוע עבירה, על כל ההשלכות הנובעות מכך, הסיכון לציבור והנזק הכלכלי לפרט ולחברה. מכאן, לא ניתן להימנע מהשתת רכיב כספי מוחשי, אשר יעמוד אל מול אינטרס הנאשם כמו גם נאשמים בכוח, ויהווה מענה הולם למטרה לשמה בוצעה העבירה מלכתחילה. לפיכך ראיתי לקבוע מתחם קנס שנע בין סך של 2 , 000 ₪ לבין סך של 10 , 000 ₪.
5 מתוך 9
בית משפט השלום בראשון לציון
ת”פ 21073 – 11 – 17 מדינת ישראל נ’ סקיזדה
שיקולי שיקום המתמקדים בנסיבותיו האינדיבידואליות של הנאשם, כגון: עברו הפלילי והסבירות כי ישוב ויעבור עבירות; האם העבירה מלמדת על דפוס התנהגות כרוני של הנאשם או שמדובר בהתנהגות מקרית ויחידה ; נסיבות ביצוע העבירה ; מעמדו ותפקידו של הנאשם, והקשר בין העבירה לבין אלה; השפעת ההרשעה על עיסוקו המקצועי; יחסו של הנאשם כלפי העבירה, קרי, האם לקח אחריות והתחרט על ביצועה; משמעות ההרשעה על הדימוי העצמי של הנאשם; גילו, מצבו האישי והבריאותי ועוד. מאידך גיסא, ניצבים שיקולים שבאינטרס הציבור, כגון: טיב העבירה וחומרתה; מידת פגיעתה באחרים ; הרציונאל שבבסיס הכלל המחייב הרשעה ; המסר החברתי ועוד (הלכת כתב, עמוד 344; עניין לאופר, פסקאות -9 11). הנטל הוא על הנאשם המבקש להימנע מהרשעתו לשכנע כי מן הראוי לחרוג בעניינו מדוך הכלל, וכי שיקולי השיקום האינדיבידואליים גוברים במידה רבה על שיקולי האינטרס הציבורי (ע”פ 7211 / 04 מדינת ישראל נ’ פלוני, פסקה 7 ( 13 . 3 . 2006 ))”.
ב”כ הנאשם הפנה למספר פסקי דין (בעבירות שונות) בהם נמצא להימנע מהרשעה או לבטלה. דא עקא, אין דמיון בין נסיבות הנאשם כאן לבין הנאשמים באירועים האחרים, שבכולם קיים חשש ממשי לפגיעה ממוקדת ביכולת השיקום של הנאשמים.
אמנם, שירות המבחן המליץ לסיים את ההליך ללא הרשעה, ואינני מתעלם מן ההמלצה. מנגד, ההחלטה הסופית נתונה תמיד לפתחו של בית המשפט, והמלצת שירות המבחן – כשמה כן היא – המלצה בלבד. ראו (מבין רבים) רע”פ 3681 / 19 יהב שבתאי נ’ מדינת ישראל ( 13 . 6 . 19 ), פסקה 15.
טענתו של הנאשם לנזק מוחשי בדמות פגיעה בדימויו העצמי איננה מבוססת בראיות וממילא איננה שקולה כנגד האינטרס בהרשעתו המתחייבת מביצוע העבירה. גילו של הנאשם, היעדר הרשעות קודמות ומצבו הבריאותי – כל אלה שיקולים רלוונטיים בגזירת העונש בתוך המתחם, אך אינם מצדיקים הימנעות מהרשעה.
7 מתוך 9
בית משפט השלום בראשון לציון
ת”פ 21073 – 11 – 17 מדינת ישראל נ’ סקיזדה
9 מתוך 9
