לא מצאת פסק דין שחיפשת? ניתן לעשות חיפוש מתקדם ולמצא את כל רשימת פסקי הדין!

בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו תפ”ח 10384 – 04 – 17 מדינת ישראל נ’ פרג’ (עציר)
26 ספטמבר 2019
לפני
כב’ השופט ר’ בן-יוסף – אב”יד כב’ השופטת א’ קלמן-ברום כב’ השופט א’ הימן
המאשימה
מדינת ישראל ע”י ב”כ עו”ד כנרת מור
נגד
הנאשם
אשר פרג’ (עציר) – הובא באמצעות שבייס ע”י ב”כ עוה”ד משה אלוני ודוד מועלם
פסק דין
2 3
א
o ו do

1. ביום 05 . 03 . 19 הכרענו את הדין לחובתו של הנאשם בהרשעתו ברצח המזוויע והמזעזע שהתרחש ביום 14 . 03 . 17 , הרצח של המנוחה הגב’ טובה קררו זייל, אחות במרפאת קופת החולים במרפאה בחולון. ההרשעה הייתה בעבירה על פי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, התשלייז – 1977 (להלן: “חוק העונשין’י או ייהחוקיי), רצח בכוונה תחילה. הנאשם שילח בגופה של המנוחה אש באמצעות חומר דליק ומצת שהביא עמו למרפאה ושרף אותה למוות בעודה בחיים. כפי שצוין בהכרעת הדין, שאלת הרשעתו של הנאשם בדין התמקדה בטענת ההגנה כי הנאשם לא היה אחראי למעשיו וכי עומד לו סייג אי-שפיות הדעת לפי סעיף 34 לחוק העונשין. הטענה נדחתה מהנימוקים שפורטו בהכרעת הדין ואין צורך לחזור עליהם כאן אלא ככל שהם רלוונטיים לפסק הדין הנוכחי. באמצעות סנגוריו לאחר הרשעתו בדין עתר הנאשם לכך שבית המשפט יפעיל בעניינו את סעיף 300א לחוק העונשין ויקבע כי בשל מצבו הנפשי עובר לביצוע העבירה יש להורות על הטלת עונש מופחת מהעונש המנדטורי הקבוע בסעיף 300(א) לחוק, מאסר עולם ועונש זה בלבד.
8 9 10
12 13 14

2. סעיף 300א לחוק העונשין מורה כך: ייעל אף האמור בסעיף 300, ניתן להטיל עונש קל מהקבוע בו, אם נעברה העבירה באחד מאלה: (א) במצב שבו, בשל הפרעה נפשית חמורה או בשל ליקוי בכושרו השכלי, הוגבלה יכולתו של הנאשם במידה ניכרת, אך לא עד כדי חוסר יכולת של ממש כאמור בסעיף 34ח’ – (1) להבין את אשר הוא עושה או את הפסול שבמעשהו;
19 20
(2)
להימנע מעשיית המעשהיי.
1 מתוך 11

בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו תפ”ח 10384 – 04 – 17 מדינת ישראל נ’ פרג’ (עציר)
26 ספטמבר 2019
19. לתוצאה דומה היינו מגיעים גם לו הוטל על הנאשם עונש על פי הדין החדש, אמנם על פי סעיף 311א’ לחוק ביחד עם סעיף 300(א) לחוק היה בידינו שיקול דעת באשר לעונש אך מהטעמים שפירטנו לעיל בשל חומרת הנסיבות, אכזריות המעשה, בהינתן השיקולים עליהם עמדו בבחינת האפשרות להפחית מעונש החובה על פי סעיף 300א (הישן) דלעיל נאמר גם כאן, שהננו סבורים שבנסיבותיו של המקרה שבפנינו המתיישבות עם אפשרות הרשעה בשלושה סעיפי משנה של רצח בנסיבות מחמירות כל שיקול הקשור בנסיבותיו האישיות של הנאשם כגון : גילו, מצבו הרפואי, מצבו הנפשי או המשפחתי מתגמד ומשקלו אפסי ולכן ענישתו חייבת להיות ברף העליון ולהלום את נסיבות המקרה, ומשכך היינו מטילים עליו את העונש המרבי על פי הדין החדש – מאסר עולם לתקופה בלתי קצובה.
1 2 3 4 5 6 7 8
10

הנאשם כאמור הורשע בעבירת רצח, החמורה בעבירות עובר לביצועה, מעשה הרצח היה אכזרי וקשה ומשכך הפיצוי שיש לקבוע לזכות עזבון המנוחה וכך הננו עושים, יהיה הפיצוי המרבי האפשרי על פי סעיף 77(א) לחוק העונשין והלכת דנייפ 5625 / 16 אסרף נ’ טוויק ( 13 . 09 . 17 ), פיצוי של 258 , 000 ₪ שישולמו עד יום 01 . 10 . 19 . זכות ערעור תוך 45 יום.
ניתן והודע היום, כ”ז אלול התשע”ט, 26 ספטמבר 2019, במעמד הנוכחים.
Torty
الان
هم
coes

רענן בן יוסף, שופט אבייד
אירית קלמן ברום, שופטת
אברהם הימן, שופט
.יריה —
/en
ועוברות אורית הלמון
11 מתוך 11

בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו תפ”ח 10384 – 04 – 17 מדינת ישראל נ’ פרג’ (עציר)
26 ספטמבר 2019

300א(א) להוכיח את התקיימות תנאיו ברמת שכנוע של מאזן ההסתברויות (עייפ 8287 / 05 בחטרזה נ’ מדינת ישראל ( 11 . 08 . 11 )).
10 . 07 . 19 נכנס לתוקפו תיקון 137 לחוק העונשין ובהוראת המעבר בסעיף 25 לתיקון
4. ביום נקבע כך:
11
12
“(א) תחילתו של חוק זה שישה חודשים מיום פרסומו (להלן – יום התחילה), והוא יחול על עבירות שבוצעו מיום התחילה ואילך. (ב) על עבירה שבוצעה לפני יום התחילה וטרם ניתן פסק דין חלוט בעניינה יחולו הוראות סעיף 5(א) לחוק העיקרי; לעניין זה, בבואו לקבוע מהו הדין המקל על העושה, יבחן בית המשפט את מלוא ההסדר הקבוע בחוק העיקרי כנוסחו בחוק זה לעומת ההסדר שהיה קבוע בחוק העיקרי לעניין גרימת מוות ערב יום התחילה (להלן – הדין הישן). (ע) על עבירה שבוצעה לפני יום התחילה וניתן פסק דין חלוט בעניינה, יחול הדין הישן; ואולם לעניין מי שהורשע בעבירה לפי סעיף 300א לחוק העיקרי כנוסחו ערב יום התחילה, יראו אותו כמי שהורשע בעבירה לפי סעיף 301ב(א) או (ב)(2) או (3) לחוק העיקרי כנוסחו בחוק זה, וענשו המרבי יהיה העונש שנקבע באותו סניף, לפי העניין, כאמור בסעיף 5(ב) לחוק העיקרייי.
14
15
16
בהינתן שטרם ניתן פסק דין חלוט בעניינו של הנאשם במקרה דנן הוראת המעבר שבסעיף (ב) לסעיף 25 המתקן רלוונטית לענייננו ועלינו לבחון (לאחר שלבקשתנו טענו הצדדים לעניין זה בעל פה ובכתב) לאור מלוא ההסדר הקבוע בחוק העיקרי כנוסחו בתיקון לעומת ההסדר שהיה קבוע בחוק העיקרי הקודם – האם הדין החדש מקל עם הנאשם.
21 22
5. הסוגיה תיבחן בשני פנים. הפן האחד הוא הבחינה הספציפית לתיקנו בשאלת האחריות המופחתת (על פי הדין החדש) או הענישה המופחתת על פי הדין הישן והפן האחר הכללי בחירת ההסדר אשר יוחל בעניינו של כל נאשם שהורשע בעבירת רצח מקום וסעיף 25(ב) לחוק המתקן חל
26 27
בעניינו.
29 30 31
נחל בבחינת הסוגיה הכללית: על פי הדין הישן טרם התיקון עונשו של הנאשם היה עונש מנדטורי, עונש מאסר עולם ועונש זה בלבד. עתה עם התיקון על פי סעיף 300(א) + 311א לתיקון 137 לחוק העונשין ייהגורם בכוונה או באדישות למותו של אדם, דינו – מאסר עולם”. כלומר עונש מאסר העולם הפך להיות עונש מרבי ועל פי ההוראה “…בעבירה לפי סימן זה שדינה מאסר עולם ולא נקבע שהוא עונש חובה, רשאי בית המשפט להטיל מאסר עולם לתקופה בלתי קצובה או מאסר לתקופה שלא תעלה על שלושים שניסיי – בהיבט זה הדין החדש מקל עם הנאשם.
6. מנגד, בבחינת מלוא ההסדר – לו היה מוגש נגד הנאשם כתב אישום בהתאם להוראות תיקון 137 לחוק ולו היה מורשע בהתאם לו, היה מקום להרשיע את הנאשם בעבירה החמורה
36 37
3 מתוך 11

בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו תפ”ח 10384 – 04 – 17 מדינת ישראל נ’ פרג’ (עציר)
26 ספטמבר 2019
2 3
ד
4
10. עמדנו על כך שאמנם בבחינת מלוא ההסדר לו היה מוגש נגד הנאשם כתב אישום בהתאם להוראות תיקון 137 לחוק ולו היה מורשע בהתאם לו, היה מקום להרשיע את הנאשם בעבירה החמורה יותר היא יירצח בנסיבות מחמירותיי על פי סעיף 301א(א)(1) או בשל האכזריות המיוחדת של המעשה על פי סעיף 301(א)(7) או (9) (בשל הסכנה הממשית לחיי אדם אחר בשילוח אש), אלא שלשאלת האחריות הננו סבורים שהאחריות המופחתת צריך שתיבחן גם בנסיבות כאלה וזאת בשל מרכיביה בדין. פרשנות זאת מתחייבת בהינתן המקום הגיאוגרפי של סעיף 301ב(א) בהוראות החוק המתקן, אחר עבירות הרצח היירגיליי בסעיף 300(א) החדש והרצח בנסיבות מחמירות בסעיף 301א(א), הן מבחינתו הלשונית וההגיונית. נציין שכך אף עולה במפורש מנוסחו של סעיף 301ב(ב) לחוק.
5
7 8
11

11. מובן שקביעה זאת יש לה היבט ומשקל מעשי רב בעינינו של התיק דנן. פסיקתו של בית המשפט העליון עד לתיקון קבעה שקבלת טענה לפי סעיף 300א בדבר ענישה מופחתת הינה סמכות שבשיקול דעת שאין חובה להפעילה כאמור בעייפ 7128 / 16 פלוני נ’ מדינת ישראל ( 16 . 05 . 18 ):
12

יהפעלתו של סעיף זה שמורה למקרים ייחודיים שבהם מצוי המבצע במצב נפשי גבולי, המהלך על התפר שבין פטור מאחריות פלילית לבין נשיאה בה (ע”פ 7408 / 09 גדו נ’ מדינת ישראל, פסקה 20 ( 10 . 03 . 13 )). זאת ועוד, כפי שנקבע בפסיקתנו, גם במקרים שבהם מתקיימים התנאים לתחולתו של סעיף 300א(א), הרי שבעצם הפעלתו – הן לעניין עצם ההפחתה בעונש, הן לעניין מידתה – מסורה לשיקול דעתו הרחב של בית המשפט, והכל בהתאם לנסיבות העניין (ע”פ 1508 / 14 חבני נ’ מדינת ישראל, פסקה 39 ( 24 . 08 . 15 ); דנ”פ 3220 / 08 פרישקין נ’ מדינת ישראל, פסקה 14 ( 07 . 09 . 08 )). עוד בעניין זה נפסק כי בית המשפט ייטה שלא לסטות מעונש מאסר עולם החובה, אלא מקום שבו “תחושת הצדק לא מתיישבת עם הטלת עונש מאסר עולם בשל מצבו הנפשי של מבצע העבירה בעת ביצועה” (ע”פ 8287 / 05 בחרטזה ני מדינת ישראל, פסקה 14 ( 11 . 08 . 11 ); ראו גם ע”פ 7010 / 09 אבשלומוב נ’ מדינת ישראל, פסקה 39 לחוות דעתו של השופט י’ עמית ( 05 . 07 . 12 ) (להלן: עניין אבשלומוב); להתייחסות לסעיף 300א לחוק במעין “סעד מן הצדק”י ראו ע”פ 3071 / 01 מאירוב נ’ מדינת ישראל, פסקה 12 ( 16 . 11 . 06 ))”.
31
12. אחר התיקון מצויים אנו בסביבה משפטית שונה לחלוטין, משאלת הענישה עוברים אנו לשלב הראשוני שאותו יש להכריע הוא שלב האחריות – הכרעת הדין. ולכן קביעה שבמקרה מסוים אחריותו של הנאשם פחותה, שיקול הדעת בהיבט זה הופך לחובה. בנוסף, סעיף 301ב(ב) קובע רף מרבי לענישה בנסיבות אחריות מופחתת – עשרים שנות מאסר ושיקול דעתו של בית המשפט לענישה מוגבל ברף עליון.
33
13.
מאליו עולה סוגיה נוספת הקשורה בהוראת המעבר.
5 מתוך 11

בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו תפ”ח 10384 – 04 – 17 מדינת ישראל נ’ פרג’ (עציר)
26 ספטמבר 2019
המערער תוך שנקבע כי נסיבות המקרה ובהן רצח המנוחה במיתה משונה ואכזרית” שתוכנן באכזריות “מקפיאת דס” ממילא אינן מצדיקות הפחתה מעונשו (שם, פסקה 39).
16. כאמור, על הנאשם לצורך הקלה בעונשו כמי שהורשע ברצח או לצורך הרשעה באחריות מופחתת בגרימת מוות בכוונה או באדישות להראות, דהיינו לשכנע ברמה הדרושה לפי העניין, שהוא עומד בשלושה תנאים מצטברים שצריכים היו להתקיים בעת ביצוע המעשה:
5 6

התנאי הראשון נוגע לקיומו של פגם נפשי, ולפיו הנאשם לוקה בהפרעה נפשית חמורה. התנאי השני הוא כי יכולתו של הנאשם להבין את המעשה שעשה או את הפסול שבמעשה הוגבלה במידה ניכרת, או שיכולתו להימנע מביצוע הרצח הוגבלה במידה ניכרת; התנאי השלישי מחייב כי יתקיים קשר סיבתי בין הפגם הנפשי (שקיומו מתחייב מהתנאי הראשון לעיל) לבין ההגבלה במידה ניכרת ששררה אצל הנאשם (שקיומה מתחייב מהתנאי השני לעיל); (ראו: ע”פ 7396 / 16 גדליה נ’ מדינת ישראל, פסקה 30 ( 13 . 06 . 17 ) (להלן: עניין גדליה); עייפ 485 / 15 אלוני נ’ מדינת ישראל, פסקה 20 ( 13 . 06 . 17 ); עייפ 3243 / 95 צאלח נ’ מדינת ישראל, פ”ד נב(1) 769, 788 – 789 (1998); עיינו עוד: עייא 3962 / 99 עוקב נ’ מדינת ישראל ( 14 . 05 . 03 ) (להלן: עניין עוקב)). הננו סבורים שהנאשם לא עורר ולו ספק סביר לאף אחד מהתנאים. הוא לא אושפז מעולם בשל הפרעה נפשית או מחלת נפש, לא ביקר או טופל אצל פסיכיאטרים באופן קבוע ולא נטל כלל באופן סדיר תרופות פסיכיאטריות. תפקודו הכללי לא נפגע והוא המשיך לעבוד בעבודתו הרגילה עד יום לפני האירוע, ונפנה לעניין זה להכרעת הדין החל מעמי 15 סיפא. באופן כללי לא נמצאה כל עדות של ממש להיותו של הנאשם נתון במצב פסיכוטי לפני או אחרי המעשה.
12 13 14 15 16 17
18
19 20
קבענו בעמ’ 42 להכרעת הדין:
“מתוך תיעוד רפואי של הנאשם עובר לביצוע מעשה הרצח עולה כי הנאשם הופנה לבדיקות פסיכיאטריות על ידי רופא המשפחה ונבדק על ידי פסיכיאטרים מחדר מיון של בית חולים אברבנאל ומהמרפאה לבריאות הנפש בחולון בחודש אוקטובר ובחודש דצמבר בשנת 2016, בהתאמה, ואולם לא נמצאו בו סימנים למצב פסיכוטי ואף לא למצב דיכאוני. על פי ממצאי בדיקות אלה לא נמצאה בנאשם עדות למחשבות שווא אף לא בהקשר סומטי ולא נמצא כי הוא זקוק לטיפול פסיכיאטרי. אלא שתמוה שעל פי מומחה ההגנה, הפסיכיאטרים שבדקו את הנאשם הזכירו מחשבות שווא ותכנים פסיכוטיים אך לא ייחסו להם משמעות. ברור כי התרשמות זו של מומחה ההגנה מהתיעוד הרפואי אינה מדויקת ואף אינה נכונהיי.

עוד קבענו לעניין התנאי השני בעמ’ 45 – 46 להכרעת הדין כך:
7 מתוך 11

בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו תפ”ח 10384 – 04 – 17 מדינת ישראל נ’ פרג’ (עציר)
26 ספטמבר 2019

נפשו ומחשבתו של הנאשם ולשלול אפשרות להעדר כושר הבנה ורצייה, אלא אף ללמד כי הסתמכות מומחה ההגנה על דברי הנאשם בדבר תוכן פסיכוטי אינה זהירה דיה. אציין אף כי מומחה ההגנה טען כי גישתו המניפולטיבית של הנאשם נובעת משום שהוא נאיבי, אולם אנו מתקשים למצוא כיצד התנהגות מניפולטיביות והתנהגות נאיבית, יכולות לדור בכפיפה אחת. בנקודה דיונית זו יש לציין כי אמנם מתוך התשתית הראייתית שנפרסה לפנינו עולה תמונה של נאשם אשר גילה התנהגויות ביזאריות לאורך חייו ואלה תוארו על ידי בני משפחתו. בכלל זאת נמסרו, בין היתר, תיאורים אודות חשדנות, מחשבות אודות כישוף ועין רעה, ריחוק משפחתי וחברתי, אטימת אוזניים באמצעות אצבעות, קללות, ייחוס קללות לאחרים ושימוש בכינוי “כורדי” כלפי הנאשם, סכסוך עם שכנים בהם חשד הנאשם כי הם מקללים אותו ועוד. עם זאת, אלה יחד עם תיאור התנהגותו של הנאשם עובר לביצוע הרצח- לא מגיעים כדי תסמינים פסיכוטיים אשר גרמו לשלילת מחשבתו הפלילית בעת ביצוע מעשה הרצח. כאן המקום לציין כי מתוך עדותו, ולקראת סופה, כשהשיב מומחה ההגנה לשאלות בית המשפט, הסכים אף הוא כי הנאשם הבין את המעשה שביצע ואת הפסול שבו, היות ולשיטתו פעל הנאשם מתוך מניע של נקמה במנוחה (עמ’ 76 לפרוטוקול מיום 4 . 10 . 18 , שורות 17 – 20 ). בכך שוב נסוג מומחה ההגנה מעמדתו הכתובה בחוות הדעת, ובאותו שלב דיוני צומצמה, למעשה, המחלוקת לשאלת העדר יכולת רצייה בנאשם בלבד. אלא שאף תחולת הסייג משום שלילת יכולת השליטה בדחף לבצע את מעשה הרצח נדחית על ידינו. אל מול חוות דעת מומחה ההגנה אותה כאמור מצאנו לדחות, עומדת חוות דעת המומחים מטעם המאשימה המקיימת איזון פנימי והלימה לחומר הראיות בכלל, ולתיעוד הרפואי אודות הנאשם עובר למעשה הרצח ובסמוך לאחריו, בפרט. חומר הראיות מלמד כי עובר לביצוע מעשה הרצח ולאחריו התנהל הנאשם בדרך מחושבת, מתוכננת, שקולה ומאורגנת. אינדיקציות לכך ניתן למצוא בכך שהזמין מבעוד מועד ויום קודם לביצוע הרצח תור לבדיקת דם אצל האחות המנוחה; בכך שבבוקר הרצח פקד את בית הכנסת, שב לביתו ומשם נהג ברכבו לקופת החולים; הנאשם עצר את רכבו בסמוך לפח זבל שנקרה בדרכו ואסף מתוכו בקבוק פלסטיק קטן על מנת למלאו בעוד מספר דקות לכשיגיע לתחנת הדלק בדלק; הנאשם המשיך לנהוג ברכבו לכיוון תחנת הדלק שם מילא דלק ברכבו ורכש דלק נוסף שמולא עבורו בבקבוק שנשא עמו; הנאשם המשיך בנהיגה לקופת החולים, עצר את רכבו בסמוך אליה וניגש למכולת סמוכה בה רכש שני מצתים ארוכים; הנאשם נטל מצת אחד עמו ונכנס לקופת החולים; במצלמות המוצבות בקופת החולים תועד הנאשם נכנס לתוך המרפאה משוחח עם פקידת הקבלה; בשיחתו עמה ביקש הנאשם להזמין מרשם לתרופות; לאחר מכן יצא הנאשם מקופת החולים ושב ונכנס בשנית כעבור כחמש דקות כשבידו שקית שחורה ושקית לבנה בה נשא את אמצעי הרצח- בקבוק
9 מתוך 11

לחזור למשהו ספיציפי?

פורטל פסקי הדין בישראל

פורטל פסקי הדין בישראל

פורטל פסקי הדין של ישראל - מקום אחד לכל פס"ד של בתי המשפט הישראלי והמחוזות השונים

השאר תגובה

רוצים לקבל עדכון לגבי פסקי דין חדשים שעולים לאתר?

בשליחה הינך מאשר שאנו יכולים לשלוח לך מידע שיווקי / פרסומי

error: תוכן זה מוגן !!